אנחנו בפרשת חיי שרה אומרים בני משפחתה
של רבקה אליה אחותנו את היי לאלפי רבבה
לאלפי או לרבבה
אלפים ורבבות
נראה לי בסייעתא דשמיא אומר לנו הרב בן איש חי שידוע שיש ארבע עולמות
ארבע מדרגות
במציאות שאנחנו אמורים לדעת אותה, לא שמכירים אותה,
שאמורים לדעת עליה.
המקום הגבוה ביותר זה עולם האצילות. למה הוא נקרא אצילות?
מה זה להאציל ויעצל מרוחו עליהם והעצלתה?
מה זה?
להעניק למישהו משהו ממה שיש בך.
הקדוש ברוך הוא האציל
מגדלותו
אל כל מה שמתחת.
בסדר? כמו שמופיע בפסוק, שמשה רבנו האציל אל שבעים הזקנים.
האציל מרוחו,
נתן ממה שיש לו.
אז הקדוש ברוך הוא מאציל, לכן העולם העליון הזה נקרא עולם האצילות, שממנו נאצל כל השאר.
ואם הוא מאציל, לאן הוא מאציל?
לכל מה שנברא.
ולכן העולם שמתחת עולם האצילות נקרא
עולם הבריאה.
עולם הבריאה זה היסוד של הכל. בראשית,
ברא אלוהים. מה כתוב אחר כך?
כל השאר.
מה אומרים חכמים?
הרמב״ן,
אורחיים הקדוש.
מה הם אומרים?
שביום הראשון היה יש מאין,
וכל שאר הימים זה יש מי יש.
זאת אומרת,
ביום הראשון הקדוש ברוך הוא ברא, הווי אומר, הוא יצר,
הוא ברא את המציאות הראשונית,
אחר כך סידור ההרכבה של הארבעה חלקים שמהם
מורכב כל דבר ודבר,
נעשה הסידור בשאר הימים.
והיו תשעי ונטלו מאורות ואת ההפרדה וכל מה שקשור לזה.
בסדר? אז יש לנו עולם עליון, זה עולם האצילות,
ממנו עולם הבריאה,
אחר כך עולם היצירה.
זה ההבדל בין בריאה לבין יצירה.
הבריאה זה המקור הראשוני והיצירה זה התוצאה של הבריאה.
בסדר?
מי שמוליד ילדים הוא שותף לקדוש ברוך הוא ביצירה.
בסדר?
זה מה שחשוב.
ואחרי עולם היצירה יש את עולם העשייה,
וזה כבר ההרכבה של החומרים, של הפעילות, של כל העבודה שאנחנו עושים במציאות שלנו.
ולכן אנחנו בהרבה מקומות מתנהגים בצורה הזאת, ברמות אלו של עשייה,
יצירה, בריאה ואצילות.
מלמטה למעלה.
הבן לישחי עכשיו כתב את הדברים מלמעלה למטה,
ואני אמרתי אותם מלמטה למעלה.
כי אנחנו יוצאים למטה בעולם העשייה, העולם שיש בו גשמיות.
ובגשמיות אנחנו צריכים,
מה שנקרא, לייצר מצבים,
לשכלל אשר ברא אלוהים לעשות, עולם העשייה.
ולכן כשאנחנו למשל בבוקר רוצים להתפלל,
אז באמת ככה אנחנו עולים במדרגתנו על מנת להגיע לתפילה הגדולה ביותר שיש.
והתפילה הגדולה ביותר היא שאנחנו מתחילים,
לא הגעתי לזה ותראה שזה לא מדויק יש יותר מזה.
עוד שנייה.
אנחנו מתחילים
אנחנו מתחילים במציאות גשמית.
מציאות גשמית זה אומר בהמות,
בשר,
שחיטה,
איך נקרא החלק הזה של התפילה?
קורבנות.
בסדר? פרשת התמיד.
יש קורבנות.
זה עולם העשייה.
אחר כך יש לנו את עולם היצירה.
פסוקי דה זמרה.
היעלו את ה' מן הארץ, תנינים לכל תאומות, אש וברד, שלג וקיטור.
כל העניין הזה של מה שנקרא יצירה.
זה פסוקי דה זמרה.
גמרנו פסוקי דה זמרה, עולים לרמה יותר גבוהה מעולם היצירה,
שזה העולם שלנו.
מה הגענו? עולם הבריאה.
מה יש שם?
וקרה זה אל זה. מי קרה זה אל זה?
מלאכים.
זה עולם הבריאה. אז יש לנו קדושה של יוצר.
מעולם הבריאה אנחנו הגענו למדרגה יותר גבוהה. ואחר כך נכנסים...
זה תקנה של חכמים.
שהם באו ושינו מה שכתוב כדי שלא תהיה בעיה.
כי... אבל למה, למה... שאלה גדולה פילוסופית,
כן?
אני אומר, כן?
האם החושך זה היעדר או חושך זה בריאה בפני עצמה?
ובזה זה תלוי.
וכשנענה על השאלה הזאת נענה גם על זה.
אני רק דבר אחד אומר,
אין לי בעיה להיכנס לדברים, אבל
בשבוע שעבר לא הספקנו,
רצינו בשעה לסגור את הבן איש חי.
אז בסדר? סליחה שאני ככה טיפה,
כי זה נושא שיש הרבה מה לדבר עליו וחייבים תשובות,
אל תישאר ככה, בסדר? לא, אני אומר את זה, כי אני בדרך כלל,
בדרך כלל אני זז, אין לי בעיה,
לזוז לכיוונים, כל מה ששואלים אני,
בוא, אנחנו פה רצינו מסגרת.
אז אני מסביר קצת יותר, אבל אתה רואה, גם כבר ככה סטינו
כל הנושא.
בסדר? בכל מקרה אנחנו בעולם הבריאה, זה עולם המלאכים,
הגלגלים,
העולם שהוא מעל הטבע הנורמלי שלנו.
אחר כך עולים לעולם האצילות.
מה זה עולם האצילות?
המקום שממנו מושפע כל השפע לכל העולמות.
וזה תפילת עמידה.
ולכן תפילת עמידה נאמרת בלחש.
גם בעמידה, בסדר, בלחש.
כי זה לא גשמי.
שימו לב מה אנחנו עושים.
קריאת שמע משמיעה לאוזנו ולא לאוזן חברו.
לפעמים אנחנו רואים שאנשים
מתבלבלים בזה.
הצד הטכני הוא שלא יבלבלו אחרים, אבל זה לא הצד האמיתי.
זה לא הצד הפנימי.
משמיעה לאוזנו ולא לאוזן חברו.
כי יש פה גשמיות,
יש פה קבלת הומחות של המים.
אבל תפילה של לחש,
תפילת המידה,
לאוזנו גם לא משמיעה, אלא רק מחתך בשפתיו.
מה כותב הביור הלכה,
המשנה ברורה?
שאם מישהו יכול לשמוע את מה שאתה מוציא מהפה
בתפילת המידה,
נאחזים בה חיצוניים ואינה עולה למעלה.
בסדר? לא מוצאים בפה ש... בתיאוריה מישהו יכול להקשיב.
גם אתה לבד.
תפילת המידה.
בסדר? אז זהו. ופסוקי דה זמרה?
בקול רע.
כמו ברכת המזון. בברכת המזון איך אומרים?
בקול רע. בקול רע. למה זה?
אוכל, פרס.
בסדר?
זה הגשמיות.
בקול רע.
אחר כך השמיים מספרים כבר לעיל, יום ליום אביע עומר,
אין עומר ואין דברים ולי נשמע קולם.
בסדר?
תלוי באיזה רמה אני נמצא.
על פסוקי די זמרו אמרוים בקול רם,
קריאת שמע,
אשמיע לאוזנו ולא לאוזן חברו,
תפילת המידה בלחש.
איפה המקום היותר גבוה מתפילת המידה, הפנימיות של האצילות?
חזרת השץ.
כי בחזרת השץ אפילו אני לא מחתך בשפתיים.
מה הדבר היחיד שאני צריך לעשות בחזרת השץ?
מחשבה.
מחשבה זה רוחני נטו.
עכשיו אתם מבינים,
החזיין הוא שליח שלנו.
עכשיו אתם מבינים למה יש אנשים שלא מסתדרים עם חזרת השץ?
הצדיקים מתחילים ללמוד,
והפחות מזה מטיילים,
והפחות מזה קוראים את הדפים שהם מחלקים ביום שישי בבית הכנסת.
זה ברור.
כי להקשיב למישהו אחר
זה המדרגה הכי גבוהה שיש באדם.
הקשבה.
זה רק חשיבה.
כן, דרך האוזניים, בסדר, מעברים, בסדר, הבנו.
עד שמגיע לגלי חשמל.
הבנתי.
מוח.
אבל לשים לב לנקודה הזאת,
שאנחנו עולים במדרגות.
עכשיו בן אדם הגיע בחזרת השץ לפנימיות של אצילות,
תזורק אותו החוצה,
אדם יתבלבל, ירחף בעבודה.
מה עושים?
יורדים,
באותו סולם שעלינו אנחנו יורדים.
מול קדושת יוצר יש קדושה דה סדרה,
מה זה קדושה דה סדרה?
הוראה לציון.
מול פסוקי דה זמרה יש לנו
שיר של יום,
ומול קורבנות יש לנו
פתאום הקטורת. זאת אומרת, יצאנו במקום קצת יותר גבוה ממה שנכנסנו.
כי נכנסנו בקורבנות בשר ויצאנו בחלק הגבוה של האדם.
ריח,
קטורת,
ועכשיו תגיע לחיי המעשה.
מתוך זה, זה ברור מה אנחנו... מה?
שינוי שעשו כי אמרו שלא רוצים? בסדר, עוד פעם.
אה, סדר.
זה היה שלא כסדר, זה כסדר.
אחרי, כאילו.
בלבול.
בסדר?
בכל מקרה,
זה מה שכותב פה הרב בן איש חי.
וכנגדם ארבע מדרגות המספר שהם אחדים,
שזה עשייה, פירוד,
עולם העשייה זה עולם הפירוד, נכון?
כל אחד מתנגד לשני, כל אחד במקום שלו,
לא תמיד מסתדרים אחד עם השני,
התנגדות יוצרת גם מציאות.
קודם כל אחדים זה עשייה, עשרות זה יצירה, מאות זה בריאה ואלפים זה אצילות.
וידוע שבאצילות אין רע,
ועליו נאמר הוא לא יגורך רע.
וכן כתוב בעץ חיים.
על אצילות שנאמר אני השם הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן
ולזה אמר אחותנו את
דווקא דווקא את
היי לאלפי רבבה
תגיעי גם לעולם האצילות
רבבה
בסדר? לאלפי רבבה
שתנקי גם מן האצילות שהוא סוד אלפים
וגם מבחינת הרבבה שהוא למעלה יותר שהוא סוד הכתר
ונרמזה בקוצו של יוד
לכן צריך שיהיה ביוד קוץ כי מעל היוד מעל הנקודת הראשית יש נקודה
זה מה שקראנו לזה פנימיות של אצילות
אה הייתה, מותר גם לספר בדיחות?
נשאל
יש אמרי שפר
כל מיני דברים בשם הרב שפירא אז איך לצד גדול הרב אברום
אז הוא שואל שאלה אומר תראו
אליעזר בא ללבן
בסדר, כל החבר'ה שמה.
והם הרי זרקו, אין הקדוש ברוך הוא, אין כלום, אין שום דבר, ופתאום
שהם שומעים שיש פה שידוך, מה הם אומרים?
מהשם יצא הדבר. אתה לא בא, מהשם יצא הדבר.
אבל אתה יודע מה אבן ואמר?
עוד זה אליעזר יבקש דמי שידוך.
מראש הוא מכין אותו שזה מהקדוש ברוך הוא, לא ממנו.
כשצריכים ילדים.
חבר'ה שלמדו, רק הם לא בתמונה, דתלאשים.
כשהם רוצים,
אמרנו פעם מה קרה לזוג דתלאשים, נכון?
שני חבר'ה דתלאשים, יודע מה זה דתלאש?
יפה.
ישבו במסעדה,
העבירו להם קפה,
אחד מהם פתאום מתחיל לברך,
ברוך אתה השם,
חבר שלו משתוקר,
אה?
מה סיכמנו?
למדני חוקיך.
בסדר, זהו. אז גם כשנמצאים במקום הזה,
שלא יהיה שם אשם לבטלה, זה בכל זאת.
אין לי, יש דברים שאומרים לי, זה לא יעזור לאף אחד.
תשכיב אותו, תרים אותו, תעלה אותו, בסוף
באיזה מצב צבירה הוא יהודי.
בסדר?
יאללה, קדימה.
וגם אחרת הרבבה שהוא למעלה יותר שסודק יותר. ואני מזה בקוצו של יהודיין
שאת מסיתרה דקדושה.
מה שאין כן הם.
מי זה הם?
לבן הוא משפחתו, אבא שלה גם.
שהוא מסטרא אחרא, מה זה סטרא אחרא?
מה זה סטרא?
צד. צד, יפה.
הם הצד של הקדושה והם הצד האחר.
אין להם מגע והיא ניקה מבחינת האלפים.
וכל שכן מבחינת הרבבות,
שעל אצילות נאמר וכבודי לאחר לא אתן.
מה זה האחר?
אחר. הצד האחר.
הצד האחר זה מה שנקרא הסטרא אחרא.
הצד האחר.
בסדר?
יפה. ובזה יובן בסייעתא דשמיא מה שאמרו רבותינו זל
וראו כל עמי הארץ כשם ה' נקרא עליך ויראו ממך", לא ויראו,
ויראו ממך.
תנא דבר רבי אליעזב הגדול, אלו תפילין שבראש,
והיינו כי תפילין של ראש הוא סוד האצילות.
דעלה איתמר וכבודי לאחר לא אתן,
שאין מגע לקליפה שם,
ולכך הם נכנעים יותר מתפילין של ראש
שלובשים ישראל,
ועל כן מקום תפילין של ראש הוא מקום שיער,
ששם סוף הגולגולת, שהוא עיקר חלק הראש הנגלה.
שים לב,
הראש שלנו מחולק לחלקים.
מה שקורה לזה הגולגולת זה החלק העליון.
סוף מקום השיער, סוף הגולגולת. איפה סוף מקום השיער?
אף אחד לא יודע.
פעם היה לי.
שימו לב, מי שפעם היה לו, אמרנו כמה פעמים,
שתי אפשרויות יש. או שיסתכל בתמונות שהיה קטן,
או שישאל את אמא שלו,
או שפשוט תסתכל במראה.
מה רואים במראה?
יש הבדל גדול בין העור של המצח לבין העור
של הגולגולת, זה היה שיער.
יש הבדל.
לא משנה כמה שנים זה בלי שיער, יש הבדל.
בסדר? יפה. אז צריך להניח את התפילין במקום הזה של הגולגולת. אני כבר לא מדבר על... מישהו פעם ראה,
יש איזה מחקר שמישהי, אני חושב, עשתה בקנדה,
על נקודות הלחיצה של דיקור סיני.
כל מקום של הנחת תפילין
זה נקודה של דיקור ש... לא, לא, אנחנו לא מנחים בגלל זה, כן?
מה שמעניין זה שפה, מה המקום פה?
קשב וריכוז.
אנחנו מבינים במה מדובר?
זה המקום, החלק הקדמי.
אז שם יש
נקודות שצריך שזה מדויק,
אין לשנות כי הוא זה ממקום הנחת התפילין.
לא למטה, וראיתי מישהו פעם קנה תפילין כאלה גדולים?
צדיק גמור.
כאלה גדולים, אז למה אתה...
והוא מזיז אותם עם הגרבות של ה...
ככה, אני אומר לו זה לא במקום, זה למטה, אה, כן, אז זה ככה, מתרומם תפילין, בסדר? אז צריך לשים לב.
אז זה מה שהוא אומר, שהוא עיקר חלק הראש הנגנה.
לא הכל הכל, עוד מעט נראה את הפרטי ההלכה.
אבל הבסיס, היסוד הוא,
שאנחנו מדברים פה על עם ישראל,
שהוא יכול לקבל את כל הטוב שלו,
מעולם האצילות, ואם יש לו תפילין ששם השם
נראה עליך ויראו ממך, זה הבסיס,
הבסיס, זה המקום הגבוה ביותר שבאדם.
המקום הגבוה ביותר שבאדם זה החלק של השיער.
בסדר?
יפה. טוב, זו ההקדמה שהגענו אליה, וכמו שתמיד אנחנו אומרים,
איזה סיבוב עושה הרב בן אשרק כדי להגיע להלכה.
הוא התחיל מרבקה,
מדברי לבן.
ומהלבן לאן הוא הגיע?
לחסד, ללבן, בסדר?
חסד אל כל היום.
בהלכה א', אומר הבן אישרה, היית במדרש פליאה,
פלא גדול.
אין מניחים תפילין אלא בשבת.
בואנה איזה צדיקים,
שמעתי אתמול ברדיו,
היה כינוס של
ראש הממשלה עם ראשי הסיעות החרדיות,
אני לא יודע, אז מישהו דיבר שם על מישהו שאם הוא רוצה להיות בשלטון
מה הוא יהיה מוכן לעשות?
הדיברוש יהיה מוכן לאכול חלק וזה,
ואפילו תפילין הוא יהיה מוכן להניח.
לא, מישהו שם, הדיברוש, רוצה להיות בשלטון?
אז אמרו, הוא אפילו יניח תפילין בשבת.
מישהו מזה, הנה, מדרש פליאה.
זה בן איש חי מפורש.
מה זה אין מניחין תפילין בשבת? והוא פלא,
והרב מרשם פירש בזה בליקוד תשע שנים שלו, שבסוף ספר קרניים יהויין שם.
אך שמעתי בשם הגאון רבי עקיבא איגר.
מישהו פעם שאל אם הרב בן אישך היה לו קשר עם כל מיני רבנים?
רבי עקיבא איגר, מאיפה זה בא רבי עקיבא איגר?
מתוניס, מאיפה?
בדיוק, אשכנזי.
שפרש בשבת, רבי עקיבא איגר מפרש, בשבת ראשי תיבות
במקום שיער במקום תפוח.
תפילין של ראש במקום
במקום שיש בו שיער,
תפילין של יד במקום תפוח.
כי תפילין של ראש
דינו להניחו במקום שיער, ותפילין של שיעד צריך להניחו בפרק התחתון הסמוך לכתף.
בבשר הגבוה בה תפוח, הנקרא קיבורת, לשון קיבורי דעה הנה.
מה פירוש קיבורי דעה הנה? קבוצת תמרים.
ולכן אני רוצה לומר קבוצת הבשר, והיינו הבשר התופח.
מה זה בשר תופח? קוראים לזה בעברית שלנו,
תראה תשריב.
בסדר?
זהו.
יפה. על כן צריך להזהיר את העם בזה.
בפרט בתפילין של ראש יש הרבה נכשלים, ואין מדקדקים בכך.
לשים לב שיש ספר שנקרא חבש פאר.
שמעתם עליו?
קבוצת דרשות,
חלק מזה זה היה יומן היה,
שאמר רב צדיק אחד,
חתם את השם שלו בראש הספר קאדי,
כד.י.
והיו שם הסכמות
של כמה רבנים על הספר,
שהם יודעים שכל כוונותיו של אותו רב צדיק זה לשם שמיים.
מי נתן הסכמות על הספר?
הרב האדרת, הרב קוק,
בסדר? והשם של הרב שכתב את זה,
קאדי.
ראשי תיבות,
כהן, דעתו יפה.
מי כתב את הספר בעילום שם? הרב קוק.
הוא נתן הסכמה גם, הוא יודע שהכל השם שלנו.
בסדר? מה הוא היה עושה? הוא היה עובר בעיירות,
בבתי כנסת, ומחוץ לארץ, כשהוא היה.
והוא אומר, הוא כותב שאין בית כנסת שאני נכנס אליהם לפחות שני אנשים שלא מניחים תפילין של ראש במקום.
והרב קוק היה עובר בתי כנסת כדי לעורר את האנשים לתפילי של ראש.
זה ברור,
הרב קוק, ארץ ישראל,
אמון אהורות הקודש, סליחה, הרב קוק מה עושה?
עובר בתי כנסת כמו דרשן,
כמו
עובר בית כנסת בית כנסת ואתה אתה אתה אתה
תסדר פה תסדר שם תארגן פה נקטין לך נגדיל לך.
אבל אז הוא עשה הרב
ואז הוא נתן דרשות בבתי הכנסת.
מהדרשות האלה זה הספר חפש פאר, פארך חבוש עליך. זה תפילין
של ראש.
מה, לא ידעת איזה, אתה מבין מה קורה פה?
שמעתי, שבוע שעבר היה יורצייט של אחד מצדיקי הדור,
נפטר לפני 25 שנה.
שני צדיקים נפטרו. השבוע 25 שנה נפטר
גדול הדור,
הרב גורן,
כ.
שבוע שעבר בי״ח נפטר,
סליחה, הרב מאיר כהנא, ולפני כן,
הרב הגאון, הרב שלמה קרליבך, בסדר? אחד מהצדיקים
של הדור.
אתם יודעים שעשרה תלמידים קיבלו שמיכה מרב ברון מקוטלר.
הוא לא נתן להרבה.
גדול,
הלמדנים,
חסוך באמריקה.
הוא נתן לעשרה תלמידים בלבד,
מתוך כל הישיבה הענקית.
אחד מהם זה הרב שלמה קרליבך.
וכשעשרה החברים האלה יצאו לשטח,
לרבנות,
אמר להם הרב שלמה קריבר, תראו,
אתם תשעה חברים הולכים להתחלק בעשרה אחוז מעם ישראל,
אני הולך לתשעים אחוז ואף אחד לא יבוא להוריד אותי מהמקום שלי,
לא יהיו לי מתחרים.
הבנו את זה?
זה ברור,
זה מה שהוא עשה.
אז הנה בין היתר מישהו סיפר
שבוע
שהוא פגש אותו בנמל תעופה במוסקווה או כשהוא ירד ממטוס במוסקווה בניו יורק
בזמן שעוד הייתה מחיצת הברזל, הוא היה לו מהדרכון האמריקאי.
בלי כיפה.
רב, בלי כיפה, מה קרה?
מה זה?
אמרו לו, תראה, אני הייתי בברית המועצות,
חילקתי, הבאתי איתי תפילין, וחילקתי, חילקתי, חילקתי.
לפני שאני יוצא לפה חזרה, פתאום מביאים לי ילד,
עוד שבועיים הוא בר מצווה,
אין לו כפילין,
אין לו טלית,
אין לו כלום.
נתתי לו את התפילין שלי, את הטלית שלי ואת הכיפה שלי.
וזה עשתי ככה.
מי יכול?
לא מסוגל, אה?
לא מסוגל לחשב על זה אפילו.
את התפילין שלי אני ניתן,
אבל אין לו.
אז שמעתי עוד סיפור השבוע,
זה חשוב, שבא אחד התלמידים שלו, הוא היה מחלק שמיכה לתלמידים שלו,
הרב קרליבך.
תלמיד חכם עצום הוא היה.
חלק שמיכה. אבל תלמיד רוצה שמיכה, אני מקצר על זה הזמן שלנו.
בקיצור,
הוא רוצה שמיכה, רוצה שבוע, שבוע אחר כך, דוחה אותו, דוחה אותו,
אחרי חודש, אמרו לו, טוב, בסדר, בואו נלך.
הם יורדים, ניו יורק,
פתאום רבו שלמה קרלבך רואה איזה כושי.
כושי בניו יורק זה בדרך כלל גוי, נכון?
אוקיי, אמרת, הוא מחבק אותו, אח שלי, דוד שלי, מה העניינים, מה שלומך, בא פה, איך אתה גאה, אין לך איפה לגור, אז זה, בסוף עוד נותן לו עשרה דולר וממשיך.
חמישים מטר רואה עוד אחד, אח שלי מחבק אותו, בסדר?
נותן לו עשרה דולר וממשיך.
אחרי עוד חמישים מטר רב שלמה פונה לבן אדם הזה שרוצה את זה, נו, עכשיו תורך.
אמר לו, מה תורי? אמר לו, ביקשת שמיכה, לא?
זה ברור, אם אתה לא יכול לחבק מישהו, אולי אתה רוצה שמיכה.
האנשים לא קולטים את זה, זה לא נתפס. היום התחילו קצת להבין.
גם מתחילות לצאת התורות שלו,
או כתב דברים עמוקים,
עמוקים ביותר.
עכשיו מתחיל ככה לגרד.
הרבה הרבה גדולים לא ידעו איך לאכול אותם.
אחרי זמן,
ואחר כך פתאום אנשים נזכרים, כן, גם הרב גורן, אמנם הוא היה
תותח על
אבל הרבה מתנגדים, הרב קוק, לא, לא היו לו מתנגדים.
כולם הסכימו, הוא היה גדול, ענק, אף אחד לא התנגד לו.
כולנו מבינים.
בסדר, זהו, זה על המעשייה, זה פירודים.
אבל מצד שני יש את התפילין של ראש.
יפה, בואו נתקדם.
צריכים להיזהר שתהיה הקצה התחתון של התיטורה מונח על מקום התחלת עיקרי השיער.
לא רק הריבוע שבו מונחות הפרשיות, גם הטיטורה מסביב. מה זה טיטורה?
שוליים, כמו טיטורה של כובע,
כן?
יפה.
ואדם שיש לו שיערות ארוכות ושוכבות עד חצי המצח, אתם מבינים מה זה שיערות ארוכות?
עד חצי המצח.
לא, כי יש כאלה ארוכות.
קוקוי.
בסדר, יפה.
אף על פי שמניח את תפילי השיער, למה אני?
דבעינן מהתחלה תקרא השיער ולמעלה,
ושיעור במקום זהו עד שמוחו של תינוק רופס,
מרפס.
יש פתח כזה, רואים דופק של תינוק.
ואם אני יכול למטה, במקום שכלוי לקרעי השיער, הרי זה מדרך הקראים.
אתם מבינים את האחריות?
מה, אתה רוצה להיות קראי?
שבה כתוב למה הקראים אומרים את זה, והיו לטוטפות בין עיניך,
איפה זה בין עיניך?
זה האגרוך בין העיניים, בסדר? אתה הכיר את זה.
יפה.
בסדר?
זה הקראים.
כי יש לנו,
תורה שבעל פה,
השוואה, גזירה שווה.
איפה יש לנו עוד מקום שכתוב בין העיניים?
ראיתו טפות בין עיניך.
לא תשימו כורחה
בין עיניכם למת.
מה זה פה,
מאיזה תפוצה יש להם קו ישר? עושים כורחה בין העיניים.
אתה מכיר את זה?
אז מה זה לא תשימו כורחה בין עיניכם?
על מה מדובר?
אותו דבר, גזירה שווה.
אתם כרים אין דבר כזה, פשט.
ברור, יפה.
שמה בין עיניכם זה מקום שיער, וגם פה בין עיניכם זה מקום שיער.
זה אלימות.
טוב.
ולא קיימה מצווה וגם נענש על כך, אוי ואבוי.
מה עדיף להיענש על זה שלא הניח תפילין או שנניח אותם שלא במקום?
במקום לשאול שאלות כאלה, תניח במקום וזהו.
בסדר?
יפה.
אומר הוא איש זקן
שנשרו שערות ראשו. אתם ראיתם פעם איש זקן שאין לו שערות?
מה?
ראיתי גם צעיר, בסדר,
וכן הקרח, הנה, לא רק זקן, קרח,
אף על פי שאין להם מטה שיער בראשם,
הינו חטפו למקום שהיה בו מקודם שיער.
וזה ניכר בחוש הראות שיש הפרש בין אור הכרחה
לאור שאין צומח שם שיער אצל כל אדם.
זהו, זה מה שאמרנו.
וידע כי בספרי הקדוש בקו צאל הבאתי דברי הרב חיי אדם,
הנה עוד פעם, אירופה,
שכתב אם רובו של הבית מונח במקום שיער ורק מונחו על המצר במקום שקלוי כרי השערות,
לא יצא לידי חובתו.
ברור?
אבל הוא מעט.
דבעינן כולו ממש במקום שיער, ובאמת ידברי הרב נחל אשכול בספר האשכול סוף הלכות תפילין
שהביאו דברי הרב החיי אדם הנזכר ואלה כן.
גם זכרתי שם מה שכתבתי בסייעתה דשמיע בספרי הכאילו של רב ברכות
בדין הפרשיות היוצאות חוץ לבית ופלתי בדברים אלו ובסוף דבר העליתי כזוועת הרב חיי אדם
דבעינן כל הבית כולו במקום שיער".
זה דבר ראשון.
מקום הנחת הבית במקום שיער. לא יהיה טיפה שיורד ממקום שיער.
גם הקשר של הראש
יהיה מונח במקום שיער בגובה העורף, שהוא סוף עצם הגולגולת והוא כנגד הפנים.
ואם הניח הקשר על הצוואר לא עשה כלום, שזה נקרא עורף.
עורף זה לא הצוואר מאחורה.
אנחנו אומרים עורף, אנחנו אומרים לא.
הכוונה היא החלק שהוא חלק מהקדרה,
נקרא לזה כך, מהגולגולת, אבל למטה. מה זה? לפני שהשדרה נכנסת יש בליטה.
שמים לב?
תבדוק.
עליה,
לא בתוך.
ממש עליה. על.
לא, זה מה שאמרנו.
זה כבר, הבור זה שדרה.
מקום כניסת השדרה לקדרה.
בסדר?
על העצם.
יש שם שתיים כאלה? שתי בליטות כאלה?
רק אצלי, גם אצלך יש שטרים. כל אדם. אצל כולם?
אם, אז אני כמו כולם.
חשבתי שאני מיוחד. בסדר, יאללה.
מה עושה ישירה עם התפילין של ראש הממשלה?
אותו דבר בדיוק.
עוד רגע, יש הכול.
בסדר?
צריך לכוון לתפילין של ראש,
שתהיה קציצה. מה זה הקציצה?
יפה, באמצע הרוחב הראש.
עד עכשיו דיברנו על הקו.
בסדר? סליחה, על הטווח.
מפה עד פה.
עכשיו מדברים על הקו.
הצידוש, כן.
קו טווח.
צריך לכוון התפילין של ירוש תקציצה באמצע רוחב הראש, תשתה בין העיניים.
אחרי צריך שיהיה קשר גם כן באמצע העורף, לא ייתן לכאן או לכאן.
גם המקום שבקשר שנראה כן דליה תהיה לצד החוץ ולא כלפי העורף.
והוא עדין בקשר של תפילין של יד, יזהר שלא יתהפך.
ואם נתהפך נכון להתענות.
ואם קשה עליו התענית, יפדהו בצדקה.
הבתים והרצועות, תפילין של ירוש, תפילין של יד, צריך שיהיו שחורות.
הבית, אמרתי, הבית, אין הלכה בשם סיני, תעשה באיזה צבע שאתה רוצה.
אנחנו מדברים על הבית, הבית אפשר,
איזה צבע שרוצים, הרצועות,
הלכה בשם סיני.
תמיד עושים אותן שחור,
ולכן אם נתלבנו מחמת יושנן, זאת אומרת שהן ישנות,
צריך להשחירן, ומשחירן גוי פסולים.
צריך שיהיה צד השחור שברצועות לצד חוץ.
ואם התהפכה הרצועה שסביב הראש, זאת אומרת המהודק,
וכן הרצועה שקושר בה הקציצה,
יתענה יום אחד.
ועד ערבונה יתענה בעבור זה ארבעים יום, זו מידת חסידות יתרה דהבטבה.
הייתה בו מידת חסידות יתרה.
וטוב להיזהר גם בבצעות תפילין של ראש
המשולשלות עד החזה והטבור,
וכי רצועה של תפילין של יד שכורך על הזרועה,
שלא יתהפכו.
ואף אגב, ועל פי הסוד משחירים הרצועות פנים והחורש שחורות כעורב,
כנזכר בשאר הכוונות לרבינו אריזה, לא נהגנו בכך,
אלא החלק הפנימי הוא צבע טבעי והחלק החיצוני הוא צבע שחור.
ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש, את מי היה שואל תמיד?
האב אליהו מאני.
בסדר?
האב אליהו מאני.
היה שואל אותו, היה גיסון, נכון?
יפה, חברון.
ושאלתי על מנהג החסידים בעיר הקודש, תיבנם ותקונם במה בימינו, ואמרו לי שיש נזרים להשחית פונים ואחור,
ויש שלא מדקדקים בזה.
שאין לי שני צדדים, שניכר שהם שני צדדים.
לא, אני חייב שיהיה ניכר שיש שני צדדים. -הוא אומר, הוא לא נהגו. -לא נהגו, לכן צד לבן, צד שחור. -טוב. -כן. הבבא סאלי,
בספר שכתב הרב יהודיוף,
ישראל סבא,
היה מקפיד שיהיה דווקא צד אחד לבן, צד אחד שחור.
יפה, ואז אתה הפוך בלי לדעת.
לא שחור. -אתה מכיר אנשים הפוכים בלי לדעת?
בעיה.
-לא, לא, שמעת, בסדר?
-איך?
איך?
הבן ישראל כותב את זה כהלכה.
אנחנו בארץ ישראל ממעטים בתעניות,
כיוון שאם מישהו מתענה, הוא לא יודע לתפקד.
הגופות נחלשו.
כותב במשנה ברורה,
והיה בתקופה שלנו, עדיף לעשות תענית דיבור.
תענית דיבור לא מזיק לאף אחד. למה? מה הוא כותב?
שלא מספיק שבן אדם פגם בגופו,
סליחה, פגם בנפשו כשהוא עשה עבירה,
עכשיו הוא גם מפגום בגופו?
על ידי התענית?
קשה, קשה, אתה... מה, ראש הממשלה קצת? תעני דיבור עכשיו. תעני דיבור, רק דברי תורה. רק דברי תורה. לא מזיק לאף אחד.
פחות יום אחד פוליטיקה.
בסדר?
בואו בואו נתקדם.
נתקדם.
לא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, הן בבתים הן ברצועות.
אם יש לכלוך, צריך לרוחצו.
והלובש בתי העיניים
ייזהר שלא ידחוף אותם בין הרצועה ובין בשרו.
בסדר?
כאילו, היה פעם מסגרות ברזל ארוך כזה,
אז הוא שם את זה ככה, והרצועות מתחת, לתפוס את הבתי עיניים.
רגע, יודעים מה זה בתי עיניים?
משקפיים, בסדר, לא משנה.
זה יפה.
אלא התחוון בין הרצועה ובין הכובע.
ומי אפשר להוביל להבחין? צריך שייזהר בזה לפחות בקריאת שמע,
ובחוטאה ובתפילת עמידה.
למה? כי מינימום של הנחת תפילים ביום, כמה זה?
כמה זמן?
קריאת שמע ותפילה.
כמה זמן זה קריאת שמע ותפילה?
עשר?
הוא, אתה מתפלל בישיבה.
חמש דקות, מה...
בסדר?
בליבטים.
מעניין שחצי שעה לא יכול להיות עשר דקות רק לקריאות שמע בעניין הזה.
זה, טוב.
מינימום, כן. לא אמרנו שצריך את המינימום, לפחות זה.
ואחרונים זה אל פקפקו במגדלי שיער הרבה בראשם.
שכיוון שגדלים הרבה, לקה להם הם הריינו רבותאיו.
הרי מה אנחנו אומרים? ברגע שהאדם מניח על השיער, זה דרך הגידול.
אבל אם זה שיער ארוך, שיער ארוך זה דרך הגידול,
זה מתקפל, זה מסתלסל, זה מתגלגל, זה אני יודע מה, כל מיני דברים.
לא מדבר על רסטות למיניהן.
לא רסיות, רסטות, כן.
שיער,
אומר,
כל המקום,
הכל, הכל, הכל, הכל, בסדר?
והוא חוצץ.
וצריך להזהיר המון העם בדברים האלו בכל מה שאפשר, במצווה רבה ויקרה זו.
וכמו שאמרנו, מי היה עומד בשער ומתריע ואומר לאנשים,
תניח תפילין כמו שצריך,
זז לך, לא במקום, מי היה?
הרב קוק.
טוב, ו.
כבר אמרנו לעיל שהנחת תפילין של יד בזרוע בפרק התחתון הסמוך לכתף ובשר הגבוה נקרא קיבורת.
אבל לא יניחנו למטה מהקיבורת, זה בעניין שימא כנגד הלב.
והקיבורת מכוון כנגד הלב, ולכך צריך שייתה תפילין של יד לצד הגוף מעט.
בעניין זה כאשר החוף הזרוע למטה תהיה תפילין של יד מחובר כנגד ליבו ממש. לשים לב
מה אני אומר, תפילין של יד.
קודם כל יש קיבורת, קיבורת היא ארוכה.
עכשיו אני, אצלי, כשאני גדול, ענק, אז זה ככה.
תארו לכם ילד קטן, בר מצווה,
שבקושי פעפוס רואים אותו,
קונים לו תפילין היום 32-36 מילימטר, רק הבית, בלי עתיד תורה.
או מפה עד פה.
ומה לכתחילה צריך להניח תפילין?
בקיבורת, בחצי התחתון.
בסדר? בחצי הזה,
לכתחילה.
יש אפשרות להניח בחצי,
הוא עבר מצד לצד.
בכלל, הצורה קשורה מעבר לקיבורת.
בעיה.
אנחנו משתדלים, משתדלים במה שאפשר, לעשות תפילין, זה יותר קטנים.
לא פיצפונים, זה תפילין, קלף,
פרשיות, בגודל הרגיל,
אבל הבתים, כמה שיותר קטן.
זה הטוב ביותר.
איזה גודל יש לך?
גדולות גדולות כאלה?
טוב, אוי. בסדר, למשל הילדים שלי עשיתי בין 28 ל-30.
בטח.
32-36, לא...
בקושי הם מהגודל שלהם.
בסדר? זה ברור?
יפה, ובחצי.
וכשאני שם את התפילין,
הן טיפה מוטות פנימה. למה? שכשאני שם את היד
על הבטן, הן לא יוצאות החוצה, הן מול הלב. הן טיפה,
לא ממש ממש על הגובה, טיפה נוטה פנימה.
טיפה נכנס, ואז כשאני שם את היד, זה מול הלב.
בסדר? זה ברור?
זה מה שהוא כותב פה.
ואפילו בפרק התחתון הנזכר, יזהר שלנו, נכון בחצי העליון של הפרק הנזכר,
הסמוך לבית השחי.
אף על פי שנמשך שם בשר גבוה, נכון בחצי הסמוך לפרק האמצעי במקום בשר הגבוה שבו.
בסדר?
ולדעת הגאון רבי אליהו מווילנה כל מקום הבשר הגבוה כשר. דרך אגב, מי שמביא את המסקנה באותה צורה בדיוק
בדיוק באותה צורה זו משנה ברורה.
זה ממש, אתה רואה שהם כתבו
לאותו סיגרל, אותה פסיקה.
שלכתחילה החצי
שקרוב למרפק
ולפי הגרעה כל הכיבור רואה. אז טוב,
כדאי הוא הגרע לסמוך עליו.
אם יש למישהו תפילין גדולות.
אבל לכתחילה הם שואלים אותנו מה נאמר?
תפילין שיהיו בחצי.
כן? גם אותו החלק נמשל בחצי הסמוך לבית השחי.
ואין חיי אדם כלל י״ד או י׳ו ש״ר אחרון נמצא״
או בספרי מקבצלע העליתי בסייעתא דשמעי דלכתחילה צריך לחוש לסברת הפוסקים
דסבירו לו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו בשר גבוה מגיע שם
ולכן הלובש רשי ורבנו אותם ביחד יצטרך לעשות אותם קטנים
כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק לא יודע אם זה אפשרי
ויחד זה לא אפשר ביחד ולסמוך על סברת הגאון רבנו מווילנה
דסבירא לכל בישר כיבות ראוי להניח בו תפילין.
בסדר? אז אם מניחים שני זוגות תפילין,
22 מילימטר, סך הכל הכל הוא יחד,
25, 20 וזה, אז
חמישה סנטימטר,
שישה סנטימטר, יותר אפילו.
בסדר? אז חייבים לסמוך על רבי אליהו מווילנא.
טוב,
כן.
אה, איך אני מזהה איפה המקום תפוח? קודם כל תסתכל.
אתה ראית פעם איך מנתחים עושים ניתוח?
הם מציירים לפני כן את המקום.
יותר טוב שלא תדע, יותר טוב, אל תתזדקק, חוסר שעה. מאה ועשרים בריאים. אבל שתי אצבעות מצידו, שתי אצבעות מצידו, כן?
שתי אצבעות.
שתי אצבעות,
זה מקום התחלת המקום התפוח.
בסדר, אם זה עוזר יותר,
טיפה פנימה, יש לך זווית פה, היא עליונה, הנה אני מצייר.
פה זה למעלה,
טיפה תתן.
משהו.
לא פה.
אתה מכיר את הזלובטים האלה שמניחים תפילין
של הצבא לפני חמישים שנה,
פה.
בסדר, לא.
כאן.
במקום הגבוה טיפה נוטה, ככה.
לא שכל הבית יהיה בפנים.
טיפה נוטה, לא למעלה, ב-90,
בגובה אלא טיפה נטייה.
איך?
תשים את זה על האמצע,
בדיוק באמצע,
ותיקח
סנטימטר פנימה.
ההגדרה מודקת, בסדר?
זה יותר טוב.
איטי?
יפה.
הנחת תפילין של יד בשמאל שהיא יד כהה ותש כוחה
כתוב על ידיך במקום אחד עם כ' וה' ולא כ' סופית מזה למדו
וייתר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו יניח תפילין של יד בשמאלו
שהוא ימין כל אדם והיא שואלת בשתי ידיו יניח בשמאל כל אדם
ואם כותב בימינו או שאו כל מה אסף עושה בשמאלו
או כותב בשמאלו או שאו מה אסף עושה בימין אשר הוא שניח ביד שתש כוחה
דבין עניין התקיעה, והשיעור שעד זה כותב בה, יחשיב הימין לעניין זה.
ומילא תפילין ביד שכנגדה, משום שסומך הכתוב וקשרתיו לכתבתם.
מה כתיבה בימין, אף קשירה בימין.
ומילא כשירה בימין, בכלל זה ההנחה על השמאל.
ומילא תפילין ביד שהוא כותב בה, צריך לקשור את תפילין על יד שכנגדה.
כל זה מפורש בדברי מרן זל.
סימן כז סעיף ו יו יו יו שלמחריו שלמי ציבור.
כתב שהרב המקובל מהארי צמח בספר זר זהב
העריך והרבה בראיות דיתר יד ימינו אינו ראשי לשון משל כל אדם
שלא ישנר את סדר העליון האין שם.
ואי ואי דבריו בפתחי תשובה גם בספר מאיר לארץ ובדברי רבי המערית צמח נכונים
בטעמים על פי הסוד וגרא באמר מילתא דמסתבר טעמא על כן העליתי בסייעתא דשמיא.
בספרי הקדוש מקווציאל די לעולם ויתר יד יעשה כסברת מרן
וכל הפוסקים הפשטנים
דסבירא לו הוא מושא כל מלאכתו בשמאל יניח תפילין של יד בשמאלו שהוא ימין כל אדם ויתפעל בתפילין זה.
אך אחר התפילה ילבש תפילין בשמאל כל אדם ולא יברך עליהם בשם ומלכות
אלא ירש ומלכות בליבו זה הפטנט של הבן יש חי בהרבה מקומות
נקרא קריאה עצמה בלא ברכות ויכוון לצאת ידי חובת זוועת מעריץ צמח.
על זה צריך לעשות שני תפילין של יד אחד כפי הנחת יד ימין
אחד כפיין אחד יד שמאל, אי אפשר להשתמש באחד לשתי ידיים.
פני הקשר של הייעוץ, שלא יצא לחוץ, אם יתהפך.
אף על פי ששאלתי על מנהג עיר הקודש, תיבנה ותיקונים בריאה בימינו, אמרו לי שאין מנהג גם לחוץ זמן מערית צבע, חד נזכר.
עם כל זה אני אומר, ירי שמיים, אצל חובת מצווה זו על היבא דכולי עלמא,
כי היא מצווה יקרה, ואומה גם דסברה זו מסתבר טעמה על פי הסוד.
עכשיו הבאתי דברי החסד לאלפים,
כן, או תהיה, הוא פקפקתי בדבריו והוא פשוט.
שמים לב?
השמאלי, לפי הבן איש חי,
שני תפילים של יד.
אחד רגיל ואחד שמאלי.
ומה המנהג בירושלים?
מי שכותב ביד
שמאל מניח בימין.
בסדר?
זה המנהג הרווח.
לפי הבן איש חייב הוא מברך על תפילים של ה... כמו מרן.
כמו מרן.
כמו מרן קודם כל.
מעריץ צמח, יפה, על פי הסוד וזה, בונוס, בונוס,
בונוס. עכשיו תשים לב, הוא חייב להוריד גם ראש, גם יד.
להניח יד, להניח ראש.
כי אחרת
הופך את העולמות, זה בכלל לא הופך את העולמות.
ברם,
אם זה כותב בימין כל אדם, יש להוריד לו בפשיטות, שיסמוך בזה. הסבירה אתה אומר, בסדר. בקיצור, במילים אחרות,
אחרי הכל, ההולך לפי הכתיבה.
אם הוא עושה את הכל בשמאל, אין לי שום שאלה.
אבל אם יש חלק הדברים הוא עושה בימין, חלק בשמאל,
אם הכתיבה היא בשמאל, הוא מניח בימין. אם הכתיבה היא בימין,
הוא מניח בשמאל.
סעיף ח'
הזמן הנחת תפילין בבוקר.
מי שיראה את חברו רגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו.
וטוב לאחר ולא להקדים.
ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה וברך עליהם, אין צריך לחזור לברק שהעיר היום.
נזכר בלי הרבה סעיף קטן ג' ושערי אחרונים.
איך?
ש?
היא ערערת בלימון.
בוא נניח.
אבל הוא ממשיך להניח הרי.
אז ההנחה מתקבלת.
בסדר?
ולכן אני אומר לשים לב, מה זה שיראה את חברו,
רגיל ימוקצת בחוק עמות ויקירנו?
זה כמו ציצית.
כמה זמן זה?
לא, אתה רואה הגדרות. כמה זמן זה? תעזור לי.
חמישים דקות בערך לפני הנצח אמה.
לפני הנצח אמה.
עמוד השחר שבעים ושתיים, יש כאלה שאומרים תשעים לפני הזריחה.
לפני הנצח אמה.
הנצח אמרה והזריחה זה אותו דבר.
עמוד השחר ועלות השחר
זה אותו דבר.
טוב,
לא יחלוץ שלי עד לגמרי עד שיחלוץ של ראש.
נקיים ונקרוז זמן שבין עיניך יהיו שתיים.
וזהו סדר חליצתם. תחילה יסיר על כריכות שעל האצבע.
יסיר גם כן שתיים ושלוש כריכות מהזרור
כדי לעשות החליצה כמו ההנחה.
שיניח את התפילין שלי עד תחילה. רמז הדבר כאשר יחנו כן יישאו.
אך לא אסיר את התפילין של יד לגמרי, מפני שצריך לקיים מה שאמרה כתוב.
ולתות תפרוט
בין עיניך, שהוא רוצה לומר כל זמן שבין עיניך יהיו שתיים.
לכך רב שיסיר שתיים ושלוש קרחות לתפילין של יד מעל הזרוע,
אז יסיר תפילין של ראש מאה עומד,
אחר כך ישב ויסיר את התפילין של יד לגמרי מיושב. ראינו שבוע שעבר,
שיש בזה דעות, ספרדים מניחים של יד
בישיבה של ראש בעמידה, והאשכנזים הכל בעמידה.
אותו דבר בהורדה.
או, עכשיו הוא יגיד לך לגבי הכריכות וצריך לעמוד בשביל זה.
אם אני עומד להוריד תפילין של ראש,
האם אני אשב להוריד את הכריכות, השלוש הכריכות והישיבה?
לא צריך.
גם ההנחה לא חייבת. בסדר. אבל, בואו, הוא כותב את זה. הוא כותב את זה. הנה.
אומנם הסברה מחייבת, אתה תראה את זה שם.
איפה אנחנו?
אחר כך אשב ומסיר את התפילין של יד לגמרי מיושב.
כאשר אין יוכל מיושב.
והבה אגב דה עשרת הכריכות קודם עשרה תפילין של ראש לו את פרשה לידיה בדברי רבנו הרבי זל.
עם כל זה מורנו הרב שמואל ויטל הכריח כן כדי להשוות דברי רבנו הרבי זל עם דברי הגמרא.
הוא כתב כמדובר שכן ראה את אביו רבנו רבי חיים ויטל
שכך נוהג כמו שכתב בהגעתו בשאר הכוונות וגם בספרו של דת ישראל יהיו אין אפשר.
ואני אומר שיש הכרח לזה מדברי רבנו זל בעצמו בשאר הכוונות
בסוף נוסח התפילה
דף נא עמוד ד' שכתב שהיה מורי זל מסיר תפילין של ראש מעל ראשו, ואחר כך מסיר תפילין של יד
יהוין שם.
אז רבי ישחק כותב שיש הוכחה.
אמנם הסברה מחייבת כפיסות דין של דברים, שצריך שתהיה הסרה כמו הנחה.
צריך להסיר את הכריכות שעל האצבע מעומד,
וישב ויסיר שלוש כריכות מן הכריכות הזרוע מי יושב,
כאשר כריכה מי יושב, ואחר כך יעמוד ויסיר התפילין של ראש מעומד.
ספר חסד האלפים, משמע שיסיר גם שלוש קריחות של זרוע מעומד.
רבנו חידא לזה אבי צפורי שמיר, כתב, ייסיר קריחות האצבע מעומד.
ולא זכר קריחות הזרוע, אין שם.
נראה שצריך לדקדק להיסיר על שלוש קריחות של זרוע מיושב,
כאשר אין ניחה מיושב וכאשר כתבנו.
בקיצור, הוא עומד, מוציא את ה...
מעל כף היד,
יושב, זה בעמידה,
יושב ומוריד שלוש קריחות,
עומד, מוריד תפילין של ראש,
יושב מוריד תפילין של יד.
בסדר? זה הלכתחילה של הבן אישך.
מה?
שתיים שלוש. שתיים שלוש.
זה לא אפשריין, זהו עקרוני.
מה זה, לאף אחד אמרת שאתה יכול לתת?
בדיוק.
אבדם.
יפה. נכון לחלוץ תפילין של ראש ועטלית בשמאלו,
שיד כהה עליה ראש שקשה פרידתה,
כמו שכתבו האחרונים, ואין לחלוץ את התפילין לעד אחר,
עלינו לשבח ועל כן יקווה לך.
ומנהג החכמים לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן
ובשעש הניחם תוך הכיס לחיבוב מצווה.
מוציאים תפילין מהתיק, מנשקים.
מכניסים תפילין מה...
הרב אליהו.
הרב אליהו.
אם הרב אליהו לא עשה את זה, מי יעשה את זה?
בן איש חי.
כולם עושים את זה.
בסדר? לא, אתה מביא לי את הברור מאליו. תביא את מה שלא ברור.
תגיד לי, לא יודע מי. בלי שמות, כן?
הוא גם מנשק. אה,
איזה כזה, אתה יודע, ליטאי, שכלי קר.
בסדר.
אבל למה זה לא חשוב?
מה הבעיה? אני דרכתי פחות. הפסק למה?
מה זה פה גל ישראל ושם שפתי תפתח שאפילו בזמן זה הפסק? לא, לא בשיח דעת, אדרבה, אני מחובר לזה.
מחובר לתפילין. מה זה אני שיקר לתפילין?
גם בראש שלנו? הכל.
יפה.
אין לכם תפילין?
או, חזרנו אחורה.
על הזרוע.
עזרה, בסדר?
זה רק בערודה.
עזוב את זה, לא צריך. תוריד של היד וזהו.
תוריד של עקף יד וגמרנו.
בסדר?
שחרר.
טוב.
כן. אין לך לראות את התפילין, שילמד בהם תחילה.
אחד המרבה ואחד הממאית.
שתי הלכות.
כי לא יזכה אדם לקנות שלושה חלקי הנפש, רוח ונשמה,
אלא אם כן לומד בתפילין.
ויותר אם לומד בתפילין דה רבנו תם,
או שכתב מחזיק ברכה בשם העם פפירה שאין שם.
טוב, אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, למה?
אבל אות יום ראשון, דאורייתא.
אז אם מישהו נפטר לו,
שאף אחד לא יקרה דבר כזה, אבל
אם היה למישהו מקרה פעם,
אם הקבורה היא ביום
הפטירה אז גם כשהוא חוזר מהקבורה הוא לא מניח תפילין.
אבל אם הפטירה הייתה ביום אחד והקבורה יום אחר כך,
אחרי הקבורה יכול להניח תפילין. למה? כי רק אבל אות יום ראשון היא דאורייתא.
בגלל שהוא היה.
אז אחרי הקבורה יכול להניח תפילין.
אבל אם לא, אם זה רגיל, סטנדרט,
אם אדם נפטר באותו יום קוברים אותו,
אז גם אחרי הקבורה הוא לא מניח תפילין.
טוב, בואו נקרא.
אבל ביום ראשון אסור לניח תפילין, אבל ביום שני חייב אחר הנצח עממיה. ואם מת לומד ביום אחד ונקבר ביום אחר, אסור לניח תפילין ביום הקבורה.
מת דורא, הוא אומר הפוך.
לכן אסור לניח תפילין ביום שמועה קרובה.
אמנם באמת לומד ברגל, זה מתחיל למנות שבעה אחר רגל, הרי זה חייב להניח תפילין ביום ראשון.
להתפשט המנהג, בירה קודש ירושלים,
בסדר, גם פה באי בגדד, להניח תפילין האבל ברבנו תם, כי הורדת רבנו רשש ולא כרבנו אחידה, שכתב שבע על תעשה אדיב, תראו את כל השבוע של האבלות,
בן אדם לא מניח רבנו תם, אבל לא אגיב שכן.
אסור לתלות תפילין.
בין הבתים, בין הרצועות, ואפילו בשעת הנחתיו יש להחמיר שלא ילך רוז בקשר בלבד
ויהיה הבית תלוי עד שמניחו בראשו, וייקח בידו הקשר עם הבית ביחד
ויניח הבית במקומו, ואחר כך הקשר במקומו.
שיהיה לו כשאני לוקח טפינצ'ר ראש,
מחזיק בבית, מחזיק בקשר ביחד,
שם קשר, שם בית,
ומהדק.
אני לא מחזיק את הקשר ועושה ככה.
אתה עושה שתי עניים.
עושה את הקשר רק ככה? מה שאתה רוצה, רק לא לתלות את הבית
מהרצועות.
כשמניח תפילין בתוך הכיס שלהם
או כשכורך החוט שבפי הכיס
לא יגלו לכיס שבו התפילין סביב החוט, אלא יגלו לחוט סביב הכיס.
טוב, פעם היו,
אני לא יודע אם מישהו זוכר את זה, לא יודע אם עדיין יש מישהו שמכיר את זה,
שהשקית של התפילין הייתה נסגרת עם מתיחה של שני חוטים
כמו שיש היום לפעמים בתכשיטים וזה כזה מין,
רצועה ככה היו.
עכשיו לוקחים את זה, מותחים, ומגלגלים את החוט, קושרים את ה...
לא היה רוחסן.
אתה לא לוקח את החוט ומגלגל את התיק עם התפילין.
זה לא חובה, בדיוק. כמו באשות. בדיוק. לא לוקחים ככה מגלגלים.
אתה מגלגל את החוט, לא את התפילין.
בסדר, כבוד התפילין.
יש מדקדקים,
גם בכיס החיצון שבו מונח הטלית הגדול וכיס התפילין, גם מזער בכיס החיצון שבו מונח הטלית הגדול וכיס התפילין,
שלא יניח הטלית הגדול וסידור למעלה מן התפילין, אלא יניח התפילין מן הצד.
בשבוע שעבר דיברנו על זה, נכון?
שצריך אחד ליד השני כדי שלא יהיה
עובר על המצוות.
יפה.
גם ייזהר בין לך שהתפילין של ראש ושל תפילין של יד, שני מונחים בכיס אחד,
הם משמש בהם בעודם בתוך הכיס כדי שידע את התפילין של אלו להוציא תחילה,
ולא ייתן להוציא תפילין של ראש תחילה.
ולכן מה אנחנו עושים? קבוע.
באיזה צד תפילין של יד שלך?
גם זאת, ואתה,
גם שמאל, רק אני בימין.
אני בימין גמולי. כן?
טוב.
אתה שמאלי או יווני?
כן, יווני.
זהו, כן, שמאלי, זה הפוך.
אבל כל השאר אתה גם אצלך
שליד בצד שמאל או בצד ימין.
זה לא משנה לי באיזה צד, משנה לי דבר אחד,
כן?
משנה לי דבר אחד.
כשאתה פותח, אתה תיגע בתפילין שלי הדרישה.
תראו, פעם היו שקיות, לדעתי, יותר טובות.
יותר טובות.
שהרי השרוך היה למעלה, אז היה לה אורך.
זה כמו שנעשה היום את הרוכסן מהצד.
ואז אין לך ברירה, אלא שאתה מגיע ראשון לתפילין של יד.
חשבתי תפידנית.
יפה. תפידנית.
יש לנו יהודי צדיק אחד,
הרב עזרא דיפני, שהוא לא אוהב את התפידנית.
כי זה פלסטיק,
זה מזיע ולא נושם.
והתפילין הם עור.
אז עדיף שיהיה מקום נושם.
ועדיין, מה זה יותר? זה נושם.
איפה היה זה שזה כאילו מעל אחד מהשני? -עזוב, לא תעמיד, תשכיב.
בסדר, לכן עדיף לנו שקית מעורכת, שאפשר, טוב, לא יודע מה הם עושים. פעם היה.
אני זוכר שהיה.
טוב, תקדם.
תקדם. מי שמן הגול ילבוש
רשי ורבנו תם ביחד, והוא כרוכן יחד להכניסם בכיס, ייזהר שלא ישים קציצה על המעברתא של השני.
נניח לקציצות כולם על הרצועות, זה אצל זה.
שלא יהיה אחד מעל השני.
צריך להיזהר שלא יפיח בהם.
או מי שיש לו מחושן שמסבב לו ההפכה,
קוראים לזה בעברית שלנו,
כאב בטן, קלקול קיבה,
יניח תפילין בקריאת שמע ובחוטיא או תפילת עמידה בלבד.
משתדל להעמיד עצמו בזמן מועד זה שלא יפיח, כי אני נזכר באחרונים.
בסדר, ויש אפילו טוסות שמביא אחד החכמים שלא יניח שישה חודשים תפילין.
כי אלו כאבי בטן, שהוא לא יכול להחזיק את עצמו.
אתה אפילו חמש דקות האלה,
שש דקות.
לא יסיח דעתו מהתפילין.
ורק בשעת עסק התורה ראשית תפילת העמידה פטור.
ויש מתחכמים לכתוב בגיליון הסידור בכל דף למעלה ומן הצד אותיות תפילין גדולות,
להיות להם סיוע להיסח הדעת. ואלו היינו צריכים לכתוב בתוך הסידור עצמו, הם יכתבו על נייר
בפני עצמו בראש ובצדדים, ויהיה מידת הנייר גדול מעט במידת הסידור,
באופן שאם יניח הנייר בתוך הסידור בין הדפים יהיו נראים להיות תלויות תפילין.
ותהיה לו למזכרת.
כן, פעם הייתי רואה במוסאיוף כאלה.
יש את המין,
נו, למנצח, שיוויתי למנצח,
ולמעלה כתוב תפילין, ומכניסים את זה בסידור ככה,
אתה רואה תפילין.
טוב.
כן, כן, אין בעיה, אין בעיה.
מי שנפלו לו תפיליו מידו, חס ושלום, נכון שיתנא יום אחד באותו היום.
ממי אפשר לו לתנות? יפדי התנית בצדקה.
אם נפלו ביותם מתוך כיסם, אין צריך לתנות,
אלא לתת פרוטה אחת בצדקה.
בספרי רב פעלים כתבתי,
ואפילו אם נפלו בגובה פחות מעשרת טפחים יתענה יום אחד. לא כמו שחושבים העולם, מדברים על גובה עשרת טפחים.
וזו הדעה הרווחת, חוץ מבדיל שלך, שרק אם נפלו מעשרת טפחים,
בלי שום כיסוי,
התפילין עצמם, בלי שום כיסוי, לא בקופסה, לא בשום דבר,
מגובה עשרת טפחים יתענה יום אחד.
אבל אם לא,
כמה זה עשרה טפחים? השולחן, שולחן.
השמונים, נכון? שולחן.
בסדר?
כשחולה תפיליו טוב שהוא בעצמו יקפלים ויניחם בכיס לחיבוב מצווה.
ולא כאותם שנותנים את התפילין לשמש, לפיליפינים, כן?
שייאשר להם לקפלו. ודוגמה לזה מצינו שאמרו רבותינו זה לגבי ספר תורה.
הגולל נוטה שכר כנגד כולם.
גם ייזהר לקפלו ולהניחו בכיס תכף ומיד אחרי שיכולו לצאתו. ולא כאותם שחולצים וניחים אותם מצידם.
אחרי איזה רגעים מקפלים אותו. אוקיי? איזה כבוד התפילין שיהיה מונח כך.
ולכן אמרנו, לפני שהוא מוריד תפילין של יד, הוא מגלגל תפילין של ראש
ושם אותם בתיק. רק אחר כך הוא מקפל,
אם הוא מוריד תפילין של ראש.
ובזמן שיש לו הכרח כהכרח, כגון שחולצן קודם תפילת מוסף בראש חודש,
שאינו יכול לקפל תכף מפני שרוצה להתפלל מוסף עם הציבור,
ייזהר שהוא יניח הקציצה בהיפוך,
דהיינו צד המעברת למעלה, גבולים שבאים למטה, התחילו ביושר,
ותכף יקפלו אחר תפילת מוסף.
הבא אמרנו, מה הפתרון שלנו?
מחכים.
אני רוצה להתפלל עם הציבור. כל הציבור מקפל.
קפלו כולם, ואחר כך
פנלו. אבל אם אנחנו לא נותנים את דברים אדם בזמן. אז לכן אנחנו מארגנים את הגבאי מראש,
שהוא לא ידפוק עד שהוא יראה שהציבור בו קיפל את ה... קיפל את תוך התיב. כן.
לפחות של יד.
שמראש, תשים,
תחביא אותו מתחת משהו עד אחרי תפילת מוסר.
הרי אמרנו שלא מורידים של
יעד לפני שקיפלו ושמו בתיק את שיעור ראש.
על שיעור ראש עבר דיברנו.
כל טוב להתראות שלום.
עמדנו ביעדים כמעט.
