פרשת וירא,
פותח הרב בן איש חי, וזה אחד הדברים המיוחדים שאנחנו צריכים תמיד לראות אותם, שמחברים את הצד הרוחני עם הצד ההלכתי.
אנחנו קוראים לזה תמיד גוף ונפש.
שכל צד ההלכה הוא נובע מתוך הצד הרוחני.
תראה, תן לספר אחר, זה משגע הספר הזה. תביא לו אחר, מה זה?
בטח שזה נורא.
אני רואה מפה שזה מקפיץ לי את העיניים.
איכות חיים, בסדר?
אז הרב בן איש חי,
אנחנו נתחיל עד פרשת וירא, הרב בן איש חי דווקא ייקח את סוף הפרשה.
שסוף הפרשה הוא,
ממנה הוא דורש את מה שרוצה להגיע להלכה.
וכל שבוע, כל שבוע רואים את זה,
ראינו ונראה
איך הרב בן איש חי באומנות שלו מגיע מהפרשה אל ההלכות שהוא רוצה.
אני לא יודע להגיד את זה, לא נעים לי להגיד את זה,
שזה כמעט כמו הדרשן עם המטפחת.
אתה מכיר?
תמיד היה לו דרשה אחת,
ונפלה לו המטפחת, שאיפה נעלמה לי המטפחת?
כמו קורח ועדתו שנבלעו באדמה,
נעלמה לי המטפחת, והתחיל לדרוש הקורח.
אתה יודע, זה היה פטנט.
לא, אז הרב בן שלך לא ככה, ברוך השם, אבל
תמיד הוא ימצא לנו את הקשר הרוחני, הפנימי,
אל ההלכות המעשיות שלנו,
מתוך הפרשה.
וזה מה שהוא מביא פה, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע,
וישב אברהם בבאר שבע.
בסדר? אם ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע,
בתורה כתוב שבע, אל באר שבע,
מי ילכו יחדיו אל באר שבע?
אברהם ויצחק ושני הנערים.
אז מה זה וישב אברהם בבאר שבע? קודם כל, מה זה וישב?
ולא וישבו.
ב',
למה אתה צריך להגיד ויושב אברהם בבאר שבע? הרי הלכו לבאר שבע. נו, אז מה הם עשו?
הנגזר מי?
שהלכו לבאר שבע שהתיישבו שם.
הרי בסופו של דבר ישבו באיזשהו מקום.
באר שבע.
יש לדעת
למה הייתי צריך למימר וישב אברהם מבאר שבע.
קבע שאמר שהלך לשם מסתמה ישב שם.
ועוד,
למה פירט בזה שם
אברהם בלבד?
וישב אברהם בבאר שבע.
לא אברהם ויצחק
שני נעריו
שהמדרש אומר מי הם אבל
לא מפורטים בתורה
הפסוק לא אומר מי היו הנערים נכון?
מי הם היו?
מה אמרנו במדרש?
בסדר,
ישמעאל ואליעזר
שבו לכם פה עם החמור
מה אומרים?
יפה בסדר?
לא רואים כלום
טוב
ואהב אלה מאמר וישבו לשון רבים כדי להגיד ויקומו וילכו
נראה לי בסייעתא דשמיא השבוע רבותינו זיכרונם בברכה במדרש רבא
שמיים וארץ קיימים על ידי מצוות המילה
יש דבר שמחבר בין גשמי לבין רוחני
אם היינו בשיעור כשרות היינו אומרים מה מחבר את הנשמה לגוף?
הרוכב
מה מחבר שמיים וארץ?
ו' החיבור מה זה ו' החיבור?
קדושת הברית
והברית צריכה להיות בקדושה
וזה בעצם יסוד המילה
זה היסוד
שאם אני רוצה לחבר שמיים וארץ, אז צריך איזשהו מעשה שהוא ייעשה בצורה כזאת שהוא יחבר שמיים וארץ.
אמרנו עשרות פעמים, לקדוש ברוך הוא יש מיליונים,
מיליארדים של בעלי חיים.
לקדוש ברוך הוא יש לא מיליונים, מיליארדים, לא יודע כמה בדיוק, של מלאכים.
הוא צריך בן אדם.
גוף של
בהמה ונשמה של מלאך.
חיבור בין שניהם.
רק נשמה יש למעלה, רק בהמות יש למטה.
איפה אנחנו?
הולכים השניים,
באמצע.
מחברים את זה לזה.
זה בעצם לא באמצע במרחב, זה באמצע בגובה.
אנחנו מעלים למימד שלישי.
וזה מה שעושה ברית המילה.
היא לוקחת את החומר ומעדלת אותו, ומרוממת אותו למציאות של רוחניות.
המעשה הגשמי גורם ומייצר את החיבור עם הרוחניות.
זה מה שאומר פה.
אמרו רבותינו שמיים וארץ קיימים על ידי מצוות המילה. ואמרתי בסייעתא דשמיא לכך ניתנה בשמיני,
שקודם מספר שמונה, שיספר שבע.
שבע אנחנו יודעים תמיד שזה השלמת כל הבריאה כולה.
לכן נזכרנו שסוף פרק ראשון
בספר בראשית, איפה הוא?
אשר ברא אלוהים לעשות.
לא הפרקים שבתנ״ך שלנו היום, זה נוצרים.
סדרה של חכמים.
איפה גומר הראשון את העלייה שלו?
בסוף שבת, ואיכולו השמיים והארץ.
ואצלנו, מה גורם להשלים את כל הבריאה?
הצד הרוחני שמחזיק את כל המציאות כולה.
אמרנו שכוח המשיכה, הוא תופס
את ששת הצדדים.
בסדר? בבניין הזה, מה מחזיק אותו שלא יעוף לשמיים?
כוח המשיכה.
שום דבר אחר לא. נשים אותו בירח, הוא לא יחזיק.
זאת אומרת, ההשלמה של הבריאה זה שבע.
אתה עושה לי משהו בשמונה?
שמונה זה כבר מעל הטבע זה כבר סיפור הרבה יותר גבוה יותר מהבריאה ולכן הוא אומר
שכל זה מספר שמונה יש מספר שבע ושמיים וארץ הם שבעה ריקים ושבעה ארצות
לרמוז השמיים וארץ שמספר שבעה ושבעה הם קיימים על מצוות המילה שמספר שמונה הבא אחריהם כנגד כל דבר גשמי יש דבר רוחני כנגד כל דבר רוחני
יש דבר גשמי
שבעה שמות יש לנו לכל חלקי השמיים רקיע השמיים ערבות
ושבע ארצות
שבע ארצות ושבע שמיים ריקים, גם שמיים זה שם, גם רקיע זה שם, זה אחד משבעה
כנגד העולם הרוחני יש את העולם הגשמי, כנגד הגשמי יש רוחני
אתה צריך את המשהו שימשוך את שניהם קדימה, מה מושך אותם?
השמונה
מעל המציאות הטבעית, בין אם היא גשמית בין אם היא רוחנית
ולזה אמר ברוך אברהם לאל עליון קונה שמיים וארץ
שהקנה לו הקדוש ברוך הוא השמיים והארץ מטעם כי הוא הראשון שנתלה לו מצוות המילה
קודם כל אברהם
מל את עצמו
אחרי שהוא מל את עצמו הוא יכול למול את האחרים אז מי הראשון שנימול?
אברהם
אשר בעבורה מתקיימים שמיים וארץ
לכן אם מישהו נימול כשהוא לא היה בן מילה לפני כן
איך השם שלו?
בן אברהם
לא בן תרח לא בן אדם
לא בנוח בן אברהם כי הוא ברגע זה נקרא בן ברית מהנימולים
מי היה הנימול הראשון?
אברהם אבינו
כשמעלים אותו לתורה איך אומרים?
פלוני בן אברהם
בסדר זה דברים ברורים
ולפי זה המילה נקראת באר שבע
מה זה באר שבע?
היא הבאר המשקה ומחיה בזכותה את השבע
תפקיד הבאר זה להחיות את בני האדם
מחיים את בני האדם.
זה בעצם תפקיד הבאר.
תפקיד המילה זה לקיים את העולם.
אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי.
מה זה בריתי?
ברית המילה.
זה הקיום.
שהם שבעה ריקים ושבעה ארצות.
כי מזכותם שותים חיוט שלהם.
וזה שאמר וישם אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שעה.
והאומה שזכה לשור בשלום
שלא נשחט יצחק ונתרצה לי אותה אל תמורתו בזכות מצוות המילה.
וזהו בישב אברהם
בבאר שבע. בזכות מה ניצל יצחק?
בזכות המילה של אברהם בלבד.
נכון שאחר כך ישמעאל ואליעזר כל מקנת ביתו נימו לא איתו.
אבל הראשון היה אברהם.
וזה הזכות של היום השמיני שהוא מכיה את כל השבעה שלפני כן שבעה ריקים ושבעה ארצות.
כן, וישב אברהם בבאר שבע היא מצוות המילה,
בה היה מושבו באחיזתו,
ולכך הצליח, וישב עם יצחק בנו ועם נעריו לשלום אל באר שבע.
זה בעצם הסיבה.
מצוות המילה היא זו שגרמה לכך שאברהם אבינו יכל לחזור בסוף עם יצחק
לבאר שבע.
הבאר שמחזיקה את השבע.
הבאר זה המקום שממנו חיים, שותים.
זיקה את השבע.
מי זו הבאר הזאת?
מצוות המילה.
נמצא במצוות המילה שהיא בשמיני
מתקיימים שמים וארץ.
וידוע כי מצוות התפילין
היא דומה למצוות התפילה.
זה מה שאני אמרתי.
כל פעם מחדש כשאני קורא בן איש חי,
אני מתלהב מהסיבוב שלו.
דיברת על מצוות המילה.
דיברת על קיום העולם.
מה נגזר עכשיו על איזה הלכות הוא ידבר?
הלכות מילה, לא?
או הופך ל... כן, הלכות תפילין.
הלכות תפילין, שתפילין הם מקבילים למילה.
בסדר? מצוות התפילין היא דומה למצוות המילה, לפי ששניים נקראים אות,
שהם שני עדים של ישראל שהם חלק בנחלת השם ומשועבדים אליו.
מי שיש לו ברית מילה ומי שמניח תפילין.
ביד,
בראש.
אתם יודעים, כל עם ישראל מניח תפילין.
תפילין, חלק בארון, חלק ביד.
בסדר?
אנחנו מדברים על מי שמניח תפילין ביד ובראש.
לכן,
גם במצוות תפילין יש מספר שמונים.
כמו שאמרו בממלכות דף מ״ד. כל שלא מניח תפילין עובר בשמונה עשה.
והמקיים הרי זה קיים בשמונה עשה.
וגם ביש בקיום שמיים וארץ.
זה כתב בספר אספקלריה המהירה,
דערף בה פרשיות שבתפילין היא כנגד ארבע אותיות שהן הוויה.
וארבע הבתים כנגד ארבע אותיות שבשם הדנות.
וידוע כי מאותיות שם הוויה נמשך חיות וקיום לשמיים.
מאותיות שם הדנות נמשך חיות וקיום לארץ.
לכן אנחנו שנמצאים בארץ
לא יכולים להוציא מפינו שם הוויה.
שם ה'
ההוגה שם באותיותיו י' כו' כה'
ונמצא פה בארץ, מה יקרה לו?
היה לו חלק לעולם הבא.
אתה נמצא בארץ, אתה מכיר,
אתה חווה, מתחבר לקדוש ברוך הוא, דרך אדנות, דרך הבעלות.
ושם הוויה זה מקום רוחני עליון. מי אומר שם הוויה המפורש?
ביום כיפור. חוץ מזה, רמי.
מי עוד?
הכהנים המיוחסים בבית המקדש,
בברכת כהנים, היו אומרים שם הוויה המפורש.
על מי זה מסופר שהיה נכנס
תחת בני הדודים שלו, לא יודע מה, שמה, לשמוע מתחת תעלית שלהם את שם ה...
שם השם המפורש, מי זה היה?
חת חכמי הגמרא, נראה, מופיע בגמרא, לא זכור.
בסדר, זאת אומרת,
שם השם י' כו' כזה, מבחינת הרוחניות, שימו לב, גברו,
והאותיות הן אותיות רוחניות.
אם אין לנו את ו' החיבור,
ושם השם, אין לנו את זה באוויר.
זה באוויר, אני מחבר.
אבל איך אני יכול להוציא את שם השם מפי?
ברמה שלי, אדנות.
תמיד צריך לשלב ביניהם.
השם הגבוה שהוא של השמיים עם השם של המציאות שלנו משלבים אחד עם השני
זה מה שאתם רואים בסידורים
שם השם יוודקה ווודקה אחר כך א' ד' נ' יווד
ואחרי כן עושים ריצ'ראץ'. מה זה ריצ'ראץ'?
אחד אחד יווד וא'
ה' וד', בסדר?
וזה השילוב של שם השם.
כשמתפללים זה מתחיל בי' ווודקה ווודקה
דברים אחרים זה מתחיל ב-א' ד' נ' יוודקה
בסדר? לשים לב לדבר הזה שאנחנו צריכים לחבר שמיים וארץ.
והתפילין עוזרות לנו בעניין הזה, זה מה שהוא אומר.
שארבע פרשיות של יד, ארבע פרשיות של ראש,
ראש זה רוחני,
יד זה מעשי,
אז ארבע אדנות וארבע השם הוויה, זה השילוף של שניהם.
ולזה אמר בתהלים, עזרנו בשם השם
עושה שמיים וארץ.
דהיינו ככתיבתו שהוא שם הוויה,
וכקריאתו שמדנות עושה רוצה לומר מתקן
אשר ברא אלוהים לעשות מה זה לעשות?
לתקן, לשכלל, לקדם את המציאות
וזה תפקידנו בהנחת התפילין
לחבר שמים וארץ
ולכן כל מי שמניח תפילין בבוקר
לפחות בבוקר
אז הוא מחבר שמים וארץ
אפשר לצאת מפה לחיי המעשה
וחיי המעשה לא סותרים את חיי הרוח
אדומה הוא מרומם אותם.
כי הוא יודע מאיפה הוא יצא.
הוא יצא ממקום שהוא מחבר שמים וארץ.
אל חיי המעשה שאמרו לתקן את הארץ על ידי הרוחניות שלו.
זה בעצם תפקיד התפילין.
ובזה יובן
אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
והוא שידוע שהתפילין נקראו חוק.
לדריש רבי יוסי הגלילי בעירובין דפת דבעיו ושמרת את החוקה הזאת.
מה זה את החוקה הזאת?
נאמר על מצוות תפילין. ועל זה אמר, אם לא בריתי יום ולילה, זו המילה.
המילה קבועה באדם בימים ובלילות.
זה הברית.
חוקות שמיים וארץ, מה זה חוקות?
תפילין של יד, תפילין של ראש.
שנקראו חוק,
אז שמיים וארץ לא שמתי.
בריתי נמצאת על האדם,
מתי?
אבל מתי?
יום ולילה, 24-7.
אבל תפילין מתי נמצאים?
ביום.
אז זה חוקות, שמיים וארץ לא שמתי.
יש לנו את הברית שהיא כל הזמן, ויש לנו...
זה נאמר על דוד המלך.
למנצח על השמינית.
מה זה למנצח על השמינית?
מה אמרו החכמים?
נכנס דוד המלך, לאן?
לבית המרחץ.
יואו, הנערום מהמצוות?
מה, למנצח על השמינית?
היום השמיני. אין דבר כזה שבן אדם בלי מצווה.
תמיד הוא במצווה.
כל מה שהוא נמצא בעולם באיזשהו מקום הוא במצווה. למה?
הברית.
גם כשהוא במרחץ,
יש עליו מצווה.
ברית.
אם לא בריתי יומם ולילה,
חוקות שראי בארץ עשמתי, והחוקות זה החוק של הראש, החוק של הים.
לא נפשי,
לא מלכים יוצפים בלילה.
עד עכשיו כל העניין הזה של
נקרא לזה, האילוצים, כן מתוססת בגרמה, לא מתוססת בגרמה, עזוב עכשיו.
מדברים על העיקרון של,
זה לא רעיון,
זה הבנה פנימית.
אני לא אוהב את ה...
בסדר?
את הדיבור ה...
בדיוק, בדיוק.
תראי את השאלה, עמד לי על הלשון, לא רציתי להגיד.
בסדר?
ברור.
טוב, אומר לנו הבן ישחיים, מצוות תפילין חמורה מאוד.
ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצווה אינה חשובה בעיניו, לשים לב
איך הבן איש חי פה מעדן את השולחן ערוך,
את הגמרא שאומרת שמי שלא מניח תפילין נקרא מפרשעי ישראל.
גוף שלא מניח תפילין,
מה אומר לנו פה הרב בן איש חי?
שהמצווה אינה חשובה בעיניו, זאת אומרת הוא יודע שזה מצווה ואומר עזוב אותך.
ואם הוא לא יודע שזה מצווה
ואם בכלל מצוות לא מוכרות לו
זה ברור מה מונח פה
הוא לא נחשב
פושעי ישראל.
מה נחשב?
זה היה מסכים לעשות, הוא לא יודע.
הוא לא מבין את העניין.
זה לא שהוא מבין והוא מזלזל.
הוא בכלל לא מבין מה אתה רוצה ממנו.
נראה לו מוזר
זה שאנשים שמים עליהם כל מיני רצועות מאור,
קופסאות.
נכון?
מה זה?
הוא לא מבין.
תסביר לו.
בדרך כלל אנחנו אוהבים תמיד,
בפרט כשהולכים לעשות תפילין לילד בר מצווה.
לוקחים אותו למישהו שמכניס את הפרשיות לתפילין ומסביר לו
מה זה הפרשיות,
מה זה התפילין, תראה מה אני עושה,
תבין מה אתה הולך להניח.
בפרט אנשים שלא לומדים במקום שיש להם הורים שילמדו אותם.
ההמלצה היא, תלכו למקום כזה.
יושבים,
זה שמכניס את הפרשיות לתפילין,
ב-20 דקות יכול לגמור את התפילין.
יש לנו מישהו שיושב עם בחור,
עם ילד בר מצווה שלוש שעות, ארבע שעות,
שעתיים,
תלוי מי, תלוי כמה ילד יכול לשבת עם הריטלין או בלי, בסדר?
שב, מסביר לו.
זה מה שצריך.
תבין מה אתה עושה.
זה לא אומר ככה, תשמע,
סבא שלך הניח תפילין, בוא קח את התפילין של סבא.
וואי וואי, צריך לבדוק אותו. טוב.
מצוות תפילין חמורה מאוד, ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצווה אינה חשובה בעיניו, נקרא
עם פושעי ישראל בגופן. דיתמר עלי ובגמרא, דבר קשה הוא אומר מאוד. תראו, אפילו הרב בן איש חי לא רוצה להגיד.
הוא מעלים.
עטף את זה מאוד מאוד ברכות.
את כל הקושי
הוא עטף בחמת שהמצווה אינה חשובה בעיניו, זה תוספת שלו.
דבר קשה ומר,
זה סגנון שלו.
בקיצור,
אנחנו רוצים למשוך את האנשים, לא להבהיל אותם. זה לא משחק לנו תפקיד טוב בעלה.
ועוד אמר רב ששת, כל שינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה והם האות לישראל.
צריך שיכוון האדם בהנחתם שציוונו הקדוש ברוך הוא בארבע פרשיות אלו שיש בהם ייחוד שמו
ביציאת מצרים.
להניח על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח
כדי שנזכור הניסים ונפלאות שעשה עמנו שאמורים על ייחודו
ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ותחתונים לעשות בהם כרצונו.
וישעבד לקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות
אבל זה יזכור את הבורא ויעמית הנאותיו.
במילים אחרות,
כל אדם שמניח תפילין אומר, הקדוש ברוך הוא, אני זוכר את מציאות הפגישה שלנו עם הקדוש ברוך הוא.
יציאת מצרים,
בריאת העולם,
קיום מצוות,
כל זה יסוד כל האמונה כולה.
כל יום הוא נמצא שם.
יסוד האמונה כולה.
שמע ישראל
ויציאת מצרים.
איפה יש יציאת מצרים?
קדש לי כל בכור, והיה כי ידיעך, בסדר?
כל זה מורה לנו על חיבורנו לבורא.
וחיבורנו לבורא מתוך זה שאנחנו נמצאים בחיי המעשה,
על היד.
היד שלנו מבטאת את המעשה,
הראש מבטא את המחשבה.
שני הצדדים גם יחד, גם העולם החומרי וגם העולם הרוחני,
הם לשירותו של הבורא כדי לקדם את עולמו של הבורא.
זה בעצם הבסיס להנחת תפילין.
לאחר שלווה שיתעטף בטלית, יניח התפילין מיד,
קודם פרשת הקדע, כדי שיהיה עליו בשעת קריאת שמע של קורבנות,
שהיא חיוב.
ואמרו רבותינו, זה על כל הקורא קריאת שמע ולא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר על עצמו.
הרב בן אישחק, כשהוא מדבר, אחר כך כשהוא מדבר על הנושא של ארבע פעמים ביום,
ביממה, האדם אומר קריאת שמע,
אז הוא מביא שקריאת שמע ששחרית בקורבנות, יש לה מדרגה יותר גבוהה
מקריאת שמע על המיטה.
ולכן הוא אומר, גם כמי שאומר קורבנות, מישהו שאל אותי השבוע אם אפשר להגיד, הוא יודע שהוא יאחר, או בבית הכנסת מתחילים בהודו,
הוא יכול בדרך להגיד קורבנות.
בסדר, שיגיד קורבנות.
אבל מה דבר אחד ישים לב?
שאת פרשת שמע של קורבנות יגיד רק בבית הכנסת כשהוא הניח תפילית.
הוא עושה שם איזה שינוי בסדר.
ויגיד רק עם תפילין. זה מה שקיבל פה הרב בן איש חי.
סעיף ג',
כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית והתפילין, צריך להניח הציצית קודם התפילין.
והמניח תפילין קודם טועה,
ואליו נאמר בתרדק שישנא לדרדקה, אחרי שאני הייתי זקן אתה רוצה שאני אעשה דברים של צעירים?
מתי עושים דברים של צעירים?
כשצעירים.
מתי עושים דברים של זקנים?
כשזקנים.
ראית פעם זקנים שעושים דברים של צעירים?
זה בושה, לא?
זה עניים.
בסדר? ילד בן חמש-שש קופץ
על עצים קורע את המכנסיים.
ואם הוא בן שבעים עושה את זה, תגיד לי מה אתה? בסדר?
ברור?
כל דבר צריך לדעת את הזמן שלו, זמן ומקום.
גם כאן, קודם כל, טלית.
אחר כך עולים ברמה.
מניחים תפילים.
והפוסקים עשו סימן לסדר זה. והיה עטופים ללבן והיה כשורים ליעקב.
מה זה עטופים?
תתף בציצית.
מה זה קשורים?
להניח תפילין.
עוד אמרו סף ציצית ת',
שהוא ראש תיבת תפילין, ועל כן ציצית ראשי תיבות
ציווה ה' ציצית יניחו תחילה,
זה הדרסות של הרב בן איש חי.
בסדר?
או בספרי הקדוש רב פעלים, כתבתי בתשובה, זה שוט רב פעלים של הרב בן איש חי,
שאם היה לו הובש תפילין בלא טלית גדול ולא היה לו,
ואחר כך הביאו לו את הטלית,
צריך שיחלוט את התפילין וייבש ציצית והניח תפילין אחריו בלא ברכה.
היחיד הוא שהבן איש חי.
זה לא מופיע במקומות אחרים.
כי נכון, קודם כל תפילין טלית, אחר כך תפילין. לא היה לו.
אתם יודעים איפה זה יכול להתאפשר?
להתקל בזה?
אם מישהו רוצה להיות שליח ציבור
והוא לא מתעטף בטלית,
ועכשיו רוצה להתעטף בטלית, לא רק בגלל כבוד הציבור, אלא גם בשביל להתעטף בטלית בבוקר.
זאת אומרת, הוא הניח תפילין בבית הים, בוא, מכון מהיר, הניח תפילין.
עכשיו אמרו לו, בואי, השתבח, תהיה שליח ציבור, והוא רוצה להתעטף בטלית. לא מצד הכבוד בלבד, שאז בכלל הוא לא מברך,
אלא מצד שום רש, הוא התעטף בטלית, הוא גם חזן.
לפי הרב בן ישראל, מה הוא צריך לעשות?
להוריד את התפילין,
להתעטף בטלית ולהלך תפילין.
לא,
תפילין בלי ברכה, כי הוא רוצה להניח אותו מחדש,
אבל זה לא מקובל ככה, בסדר?
אמר הרב בן ישראל,
סדר העולמות,
אנשים קופצים על מדרגות,
לפעמים שוברים את האף,
לפעמים גם את האגן,
כל אחד עם האף.
מה קורה לו כשהוא נופל במדרגות?
לפעמים שוברים את הגב גם.
כל מיני דברים יכולים.
תעלה במדרגות אחד-אחד.
זו שיטת הרב בני שחי.
המניחין,
הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד,
ניזהר להניח כיס התפילין מן הצד של הטלית,
שאם המניחנו למעלה מן הטלית נמצא פוגע בתפילין תחילה קודם הטלית.
ואז,
מה יקרה?
אם הוא מגיע לתפילין דבר ראשון, מה הוא צריך?
אין מעבירין על המצוות.
מצווה בא לידך,
אל תחמיץ סנע.
אז מה תעשה עכשיו? תיקח את התפילין, תשים בצד ותיקח את הטלית?
לא עובד ככה.
זאת אומרת, זה כאלה לא טוב, אבל הוא יעבור על אין מעבירין על המצוות.
ואם אני אכן הוא למטה מן הטלית, אין זה כבוד התפילין. מה יותר קדוש?
יפה. שקידושתו חמורה מן הטלית.
ואף אגב שהוא מונח תוך הכיס ואינו בגלוי,
עם כל זה יש להקפיד שלא להניחו תחת הטלית.
לכך יניחנו מן הצד.
ולמרות אם הוא שם תיק של טלית ותפילין, קח את הטלית, קפל אותה,
שהיא תהיה בצד אחד של התיק, קח את התפילין,
בתוך הכיס, התיק שלו, שים אותו על יד.
ימין שמאל.
זו הצורה הטובה ביותר.
ואם לא, ואם התפילין שלו מונחים על הטלית,
אתה צריך לשים את היד
על התיק מבחוץ ולמשוך את הטלית.
זה עכשיו שהתפילין לא יימשכו,
זה יכול להיפול, וגם זה לא נעים.
בסדר?
זה היה אפשר ביותר.
הטוב ביותר אומר הרב בן ישחי, אחד ליד השני.
וכך הם יחלו מן הצד כדי שלא יפגע בתפילין תחילה. ואם מזדמן שפגע בתפילין תחילה,
לא מפני כך יצטרך להניח תפילין כל מי שיוטף בציצית,
אלא גם בחיי גוונה שפגע בתפילין תחילה יזהר ללבוש הטלית
קודם התפילין.
ואז,
אנחנו רואים,
הבעיה היא תקלות של
אין מעבירים על המצוות היא פחות חמורה מלהניח את התפילין ואחר כך כדי ללבוש את הליט.
היי,
באזור הקדוש וההתחנה נפליג מאוד בשבח המגיע ליוצא,
בשבח המגיע ליוצא מביתו מאותיו בציצית ומוכתר בתפילין והולך לבית הכנסת ואומר בפתח בפסוק
ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתרבה אל היכל קודשך בעירתך.
ומצווה הזו קודמת למצוות עשרה ראשונים,
כמו שכתוב בשאר הכוונות לרבנו אריזן
ובעיר שמצויים עוברים ושבים גויים במבואות וקשה לעשות דבר זה בגלוי
או שיש מבואות המטונפים או שכל מיני דברים אחרים מסתובבים ברחוב ואז
אתה לא יכול לשמור על כוונה עם התפילין
ועל מחשבה נקייה עם התפילין
יש חכמים מתחכמים ללבוש טלית דקת תפילין קטן הרבה כדי שיתכסה בכובע ולא נקרע לעיני הרועים
ומורידים הטלית על כתפיהם ולובשים עליה גלימה ובבואם לבית הכנסת בסיר עם תפילין קטן
ולובשים תפילין רשי ורבנו תם שיש להם שעות פעלים בהם.
ראיתי לרב חיי אדם שעשה אופן אחר בדבר זה, שילבש תפילין גדולים בביתו
ויברך,
כן,
ואחר כך תוריד אותם, תילבש קטנים, תחזיר חזרה.
בקיצור, זה מדובר אם יש גויים.
אבל אם יש
יהודים, יהודיות, כל מיני אנשים שצורים ברחוב, ואתה לא יכול לשמור על מחשבה נקייה,
עדיף שתבוא לבית הכנסת,
תתעטף בטלית,
שים תפילין,
ואחר כך
תתחיל להתפלל.
הכול צריך שיקול דעת מקומי פרטי
לכל אדם במקום שהוא נמצא.
האם לבוא מבית הכנסת, שזו מעלה גדולה,
מהבית לבית הכנסת
טלית ותפילין,
או להניח את התפילין בבית הכנסת.
רוב העולם נוהגים
להניח לבית הכנסת.
אנשים מיוחדים, בפרט אנשים גדולים שיש להם נהג,
ולא כמו אלה שאני ראיתי, שהם
נוהגים עם טלית ותפילין.
לא יודע, יש שם היסח הדעת או אין היסח הדעת?
כשנוהגים.
חושבים על התפילין?
אתה אומר, כשנוהגים, מסמסים.
אוי ואבוי.
בסדר?
בעיה?
הנושא הזה בא.
אדם צריך כל מחשבתו להיות בתפילין.
ופה כל מחשבתו איפה?
אם הוא נהג נורמלי?
בכביש.
מה?
יפה.
הנה, אתה יכול כבר להיות ברלב״ד.
אם נוהגים, לא מניחים.
בסדר?
אתה יודע מה זה רלב״ד.
בסדר, בסדר, בסדר, לא משנה, אם אתה יודע, בסדר, צריך להגיד לי. כן. זה בגדול הגאות. כן. איפה היינו?
בספרי הקדוש רב פעלים,
כתבתי בסייעתא דשמיא בתשובה לפקפק בדבריו בזה.
בסוף הדבר העליתי שם,
שילבש בביתו תפילין של רבנו תם, שיעשהו קטן, וזה התפילין בלאו, אך אינו מברך עליו.
שיהיה מברכים על תפילין די רבנו תם, וכאשר נבהר אל הקמאן,
כתבתי שם שיהיה לפקפק בזה ממה שכתב רבנו בשאר הכוונות.
צריך להניח שרש״י קודם רבנו תם, משהו שבתחילה קודמים להיכנס מוכין די תפילין די רש״י.
אגר מוכין די רבנו תם, יש לומר דלא כפ די רבנו זל אלא באחד שבא להניחם לקיים עיקר מצוותן,
קריאה עצמה ותפילה, שצריך להקדים שרש״י.
ועוד שהוא היירי כאשר בא להניח שתי ימים ביחד שתפילין שרש״י גם כן מונח לפניו.
שחייבים, חייב להקדים שרש״י.
משהי כן נחש רובש רבנו תם לבדו.
ועוד שאינו מנוחה בשביל עיקר מצוותו, אלא כדי להיכנס בו בפתח בית הכנסת.
אתם מבינים?
ניכנס בפתח בית הכנסת, אז מה תעשה?
תניח תפילין במבואה אם אתה רוצה.
תיכנס בפתח בית הכנסת
עם תפילין.
פתרנו את השאלה?
יפה.
ולא מה הפסוק ואני אעבור ביתך.
לית לנבא, וכאשר כתבתי דבר זה בתשובה בסייעתא דשמיה, וכתבנו שאחר שיכנס לבית הכנסת
יסיר של רבנו אותם, ואני עכשיו כפי שרשי ורבנו אותם העיקריים
שיש לו שם כסדרו ולברך עליהם, וזה יותר נכון. זאת אומרת, לפי מה שכותב פה רבנו שלך, יש לבן אדם לפחות שני זוגות רבנו אותם.
אחד מהבית ואחד מבית הכנסת.
בסדר?
טוב, ובטח לא גם בשימושה רבאחיים.
אבל נמצא.
ועל ידי עטיפת הטלית נתקל חיצוניות של עולם היצירה.
על ידי הברכה של הטלית נעשה הוראה מקיף של עולם היצירה.
וידי התפילין של יד נתקענו בעולם הבריאה.
וידי הברכה שנעשה אור מקיף בעולם הבריאה. וידי תפילין של ראש נתקעו בעולם האצילות.
אנחנו עולים מלמטה למעלה.
והנה בתפילין של ראש יש אומרים שצריך לברך ברכה בפני עצמם.
כדי לעשות אור מקיף בעולם האצילות.
לשים לב,
יש מחלוקת גדולה לגבי ברכת
על מצוות תפילין,
תפילין של ראש.
זה לא בגלל שמישהו הסיח את הדעת, או חשש שהוא הסיח את הדעת,
שהוא צריך לברך על התפילין של ראשים, זה ארבע דעות.
בסדר? לא ניכנס לכל זה עכשיו.
אבל יש מי שאומר שגם אם הוא לא מסיח את הדעת, תמיד על התפילין של ראש הוא צריך
לברך.
אנחנו לא נוהגים ככה, ספרדים לא נוהגים ככה, אשכנזים מברכים.
ואז השאלה היא אצל האשכנזים, האם בגלל שאולי הוא הסיח את הדעת,
או בגלל שצריך פה לברך.
זה מה שמסביר עכשיו הרבה נשחי.
יש שאומרים שהאור המקיף של עולם האצילות אין בו כוח לעשותו לידינו,
אלא נעשה מאליו.
יש מי שאומר שכל הברכה היא בשביל זה.
האם אנחנו מכניסים את האור המקיף של עולם האצילות,
שאז אני מברך ומעלה את המקום הזה, או שזה נעשה מעצמו?
מה רמתנו? אז מישהו אומר, כן, תברך, אתה מעלה את האור המקיף של עולם האצילות.
ולכן סביר עלו שאין לברך תפינים של ראש. והאשכנזים
מברכים על תפילין של ראש, גם כן כסברת הגאונים.
ואנחנו בני הספרדים מברכים אחת,
על תפילין של יד דווקא, כסברת הריף.
אך נכוון בברכה זו על תפילין של ראש גם כן,
שהוא לפנינו בשעת הברכה על תפילין של יד.
מיהו אם הפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, בדבר שחשיב הפסק,
לא כל דבר חשיב הפסק,
אז אברך על תפילין של ראש, אשר כדישנו ומצוותיו הציוונו על מצוות תפילין.
וכן אם אין לאדם תפילין של יד, כי אם רק תפילין של ראש, זה בערך עליו על מצוות תפילין.
ופה יש מחלוקת גדולה.
יש מי שאומר שאם יש לו רק תפילין של ראש,
אז אברך על תפילין של ראש,
להניח תפילין.
הוא לא בערך על מצוותי, המצוות באה אחרי שהתפריעה, אמרתי,
להניח.
גם לפי מי שאומר שחייבים לברך, גם מי שאומר שרק אם,
הסחתי את הדעת.
אז יש מי שאומר שכשיש רק תפילין של ראש,
אתה בערך עליהם להניח, אין לך שנייה.
אז את מה אתה מניח?
שראש.
אתה יודע, מה שמישהו אומר, לא. הבן שלך אומר, לא, תברך על מצוות.
וידוע כי מן השמיים השיבו לרבי יעקב מטרויש
ואת בריתי אקים את יצחק.
הוא אריף זל.
וגם לרבנו אריזה לא מצאנו שיחיה בפירוש על הסברות. אתם רואים?
יש פה סברות.
הנזכרות של אריף זל והגאונים. ורק זכר שתי סברות ופרש טעמה ונימוקה. מיהו?
בספר פרי עץ חיים,
או בחיים ויטל, וגם בעולה תמיד,
מצאנו סתם דבריו בברכה אחת. הוא מרוצה את לשונו, משהו שהוא נותן כל השיטת הספרדים לברך ברכה אחת.
אבל בעניין הזה של מי שיש לו רק תפיל של ראש, הוא לא מדבר. הוא מדבר על העניין של האם מברכים ברכה אחת או שתי ברכות תמיד
על התפילין.
ספרדים נוהגים
ברכה אחת תמיד, אלא אם כן הפסיק
בדבר שהוא מנחשב הפסק,
ואשכנזים מברכים תמיד שתי ברכות. גם אם לא הפסיקו.
זה בעצם ההבדל בין זה לבין זה.
טוב, יש מי שכן, יש מי שלא, לא כולם אומרים ברוך שם,
לא כולם אומרים ברוך שם.
מי שאומר שזה ספק,
אז אומר ברוך שם, מי שאומר שזה מחויב, כמו שרואים פה בבן איש חייב.
כן, צריכה להגיד.
סעיף ז',
אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יעד תפילין של ראש. לפיכך לדידם בני הספרדים דאזינו באתר מאן דאמר דיין לברך על תפילין של ראש ברכה בפני עצמה.
אם טעה הוא בא לברך על תפילין של ראש,
וכיוון שהתחיל לומר ברוך אתה השם נזכר שלא מברכים,
מה הוא עושה?
מה בדרך כלל מישהו אמר ברוך אתה השם?
מה עוד צריך לעשות? זה שאלותי ברכה לבטלה,
למדני חוקך. כדי שלא יהיה
למדני חוקך. למה הוא אומר את זה? למדני חוקך? מה קשור פה למדני חוקך?
זה פסוק, בקי ט' בתהילים.
ברוך אתה השם, למדני חוקך.
אתם שמעתם על הדתל״שים שהלכו למסעדה?
שני דתלשים, אתה יודע איזה דתלש?
דתי לשעבר.
הלכו למסעדה,
הזמינו קפה,
בא אחד, זה מאינסטינקט,
דתלשים,
בא לברך, ברוך אתה השם,
שהכל נהיה בדברו על הקפה, אמר לו חבר שלו, אהה,
מה סיכמנו?
ההוא ניבה, למדני חוק לך.
בקיצור, יהודי זה יהודי, יאללה.
אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של ליד תפילין של ראש,
לפיכך לדידה בני ספרדים להזמין בתרמן דאמר
שאין לברך את תפילין של ראש ברכה בפני עצמה.
אם טעה ובא לברך את תפילין של ראש,
כאבה שהתחיל לומר ברוך אתה ה' נזכר לא אסיים למדיני חוקיך
כדי שיהיה נראה כקורא פסוק. אם כן אבל אי אפסק בדיבור בין תפילין של ליד תפילין של ראש
אלא אסיים בברכה לברך למצוות תפילין
כמה דאמר שברכים את תפילין של ראש בפני עצמה.
כאשר העלית מסירי הקדוש בכבצל. תשימו לב פה לאחריות הזאת של הבן איש חי לגבי לא להפסיק בתפילין של יד תפילין של ראש.
אדם שמפסיק בין תפילין של יד תפילין של ראש
הוא עושה דברים בלי לחשוב.
הבנו את זה? מכירים את אלה שעושים כל מיני דברים בידיים עוגו? לא חשבתי.
לא משנה מאיזה תפוצה.
בסדר? ברור?
אין דבר כזה.
להפסיק בין תפילין שלי לתפילין של ראש
לפי הרב בן איש חי יותר חמור
כן, מלברך ברכה שבדרך כלל אתה לא מברך.
אבל יש שיטה כזאת שאומרת שמברכים.
אתה לא נוהג בזה, מבחינתך זה מיותר.
ברכה שאינה צריכה.
בכל זאת אומר לך הרב בן ישראלי, עדיף לי שתברך ברכה לא לפי שיטתך,
מאשר תעשה הפסקה בתפילי שנייה ותפילי של ראש.
לראות כמה חשוב העניין הזה שלא מפסיקים בתפילי שנייה ותפילי של ראש.
אדם צריך לחבר את חיי המעשה עם חיי הרוח.
כל מעשיו, כל עסקו,
הוא נובע מכוח של תורה.
אבל למה הוא לא מפריד בין המחשבה לבין המעשה?
לכן כתוב שאחד מאלה שחוזרים מאורחי המלחמה
בעבירות שבידו, מה זה העבירה שבידו?
אחד שלא מחבר בין הידיים לבין הראש,
עדיף שלא יצא למלחמה.
איך אתה יודע מה הוא יעשה שם?
בסדר? זה חידוד שלי, אבל זה האמת.
אתה לא יכול להסתכל בין תביאי שירה לתביאי שירוש.
טוב.
רוב הפוסקים הפשטניים סביר הליאוי וערך הדפינים של יד מעומד,
אומרים אותה זה סביב הלאום מיושב.
המקובלים בסביב הלאום לברך מיושב.
וזה בדיוק ההבדל בין ספרדים לבין אשכנזים.
אשכנזים מברכים על תפילין של יד ומברכים תפילין של יד בעמידה וגם תפילין של ראש בעמידה.
הספרדים
תפילין של יד
בישיבה מברכים בישיבה ומניחים בישיבה
ותפילין של ראש בעמידה.
ובספרי רבנו אריזה לא נמצא גילוי לדבר זה.
ואנחנו פה עירנו ברדד
כן, בגדד, נוהגים לברך מיושב כסברת המקובלים וכן עיקר.
על אף שזה לא מופיע בארי.
יברך, סעיף ט',
יברך להניח בקמץ תחת ההיא, והוא מלשון להניח ברכה אל ביתך,
שפירושו התפילה נחר מונחת במקום הקשר שלא תנוד כה וכה,
כמו שכתב הרב משה זקותא,
והביא דבריו ומחזיק ברכה אחידה.
והברכה יברך אחר שהניח תפילה ליד הקיבורת, ואז תכף אחר הברכה יעשה קשירה והעידוק.
יען כי הקשירה היא התחלת המצווה ולא יברך קודם ההנחה על הקיבורת.
מדוע?
כי כל המצוות מברך עליהם
עובר לעשייתם ולא עובר דעובר.
היה תפילין פה ביעד והוא מברך, הופה, יש לך עוד דרך.
צריכים לשים את התפילין במקום.
אחרי שהנחת במקום אתה מחזיק ביעד לפני ההידוק כי ההידוק זה ההנחה.
לפני ההידוק אתה מברך ומיד מהדק וקושר.
בסדר?
זה הסדר, שלא יהיה עובר די עובר.
גם לא אברך אחרי שהניח,
כי אז זה לא עובר לעשייתם.
יש פה זמן מוגדר.
הגעת למקום,
התפילין מונחות במקום, אתה תופס את הרצועה לא מהודקת, מאה דקות.
אברך במאה דקות.
טוב,
כבר אנחנו?
כן.
סעיף י' אסור להפסיק בדיבור בין תפילין שלה לתפילין של ראש, ואם הפסיק אין הברכה שברך לתפילין שלה דולה לתפילין של ראש.
צריך לברך אז על תפילין של ראש, אשר כלשון המצאתה וצבנו למצוא תפילין.
במה דברים אמורים?
זה מה שראינו מקודם, מה נקרא ההפסקה, שהיא מפרידה בין יד לראש.
כשהפסיק בדברים חיצוניים,
שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל אם הסיפור דברים שייכים להנחת תפילין,
הוא אמר, בוא תהדק לי את הקשר.
תפילין של ראש גדול עליי, בוא תהדק לי, תקטין לי. נזכרתי שאתמול,
אז הוא אומר למישהו, בוא תקטין לי, אני לא יודע איך מקטינים.
אנחנו מעדיפים שלהפסיקו בכלל, אבל זה במקרה ההפסק.
אין צריך לחזור ולברך את תפילה של ראש. מכל מקום לכתחילה ייזהר של להפסיק כלל.
אפילו לרמוז ולקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפילה שלה לתפילה של ראש.
ואפילו אם שמע קדיש וברכו קדושה לא יפסיק לענות,
אלא שותק ושומע ומכוון למה שהציבור אומרים.
ואם שכח וענה אפילו אחי לא יברך את תפילה של ראש.
לא לענות.
גם אם העיניין לא יברך, כי זה דברים שקשורים לתפילה.
ולכן אם מישהו בא לבית הכנסת והוא העשירי והתחילו קדיש,
לא חייבים. אפשר אפילו, יש
שישה
עונים לקדיש,
כן, אפשר. אם זה חזרת השעה, סיפור אחר.
אבל בקדיש אפשר.
אז לכן הוא מניח תפילין של יד, מניח תפילין של יד, תפילין של ראש, לא עונה.
על אף שאפשר להגיד קדיש כי הוא העשירי.
יא זמן הנחתם בבוקר.
מי שיראה את חברו הרגיל אימו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו,
זה אנחנו אומרים בדרך כלל
חמישים דקות לפני הזריחה.
וטוב לאחר ולא להקדים. ואם טעה וניח תפילין בעוד לילה וברך עליהם, זאת אומרת גם לפני
עלות השחר, אין צריך לחזור לברך שיער היום, כי נזכר באחרונים.
בשבת ויום טוב אסור להניחם, מפני שהם אמילו הם עצמם אות.
וראינו בהקדמה,
בדבר תורה.
ואם הניח בהם אות אחר, נמצא מזלזל בהם.
וגם בחול המועד אסור להניח לנו בני הספרדים להניחה, משום שכמה גם הם בחול המועד הם אות.
אבל האשכנזים הם גם להניח בחול המועד. וגם לא כל האשכנזים, אלא חלק האשכנזים באירופה.
ההולנדים,
אתה יודע,
חלק מהייקים
היו מניחים תפילין בחול המועד,
אבל בארץ ישראל לא עושים דבר כזה. אף אחד לא מניח תפילין בחול המועד בארץ ישראל.
סעיף יג,
מי שחלץ תפילה ועל דעת לחזור ולהניחה מיד, לא יחזור לברך.
ויהיו חלצן להיכנס לבית הכיסא,
אפילו לדעתו להניחה מיד, צריך לחזור ולברך. למה?
משום שאסור להיכנס בהם לבית הכיסא,
וממילא הם אסור להיכנס בהם, אז יש פה הפסק.
ואז מה יצא מזה, לפי הדעה הזאת?
מי שהוריד את הטלית
כדי להיכנס לבית הכיסא,
צריך לברך או לא צריך לברך.
למה? כי אפשר להיכנס עם טלית.
למה איך סיבטלית? לא נוח, לא נעים, יכול להיות תכלך.
כן, זה בגן.
אפשר להיכנס.
בסדר, זה לא כמו מרן.
טוב, ברור.
יפה.
ויש חוקים בזה. ומאחר את הספק בחוט להקל, גם בזה לא אברך, אלא אברך בלי שם ומלכות.
ויערר שם ומלכות במחשביו, אם נשמיטו, תפינו ממקום הנחתם שלא בכוונה, ומשמש בו להחזירם למקומם, לא אברך.
אבל באופן עקרוני הוא רואה שאם הוא נכנס לשירותים ויצא,
אז
הרגיל שכן לברך, כי הוא הוסיח דעתו.
אבל לא נותן לבן איש חי, כן.
בן איש חי אומר,
השולחן ערוך אומר אפילו על טלית לברך,
על תפילין קושי כן.
בסדר? בן איש חי אומר, שיברך,
יהרהר, שזה, דרך אגב, חידוש של הבן איש חי,
להרהר שהם הומלכו,
תראה ערעור עליו כדיווג.
אז מה זה כן או לא?
מי שבירך בערעור, בסדר? לא, הפרומה תערער.
טוב, בסדר.
סעיף יד מותר לברך על תפילין שאולים
פני שהאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חברו
אבל אסור לברך על תפילין גזולים
להביא מצווה הבאה בעבירה ועל זה נאמר בהוציא עברך
מעץ השם.
על כן לא אלבא של אדם תפילין של חברו שלו מדעת בעלים
ששורש שלו מדעת גזלנו
ומשתתך כדי לא אפשר לו ללבשיו מדעת הבעלים שאינם יוצאים לפניו
אם ימתין יעבור הזמן אז יש לסמוך על נדבת ליבם של ישראל
דניר רלהו דלמי אבד מצווה וממונם
וטוב שאחר כך יגיד לבעלים ויבקש מהם רצון על מה שעשה לי מפריע
אם אפשר לא למצוא אותם.
למה הרב בן אישחי מדגיש את זה?
כי בפרשה קודמת
הנה
בפרשת לך לך בהלכה ו'
אומר הרב בן אישחי בזמן הזה חזינן רובא דאלמא קפדה שלא ילבשו אחריהם ציצית ותפילין שלהם
ולכן אין לכך מן השמש ציצית ותפילין של אחרים שלא מדעת בעלים
אלא אם כן יודע השמש מבור שהבעלים לא קפדה ואין כל הדעות שוות בדברים האלו הלא גם אנוכי מכיר בעצמי
דאנא מנשא דקפדה בזה והטעמים שונים.
טוב, יכול להיות שלא רוצה
שיורדו לו את הרמה של התפילין.
בסדר,
אבל הרב בן ישראל אמר בעצמו שהוא מקפיד.
אלא שמה אומרת הגמרא? שנוח לו על אדם שיעשו מצוות בחפציו.
כמובן שתחזירו אותם כמו שהיו
כי הם מצווה.
התחלתי עם עובר זמן תפילין אז הוא אומר בסדר אני יכול פה להקל אבל
אבל מלכתחילה הבן אישך היה לא ככה מבסוט מזה.
במילים אחרות,
אל תגיע אף פעם למקום בלי תפילין.
אדם לא יוצא מחוץ לעיר, כותב במשנה ברורה, לא יוצא מחוץ לעיר בלי תפילין.
טוב, היום שאפשר לחזור לעיר תוך שעה-שנתיים, סיפור אחר.
אבל אם הוא יצא מאשדוד ואמרו לו, ידידי, אל תחזור, יש שם בלאגני.
תיוצא מאשדוד, תיקח את התפילין.
לירושלים תמיד אפשר לחזור לירושלים, בסדר?
בכל מקרה, אדם שיהיה לו את התפילין שלו תמיד, זה א', ב'.
כל בן אדם שיוצא לאיזשהו מקום, תפילין בעיין.
אתה לא יודע מה מתאים, מה לא מתאים,
פתאום גודל טוב וגודל לא טוב, הוא אין מודרג ומודרג.
אחד כמוהם, השמאלי, בכלל,
אין דבר כזה שהוא לא יוצא עם התפילין.
איך תמצא תפילין של איתר?
יש פה מישהו שהוא איתר?
אתם מבינים?
אם הייתי עכשיו נופל פה לבית הכנסת,
אין לבוא, אין תפילין.
בסדר? תמיד נמצא.
עקל כיסים.
טוב.
טו, סדר הנחתם,
סדר הנחת תפילין.
בתחילה הקשור תפילין שליד בזרוע השמאלי על הקיבורת,
שהוא מקום בשר הגבוה או התופח,
הנקרא קיבורת, וכסה זרועו בטלית כדי שיהיה הנחת תפילין שליד בעצניה.
למה?
ויש סוד בדבר.
מה אומר הפסוק?
והיה לך לאות על ידך.
למי לאות?
לך בלבד.
או לטוטפות בין עיניך, אז אלה לכולם.
ויראו כל המאה ארצירים שמתקרע עליך ויראו ממך.
וסוד בדבר, על כן אפילו יושב לבדו,
אפילו בבית אפל, גם כן יכסה הזרוע בטלית.
סימן הדבר, כי יד אלקסיה תכסה.
ומעריק קסטרו,
טעם הטעים, והיה לך לאות על ידך, לך, הנה,
לך לאות ולא לאחרים.
אבל לא יעשה כריכה בקיבורת, אלא לאחר שידק היטב יקשור היוד ברצועה עם התפילין.
סדר מסובבים,
מסביב ליוד שהיא תהיה צמודה.
נכון שעל פי הארי גם כשזה בתיק
שיהיה צמוד היוד לבית.
אבל תעשה סיבוב.
ואף על פי שבלאו הכי היוד קשורה בחוץ של גיד עם הבית ושום דבר, להפריד את התורה לעולם, כזה נזכר בזוהר פנחס,
כמו שאמרתי.
עם כל זה אסוד בדבר לקשור היוד ברצועה, לכוון להמשיך להיוד
שע נהורים, 370 אורות,
כמניין רצועה.
שמספר השניים עם הכולל.
כולם צריכים להיות מכוילים.
מה שכתב הרב של ימי ציבור,
הלכה יא' כבר הבאתי את דבריו בספרי הקדוש מקבצאל וקשיתי על דבריו
יאוין שם.
ואחר שקשר היהוד ימשוך הרצועה לזרוע ויכרוך אותה סביב הזרוע שבע כריכות שלמות,
יבצע שמונה.
או מה שנמשכת על רצועה בתחילת הזרוע מצד אחד של הזרוע, אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל כריכות.
ואוהדין מה שנמשך בסוף הזרוע,
חצי ועוד חצי,
כדי להביאה לכף היד, אין זה בכלל כריכות.
עוד לא כמו שכתב שם חדש שלכך יכרוך שבע כריכות ממש שלמות.
לאחר שכרוך השבע כריכות יעמוד ויניח תפילין של ראש מהעומד
שאין לא ראוי להניח תפילין של ראש אלא רק אחרי שבע כריכות.
ורק אחרי שהוא הניח תפילין של ראש רק אז הוא כורך
על העצמה על כף היד.
עכשיו שים לב לפי עיקר הדין
עיקר הנחת תפילין
זה על הזרוע ובכף היד.
הכריכות
הלאמה זה מנהג, בסדר? נכון שהבין שלך מביא את זה פה כך, אבל
זה העיקר. זאת אומרת, לכל מי שיש איזושהי בעיה,
למישהו גדול הגיע לאיזה בית כנסת
ויש שם התפילין של ילדי בר מצווה.
הוא לא הגיע לפה, זה שלובט,
נגמר לו הרצועה.
תניח שניים על היד ותעבור, כי העיקר זה
קיבורת וכף היד.
טוב.
זה לא סיבה עממית.
אנחנו לא מספיקים.
בסדר?
מה?
אחר כך.
אחר כך שייניח תפילין של ראש, אז תכף מיד יגמור הנחת תפילין של יד.
שלוש כריכות שכורך באצבע האמצעי, הן נקרא אמה.
שיעשה כריכה אחת בפרק האמצעי, ושתי כריכות בפרק התחתון. שמים לב?
כריכה אחת באמצעי,
ושתיים בתחתון.
כי יש כאלה ששמים בשלישי.
זאת השתיים האלה ואז זה, או זה ועד השתיים האלה?
יכרוך
אחד בפרק ה' האמצעי ושתי כריכות בפרק ה' האדחתון.
אז הנה, אז בדיוק, כרוך באמצעי ואחרי בפרק ה' האדחתון. אה, קודם לדבר. כן, כן. קודם באמצעי ואחר כך שתיים באחתון.
לפי דברי ת' הרב מצד שימורי ואומר בעת שאעשה כריכות הנזכרות פסוק והרסתיך לי לעולם והסתיך לי בצדק במשפט ובחזרו רחמים והסתיך לי באמונה וידעת את השם. כמה אירוסים יש פה?
יש הרי בדיוק שלוש הקפות.
בסדר? אחר שעשה שלוש כריכות הנזכרות על האצבע וגמר תפילין של יד,
אז הכניס הרצועות של תפילין של ראש באבנתו בסדר זה.
דהיינו רצועה, ששמאל הכניסנה בקצה העליון של האבנת,
כנגיד החזה של רצועת ימין יחסר באבנת של למטה.
בקיצור לוקחים את הרצועות, שמים אותה בחגורה,
השמאלי מלמעלה
של החגורה כלפי מטה, והימני מלמטה
דוחפים כלפי מעלה.
בסדר?
זה מה שיש פה.
טוב, יח.
קצת דילגתי.
קודם הלכה תפילין של ראש בראש הסתכל בשבעה זין שיש בשני השינים.
לא יודע מישהו שם לב?
בשין
של תפילין של ראש
שין בולטת נכון?
מצד אחד יש
שין רגילה וצד שני שין של ארבע.
סך הכל שבע.
בעיד באורזין סטימין עמיקין כמו שכתוב בזוהר הקדוש
והובא דבריו בדברי האחרונים בדברי ד. אגב, שמרן
כי הייתה תפילין של ראש טוב להניחם גלויים,
כן, וראו כל עמי ארץ שישבים ונקרא עליך ויראו ממך,
ואינם מקובלים בסביבו עלו לכסות בטלית.
שיוריד טלית עד סוף המצח, תמה ונמוקם ממם על פי הסוד, וזה עיקר.
שגם זה בולט, ורואים, אבל בכל זאת תחת קיסון.
היזהר שלא יוציא תפילין
של ראש מלכיס, אלא עד שיניח תפילין של יד ויקשרים למקום הקיבורת.
שימו לב לדבר הזה, זה יכול להיות גם בהכנסה.
גם בהוצאה וגם בהכנסה.
אני קודם כל מניח תפילין של יד,
רק אחרי שהנחתי אותם אני מוציא תפילין של ראש מהתיק.
ואותו דבר בחזרה.
קודם כל אני מקפל תפילין של ראש, שם אותם בתוך התיק, ורק אחר כך מוריד
תפילין של יד.
איפה הבלגן?
ראש חודש.
ולכן בראש חודש מה אנחנו עושים? קודם כל מגיעים תפילין של ראש,
מכניסים לתיק, ורק אחר כך מוציאים תפילין של יד.
ואז יש הבדלה בזמן בין
הקדיש לבין עמידה של מוסף,
אכפת לי.
הקדיש הוא קשור למוסף?
לא, הוא בעל הפסוקים שהיו קודם.
תמיד קדיש בא אחרי משהו, לא לפני משהו,
אז זה לא הפסק.
ולכן אנחנו נוהגים קודם כל להכניס, לקפל את התפילין,
ורק אחר כך לעמוד לעמידה.
לא קרה כלום.
לדעתי ככה צריך להנהיג בכל המקומות.
קודם כל לקפל תפילין שירוש, לפחות
תפילין שירוש.
או כמעט בינינו, מה עוד הבעיה?
מתי אנשים אחר כך מגלגלים את התפילין?
בחזרת השאץ.
אז מה עשינו?
בחזרת השאץ אתה צריך להקשיב לכל דבר ודבר, אתה מתעסק בדברים אחרים?
עדיף לי את ההפסקה הזאת.
זה ככה אני עושה, בכנסת שלנו ככה עושים.
מקפלים ואחר כך ככה. ומי שלא הספיק, האחראי עלינו נשבח.
ודודיאלין ואבי זוהר. ככה עושים, מחכים.
נעשה את זה בכמה דקות.
טוב,
הוא כן, הכיסוי, הכיסוי, השקית.
שנייה.
טוב,
בואו נאמר שסיימנו את השיעור.
מה שהלב חושק,
הזמן עושק,
אבל לא סיימנו את הרב בן איש חיים.
זהו, נשתדל.
בשבתות הבאות או בשבועות הבאים,
שאני יכול להכניס את הכול למסגרת המתאימה.
חזקים ברוחים אשרינו שלומדים הרב בן איש חיים.
בעזרת השם שנזכה לקיים.
