טוב, אנחנו בעזרת השם מתחילים
בהלכות תלמוד תורה,
אחד הדברים היסודיים ביותר שיש לאדם, גם הרמב״ם, תראו, הוא שם את ה... אני למד את הלכות הרמב״ם,
שם את הלכות תלמוד תורה ממש בהתחלה.
יש לנו ללכות יסודי התורה, הלכות דעות,
לאחר וכן הלכות תלמוד תורה. זאת אומרת, אחרי שבן אדם מברר לעצמו
את עצם הימצאות הבורא, שזה הלכות יסודי תורה,
והוא מתיישב בדעתו, חי חיים נורמליים, סבירים וסטנדרטיים,
שבן אדם נורמלי, אחרי שהוא חי והוא מתפקד,
מה עושים עכשיו?
הדבר הראשון שעושים זה תלמוד תורה.
זה הדבר הראשון שאדם צריך לדעת.
עיקר
עיסוקו בחיים זה עבודת השם, זה תלמוד תורה.
נכון שיש לנו דברים נוספים שצריכים לעשות, ולפעמים הם תופסים לנו את פרק הזמן הארוך ביותר במשך היממה.
כן, נגיד עבודה, אתה צריך פרנסה, אתה צריך כ...
אבל בסופו של דבר התורה היא עיקר.
וזה היסוד של ההכרה.
מבחינת הערך
של האדם, לימוד תורה זה העיקר, כל השאר זה תוספת.
כי לפעמים אנחנו רואים שיש אנשים
שהעיקר אצלם זה דברים אחרים.
תורה גם אפשר ללמוד,
זה מצטרף לו לחיים וכיף,
נקרא לזה ככה, אבל זה לא ככה.
ראשונים שהייתה פרנסתם מצויה,
מלאכתם מתברכת, תורתם מתברכת,
שהייתה תורה קבע ומלאכה ארעי, מה הכוונה ארעי?
זה לא מספר השעות, זה עניין הדרך,
המציאות שבה האדם קיים.
ולכן כשהרמב״ם מתחיל את כל הנושא של הלכות תלמוד תורה,
הוא שם את זה בהתחלה בספר מדע.
זאת אומרת, זה יסוד הכרת האדם את עולמו.
אותה דרך שהאדם בורר לו על מנת לחיות.
לאחר מכך עוד הם מגיעים לאהבה וזה מתחיל את כל העניין של תפילה וברכות,
וכל מה שקשור לזה,
סדר האדם.
אבל הרמב״ם מתחיל בספר המדע, הספר הראשון מתוך היד החזקה.
אחרי הבירור של אמונה וגוף ונפש,
אמונה בבורא ויכולת דעות,
עכשיו אפשר להתחיל את מרכז החיים. מרכז החיים זה תלמוד תורה.
התורה מצווה עלינו, זאת אומרת התורה מופיעה בנביא, כי האדם צריך ללמוד תורה,
ומופיע ביהושע,
והגית בו יומם ולילה.
זאת אומרת,
אדם מצווה בלימוד תורה.
כמה,
רמה,
כמויות, זה כבר דבר אישי.
אבל אדם צריך לדעת שהוא צריך להגות בתורה.
עיקר מטרתו בחיים זה קרבת השם, ואני קרבת אלוהים לאיתו.
אך אומר דוד המלך.
כשהרמב״ם מתחיל ללמד, אז הוא כמו תמיד,
אנחנו מדגישים את זה כשלומדים רמב״ם,
הרמב״ם הוא מדעי,
להבדיל מהשולחן ערוך, שהוא הולך לפי סדר היום,
משמשכמים בבוקר ועד סוף פורים לפי סדר השנה,
היום והשנה,
הרמב״ם הולך לפי החיובים.
ולכן גם בתחילת תלמוד תורה, הדבר הראשון שיגיד הרמב״ם, מה החיוב מהתורה?
עכשיו לשים לב, אנחנו מדברים על לימוד תורה, על עצם לימוד תורה.
אנחנו לא מדברים רק
על קיום.
יש הבדל גדול בין חובת לימוד תורה לבין קיום תורה.
כי איך אומרים?
חייל, תגיד, סליחה,
טירון, אמרו לו רק צועקים חייל ומתחיל לרוץ. אמרו לך מה לעשות?
עוד לא אמרו לך מה לעשות, מה אתה מורעל? מה קרה?
זאת אומרת, כדי לבוא ולקיים תורה בוודאי שאדם צריך ללמוד פרטי הלכות
על מנת שהוא יוכל לדעת מה לעשות. אבל בלי ללמוד מה לעשות, אי אפשר לדעת מה לעשות, יש נוהל.
כל מקום, כל מצב, כל דבר, כל מה שאדם עושה בחיים,
יש לו נוהל.
מפעיל את המכונית, הוא צריך לדעת איך להפעיל את המכונית.
נוסע באופניים חשמליות, הוא צריך לדעת איך, גם באופניים,
אין לו חשמליות,
רגילות.
בסדר? הוא צריך לדעת איך. כל דבר זה לימוד. אתה מפעיל מיקסר, תשמע איך מפעילים אותו.
תבדוק.
תקרא, תסתכל על תמונות פרוספקט, לא משנה מה.
אי אפשר לעשות משהו בלי...
עכשיו, אנחנו מדברים פה על חובת לימוד תורה.
על קיום מצוות.
איך שומרים שבת. איך שומרים שבת?
יש נוהל.
נפתח ספר,
תראה לו את פרטי ההלכות, תדע איך שומרים שבת.
איך מניחים תפילין?
תסתכל בספר איך מניחים תפילין.
סע קדימה.
אנחנו מדברים על תלמוד תורה. תלמוד תורה זה עצם העיסוק בלימוד.
לא רק קיום מעשי.
שאדם יושב ולומד.
זה ההבדל ברור, כי ברגע שהתחיל את הסעיף הראשון, רגע, רגע, מה קורה פה?
אני כבר מקדים,
מה שנקרא, תרופה למכה.
כי הרמב״ם אומר, בואו נראה בפנים, הלכות תלמוד תורה, פרק ראשון, הלכה ראשונה.
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה.
שמנו לב,
נשים פטורות מתלמוד תורה,
אז מי יחמם לנו את האוכל בשבת?
הן לא לומדות.
לא לומדות, אז הן... לא, לא, לא. זה משהו אחר בכלל.
הם מדברים פה על ערך של הלימוד כלימוד.
יש ערך של לימוד כלימוד.
לא מה חייבים לקיים.
מה חייבים לקיים כולם צריכים ללמוד.
ורק זה כבר תופס את רוב החיים.
מה צריך לעשות.
כל פעם שאנחנו לומדים אנחנו מוצאים דברים חדשים.
אז מלאכת בורר בשבת,
מי צריך לדעת בבית?
בדרך כלל האישה.
אם יכין את הסלטים, אם יפצח פיתוחים עם מי עושה.
אחד מהם מאכלים בשבת, אחד מחממים. מי צריך לדעת?
פרקטיקה מעשית בלבד. בדרך כלל האישה.
יש עצים מנקלל גם, בסדר?
נכון, באופן כללי.
האישה,
נו, אז זה שהוא לומד בישיבה, זה מה שזה עוזר?
לא.
אשתו צריכה ללמוד,
אימא שלו צריכה ללמוד.
אז זה לא הגדר שמדובר פה.
יש מעבר שלם של הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,
בתוך הספר, האישה וחינוכה.
יוצא בהוצאת אולפנת אמנה.
מאמרים בנושא לימוד לבנות.
יש להם חלוקה גדולה ויפה בנושא מצוות תלמוד תורה לנשים.
מה הן חייבות, מה הן לא חייבות.
אז הצד המעשי ברור לכל הדעות. אין מי שיגיד שהן לא חייבות, חייבות. איך יקיימו בלי לדעת?
אי אפשר.
השאלה אם יש מצוות תלמוד תורה כלשהו.
אז הרב שפירא שם מחלק ואומר שמצוות תלמוד תורה לנשים בנושא אמונה,
זה ברור שיש להם.
כל תחום האמונה חייבים, אין שום שאלה.
כי גם אישה יש לה אלוקים.
ככל שאתה מפתח את זה יותר.
יסוד הבירור,
יסודות האמונה, הם הרבה יותר לא טובים. האדם מכיר את דבורו יותר טוב.
בגדר הזה של עצם יסוד לימוד התורה עצמה כלימוד תורה,
שלא חייב להיות לו שום קשר לצד מעשי,
הרי יש גם גברים שהרבה פעמים אומרים, אני רוצה ללמוד רק הלכה למעשה.
הלכה למעשה.
אתה לא רק שאתה רוצה, אתה חייב.
אתה חייב, אתה לא יכול בלי זה.
איך תדע לשמור שבת? איך תדע להתעטף בציצית?
אתה יודע מה אוכלים, מתי, כמה ומה מברכים לפני ואחרי.
זה גדל של קיום מעשי. אנחנו מדברים על עצם תלמוד התורה.
שאני יושב והוגה בתורה.
מברר, מארגן, מסדר, זה תלמוד תורה.
אומר לנו הרמב״ם, אני חוזר,
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה מצד חובת תלמוד תורה.
אבל קטן חייב,
אביו חייב ללמדו תורה.
שים לב להבדל.
קטן, פטור מלימוד תורה.
הוא כשלעצמו פטור.
מי חייב ללמד אותו?
אבא שלו. אז ילד שלא לומד בתלמוד תורה, בעיה של מי זה?
שלו או של אבא שלו?
של אבא שלו.
הוא לא חייב כלום.
תן לי לטפס על עצים, אני עדיין לא בר מצווה.
כשאני אהיה בר מצווה, דבר איתי. טוב, אבל תחילק, אם אתה תגיע לבר מצווה
ואז תתחיל ללמוד, מתי תדע מה לעשות?
אם בגיל 13 ויום אתה תדע, תסתכל ותתחיל לבדוק איך מניחים תפילין,
ייקח לך חודש.
אז מה עושים? מניחים תפילין
חודש קודם, לומדים איך.
אם אתה תתחיל להתפלל, לברך ברכות, תתחיל ללמוד מה זה תפילה.
בגיל 13 תגיע לחתונה.
תתחיל קודם, אבל
זה מהצד הזה של, איך אומרים, השכנוע הבאי לילד ללימוד תורה.
אבל מדין חינוך אביו חייב ללמדו תורה.
איך הוא אמר לי פעם איזה מלמד
תלמוד תורה? הוא אמר לי, מבקשים ממני לקחת ילדים בני חמש, שש,
להושיב אותם על כיסא.
ובעצם באותו רגע הם צריכים לטפס על עצים.
זה ברור.
להיות מלמד אצל ילדים?
זה צריך להיות באמת בן אדם מיוחד.
הילד רוצה להשתולל, רוצה לקפוץ.
טוב, תגיד היום,
איבנו אותו, חזרנו לתקופת האבן.
למה?
הוא יושב כל היום בבית,
אבן.
זה ברור.
הוא קופא את הסמארטפון שלו, מראה לו קפיצת עצים. כן, אבל הוא יושב כמו אבן.
נדמו כאבן.
בעיה.
צריך פעילות.
אבל צריך לדעת לימוד תורה.
שוב נחזור.
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם.
ואין האישה חייבת ללמד את בנה,
שכל החייב ללמוד, חייב ללמד. עכשיו תשימו לב.
אמרנו שאישה לא חייבת בלימוד תורה,
מצד מה היא לא חייבת בלימוד תורה?
מצד עצם לימוד תורה, לא מצד קיום המעשי.
לכן אישה, כיוון שהיא לא מחויבת בתלמוד תורה, היא לא מחויבת ללמד את הבן של התורה.
אבל במה היא כן מחויבת?
איך שומרים שבת.
אז אני יודע, צריך גם ללמד את זה איך שומרים שבת.
אבל בעצם לימוד התורה עצמה,
כלימוד תורה, זה רק האבא.
מוטל עליו.
בסדר?
זה מה שחשוב. סעיף ב'
כשאם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו.
זאת אומרת, הסבא מחויב בחינוך הנכדים. אם אין אבא
שמלמד תורה את הילדים שלו,
הסבא צריך להיכנס לתמונה.
אתה, הבן שלי, לא מלמד את הילדים שלך תורה,
אני משלם.
בסדר? זה ברור?
חובת הסבא.
בתקופתנו הייתי אומר שזה משהו מאוד מורכב,
נקרא לזה כך, זה מידע להשתמש.
ילד שלא רוצה ללמד את הילדים שלו תורה,
ויש פה סבא,
האם הסבא יכול לשבת מנגד בשקט?
ידידי, זו חובה שלך.
זה שהילד שלך דתלש,
זה לא אומר שהילדים שלך צריכים להיות כאלה,
הנכדים שלך צריכים להיות כאלה.
טוב, עכשיו מה מערכת היחסים?
הוא יכול להתערב, יש לו מילה להגיד.
בקיצור, לשים לב שהרמב״ם אומר.
כשאב שחייב אדם ללמד בנו, ככה הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר, והודעתם לבניך ולבני בניך.
ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצווה על כל חכם וחכם מישראל
ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינם בניו,
שנאמר ושיננתם לבניך. מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך,
שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים.
זאת אומרת, חכם שיודע התורה, הוא לא יכול לבוא ולהגיד
אני לא רוצה ללמד אותך תורה.
אין לו ברירה.
קיבלת את ידיעת התורה, אתה חייב
להנחיל אותה לאחרים.
כל מי שרוצה.
חובה, היה מצווה,
חובה על אותו רב ללמד.
עכשיו, מה קורה עם הרב הזה?
הוא יכול להגיד, טוב, אני מלמד, תביא לי כסף,
כל שיעור 250 שקל,
45 דקות 600 שקל,
חשבונית פסיכולוג, מה,
אפשר לתת דבר כזה?
לא,
חייב ליאמן.
מצד שני,
אם כל אחד יבוא אליו כשהוא רוצה ללמוד,
מאיפה הילדים שלו יאכלו?
אז הוא יכול לקבל שכר על הבטלה.
או,
ראינו את זה בשולחן ערוך,
שאם יש לו מקצוע מסוים שהוא יכול להרוויח בו,
אז תיתן לו את הסכום
שהוא מפסיד. זאת אומרת, הוא יכל לעבוד.
הוא לא עובד.
הוא יושב ללמד תורה, כי מבקשים ממנו, תלמד אותנו תורה, הוא לא יכול להגיד לא.
הוא כבול.
במה הוא כבול?
בחובת הבורא.
וכן ושכך,
הוא יכל להיות בעל מקצוע מסוים. כמה מרוויחים באותו מקצוע?
נגיד, 40 אלף שקל בחודש.
עכשיו מבקשים ממנו, תלמד אותנו תורה.
תלמד תורה, תראו, אם אני יוצא לעבודה, אני מקבל 40,000 שקל, אתם תביאו לי 40,000 שקל.
כן, זה מוצדק, אפשרי.
טוב,
אתה יכול להגיד את זה, שאולי הם
ייתנו לך, אבל בסדר.
בסדר, אבל לפחות דמי קיום,
זה כן.
אבל חובה על מי שיודע התורה ללמד את האחרים תורה.
זה לא ברצונו ילמד, שלא ברצונו לא ילמד.
אמרנו את זה פעם, אבא, זיכרונו לברכה, אומר
אדם לעמל יולד.
מה זה לעמל? רמל, אתה זוכר?
אמרנו.
ללמוד על מנת ללמד.
זה העמל.
אתה לומד כדי שתוכל
ללמד אחרת.
אז אנחנו שומדים פעם, אפשר להזמין אותך הרב לשיעור?
אמרתי, אם אין לי שיעור אחר באותו זמן,
ואם לא נרדמתי, כי אני, איך אומרים,
נשפכתי מרוב עייפות,
תקרא לי, אני צריך לבוא, אין לי ברירה.
כל עוד אני מתפקד,
אבל זה לא בא על חשבון שיעור אחר,
כי יצא שכרו בהפסדו.
תקרא,
אין בעיה.
זו חובה.
זה לא מרצה תורני לידיעות בדברי התורה הקדושה,
או תורה שבכתב או שבעל פה.
זה ברור ההבדל, מה אני אומר.
זה לא עובד ככה.
אדם שיודע תורה, חובתו ללמד.
טוב.
איזה פעם רואים אותם אומרים, אה, מדי פעם. הרבה פעמים מצפים שאנשים אחרים
יבואו וילמדו אותם.
אני, מקרים, מקרים פרטיים,
מקרים פרטיים, אני לא יכול לדון.
זאת אומרת, אני לא יודע מה המקרה.
לפעמים יש בן אדם שהוא צריך חיזוק.
הוא גם בדברים אחרים בבית,
או בחוץ, או בעבודה,
הוא לא יוזם, הוא מחכה שמישהו יגיד לו מה לעשות.
טיפוסים שונים יש.
אז כל אחד, לפי עניינו, בעולמו.
אחד שהוא יוזם כל הזמן כל מיני דברים, תיזום גם לימוד.
אחד שצריך, משכני, אחרי אחד נרוץ. הוא רוצה, אבל צריך למשוך אותו.
הגיר שלו, הילוך ראשון תפוס.
אתה מבין? צריך למשוך אותו טיפה, להזיז אותו, כדי שה...
יגיע לשני.
ואז הוא מתחיל לרוץ.
זה... ברור מה אני אומר, מכירים?
ברור.
אז זהו.
אז כמובן, כל אדם, לפי עניינו,
צריך לשבת וללמוד תורה,
ולראות שהתורה היא עיקר החיים.
כמו שהדגשנו בתחילה, אני חוזר.
זה לא משנה כמויות,
הכמות של השעות.
זה משנה ההתייחסות של האדם.
מה אצלי עיקר בחיים ומה אצלי תפעיל.
יכול להיות שהעיקר הוא חצי שעה ביום.
אדם מת ללמוד תורה, אלא מה? יש לו ברוך השם משפחה, ילדים,
עובד, ואומרים לו, תשמע, העבודה שלך היא עשר שעות.
בעשר שעות תקבל סכום כזה וכאלה.
בסדר,
הוא עובד, אבל הוא רוצה, ואז הוא בא הביתה אחרי עשר שעות,
שפוך,
נכון? אבל יש לו ילדים.
הוא נושא בעול עם חברו,
בא הביתה, עוזר בבית גם,
קלח ילדים, משכיב אותם לישון אם הוא הגיע בזמן, לפעמים הוא הגיע כבר אחרי שהם ישנים,
בסדר?
ואז הוא רוצה לאכול ארוחת ערב, ופתאום הגיע עשרה וחצי בלילה,
וב-6 בבוקר הוא צריך להיות בעבודה,
לצאת מהבית.
כמה זמן הוא הצליח ללמוד?
רבע שעה.
אבל הוא רוצה כל הזמן ללמוד.
הראש שלו כל הזמן,
אני רוצה ללמוד. צריך לאכול, צריך לשתות, צריך לעבוד, צריך לטפל בילדים,
צריך לעשות כמה דברים קיומיים.
ויצא לו רבע שעה ללמוד. אני חושב שהרבע שלו שווה.
שווה הרבה.
בסדר?
לכן אנחנו מעדיפים שהרבע שעה תהיה בבוקר.
זה הרבה יותר יעיל,
שהיו מנקרים לתוך הספר.
בסדר, זה כבר ארגון לסידור היום.
אבל באופן עקרוני, הרבע שעה הזאת שווה, שווה הון.
הון רוחני.
ובעזרת השם,
יורידו לו את השעות, ירוויח אותו דבר, יושב ולמד.
כל שעה שמתפנה לו מהעבודה,
דיברנו על זה.
אדם בא לקדוש ברוך הוא אומר, שמע, אני בעשר שעות
מרוויח את הסכום שטוב לבית, מספיק.
אני עושה איתך עסקה.
אני אעבוד שמונה שעות,
תן לי את אותו דבר, אבל שעתיים אני לומד.
העסקה הזאת עובדת.
עד מתי?
עד שאשתו נגשה ממנו תעשה סידורים, או שהוא החליט פתאום שיש לו...
בשעתיים האלה דווקא את הסידורים.
גם המהלכה היא עסקה.
יש פה הפרה של החוזה.
הפרה של החוזה גורם ביטולו מיסודה.
ההפרה היסודית של החוזה.
בסדר?
אז צריך לשים לב לזה.
עיקר ענייננו בעולם זה לימוד תורה.
כל השאר זה תוספת, כן
אם כן למה נצטווה על בנו ועל בן בנו
הרי אם הוא חייב ללמד כל מי שרק רוצה ללמוד
להקדים בנו לבן בנו
ובן בנו לבן חברו
זה בסדר
הבן שלך קודם יש לך אפשרות לאבד את הבן ולא האחרים
הבן שלך קודם
קודם למי?
לכל אחד אחר
טוב כבר לימדת את בנך עכשיו יש לך נכד
הנכד שלך קודם לכל האחרים.
זאת אומרת, בנו קודם,
נכדו אחר כך,
שאר האנשים,
קטגוריה שלישית.
ההלכה ג' אומר הרמב״ם, הוא חייב לשכור מלמד לבנו ללמדו.
לא רק שהוא צריך ללמדו פיזית,
זאת אומרת, תמיד האבא יכול ללמד את הבן שלו פיזית. לא בגלל שהוא לא יודע,
הרבה פעמים זה לא מסתדר
שהאבא מלמד את הבן.
חייב לשכור לו מלמד, ואינו חייב ללמד בן חברו,
אלא בחינם.
אתה יודע, את בן חברו הוא לא צריך לזכור מלמד בשביל ללמד בין חברו.
הוא ילמד, כן, בחינם.
כסף לא מוציא.
מי שלא לימדו אביו, חייב ללמד את עצמו.
כשיכיר, כשנאמר ולימדתם אותם ושמרתם לעשותם.
וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה, מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד.
זאת אומרת, אדם שאבא שלו לא לימד אותו תורה,
לא דאג לכך
בילדותו
שילמד תורה,
ואז הוא אומר, שמע, מה אתה רוצה ממני?
אני, כשאתה לא לימדו אותי,
גמרתי תיכון לא לימדו אותי, הייתי בצבא לא לימדו אותי, עכשיו יש לי משפחה לא לימדו אותי, גמרנו, זהו,
סגר את החיים.
אין דבר כזה.
אביך לא לימד אותך,
ובמילים שלנו לא דאג לכך שתלמד.
אתה מצווה ללמד את עצמך.
מה זה ללמד את עצמך?
הרי הוא לא יודע מה זה ללמד את עצמו.
נזכור, בן אדם, שילמד אותו.
קח בן אדם,
יישב איתך,
פרטני.
בסדר, אדם חייב מזה, מחויב מזה.
הלשון של הרמב״ם,
סליחה, הלשון של השולחן ערוך,
זה שאדם,
כל אדם בישראל מצווה בלימוד תורה. ככה ראינו כשלמדנו את השולחן ערוך,
יורה דעה,
איכות תלמידות תורה.
השולחן ערוך אומר, כל אדם חייב בתורה.
בן קטן, בן גדול,
בן עשיר, בן העני,
בן צעיר, בן זקן,
בן בריא, בן חולה.
כל אחד בישראל חייב לתלמוד תורה. כל אחד לפי עניינו,
לפי מה שהוא.
הלכה ד',
היה הוא רוצה ללמוד תורה, ויש לו בן
ללמוד תורה,
הוא קודם לבנו.
למה? גופו קודם לאחרים.
ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמד יותר ממנו, בנו קודם.
ואף על פי שבנו קודם לא ייבטל הוא
שכשם שמצווה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד את עצמו.
זאת אומרת אם אני מסדר את סדר קדימויות בלימוד תורה קודם כל האדם עצמו
שהוא ילמד תורה
דבר מה זה אדם עצמו והוא גר כבר
אבא שלו לא לימד אותו כבר התחתן כבר יש לו ילדים
הוא קודם
זאת אומרת אם יש לו כסף לשכור
מלמד אחד הוא קודם לבן שלו
בחייך קודמים,
בחיי חברך.
בסדר, אבל אם יודעים ורואים ומבינים שהבן שלו יש לו שכל והמהבול הזה לא יודע שום דבר,
תכניס מפה, אפילו לא נכנס ויוצא מצד שני, לא נכנס אפילו,
אז בנו קודם.
בסדר, כי בנו זה המשיכו.
וההמשכיות שלו היא החשובה ביותר,
חוץ ממנה.
אבל גם כשהוא סוחר מלמד לבנו זה לא שהוא יתבטל.
סוחר מלמד לבנו שישב אחרי הדלת
לא נעים, יושב בפנים, ותקשיב מה מלמדים.
גם אתה תלמד.
אבל להוציא את ההוצאות, בנו מוכשר,
נבון, והוא אטום, סתום וחתום,
אז בנו קודם.
אבל אם לא,
אם הם אותו דבר,
או שהוא יותר מבנו, בוודאי שהוא
שוכר מלמד לעצמו לפני שהוא שוכר לבנו.
הלכה ה',
לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יישא אישה,
שאם נשא אישה תחילה, אין דעתו פנויה ללמוד.
ואם היה יצרום מתגבר עליו, עד שנמצא שאין ליבו פנוי, יישא ואחר כך ילמד תורה.
שימו לב להוראה פה של הרמב״ם.
הרי חיים על צווארו ויעסוק בתורה.
אדם צריך לפרנס משפחה, יש לו זמן ללמוד תורה?
מה אתה אומר?
זה ככה.
כשהוא רווק,
יש לו יותר זמן,
נאמד תורה.
טוב,
מה אומר הרמב״ם? אבל אם יצרו מתגבר עליו, קודם כל תתחתן, אחר כך תמשיך לומד.
תתחתן קודם.
כי ללמוד תורה כשיצרו מתגבר עליו,
זה לא עובד.
ואנחנו רואים את זה בצורה כללית,
וזה אמיתי ונכון.
לפעמים יש אנשים שמדריכים אחרת.
טוב, אם יש מישהו מקרה מיוחד זה סיפור אחר.
אבל באופן עקרוני אדם צריך לדעת, תתחתן.
ברגע שאתה מתחתן, נכון, יש לך את העול של הפרנסה,
אבל אז לפחות אתה יכול ללמוד משהו.
כי אם לא, ויצרו תוקפו, ואני כבר לא יודע מה להגיד כשאומרים,
טוב, בדור שלנו, בתקופה שלנו, בזמן שלנו,
הכל שלנו, שלנו. כן.
הפרטיות הזאת שלנו.
גם זה פרטיות.
שלנו.
התחלת קודם, אחר כך אתה תמשיך לדבר. מה אתה בכלל, מה, לא ברור לך מה קורה מסביב?
לא ברור מה...
מה יש?
אנחנו אומרים, יש הכול.
הכול יש.
צריך לשים לב לזה, כי גם הרמב״ם, במקום אחר, הוא אומר שדרך
בעלי דעה, בהלכות דעות,
דרך בעלי דעה, קודם כל,
לומדים מקצוע.
אחרי שלומדים מקצוע,
בונים בית.
ואחרי שבונים בית, מתחתנים.
מישהו עושה את הסיבוב,
מה יקרה איתנו אם יצטרכו ללכת לפי הסדר הזה?
בדיור מוגן.
הוא נמצא אישה.
זה ברור?
כן, כן, זה לא עובד.
אלא אם כן הוא בונה פאנלית איזה בית באיזה גבעה,
אז אפשר לבנות בית בגבעה,
פאנלית,
ואחר כך להתחתן.
זו הוצאה סבירה,
הגיונית לבנות בית.
טוב, סיפור אחר.
אבל זה לא עובד היום ככה.
מציאות משתנה.
גם פה
צריך לראות את המציאות של האדם. אבל מה שחשוב לדעת זה כמו שהרמב״ם מביא את העקרונות.
העיקרון הוא שאדם צריך להיכנס
לבית
עם הבנה מה הוא עושה,
עם הבנה למהות החיים,
עם לימוד תורה.
אבל אם יצרו תוקפו, אז מה זוכר עכשיו שתלמד?
אתה לא שם.
אתה מרחף באיזושהי פינה, באיזשהו מקום.
תחתן קודם.
תתקרקע, כמו שהם אומרים.
שים איזה עוגן בעולם פה,
אחר כך נמשיך לדבר.
מה יותר טוב מה פחות טוב, אי אפשר לדעת. אני לא, אפשר לגזור גזירה שווה על כל האנשים.
זה עניין של הדרכה אישית ממש.
אבל זה הכלל הכנלי, זה התוויית הדרך.
התוויית הדרך היא, אדם צריך ללמוד תורה.
אם הוא יכול ללמוד תורה בתחילה, בלי אישה, בלי עול, בסדר.
אם יש לו מציקים חיצוניים,
שבסוף גם משפיעים על הנפש,
תחתן ואחר כך תהיה מטרה.
זה דוגרי וברור, נכון?
יפה.
וברור מה אני אומר?
הרבה פעמים כל הדברים שמטרידים מסביב,
כל ההטרדות, כולל הפחדים,
הם נעלמים כשאדם מתחתן.
כי יש לו עוגן
הצלה בעולם הזה.
יש לו מסגרת, בסיס שממנה הוא יוצא.
הוא לא תלוש באיזשהו מקום.
לא יודע, לוקח את התיק, יש לו בפנים תפילין, שני ספרים, טייל בארץ.
זהו בסיס איתן, מוצק.
חשוב.
אני חושב שזה...
טוב, שיקול דעת מה אנחנו עושים.
כן.
הלכה ואב, ממתי אביו חייב ללמדו תורה?
משיתחיל לדבר מלמדו, תורה ציבה לנו משה מורשה קהילת יעקב,
ושמע ישראל.
אבל הוא מתחיל ללמד את הילד.
ראיתי מישהו מלמד ילד שלו מורה נבוכים.
ידידי, זה לא מה שדיברנו.
תורה זה תורה,
זה פסוקים.
יש סדר לחיים.
אתה מתחיל מהפסוקים, גמרת את כל החומש,
אפשר להתקדם קדימה.
אבל קודם כל תגמור את החומש.
אתם יודעים, העולם שלנו היום, המציאות היא בולבל כזה, ככה.
אין סדרים.
צריך שיהיה סדר.
אמר לי פעם מישהו, כשיש סדר, אין בלאגן.
זה צריך.
טוב.
מלמות ארבעים חייב ללמדו תורה, מי שיתחיל לדבר מלמדו תורה, צבא לנו משה, ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט, מעט פסוקים, פסוקים, עד שיהיה בן שש
או בן שבע, הכל לפי גוריו.
ומוליכו אצל מלמד לתינוקות.
גיל שש,
הולכים,
לומדים בכיתה.
עד אז, לימוד פרטני.
אבא מלמד אותו פסוקים.
הוא מגיע לגיל שש-שבע, הוא כבר יודע חומש.
עכשיו אפשר להתחיל ללמוד.
מה עשינו עד עכשיו?
גם למדנו, אבל למדנו דברים פשוטים.
פשט פסוקים.
הלכה ז',
היה מנהג המדינה לכך מלמד התינוקות,
שכר נותן לו שכרו,
וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה.
מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר.
אבל תורה שבעל פה אסור ללמדה בשכר, שנאמר, ראה, לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני השם.
מה אני בחינם למדתי, אף אתם למדתם בחינם ממני.
וכן כשתלמדו לדורות, למדו בחינם, כמו שלמדתם ממני.
זאת אומרת, אדם צריך לדעת, למד את הקדוש ברוך הוא לימד את משה רבנו בתורה בחינם, נכון?
הוא לימד בחינם.
אז זה שלמד, זה גם מלמד בחינם.
ואיך אנחנו סידרנו את הכול? נו, אז מה עושים?
אם באים ומבקשים ממישהו, תשמע, בוא תלמד תורה.
אני צריך לקנות פה מכולת.
טוב, את המכולת ניתן לך.
היה צריך גם בגדים.
טוב, את הבגדים ניתן לך. זאת אומרת, כל השכר שמקבל, מלמד,
זה מה שנקרא שכר בטלה, וזה המינימום,
זאת אומרת, נקרא, זה הדעה הכי הכי מינימליסטית בנושא שכר מלמד.
אמרנו שיש דעה יותר מעשית שאומרת
כמה הוא מוכשר, הבן אדם הזה,
תשלם לו לפי הכישרון
שהוא יכל להרוויח, מה שנקרא, בשוק החופשי.
טוב.
לא מצא מי שילמדו בחינם, מלמדו בשכר, שנאמר, אמת, קנה.
יכול ללמד לאחרים בשכר, יותר גדול לומר, ואל תמכור.
הלמדת שאסור לו ללמד בשכר, אף על פי שלמדו רבו בשכר.
גם אתה ששילמת כסף כדי ללמוד,
אתה אל תיקח כסף.
אל תיקח שכר על הלימוד.
אז על מה?
תשימו לב שהלמוד פה הוא פסוק.
אנחנו מדברים פה על ההלכה.
לפי הרמב״ם הלכתית אסור לאדם לקחת שכר על הלימוד.
אין דבר כזה.
אז אם בא מישהו ואומרים לו, תשמע, בואו אותי ללמד פה תורה, הוא אומר, תשמעו, אתם רוצים שאני ללמד תורה?
אני לוקח 1,200 שקל לשיעור.
אתם יודעים מה? לא 1,200. 300 שקל לשיעור, מה זה משנה כמה.
והרגש שאומר, אני לוקח לשיעור, הוא בבעיה.
מה כן צריך להיות?
הוא אומר, אני בא ללמד תורה.
אני בא ללמד תורה, בסדר.
אנשים יודעים שכשמישהו בא ללמד תורה הוא צריך גם להתפרנס, אתה תביא את הפרנסה.
אם יש לך ערך לתורה,
תיתן לו פרנסה יפה.
ואם אין לך ערך לתורה,
אתה תגיד, טוב, תורה.
היה לפעם מקרה,
כשהייתי עוד רווק בישיבה, אתה צריך כמה גרושים.
אז בהפסקת צהריים בישיבה,
שהוא פרטי, היו שני בנים של,
שני רבנים,
שאמרו שאחרי בית הספר הם רוצים שאבו ללמוד איתי גמרא ככה כהעשרה.
היום הם בעצמם כבר מלמדים תורה.
בסדר, הם יושבים ולומדים פעמיים בשבוע, עכשיו פעולה בשבוע, חצי שעה, שלושת רבעי שעה בהפסקי צהריים.
כמה שקלים.
הגיע מישהו שהוא לא רב כמו הילדים.
אבא איש עסקים.
ואיש עסקים הוא תמיד עושה עסק, נכון?
איך מברכים מהאשכנזים בבוקר,
שקל ראשון במצוותיו הציוונו לעסוק.
בדברי תורה. עסקים.
איך אומרים הספרדים?
על דברי תורה. אבא תמיד היה אומר, אתה רואה את ההבדל.
ההיסק הוא, העימו אותו.
קיצור,
בא אבא הזה,
אומר, הוא רוצה שהילד שלו ילמד, בסדר, שיבוא ילמד.
פעמיים בשבוע,
שיבוא ילמד.
עכשיו הוא אומר לי, כמה כסף אתה לוקח?
מה שאני לוקח מהאחרים,
קח גם ממך, מה אני...
אז אתה יודע, בטלה פה, כן.
כמה כבר לוקחים?
אז אני אומר לו את הסכום,
הוא אומר לי, אתה לא חושב שזה הרבה?
אלה שהם בני, תלמידי חכמים,
שהם בעצמם
מלמדים תורה ומי יודע כמה מרוויחים,
תבוא להם,
אבל למה? הגמרא אומרת לעת,
זה לא טוב שזה מקצובים לו, חוץ מהוצאות תלמוד תורה לילדים, זה לא בחשבון.
מה ביקשת? תיקח.
והוא אומר לי,
לא נראה לך שזה הרבה מדי?
אתה יודע, אני לא יודע,
לא אוהב מי שהיה חייו.
אמרתי לו, אתה יודע מה?
יש לי רעיון.
כמה אתה משלם לבן שלך לשיעור ג'ודו?
אני ידעתי שיעור שיעור ג'ודו.
כמה אתה משלם לשיעור ג'ודו?
הרי שנינו יודעים שתורה חשובה יותר מג'ודו.
תיתן לי שקל אחד יותר.
טוב, אז הוא נתן את מה שביקשתי,
והוא לא התווכח יותר.
זה ברור?
זאת אומרת, מצד אחד, מה אתה מבקש פה?
שכר בטלה, משהו, בסדר? זה דבר שחשוב לדעתי. והאדם שבא
שאתה תלמד אותו, אז צריך לדעת שמעצמו.
אז לקחת אסור.
אבל שכר בטלה לפחות, אם לא הייתי יכול להרוויח משהו אחר.
באותו זמן לעבוד בעבודה אחרת ולקבל יותר.
אתה דורש ממני להשיג ממון כדי ללמד לך תורה,
אז תיתן מה שהייתי יכול לקבל.
טוב,
הלכה חטא, כל איש מישראל חייב לתלמוד תורה.
הנה, זה מה שהביא השולחן ערוך בסעיף הראשון.
בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל איסורים, בין בחור, בין שהיה זקן
גדול שתשש כוחו,
אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים,
ואפילו בעל אישה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר,
והגית בו יומם ולילה.
אין פה הנחות.
שמנו לב?
אין שום הנחה.
עכשיו, לשים לב, לא כתוב פה לוח זמנים, כמה כל אחד חייב.
אנחנו לא מדברים פה עכשיו על כמויות.
מדברים על העיקרון.
האדם חי מזה שהוא הגית בו יומם ולילה.
קובע עיתים לתורה יום ולילה.
לא משנה מהו.
צעיר, זקן, חולה, בריא,
משפחה גדולה, משפחה קטנה,
עם משפחה ובני משפחה, אתה צריך
ללמוד תורה.
שים לב ליסוד הזה של קיומו של עם ישראל.
הקיום של עם ישראל זה בהמשכיות של תורה.
שאדם יושב ולומד תורה.
אבא שלו למד, סבא שלו למד, משה רבנו למד.
גם אתה תלמד, גם בניך ילמדו.
לא יכול להיות שמשאירים את עם ישראל ללא לימוד תורה.
וברגע שיש מקום, או לא יודע מה, מישהו שמתווה דרך לאנשים שהם חיים,
יהודים שחיים בלי לימוד תורה זה בעצם כילוי.
אנחנו צריכים את הדבר הזה, מה שנקרא,
למנף.
לא יכול להיות שיש מקום, שיש יהודי שלא לומד תורה.
כמה, איזה צורה, מה, זה כבר סיפור אחר.
אבל זה הבסיס, הבסיס של הקיום.
עם ישראל לומד תורה.
זה החיות של עם ישראל.
המשכיות,
העברת המסורת ולימוד התורה.
טוב, גדולי חכמי ישראל,
מהם היו חוטבי עצים
ומהם שואבי מים, מהם סומים.
מי היה סומה?
מה?
מי היה סומה?
רבי יוסף.
נכון?
כתוב.
בסדר?
ואף על פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה,
ומכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבנו.
זה דבר שחשוב לדעת, כי
הרמב״ם בהקדמה למשנה תורה,
הוא מביא את העניין הזה של סדר העברת התורה.
הוא מביא את כל הדורות, ממשה רבנו ועד אליו, איך עברה התורה.
והוא לוקח ממנו ואל משה רבנו, איך עברה התורה.
זה נקרא מעתיקי השמועה.
אותם אנשים שבסופו של דבר הם מעבירי תורה.
הרי כל רב, אין לו תלמיד אחד או שניים.
מסכת אבות למשל, פלוני קיבל מפלוני.
זהו, תלמיד אחד היה לו כל החיים?
היו הרבה תלמידים, כולם לומדים תורה,
אבל יש אחד או שניים שהם מעתיקי השמועה,
שהם אותם האנשים שמעבירים את התורה של אותו רב.
וככה עוברת התורה במסורת,
בלי שינוי ובלי תמורה.
זה בעצם הבסיס, זה מה שאומר העולם. כל אחד חייב ללמוד תורה.
יש אנשים בודדים שהם מעתיקי השמועה. מעתיקי השמועה הם כל הזמן יושבים ולומדים,
כי אין בזה סוף.
הרב כל הזמן שהוא נמצא, הוא יושב ומלמד.
ברגע שהוא אחרי מאה ועשרים הלך לעולמו,
מה קרה עכשיו?
אותם אנשים שישבו ללמוד אצלו כל הזמן, הם ממשיכים את העברת התורה.
מתוך זה שהם למדו
אצל אותו חכם כל הזמן.
זה מה שהם מביאים פה.
גדולי חכמי ישראל היו מהם חוטבי עצים, מהם שוארבי מים, מהם סומים, אף על פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה.
והם מכלל מעתיקי השמוע, איש מפי איש מפי משה רבנו.
עד אמת, ההלכה י'
עד יום מתי חייב ללמוד תורה?
אני בפנסיה.
כמה שנים אפשר ללמוד תורה?
אני שנתיים במכון מאיר.
זהו, מספיק. כמה אתה רוצה שאני ללמוד תורה?
אומר הרמב״ם, עד מתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו,
שנאמר באופן יסור מלבביך כל ימי חייך.
וכל זמן שלא יעסוק בלימוד,
הוא שוכח.
חייב אדם לעסוק בתורה מרגע שהוא יודע לדבר,
אבא שלו מלמד אותו, תורה ציווה לנו משה,
מורשה קהילת יעקב, ואחר כך שמע ישראל.
ואת כל שאר הפסוקים, ככה ראינו.
עד מתי הוא חייב בלימוד תורה?
תשב אנוש עד דקה.
ועתום ולא שיבו בני אדם.
אדם חייב בלימוד תורה עד הרגע האחרון.
הדקה האחרונה שהוא יכול ללמוד תורה, יש לו ללמד תורה.
ראינו גם בדור שלנו,
צדיקים, תלמידי חברים גדולים,
אבא שהיה בבית חולים,
עם כל הצער ועם כל הכאב ועם כל הקושי והכול,
ספר פתוח,
לומדים.
הוא לא יכול ללמוד, הוא לא רואה טוב, תשב לידו, תקריא לו.
מי היה מבקש שיקריאו לו?
רבא סאלי.
היה לו מישהו שמקריא לו.
זוהר, כתבי הארי, לא משנה מה, היה מקריא לו,
היה מתקן אותו, יש לך טעות פה, יש לך טעות צעד, וואללה.
מקריאים לו והוא תקן, בניקוד גם, לא רק במילים.
יש לך טעות,
עושה ככה.
בסדר? ואין דקה בלי שאדם לומד.
טוב, אז פעם אמרנו את זה לאנשים מבוגרים.
מילא בן אדם,
כשהוא צריך לפרנס את המשפחה,
הוא חייב לעבוד.
עכשיו הוא בפנסיה, מה שנקרא משכורת דופקת.
מה?
אתה חי בשביל לפרנס את המשפחה. עכשיו אחרי שיש פנסיה והמשכורת קיימת, למה אתה חי?
מה אומרים חכמים?
שני דברים.
לימוד תורה וצורכי רבים.
שני הדברים האלה.
אחרת זה נגמר בקופת חולים.
אתה רואה, אנשים שלא הולכים ללמוד, הם הולכים לקופת חולים.
זה הכפוליות, זה כרצים פה, כרצים שם.
בסדר, זה חשוב ועניין, זה אדם צריך לדעת שהוא לומד תורה עד יומו האחרון.
עד השנייה האחרונה שיכול ללמוד תורה, הוא לומד תורה. אין דבר כזה פטורים.
יש דחייה,
דחיית שירות.
אין פטור משירות,
זה רק דחייה.
המקרה הוא חולה, הוא יודע מה, לא היה חי ללמוד.
היה במקום אחר.
סיפרתי פעם,
דוגמה,
הרב נעים, חכם נעים,
הרב נעים בן אליהו,
האח הגדול של הרב מרדכי אליהו,
הוא חטף אירוע מוחי.
באתי לבקר,
אשתו בחוץ, הבן שלו, החתן שלו,
הרופאה אומרת,
הוא לא מתקשר, הוא נורא, היה לפה מצב
קשה ביותר.
אין לך, טוב, נכנסים פנימה, אני מסתכל, אני אומר לחתן שלו, יש לך פה איזה ספר מה כן, איזה חוברת, חוק לישראל.
מכירים את החוברות, חוק לישראל?
טוב, עכשיו הרב נעים מכיר את החומש, חוק לישראל, השמן.
זה הוא לא מכיר.
אתה יודע, שלום חכם נעים.
ככה, פשוטק.
אמרו לו, חכם נעים, אתה למדת היום חוק לישראל, אתה רוצה אולי ללמוד?
תסתכל עליי, מה זה הספר ביד שלך?
הוא מראה לו חוק לישראל.
עשה לי ככה,
בעיה,
יד ימין הייתה משותקת, הוא יכול לדבר?
עושה ככה,
מסתכל על זה, אומר לי,
לא, לא מתי, אולי נלמד.
הוא אומר,
זה לא זמן ללמוד,
אני שקוע בתוך עולמי.
ואני מסתכל אחורה,
הבן שלו הזה, הוא מתקשר או שהוא לא מתקשר?
ותקשר או לא מתקשר?
אבא שלו מתקשר לי.
אלא מה? שהרופאה שאלה אותו כמה זה שמונה ועוד שמונה,
כמה זה שתשע ועוד עשר,
אתם מכירים את השאלות של הרופאים גריאטריה.
מה?
מה הם מצאו עכשיו?
נמצא באיזשהו חשבון נפש של מה היה לי פה, מה קורה לי פה, מה איתי יומיים אחרי
אירוע המוחי, מה אתם בכלל מבלבלים במוח רופאים שלא מבינים מי האדם?
לא, לא, דברי תורה, הוא יקפוץ, תראו שום תקשר.
מה הרופאה תגיד לו?
עולה חדשה, לא למדה.
מה הייתה זה?
זה ברור בנושא.
אדם תמיד חייב ללמוד. אלא מה? יש לי זמן, עכשיו אני שקוע בעולמי.
אני עוד עושה חשבון נפש.
בסדר,
ברור,
אבל כל זמן שאדם יכול... תשמע, תלמד תורה.
טוב?
כן.
סעיף יא', הלכה יא',
בואו.
אז הלכה יא',
אנחנו נמשיך בעזרת השם
שבוע הבא.
אז למדנו עשרה סעיפים.
בעזרת השם שבוע הבא נמשיך פרק א' הלכה יא'.
איך אנחנו מחלקים את הלימוד. עד עכשיו ראינו חובת הלימוד.
כל אדם בישראל חייב לימוד,
עם כל ההשלכות מסביב.
עכשיו זה מה אתה לומד, מתי.
בעזרת השם, שבוע הבא נמשיך.
כל טוב.
