דיני נטילת ידיים,
סימן קסא.
אומר לנו השולחן ערוך,
כמו כל דבר, ואם אנחנו נקדים ונאמר,
זה דבר חייב להיות ברור לנו.
נטילת ידיים זה לא קורונה, בסדר? נטילת ידיים
זה לא היזהרות מהידבקות, מהידבקות בחיידקים.
זה לא הוראות של משרד הבריאות, אתכם תשטפו ידיים בסבון
כדי שלא יעברו לכם מחלות.
תשטפו ידיים כל פעם שאתם נכנסים, יוצאים ממקום עם חומר חיטוי.
בית חולים, חדר טיפול נמרץ, חדרים ומחלקות, היום כל מקום,
על כל מיטה יש לך כזה חומר חיטוי, שפריצר.
נטילת ידיים זה רמה אחת מעל.
אחרי שיש לי היגיינה גשמית,
אחרי שאני מתנקה,
אחרי שאני מסיר מעצמי כל מחלות,
כל המחלה ששמתי ממצרים לא אשים עליך,
כי אני אשם רופאיך,
איך אמרנו גימטריה של קורונה?
רפאני אשם,
רפאני י' כו' כ-26, זה יוצא קורונה.
בסדר?
חשוב לדעת, כי לפעמים אנשים משתמשים בגימטריות שליליות,
אנחנו אוהבים להיות חיוביים,
אז
רפאני אשם.
איך אומרים, התרופה זה הקדוש ברוך הוא, אין חיסון בינתיים.
בכל מקרה,
כל מה שאנחנו מדברים על נטילת ידיים,
זה לא נקיות,
זה פאזה מעל הנקיות. אם יש לנו גוף נפש,
אז הנקיות, ההיגיינה,
נקיות זה גוף,
והנטילה זה הנפש.
זה רמה אחת יותר.
ולכן אני צריך לדקדק בנטילה בצורה כזאת שהמים הם בעצם יעטפו אותי.
כמו, אני אתן דוגמה, עוד מעט פסח גם.
צריכים להכשיר כלים.
אי אפשר להכשיר כלים אם הוא לא נקי.
אחרי שהוא נקי מצוחצח, מסדר המפקד,
שלא תשאר שבת,
בסדר? אחרי שהוא נקי מצוחצח, עכשיו אפשר להכשיר אותו.
הניקיון זה לא הכשרה, ניקיון זה רובד ראשון.
אחר כך הכשרה.
אותו דבר בדיקת חמץ.
מה פוסק השולחן ערוך? גם מי שבערב פסח,
זאת אומרת באור ליהודי ד',
אחרי הצהריים, שטפת בית, ניקת בית, התכוון לבדיקת חמץ,
התכוון שהניקיון הזה יהיה כבדיקת חמץ, לא יהיה לו בדיקת חמץ.
אחרי שהוא גמר את הניקיון, עכשיו הוא עושה בדיקת חמץ.
והוא מנקה,
והוא בודק,
והוא התכוון, לא יעזור לך כלום.
קודם כל, ניקיון פיזי. עכשיו, עם הנבע אתה מסתובב, זה כבר,
בסקרה אתה מקיף את הבית באור.
ניקיון רוחני.
רמה שונה לחלוטין.
לכן, לפעמים אנשים נפגעים, האישה נקטעה כל כך הרבה, פתאום אתה בא, עושה לה איזה ריג'קטים.
מה זה פה, אתה מעמיד אותה,
מסדר, לא, אבל מה היא נקטעה, מה חמש?
אחרי שאשתך נקטעה, אתה תוכל למצוא חמץ, תפסיד.
כמה שאתה תגיד לה, לא צריך לנקות עם מנקה.
את הארונות של הכלי מיטה עם מנקה, אולי יש חמץ.
מקווה שאתה לא מכניס פנימה אגוזי.
אה?
אז תצימת אותה, בסדר, ברור, מחביא,
באמצע הלילה אוכל, לא.
בכל זאת, עזוב.
אל תתעסק עם נשים בנושא ניקיון לפסח, לא תצא ראש.
מה שהיא עושה, תן לה לעשות.
זה ברור.
בכל זאת, אחר כך אתה בודק.
מה, אתה לא מתבייש לפגוע? איזה?
זה משהו אחר בכלל.
גם אם אני הייתי מנקה, הייתי בודק. גם אם היא מנקה ונמצאת לבד בבית, היא תבדוק.
כי זו רמה אחרת.
שולחן ערוך מפורש.
שתי רמות.
לכן גם בנושא של נטילה,
שאמרנו שזו רמה מעל הניקיון,
אני חייב שהנטילה תהיה בשלמות.
הכשרת כלים. כל דבר שאנחנו עושים.
קודם פיזי, אחר כך רוחני.
אומר לנו שולחן ערוך, קופצה מחלף, סעיף א',
צריך להיזהר מחציצה,
שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, כגון.
צואה שתחת הציפורן, מה פירוש המילה צואה שתחת הציפורן? לכלוך,
שלא כנגד הבשר, ובצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר,
ורטייה שעל בשרו,
ותיתה יוון ותיתה יוצרים,
אבל במיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש,
אה, ויש לו איזושהי נקודה קטנה באיזשהו מקום,
לא חוששים. השאלה הגדולה היא,
טוב הנה, זה סעיף ב' יהיה, נראה בעזרת השם. אומר הרמה,
למשום מה אחי לא נהגו לנקר עתיד שתחת הציפורניים נטילם שום דעה וכמיעוטו שאינו מקפיד.
איפה? במקומות שאנשים הולכים,
עובדי כפיים,
שהציפורניים שלהם מלוכלכות,
אה, לא מקפיד.
היום אנחנו באיכות החיים שלנו,
במקום שאנחנו נמצאים, באווירה שאנחנו נמצאים, מישהו יכול ללכת עם ציפורניים מלוכלכות?
אחר כך זה סעיף ב', זה מה שרציתי להגיד.
בן אדם סטנדרט ילך עם ציפורן מלוכלכת,
ויסתכלו עליו כאילו הגיע לפה איזה מישהו מאיזה מחנה פליטים,
מישהו ששרד את הקורונה בסין,
הולך לבידוד,
זה ברור?
יפה.
אז היום גם זה נקרא מיעוטו שמקפיד עליו.
אז כן, יש אחוש.
עוד פעם,
אותנו במקומות, יש מקומות שאצלם זה סטנדרט, מי שגר בבדואים שגרים באיזה מאהל.
ציפורניים נקיות, לא נקיות, הוא כל הזמן מתעסק עם הפחמים של החימום בחורף.
טוב, אומר הרמב״ם, משום מה אחי לא נהגו לנקר עתיד שתחת הציפורניים לנטילה,
שדאבי כמותו שאינו מקפיד, כן מקפידים על זה לנטילה. אבל אם היה מקפיד,
הוא צריך לנקרן, וכן עיקר, הנה, ככה נוהגים היום שמקפידים.
ואפשר שנהגו להקל בחציצה לעניין נטילה.
כי יש אומרים שיש הייתה חציצה לנטילה, אבל העיקר כסברה ראשונה.
בסדר?
ולא מקלים, אלא בודקים שהידיים נקיות,
ציפורניים נקיות, הכל נקי, ואז אפשר לקדם.
סעיף ב',
כל דבר שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ.
היה דרכו שזה להקפיד, וזה אין דרכו להקפיד.
יש אנשים שמקפידים, יש אנשים שלא מקפידים.
למי שדרכו להקפיד חוצץ,
למי שאין דרכו להקפיד זה לא חוצץ.
מה, איך זה קורה?
הוא אומר, כיצד?
שימו לב רק שהשולחן ערוך מדבר על דרכו.
זאת אומרת, זה לא שברגע זה פתאום הוא אומר לו, עכשיו לא אכפת לי.
או שאתה אכפת לך תמיד, או שהוא לא אכפת לך אף פעם.
כלומר, בסטנדרט לא אכפת לו.
האם הוא הולך לך תמונה של אחיו, אז אכפת לו? בסדר. זה לא דרכו, זה מקרה מיוחד.
כמה פעמים אחיו מתחתן?
בעזרת השם, פעם אחת.
בסדר, זה לא קרה, שאלה כמה אחים יש לו.
זה כל סיפור אחר.
כן, בסדר, יפה.
כגון, כיצד?
היה צבא.
מה זה צבא?
בעל מקצוע, לא צבא.
לא אחד שצובע ברגע זה, הוא לא צבא.
הוא צבא.
צבא זה בעל מקצוע.
בדיוק קראנו פרשת השבוע שהייתה משפטים
וימשור,
נגחו,
אוי ואבוי,
אתה יכול להחזיר את הקורבא בתורה.
וימשור,
נגחו,
לא נגח.
נגח זה עשה פעולה של נגיחה.
ונגח,
דגש בגימל,
בעל מקצוע.
גנב
או גנב.
גנב זה מקרה.
וגנב
זה בעל מקצוע.
צבא,
המקרה שלנו פה זה מעשה, פעולה,
וצבע.
זה בא למקצוע?
ההבדל ברור? איפה?
איפה לא שמעת?
איפה?
בקריאת התורה בשבת?
אמרתי גנב.
גנב, לעכשיו הוא גנב?
כן, ואמרתי גנב.
גנב.
גנב.
כמו למשל, יש כאלה בסליחות,
בשליחות אומרים
עננו אלו, אתה מכיר את זה?
מה זה עננו?
תענו אותנו.
ומה זה עננו?
עננו זה?
תענה לנו.
חוננו, חוננו ועננו, משמע תפילתנו, שומע תפילה.
אתה אומר חוננו, תחנון אותנו ועננו ותענה לנו.
ולאם תאמר חוננו ועננו,
וואי, וואי, איזה עינויים תעבור.
איי, איי, אתם מבינים מה הבעיה?
בשיעורי לשון שיחקנו כדורסל.
מי אכפת לו מלשון?
בעיקר עברנו את הבגרות.
זה ברור, זה...
פתאום אתה מגלה, אתה לא יודע לקרוא בתורה.
הנה, השבת הזאת, אתה שמת לב בבית הכנסת?
גנב, נגח,
הם לא אמרו כך.
קלקלו, זה מילה בשינוי משמעות, צריך לחזור.
אז זה,
בקצה השיפורים, שנה הבאה.
אתה יודע, מועד ב'.
טוב.
כל דבר, סעיף ב', כל דבר שלא מקפיד עליו אינו חוצץ, היה דרכו של זה להקפיד, וזה אין דרכו להקפיד,
ומי שדרכו להקפיד חוצץ, ומי שאין דרכו להקפיד אינו חוצץ. כיצד היה אחד צבא?
היו ידיו צבועות,
אין הצבע חוצץ על ידיו, אף פשוט יש לו על ידיו ממשות של צבעונים.
לא היה צבא,
אברך בישיבה שרוצה בין הזמנים, אשתו אמרה לו בוא תצייד את הקיר,
ומקיל אחד שהוא סיימת, כל הפרצוף שלו, כל הידיים,
כולו מלא שפריץ,
אבל הוא לא יודע לעבוד, הוא אברך.
בסדר, מה עושים עכשיו?
הקולומיקה, שים על הגוף הקולומיקה.
תוכל להיות שדרן.
בסדר? זה ברור?
טוב.
היווים היו ידיו צבאות, ויש לו ממש הצבע על ידיו, וזה חוצץ.
שעד יו היו יש חוצץ, והלך אינו חוצץ. וכן אנשים
שדרכם לצבוע ידיהם לעינוי וכיוצא בזה, אין אותו צבע חוצץ.
גיל די מכה שעל ידיו אם אינו מקפיד עליו, עיניו חוצצים.
גלד.
אלה מקפיד, הוא לא יכול לתבוע?
אתמול הייתה לי שאלה כזאת, התקשרו לשאול.
הוא לא רוצה שיראו את זה, הוא חותך מסביב, זה, ככה כאילו שזה לא יהיה יותר נורמלי.
כן,
טוב,
סעיף ג'
צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידיים.
שמים לב?
מה עושה הטבעת אצל איש?
בדיוק, את הבת שהיא חותמת,
זה ברור.
כל נטילה או, נכון לכל נטילה? כל נטילה.
כל פעם שאני צריך לטעול ידיים,
אני צריך להוריד את הבת.
צריך להוריד מי שיש לו.
תשמעו, יש לי פתרון טוב ביותר.
בלי טבעת.
אין מה להוריד.
פעם הלכתי לקנות, לפני שנים קדמוניות, היום כבר זה לא מתפקד, כי הכול זורקים.
הלכתי לקנות מייבש כביסה.
בעשרים וכמה שנה, עשרים וחמש שנה.
נכנסתי למישהו שאני מכיר, הוא טכנאי של מכונות כביסה, מייבשי כביסה וכולי.
אני אומר לו,
אלי, תגיד לי,
איזה מייבש כביסה לא מגיע אליך?
מה השאלה הזאת?
הוא טכנאי.
איזה מייבש כביסה לא מגיע אליך?
מה אכפת לך? מה זה?
אני רוצה לדעת מה לקנות.
השאלה ברורה.
אה?
הוא אמר לי ככה, תראה, יש היום כאלה, היום הכל כבר אוטומציה והכל ממוחשב ואין לך מה לתקן גם.
אבל אז היה מה לתקן, היה מכני.
הוא אומר לי, תראה, דבר אחד, ברור, מה שאין לו מתקלקל.
אם אתה קונה,
מייבש כביסה בלי חיישנים, אין לך מה שיתקלקל.
מה יש שם?
טוף שמסתובב על
שני מטר בשעה,
וזה גוף חימום.
מה יש בזה?
אין בזה הרבה,
אתה יודע?
אז מה שאין לו מתקלקל.
בדיוק מה שאני אומר.
מה שאין, אני לא צריך לזכור להוריד.
זה ברור?
זה הכי טוב בלי טבעת.
זה בריא גם בלי טבעת.
טבעת הבת.
מה, אתה כל הזמן חי בעיגול, בטבע? אין לך שום אפשרות להתקדמות?
בעיה, בעייתי הדבר הזה.
טוב,
אבל אם צריך חותמת, אז צריך חותמת.
יש אצל אימא שלי בבית חותמת של הסבא,
מ.אם.
הוא היה מנהל תלמוד תורה.
קראו לו רבי מאיר אנטבי.
אז יש לו חותמת.
טבעת, זהב ורובת, היו חותמים, חוץ מהחתימה שלו, הייתה לו חותמת.
כן, שמים את זה, עם האצבע.
לא, דיו, עם זה, כן, יש חותמת.
אז היום משתמשים בזה.
אבל שום טבעת אחרת לא, מה פתאום.
טוב, יאללה.
איפה היינו?
צריך להסיר טבעת מעליה לו בשעת נטילה, ואפילו הוא רפוי.
ואפילו אינו מקפיד עליו בשעה שעושה מלאכה, שלא יטנפו.
אם עכשיו הוא הולך לעשות איזושהי עבודה,
לא רק שלא יטנפו,
הוא מפחד שזה ייתפס לו בתוך ברגים, בתוך מערכת, גלגלי שיניים.
מישהו שעובד מכניקה,
כן,
עובד מכונאות,
יכול לעבוד עם טבעת?
תלך לועץ ביום אחד, ייתפס לו באיזושהי פינה.
למה הולכים תמיד עם סרבל?
זה תקן הרי של מוסכים, של מקומות כאלה. למה עם סרבל?
ששום דבר לא ייתפס.
לא פינת חולצה, יכול אתה, אם איזה גלגל מתחיל לעבוד, נתפסה לך החולצה, נמשך את הפנימה לתוך הפח אשפה.
היה לא מזמן דבר כזה.
עובד של עירייה,
של עירייה, עובד של עירייה,
לתוך המדחס,
גומרים שם לא נעים.
משהו נתפס, חולצה נתפסה, משהו.
תהיה מוגן.
אתה בא, אתה יכול גם דבר כזה. טוב, שלא יתענב, זה בקצר נשים, אולי כשאת עושה בצק,
קטעים הטבעת, לא, תורידי גם בכל שאר המקומות.
טוב.
ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי, אבל יש להחמיר, כי אין לנו בקיאים איזה מקרה רפוי.
בסדר, ולכן הטוב ביותר, אין טבעת, הכל בסדר.
סעיף ד',
שיעור נטילת ידיים, כל היד עד הקנה של זרוע.
ויש אומרים עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, וראוי לנהוג כדעה ראשונה.
עד איפה אנחנו נוטלים ידיים?
עד סיום, עד המפרק, עד הקנה של הזרוע. הווה אומר, עד הפרק
של סוף כף היד.
והאמת היא שהרבה פעמים אנשים מפחדים,
חצי, שליש, רבע,
בן איש חי כותב על זה,
שתיים רעות עשה עמי.
אומר, זה שנוטל ידיים לא כעוגן יותר, גרוע אולי
ממי שלא נוטל בכלל.
אומר, למה?
כבר מילאת תקלי,
כבר לקחת את הנטלה ביד,
כבר אתה נוטל ידיים,
ועוד אתה מברך,
ואם לא נוטלת אותו, הוא יכול להיות ברכה לבטלה.
אם כבר לקחת את הכלי ביד ואתה נוטל, תיטול כהוגן.
מה זה כהוגן?
עד הפרק.
עכשיו מה קורה לי אם אני אטול עד הפרק?
החולצה נרטבת.
איך אמרתי פעם? יש לנו כלל, ואני בדקתי איזה סטטיסטיקה של 100%. כל שרוול שנרטב, בסוף הוא מתייבש.
זה ברור? מה קרה?
טוב, אז תבשיל שרוול, והנה לא נרטב.
ואם נרטב, מה קרה? בסך הכל מים.
מה יכול להיות?
דוד, תגיד, מה יכול להיות?
זהו, זהו, בקיצור, תול ידיים כמו שצריך וזהו זה.
בסדר? ואמרנו כמה פעמים, כשאני נוטל ידיים,
אני חוזר על זה שוב,
אני לוקח את האצבעות, מכופף אותן פנימה כדי שהמים יישפכו,
כדי שהם מרחק של גודל של שפיכה מהכלי,
ואני מצמיד אותם, אבל לא מצמיד את האצבעות אחת לשנייה, טיפה רווח,
שיכנסו מים לכל מקום.
וגם כשאני נוטל ידיים אני מטה את כף היד ימין שמאל,
כיוון שהכף יד היא כמורה,
וכיוון שהיא כמורה מהמקום המרכזי של הכימור, המים נופלים למטה ולעולם כרית
כף היד לא תירתב, גם אם תשפוך שני ליטר.
לכן צריך טיפה להטות כשכרית כף היד גם תירתב עד הפרק
של כף היד, זה ברור?
עכשיו יש דעה שאומרת שמספיק במינימום
ליטול ידיים עד קשרי האצבעות.
זאת אומרת, רק את האצבעות עצמן ולא את כף היד.
טוב, אנחנו משתמשים בזה ביום שאסור ליטול ידיים, כמו יום כיפור או תשע באב, אז אומרים, טוב, תעשו,
כמו הדעה הזאת, מינימום. אבל יש כאלה מידת חסידות שמוצא יום כיפור, מוצא תשע באב, נוטלים ידיים בזלמות, בסוף הצום.
לא, עד
קשרי כף הידיים, בסדר?
זה ברור. זה מה שאומר פה על שולחן הרוסי, איפ ד'.
שיעור נטילת ידיים כל היד עד הקנה של זרוע,
ויש אירועים ומקום חיבור האצבעות לכף היד.
וראוי לנהוג כדעת הראשון. מה זה דעת הראשון?
אותה דעה שמדברת על כל כף היד.
אני רוצה לחזור בסעיף הראשון על המשנה ברורה.
צריך להיזהר מחציצה.
אקדים לזה הקדמה קצרה.
ואם אומר לנו המשנה ברורה שמקדים הקדמה קצרה,
כנראה שיש על מה לדבר.
והוא,
ולעניין טבילת הגוף קיימה לן שצריך להיזהר שלא יהיה חציצה
והיינו שלא יהיה שום דבר מודבק על הגוף בעת הטבילה
שעל ידי זה לא יהיה אותו מקום ראוי לביאת מים
ואם היה חציצה לא עלתה לטבילה
שמים לב?
בכל מקום בגוף שיש איזשהו דבר דבוק
שמונע ממים להגיע על פני העור
של הטובל לא עלתה טבילה
ואף שמן התורה לא אביה חציצה
אלא אם כן היה חציצה על רוב בשר הגוף,
בידי רבנן אפילו היה חציצה על מיעוט הגוף,
גזירה עטור רובו.
אך לא עשו חכמים עליהם כן, כשדרך בן אדם להקפיד עליו.
זאת אומרת, אנחנו גזרנו על מיעוטו שמקפיד עליו משום רובו
שאינו מקפיד עליו, אבל לא גזרנו על מיעוטו שאינו מקפיד עליו משום מיעוטו המקפיד עליו. זה גזירה לגזירה.
בסדר? ולכן אם זה מיעוט ולא מקפיד,
אז מנטילה יהיה בסדר.
אף שאתה בעת הטבילה אין מקפיד על זה.
סליחה, סליחה, כן.
אך לא אסרו חכמים, אלא אם כן כשדרך בני האדם להקפיד עליו, שיישאר כך.
אף שאתה בעת הטבילה אין מקפיד על זה.
אבל דבר שאין דרך להקפיד, אינו חוצץ.
אלא אם כן היה מכסה רוב גופו.
שאז אסור מדי רבנן, אפילו כשמודבק עליו, דבר שאין דרך להקפיד עליו.
ולעיני הנטילת ידיים גם כן.
אף שהוא מדי רבנן,
כל דא תקון רבנן, כן דאורייתא תקון.
כל מה שחכמים תיקנו זה כמו דאורייתא. אז אם טבילה היא מדאורייתא,
ושם יש לנו בתוך דאורייתא מיעוט ורוב, דאורייתא דא רבנן, גם נטילת ידיים, שכל נטילת ידיים היא דאורייתא דאורייתא, גם תיקנו חכמים את נטילת ידיים, כן דאורייתא, על פי אותם כללים שהם קשורים,
שהם באים בטבילה, שטבילה היא דאורייתא.
אז הכללים האמורים בטבילה שהיא דאורייתא,
אמורים גם לגבי נטילה שהיא עמדי רבנן.
ועל כן, אם יש חציצה על רוב היד, היינו, על רוב מקום הנטילה,
אסור אפילו אם אין דרך בן אדם להקפיד עליו.
אם היה רק על מיעוט היד, אינו אסור, אלא אם כן הדרך להקפיד על זה.
ועתה נבהר דברי השולחן ערוך, מה שכתב לי, זהר מחציצה, היינו,
שיסיר מהידיים קודם הנטילה כל דבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, להסירו.
ואם נטל ידיו ואחר כך נמצא עליו דבר חוצץ,
בין על מיעוט היד,
בין על רוב היד,
תלינן להקל מה מקלים שניטבע אחר כך, זה בא לו אחר כך.
אך לכתחילה ראוי שיעיין קודם נטילה אם אין עליו דבר חוצץ.
וזה מה שצריך לעשות.
וכבר מוסיף לנו הרמה שהיום כבר נהגו,
אם דיברנו כבר על טבילה,
נהגו בנות ישראל שלא היה להן שום דבר שחוצץ עליהן, אפילו משהו בציפורן.
זה בעצם המנהג שנהוג,
שצריך להיות נהוג
במאות שנים האחרונות,
שאפילו דבר קטן בציפורן
מהווה חציצה ולא לטבול כך.
אז זהו, זהו, זהו, זהו.
בוא נאמר שב-20 שנה האחרונות התחיל הדבר הזה להתפרק.
אבל כן, יש כאלה שכבר אומרים, לא, אני...
טוב, ומקילים בדיעבד אם זה שלם ולא בעייתי, ודווקא היא רוצה שזה ייראה כך וזה,
זה כולה שבכולה.
יש כאלה שמקילים ככה,
איך אומרים, באה אישה כזאת, לא נוציא אותה בלי טבילה.
אבל באופן עקרוני,
שואלים אותנו לכתחילה,
מה ההלכה אומרת, הלכה אומרת שאין שום דבר שחוצץ.
שום כלום,
שום כלום,
שום כלום, שום דבר.
הכל נקי, נקי ילב איתו.
אתה רוצה להיות נקי לביתך, אתה שם
את הדבר הזה. ומכאן המשנב רוח שם מבאר את כל הסימן,
וברוך השם, אנחנו ראינו, ואני חושב שכן,
קסב יש בו עשרה סעיפים, אז בשבוע הבא
נתחיל ונסיים אותו.
מה שלמדנו היום,
בשיעור הקצר שהיה לנו היום,
הנושא של חציצה בנטילה.
חציצה בנטילה,
אפילו שנטילא היא דה רבנן,
חכמים תיקנו, כן, דאורייתיה תיקנו חכמים את תקנותיהם,
לכן חציצה בנטילה זה כמו חציצה בטבילה,
שאדם צריך שלא יהיה שום דבר חוצץ, והיום שאנחנו מקפידים,
כמובן גם מתחת הציפורניים, וכמובן שאדם לא צריך להיות עם ציפורניים ארוכות,
וציפורניים קצרות כמובן גם צריך
ליטול אותם כדי שלא יישאר עם הפרשות,
ציפורון הרי זה הפרשה מהגוף.
אז כמה שפחות, יותר טוב.
ובעזרת השם, שנזכה לטהרה, לקדושה,
מתוך כך נזכה לגבולה שלמה במהרה בימינו אמן.
שבוע הבא סימן קסב.
