טוב, אנחנו מסיימים את סימן קנט היום,
סעיף יז.
אומר לנו השולחן ערוך,
דיברנו בפעם הקודמת על אפשרויות לנטילת ידיים שלאו דווקא בכלי,
או אולי דווקא שלא בכלי.
כן, לאו דווקא בכלי זה אם אני רוצה לטבול ידיים,
ודווקא שלא בכלי זה אם אין לי אפשרות אלא לטבול ידיים.
מה הדוגמה
של אפשר שבלי כלי,
מה היה?
ומהי הדוגמה שאני צריך שלא יהיה בנטילה אלא בטבילה?
מי ים.
כי מים של ים הם מים שפסולים לנטילה.
למה הם פסולים לנטילה?
כי הם לא רואים לשתייה.
אתה יודע?
זה קבע שהם לא רואים לשתייה, הם לא רואים לשתייה, זה מה ההגדרה?
לא רואים לשתיית כלא.
זה ההגדרה.
ידיים כאלה, אז הם גם פסולים, בסדר? למשל, אני אתן דוגמה
לא יודע מה יגידו עליי, אני... טוב, בואו, בזהירות, בזהירות.
מים מטוהרים במפעלי טיהור.
ומה משתמשים בהם?
זה השתיים. יפה. מה?
כן. זה השתיים. מפעלי טיהור.
לא, לא השתיים, לא השתיים. זה השתיים, בטדות.
אם אפשר, תולה בהם ידיים.
הם יכולים, הם פסולים משתיית כלב?
כלב של ערפאת, מה אכפת לכם? שותה, שותה, שותה.
ברור מה אני אומר?
הנה נפקא מינה.
מים כאלה, האם אני יכול לטול בהם ידיים?
אם אני אומר פסול משתיית הדם, אז תשמע, אתה לא יכול לטול בזה ידיים.
צריך גם לבדוק.
טוב, לא משנה, סוגיות נוספות לא ניכנס אליהן עכשיו.
זהו, זהו, אם אני אומר שתיית הדם, אז ברור לי שזה לא טוב.
אבל אם אני אומר שמים שפסולים משתיית כלב,
אז הם פסולים לנטילה,
אז מים כאלה אני יכול לטול בהם ידיים.
רק אני הייתי מבליץ, אחרי כן לרחוץ את הידיים עוד פעם,
ומה תרחץ, אז כבר בקיצור לא עשינו כלום.
בסדר, זה ברור?
טוב, יש עוד סוגיה,
אני לא יודע אם זה יזכירו, אבל זה בסדר, הרבה נשחיים מביא לגבי
מי שופכין ששקעו, אם אפשר לטול בהם ידיים,
הוא אומר שאסור, אבל...
בואו נאמר ככה.
דוד, נכון?
יפה.
כל מה שאנחנו מדברים פה
על נושא של נטילות,
אני אגיד את זה בצורה קיצונית כדי שנבהיר מה אנחנו מדברים.
אין לזה שום קשר לנקיות.
שום קשר.
רגע, זאת אומרת, יש קשר, אבל
אין שום קשר לנקיות.
כי תמיד נטילה שלנו היא באה כנדבך נוסף
על גבי הנקיות.
אי אפשר ליטול ידיים
בלי שניקינו אותם לפניכם.
אי אפשר ליטול ידיים משירותים לפני ששטפנו אותם, יש צורך, בסבון.
אי אפשר ליטול ידיים לסעודה לפני ששטפנו אותם מכל הלכלוך שיש לנו בידיים ממה שהיה לפני הסעודה.
זאת אומרת, אני אגיד את זה בלשון אחרת,
יש לנו קודם כל, בכל תחום, בכל תחום, היגיינה גשמית.
אחר כך יש לנו היגיינה רוחנית.
אין זה ולא זה.
אני לא יכול להעלות שום דבר ברמה רוחנית
אם לא השארתי אותו מבחינה גשמית.
יש לך הוכחות נוספות בתחומים אחרים בעניין הזה?
כל תחום ההכשרה.
אני יכול להכשיר כלי
בלי שניקיתי אותו קודם?
אין, נקי, מצוחצח.
אי אפשר לנקות? אי אפשר להכשיר.
גם מקווה.
להטביל כלי במקווה, להטביל בן אדם במקווה. קודם כל,
נקיות.
נקה את עצמך ומכל אוכל צאת.
אחרי שאתה נקי,
שים לב, זה שתי מדרגות באדם.
קודם כל ניקיון פיזי,
אחר כך ניקיון נפשי,
רוחני,
והכול בא במדרגות.
ולכן כל מה שאנחנו מדברים פה
זה אחרי הכל.
זאת אומרת, אנחנו בהלכה.
ההלכה היא ביטוי מעשי להלך רוח נפשי.
כל דקדוקי ההלכות שלנו זה דיוקים
בנפש האדם.
זה לא סתם.
לא הפלנו על מישהו תיקים.
זה יסוד לכל הקיום ההלכתי.
ולכן אני אומר לשים לב לנקודה הזאת, וטוב שאתה מעלה אותה,
שאני אף פעם לא מדבר על נקיות.
אני מדבר על טהרה.
וזה כבר
רמה יותר גבוהה.
כמובן,
שכדי להגיע לטהרה,
אני צריך שתהיה נקיות.
אם יש נקיות, יש טהרה,
אם אין נקיות, אין טהרה,
הוא לא יכול להיות שתי טהרה בלי נקיות.
הנושא ברור?
זה משהו ככה,
ינאי, נכון?
בסדר?
אתה יודע, הנושא הזה ברור, איך אנחנו
מכניסים רובד בתוך רובד,
או אחד על גבי השני.
אמרנו, אחריו ציודה תמיד אומר, ואתם הולכים רק קוממיות בארצנו.
מה זה קוממיות?
שתי קומות, קומה גשמית, קומה רוחנית.
קודם כל, באנו לפה,
נלחמנו
על אפשרות הקיום הגשמית שלנו.
היום עברנו את זה כבר.
היום אנחנו פה מטפלים במה?
במקומה רוחנית.
ילד קטן, קודם כל שיהיה בריא ויחיה.
מגיע לבר מצווה, מתחיל לו את הצרות.
הוא עושה מה הוא רוצה.
אז למה מתחילה העבודה?
לא, התחיל כבר קודם, אבל...
הנושא הזה ברור.
תמיד אנחנו בשתי קומות.
כל אדם מורכב ככה, גוף נפש.
אין פה...
הפרדות.
קודם חובר אחד בתוך השני, זה לא,
אה, אז אני מלמד הלכה, את הנפש הזה, ידידי, זהו זה.
אבל זה קומות שנבנות.
אתה יודע, זה דבר יסודי שחייבים לדעת אותו.
אז זה התחום שלנו פה.
אנחנו מדברים, אחריה ניקייה.
טוב, למה הזכרנו את זה?
טוב,
היה בטילה של מי שופרים.
אה, בסדר, בסדר.
בכל מקרה לענייננו סיף יז,
סימן קנט,
לא ייטול מהנהר מים בידו אחת
וייתן אל ידו השנית לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה.
הרי אם הוא יכניס את שתי הידיים למים,
מה יקרה?
תהיינה טהורות, מימי הנהר.
מצד שני,
הוא לקח את המים
ביד ושפך
ליד השנייה. הוא כנראה לא רצה בשתי הידיים להתכופף קדימה, פחד שהוא לא ימצא את עצמו
בתוך הנהר במקום על שפת הנהר,
שפת לא ידעתי שמה, פתאום הוא שכח שיש שפה לנהר או מכיר את מרכזו.
אז הוא יוקח יד אחת,
ואז הוא ליד השנייה.
כשאין פה טבילה
וגם אין פה נטילה, כי ביד אין נטילה, צריך כלי.
וטבילה אין פה, כי אתה לקחת ליד השנייה.
אתה רוצה, תטבול יד אחת ותטבול יד שנייה.
ואם היא תתלכלך באפר,
אפר זה לא לכלוך.
זה ברור.
מה זה לכלוך?
נו, דוגמאות קלסטיות של לכלוך.
צואה, כן, זה לכלוך.
רפש,
אין לי לכלוך,
אבל אדמת ארץ הקודש זה לכלוך, חס ושלום.
זה ברור.
יפה.
דרך אגב, אם אין לנו מים בכלל,
מה? בכל מילה דמנקה.
כל דבר שמנקה.
למה אנחנו מתייחסים כדבר שמנקה?
חול, עפר.
אתם יודעים שמלקים בחול ועפר?
איך?
לא ברור לי. לא, זה אולי...
אני אומר על זה ריפוי, זה לא ניקיון,
זה חיטוי.
חיטוי, בדיוק. יש לך קוצים,
אתה עד שאתה תבוא ואת גרד את כל הקוצים מסביב,
פתח בפנים, עזוב, נו.
מכירים את הסט הזה.
בסדר?
בסדר, ברור?
אתה מבין לאן הוא הגיע איתך?
לתיובות שהוא קונה ב-60 שקל בבית מרקעת לטבעונים.
אתה מבין אותי?
הנה, זהו, לכן אנחנו צריכים להיזהר.
אתה אומר מילה, השני כבר הבין, הלך קדימה.
בסדר, טוב.
י״ח, ידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה, ידיו טהורות.
זה כן אפשרי.
יד אחת הוא הטביל, ויד שנייה פתאום מצאו כלי,
הוא יכול לשים מים.
כן?
אפשרי?
אפילו שזה חצי-חצי, אין לנו בעיה.
כי גם טבילה וגם נטילה יכולות לטהר ידיים.
יט,
המטביל ידיו אין צריך שתי פעמים, ולא ניגוב ולא להגביה ידיו.
אבל מי שנוטל ידיים, מה הוא צריך?
שתי פעמים, שלוש פעמים,
צריך לנגב, צריך להגביה ידיו לברך, נכון?
בטבילה אין דבר כזה.
סעיף כ, המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידיים,
אלא על נטילת ידיים.
ויש אומרים שמברכים על טבילת ידיים או על שטיפת ידיים
וכן ניכר.
וכן ניכר מה?
מה וכן ניכר מה?
מה זה?
לא, מה אכן ניכר? על טבילת ידיים או על שטיפת ידיים?
כנראה על טבילת ידיים, כן, כי שטיפה זה לא... בסדר?
בכל מקרה, לשים לב, יש פה מחלוקת בין השולחן ערוך לבין הרמה.
שהשולחן ערוך אומר שמי שמטביל ידיו
מברך על נטילת ידיים, גם אם הוא מטביל ידיים,
והרמה אומר שמברכים על טבילת ידיים.
וממילא מה עושים כשטובלים ידיים?
מסתבכים.
זאת אומרת,
נכנסים לספק
מה לברך.
מה עדיף לברך?
מה?
איפה?
בסדר, בסדר, בסדר, בקרקע וכו' לפעם שעברה. בסדר.
ברור העניין?
אם הוא טובל ידיים.
לפי השולחן ערוך, אין הבדל, תברך על נטילת ידיים וזהו.
גם כשטבלת. לפי הרמה, תברך על טבילת ידיים.
אתה יכול להגיד במחלוקת שולחן ערוך אמר,
מה יגיד הבן איש חי?
ספק בוחות.
אותה מחלוקת קיימת,
כמו מברכים על טלית קטן.
להתעטף בציצית או על מצוות ציצית.
ולכן מה עושים הספרדים?
לא מברכים.
מה עושים?
מתעטפים בטלית קטנה בבוקר,
אחר כך באים לבית הכנסת ומתעטפים בטלית גדולה,
והטלית הגדולה פותרת את הטלית הקטנה.
זה
מה הטלית של ראש?
יש אשכנזים שמלכים על מצוות קמאים?
זה מחלוקת גדולה.
האם כל אחד זה מצווה בפני עצמו,
או זה בגלל הסחרדה? ארבע דעות יש פה, אבל זה לא...
אז ספק, לכן אנחנו נשתדל שלא להיכנס אליו.
תמיד אני אעדיף שיהיה לי איזשהו כלי
שאני יכול דרכו לטול ידיים,
אלא אם כן הגעתי לים, וזה המים היחידים שיש פה, וכל מים אחרים,
זה מה שנקרא, אנחנו על הקשקש,
יש לנו עוד דרך ארוכה ואין לנו שום מקור מים,
חוץ מאשר הולכים על חוף הים.
היית במסע כזה?
למה אני לא?
אבל... זה היה לטבול איתך? לא, זה יטבול בתוך ה...
לא, אבל שיטבול, אפשר לטבול אבל,
מלכתחילה, אבל
זה ים,
אפשר לטבול את כל הגוף בפנים גם,
אז ידיים לא.
אבל לטבול אסור ממים שאינם רימו... ודאי, כן. בהילה אפשר? ודאי.
מה, לא טבלת בים אף פעם? טבלתי, אבל... נו, מה, אתה לא...
עד עכשיו עשית את זה, ואני אומר שלא,
לפי הבנתך, ואתה לא צועק עליי?
יש לך דרך ארץ, אתה אומר.
אה, בבקשה. זה עוד הייתם מקווה בוודאי.
בוודאי.
המקווה הכי טוב יהיה. למה הכי טוב? מה, לא, אתם, פתאום עכשיו, אתם רואים, אתם נסחפים, נסחפים. אתה דיברת על אלוורה, הוא הגיע לטיובות,
וזה בסוף הגיע למקווה הכי טוב. בסדר?
לא יודעת מה, להרגיע בנושא של ההשוואות.
בסדר, המסקנות הסופיות עד סוף העולם.
נחכה עוד כמה שנים שנהיה תמיד חכמים,
ובעזרת השם נגיע למסקנות נוספות.
אבל בינתיים זה מה יש. אפשר
לטבול בים.
הייתי מתכוון לבין גוי השם בתורך. איך אתה מסכים?
ים בבתוכים פחדים. לא יודע.
למה?
למה לך?
למה?
להשיב פחדים.
אדם שהוא לא רגיל...
שנייה, שנייה, שנייה, תן לי להשלים.
אדם שהוא לא בטוח בעצמו בתוך הים.
ירושלמי ממוצענו, בקיצור. מה אנחנו פה
או מטייחים משהו.
בסדר,
ירושלמי,
שילך לים.
הוא מפחד שהוא לא ייסחף.
הוא מפחד שהוא לא זה. על מה הראש שלו נמצא?
לא, השאלה היא אם עולה הטבילה.
השאלות הלכתיות, אני לא באתי סתם בטבילה.
לא.
כי אם הוא מפחד להיכנס לים,
יכול להיות שהוא לא נכנס כמו שצריך.
לא, הכוונה ו...
בסדר, זה ברור, אבל
אדם צריך להיכנס.
ואם הוא מפחד,
יש בעיה.
בסדר?
אז כל דבר צריך מעיינות.
שולחן ערוך אומר שאסור לאדם ללכת במקום סכנה.
למשל, אם יש מים שוצפים מעל גובה הברכיים.
מכירים כאלה דברים?
יפה. האם בכלל מותר להיכנס לשם?
שאלה.
לא זמן תיכנס לטבול בנהר כזה? סע עכשיו לחצבני,
חצבני אליה, אני לא יודע מה, משהו משהו, מדהים.
שנים לא היה ככה, היה גיגיות.
זוכר בתור 30 שנה?
היית עומד במים, כמו אריה צריך לעמוד.
זה ברור?
דברים, אפשר לטבול שם?
ברגע שאתה טיפה תוריד קונטרול,
נסחפת את הראש באיזה סלע, אתה לא יודע איפה אתה בכלל.
ברור, אי אפשר ככה.
זה אסור גם.
אסור לטבול במקום כזה.
מה היו עושים פעם כשהיו צריכים לטבול?
היו מורידים לולים.
היו עושים כמו מבנה,
דוגמה אני אתן לך, לוקחים משטחים.
כן, זה משטחים, בלות.
לוקחים משטח,
מחברים מסביב,
מכבים אותו לגדה,
לא יודע למה,
נכנסים פנימה.
מה, יש לך שאתה פנימה?
מה? כמו כלוב של הכרישים. כלוב. יפה.
כל הדימויים שלך טובים.
שום בעיה, הכל טוב, זה אקסלמון.
מה אתה רוצה?
בסדר?
רגעי ים ורשתות.
בכל מקרה, אני אומר, לשים לב לדבר הזה שבזמנו הרי היו לאנשים מקוואות
בכל מקום, בכל יישוב, בכל עיר.
אז היו עושים את זה בצורה כזאת,
כדי שזאת תהיה בעיה.
אז בכל מקרה צריך לפתוח עיניים ולשים לב מקום.
היה מלכלך?
היה מלכלך?
אה, יש מלח.
מישהו אמר לי שהוא מניסיונו חודש בלי מקלחת בהודו יותר שום יתוש ושום דבר לא בלעקוץ אותך. לא בטוחים בזה, זה לא...
זה עניין של הרגשה אישית.
זאת אומרת, עדיין מבין אותך, זה בסדר.
זה לא נקרא לכלוך, מה אמרנו מקודם? מה זה לכלוך?
דיברנו מקודם, נכון?
תעפק את זה, זה מה היה, אבל זה גם לא לכלוך. מה הבעיה?
כשאנשים שאוכלים את זה משלמים הרבה כסף.
אני קונה את זה ב-12 שקל,
נכון? כמה זה? 1390?
שמונה גלילים של
סאנו סושי, אני יודע.
מכיר את זה?
אוכלוס בסופר.
שיש לי שקונים את זה ביוקר.
אתה ראית את זה?
שהם קונים הרבה כסף עולה לילה.
שיבוא אליי, יש לי בו בית הרבה.
יש לי משתמשת חופשית.
בסדר, זה ברור.
יאללה, קדימה.
איפה אנחנו?
המטביל ידיו, כן, כן, לעיקר, סימן קס,
איזה מים כשרים ואיזה פסולים תילהיין הכל. מה שדנו, עכשיו אנחנו נמצאים בתוך הסימן עצמו.
הקדמנו בסימן קנט.
עכשיו נראה קצת יותר.
מים שנשתרו נו מראיהן בין מחמת עצמם,
בין מחמת דבר שנפל לתוכן, בין מחמת מקומם, פסולים.
שמו לב, שינוי מראה במים פוסל.
זאת אומרת, אם שמו צבע,
נפל פנימה צבע.
בסדר, שמו אותם באיזה מקום שלא יודע, שם הרבה דפנות, לא יודע מה, נשתנו ברים, הם
נראים לא טוב,
אז הם פסולים לנטילת ידיים.
ב. עשה במים מלאכה,
או ששרה בהם פיתו,
אפילו מתכוון לשרות בכלי זה ונפל השני, פסולים.
ואם צינן יין במים, פסולים.
יודעים איך היו עושים את זה?
לוקח בקבוק בתוך המים ומתקרב.
כן, זה שימוש, עשינו שימוש במים.
מים שהשתמשו בהם, לא יכולים לטהר.
אמרנו, כנראה נבדה בהם מלאכה.
ואם הדיח בהם כלים, פסולים. ואם הכלים מודחים או חדשים,
כשהרי אם הוא בסך הכול רוצה שאולי היה איזה אבק בדרך,
אז הוא מכניס אותה לתוך המים ומוציא,
אז לא נחשב שנעשתה מלאכה.
ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין,
פסולים.
היו עושים פעם את הבייגלח,
לפני שאופים אותם,
מכניסים אותם בתוך מים רותחים,
מוציאים אותם, ואז מביאים אותם לאפייה.
את הבגלי הקשים האלה?
טוב, כשהיינו ילדים.
בגלי קשים כאלה, מלא מלח,
הגועים האלה. לא, לא, הסומסומת.
בסדר, זהו.
אז בתוך מים רותחים. יש לי גם היום שיטה כזאת שזה שלב לפני האפייה,
מים חמים.
אבל אם תבל ידיו במים,
זאת אומרת, כל מה שעשה הנחתום,
הרופא,
טבל את הידיים שלו במים ותך פני עגולוסין,
או שחפן מהם בחופניו לקח עם החופנים שלו מתוך המכל
לטובת העוגיות האלה, המים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה.
כי כל מה שהוא עשה, לקח משם מים.
לפיכך, כשרים הם לא השתנו מריהם.
אבל אם הוא עשה את זה כמה פעמים,
מה יקרה עכשיו למים? איזה צבע הם יהיו?
לבן.
לבן לבן.
כן, זה מה שיוצא כשאתה מבצק,
כן,
נפל תוך מים,
כי הם הידיים שלהם הם בבצק.
כשעושים קציצות, לא יודע מה, אז לוקחים מים,
ואז זהו.
זה נקרא שהמים השתנה מריהם, אבל כל עוד לא השתנו מריהם,
הכל בסדר.
בואו הדין מים שהנחתום מדיח ידיו בהם, מן הבצק הדבק בידם. כן, ג.
מים שלפני הנפח,
אף על פי שלא נשתנו מריהם, פסולים.
מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה, דהיינו שכיבה בהם ברזל.
זאת אומרת,
הוא לא לוקח מים ומעביר למקום אחר כדי להשתמש.
הוא לוקח ברזל,
מה טוב לעשות כדי לחסם את הברזל?
אחרי שהנפח, הוא נתן לו מכה ומחרימים אותו,
מיישר אותו, מסדר אותו, מה הוא עושה?
אחרי שהוא מתוך מים קרים.
במים האלה נעשתה מלאכה.
מה הם עשו?
ציננו, חיסמו את המתכת.
ושלפני הספרים ישתנו מהריהם פסולים והם לאו כשרים.
ד.
מים ששתו מהם התרנגולים או של לקק,
פירוש שתיית הכלב נקרא לקיקה, מהם הכלב,
יש מי שפוסל ואין דבריו נראים.
אלא בינו לבין אלו, בין כל שהרבה מה חיה והעוף, יש להכשיר.
הם שתו מזה.
בסדר?
המים שנשארו, אפשר להכשיר אותם, הם נמצאים בכלי כמובן,
לטול מהם ידיים.
אוקיי?
אין מלאכה פוסלת אלא במים שאובים,
בין שהם בכלי, בין שהם בקרקע,
אבל לא במים מקווה או מעיין בעודם מחוברים.
יבואו כל העדרים
של כל רמת הגולן
לשתות מים ממקורות הירדן,
וילקקו את המים ויעברו בפנים ויעשו, ולא יודע מה, המים האלה
טהורים לנטילה.
כי זה מים של מי מעיין או מים של נהר.
אפשר איתם
ליטול ידיים.
סעיף ה, אין מלאכה פוסלת אלא במים שאובים,
כן, זה מה ראינו. פאב,
חמי האור,
נוטלים מהם לידיים, אפילו הם חמים שהיד צולדת בהם.
מה זה יד צולדת?
כל שקריסו של תינוק נכבה ממנו.
תשמעו,
זה נושא אקטואלי.
זה נושא אקטואלי.
יפה.
זה חמי האור, הוא אומר בכל מקרה שכן.
גם מים, אפילו יד צולדת בהם, אפשר.
כן, אומר פה המשנה ברורה.
ויש מחמירים ביד צולדת בהם. אתה רואה?
מה שאמרת.
יפה. וכתבו האחרונים שבין לו מים אחרים, מה להחמיר בזה? שהעיקר כדעת השולחן ארוך.
ובפושעים אין איסור כלל לכו לעלמא, ואפילו אם היו חמים מתחילה.
ונצטננו ונעשו פושעים, גם כן מותר.
זה לא בגלל שפעם הם היו
רותחים, בגלל שברגע זה אתה מעיף את היד.
אז לא נתת ידיים. כמו שצריך, כמו שאמרנו, בן אדם מפחד
להיכנס למים, איך תהיה לו טבילה?
אם אין לו מים אחרים או שזה פחות מהצולדת, אין לך שאלה.
כן, יכול לטול בהם ידיים גם עם מים חרים.
עכשיו, כמו שאמרתי, יש לנו פה אקטואליה,
אקטואליה אמיתית.
חמא טבריה יכול להטביל בהם את הידיים, אבל ליטול מהם בכלי? לא.
ואם ימשיך אותם בארץ דרך חריץ חוץ ממקומם ופסיקן מהמעיין הנובע,
אם יש בהם שיעור מקווה, מטבילים בהם הידיים. ואם אין בהם שיעור מקווה, לא.
אתם יודעים למה זה אקטואלי?
אתמול דיברו ברדיו.
מעיינות חמים באזור טבריה.
עשר שנים היו יבשים.
שבוע שעבר פרצו.
שישה מעיינות.
מעיינות חמים.
לא, הם היו לפני יותר מעשר שנים.
הם עשר שנים לא נבעו כלום.
ועכשיו, בגלל שהכינרת
התרוממה, זה משפיע,
אבל הזהירו אנשים שמגיעים לשם.
למה?
שישים וחמש מעלות.
עכשיו? עכשיו, עכשיו, עכשיו.
ואיכו תראו, אל תיגעו.
בסדר?
זה לא כמו הנהר הנעלם שאמרו לכם אל תיגעו.
אל תתקרבו למקום מסוכן, נכון?
גם עם הבוקשים שם.
בסדר, ובולענים וכל מיני דברים נוספים.
אבל המעיינות האלה, תראו מה זה, ברוך השם, הארץ מטיבה.
יש לנו גשמים,
כנרת מתרוממת, זה משפיע ליד טבריה,
במעיינות החמים שהיו פעם.
מה עם המים האלה? אפשר לטבול בהם ידיים?
אז עוד פעם, זה לא חמי האור. מה זה חמי האור?
הרתחנו על הפרימוס, בקומקום החשמלי.
אור זה אש, כן?
זה לא זה, זה מחמי טבריה. חמי טבריה זה מעיינות חמים שיוצאים ממעמקי האדמה
לאזור צפון היתר.
לאחורה, בסדר?
בכל מקרה, לשים לב לעניין הזה שאנחנו
מדברים פה עכשיו על מעיינות טבעיים,
חמים.
מה הבעיה שלנו במעיינות האלה?
שאפשר לשתות מהם.
בדרך כלל, מעיינות כאלה מרובים בגופרית.
מינרלים.
לא, אפשר לשתות מהם.
אז להטביל בהם ידיים, אם אין טמפרטורה שאתה יכול להכניס את הידיים ולא ברחת,
אין בעיה. אבל לטול בהם?
יפה. עכשיו אפשר לקרוא מחדש הכל?
כן, סעיף ז'.
חמי טבריה
יכול להטביל בהם את הידיים, אבל לטול מהם בכלי לא.
ואם המשיך אותם בארץ דרך חריץ חוץ למקומם,
והפסיקן מהמעיין הנובע,
אם לא הפסיקן מהמעיין הנובע, אז אפשר להטביל בהם.
כן, אבל אם הפסיקן מהמעיין הנובע, אם יש בהם שיעור מקווה,
מטבילים בהם הידיים,
כמו כל דין מקווה.
בסדר? כי זה נמצא באשבורן. מה זה אשבורן?
בכינוס 40 סאה,
אז זה כמו דין של מקווה.
ואם אין בהם שיעור מקווה, לא,
אי אפשר לטבול בהם, כי זה כמו כלים.
בקרקבים חרית זממיו מחוברים
למי המעיין הנובע החם.
לרשי ולהרשב״א אין מטבילים בו את הידיים, לא הרב רבנו יונוע מטבילים בו את הידיים.
בסדר, ויש ויש, הלכה כי יש באת.
טעם פיסול חמת טבריה לנטילה
מפני שהם מרים
ואינם ראויים לשתיית הכלב.
אבל אם ימצאו מים חמים נובעים
כשהם ראויים לשתייה את הכלב, נוטלים מהם לידיים.
ברור העניין?
זה בעצם היסוד שיש פה.
כמו שאמרנו, כיוון שהמים האלה הם עשירים במינרלים,
בגופרית,
אז אנחנו אומרים
שהם לא יכולים
להוות מים לשתייה, הם לא טובים.
אבל אם נמצא מים, מעיינות חמים,
שהם ראויים לשתייה, אין להם שום בעיה.
קיצור, לא הטמפרטורה קובעת פה, אלא
מסוגלות המים בשתייה.
יפה.
סעיף ט',
מים מלוכים
או סרוכים
או מים שאין לכלב יכול לשתות מהם,
פסולים מטילת ידיים,
אף על פי שכשרים נעמי מקווה בבלי טבילה,
ואם הם עכורים מחמת טיט שינתערב בהם, אם הכלב יכול לשתות מהם,
כשרים בין נטילת ידיים ובין נעמי מקווה, ואם הם לא יכול לשתות מהם, פסולים לשניהם.
בסדר, ולכן, מים מלוכים, מה זה מים מלוכים?
דוגמה קלאסית שלנו, מים, כן.
כלב יכול לשתות,
אפשר, כלב לא יכול לשתות, אי אפשר.
טוב.
סעיף י' נוטלים לידיים בכל דבר שתחילתו מן המים,
כגון יבחושים,
אדומים או שומן דג,
כנראה דווקא עם ריסקנדה, לא עדיף משלג.
טוב, אני לא יודע מי שילך לקח יבחושים.
שקית יבחושים או כלי יבחושים ויטול בהם ידיים.
סעיף יא.
מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה אם לאו,
או שיש לו ספק אם יש בהם כשיעורים לאו,
או אם הם טמאים או טהורים,
או ספק אם נטל ידיו או לאו, טהור.
יש מי שאומר שעל כל זאת,
אם יש לו מים אחרים, ייטול ידיו ויוצא עצמו מן הספק.
אומר רמא, וכל ספק טהרה בידיים טהור. למה? כי כל הדין הוא דין
לרבנן היום.
אומר רמא, מי שלא נטל ידיו ונגע במים,
לא נפסלו אותם מים לנטילה ולא מקרי מים טמאים,
אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חברו כבר.
שים לב לדבר הזה שהרבה אנשים מקפידים,
והרמ״ה פה אומר בכלל שאין לו איתו בעיה.
מילאנו את הנטלה במים
והכנסנו את העצמה פנימה.
נגעתי במים שאני רוצה עכשיו
לטול בהם ידיים.
אפשר לטול בהם ידיים בגלל שנגעתי בפנים, אני לא יכול.
מה כתוב?
מי שלא נטל ידיו ונגע במים,
לא נפסל לאותם מים לנטילה ולא מקרה טמאים.
זה ברור?
זאת אומרת,
אפשר לטול בהם ידיים,
אין בעיה.
אבל לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חברו כבר,
זה בעיה.
זאת אומרת, עם מים שכבר השתמשו בהם,
נטלו בהם ידיים והם בתוך קערה, אז בואו עכשיו,
איך אומרים, ממחזרים,
אז יש בעיה.
אז מה קורה עם מים ממוחזרים באמת?
מה יוצא פה?
טוב, כבר השתנה מראם, השתנה הכול, שינו אותם עבור תהליכים,
סיפור אחר בכלל.
סעיף יב, השלג והברד והכפור והגליד והמלח.
אם ריסקן עד שנעשו מים,
נוטלים מהם וטובלים בהם אם יש בהם כשיעור.
מישהו הצליח לטבול בים המלח?
יופי.
יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד.
לא בכל שאר הדברים. ויש מי שאומר שהיין כשר לנטילת ידיים.
בין נתן לתוכו מים, בין שלא נתן לתוכו מים.
אלא שאסור לעשות כן לכתחילה כדי שלא יהיה כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי. מה אתה הולך עכשיו, משתחצן לי,
נוטל ידיים ביין? מה אתה מראה פה שאתה בועלי?
כן, קיבס ביין סוטו,
קיבס ביין לבושו, ובדם ענבים סוטו.
סוטו כתוב בהיי, אתה צודק.
ואז זאת אומרת, הוא הולך לחוץ ידיים לשטוף את הבגדים בג'ריקנים של יין.
וואלה, זה מולטי מיליונר, טייקון.
לא מזלזלים במה שנותן לך הקדוש ברוך הוא. יש לך יין,
יותר מדי, תחלק לאנשים.
יש כאלה שאין להם יותר מדי.
קונים ינות ב-20 שקל, בסדר?
ברור,
דיברנו על זה מקודם.
כן.
ויש אומרים דווקא יין לבן, אבל אדום לא.
ויש מי שאומר שכל מי פירות ראויים לנטילת ידיים בשעת הדחק.
וכל שכן שמותר לטול ידה בשעת הדחק בשיכה ובמי דבש המבושלים שיקרם מים.
סעיף יג' צריך שיהיה במים רביעית ואנא מילא לאחד אבל לשניים שבאו ליטול כאחד אחרון אין צריך
אפילו בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקינוח. כיצד?
שימו לב איך אפשר בשעת הצורך כשאין מים
עוד פעם בשעת הצורך כשאין מים
ולא משתמשים בשום מים כי אין לנו מים אחרים
מה עושים?
היה רביעית מים בכלי פשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו
ובא השני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך לראשון
וקילוח יורד אל ידו של הראשון ולידו של השני שלמטה ממנו.
ידי שניהם טהורות.
שמים לב?
הרי אני צריך ליטול ידיים ברביעית.
שפכתי רביעית על ידיים של מישהו אחד.
בסדר, מתחתיו יש עוד מישהו.
כמה מים הגיעו לשני?
למה?
חלק נשאר בדרך.
חייב להיות שחלק נשאר בדרך.
אבל כיוון שזה כילוח אחד ושפיכה אחת
זה נחשב כאילו הוא נמצא בפנים.
דיברנו על זה פעם, יש משנה שאומרת
מסרט מקוואות
אם יש מקווה מכוון, ארבעים סאה בול.
נכנס מישהו וטבל.
עכשיו כשהוא יוצא
אין ארבעים סאה. נכנס מישהו אחריו.
כלום.
היה בול ארבעים סאה.
הוא יצא, הוציא איתו מאתיים סמרק.
מינימום.
ברור,
ואין, אין שיעור.
השני,
לא, אבל אם הראשון עדיין ידע רגליו בתוך המקווה,
הוא התרומם, מהגוף שלו יש מים.
רגליו בתוך המקווה, והשני נכנס אחריו,
כשהרגליים שלו עוד לא יצאו מהמקווה.
הוא יצא ונכנס.
הוא במדרגות, וההוא טבל,
עלתה לו טבילה. למה?
חיבור.
דיברנו על כך כמה פעמים בעבר, הנושא של ניצוק.
ברגע שיש חיבור בנוזלים,
בטומאה וטהרה, זה נחשב חיבור.
נקרא לזה ניצוק וקטפריסט.
דבר שניצוק ממקום למקום, מחבר אחד לשני.
יש לי מקווה אחד,
נקרא לזה, כשר למטה.
בגובה יותר יש לי מקווה לא כשר,
ומים נשפכים מהמקווה הלא כשר לכשר.
כל עוד יש רצף של מים, יש עמוד של מים,
אפשר לטבול גם בעליון.
זאת אומרת, לא כשר מצד הכמות מים, כן?
הם מצרפים שניים ביחד,
כי יש לי רצף.
ברגע שהתפסק הרצף,
יפה. בסדר? זה מה שאנחנו אומרים כאן. לכן,
אם שמו רביעית על הראשון, גם השני יכול לצאת ידי חובת נטילה.
עוד פעם, זה מינימום של מינימום.
ואף על פי שפי חי תרווי, כשהם מגיעים לידיו של שני טהורות, פני שהם באים משיעורי טהרה.
ויש מתירים, אפילו כשנוטלים זה אחר זה,
הואיל ובשעה שהתחיל האחד ליטול מהם, היה בהם רביעית.
וגם לשני זה עולים, פני שבאו מי שיורד טר.
והדרך זה נוטלים מחצי לוג, מה זה חצי לוג? שני רביעית,
לשלושה או לארבעה, ומלוג לכמה בני אדם.
וכל זמן שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידיו שלוש פעמים.
ואוהדים שיכולים לניח ארבעה וחמישה ידיהם זה בצד זה, או זה על גב זה, וליטול כאחד.
ובלבד שירפו ידיהם בעניין שיגיע המים לכל אחד.
בסדר? בסופו של דבר מה שאנחנו עושים, טוב, בואו נגמור פה ואז נגיד מה אנחנו עושים.
צריך שיהיה רביעית מכונס במקום אחד. אם נטל משמינית, וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו, הווה אומר,
אני לא יכול ליטול ידיים בלי שיש לי כלי שמחזיק רביעית.
רביעית שאמרו בין לידיו שגדול, בין לידיו שקטן. נטלו שני בני אדם, זה ידו אחת וזה ידו אחת, ואחר כך חזר השני,
נטל ידו השנייה, הרי אלו כשלושה בני אדם. לפיכך אם היה בכלי,
חצי לוג, ידיו טהורות. ואם לאו, אם ידו השנייה טהורה, השן נוטלים בפחות בחצי לוג,
יותר משני בני אדם, הווה אומר שהניחו את הידיים בשני זמנים. זאת אומרת, הוא שם יד אחת ונטל, ועכשיו הוא שם עוד אחת,
אז צריך שיהיה חצי לוג, כי אחרת,
כן, זה לא כמו ששמתי שניים, שהם בפעם אחת כולם.
בכל מקרה, כל הדבר הזה זה במקרים, איך אומרים?
יצאנו תקועים, בלי שום אפשרות הסבר לשום דבר.
הדרך היחידה שאנחנו אומרים לשים לב לדבר,
איך אנחנו נוטלים ידיים,
ואז זה אנחנו שמים. אדם ממלא את הכלי ביד ימין,
מעביר את הכלי ליד שמאל.
יד שמאל נוטלת שלוש פעמים לימין, שימו לב בהרחבה.
ככה, כדי שהמים יגיעו גם לגב
כף היד,
בסדר? גם בתוך האצבעות וגם כף היד הרי היא כמורה.
אם אני שופך מים, המים לא יגיעו אף פעם לחלק שמסתר,
כי הם יפשו שנשפכים למטה.
תמיד אני צריך להטות.
בסדר? שלוש פעמים על ימין, מניחים את הכלי
על השיש בכיור,
יד ימין לוקחת מהכיור, לא לוקחת מעצמו אף פעם. שלא ייווצר מצב
שהימין משרת את השמאל, זה היפוך כל העולמות כולן.
אתם יודעים את הנקודה הזאת. תמיד, הימין ישרת,
השמאל ישרת את הימין ולא הימין ישרת את השמאל.
בסדר? זה חשוב שלוש פעמים,
והתוספת של הרב בן ישחק כדי שיהיה שפע וברכה,
עם המים שנשארו,
עם שתי ידיים
ממלאים ורביעית, ככה, אתה רואה?
ככה.
אתה איתי?
יפה, ממלאים.
זה רב חיסדא, אני מילאתי מלוא החופניים מים, הקדוש ברוך הוא נתן לי מלוא החופניים כתיבותה.
בעזרת השם,
נזכה ליטול ידיים כהלכתם, הקדוש ברוך הוא ישלח לנו שפע, ברכה, טהרה,
נזכה ליגולה שלמה, במירה בימינו אמן.
בשבוע הבא, קסא.
