סימן קנח, סעיף ח.
דיברנו על הכלים, על הכוח גברא שצריך בנטילת ידיים לסעודה,
שזה יגיע מכוחו,
מה קורה אם יש המשכה,
עשו זרימת מים מתוך הנהר,
ואקום,
זהו, כל מה שקשור לעניין של האלו בפעם שעברה. אומר לנו השולחן ערוך
בקנח, סעיף ח.
אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים עמוד מאה,
בסדר?
יש.
אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם,
אם הכלי מחובר לקרקע, לא עלתה לו נטילה.
ואם אינו מחובר לקרקע,
יש אומרים שעלתה לו נטילה,
ויש אומרים שלא עלתה לו נטילה.
ובשעת הדחק יכול לסמוך דברי המתירים.
ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה, נוטל בלא ברכה.
לשים לב, קודם כל, מכלי אנחנו נוטלים בשפיכה.
זה מה שראינו עד עכשיו.
אדם צריך להחזיק את הכלי וממנו לשפוך.
אבל אם יש כלי
שהוא מחובר לקרקע,
אם זה היה מעיין,
אם זה היה ים וזה מחובר לקרקע,
אז אין בעיה.
אפשר לטבול ידיים
בתוך הים.
אפשר ליטול ידיים במי ים?
אתה לא שמעת את השאלה?
מה שאלתי?
האם מותר ליטול ידיים במי ים?
יפה.
אם אנחנו מטבילים ידיים במי ים, אין בעיה,
כי זה דבר שהוא חלק מקרקע,
מקווה מים.
אבל אם לקחתי אותם בכלי,
איזה מים כשרים לנטילת ידיים?
מים שראויים,
שלא נפסלו משתיית כלב.
כלב שותה מי ים,
כי הוא לא הסדרניק.
היה פעם סיפור כזה, לפני שנים שנים
המחלקה של היה שם בניצנים,
היה בסיס טירונים של השריון,
הסדרניקים לקחו אותם
על חוף הים ונתנו להם לשתות מי ים.
טוב, לא הייתה אז כרמלה מנשה,
אבל בכל זאת, מזה למדנו שמי ים
ראויים לשתייה, כי עובדה שהיה נפקא מינה הלכתית.
טוב, נו, בסדר.
אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשכשכש בימים, הכלי מחובר לקרקע, לא עלתה לו נטילה.
למה?
כי איפה יכולה לעלות נטילה?
אם זה בור בתוך הקרקע שיש בו
הכשר נטילה, שזה כשר, זה אומר מקווה.
אבל כלי שנמצא בתוך הקרקע, מה פתאום?
אבל אם הוא לא מחובר לקרקע,
ואני יכול גם להרים אותו ולטול ידיים,
יש רוב שאלתה לו נטילה, ויש רוב שלא אלתה לו נטילה.
ובשעת הדחק, אם אין ברירה,
הוא לא יכול להרים את הכלי כי הוא כבד,
מצד שני, הוא טבל בו את ידיו,
כלי שאינו מחובר לקרקע,
אז בשעת הדחק,
כן, אין לו משהו אחר, יכול לטול בידיים, אבל ברגע שהוא מגיע למקום אחר,
ליטול ידיים עוד פעם.
זה, דרך אגב, אנשים לא תמיד שמים לב,
אנחנו תמיד אומרים שאסור ליטול ידיים במקום,
התינופת.
זה אומר,
בשירותים לא נוטלים ידיים.
חדר שיש בו שירותים,
לא נוטלים בו ידיים.
אם יש רק אמבטיה אז אפשר ליטול ולברך בחוץ.
אבל אם יש שירותים במקום, אי אפשר ליטול ידיים.
ראוי לשמוע את זה. כל מי שמתכנן
חדרים של אירוח וחדרים
בכל מיני מקומות אין דבר כזה קיור, נטילת ידיים במקום שיש שירותים.
לפחות אמבטיה, ועדיף שיהיה בחוץ בכלל.
בסדר?
מה קורה אם מישהו הגיע למקום והכיור שם הוא רק במקום שיש שירותים?
בתי מלון למיניהם, חדרי רוח, לא יודע כל מיני דברים כאלה. מה?
לא.
אז התשובה הטובה ביותר היא
כך נטלה מבפנים, צא החוצה,
תיטול לתוך כלי.
היה לו כיור.
שים כלי ותיטול.
יש תשובה של הרב עובדיה יוסף שהוא מקל.
מה הוא מקל?
אם בן אדם לא יכול בשום אופן, בשום דרך, בשום צורה, ליטול ידיים מחוץ לשירותים,
יסגור, ינקה טוב את השירותים, יסגור את האסליה, שים על זה כיסוי,
וייטול ידיים.
אבל מה הוא מביא שם? מה הוא מוסיף? מה שכותב פה מרן.
ברגע הראשון שאתה מוצא מקום אחר ליטול ידיים, תיטול עוד פעם.
מזה באים אנשים ואומרים, הרב עובדיה, כן, הרב עובדיה אמר שאפשר לטול ידיים בשירותים. אתה מכיר את התשובה הזו?
שמעת עליה.
מחצי וריאציה, נכון?
יפה.
זה ברור מה אני אומר?
הם סומכים על
הרב עובדיה.
הרב עובדיה לא כל אחד, למה מותר.
במקרה אין שום דבר.
שירותים של ימינו, דרך אגב, זה לא הנושא עכשיו, אבל שירותים של ימינו היום הם פי כמה יותר גרועים משירותים של פעם.
פעם היו שירותים טובים,
היום יש שירותים אחרים.
בסדר?
תשאל אותי למה המאמר הפוך בדיוק, לא? בסדר, ברור.
הרי מה היה פעם?
בן אדם עומד בחדר.
בחדר הזה היה איזושהי תינופת?
למה?
הוא יושב,
מחפרון הוריד שם שלושה מטר מתחת,
וכל מה שהוא עושה, נופל למטה.
בחדר הזה אין כלום.
אה, מישהו פיסס פעם? מישהו פיסס פעם.
אנשים היהודים, בול קליעה, נכון?
היום מה קורה?
כשמישהו עושה משהו, איפה זה נמצא?
בתוך החדר, בתוך החדר.
בסוף הוא מוריד מים. מתי?
כשהוא גומר, הוא קם, הוא מוריד מים.
נכון?
בינתיים מה? החדר הזה זה חדר של טומאה.
בחדר הזה יש טינופת.
כשהוציאו את הטינופת מפה, יפה, אין טינופת,
אבל החדר הוא חדר של טומאה.
לכן היום שירותים הם יותר גרועים מפעם.
מבחינה רוחנית, כן?
ברגע שבן אדם נכנס לקחת נייר אפילו מהשירותים צריך את הילדה.
כן. כי הוא נכנס למקום של טומאה.
לא, זה מלכתחילה, אתה הולך החוצה, אתה נותן, למה אכפת לך?
אין שום בעיה בזה.
אני אגיד לך שלא, כל נטילה,
הרגע שלמשל שהולכים לאיזה בית מלון,
יש בעיה, אז מה אנחנו עושים בדרך כלל כשהולכים?
יש את הסלסלה של ההשפעה,
שם שם בשקית ניילון,
וזה שיצא,
הוא נוטל ידיים, הוא משאיר את הכלי בחוץ.
וכשנכנס אחריו,
הוא מחליט את הכלי,
וכשהוא יוצא, הוא מוציא את הכלי החוצה.
ונותן ידיים, בסדר?
רק אם באים שם להחליף את ה...
נכנסים לדתיים האלה, מה הם עושים פה?
שופכים מים על שטיחים.
בסדר, זה ברור.
בפעם הבאה שימו קיור בחוץ.
טוב,
סעיף ט', חבית שיש בה מים,
מה הכוונה חבית?
מכל,
שיש בו מים, הנלכה על ברכה ונותן ממנה על הידיים.
בסדר? שים על הברכיים ותטה אותה עם הברכה.
וככה תאכל,
לא הכוונה פה חבית כמו שיש בצבא חוויות סולר, כן?
שים על הברכיים,
200 ליטר, בסדר, ברור? דיבר פה על ג'ריקן,
כן, זה הלשון פה חבית,
בלשוני נואם היינו קוראים לזה ג'ריקן.
טוב,
ואם הייתה עמותה בארץ והמים מקלחים ממנה, הוא שומט והמים יוצאים דרך הנקב שבה, ונטש שם ידיו,
לא היתה לו נטילה.
ואם הייתה ברזה, מה אמרנו? מה זה ברזה?
דבר סותם בנקב,
וסירה וקיבל המים על ידיו, חשיב שפיר כוח גברה, זה מה שאמרנו.
פותח את הברז, פותח את הברז של מכל,
לפעמים יש מקומות שעושים שם איזה כזה,
נו, פח אשפה גדול,
עושים בו חור,
ברז גינה, חצי צול, מה? שלושת ארבעים?
פותחים, סוגרים, אין בעיה,
אפשר לטול ידיים.
טוב.
וצריך להחזירה או להסירה בכל שפיכה או שפיכה. שמים לב,
כל פעם אתה פותח, סוגר, פותח, סוגר, פותח, סוגר, כל פעם.
ככה נוטלים ידיים ונחשב שנטלת מכלי.
איזה תלת ידיים אנחנו מדברים עכשיו?
אנחנו מדברים פה, איך עוד?
סעודה.
תלת ידיים לסעודה.
גם בבוקר, או עוד יותר אפילו, יותר פשוט שבבוקר גם אפשר.
סעיף י' אם איתה חבית מלאה מים והלך וישב לו,
והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטעייתו ונטע ידיים ממנו, עלתה לו נטילה.
בסדר?
איך זה קורה? אני לא יודע, אבל תיאורטית.
הכול כשרים, ניתן מים לידיים,
אפילו חירש, שוטה וקטן, עובד, גילולים ונידה.
בסדר? ליטול ידיים, כל אחד יכול ליטול, מספיק לי, אפילו הוא ילד קטן.
כן, זה לא עניין של כוח גברא של מישהו שהוא חיוב במצוות.
גם קטן, גם גוי.
מה יום המציאות של עובד גילולים?
יפה.
יש פיליפיני, הודי,
פיליפינית בבית, ובאים ליטול ידיים לקשיש.
בסדר? לסיעודי.
אפשר שהגוי ייטול ידיים ליהודי?
כן, אין בעיה.
אומר הרמ״א, והיא קמאן דאמר, שקטן פחות מבין שש שנים,
דינו כמו קוף.
וקוף אפשר שהוא ייטול ידיים?
סעיף יב.
אם הקוף נותן מים לידיים,
יש פוסלים, מה אתה צוחק, ויש מכשירים,
ונראים דבריהם, של מי?
יש ויש הלכה,
כי יש בתרה, יפה.
אז ממילא,
פעם אני הצעתי את זה, לא ראיתי עוד מישהו שירים את הכפפיים, יכול להיות, בגלל שיש לו בדץ
עדה חרדית.
ובדץ עדה חרדית זה אשכנזים, אז הם יביאו את הרמה, שמה אומר הרמה?
מכל מקום יש להחמיר.
אז הם לא ירצו, אבל אם אין לו בדץ עדה חרדית,
יש לו מועצה אזורית, איזו מועצה אזורית?
כן.
מודיעין?
בסדר.
אז אני, אם יש מועצה אזורית חבל מודיעין, יש שם אולם אירועים.
נביא, אתם יודעים, כל אולם חתונות,
אוהב אטרקציות,
שיבוא אליו, נכון?
שיעמוד בכניסה קוף וייטול ידיים לכל מי שנכנס
שלא ייטול לו על הראש רק,
אבל ימלא כלי וייטול לאנשים ידיים.
כלומר יצאתי, את האחוזים אליי כמובן, כן.
אחוזים אליי,
אבל באופן עקרוני,
באופן עקרוני זה טוב,
לפי מרן.
אבל, הרמה אומרת, יש להחמיר.
טוב,
יבוא הקוף, יגיד, אתה ספרדי או אשכנזי?
ספרדי נותן לך אשכנזית איתו לבן, לא נותן לך.
יגידו, הדרה, יגידו, אני יודע מה. בסדר?
יפה.
איך?
מה הפירוש?
לא, הברז שמחובר לכלי,
זה לחשב שנטלת מהכלי כשאתה פותח וסוגר.
הברז עצמו, מה יש בו?
אין בו כמות.
או, אז דיברנו על זה פעם שעברה. אמרנו שפעם היו סומכים על זה שיש דוודים בבית.
היום, תגיד, דוד שמש.
היום אני פותח וסוגר
ברז של מים של דוד שמש,
שזה דוד,
נכון?
אז יש מי שמקל בזה, השולטור לציון,
מדבר על זה.
כן.
כן?
לא נוגעים בזה, קושב שם, עוקב בצבא.
אתה בא בבוקר, מים קפואים, אה?
ודאי, ודאי.
היום אין כלי שם.
הצינור הוא לא כלי, הוא דבר שלא סגור,
הוא פתוח באיזשהו מקום.
הוא לא כלי קיבוץ.
פולשים?
אחריו יש כלי.
אחרי כל גבר מצליח יש כלי.
בסדר, זה ברור.
העין, העין בפנים.
טוב,
בכל מקרה, אז בסדר, מכרתי את הפטנט.
ברור. ארז, אתה איתי.
פטנט מכר.
הפטנט שלי.
טוב,
סעיף יג.
לכה תחילה יכוון הנוטה לנטילה המכשרת לאכילה.
שים לב, אמרנו שכל נטילה ונטילה
צריכה להיות מוכשרת לעצמה. יש פה כהן? יש פה כהן?
למשל, כהן נטה לי ידיים בבוקר.
הוא יכול לבוא לבית הכנסת ולומר,
נטה לי ידיים בבוקר, עכשיו אני רוצה לעלות לברכת כהנים?
מה?
לא נגע בשום דבר.
אם הוא נגע, צריך לטעול ידיים, מה השאלה?
לא נגע בכלום.
רואים התפילין,
ידיים שלו טהורות.
מה התשובה?
לא.
יש נטילה של בוקר ויש נטילה שמכשרת לעבודה.
אדם שנטע לחולין
לא יכול לאכול טהרות.
אדם שנטל ידיים בשביל שהידיים שלו יהיו טהורות בבוקר,
לא מוכשר לעבודה.
אבל אם בבוקר הוא נטל ידיים,
ואמר אני מתכוון בזה לשם ייחוד
אני מתכוון בזה עכשיו שאני נוטל גם ידיים לצורך
ברכת כהנים
והוא לא נגע בכלום,
הוא לא בא לבית הכנסת, שבת שלום, שלום, שלום,
בסדר? לא נגע בכלום.
כי כהן שנוטל ידיים לעבודה, לברכת כהנים,
אסור לו ללחוץ יד לאף אחד אחר.
ישר להגיע לעלות לברכת כהנים.
דיברנו על הדברים האלה כשדיברנו על ברכת כהנים.
בסדר? זה ברור?
אז יש לנו כל דבר שהוא מכשיר לעניינו.
ולכן כשאדם רוצה לטעול ידיים לסיודה, לכתחילה
יכוון לנטילה המכשרת לאכילה.
איזה אכילה?
חולין.
יש אפשרות היום לאכול תרומה?
לא, טמא.
רוצה שבת, ברוך השם, זכינו.
מישהו הביא בקבוק,
שמן זית,
תרומה טמאה.
מה אפשר לעשות בתרומה טמאה? הרי אסור להשתמש בתרומה טמאה.
בתרומה.
מה הוא עושה בתרומת מאה?
מדליקים נרות.
אז הגיע הכהן ואמר לו, הנה, זו תרומה.
מאיפה? הוא אומר, מאבא שלי.
הוא עשה שמן זית, וזו התרומה לכהן, קח אותה.
אז מה אני הזהרתי את הכהן?
אתה איתה?
שהבת שלו אסור לו להדליק בזה נרות. למה?
הבת שלו נשואה לישראל.
זה ברור.
כיוון שנשואה היא לא יכולה לאכול
להשתמש בתרומה.
בסדר?
יש אפשרות היום גם במצב שלנו,
שהוא משופר, אבל צריך להשתפר יותר,
יש אפשרות לקיים מצוות,
שלכאורה,
בגלות בכלל לא ידענו על מה מדובר.
ברוך השם, מתקדמים.
התקדמות יפה.
טוב,
אז אמרנו, מלכתחילה יכוון נוטל נטילה מכשרת לאכילה,
אומר המשנה ברורה ע'
והמגן אברהם כתב לפסול אף בדיעבד אם לא כיוונו כלל.
אבל אגרה בקנח, סעיף ז', הסכים,
כעסוברים שבלא כוונה כשר, ולכינו דעת רוב הראשונים.
או בדיעבד בוודאי יש להקל כשאין לו מים ליטול שנית, כדעת המחבר.
אחר כך מצאתי שכתב כך, שכן כתב במאמר מרדכי.
וכוונת נותן,
ואם היה נותן פחות מבן שש, משמע מהפוסקים שאין מועיל כוונתו. מי אמר את זה?
הרמה. וכוונת נותן נע ממועיל אפילו לכתחילה.
אפילו שלא כיוון לוטל קלס. זאת אומרת, אם יש מישהו שלא כיוון ליטול ידיים ונטלתי לו,
אז הוא אומר הרמה שיש אפשרות שהוא יצא ידי חובה אפילו שהוא לא כיוון.
סעיף יד, תטביל ידיו במי מעיין,
אפילו אין בו ארבעים שאה, אל תלוי תמילה.
דיברנו על זה, נכון? תחילת השיעור.
כל שמטכסים ידיו בהם בבת אחת.
ואם יטבילם במי מקווה, ישו בשביל דינו כמעיין,
ויש אומרים שצריך ארבעים שאה,
ונקטינה כדברי המקל.
אומר הרמב״ם, יש להחמיר לך תחילה.
בסדר? מים שהם נקבים במקום אחד.
אבל מה דיברנו בסעיף הקודם שדיברנו?
בסעיף ח׳,
כלי שהוא בקרקע, זה לא המקווה,
זה לא מקווה מים, זה כלי בקרקע.
כלי בקרקע יותר חמור, זאת אומרת, לא נוטלים ממנו.
איך?
אה, ככה זה.
מה שיש פה אותיות קטנות,
לא מודגשות ב-B בוורד,
בסדר, אז בדרך כלל זה הרמה.
יותר כמובן הוא מביא את זה בשם, בשם מי?
לא, הוא לא כותב בשם מי. טוב.
תראה את הביאור על החיים.
כבר שאלת, אני אתעסק עם זה.
ויש להחמיר לכתחילה.
אתה רואה את הביאור על חפץ הצמאל?
ודע שבאמת כל הראשונים סוברים כן.
שמה?
שאם יש לנו מקווה, הוא חייב להיות בכשרות,
ארבעים סאה. בלי זה זה נחשב כמו כלי.
שאמרנו שכלי שקבוע בקרקע, לא.
היינו רשי והרמב״ם והמור דחייה מובא בבית יוסף, וכי כתוב באשכול ואור זרוע לידיעה.
כמו ברבנו ירוחא, פסק מהרשאל.
רבי יוסף שהביא שהרשבה הסביר עליה כרבנו יונה להקל ובחידושיו
אבל בתורת הבית הארוך כתב כרשי
האין בחידושי רבי עקיבא יגר
ולא נמצא להקל רק דעת רבנו יונה ואחרי כתב הריטבא
ועל כן יראה שאף שמקל בשעתתך כשלום למי לסמוך
הרי יישאר המחבר הקל
וגם אמר לו איך מרק לכתחילה ואחרי כתוב רוני מכל מקום ומזדמן לו שנית לטול ידיו בלי ברכה
כיוון שרוב הראשונים פוסלים בזה, אחר כך מצאתי שכתוב כן בעולה תמיד.
והם הביאו רגש, משמע גם כן ששיטת האוסרית פשיטא לדפי מלשון התוספתא.
בכל מקרה, לכתחילה, אם זה מקווה 40 סאה,
ואם זה מעיין, העיקר שיתכסו ידיו,
וכל דבר אחר,
זה בעיה.
מה קורה עם הגשמים?
הרי מעיין
זה מעיין נובע.
מה הם הגשמים?
הרי אתם יודעים,
מעיין אפשר גם לטבול בו אם כל גופו מתכסה.
אבל אם זה מגשמים שנוטפים, נוזלים, אי אפשר.
כי מגשמים צריך שיהיו עצורים באוצר, במקווה.
צריך 40 סיעה.
מעיין אפשר גם בלי 40 סיעה, יקרה שאתה מתכסה במים בפעם אחת.
אז מה קורה בנחל אכזב,
שעכשיו הוא מלא על גדותיו,
והמים שלו הם כתוצאה מגשמים ולא ממעיינות?
לא?
אי אפשר.
אני חייב שיהיה כנוס המים. הוא לא יכול להיות זורם.
יפה,
נכון?
תבין, אם לפעמים אנשים אומרים,
טוב, זו בעיה אחרת, אבל,
כשרוצים ללכת לטבול בנחלים,
כאלה לא מתאים להם מקווה,
הולכים לנחלים.
אבל גם מה מקור הנחל?
האם מקור הנחל זה מעיינות
או מקור הנחל זה גשמים?
זה סוגיות גדולות בהלכה.
אם זה גשמים,
לא עלתה הטבילה.
וחושבים שעלתה להם טבילה.
ולפעמים זה איסורי קרקט.
ההפך, לא יודע.
השאלה מעבור זה בא.
טוב,
והם לא מחלחלים.
ויש 40 סיעה.
זה מקווה.
מחלחלים זה לא מקווה. מקווה זה צריך להיות עגור, עצור.
ברגע שזה מחלחל,
זה לא מקווה.
מקווה שיש בו חור הוא פסול.
קח דוגמה למשל, בואו נלך מעשית.
מקווה הארי.
מישהו היה פעם במקווה ארי?
יפה. זה אחד המקוואות היותר חמים.
כן, יש הרבה יותר קרים.
אבל בסדר, מה קורה שם?
יש שמי מעיין
שהם זורמים,
הם הגיעו למקום שיש אפשרות להיכנס לתוך המים,
בסדר?
אבל הם ימשיכים לזרום אחר כך.
מדוע? כי אני לא צריך אותם מכונסים,
אני צריך שכל גופי יהיה במים.
אז אם עשיתי בור ליד מעיין,
והבור הזה נכנסים מים ויוצאים מצד שני,
זה לא מדין בור,
זה מדין,
מעיין שצריך שיכסה את כל גופי בפעם אחת.
יכולתי לשכב במים ושמישהו יגיד לי שהתכסיתי,
ואני יכול להיכנס לתוך איזה בור שעשיתי בתנאי שיש היום הקישור, חיבור, כל הזמן.
ליפטה.
יש מעיין
שהוא זורם.
אז הוא בור כדי שיהיה יותר נוח לטבול.
בסדר?
שים לב לדברים האלה.
מי גשמים חייו באשבורן? אני מוכרח שאתה ת'תמשנה.
אני הולך אחורה.
מי גשמים חייו באשבורן?
מה זה באשבורן?
מקום מבודד,
שהוא לא מחלחל,
שמכיל 40 שיאה. כמה זה 40 שיאה?
אמה על אמה בגובה אמה וחצי.
48-48 בגובה
מטר 44. בסדר?
375. זה חצי על חצי על חצי, זה יוצא 375, נכון?
מתמטיקאים, אני... כמה שנים עשיתי? שלוש שנים.
בסדר, זה ברור לך?
זה מקווה.
מעיינות,
מספיק שאני אתכסה.
אני לא צריך בכלל מקום כנוס.
מה?
מעין נביעה, כן. בסדר.
איך?
יש נערות שמקורן במעיינות, ויש נערות שמקורן בגשמים בלבד.
ואם בגשמים בלבד, אז אני צריך מקום מכונס
שלא יחלחל, כי מגשמים דווקא באשבורן.
מגשמים זה לא בזורם.
ואם לא יודעים, אז זה לא.
תלוי למה.
סתם ככה אתה רוצה, אבל אם אישה רוצה לטבול.
הייתי כאלה שרוצים להיות חכמולוגים היום,
ורוצים לטבול, ודידי, זה מה זה.
זה לא עולה טבילה בכלל.
כן. בסדר?
טוב,
איפה אנחנו?
כן.
מי גשמים שהם זוחלים,
פירוש נמשכים והולכים שאינם מכונסים,
ויש בהם ארבעים שאה, יש להסתפק עם טובל בהם מידיו.
גם טבילת ידיים כבר היו מסתפקים.
ארבעים שיער מים שאובים שבקרקע, לרמב״ם אין מטבילים בהם את הידיים,
לראבן מטבילים, עוד פעם בשאובים, ובשאובה שימשכוה כולה,
גם לרמב״ם מטבילים בידיים, כי יש מי שאומר שבכלל,
כראה שימשיכו אותה, זה גם טוב לטבילה,
לא רק לנטילת ידיים וטבילה.
לא ייטול מהנהר בידו אחת וייתן על ידו השנית, לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה.
מה?
זה דינים שקשורים למקווה.
האם אני ממשיך על גבי קרקע מים יותר משלושה טפחים?
זאת אומרת, לוקח מים והם נמשכים על גבי קרקע ואז נכנסים לתוך בור.
והבור הזה, זה המקווה.
ככה אפשר להכשיר מקווה.
זה נקרא המשכה.
בסדר?
כל הכבוד.
לא יודע, שאוב.
בסדר?
טוב, אז נסיים פה היום. שבוע הבא אנחנו נמשיך.
סעיף יז.
קנט סעיף יז, שבוע הבא.
כל טוב להתראות שלום.
תודה רבה.
