כן. סעיף ד',
חמד וכפישה.
מה זה חמד וכפישה?
מיני נודות של עור,
שתקנן ועשה להן בית מושב.
בסדר? תפרו אותן לבית מושב.
נוטלים מהן חצובה.
אבל שק וקופה
שהתקנן לשבת בלא סמיכה וזיפתן באיזה פית עד שהם מקבלים משקים,
הן נוטלים מהן לידיים, לפי שאינם עשויים לקבל משקים.
והוא עדין לכובעים של לבדים, פירוש בגד קשה.
קוראים לזה בעברית קלה מגבעת.
בסדר?
כובעים של קאובוים.
קאובוים.
מה? הוא לוקח את המים,
נכון?
אי אפשר, לא נטלים בזה ידיים.
אפילו כשהם קשים כל כך,
שמקבלים מים ואינם זווים מהם.
אטומים.
למה?
מכל מקום אינם מסוימים לקבל מים.
הם לא עשו אותם בשביל מים,
עשו אותם בשביל
כובע על הראש.
או מכל מקום, על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים,
כן, רגילים לשתות בהם.
קרבויים, נכון?
שותים מים גם בכובע.
בסדר, בנעליים, כל אחד לפי מה שם.
אחד שותה דרך הראש, אחד דרך הרגליים,
כל אחד מה שהוא.
שלוקר, אי אפשר לדבר על ידיו, אבל הוא עומד פה.
מה זה שלוקר?
שלוקר זה, תגיש טיעה, אה, נכון?
כן.
שלוקר על הגב, כזה תרמיל, כן?
לא נוטלים מזה ידיים.
בוקר טוב.
זאת אומרת, אתה רוצה לי פתרון, תשפוך מפה לכלי, ואחר כך זה, נו.
מורגן, כמו שאומרים.
לא, מה פתאום?
מה פתאום?
בסדר, זה ברור.
שלוקר אי אפשר, הנה, יפה, ראיון.
ביקשתי רעיונות חדשים, נכון?
שלוקר, אי אפשר לטול ממנו ידיים.
כי הוא שלוקר ולא נוטלוקר.
בסדר?
איפה אנחנו?
מה, בשעת הדחק אפשר שיבואו דחיו ודחיו לשטוט בהם. סעיף ה', כלי שתחילת תיקונו כך,
שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשים בו אלא על ידי סמיכה, חשוב שאפיר כלי, לפיכך כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו,
ואפיר צב למעלה, וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאים, כשמסירו המים יוצאים,
מותר לתור ממנף על פי שלא מחזיק כלום, כיוון שעשוי לקבלה בעניין זה, וזה יקר את השמישון, יקרק לי.
אז מה יוצא מפה?
ששופר, למשל,
שמי משתמש בשופר כדי לשתות?
תינוקות.
שופר גרובינים!
שותים? איך קוראים לזה?
צ'צ'ה, צ'צ'ה, צ'צ'ה. צ'צ'ה. איך?
צ'צ'ה.
צ'צ'ה.
בסדר, התינוקות לא, בשבילנו, הרדו אנשים מבוגרים.
מה זה שונה מכלי שיש בו נקל ואני שם עליו את האגדה הזאת?
כי זה ככה רגיל להשתמש בזה.
ככה עשו אותו מלכתחילה.
כשברגע ששמים את האצבע, זה מחזיק.
שחררתי את זה, עכשיו כוח גברה.
כי מה שמלכתחילה עשו אותו, זה לא כלי שעשיתי אותו
לקנוס מים ונהיה בו חור.
זה לא כלי מקולקל.
מיסודו הוא כך.
זה ההבדל.
האם אני עצרתי אותו כך?
שזה דרך כינוס המשקים בתוכו,
או שהוא כלי שנשבר, אני הבוקור.
מישהו קדח בטעות,
שישה מילימטר.
חשב שזה עושה דיבל, אבל לא היה לו דיבל בסוף.
אתה יודע?
יפה.
כן, כשזה עיקר תשמישו, אתה רואה, הוא מדגיש.
וכל שקל כלי שיש בו ברזה למטה, הואיל ומתחילה נעשה לקבל על ידי כך, מותר. אז זה מה שאמרנו.
כשעושים את הכלים בשביל ליטול ידיים בתוך איזה דליק כזה גדול עם ברז.
או מחם כזה, אתם זוכרים שהיה מחם על הגז?
על הפלטה?
מחם מים?
מה, אצל אמא שלי עד היום זה קיים.
מחם עם ברז?
שים אותו על הפלטה.
טוב.
סביביו, לא ייתן מים לחברו בחופניו שאין נוטלים אלא מן הכלי.
הנה, הדוגמה הבאה, חבר.
בוא, אני רוצה ליטול ידיים, אבל אין לי כלי. מה עושים שני חבר'ה?
אחד אוהב את השני.
מה הוא עושה? הוא לוקח ככה,
יש פה רביעית,
פותח.
עוד אחד, פותח.
הנה, הסתדרנו, חברים, החוקים, לא?
שולחן, אנחנו לא אוהב את זה.
לא יתן מים לחברו בחופניו שאין נוטלים להם לכלי בו, הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנה לידו אחרת שאינו כלום.
ורבנו תם עתיר בזור.
באיזה מקרה?
שהוא נטל בכלי ליד אחת ויובלה ליד השנייה.
כיוון שתחילת הנטילה לידו אחת הייתה מן הכלי.
והוא, שהייתה לידו הראשונה טהורה,
כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת.
אבל אם היא לא הייתה טהורה, לא צריך לעשות פעמיים שלוש כאלה, כי בסוף לצרף את הכול לרביעית.
אי אפשר, כי המים שאצלו,
שנפלו על היד שלו, בינתיים נטמעו.
אז תשים לב לדבר הזה, שבעצם מה שמונח פה עכשיו בשולחן ערוך הוא,
שברגע שבן אדם שופך רביעית בפעם אחת, זהו, כבר היד טהורה.
אבל אם הוא לא שפך בפעם אחת את הרביעית, אלא בשני שלוקים,
מה?
לא, אם אחר כך הייתה רביעית, זה בסדר.
אבל להאמין למישהו אחר, לא.
זאת אומרת, יכול להיות שבן אדם ישפוך על עצמו לא רביעית בפעם אחת,
אלא רביעית בפעמיים, וזה ייחשב לו כנטילה.
כי בסופו של דבר באה רביעית על היד.
שימו לב הקורא פה, שים לב.
לא ייתן מים לחברו בחופניו, שנוטלי בלבן הכלי, והוא עדין אם נטל ידו אחת בכלי, ושייכים לו ידו אחרת, ואין לו כלום.
ורבנו תם וטיר זו, כאבה שתחילת נטילה ידו אחרת בן הכלי.
והוא,
שהייתה ידו הראשונה טהורה,
כן, מני, מטיר רבנו תם, נכון?
כגו ששפכה לה רביעית בבת אחת.
זאת אומרת שיש מציאות שאנחנו נוטלים ידיים כשאין רביעית בבת אחת.
איך יכול להיות?
מה שמונח פה, שיש אפשרות שאפילו אם נטלו
רביעית בפעמיים נטילה, זאת אומרת בשתי שפיכות, זה גם עוזר בסוף.
רק לתת לחדר שלו זה אסור.
אבל לעצמו זה בסוף יתיר.
אנחנו לא דואגים ככה,
לא עושים את זה, שופכים רביעית שלמה על כל יד לכתחילה.
אמרו לך השם, יש לנו שפע
של הים התיכון.
נכון?
אתה ירושלמי?
כן.
לא? מאיפה?
גם בית שמש.
מאיפה מקבלים מים בירושלים?
מקבלים מים לירושלים.
מהים התיכון, התפלה.
כבר אין מים מהכינרת, ואין מים מזה.
ראש העין עדיין יש להם אולי איזו שאיבה, אני לא יודע.
אבל אנחנו מקבלים מים.
מים שהיו בים התיכון ב-16 אחרי הצהריים נמצאים אצלך בברז,
ומחרת בבוקר כבר בטוח נמצא.
זה שאלות ששבת, אני לא סתם מעלה את זה.
זה ברור?
מה הבנתי? גם לשמה הרבה נשימה.
המחולה עובדת.
והבן אדם יושב ויורק את המלח מהפה, כן.
אתה יכול להשתמש בזה?
אתה יכול להשתמש.
אם עוד לא עשו הפגנות בירושלים, אז אתה יכול להשתמש.
בסדר?
ברור העניין, קדימה.
אומר הרמה ונהגו להקל כדברי רבנו תם, אבל הסבר הראשונה הוא עיקר, ולכן יש להחמיא לכתחילה, שים לב.
אנשים נוהגים להקל כמו רבנו תם, שאחד נותן לשני.
אבל הסברה הראשונה היא כעס שאדם צריך לטעון מכלי ולא מידיים ולא מחבר שלו ולא משום דבר אחר.
סעיף זין
צריך שיבואו המים מכוח הנותן,
דווקא מכוח גברה.
לפיכך צינור שדולה מים מן הייעור
ושופך בו,
אדם דולה מים מתוך האגם, מהייעור,
מהנחל,
ושופך לצינור, ונמשכים ממנו המים ליחשקות השדות,
אני לא יכול לתת ידיו לתוכו כדי שייקלחו המים עליהם,
מפני שאינם באים מכוח אדם,
שכבר פסק כוח השופך.
אותו בן אדם ששפך אז,
גמרנו,
הוא כבר הלך הביתה,
כבר עבר בצינורות והגיע למקום אחר, זה כבר לא כוחו של האדם.
ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה,
אבל פי שאינו משים אותם תחת השפיכה ממש, עלתה לו נטילה.
שכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה, עדיין מכוחו הם באים.
ואם הטביל ידיו לתוך הצינור הזה,
אינם טהורות מכוח טבילה, מפני שהם שאובים.
הם לא מחוברים ישירות לנחל.
שואבים מהנחל אל המקום הזה, על גדות הנחל שזה יותר גבוה,
ומשם זה עובר בצינורות.
ואנא מילא בדולש ששפך וטובל נותן לתוך הצינור עצמו.
אבל אם נותן אותם חוץ לצינור,
על האדמה,
ממשיך אותם לצינור,
והטביל בו ידיו טהורות.
ששאובים שהמשכו ההקשרה, אפילו במקווה משתמשים בזה.
שאובים שנמשכו על גבי קרקע נחשבים בלתי שאובים.
אפשר להכשיר ככה מקווה,
בסדר?
ואפילו דולה ונותן לתוך החריץ עצמו, אם הדלי נקוב מאחוריו וכונס משקיעו, ובעודו שופך דרך פיו לצינור המקלח
מאחוריו ליעור, מטביל בו את הידיים וטהורות. שם לגבי פטנט.
הוא לוקח דלי שיש בו חור,
מריב את זה מהנחל,
שופך לתוך צינור.
כשהוא שופך לתוך צינור, מה קורה מאחור בצד השני?
יש עמוד של מים לתוך הנחל.
בסדר?
נשפכים מים מצד שני.
עכשיו הוא מולה כלי של 30-40 ליטר,
אומרים כל פעם 30-40 ליטר,
נשפך שני ליטר, אבל השאר נכנס לצינור.
זה נחשב שזה מחובר לנחל.
בקיצור יש חיבור במים, ליצוק מקטפריף, לענייני
טומאה וטהרה, יש חיבור של נוזלים שהוא מחבר
גם לעניין טומאה, גם לעניין טהרה.
במקרה הזה זה לעניין טהרה.
ולכן אפשר לטבול ידיים, ליטול ידיים,
גם באותו צינור, אפילו שהוא רחוק.
למה היו עושים את זה? איך היו עושים את זה? אני לא יודע, אבל
זו המציאות האפשרית.
איפה אנחנו?
למה?
עם ואקום ולא צריך לטבל אדם.
עכשיו אין ואקום כזה ראשוני, ואז זה ממשיך.
אין שום בעיה,
שום בעיה שזה טהור.
שום שאלה. פה הרים בכלי.
הרים בכלי זה כבר שאוף.
בסדר?
חוק כלים שלובים, ואקום.
אין לי בעיה עם זה.
הווקום בשביל חוקים שלווים, כי בלי חוקים שלווים הווקום גם לא יעבוד, נכון?
יפה.
דה חשיב לדבי ביור, וניצוק זה מחבר הכלי, דה ניצוק זה, הנה ניצוק,
מחבר הכלי לתוך היור וחשיב עם מים שבצינור מחוברים למימי היוור.
אבל גם שניצוק כזה לא חשיב חיבור לעניין טבילה.
לעניין טבילה זה לא מספיק לנו,
אלא רק לעניין
נטילת ידיים.
יש חוקים בזה, ואומרים שגם לנטילת ידיים לא חשוב חיבור.
אני צריך ליטול ידיים מתוך כלי.
אין ליטול ידיים מאותם אבנים הקבועים לכותל, ועשה להם בית קיבול וברזה. אבל אם היו כלי, תחילה וחיברם לכותל,
נוטלים ממנו. זאת אומרת, עשו שם איזה מין
קערה כזאת מאבן.
טוב,
בסדר.
אז ככה,
התחלנו לראות, כן, את הסימן של נושא של כלים, איזה סוגי כלים אפשר ליטול, איפה אפשר לטבול ידיים.
טבילת ידיים ולא טבילת הגוף,
ובעזרת השם, שבוע הבא נמשיך בקנט סעיף ח' להתראות.
