אנחנו בסימן,
עוד לא התחלנו לאכול כבר קינוח,
קנח.
תראו איזה יופי, על שולחן ערוך.
בדיוק כמו שדיברנו בשיעור הקודם.
קודם כל מחשבה ישרה.
אחרי שיש לך מחשבה ישרה,
תעשה מה שאומרים.
אני מתחיל על שולחן ערוך, סימן קנח.
כשיבוא לאכול פת שמברכים עליו, המוציא, יטול ידיו.
תאכל פת,
תברך המוציא, תטול ידיים קודם.
לא, מה כתוב?
תרצה לאכול פת.
שמברכים עליו המוציא.
זאת אומרת, המחשבה שלך היא קודמת לכל.
אני לא מחייב אותך מה לעשות, אני רק אומר לך, כשתרצה לעשות מה שאתה רוצה,
צריך לעשות בסדר מסוים.
זה ברור?
זה דברים ברורים. קודם גם דיברנו על זה, אותו דבר.
כשיבוא לאכול פת שמברכים עליו המוציא, ייטול ידיו,
אפילו אינו יודע להם שום טומאה,
ויברך על נטילת ידיים.
אבל לפת שאין מברכים עליו המוציא,
כגון לחמניות דקות או פת טבעה בכיסנים,
פירוש פת עשויה אם
סוכר או מה זה צוקר?
סוכר, סוכר, כן, בסדר?
שקדים ואגוזים
ואינו קובע סעודה עליהם, אין צריך לטיית ידיים.
באמת יכולת לומר לנו על שולחן ארוך, כשאני בא לאכול לחם
שמברכים עליו המוציא
או כל דבר אחר שמברכים עליו המוציא,
מה זה כל דבר אחר שמברכים עליו המוציא חוץ מלחם?
עוגות
שאני אוכל אותן
שיעור קביעת סעודה.
והוא אומר שלא קובע סעודה עליהן,
אבל אם הוא קובע לעבל סעודה, מה אמרנו? מה זה קביעת סעודה?
זה החלטה, מחשבה, רצון?
לא.
מה זה קביעת סעודה?
אכילת כמות
ארבע ביצים,
שלוש ביצים, תלוי איך לא קובעים.
כמות
של עוגות
שהיא
מה שנקרא עד פה 220 גרם,
176, תלוי בדעות,
זה כמות שזה סעודה.
אם אתה רוצה לאכול כמות כזאת של עוגה, מה אתה עושה?
נותן ידיים,
זרח חמוצי, אוכל את העוגה,
מזרח ברכת המזון.
אתה יודע מה אתה מדבר לא יפה?
בן אדם נתקע, אין לו מה לאכול, מצא איזה English קייק אחד,
עוגה בחושה,
כמה יש בה?
בדרך כלל?
400 גרם.
מה, הסטנדרט פה בחמישי בלילה,
חבר'ה קונים קופסה של רוגלח מהמאפייה על יד, מותר לפרסם?
בסדר, מאנג'ל.
בסדר? קונים חבילה. כמה יש בקופסה?
חצי קילו. כמה דקות לוקח להם לגמור את הקופסה?
ארבע דקות,
חמש דקות. אני טועה?
דוגרי. נו, אתה בן.
אם אתה נמצא בשמירה,
תחילה לגמור את שתי קופסאות.
אגב, בטטה.
בסדר? זה ברור?
אז אם בן אדם יודע שהוא אוכל חצי קופסה רוג הלך, מה הוא צריך לעשות?
טועה לידיים ואחר כך מוציא, כמו גדול,
ואחר כך ברכיית המזון.
רק אם עם שניים אין להם זימון, אבל
היו שלושה עצור זימון, אבל אז אין להם זימון.
זה נראה בסימן, באיזה סימן?
באיזה סימן כל הנושא הזה של פתבה וכיסיינים?
כסח.
זה סימן,
מה זה בכלל פתבה וכיסיינים?
אם כל מה שקשור לזה, זה סימן כסח.
או כסחו.
כסח, סעיף ו'.
בסדר?
אתה מבין אם אני זוכר?
בסדר?
זהו.
אבל בעצם אנחנו בקינוח קנח.
ופה רק אומרים לנו, מתי אני נוטל ידיים? אני נוטל ידיים כשאני צריך לברך המוציא.
כשאני מברר בוראים לב זולות, אין לי אתיילת ידיים.
ואם בסוף יתברר לי שאכלתי חבילה להרוג עליך בלי כוונה,
טעות,
ברך בברכי המזון.
בסדר?
מה זה קשור?
מה זה קשור?
בן אדם לא נטל ידיים, לא ברך המוציא, אז מה, גם לא ברך בברכי המזון?
מה, לא מספיק עשית רעה אחת, עשית שתיים?
בסדר, ברור הנושא.
יפה.
אומר לנו המשנה ברורה, חשוב לראות אותו, טעם תקנת נטילה הוא משני דברים.
אחד,
מפני אזרח תרומה,
למטה,
א',
יש?
טעם תקנת נטילה הוא משני דברים. אחד, מפני אזרח תרומה, והיה לנו כיוון שידיים עסקניות הן,
ונוגעות בכל דבר,
או בזמן שהיה נוהג טומאה וטהרה והכוהנים אכלו תרומה,
היו צריכים ליטול ידיהם עם דברי סופרים קודם אכילת תרומה, כדי שלא יהיה תמוה בנגיעתם,
כדי שיהיו רגילים הכהנים בזה, גזרו גם על איש ישראל,
האוכל פת שאסור לאכול עד שייטול ידיו. שמים לב.
למה נוטלים ידיים?
גזרו על הכהנים, כיוון שגזרו על הכהנים, גם גזרו על
כל הישראלים,
על כל החילונים גזרו את זה,
והיום בכלל אין לנו דילמה בתאומה וטהרה, הכל נשאר.
וגם עכשיו שאין כהנים אוכלים תרומה מפני התוראה,
לא בהתלאת תקנה זו,
כדי שיהיו רגילים בני ישראל, כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו,
לאכול בטהרה.
הנושא ברור.
למה אנחנו היום נוטלים ידיים?
כל פעם שאני נוטל ידיים לסעודה, מה אני צריך לחשוב?
כל מה שאני עושה עכשיו זה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
זה ברור.
היי הרב התחיל.
מה התחיל היי הרב?
עשרה בטבת, עשרה בטבת.
עשרה בטבת זה זמן.
של מה שנקרא הנחת יסודות החורבה,
המצור על ירושלים.
אז כבר מצאת הכוכבים, כבר היה צאת הכוכבים, נכון?
עשרה בת אמת התחיל.
זה יום לא פשוט, יום לא קל.
טוב,
הקלו עלינו ואמרו לנו שנצום רק בבוקר,
מעלות השחר
לעד צאת הכוכבים.
זה נראה לי אפילו פחות מ-12 שעות.
צום הכי קצר, נכון?
מתי עלות השחר מחר בבוקר? אם הזריחה היא
6.36,
אז עלות השחר זה 72 דקות קודם,
אז זה
5.24. כן, יש שם רוצים להגיד 90 דקות, בסדר, אז 5.15, אבל
ב-5.25, מתי יצאו את הכוכבים?
5.12, נכון?
נגיד.
פחות מ-12 שעות.
12 פחות 12 דקות.
אז אמרו לנו, בתום מקלים לכם.
אבל זה לא שהיום לא התחיל אז.
למשל, הערב עושים חתונות?
לא. למה?
הרי אין צום הערב.
היום התחיל.
עשרה בתיימת התחיל.
מקלים עלינו שלא נצאו מהערב.
ברור?
חקללית.
מפה תלמד לכל השאר.
בסדר?
נתנו רק את הכיוון.
בכל מקרה,
לענייננו,
כל מה שאנחנו נוטלים ידיים זה כדי שבעזרת השם ייבנה בית המקדש
וגזרו עלינו בגלל הכהנים שגזרו עליהם.
אתם מבינים איזה, כמה שלבים יש פה?
נטיית ידיים.
ומה קרה שמישהו פעם לא נטל ידיים לסעודה?
מה אומרת הגבוהה בברכות?
מעשה באחד
שלא נטל ידיים לסעודה. מי תיקש שצריכים לטול ידיים לסעודה?
מה ראינו פה עכשיו?
חכמים.
ונידו אותו חכמים.
שאתה לא מ-24 דברים שעליהם מנדים.
מה תשובת הגמרא?
זה לא שהיו צריכים לנדות אותו,
אלא כיוון שבאו אנשים ואמרו,
מה, החכמים עכשיו גוזרים עלינו עוד גזרות? וזלזלו.
כדי שלא יזלזלו, נדעו אותו.
לא שזה אחד מ-24 דברים שמנדים עליהם, אבל
כדי שלא יזלזל.
בסדר?
אז נדעו אותו.
אז מה נעשה את זה? ראינו עוד דברים כאלה אצל חכמים?
שחכמים עשו משהו שלפי הדין לא היה צריך,
והם עשו את זה בשביל שאנשים בדור לא היו מתנהגים כאלה. למעשה, באחד
שרכב על סוס ירושלמי,
שרכב על סוס בטבריה בשבת, בשוק כזה טבריה בשבת.
מותר רכב על סוס בשבת?
למה עשו רכב על סוס בשבת?
מה?
שמא.
כשאני אומר שמא, סימן שזה
תקנת חכמים.
גזירה.
בסדר? שמע.
עצם העובדה שאתה אומר שמע זה תקנת חכמים.
ומה עשו לו חכמים?
הוציאו אותו להורג.
למה?
שהדור היה צריך.
יש שתי מערכות שיפוט.
יש מערכת שיפוט לדור מתוקן,
שמישהו עבר עבירה,
ויש מערכת שיפוט לדור שהוא פרוץ במשהו מסוים.
הרמב״ם בהלכה גם מביא את זה.
שיש אפשרות בידי בית דין להלקות,
להעניש,
לעשות כל מיני דברים כי הדור פרוץ בדבר מסוים,
מעמידים לעמוד הקלון.
אבל רגע, אין לך שני עדים כשרים.
אם הייתי צריך לחכות לשני עדים כשרים,
כל האנשים יסתובבו ברחוב חופשי.
זה ברור?
כשיש דור פרוץ במשהו מסוים,
אפשר להזיז קדימה
בלי צורך בעדות
הברורה המלאה של שני אנשים כשרים.
טוב,
ועוד טעם לתקנת נטילה.
אז זה מהרה ייבנה המקדש.
מה הטעם השני?
משום נקיות וקדושה
נסמכו בגמרא הפסוק,
והתקדשתם וייתם קדושים.
אם אתה רוצה עכשיו לקדש את מה שאתה עושה,
להיות קדוש, תתקדש.
איך אני מתקדש?
אני נוטל ידיים.
אמרנו כמה וכמה פעמים.
מה מחזיק את הנשמה בגוף?
אוכל.
בלי אוכל,
אל תסמוך על כלום, שתישאר חי.
נכון? אפילו שהקדוש ברוך הוא נשמה שנתת בי טהורה,
אבל היא חיה בתנאים מסוימים.
בן אדם לא יכול לשים את הראש בגיליוטינה ולהגיד
הקדוש ברוך הוא יחזיק לי את הנשמה.
ברור.
צריך להתנהג
בדרך הטבע.
אז מה בדרך הטבע מחזיק את ה... אתה רואה מה זה ההבדל בין חשיבה דתית לחשיבה אנושית.
זכות טעותי.
מה מחזיק את הנשמה בגוף?
האוכל.
אם אני רוצה שהנשמה תוחזק בצורה של קדושה וטהרה ושמחה וברכה, מה אני צריך לעשות?
לפני שאני אוכל, לטהר את עצמי.
נטילת ידיים.
לא שאני מחויב.
מעלה.
במעלה הזאת, מי לא רוצה להשתמש?
אז לשים לב, דבר אחד יש לנו,
שזה סניף של סניף של סרך טומעה.
לא לטמא טהרות.
סניף של סניף.
מעירה יבנה המקדש.
דבר שני זה כי אני רוצה בעצמי להתקדש.
אז זה לא חשש שמא יקרה משהו, אלא
פעולה אקטיבית,
חיובית שלי, להתקדש.
אמרנו שתמיד יש לנו את שני ההסברים,
שני טעמים לכל דבר.
טעם
גשמי-טכני,
שלא נקלקל,
וטעם רוחני,
שאני רוצה להתקדש, להתאר. אותו דבר זה תהיה ידיים של בוקר.
למה נוטלים ידיים בשחרית?
ראש רשב״א.
מה יש את הדעות?
רוח רעה, הווה אומר,
שינה זה אחד מ-60 במיטה, ועכשיו אני מקבל
המחזיר נשמות,
נפגרים מתים, אז הייתי עכשיו
באי-חלקיות נשמה, זה טומאה, אני רוצה להיטער.
ומה הסיבה השנייה?
ידיים עסקניות. מי יודע בלילה איפה נגעת?
טול ידיים.
למה אנחנו עושים? לפי הראש או לפי הרשב״א?
שניהם ביחד.
גם פה שניהם ביחד.
אחד מצד עסקניה,
תרומה, אחד מצעד שאני רוצה להעלות בקדושה.
ברור.
תהיה אצל אדם של בוקר, אצל אדם של סעודה.
טוב.
לאכול פת,
לאפו כה פירות כדלקמן בסעיף A. והטעם,
לפי שאין רוב התרומה אלא ממיני פת,
דכתיב ראשית דגנך,
ואין דרך לאכול מני דגן אלא אחרי שעושים אנו פת,
ולא גזרו גג יום נטילה, אלא באופן זה.
בסדר?
דווקא על סעודה נוטלים ידיים.
סעיף ב'
יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מקבצה יטול ידיו
ולא יברך.
ואני מייד קורא את סעיף ג'
אם אוכל פחות מקזית יש מי שאומר שאין צריך נטילה.
פה שמים לב מה קורה פה.
הרי אם היסוד הוא שאנחנו נוטלים ידיים בגלל תרומה,
איזה שיעור של תרומה נטמא?
קבצה.
פחות מקבצה
אין טומאה,
לא נחשב.
ברור.
ולכן, אם אני נוטל ידיים ואני אוכל קבצה לחם,
אז ברור שאני צריך לטול ידיים בברכה.
בין כזית לקבצה,
שאלה.
אז יש מי שאומר שנוטלים,
בלא ברכה.
אבל אם מישהו אוכל לחם פחות מכזית,
דוגמה, למשל, הוא בא לטעימות או באיזה בופה בבר,
לפני החתונה, לוקח חתיכה לחם כזאת קטנה,
זו פרוסת בגט כזאת עגולה,
שם על זה משהו.
כמה יש בפרוסה כזאת?
חמישה גרם? שמונה גרם?
צריך לכתוב ידיים?
מה הוא מברך?
המוציא, זה המוציא.
לא צריך לכתוב ידיים.
בסוף?
פחות מכזית.
אם, בוא נאמר ככה, אם הלחם
והדברים שהוא שם עליו יש כזית,
אז זה באמת בורא נפשת?
זאת אומרת, לפי הדברים האלה.
המינימום זה בורא נפשת.
ברור?
בוודאי. אז זה באמת בורא נפשת.
כן.
חצי כזית תמרים, חצי כזית תפוזים.
סלט פירות.
שם איזה סלט.
זה סלט לעשות. זה העיקר. אין כזית.
אין כזית,
מאנשי שלוש.
אין כזית תמרים. חצי כזית תמרים, חצי כזית תפוזים.
סער הכול זה כזית.
ברור העניין?
מה רצית יש עוד?
מה זה בשיעורים?
זה לא צריך לטורף על ידי, אבל זה פחות טוב עד לשיעורים.
בסדר?
טוב.
בואו נראה עכשיו את המשנה ברורה.
כן. יטול ידיו,
שבכן רוצים יטול ידיו, שתי ידיו
ובכלי, רואים? לא קראנו את זה.
סעיף קטן דלת.
זה שייך עדיין לסעיף א'.
שתי ידיו בכלי, ואף אם אוכל רק באחד, חשינו שיגע גם בשנייה.
כשייטול ידיו טוב שייטול ימין תחילה, כדי שהשמאל
תשמש לימין.
דיברנו על זה עשרות פעמים. תמיד השמאל צריך לשמש את הימין.
אם חס וחלילה, חס ושלום, הימין משמש את השמאל,
יש בעיה.
אנחנו הפוכים.
הנושא הזה ברור.
לכן כשנוטלים ידיים,
ממלאים את הנטלה ביד ימין.
מעבירים לשמאל, כדי שהשמאל ייטול לימין. זאת אומרת, השמאל משרת את הימין.
כי ממלאים בימין, אתה רוצה לקחת לברר?
ימין השם רוממה.
הימין נותן לשמאל, השמאל משרת את הימין. מה עכשיו?
מניחים.
על השיש, בכיור, לא משנה איפה.
והימין לוקח מהשיש, מהכיור,
כדי שלא ייווצר מצב שהשמאל נותן לימין לשרת אותו.
זה ברור מה כתוב בהלכה.
דברים ברורים, זה צריך להיות חד.
ברור.
בסדר?
זו הנהגה קבועה בכל
ענייני החיים.
טוב,
מברכת נטילת ידיים.
היינו אשר קידשנו במצותיו וציוונו, אין נטילת ידיים.
ושייך לומר וציוונו.
מה הקושייה פה?
ושייך לומר וציוונו.
איפה ציוו אותך? מה כתוב בתורה? זה תקנת חכמים.
אף שהיו מדברי סופרים, שהצטווינו לשמוע מהם,
כי דכתיב על פי התורה אשר הערוך,
לא תסור מדבר אשר אמרו לך,
ימין ושמאל. וזו השאלה שתמיד אנחנו שואלים,
מה יותר חמור,
בין אדם לחברו או בין אדם למקום?
למה בין אדם לחברו?
כי מי ציווה עליי להתייחס לחבר שלי כיאות?
הקדוש ברוך הוא.
ואהבת פסוק, בסדר?
אז אם אני פוגע בבין אדם לחברו, פגעתי גם ב...
יפה. זאת אומרת, בין אדם לחברו יש בו גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.
אבל אם אני חס ושלום עובר עבירה שבין אדם למקום,
אז במה פגמתי?
בין אדם למקום.
אז מה יותר חמור?
בין אדם חברו. אותו דבר פה.
כשמישהו עובר על דה רבנן, הוא עובר על שניים.
גם על דברי חכמים וגם על
לא תסור.
עשית ככל אשר יורוך.
גם דה אורייתא, גם דה רבנן.
דה אורייתא כללי, דה רבנן פרטי.
זה יותר חמור.
עוד פעם אנחנו חוזרים לזה שיש מי שאומר דה רבנן.
ברבנה זה לא פשוט.
לעבור לדברי חכמים,
זה צריך הרבה
תשובה אחר כך.
טוב,
נחמד לי עוד דקות, יש דברים כמובן כעס לחסף ו', הנה, אתם רואים, זה מה שאמרתי.
כמה שבעלי השף שאלו מחמשת המינים, הם כמה שמוכבי הסעודה עליהם, הם צריכים נטילה.
כל שכן על פת האסורי משאר הדברים שאינם חמשת מגיני דגן,
שהם צריכים נטילה לעולם.
אם עושים לחם מתף,
יודעים מה זה תף?
אם עושים לחם ללא גלוטן.
את תירס.
עושים לחם מקינוע.
איפה עושים לחם מקינוע?
פירו.
משם זה בא.
לא בואו, הוא מכיר את זה שהכול.
אולי, אולי, אולי. נראה לי שהכול.
ראיתי מישהו שענה התשובה שהלחם תף מבכים בורא פרי האדמה, כי זה עיקר השימוש שלו,
לעשות לחם.
מה מבכים השוקולד?
לפי זה?
בורא פרי העץ.
יפה. כולם פוסקים ככה?
לא.
אז איך יכול מישהו להגיד לי, אלטף תברך בורא פרי האדמה, ועל שוקולד אמור לברך שהכל מימין בדברו?
כי זה רוב השימוש.
מה רוב השימוש של שוקולד, של קקאו?
שוקולד,
שוקולד תא, בסדר?
זה רוב השימוש,
95%, 98%. אז למה לא ברכים בורא פרי העץ?
אבל זה רוב השימוש, לא, אם אתה אומר את זה.
לכן אנחנו לא ברכים בורא פרי העץ. מי אומר שעל שוקולד זה ברכים בורא פרי העץ?
הבן שלי הגיע לכיתת
בישיבה תיכונית.
הוא אומר,
אבא, יש איתי בחדר מישהו שמפרח על שוקולד בורא פרי העץ?
אמרתי לו, תשאל אותו אם הוא קשור במשפחה של הרב ליאור.
התברר שזה הנכד של הרב ליאור,
שאבא שלו היה איתי בחדר בישיבה.
בסדר, זה ברור.
העולם מתגלגל.
לא, פופקורן,
קודם כל,
זה לא רק שזה ייעודי וזה זן מיוחד של תירס יבש
שעושים ממנו פופקורן,
אלא גם נשארת איזושהי צורה.
זה לא קמח.
קורנפלקס, למשל. ממה עשוי קורנפלקס?
ממה עשוי קורנפלקס?
קורנפלקס.
מה זה קורן?
מה זה קורנפלקס?
תירס.
מה מברכים עליו?
שהקול.
זה אותו תירס של המיובא,
היבש, הזן היבש,
כמו של הפופקורן.
בכלל שהיא נצרו אותו, עשו אותו עיסה.
מי יודע במה זה עשוי, בינינו?
אף אחד לא יודע.
כותבים שם כמה דברים.
זה ברור?
יפה.
יפה.
כן.
טוב,
ואם קבע סעודה עליהם,
צריך
נטילה וברכה כמו על הפת, שגם המוציא בכתר המזון תיכה לעלו עם קבע סעודה עליהם.
כדאי לקבע קופסה מחץ, סעיף ח'.
ושיעור קביעת סעודה רק יתברר בעזר השם יתברך
ואם כשהתחיל לאכול לא היה בדעתו לאכול רק מעט
אחר כך נמנך לאכול עוד כשיעור קביעות, צריך לטילת ידיים ברכת המוציא, כמו שיבואר שם לכמן
סעיף
פחות מקבצה הטעם משום שלעניין טומאה פחות מקבצה אינו מקבל טומאה מדי אורייתא
ולא יטמע על ידי הידיים. לכן יש לומר שגם על ידי הנטילה לא גזרו.
אבל אפשר, כיוון שלעניין ברכת המזון חשיבה אכילה,
דעה קיים עליה שיברכי ברכת המזון דרכזית מדי רבנן
חשיבה גם לנטילת ידיים ולא פלוג חכמים בתקנתם ולכן יטול ידיים ולא יברך
שברכה אינה מעכבת הנטילה ודע שאם היה באוכל שיעור קבצה אפילו בלא קליפתה
לכו לאלמה צריך נטילה בברכה
למה? כי אתה מחזיק משהו קבצה
או שאתה רוצה לאכול רק חצי מזה
הנושא ברור
בסדר?
אתה יכול לדבר כזית גם אין ברכת המזון אז גם אפילו לא נטילה
בלי ברכה
כל זה צריך ברור וברור.
בעזרת השם,
אנחנו בשבוע הבא ניכנס לעניין הזה של דבר שתיבולו במשקה.
זה חשוב.
אז בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו בקנח סעיף ד',
דבר שתיבולו במשקה.
כי זה קשור לכל מה שדיברנו היום.
כל טוב להתראות.
