אנחנו בסימן קנו,
עמוד מה, מה השם אלוהיך שואל מימך?
מה?
דף מ.
סימן קנו, סעיף א', אומר השולחן ערוך, אחר כך, מה זה אחר כך?
אחרי שהוא התפלל בבית הכנסת,
ואחרי שהוא עזב את בית הכנסת הלך לבית מדרש,
ואחרי שהוא קבע עיתים ללמוד,
והוא אוכל אף אחד בוקר, מה עכשיו הוא עושה?
הולך לעסקים.
אתה מבין מתי העסקים? בארבע בבוקר או בעשר?
באחד צהוב.
זה רק כחלק להעסקיו,
שכל תורה שאין ימה מלאכה
שופה בטלה וגוררת עוון.
למה?
כי העוני יעבירנו על דעת קונו.
אדם שאין לו מה לאכול, אדם שהוא רדוף כל היום, מה לאכול, מה לשתות, אין לי מה להתקיים,
אין לי מה להסתדר,
אין לו אפילו רגע פנוי כדי לחשוב מה אני צריך לעשות בימי חיי. מה תפקידי בחיים?
אני צריך להשיג את האוכל.
מה אומר פרעה?
כשמשה ואהרון מגיעים אליו
לשלח את עם ישראל, מה הוא אומר דבר ראשון?
פרעה.
נרפים אתם, נרפים, לכן אתם אומרים לכו נאבדה את השם.
מה הכוונה?
מה התרופה?
תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי
האבל שווא הזוכר מה כתוב שם.
זאת אומרת, ברגע שהאדם עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה,
יש לו זמן לחשוב על אלוקות,
יש לו זמן לחשוב על אידיאלים,
על ערכים. אז מה עושים?
מעבידים את האנשים עד עשר בלילה.
פותחים להם את המקררים של הגלידה בעשר בלילה.
זו השיטה האלגנטית היום של העבדות.
אתה יודע איפה זה נמצא?
בהייטק.
עתירות מדע.
בעשר בלילה פותחים את המקרר של הגלידה. זאת אומרת שיש אנשים שנשארים
בקיץ עד עשר בלילה בעבודה.
מה עם המשפחה? מה עם הילדים?
אני בעבודה.
הייטק. חצי חצי וחצי, לא יודע. מה?
כנראה שאתה לא היית רציני.
אני הייתי דבר אלדד וזה מזלזל. אה, אה, בדיוק. יפה, בראבו. עכשיו דיברת על העניין.
בסדר?
טוב.
אחר כך ילך להעסקה,
שכל תורה שאין עמה מלאכה אסופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו,
ומכל מקום, לא יעשה מלאכתו איכר, אלא ערעי ותורתו קבע, נשים לב.
לא מדובר פה על מספר השעות. על מה מדובר פה?
על הראש.
מה העיקר בחיים?
דוד מרגל.
מה אני עושה הרבה שעות?
עובד. אבל מה העיקר בחיים?
הלימון.
אז גם אם בן אדם למד חצי שעה, רבע שעה, עשר דקות ביום,
מרגע שהוא התעורר עד רגע שהוא הולך לישון, מה הוא אומר?
זאת אומרת, עד רגע שהוא קם בבוקר הבא,
אני בלימוד תורה.
אין לו מה לעשות,
אני צריך לעבוד עשר שעות כדי לפרנס את המשפחה,
ואחר כך אני צריך לבוא, ללכת לסופר,
ואחר כך אני צריך
לעשות מקלחות לילדים,
ואחר כך גם צריך לאכול.
ובסוף יוצא לי עשר דקות עם עיניים עצומות ללמוד.
כמה זמן הוא למד ביום?
24 שעות.
טוב, מה הוא יעשה? הוא יתקיים.
אי אפשר בלי להתקיים.
בכל דרכיך דעהו, והוא
יישר אורחותיך.
מכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אל הארע, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו,
ויישא וייתן באמונה.
בסדר? זה הגמרא במסכת יומה,
שדוברת על העניין הזה,
שאדם נושא ונותן באמונה, אומרים,
אשרי מי שילדו, אשרי מי שלימדו תורה,
בסדר?
ישראל אשר בך יתפר.
באותו מקום.
טוב, כן.
וייזהר מלהזכיר שם שמיים לבטלה.
אתם מכירים את החבר'ה האלה שאומרים שהסחורה שלהם טובה? איך הם אומרים? הם נשבעים בצרועות שלי.
בשם, פה, פה, פה, פה, פה, לא להזכיר אפילו.
אז זה לא, גם סתם לא מזכירים שם אשם סתם, מה?
קל בעיניך להזכיר שם אשם?
יש שירות, להגיד, להגיד, לא להם... לא יודע, לא יודע. בקיצור, בכל מקרה, צריך להיזהר מלהזכיר שם שמיים לבטלה.
שבכל מקום שהזכרת השם מצויה,
מיתה מצויה.
בסדר?
מי שמזכיר יותר מדי שם השם, מה?
מה השאלה?
בסדר?
יפה.
ויזהר מלהישבע אפילו באמת
שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולן נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות,
אף על פי שהיו מקיימים אותם.
אל צ'אווה.
מכיר את זה? צ'אווה?
אין צ'אווה.
לא נשבע.
אפילו על אמת, אפילו כדי לקיים.
להפך כתוב גם,
מוטב שלא תדור משתדור ותשלם.
עדיף לי שלא תדור מאשר תדור ותשלם.
אלה נדרי זירוזים. מה זה נדרי זירוזים?
הוא רוצה לזרז את עצמו על מנת
שהוא יקיים את המצווה.
טוב, אז בשביל שיקיים את המצווה, בסדר, אבל זה לא כך התחילה.
עדיף לבצע, אל תדבר הרבה, אל תדבר קצת,
תתחיל לעבוד יותר חשוב.
מי?
תשע בבוקר בעבודה עד שמונה בערב, בסדר? בואו נאמר ככה.
לא, זה הרעי.
מבחינתו צריך להביא פרנסה הביתה, זה מה יש, ככה הוא מביא פרנסה הביתה.
אבל תשאל אותו, מה השאיפה שלך? מה אתה רוצה עכשיו לעשות הכי הרבה?
לשבת לימוד תורה. הנה עובדה.
ברגע שיש לי זמן, הכי קצר שיש, אני נרדם על הספר כי כבר אין לי כוח,
אבל אני פותח ספר כדי ללמוד.
כי כל מטרתי בחיים, ואני אקרבה את אלוקים, לי טוב.
אומר דוד המלך, חזרנו על זה הרבה פעמים, נכון?
יפה.
כל מטרתנו בחיים זה להיות קרובים לבורא.
אתה חושב שצריך להתקיים בעולם.
לא חיים מהאוויר.
אנחנו אומרים, עם אוויר לא קונים במכולת.
טוב.
ועוד דבר, היזהר מלהשתתף עם גויים.
למה לא השתתפים גויים?
שבע התחייב לו שבועה ואומר, משום לא יישמע על פיך.
יש מקילים בעשיית שותפות עם גויים בזמן הזה.
עוד פעם, אנחנו נמצאים ברמה שכל הדברים הקלו, הקלו,
כי יש לנו בעיה באירופה גדולה.
אירופה, רוסיה.
משום שאין לו גויים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים.
ואף אגב, שמזכירים בעבודה זרה,
מכל מקום כוונתם לא עושה שמיים וארץ. אז שהם משתפים שם שמיים ודבר אחר.
טוב, ניסה למצוא לנו פה הרמה,
איזושהי כולה, מה מתכוונים הגויים כשהם אומרים את העבודה זרה שלהם.
לא, זה לא בדיוק, זה בערך, זה נדמה לי, זה כאילו, זה... בסדר, עזבו.
אנחנו לא שם.
טוב?
אני מציע לך לא לעשות.
לא יודע.
ולא מצאנו שש בידי אישור לפני עיוור לא תיתן מכשול, דעיו אינם מוזרים על השיתוף.
ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות, לכו לאן מאשר בלא יום חגיהם.
הם בהורי דעה, בהלכות עבודת אלילים, סימן קמ״ז, שם יש לגבי העניין הזה שלפני ימי עדיהם של גויים
לא עושים איתם עסקים, למה? בכלל לא עושים עסקים, למה?
שלא יגיד,
שלא יגיד שהאלוהים שלו שלח לו עכשיו פרנסה טובה.
והרמב״ם מונה.
יש כאלה שהם עובדי עבודה זרה, ויום ראשון הוא יום אדם,
יש כאלה שהם לא עובדי עבודה זרה, ויום שישי הוא יום אדם.
בסדר?
רמב״ם.
אז אם יש חגים,
חנגאות
של עובדי עבודה זרה, שיום ראשון הוא יום אדם,
האם מותר לקנות, למכור,
לסחור איתם, להחזיר להם הלוואות
ביום אדם?
שלושה ימים קודם גם לא בארץ ישראל.
קבוצה ארצו ליום אחד, רמב״ם.
זה ברור על מה אנחנו מדברים?
אז אלה שמתייחסים ליום השחור,
לא מזמן עשו מכירות של
היום השחור.
שיהיה להם יום שחור, מה רוצים מאיתנו?
לנו יש יום כחול-לבן.
עם ישראל יש לו יום
כחול-לבן.
מתי זה יום כחול-לבן בעם ישראל?
ליל הסדר, פסח.
מתי זה יום לבן בלבד?
יום כיפור.
מתי זה יום כחול?
יום העצמאות, בסדר?
ברור.
מתי זה יום שחור?
תשעה באב. ואצל הגויים?
לפני שלושה שבועות היה להם יום שישי שחור אחד.
מכירים את זה?
עכשיו למה זה יום שישי שחור? כי הם צריכים להודות לאל שלהם על הטובה שהוא עשה להם.
נו,
אני עכשיו אלך לסחור איתם?
לקנות למכור? לא יודע מה, אנשים שכחו את זה?
תהלכות ברורות.
אנחנו רוצים להופיעות ברמב״ם.
אין משחקים.
לא, אין בזה משחקים. צריך להיזהר בדברים האלה.
אנשים לא שמים לב
שהם משתתפים בחנגאות שהן בעצם באות לתת לגויים את השמחה
לאלוהיהם.
וזה לא מתאים לנו.
אנחנו לא שם.
ועכשיו גם, שבוע, שבוע הבא, מתי, יש להם גם את זה, לא?
היה, לא יודע, לא מבין בזה, רק תשים לב
יש דברים כאלה.
יש דברים כאלה שאנחנו צריכים מאוד להיזהר, לא להיות שותפים איתם ביום חגיהם,
חנגאותיהם.
אם זה לא עבודה זרה,
אין מה זה אם זה לא, זה עבודה זרה.
זה גם עבודה זרה. דיברנו על הפיליפידית לפני שבועיים, נכון?
לא, אלה... דיברנו פה, נכון? של חל הכותל.
יפה.
זה עבודה זרה, נטו.
אז כבר אמרתי, הזכרתי את הדברים.
אני רואה שאתה חוזר שוב על מה שאני כבר אמרתי.
הרי הזכרתי, מה אמרתי ברמב״ם?
שהרמב״ם אומר
שיש עובדי עבודה זרה ויום ראשון הוא יום עדם.
יש כאלה שהם לא עובדי עבודה זרה, הם רק משתפים,
ויום שישי הוא יום עדם.
עניתי?
שוב שוב.
בסדר, חזרת אל אותו משפט.
טוב,
בואו נראה משנה ברורה, הוא פה ארוך, אבל הוא חשוב, חשוב.
ילך לעסקיו.
והנהגת האדם צריך להיות הכול בדרך המצוע, לא יכמץ יותר מדי ולא יפזר יותר מדי.
וכן בכל המידות,
רק הגאווה והכעס יתרגמם עד קצה האחרון. כמו שאמר התנא,
מאוד מאוד היבש שפל רוח, וכן בכס יזהירו חיים זל הרבה עליה.
עיקר.
אלא יעשה רק כדי פרנסתו,
אך בזה גוף הצריך להיזהר מפיתוי היצר,
שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרווחה הזו, והעיקר שיתבונן בעצמו מהו הוכח אמיתי
שאי אפשר בלעדו, ואז יוכל להתקיים בידו, שיהיה מלאכתו ארעי ותורתו עיקר
בידו כי אין מעצר להשם להשיע ברב ובמעט, וישלח לו ברכה ומעשה ידיו.
הרי בינינו לא יכול הקדוש ברוך הוא לתת למישהו פרנסה
בשש שעות או בארבע שעות, מה שנותן לו בתשע?
נכון.
תלוי איפה,
איזה מקום עבודה,
עבדת, בסדר?
נו, אז מה, הקדוש ברוך הוא קטן, אז בינינו, מה הוא צריך?
אלא שאם בן אדם משקיע את עצמו כל הזמן רק בעבודה,
תשקע בעבודה.
הרי לפחות הוא עושה משהו טוב כשהוא עובד, לא? אני מקווה.
הוא עובד בעבודה מועילה לעולם.
אז שיהיה בזה,
אחרת הוא לא יעשה.
יושב בבית, סתם יתבטל, שיעבוד.
יותר טוב שיעבוד.
אבל אם הוא אומר, לא, אני אעבוד פחות, אבל אלך ללמוד,
אז יהיה לו, באותה משכורת, זה לא פחות.
ניסית?
בסדר. טוב.
באמונה
שלא יימצא וישכור שום גזל ותרמית,
וגם על זה שואלים לו לאדם בשעת הדין,
כמו שאמרו חז״ל, והנה יש כמה מצוות תדיריות
שמוטלות על האדם לעשות ולזהר בן בכל עת ואינן מובאות בשולחן ערוך.
כמה ימים העתיקן למגן אברהם מדברי הרמב״ם משאר ראשונים, וכן כמה הנהגות טובות המושגות בדברי חז״ל,
לכן לא אחדר גם כן מלהעתיק מקצת מהדברים פה.
כתב הרמב״ם פרק ו' מלוכות דעות הלכה ב' מצוות עשה להידבק בחכמים ותלמידיהם
כדי ללמוד ממעשים, כנראה שנאמר ובואו תדבק, וכי אפשר לו לאדם להידבק בשכינה,
אלא כך עברו חכמים בפירוש מצווה זו, לדבק בחכמים ותלמידיהם.
לפיכך צריך אדם להשתדל שיישא בת תלמיד חכם,
וישיא ביתו לתלמיד חכם, ולא יכול לשתות עם תלמיד חכם,
ולעשות פרקמטיה לתלמיד חכם, ולתחבר אליהם בכל מיני חיבור,
שנאמר ולדבקה בו,
עד כאן לשונו של הרמב״ם, ועבור חכמנו זל
כל הנהנה מסעודה שתמיד חכם שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו השכינה.
עוד כתב פרק ו' הלכה ג', מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד מסויג כגופו, שנאמר באהבת לרעך כמוך.
לפיכך צריך לספר בשבחו,
או בפני שונאיו אסור. למה אסור לדבר בפני שונאים שבח?
שלא יבואו לספר בגנותו.
אתה מדבר על מישהו שבח, ויש פה לידו,
לידך מישהו שהוא שונא אותו,
שבח שאתה מספר,
אתה לא הבנת, זה בדיוק הפוך.
הוא שונא אותה.
ולחוץ על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו
ורוצה בכבוד עצמו. לפיכך, הוא מתכבד בקיום חברו. אין לו חלק לעולם הבא. עד כאן לשונו.
ודווקא ראייך בתורה ומצוות. הרי אדם רשע
שראה או שעבר
עבירה מפורסמת בישראל ולא קיבל תוכחה מצווה לשנאותו.
אהבת הגר שהוא התגייר.
שתי מצוות הן
שנאמר בו גם מצווה בפני עצמו ואהבתם את הגר.
השונא אחד בישראל בלבו עובר בלא תעשה שנאמר לו תשנא את אחיך בלבביך.
והמכיר את חברו במחרפו אינו עובר בלב זה אלא הוא
עובר משום לא יוסיף להקותו וחירוף עובר משום לא תוניש את עמיתו
ואם יחלמו בזה וגם כן משום לא תישא עליו חטא.
כתב הרמב״ם בספר המצוות מצווה רשע שבכלל מצווה תוכחה הוא שנוכיח קצת לקצתנו.
כשאחטא איש מימינו לאיש ולא ניטור בלבבינו ולא נחשב לו עוון
אבל הצטווינו להוכיחו במאמר עד שלא יישאר דבר בנפש.
ומכל מקום לא ידבר לו קשות הצ'ך, למנו שנאמר ולא תישא עליו חטא, להוכיחו לו בסתר, בנחת,
בלשון רכה.
חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, אפילו הם עשירים גדולים, וכל מקניתן, לא מכעיסן, לא הכי בליבן, נורדה בהן, או עיבד ממונם,
עובר ולא תעשה. וכל שכן המכה אותנו, המקללן, שנאמר כל אלמנה ויתרום,
לא תענון.
והמי דברים אמורים, שיינה אותם לצורכו,
אבל כשיינה אותם הרב ללמוד תורה אומנויות או ללכן דרך ישרה מותר. זאת אומרת, אם יש פה צורך חינוכי,
הצורך החינוכי גובר על הפינוק.
יתומים צריך להיזהר בהם, למה? אין להם משענת.
אז חס ושלום לא להציק להם,
יותר מכל יהודי אחר.
אבל אם הרב רוצה לזרוק מראה בתלמידים על מנת שילכו בדרך ישרה,
והוא רואה שהילד הזה, לא מספיק שאין לו אבא,
עוד גם אני אדבר איתו ברכות, כמו שאימא מדברת.
מה יצא ממנו? השם ישמור.
הוא צריך ככה להעמיד אותו במקום.
בוודאי שחייב לעשות את זה.
אדרבה,
בדרך הטובה ביותר.
זה ברור.
כי אני צריך לחנך.
טוב, כן.
ואף על פי כן לא ינהג בהם מנהג כל אדם, אלא יעשה להם הפרש ונעלם בדחת וברחמים גדולים.
אחד יתום האב, אחד יתום האם. ועד ימותיו נקרעים יתומים מעניין זה,
עד שלא יהיו צריכים אדם להסתמך עליו ולאמן ולטפל בהם.
אלא יהיו עושים כל צרכן לעצמו כשאר כל הגדולים.
אמר גל בחברו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל ביעמך. איזה הוא רכיל זה שטועם דברים והולך מזה לזה. ואומר כך אמר פלוני,
כך וכך שמעתי על פלוני.
ריגול תעשייתי כלול בזה גם. דיברנו על עבודה, על נאמנות,
על לשאת ולתת באמונה.
אדם בא, עובד באיזשהו מקום, מגלה שם את הפטנטים שהם עושים,
הולך לעבוד אצל מישהו אחר ומפעיל את הפטנטים במפעל השני.
זה נקרא ריגול תעשייתי.
זה אסור.
אסור לעשות דבר כזה.
טוב, איפה אנחנו עוד?
כן.
אבל פישור האמת, הרי זה מחריב את העולם.
יש עוון גדול מזה, ובכלל לאו זה, והוא לשון הרע.
והוא מספר,
בגלות חברו, אף שהוא אמר אמת,
אבל אומר שקר, נקרא מוציא שם רע. ההבדל ברור בין
לשון הרע לבין שם רע?
לשון הרע זה נכון.
שם רע זה שקר.
שניהם אסורים.
גם אם זה נכון, אסור.
מספר דברים שגורמים, אם נשמעו איש מפי איש להציג חברו בגופו ובממונו, אפילו להצהר לו או להפחידו,
הרי זה לשון הרע.
ועליו הזה נמצאו הרבה הלכות מבוארים בכמה מקומות.
האם בספר חפץ חיים? אתם יודעים מי כתב את החפץ חיים?
יפה, שלא להחזיק במחלוקת, שימה ולא יהיה כקרו וכעדתו.
הנוקה בחברו עובר בלא תעשה שום אמר לא תקום ולא תיטור. כיצד? אמר לו, השאיר לי נקרדומך ולא רצה.
למחר אמר לו, השאיר לי נקרדומך ולא רצה.
למחר אמר לו, השאיר לי בגילך, אמר לו, אין אמא שלך כי תפסול לשלטני.
זוהי נקימה.
וכתב רבי אליעזר ממיץ, הרי הם,
ספר יראים,
וזה לשונו. לאו דווקא שאלת כלים, דעליו כלים כתיב בקרא.
אפילו שאו ממון, דעליו כלים נהנו. למדנו שמוזרים ישראל אשר למנוע לעשות צדקה וגמונות חסדים וממון
ששלא עשה הוא עמו, שזוהי נקימה.
ואם אמר לו, אהה לך הריני מה שלך ואין לי כמותך,
אז זוהי נטירה.
אלא ימרק הדבר מליבו, ולא הזכירנו כלל, עד כאן לשון הרמב״ם.
עוד במצווה עם ג', להתוודות לפני השם מכל חדש יעשי אדם, שהם אמרו יתוודו את חטאתם.
ובחלק הזה כתוב שלא לאכול ולשתות דרך זולל ושובא בימי הנערות,
שנאמר לו תאכלו על הדם, רוצה לומר תאכלו אכילה שהיא מביאה לשפוך דם,
והוא אכילת צהר ומורה שחייב עליה מיתה.
ואף שלאחר שעבר ימי הנערות לא התחייב בתורה מיתה על אכילה זו,
כל מקום נוכל לראות כמה מגונה ומכוער הדבר ביותר.
היא נכתיב, ואמרו על זקני עירו, בינינו זה, זולה ושובע.
ואני אמר בקבלה, אל תהיי בשובעי יין וזוללי בשר למו.
אומר לי הרמב״ן, אחרי כל זה במצוות,
איזה מצווה?
קדושים תהיו.
אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו,
שלא להכשיל טעם בדרך, ושלא ייתן לו עצה שאינה מוגנת לו.
היזהר מליצנות וחניפות, וכן נרחק מדבר שקר בתכלית הריחוק.
אך מפני השלום מותר לשנות.
שלושה דברים מותר לשנות.
מסכתה בפוריה ובשפיזה, כן?
היית בסתה בשעה אשכרה אגריפה שמים לך לא תוכל לצאת אליך איש נוכרי זלגו עיניו דמעות
מפני שלא יהיה מזרע ישראל. אמרו לו, אחינו אתה.
ובאותה שם התחייבו ישראל כליה על שחנפו לאגריפה. שמים לב,
מלך, רוצה למלוך, אבל אתה לא אחינו.
לא יכול להיות שיהיה מלך שהוא לא אחינו.
מה זה אחינו?
יהודי.
איפה אנחנו?
וזה העונש המחליף בדבר עבירה, מלחמת יראתו מפניו,
אינו חושש על יראת הקדוש ברוך הוא.
אם יתיירש או לא יהרגנו, או מותר לו, יאמר, יפה עשית, אפילו עבר עבירה.
יופי, כל הכבוד לך.
איך הם אומרים? כל הכבוד לך.
הוא מפחד שהוא יהרוג אותו.
בוודאי מה אתה עושה, מה, יהרוג אותך.
בסדר, יש אחד כזה שיכול להרוג אותך, מי יכול עליך?
בסדר, יאללה.
אמרו חכמים וזל הפסוק בצד גשפת עמיתך, הבאת דני את חברך לכף זכות,
האם בשבת קכז, וחושד בכשרים לוקי בגופו.
עשה אך שיחת חולין עובר בעשה,
פירוש דברי גנאי וקלות ראש הנאמר והתברת בם
ובדברים בטלים, ולמה בם בכלל עשה עשה.
כתב הרמב״ם בספר המצוות,
ציוונו לדמות לו לתעלה כפי היכולת והלכת בדרכיו.
כבר נכפל לזה הציווי באמור ללכת בכל דרכיו,
ובא בפירושו,
מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון, ופתה יהיה חנון.
מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, ופתה יהיה רחום.
כבר נכפל לזה העניין בלשון אחר,
ואמר אחרי השם תלכו.
הובא בפירושו, שרוצה לומר ההידמות
בפעולותיו הטובות ובמידות הנכבדות, שטוהר בהם, עד כדי לשונו.
ועוד יש הרבה מצוות אדיריות,
הסין ולווין נזכרות בכל ארבע ספרי שולחן ערוך,
נמצא אותם ומעיין כל אחד במקומו.
יש הרבה הרבה שלום בו בשולחננו, אנחנו יוצאים בספרי מוני המצוות, הרמב״ם והסמ״ג והחינוך,
ביותר בספר חרדים.
ונכון מאוד שילמד אותם כל אדם ויהיה בקיא בהם ועל ידי זה יהיה ביכולתו לקיימן. כמו שאמרו חז״ל על הפסוק, קוראתם אותו,
וזכרתם את כל מצוות השם ועשיתם אותם. זכירה מביאה לידי עשייה,
ואם לא ידע,
אם היא מצווה כלל, מה יזכור לקיימן.
זאת אומרת, האדם, כשהוא יוצא
לחיי המעשה,
הוא חייב, חייב לדעת שבכל מקום שהוא נמצא, הקדוש ברוך הוא נמצא.
ובכל מקום שהוא מכניס את הקדוש ברוך הוא יש ברוך הוא בעל לעזור לו.
לכן אל תרחיק אותו על ידי מעשים שהם לא רצונו.
ואז הקדוש ברוך הוא בעזרחה.
זה יסוד.
הסימן הזה, קנ״ו, צריכים ללמוד אותו,
איך אומרים? זמן שלם.
להרחיב בו את כל העניין הזה של איך אנחנו מתקיימים בעולם.
סביב מה אנחנו חיים?
מה הבסיס?
שממנו אנחנו יוצאים.
כל היסוד הזה זה בעצם כל קיומנו בעולם.
זה חנוכה, זה טו בשבט, זה פורים, זה סוכות, זה פסח, זה סוכות, זה כל החגים כולם וכל הימים כולם.
יום-יום.
זה כל שבת ושבת.
ממה אתה חי בשבת?
למה אתה עובד כל השבוע?
למה אתה שובט בשבת?
זה ילך לעבודה כל השבוע.
בסדר, זה ברור.
זה היסוד לכל.
טוב, סימן קנוז,
כשיגיע השעה הרביעית,
הזכרנו את הדבר הזה כבר בסוף קנ״ה, לכן אני סוגר אותו גם היום.
כשיגיע השעה הרביעית, יקבע סעודתו, ואם הוא תמיד חכם ועוסק בלימודו, ימתין עד שעה השישית,
אבל לא יהיה רחב יותר.
דאב כזורק אבן לחבת, אם לא טעה מדי בצפרא.
פת שחרית מוציאה כל מחלות מהאדם.
ולכן צריך לאכול בין שעה רביעית לשעה שישית.
הרבי אומר היום בין תשע וחצי לאחת עשרה וחצי.
זה הזמן שאדם אוכל פת שחרית.
אבל יש סדר לימוד, כן, כבר דיברנו על זה שהסדרים שלנו היום
הם מבחינת ההלכה משובשים.
אנחנו נראים בהתאם,
בסדר? איך שאנחנו הולכים לישון, קמים,
אוכלים, שותים, ישנים, עובדים.
בקיצור צריך פה עולם חדש.
לארגן, לסדר את היום על פי רצון השם, ואז הכול יהיה הרבה יותר נעים, הרבה יותר פשוט, הרבה יותר נוח,
בלי לחץ,
בלי ריצת אמוק, בלי שאנשים לא יבינו מה הם רוצים מעצמם.
כי כל זה עצת פרעה,
שמי שנרפא,
אומר לכו נעבדה את השם.
תעבדו עוד שעה ביום,
עוד שעתיים ביום, תעבור הביתה, ילדים כבר ישנים,
אתה מגיע כבר עצבני מכל העבודה,
אם יש לדבר בכלל, ארוחת ערב, נשפך על הספה.
אתה מבין מה אני מדבר?
זה בעיה, זה בעיה.
ברור היום לכולם שזה שאמרו שעובדים חמישה ימים בשבוע, שעה אחת יותר,
כי ביום שישי עובדים רק חמש שעות,
זה הרס גדול בחינוך.
ולא רק בחינוך, אלא גם בבית.
זה עצת פרעה, אין פה משחקים.
שבן אדם שעה אחת עובד יותר ביום תשע שעות במקום שמונה,
הוא מגיע אחרת בכלל הביתה.
שעות אחרות,
מציאות אחרת,
רמה נפשית וסבלנות שונה לחלוטין.
ואם הוא עובד יותר, אז בכלל לא דיברנו כלום.
טוב, בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נהיה בקנח,
נטילת ידיים לסעודה, הגענו לאוכל, כמו שאומרים.
כמובן, צריך לדעת שצריכים לאכול.
כל טוב, ביתרון.
