דיברנו על דברים שאפשר לנדב אותם, לתת אותם, להביא אותם, לקחת אותם מבית הכנסת.
סעיף יא אומר, נרות של שעווה,
שנתנם הגויים לעבודת אלילים.
שמים לב,
נרות שעברו בבית עבודת אלילים.
וכיבן שמשן.
השמש לעבודה זרה, הוא קיבל אותם.
ונתנם ומחרם לישראל, אסור לדליקם מבית הכנסת.
אף על פי שמותרים לידיעות.
למה?
כי אף אחד בבית עבודה זרה לא מכבה נרות.
גם אנחנו אומרים שלא לכבות נרות.
מי שהדליק נר לצורך מסוים,
לנשמת,
לצדקת,
בית כנסת, לא מכבה נרות.
בסדר?
איך אנחנו מכבים במוצאי שבת שעושים את זה הבדלה?
לא בידיים.
ביין.
בסדר?
יחד. אם הוא הלך וחיבה את זה, העובד כוכבים,
בעצם הוא ביטל את זה מעבודתו.
אדם
בתנאי שהוא עובד את אותה עבודה זרה,
אם הוא לא עובד את אותה עבודה זרה
והוא מבזה את העבודה זרה של האחר,
בסך הכל ביזית אותו, לא היה צריך מזה כלום.
עשית מעשה שלא היה צריך לעשות אותו, בסדר?
אבל אם אותו עובד עבודה זרה,
אותו כומר
בא ומבזה או מבטל באיזושהי דרך
את אותה עבודה זרה שהוא עובד לה,
בטלה עבודה זרה.
ואז מותר ליהודי להשתמש
באותו דבר.
אבל לבית כנסת?
בשום אופן לא.
שמנו לב למדרגות.
עובד עבודה זרה שביטל את עבודתו,
היא מתבטלת לאדיוט,
לא לבית הכנסת.
לבית הכנסת לא תכניס שום דבר שהיה לו איזשהו קשר,
איזשהו צעד, איזשהו דבר שקשור לעבודה זרה.
בואו נראה את הקודם.
נרות של שעווה שנתן עמו הגויים לעבודת אלילים וכיבן שם עשן
ונתן עמו מחרם לישראל, אסור להדליקם מבית הכנסת.
אומר הבא, אף על פי שמותרים לידיעות.
מומר עובד כוכבים שנתן שעווה עונר לבית הכנסת, אסור להדליקו.
ואין באור ידיעה סיום קלט ורשום ד' בדינים אלו.
זה דיני עבודה זר.
אומר המשנה ברורה,
וכיבן שם עשן, תראו סעיף קטן מ' ד' במשנה ברורה,
כלומר שאז מותרים לידיעות,
כמו שכתב בעגה, שהתבטל מהם שם נוי עבודת כוכבים על ידי כיבוים.
ולא אך אסורים לגבוה משום דמאיס, ואוהדין שעבה נוטף מנרותיהם שאסור.
אם לא ידלקו עדיין מהעולם ומחרה משמשן לישראל,
מותר אף לגבוה,
ולא חלה אליו שם נוי עכו מהעולם.
בבית הכנסת ואוהדין יכול לדלקה של מצווה,
כמו לדלקת נר של שבת ונר של חנוכה,
או ללמוד לפניהם שאסור.
דורא הדין לכל מי לידי מצווה, הם עושים מדבר שנעשה לגויים.
שמים לב,
קישוטים שנעשו לצורך גויים,
מצויר עליהם
הגמד עם הזקן הלבן והכובע של האילצן. מכירים אותם?
והם מביאים למכור אותם לסוכות.
מותר?
למה?
הסוכה כצורך מצווה. יפה, זו סוכה, נוי סוכה, זו מצווה, מוקצה למצוותו.
אז אם מישהו לוקח את השרשראות האלה,
וישלם על השקית,
את הציור של הגמד עם הכובע ליצן.
אתה יודע על מה אני מדבר?
עם הזקן הלבן?
נו.
שם אלוהים אחרים, לא שם אלוהים אחרים. זה ברור?
אין דבר כזה. לא משתמשים בזה אלף סוכות.
כן, שם עבודה זו.
מה קרה שלא לסוכה מותר?
אם לא ישתמשו בזה מעולם, אז לא לצורך מצווה אפשר.
כן.
מה זה לועל מייס, זה השוק מלא מזה.
דקי שלום. מה זה קשור?
מה זה קשור?
שאלה אם מישהו הלך ליום הולדת של הילדה שלו בת שנתיים,
קנה כאלה שרשראות, והוא רואה שיש עליהם
על השקית
את הציור האמור לעיל.
אז כן, מה שאף אחד לא עשה עם זה שום דבר, כלום אף פעם,
אז אפשר להשתמש בזה בבית לצורך
יום הולדת של הילדה בת שנתיים.
בת מצווה לא, זו סעודת מצווה.
בת מצווה זו סעודת מצווה.
לא. לכן אמרתי בת שנתיים.
בסדר?
אבל כאילו אנחנו כמה שיותר מתרחקים, אין שום סיבה.
סתם ככה, בשביל מה לקנות את זה?
סתם ככה, בשביל מה לקנות את זה? אמרנו שאם הוא קנה ולא שמו לב,
עכשיו זה הגיע הביתה כבר, מה אתה עושה?
כן. זה מה שהוא אמר,
ש... נוהגים להקל.
כמדומה שהעולם נוהגים להקל.
אנחנו פה בארץ ישראל,
שנושא קדושת הארץ,
קדושת עם ישראל,
עבודת השם השלמה שלנו פה.
הייתי מציע
שינהגו העולם כן להיזהר,
להחמיר, בסדר?
לא מתעסקים לזה, מה לנו ולזה?
ברוך השם יש לנו הכול.
טוב,
בסדר.
הנה, בסעיף קטן מ״ו הוא אומר,
הרמה שמקל רוצה לומר מטעם ביטול,
כי השמש שלו, תעבודה זרה,
או קיבה. אפילו אחי לגבו אסור משום דבר. יש בועדים מנורות
שקוראים לייכטר.
אתם יודעים מישהו שקוראים לו לייכטר?
טוב, שזה משפחה, מה זה לייכטר?
קוראים פה עמותות, כנראה.
שהיו בבית אלילים של ככם ישראל לאחר שביטלנה עובד גילולים, שמותרים לאדיוט,
אפילו אחי לבית כנסת אסור, משום דמעייס.
בואו הדין להדליק בהם בביתו לצורך מצווה, כמו לנר שבת וכדומה.
ואף שאליה הרבה צידד להקל, הפורים מגדים והגאון רבי עקיבא היגר,
מצדדים להורות כדברי התא הזה.
ולעניין ספסלים,
שהם עשויים רק לישיבה בעלמא ולא לנויה עכו, פסק פורים מגדים שמותרים לבית הכנסת ובלי ביטוי.
ולאן הם נזקקים? מה היום אנחנו עושים? קונים בקיבוץ לביא, כן.
לא, הוא לא הפסיק לעבוד את העבודה הזרה הזאת.
זה לא מישהו שפתאום החליט לעבוד איתי, הקדוש ברוך הוא.
זה מישהו שאת הדבר הזה הוא רצה למכור, רצה קצת כסף,
הלך קיבל את הנירות והוא בא למכור את זה עכשיו. אני חושב שמשמשים גם לזה בגלל זה.
ולגידי כמו שהרב אמר, של הכיסופים מהסוג של הרב סיאלי,
למה זה ברור שזה רק לזה, אז אולי זה יילחם.
ברור לנו שצורות של עבודה זרה אין להן היתר.
שום דבר. זהו, זה בעייני, מה ניקח את זה?
סיפרתי ביום שישי, היה לי משהו ככה יפה.
התקשרתי חבר, רופא,
לדבר איתו,
ופתאום הוא צוחק ולגלגל מצחוק.
אז אני אומר לו, פרי, מה קרה? הוא אומר לי, רק רגע,
מה קרה?
הפיליפינית
של הסבתא
הייתה צריכה ביום ראשון לנסוע לפיליפינים לעשות איזשהו ניתוח.
אז ביום שישי בבוקר
היא באה להיפרד מהם, כי היא נוסעת.
אז היא מספרת להם בשמחה,
שלפני שהיא נוסעת לעשות את הניתוח בפיליפינים,
אז ביום חמישי היא הלכה לכותל
להתפלל שהניתוח יצליח.
הבנת?
הוא מתגעגע מצוין, אומר לי, עובדי עבודה זרה נטו.
בסוף, כשיש ניתוח, לאן הולכים?
לכותל.
אין מה לעשות, זה חזון אחרית הימים.
אני מאוד שמחתי לשמוע את זה.
אני לא צחקתי, אני חייכתי.
בסדר?
אבל היה מקורי, זה לא עולם גודל.
ברוך השם.
ברוך השם, ברוך השם, זה טוב.
יכירו ויידעו.
בסדר?
אז זה... והם עובדי עבודה זרה.
אז אני לא בקשר.
אבל
ברגע שזו עבודה זרה עצמה,
צורה,
כלי,
בובה, לא משנה מה, האמת היא...
רק איזה חפץ.
סטנדרטי שבו עבדו.
נרות,
פסמים, לא יודע מה.
אז אותו גוי יכול לבטל.
בקיצור, הוא לא מוכרים צלבים.
כן.
טוב, אין.
מה השאלה?
לא עשו כלום בזה, עוד לא היה להם שימוש בכלל.
זה לא צורה של משהו.
אם היית פותח את הקישוטים ויוצא לך את הצורה של הגמד,
אז הייתי אומר לך, אל תשתמש.
אבל אם אתה פותח קישוטים,
וכיר את הקישוטים המבריקים,
השרשראות האלה של הסוכות?
על עסקים מבחוץ, על עסקים מבחוץ, למה זה מיועד?
אתה רואה את זה אתה לא יודע, מי שלא מכיר, זה נראה כמו ביטוי. יהודים משתמשים בסוכות והם משתמשים בחנוכה,
בסדר? נרנקו,
בחנוכה.
טוב,
סעיף יב.
עכבר שנמצא בשמש של בית הכנסת, אם הוא מאוס אסור להדליק בו בבית הכנסת.
למה? מה אמרנו כמה פעמים? עכבר זה ביטוי במסכת חולין,
עכבר זה ביטוי לטומאה.
טומאה.
כשרוצים להגיד טומאה רגעה, אמרנו.
אז מאוס בית הכנסת. מה אתה מדליק לשמן בית הכנסת?
ייח.
נכון? מאוס.
יג נר של בית הכנסת מותר לקרוא לאור הו.
על אף שזה לכבוד בית הכנסת,
לא רק נר שהדליקו כדי שאנשים יראו,
אלא כל נר שהדליקו אפילו לכבוד.
לטובת בית הכנסת אפשר
לקרוא לאור הו. סיף יד הם מדליקים נר של אדיוט מנר בית הכנסת.
למה?
כי בית הכנסת זה הקדש,
זה צורך גבוה,
ואתה לוקח מזה כדי להדליק לצורכך.
יש מי שאומר, דני מילי, בעוד שדלוקים למצוותן, אבל כשצריך לחבוטן,
כן, אנשים רוצים ללכת, אתה כבר מחווה אותם, אז אפשר להשתמש.
מיהו לא דאגו להיזהר בכך ומדליקים בהן נר שהוא לצורך גדול.
ואפשר גם כן שדעת בית הדין מתנה בכך.
וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלה, והוא מהי טעמה.
פעם, מה היו עושים?
באים לנר של בית הכנסת ומדליקים סיגריה.
היום כמובן אף אחד לא ידליק סיגריה
מנר של בית הכנסת. למה?
כי לא מעשנים.
בסדר?
אה, אנשים בודדים מעשנים.
אבל פעם היו אנשים מעשנים בתוך בית הכנסת.
אתה בא לבתי מדרש,
ואם עלה הבית עשן,
היית מרגיש כהן גדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים.
ככה היה לימוד תורה, פעם היו לומדים תורה כמו שצריך, עם הרבה סיגריות.
היום לא.
זה ברור?
כן.
מהנרות שבכנסת, או משאירים נר אחד בשביל שאנשים ידלקו?
אז הנה, הרמב״ם אומר שאפשר להקל.
זה אשכנזים?
ספרדים?
ספרדים ממש?
לא, חצי אשכנזים.
לא.
סף טו בני כרך שקנו ספר תורה, וייתנו שאם יצא אחד מהכרך שנשארים, ייתנו לו חלקו,
והוכו הספרים, אם יצא אחד מהם, אין נותנים לו אלא מה שנתן בלבד.
קנו ספר ב-100,000 שקל,
פתאום הספרים עולים 150. הם עשרה חבר'ה שם ביישוב הזה.
ואמרו, אם מישהו יצא, אז החבר'ה ישלימו לו, כאילו,
עבדו את ה...
הוא אומר, עכשיו ספר עולה 150. הוא אומר, נתנו את האלף ככה אלף.
אתה לא תקבל שקל יותר.
בסדר, לא צריכים לתת לו.
טוב, זה לגבי חפצים,
שימושים שיש בבית הכנסת, סימן קנון ד'.
סימן קנון ה',
אנחנו נראה בעזרת השם היום, ונראה לי גם קנ״ו.
זהו,
סיימנו את סדר בוקר, לא הסדר בוקר של הלימון,
את הסדר של הבוקר.
שימו לב, עד סימן קנ״ד,
עד הסוכריה, נכון? כאן זה סוכריה?
כן, די, נו, יפה, בדיוק.
זה הסוכריה שהייתה לנו בבוקר.
מי אדם
יתגבר כערי לעבודות בראש, הוא יהיה הוא מעורר השחר סימן א',
אחר כך הגענו לנטילת ידיים, לבושים, כל מה שצריך האדם, ברכות השחר, קריאת שמע,
אצלכן טלי תפילין.
סיימנו את כל הסדר של הבוקר עד סיום
תפילת שחרית, כולל דיני בית הכנסת.
עכשיו אנחנו יוצאים לחיי השגרה,
לחיי היום-יום,
חלק ב'.
בסדר? זה מה שאנחנו עושים עכשיו. סימן קנא, ברגע שגמרתי את התפילה
ודאגתי לכבוד בית הכנסת.
מה עכשיו אני עושה, ביום-יום שלי?
עובר על שולחן ערוך, קנאי,
אחר שיצא מבית הכנסת, לאן הוא הולך?
לאינטל, לאן הוא הולך?
לבית המדרש.
ויקבע עת ללמוד,
וצריך שאותו עת יהיה קבוע,
שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרוויח הרבה.
סיימת תפילה,
מה אתה עושה עכשיו?
הולך לבית המדרש.
עכשיו לשים לב שבית כנסת ובית המדרש היו שני מקומות נפרדים.
היום אנחנו עושים
גם וגם.
בית כנסת עם בית מדרש.
מה אמרנו? מה קדושה יותר גדולה? בית כנסת או בית מדרש?
למה בית מדרש יותר?
מה הזמן הם לומדים של תורה?
תורה זה חיי עולם ותפילה זה חיי שער.
קדושת בית הכנסת,
זאת אומרת, קדושת בית המדרש היא גבוהה מקדושת בית הכנסת.
אתה שם לב לאן אתה לוקח אותנו עכשיו?
אנחנו מדברים מה בן אדם צריך, אתה כבר מוצא לי, יש לך פנקס אדום?
חבר הסתדרות?
איך הסתדרתי? למדתי שתי הלכות?
כל השונה ההלכות בכל יום?
שונה או? זה מרוקאים או?
שונה סונה ההלכות?
בסדר?
הבנת מה אני אומר?
יפה. קודם כל בואו נראה מה צריך, אחר כך נראה לאיזה קנטים נפלנו.
אבל מה צריך?
אדם גומר להתפלל, מה הוא צריך עכשיו? ללכת?
בבית מדרש, הליכה למקום זה משמעותי.
שב, תלמד.
אחר כך צלע העבודה.
זה ברור?
זה מה שאומר, בוא נראה שולחן ערוך.
אחר שיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש ויגבה את ללמוד, ויצריך שאותו עת יהיה קבוע, שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרוויח הרבה.
אומר הרמב״ם, ואף מי שאינו יודע ללמוד, ילך לבית המדרש,
או שכר הליכה בידו,
או יקבע לו מקום וילמד מעט במה שיודע, ויחשוב בענייניו, וייכנס בליבו,
יראת שמיים. מה התפקיד שלנו פה? מה רצוננו בלימוד?
הרב,
שתיים. עוד שתי הלכות אני יודע.
תוסיף באקסל, תוסיף שתי שורות.
בסדר?
זו המטרה?
המטרה היא להוסיף יראת שמיים.
שהלימוד ייתן יראת שמיים.
כן, יש להגיד תבוא יום ובלילה, תלמד בבוקר, תלמד גם בלילה,
לפחות לפני שאתה יוצא לעבודה, תלמד משהו.
נכון, הכל נכון, מה שאמרת מקודם אתה צודק,
אבל
לראות פה את הקו, את המגמה,
מה אנחנו רוצים?
שיהיה ילד לשמיים.
ומיראת שמיים אפשר לצאת לעבודה?
כל המסחר שלו נראה אחרת.
כל היום שלו נראה אחרת.
כי ממה הוא התחיל?
מעבודת השם, יראת שמיים.
כתוב, לא כתוב.
אתה שם לב?
לא כתוב.
עשה
עשה מלאכתך ארעי ותורתך קבע.
כמה כמה,
לא כתוב.
תשע שעות מלאכה,
עשרים דקות לימוד,
חצי שעה לימוד.
אבל מה הקבע?
מה זה קבע? קבע זה נמדד על פי מספר דקות?
הראש, הראש, הראש.
הראש איפה הוא?
האם התפקיד שלי בחיים הוא קרבת אלוקים לטוב, או התפקיד שלי בחיים?
איסוף כספים הוא טוב.
מה המטרה שלי בחיים?
בסדר? זה היסוד.
אמרתי, כמה פעמים אמרתי לאנשים,
אני, יש לי עסקה,
מי שרוצה לקחת אותה, שייקח.
עובד תשע שעות ביום כדי לפרנס את המשפחה.
כמה הוא מקבל?
כמה הוא מקבל תשע שעות ביום?
מה?
כמה הוא מקבל?
אסור להגיד. בחוזה כתוב שאסור לך להגיד?
יפה. כנראה לא מקבל הרבה.
בסדר?
נלך למעט אפילו, נלך למעט,
שבעזרת השם, שלפחות תהיה המינימום הזה.
נקבל עשרת אלפים שקל בחודש, עובד תשע שעות משרה.
מעט, נכון אמרנו מעט?
יפה, אל תגיד.
זהו.
שר הזמן, לא דיברתי איתך, אתה רואה?
שר הזמן, 50 אלף שקל, אפשר לדבר מינימום.
תקרא, עזוב, עזוב, אני לא שאלתי אותך,
לא שאלתי אותך צרות אישיות, בסדר?
אתה שים לב, שים לב.
ואז הוא בא לקדוש ברוך הוא, הוא אומר לו, שמע, הקדוש ברוך הוא,
אבאלה,
אני חותם איתך עסקה.
זה סכום שבסדר, אני מסתדר איתו.
אממה, אני עובד תשע שעות,
תן לי להשיג את הסכום הזה בשבע שעות.
אממה, שעתיים אני לומד.
עובד,
עובר מסך.
הבעיה מתי מתחילה?
הוא התחיל לעשות סידורים בשעתיים האלה.
זה לא עובד ככה.
את הסידורים שלך תעשה על חשבון השבע שעות.
את השעתיים האלה,
ברזל.
קבוע,
אותו זמן, לא יעבירנו.
שום דבר, אין סידורים. סידורים מתי?
עזוב, זה שיסתדר עם בעל הבית.
יש לו בעל בית, יגיד לו מה לעשות.
אתה אומר שיכניס בו עירת שמיים, אז איזה עירת שמיים יש לו... אם בעל הבית מרשה לו?
אני לא מבין למה, אני לא מבין למה אתה הלכת לצד של האנשים הרעים, אני לא שם.
אני עם האנשים הטובים.
למה לחשוב דברים לא טובים?
אני מדבר רק על דברים טובים.
אז תעוד על בעל הבית.
בעל הבית הזה שהבטחת לו שעתיים,
סגור אני עושה, ברזל,
יציקה, ממ״ד,
בסדר? שעתיים,
התחייבת, תלמד.
את אותו שכר תשיג בשבע שעות.
אתה הולך עם כיוונים כאלה?
זה עובד, זה עובד.
עוד פעם אני חוזר ואומר, בתנאי שאתה לא סוטה מהרעיון,
מהעניין, מההחלטה שלך.
כמו שאומרים, דיר בלאק.
אתה יודע מה?
זהו.
טוב,
אומר המשנה ברורה,
בואו נגמור קודם את השולחן ערוך ואז נלך במשנה ברורה.
קודם שילך לבית המדרש,
יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו.
כי אמרנו כמה פעמים, פת שחרית מוציאה כל מחלות שבעולם.
הגמרא אומרת,
אדם צריך לאכול פת שחרית.
תאכל פת שחרית, הסתדרת.
זה מה שאתה צריך לעשות תמיד.
כל מחלות גדלות ממנו.
לקבוע פת שחרית.
שב, שב, אתה בדיוק בווקטור.
בסדר?
כן.
בוודאי.
אבל שחרית? בוודאי.
פת שחרית זה לא שש בבוקר.
פת שחרית זה בין שעה רביעית לשישית.
כן.
עד שעה שישית, גג תלמידי חכמים.
שעה רביעית. זה לא בשש בבוקר, שבע בבוקר.
זה היה ב...
היום, השעון שלנו, בחורף,
תשע, עשר, גג.
ואז ארוחת ערב, כן, אחרי צאת הכוכבים, אחרי שעה שתיים עשרה.
שש בערב, וזהו.
שתי ארוחות.
שההפרש ביניהם הוא באזור שש שעות, פלוס קצת.
אין דבר כזה.
אה, היום, אתה שואל אותי מה עושים היום אנשים?
אה,
שתבואו משיח.
אתה לא רואה שאנשים מקולקלים, בטטות יושבים עם השמינים?
אתה לא רואה את זה?
אנשים יושבים כמו לא יודע מה.
אומרים, מגדיל לשעות מלכו, מגדילים את הכרס.
טוב,
בואו נאמר ככה, על פי התורה, על פי חכמים,
אוכלים שתי ארוחות ביום, בשבת אוכלים שלוש סעודות.
שתי ארוחות זה טוב, זה בריא.
אני לא מבין, מישהו פה אוכל ארוחת צהריים במכון מאיר?
יפה. אוכל הכול?
יפה. אם אתה אוכל כל מה שמביאים במכון מאיר,
אתה יכול אחר כך לשבת ללמוד?
כמעט כמו בשבת, מי שאוכל חמאין,
חייב מיטה.
אתה יודע, בטית, כן, כמובן.
זאת הדבר, אתה יושב, אוכל בשר בצהריים,
אתה יכול אחר כך לעבוד, אתה יכול לרח?
נרדמת.
כי אתה לא אוכל כמו שצריך, בזמן שצריך.
פאת שחרית, פאת ערבית.
טוב, דיברנו על זה בבן איש חי, זה בדיוק שבוע שעבר.
הבן איש חי, בעניין הזה של מתי ישנים,
מתי ערים,
לילה, לישון, יום,
לעבוד, כן, פרשת ויש לך.
קרא, קרא שמה, זה חשוב.
טוב,
אומר לנו המשנה ברורה,
ילך לבית המדרש, תהיית בגמרא, יוצא מבית הכנסת, ויכנס לבית המדרש, ועוסק בתורה, זוכר ומקבל פני שכינה,
שנאמר אל חום ואל חיל אל חיל,
יראה אל אלוהים בציון. בסדר, אתה איתי?
יש לך?
לא, אתה לא לא.
עמוד 88, קדימה.
והנה בזמנם,
היה בית הכנסת מיוחד לתפילה,
ובית המדרש מיוחד לתורה לחוץ, והיה דרכם להתפלל בבית הכנסת.
ואף בזמננו שמתפללים בבתי מדרשות,
מכל מקום שייך גם כן דבר זה,
שלאחר התפילה ילך להתחבר עם האנשים העוסקים בתורה, במשניות וכדומה.
ונאמר עליו הכתוב, ילכו מחיל אין חיל.
ויקבע, דעיתא בגמרא, כשמכניסים אדם לדין,
מה שואלים אותו?
קבעת עתים לתורה?
לא, למדת
שתי הלכות ביום. קבעת, הייתי אומר לך, צריך קביעות.
האם קבעת זמן ללמוד?
הקביעות פה היא חשובה.
זה שאדם יודע שזה סדר היום שלו.
לא זז.
טאבו, כמו שאומרים.
וטוב שיקבע עת מיד אחר התפילה משום ילכו מחי אל חי וכן יזכר לעיל.
וגם דעים ילך מקודם להעסקה וחשין השם יימשך ויתבטל קביעותו.
ללמוד. חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב, שהוא תנ״ך,
או משנה או גמרא או פוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק שלוש או ארבע שעות ביום, שמים לב,
בטלנים,
בעלי בתים.
כמה הם לומדים ביום?
איך השם?
חיים. חיים, שאתה לב מה הכתב פה ושאתה ברורה?
בעלי בתים, אנשים שעובדים, כמה הם לומדים ביום?
שלוש או ארבע שעות? לא ילמדו בגמרא לחוד.
שבזה אינו יוצא, אלא צריך שילמד דווקא גם ספרי פוסקים, כל אחד כפי השגתו.
אז המציאו פטנט בשבילך, בשביל השתי הלכות שלך. מה המציאו פטנט?
חוק לישראל! הנה, אני כל אחד, לפי מה שאני שואל,
אני עונה לו, אבל זה בשביל כולם, כן, כמובן.
חוק לישראל, יש חוק לישראל ספרדי, יש חוק לישראל אשכנזי, אתם יודעים?
ההלכות, שמאיפה מביאים אותם?
התנ״ך הוא אותו תנ״ך.
זה לא תנ״ך דתי, תנ״ך חילוני, בגרות ו...
זה אותו דבר.
ההלכות, בסדר?
חוק לישראל?
תלמד.
בסדר, כל מה שצריך בתורה,
תנ״ך,
משנה,
גמרא,
מוסר, זוהר,
הלכה,
כל חלקי התורה.
חשוב הדבר הזה.
וכמה לומדים בעלי בתים שעובדים?
שלוש, ארבע שעות.
היית פעם באמריקה?
גם אני לא.
סיפרו לי ככה, מגידי האמת.
אמרו לי שיש קהילות באמריקה,
אנשים באים בבוקר לפני שהולכים לעבודה, לפני התפילה, יושבים חבורות-חבורות, עשרות אנשים,
כאלה חלבית,
יושבים ולומדים בבית הכנסת.
אחר כך מתפללים שזו ארוחת בוקר קלה, משהו
לא סעודה,
ויוצאים לעבודה.
בערב חוזרים ללמוד עוד שעתיים.
זה בעלי בתים שלומדים שלוש-ארבע שעות.
זה קיים, זה מציאות של היום.
איפה אנחנו עומדים?
בארץ ישראל הכל בגלל. אם עובדים, 12 שעות.
מה, אתה לא מבין שאפשר
לחיות אחרת?
מי הנה דוגמה?
לא, שם זה גלות.
אנחנו מעדיפים שיהיו פה, אבל לקחת דוגמה מזה.
אנשים לומדים בבוקר, אנשים לומדים בערב.
באמצע הם עובדים.
אה, תגידו לי שבאמריקה לא עובדים?
עובדים, עובדים.
אוספים את הזהב מהרחובות.
אוהו, כמה קשה.
זה ברור, טעית שם פעם?
בסדר, כמוני, זה בסדר, אל תתבייש, טוב, תגאווה.
כן,
שלא יעבירנו, דעיקר מצוות תלמוד תורה אין לה שיעור,
בחיובה כל היום. שמת לב, חיים? אין שיעור.
אני לא יכול להגיד לך
רבע שעה, חצי שעה, שמונה שעה, אין איזה שיעור.
אני לא נקטתי בשעות.
שעות.
המשלב ברור מפה בעלי בתים שלומדים רק שלוש או ארבע שעות ביום.
אז אל תשקיע ארבע שעות בגמרא.
תלמד גם הלכה, תלמד גם אמונה, תלמד גם כל מה שצריך.
דעיקר מצוות תמות תורה אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום, כל הזמן שיש לו פנאי.
כי תכתיב לו ימוש ספר התורה הזה מפיך,
שיש לו פנאי והוא מבטל מלימוד תורה כמרצונו,
הוא קרוב למה שאמרו חכמים על הפסוק כדבר ה' בזל זה שאפשר לו לעסק בתורה ואין עוסק.
מרבי חלקיה בשם רבי סימעון, העושה תורתו עיתים.
רוצה לומר שאינו לומד אלא בעיתות מיוחדות, אף שיש לו פנאי ללמוד יותר,
הרי זה מפר ברית.
והעליב זה מן הכתוב, עת לעשות להשם,
הפרו תורתך.
אלא הכוונה בקביעת עיתים לתורה הוא שצריך אדם לייחד את קבוע בכל יום,
שלא יעבירנו בשום פעם, ואם הראה לו אונס
שלא יכול להשלים קביעות שלו ביום, יהיה עליו חוב וישלימנו בלילה.
דברוינו בעירובנו.
רבך בר יעקב יזיף ביממה ופרע בלילה.
היה לו איזה אונס, היה חייב לצאת לאיזה מקום.
אמר בסדר, לוקח הלוואה.
לוקח הלוויה מהיום, מתי הוא מחזיר אותה?
בלילה.
כתבו אחרונים של העולם, קודם שיצא מבית המדרש החריט,
אפילו הראה לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות,
ילמד על כל פנים פסוק אחד או הלכה אחת.
הנה הגענו אליך.
הבנת?
אבל כשהגענו לזה, מתי?
אבא לה, אין ברירה.
להפוך את הראש,
להבין שעיקר עבודתנו בעולם זה עבודת השם.
אממה, בכל זריכך די ובאשר אורחותיך.
אני צריך להתפרנס,
אני צריך
לעשות מקלחות לילדים,
אני צריך לאכול, אני צריך להשכיב את הילדים לישון,
צריך להכין איזה כוס קפה לאישה, נכון?
כמה זמן נשאר לי ללמוד?
עשר דקות.
כמה זמן אני בלימוד?
24-7.
כי ברגע שיש לי זמן, חוץ מהדברים המינימליים שבן אדם צריך לעשות בחיים,
איך אתה הולך לעשות את כל זה?
הוא יושב ולומד.
תשבירו, אתה נותן לי יותר חופש?
אני יושב ולומד, זה מה שאומר פה, משנה ברורה. יש לו עיתים פנויים?
עכשיו תלמד, מעמד ה...
בוא נראה מה היה בסמארטפון.
לא, מספיק עם זה.
תתחיל להתארגן על עצמך, ההתמכרות הזאת.
זה ברור.
זה בעצם היסוד.
אני יכול ללמוד עשר דקות ביום ואני כל היום בלימוד.
כי אני כל הזמן שואף
אל בית השם.
שואף ללימוד.
ויכול להיות בן אדם שאתה בכלל לא בלימוד, הוא מת שבע שמונה שעות, הוא לא בלימוד בכלל.
הזמן פה הוא דבר משני, נקרא לזה כך.
הדבר המרכזי הוא הראש.
טוב?
כן.
אתה מדבר איתי באוניברסיטה, עזוב, נו.
השאיפה שלו וזה, איפה הראש שלו נמצא?
בואו, אנחנו תכלס בשורה התחתונה.
אנחנו לא בפילוסופיה.
הבנת מה אני אומר?
אני רוצה ללמוד.
מה אני אעשה?
העסק שלי, העבודה שאני נמצא בה, שכיר, עוצמאי, לא משנה מה,
12 שעות ביממה.
10 שעות ביממה.
בא הביתה, בואו, טפל בילדים.
עשינו את הסדר, אמרתי תלויות הסיבוב.
אני רוצה ללמוד.
אז מה אתה, בין תשע וחצי ל-שע וחצי? בין תשע וחצי לתשע שלושים ושש,
כי אז הוא כבר נרדם.
אבל הדבר המרכזי הוא בבוקר.
גמרת את התפילה?
תישאר, תלמד קצת.
אתה צריך לעבודה עשר דקות.
אני לא רוצה להגיד זמן, כי כל זמן הוא נכון.
מה אני אגיד לך, עשרים שניות?
לא נעים לי.
אבל בגלל שזה אמיתי,
אני רוצה.
ההסעה יוצאת.
מירושלים, ללוד, לא יודע לאיזה מפעלים, לצריפין, לא יודע לאן.
אין שום בעיה.
מה לעשות? ויש לו משקפיים מספר גבוה ואין לו זמן ללמוד.
הוא לא יכול ללמוד בהסעה, יהיה לו סחרחורת,
בחילות, והוא יגיע לעבודה.
שמע בעוזניה, טכנולוגיה.
אין לי בעיה, רבותינו.
רבותינו, הכול נחשב.
הכול טוב.
קדימה, קדימה, קדימה, תניע, תניע המערכת.
אני לומד, לומד, לומד, לומד, לומד, לא משנה באיזה אמצעי.
אני לומד.
נושא ברור?
בסדר?
אתה תרוץ למעלה, תגיד להם שאני בא. בסדר, עוד חצי דקה נגמור פה.
להרוויח הרבה באיש כזה מבעלי המנה, שמאמין ובוטח בהשם,
שלא יחסר במזונותיו על ידי זה. כי תהיה בירושלמי, מהי אנשי המנה?
כהדא דאבו צבחן לב ופקבתיה.
צועקים הקונים שיבוא למכור את הסחורה.
ומה הוא אומר?
ידידי, אני עכשיו גומר את המשניית של היום.
אי, שאלה, חפץ חיים, יש על כל מיני כאלה.
מבטיחים להם הון שבעולם.
אני עכשיו גומר את הסדר של הבוקר,
נגמור את הסדר לימוד,
אז אני אעבור.
לא יודע, שהבוקר קראתי סיפור, לא זוכר איפה בדיוק,
שמישהו שבא אליו הביתה לקנות ממנו, מה?
באו אליו.
אין דבר כזה, סע קדימה, מפתחות בפנים.
אני עכשיו איש אמה לה.
טוב,
בעזרת השם, שבוע הבא נמשיך קנ״ו,
סדר משא ומתן,
בסדר? בעזרת השם. ואז ניכנס לנושא של נטילת ידיים, סעודה.
