אנחנו בסימן קנד,
עמוד מא במשנה ברורה חלק ב' הסטנדרטי.
סימן קנד מדבר על נושא של קדושה,
גם במקום וגם בחפצים.
זה אומר, יש לנו רמות של קדושה.
דיברנו בסימנים הקודמים שיש לנו בית כנסת, יש לנו בית מדרש,
יש לנו בית, יש לנו מקום שאדם קובע מקום לתפילתו.
רמות שונות של קדושה.
וכמו שאנחנו תמיד אומרים,
ברוב עם הדרת מלך.
רוב עם הדרת מלך זה במקום שבו המלך נמצא. איפה המלך נמצא?
במקום ששייך לו.
לכן תמיד אנחנו אומרים, זה קשור להרבה הלכות, כולל קריאת מגילה בפורים ועוד הלכות נוספות,
שתמיד אני אשתדל להתפלל במקום שהוא בית תפילה קבוע.
ולכן,
גם בנושא הזה של מקומות ארעיים שמתפללים בהם,
השולחן ערוך דן מה קדושתם, אם יש להם קדושה.
אחר כך, זה החלק הראשון, אחר כך אנחנו נדבר על תשמישי קדושה עצמם.
תפילין, טלית,
תיק של תפילין, תיק של טלית,
פרוכת של ספר תורה, כל מיני
דברים שמשמשים את הקודש.
אז נתחיל.
סימן קנד סעיף א', אומר השולחן ערוך,
רחבה של עיר,
אף על פי שמתפללים בה בתעניות,
אין בה משום קדושה,
מפני שהיא ערעי,
וכן בתים וחצרות שמתכווצים בהם להתפלל באקראי,
פירוש דרך מקרה הזדמן, לא דרך קביעות, אין בהם משום קדושה.
פעם שאלתי חבר, איפה אתה לומד? הוא אומר, אני לומד בכולל.
איזה כולל אתה לומד?
אני לומד בכולל סלוניקי.
איפה זה כולל סלוניקי?
הוא אומר, בסלון הנקי שלי בבית.
אין לי איזה קדושה.
אתה רוצה ללמוד תורה?
שב תלמד במקום שיש שם השעה, שעה שכינה, בית מדרש.
בסלון הנקי שלא בבית, סלוניקי, כן?
זו רמה אחרת של לימון.
אותו דבר תפילה.
גם בחלק הראשון ראינו בן אדם שלא יכול לבוא בשעת תפילה במניין לבית הכנסת.
בסיבה כלשהי, לא משנה מה.
תבוא להתפלל בבית הכנסת גם בלי מניין,
כי יש קדושה למקום.
לכן פה אומר השולחן ערוך,
שמקומות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי,
כאמור, אני יודע מה, בית כנסת רחוק,
בסלון של מישהו מתפללים במוצאי שבת.
או בליל שבת הכניסו לעשות מניין,
לא יודע מה, שירה וזמרה,
באיזה סלון של בית, באיזה חצר של בית.
אין איזה קדושה של בית כנסת.
הרמה של מקום התפילה היא שונה לחלוטין.
אנחנו כשמדברים על בית כנסת, מדברים על בית כנסת קבוע.
זה מקום קבוע לתפילה.
בואו נראה את זה בפנים.
רחבה של עיר, אף על פי שמתפללים בה בתעניות,
למה? מלא אנשים אי אפשר להתפלל בתור בית הכנסת, או שמוציאים ספר תורה לרחובה של עיר,
אין בה משום קדושה.
מפני שיהי עריי וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי,
כי אין בהם שום קדושה.
שום קדושה.
סעיף ב', השוכרים בית ומתפללים בו,
אין לו דין בית כנסת.
בסדר? שכרו חנות
להתפלל בה,
שכרו בבנה
להתפלל בו.
זה לא בית כנסת.
זה מקום שעכשיו אתה מתפלל בו,
שתגמור את השכירות,
או לפי החוזה, מתי שיוציאו אותך או תצא מעצמך,
המקום חוזר להיות מה שהוא היה קודם.
או במילים אחרות,
מה שבעל הבית ירצה, יעשה.
אין פה מקום של קדושה.
אומר לנו, זה לגבי המבנה. אומר המשנה ברורה, בואו נראה את המשנה ברורה בפנים, חשוב.
סעיף קטן א', רחבה של עיר הוא מקום שמתכנסים בו בתעניות להתפלל בו.
מפני שאז הקיבוץ רב ואין בתי כנסיות, מכילים אותם
שמתכווצים בהם. ראינו אפילו בית פנוי שאין דר באדם.
אנשים לא גרים במקום הזה.
זה, נקרא לזה ככה רחבה,
מתחת לבתים, חניון, לא יודע מה.
מתפללים שם, מכירים את השכונות שאין בתי כנסת, מתפללים בחניונים.
ראית את זה?
אמרת, אתה גר בהר חומה?
בסדר, הבנו.
ברור, לא, זה מה שקורה.
טוב, ברוך השם, לאט לאט מונים, אבל
שלב ראשון, זה מה שהיה שם, זה חוסר תכנון משווע, מה שנקרא.
טוב, בכל מקרה,
אין איזה קדושת בית כנסת.
התפילה היא שונה.
ואין צריך לומר, אם מתקבצים להתפלל בבית שדרים בו, משתמשים בו כל צורכיהם, כן, בית שגרים, באיזה סלון.
בוודאי שאין על זה שם בית כנסת, אפילו מתפללים שם תדיר.
כיוון שאינן מיוחד לתפילה בלבד,
מה ההגדרה של בית כנסת?
מה ההגדרה של קדושת בית כנסת? מקום שכל התכלית שלו זה תפילה.
זה הדבר היחיד שהם משתמשים בו.
הם הפכו אותו להיות מועדון גם, או קנו באיזה קיבוץ,
קורא לנו עכשיו.
קיבוצים שלוקחים ומתפללים בשבת במועדון.
אין עוד דין בית כנסת.
ברוך השם, התחלה טובה.
אחר כך יבנו גם בית כנסת.
הייתה שאלה לפני יותר מ-90 שנה.
אני עם הנוסטלגיה.
שאלה לפני יותר מ-90 שנה,
בשכונת בית הכרם בירושלים.
ועד השכונה,
כמובן,
מתוך הכרה בצורכי התושבים,
הרבה לא היו שם שומרי מצוות, אבל
זה חלק מהחיים ביחד.
קנו צריף
כדי שישמש כבית כנסת.
כי בהתחלה התחילו להתפלל באיזה בית של מישהו, ואחר כך
קנו צריף.
ואז היה דיון בין הגבאים,
הגבאי הראשון היה יהודי שלימד
תלמוד תורה קראו לו חנין המזרחי.
היה דיון בין הגבאים לבין ועד השכונה.
האם
זה נקנה כבית כנסת,
או שוועד השכונה יכול לעשות שם גם כינוסים וכל מיני מפגשים של תושבי השכונה, או במילים אחרות,
מועדון שכונתי.
היה דיון גדול.
כן, לא.
טוב, בסוף,
בדיוק לפני 90 שנה
וכמה חודשים,
נכנסו להתפלל במבנה קבע, בסמינר דוד ילין, היום זה נקרא מכללי דוד ילין.
עד היום בית הכנסת קיים 90 שנה, מתרפט
עד היום, וכבר נכנס לשנת ה-91.
אבל הדיון היה דיון, ואנחנו רואים שזה דיון הלכתי.
האם באמת בית הכנסת הוא בית כנסת,
או שהוא נבנה לטובת צרכים נוספים?
כי אם הוא בא גם לטובת צרכים נוספים,
היה לו קדושה בית כנסת.
רואים את זה במקומות, באיזה אולם שמתפללים בו.
הם מלכתחילה, זה גם אולם שמחות ולא יודע מה.
אז זה לא קדושת בית כנסת, זה מה שמביא פה המשנה ברורה.
באקראי, סעיף קטן ג',
בעזרות שלנו לא עדיפים מבתים וחצרות,
שאין מתפללים בהם, אלא כשהם נדחקים.
ומכל מקום אפשר לומר, רואים מתפללים שם תדיר, כל הזמן שהם נדחקים,
אף על פי שהוא אקראי לגבי זה המתפלל למקום נעשה קבע לעצלנים.
עצלנים. שמים לב איזה הגדרה יש למשנה ברורה?
קבע לעצלנים.
בית כנסת צפוף.
ויש כל מיני מרפסות מבחוץ, איזה אכסדאות בחוץ.
אנשים שבאים מאוחר,
אין להם מקום.
אז הם מתפללים בשוליים, מחוץ לבניין, זאת אומרת, זה חלק מהבניין, אבל מחוץ לאולם התפילה עצמו.
אז הוא אומר שיכול להיות, ככה מביא המערית,
שיכול להיות כיוון שאנשים שבאים מאוחר, אתם יודעים, מי שבא מאוחר,
תמיד בא מאוחר, נכון?
מי שבא מוקדם,
תמיד בא מוקדם, וזה לא משנה מתי תהיה התפילה. אם יגידו תפילה ב-7,
הוא יגיע ב-8, יגידו תפילה ב-8, הוא יגיע ב-8.5, יגידו תפילה ב-9, הוא יגיע ב-9.5.
זה לא משנה, בדוק הנושא, אני אומר,
זה קורה כך.
אבל בכל מקרה, כיוון שלאנשים העצלנים האלה,
זה המקום הקבוע לתפילתם.
וזה נמשך מבית הכנסת.
זה המשך של בית הכנסת, כי אין ברירה אחרת.
מקום צפוף.
אז הוא אומר שיכול להיות שזה כן קדושת בית כנסת.
איך אומרים?
עזרנו להם.
אפילו שתגיע, אבל זה טוב. אבל אם כולם יגיעו בזמן, אז כנראה שגם אלה שבאים בזמן לא היה להם מקום.
בסדר.
ובעיירות גדולות,
שהדרך להתפלל שם בעזרה בקביעות,
פשוט שכל קדושת בית הכנסת עליו.
אבל גם הוא פרדס
ופרדס
והצטבש לסביבה, מין מרפסת כזאת,
אף על פי שפתוח לבית הכנסת, אין בה קדושה.
ואם היה פתוח נגד ההיכל,
יש להחמיר שלא לנהוג שם קלות ראש,
אפילו שזה גינה.
ואף על פי שהמקום חול, הואיל והוא מכוון כנגד הקודש,
איכא זילותא. זאת אומרת, אם יש לי חצר של בית כנסת,
גינה של בית כנסת,
ומשמה רואים את ארון הקודש,
גם שם לא משחקים כדורגל.
גם שם הילדים לא משתוללים עם קורקינט.
זילותה של בית הכנסת.
שמים מה כתוב פה.
הדברים צריכים להיות ברורים.
בבית אלוהים נהלך ברגש.
טוב, אבא תמיד אומר, מה זה ברגש, ראש התיבות?
ברד רוח גשם שלג. תמיד אתה מגיע לבית הכנסת.
אבל צריך לקלישת המקום.
לא להקל ראש,
לא להשתובב.
זה לא מקום.
טוב.
סעיף ב', הסוחרים בית ומתפללים בו,
אומר רבי שבור אסיף קטן ד',
אז שוכרים בית לזמן קבוע.
לחודש, לשנה, לשנתיים, לא משנה, אבל לזמן קבוע.
והטעם שכיוון שבכלות זמן השכירות יש ביד בעל הבית שלא להשכיר להם עוד.
אם כן, אינו אלא ארעי, ואין בו קדישה.
זה הטעם המוכח מהלבוש, ועולה תמיד למה שבכן, ואין בירור הלכה.
בסדר, בכל מקרה, לענייננו,
אנחנו מדברים על העניין הזה,
שברגע שבעל הבית יכול להגיד לך ארויסינג דה גט,
מכיר את הביטוי?
החוצה מהשער,
יכול להיות, נגמר, נגמר החוזה, סגור, מה אתה רוצה יותר?
נגמר החוזה.
אז קבע שיכול להגיד לך החוצה,
אז זה לא נקרא קבע, ולכן אין לו קדושה.
טוב,
זה לגבי,
הרבה שלונות משנה ברורה, סעיף קטן ה',
ומתפללים. בואו, דווקא אם הוא להתפלל לבד,
אבל אם הוא בית מדרש, יש בו קדושה.
בסדר?
אם לומדים שם תורה,
שהרי תשובה בשם תשובת כנסת גדולה, ואיני יודע טעמו ואולי זה קבע שהוא נעשה קבע גמור להתפלל וללמוד בו כדרך בית מדרש,
לא מקרה רעי.
טוב, אבל בכל מקרה חוזרים,
הרי אמרנו שבית מדרש יש לו קדושה יותר גדולה מבית כנסת, כי שם לומדים תורה.
תפילה זה חיי שעה, ותורה זה חיי עולם.
קדושת בית מדרש היא יותר מאשר קדושת בית כנסת.
אבל בכל זאת, אם יכולים להגיד לו אחרי שנתיים תעזוב,
אז איפה,
לא חלה הקדושה פה, כי זה לא נתון לשיקולך,
נתון לשיקול בעל הבית.
טוב, זה מה שאומר רבי המשנה בוראה,
אני לא יודע את העמו.
אם המשנה בוראה לא יודע את העמו, אנחנו מה?
מה?
טוב, זה לגבי המבנה.
בית כנסת ומה שמסביב,
או מקומות אחרים מאשר בית כנסת לתפילה.
עכשיו לגבי תשמישי קדושה, בסדר?
אומר לנו השולחן ארוך,
יש הבדל גדול בין תשמישי קדושה לבין תשמישי מצווה.
תשמישי מצווה למשל זה טלית.
לא הטליתות שלנו שכולם רואים
שזה משהו של קדושה.
הרי טלית זה בגד. בן אדם קנה בעוד הוא איזה של.
יש לו ארבע כנפות?
צריך לשים בו ציצית?
יפה. ברגע שהוא גמר להשתמש בציצית
תוריד את הפתילים,
מה אתה יכול לעשות איתו?
זוהר גדול בפח.
מה שרוצים שיעשו.
אבל אם אנחנו קונים בגד שרואים שהוא ציצית, אז זה ביזוי.
צריך לזרוק אותו בדרך כבוד, שים בתוך שקית או משהו כזה, בלי הפתילים.
כי זה נקרא תשמיש מצווה.
יש מדרגה יותר גבוהה של מקרי תשמיש קדושה.
זה משהו במדרגה יותר גבוהה.
אומר לנו השולחן ארוך, תשמישי קדושה,
כגון תיק של ספרים.
מה זה תיק של ספרים?
ספרי תורה,
הארגז,
המעיל של ספר תורה
ומזוזות,
לא המזוזות עצמם, אלא
התיק של המזוזות,
בסדר?
ורצועות תפילין,
הרי מה זה התפילין עצמם?
הפרשיות בפנים,
ויש להם בית גם,
אבל הרצועות, מה תפקידן של הרצועות?
וקשרתן מלאות על ידיך.
אז זה נקרא תשמיש של קדושה, בסדר?
ורצועות תפילין,
וארגז שנותנים בו ספר תורה או חומש,
שזה אומר, כתוב על קלף, אבל לא ספר שלם, אלא כל חומש בפני עצמו,
וכיסא שנותנים עליו ספר תורה,
ווילון שתולים לפני ההיכל,
יש בהם קדושה וצריך לגונזם.
אלה דברים שנקראים תשמישי קדושה.
מה אמרנו נקרא תשמיש מצווה?
טלית.
התיק
של התפילין.
ספר תורה זה ברמה אחרת.
רצועות של תפילין זה תשמיש קדושה.
בסדר? אבל התיק
שהוא מיוחד לתפילין, הוא נקרא תשמיש מצווה.
פה אנחנו מדברים על גניזה. גניזה צריכים דווקא את הדברים האלה שאמרנו.
כדי לשים אותם בצורה מכובדת, פתירות של ציצית,
מקום מכובד. נוהגים לגנוז אותם,
אבל מעיקר הדין אין צורך.
טוב, אומר הרמה, ודווקא הדבר שמניחים בה דבר הקדושה בעצמו,
לפעמים או שנעשה לי חוות כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים
מפה שעל המדפים
של הספרייה.
זו לא ספרייה, זה ספרי תורה.
אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו, מכסה שעל הקרשים לא מקרה תשמיש,
דעה ותשמיש של תשמיש.
מה בעצם אומר לנו פה הרמה?
שאני מדבר על וילון שנמצא באחד מבפנים,
אבל אם זה נמצא מבחוץ,
הארגז שבו שמים את הספר תורה זה תשמיש מצווה, תשמיש קדושה,
כן?
אבל מה זה הפרוכת מבחוץ?
זה תשמיש לתשמיש.
ממילא יש לו קדושה פחותה.
על זה כבר לא דיברנו, ככה אומר הרמב״ם.
עכשיו, לשים לב שאנחנו גם הזכרנו את הדבר הזה,
רק כתוב שמעלים בקודש ולא מורידים.
למשל,
אמרנו, האם אפשר לעשות מפרוכת
של ארון הקודש
מפה לשולחן של ספר תורה.
כן.
למה?
כי הפרוכת היא מבחוץ,
וספר תורה מונח ישירות על מפה.
אבל האם מותר לקחת מפה של השולחן של ספר תורה ולעשות ממנו פרוכת?
לא.
מעלים בקודש
ולא מורידים.
תמיד להתקדם ולא ללכת אחורה.
איפה?
בכל מקרה יוצא בזה, אומר הרמה,
יש אומרים שלא מקרה ארון הקודש אלא הוא כמין ארגז
שאינו עשוי רק לכבוד התורה.
אבל ארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרה תשמיש קדושה.
יכול להיות שכן אם הספרים מתקלקלים בו או שמותר לתלם משם.
אומר,
מה עוד? אסור לכבס מטפחת של ספר תורה במי רגליים מפני עקב או עוד.
אפילו שזה יכול להיות שזה מנקה טוב, אבל לא עושים את זה. בכל מקרה,
לשים לב,
אם אני מדבר פה על ארון שכל תפקידו
לאחסן בו ספרי תורה,
או שזה כספת שנמצאת בקיר.
ובכספת הזאת שמים את כל הדברי קודש שישבים את הכנסת.
גם רימונים, וגם את הכסף, וגם אני יודע מה.
כספת.
זה לא קדושה של ספר תורה, אבל הארון ששמים בו רק ספר תורה,
יש לו קדושה של ספר תורה. תשמיש קדושה. זאת אומרת, זה לא אותה קדושה של ספר תורה, אבל זה תשמיש קדושה. טוב.
בואו נראה את המשנה ברורה על הסעיף הזה, סעיף ג'.
בואו, אתם יודעים, נגמר סעיף ד', כי זה גם קשור לעניין.
סעיף ד' אומר על שולחן ערוך, מטפחות ספר תורה
שבלוי יכולים לעשות מהן תכריכים למת מצווה.
זה לא סתם למת.
מת מצווה, וזוהי גניזתם, כי אמרנו שצריכים לגנוז אותם.
מה נגנוז אותם? סתם ככה?
תעשו תכריכים למת מצווה.
טוב, השאלה גם איזה מטפחות ואתם יודעים מה הם עשויים,
אם זה מתאים.
אבל דווקא מת מצווה.
מה זה מת מצווה?
מי שאין לו,
קוברים.
האם היום בארץ יש מת מצווה?
אני עכשיו חושב על זה.
אין מי שיקבור אותו?
בית חולים הודיע לחברה קדישא,
ולמה חברה קדישא תקבור?
כי ביטוח לאומי משלם לה.
הבנו את הסיבוב שלי, איזה רגע עלה לי ככה, בסדר?
פעם היו צריכים לשלם, אין מי שישלם, מת מצווה.
טוב, מאיפה לוקחים? ניקח מקופת הציבור, ניקח מפה,
ניקח משם, וזה גם תכריכים למת מצווה.
היום,
כל בן אדם, יש מי שיקבור אותו.
למה?
יש מימון ממשלתי. ביטוח לאומי.
זה לא ממשלתי.
זה ביטוח שאנחנו חוסכים בו.
בסדר, זה ברור.
יכול להיות שאת המצבה,
אסור, אני יודע מה, זה כלול, זה לא כלול.
כיסוי, אבל קבורה עצמה
היא ממומנת על ידי
הביטוח הלאומי.
אין בן אדם שאין לו מימון.
אז יכול להיות שאין דבר כזה בית מצווה.
טוב, לקחו לנו מצווה. מצד שני, עשו טעות, ברוך השם, להתפתחות.
טוב, סעיף ג' עובר על השולחן, המשנה ברורה,
תשמישי קדושה, סעיף קטן ו',
והיינו שאף
שבתשמישי מצווה קיימה להם בסימן כא',
שלאחר שעבר מצוותן מותר לזורקן,
בתשמישי קדושה אינו כן,
אלא אף לאחר שנתבלו והם ראויים עוד לתשמישן,
מכל מקום יש בהם קדושה וצריך לגונזן.
וגם אסור להשתמש בהם שום תשמיש.
ודווקא תשמיש קדושה עצמה,
אבל דבר המשמש לתשמיש קדושה,
והוא הנקרא תשמיש דה תשמיש,
זה ראינו ברמה בהמשך,
אין בו קדושה ומותר להשתמש בהם אף בעודם קיימים.
זה מה שאמרנו שקיות,
תיק שספרים, היינו תורה, נביאים וכתובים שהם קדושה.
והתיק הוה תשמיש לקדושה.
והוא עדין לשאר ספרי קודש,
ומה שכתב, ורצועות תפילין הוא הדין לתיק שלהם, וכל זה בין בשל יד בין בשל ראש.
מהו היום התיק של התפילין מבחינתנו?
הקופסה הפלסטית.
ואם מישהו בא ואמר, אני מייחד
תיק לתפילין ואשתמש בזה לתפילין,
התיק של התפילין, לא שקית ניילון, התיק של התפילין,
אז ברור שיש לזה קדושה, יש תשמיש של קדושה,
ברור, כי הוא מייחד אותו.
בסדר, שים לב לדבר.
והארגז
מהרש שאוכל לכך,
אפילו אם עדיין לא נתנו רק פעם אחת.
או שלא אוכל לרר בתחילה, אך שרגיל ליטש שם בקביעות.
גם כן התקדש על ידי זה. כי נזכר בסימנים מבית משנה ברורה סעיף קטנטט וכ״ד אין שם.
זאת אומרת, זה מה שאמרנו,
הזמנה מילתא או הזמנה לאו מילתא.
בן אדם
קנה בחנות תיק לתפילין.
מה כתוב על התיק?
תפילין.
בא הביתה, מסתכל על התיק,
אני חושב שלתפילין שלי מגיע בגד יותר מהודר,
יותר גדול.
מה עושים עם התיק הזה?
קנה תיק לתפילין,
הוא הזמין אותו לתפילין.
מה הוא עושה איתו?
למה? מה שהוא רוצה.
יפה.
מה אומר פה המשנה ברורה?
אם הוא הזמין אותו והשתמש בו אפילו פעם אחת,
אז הוא מקבל את קדושתו.
הזמנה לאו מילתא, זה סימן מלבין, הזמנה לאו מילתא, הזמנה היא לא קובעת.
מה שקובע, אם הייתה הזמנה ושימוש אפילו פעם אחת.
אבל אם הוא לא הזמין אותו,
השתמש בו בלי הזמנה,
אם השתמש בו בצורה קבועה, הווי אומר יותר משלוש פעמים,
אז יש לו קדושה.
בסדר?
עכשיו לשים לב, אנחנו כשהולכים ברחובות,
אם יש מה שנקרא מבואות המטונפים,
אי אפשר לעבור עם תפילין במבואות המטונפים, אלא אם כן הם מונחים
בשני כיסויים,
וחייב שאחד מהם יהיה
שאינו מיוחד לו.
כי אם הוא מיוחד לו,
אז אפילו 30 כיסויים זה נקרא כיסוי אחד.
לכן תמיד אנחנו צריכים לדעת
שכשאנחנו
מכניסים את התפילין לתיק שלהם שכתוב עליו תפילין,
נסביר אותו בתוך שקית ניילון, בתוך תיק ניילון, מה אנחנו צריכים להגיד מראש?
שהתיק ניילון הוא לא בקידושת תפילין, לא מיוחד לתפילין.
מה הכנסתי לתוך התיק ניילון הזה?
גם טלית, גם סידור,
כסף של ויברך דוד,
ראי,
כל מיני דברים.
אבל אם זה תיק שמיוחד לתפילין, אני יכול לשים בפנים ראי?
מראה יותר נכון?
מה פתאום?
שם לב מה אני אומר?
אבל אם הוא מובנה בתוך הקופסה,
טוב, זה מובנה מלכתחילה, אין לי בעיה.
זה נושא ברור.
אני צריך שני כיסויים, אחד המיוחד לו ואחד שאינו מיוחד לו.
אבל אם אני משתמש כמו שמפה ישנה ברורה קבועה,
אז כבר אני הפך להיות מיוחד לו.
טוב.
תפידנית זה תיק שמיועד לתפילית.
דבר אחד רק אני אומר,
זה כבר הערה שקיבלתי לפני שבוע, לא ידעתי את זה. אם הייתי שואל אותי לפני שבוע הייתי יודע.
ולא חשבתי על זה, אבל עכשיו אנחנו חושבים על זה. זה דבר שהוא צריך להיות ככה.
הרי התפידנית זה פלסטיק.
כיף שתפידנית זה פלסטיק זה לא נושם.
אלא אם כן יגיד מישהו שמייצר תפידנית שהוא עושה שם אחורים כדי שזה ינשום.
תפילין הם עור.
הקלף הוא מעור.
זה דבר שבא מהחי.
הוא חייב לנשום.
אם סגרת אותו בתוך שקית ניילון אתה יכול ליצור איפוש סגור.
אחרי חוזרים תמיד בבד.
דברים שצריכים לנשום, אתה שם בבד.
ולכן, אם מישהו בא ושם את התפילין שלו לאורך זמן,
שנים,
בפלסטיק סגור,
אני הייתי אומר שלאוורר.
זאת אומרת,
כשצריכים משתמשים בצפידנית, אבל לא ישתמש בזה קבוע.
מי שהולך לצבא, אני יודע מה, במה, בסדר.
כי אני ראיתי לאחרונה שיש אנשים שאצלם זה קבוע שמשתמשים בזה. ראיתם?
סתם עכשיו עוד פעם, דעתי עכשיו, דעתי.
עד עכשיו דיברנו על צורך התפילין, דעתי.
נראה לי שזה לא מכובד.
בסדר, זה צינורות, עזבו.
לא צריך להגיד יותר מזה.
זה לא מכובד.
אני לא מדבר על זדנים מלכתיים, זה עומד על זה, זה עומד על זה, זה שוכב, זה עומד. עזבו, לא דיברנו על זה.
דיברנו על הצד היותר.
תפילין, שימו אותם בתיק מכובד, שימו אותם במקום טוב, הרי יש לך את הקופסה טלסטית,
שזה שומר עליה.
טוב, אתה הולך, לא יודע לאן, בצבא, אתה מפחד.
מישהו ידרוך על זה או משהו בדומה.
בסדר, יש צורך, אז ברוך השם, יש טכנולוגיה, המציאו דברים טובים.
אנחנו בעד המצאות חדשות.
אבל כל דבר, לשים אותו באיזון המתאים לו,
במקום המתאים לו.
אני לא חושב, או יותר נכון, אני חושב שלא כדאי,
לא ראוי, לא יפה,
להשתמש קבוע בטפידנית.
אני רואה שזה מתחיל לרוץ.
סליחה מכל המוכרים,
אבל
יקנו, יקנו בכל מקרה. למה?
הולכים לצבא, בכל מקרה.
השתמשו, יקנו, לא יורידו את המכירות,
לא פגעתי באף אחד.
בסדר?
הייתם נקיים מהשיעור מישראל.
טוב,
אז אמרנו, כיסא שנותנים עליו,
סליחה, ארגז שנותנים בו ספר תורה. אומר המשנה ברוך הוא אסיף קטן ט'
כמשמע לאן דלא נמלדי לשמירה בעלמא העביד ולא לכבוד,
ואין על הארגז שם תשמיש קדושה.
באותן תיבות המיוחדות לשים שם ספרים שלנו, שספרים מכוסים בנייר ובעור ובקרשים,
מקרה תיבת תשמיש של תשמיש.
ואף שבארגז שנותנים בו ספר תורה, כמה לנו, אפילו הספר תורה מונחת בתיק, אפילו האחיה בארגז
תשמיש קדושה, כמבואר בהורי דיאס, סימן רפ״ב, סעיף יב.
אפשר שהארגז שם נשאר, שעשוי לכבוד ספר תורה.
למה? כי עושים ארון מיוחד
לספר תורה. ברגע שעושים ארון מיוחד לספר תורה, זה כבר כבוד.
ואם זה לכבודו, זה כבר נקרא תשמיש
של קדושה. אבל אם סתם שמים אותו באיזשהו ארגז,
זה לא לכבודו, זה לשומרו.
אז זה תשמיש את תשמיש.
כדעית בגמרא, מה שאין כן באלו התיבות שעשוי רק לשמירה בעלמא. וכיסא הוא השולחן שעומד על הבימה.
ואף שעליו מונח מטפחת,
ועל המטפחת מונח הספר תורה,
אם כן השולחן אינו אלא תשמיש את תשמיש.
אפילו לא הכי דין תשמיש קדושה יש לו, משום שלפעמים נותנים עליו הספר תורה בלא מתפחד.
ווילון שתול, אם הוא הפרוכת, והיינו למנהג התלמוד,
שהיו לפעמים מניחים ספר תורה עליה,
או שהיו מכסים בה ספר תורה.
ונראה שהיה זה דבר מצוי בזמנם, דהים לו כן עוול תשמיש אקראי ועלמא,
ואין על זה שם תשמיש קדושה.
אבל עאידה דלא נגינה, אחי, יביא לרק תשמיש של תשמיש. וזהו שהגיעה רמת אלקמן בסעיף ו'
בהגהה.
זאת אומרת, הם עושים את זה רק תשמיש שתשמיש,
אבל עוד פעם,
השאלה היא אם מישהו נותן פרוכת לבית הכנסת
וכותב על זה פסוקים,
וכותב על זה לא יודע מה עוד כמה דברים,
זה הכל לכבוד
הספר תורה.
הדבר היחיד שאני יכול להגיד,
מה שאמרתי מקודם, שהוא פשוט לא נוגע בספר תורה.
אין לו שום מגע.
בין הפרוכת לבין הספר תורה יש את הדלתות של אהרון גם.
אין אפשרות שיהיה מגע.
אז אולי יש כאלה שעושים גם פרוכת בתוך הארון לפני הדלתות.
זה אולי, תגיד, בסדר, הספר תורה מתכסף בזה לפעמים, או משהו בדומה.
אבל הפרוכת החיצונית,
יש לה פחות קדושה.
טוב,
יש בהם קדושה, והוא הדין מקק ספרים ומקק מטפחותיהם.
הכוונה היא הפרורים.
ועלינו רקם של הספרים והמטפחת שנעשה על ידי התולעת האוכלתם, השם ישמור.
וצריך לגונזן, היינו אחר שנתבלו ואין עומדים בתשמישן עוד.
אפילו אך יש בהם קדושה ואסור להשתמש בהם או לזורקן,
ועל כן יגנזם ממקום משומר.
רשאי כן תשמיש של תשמיש, אפילו בעודן קיימים,
מותר ליהנות מהם.
ודווקא, אומר הרמה, הדבר שמניחים בהם דבר קדושה,
זה הרמה, זה הכלל,
כולל שנוגע ממש בקדושה בלי הפסק,
אף על פי שאין כל כך לכבוד, רק קצת שמירה כמו ארגז,
ואפו כארון בחום אשור רק לשמירה בעלמא,
כספת צדדית מבית הכנסת,
ולכבוד, אף על פי שאין נוגע בכך, כמו תעשה כסף
ומכסה על הקרשים.
הואיל ומונח על הקדושה, מה זה תעשה כסף?
רימונים, כתר, טס,
לוחות הברית, כל מיני שזה לכבוד, זה מונח על הספר תורה.
הואיל ומונח על הקדושה, אף על פי שיש הפסק, תשמיש קדושה, הווה.
מאשר עקל פרוכת שלנו בסעיף ו... אבל גם זה דבר יקר וכבוד הוא
מכל מקום כמחיצה ואין מונח כלל על הקדושה.
והם הביאו הולכה, מה שכתבנו בשם הגר בזה.
המכסה שהיה לקרשים, שדרכם היה לעשות לספרים טיק של קרשים,
ועליהם היו מכסים במכסה לנוי ולכבוד.
מי עושה ככה עד היום?
ספרדים.
המשלב הוא רק כותב, ככה היו נוהגים.
ואוה, שהוא עשוי לכבוד, לכבוד, לכבוד הקדושה, לכן נחשבת לתשמש קדושה.
אף שאינה נוגעת בקדושה עצמה.
טוב, הקיר שבנוי בחומה, אמרנו שזה כמו,
בסך הכול, כספת.
זה לא לכבוד, אלא לשמירה בלבד.
אם מתקלקלים, זה גם צריך לשים לב, כשמניחים ספר תורה בארון, יש ארונות מתכת שהן
תוך ארון קודש, כספת כזאת,
חייב שיהיה אוורור או חומר שמונע לחות.
כי במתכת, בהפרשי טמפרטורה,
נוצרת לחות, והלחות הזאת יכולה
לקלקל ספרי תורה ולעשות עליהם איזה רושם שחור כזה.
בקיצור, ספרי תורה לא מתוחזקים טוב במקום שהוא מתכת.
לכן, מה עושים?
אני חושב שהם מוכרים את זה גם.
להבדיל, להבדיל.
קנינו פעם מוצרי אלקטרוניקה,
נעליים, יש בפנים שקית,
אתם יודעים מה?
הארגז של הרימונים בצבא.
יש בפנים שקית, מה יש בה?
חומר שסוחב, סופח לחוט.
יש קופסה כזאת שאפשר לשים בארון קודש.
אני חושב שהם מוכרים את זה גם.
נשים בארון קודש על מנת שלא תהיה תקלה בספרי תורה.
ספרי תורה צריכים תחזוקה,
כמו כל דבר חי,
ואור.
ולכן צריך לשים לב שלא תהיה לחות, כי בלחות
הדיור גם הוא לא עמיד ברטיבות.
אחד הדברים שאנחנו תמיד אומרים,
היזהר מי שעולה לתורה, לא להתעטש כלפי ספר תורה. חוץ מזה שזה לא מכובד, אלא
מספיק שזה ככה טיפה של רוק על אות,
שיכול לפסול ספר תורה.
גם הקורא בתורה הוא,
איך אומרים? צריך מאוד זהירות.
טוב,
איפה אנחנו?
מתקלקלים כאלו ראוי בעיקר, אבל לא חלה עליו שם קדושה.
מותר להתלהם משם, הוא רוצה לומר
שאיתו לספר תורה מותר לסתור אותו מקום.
ולא רק תשמישי קדושה, שאין לקלקלה.
למה? כי זה דבר שבסופו של דבר
לא עוזר לנו בספר תורה.
מפחד שספר תורה ואוהדים של תשמישי קדושה,
ומי רגליים ואוהדים וכל דבר המסריח, כמו ממשרה של פשטן
ואיך היוצא בזה.
זאת אומרת, אנחנו גם מכבסים.
היום בכלל יש דבר פשוט, נותנים את זה לניקוי יבש.
בסדר?
אין לנו שום בעיה שריח לא נעים,
בסוף הכל חוזר לריח נעים. סעיף ד',
אפשר להשתמש במטפחות של ספר תורה על אמת מצווה, שצרכיו מוטלים על צורכי ציבור.
אז זה מה שאמרנו,
שבאמת כל הציבור צריך להשתתף באמת
מצווה.
היום יש ביטוח לאומי,
אז את המטפחות של ספר תורה צריך
לגנוז אותן ולשים אותן בכבוד בידי מקום אחר.
טוב, בעזרת השם, בשבוע הבא נראה את סעיף ה' בקנד,
ספר תורה שבלע.
זה כבר,
איך אומרים?
החפץ הכי קדוש יש לנו,
ספר תורה.
מה עושים בו?
אם חסרי שלום הוא בלע, אפשר כבר לתקן.
בעזרת השם, אנחנו בשבוע הבא נמשיך.
קנדס ופה, כל טוב, שלום.
