תודה, סליחה.
טוב, רבותיי, צהריים טובים.
אנחנו פותחים, עכשיו זה ימי קורונה כאלה,
ובגלגול הקודם של השיעורים שלנו בתנ״ך אנחנו היינו באמצע ספר מלכים,
תקופת אלישע הנביא,
אבל גם הקבוצה כאן חדשה וגם זה,
וגם חודש אלול בכל מקרה,
אז חשבתי עלה בדעתי שאנחנו נלמד ביחד ספר יונה.
ספר יונה שקוראים אותו בתפילת מנחה,
של יום כיפור,
והוא יחידה תנכית עצמאית,
כמעט לזה בשיעורים שיש לנו, יש לנו עוד ארבעה שיעורים עד,
עד, יש לך,
אתה חושב מתאים הסטנדר כאן או איך שבא לך?
מסביב, אין בעיה, סבבה.
מה?
כן, ויש לנו באמצע,
ראש השנה נופל על יום ראשון, אז יש לנו פחות שיעור אחד,
ואז בחורף נראה מה נעשה, אם נמשיך את מלאכי מהאמצע או שנתחיל כבר משהו חדש, נראה.
בסדר, מתאים לכם?
יפה, זה מה שחשוב שבזהותים לכם, וזה משמח גם אותי, כולו, בלי יוצא מן הכלל.
טוב,
ספר יונה,
ספר יונה, אז קודם כל הקדמה קצרה
על הספר הזה.
הספר הזה הוא ספר תמוה.
מדוע?
מפני שהספר הזה מדבר כיחידה סגורה על משהו שלא קשור לעם ישראל, לכאורה.
נכון? הפסוק שפותח את ספר יונה,
ויהי דבר אדוני אל יונה בין עמיתי לאמור קום לך אל ננבה העיר הגדולה
וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי. ננבה זו בירת ממלכת אשור.
אז למה זה מעניין אותנו הדבר הזה מבחינה תנכית
וגם למה זה מעניין אותנו מבחינה מוסרית נקרא לזה ככה.
אז מבחינה תנכית
קודם כל בואו נענה על זה זה מעניין אותנו מפני שאשור
באותם ימים שיונה הנביא פועל
זוהי הממלכה האזורית, האימפריה האזורית,
שהיא בעצם נלחמת
בכל האזור וגם בשבטי ישראל.
ואנחנו יודעים מן ההמשך, בסופו של דבר,
שמה שקרה זה שהיא כבשה את ממלכת ישראל והגלתה את עשרת השבטים.
אז אומנם זה לא נוגע בעם ישראל ישירות,
אבל זה דומה לפרקים אחרים שמצאנו בתנ״ך,
שבהם הנביא ירמיהו, לדוגמה, מתנבא על מצרים,
מתנבא על בבל,
מתנבא על צידון, כל מיני עמים שמקיפים אותנו,
ויש משמעות גדולה לעובדה
אם הם נענשים או לא נענשים, כי בסופו של דבר זה יפנה כלפינו.
אז זה מבחינת תנכית.
מבחינה מוסרית,
אומר המשנה ברורה שהסיבה שקוראים את ספר יונה ביום כיפור במנחה
זה כדי לדעת שאדם יחיד וגם ציבור לא יכולים לברוח מהתיקון והשליחות שלהם.
יש עליך שליחות,
כל אחד מאיתנו נשלח לעולם
למטרה מסוימת, לפעמים ליותר ממטרה אחת,
ואי אפשר לברוח מהשליחות הזאת, צריך למלא אותה,
ואם זה לא קורה בגלגול הזה, אז חוזרים לעוד סיבוב.
כן?
כאילו זה...
וביום כיפור,
אני כבר עושה כאילו סוג של ספוילר, אני מתחיל כזה מהסוף, אבל
ביום כיפור, אנחנו לקראת סוף יום כיפור,
קוראים שוב פעם את ההצהרה, מה אתה חושב,
שהקדוש ברוך הוא סלח לך על כל העוונות כדי שתוכל להמשיך את הסטלבט שלך?
הרב עובדיה,
זכר צדיק לברכה, כשהייתי בכיתה יא',
הוא הגיע לפתח תקווה בחודש אלוז,
לעצרת תשובה כזאת. אז הלכתי לשמוע, הגדול הדור.
זה היה ברחבת העירייה,
היו אלפי אנשים,
והרב עלה ודיבר,
אני זוכר משהו אחד שהוא אמר, הוא דיבר על הווידוי.
הוא אומר, הווידוי צריך להיות וידוי אמיתי,
אדם מתוודה באמת,
ולא סתם. ואז הוא אומר, למשל,
שמשל אחד בא לקנות קמח אצל הסוחר.
הוא אומר, אני רוצה 10 קילו קמח.
הוא אומר לו, בבקשה, הנה יש פה שק, תמלא לעצמך.
אז הוא לוקח את השק, ממלא, ממלא, ממלא,
ואז הוא אומר למוכר, אדוני, נכנס פה רק 9 קילו, לא 10. הוא אומר לו, הוא מוכר, זוז, זוז, לוקח את השק,
נותן ככה מכות מהצד, מלמטה,
קמח יורד, אומרים לו בבקשה,
הנה יש לך מקום לעוד קילו.
כך אומר, יש אנשים, השק העבירות שלהם מלא.
הם עושים ככה, אשמנו, בגדנו, העבירות יורדות,
נהיה מקום לעבירות חדשות.
לא ככה אתה עושה, אלא
וידוי אמיתי.
אז בתפילת מנחה של יום הכיפורים אנחנו קוראים את ספר עליונה כדי לדעת,
לזכור,
שמה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו מחילה וסליחה וכפרה
ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה,
זה לא כדי שנסתלב ונשב אחרי זה גב על גב, איזה כיף,
מכו לנו, אפשר להמשיך את החגיגות.
אלא כדי שנתחבר מחדש לשליחות שלנו, לייעוד שלנו.
כל אחד עם השליחות שלו, כל אחד קיבל איזה שליחות בעולם.
אחד זה בחינוך,
ואחד זה בבניין הארץ,
ואחד זה בחסד,
ואחד זה בתרומה,
כל הדברים שהוא מרגיש שהשליחות שלו עוד יותר הוציאו אותה אל הפועל, המילה שליח היא מילה מאוד מאוד מרכזית.
בסדר?
אז זה כאילו איזה מין אמירה כוללת כזאת.
אבל על גבי האמירה הזאת אנחנו רוצים ללכת ולהעמיק בתוך
הספר הזה ולנסות להבין מה פשר
התהליך שעובר הנביא יונה.
לפני שנתחיל את ספר יונה
אני רוצה שנעשה היכרות עם הדמות.
היכרות עם הדמות.
בסדר?
כי זה מאוד חשוב לדעת
במי אנחנו עוסקים.
אז חז״ל אומרים לנו דבר,
אומרים לנו שני דברים. קודם כל, יונה בן אמיתי מופיע בתנ״ך.
לפני
ספר יונה,
ואיך קוראים לך?
שמואל. שמואל כמעט צודק, לא צודק, כמעט צודק.
הוא לא הבן של אלישע יחיא, הוא לא הבן של אליהו יחיא.
אליהו. אליהו. הבן של אלישע יחיא זה חבקוק.
את חובקת בן.
הבן שאליהו החיה זה יונה בן אמיתי.
אמיתי, בואו, תלכו איתי רגע לספר מלכים.
כן.
בדיוק.
לכו בבקשה לספר מלכים, פרק י״ז.
בואו נראה.
בואו נלמד את הפרק הזה בתור פתיחה.
ויהי דבר אדוני אליו לאמור, אני קורא מפרק י״ז פסוק ח'.
ויהי דבר אדוני אליו לאמור, קום לך צרפתה.
כתוב בזה שיעור מלכים, אז סיטטתי על מלכים.
קום לך צרפתה אשר לצידון,
וישבת שם, הנה צביתי שם אישה אלמנה לכלכלך.
ותאמר לך צרפתה ואבוא אל פתח העיר, והנה שם אישה אלמנה מקוששת עצים.
ויקרא אליה ויאמר, קחינה לי מעט מים, בקה לי ואשתה.
ותלך לקחת ויקרא אליה, ויאמר, לקחינה לי פת לחם בידך.
ותאמר, חי אדוני אלוהיך אם יש לי מעוג,
כי מלוא כף קמח בקד ומעט שמעון בצפחת,
ונמין מקוששת שניים עצים ובאתי בעשיתי ולי ולבני ואכלו ואמרתי לו אין לי אין לי אתה כאילו יש לי רק את זה.
ויאמר אליהו אל תראי אל תפחדי בואי עשי כדברך אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה.
מה הוא דורש אליהו?
לא למה אמונה טוטלית את מאמינה בי או לא מאמינה בי כן אני מאמינה בך אבל קודם כל לא אם את מאמינה בי עד הסוף
כאילו זה תביעת אמת
נוקבת.
אם את מאמינה בי, עד הסוף.
תני לי קודם.
כי כה אמר אדוני אלוהי ישראל,
קד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת אדוני גשם על פני האדמה.
יש ישועה,
יש נס, אבל הוא תלוי במה?
ברמת האמונה המוחלטת שלך.
אין כאילו משחקים, אין...
היא עשתה את זה או לא עשתה את זה?
ותלך ותעשה כדבר אליהו,
ותאכל יש פה קריאה כתיב.
כתוב ותאכל הוא והיא
ובעיתה ימים,
זה בכתיב.
כלומר, היה ראוי שזה מה שיהיה, אבל בפועל מה היה?
היא והוא.
כלומר, היא לא עמדה בזה.
היא לא עמדה בניסיון.
אפשר גם להבין אותה, אבל בניסיון היא לא עמדה.
כד הקמח לא קלטה וצפרה וכו', ואז,
ויהי אחר הדברים האלה, חלה בן האישה בעלת הבית, ויהי חוליו חזק מאוד עד אשר לא נתנה בנשמה.
אפשר להבין למה, מכיוון שמגיע אליהו, כל עוד אליהו לא הגיע, תכף היא תגיד את זה במפורש, כל עוד אליהו לא הגיע.
גם אם היא לא הייתה על רמת הקשקל של האמת, הכל בסדר. אבל ברגע שהגיע אליהו, הדרישות נהיו טוטליות. כאילו, אין משחק, כל סטייה מהאמת, בום.
ואתה אומר אליהו, מה לי ולך, איש האלוהים,
באת אליי להזכיר את עווני ולהמית את בני?
כאילו, לידך,
כולנו יוצאים לה בסדר. כל עוד שהגעת, הכול יוצא בסדר, אני אישה טובה וזה, פתאום לידך, הדרישות שלך הן כאלה גבוהות,
כאלה טוטליות, כאלה נחרצות,
שאני יוצאת לה בסדר.
ויאמר אליה תני לי את בנך, ויקחהו מחיקה,
ויעלהו אל העלייה אשר הוא יושב שם, וישכיבהו על מיתתו.
ויקרא אל אדוני ויאמר, אדוני אלוהי, גם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, ריאות על עמית את בנה.
ויתמודד על הילד שלוש פעמים, ויקרא אל אדוני ויאמר אדוני אלוהי תשב נפש הילד הזה אל קרבו
וישמע אדוני בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו
ויחי
ויקח אליהו את הילד וירידו מן העלייה הביתה ויתנאו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך
ותאמר האישה אל אליהו
עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר אדוני בפיך אמת".
אז יכול להיות שמעכשיו לאליהו הנביא יש לו גם כינוי.
מה היה הכינוי שלו?
לא, לא, במקום להגיד שתי מילים, מי שבאמת תגיד את זה במילה אחת,
אמיתי או אמיתי, בסדר?
אז יונה בן אמיתי יכול להיות שלאבא שלו קראו אמיתי אבל יכול להיות שמכיוון שהוא קיבל חיים מבחינה רוחנית
מאליהו הנביא
אז הוא בן אמיתי אליהו שנקרא בפיך אמת
יונה זה היה השם שלו הקודם יכול להיות כן יש פה איזה
יונה איזה רחמנות ואיזה יפה. אז עכשיו אנחנו מבינים טיפה יותר על הרקע. כלומר, הוא בוודאי תלמיד של אליהו הנביא, הוא כמו בן רוחני שלו והוא גם תלמיד שלו. והדמות של אליהו הנביא היא דמות מאוד מאוד נוקבת,
מאוד מאוד לא מתפשרת,
מאוד מאוד לא דופקת חשבון,
מאוד תובעת את הכל. זה יונה בן אמיתי.
עכשיו,
לפני שנגיע לספר יונה,
יש עוד
מופע מאוד מעניין,
של עיני בן אמיתי בתנ״ך.
איפה?
בימי ירובעם בן יואש.
תסתכלו רגע מלאכים ב', פרק ט״ו י״ד, איפה זה היה?
פרק י״ד,
פסוק כ״ג.
בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה,
מלאך ירובעם בן יואש מלך ישראל בשומרון ארבעים ואחת שנה. זה המון זמן,
נכון?
ויהיה עשרה בעיני אדוני לא שר מכל חטאות ירובם בנבט אשר יחטיא את ישראל.
מה אמור להיות עכשיו בהמשך?
ויהיה יענישהו השם וישלח בהם את גדודי הרעב.
זה כאילו ההמשך הטבעי, נכון?
אבל אז כתוב אחרת. הוא השיב את גבול ישראל מלבו חמת עד ים הערבה,
כדבר אדוני אלוהי ישראל,
אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתן הנביא אשר מגת חפר.
כלומר הקדוש ברוך הוא שולח את יונה הנביא
להגיד לירובעם בן יואש המלך הרשע. למרות שאתה רשע,
הקדוש ברוך הוא החליט לרחב עליכם
ולהושיע אתכם,
כי הוא רואה שכבר אין לכם כוח.
כי ראה אדוני את עני ישראל מורה מאוד,
פסוק כ׳ו.
כי ראה אדוני את עני ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל.
הפסוק הזה הוא ציטוט של פסוק אחר בתורה.
כן, איפה זה?
בשירת האזינו.
בשירת האזינו,
כשהקדוש ברוך הוא מתאר שם את ההיסטוריה הזו, הוא אומר,
כשתהיה, יהיה זמן של
זמן של משבר, בשלב מסוים הקדוש ברוך הוא יגיד, טוב, אין להם כוח, ויראה אותם, ואפס עצור ואין עוזר לישראל.
נכון, איך כתוב בשירת האזינו?
כי הדין אדוני עמו ועל עבדיו יתנחם.
הקדוש ברוך הוא יתנחם עלינו.
למה?
כי יראה כאוזלת יד, ואפס עצור ועזוב,
ואמר אי אלוהים הוא, צור חסת יובו וכולי.
אז הוא יעזור לנו, כי לנו כבר לא יהיה כוח. הזוהר מדבר על זה הרבה מאוד, שבגאולה
הקדוש ברוך הוא יקים אותם.
זה כמו, הזוהר נותן משל, זה כמו בת מלך שכל פעם גירשו אותה מהארמון, כל פעם גירשו והיא חזרה. פעם אחת שגירשו כבר לא היה לה כוח.
אז היא נשכבה על הרצפה וכבר,
ואז המלך פתאום יש לו נקיפות מצפון, אז הוא יוצא החוצה ורואה אותה
זרוקה על הארץ, אז הוא מרים אותה.
בסדר?
אז גם כאן.
כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאוד,
ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל.
ולא דיבר אדוני למחות את שם ישראל מתחת השמיים ויושיעם ביד ירובעם בן יואש.
אז אם כך, השליחות הראשונה של יונה הנביא
היא שליחות חבל על הזמן.
הוא נשלח
לבשר לעם ישראל בשורה טובה, בשורה טובה.
כן, הכל טוב, הקב' אוהב אתכם,
סגולת ישראל,
למרות שאתם חוטאים, הקב' יושיע אתכם וכו' וכו'.
ואז מגיע ספר יונה.
בואו נראה.
לא? כן.
יונה בן אמיתי, חז״ל אומרים לנו.
אבל גם בגלל האמת, אמת ואמיתי.
כן.
טוב,
יונה.
בואו נראה את פרק א'.
ויהי דבר אדוני אל יונה בן אמיתי לאמור.
קום לך אל ננבי העיר הגדולה
וקרא עליה
כי עלתה רעתם לפניי.
ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני אדוני וירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש.
תרשיש זה קפריסין.
כמו היום.
ויתן שכרה וירד בה לבוא עמה אם תרשישה מלפני אדוני.
אדוני יטיל רוח גדולה אל הים וייסע הר גדול בים והאונייה חשבל יישבר.
ויראו המלאכים ויזעקו אשר אלוהיו ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים להקל מעליהם.
ויאני ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם.
ויקב אליו רב אחריו ואומר לו במלאך נרדם קום קרא לאלוהיך אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד.
ויאמרו ישן רעהו לכו ונפיל הגורלות ונדעה בשל למי
הרעה הגדולה הזאת לנו,
ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה.
ויאמרו אליו, אגיד הנה לנו באשר למי הרעה הזאת לנו,
מה מלאכתך ומעין תבוא מה ארצך ואי מי זה עם עתה.
ויאמר אליהם, הברא אנוכי בית אדוני אלוהי השמים אני ארא אשר עשה את העם בית היבשה,
ויראו האנשים מיראה גדולה,
ויאמרו אליו מה זאת עשית?
כי ידעו האנשים,
כי מלפני ה' הוא בורח, כי יגיד להם. טוב, בואו נעצור רגע כאן.
יש פה, בפרק הזה, שתי שאלות בסיסיות ברמה האמונית.
השאלה הראשונה זה למה יונה בורח
מלפני ה'.
השאלה השנייה, היותר עמוקה זה איך אפשר לברוח מלפני ה'.
הקב' נמצא
בכל מקור, נכון?
איך בכלל זה אפשרי?
תיאולוגית, כן? איך אפשר?
הרי שרנו בגן, בגן ההללים, השם הוא כאן, השם הוא שם,
שנמצא בכל העולם.
למעלה ומלפנים, למעטה ובצדדים.
מה שרתם על זה? זה לראות לי את זה באוויר.
אני גם טוב.
אני מכיר את זה ברוסית.
נייט נייט נייט ניקרו הכל מבוגד נבוא.
אין עוד שום בעולם חוץ מאלוהים אחד.
אז בואו ננסה להבין.
כשהקדוש ברוך הוא אומר ליונה לך אל ננוה העיר הגדולה,
הוא בעצם מבקש מיונה ללכת ולהחזיר בתשובה את העיר ננוה.
כן?
מה?
לא יהיו יהודים.
יש פה אמירה שאכפת לנו גם מהאנושות.
יונה לא רוצה כי יונה אומר, רגע, רגע, אני אחזיר אותם בתשובה, ומה יקרה?
מי יספוג מזה? מי בסוף?
העם שלי.
לא רוצה.
אני לא רוצה להיות חלק מחוליה בשרשרת
שעלול להיגרם ממנה
נזק לעם ישראל.
מפני שננבי היא בירת אשור,
ואשור, אנחנו הרי יודעים רטרואקטיבית,
זו הממלכה שהכי מאיימת על עם ישראל, הם כבר תקפו פעם אחת ונתקפו עוד פעם, בסוף גם באמת הם יגלו את כל עם ישראל.
אז אומר יונה, אתה שולח אותי להחזיר אותם בתשובה?
בשביל מה? כדי שהם אחרי זה,
כדי שהם אחרי זה, כדי שהם אחרי זה ילכו ויתקפו את עם ישראל? לא רוצה,
לא רוצה.
עכשיו, אז בואו ננסה להבין גם מה לומדים את זה,
מה אנחנו לומדים מיונה,
וגם,
יש לנו כאן מקום לשאול, רגע,
למה ננווה, במה זכתה ננווה שהקדוש ברוך הוא שולח לנביא?
בסדר? אז תכף ננסה להבין את זה. קודם כל, בואו נבין רגע על יונה. יונה מוכן לשלם מחיר כבד,
רוחני,
כדי לא לגרום נזק לעם ישראל.
מהו המחיר הכבד שהוא מוכן לשלם?
כשיונה יורד
אל האונייה והוא בעצם בורח תרשישה, הוא בעצם מתפטר מנבואתו.
כי יש לנו כלל, נבואה זה רק בארץ ישראל.
מה?
לא, הוא מגיע לאף פעם, שם הוא לוקח אוניה לתרשיש.
תרשיש זה לא בארץ ישראל.
נבואה זה רק בארץ ישראל.
אומר יונה, הבנתי.
אם אני, כחלק מתפקידי הנבואה שלי,
אמור להתנבא נבואה שתפגע בעם ישראל, אני מוותר על הנבואה.
אני,
או קודם כל הכלל הזה, אומר הכוזרי, זה רק מרגע שהגיעו לארץ ישראל.
ולכן הוא לא נכנס לזה, לכן הוא יכול להתנבא. והכוזרי אומר, או בה או בעבורה. כלומר, גם יחזקאל,
כיוון שהתחיל להתנבא בחוץ לארץ והוא מתנבא על ארץ ישראל, אז הוא ממשיך גם בחוץ, גם בבבל.
אבל בגדול, כשנביא עוזב את ארץ ישראל, מסתלקת ממנו אורח הקודש. אורח הקודש היא רק בארץ ישראל.
אתם יודעים למה הדבר דומה?
כמובן, תכפילו את זה פי אלפי אלפי אלפים.
נגיד שהיו אומרים למוצר, תקשיב,
אם אתה תמשיך לנגן, ייגרם מזה נזק לעם שלך.
אז בוא תפסיק לנגן.
בוא תפסיק לנגן.
אין לי חיים בלי נגינה.
אמרת לו שנשתגע, נתאבד, לא מוכן.
לנביא לוותר על נבואתו זה כמו לציפור לקטוף לה את הכנפיים, לקצוץ את הכנפיים.
זה לא איזה משהו צדדי בחיים. טוב, בסדר, אז יהיה בלי נבואה.
זה כמו שאתם מביאים לך איזה אוכל, אתה רוצה עם בטטה, בלי בטטה, טוב, שים בלי בטטה, מה יכול? טוב, שם טעים, לא משנה.
זה לא בטטה.
נבואה זה המהות של החיים של הנביא.
זו פסגת הדבקות האלוקית וכו' וכו'.
והוא לא מוכן לוותר על הכל כדי לא לגרום
שתיפול שערה אחת משערות ראשו של יהודי ארצה בגלל הנבואה אותי באופן עקיף.
ממי הוא למד את זה?
מאליהו?
לכאורה הפוך, אליהו נכנס בעם ישראל.
גם מאליהו היה צד כזה, אבל ממי הוא למד את זה?
ממי כולם לומדים את זה?
מי מי? רבם של הנביאים. מי זה רבם של הנביאים?
שם רבנו.
מה משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא?
או שאתה סולח להם,
בדיוק, אם לא אני מוותר על הנבואה, מוותר על הקשר איתך.
משה רבינו מדבר עם הקדוש ברוך הוא, האור האלוקי העליון, השכל הנבדל, הדבקות, תחשבו את הדבר שהכי הכי מענג אתכם, הדבקות האלוקית,
זו התחושה הכי הכי עמוקה. משה מוכן לוותר על הכל בשביל החוטאים האלה, כדי שלא ייגרם להם נזק.
זה א', ב', בלהיות
שליח ציבור או נביא בעם ישראל.
אתה קודם כל מוסר את הנפש עבורם ומוכן לוותר על
על המון המון מדרגות רוחניות שיש לך כדי שלא ייגרם להם נזק.
עכשיו, מה הבעיה בעמדה הזאת שזה כאילו מוציא את הקדוש ברוך הוא לא בסדר,
נכון?
כי יוצא שיונה יותר דואג לעם ישראל מהקדוש ברוך הוא.
אנחנו נצטרך להבין למה בסוף
מה שיונה רואה זה תמונה חלקית.
ואדרבן, אם ננווה, תחזור בתשובה,
יהיה בדבר הזה לימוד זכות הכי גדול גם לעם ישראל.
אבל לפני כן אנחנו רוצים רגע להבין מה הייתה הזכות של נינווה
הגדולה כל כך,
שבשבילה היא זכתה בכך ששולחים להם נביא,
מפורש, נביא,
נביא, נביא, שאומר להם תחזרו בתשובה, מה הם עשו?
שימו לב,
אני מחזיר אתכם
אחורה כמעט אלפיים שנה.
ברק לדוגמה גר ברעות מכבים.
מה הבניין הכי גבוה אצלכם? רעות?
כלום, שתי קומות, שתיים, יפה.
אני גר בפתח תקווה רחוב עד חולים אחד,
מגדלים הכל, כן?
כשאתה נוסע באיילון,
נוסע באיילון, מסתכל משמאלה, משמאל יש לך את
המגדל שרונה, מגדלי עזריאלי,
מגדל אביב, מגדלי.
מי הראשון שבנה מגדל?
ומי הפרויקטור של זה?
נמרוד.
למה הוא בנה מגדל?
למה הוא בנה מגדל?
מרד.
יש כאלה שמתארים שהוא בנה מגדל אגב איפה המגדל הגדול בעולם היום אתם יודעים דובאי דובאי ואנחנו הרי עכשיו יכולים לנסוע לשם אז קדימה יאללה
הנופש הבא זה דובאי
לא עולים ברגל אומרים שנמרוד אחת הסיבות שבגללו הוא בנה מגדל הוא רצה הוא בעצם האדם הראשון בהיסטוריה שרצה להפוך את עצמו לאליל
כן הוא אחרי זה היה מסי
לא, זה כן. אלי, אז אחרי הכול הוא בן אדם, בשר ודם.
הוא אומר לעצמו כן, אבל אם אני אבנה מגדל מאוד מאוד גבוה,
גבוה,
בתקופתם שלא היו מגדלים, אז כאילו, זה היה מגדל ענק,
כך אומרים.
ואני יעלה למעלה,
והמגדל הזה יגיע, זה בקעה, אתם יודעים שבבקעה הרבה פעמים העננים ככה יורדים נמוך,
והאנשים יסתכלו עליי מלמטה למעלה, ואני,
כשיהיה ענן, אני אצא מתוך הענן,
למרפסת של המגדל הזה,
אני אדבר איתה מלמעלה מתוך הענן.
איך זה נראה?
זה נראה על-טבעי.
זה נראה כאילו, זו הייתה המגלומניה שלו. הנמרוד
היה עסוק בלהגיד איך אני מעיף מפה
את אלוהים
ואני נהיה אלוהים החדש. מה כתוב על נמרוד?
הוא החל להיות גיבור ציד לפני השם.
על כן יאמר,
כנמרוד גיבור ציד לפני השם.
הפרשנים מסבירים שכגיבור ציד לפני השם הכוונה אומר,
נגיד הקדוש ברוך הוא עומד כאן, אני אעמוד לפניו ויסתיר אותו.
כמו שיש שמש,
אז מגיע ענן,
עומד לפניה ומסתיר את השמש, אומר, אני אהיה כל כך חזק,
כל כך עוצמתי,
כל כך גיבור,
כל כך דרמטי,
שכשכולם יסתכלו יגידו, זה אלוהים,
ולא אני אצליח להסתיר אותו בעוצמה שלי.
זה בעצם הניסיון הראשון לייסד אדם שמעריצים אותו ברמה כזאת. בהיסטוריה האחרונה אנחנו מכירים את זה נגיד מסטלין,
מכירים את זה מכאלה, שהתייחסו אליהם כאילו הם...
ושם יש פסוק מאוד מאוד מעניין.
אני מחזיר אתכם לסוף פרשת נח, תודה.
שמואל, אני רואה שאתה בקיא.
אני יכול לשאול אותך שאלה?
אני יכול לשאול אותך שאלה, שמואל?
שמואל, אני יכול לשאול אותך שאלה, אבל?
אני יכול לשאול אותך שאלה?
כן. טוב.
פעם הגיע מישהו בקיא לאדמוֹר הרָיַץ.
אז הוא אמר לו, אני אגיד לך
רצף של מילים,
תגיד לי איפה הם מופיעים בזה.
אז המילים זה, אחד, אני והוא, איש.
כשאתה יודע, תגיד לי.
בינתיים אני חוזר לפרשת נוח.
כתוב ככה, בפרק י',
פרק י', פסוק ח', וכוש ילד את נמרוד,
הוא החל להיות גיבור בארץ.
טוב, זה מה שתיארנו, גיבור בארץ, הכוונה מתחילה...
הוא היה גיבור ציד לפני אדוני, והסברנו מה זה לפני השם, נכון?
לא שהוא כאילו עובד את הקדוש ברוך הוא לא מנסה,
להסתיר אותו.
על כן יאמר, כנמרוד גיבור צייד לפני אדוני.
ותהי ראשית ממלכתו בבל,
ואנחנו מבינים שבבבל הוא עושה את הפרויקט של מגדל בבל.
תחשבו, בעת העתיקה דבר כזה דרמטי.
וערך ועקד וחלנה בארץ שנער.
פתאום יש פה פסוק.
מן הארץ ההיא יצא אשור.
ויבן את ננבה ואת רחובות עיר ואת כלך
ואת רסן בין ננבה ובין כלאך היא העיר הגדולה.
כלומר, מה קורה כאן?
אשור יוצא משם. למה הוא יוצא?
למה?
הוא יוצא ומה הוא עושה? איזה עיר הוא בונה?
ננבה ואיזה עוד?
מה זה ננבה? ננבה זה כמו נווה.
מה?
ואיזה עוד עיר?
רחובות. למה קוראים לעיר רחובות רחובות?
מה אתם רואים?
או כי היא בנויה לרוחב ולא לגובה.
כשאתה רוצה להידמות לאלוהים אתה תבנה משהו לגובה.
כשאתה אומר, אני בסך הכל בשר ובדם,
אני בן אדם, אני לא אלוהים, אלוהים בשמיים, אני על הארץ. אז אתה תבנה מה?
לרוחב.
אז אומרים ננבי,
המגלומרון המטורף הזה לא מתאים לנו.
מה, הוא השתגע על כל אמור? הוא רוצה שהוא
בשר ודם? הוא חושב שהוא אלוהים? יש אלוהים בשמיים, אנחנו רוצים לעבוד עצמו.
לא מתאים לנו פה כל האירוע הזה.
הם יוצאים מהמקום הזה ובונים כהתרסה עיר בדיוק הפוכה.
עיר שהיא לא לגובה, אלא היא
לרוחב.
סוג של ענווה,
וגם המילה נווה, קודם כל בנינווה וביונה, אתם שומעים שיש פה איזה משהו שהוא קשור, אבל גם המילה נווה,
א', יש בה אותיות של השם, יווה וא',
וגם נווה,
נווה זה בית מקדש, וגם נווה זה מקום, נווה מדבר, זה מקום שוב פעם מקום שטוח כזה.
כלומר, ביחס לאומות העולם,
אנשי נינווה מכירים בכך שהם בשר ודם,
ויש אלוהים בשמיים,
ולא צריך,
שהאדם לא צריך לדמות את עצמו לאלוהים, הוא לא צריך לשחק אותה מה שהוא לא.
על הפעולה הזאת שנעשתה בראשית ההיסטוריה, וזה דבר מאוד משמעותי,
ראשית הצירים.
תראו, לדוגמה, ארצות הברית של אמריקה זאת מדינה שראשית הצירים שלה
זה ברית.
כלומר, הם מדברים על
ראשית הצירים, וושינגטון וג'פרסון וכל הfounders של ארצות הברית,
אלה שנמצאים שם בהר הזה.
אז כאילו, ראשית הצירים זה דיבור של תנ״ך,
נכון? כאילו, אנחנו רוצים,
כן, ההצהרה האמריקאית מתחילה,
אנחנו מאמינים שכל בני אדם נבראו שווים ונתנו להם זכויות שוות על ידי בוראם,
הזכות לחירות, הזכות
לשגשוג וכו' וכו', זה ראשית הצירים.
זה מאוד משמעותי מאיפה אתה מתחיל.
כן,
זה הרבה יותר עמוק מזה.
ואין נאום הכתרה של נשיא אמריקאי שלא מוזכר בו שם השם ולא מוזכרת ביציאת מצרים.
יציאת מצרים.
מוזכירים את זה כל הזמן.
אז זה מאוד משמעותי בסוף.
אז ננווה, ראשית הצירים של המקום הזה,
הוא של ענווה ו...
מה קורה, שלומי?
מה? אני רואה אותך, מיד אני משתדרג לי על מצב רוח.
ארוך תהיה.
אז ננווה,
ראשית הצירים שלה זה שיש בה סוג של איזה ענווה, האם הם צדיקים? לא.
האם יש שם הרבה מאוד גזל? כן.
אבל דבר אחד כן יש שם, אנחנו בני אדם,
אנחנו לא עושים להיות מי שאנחנו לא.
ועל הראשית הצירים הזאת אומר הקדוש ברוך הוא ליונה, מגיע להם,
לך תתקן אותם.
יונה אומר, מה, אני אתקן אותם, ואחרי זה אני יודע מה יהיה,
והוא מסרב פקודה.
אבל זה בעצם הייתה המחשבה האלוקית.
בואו נמשיך.
איזה של מה, של יונה או של נינווה?
מה זאת אומרת, איזה תקופה, איפה, בתנ״ך, איפה,
סוף, לקראת סוף ימי בית ראשון, 150 שנה לפני חורבן בית ראשון,
כן,
לפני חורבן בית ראשון,
טוב,
הופה, מה אמרנו השם, שלמה, שלמה אמרו סי,
אומר לנו שלמה,
אומר לנו שלמה,
אמירה מאוד מעניינת,
מה זה הדבר הזה שיונה בכלל מתנגד?
מי שמך להתנגד?
כל התנ״ך
הוא נגד הטיעון הזה, בסדר?
בואו נעבור ונראה מי יתווכח עם הקדוש ברוך הוא.
כשהקדוש ברוך הוא אמר לו דברים שלא נראים לו.
נתחיל מההתחלה, אברהם אומר לקדוש ברוך הוא דברים חריפים מאוד,
נכון?
חלילה לך, השופט כל הארץ, לא יעשה משפט, חלילה לך למחות כצדיק, כרשע. איך אתה מתנהג?
הקדוש ברוך הוא יש לו נחת מזה.
נוח דווקא לא, נוח זה הייתה הקפדה עליו, שהוא לא יתווכח.
רק אמרו לו, אני הולך להשמיד את העולם, תעשה תיבה, אין בעיה, תעשה תיבה, תגיד משהו, תילחם, לא.
זה כאילו היה...
אברהם,
אתה מביא מדרשים עכשיו, אני מדבר איתך פסוקים.
משה רבנו בלי סוף מתווכח עם הקדוש ברוך הוא, נכון?
רב איתו.
גדעון מתווכח עם המלאך.
בי השם, האש השם בקרבנו עם עין, נכון?
מי מי?
יעקב טוב, כן, אפשר להגיד אולי.
אז יש לנו אברהם, יש לנו משה, יש לנו גדעון,
חבקוק הנביא,
מטיח דברים כלפי מעלה.
כלומר,
בהחלט,
הקב' הוא, אדרבה, הוא מצפה.
הוא מצפה שאם הוא אומר לנו דברים שאנחנו,
שהם נראים לנו לא בסדר, שנתווכח איתו.
בסדר?
בסוף, בסוף אברהם,
מה אברהם חשב? הקב' הוא לא יודע לספור עד חמישים?
הקב' אומר לו, אדרבה.
ויש לי עוד מהלך שלם שאם אברהם לא היה מתווכח עם הקב' הוא היה מפסיד את הכל.
העובדה שהוא מתווכח, הוא אומר, אני לא מוותר.
ודוד המלך בתהילים מלא מתווכח עם הקדוש ברוך הוא, מלא.
אלי, אלי, למה עזבתני?
רחוק, אתה עוזב אותי, מה זה, למה אתה עוזב אותי?
כן, וכו' וכו'.
אז אדרבה,
אומר הנביא, אני לא מוכן.
ירמיהו מתווכח עם הקדוש ברוך הוא. הוא מתווכח, הוא מתווכח. כן.
טוב, בואו נמשיך.
בספר, אז אני חוזר רגע לספר יונה.
כמו שאמרנו, יונה יורד אל הספינה ונעלה.
ואז מתחיל הבלגן, מתחיל סער גדול בים.
הפרק הזה, פרק א',
מתאר לנו בצורה מאוד מאוד מדויקת איך נראית תשובה מהירה.
יש לנו שתי מדרגות, אנחנו נתשובה מהאהבה ותשובה מהירה.
תשובה מהירה, האדם חוזר בתשובה כי הוא מפחד מעונש,
כי הוא מפחד מכאפה, כי הוא מפחד מאיזה משהו, אז הוא חוזר בתשובה. ופרק א' מתאר לנו בצורה מדויקת איך נראית תשובה מהירה. קודם כל כתוב, ויראו המלאכים
וייזעקוי של אלוהיו, והטילו את הכלים אשר באונייה אל הים, להקל מעליהם. התחילים לזרוק את הכלים, לזרוק את ה...
כן?
יש איזה הרבה בדיחות, אתם מכירים?
היה יהודי שנסע מאירופה לגולדנר מדינה, ככה היו קוראים לה אמריקה.
ובאמצע הדרך כבר התחיל קצת סערה וביקשו מכל אחד שיזרוק את החפצים הים, אמרו, זה דבר שזרק את התפילין.
הולכים לאמריקה, צריך...
יש בדיחה אנטישמית גם.
שהיה פעם...
אוקיי, נסעו בספינה והתחילה הסערה, אז אמרו טוב, יאללה.
היה ספילה עם תפוזים, אז דבר ראשון זרקו את ארגזי התפוזים.
טוב,
לא הספיק.
היה שם גם אפרו-אמריקנים כאלה.
אמרו טוב, יאללה, אין מה באים בתור.
ברקו גם אותה.
לא הספיק, אין ברירה, לקחו את היהודי, זרקו גם אותו.
אחרי כמה זמן תפסו לוויתן.
פתחו את הבטן, ראו את היהודי יושב על הארגז ומוכר תפוזים לכושי.
יש עוד בדיחה,
והפעם על מטוס,
מטוס אחד ככה, אתה תכנס למצוקה,
אתה צריך לזרוק אנשים,
תסתכל אחורה במראה לראות מי יש לו, הוא רואה שיש,
עכשיו הצווית הרי סוערת על כל אלה שיורים, הוא רואה שיש לו מלא אפרו-אמריקנים במטוס,
אבל הוא לא רוצה להיות גזעני, אז הוא אומר ברמקו,
you are in a very very bad situation,
כל מי שהכינוי שלו מתחיל ב-A,
אפרו-אמריקאנס,
צריך לקפוץ.
אז הבן אומר לאבא, אבא, he means to us, we are אפרו-אמריקאנס,
טוב, הוא רואה שהם לא זזים.
אז הוא אומר, אוקיי,
כל מי שהשם שלו הוא ב-B צריך לקפוץ.
אז הבן אומר לאבא, he means to us, נכון?
black, we are black.
לא, לא, לא, לא, זה לא אנחנו.
טייס ראש הזה לא עוזר, אז הוא אומר, אוקיי,
כל מי שהכינוס שלו מתחיל ב-C צריך לקפוץ.
הוא אומר, daddy, he means to us, we are colorful.
אין זה כאילו הכינוי גנאי שלהם.
טוב,
הצבעתי אחר כך על הבדיחות שלא תירדמו לי.
ויונה ירד על דרכתי הספינה וישכב בעיר האדמה. איך הוא נרדם? מה הוא ישן?
כאילו הוא מבחינתו,
מה לא אכפת לך למות?
לא, לא אכפת לו למות.
אומר הרמב״ם, חיי בעלי החוכמה בלא חוכמה כמוות חשובים.
ליונה, בלי נבואה, אין לו מה לחיות.
בסדר, לא.
אין לי שום עניין בחיים, בלי התוכן שלו. אז הוא נשכב ונרדם, אין לו שום בעיה.
כן.
חובל ויאמר לו, כנראה אמר לו, מעליך אני ארדם, כזהו, ניגן את זה,
קום קרא אל אלוהיך,
אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד. אולי.
אז זה הביטוייק כבר, זה בדיוק. זה מכאן, בדיוק.
אולי, כי תשובה מהירה זה תמיד אולי.
אולי כן, אולי לא.
טוב, יונה לא מגיב.
רואים שהוא אדיש כלפי הרב חובב.
ויאמרו איש אל רעהו, לכו ונפיל הגורלות
ונדעה בשל מי הרעה הזאת לנו, ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה.
תראו, הגורל כאן עובד.
קצת מזכיר, כמו שאומרים, שגם שעון עומד מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום.
אבל הגישה הזאת,
שאם
יש משהו שהוא לא בסדר, אני מפיל גורלות,
היא גישה פסולה.
מה צריך לעשות?
דבר ראשון,
לא להתפלל, לפני כן מה?
נחפשה דרכינו ונחקורה,
ונשוב על יד ה'. תבדקו! אולי יש בספינה הזאת גזל, אולי יש פה רוצח,
אולי יש פה איזה אחד שחטף איזה תינוק, תבדקו!
לא!
מפילים גורלות. וזה הרבה מאוד אנשים, יש להם איזו צרה,
וואי וואלה, מישהו עשה לי עין הרע.
מישהו הסתכל עליי, מישהו, אני אלך לזה, אני אעשה איזה גורל, אני אשים איזה חורט, אני זה שירד ממני.
רב הקדוש ברוך הוא אומר, אם קרה לך משהו לא טוב, תבדוק את המעשים שלך, דבר ראשון.
בודקים את המעשים.
אם רואה אדם שומעים עליו ייסורים,
אז אומרים, יפשפש במעשיו,
ימשמש במעשיו, יבדוק, תבדוק.
הרבה פעמים מראים לך.
ואנחנו, הרבה אנשים בורחים לגורלות.
כנראה,
מה אתה אומר? ככה קרה לך.
מתי זה היה בחודש? ב-13 בחודש, מה אתה מתפלא?
פעם בעד תשאל אותי ישר, לא עושים דברים ב-13 בחודש.
אבל מה, הייתי ב-13 בחודש, אבל אמרתי 5-200 פעם ויותר.
כל הבלבולי מוח האלה, בסדר?
אנשים בורחים למרחבי המיסטיקה,
כי הם לא רוצים לתקן בעולם הזה, אבל צריך לתקן בעולם הזה, העולם הזה הוא עולם התיקון, תתקן.
מפילים גורלות.
הגורל נופל על יונה.
אבל תראו מה הם אומרים לו, והם אמרו לו, והם אמרו אליו,
הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו.
תגיד לנו מה הסיבה.
מה מלאכתך ומאין תבוא? מה ארצך ואי מזה אמרת?
מה הם לא שואלים אותו?
מה עשית?
אתה רוצח, אתה גנב, אתה זה, השארת את אשתך העגונה, את זה הם לא שואלים.
הם רק שואלים אותו, תגיד לי מה,
מה האורוסקופ שלך?
מה המזל שלך?
מאיפה הגעת? כל מיני דברים כאלו שהם לא קשורים לעניין.
והוא מלמד אותם, ואומר להם,
אני ואתם נמצאים בשני צדדים של התפיסה.
ויאמר אלוהים, עברי אנוכי.
אני, יש לי תפיסה אחרת,
מעבר אחר.
ואת אדוני אלוהי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת הידשה.
או במילים אחרות, אני עברי ואני מאמין בהשגחה פרטית
שאם אדם עושה מעשים רעים,
אז הוא נענש,
או שהוא מטלטלים אותו.
זה לא קשור למזל וזה לא קשור לגורל וזה לא קשור לתאריך שנולדת וזה לא קשור לעין הרע שעשו לך או לא עשו לך זה קשור למעשים העולם שלנו הוא עולם התיקון ואם אדם עושה מעשים לא טובים אז מנערים אותו
ואז מקודם האנשים האלה קודם כל קודם היו מלאכים
מלאכים זה אנשים קשוחים עכשיו פתאום קוראים להם אנשים
ומקודם הם יראו יראה קטנה עכשיו הם יראים יראה גדולה
ויראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני אדוני הוא בורח כי יגיד להם.
אז מה הם שואלים אותו מה זאת עשית?
הוא הסביר להם.
נכון?
מה?
או שזו שאלה רטורית
או שהם אומרים לו רגע אבל אחרי שהסברת לנו את האפשרות של השגחה פרטית
ואת האפשרות אז תגיד אז מה עשית כאילו איך אתה
מה נעשה עכשיו?
אז כאילו ואז יונה מלמד אותם
את אחד השיעורים הכי הכי חשובים של כולנו בתשובה.
ויאמרו אליו, מה נעשה לך
וישתוק הים מעלינו כי הים הולך בסוהר?
ויאמר עליהם, שעוני ועטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם,
כי יודע אני כי בשלי השער הגדול הזה עליכם.
אתם רוצים שיפסק השער?
קחו אחריות על הקלקול.
אני הקלקול, צריך להסיר אותי.
כל עוד אני איתכם בספינה, כל הספינה תסבול.
זה פרשת ניצבים,
כן? מישהו כאן עושה לכם חור בספינה.
יש בתשובה מהיראה שלב שבו האדם צריך להגיד, קודם כל אני נפרד מהמעשה הלא-טוב.
וייאמר לך, אתה מלקחת אחריות בעובד הכי הכי עמוק.
הוא אומר להם, אני לוקח אחריות, אני יודע שזה בגללי.
יש כאלה שואלים למה הוא לא קופק, למה הוא לא מתאבד.
הוא אומר, אני לא מתאבד. אתם רוצים להיות חלק מהתיקון?
קחו אחריות. יש לכם משהו לא טוב בספינה? תוציאו אותו.
מה הייתה תגובת המלאכים?
איזה מהפך הם עברו,
ואיך על גבי התשובה הזאת הולכת ונבנית תשובה עמוקה יותר וחדשה,
על כך ועל עוד נראה בשבוע הבא, באותו מקום, באותו זמן, באותה שעה,
בשיעור על ספר יונה.
