בסדר? יפה.
אנחנו לומדים בלכות פסח.
בלכות פסח,
כן, צריך לשים לב שיש בהן המון המון דברים.
אם אני רוצה להתחיל לדבר על ענייני הפסח,
אז בעצם בפסח יש לנו את הכל.
כל ארבע חלקי השולחן ערוך.
מאורח חיים,
ומה שנקרא יום טוב,
זמנים שהם לוקחים אותנו למציאות של חג,
פסח זה עצמאותו של עם ישראל,
זה הדבר הראשון.
אז זה היה יריחות חג.
אחר כך יש לנו גם ענייני יורי דעה,
כל דיני הכשר כלים, כשרות,
כן,
בשר וחלב, חמץ ומצה.
יש לנו המון דברים שהם יורי דעה.
אחר כך גם יש לנו חושן משפט.
לפעמים אנשים, מתוך כדי זה שהם רוצים להכשיר כלים וכולי,
יכולים גם להזיק לאנשים אחרים, עדיני ממונות.
וכמובן, יש לנו את אבן העזר.
מה זה אבן העזר?
יכול להיות אישות, שלום בית.
יכול להיות, בכל הסידורים האלה של פסח,
אפשר להגיע לרמות יפות וגדולות של שלום בית.
חס ושלום, לא אחרת, כן?
מתוך זה שכולם צריכים לעבוד וכל אחד
עושה את מלאכתו, ובסופו של דבר אנחנו מגיעים למציאות
שהיא אחרת.
בסדר? אז אנחנו רוצים דווקא לטוב. לכן אני אומר, כשרוצים לדבר על פסח,
אנחנו צריכים לראות באמת את כל המציאות כולה.
ומה שנראה לי שאנחנו נעשה,
היום אנחנו ככה נתחיל,
כן, את סימן תכט,
עם כל מה שקשור אליו,
כי זה בעצם פורים,
שים לב איך אני מחבר.
אנחנו בחלק ה' של המשנה ברורה,
בסימן הראשון, סימן תכט,
שבעצם מתחיל בפורים.
ומי שהיה אצלנו בפורים, מה ראה? מה עשינו בסעודת פורים?
קודם כל אכלנו מצה שמורה משנה שעברה.
היה בפריזר, כן, שלא יהיו תולעים, זה מובן.
למה? כי שלושים יום לפני פסח כבר יש מנהג, יש קלם וראש חודש,
יש אותו שבוע, מנהגים.
באותו יום אסור, בערב פסח אסור לאכול מצה.
כדי שיאכל לתארון.
אבל יש כאלה שכבר שלושים יום לפני פסח לא אוכלים מצה, זהו.
ואז אם אוכלים מצה בסעודת פורים, אז מה מדברים? על מה?
הלכות פסח.
למה?
מה מתחיל השולחן עורך וסימן תכט סעיף א'?
שואלים בהלכות פסח קודם לפסח,
שלושים יום.
ואם אני נמצא בפורים,
אז אני שלושים יום לפני פסח.
אז מזה אנחנו מתחילים.
אחר כך אנחנו נמשיך בענייני ראש חודש ניסן.
עכשיו, ראש חודש ניסן יש לנו ברכה מיוחדת,
אנחנו גם את זה נראה בחלק ב',
כן, הנושא של ברכת האילנות,
ולאחר מכן נמשיך את השאר. מה שכן חשוב,
כי אני רוצה היום שנדבר על סימן תכט כולו וברכת האילנות,
בעזרת השם מחר
אנחנו נדבר על הנושא של הניקיונות לפסח
וכל הנושא של המצרכים.
אני חושב שזה חשוב,
כבר עכשיו,
כן, להתעסק,
אנחנו נמצאים שלושה שבועות לפני פסח,
בנושא של מצרכים, כאשר כאילו מתחילים לקנות.
מתחילים, אתה אומר, כל הרשתות כבר,
מה הבעיה שלי? שבאים אנשים, ראיתי פתאום שקונים מלא פסטות.
הרי בשביל מה?
למה אתה קונה כל כך הרבה?
הרב, אם יהיה, נו, וכמה תאכל ביום? חבילה, פסטה?
הרי בפסח אתה צריך לשרוף הכול.
ביאור חמץ.
אז למה אתה קונה עכשיו?
איך אמר במוצאי שבת? שמעתי את המנכ״ל של שופרסלד.
הוא ארבעים וכמה שנה מתעסק בנושא הזה של הקמעונאות, מכירות.
הוא אומר, זו פעם ראשונה ממה שאני בכלל זוכר שהזמנתי אחרי פורים שמונה עשרה משטחים של פסטות מאוסם.
מי מזמין? מרוקדים את המדפים.
כל הרשתות משתדלים שיהיה להם כמה שפחות, למה לעשות?
מחסנים.
עדיף אחרי פסח להביא.
ופתאום עכשיו הוא מביא אנשים
להיות הגיוניים.
להיות הגיוניים. הגיוני זה אומר לעשות דברים שצריך,
לא יותר ממה שצריך.
זה חשוב לדעת את זה. טוב, אבל זה בעזרת השם מחר.
ביום רביעי נלמד,
כרגיל בימי רביעי,
את הבן איש חי, אבל בנושא פסח.
כל הבן איש חי על פסח.
ובעזרת השם ביום חמישי נתנהל,
כן, את ניהולו של ליל הסדר.
זו בעצם התוכנית
שאני רוצה שנעשה אותה,
ובעזרת השם, אנחנו רואים שנראה מכל דבר משהו וכך נוכל להגיע לליל הסדר בצורה בריאה עם כוחות רענמים לקראת
מה שנקרא השמחה
של הגאולה השלמה, בסדר? בעזרת השם, כבר ציינו את זה, נכון?
אנחנו הולכים לקראת
גאולה שלמה.
שלמה.
זה ברור,
אנחנו רואים, כל כך הרבה יהודים מתרכזים ביחד
במקום אחד, לא היה דבר כזה.
לא היה דבר כזה, מעולם לא היה דבר כזה.
טוב, אולי, בזמן בית ראשון,
בית שני אולי,
אבל ברוך השם, ברוך השם, יהודים,
כמו שראינו בהפטרה של פרשת פרה,
וקיבצתים,
אז הוא קיבץ אותנו, ואז יזרוק עלינו מים טהורים,
וטהרתם.
הולכים לקראת
טהרה גדולה.
בסדר? זה בעצם היסוד לכל. עכשיו, לשים לב
שיש יסוד גדול שצריך לדעת אותו תמיד,
השולחן ערוך הולך לפי סדר החיים.
איך אני נפגש עם המציאות? השולחן ערוך נותן לי את ההלכות. הוא מתחיל בהשכמת הבוקר.
עושה את כל הסיבוב של היום, סיבוב של השבוע,
החודש,
השנה, גובר בפורים.
וזה הסיום.
התחלנו להתחיל בפסח, גובר בפורים את החגים.
כי החג הראשון שלנו היה יום העצמאות שלנו. מתי זה יום העצמאות?
טו בניסן
2448. בסדר?
זה היה יום העצמאות הראשון שלנו.
מה זה?
מזויין.
ודאי, בטוח. מה שהיה? אנחנו נוצרים? נוצרי? אוי ווראי ווראי. חס ושארו.
בסדר?
אתה רוצה את זה באותיות?
אתה לא מסתדר עם מספרים?
בית אלפים תמ״ח.
בסדר?
אז היה יום העצמאות הראשון של עם ישראל, וכמובן,
כמובן, כמובן,
היה שאלות, הרי זה ברור, זה פשוט.
מה עשו ביום העצמאות הראשון?
מנגל, על האס, כן, כן, בוודאי.
זה התחיל מאז.
חושבים שזה מתחיל היום.
אנשים קצרי ראייה, לא מבינים מה קורה. אתה איתי? אתה בסדר?
לא נבהלת.
בסדר? יפה.
זה יגע יסודי. נדבר, נדבר על הכל, נדבר על הכל, בעזרת השם.
אבל לשים לב, השולחן ערוך הולך לפי סדר היום, סדר השנה,
מעגל השנה.
להבדיל מהרמב״ם, הרמב״ם הולך לפי החיובים.
למשל, רמב״ם שיתחיל לאכול חמץ ומצע,
אין לו לאכול פסח. איפה זה אצל הרמב״ם לאכול פסח?
מה פתאום?
קורבנות!
אה, פסח עצמו. פסח, לאכול פסח זה קורבנות.
אבל בזמני, מה יש לו?
לאכול חמץ ומצע.
ומה הוא יתחיל בלכות חמץ ומצע?
האיסור מהתורה הוא כזה וכזה.
שולחן ערוך לא עובד ככה.
זה סדר שונה לחלוטין.
השולחן ערוך מתחיל עם איך אני נפגש עם המציאות.
אני נפגש עם המציאות,
שואלים בהלכות פסח קודם, על פסח שלושים יום.
איך אני יודע את זה? מאיפה למדתי?
איפה למדתי? מה קרה שם?
היו אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות את הפסח, והיו אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם במדבר.
האנשים שלקחו, נשאו את ארונו של יוסף.
ואז משה רבנו, אנחנו בטומאה, תשימו לב, אנחנו עכשיו כבר
שבועיים-שלושה בסדר טהרה, בהרחקה.
שבזאת הסיום נקרא בפסח, כולם יהיו טהורים, בסדר?
זאת אומרת, תראו, אנחנו טומאים לנפש אדם, למה ניגרע?
מתי הם באים למשה רבנו? בי' בניסן. מה אומר להם משה רבנו?
עמדו וישמעם הי צווה.
אין.
מה הקדוש ברוך הוא מצווה? מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?
פסח שני.
עוד 30 יום,
בי״ד באייר מקצה שיפורים.
מי שלא עשה,
סליחה,
מי שהיה בדרך רחוקה או שהיה טמא
ולא עשה את הפסח יכול לעשות בפסח שני.
כמה זמן לפני פסח שני משה מדבר, רבנו מדבר?
על הפסח השני.
30 יום. 30 יום. יפה.
מזה למדנו?
ששואלים בהלכות הפסח קודם על פסח שלושים יום, תסתכלו במשנה והוא ראה בסעיף קטן א', שהרי משה עומד בפסח ראשון
ומזעירה לכל הלכות פסח שני.
עבור הדין בשאר הימים טובים נמי דורשים קודם לכן שלושים יום בהלכותיהם.
זה לא רק פסח,
כל החגים. היה בביאור הגרש את דעתו שבעצרת, מה זה עצרת?
שבועו הושג עם יום האלף בניסן, בסיוון.
למה שישה ימים קודם?
מה ההלכות של שבועות?
הלכות יום טוב שכבר חזרנו עליהן בפסח.
לפני 50 יום כבר חזרנו עליהן, חודשיים נגיד לפני פסח.
נו,
אז תחזור עוד פעם, אחרי חודשיים תחזור עוד פעם.
ויש אומרים שהחיוב של 30 יום הוא רק בפסח, משום שיש בהם הלכות רבות.
איך אמרנו? ארבעה חלקי
חלקי שולחן ערוך
נמצאים בהלכות פסח.
הכל הכל.
לכן,
לכל פסח צריך שלושים יום.
בסדר, ככה או כך,
אנחנו צריכים להתחיל ללמוד.
והנה אנחנו מתחילים.
ולשים לב עם מה מתחיל הרמה.
שואלים לכל פסח כאילו פסח שלושים יום. אומר המה, מנהג לקנות חיתים לחלקם לעניים לצורך פסח.
לכל מי שדר בעיר י״ב חודש צריך ליתן לזה.
זאת אומרת, אם אנחנו שמים לב,
הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדאוג,
שואלים ודורשים בלכות הפסח, מה זה הדבר הראשון?
מה הדבר הראשון?
מנהג לקנות חיטים.
אומר לנו המשנה ברורה שזה מנהג קדום מזמן הגברה.
בסדר?
זה מופיע בירושלמי, תראו סיף קטן ז' בשער הציון.
כבר תמה בספר בית דוד, רואים למטה, למטה, למטה.
שורה שלישית מלמטה למטה.
אתה איתי עמוד ב', יש לך למטה למטה, בשער הציון. יפה, עוד ז'. אה, זה עמוד ב', נכון. למטה?
תסתכל.
יפה.
כבר תמה בספר בית דוד חלק רוחבי בסימן ל״ו ולשון הרע,
מה שכתב מנהג,
מנהג לקנות חיתים. הלא מדינא דגמרא דירושלמי הוא.
אין שם מה שכתב בזה.
לעין יו דעתי אפשר לומר, דמינא דינא יוצא מצוות צדקה, אם הם נותנים לעניים אמהות שקנו בעצמם חיתים או קמח למצה.
דרך אגב אשר מנהג לחלק חיתים שיהיה מקרב הנייתה.
זאת אומרת, המנהג הוא שההנאה תהיה קרובה. נו, ומה נגיד היום?
האם אפשר לתת חיתים
לאנשים כדי שיהיה להם מצה לפסח?
מה הוא יעשה עם חיטים?
אין מה לעשות, קמח אתה יכול לתת לו? קמחה לפסחה?
קמח לפסח? תן לו קמח, מה הוא יעשה עם זה?
קנה לו מצות?
אה, בדור האחרון,
אולי זה לא ההכשר שלו?
משנה. בקיצור,
זה ברור.
אז מה אנחנו עושים?
כרטיס מגנטי.
גם כסף, כי אנחנו צריכים לתת לו מזון לחג.
איך ברור לי שהוא יקנה מזון לחג?
נותן לו כרטיס מגנטי לאחת מרשתות השיווק של המזון,
וברגע שנותן לו לאחת מרשתות השיווק של המזון,
אז בעצם עשיתי מקרב את הנעתו,
כי הוא יכול ללכת לקנות מה שהוא רוצה.
עוד פעם, אמרתי לך, יש אחד אומר, אני רוצה מצות כאלה, ויש שני רוצים מצות אחרות, וזה אומר, זה טוב לי, וזה אומר, לא טוב לי.
ודאי שאני אגיד לו, שמע, רבנות, מהדרים, זה הדבר הטוב ביותר. אין שאלה בכלל.
אבל מה אני אעשה? הוא עדיין בחצי גלות, הוא עדיין לא בפסח.
אז לפחות נקרב אותו,
בסדר?
אז לכן אני לא מתערב לאנשים בביתם.
מה המזון הכי נעים? אולי הוא רוצה לאכול דווקא שכוסמין,
כי לא בריא לו לאכול שחיטה?
מה אתה אומר?
מה הוא יעשה עם מה שהבאתי לו?
יהיה מונח עד שיבוא אליהו?
בסדר, בטח אליהו יבוא בליל הסדר, אבל אחרי שמסיימים את ליל הסדר,
בא אליהו.
צריך את זה להתחלה.
ברור.
לכן,
אנחנו רואים שצריכים לדאוג,
וזה בעצם היסוד שמביא לנו הרמב״ם,
שולחן ערוך, בנושא הזה של שמחת החג.
אדם שיכול לשמוח עם בניו ובני ביתו בפסח,
בחר על כל חג.
ויש, איך אמרתי פעם, יש מישהו שיש לו שולחן ערוך.
ויש מישהו שיש לו שולחן ערוך,
אבל לא ערוך.
למה?
וערוך השם, בלי עין הרע,
יש לו מלא ילדים,
אבל אין לו הרבה מה לשים על השולחן.
הדבר הראשון, לפני שמתחילים משהו,
אומר לנו השולחן ערוך,
הרמה,
לדאוג למי שאין לו.
כמו שאומר הרמב״ם, זה ראתי פרש על פניכם, פרש חגיכם, זה מי שאוכל ושותה,
ולא גורם לעניים ליהנות משלו.
כן, אז אפשר להזמין אנשים
לסעודות החג, אבל לא תמיד אנשים באים לסעודות החג, אנשים שאין להם.
בסדר? את האחים שלי, המשפחה שלי, הילדים שלי, ברור, אני מדבר איתך על אנשים שאין להם.
להביא אותם הביתה. לפעמים אני גם לא נעים לו לבוא.
אז מה עושים?
דאגו לפניכם שיהיה לו.
א', ב' של הכנות לחג.
דבר ראשון, תשים לב, ויש אנשים שנדרש,
צריכים,
ואין להם.
לפני שאתה מתחיל כל דבר.
לפני שנים מתחיל בדיקת חמץ.
ומכאן, כמו שאמרנו שלושים יום קודם,
החג דורשים בהלכות החג,
קודם הפסח דורשים בהלכות הפסח,
וצריכים לתת
מה שנקרא קמחא דפסחא, עזרה וסיוע למי שצריך.
מפה אני רוצה, לפני שנים מתחיל, סעיף ב' שהוא כבר מדבר על
תוך חודש ניסן.
אני רוצה להגיע לחלק ב' בשולחן ערוך,
לדבר שהוא...
בסדר, אני...
איך נסתדר? דקה, שתיים.
ראש, כף, וו.
סימן ראש, כוו
זה חלק ב' של השולחן ערוך.
אין אצלכם.
בסדר?
חש, בסדר.
אומר השולחן ערוך כך,
כמובן על פי גמרא מסכת ברכות,
היוצא בימי ניסן
וראה אילנות שמוצאים פרח,
והכוונה היא אילנות
של פירות, עצי פרי,
לא סתם אילנות סרק.
עצי פרי, שקדיה, כבר אני חושב שירדו הפרחים.
כשמוציאים פרח, אומר,
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום
וברא עבור בריות טובות ואילנות טובות לענות בהם בני אדם.
ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה.
ואם איחר לברך עד שאחר שגדלו הפירות, לא אברך עוד.
זאת אומרת, על פרחי פירות
אנחנו מברכים.
וכתוב, הלשון היוצא בימי ניסן.
יש כאלה שיותר הידרו לצאת,
לא בחצר בבית,
אלא לצאת. לאן יוצאים?
מחוץ לעיר.
השתדלנו כמה פעמים,
יש לנו רשות, קיבלנו רשות.
האחראי
על המטעים בצובה,
יוצאים בראש חודש ניסן,
נוסעים עשרה אנשים,
שמה פרחים של תפוחי עץ,
אלקטרינות,
מה זה,
מטעים שלמים.
אתה עומד שם, מברר, אה,
שלא חיסר בעולמו כלום.
בסדר? זה דבר חשוב. אפשר כמובן, גם בעץ בבית וכולי, אבל מה זה ככה?
הידור.
לא, לא, אנחנו מברכים רק
בראש חודש ניסן.
יש כאלה,
חוץ לארץ, גורמות אחרים, כל מיני כאלה שאומרים שגם אפשר אחר כך,
קצת קודם. אבל אנחנו רק בחודש ניסן, היוצא בימי ניסן.
בסדר?
יפה.
לא ניתנה תורה אלא ליושבי ארץ ישראל. חוץ לארץ,
תחפש עכשיו בצד השני של הכדור,
שיהיה לך אילנות מלבלבים.
בסדר?
או שעברנו את זה או שעוד לא הגענו,
תלוי באיזה אזור אתה נמצא.
כן, אומר לנו המשטרה ברורה בסעיף קטן ב', פרח, דווקא פרח,
ואף בפרח, דווקא באילני מאכל,
שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי, אבל ענייני סרק לא.
ברור, פעם אחת,
פעם אחת בשנה מזכיר את הברכה הזאת.
זה במכון מאיר, רגילים שיוצאים לחצר של משפחת הלוי,
פה-פה, ברחוב קריאת משה, פינת גת, שם יש עצי פרי ומברכים שם ברכת האילנות, רק
שיש כמה מגבלות לעניין שכתבו אותם האחרונים.
עץ שהוא של עורלה,
יש מי שאומר שאי אפשר לברך עליו.
הבן ישחי אומר,
עוד אחרונים, שאי אפשר לברך בשבת,
דווקא ביום חול.
יש תשובה של הרב עובדיה יוסף, שהוא אומר,
שאם זו השבת האחרונה והיום האחרון בחודש ואחר כך לא יהיה לך אפשרות,
אז אפשר בשבת.
כי תפסיד את הברכה.
זאת אומרת, גם הוא אומר שלכתחילה לא מברכים בשבת.
זה דבר אסור לשים לב.
עץ מורכב,
בהרכבה שהיא באופן עקרוני אסורה.
כן.
אז דוגמה ניתן היום, הרבה מהאגסים
מורכבים על חבוש.
לא, מותר לאכול,
אבל
שלא מברכים על זה,
שלא חיסר בעולמו כלום ובראבו.
בסדר, זהו.
אז זה הנושא השני. הנושא הראשון, כמו שאמרנו, להתחיל ללמוד הלכות פסח וכבחד לפסחה.
הנושא השני,
ברכת האילנות.
ונתקדם בסימן תכט, סעיף ב'.
אומר לנו על שולחן ערור בסימן תכט, סעיף ב', אין נופלים על פניהם בכל חודש ניסן.
ואין אומרים צדקתך ושבת במנחה, ואין מספידים בו ואין מתענים בו להזכיר בציבור.
והבכורות מתענים בו בערב פסח.
שולחן עורך אמר לנו בסעיף ב',
נמשיך את הסימן.
חודש ניסן זה חודש הגאולה.
היו בו הרבה דברים, הרבה אירועים, ובאירועים האלה אנחנו מתייחסים אליהם.
לכן, דרך אגב,
בחודש ניסן אנחנו קוראים כל יום את פרשת הנשיאים.
למה קוראים את פרשת הנשיאים כל יום?
הם מכירים ביום הראשון,
מכירים את קורבנו, קרעת כסף אחת וכולי.
מה קשור?
כי זה היה בדיוק חנוכת המשכן.
כל אחד מהנשיאים מביא.
אז מה, זה לא תעשיך להגיע לכל אחד? התורה לא צמצמה אלא חזרה על עצמה.
כמה שירים קטנים,
ממש קטנים.
אבל התורה חזרה על עצמה שנים עשר פעם, כל שבט ושבט,
כדי לא לקפח שום שבט שיגידו זה עליו הביאו את כל הפסוקים ועלינו לא, כולם אחד אחרי שני, נסיל ליום, נסיל ליום,
12 יום.
אז מראש חודש ניסן ועד
12 יום לא אומרים,
תחנון, בסדר?
י״ד זה ערב פסח, גם לא אומרים.
לא אומרים.
פסח עצמו לא אומרים.
לא אומרים.
בקיצור, כל חודש ניסן לא אומרים תחנון.
הנשיאים בזמן חנוכת המשכן, זה היה בשנת 2449. מתי הייתה יציאת מצרים?
2448. שנה אחר כך, פחות שבועיים מיציאת מצרים,
חנכו את המשכן.
בחנוכת המשכן כל אחד מהנשיאים הביא את קורבנו.
זהו?
יפה.
לא,
לא.
לא, בפרשת נשא,
יש כל יום את קורבנות הנשיאים,
מה שקראו בחנוכה.
בסדר? כל יום נשיא הקריב.
כל יום שהנשיא הקריב זה חגיגה.
אם זה חגיגה?
לא אמרו את החנון.
זה לא יום טוב, לא אמרו את החנון.
לכן,
לא אמרו את החנון בתחילת ניסן.
עבר כבר פסח,
בסדר? יצא הרוב ניסן בלי תחנון,
ממשיכים עד סוף ניסן.
לכן לא קובעים בניסן ימים של אבלות.
עובדה, כתוב פה, לא נופלים על פניהם,
לא ארוי צדקתך, ולא מספידים, ולא מטענים בו.
היחידים שמטענים זה הבכורות.
הבכורים בערב פסח
הם מטענים.
בסדר?
זאת אומרת, כל חודש ניסן הוא חודש של שמחה.
זה חודש של גאולה.
בניסן יגאלו, וניסן עתידים להיגאל.
מדוע?
הזמנים חוזרים על עצמם.
כל שנה
בזמן הזה של חודש ניסן מתעורר כוח של גאולה שלמה.
צריכים לתפוס אותו, לא לפספס.
לא תופסים אותו.
תופסים אותו.
בסדר?
אני צריך כל הזמן, בפרט בזמן הזה,
להשתדל להיות מחובר אל רצון השם.
ככל שאנחנו נהיה יותר מחוברים אל רצון השם,
רצון השם הוא שעם ישראל יושב לבטח בארצו
וכולם יחזרו לארצם, כי זה יסוד כל הגאולה כולה.
כל יסוד הגאולה כולה זה עם ישראל יושב בארצו לבטח, כל עם מסודר במקומו.
אף אחד לא דורך על אף אחד.
ואם אנחנו מתחברים לעניין הזה,
אז בוודאי שאנחנו מעשה טוב ושפע וברכה בעולם.
זה בוודאי שיקרה דבר כזה.
זה הכוונה לתפוס.
לתפוס הכוונה היא
להיות מחובר.
איך תמיד אנחנו חוזרים ואומרים, ואני קרבה את אלוקים
לי טוב.
כמה שיותר. ובחודש הזה, חודש ניסן,
שעם ישראל יצא ממצרים לחירות עולם,
בוודאי שאני יכול לקטוף
כמה וכמה פירות יפים
וליהנות
מפרחי הפירות.
אביו הגיע.
אביו הגיע,
פסח בא. כל ילד קטן בגן,
שהוא סגור עכשיו, נמצא בזה.
בסדר, זה דבר שצריך לשים לב אליו,
שאנחנו נמצאים בתהליך.
תהליך שהתחיל,
נפגשנו את זה בעבר, התחיל בטו בשבט,
עבר לטו באדר עד שמגיעים לטו בניסן.
טו בשבט זה התיקון של האכילה, של הפרי,
טו באדר זה תיקון של הברית,
עמלק,
אמן,
ודאי,
ובטו בניסן, אם תיקנו את האכילה, זה חטא הדם הראשון.
תיקנו את האכילה, תיקנו את הברית, אפשר לאכול
קורבן פסח, אכול ערל לא יאכל בו.
יפה, נכון, אנחנו מדברים בדיוק, מדברים.
בסדר? זה דבר יסודי,
שצריך לשים לב אליו.
אלה הדברים שאומר לנו פה. אומר לנו הרמ״ה,
גם אין אומרים צידוק הדין בכל חודש ניסן,
ונהגו שאין מתענים בו תענית כלל,
אפילו יום שמת בו אביו או אמו.
אבל תענית חלום מטענים.
ואין אומרים מזמור לתודה ואל ערך אפיים ולמנצח בערב פסח
ולא ביום טוב. ונוהגים,
לא, לא להפריע לי, זה מפריע לי.
אתה רואה את הצילום?
לא לעבור פה.
יפה, יפה.
זאת אומרת שלא אומרים, אני חוזר,
אין אומרים צידוק הדין בכל חודש כניסן,
ונהגו שאין מתענים בו, תענית כלל, אפילו יום שמת בו אביו או אמו,
אבל תענית חלום, מתענים.
והם אומרים מזמור לתודה ואל ערך אפיים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב,
ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתייה ביום אחרי חג,
והוא נקרא איסור חג.
לשים לב לדבר הזה,
שהרמ״ם מביא פה עוד כמה דברים שלא עושים בחודש ניסן, כיוון שזה חודש שמח.
אז יש פה איזושהי הלכה,
כן,
שלא כולם נוהגים בה.
למשל, לא אומרים מזמור לתודה בערב פסח,
ספרדים אומרים. גם אשכנזים, אני חושב שיש חלק שכן אומרים.
ואלה ערך אפיים ולמנצח. אצל אשכנזים, גם כשלא אומרים תחנון,
אז אומרים למנצח.
יהלך השם ביום צהרה. אפילו שלא אומרים תחנון, אצל ספרדים לא.
ספרדים, ברגע שלא אומרים תחנון,
לא אומרים גם למנצח.
לכן,
אבא, זיכרונו לברכה, היה אומר ראשי תיבות,
תפתחו את הרישום,
כן?
כן, עשר פעמים א',
ובסוף למד.
ראשי תיבות של 11 אותיות, עשר פעמים א',
ו-11 היא למד.
כן, אני אומר את הראשי תיבות.
אם אין אומרים
אל ערך אפיים,
אין אומרים אחרי אשרי למנצח.
אז זה הלכה אשכנזית, כן? זאת אומרת, ספרדים,
לא אומרים למנצח כל פעם שלא אומרים תחנות.
זה לא תמיד קשור אחד.
לשני.
בסדר, יפה. אומר בערב פסח לא אומרים, ולא ביום טוב,
ונוהגים להרבות באכילה גם באיסור חג.
כן? זה אולי היסוד
של המימונה.
מרבים באכילה ושתייה ביום איסור חג, כדי שימשיך לנו בעזרת השם
עניין הגאולה.
ונמשיך בו.
טוב, סימן ת״ל אומר השולחן ערוך,
שבת שלפני פסח, אז התקדמנו מפורים, 30 יום קודם פסח,
עברנו לראש חודש,
וערכת האילנות,
הגענו לדרכי ההתנהגות מבחינת השמחה והתפילה
בכל חודש ניסן,
ועכשיו סימן ת״ל. סימן ת״ל אומר השולחן ערוך,
שבת שלפני הפסח קוראים אותו שבת הגדול,
מפני הנס שנעשה בו. ואם תשימו לב, השנה זה בדיוק כמו יציאת מצרים.
שנה תשפ
ליל הסדר חל ביום חמישי, זאת אומרת במוצאי רביעי,
ליל הסדר באור לחמישי.
זאת אומרת שעשרה
בניסן זה שבת.
זה בדיוק כמו ביציאת מצרים.
משכו או קחו לכם,
כן, כשהעם ישראל צווה לקחת שא ולקשור אותו בחרעי המיטה,
והמצרים ראו את זה שלוקחים את אלוהיהם,
כן,
ונזבח את אוהבת מצרים ולא יזכילונו את אוהבת מצרים, זה היה עשה, זה האליל שלהם.
זאת אומרת, בסופו של דבר,
לקחו את אלוהי המצרים,
קשרו אותו בקרי המיטה,
ושום מצרי לא צפצף, לא הוציא הגה מהפה.
מה יקרה, חס ושלום, אם מישהו פוגע ליד מישהו אחר שעוד שולט עליו באלוהיו?
מה זה? זה מלחמת עולם.
ואחד אף אחד לא פנה, אף אחד לא דיבר,
אף אחד לא צייץ.
זו אחת הסיבות שנקראת שבת הגדול.
נעשה בו לס גדול.
אז נשים לב שהשנה שבת הגדול באמת יוצאה מיום של שבת הגדול,
כמו שהיה ביציאת מצרים.
שנת תשפ זה כמו שנת 2448 מבחינת הימים.
אז בעשירי לקחו את השה,
קשרו אותו בחרי המיטה,
וביום י״ד בצהריים, אחרי הצהריים,
הקריבו את הקורבן.
שמו את אדם במשקוף, שתי המזוזות,
וישבו בערב לליל הסדר.
וזה בדיוק מה שקורה לנו השנה.
עובר לנו המשנה ברורה מפני הנס.
מה זה מפני הנס?
שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת.
כמו השנה, בדיוק.
תראו מה זה, התחלנו לדבר על כך שהקדוש ברוך הוא מופעיל אותנו לגאולה.
כמה יהודים יהיו השנה בפסח בארץ ישראל?
איזה מאות אלפים שחשבו לנסוע לכל מיני מקומות. כולם נשארים פה.
ברוך הבא קורונה.
לא, לא, רק בדברים הטובים, חס ושלום, לא אחרת.
כן, אמרנו שקורונה בגימטריה זה בו משיח.
בית וא משיח.
בסדר? ומצד שני, אם זה בו משיח,
רפאני השם,
רפאני השם, יכו כזה, זה גם יוצא קורונה.
צריכים לשים לב שגם בתוך המציאות הפחות טובה, יש לנו אפשרות
לקבל מציאות הרבה יותר גדולה ומקדמת.
הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה, היה אומר תמיד,
עת צרה היא ליעקב
וממנה ייוושע.
עת צרה היא ליעקב,
הפשט שאנשים אומרים בדרך כלל זה נצא ממנה.
לא נצא ממנה, ממנה.
ממו מתוך.
מתוך הצרה הזאת תראו איך תצמח יהושע.
כמה דברים טובים פתאום אנחנו רואים.
יהודים נשארים בארץ ישראל,
אנשים עוזרים זה לזה,
רואים יש מישהו בודד, עוזרים לו. זה כל נושא הפסח.
כי הם חדה פסחה, אנשים לא ישבו לבד,
צריכים
שמישהו ידאג להם,
עושים סדר שטרה.
ברוך השם, אנחנו מתקדמים, מתקדמים
לראות את הטוב שיש בדברים.
ולכן הוא אומר,
כמו שכתוב, בעשור לחודש הזה,
סליחה,
שלקחו בעשרה בניסן ביום שבת היה, ולקחו כל אחד בישראל סל לפסחור,
וקשרו בחרי המיטה, כמו שכתוב, בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש סלב את אבות.
והמצרים ראו זר שאלום, למה זה לכם?
השאירו לשוחטות.
תשימו לב מה קורה פה.
אלוהי המצרים, וכשאתה אומר, מה אתה לוקח פה?
אני רוצה לשחוט, רוצה לאכול, ועין גל.
וכולם שותקים.
והיו שניהם כהות על ששוחטים את אלוהיהם,
ולא היו רשאים לומר להם דבר,
מפני שאז היה עשירי בחודש בשבת,
כי הם קבעו לקרוא את שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול.
טוב, יש עוד סיבות נוספות, לפחות עד העשר, 12 סיבות.
שבת הגדול, שהגדול, כן, הרב, דורש לקראת
הכנה לחג, על אף שהתחילו ללמוד הלכות פסח 30 יום קודם, אבל יש
דרשה של שבת הגדול.
אומר לנו הרמה,
המנהג לומר במנחה אגדה מתחילת עבדים היינו עד
נכפר על עוונותינו.
זה מנהג של אשכנזי,
שלוהגים לומר בשבת שלפני פסח, שבת הגדול, נוהגים לומר
תחילת האגדה, שנתחיל להתכונן, להבין לקראת מה אנחנו הולכים.
ופוסקים לומר בארכי נפשי.
יש באשכנזים
שרגילים שמאחרי ירושענא רבה,
כל החורף, עד שבת הגדול,
אומרים אחרי מנחה וסוף מנחה, אומרים בארכי נפשי את כל פרק
אז זה של בכי נפשי את השם.
זה היסוד שמופיע פה,
וכי ברגע שלקחו את השה,
כשו אותו בקריית המיטה, זו תחילת
הנס של יציאת מצרים,
כי טיפלו שם באיזשהו מקום באלוהים.
בעזרת השם,
אנחנו נזכה
מחר להמשיך את הלכות פסח. כמו שאמרנו,
מחר אנחנו נתעסק בנושא בדיקת חמץ,
כל נושא הנקיונות, וגם המצרכים
הקשרים לפסח.
בעזרת השם,
נזכה לי גאולה שלמה.
כל טוב, שלום.
