אנחנו בסימן ת״ל א',
כשאנחנו נלמד את הסימן, נראה על מה מדובר ונתקדם לעוד סימנים נוספים בנושא של,
כמו שאמרנו היום, בדיקת חמץ,
הכשרת הבית,
כולל הכשרת כלים, איך שנספיק,
ומצרכים הקשרים לפסח, מה צריך, מה לא צריך.
אז אנחנו נתחיל בסימן ת״ל א'.
תל״א אומר השולחן ערוך, בתחילת ליל י״ד בניסן,
בודקים את החמץ לאור הניר, בחורים ומסדקים, בכל מקומות שדרך להכניס לנו חמץ.
ולכן לשים לב,
לשים לב
שאנחנו בודקים חמץ במקום שצריך להיות חמץ.
אני יודע שיש כאלה שרוצים לעשות ניקיונות אביב,
זה יפה, זה טוב, זה מתאים, אבל לא בערב פסח כשלחוצים.
אני צריך בעצם את המקומות שיש בהם חמץ לפנות, לנקות,
לפגל, להוציא כל דבר שקשור לחמץ מהבית.
זו המטרה שלי.
אז אם רוצים לסדר את חדר השינה,
את הארונות עם הציפות והסדינים ועוד כל מיני בגדים, אין בעיה שיסדרו, אבל לא על חשבון הכוחות לפסח. זה דבר חשוב לדעת אותו מראש,
עוד לפני שבכלל מתחילים משהו.
בדרך כלל מה עושים? מתחילים לנקוט את החדריים, ובסוף כשמגיעים למטבח,
שהמטבח הוא מרכז החמץ בבית,
מטבח פינת אוכל, בואו נאמר מבחינה עקרונית,
בסיסית,
מטבח פינת אוכל, יכול להיות היום שאני אוסיף גם פינת עבודה,
כן, מי שיש לו בבית חדר עבודה, פינת עבודה, למה?
כי מתי זה היה? אתמול, אתמול דיברתי עם מישהו, אני אומר לו, ידידי, המקלדת שלך אכולה מחמץ,
כל המקלדת שלך פורים,
אז מה עכשיו הוא יגעיל את המקלדת?
שקנה חדשה, 30 שקל, לא יודע כמה.
איי, הלחוטית.
לא משנה, לא משנה. אפשר לשאול, זה לא נשאב. מה שעושים במקלדת, למשל,
לוקחים את המקלדת,
הופכים אותה ודופקים על השולחן. אתם תראו מה יוצא משם.
מה זה כזית? אפשר לברך ברכה אחרונה.
יש לך פה ספר אם אתה רוצה.
בסדר?
כזית,
חמץ, ברכה אחרונה.
זה מה שיש
בתוך מקלדת.
למה? כי אנשים אוכלים ביד מקלדת.
מה האסון הכי גדול של מקלדת?
כל השנה, כן, אסון, אסון, אסון.
כוס קפה, בסדר?
אנשים כל השנה לא נזהרים, קבע שלא נזהרים כל השנה,
באים בערב פסח, הם בבעיה.
טוב, אתה רוצה לאפסן את המקלדת לשבעה ימים, סיפור אחר.
צריך לנקות ולאפסן, אבל
קבע שאנשים אוכלים פרורי עוגות,
לא יודע, מי שגם אוכל סנדוויצ'ים, זה סיפור אחר.
אותו דבר.
אבל זה דבר, למשל, שאנחנו צריכים לבדוק בבית איפה המקום שבו הם מכניסים חמץ. בלי זה, לא צריך.
אם מישהו יודע שיש לו חדר של כלי עבודה,
שהוא מכנה שם רק כלי עבודה, אף אחד לא נכנס לשם,
יש לו, איך אומרים, חדר שינה.
אנחנו רואים יהודים טובים, יהודים טובים אוכלים בחדר שינה?
לא.
שמעתם פעם שיש כאלה שרוצים להתפנק, מביאים כוס קפה בבוקר?
אמרתי פעם למישהו, תגיד לי, אחרי שקמת,
נטלת ידיים,
הוא או אשתו, כן?
נטלו ידיים, שטפו פנים, אמרו ברכות השחר. עכשיו הם נכנסים חזרה למיטה לשתות כוס קפה? תגיד, זה נורמלי?
זה רק מי שלא יודע מה זה תורה עושה דברים כאלה.
אחרי שכבר כולם יצאו החוצה,
התארגנו, עכשיו אתה חוזר חזרה.
חיי בטלה, בסדר? זה לא... לכן, אין בחדר שינה חמץ.
כל זה אני אומר בבית סטנדרטי,
נורמלי,
שחדר שינה סגור, כן, היום זה סטנדרטי. פעם לא היה דבר כזה. פעם היה חדר שינה להורים, והיה כל השאלה.
שיהיה מקום לחדר וחצי כל הבית.
להיות תמיד במציאות הקיימת מול עינינו.
לכן הגמרא, ובפרט
ההלכה מדברת בצורה כללית.
אנחנו לא לוקחים פרטים,
לא נכנסים לפרטים, בצורה כללית.
מקום שבו מכניסים חמץ,
צריך לנקות ולבדוק חמץ.
זה בעצם היסוד, כל מקום שמכניסים. עכשיו,
דבר אחד שאני אגיד אותו,
אם יש ילדים קטנים בבית,
אתה יודע, הבית סטנדרטי, שישה-שבעה ילדים קטנים, השאר כבר גדולים, כן?
אבל הקטנים, עד גיל עשר, כן.
שישה-שבעה ילדים,
כל השמונה שלפני כן כבר גדולים, יודעים לשמור.
ילדים כאלה קטנים, איך אומרים, צהל לא אחראי.
אני יודע איפה ילד שם חמץ.
מספרים על איזה סבתא שבערב פסח באה לכל הנכדים,
נכדים חביבים, תקבלו ממני פרס, תגידו לי איפה אכבדתם את כל מה שנתתי לכם כל השנה.
אז אחד אמר, שמתי מפה, ואחד אמר, שמתי מערום בגדים, והשני שמתי את הכפכף פה, והשני שם את הדוריטוס, וכל אחד שם את מה שנתנו לו. אחד הילדים רואה, סבתא, את הארטיק שנתת לי בקיץ, שמתי על הספרים של סבא.
זה ברור?
יפה. קיצור, הילדים שמים איפה שהם רוצים.
אין לנו אחריות.
לכן, במקום שיש ילדים קטנים, לפחות בגובה שהילדים יכולים להגיע, אנחנו צריכים לבדוק, לחטט, אחריהם. ולכן, נושא זה של בדיקת ספרים.
קודם כל,
אני ממליץ כל השנה לא לאכול עם ספרים.
אני אמרתי את זה,
שאבא של אשתי, שחרר לו יכולים טובים,
מכב בניסן,
כשהוא רוצה ללמוד ספר בשולחן, הוא מחזיק אותו ככה.
למה?
עוד מעט פסח.
כן.
אה, הבנת? פתאום הוא קלט מה אני מדבר, לקח לו זמן.
פלורסנטי פולדים, לא פלורסנטים.
בסדר, זה ברור?
מכב בניסן.
הספר ביד, ככה.
למה?
עוד מעט פסח.
חוץ מזה שהוא היה ספרן בכיר, אז בשבילו לאכול ליד
ספר זה גזר דין מוות, עולהים ועניינים וכו'.
טוב, בכל מקרה,
לשים לב לדבר הזה,
שאם יש ספרים שאנשים אכלו,
או שזה נמוך ויכול להיות שילדים קטנים דחפו שם כל מיני פרורים,
אז זה צריך לנקות.
אבל את הספרייה צריך לנקות.
בסדר, זה טוב.
אם מי שלא משתמש בספרים ויש עליהם אבק,
אז לפחות שינקה אותם פעם בכמה זמן.
מי שמצא ספר
וצריך להשיב אבדה, מה הוא עושה איתו?
מה הלכה אומרת?
פותח אותו פעם
ב-30 יום, כדי שלא יתקלקל.
כי פעם הייתה הרבה יותר לחות, ובעיה הייתה אחרת, אז
שלא יתקלקל, תפתח פעם ב-30 יום.
בסדר, שיהיה מעורגן.
בכל מקרה, אני שוב חוזר על הכלל, מקום שמכניסים חמץ, חייבים לבדוק
ולשים לב.
אומר על שולחן ערוך, ייזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה
ולא יאכל עד שיבדוק.
אפילו יש לו עד קבוע ללמוד, לא ילמוד עד שיבדוק.
גומרים תפילת ערבית,
הולכים הביתה לבדוק חמץ.
וכאן
אני חייב להגיד את מה שאני חושב שהזכרנו
בסימן תלמוד ג', סעיף יא',
עמוד ו',
אומר על שולחן ערוך המכבד חדרו בי' ג' בניסן.
הוא מכוון לבדוק כחמץ ולבערו ונזהר שלו להכניס שם עוד חמץ,
צריך לבדוק בליל יו דלת.
שמים לי מה כתוב פה.
עמוד ו',
ת', לב', ג', סייף יא'.
מה, קראתי לבד?
יא'.
אה, בדף ו'.
נו, מה זה בדף ו'?
דף ו'.
אין לך, נו.
איפה שכתוב ו' תפתח, אל תתפלפל, אין לנו זמן.
בסדר, זה ברור.
ברור העניין.
מה כותב פה שולחן ערוך?
בן אדם שבא וניקה את החדר השנה, נגיד, יום שלישי אחרי הצהריים,
גמר לנקות, נעל את הדלת מול טילוק, יש לו מצלמה לסמארטפון,
מסונן, כן?
והוא מסתכל שאף אחד לא נכנס הביתה,
וכשהוא ניקה את החדר הוא התכוון,
הניקיון הזה יהיה בגדר בדיקת חמץ.
מה הוא בא לשולחן ערוך?
חייב לבוא ולבדוק אחר כך. לשים לב, כשאנחנו באים לבדוק חמץ, זה לא ריג'קטים למי שניקה.
זה לא עוד שער שבת,
סגור שבת.
יש פה לכלוך, יש פה אבק.
לא מדהים לבדוק אחרי מישהו,
באים לבדוק להעלות רמה,
כמו כל דבר.
כמו כל דבר במציאות שלנו.
אנחנו עושים עניין גשמי ואחר כך מעלים אותו לצד הרוחני.
הרי כל בדיקת החמץ בפסח זה לא רק העניין הזה של אוכל חמץ, איך אמרנו?
קמח ומים בלבד זה ניקוי
כל המידות הרעות. אין גאווה.
אין גאווה.
נמצאים בלי שמרים.
שמירים זה מה שמנפח.
תקראו על זה שהם מנופחים.
חזה מנופח אף למעלה.
יפה. בפסח אין כלום. קמח מים,
גוף נפש.
אין מים אלא תורה, וקמח זה פרנסה, כלכלה.
בסדר? חיבור של גוף ונפש בצורה אמיתית.
לכן גם בכל הדברים שאנחנו עושים בערב פסח,
ומכאן אנחנו נגיע גם לעניין הזה של הכשר כלים ומצרכים.
כל מה שאנחנו עושים, עושים דאבל.
בבוקר,
נאמר ככה, בצהריים, רוצים ליטול ידיים לסעודה.
נוטלים ידיים?
מה צריך לעשות לפני הנטילה?
לנקות את הידיים, הם מלוכלכים.
הנטילה היא לא ניקיון, הן נטילה היא פאזה נוספת.
יש הגיינה גשמית, יש הגיינה רוחנית.
רוחנית.
הגינה הגשמית זה שטוף ידיים וסבון, יצאת משירותים,
היית באיזשהו מקום,
קורונה,
שטוף ידיים.
אתם זוכרים, אתמול דיברנו על נושא של פיתום הקטורת.
פיתום הקטורת זה נגד מגפה.
הבן שלי שולח לי עכשיו,
אומר לי, תשמע אבא, קורונה בגימטריה 367. כמה מנים היו בקטורת?
38. הבנת את זה? הקטורת זה אחד יותר מהקורונה, גובר עליו.
איזה יופי. טוב, חידוד. אנחנו אתמול הארכנו, יש את זה באתר,
הגמרא במסכת שבת,
הזוהר הקדוש בסוף פרשת ויקל. פרשת שבוע,
ויקל.
שמה מופיע, ראיתי לך גם רבי עקיבא איגר אומר, גם אשכנזים, מה תחשבו שזה ספרדים?
רבי עקיבא איגר אומר, יש מגפה? פתאום הקטורת.
בסדר? חשוב לדעת את הדבר הזה.
אז קודם כל יש לנו היגיינה גשמית.
קודם כל ניקיון. אחרי שיש ניקיון יש טהרה,
וטהרת ידיים חייבת להיות ברביעית על כל יד.
אם זה בבוקר לסירוגין, ואם זה בסעודה זה שלוש פעמים ימין, שלוש פעמים שמאל.
בסדר? קודם כל חייבת להיות רביעית. פחות מרביעית זה לא מתאר, זה לא ניקיון, זה טהרה. אותו דבר בבדיקת חמץ.
קודם כל אני צריך לנקות.
אחרי שניקי איתי אני יכול לעשות טהרה.
הטהרה עם נר מסביב לבית, איך קראו לזה פעם אצל היפנים?
פאנקשו פאנקשו, פאנקשו, בסדר?
לא יודע, אתה יודע יותר טוב, שווי,
שוויה שוויה, מה שנקרא, לאט לאט, בסדר? אצלנו זה מהר מהר,
בסדר, מארגנים את הבית מבחינה רוחנית,
אחר כך יגידו שיפנים ממציאים דברים, הם לקחו מאיתנו הכול,
כמו שאמרנו שהסינים גם,
לקחו מאיתנו, הנוצרים לקחו מאיתנו, כולם לקחו מאיתנו,
נוצרים לקחו מאיתנו לולבים, אלא מה שהקופי זז להם.
הנייר קופי.
ובמקום לקחת לולבים בסוכות, הם לוקחים בפסח.
זז להם.
כאן, ענפי, עזוב, לא צריך לדעת. זה בסדר, זה בסדר, זה בסדר. מישהו יודע, לא יודע. בסדר, אותו דבר הסינים.
הם רואים שאנחנו שמים מסכות
כבר לפני טו בשבט, זז להם, במקום בפורים,
שמים מסכות בטו בשבט. ראית את זה השנה?
לא ראית?
כל הסטניה המסכות?
בטוח, כמו כתוב שם.
בסדר, כן, כן, כן, הכל טוב, הכל יפה.
בסדר, בואו ניקח את הכל לצורה חיובית.
עכשיו,
אמרנו שהבדיקה על חמץ בעצם זה תוספת.
היא תוספת על גבי הניקיון.
וגם אם ניקיתי והתכוונתי לבדיקה, זה לא עוזר.
קוראים לזה בלעז טורקי צווי דינים.
אתה יודע מה זה?
צווי דינים.
דינים, שני דינים נפרדים, צבאי, כן? ביידיש, בטורקית, בסדר? יפה. ברור העניין? זהו.
יש לי שתי רמות.
אותו דבר כשאני רוצה להטביל,
או שאדם טובל, או שרוצה להטביל כלי.
אנחנו יודעים שכל כלי, וזה לא קשור להכשרה, אני בכוונה מתחיל עם זה,
יש שני דינים.
יש דין שאני מכשיר כלי, מוציא אותו מידי דופיו,
אם הוא היה טרף, אם הוא היה חמץ,
אם השתמשו בו שלא קרה,
אוי, אני יכול להכשיר אותו, וזה עוד רגע נדבר.
הדבר המרכזי הוא הטהרה,
מה שמדברים עכשיו.
כלי חדש
שהיה בידי גוי,
ועובר להיות בידי בעלות ישראלית-יהודית,
חייבים להעלות אותו ברמה.
האכילה היא אכילה שונה.
זה לא אותו דבר, הרמב״ם בתחילת שמונה פרקים מביא את הדבר הזה.
זה משהו אחר, הכל נגזר מהנפש.
דרך אגב, הרמב״ם מביא את זה גם על תרופות.
אם מותר לקחת תרופה בשבת,
מה הכללים?
בדוק ומנוסה.
ניסו את זה שלוש פעמים, וזה היה בדוק,
ברור שזה טוב. אז אפשר לקחת בשבת, אומרים, ניסו את זה על גויים,
זה לא אומר שזה טוב ליהודים.
למה?
כי כל המחלה וכל הנפש וכל הבריאות באות כתוצאה מהנפש.
הנפש של יהודי כמו נפש של גוי,
שונה לחלוטין.
משהו אחר בכלל,
הם לא עמדו בהר סיני.
בסדר?
ולכן,
כשאנחנו קונים כלי אפילו חדש מידי גוי, יוצר אצל גויים,
חייבים להטביל אותו במקווה.
כדי להטביל אותו נצטרך שכולו יהיה בפעם אחת במים.
כולו בפעם אחת במים, הווי אומר, תשחרר.
זה אומר שצריך להוציא את המדבקות.
בונוס.
מדבקות מוציאים ביבש.
לוקחים את הלדרדוס.
יש לך לדרדוס?
אין לך לדרדוס?
יש לך. יפה. לוקחים את הלדרדוס, כן.
זה פותחן, זה מברג, זה שקית, זה הכול.
עכשיו לוקחים את זה,
ועם השפיץ טיפה מרימים,
או אפילו עם השפיץ פה,
נראים לי טיפה את המדבקה ומוצאים אותה לאט-לאט.
כי אני אגיד לכם למה,
ברגע שהרטיבו,
אפילו קצת מים, זה נדבק, חפש אותי. תביא בנזין, תביא אצטון, תביא מה שאתה רוצה,
עד שאתה מצליח להוריד את הדבק, ולפעמים נשאר סימן,
בפרט בסירי נירוסטה או מקומות כאלה,
נשאר עם סימנים, בייבש.
נשאר טיפדבה, קח טישו, קח את האצבע, תנקה.
אי אפשר להטביל כשיש חציצה.
זה לגבי טבילה.
בסדר?
אז קודם כל מנקים, ואחרי כן מטבילים.
עכשיו אנחנו מגיעים לנושא של הכשרת כלים. תפתחו את תנ״א,
אנחנו מדלגים.
שני הדברים צריך לראות פה. קודם כל, מה אנחנו עושים
אם יש לנו כלים של חמץ ולא רוצים להשתמש בהם בפסח?
כי אם אני רוצה להשתמש בפסח, מה אני צריך לעשות?
להגעיל אותה. מה זה להגעיל? להכשיר.
שים לב, מקודם דיברנו על טהרה.
עכשיו אנחנו מדברים על הכשרה.
אין קשר בין שניהם.
זאת הקשר היחיד הוא שמכשירים את הכלי לשימוש.
אז בטבילת כלים, שזה דין דאורייתא, כלי מתכת, כלי זכוכית,
מחלוקת דאורייתא דרבנן,
בסדר? זה ברור שזה דין טהורה. חייבים להטביל במקווה כל כלי שהיה בבעלות של גוי,
מאז שהוא נוצר לכלי.
בסדר? אם הוא מפעל של גויים.
זהו. עכשיו, הנושא של ההכשרה זה הנושא של אם יש דופי בכלי, הוטל דופי בכלי.
הוטל דופי בכלי, הכוונה שהשתמשו בו במשהו שאינו ראוי לשימוש.
בשר לא כשר,
בשר וחלב.
ולענייננו,
לענייננו, השתמשו בכלי הזה בחמץ.
והכלי הזה בלוע מחמץ. אני צריך עכשיו להכשיר אותו כדי להשתמש בו בפסח.
אי אפשר להשתמש בכלי בפסח בלי שהכשרנו אותו.
אז מה צריך לעשות, דבר ראשון, לפני שמכשירים?
לנקות.
אין דבר כזה הכשרה בלי ניקיון.
לא מעלים שום דבר ברמה רוחנית לפני שהוא נקי.
לא הצלחתי לנקות. לא הצלחת לנקות, אתה גם לא תוכל להכשיר.
בסדר? ולכן,
יש כלים שאנחנו אומרים,
אין להם הכשרה, אין אפשרות להכשיר אותם,
תשאיר אותם לאחרי פסח.
גם כלים שמשאירים אותם לאחרי פסח, יש לנו מה לעשות איתם.
תנא, סעיף א', דף ל״ז,
בסדר?
ברור?
קדרות של חרס, למה הוא מתחיל בקדרות של חרס?
כי חרס אין לו הכשרה.
היום אנחנו יודעים את זה גם למאייסה.
למה?
אשתי הייתה כמה שנים בחוג קרמיקה,
וניסתה פעם לשרוף קרמיקה,
פעם שנייה אחרי שכבר שרפו, כי היא רצתה לסדר עוד משהו.
בגלזורה ולא יודע מה.
מה קורה לכלי חרש ששורפים אותו פעם שנייה?
מתפוצץ, מתבקע.
כיוון שאנחנו מפחדים עליו בחימום הזה, בשריפה הזאת,
אומרים בכלל לא להכשר.
ולכן אין הכשר לכלי חרש.
לא מכשירים כלפי חרש, ברור שלא לפסח.
באמצע השנה, כלי שני, שלישי,
אנחנו אומרים שלא, אבל...
אם יש איזה בית שאנחנו, אנחנו אומרים, נתקלנו שם בקירות,
ממ״ד.
אז יש לנו איזשהו מקום בדיעבד, של בדיעבד,
להקל בתנאים מסוימים, אבל לכתחילה בשום אופן לא.
כלי חרס,
איך מכשירים אותו?
שבירתו, זו תקנתו.
אתה לוקח את הכלי,
משחרר,
נשבר, עכשיו אתה יכול להשתמש בו.
בסדר?
אז זה השימוש בכלי חרס.
טוב, בסוד אני אגיד לכם,
כשהיינו ילדים, היו מתקנים צלחות שנשברו.
היה חיים בשוק מאוחרים,
והיו לו צלחת שנשברה, חרס פורצלן,
הוא שם שם איזה מין,
לא היו דבקים, כן, סינתטיים,
מין גבס כזה, ומחבר עם שתי סיכות. אתם זוכרים, פעם היו קרטונים עם סיכות כאלה גדולות?
גם היום, עם סיכות? חשבתי הכל דבק.
בקיצור, זהו, עם סיכות כאלה,
עד היום יש איזה צלחת כזאת של אבדלית, של ההורים,
מודבקת, מתוקנת.
איפה היום? קונים, טוב, אני לא יודע אם קונים.
רציתי להגיד, קונים מסין איזה צלחות פורצלן שב-70 שקל סט, ואחרי כמה פעמים במדיח זה כבר מתפוצץ, כי
זה לא אמין, זה סיני.
בקיצור, מגלים את השקרים עכשיו.
בסדר? הכל שקר שם.
שמעתם ברמה אומר עכשיו,
שר החוץ שלהם,
שהאמריקאים הביאו לסין את ה...
בדיחה יפה, בדיחה יפה. סיפרנו איך זה הגיע, נכון?
סינים ואיראנים ניסו לעשות עלינו איזה
לוחמה ביולוגית, וזה התפרץ להם. ומה פתאום האיראנים מתים מזה?
כל מיני מדענים וראשי ממשל.
אתה שם, לא חשבת על זה, נכון?
אתה שם לב? היית גם מדבר.
אתה איתי? אתה, אתה.
אתה, כן. אתה שמת לב לזה?
למה איראנים וסינים?
זה מלכות הרביעית.
אנחנו בשעות גדולות, אתם לא קולטים,
האנשים הולכים ככה במקום ללכת ככה.
אמרתי בחתונה השבוע שעבר,
שלפני כל טהרה יש הרחקה, נכון?
פתאום כל היהודים שומרים נגיעה.
שמת לב?
לאט לאט, אתה יודע, הכול יהיה בסדר.
אתה מוטרד נראה לי.
נראה לי שאתה מוטרד.
הכול בסדר, יופי, אל תהיה מוטרד. הכול בסדר, בעזרת השם.
בכל מקרה,
יש היום,
היום אנשים קונים כלי פסח, הרבה אנשים,
וכדאי וראוי שיהיה כלי פסח בבית.
אבל אני יודע שיש בתים שאתה לא יודע, אתה אוהב להתווכח עם האנשים. הם לא מוכנים לשים סטים, סירים, צלחות, סכומים,
צלחות, כלים מקרמיקה, אין להם הכשרה.
זה הדבר שצריך שיהיה ברור.
זה צריך להיות חדש לפסח.
אבל מה אומר פה השולחן ערוך? כדי רואה את שחרץ שהשתבש בהם חמץ כל השנה,
אפילו אותם שעושים בהם דייסה ומיני קמחים,
משפשפם היטב בעניין שלא יהיה חמץ ניכר בהם, מותר להשאיר אותם לאחר הפסח.
מסתובבים לב?
גם כשאני רוצה להשאיר כלי לאחר הפסח, אני לא משאיר אותו מטונף בארון.
סתם ככה אני אגיד לכם, תשימו לב. עכשיו עזבו, נגיד, סיר סולטה,
הידיעות האלה הרחבות, מכירים שיש בורג שפותחים?
פתחו את הבורג.
כזית חמץ יש בפנים, אפילו אם זה עבר מדיח.
אז אם רוצים להשאיר כלים,
קודם כל, רוצים להכשיר כלים, בוודאי שחייבים לפתוח את הברגים ולפרק את הידיות.
כי אפשר להכשיר בלי ניקיון.
צריך לפתוח, לפרק ידיות, להכשיר את הכלי,
עוד לא נגיד איך מגיעים לב, אבל אחרי ניקיון.
בלי ניקיון שום דבר לא זז.
אין שום הכשרה בלי ניקיון, זה דבר שחושבים להכניס אותו טוב טוב לראש.
כלי מתכת,
יש לנו כלי מתכת שאותם אי אפשר להכשיר מדין כלי חרס.
אני אתן את שני הסוגים.
טפלון,
מחבטות,
מגשים,
תבניות
מטפלון, אין להם הכשר.
מדוע?
כי אם אתה תשרוף אותם, כל הטפלון הלך.
זה בדיוק אותו דין של החרף.
הם פשוט התקלקלו.
אדם לא יחמם אותם לחום גבוה.
זה ברור?
יודעים מה זה טפלון?
כן, מבפנים.
מבפנים. זה ציפור נונסטיק, מה שנקרא.
בסדר? לא נדבק.
ברגע שזה נשרף פעם אחת, זהו, זה הלך לך התכונות שלו.
אז אי אפשר.
דבר נוסף זה אמייל.
אמייל זה ציפוי
על פח,
וגם הוא יכול להתפוצץ.
מה השימושים של אמייל בדרך כלל?
תבניות אפייה.
לא,
לא, זה נהרוס תא.
אמייל זה ציפוי, תראו בתבניות אפייה יש כזה שחור עם נקודות לבנות, לבן עם נקודות שחורות.
מכירים את זה?
יפה.
זה דבר שני שאי אפשר להכשיר אותו.
אי אפשר להכשיר תבניות כאלה.
ואם יש סירים כאלה, סירי אמייל, גם אי אפשר.
יש סירי אמייל גם.
לא מכשירים אותם, הם מנקים אותם טוב, שמים אותם לפסח,
אחרי פסח.
אז כבר אמרנו חרס,
אמרנו
טפלון ואמרנו אמייל.
יש דבר נוסף שאי אפשר להכשיר אותו,
יש היום סירים חדשים, הם נקראים סירי שיש.
זה מתכת בפנים,
תחתית אלומיניו רחבה כדי שיהיה פיזור של החימום,
וזה גם עם נקודות לבנות כאלה,
והאוכל לא נדבק.
זהו, זה עשוי מתערובת.
כל תערובת מבחינתי נחשבת קרמיקה,
חרס.
גם אם קוראים לזה שיש, לא משנה מה החומר,
זה ציפוי מבפנים ומבחוץ.
גם נקודות כאלה, ממש מלא נקודות קטנות.
אלה דברים שאין להם
הכשר, בסדר?
ומכן אנחנו מגיעים גם,
עוד רגע נחזור לכלים, שיש.
השיש עצמו.
שיש טבעי, אבן, אין בעיה.
קורקור חשמלי מבעבע שהופכים על השיש כשר לפסח.
אחרי נקרם כמובן, הכל אחרי נקרם.
בסדר? אבל חרש,
אין לו הכשר.
אם יש כיעורים של חרש בבית,
אין להם הכשר.
הם חמץ, ואם זה כיעור אחד זה טרף.
לא מניחים כלים בפסח בתוך הכיור.
שמים חציצה,
עורשת,
שמים קופסאות, כן, כל אחד לפי מה שהוא רוצה, אני לא רוצה לקבוע כדי לא לחייב מישהו.
לא מניחים כלי ישירות בתוך הכיור,
כי בטעות ישפכו מים חמים, בטעות נפל שם בצל, זה חריף.
שום דבר, לא מניחים.
בסדר, ובחמץ בפסח מקפידים אפילו יותר מבשר וחלב, בוודאי.
שער וחלב זה בטל בשישים, וחפץ בפסח אפילו באלף לא בטל.
ולכן, שיש טבעי,
גרנית,
שיש חברוני, אבן.
אבן טבעית. יש להחשבה, שופכים על זה ממכשיר.
אבל שיש שהוא תערובת
של דבקים עם חול,
איך קוראים לזה?
איך קוראים לשיש הזה של תערובת דבקים עם חול?
קיסר.
למשל, שיש קיסר.
זה כמו חרס.
אז מצד אחד זה כמו חרס, אפשר להכשיר אותו, אולי צריך לכסות אותו. מצד שני,
האחריות שלו פגה, יש לך, אני חושב, כמה שנים טובות אחריות.
האחריות שלו פגה ברגע ששם את הסיר ישירות
על השיש.
פעם ראיתי מישהו ששם סיר לחץ
מהגז על גבי השיש,
שיש קיסר. מה קרה באותו רגע?
והיו לי בשר אחד. לא, לא התפוצץ.
פוצץ זה ביציקות, זה גם סוג אחר של שיש.
אבל בשיש קיסר זה פשוט נדבק.
צריך לקחת מבריק ופטיש כדי לשחרר.
בסדר?
צהל לא אחראי.
עצור יציאות.
ברור העניין?
אז לכן, מצד אחד שיש קיסר אי אפשר להכשיר אותו כי הוא תערובת.
זה כמו חרס. מצד שני גם לא מניחים עליו ישירות
סיר
ממש שנוגע בו, שמים תחתית.
אז יש פה איזשהו מקום אולי טיפה להקל, לכן אני אומר לשפוך עליו מים רותחים,
לא יקרה כלום,
ועדיף לנו לשים משהו תחתית כששמים עליו סיר.
בסדר?
וכן, יש חיתוך ונשים מתחת איזה מפה,
כדי שלא ייגע בזה,
כדי שנהיה שקטים, כי זה בעצם לכאורה, מצד אחד זה כמו חרס,
שאי אפשר בכלל להחשיב, מצד שני,
לא שמים עליו ישירות, אבל שמים עליו בצל,
איך אומרים? צנון.
משתמשים פה בטווח חדשה איש, נכון?
ירקות נוגעים וחריפים,
שום מקולף, זה חריף, הוא כמו חם.
אז מצד שני יש את השיש יצוק,
כמעט לא משתמשים בו היום, אבל לפני 20 שנות השתמשו,
יציקה, שזה שיש חתיכה אחת עם הכיור.
כיור, נקרא היום פלסטיק? זה לא פלסטיק, זה משהו ככה יותר חזק בפלסטיק, אין בעיה להכשיר אותו.
וכיור נירוסטה, ברור שאפשר להכשיר אותו,
שופר בלביים חמים, כשר לפסח.
מהדרין מן המהדרין.
הם ישאלו אותי בבית איזה כיור עדיף ביותר?
נירוסטה.
טוב, אנשים לא ככה אוהבות את זה תמיד. לפעמים יש כאלה שואבים, יש כאלה שלא.
בסדר, אני תמיד הייתי מעדיף, הלכתית,
הייתי מעדיף כיור נירוסטה.
היום יש סוגים שונים של כיורים שהם גם מין פלסטיק כזה חזק,
כן, גם אפשר
להעמיד בחום גם,
אין לו חריצים,
גם אפשר להכשיר אותם על ידי עירוי של מים רותחים,
מקומקום חשמלי מבעבע.
כשמגעילים כלים,
רק איך אפשר לקרוא לזה עוד מעט במים כאלה מסירה?
או, או, זה עד המצב נוסף.
קודם כל,
אמרנו שצריכים להגעיל. איך מגעילים, עוד לא אמרנו.
צריכים להגעיל, עוד לא דיברנו איך.
הגעלה זה,
אם זה שיש, אמרנו שפיכה, אבל אם זה כלים,
צריך את הכלים להכניס לתוך מים רותחים מבעבעים.
לא נחו מרתיחתם, זה לא עוזר.
צריך מים מבעבעים.
ומה הם מבעבעים? באותו רגע שמכניסים את הכלי.
לכן כשהולכים להכשיר כלים במקום שעושים הגנת כלים, צריך לשים לב שאתה רוצה להכניס את הכלים שלך,
שהמים מבעבעים. ואם לא מבעבעים, תגיד לו, תסגור רגע.
חייבים מבעבעים.
איזו שאלה פתרנו ברגע זה? שואלים אותנו אנשים.
האם יש אפשרות להכשיר כלים במדיח כלים?
בלתי ניתן לחלוטין.
מה הטמפרטורה הכי גבוהה במדיח כלים?
70. 75. מפעילים בדרך כלל 60, 65.
זה כבר הרבה.
בסדר? אי אפשר, לא יכול להיות דבר כזה.
לכן, כשרוצים להגיל כלים, מכניסים אותה לתוך יורה, לתוך
סיר של מים רותחים, מבעבעים.
אלא שיש הבדל בין טבילה לבין הכשרה, הגאלה.
שבטבילה אני חייב שכל הכלי יהיה פעם אחת, בפעם אחת, בתוך המים,
בתוך המקווה,
ובהכשרת כלים יש לי כלי ארוך,
אני יכול להכשיר אותו בפעמיים, אבל בתנאי
שתהיה חפיפה.
אם יש לי כלי ארוך, אני רוצה להכניס אותו למים עד לפה, אין בעיה. אבל אני צריך שהצד השני יחזור עד לפה.
שיהיה חפיפה באיזשהו מקום, מסובב, ופעם שנייה.
אין בעיה.
לא הבנתי.
איך אחרת?
אי אפשר אחרת.
תחשוב על זה.
אני מעשי.
לא יכול להיות אחרת.
בסדר?
אם הוא מתכופף, אז נכניס אותו פעם אחת, וכופף.
ואם הוא ישר, נכנס לו פעם אחת ולא נכנס, איך תכניס את האמצע?
בסדר? זה ברור? יפה.
טוב,
בכל מקרה, באופן כללי הבנו מה זה הכשרת כלים?
עגלה.
יש דברים, בפרט אצל אשכנזים ספרדים יותר מכלים,
שאפשר כל דבר בעגלה. אצל אשכנזים,
כיוון שאומרים כבולו לא כל כך פולטו, אז יש דברים שאומרים שצריכים ללבן. מה זה ללבן?
לשרוף באש.
אחרי שניקינו ניקוי טוב והכול נקי, אז ללבן.
מה למשל אצל אשכנזים מלבנים?
חצובות
של קיריים גז.
מלמדים אותם.
צריך זהירות בזה שלא יתפוצצו,
אבל כי זה גם מצופה מהם.
אבל לגבי אותם. אנחנו רואים שמספיק להגעיל,
ספרדים, מספיק להגעיל
את החצובות ואת הראשים,
כי זה כל הזמן נשרף.
בסדר?
אז זהו.
אבל ניקיון,
אל תשאירי לי בפינות,
שאני יכול לעשות ככה עם...
יפה, ברור.
אלה הם הדברים.
זה בעצם הנושא הזה של הניקיון.
בדיקת חמץ, ניקיון והכשר כלים. יש המון פרטים.
אני רק מזכיר את הדברים כדי שאנשים שרואים את השיעור
ילכו לשיעורים אחרים שלנו ויראו פרטי פרטים.
מה קורה בקיריים, מה קורה בתנור אפייה,
אם בכלל אפשר להכשיר אותו.
בסדר? אני לא הייתי ממליץ להשתמש בשטיפה בלבד בכלי זכוכית,
גם כלי זכוכית להכשיר, להגעיל אותם,
אבל להניח אותם מיד אחרי ששמים אותם במים רותחים,
כלים שעומדים במים חמים, כן?
להניח אותם על מגמת יבשה,
כי תמיד, הרבה פעמים אנחנו רואים שאחרי ההכשרה,
אחרי העגלה,
מרטיבים במים קרים.
תרטיב במים קרים עם זכוכית, אחרי שהייתה במים רותחים,
תשים עליך שכפץ לפני כן,
פה יוצא צעוף לך לכל הכיוונים.
בסדר, זה ברור?
אז יפה. לשים אותם על מגמת יבשה,
עם ריטובה, זה קר, זה לא טוב.
זה לגבי כלי זכוכית.
פלסטיק, כשהוא פלסטיק טוב, עמיד,
או לא היו חוטים כאלה, אתם זוכרים את ה... לא, אתם לא זוכרים, פעמי הפלסטיק הזה רך,
שיוצאו ממנו חוטים, כוסות היו כאלה, אין דבר כזה.
בקיצור, אפשר היום פלסטיק עמיד בחום,
אפשר להכשיר אותו על ידי עגלה.
ההמלצה שלנו, אני סוגר במה שפתחתי, ההמלצה שלנו,
שכל דבר שאפשר לקנות חדש לפסח.
אני יכול להגיד לכם אפילו על עצמנו.
אנחנו קנינו קיריים פשוטים,
שמניחים אותם על הקיריים האישה, עם הפרדה כמובן, של אמצע השנה.
250 שקל, 300 שקל קיריים.
אני חושב שזה משהו מטורקיה,
כן?
אני מניח שמי שמשתמש בדבר כזה בבית מחזיק לו שנה-שנתיים.
שנה-שנתיים בשימוש של פסח זה בערך 50 שנה.
אז בסדר.
ברור, אתה מבין מה אני אומר.
שבוע ושנה, 50 שבועות.
בסדר? אז בואו נאמר, אם זה יחזיק 20 שנה זה גם טוב,
שווה.
כמובן שצריך גם מקום לאפסן.
טוב, ברור השם, בתים גדולים, כולנו באושר, בארץ ישראל, זה לא מה שהיה פעם.
אז יש אפשרות. אני לא מחייב, אני רק מציע הצעות.
לא כל אחד בנוי לזה, לא כל אחד מסוגל.
נתנו את הפתרונות למי שרוצה להכשיר,
ונתנו את ההמלצה למי שרוצה בכיף כלי חמץ, כלי פסח,
ואז אנחנו הרבה יותר רגועים ולא צריכים להתרוצץ בערב פסח. מה שכן חשוב זה, כמו שאמרנו בתחילה,
כל מקום שיש בו חמץ חייבים לבדוק אותו, זאת אומרת חייבים לנקות אותו ואחר כך לבדוק.
שולחנות
ששמים עליהם ישירות חמץ צריכים גם שפיכה של מים,
או תחיל מקומקום חשמלי.
אם זה למשל יענו,
לא, לא, עץ ממש אין בעיה, פורניר.
הנה, אם זה שולחן בציפוי פורניר,
זה יכול לפוצץ אותו.
אז לנקות טוב ולהשאיר אותו מכוסה, אפילו כיסוי עם דבק או עם נאצים מלמטה, כיסוי אחד
לכל הפסח, ואחר כך נשים על זה מפה.
בסדר?
העיקר לא לעשות נזקים בבתים.
זה חשוב.
לא להסתכתך עם ההורים.
מי שהולך לריב עם ההורים שלו,
לבוא אליי קודם.
תתקשר אליי,
הטלפון שלי עובד.
בסדר?
אני הולך לריב עם ההורים, מה עושים?
איך הוא מסתדר?
לא מצאתי עד היום
מישהו שלא יסתדר.
זאת אומרת, שלא הסתדרתי איתו ועם ההורים שלו.
לא, לא.
היו לנו כמה מקרים קשים ביותר
של הורים שעושים דווקא ושמים חמץ בליל הסדר על השולחן,
וגם עם זה הסתדרנו.
יותר נכון, הרב אליהו הסתדר.
בשיעורים היותר רחבים יש את זה.
סיפרנו את הסיפור.
בסדר, זה ברור.
מה נשאר לנו בנושא האחרון להיום?
מצרכים.
הולכים כבר לגנות מצרכים.
בסדר, יש לנו כמה דקות לשים לב.
היום אין דבר כזה מצרך ללא כשרות לפסח.
זה לא מה שהיה פעם.
אני אתן דוגמה שאני נותן אותה, דוגמה קלאסית מלפני כמה שנים, ארבע שנים,
חדשה יחסית, כן?
הלכו להביא קופסאות שימורים, אננס מתאילנד.
בא משגיח שבודק רציני,
סליחה מאיפה הוא מביא את הסוכר?
את הסוכר הביאו מסינגפור.
טוב,
העבירו את הסוכר מסינגפור. איפה מייצרים אותו? מי מייצר אותו? בודק פה, בודק שם. מה מתברר?
שאת הסוכר מבריקים באנזים של חלב.
זאת אומרת, כל השנה הוא חלבי.
זה ברור?
אף אחד לא חשב על זה.
אתה קונה קופסת אננס,
שמו בפנים סוכר, ומתברר שהסוכר הוא חלבי בכלל. עזוב עכשיו פסח.
הוא הלך לבדוק לפסח, אבל מה מתברר?
שכל השנה מביאים את זה מנות אחרונות,
או שמים את האננס בתוך העוף.
זה ברור.
בקיצור, תה,
אני זוכר כשהיינו ילדים קטנים,
המוכר במכולת אומר, תגיד לאבא שעכשיו אני פותח ארגזי עץ כאלה.
היו באים,
ציילון,
היו באים עם נייר מתכת בפנים, פותחים אותם, יש לך תה, תבוא תקנה 100 גרם, 200 גרם.
זה נכון ללפני 50 שנה, 60 שנה.
היום גם בתה יש חומר מעכב חמצון.
למה צריך את זה?
חיי מדף.
שיהיו חיי מדף יותר ארוכים, אפשר לתפוס לחרוט?
מה זה חומר מעכב חמצון?
מה?
חומצה אסקורבית.
מה זה?
זה יכול להיות עשוי מחיטה.
עכשיו אם זה, תגיד לי בטל בשישים, אבל זה מעמיד.
בלי זה זה לא מחזיק.
אה, זה כן מחזיק, להחזיק תקופה כזאת?
בקיצור, זה דיון.
זה דיון הלכתי.
אין מוצר היום שלא מוסיפים לו משהו.
ולכן כל מוצר ומוצר צריך הכשר לפסח.
דרך אגב, זה לא מוצר אכילה, אבל הוא בא במגע עם אכילה.
נייר אלומיניום.
כל השנה צריך הכשר.
שימו לב, הנייר העולים מצד אחד הוא מת, מצד שני הוא מבריק. איך מבריקים אותו?
שמן.
אתה יודע איזה שמן?
אכפת להם איזה שמן?
50% מהצרוכת של השמן באירופה זה שמן משומר מן החי.
ואז זה שומר מן החי.
זה טרף.
כל השנה.
חייבים על נייר לא מניום, חייבים על השגחה כל השנה.
בסדר, זה ברור. נייר.
שואלים אותנו, מה פתאום אתם פתאום מחמירים?
נייר מגבת.
חד פעמי.
כוסות קרטון, חד פעמי צלחות, חד פעמי קרטון, לא פלסטיק. פלסטיק אין בעיה, זה הכל פולימרים, זה נפט.
אבל קרטון, כדי שלא יתרכך מהר, מצפים אותו בציפוי.
תשימו לב שהכוסות הקרטון, הקשרים לפסח,
אתה טועם את הקפה, יש בזה טעם של קרטון.
למה?
כי הציפוי הוא בעייתי.
עמילן שאותו מחדירים לתוך הניירות מגבת.
או יכול להיות שזה עמילן תירס.
טוב, ספרדים תגידו, אין בעיה, אשכנזים כן.
לכן גם נייר מגבת צריך כאשר לפסח, טאה, נייר טואלט לא צריך.
בסדר?
זה ברור?
חומרי ניקוי זה פגום, זה פסול מאכילת כלב, אז...
אבל ראיתי שהכלב של הבדדץ שותה אקונומיקה.
שיש שם.
בסדר?
לשים לב לדברים. אנחנו אומרים הרי את הדברים בצורה ככה, מה שנקרא,
בצורה כללית.
כל מוצרי המזון שאנחנו קונים חייבים להיות בעלי כשרות.
אין דבר כזה,
זה היה פה, מה יכול להיות פה?
אני אגיד לכם למה אני מדגיש את זה,
ואין פה מחלוקת.
חזון עובדיה,
הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה,
כתב
שאם קנינו סתם קופסת שימורים
לפני פסח, ממילא זה בטל בשישים.
מה יכול להיות שם?
סרדינים, הוא מביא את הדוגמה של סרדינים.
סרדינים הם בשמן.
איזה קטניות? קטניות. אם זה שמן זית, שמן זית.
זהו.
הוא צודק
לזמן שהוא כתב את הדברים.
הזמנים השתנו.
היום יש לך חומרים נוספים בכל דבר.
תעשיית המזון היא כולה הנדסת מזון.
לא לקחו לך עגבניות ומכניסים אותן לתוך קופסה.
תוך שבועיים זה מתנפח.
בסדר? צריכים לשים את זה בצורה מסוימת.
אז צריך חומרים נלווים.
ולא כל חומר נלווה, רושמים אותו.
בארץ ביקשו שיהיה משהו יותר מ-1.5%.
מחוץ לארץ זה 2%, 3%. אתה לא חייב לכתוב.
תלוי מה.
למה 1.5%?
כי בתול ב-60 זה 1.6666.
אז אמרו, 1.5 שיהיה רשום.
בסדר?
ולכן,
הנושא הזה של מצרכים,
של מה שיש לנו בעלית מסביב,
כן?
שיהיה הכל כשרות לפסח.
פלסטיק לא צריך,
כי זה הכל עשוי מפולימרים, זה נפט.
וזלין למשל,
שאלו אותי אם צריך וזלין כשר לפסח.
ממה עושים וזלין?
שפתיים. מה? מנפט.
וזלין טהור, כן?
ללא תוספות.
וזלין טהור זה נפט.
מה יש בזה? שום דבר.
נפט.
ברור.
אלה דברים שצריכים לשים לב אליהם. ודבר שהוא לא לאכילה
ולא להנאה מבחינת מגע הגוף,
אז אין שאלה,
לא צריך.
חומרי ניקוי, אני יודע מה.
יש כאלה שמחמירים בסבון כלים,
כי יכול להיות שחלק נשאר,
ואם זה נשאר טיפה לא קורה כלום, על אף שאני לא אוהב לאכול סבון, כן, זה, אבל בסדר, בסדר.
הסתדרתי עם זה, מה שנקרא.
אין לי בעיה.
אבל דברים אחרים לא.
בסדר?
יופי.
עוד איזה משהו לגבי מצרכים כשרות מה?
בחצי דקה, דקה?
אין, נכון?
אם נשאר למישהו
כלים של פסח,
מצניע אותם,
זהו.
מצרכים שהם שלוש הפסח, עכשיו למשל, ראיתי אנשים,
אתמול אפילו, מישהו נכנס לסופר שהייתי,
מה, אין פה פסטות?
אמרתי לו, כל הסופר כבר כשר לפסח, יש איזו פינה שנשאר
קצת מוצרי חמץ.
כלומר, כולם קונים לפסח, מי עכשיו קונה חמץ?
לא, פעם אתה לא מבין. עוד שלושה שבועות, אתה חייב לשרוף את הכול.
חייב לשרוף.
מה אתה עושה עם זה?
אה, באמת, יש דין של מכירת חמץ.
עושים תמיד מכירת חמץ, אבל ממה עיקר הדין? למה אמרו את עיקר הדין של מכירת חמץ?
בהפסד מרובה.
אוסם,
חנות מכולת,
עם סטוקים.
מישהו שיש לו בית חבילת מקרוני,
עוד חוויילת ופלים ועוד איזה פסטה,
כן, לכאיזה סכום זה יגיע?
שר אשקליים, זה הפסד מרובה.
יש לו חמישה בקבוקי ויסקי.
כל בקבוק
150-200 שקל, הבנתי אותך, בסדר, הפסד מרובה.
בסדר? זה עושים אחד חמישה. מי שישאר לו קצת חמץ, תעיף.
כמו שיש לנו איסור לבזבז או לשרוף או לקלקל אוכל כל השנה, בל תשחית,
מדין בל תשחית פעד זקניך, כל דבר לא להשחית.
בערב פסח יש מצווה לשרוף.
אבל אין לי מצווה לקנות כדי לשרוף, כן?
אם יש לי.
זה ברור. והדבר הטוב ביותר
זה להביא למכון מאיר.
במכון מאיר יש חדר חמץ.
כל מי שיש לו חמץ סגור מביא למכון מאיר, ממלאים חדר אלפי אלפי שקלים,
אחרי פסח נותנים את זה לנזקקים.
זה באמת אפשרי. אם נשאר לנו משהו,
מביאים למכון מאיר,
יש שם חדר פסח.
כן, שלם.
עוגה שלמה, פסטה שלמה, עוד דברים פתוחים.
ואחר כך נותנים את זה לעניים, בעצם נתמנו את זה.
אבל יומיים שלושה לפני פסח, לא בערב פסח.
בסדר? זה ברור? מה אתם רוצים לשאול?
או, או, או, דברים שאין בהם בפירוש חמץ,
סוגרים אותם בארון
במכירת חמץ.
ספק.
כן.
מוצרים שנשארו סגורים
ואין בהם ממש חמץ.
דרך אגב, יש אבקות מרק.
זה תערובת.
יש אבקת מרק שיש בה קמח חיטה עם אילנים. כתוב לך מחיט גלוטן.
בסדר, דבר כזה אולי אפשר גם למכור.
אבל ממש חמץ לא.
בסדר?
בעזרת השם, מחר לומדים בן איש חי על פסח.
שתים עשרה וחצי.
בעזר השם, כל טוב, להתראות.
