לדוגמה, איזה חג יש לנו השנה?
איזה חג יש לנו השנה כבר? ברוך השם, פעם שלישית?
חג הבחירות, מי לא אוהב כזה חג?
חופש ביום שני או ביום שלישי, אחלה חג.
רשמתם לפניכם את התאריך י'-ט' באלול?
זה החג הבא.
בינתיים זה חג משולם. זה החג הבא. י'-ט' באלול זה החג הבא.
כל ארבעה חודשים,
לא היה צריך יותר מזה.
כן.
לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר,
ואת יום חמישה עשר בו
בכל שנה ושנה.
קיימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם.
כן, כמו שעשיתם בעצמכם, תמשיכו, אוהד אבל הפעם בתוקף.
והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, מעבר ליום טוב,
לעשות אותם ימי משתה בשמחה ומשלוח מנות איש ליראה ומתנות לאביונים.
האם היהודים מקבלים את זה?
את החג הזה?
תשובה,
מה זה קיבל להם?
נתים.
מה אתה רוצה מאיתנו, מרדכי?
מה אתה רוצה?
אתה רוצה שאנחנו כל שנה נקרא את המגילה הזאתי
ונזכר שמה?
שהקיום שלנו בגלות הוא על כרעי תרנגולת,
שבכל רגע אורבת לנו סכנת השמדה,
שגם המלך הכי נחמד בעולם והכי פלורליסט יכול לצמוח לאודו איזה אמן שישמיד אותנו? זה מה שאתה רוצה שאנחנו נעשה? לא מתאים לנו, עזוב אותנו.
זה לא מתאים לנו לתקלה.
אנחנו מעדיפים להתייחס לדבר הזה בתור תקלה היסטורית.
הייתה תקלה,
היה מאוד מאוד לא נעים,
הקדוש ברוך הוא הציל לנו מידם חזרה לשגרה.
מרדכי רוצה לקבע,
כמובן, כחלק מהמאמץ שלו לגרום לעלייה לארץ ישראל, המסקנה שאמורה להיות ממגילת אסתר זה עליית המונים לארץ ישראל, מתוך הבנת הסכנה הגדולה שבגלות.
אז מרדכי רוצה לקבע את הזיכרון הזה,
כן? והוא אומר להם, אני מבקש, ומעכשיו, כל שנה אנחנו נקרא את המגילה הזאת, ואני רוצה להגיד דבר אחד, לדעתי,
ואני קצת מקדים פה את המאוחר,
כל האירוע של פורים בתור איזה יום משתה בשמחה כזה ויין וזה סוג של איזה הסחת,
באמת, יש לזה מקורות גם בחז״ל,
סוג של הסחת דעת המונית,
שאתה בעצם לא יכול לעמוד מול הידיעה שרצו להשמיד אותך ללא סיבה.
יש כאלה שנשענים על הפסוק
תנו שיכר לעובד ויין למראה נפש.
יש בגמרא בכתובות,
הגמרא מביאה מנהג שהיו נוהגים להשקות את האבלים ביין,
עשר כוסות,
עד שראו שהם הביאו אותם לידי גנאי, אז הפסיקו.
ההתייצבות מול המוות היא מהממת, ואז החלטת לאדם איזה יין טיפה ככה.
זו הסיבה גם שנוח, אחרי שהוא יצא וראה את העולם חרב, אז הוא השתכר.
אז אנחנו ניצבים מול סכנת איום, שאתה אומר לעצמך, למה? בוא תגיד לי מה אני צריך לשנות כדי שלא תרצה להשמיד אותי.
זה לא משנה מה שאתה עושה.
לא משנה אם תשתלב או תתבדל,
לא משנה אם תהיה יהודי דתי או תהיה יהודי חילוני.
אם אתה תהיה חילוני באמנסיפציה אז אתה משתלט לנו על המקורות, אם אתה תהיה דתי אז אתה מתבדל,
אם אתה תהיה, לא משנה מה, המטרה היא להשאיר אותך.
אין אפשרות לחיות בכזה עולם, אז אתה שותה איזה כוסית כדי
טיפה לשכוח.
אז היהודים לא מעוניינים במסע ההיסטורי.
הם לא מעוניינים.
וכבר אמרו הרבה מאוד אנשים שהדבר היחיד שאתה לומד מההיסטוריה זה שאתה לא לומד מההיסטוריה שום דבר. המסע ההיסטורי הוא מכביד.
נוח לנו להגיד שהכל בסדר ולא יקרה כלום,
וזה ודאי לא יקרה, ולהשקיט את עצמנו, והייתה כאן איזו תקלה קטנה, אבל תכף זה ייגמר.
לא יחלנו.
ומרדכי מנסה בכל כוחו לקבע את הזיכרון.
זה לא הולך.
קיבל היהודים. את אשר החלו לעשות
ואת אשר כתב מרדכי עליהם.
אז מה מרדכי כותב?
הוא אומר להם, אני מבקש מכם לשים לב,
המן בן עמדת האגגית צורר כל היהודים.
חבר'ה, הוא לא צורר רק את הדוסים.
הוא לא צורר רק את האלה או את האחרים, הוא צורר כל היהודים, זה לא מעניין אותו. אחת הדוגמאות החזקות לזה נמצאת בגטו ורשה.
מי שהיה בסיור בפולין, עובר שם, זו תחנת חובה כזאת.
בגטו ורשה יש מקום שנקרא כנסיית המומרים.
שמעתם על זה?
אני לא הייתי בכל גטו, הייתי רק בוורשה ובקרקוב,
בקרקוב לא ראיתי,
בוורשה יש.
מה זה כנסיית המומרים?
כשהגרמנים,
נתמך שמם,
תחמו את הגטו ליהודים וביקשו מכל היהודים לעבור,
ניגשו אליהם קבוצת יהודים,
אמרו להם, תשמעו, יש פה איזו טעות, כי אנחנו המרנו את דתנו לנוצרים.
אז הגרמניה אמרה,
מה הקשר אחד לשני?
אתה יהודי,
הדת שלך היא נוצרית, אבל אתה יהודי, אז אין בעיה, אנחנו מאוד מתחשבים,
אנחנו נבדל לך כנסייה בגטו.
אז יש כנסיית המומרים בגטו.
מה זה קשור אחד לשני?
צורר, כל היהודים, גם המומרים.
אתה יהודי.
היטלר הוא הגדול המאמינים בישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא.
ישראל,
סגולת ישראל.
אתה לא יכול להיפטר מזה.
אז מרדכי אומר להם, תפסיקו לסגוד באשליות.
זה לא היה נגדי,
זה לא היה מאבק פוליטי,
זה לא היה איזה אינטריגה, זה היה צורר.
כל היהודים חשב על היהודים לאבדם, פעם אחת. פעם שנייה העפיל פור,
הוא הגורל לאומם ולאבדם.
הנושא של הפור,
יש שני נושאים שחוזרים על עצמם לאורך כל המגילה.
אחד זה הפור והשני זה הכסף.
פור זה אומר שהמן היה מונע מדמון,
מכוחות רוחניים של טומאה.
לא משהו פרקטי, לא משהו שאתה יכול כאילו לשחד,
לשכנע.
זה לא.
בזמנו, בשנים קטנונות, הסברנו איזה גורל המן הפיל.
אתם זוכרים את החשבון?
מה זה מיום ליום, מחודש לחודש.
המן הרי נמצא ביום יג' בניסן.
כך כתוב במגילה.
הוא נמצא ביום יג' בניסן.
ואז הוא מפיל גורל מיום ליום, מחודש לחודש. הוא לוקח יום ורץ איתו לאורך כל החודשים.
אז הוא מתחיל מי'ג' בניסן,
מפיל גורל וי'ג' בניסן יוצא לו לו.
י'ג' באייר, לא. י'ג'
סליחה, הוא נמצא בי'ג' בניסן, הוא מתחיל מי'ד.
בו ביום אני לא אספיק.
מתחיל מיום
יום למחרת. מתחיל י'ד בניסן,
עושה את כל הסיבוב עד י'ד באדר יוצא לו לו. ואז הוא עובר לט״ו בניסן.
את כל הסיבוב, יוצא לו לו, טז, יז, כ',
למ', אחרי זה עובר לאלף,
יוצא לו לא, לא, לא, לא, לא, לא, עד שהוא מגיע ליום יג',
היום שבו הוא נמצא.
הוא לא מעדיף את יג' בניסן, כי הוא לא יספיק להתארגן.
מפיל יג' בניסן, יוצא לו לו, יג', יג', בסוף הוא מגיע להטלה האחרונה של הגורל.
מהי ההטלה האחרונה?
יג' באדר.
כלומר, מתוך 360 פעם שהוא הטיל גורלות, 30 יום כפול 12,
יצא לו 359 פעמים לו,
ופעם אחת כן, בפעם האחרונה, י״ג באדר.
אז הוא בודק ואומר, או, י״ג באדר, אדר, מת משה רבנו.
יש לי,
יש לי,
מה?
למה, למה, למה?
מעגל שנה, רבי חיים.
אמה נמצא עכשיו בי״ג בניסן, זה היום שהוא נמצא בו.
מפיל את הגורל, ואז הוא אומר, אני אתחיל ממחר,
אני אתחיל, האם אני יכול להשמיט את היהודים בי״ד בניסן? מפיל גורל, יוצא לו לו.
ואז הוא רץ עם י״ד,
גלד
יער סיון.
גומר את כל הי״ד, יצא לו לא י״ד, עובר לט״ו.
יצא לו לא, כל החודשים ט״ז- י״ז-
א׳, ב׳, ג׳, דלת, די״ו, זז-ח׳, תיעוד, י״ב, י״גּ.
כל היום יצא לו לא לא לא בכל החודשים. מגיע לי״ג, יוצא לו לא י״ג בניסן, לא בסיון, בסוף הוא מגיע להטלה האחרונה לי״ג באדר, בעוד 11 חודשים.
בום.
יוצא לו לא. הוא אומר, אתה לא מבינים,
הוא מונע ממקומות אחרים.
לא מאיזה, אי אפשר לשחרד אותו, מה תיתן לו, מה תציע לו?
הוא היה מוכן לשים עשרת אלפים כיכר כסף כדי להשמיד את היהודים בכסף של ימינו, זה מיליארד וחצי שקל שלנו.
מוכן לממן
את השמנת היהודים מכספו, כנראה גם מכסף שהוא ישדוד מהיהודים בעצמם.
למה? איפה כותב זין והדר? אין דבר כזה.
הוא אמר בחודש אדר מת אבי התהודה.
הוא לא ידע...
לא, לא, רק חודש.
רק חודש.
גם הבחירות הן בו' באדם.
התוצאות יהיו בז' באדם.
יהי רצון שיהיה בשורות טובות לעם ישראל.
אשר ישלטו,
אי הם.
המה במשותפת.
זה בנימין, זה מרדכי, זה מיושבת בנימין, נכון?
זה שניהם בנימין. בנימין...
איפה אסתר שם בסיפור? טוב.
ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרע אשר חשב על היהודים ותלו אותו על העץ.
על כן קראו לימים אלה פורים, על שם הפור.
על כן, על כל דברי האיגרת הזאת, ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם. כלומר, מרדכי כותב איגרת שנייה כבר. בהתחלה כותב איגרת, תעשו את החג הזה. לא עזר.
אז הוא כתב איגרת שנייה, היסטורית. חבר'ה, אני מסביר לכם מה היה פה.
ראו את האיגרת ההיסטורית, אולי עוד יותר לא רצו לקיים את זה.
ולכן כתוב, קיימו וקיבלו היהודים בכתיב חסר.
כלומר,
לקיים הם עושים, מה ההבדל בין לקיים לבין לקבל?
לקיים, אתה אומר, אוקיי, מה צריך לעשות?
מה צריך לעשות? את זה ואת זה אני עושה, יאללה, תרד לי מהחיים.
לקבל, הכוונה להזדהות, להבין את המסר,
להבין שיש כאן איזה עניין.
אז קיימו, מרדכי הצליח
בשלב ב', אבל קיבלו,
מעט אנשים
הפנימו את העניין, את המסר.
את ה... מה?
N-ו', כן, לכן זה קיבל לשון יחיד.
אנחנו קוראים קיבלו,
אבל כתוב קיבל, מעט.
בסדר, מה אתה רוצה? מה חובתי ואייסנא? מה לעשות? משלח מנות? זה, זה, זה, זה, הנה עשיתי, רד ממני.
עליהם ועל זרם ועל כל הניבים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. עכשיו תראו,
כאן הגמרא במסכת מגילה חושפת לפנינו מה שנקרא שקח המקמק.
מכירים את זה? פעם היה בתחזית, שקח המקמק.
כל מי שכאן לומד במסכת מגילה
הוא פותח את מסכת מגילה.
המשנה הראשונה במסכת מגילה, מה היא?
מגילה נקראת בי'
יב', יג', יד', טו', לא פחות ולא יותר.
אומר לעצמו הבן אדם הסביר, כן, האיש הנאור, האדם הסביר הנאור של אהרן ברק,
אומר לעצמו, מה קרה? מה זה הלחץ הזה?
הרי
מגילת אסתר, האירוע קרה בי'ג' ובי'ד'.
לא, באדר,
הידוע קרה באדר. י'ג' וי'ד' באדר היה האירוע.
טו גם אתה יכול להגיד שאתה יכול לנוע על הימים האלו זה מה שאתה יכול לעשות
כשזה אירוע היסטורי
ואתה קורא משהו שהוא אירוע היסטורי אתה לא יכול לעשות אירוע היסטורי בזמן שהוא לא היה
אלא אם כן אתה ציוני ומקדים את יום העצמאות כן זה כנראה לקחו את זה מכאן
אבל אירוע היסטורי כל העניין של אירוע היסטורי שאתה מציין אותו בזמן שהוא היה
נכון זה העניין שלו
אתה לא יכול לעשות את ליל הסדר לא בליל הסדר ליל הסדר זה בליל הסדר לא היית אתה אנוס תהיה לך הזדמנות שנייה אולי לקורבן פסח אבל
מה פתאום מרדכי פותח כאן איזו מניפה שמאפשרת קריאת מגילה מי״א. לומדים את זה הרי מכאן, נכון?
מכאן מזמנם ואחרי זה זמניהם.
אז מזה דרשו,
בפסוק ל״א, לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם.
זמנים הרבה תקנו להם.
למה?
כי אחרי שכולם אמרו למרדכי, ודאי, ודאי, קיבלנו את המגילה, אין שום בעיה,
המוח היהודי ממציא לנו פטנטים.
מתי אמרת שקוראים את המגילה? בי״ד? אוי, בדיוק אני לא נמצא ואני לא יודע לקרוא גם את המגילה ואני בכפר,
אז מתחילים להתחמק.
מתחילים להתחמק. ודאי צריך לקיים, אבל אני לא.
מכירים את האפשרות להתחמק?
אפשרות ה... מה? עדיין.
עם ה...
כן, עם הנסיעה הזאת, כן. פרופסור לוביץ', ככה הם אומרים לשון הרע שהוא עושה את זה.
אז אומר מרדכי, חבר'ה, אני הבנתי.
אף אחד לא יכול להתחמק.
אתה יכול לקרוא מגילה גם בי' א', גם בי' ב',
גם בי' ג', גם בי' ד',
גם בט' ו'. חמישה ימים, תמצא מקום לקרוא את המגילה.
התקנה לקריאת המגילה בימים הרבה, בזמניהם, היא תגובה לניסיון התחמקות מקריאת המגילה. אף אחד לא רוצה לקרוא את המגילה.
אף אחד לא רוצה לקרוא אותה.
אף אחד.
מי רוצה לקרוא דבר שמספר לך שאתה כל רגע נתון אמור להיות מושמד, יכול להיות מושמד, זה לא זיכרון היסטורי שאתה רוצה להיות בו.
אז מרדכי כופה עליהם
ריבוי זמנים,
שלא יתחמקו.
והימים האלה נזכר... מה?
רגע, ריב שבתאי.
כי זמנם, זמניהם, נכון. כן, נכון, בצלסתר, נכון.
נכון, נכון, זה להסתר כתוב, נכון, צודק, זה יותר שייך לשלב השלישי, נכון.
אבל תראה את הפסוק, פסוק כח,
ובימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור מדור משפחה, משפחה, מדינה ומדינה בעיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזרם. עכשיו זה פסוק דרמטי לגמרי.
אני אגיד לכם מה הפסוק הזה אומר, בסדר?
זה בעצם אומר שאני ביום השואה,
ביום השואה הקרוב,
מה שצריך לעשות
זה להקריא ברבים את רשימת
הכוח הצבאי של גרמניה היום,
עכשיו.
כמה צוללות יש להם, גרעיניות?
כמה טנקים ליאופרד?
כמה מטוסים? איזה מטוסים יש להם? אני לא זוכר.
כמה טנקים? כמה זה? עכשיו, מה שקורה להם היום?
למה?
גרמניה החדשה,
תומכים בנו, נותנים לנו צוללות בחצי מחיר, לא יודע בכמה?
שישית, קח אספייר בשביל לפנק פה את האנשים?
חמש פלוס אחת, מבצע. ישראלים אוהבים מבצע.
אלא יש לך עוד צוללת, תעמיס.
אדוני,
לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזרעם.
הניסיון היהודי לשקוע על זרי הדפנה ולהגיד, בסדר, זה היה, זו גרמניה אחרת וכל זה, הניסיון כאילו לשקוע,
המגילה מספרת סיפור אחר, היא אומרת לא.
לא.
לא.
הלקח ההיסטורי,
הסכנה האנטישמית להשמדה, הוא לקח שאתה אמור לשאת אותו לנצח.
זה מסע מאוד מאוד כבד על הכתפיים. אתה לא רוצה את המסע הזה?
מה, לעולם?
יש ספר, נדמה לי, של משה דיין,
הלנצח תאכל חרב?
מכירים את ה...
כל הורה שמלווה את הילד שלו לבקוו, הוא אומר,
כשאני התגייסתי, הבטיחו לי שהילד שלי כבר לא ילך לצבא,
והנה, אני מלווה אותו לצבא.
אז אנחנו כנראה יכולים להגיד שגם הילדים שלנו לכל הצבא, וכנראה גם הנכדים, וגם הנינים,
והם יוכלו לצבא, יצטרכו פה צבא.
מה, אף פעם לא יהיה שלום?
אף פעם לא... כנראה,
משיח יגיע בעזרת השם בקרוב בימינו.
וגם כשהוא יגיע, הרמב״ם אומר, שיילחם, יהיו מלחמות.
מלחמות השם.
וזה קשה.
תבטיחו לנו שלום.
תבטיחו לנו פרחים בקנה ובנות בצריח.
תשאירו לנו באוסלו את השיר
אנחנו הילדים של חורף 73. מכירים את השיר הזה?
אני קראתי באיזה מקום, מי היה אחורי הגרף של האירוע הזה? אני לא זוכר מי היה,
שם שלו.
אני קראתי את התדריך שהוא נתן לחיילות האלה ששרו את זה באחד ההסכמי אוסלו, הוא אמר למה לעשות.
הוא אומר כשאתם אומרים, הבטחתם, יונה, תסתכלו לרבין בעיניים,
תתקרבו אליו,
תזעקו את הזעקה של הדור האומלל, כי הבטחתם לנו שלא יהיה לנו שום דבר, אנחנו כאלה מסכנים, לא קיימתם את ההבטחה, כאילו תעשו אמוציות.
ככה עבדו על הסיפור הזה.
תבטיחו לנו שלא יהיו יותר מלחמות.
חבל רק שהרעש של האוטובוסים המתפוצצים הפריע.
על בלוני השלום שהופרכו באוויר. זה קצת הרס את המציאות, נכון?
חבל שהאויב לא משתף פעולה עם החלומות שלך.
אז מרדכי מנסה לקבע את הזיכרונים וזכרם לא יאסוף מזערם.
לא יהיה שנייה אחת לאורך ההיסטוריה האנושית שלא תזדקקו לזיכרון ההיסטורי הזה.
וכדאי לכם לזכור אותו.
כי אם לא, אז
אנחנו אחרי השואה יודעים בעצם שמרדכי מנסה להציל אותנו משואה.
אם הלקח הזה היה מופנם,
אז יכול מאוד להיות שהיהודים,
איך שהיטלר היה עולה לשלטון, והיה מ-33 עד 39. אפשר ככה להגיד,
מ-33 עד 36 אפשר היה לצאת מגרמניה עם הכסף,
מ-6 עד 9 אפשר היה לצאת בלי הכסף,
ומ-9 כבר אי אפשר היה לצאת בכלל.
ז'בוטינסקי ב-38, תרצצצ'-ח, תשעה באב בוורשה,
מדבר על שואה שהוא רואה מול העיניים.
זה לא עוזר.
זה לא עוזר.
הם לא שומעים למרדכי.
ולכן אין לו ברירה אלא מה?
להפעיל את אסתר,
שהיא תחייב אותם בחוק מדינה לקיים את הפורים. עוד שנייה, אביאל.
ותכתוב, יש כאן ת' רבתי,
ותכתוב אסתר המלכה בת אביכאל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים, אוהדות השנית,
עד שזה לא מגיע מלמעלה, בהוראה, וכנראה שמי שלא עושה את זה,
אין לו דרכון,
לא מקבל ביטוח לאומי, עשינו על זה סנקציות כאלה ואחרות,
זה לא עוזר.
כן, מה רצית לשאול?
או להגיד, או להעיר, או להאסיף.
ואם אדם אבויזר לא השתכנע מעצמו, לא השתכנע מעצמו. נכון.
לא הייתה לו סמכות. הוא היה...
מרדכי מונה, אנחנו נראה את זה בפרק הבא,
הוא מונה ללוביסט יהודי, שתדלן. אין לו, לא הייתה לו סמכות לחוקק חוקים.
אסתר יכולה לחוקק חוק מדינה, דרך חושבי ראש,
והחוק הזה מכריח את היהודים. הוא אומר, יהודי שלא יקיים את הפורים לא יוכל לקבל דרכון, לא יוכל לצאת מהארץ, לא יוכל לקבל ביטוח לאומי,
כל מיני סנקציות.
מיד נראה איפה כתובות הסנקציות.
ותכתוב אסתר המלכה בת אביכאל ומרדכי היהודיה את כל תוקף
לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.
וישלח ספרים על כל היהודים, על שבע בעשרים במדינה, זה כבר ספרים שלישיים שנשלחים.
מלכות אחשוורוש, דברי שלום ואמת.
שלום, זה להסביר להם בדרך. עם ישראל לא רוצה את פורים.
הוא לא רוצה אותו.
הוא לא רוצה את החג שמטיל עליו כזה צל ומספר לו סיפור של איום מתמיד.
ושוב חוזרת המגילה, לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, זה כמו שהערת רב שבתאי,
אז עכשיו התחילו להתחמק,
התחמקויות טכניות, ברור, ברור, פורים, אבל לא כאן ולא שם, יהודים הרי הם אלופים בדבר הזה, נכון? יש לנו כל מיני,
נכון?
הלכנו, אבל היה סגור, הגענו, אבל המפתח אצל פופציק, הוא לא הגיע, לא, רצינו לקרוא, אבל לא היה נר, המגילה, המגילה בארון, הארון סגור, מכירים אתמול, אז הלכנו,
המגיד מדובנה היה אומר משל על הפסוק,
צור ילדך תשי ותשכח אל מחולליך.
שפעם מישהו היה לו הרבה חובות, אז הוא בא לאיזה עורך דין לייעוץ.
אז עורך דין אמר לו, תקשיב, אתה לא תוכל להתחמק מהחובות, אני מציע לך, תתחיל להתיש אותם.
תגיד להם, כן אני אשלם,
כן בתשלומים, עוד חודש יגיע הכסף, ככה תגרור אותם איזה שנתיים, יתיישבו ממך ויעזבו.
ואהיה, תודה רבה וכל זה, ואז עורך דין אמר לו, טוב,
ורק על הייעוץ זה אלף שקל. אמר לו, תקשיב, עוד חודש, ועוד שנתיים.
אמר לו, חוצפה, אני לימדתי אותך את זה, אתה מפעיל את זה כלפיי?
צור ילדך תשע. הקב' יעלה אותך עם שכחה,
ותשכח, אל מחוללך, אתה מפעיל את זה כלפיו.
אז זה ה...
אולי הבעיה את זה. כן, נכון.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה,
וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם.
ואומרת, ומאמר אסתר
קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. כלומר,
מי שבסוף גרם לכך שימי הפורים נחגגים,
זה לא מרדכי, זה מי?
זה אסתר.
כלומר, מרדכי זה כאילו ההזדהות, זה דברי שלום. אסתר זה הכפייה, דברי האמת.
בסוף לא נעים להם אסתר, לא נעים להם, אין להם ברירה בגלל אסתר, אז הם מקיימים.
כלומר, פורים זה חג כפוי.
כפו עליהם הקדוש ברוך הוא, הר כגיגים.
ועדיין הפכו את זה לחג, אני פורים, אני פורים, שמח ומבדח, וכאילו כל מיני...
תראו, המון המון הלכות, מי שלמד מסכת מגילה, רואה כמה...
כשיש לך עיקרון,
והוא מאוד מאוד חשוב,
אתה מבליט אותו בפרטים משונים.
פרטים הלכתיים משונים, שקוראים בתורה.
קריאת התורה בשבת, יש דעה שזה דאורייתא.
זו תקנת משה רבנו, אבל תקנת משה רבנו דאורייתא.
אז פספסת איזה מילה
שהבעל קורא אמר, אז עכשיו אתה לא יצאת יד החובה?
יצאת יד החובה!
אתה בעניין, פרשת משפטים, קראת, פספסת מילה לא טוב, אבל אתה בעניינים.
מגילת אסתר, אפילו מילה פספסת, אבוד.
מה?
למה בדיימן? לא, כשהמגילה לא צריכה להיות... לא, בגלל לא צריכה להיות תקשרה.
לא משנה.
אתה צריך לשמוע את הקול מהקורא, מבעל הקורא, פספסת מילה אחת, אבוד.
זהו.
חייב אותם לקרוא את המגילה בלילה,
ולחזור ולשנותה ביום.
נשים חייבות בקריאת מגילה.
דה דה דה.
מה זה? אטרף כזה?
זה הברן של מרדכי,
הבעירה של מרדכי, שלא התחמקו מהלקח ההיסטורי.
אל תפסיד מילה!
לכתנו איזה מילה תפסיד.
וחלק מהפסוקים שאומרים אותם בקול, נכון? איש יהודי, כל הקהל אומר אותם.
מתכנסים.
תקנו צום לפני כן, בי״ד או בי״ג, בי״ג זה.
כן.
המגילה מסיימת ומאמר אסתר,
קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר.
פרק י' שהוא פרק קצר
הוא בעצם הטרגדיה.
אני רוצה לכתוב לכם את פרק י' שהיה אמור להיכתב.
בסדר?
הפרק שהיה אמור להיכתב הוא הפרק הבא.
כתוצאה מהאירוע הדרמטי הזה היהודי,
כמעט שואה, כמעט שואה. בסוף, בשער של אושוויץ,
הרכבת נעצרה.
מי שמכיר ברשימת שינדלר איך הוא
מצליח לקחת רכבת ולהוציא אותה מאושוויץ.
אני לא יודע אם החלק הזה בסרט הוא אמיתי.
היה דבר כזה? מה? מוטי?
נו?
אה, וואה,
לאורך ימים ושנים, בעזרת השם.
עד מאה ועשרים.
אה, טוב. איפה הייתם?
אוסטריה. אוסטריה. טוב.
צריך פעם... אני אשב איתך פעם.
אז הרכבת נעצרה לפני.
כתוצאה מהזעזוע הזה, מיליונים, מיליונים זורמים לארץ ישראל.
מרדכי מקבל מינוי,
מה המינוי של מרדכי?
הנציב, לא, מלך, חשבוראש הוא המלך, הנציב היהודי העליון בארץ ישראל,
מרדכי הרברט סמואל.
הוא מגיע כאן לארץ עם המיליונים,
בונים כאן את בית המקדש,
בונים כאן את ירושלים,
כמובן אף אחד לא יכול לקום מולם כי המלכה אסתר נמצאת למעלה והיא מלווה את כל הדבר הזה, יש ליווי צבאי אולי וכולי.
המדינה היהודית מתפתחת, משגשגת.
מה?
סיפוח. סיפוח, ודאי, תוכנית המאה.
וגם כשממלכת פרס קורסת כעבור כמה שנים בעקבות אלכסנדר,
אלכסנדר כבר פוגש כאן ממלכה מפותחת,
עצמאית, הוא קורא את הברית, והמלכה הזאת הולכת ומשגשגת, ובית שני נבנה וכו', מיליוני יהודים מגיעים לכאן. זה מה שהיה צריך להיות.
זה מה שמרדכי רצה שיהיה.
אותו כוח צבאי מופלא שמרדכי בנה כדי להילחם פה.
הייתה מלחמה, הרגו שבעים וחמש אלף, זה רק ב... זה נכון?
אותו כוח צבאי הוא הבריגדה היהודית
ששימשה
את עמוד השדרה של הצבא העברי ההולך וקם במדינת ישראל, ובעצם היה איזה המשך טבעי בין מרדכי לבין החשמונאים.
גדוד מהגי הפרדות, הבריגדה היהודית וכולי וכולי.
זה מה שהיה אמור להיות.
זה מה שהיה אמור להיות. מרדכי צריך להיות הנצי, ומיליונים עוד צריכים לעלות.
אבל במקום זה מה יש לנו?
יש לנו את פרק י'.
וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ויהיה הים.
אחת האינדיקציות הברורות ביותר לגאולה זה למי אתה שוקל את השקל הציוני.
למי אתה משלם מיסים?
גוף עצמאי,
הזכות המרכזית, וגם זה מופיע בתחילת ספר לעזרא,
אחת הסמכויות הזאת זה לגבות מיסים כדי לממן את הכל.
והנה מתברר שהיהודים ממשיכים לשלם מיסים. למי?
אחשורוש.
וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי אשר גידלו המלך,
הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדעי ופרס. כלומר,
במקום שתתחיל להיכתב כאן ההיסטוריה הישראלית,
הכרוניקה הישראלית,
כמו שאנחנו היום קוראים מספרי ההיסטוריה מתחילת הציונות,
אז אתה מחפש ספרי היסטוריה,
גרץ ודובנו וכל אלה, אז בסדר, הם מתארים את כל ה... בהתרשם בית שני וכולי,
אבל הכתיבה ההיסטורית הרציפה,
העוקבת בעצם מתחילה מתחילת הציונות, כן, מהעליות, מהמושבות, אתה יכול להתחיל לעקוב איזשהו סדר.
לתאר את עם ישראל בגלות, כל אחד כתב מה שכתב.
אז במקום שתתחיל כאן
ההיסטוריה היהודית,
ומרדכי יהיה הפרק הראשון בספר ההיסטוריה של האומה העברית המתחדשת,
במקום זה מרדכי מראה עוד איזה פרק בספר הפרסי שהוא גדול, יש לו עוד איזה אפיזודה פרסית, ששם פעם היה איזה מרדכי אחד באסתר, שהיו...
מי אתה?
איפה אתה כתוב? באיזה ספר?
בספר של הגויים או בספר שלנו?
מרדכי כתוב בספר דברי העניין למלחמת דעי ופרס.
וכאן הפסוק אולי הכי עצום.
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש,
סגן נשיא ארצות הברית.
משהו כזה.
נציג הלובי היהודי, נציג איפא״ק, שתדלן.
גדול היהודים. כמובן,
גדול היהודים.
רצוי לרוב אחד, כי כשאתה שתדלן,
ההוא רוצה ממך את זה, אתה לא יכול תמיד לספק את כולם.
מתואר כאן דיפלומט, לוביסט, שטדלן, זה מה שמתואר כאן.
דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.
אנחנו רצינו לקרוא פסוקים אחרים.
כי מרדכי היהודי,
כמו שכתוב אצל יוסף,
כן?
ויעבור יוסף, וכל הארץ קוראים לפניו, רק הכיסא יגדל ממכה.
וזה מה שהם רוצים לקרוא על מרדכי היהודי, שהוא מוביל את המהפכה.
עולה לארץ ישראל.
המגילה מסתיימת כך, ומכיוון שהמגילה הסתיימה כך, זה אומר שהיא סיפור פתוח.
שלא נגמר מבחינה היסטורית, והיא עתידה לחזור.
כלומר, הלקח הזה עתיד לחזור, כי אנחנו הרי מכירים את זה מהצד השני של ההיסטוריה.
יש בכל אופן איזושהי נקודה,
נקודת אור קטנה בכל אופן,
שנסיים בה כדי לסיים בטוב.
נסיים בטוב. הערה מופלאה, רבי שלמה של המלבים.
כבודו יפתח בבקשה בספר נחמיה,
פרק א',
פרק ב', סליחה.
ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך, זה פרעה,
יין לפניו. הייתי מגיש לו יין, פקיד.
ואשא את היין ואתנא למלך ולא הייתי רע לפניו,
הייתי נראה נורמלי.
ויאמר לי המלך, מדוע פניך רעים ועתה אינך חולה?
אין זה כי עם רוע לב, אה, אתה מתכנן להרוג אותי?
ואירע הרבה מאוד.
הוא אמר למלך,
המלך לעולם יחיה.
הוא מחליט לנצל את ההזדמנות. מדוע לא ירעוף עני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה עוקלו באש?
זו הסיבה.
הוא מחליט לנצל את ההזדמנות.
ויאמר לי המלך, על מה זה אתה מבקש?
מה אתה רוצה?
אז הוא עוצר, ויתפלל אל אלוהי השמיים.
חיים והמוות.
קצת כמו רבי יוחנן.
רבן יוחנן, אם הוא יבקש יותר מדי, לא יקבל כלום.
יבקש מעט מדי, יפסיד.
ואומר למלך,
אם על המלך טוב, ואם על המלך טוב זה מחזיר אותנו חזק מאוד לאן,
יפה,
ואם ייטב עבדך לפניו,
אשר תשלחני על יהודה אל עיר קברות אבותי ואבננה, הכוונה תן לי לבנות את ירושלים כמקום לאומי.
תן לי מינוי לאומי.
אנחנו ניתמע.
ויאמר לי המלך,
והשגל יושבת אצלו,
עד מתי יהיה מהלך, אחר כך מתי תשוב,
ויטב בפני המלך וישלחני ויתנה לו זמן.
עכשיו, הפסוק הזה הוא פסוק משובש,
נכון?
השגל שיושבת אצלו. היא מיותרת. היא מיותרת, תכתוב את זה.
השגל יושבת ליד המלך, ואז ויאמר לי המלך.
זה ברור שהשגל שנכנסת כאן, היא בעצם, ויאמר לי המלך, הוא בא להגיד לי משהו,
ואז היא אומרת לו, אל תגיד את זה, תגיד משהו אחר,
והיא אומרת כאן המלבים זו אסתר.
נחמיה מגיע לאחשוורוש לבקש ממנו עצוק של עצמאות מדינית,
ואחשוורוש אומר לו, לא פתאום, מה משנה, אתן לך את זה?
סליחה, זה לא אחשוורוש, סליחה, טעות שלי,
זה דרייבש, הבן,
הבן של אסתר.
ואז אסתר אומרת לו, הוא אח שלך,
אתה גם יהודי בעצם,
תן לו,
תן לו.
ומכאן נחמיה הולך ומצליח להקים משהו,
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה, ומיד יגידו את זה בהמשך,
משהו שמתקרב לאיזושהי אוטונומיה יהודית.
אז משהו כן יצא מזה, מאוחר,
אחרי אחשוורוש, בעקבות דרייבש, עם נחמיה, זה לא מרדכי,
אבל משהו בכל אופן יצא בזכותה של אסתר לפי הערת
עמל בימקה. אז כן התחלה הייתה,
אבל אנחנו ברוך השם זוכים לשוב לארץ קודשנו ולהקים בה... מה?
כן, נכון.
ברוכים תהיו חודש טוב ומבורך.
