ימי השובבים זה ימים שעוסקים בהם, דיברנו בצהריים, בתיקון, בהתבוננות,
לאו דווקא באיזה פרויקט
פרויקט גדול כמו איזה חג, אלא בתיקון יותר איטי אולי,
קצב יותר איטי כזה, התבוננות.
וחלק מהדברים שעוסקים בהם בימי השובבים,
בגלל שזה מתכתב עם הפרשות,
הפרשות עוסקות ביציאה ממצרים, פסח, הדיבור היה בגלות, עוסקים בתיקון הדיבור.
יש כאלה עושים תעניות שובבים, תענית דיבור.
שותקים,
תתפסנה.
כשאדם שותק,
אז הדיבור נהיה יקר.
פתאום הוא מרגיש גם את המאמץ בלדבר,
כמה זה באמת מאמץ.
וגם את המשמעות שלמילה יש משמעות,
כל מילה היא יקרה והיא חשובה.
מקבלים איזה ערך לעניין.
אז כחלק מהלימוד הזה אנחנו ננסה ללמוד היום משהו על דיבור.
סיפור מוכר, אנחנו ננסה לחדש בו דבר מה.
טוב,
ובכן,
מעשה ברוכל אחד,
זאת המדרש, זה מדרש רבה על פרשת מצורע, זאת תהיה תורת המצורע, דעוד הכתיב,
מי האיש שחפץ חיים.
מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות,
שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מן בעי למזבן סם חיים מי רוצה לקנות סם
גם אצלנו בחבורה יש סמים אבל כאן הכוונה סמים אחרים סם חיים
כן מי רוצה היה עושה פרסומות
עודקין עלי רבי ינאי
רבי ינאי הסתכל עליו מהחלון הווייטיב הוא פשט בטורקלנאי
רבי ינאי היה יושב בסלון שלו ופושט איזשהו,
כמו איזה שטיח.
שעמד אמר לך, זמן בא, שם חיי.
הוא ראה שמישהו למטה מוכר, אתם יודעים, זה כמו שמוכרים אבקת חשמל או סוכריות,
שאם תשתול אותם יגדול לך עץ סוכריות,
זה נראה כאילו לא ריאלי.
אמר לו, טס שק להאחה, זבולי, בוא, תעלה לכאן, תמכור לי.
כנראה הוא רצה לבדוק אותו.
או להציל את הבריות מהרמאי הזה שמחלק,
סם חיים, אתה יודע, תיקח שלוש פעמים ביום ולא תמות.
אם הוא ימות, אז מה, הוא לא יכול לבוא להתלונן כבר, נכון?
מספרים שהיה איזה אחד,
אחד בדרום, רצה להתפרנס, אז הוא גידל זקן, שם כיפה גדולה והתחיל לצפות עתידות.
הייתה מגיעה אליו איזו אישה, בהיריון, יש לך בן.
אה, בן, יופי, זה...
עכשיו, הוא היה רושם במחברת,
הגיעה גברת פלוני וזה היה רושם בת.
אם היה נולד בן, הכל טוב. אם הייתה נולדת בת,
אז אם הייתה באה להתלונן,
לא באה להתלונן, מה טוב.
אם הייתה באה להתלונן, לא, רגע, לא זוכר, בוא נראה מה החלטתי במחברת. לא, חשבתי כאן בת, לא יודע מה.
אז יש כל מיני מוכרי אוויר, לופטגשפט.
אז כנראה רבי ינאי רצה לעלות עליו.
אמר לו רבי ינאי, הרוכל,
הרוכל,
לאו אנט צריך ליה ולא דקבתך. אתה לא צריך אותי, לא התכוונתי למכור את הסחורה הזאתי לך.
אטרחה ליה. בכל אופן, רבי אללה אמר לו, נו, נו, מה אכפת לך, תעלה, אני גם צריך, גם כשאני רב אני לא בן אדם, אני רוצה גם סתם חיים.
סליק לגבי, עלה אליו,
הוציא לו ספר תהילים והראה לו פסוק
מי ההיא שחפץ חיים?
מה כתיבה תרי? מה כתוב אחר כך? נצור לשונך מרע,
סור מרע ועשה טוב.
שימו לב שהוא דילג פה על איזה משהו, נכון?
אמר רבי ינאי, אף שלמה מכריז ואומר, שומר פי גול שונו, שומר מצרות נפשו. וואי, נכון, אתה צודק, גם שלמה אומר את זה, אותו דבר.
ואז מסיים הסיפור ואומר, אמר רבי ינאי כל ימי,
הייתי קורא הפסוק הזה,
ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,
עד שבר אוכל זה והודיו מי האיש של חפץ חיים.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, זאת תהיה תורת המצורע,
תורת המוציא שאמרה.
זה הפסוק, זה המדרש, מדרש לכאורה נחמד, נכון? כי הוא מתוק כזה, רוכל, מגניב.
יש פה בכל אופן במדרש הזה כמה שאלות מאוד מעניינות,
מאוד ככה
לתת להם את הדעת.
קודם כל, מה זאת אומרת? מה, רבי ינאי כל ימיו היה קורא את הפסוק ולא הבין אותו?
זה בסך הכל פסוק די פשוט, נכון? מי האיש שחפץ חיים? מה, הרוכל הזה חידש לרבי ינאי איך קוראים את הפסוק הזה? כתוב, מי האיש שחפץ חיים, אוהב ומנצח.
של חמרה, זה בערך אותו דבר.
דבר שני, מה רבי ינאי רצה כשהוא אמר לו, כן, גם שלמה המלך
אומר את הפסוק הזה? מה הוא רצה להראות לו? שהוא יודע את ספר משלי?
כאילו, מה פשר התגובה הזאת? מה הוא מגיב לו?
והאוכל הזה, מה העניין שלו?
הוא באמת מרוויח על זה משהו? מה הקטע?
כן, מה הסיפור?
שהוא הולך וצועק, מי רוצה לקנות שם חיים? מי רוצה? מה זה?
נראה כאילו איזה...
טוב.
שאלות ברורות?
כן, הקלה.
הקלה בתנועה.
קודם כול,
המדרש הזה עושה טיפה משחק, מדרש שמות.
רוכל
שמוכר סם חיים שקשור למה?
כאילו לרכילות.
בסדר?
יש מקצועות,
שכן, לדוגמה,
כל מי שהיה כאן בצבא יודע שיש מישהו חשוב מאוד שנקרא,
איך הוא נקרא?
אתה גומר אימון.
מי מחכה בסוף האימון?
טה דה דה דן טה דן טה דן טה דן טה דן. איך?
איך זה נקרא? לא, סמל, איזה סמל? סמל בתחילת האימון וגם באמצע וגם בסוף.
אחרי האימון, בסוף הזה, מה שהתחילה כינוס.
לא.
איך זה נקרא?
גזלן. גזלן, זה השם שלו, כן. אני כבר חושב שאתה יותר רחוק ממני עקיבא מאשר הצבא, נכון?
הרי כשאתה רוצה לדעת את תוכנית הצבא השנתית של האימונים בצאלים,
אתה לא הולך לאגף מבצעים בצהל, אתה הולך לגזלן.
לא, אלה, לא, הם עברו, הם בבוקרו.
הם לא פה, הם כבר מזמן לא במרקוף, הם בבוקרו,
מחר הם כובשים את יעדי זהבה.
לא, אבל רשום לי ככה.
רשום לך. אני אומר לך, זה...
נכון.
הנה, הגזלן הגיע. גזלן, אתה יכול...
כאילו זה היה מקצוע, וככה נהיה השם שלו, גזלן, שם מרחב.
בסדר?
אז המילה אוכל,
יש סוחר,
יש עסקים,
נכון?
כמו אחד שירד לארה״ב, וכאן בארץ היה לו דוכן פלאפל, שזה דבר בסדר גמור. גם בארה״ב, ארה״ב, יש לו רשת טייק-אווי.
מי זה הטייק-אווי?
דוכן פלאפל, כן, אבל זה נשמע אחרת, שאתה אומר, יש לי...
אז יש כל מיני נשמות כאלה מכובסים, יותר נחמדים, יותר...
אתה קורא למישהו בפרצוף, כאילו, בתכונה שלו,
או בתכונה שהמקצוע הזה מאפיין,
בדבר הזה זה משהו שהוא קצת מעליב, כן?
אז כאן מדובר ברוכל,
וכבר מהמילה רוכל אתה יכול לשמוע שזה מה מדובר,
באופציה לרכילות,
כן?
אז זה דבר מאוד מאוד מעניין,
שמישהו רלוונטי לעניין,
מישהו כאילו אמור להיקש... זה כמו שה... כן, להבדיל, להבדיל, שזה כמו שהגזלן תגיע אליו, ייתן לך את זה ב...
ייתן לך שיחה שאסור לנצל מצבים לרעה, וחיילים עייפים, ומזיעים אחרי אימון, אצלי יקבלו טילון בשתיים, שתיים וחצי שקל.
מה?
מה זה?
צריך למצוא לו שם אחר.
מגזלן יקראו לו עכשיו ה...
לא יודע, איזה שם נמציא לו עכשיו.
כן, נתנן.
אחד שנותן מתנות, אני יודע מה.
הגזם, נגיד, דבר כזה?
אז הרוכל,
דווקא בגלל שהוא רוכל,
וזה המקצוע, אז לכן זה כל כך משמעותי הדיבור שלו. אתם יודעים שכל פעם שאתה שומע משהו ממישהו שזה הסיפור שלו, זה אחרת.
כשמחנך מדבר על זה, כשרב מדבר על זה, זה דבר אחד, וכשמישהו שהוא זה ה...
כשהוא אומר לך איש עסקים, תקשיב,
זה לא דרך.
זה לא דרך.
אתה שומע את זה אחרת ממה ששומר את זה רב,
בשיעור במנחה לערבית.
אז הרוכל הוא קודם כל אדם מאוד מאוד חכם.
אנחנו תכף ננסה להבין מה הוא מנסה לנקור, מה השם.
אבל לפני כן אני רוצה רגע לדבר על הטכניקה שלו.
זה קשור למה שדיברנו ביום חמישי בשיעור על הבעל שם טוב.
הרוכל מבין שיש לו סחורה טובה.
יש לו סחורה טובה, מאוד.
תכף ננסה להבין מהי. אבל הוא מבין שגם סחורה טובה חייבת אריזה מעניינת.
ולכן הוא משתמש
בכלים שיווקיים שהוא למד בהיותו רוכל,
כדי לשווק את מה?
את התוכן הרוחני הזה.
הבעל שם טוב אומר שאתה צריך ללמוד מכל דבר בגשמיות לעבודת השם.
מכל דבר.
אז אם אתה יכול לראות שכשאנשים חשוב להם לשווק לך איזה משהו,
נכון?
צריכים למכור לך איזה משהו, לדחוף לך איזה מוצר.
אז מה עושים בשביל הדבר הזה?
פרסומות, ומיתוגים, ומיקודים, נכון?
מספיק שדיברת עם חבר שלך בטלפון, שאתה מתלבט אולי לקנות נעליים,
ופתאום מתחיל לקפוץ לך לטלפון.
פרסומות של נעליים, אתה פותח את המחשב, נכנס לך לנעליים,
פתאום אתה עובר, כאילו, ה-Waze, הוא אומר לך, יש כאן עוד שתי מטר חנות נעליים,
נכון? כאילו מישהו נכנס לך לתוך המוח, עכשיו מתחיל.
הכל בשביל... אני אומר את זה כפשוט, זה מה שקרה. אני פשוט קניתי נעליים לפני...
נגמרו לי על הנעליים הקודמות, אז קניתי נעליים,
וזה מאוד נוח לקנות נעליים באינטרנט.
זאת אומרת, אתה עובר בערב אחד, אמרתי על זה, מצאתי מה שזה, הצמנתי, הגיעו, היה סבבה, מאז, אני לא מפסיק לקבל פרסומות נעליים.
חבר'ה, קניתי, זהו, נגמר, תרדו לי מהחיים.
כן, קניתי, מילא היה לפני, אבל כבר קניתי.
אז כאילו, האלגוריתם תפס אותך, ועכשיו הוא תוקף אותך כל הכוח.
אני עכשיו מנסה לעשות איזו הסחדה,
להתעניין באיזה אמבות.
אז לא רואים את זה.
אז האוכל הזה, הוא יודע שיווק,
כן? לפעמים צריך לשווק.
לפעמים צריך לשווק איזה משהו. עכשיו, אתם רוצים לראות איך נראה שיווק?
תלכו לסיפור של הדף היומי
שעכשיו היה.
ככה נראה שיווק, ככה דוחפים משהו, פנסים, עניינים.
עכשיו, דף יומי זה רעיון כמובן נחמד מאוד וחשוב,
אבל זה לא...
התורה לא נגמרת עם אין דף יומי, אפשר גם ללמוד בעוד צורות.
עמוד יומי, דף גמרא בעיון,
הלכה, גם זה לא משנה.
אבל בלי ספק שהדף היורי הוא,
יש כאן איזו עוצמה שהיא קשורה גם בתוכן שיווקי, שיודעים איך לשווק את זה, וזה גם
מדרבן וזה תופס.
כן, ככה, ועם כנסים, ועם חוברות, ועם עלונים, ועם עניינים, סיפורים, ככה זה עובד.
אז הרוכל הזה מכיר את הסוד.
סתם, זה מין סיפור בתוך סיפור,
שגם כשהם מתעסקים בקודש, צריך לדעת לפעמים איך לעבוד, איך להחדיר את הדברים.
מה הקטע הזה?
מה? יד קיסטל, כן, נכון. לא הכל צריך להיות בשחור לבן ודרדלה כזה.
תתחיל להעיף, כאילו, אם אתה רוצה, אז... עכשיו, איך אני אדע? איך תדע? איך תסתכל, איך נראה מי שרוצה למכור לך נעליים? ותבין איך אתה לפחות אמור להיראות. אתה לא פחות חשוב מנעליים, נכון?
מה שיש לך להציע.
לא פחות חשוב מנעליים, לא פחות חשוב מ... לא יודע מה, איזה...
מה שמנסים למכור היום ברשת, רק תלחץ וכו'. אז אם משהו חשוב, אז תלך הלאה.
אז הרוכב לזה מרגיש שיש לו משהו חשוב, השאלה מה יש לו?
מה יש לו שכזה חשוב? מה מדליק אותו?
אז בוא ננסה להבין מה קורה כאן.
רבי ענאי רואה אותו מהחלון, והוא גם כן מסכן אותו, הוא אומר לו בוא תעלה.
והוא אומר לו,
כן, הרוכב מבטיח חיים.
מי האיש החפץ חיים?
עכשיו,
בדרך כלל כשאנחנו מדברים על חיים,
אנחנו מדברים על הגוף.
מי האיש החפץ חיים?
אתה רוצה לחיות? תעשה ספורט. אתה רוצה לחיות? תאכל בריא.
נכון?
ודיברנו כבר כמה פעמים שהרפואה הטבעית
מלמדת אותנו שכוח הריפוי נמצא בגוף,
אף אחד לא מרפא את אף אחד, הגוף מרפא את עצמו.
אנחנו רק צריכים להסיר מונעים.
מה זה להסיר מונעים? לדאוג שהגוף
יהיה נקי מרעלים, ידע לפנות את הרעלים,
ולאכול תזונה שהיא מאפשרת לגוף לעבוד ולא מעמיסה עליו או מכבידה עליו או סותמת אותו. אתם מבינים שמי שאוכל דוריטוס חריף, חמוץ, אש, מקסיקני,
חמש שמות נקראו לו בברית מילה,
הוא לא אוכל אוכל, הוא אוכל זבל.
ומי שאוכל את החמצוצים האלה,
הנחשים, קוראים לזה נחשים וזה שם טוב מאוד,
לא ברור לך עדיין להוציא את זה מהחוק, זה נפט.
זה הכל נדבק במעיים ולא יוצא. זה לא אוכל בכלל, הגוף, אין לגוף מה לעשות עם הזרחן,
המסטיקי הזה, הוא לא יודע.
הגוף לא,
כמו שתיתן לפרה לאכול, פרה יודעת לאכול עסק, תיתן לה לאכול,
אני לא יודע,
גם ארטיק, היא לא ידעת מה היא עושה אם זה, אני יכול במבה, היא אוכלת, גם בני אדם, יש גבול, מה שאתה יכול לדחוף בתוך הבטן.
פעם באיזה מילואים מילאנו בסופה,
היינו באיזה פלוגת ליוויים, היו שתי סוגי סופות, היה סופה סולר וסופה בנזין.
ויום אחד היה לילה, מה שנקרא,
חזרנו מסיור ככה עייפי, ונהג, בסופת בנזין מילא סולר.
מה קורה בכזה מכה, מצב מיכאל?
אתה נוסע 20 מטר, פתאום בום, זהו, אין רחמים, אין עניינים, זהו, הסופה הלכה.
השבטה הסופה, ירד סיור, יותר אנשים יצאו הביתה.
ככה זה עובד במילואים.
בדרך כלל מדברים על הגוף.
אל תסתום את הגוף.
היום, כולם יודעים, התורה כבר דיברה על זה מזמן, ולכן הוא אמר לו, אתה לא צריך אותי,
שכמו שיש לאדם רעלים,
צבר רעלים מדברים חומריים,
ככה גם יכולים להיות רעלים נפשיים.
אדם מרעיל את עצמו ברעלים נפשיים, שגם כן משפיעים לו על הבריאות ועל החיים.
מקצרים לו את החיים, פשוטו כמשמעו.
כעס, לדוגמה, זה רעל, ברור שזה רעל.
לא צריך להיות גאון כדי שאתה תחבר אלקטרונות, אתה אדם שכועס,
אתה תרגיש אותו שהוא שוחק את המערכת.
וכן על זה הדרך.
כשהאוכל הזה אומר לרבי ינאי,
אני מצאתי את הסוד לחיים בריאים.
אני מצאתי את הסוד, מי האיש שחפץ חיים, יש לי את הסוד. מה?
הוא אומר לו, מי האיש שחפץ חיים?
אוהב, כן, סור מרע עשה טוב. אז רבי ינאי אומר לו, אה, זה?
לא, זה,
אני ידעתי, אני מכיר את זה מפסוק יותר מוצלח.
שלמה המלך אומר, שומר פיו ולשונו,
שומר מצרות נפשו. אגב, זה פסוק מאוד מעניין. הרמב״ם מביא אותו בהלכות דעות, על מה?
את הפסוק הזה?
על אכילה.
ככה אומר הרמב״ם, שומר פיו ולשונו, מי לא יכול יותר מדי, שומר מצרות נפשו.
הרמב״ם מביא את הפסוק הזה בהלכות דעות על אכילה.
כאן במדרש זה מופיע,
זה מה שאתה אומר, בסדר, אז אני מבין, באמת, אם אדם שומר את הפה שלו, לא כועס,
לא מדבר רעה על אחרים, אז גם לא ידברו עליו רעה,
וכן על זה הדרך, אז זה פסוק, אני מכיר את זה, אומר רבי ינאי.
אבל הרוכל אומר לו, לא, לא הבנת מה אני מתכוון.
אני לא מתכוון לזה.
אני מתכוון למשהו אחר, אני רוכל.
רבותיי, מה זה רוכל?
מה התפקיד של רוכל?
מה זה הולך רכיל?
רוכל זה מי שלוקח דברים מכאן ומעביר אותם לשם.
הוא לוקח דברים מכאן ומעביר לשם.
יכול להיות מעביר מידע, מעביר...
ראובן מדבר עם שמעון,
אומר לו, שמע, שמעת איפה לוי הלך? לוי הלך לישכר כדי לדבר,
כאילו מעביר מידעים, שמעתי שכל ה...
גם רוכל, הרי זה מה שהוא עושה, הוא מעביר סחורה מפה לפה,
הוא לא מייצר, הוא מעביר אותה.
יש,
כמו שבגוף
יש
דברים שכשאנחנו אוכלים הם פשוט רעל והם מזיקים,
וזה דבר אחד.
ויש, גם כשאנחנו אוכלים דברים שהם בסדר והם דברים טובים,
אבל אנחנו אוכלים יותר מדי, ריבוי, וגם זה מזיק.
לא פחות, אולי אפילו יותר.
ככה גם בנפש.
יש רעלים נפשיים שזה לשון הרע. לדבר רע על מישהו זה רעל,
זה רעל קודם כל כי זה לא טוב לדבר רע, ודבר שני, אם אתה מדבר על אחרים רע, מה?
זה גם יחזור אליך, אז גם ידברו עליך רע.
ואת זה מבין רבי עיניי, שומר פיו ולשונו,
שומר מצרות נפשו. לא צריך לא להגיב ולא לצעוק ולא לכעוס, לא להיות בציניות,
כי אחרת זה יתהפך עליך.
אבל יש עוד משהו,
עוד אפליקציה,
שהיא לא פחות חשובה לאיכות החיים שלנו.
לא פחות חשובה לאיכות החיים שלנו.
וזה העיסוק במה שלא שלך.
זה נקרא להיות רוכל.
אתה כל הזמן רואה מה יש אצל אחרים ומשווה ורוצה להביא את זה משם אליך.
גם אם זה דברים טובים,
לא חייב להיות שזה דברים רעים.
אבל אתה כל הזמן מסתכל מה קורה אצל הזולת.
יש לו כזה, אולי גם אני, יש לו כזה, אולי גם אני, יש לו כזה, אולי זה.
והדבר הזה שאדם כל הזמן מסתכל סביבו ומשווה את עצמו כל העת
ללא הפסק לסביבה,
הדבר הזה פוגע באיכות החיים שלנו.
וזה מה שהוא אומר לו, תראו מה הוא אומר לו.
מי האיש שחפץ חיים?
מה כתיב בתרי?
מה כתוב?
נכון, ניצור לשונך מרע, זה ודאי נכון. אבל אחרי זה יש גם סור מרע ועשה טוב.
כן?
זה לכאורה...
מה זאת אומרת, סור מרע ועשה טוב? זה קצת קל וחומר, לא?
א', אם אני עושה טוב, אז אני ודאי סר מרע.
זה סור מרע ועשה טוב, זה כנראה דברים סובייקטיביים. תפסיק להסתכל על הזולת,
כי יכול מאוד להיות שמה שטוב לו,
רע לך,
זה לא שלך.
זה לא שלך.
אתה מסתכל, אתה רוצה להשוות, אני רוצה להיות כמוהו, אני רוצה לגדור, אני רוצה להיות... מי אמר שזה שלך?
מתי תתבונן פנימה ולא החוצה?
וזאת עצה שיכול לתת אותה רק סוחר.
והסוחר אומר, אני רואה כמה בעולם המסחר,
כמה בעולם העסקים אנשים
מסתכלים מה יש לו, אז אני אגע לזה, אני אגע לזה.
במקום שכל אחד יהיה שמח בחלקו,
בדיוק בשבוע שעבר נסענו עם חמותי,
אספנו אותה מראשון,
היינו באיזה הופעה נפלאה מאוד באשדוד,
של התזבורת האנדלוסית,
של רבי חיים לוק,
אז אספנו אותה מראשון ונסענו.
אז היא אומרת לנו, שמתי לב לדבר מעניין, מה?
היא אומרת לאחרונה, וכל מיני,
יש כאלה פיצוציות כאלה, שפתוחות 24 שעות,
כן?
אז הכניסו גם ירקות.
זה לא קשור לכלום, מה קשור לירקות?
לא, סתם אמרו גם ירקות, שיהיה גם פה ופה.
כאילו, אתה אומר לעצמך, אני אהיה גם את זה, גם את זה, גם את זה, אני אקח גם לו.
יש יהודי, יש לו חנות ירקות,
תתפרנס בכבוד כל החיים. מה חסר לך בחיים? מה אתה חסר?
תן לו להתפרנס,
תתפרנס סתם ממה שאתה מוכר, ובפצציות מה מוכרים? כל השטויות, שתייה, סיגריה, אפשר למה שמוכרים לדבר.
זה המעשה שלך, זה המעשה שלו, מה אתה, בוא, אני אקח לו, אני אעשה גם את זה, אני אוסיף גם את זה.
הדבר הזה הורג בני אדם.
פשוט הורג.
אתה אף פעם לא רגוע.
אתה כל הזמן מסתכל מה קורה אצל הזולת ומנסה לייבא את זה אליך. מי אמר שזה טוב לך, זה שייך לך.
סור מרע ועשה טוב זה סור ממה שלא שייך אליך, ותתמקד במה שכן שייך אליך.
באחד הסיפורים המכוננים של רבי נחמן,
הדבר הזה בא לידי ביטוי.
מעשה מחכם ותם.
החכם שם, הוא כל הזמן רוצה דברים שאין לו.
הוא לומד מקצוע, אחרי זה הוא לומד עוד מקצוע, אחרי זה הוא לומד עוד איזה דוקטורט,
אחרי זה הוא עושה עוד איזה משהו, הוא כל הזמן לא מרוצה.
הוא כל הזמן אומר לעצמו, רגע,
נכון, למדתי מקצוע, אבל מה יהיה אם יום אחד המקצוע הזה לא יצטרכו אותו?
אז אני לומד עוד מקצוע לגיבוי.
רגע, ומה יהיה אם לא יצטרכו את שני המקצועות האלו? אז הוא לומד עוד מקצוע, הוא כאילו אף פעם לא מרוצה, אף פעם לא נמצא במקום שלו.
הוא בדק,
ראה מאיפה, באיזה מקצוע הוא נהנה.
מה כיף לו?
איך מישהו אמר לי, מי אמר לי את זה?
לא השבוע שמעתי את זה.
איזה בעל מלאכה
שהוא אומר, שמע, אני... אה, כן, הזכרתי איזה מישהו.
זה בעל מלאכה כזה,
שהוא אומר, תקשיבי, כאילו באותו תחום.
אז הוא אמר למישהו, תראה, את זה אני עושה, את זה אני לא עושה.
אז למה אתה לא עושה את זה? הוא אומר, תראה, זה אני נהנה.
פה זה לא כיף לי.
אני יכול לעשות את זה, אבל אין לי מזה הנאה, אין לי מזה שמחה, אני לא רוצה לעשות את זה, אני לא עושה את זה, תביא מישהו אחר.
זה המקום שלי, זה אני מגיע, אני עושה בכיף,
אני עושה בטוב, אני נהנה, אני...
נכון?
מחפרון, מבסוטה לה.
עכשיו תגיד לי לעבוד על שופן, לא רוצה, זה לא, גדול, נכון, יכול להיות דבר כזה, אתה גם שופן יכול, הכל יכול.
בסדר?
כאילו, אדם,
לא צריך כאלה עיניים ולבלוע את כל העולם ולהגיד כן, אני אהיה גם את זה וגם את זה, ואני אעשה גם את זה וגם את זה, בסדר, מותר לנו להגיד,
בסדר גמור, החלק הזה הוא מספיק גדול,
מספיק רחב, מספיק משמח אותי שאני אתמקד בו.
למישהו יש משהו שיהיה לו בריאות, הכל בסדר גמור, הכל טוב.
לי זה לא מתאים.
הרוכל שהיה מרכל בעיירות ומסבב ורואה מה יש לכולם,
אומר לאנשים, אתם רוצים סתם חיים?
אתם רוצים איכות חיים, לחיות חיים בשמחה?
תפסיקו להסתכל מסביב כל הזמן ולהשוות.
תתחילו להסתכל תנועה ולהגיד מה טוב לי.
ואם זה מה שטוב לי ומה שמתאים לי,
גם אם זה אולי לא נראה לאחרים,
וגם אם זה מאוד מאוד לא נחשב,
so what.
אני בדבר הזה לומד מאימי,
שתחיה,
לאורך ימים זה שנים.
שאמא שלי הייתה גננת המון שנים,
למעלה מ-40 שנה, הייתה גננת באותו מקום.
זה מושב, אז היא גם זכתה לחנך דורות ממש.
ילדים שהיו אצלה בגן,
התחתנו ונולדו להם ילדים, וגם הם היו אצלה בגן.
עכשיו, מטבע הדברים,
כשאדם נמצא באיזשהו מקום, באיזשהו תפקיד, אז הוא טוב,
אז מציעים לו להתקדם.
אז אחרי שהייתה איזה עשר שנים גננת, או חמש עשר שנים, אז אמרו לה, בואי תהיי מדריכה, ואחרי זה מפקחת.
אז היא באמת התחילה להיות מדריכה,
והקיבי יום בשבוע, ואחרי זה עוד זה, ואחרי שנתיים
היא אמרה למפקחת, תקשיבי,
כשהלכתי ללמוד מקצוע,
הלכתי כי אני מאוד אוהבת ילדים,
מאוד אוהבת ילדים.
אז מצאה לי עכשיו מקצוע שהוא אחר לגמרי.
אומנם הוא באותה מערכת, אבל זה לעבוד עם מבוגרים.
זה לעבוד עם מבוגרים, ואני אוהבת ילדים.
אז היא חזרה לגן.
הייתה מאוד מרוצה, מאוד שמחה כל השנים, וככל שהשנים חלפו,
עוד יותר ההדרכה והפיקוח נהיו עוד יותר בירוקרטיים,
עוד יותר טפסים, ועוד יותר זה, ועוד יותר התעסק וכל זה, והיא הייתה מסתכלת ושמחה ואומרת,
אני אוהבת ילדים.
עכשיו, יש מישהו אחר שזה נורא מתאים לו, שהוא דווקא כן זה, וכן, הכל בסדר,
לכל אחד מותר הכל, אין בעיה.
אבל השאלה אם אתה יודע, אם אנחנו יכולים לעשות את ההתבוננות הזאת, ולהגיד, עכשיו,
זה קטע על
גננות שהתחילו איתה, אז באמת כבר כאילו נהיו מדריכות ומפקחות ואתה רואה שכאילו יש איזה...
צריך להיות מאוד מאוד מחובר לעצמך,
מאוד מאוד שלם עם עצמך כדי להגיד, אוקיי, בסדר,
התקדמות, אבל
זה לא הציר שלי.
הציר שלי זה הציר שבו בחרתי.
אפשר להיכנע לזה וללכת ולהתקדם במה שהעולם מחשיב כהתקדמות,
אבל אז מה?
זה פספוס, לא שמחים.
כלפי חוץ,
המשבצות מלאות בדבר הנכון, אבל בפנים,
אדם לא שמח.
הטעם הזה שהיה גומר המנהל,
ומן הסתם היו לו שלוש קצוות,
כי לא היה יכול האמנות בשלמות,
כנזכר לאל,
היה לוקח את המנהל בידו והיה משבח אותו מאוד, והיה מתענג מאוד ממנו. כלומר, הוא מאוד מאוד נהנה,
נהנה מזה, היה לו כיף מה שהוא עושה.
הוא היה אומר, אשתי כמה יפה ונפלאה המנהל הזה, כמה מתוק המנהל הזה,
כמה מנהל של דבש וצוקיר המנהל הזה. מבסוט!
לא תמיד קידום
מקדם אותך.
לפעמים כן, שלא יובן לא נכון, לפעמים באמת זה מתאים, אבל לא תמיד.
תבחן את זה.
האם מורה בכיתה מתאים להיות מנהל? אתם מבינים שזה שני תפקידים נפרדים לגמרי?
מורה בכיתה זה עם תלמידים, מנהל זה עם... זה צבאי דינים כמעט.
יכול להיות שכן, ואז מצוין, יכול להיות שלא.
תבחן את זה, אל תגיד, רגע, הוא קיבל את זה, אז גם אני חייב לרוץ. מי אמר?
והייתה שואלת אותו, אשתו,
אם כן, מפני מה,
שערי רצענים נוטלים שלושה זהובים בעד זוג מנהלים,
ואתה לוקח רק חצי טלר, למה אתה לוקח חצי מחיר?
השיב לה, מה לי בזה?
זה מעשה שלו,
וזה מעשה שלי, ולמה לנו לדבר מאחרים?
זה,
איך אומרים בעברית סלוגן?
סיסמה, זו המילה.
זה, צריך לשים את זה בתור איזה מין, מה זה שלו, וזה שלי, ומה אתה משווה?
מה זה? זה לא שלך.
הרוכל הזה אומר, מי האיש שחפץ חיים?
מי האיש שחפץ חיים יפסיק להיות רוכל, בסדר? יפסיק כאילו להשוות כל הזמן ולהגיד, יש לו זמן, יש לו זמן, אני צריך גם.
להתעסק במה טוב לו.
למה לנו לדבר באחרים?
אנחנו נתחיל לחשל כמה וכמה אני מרוויח במנהל, זה מיד ליד.
העורו בכך, הזפת, החוטים בכך וכולי.
ושארי דברים וכיוצא בכך,
לפקיס בכך, ועתה אני מרוויח מיד על עשרה גדולים. מה אכפת לי רווח כזה מיד ליד?
היה רק מלא שמחה וחדווה תמיד.
אני מרוויח,
אני מרוויח, מה שאני צריך.
אמרו לי, אגב, תגידו לי אם אני צודק או טועה,
שפעם באקדמיה היה אפשרות להסתכל את הציון שלך.
נגיד אדם למד והוא העריך את עצמו ב-80.
הוא נכנס והוא קיבל 80. זהו.
אבל אז אפשר לעשות איזה אייקון ולהיכנס ולראות אותך ביחס לכיתה.
פתאום אתה רואה שכל הכיתה קיבלה 90, כולל הארמבול שישב לידך.
הוא קיבל 90 ואני 80, מועד ב'.
מה אני אראה להם? מה אכפת לך מועד ב'?
אם זה אתה,
אם אתה חושב שקיפחו אותך, אין בעיה, אבל אם זה אתה וזה 80, אז מה אכפת לך שמע כמה הוא קיבל? מה זה העסק שלך בכלל?
אז מישהו אמר לי שביטלו את זה היום.
עדיין יש את זה.
אז כולם עם המספרים, רגע, רגע, מי זה המספר הזה, מי זה, מי זה, מי זה, זה, זה הסטטום הזה, ממי הוא העתיק, ממי הוא העתיק, נכון.
אז אולי זה מדרבן, אולי,
יכול להיות שאני נכנס כאן במשהו שהוא לא צריך להיכנס בו עד כדי כך,
אבל בתור מדיניות בחיים,
בתור, הזכרתי רק מבחנים, כולם קפצו,
בסוף הסמסטר.
בתור מדיניות לחיים זאת מדיניות קלוקלת.
מה אכפת לך כמה הוא קיבל?
ואם אתה קיבלת את מה שמגיע לך, סע לשלום.
ואצל העולם היה ללעג, וזה מה שקשה כאן.
שהעולם, המציאות היא מאוד מאוד רכלנית,
מאוד מאוד רוכלת ומעבירה הדבר ממקום למקום, ומשווה,
ואומרת לך, נו, ומה איתך, וקדימה,
ולמה אתה לא מתקדם, למה אתה לא קונה את הדבר הבא, ואתה עם הדבר הזה, ויש דברים חדשים,
אבל טוב לי עם זה.
אני מרגיש שזה טיפה עם האופניים,
אני מבסוט, יש לי אופניים, אני מבסוט על זה, אבל יוצאים כל מיני דברים חדשים בשוק האופניים של זה, כל רגע אתה כאילו,
אתה קונה אופניים חדשות אחרי חצי שנה, אתה כבר לא רלוונטי, לא, אז מה ש... מה יש לך?
אז לא, לא, זה לא רלוונטי מה שיש לך, זה כבר...
תשמע, הכל בסדר, הן נוסעות, הן אחלה... לא, לא, אבל יצא עכשיו הדבר הבא,
הבולם הבא, כאילו אתה מסתכל, טוב לי,
זה משמש את הפונקציה שאני צריך,
אני נהנה, אם זה לא עובד, אז אני אקנה חדש, אבל זה עובד, זה בסדר, זה יעיל.
מה שכאן הרוכל הזה אומר,
זאת אחת העצות הכי משמעותיות לאיכות חיים.
למי האיש החפץ חיים? כמו שאמרנו, כמו בתזונה.
גם בתזונה יכול להיות מזון רעיל,
ומזון רעיל זה לשון הרע. כשאתה מדבר רע על מישהו אתה מרעיל את הנפש שלך וגם את הנפש שלו וגם את הנפש של השומע. זה ממש רע.
זה דבר אחד.
אבל יש גם אוכל שהוא לא רעיל, הוא אפילו אוכל בריא,
אבל אתה אוכל ממנו בכמות מוגזמת.
כן? נכון? אתה כאילו רואה עוד דברים ואתה רוצה אותם גם מזה, נכון?
מגיעים לאיזה חתונה, ואתה אומר, גם זה, פתאום מגיעה המלצה, רגע, שנייה, יש גם את זה, הכל טעים, הכל בריא, אבל...
צריך רגע לעצום אותה, ולהגיד, שנייה, זה לא טוב לי הריבוי הזה.
הריבוי, אנחנו חיים בעידן שיש בו הרבה מאוד ריבוי,
הוא לא תמיד טוב.
כל ההשוואתיות, וכל
מה הוא עשה, מה הוא עשה, והיום גם,
כל אחד גם
מעלה את הדברים שהוא עושה לכל הפלטפורמות,
ותשימו אליי לב, עשיתי את זה, ועשיתי את זה.
אז אם זה משמש איזשהו דרבון, קהל, עידוד,
זה בסדר גמור, זה בגדר הסביר, אבל אם זה נהיה איזשהו סוג של אטרף,
שאנו כל הזמן מסתכלים מסביב ומשווים,
כל הזמן,
זה פוגע מאוד מאוד באיכות החיים.
המבט צריך להיות קודם כל פנימה.
מה נכון לי?
ואם זה מה שנכון לי, מה אכפת לי?
זה מעשה שלו וזה מעשה שלי.
ולמה עלינו לדבר עם האחרים? וגם אם אצל העולם היה ללעג, שילעגו, בסדר גמור.
לי טוב.
גם אם הוא אומר, לפעמים מישהו אומר לך, אבל יכולת להתקדם, אבל יכולת לעשות זה, אבל למה?
אני יודע.
קודם כל, צריך לברך שזה לא מעצלנות,
זה לא מפחד,
עוד שנייה, ולא מחולשה, בסדר.
אבל אם אדם בירר את זה לעצמו ואומר, טוב לי איפה שאני נמצא.
המקום הזה הוא מקום נכון עבורי.
זה המקום שלי, זה המקום המדויק.
אין איכות חיים יותר משמחת
מהדבר הזה. הרוכל אומר, מי רוצה סתם חיים? כולם רוצים, אנחנו רוצים לחיות, אנחנו יודעים.
כל אחד מאיתנו יודע כמה בני אדם משקיעים בלחיות יותר, בתרופות. עכשיו היה שר לתרופות,
500 מיליון שקל
תרופות לעם ישראל.
רובם תרופות שאפשר היה להימנע מהן בכלל, אם אנשים היו שומרים על הבריאות שלהם. כל התרופות נגד לחץ דם, נגד סוכרת, נגד כל הדברים. היו שומרים על הבריאות, לא צריך את התרופות האלה, אפשר לקחת את הכסף הזה ולדמות בו פארקים של כושר, ועוד יותר טוב.
אז, אבל אנחנו יודעים כמה אנשים מאוד לחוץ להם וחשוב להם להיות בריאים, ואם יש להם איזה כאב קטן, הם הולכים לרופא ותשלחנו לי, תן לי טעול ל-MRI ולפה ולכל הדברים, שלא יש, נכון, אנשים משקיעים בזה גם כסף, גם זמן,
גם טרחה וכולי, כי הבריאות היא חשובה מאוד.
אז אומר לנו כאן הרוכל הזה, רגע,
ומהם הרעלים הנפשיים
שאנחנו מרעילים את עצמנו?
מהם הרעלים הנפשיים? זה גם סותם את המערכת.
מהם הדברים הלא-טובים? יש
כל מיני סוגי רעלים,
רעל אחד זה דברים לא טובים, זה כעס,
זה לשון הרע, זה לדבר רע.
רעל שני זה הריבוי, זה השפע.
שאתה כל הזמן מסתכל על הכל מסביב, אתה פה לא יודע מה שלך ומה לא שלך.
מה מתאים לי, מה לא מתאים לי, אולי זה, אולי זה.
לקחתם פעם ילד לחנות, אני זוכר את זה כמו היום.
הייתי ילד קטן ונשארתי ער עד ליל הסדר,
וליל הסדר עד הסוף,
ואבא שלי הבטיח לי, אתה תישאר ער,
אני אקנה לך,
אני אקח אותך לחנות צעצועים, תבחר מה שאתה רוצה.
הלכתי לחנות,
אבא שלי לקח אותי לחנות ברחוב ההגנה,
ואני זוכר את ההלם שנכנסתי לחנות.
נשבע הכול.
אבא שלי אומר לי לו, תבחר.
הרי לא נתנו מה לבחור.
היה שם רובה שהיה נורא רציתי, היה שם איזה כזה מין זה.
עכשיו מרוב ההלם בסוף בחרתי איזה אוטו צעצוע מעאפן כזה,
שדקה אחרי שיצאתי מהחנות, אמרתי לו, מה עשיתי? מה בחרתי? מה זה הדבר הזה? מה אני אעשה עם הדבר?
איתך אמר שזה. אה? כן. לא, הוא בא בתמימות, הוא באמת רצה לפרגן.
אבל,
אבל,
ישראלים מרוב ריבוי, אתה פשוט שוכח איפה אתה נמצא.
אז האיש הזה, הרוכל,
הרוכל
מדבר על רפואה,
מדבר על רפואה,
וכולם מתקבצים, כן, כן, אנחנו רוצים להיות בריאים. אתם רוצים להיות בריאים?
בשלילה יש לכם עצה.
סור מרע, לא רק נצור לשונך מרע.
זה כנראה כולם מבינים.
כולם מבינים את ההדדיות שאם תדבר רע על אחרים ידברו גם עליך,
וזה לא משתלם.
כולם מבינים את זה. זה מה שאומר רבי ינאי. אני מכיר, אני מכיר את זה משלמה המלך.
הוא אומר, אני מדבר על משהו אחר, אני מדבר על סור מרע ועשה טוב.
סור מרע ועשה טוב זה במילים שלנו, תפסיק להשוות.
תפסיק להשוות.
תסתכל פנימה.
כן.
ודאי.
זה מאוד קשה להגיד לא להסתכל.
מאוד איזה כיף לה שזו אומר בעניין הזה, ולא מפחדת להגיד, ללכת לעבודה חדשה, או לא יודעת, כאילו איך...
אספר לכם סיפור.
כשהייתי אברך,
גרנו כאן, מקריית משה.
הייתה לנו בת אחת,
היינו רק עם הילדה הגדולה, הייתה תינוקת,
ובאותו זמן אשתי הכירה כאן, בשכונה, גם כן איזה זוג,
אישה ובעלה,
שהיינו בדיוק באותו שלב, באותו גיל, וגם להם היה תינוק.
אז ככה שנינו היינו כזה בודדים פה בשכונה, אז נהיה קשר של חברות בינו לביני ובין אשתו לאשתי.
עכשיו, אני הייתי כבר אחרי שנת נישואי, אחרי שנת נישואי, ובערב כבר הלכתי ללמוד
בסדר ערב.
ופעם אחת הלימוד סדר ערב, והם הגיעו שניהם לבקר
מקפות. אני לא הייתי בבית,
והתינוקת שלנו אז הייתה, בכתה, צרחה עד השמיים.
אז אשתי מספרת שעבר לה בלב,
כשהם הגיעו,
בקר אותה, איזה כיף להם, הם ביחד,
כאילו בעלה איתה, הוא הולך להיות ביחד,
ואתה חוזר לה, ורק בעלי הולך לגמור אותה, אני כאן עם תינוקת לבד, היא צורחת, כאילו.
עבר לקות עם מחשבה בלב, למה?
כמה חודשים אחר כך הם נפגשו ודיברו, ואז החברה אמרה לאשתי, את יודעת, אז זוכרת שבאתי לבקר אותך?
אמרת לה, כן, את יודעת איך קינאתי בך? היא אמרת לה,
אמרת, קינאתי, למה?
היא אמרה, תראי, בדיוק באותו זמן בעלי הפסיק להתחיל לימודים אקדמיים והפסיק, זה לא בשבילו,
והוא לא כל כך ידע מה הוא עושה.
ואני באתי אלייך,
ולך לומד תורה, והוא יודע מה הוא רוצה,
ברור לכם המשימה שלכם, אתם כאלה זה, ואני כאילו איתו, מסתובבת פה ברחובות, כאילו זה, איך כיניתי פעם, כל אחד כאילו חושב שאצלו, לכן,
בסדר, בסדר, זה בדיוק העניין, מה שאתה אומרת, זה באמת קשה, לכן אצל העולם היה ללעג,
אם זה היה קל, אז לא היינו מדברים על זה, זה כנראה, לא היה צריך שיעור בשביל זה,
זה באמת קשה,
זה באמת מורכב, באמת יש לזה,
באמת יש לזה, צריך לעשות כאן עבודה, בשביל זה יש סיפור, בשביל זה אנחנו לומדים אותו, כן, מה לכי?
איך, איך? לא שמעתי.
טיפש כאילו לא חושב, הוא... זה תם, הוא תמים.
תמים לשון שלמות, נותן אמון,
ולא מחפש מה שלא שלו.
טיפש זה אחד שכאילו לא חושב, לא משקיע. התם כאן הוא מאוד מאוד חכם.
הוא מאוד חכם, אבל הוא חכם וחוכמה פנימית.
זה צריך המון חכמה כדי לדעת להגיד, מה שלא שלי, אני לא זורק אליו אפילו עין.
זה לא מעניין אותי, הוא לא קיים לגביי.
לא, לא.
אולי פעם נמד את הסיפור הזה בזמן קיץ.
הוא לא פוגע בעצמו, להפך, הוא רק...
מה שאתה אומר זה חשוב מאוד, כי מתי האדם פוגע בעצמו? האדם פוגע בעצמו כשהוא אוסף לעצמו כל מיני דברים שזה לא הוא.
ואז בעצם
אצל מי הוא עובד?
הוא עובד אצל הסביבה, הוא עובד אצל הציפיות של הסביבה.
מה, עוד לא התקדמת?
מה, אתה עוד לא איזה מנהל?
מה, אתה עוד לא... מה, אתה עוד מורה?
יש כאלה אומרים, אתה עוד מורה?
אתה עוד בזה?
הרבה אנשים שואלים אותי, אתה עוד במכון מאיר?
אין לאן להתקדם אחרי מכון לדעתי, זה כאילו היה, כן, אני עוד פה, מה אתם פותחים את הפה? תסגרו את זה.
מה זה?
מה אתה עוד?
בסדר.
אז כאילו אנחנו,
בעצם כשאדם מסתכל כרוכל ומחפש כל מיני דברים, אז הוא מתחיל למנות את הציפיות לא שלו,
אלא של הסביבה,
שמה שמצפים, ומה שמספרים עליו, וכל אחד,
אז איפה אני?
ואז הוא מתחיל לעבוד אצל אחרים בעצם.
אז
אנשים פוגעים באיכות החיים שלהם, ואפילו לפעמים מתים מהדבר הזה,
בגלל שהם כל הזמן מסתכלים על משהו שהוא לא שייך להם.
זה לא שלך.
תסתכל פנימה,
אומר האוכל.
תהיה חפץ חיים. חפץ חיים זה לא רק זה שיש לנו חיים, שברוך השם הגוף עובד, זה רק חצי עבודה.
חיים צריכים להיות חיים איכותיים, חיים משמעותיים.
חיים שאדם ממלא את יעודו והוא שמח,
כמו האדם הזה, אתה שמח על מה שאתה עושה.
אתה מרוצה, טוב לך,
או שאתה הלכת והחפשת לך כל מיני תפקידים שזה לא אתה בכלל.
ואז כשזה ככה,
אז אנחנו לא זוכים רק לחיים,
אנחנו גם זוכים לאיכות חיים.
חיים מלאים, חיים שלמים,
חיים עד העולם, כמו שאומרים בתפילת ראש חודש, שתיתן לנו חיים ארוכים. ארוכים לא ארוכים, לא רק ארוכים, אלא ארוכה זה רפואה, זה חיים בריאים שמחים. וחיים בריאים מחולקים גם לחיים בריאים מצד הגוף,
אבל גם לחיים בריאים מצד הנפש,
שעוסקת במה שהיא צריכה ומוטטת את החלק שלה,
מתברכת בו ומביאה ברכה לעצמה וגם לאחרים.
לילה טוב, ברוכים תהיו.
