לעוד שיעור בכוס וחכמינו, סיפורי תנאים או אמוראים, אגדות חז״ל.
והיום סיפור נפלא ממדרש רות זוטה.
מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו הייתה אשתו כשרה.
לסוף נעשה שכיר.
פעם אחת
היה חורש בשדה.
פגע באוליהו זכור לטוב בדמות ערבי אחד ואמר לו יש לך שש שנים טובות,
מתי אתה מבקש אותם? עכשיו ובסוף ימיך.
אמר לו, קוסם אתה, אין מה לתת לך.
אלא ייפטר מעלי בשלום. כאילו, כבר תרמתי, כן? תרד, בני.
חזר אצלו עד שלוש פעמים,
בפעם השלישית אמר לו, אלך ואמלך באשתי.
הלך אצל אשתו ואמר לה, בא עליי אחד והטריח אותי עד שלוש פעמים ואמר לי, יש לך שש שנים טובות,
מתי אתה מבקש אותן? עכשיו ובסוף ימיך.
אמר לה, ומה את אומרת?
אמרה לו, לך, אמור לו, אבה אותן עכשיו.
הלך ואמר לו, לך אבה אותן עכשיו,
אמר לו, לך לביתך,
והנה אתה מגיע לשעה חצך עד שתראה ברכה פרוסה בבית,
והיו יושבים בניו לחפש בידם בעפר,
ומצאו מזון שאיזונו בו
שש שנים,
וקראו לאמם.
לא הגיע חסיד השער עד שיצאה אשתו לקראתו ובישרה אותו מיד הודה לקדוש ברוך הוא ונחה דעתו עליו.
מה עשתה אשתו הכשרה?
אמרה לו,
מכל מקום כבר משך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד
ונתן לנו מזון שש שנים.
נעסוק בגבילות חסדים שנים הללו, שמה הקדוש ברוך הוא מוסיף לנו משלו.
וכך עשתה.
כל יום שנתנו, בכל יום ויום אמרה לבנה הקטן,
כתוב כל מה שאנו נותנים וכן עשה.
לסוף שש שנים בא אליהו זכור לטוב ואמר לו, כבר הגיע עונה ליטול מה שנתתי לך.
אמר לו, כשנטלתי,
לא נטלתי על המידה את אשתי.
אף כשאני מחזיר,
לא אחזיר אלא מידעת אשתי.
הלך אצלה, אמר לה כבר בא הזקן לתועלת שלו.
אמרה לו, לך אמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו, תן להם פקדונך.
ראה הקדוש ברוך הוא דבריהם וגמילות חסדים שעשו,
והוסיף להם טובה על טובה,
שנאמר,
ויהיה מעשה הצדקה שלום.
טוב, הסיפור הזה, אתם יודעים, בהגדות חז״ל יש סיפורים שבהם אתה לא מבין כלום,
ואז ברור שצריך לעשות כאן עובדה, וזה סיפורים שהם נחמדים בפני עצמם.
יש כאילו סיפור, התחלה, נמצא וסוף,
הפי אנד.
אפשר כאילו להסתפק בזה, נכון? מבחינה מוסרית, זה
סיפור מוסרי כזה.
אבל בעצם חז״ל בדרך כלל לא באים לספר לנו את
אברהם המואביב, ברוך הבא.
איזה כיף לראות אותך.
חז״ל לא באים לספר לנו את הידוע לנו מאליו,
בסדר?
חייב להבין שבסיפור הזה יש איזה עניין.
איזה עניין?
אני אנסה להבין אותו.
טוב,
יש כאן חסיד אחד שלמרות שהוא חסיד הוא ירד מנכסיו ואשתו כשרה לסוף נעשה שכיר. קודם כל יש פה איזו אמירה מאוד מעניינת
שסתם חסיד הוא לא שכיר.
כן, אמר לי פעם איזה עצמאי,
שעצמאי מתפלל לאחד,
ושכיר מתפלל לראשון,
לחודש.
הבנתם?
עצמאי מתפלל לאחד, הפרנסה מה' יתברך.
שכיר הוא עובד, ובראשון לחודש המשכורת נופלת.
אז סתם חסיד הוא מעדיף להיות כנראה עצמאי,
כי בלי ספק, כשאדם הוא עצמאי, הוא הרבה יותר חש את השפע של השמית ברח. אדם שהוא שכיר, תמיד פרנסה היא מהשמית ברח.
אבל מי שהוא שכיר, הוא עובד, קל, והמשכורת נכנסת משם.
מי שהוא עצמאי,
כוחות מגיעים, לא מגיעים, פתאום מגיע תיק, פתאום הוא במשבר,
פתאום יש כל מיני השגחות כאלו.
זה ברור, כן,
שהאנשים שאני הכי הרבה מכיר שהם עצמאים זה בדרך כלל נהגי מוניות.
אז הם מאוד חיים ככה באמונה.
מה שצריך להגיע יגיע. נגיד מה, נהג מוני צריך
להרוויח בין משהו, בין 800 אלף שקל ביום,
כדי להביא משכורת סבירה הביתה.
יגיע, לא יגיע, יגיע הכל. פעם
לקחתי איזה מונית, הייתי צריך
לדבר, הוא אומר לי, פרנסה מהשמיים,
הכל מהשמיים וזה.
זה היה יום כזה גשום וסוער,
ואמרתי לו, תגיד, כמה יעלה לי שתיקח אותי הביתה מפה? זה היה מירושלים.
הוא אמר לי, וואלה,
אתה מוצא חדן, אני צריך לך איזה מחיר 250.
אז שזה מזוז.
אמרתי לו, תודה, אמרה, בוא נכנסה, קח אותי.
אז הוא אמר לי, אמרתי לך פרנסה מה השמאי?
הנה, אני עשיתי מזיעה של 30 שקל, פתאום בא לי 250. בטח אני, גם בחזור יהיה לי מישהו. כאילו, ככה הוא כבר... זה נכון.
אז החסיד הזה,
הוא
ירד מנכסיו, אין לו ברירה, הוא נעשה שכיר, זה מאוד יפה.
כלומר, זה חלק מה...
כנראה חלק מהחסידות שלו, שלמרות שהוא ירד מנכסיו,
הוא לא נשבר,
הוא לא...
זה בסדר, אז הוא יהיה שכיר.
הוא ילך ויעבוד, יפרנס את אנשי ביתו.
פעם אחת היה חורש בשדה
ופגע באליהו וכו'.
אליהו הנביא,
אליהו התשבי, אליהו הגלעדי,
הזכרנו כאן כמה פעמים שאליהו הנביא,
בדמות ערבי אחד כתוב, לעיתים הוא נגלה כערבי, נכון?
ולעיתות הנצרכים הוא נדמה כערבי.
אליהו הנביא
זה כל מיני התגלויות
שמטלטלות לנו את ההווה.
הן לא על הסדר, הן לא על הרצף.
זה גילוי אליהו.
פתאום באה לך איזושהי סיטואציה או מפגש עם איזה מישהו
שגורם לך,
עלול לגרום לך לשנות את כל ה...
לשנות את כל כיוון החיים שלך, בסדר?
כתוב כאן, כערבי, אז אני נזכר שלפני שבועיים
חזרנו משבת בצפון, היה פקקים,
היה פקקים וכל זה, ובקיצור, הרבה זה לקח אותנו דרך אום אל-פחם,
דרך סאלם,
או כל מיני כפרים כאלה ואחרים.
זה היה ממש ככה מפותל כזה,
דרך לא דרך, חשוכה גם,
ממש כאילו,
הוא כמו לנסוע בתוך שכונות כאלה ערביות,
של... בשלב מסוים, אני לא הבנתי,
הווייז הראה לי שצריך לעשות ימינה, לא הבנתי אם זה ימינה כאן או ימינה עוד איזה עשרים מטר, היה שם שתי פניות.
אז כזה עצרתי את הרכב, התלבטתי.
פתאום עוצר לידי מישהו,
אמרו לי ככה, תוריד את החלון.
אתה צריך להגיע לכביש ועדי הער, אל תסע מבו, יהיה לך פה את הפקק שברחת,
תסע משם, תרד למטה, בקקר ימינה.
אמרתי לו, אליהו הנביא, לעיתים הוא נדמה כערבי, תודה רבה.
היה מוצא שבת.
ואתה יודע, כן, הוא כיוון אותנו נכון.
איך אנחנו מגיבים כשמשהו כזה מטלטל אותנו?
כשנכנס לנו איזה משהו לחיים
שהוא לא על הסדר, הוא לא על הרצף,
כמו סוג של הצעה כזאת, בוא תהיה מיליונר.
המדרש מתאר כאן הבדל בין גברים לנשים,
שהוא הבדל נכון.
אפשר לומר באופן כללי שגברים הם יותר תבניתיים.
כאילו, מה אתה מדבר איתי עכשיו שטויות? מה זה הדבר הזה? מה, אתה קוסם? מה זה אכוס פוקוס? הוא סביב החיים. תן לי לעבוד, תן לי לגמור.
ויש לאישה איזה,
מכיוון שאישה היא גם יולדת וגם עם ילדים הרבה וגם זה, יש בה יותר גמישות,
יותר תהליכיות, היא יותר פתוחה לאפשרויות.
כן?
הגבר, אם הוא כאילו מסתדר לו במטריצה,
בתבנית, לא בזמן, לא בשעה, לא ב...
אז זה לא נכנס לו.
אבל אישה, מכיוון שהיא, ככה הקדוש ברוך הוא ברא את האישה, מכיוון שהיא,
תפקיד האימהות הוא נוטל עליה, וילדים זה הדבר הכי גמיש בעולם, אני כן רוצה, אני לא רוצה, לא,
אני רוצה את זה, לא אני רעב, לא אני... נכון?
לא, אז כאילו, נדרשת איזו מיומנות
מאוד מאוד גבוהה של גמישות נפשית,
שהיא מאוד מאוד חשובה.
אז לכן,
האיש כאן, שהוא, למרות שהוא חסיד,
הוא... הוא...
הוא... הוא... הוא צעני מהחיים, מה אתה רוצה ממני? אתה שם איזה... אבל כשאליהו הנביא חוזר שלוש פעמים, אז הוא אומר, אוקיי,
למה הוא לא מסוגל להגיד את זה בעצמו?
טוב, אתה יודע מה, תביא.
זה כאילו מחוץ לספקטרום שלו.
אבל הוא מסוגל להגיד,
אשתי,
היא,
זה שאלה בשבילה.
היא תבין בזה.
היא גמישה כזאת. היא רואה את הדברים בצורה אחרת.
נכון?
או או,
גבר רואה את הדברים, או ככה או ככה.
ואשתו יכולה להגיד לו, רגע, יכול להיות שבכלל תהיה אפשרות שלישית. בוא נחשוב גם, לא, אבל אין אפשרות. לא, אולי תהיה אפשרות שלישית.
הלך אצל אשתו ואמר לה, בא אליי אחד והטריח אותי עד שלוש פעמים ואמר לי, יש לך
שש שנים טובות, ומתי אתה מבקש אותם עכשיו או בסוף יום.
אמר לו, מה את אומרת?
אמרה לו, לך, אמור לו, עווה אותן עכשיו.
מה זה?
על פניו,
דווקא איש חסיד שירד מנכסיו,
אז צריך לדאוג למה?
לפנסיה, נכון?
עכשיו יש לו כוח, הוא עוד חורש בשדה.
אבל עוד מעט, עוד איזה עשר, עשרים שנה, לא יהיה לו כוח.
אז כמה זה נחמד לדעת שבשבע השנים האחרונות
אתה תהיה מסודר, תהיה, זהו, תאכל, שבע השנים האחרונות,
תצטט פנסיה,
פרדס בכבוד, יושבת ללמוד תורה,
נכון?
איזה גישה זאת?
גישה תכנונית.
תכנונית.
וואלה, אני...
זה כנראה אולי הייתה הגישה או הדעתו של האיש.
מה אשתה אומרת לו?
זה נקרא אומנות ההווה.
היא פתוחה לעת רצון.
אם יש עת רצון,
קח אותה עכשיו.
אל תנסה לתכנן אותה.
אני אמר שתהיה כאן בכלל בעוד שבוע.
אל תנסה, קח את זה עכשיו. עכשיו זה קורה, עכשיו ניקח את זה.
הניסיון לתכנן את זה, הניסיון להנדס את זה, הניסיון כאילו להגיד,
הוא ניסיון שכנראה הוא סוג של ניסיון, האם אני בכלל מבין שיש כאן איזה עת רצון.
אמרה לו, עוול אותן עכשיו.
אם יש עת רצון, שזה יקרה עכשיו.
עכשיו זה קורה.
זה נקרא אומנות ההווה.
הגנב הגדול של היום זה מחר.
כן?
אבל לא, אני...
אני אשמור את זה, אני בעוד שבוע,
בעוד שבועיים, אני אעזוב אותך, עכשיו זה קורה.
כן, יש מישהו שאומר, יש לי איזה
מתנה, אני אשמור אותה, אני אתן אותה למישהו.
עכשיו אתה פוגש אותו, תגיד לו את זה עכשיו.
לא יודע אם אתה תהיה פה, אם הוא יהיה פה, יש עכשיו, עת רצון, זה קורה עכשיו, תזרום עם זה.
זה לדעת לתפוס את עצמן ואת השאר.
זו התכונה שלה.
של האישה, פה.
בתניא,
הגיבור של התניא נקרא בינוני.
בינוני, יש כאלה שמסבירים שבינוני הכוונה איש ההווה.
עבריין תקוע בעבר,
הצדיק הוא איש העתיד, שנשלח מהעתיד אל ההווה,
אבל בינוני, בלשון הראשונים, אומרים עבר,
עתיד וההווה זה נקרא בינוני, זמן בינוני.
אז הבינוני כל הזמן עסוק בעכשיו. הוא לא עסוק, זה תקוע בעבר, הוא לא אומר בעוד שבוע, אני צריך לנצח היום.
היום אני צריך לנצח. היום, אם בקולו תשמעו.
רבי נחמן אומר שהמילה,
לא רבי נחמן, זה ספר דברים,
המילה שמופיעה הכי הרבה פעמים זה המילה היום.
יש משהו ביום שאתה אומר, אני לא צריך להתגבר על מחר, אני אשם.
אם יש לי איזה עת רצון כזה, נכון?
או משהו שככה, איזה חשק.
אז אני אגיד, טוב, אני אשמור את החשק למחרתיים.
מי אמר שמחרתיים החשק הזה בכלל יהיה, אולי הוא ייעלם? יש לך עכשיו חשק?
עכשיו תלך, תפתח איזה ספר.
אדם יש לו חשק,
לא יודע מה, לדף יומי. עכשיו, הרבה אנשים התחילו דף יומי, כן?
הוא אומר לעצמו, טוב, אני דף יומי, אבל
אני אתחיל בשבת.
עזוב, יש לך חשק עכשיו, תלך, תפתח ספר.
כשדופקת על הלב עת רצון,
צריך לנצל אותה.
אז היא אומרת, יש כאן איזה מישהו, מספר סיפור.
בוא נתחיל את זה עכשיו, אין מה לדחות.
אמר לו, לך ואבא אותנו עכשיו. אמר לו, לך לביתך, ואין אתה מגיע לשער חצרך עד שתראה ברכה פרוסה בבית, היו יושבים בניו לחפש באדם בעפר,
ומצאו ממון שאיזונו בו
שש שנים,
שש שנים וקראו לאמם.
טוב, אתם יודעים שיש המון המון דרכים שאפשר להתעשר בהם, נכון?
הוא יכול היה למצוא כסף בשדה, בעצמו, האיש הזה בעצמו.
הוא יכול היה ליפול להם רגל מזהב מהשמיים, כמו שבסיפור אחר.
יש כל מיני אפשרויות להתעשר.
האפשרות שקורית כאן זה שהילדים שלו משחקים באגז חול ומוציאים מוצר.
האפשרות הזאת היא בעצם,
היא שיקוף
של התהליך. אתם יודעים שהכסף,
איך משיגים אותו, זה גם אומר משהו, נכון?
אם הכסף מושג בצורה מסוימת זה דבר אחד, אם הוא מושג בצורה אחרת זה דבר אחר.
כסף שמגיע על ידי ילדים,
מה הוא מבטא?
הוא מבטא תמימות.
כלומר,
האישה והאיש,
שניהם יש בהם איזושהי תמימות,
יש לו תמימות שהוא נועץ באשתו,
ויש בה תמימות שאם עכשיו יש את רצון נקבל אותה עכשיו.
אתם תמימים?
הכסף יגיע בתמימות גם, דרך הילדים.
לא הגיע יחסית לשער עד שיצאה אשתו לקראתו,
הוא בישרה אותו.
מיד הודה לקדוש ברוך הוא ונחה דעתו עליו.
קודם כל זה מאוד יפה שהוא הודה לקדוש ברוך הוא, תודה רבה, ואז הוא נחה דעתו עליו.
הוא ככה
הסתכל על השדה ואמר,
שש שנים עכשיו יש לי שקט.
שש שנים יש לי שקל.
ואולי גם
יותר משש שנים,
מפני שהאוצר הזה שהוא מצא,
אפשר גם להסתחרר בו
ולהרוויח עליו,
וגם אם אני צריך להחזיר, נגיד שהוא מצא מיליון שקל,
והוא צריך להחזיר מיליון שקל בעוד שש שנים,
בינתיים בשש שנים הללו הוא יכול לשחק עם המיליון האלה ויהיה לו רווחים,
אז זה מרגיע אותו.
נחה דעתו עליו.
הוא רגוע.
הודה לקדוש ברוך הוא והוא רגוע.
אבל אשתו,
הכשרה
חושבת אחרת.
מה עשתה אשתו הקשרה?
אמרה לו, מכל מקום כבר משך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד ונתן לנו מזון שש שנים.
נעסוק בגמילות חסדים שנים הללו,
שמא הקדוש ברוך הוא
נוסיף לנו משלו.
אני כאן מתלבט איך להסביר את זה.
אבל נראה לי
שיש כאן
איזשהו דיון
מה תפקיד השפע
שאדם מקבל.
מה תפקיד השפע? אדם מקבל לפעמים שפע,
לא רק כסף.
יכול להיות שפע של, פתאום איזה שפע של דעת. יורדת לאדם איזה, איזה... יורד לו שפע של דעת.
או איזשהו שפע של השפעה
על אחרים.
יכול להיות כזאתי.
מה תפקיד השפע?
אפשרות אחת זה תפקיד השפע. אני עכשיו רגוע, נחה דעתי.
לא, יש לי...
אני יכול להיות רגוע.
אפשרות שנייה,
שכשאנו מקבלים שפע, זה כדי
להשפיע אותו לאחרים.
קיבלת,
כדי להעביר הלאה,
כדי לחלוק,
כדי להגדיל את מעגלי השפע.
בשביל זה נתנו לך
או לך.
לא כדי שתשמור לעצמך, אלא כדי שתעביר הלאה.
היה לך טוב, יש לך משהו, תעביר אותו הלאה.
אז היא אומרת לבעלה, החסיד, רגע, רגע,
אולי נעשה אחרת.
אולי,
ויש כאן ביטוי מאוד מאוד מיוחד, מכיוון שכבר משך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד,
אז בוא, מה היא בעצם מציעה לו?
למה שהחוט ייגמר בנו? בוא נמשוך את החוט הלאה.
בוא נמתח אותו עוד אליו, אליו, אליו.
בוא נמשיך את הפעולה הזאת.
בוא נהיה גומה חסדים.
עכשיו,
יש פה איזה ריזיקה
מסוימת.
מדוע?
כי הצבתי לפניכם את האפשרויות.
אפשרות אחת זה לקחת את הכסף הזה, מיליון שקל. להגיד, אוקיי, מיליון שקל.
האמת, זה די קרוב למיליון שקל.
משכורת שנתית, היום,
ממוצעת,
היא קרוב ל-20,000 שקל של שני בני זוג,
נגיד,
אז זה 240,000 שקל בשנה,
כפול 6,
קרוב ל... נגיד שהוא מצא מיליון שקל, בסדר?
אז אפשר את המיליון שקל על כך, זה להשקיע,
לקנות בהם, להסתחרר וכו', ואז בסוף של שנים הוא יוכל להטיל את המיליון, ויהיה לו גם איזשהו יתרה,
לשחק איתה. אבל מה הם עושים?
במה הם נוגעים?
הם נוגעים בקרן.
הם לוקחים את הכסף שהם קיבלו למזונות ומתחילים,
הם גם משתמשים בזה כדי לאכול,
אולי הם נשארים באותה רמת חיים,
וגם מתחילים
לחלק לאחרים. כלומר, הם הולכים, האישה מציעה לבעלה ללכת בכל הכוח
על הפירוש
שלה לשפע.
מה הפירוש שלה לשפע? קיבלנו שפע לא כדי שלנו יותר קל
או כדי שיהיה לנו יותר נחמד, אלא קיבלנו שפע כדי להעביר אותו הלאה.
בסדר?
משך עלינו הקדוש ברוך הוא חוט של חסד
ונתן לנו מזל של שנים.
נעסוק בגמילות חסדים שנים הללו,
שמא הקדוש ברוך הוא מוסיף לנו משלו. אולי החוט הזה יימשך.
וכן עשתה.
כל מה שנתון בכל יום ביום אמרה לבנה הקטן, כתוב
כל מה שאנו נותנים". הנה עוד פעם מופיע כאן,
אם הייתי מורה לספרות הייתי אומר מוטיב הבן הקטן.
אבל אני לא מורה לספרות, אז אני אומר הבן הקטן.
למה היא נותנת לבן הקטן לכתוב?
למה היא לא כותבת? למה בעלה לא כותבת?
אפשרות אחת, לחנך את הילד למצוות.
אפשרות שנייה,
גם כשאתה בוחר לעסוק בגמילות חסדים,
יש סכנה.
מה הסכנה?
גאווה.
הנה, תרמתי להוא, תרמתי לזה, בניתי את זה וכו'.
אז היא כאילו אומרת לבעלה, בואו,
בסוף, בואו לא נדע.
אני אגיד לבן, הוא ירשום,
זה יהיה ברשום במחברת שלו,
בטח הוא רשם את זה בכתב כזה יפה של כיתה א',
אבל לא, אתה תרשום ולא אני ארשום.
כי אם נרשום זה יירשם לנו באישיות, אנחנו נרגיש ככה טיפה מנופחים.
אז ניתן לו לרשום. אנחנו כן רוצים לדעת מה אנחנו עושים, אבל דווקא ש...
עכשיו, הילד לא מבין, הוא לא... הוא אומר לו, תרשום,
משפחת, מזרחי, תרשום,
שתיים וחמש אפסים אחר כך. הוא לא מבין מה הוא רשם, הילד.
אז זה כנראה כדי להתחמק
מהגאווה
שעלולה לתפוס אותם
כאשר הם נהיים כאלה, גומלי חסדים וכן על זה הדרך.
וכן עשה.
לסוף שש שנים בא אליהו זכור לטוב ואמר לו, כבר הגיע העונה ליטול מה שנתתי לך.
זהו.
נגמר העת רצון.
אני רוצה להגיד על זה משהו.
גם זה קשור למה שדיברנו מקודם, לנצל את העת רצון.
אמר לי פעם את זה איזה תלמיד חכם,
שלפני הרבה שנים.
אז הוא אמר לי, תשמע, עכשיו,
מאוד מאוד פונים אליי ומבקשים שאני אבוא להעביר שיעורים ודברים שאני אומר מעניינים ולא בטוח שזה תמיד יהיה ככה אולי בעוד כמה שנים זה יפסיק לעניין עכשיו זה עת רצון אז אני צריך לנצל אותה כל מה שאומרים לי פונים אליי אני אומר כן אני לא אומר טוב לא פונים אליי זה זמן עד גיל 80 אני אגיע לכולם וזה לא אני אומר אולי יום אחד
זה יתחלף יסתיים לא יודע
עכשיו זה קורה, עכשיו אני הולך על זה.
אז עת רצון,
ונדמה לי שפעם דיברנו על זה במכון נורא, איזה שיעור, נכון?
עת רצון זה זמן שצריך לתפוס אותו, לא לפספס אותו, כי יכול להיות שכעבור שש שנים או זמן מסוים,
נגמר.
זה עניין גדול.
אמר לו,
כשנטלתי, לא נטלתי על המידעת אשתי,
אף שאני מחזיר, לא אחזיר אל המידעת אשתי.
אני חושב שהפירוש כאן מדעת אשתי זה לא כאילו ביקשתי בין הרשות, אלא
הדעת שלה, הראש שלה.
זאת אומרת, גם כשקיבלתי ממך, מי שעזר לי בכלל לקבל את המתנה הזאת, זה היה הראש של אשתי,
שהיה פתוח לאפשרויות, להפתעות, לגמישות,
כאילו גברים הרבה יותר מחוברים ללוז, לשעון, זה לא בשעה, עבר הזמן, אני יודע כמו,
ובסדר, זה קורה, זה כרגע, נכון?
יש צדיקים שהם מבחינה כזאתי, הרבי לישע זכר צדיק לברכה, עכשיו אנחנו עסוקים בכבודו, עוד מעט שנה לפטירתו.
הוא היה מעל השעון.
הדברים היו קורים כשהם היו קורים.
שיעור מכון מיר ביום חמישי?
מתי השיעור?
כשהרב היה גומר את הסבב שלו. אז הוא היה מגיע, אחת בלילה, אחת וחצי, שתיים בלילה.
עכשיו זה קורה. מה עם השעון? אין שעון, זה כאילו מעל הזמן.
משהו מאוד מאוד חי.
מי אמר שהשעון צודק?
אתם יודעים,
יש הבדל בין שעון כזה, עכשיו השעון הזה לא עובד,
לבין שעון דיגיטלי.
מה ההבדל?
בשעון דיגיטלי אתה רואה רק את נקודת הזמן האהובית, עכשיו, כעת.
זהו.
ובשעון כזה אתה רואה את כל המרחב,
ואתה מבין איפה אתה נמצא עכשיו ביחס לכל המרחב.
אחרת לגמרי.
אז הוא אומר לו, תשמע, אני כשנטלתי,
נטלתי מדעת אשתי, מהראש שלה. יש לה דעת.
גם עכשיו אני רוצה רגע לשאול את דעתה.
הלך אצלה ואמר לה, כבר בא הזקן ליטול את שלו.
אמרה לו, לך ואמור לו, אם מצאת בני אדם נאמנים ממנו,
תן להם פקדונך.
עכשיו, במילה הזאת, אני חושב שמתגלה הסוד של כל הסיפור.
הסוד של כל הסיפור,
מעבר לאומנות ההווה, כמו שאמרנו, לרצון לממש עכשיו, לא לתכנן.
מה שאתה יכול לעשות עכשיו, תעשה.
עכשיו, תרוויח.
מחר זה עולם אחר לגמרי.
אבל יש כאן עוד משהו.
המילה כאן, המיוחדת, היא המילה פיקדון.
אנחנו מתהלכים בעולם הזה בתוכנו של בעלי בתים.
אדם אומר, הבית,
שלי,
האוטו, שלי,
הילדים, שלי,
נכון? הכול שלי.
זה לא שלך.
מי הקטימני והשלם?
יש מקום להסתכל על הכול בתור פיקדון.
הילדים זה פיקדון,
הבית זה פיקדון.
פיקדון, אנחנו מפקיד אצל כל אחד מאיתנו, מפקיד אצלו כל מיני השקעות.
מפקיד,
זה שלו,
מלוא כל העולם כבודו, והוא מחלק
לפי מי שנראה לו.
אם אתה פקיד נאמן
שמשתמש בפיקדון כמו שצריך
לטובת המטרה שהפיקדון ניתן לך,
אז המלך יגיד, אוקיי, עם פקיד כזה אני אוהב לעבוד.
אבל אם אתה לא פקיד נאמן, או אפילו חמור מזה, גזלן,
לוקח את זה לעצמך, אומר המלך, אוקיי,
ככה המדרש שלך ככה מסביר את היחס בין עשירים לעניים.
הקדוש ברוך הוא אומר לעשיר, תקשיב, הכסף שאצלך
הוא לא שלך בכלל, הוא שלי.
אני הפקדתי את הכסף של העני אצלך,
כדי שתעביר לו,
ואתה לא העברת לו.
אז אני מצטער, הוא ייקח את הכסף אליי.
זה לא שלך.
לכן זה נקרא צדקה ולא חסד.
אתה פשוט עושה צדק. הכסף של העני זה כמו שהכסף שלי נמצא בבנק.
אני מגיע לפקיד בנק, אמרו לו, אני צריך את הכסף.
אמרו לי, לא, זה לא שלך בכלל, זה שלי.
אני אגיד לך תודה, כי שירתת אותי בבירוקרטיה.
אבל זה לא כסף של הפקיד, הוא לא עושה לי טובה, נכון? זה כסף שלי.
אז אומר הקב' הוא לעשיר, הכסף של האני נמצא אצלך.
זה שאתה נותן לו את הכסף, אתה לא עושה לו טובה, אתה פשוט
סוגר את החוב, זה הכול.
אתה לוקח את זה לעצמך?
להסתכל על העולם כפיקדון.
החוכמה שלנו היא פיקדון, ואפשר גם אותה לקחת, אם אדם לא משתף אחרים.
זה מדרש מפורש.
המדרש אומר, רש ואיש תככים נפגשו,
מאיר השם מעיני שניהם.
רש ואיש תככים, רש זה מישהו רש בתורה, ואיש תככים, איש מלא תוכן.
אם הם מאירים אחד לשני, יהיה מצוין, אבל אם האיש תככים לא מוכן לעזור לרש,
אז הקב' ברוך הוא אומר, יכולני לעשותך גם כן רש.
ייקחו לך את החוכמה.
להתהלך בעולם במוד של פיקדון,
זה אומר שאני כל הזמן צריך לדאוג להיות ראוי לפיקדון הזה.
והאישה כל הזמן שאלה את עצמה, למה קיבלתי שפע?
מה פתאום הקדוש ברוך הוא נגע בי? פתאום משך על האיכות של חסד.
רק בשביל עצמי?
רק בשביל זה? לא.
לא. יכולה להיות מטרה הרבה יותר נעלה.
המטרה הרבה יותר נעלה היא כדי שאנחנו נהיה כלים להמשיך את... כביכול הקדוש ברוך הוא מצא בנו שותפים נאמנים, שזה בעצם תפקידם של כל העשירים,
להיות שותפים נאמנים להמשכת השפע.
תשימו לב,
איפה אליהו הנביא פוגש את האיש הזה אחרי שש שנים?
איפה?
אה, זה לא כתוב במפורש, אבל באופן פשוט זה קורה בשדה.
כלומר, הוא נשאר בשדה.
זה נראה שהוא לא החליף מקצוע, זה לא שעכשיו נהיה איזה מיליונר.
הוא ממשיך,
והם ימשיכו את החיים שלהם כרגיל.
אתם יודעים שעשו פעם איזה מחקר על הזוכים הגדולים שזכו בפיס.
אפשר להגיד שזה יתחלק לשניים. אלה ששמרו
על אורח החיים שלהם,
לא החליפו את העבודה,
המשיכו לקום כל יום לעבודה,
והם לקחו את הכסף, קנו בו דירות לילדים, אני יודע מה.
הם
התברכו מן הדבר הזה.
ואלה שברגע שהכסף הגיע, הזמינו את כולם לקרוז, לרודוס,
התפטרו מהעבודה, ובדרך כלל הם איבדו את כל ממונם וצללו.
אז זה נראה שהאיש הזה הוא ממשיך,
ממשיך כרגיל.
וכשהוא בא לאשתו, היא אומרת לו,
אם מצאת בני אדם נאמת, תן להם פיקדונך.
אני מראש התייחסתי לזה כפיקדון.
וככה כל אחד מאיתנו צריך להתייחס לנקודות השפע שיש בנו.
בין אם זה כסף,
בין אם זה חוכמה,
בין אם זה כישרון בעסקים,
בין אם זה כישרון בהנהגה. זה לא שלך,
זה פיקדון.
אתה כל הזמן צריך לשאול את עצמך למה נתנו לי את הפיקדון הזה,
מה התכלית שלו.
יכול להיות שעל הדרך אני גם נהנה, העשיר, על הדרך הוא גם נהנה. יכול להיות שאני גם מרוויח מהדבר הזה, אבל זה לא העיקר,
זה המוצר הנלווה, זה ה-by product.
הדבר המרכזי הוא שהפיקדון הזה ניתן לי בשביל משהו,
כדי שאני אעשה איתו משהו,
כדי שאני אמשיך את השפע הזה הלאה לעוד מקומות.
לא הבנתי.
יכול היה להגיד לא רוצה.
כאן יכול היה להגיד לא רוצה.
אבל זה מה שדיברנו בתחילת השיעור. חבל להגיד לא רוצה לדבר כזה.
פותחים לך את רצון, הקדוש ברוך הוא נוגע בך.
פתח את הידיים, תהיה גמיש.
תהיה לפעמים ככה, דופקים לך על איזה משהו שהוא לא מהכאן והעכשיו.
ותראה, אני אגיד כאן עוד איזו נקודה שכדאי גם אותה להכיר.
גם לידת ילדים היא סוג של פיקדון, ללדת ילדים.
יש כאן לידת ילדים, קודם כל הוא באותו תואר ראשון,
אז תואר שני, ואז דוקטורט,
אז פוסט-דוקטורט, ואז גיל זה,
אז נתפנה זמן בלו״ז הצפוף
ללדת ילד פסיק שתיים, כן?
אבל אם אדם מבין שהכוח ללדת ילדים הוא פיקדון מאת השם יתברך,
הפיקדון הזה גם יכולים לקחת אותו.
הוא מגיע בדרך כלל בגילאים מסוימים שבהם יש גם כוח וגם גמישות וגם מרץ וגם זה.
זה לא נמשך כל החיים.
יש תל אב החיים שבו אדם כבר נהיה הרבה יותר מורכב והרבה יותר קשה.
אז גם זה שייך פיקדון.
יש כאלה ואומרים, בסדר, מה הלחץ? אפשר עוד ארבע שנים או חמש שנים.
לא, אם עכשיו יש איזה עת רצון ודברים קורים ונולדים, אז זה לא סתם קורה.
רק קדוש ברוך הוא דבריהם וגמילות חסדים שעשו,
הוסיף להם טובה על טובה
לקיים מה שנאמר
והיה מעשה הצדקה שלום.
כן,
הוסיף להם טובה על טובה, אז אפשר להגיד הוסיף להם טובה על הטובה שהוא נתן להם מההתחלה, ואפשר גם לפרש הוסיף להם טובה על הטובה שהם עשו.
הם עשו מעשים טובים,
הקב'ה הוסיף להם על המעשים האלה עוד.
הפסוק כאן הוא פסוק מעניין.
והיה מעשה הצדקה שלום.
לא צדקה אלא מעשה הצדקה.
מעשה הצדקה מביא לשלמות.
כשאדם מבין,
משפחה מבינה, איש ואישה,
שעיקר התפקיד שלנו זה להיות מעבירי שפע.
וזה הדבר הצודק והנכון לעשות.
ואם קיבלתי איזשהו עושר, איזשהו זה, שנפל עליי, זה לא כדי שאני אשמור את זה לעצמי, אלא כדי שאני אעביר את זה לאחרים.
כן?
אני זוכר,
כשהיינו בשיעור ג' בישיבה,
חזרנו מהצבא בדיוק,
אז אתם יודעים, חוזרים מהצבא ומחפשים חברותות, אז זה היה כזה, איזו התמיינות. ובאופן טבעי,
החבר'ה שידעו ללמוד, אז כל אחד כאילו,
והחבר'ה שפחות ידעו ללמוד,
אז כאילו אלה שיעמדו ללמוד עשו
חברותה עם אלה שידעו ללמוד,
ואלה שפחות ידעו ללמוד, אז נשאר להם מי שפחות ידע ללמוד.
זהו, זה כאילו היה העניין.
זה החזיק איזה חודש,
ואחרי חודש היה לנו איזה עונג שבת, ואחד החבר'ה קם ואמר,
תגידו, מה הקטע שלכם?
מה?
יש פה חבר'ה שיודעים ללמוד, אבל הם דואגים רק לעצמם.
מה, כאילו קיבלתם איזה, הקדוש ברוך הוא נתן לכם מתנה, ואתם מבינים גמרא וזה, אז מה איתנו?
אז הוא ממש נתן לנו כזה בראש,
וככה כולנו היינו מזועזעים מזה,
ככה טלטל אותנו,
ובאמת באותו שבוע פירקנו את כל החברותות, וקיבלת,
אתה יודע ללמוד?
למה אתה יודע ללמוד?
כדי שיהיה לך עוד,
תפוס מישהו שפחות יודע, וביחד, קדימה,
תשפיע הלאה,
תהיה מעביר שפע,
אל תשמור את זה לעצמך.
הנה זה גם מגיע בצורה של לימודית, אינטלקטואלית.
זה כדי להעביר הלאה.
פיקדון זו המילה,
אומנות האווה זו המילה.
האישה כאן מאוד מאוד חכמה, כתוב כאן אישה כשרה, מאוד חכמה, היא אומרת, דברים קורים עכשיו, ניקח אותם,
ננצל אותם. אם הקב' הוא נגע בנו בחוץ של חסד, זה לא כדי שנדאג רק לעצמנו. על הדרך אנחנו גם אוכלים, בסדר, אנחנו רגועים, אבל זה כדי שנעשה עם זה דברים הלאה.
כדי שנמשיך את השפע הלאה,
נמשיך את הברכה, נמשיך את הטובה, נמשיך את הישועה.
ועל זה נאמר, והיה מעשה הצדקה, שלום.
כולנו מחפשים בעצם סוג של שלמות, נכון?
מהי השלמות של האדם?
מה תכלית השלמות של האדם?
יש כאלה שמגדירים
שתכלית השלמות של האדם זה להיות נותן.
לקחת את מה שיש בו ולתת לאחרים.
להעביר אהדה.
מה שיש בי, מה שקיבלתי, להיות נותן.
כן, לפרגן, בשמחה ובטוב לבב.
ולאנשים כאלה,
הקדוש ברוך הוא משפיע
טובה על טובה וברכה על ברכה.
חזקו ואמצו, לילה טוב אחי ורעי.
