שיעור נוסף בסדרת, בכל עשו חכמינו, אנחנו מנסים ללמוד ביחד
אגדות חז״ל ולהעמיק בהם,
לפי מה שמתברר, לפי מה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו בעזרת השם.
עד היום למדנו סיפורים נחמדים,
כל הסיפורים נחמדים, אבל הסיפורים שהיה להם איזשהו, בדרך כלל סוף טוב, היום זה סיפור קצת מורכב,
לא קצת,
הרבה מורכב,
וננסה להעיז להיכנס אליו, לבאר אותו.
מדברים מורכבים לומדים, לומדים דברים
זה יכול לתת לנו איזשהו לימוד גדול ומשמעותי, בסדר?
הסיפור הזה, המקור נשמעת לי אבל הוא מופיע במסכת בעם המציאה, בכמה מקומות, מסכת בעם המציאה בפרק שביעי
מספרת הגמרא, זה מתורגם, כן זה מופיע בעמית, זה מתורגם. פעם אחת היה רבי יוחנן יוחץ בירדן, רוחץ בירדן
ראה עורש לקיש וקפץ אחר בתוך הירדן
אמר לו רבי יוחנן, כוכך לתורה
אמר לו רש לקיש, יופייך לנשים. רבי יוחנן היה אדם מאוד מאוד יפה.
הגמרא אומרת שהיופי שלו היה מעין יופיו של יעקב אבינו.
אמר לו רבי יוחנן,
אם תחזור בך אתן לך את אחותי שיפה ממני.
קיבל עליו.
ביקש לחזור ולהביא את כליו לצד השני של הירדן ולא היה יכול.
כן, תורה מטשת כוחו של אדם, איך שהוא קיבל על עצמו עול תורה כבר נחלש.
הקריא והשנה לו רבי יוחנן לרש לקיש ונעשה אדם גדול.
פעם אחת נחלקו החכמים בבית המדרש, הסייף, והסכין, והפגיון, והרומח, ומגל יד, ומגל קציר, מהמתי הם מקבלים טומאה?
אז הם הגיעו למסקנה, כמובן שעד גמר מלאכתם. אבל מה הייתה המחלוקת? מהמתי גמר מלאכתם?
רבי יוחנן אמר, משיצרפם בכבשן.
וריש לקיש אמר, משיצחצחם במים.
אמר לו רבי יוחנן לריש לקיש,
ליסטים בליסטיותו יודע.
אמר ריש לקיש, ומה הועלת לי?
שם קראו לי רבי, וכאן קוראים לי רבי.
אמר לו, הועלתי לך שקרבתי לך תחת כמפי השכינה.
חלשה דעתו של רבי יוחנן וחלה ריש לקיש.
באה אשתו של ריש לקיש ובכתה, שהיא הייתה כמובן אחותו של רבי יוחנן.
אמרה לו, עשה בשביל בניי. אמר לה, עזבה יתומיך, אני אחיה.
אמרה לו, עשה בשביל אלמנותי. אמר לה, ואלמנותייך עלי תבטחו.
כאילו, אני אטפל לך בילדים,
אני אשדח אותך עוד פעם, זה בעצם מה שהוא אומר.
הוא מת, רבי שמעון בן לקיש.
היה רבי יוחנן מצטער רכב הרבה ולא ירד לבית הוועד, אמרו חכמים, מי ילך להניח דעתו,
ילך רבי אלעזר בן פדת ששמועותיו מחודדות.
בא וישב לפניו.
כל מה שהיה, רבי יוחנן אומר, אמר לו רבי אלעזר בן פדת, תנא דמסאי לך,
יש ראיות לדבריך.
אמר לו רבי יוחנן, אתה כבן לקיש,
בן לקיש, כשהייתי אומר דבר, היה מקשה לי 24 קשיות, ונתערץ לו 24 תירוצים,
והשמועה נתרווחה מאליה.
ואתה אומר, תנא דמסייע לך, וכי אני יודע שיפה אמרתי.
עמד וקרא את בגדיו ובכה, ואמר, היכן אתה, בן לקיש?
היכן אתה, בן לקיש?
היה צועק והולך עד שנטרפה עליו דעתו,
נשמטה כאן שורה,
ביקשו עליו חכמים רחמים, ומת.
ואז סיפור, אמרנו, סיפור לא פשוט.
שכחתי להקדים שהסיפור הזה, הלימוד שלנו הערב,
לימודנו הערב הוא לעילוי נשמתה של רחלה דרוק, השם ייקום דמה,
שנרצחה הערב הזה לפני 24 שנים כמעט, נדמה לי,
בפיגוע בדרך משילה להפגנה בתל אביב,
אמא של חבר קרוב,
אז הערב זה אזכרה והלימוד יהיה
לעילוי נשמתה בעזרת השם.
אז הסיפור הזה מלא בלב, לא צריך לזרוק את השאלות, כי הוא מלא בשאלות, נכון? מה רבי יוחנן, למה?
מה זה, כאילו, כמו אכזריות כלפי אחותו, למה הוא לא מוותר לרבי יוחנן?
אם יש לקיש, אם זה כל כך זה, אז איך הוא משתגע?
אז מה קורה לו אחר כך? אז מה הוא משתגע? מה קורה כאן?
יש פה איזשהו סיפור ש...
אז ננסה לפצח אותו ביחד, בסדר?
רבי יוחנן סוחר בירדן, והוא רואה איזה אחד, שאנחנו יודעים שהוא ראש השודדים, שקופץ מצד לצד, עושה סלטות, עושה שם בירדנית, לא יודע מה. הוא פונה אליו, ואומר, אוכל לך לאורייתא.
רבי יוחנן פונה לכל אחד,
כל איזה
ליסטים שעושה כל מיני דברים, רבי יוחנן פונה אליו, לא חסרים ליסטים.
מה הדליק את רבי יוחנן? אפשר להגיד שרבי יוחנן היה מחזיק בתשובה.
כל מי שהוא ראה, צדיק בוא תניח תפילין,
צדיק, בוא תלמד תורה, אחת לכמה זמן. זה גם הולך לך.
גם שעון עומד, מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום.
כאילו, אתה מנסה הרבה, בסוף אתה פוגע וזה בינגו. אפשרות אחת, להגיד לך דבר כזה.
אבל אפשרות שנייה היא
לומר
שרבי יוחנן היה בעצמו אדם בעל עוצמה רבה מאוד, והגמרא מדברת, מספרת על העוצמה של רבי יוחנן, על הקדושה שלו,
גם על התקיפות שלו, גם על היופי שלו.
ואנשים בעלי עוצמה מחפשים אנשים בעלי עוצמה.
אתם מבינים שכשרבי יוחנן העביר שיעור,
כולם היו ככה.
כאילו, זה מדהים.
ומה רבי יוחנן רוצה? שמה?
שמישהו יקום ויגיד לו, מה אתה מדבר? מה פתאום? זה לא נכון.
יתנגד לו. או, סוף סוף יש מי שידבר איתו.
העוצמה, בשלב מסוים,
כן, קראתי משפט יפה שאמר איינשטיין,
אלברט איינשטיין, המוח היהודי הגדול הזה,
אמר שאלוהים העניש אותי על זה שזלזלתי במנגנון.
כן, ב...
מה העונש?
הוא הפך אותי למנגנון בעצמי.
כלומר, איינשטיין, כל העניין שלו היה למרוד בפיזיקה שהייתה לפניו,
והוא כאילו זה, אבל בסוף מה נהיה? הוא נהיה אוטוריטה.
כל מה שלא הסתדר עם איינשטיין, כאילו כל המדענים דחו.
הוא אומר, אני מחפש מישהו שיאתגר אותי, מישהו שלא יפחד ממני,
כי איך תתמודד עם המוח של איינשטיין? הוא כזה ענק, כזה חכם, כזה זה,
שכולם רק מיישרים איתו קו.
זאת אומרת, אני רוצה מישהו ש... כמו שאני אתגרתי את המערכת של לפניי, שמישהו יבוא ויאתגר אותי, אבל זה בלתי אפשרי,
כי הוא כל כך...
אז רבי יוחנן,
העוצמה שלו כל כך גדולה,
שבתוך בית המדרש אין לו מתמודדים.
אין לו עם מי... זה תסכול נורא לאדם בעל עוצמה,
שאין לו עם מי להתברר, אין לו עם מי לחדד את ה...
כתוב, אין סכין מתחדדת אלא על ירך חברתה.
אתה רוצה לחדד סכין, אתה לא תיקח עץ ותחדד את הסכין, אתה תיקח סכין, תחדד סכין. אנחנו תכף נגיע פה לסוגיות סכינים.
אז הוא מחפש איזה בעלי עוצמה שידעו לתת לו, כאילו, לא, מחויבים לכל ה... לדבר בגוף שלישי נסתר, וכל הכבוד הרע, וכבודו, מה אני רוצה?
אז הוא שורט, יש לה קיש, ככה קופץ, ואומר, וואי וואי וואי, אם הבן אדם הזה היה מבט מידרש,
היה לי עם מי לעבוד.
היה לי עם מי.
זה דוגמה לאיש אמת.
רבי יוחנן, רבן יוחנן. בסדר, קודם כל בואו נבין מה מדובר.
מדובר לאדם שמחפש מישהו שיברר אותו, לא מישהו שימחא לו כפיים, ובזה גם בעצם הסיפור מסתיים באקורד הזה.
אנחנו נדבר על זה בהמשך, אבל זה בא לידי ביטוי כבר בהתחלה.
הסיבה שהוא מתלהב, רבי יוחנן, זה בגלל העוצמה.
הוא מחפש אנשים בעלי עוצמה.
כמוהו, שיהיה עם מי לדון, תהיה איזושהי תנועה, תהיה איזושהי התגוששות, יהיה ברור, נלך על האמת עד הסוף.
קצת מזכירת הרבי מיקוצק.
הרבי מיקוצק אמר, אני לא רוצה את כל החסידים שבאים לכאן.
תנו לי עשרה אנשים שאיתם אני אלך ליער ונצעק השם הוא האלוהים ונביא את המשיח.
וכמובן זה לא עזר לו.
מי הגיע אליו? הגיעו אליו חסידים, הרבה אנשים,
כשבאו אליו לבקש ממנו כל מיני ברכות על פרנסה, והוא היה מתעצבן.
הרבי מיקוצק. מה אתם באים אליי לפרנסה? מה אני אכתוב את לפרנסה?
פרנסה תלכו לפריץ, אליי תבואו להוריד שמיים לארץ.
זה מה שהוא רצה.
הוא רצה אנשים כמוהו, כערכו.
זה מה שרבי יוחנן רואה.
ולכן הוא נורא נורא רוצה את
רישת לקיש בתוך בית המדרש.
יהיה לו סוף סוף חברותא.
מישהו שלא יגיד לו כמה הוא צודק,
כמה הוא נכון,
כמה התורה שלו גדולה.
מישהו שיתנגד, מישהו שיאתגר אותו, מישהו שיוכל...
כן?
אולי זה מוכר גם מנושא השחמט, נכון?
מישהו שאתה אומר, רגע, אני מנצח את כולם, אז זה מפסיק להיות מעניין, מישהו שיאתגר אותי,
שיגרום לי לחשוב,
שזה חברותה כזאת.
אז זה מה רבי יוחנן רואה ברשת לקיש.
מה רשת לקיש רואה ברבי יוחנן?
יופי.
נכון?
הוא רואה שהוא יפה.
טוב,
נקמד מאוד.
אז מה עוד?
מה עוד?
בסופו של דבר, האירוע הזה קורה באיזשהו מקום.
רבי יוחנן, רבי יוחנן, רבי יוחנן סוחר בירדן.
אז הוא רואה רב סוחר בירדן.
מה?
כנראה
זה לא היה כזה מראה נפוץ.
רב ככה,
וואה, וזה, נכנס לירדן, סוחר, פרפר, חזה, חתירה, לא יודע מה.
הוא רואה,
יש לה קיש, רואה תלמיד חכה מבית המדרע, בדרך כלל תרגיל לראות את ה...
לא כתוב שהוא טבל בירדן, כתוב שהוא שחה,
רוחץ בירדן, כן?
וגם כתוב, ראה עורש לקיש וקפץ אחריו, ממש ממש שגם הוא קפץ.
אני מדמיין את זה.
אני יודע שרבי יוחנן עשה איזה כפיתת ראש כזאת, איפה שמותר, כן?
אחר כך ראה עורש לקיש רואה אותו,
קופץ ליד, הוא רואה רעב שגם נראה יפה, נראה טוב.
נראה טוב הכוונה,
לא רק הפנים שלו, כנראה גם הגוף נראה טוב, כמו שצריך,
ושוחק כמו שצריך, בלי מצופים ובלי כל מיני כאלה.
איזה פעם אשתי ואני נסענו פעם לאיזה חופש באיזה בית מלון בירושלים. לא כל כך הכרנו, עוד לא גרנו אז בירושלים.
וראינו בפרסום, בית מלון עם בריכה וזה, טוב,
אמרנו, קרבן שעות נפרדות, אז הגענו.
ובקבלה, לא פחד או לא יותר, הם חילקו לנו מזרון ים
מקופל כזה.
אז אתה אומר, אם מחלקים לך מזרון ים, אז כנראה
יש פה בריכה.
כשאנחנו מגיעים למעלית,
לעלות לזה,
לצאת משפחה שלמה מהמעלית עם ילדים וכולם מנופחים עם ברווזים כאלה וברבורים וכל זה. אתה לא יכול לזוז להיכנס למה עד שהם יוצאים.
אמרנו כנראה יש פה ממש בריכה כאילו ככה משהו.
קיצור ככה עברנו לחפש בבריכה איזה גיגית כזאת משהו כזה בגודל ככה ולא רואים מים מרוב ילדים וכאילו אז רבי יוחנן לא ככה הוא קופץ וכל זה
את ריש לקיש, זה מעניין.
האפשרות הזאת שיש פה רב
שהוא וואלה,
גבר גבר כזה, כן, יש לו...
כן, הוא פנה אליו וזה.
אז מה זה אומר?
אז אני מתלבט איך זה קורה.
יש גרסה באיזה מקום שריש לקיש חושב שהוא אישה, בראש שלו היה יפה, לכן הוא קפץ.
אבל פשט הגמרא לא כזה.
ואתה יודע מה קורה, כשמישהו עושה איזה קפיצה,
אז מייד אחריו מישהו בא, רגע אני גם אקפוץ כמוהו. אז יכול להיות שרבי יוחנן עשה איזה קפיצה אולי טיפה מפתיעה.
איזה ראש, איזה סלטה, איזה בורג, איזה סוכהרה, קוראים לזה.
נכון?
ורבי יוחנן אומרים, איך הוא עושה את זה, אני אה...
וככה הם נפגשים בתוך הירדן, מדברים,
ורבי יוחנן אומר לו, תשמע, אתה...
איזה עוצמה, אני צריך אנשים כמוך.
אז רשת לקיש מגיב לו תגובה שאתה לא אמור לדבר ככה לרעב.
היא הופייכה לנשים.
זה מה?
זה עלבון.
תשמע, אתה כזה יפה, חבל שאתה לא בצד שלנו והיית חוגג פה כל הזמן.
מה תגובה קונבנציונלית של רב אמורה להיות לדבר כזה?
אה, איך אתה מדבר, אה, יפויין, אני יודע מה זה, מה?
הוא בא, תשטוף את הפה בירדן, אני יודע, הוא סובב, סובב את הגב במקרה הזה.
רבי יוחנן עונה לו,
הוא אומר לו, אני איתך.
לא, אתה לא מפיל אותי מה זה.
אני מבין מה הערך של יופי.
אני מבין, אני יודע שאני יפה.
ואני מבין מה הערך של יופי.
ותדע לך שיש לי אחות שיותר יפה ממני.
זו תשובה מאוד מפתיעה מרב.
בסדר?
הרב שלי אישר בטוח שהוא או יסובב לו את הגב או יגיד לו איך אתה מדבר או לא יודע מה.
הוא אומר לא, לא, לא, לא, אתה לא מפתיע אותי. וזה שאני נמצא כאן בירדן זה לא בטעות.
אני אוהב את החיים.
אני אוהב את עוצמות החיים.
אני גם אוהב יופי.
ואני יודע שאני יפה ויש לי אחות אפילו יותר יפה ממני.
אם תחזור,
איך כתוב כאן, אם תחזור בך,
ניתן לך את אחותי שהיא יפה ממני, מה הוא מנסה כאילו לעשות?
אז אפשר להגיד שזה כאילו מבצע החזרה בתשובה, אבל אני רוצה לומר,
זה מה שאולי גם שותף לזה ולרחל עם רבי עקיבא, גם רחל כשראתה את רבי עקיבא, היא זיהתה מישהו שיש לו מידות מאוד מתוקנות ואם תצליח להכניס את המידות האלו לתוך בית המדרש יקרה פיצוץ.
אז גם רבי יוחנן אומר, אם אני צריך להכניס את העוצמות האלה בתוך בית המדרש, אני עושה קיצוץ.
הדרך למשוך אותו לתוך בית המדרש היא לחבר אותו לרב שאוהב עוצמות ואוהב חיים.
אוהב עוצמות
ואוהב חיים.
פחות מזה זה לא ידבר אליו. פחות מזה זה...
להציב לפניו אפשרות כזאת של בית מדרש מלא בעוצמות.
אתה לא הולך להפסיד מעוצמות החיים, אתה הולך להרוויח.
וגם יהיה לך אישה יפה.
עכשיו, לא כתוב מה היה לפני כן לרשת לקיש, כנראה שהדבר הזה גם מתלבש על כל מיני
מחשבות של רשת לקיש בעצמו, בינו לבין עצמו, החל על זה הדרך ולא הסכים.
אבל זה ברור שלולא ההצעה הזאת זה לא היה קורה.
על כל פנים, כבר כאן נשלח פה איזה רמז.
מהו הרמז?
הרמז הוא שרשת לקיש מבקש לחזור
והוא לא מצליח.
כלומר,
מה שהוא,
כאן המקום לשאול, מה זה בכלל נקרא דבר יפה?
יופייך, מה זה נקרא דבר יפה?
ההגדרה ליופי זה הרמוניה עדינה.
דבר שפועל בריבוי פרטים שפועלים בשיתוף פעולה ובצורה עדינה מתאימים ומשתלבים זה בזה.
בסדר? זו ההגדרה בעצם המתמטית ליופי.
אפילו במתמטיקה, בנוסחאות, יש נוסחאות יפות, יש נוסחאות לא יפות.
כאילו אם זה מסתדר וזה קצר, אז זה יפה.
ואם זה מכוער עם כל מיני תוספות וזה, אז זה מכוער.
יופי זה שיש לך המון המון פרטים והם משתלבים בצורה עדינה.
אפשר לשלב משהו עם פטיש חמש קילו,
כן? מכירים את זה. לא הולך,
תכנין, מה שלא הולך בכוח, בסוף זה ייכנס.
אבל זה מכוער.
ואפשר לעשות את זה בצורה יפה, בעדינה,
כמו בתזמורת כזאת.
אז העדינות של רבי יוחנן, שהיא בעצם מקור היופי,
יופי, יופי, מאוד מאוד קשור לעדינות.
הבעל שם טוב, מורנו הבעל שם טוב,
מאוד מאוד אהב עדינות, עד כדי כך שהוא קרא לבת שלו אדל,
או אדל,
ואדל ביידיש זה אדינה,
אדלז, זה עדינות.
אומרים שגם ראשי תיבות יש דת למו, אבל הפשט של השם זה עדינות.
כי עדינות זה תכונה יפה,
וככה, לא בגסות.
אז העדינות של רבי יוחנן היא פועלת קסם על רשת הקיס. אתם יודעים, פעם
פגשתי מישהו,
שהוא איזה קרוב משפחה רחוק שלנו,
והוא אדם כזה גם גבוה וגם כזה חזק וגם מאוד מאוד תחרותי. אולי זאת המילה.
מאוד אמביציוני, זו המילה. מאוד הישגי ורוצה להשיג והשיג גם הרבה מאוד דברים בחיים שלו,
וכמה מטרות בעת ובעונה אחת, וכמה עבודות, וכמה מצב... כאילו, כל דבר זה יעד שצריך לכבוש.
והוא,
זה היה לפני הרבה שנים,
פתאום נכנס לג'וק בראש,
שהוא רוצה לפגוש את הרב עובדיה יוסף.
זכר צדיק לברכה.
לא יודע מה היה, צריך איזה ברכה.
נסע לירושלים,
ואז פגשתי אותו בדיוק באותו שבוע אחרי הפגישה עם הרב עובדיה. על מה הוא מדבר איתי?
הוא אומר לי, היד שלו כמו של תינוק.
איזה רך, איזה נעים, איזה, כאילו לחצתי לו את היד, איזה עדינות.
העדינות של היד של הרב עובדיה.
הוא לא זכה לקבל ממנו כנראה סתירה.
אז זה, אבל, זה נכון, אני,
הייתה לי גם את הזכות כמה פעמים להשקט ידו של הרב עובדיה יוסף,
הייתה לו יד כמו,
כי הרגשת שאתה נוגע ביד של תינוק.
העדינות הזאת מטלטלת אותך,
במיוחד אם מגיע אדם כזה שככה הוא רגיל לנענע ידיים ולנענע זה, ופתאום הדבר הזה, העדין הזה. אז דווקא העדינות
של רבי יוחנן
נוגעת ברש לקיש.
והם הולכים לבית המדרש.
הקריא לו וישנה לו ונעשה אדם גדול.
אבל שנייה,
אנחנו יודעים מסוף הסיפור באיזה אופן זה נעשה.
תשמעו, אני באמת שמח ששואלים אותי שאלות
וכל זה,
אבל אם מישהו היה שואל אותי על כל דבר שאני אומר, 24 שאלות,
אני לא יודע כמה זמן הייתי מחזיק מעמד.
שאלה ראשונה אתה נחמד, שאלה שנייה אני רוצה להתמודד, חלאס, אמרתי, הסברתי, ממשיכים הלאה, לא הבנת את זה.
24, על כל דבר רשת לקיש עושה לרבי הרעי, רבי יוחנן את המוות.
לא, מי אמר? לא, תסביר.
לא, זה לא מסתדר עם הדבר הזה. לא, יש גמרא אחרת.
ורבי יוחנן נהנה.
סוף סוף מישהו מוכן לעמוד מולי, לא מוותר לי.
הכל תירוץ, הכל קושייה, זה תירוץ. אנחנו מבינים איך הם למדו.
השנה לו ונעשה אדם גדול, אבל הוא לא התבטל.
הוא לא נמחק, אלא הוא...
בעצם ריש לקיש נכנס עם השודד לתוך בית המדרש.
שודד בתוך בית המדרש.
עם העוצמות, עם ה...
קורה כאן פיצוץ, כמו שרבי יוחנן חשב.
וכאן הגמרא עוברת לדבר על...
תראו, יש פה איזה משהו מעניין גם.
שאין לריש לקיש יראה מרבי יוחנן.
זה העניין.
יראה זה דבר חשוב מאוד.
כתוב את השם האלוהי חתירה לרבות תלמידי חכמים, אבל מה הבעיה ביראה?
שזה גורם משתק.
אם אני ירא עם מישהו, אני לא יכול לשאול אותו, אני לא יכול לעמוד מולו, אני... מה אני אגיד? אני אשאל את השאלה? זה גורם משתק.
ורשתה קיש, בגלל הסיבוב שלו,
הוא, אין לו יראה.
אין לו, מה זה הוא אמר? אז מה הוא אמר? מה קרה? אני גם, אני רואה שיש לי קושייה להגיד.
זה חלק מהרווחים הגדולים של בעלי תשובה, נקרא לזה ככה,
שהם לא מחויבים לכל הקודים של הכבוד ואיך קוראים וכל זה. נכון, לפני כמה זמן פגשתי זוג לקראת חופה, זוג
שבהגדרה שלהם נראה לי מסורתי.
אז כל הפגישה נורא נורא צחקתי,
הצחיקו אותי, כי הם הגיעו לפגישה, אז שלום אייל, מה נשמע? עכשיו, אין לי בעיה שקראו לי אייל, הכל בסדר גמור,
רוב האנשים קוראים לי איזשהו כינוי לפני כן, בסדר?
והם כאילו לא הכירו את כל ה...
אז מה ענייני?
כאילו, הכל היה כזה, כאילו אנחנו...
זה נורא נורא הצחיק אותי, זה היה כיף.
אבל הם כל כך לא היו, לא הבינו את המערכות היחסים, כאילו.
זה היה מפתיע בהתחלה, כאילו, רגע, אבל הם באו לרב שיחתן אותם, אז הם כנראה מבינים שאני רב, נכון?
אבל הם בסדר, מה זה קשור? הם נרשמו לרב, אבל עכשיו הם כאילו...
היי, מה נשמע?
זה היה... לא, הם היו כל כך...
האישה הושיטה לי יד, ללחוץ ביד.
עכשיו, זה לגמרי הזוי רבה, כאילו, אתם מגיעים לרשתך, הם היו לגמרי לא בעניינים.
אבל זה היה...
זה היה נורא יפה לראות את זה, איך כאילו מתנהלים בצורה שאתה לגמרי לא מכיר את הקודים.
זה יצר פתיחות בינינו, זה יצר...
כי יש זוגות, בדרך כלל הזוגות מגיעים בדיוק הפוך, שהם חושבים שהם מגיעים לאיזה רעב,
שהוא לבוש עם איזה כובע וזה, ויכול להיות זקן כזה, ופתאום כשאני מגיע והם מחייך, אז הם נורא נרגעים והם משתחררים, ועדיין הם ככה הולכים על זה ומפו וכל מיני,
חלק מהם, ואלה הגיעו בכלל מכיוון, ודווקא זה יצר המון פתיחות, הם סיפרו על החיים שלהם, והיה מגניב.
יהיו להם חיים מאושרים, בעזרת השם.
אז מה זה? בת מצווה? מה שם?
אה?
בר מצווה.
אז מכאן כולנו הולכים לאכול שם.
נחזיר להם על הרעש.
אז הוא לא מחפש,
הוא לא מחפש להצדיק אותו, את הרעב, הוא לא מחפש להחמיא לו, הוא לא מחפש להגיד לו כמה שעורים שלו מהם, הוא מחפש את האמת, רק להגיד שבגיע.
ויום אחד מגיעה לבית המדרש סוגיה.
מה הסוגיה?
הסוגיה היא סוגיית הסייפה, סכין, הפגיון, הרומח ומגל יד.
עכשיו, תראו,
באמת כשלומדים את הסיפור בצורה פשוטה, אז אתה אומר, מה היה שם?
שהדליק אותם, למה שם קרתה, הכל שם נדלק.
ולפעמים יש סוגיות שהלבוש שלהם הוא איזשהו לבוש חיצוני,
ובעצם הסוגיה היא בעצם בירור עקרוני.
היא בירור עקרוני.
וכנראה זו הכוונה של הגמרא, אני מעריך, אני משער, אני מנסה ביחד איתכם,
סייף, סכין, פגיון, רומח,
אלה כלים
שבהם
חותכים,
מבררים. אפשר להגיד שזה הכלים של ברור האמת.
יש שקר, יש אמת, לוקחים סכין, חותכים, זה אמת, זה שקר.
בסדר?
יש משהו שאנחנו רוצים שהוא לא יהיה, זה שיהיה. זה לא מערוך,
גברת קרש ואדון מערוך,
זה לא איזה, זה לא אובניים עם חמאר, זה סכין.
ממש אומרים, נכון, סכין איזמל, סכין מנתחים. בוא ננתח את הדברים, בוא נחתוך אותה.
תחתוך, תהיה ברור, תהיה...
בסוף זה גם סוגיה הלכתית.
מתי הכלים האלה נעשים כלים? מתי אתה יכול להגיד לדבר שהוא סכין?
יש גם ביטוי לבן אדם, נכון? הבן אדם אמר זה סכין, זה זייגר, זה סכין, זה חותר, נכון?
ממתי הדבר נקרא סכין וממתי הוא לא נקרא סכין?
רבי יוחנן אומר, סכין זה אש.
רבי יוחנן אמר, מי שיצרפם בכבשן,
סכין צריכה להיות חמה,
רותחת, צורבת.
אל תעטוף, אני עושה כאן איזושהי מטאפורה,
אל תעטוף את האמת,
אל תגיד למישהו, דבריך אינם עולים בקנה אחד עם העובדות כפי שהן ידועות לי. תגיד לו, שקרן,
אם אתה חושב שהוא משקר.
בסדר? או תגיד לו, זה שקר. אל תגיד לו, שקרן, אל תגיד לו, זה שקר. אל תגיד לו,
כמדומני, איך אתם מכירים כל זה,
ידידי המלומד,
איזה עורך דין אמר בבית משפט לשופט,
אמיתי אמר, אז השופט אמר לו, נהוג להגיד אמיתי המלומד. הוא אומר לו, שני שקרים במשפט אחד אני לא יכול לעשות.
כן,
אמיתי ולא מלומד.
תגיד את האמת, תברר את האמת, בית המדרש זה מקום של ברור אמת, זה לא מקום לכל מיני ניסוחים כאלה מעורפלים של לצאת ידי חובת כולם,
ואמיתי המלומד, ודבריך אינם עולים.
אני מבין שהתכוונת לומר, כאילו לעגל את זה ולמשוך את זה אליי,
התכוונת לומר את זה ואני חולק עליך מכל וכול, פיצוצים.
לכאן באנו לברר את האמת, זה כור גרעיני.
אש.
הסכין צריכה להיות חמה.
בית המדרש זה לא מגרש כדורגל או לא יודע איזה מה,
שפה כולם ביחד, או זה לא איזה מעגל ריקודי אורה, לא יודע, מה שכולם יכולים לרקוד. זה מקום שפה צריך לברר את האמת עד הסוף.
עד הסוף. יש פה, גם במכון מאיר, רבנים כאלה, נכון, בואי נכנסים, בום!
האמת בפנים.
בלי ליטופים.
ואם מישהו שואל שאלה לא כמו שצריך,
יש כאלה רבנים שמישהו שואל שאלה לא כמו שצריך ולא...
בטח התכוונת לשאול, אני אסביר לך מה התכוונת לשאול,
אז נכון?
יש רבנים, כמו לדוגמה הרב סולובייצ'יק,
שסיפר הרב היכטנשטיין,
שהוא היה חתן של הרב סולובייצ'יק,
שישבו פעם בשיעור, והרב ויכטנשטיין שאל שאלה.
אז הרב סולובייצ'יק הסתכל ואמר לו, אהה אהה?
אהרון,
והוא מיד הבין שהוא עשה כנראה איזו טעות חמורה,
גלגל בראש,
והוא הבין שהוא שאל שאלה שהיא איזו משנה מפורשת באיזה פינה בשס.
אז הוא יצא מהשיעור לשנה שלמה.
לחזור על כל השס משניות כדי שלא יקרה לו הפדיחה הנוראה הזאת שהוא פעם בא שואל שאלה שהיא כתובה באיזה פינה בשס.
וככה גם כותב הרב ריסקין
בספר שלו המקסים
ציוני הדרך על היראה שהייתה להם לא לשאול שאלה שהיא לא במקום אצל הרב סולובייצ'יק.
כי הוא מייד, סליחה אם אתה לא למד אל תבוא לשיעור.
אין פה ליטופים.
בום!
זה רבי יוחנן.
וכאילו רבי יוחנן אומר לרש לקיש, ובשביל זה הבאתי אותך לפה.
שרקן חיזוק, כן? תודה.
הבאתי אותך בדיוק בשביל... הוא אומר לו, אל תתחיל עכשיו להיות לי נחמד מדי.
הבאתי אותך בדיוק בשביל העניין הזה.
ומה רש לקיש אומר לו?
לא, לא, לא.
אחרי שלוקחים את הסכין וזה,
וחם, מה?
קצת לקרר.
נכון,
זה מקום שצריך לבאר את האמת,
אבל אומר, יש לקיש, מה שמשך אותי לבית המדרש
זה המרכיב של העדינות שקיים בו.
שבסופו של דבר רואים גם בני אדם, ולא רק רואים נוסעים.
רואים גם שיש מאחורי בני אדם ויש איזושהי עדינות, אז לכן קח את הסכין וטיפה תקרר אותה.
קצת, ככה, לא לוותר על האמת, אבל לעדן אותה. נכון, לא תמיד את כל האמת הפרצוף.
ואם מישהו טועה, אז לא צריך להגיד, הוא טועה איתם, אולי תסתכל, אולי תעיין עוד פעם,
נראה לי שכבודו לא דק, לא דק, אז אולי תודה רבה, ברכתי.
כן,
לא דק, לא זה,
כאילו, ככה, באיזשהי,
לא צריך פיצוצים, אפשר, ברמז, זה מה שיפה.
זה הוויכוח ביניהם.
עכשיו,
אם יש דבר שרבי יוחנן לא מוכן לוותר עליו,
זה על החבותה שלו, האמיתית.
הוא אומר, אוי ואבוי,
ריש לקיש הולך להיות, נהיה לי דתי.
עד שיש לי מישהו אחד שיש לי מי לדבר, הוא עוד רגע נעלם לי.
אז רבי יוחנן מנסה להפעיל את כל כוחו כדי לשכנע את רשת לקיש שלא יוותר.
אמר לו רבי יוחנן לרשת לקיש,
ליסטים בליסטיותו יודע.
אז המשפט הזה, אני מתלבט איך נפרש אותו.
כלומר, הפשט הוא שמה,
שזה,
בוא נאמר ככה, עוד לפני הפשט זה ברור שרבי יוחנן במשפט הזה,
הוא מאמת את מה?
את הגישה שלו עצמו.
כלומר, יש לו משהו להגיד לרש לקיש,
והוא לא עוטף את זה בשום עטיפה. הוא לא אומר לו, תשמע, נראה לי שאולי אתה קצת חושר.
הוא אומר לו בפנים.
בדיוק מה שהוא אומר, אנחנו כאן ורעים את האמת, אז אני רוצה להגיד לך משהו על האמת.
עכשיו, לדעתי מה שהוא אומר לו זה ככה, הוא אומר לו, אתה מפחד.
אתה מפחד ולכן אתה מוריד את העוצמה. מה אתה מפחד? הוא אומר לו.
כאילו, אתה, יש לך כל מיני זיכרונות לא טובים מהליסטיות שלך,
שדברים כאלה הובילו בסוף לשפיכות דמים. אנחנו לא נשפוך דם של אף אחד כאן.
אנחנו כאן לבית המדרש, לך על זה בכל הכוח.
אל תתחיל לעקר את עצמך.
בסדר?
הבנתם מה אני חושב שהוא אומר לו?
ואז רשת לקיש אומר לו,
אז מה הועלת לי?
שם קראו לי רבי,
וכאן קוראים לי רבי.
כאילו,
כמובן זה נשפט שהוא לא מובן.
רשת לקיש לא מבין את הערך של לימוד תורה.
זה נראה כאילו איזה מין משחקי עלבונות של גן ילדים, הוא קרא לו ככה, הוא אומר לו, אל תביא.
אז אני רוצה להמשיך את מה שאנחנו מציעים.
יש לה קיש שאומר לו, תראה,
לא יכול להיות
שלא יהיה הבדל גם בדרך.
לא יכול להיות.
את הללכת עד הסוף,
את ה... זה נקרא בקבלת תוהו,
את הקו של התוהו, אני מכיר טוב מהלסטיות שלי.
אני יודע מה זה ללכת עד הסוף, לא לראות בעיניים,
לקחת מטרה ולדרוס את האנשים שבדרך, אני מכיר את זה.
לבית המדרש הגעתי כדי לפגוש משהו אחר.
אם אני פוגש בתוך בית המדרש את אותו אופי התנהגות של הליסטיות,
אז מה הועיל בית המדרש?
אז בית המדרש מתנהג באופן של ליסטיות. אם אתה כדי לברר את העמדה ואת האמת לא רואה את האנשים,
לא מתייחס לאנשים, בני האדם הם כלים אצלך לבירור האמת,
אז בית המדרש בבעיה.
כלומר, לא יכול להיות, הוא רוצה לומר, יש לקיש,
שבית המדרש לא יהיה שונה, לא רק, נכון, כאן מבררים את האמת,
ובלסטיות גונבים.
זהו, זה רק ההבדל היחיד.
אני רוצה לראות שההבדל נמצא גם בדרך,
במקום שמבררים בו את האמת.
שמים לב גם לדרך.
שמים לב גם לבני האדם.
עוטפים רגע את המילה לפני שמשפריצים אותה על הפנים. זה לא פה כסח.
את הכסח אני מכיר במקום אחר.
אני רוצה לראות את ההבדל, אומר רש לקיש לרבי יוחנן,
גם בדרך.
מה שהביא אותי לכאן, לבית המדרס, זה דווקא העדינות שלך.
תן לנו טיפה לעדן את זה.
אז אולי לא 24 קושיות, אולי רק 10. זה או 24 הוא כלום,
זה או סכין חמה ואלוהטת או שום דבר.
הסכין יכולה גם להיות סננה. אתם יודעים, בחסידות אומרים,
התפקיד של התוועדות,
חסידית, זה שמדברים אחד עם השני,
וגם אומרים ביקורת.
זה התפקיד של התוועדות.
התוועדות בשונה משיעור שאחד מדבר, בהתוועדות כולם מדברים.
וגם יכולים להגיד,
כל אחד יכול להגיד גם על עצמו דברים שהוא לא טוב בהם, שהוא רוצה לתקן, וגם יכול להגיד על החבר שלו.
אבל אומרים בחב״ד, לפני התוועדויות, גוזרים ציפורניים.
בסדר?
מה הכוונה?
אתה הולך להגיד משהו על החבר שלך?
לא ככה, אל תשרוד אותו ותיכנס לו ככה ותגזור ציפורניים, תגיד לו את זה באופן המתקבל. אז לכן שותים אשקה,
שאיזו התרחבות הלב לפני כן, ונגונים ניגונים, יוצרים איזו מעטפת כזאתי יותר רכה, ואז במקום הזה אני יכול להגיד, ג'רמי, תשמע, אני רוצה להגיד לך משהו,
אני מת עליך, אני אוהב אותך, אבל זה שאתה לא הגעת השבוע, היה לי חסר.
כן.
היית בזה, אני יודע, בסדר, בסדר, בסדר, אני יכול כאילו להגיד איזה משהו,
אבל אם אתה כאילו, וואללה, התוועדות, פותחים את הלב, נכון,
אתה עוד ככה, זה לא מבוקש.
אז ראש לקיש אומר, אני טיפה להגן.
בית המדרש לא אמור להיות שונה רק בתוצאה,
הוא אמור להיות שונה גם בדרך.
ואם אנחנו לא רואים בני אדם בדרך,
ואם האמת היא חזות הכול,
אז מה הועלת לי?
בסוף אני מרגיש שאני נמצא בחברה,
אני שואל כזאת שאלה, בעצם, שראש לקיש מעלה.
אז בעצם
יכול להיות שבתוך בית המדרש תהיה תחרות, בדיוק כמו שהייתה
מחוץ לבית המדרש. גם פה תהיה תחרות.
רבנים יתחרו אחד בשני.
כן, איזה שיעור של רב, יותר צפיות.
עכשיו אני מבקש, אגב, אחרי השיעור
תעשו לייקים, בסדר? אל תשכחו.
אפשר גם תוך כדי, תיכנסו,
זה בפאסבוק השיעור,
ובאינסטוש וכל הזה, תעשו הבא סטורי, תעלו את זה ל...
אחרי זה, מי שרוצה איתי סמיילי,
איך קוראים לזה? סלפי, אז אני...
כן, תסתכל על ההוא ועל ההוא ותיכנסו.
אוי ואבוי, אנחנו נמצא את אותם,
אותם מושגים בחוץ, נמצא אותם בפנים.
אומר אש לקיש, לא רוצה!
אבל רבי יוחנן אומר לו, אבל אם אתה מוריד לי בדרך,
אתה גם תוריד לי בתוצאה.
אז אתה לא תילחם על האמת שלך עד הסוף.
תתחיל ותהיה לי נחמד מדי,
תקרא לי כבוד הרב בגוף שלישי,
תשאל אותי פחות שאלות,
תתחיל לענן לי, לא רוצה, אני רוצה לבחר את האמת עד הסוף.
חלשה דעתו של רבי יוחנן
וחלה אש לקיש.
הם שניהם,
זה שני עקרוניסטים שנפגשים ואף אחד לא מוכן לבטר.
רבי יוחנן לא מוכן לוותר על האמת
וריש לקיש לא מוכן לוותר על העדינות
אז רבי יוחנן חולש את דעתו וריש לקיש מהדבר הזה נהיה חולה
רגע דילגתי, צודק, סליחה, הצלת אותי
הוא אמר לו, מה הועלת? הוא אמר לו, אל תלך
שקרבתיך תחת כנפי השכינה, כלומר זה בעצם מה שרבי יוחנן אומר לו
הוא אומר לו בדיוק הפוך,
כל הסיפור של סכין ואזמן נועד בשביל בית המדרש, בסדר? בחוץ, באמת,
פחות קריטי
יש כאלה שאומרים, תשמע, כשאתה מגיע אצלי לקניית זה, אין אצלי משחקים.
כשאני הולך לקנות
רכב, אין אצלי משחקים, הכי טוב, הכי זה, ואני מוריד לו את המחירים,
אני זייגר אצלי, כן.
יש כאלה שכשזה...
אומר רבי יוחנן דווקא שמה, אין בעיה, תהיה ותרן בממון שלך.
למה נברא הסכין, האזמה? למה הם נבראו? לכאן, לכנפי השכינה. פה צריך לברר את האמת.
פה צריך להתעקש, מה אתה מפחד מהליסטיות שלך? שם באמת זה לא היה רלוונטי, אבל כאן,
כאילו רבי יוחנן אלמר ריש לקיש, הפכת את היוצרות.
כשהיית ליסטיים, היית הולך עד הסוף ולא רואה בעיניים, ועכשיו כאן אתה מנסה להיות לי ככה עדין.
הפוך, זה אדם שיהיה ותרן בממונו, בסדר, זה קרה, אבל כשמגיעים לברר את האמת,
האמת יש רק אחת.
צריך לברר אותה עד הסוף.
מלחמה על האמת.
תודה.
באה אשתו של ריש לקיש ובכתה.
אמרה לו, עשה בשביל בניי.
אמר לה, עזבה יתומיך, אני אחיה.
כן?
עשה בשביל אלמנותי, אמר לה, ואלמנותיך,
אלמנותיך, עלי תבטחו.
הוא מת, רבי שמעון בן לקיש.
זה קשה, כן?
אז אני אומר, אני רוצה לפרש שחלילה חלילה, כמובן, לא התכוון מעולם רבי יוחנן לפגוע בתלמידו, חברותתו האהובה,
אלא הוא פשוט התכוון, מה?
לגרום לו,
מה?
לגרום לו לא לוותר על ה... לא לוותר.
כאילו, תהיה ליסטים של בית המדרש, תלך על זה עד הסוף.
והוא אומר לאחות, תקשיבי, כל הטיעונים שהם לא ממין העניין, אני לא... את לא עושה עלי רושם.
זה ריגשי כאילו.
אני לא מתכוון לוותר על האמת האידיאולוגית בעד שום דבר בעולם הזה. רואים שרבי יוחנן בעצמו,
הוא לא רק אומר, אלא זה ככה הוא.
הוא אומר, זאת האמת, ואסור לוותר על האמת.
ותגידי לבעלך שיחזיק מעמד.
אבל גם רש לקיש לא פראייר,
כן?
הוא לא מוכן לוותר על העדינות.
לא.
לא. הוא, את הסכין, אומר שצריך לקרר.
הוא מת, רש לקיש.
מציאות בלתי אפשרית.
הוא נקלע,
שמצד אחד, רבו, שחבו את אותו שהוא הכי מעריך בעולם,
דורש ממנויות במקום שהוא לא יכול להיות בו.
עכשיו, בזה שרש לקיש מת,
כל הסיפור הזה הוא הפוך על הפוך בעצם.
בזה שהוא מת,
אז בסוף,
מה הוא עשה?
הוא בעצם כן נשאר,
כלומר, הוא החליט שצריך להיות עדין, ועל זה הוא התאבד.
הבנתם?
אז הוא כן נשאר לסתי,
כמו מקודם.
הוא אומר, אין ויתורים.
אז כאן הוא החליט שצריך שתהיה עדינות, ולא ויתר.
איזה הרים מתגוששים כאן בבית המדרש.
והיה רבי יוחנן מצטייר אחריו הרבה ולא ירה לבית הוועד.
אמרו חכמים,
מי ילך להניח את דעתו של רבי יוחנן?
עלה, שכחו את רבי אלעזר בן פדת ששמותיו מחודדות, ישב לפניו.
כל מה שהיה רבי יוחנן אומר, אמר לו רבי אלעזר בן פדת
תניא דמסייה לך.
עכשיו,
זה לא שרבי אלעזר בן פדת
המציא המצאות,
עשה כאן איזה מין תרפיה בגמרא,
כן?
באמת רבי יוחנן צודק, באמת, העוצמה, הגודל וכולי.
אבל
רבי יוחנן אומר לו,
קודם כל, גם אם אני צודק, אפשר להקשות גם על אדם צודק,
שיברר דבריו יותר.
ודבר שני, אני לא בטוח שזה שאני צודק
זה בגלל הטיעונים שלי,
או בגלל שפשוט בגלל הסמכות שלי. אתם יודעים, יש
מרכיב של סמכות,
יש מרכיב של טיעונים.
בסופו של דבר, אדם שיש לו סמכות, שהיא הולכת וגדלה,
אז הטיעונים שלו נראים לך גם צודקים, כי אתה אומר, מה, מי יחלוק עליו? הוא יודע הכי הרבה, הוא כתב הכי הרבה ספרים וכו'.
וכמו שאמרנו, את כל הדברים האלה, רשת לקיש לא היה לו.
אז רבי אוחנן אומר לו,
התורה הפסידה.
אמר לו רבי אוחנן, אתה כבן לקיש,
בן לקיש, כשהייתי אומר דבר היה מקשה לי עשרים וארבע קשיות, אני אתרד עשרים וארבע תירוצים והשמוע אני אתרבחה מאליה,
ואתה אומר לתנא דמסייע לך,
וכי איני יודע שיפה אמרתי.
יודע בדיוק, ובדיוק בגלל זה רציתי לדרשת להקיש.
מישהו שיברר את דבריי.
תראו, זו סוגיה מאוד מעניינת, אפשר לקחת אותה גם לתוך המרחב הזוגי. איזה אישה אדם מחפש?
האם אישה שתגיד לו כל הזמן ככה, כל הכבוד, מאוד מצוין.
זו אפשרות,
יש אפשרות אחרת אולי,
שאדם מחפש בת זוג, אישה,
שתקשה עליו 24 קושיות לפחות,
והוא ייתן לה 24 תירוצים, כלומר,
תקשה עליו את החיים באיזשהו מקום, היא תברר אותו,
היא תדייק אותו.
על זה אומרים,
נכון, זכה,
עזר כנגדו.
מה זה העזר?
אם זכה עזר,
לא זכה כנגדו. אם אדם זוכה, אשתו עוזרת לו, אשתו מסייעת לו, אשתו...
אם לא זכה, עושה לו את הפשגת אותו. זה כנגדו.
אבל בחסידות אומרים, אם הוא זכה,
אז יהיה עזר. במה?
בזה שהיא כנגדו.
אם אדם מזכה את עצמו,
אז הוא זוכה לזה שאשתו היא עזר בזה שהיא מנגדת אותו.
שהיא אומרת לו, מי אמר?
אולי זה אחרת.
כדי ליהנות מהדבר הזה צריך זיכוך.
צריך להגיד, רגע, יכול להיות שהיא פותחת לי את הראש לכיווני חשיבה אחרים. אני רוצה רגע להבין מה היא אומרת.
יכול להיות שהיא מרוממת אותי, אני עכשיו אתקדם, בטוח.
אבל צריך איזשהו זיכוך. לכן זכה, אם האדם הוא זכה, הוא זיכך את עצמו,
אז הוא יכול להיפתח לאפשרות של עזר כנגדו.
אבל אם כל דבר, כן, כל הכבוד,
אז אתה תישאר כנראה כל הזמן באותו מגרש.
בקיצור,
צריך לחפש איזה רש לקישית.
עמד וקרע את בגדיו ובכה ואמר, היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש?
היה צועק והולך עד שנטרפה עליו דעתו.
ביקשו עליו חכמים רחמים ומת.
אז בסוף הסיפור הזה, שני הגדולים האלו מתים,
אז זה ודאי לא סיפור שאנחנו רוצים שיקרה, כן? אנחנו רוצים שכולם יהיו בחיים.
אבל מצד שני,
הסיפור הזה מנכיח שתי גישות
מאוד מאוד מעניינות
בתפקידו של בית המדרש.
ברור האמת עד הסוף
או עידון.
אמת, אבל מעודנת. אולי זה מזכיר את המחלוקת של הלל ושמאי,
נכון?
ההוא שרוצה ללמוד את התורה על רגל אחת, ושמאי אומר לו, טוס לי בעיניים, אין דבר כזה.
והלל מקרב אותו,
אנחנו באופן טבעי הרבה יותר מזדהים עם הצד של ריש לקיש, עם הצד של הלל וכו',
אבל אני בכוונה באתי להשמיע כאן את הצד של רבי יוחנן,
שאומר רבי יוחנן במיוחד בעולם שהוא אלמדי שיקרא, צריך שיהיה מקום,
שהוא מנותק לגמרי מכל ההקשרים האחרים ועוסק רק בבירור האמת עד הסוף.
וזו מחלוקת,
קראתי כאן על החיים ועל המוות, כן, מחלוקת שעליה הם חיו וגם בגללם הם מתו שני הגדולים הללו.
אבל היא קוראת לנו,
כן, אנחנו בכל אופן מנסים לחבר פה את הדמויות, להיות...
טוב, אני נוגע בדבר, אני מזדהה יותר מאשר לקיש, מה אני יכול לעשות, אז כאילו...
אבל היא קוראת לנו, לדעתי, גם בתוך
גם בתוך ברור האמת הנוקבת,
קודם כל, סליחה, היא קודם כל קוראת לנו שמית המדרש יהיה מקום של ברור אמת,
כמו שרבי יוחנן מציג. זה מקום של ברור אמת, כאן מבררים את האמת.
באמת מבררים בדינמיקה הזאת שהוכיחה את עצמה.
כן, אז אולי קודם כל נשמיע את הקול של רבן יוחנן.
הקול של רבן יוחנן אומר שאנחנו צריכים לשאול שאלות
ולא להזדכות על השכל.
מישהו אמר לכם משהו שלא נראה לכם ויש לו זקן הכי ארוך בעולם? אז מה? תשאלו.
מי אמר שהוא צודק? אולי הוא טועה.
אולי הוא טועה. אם אתם מאמינים ברבנים שלכם,
אז אתם צריכים להאמין שהרבנים שלכם הם אנשי אמת ולכן הם לא מפחדים משאלות.
למד את זה מאברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו אני הולך להשמיד את סדום
למה הוא אומר לו את זה?
למה הקדוש ברוך הוא אומר את זה לאברהם? מה הסיבה?
הוא אומר את זה לאברהם כדי שאברהם יתנגד
זה כתוב במפורש בפסוקים, כלומר הקדוש ברוך הוא אומר אני יודע שאברהם הוא איש אמת
אני יודע שהוא איש חסד, ואני יודע שאפילו אם אני אגיד לו שאני הולך להשמיד את סדום,
הוא לא יגיד, טוב, הקב' ברוך הוא, אתה יודע הכל, יש לי להתווכח איתך.
אתה אלוהים, אתה אומר להשמיד את סדום,
מה אני צריך להגיד לך? יישר כוח, הקב' ברוך הוא, שיהיה בהצלחה.
לא!
אברהם מתחיל להילחם,
והוא מדבר דברים קשים כלפי הקב' ברוך הוא, חלילה לך,
שופט כל הארץ ועשה משפט, חלילה לך, להעמיד כצדיק הרשע.
והקב' ברוך הוא אומר, ידעתי,
ידעתי שאפשר לסמוך עליך.
ידעתי שגם אם אני אגיד לך אפילו בשמי אתה תילחם. טוב מאוד.
קל וחומר אנחנו כלפי בשר ודם.
מישהו אומר לכם משהו שהוא לא נראה לכם? תשאלו.
לא, הוא אמר את זה הרב, יש לו זקן, אולי הוא לא שם לב. אולי הוא אמר משהו ולא הבנת.
תשאלו.
זה אומר רבי יוחנן.
רבי יוחנן הוא אנטי ההתבטלות
המוחלטת.
תשאלו, בואו נברר.
האמת נמצאת,
או אנחנו עובדים ביחד לברר אותה.
ורשת הקיש משמיעה את הקול, גם כלפי הרב,
וגם כלפי התלמיד,
בנחת,
בעדינות.
לא לשבור, לא את בני האדם, לקרר טיפה.
זה לא רחוב,
זה בית מדרש, יש פה גם רגישויות,
בעדינות.
בעדינות כדי לא לשבור.
שני הקולות האלו, אני מוצא אותם מקשקשים בקרבי,
כמעט באותה עוצמה,
או אולי אפילו באותה עוצמה, ולכן באמת אף אחד מהם לא מוכן לוותר.
אבל במקום ששני הקולות האלו חלילה ימיתו אחד את השני,
אנחנו רוצים שהם יחיו אחד את השני.
להקים לתחילה גם את רבי יוחנן וגם את ריש לקיש,
האמת והשלום אהבו.
לילה טוב, ברוכים תהיו.
