ערב טוב רבותיי, גבירותיי, מה שלומכם?
אנחנו מתחילים
את הלימוד שלנו ביום שני בלילה.
אנחנו נלמד במהלך החורף סיפורי תנאים,
ובטח מדי פעם נגלוש גם לסיפורי חסידים, נראה, תלוי.
הכותרת זה כל אסור חכמינו,
בין אם זה חכמינו מהגמרה,
מהתלמוד, מהמשנה, או חכמינו צדיקים שבכל דור ודור.
כל פעם לנוע על מה שהלב ייקח.
בתקופת חורבן בית שני,
אז ארץ ישראל הייתה נתונה תחת שלטון רומאי לפני ואחרי,
והיה פה נציב, נציב רומאי.
חלק היו יותר רעים ואכזריים,
חלק היו פחות.
חלקם הייתה נטייה פילוסופית חזקה. אחד מהם היה טורנוסופוס.
חז״ל מכנים אותו בכל מקום טורנוסופוס הרשע.
הוא היה נציב רומא ביהודה והיה לו תחביב כזה להתווכח פילוסופית עם רבי עקיבא על כל מיני נושאים.
יש מדרש פליאה שאומר שרבי עקיבא בסוף התחתן עם אשתו,
שאשתו התגיירה, של טרנוסופוס.
הוא נפטר והיא התגיירה והתחתן עם רבי עקיבא אחרי רחל.
מדרש פליאה אולי פעם נלמד אותו.
והמדרש שלפנינו שקשור לפרשת השבוע, לפרשת בראשית,
מדרש תנחום על פרשת תזריע,
מספר עוד עימות בין הנציב הרומאי הזה לבין רבי עקיבא.
שאל תורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, איזה מעשים נעים
של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
שאלה.
אמר לו, של בשר ודם נעים,
רבי עקיבא.
אמר לו תורנוסרופוס, הרי השמיים והארץ
יכול אדם לעשות כיוצא בהם.
אמר לו רבי עקיבא, לא תאמר לי בדברים שהם למעלה מן הביריות
שאין שולטים בהן,
אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם.
כאילו, זה לא חוקי מה שאתה עכשיו אומר, בשמיים וארץ, בוא תדבר איתי על דברים שמצויים בבני אדם.
אמר לו, למה אתם נימולים?
תורסופוס שואל את רבי עקיבא.
אמר לו, אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך,
מעשה בשר בדר נאים הם משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו רבי עקיבא שיבולים בגלוסקאות ואמר לו
אלו מעשי הקדוש ברוך הוא השיבולים
והגלוסקאות העוגות הן מעשי בשר ודם
אין אלו נעים ודאי העוגות יותר נאות מהחיתים
הביא לו אניצי פשטן וכלים מבית שאן
אמר לו אלו מעשי הקדוש ברוך הוא ואלו מעשי בשר ודם אין אלו נעים ודאי הכלים יותר טובים מהפשטן
אמר לו תורמוס רופוס הואיל והוא חפץ במילה
למה אין הולד יוצא מהול ממעי עמו?
אמר לו רבי עקיבא, ולמה שררו,
שררו זה השלייה שלו,
או חוט התרבור,
יוצא עמו ועמו חותחתו?
ולמה אינו יוצא מהול?
לפי שלא נתן הקב' ברוך הוא לישראל את המצוות, אלא כדי לצרף אותם בהן.
כן, זה המדרש.
נתאר כאן ויכוח בעצם בין
שתי תפיסות עולם.
התפיסה של תורנוסופוס הרשע
והתפיסה של רבי עקיבא.
אפשר לקרוא לזה תפיסה יהודית ותפיסה גויית.
יש כאן דפים, רב שבתאי.
יש לי חורף טוב.
כן, יש פה כיסאות של שמחות.
אז מה מפריע לטורנוסופוס הרשע?
מה מדליק אותו?
מה שמדליק אותו, מה שמפריע לו זה מה שמציץ את הדיון. אחרי זה יש כאן עוד דברים.
או אברהם אביב, ברוך הבא.
זה ברית המילה שעושים עם ישראל. עכשיו,
למה זה מפריע לו?
לאורך הדורות היו הרבה גזרות על העניין הזה של ברית המילה,
בין השאר בגלל שזה נראה אז עניין דתי,
הגויים יודעים שזה חשוב לנו, אז הם רוצים להפריע לנו דווקא בעניין הזה.
זה לא מה שמפריע לטורנוסרופוס.
הוא מגיע ממקום אחר.
מה מפריע לו?
מפריע לו שאנחנו,
קח טיפה על זה שם, שאנחנו, שלא תסתיר את הערב שבתאי,
מפריע לו שאנחנו פוגמים בשלמות הבריאה.
הבריאה, כאילו אליבא דה שיטתנו שאנחנו מאמינים שיש אלוהים וכולי. הקדוש ברוך הוא אללה דכל אלוהים, והוא ברא עולם מושלם.
הכי יפה בעולם, נכון? הטבע מושלם.
הים מושלם.
העצים מושלמים.
בעלי החיים מושלמים.
יש כאלה סדרות שאני לפעמים,
זה אצל ההורים שלי, אז אני רואה אותן של טבע כאלה. אז יש סדרה, בעניין של ראיוגרפיק, כשמראים נגיד איזה אריה.
אבל אז באמצע הסדרה הם עוברים לאיזה מין כזה כמו מסך כזה שמנתח בדיוק את האריה, איך הוא,
העצמות שלו מושלמות,
חיבור בין השרירים לבין הזנב, יש שם איזה משהו על הצ'יטה, איך הצ'יטה, הזנב שלה
הוא בדיוק כמו איזה מין משוט שגורם לה לרוץ מהר, איך הכל פשוט מושלם.
ובשנייה הנכונה יוצאים הציפורניים, התפרים יוצאים,
או עושים את זה על איזה דג, על לוויתן, על כריש,
כאילו איך הקדוש ברוך הוא ברא את החיה הזאתי,
הטבע, הם לא קוראים לזה הקדוש ברוך הוא הטבע,
יצר אותו בצורה מדויקת ומושלמת לצורך
המטרות
שיהיו טובות לה.
וכל התערבות
של האדם הורסת
את הטבע.
נכון שניתנה לאדם רשות להשתמש בטבע לצורכנו,
אבל כל התערבות בעצם, הכי טוב שזה יהיה, כמו שאומרים, טבעי, נטורל, כן, טבעי, זה לא נגעתי, זה מקורי.
רק כשאתה מתחיל לגעת, אתה הורס, אתה הורס את הטעם, אתה הורס את ה... אתה הורס.
יש לך מה לעשות, זה טענה.
טענה. אז אם ככה נברא האדם, האדם יוצא מעימו,
איך שהוא יוצא,
באים היהודים ומטילים מום, פגם, הורסים את הבריאה בעצם.
זה מה שמפריע לו, התרונוסופוס הרשע.
למה אנחנו מנסים לשנות את הטבע?
האידיאל האנושי זה לא לשנות את הטבע,
אלא זה להידמות לטבע ולתאר אותו בצורה הכי מדויקת שאפשר.
זה האידיאל.
עד היום פסגת הפיסול, זה הפיסול היווני, הרומאי,
שהגיעו לרזולוציות שמתארים בדיוק, בדיוק, ממש אחד לאחד, בצורה מופלאה, את
פלאי הטבע, את האדם, את השרירים שלו, את מבנה הגוף שלו. זה כאילו, אתה, אין לך מה לגעת,
רק לתאר.
אתה אמור להיות הכי,
נכון?
כשאתה רואה פרח, אתה לא בטוח אם הפרח הזה מפלסטיק או מאמיתי,
סימן שבעל המלאכה עשה עבודה טובה.
בסדר?
זו הגישה.
אז כך,
צריך להבין מה אומר לו רבי עקיבא.
רבי עקיבא אומר,
מציג בעצם גישה כזאת,
שצריך להעמיק בה קצת.
הבאנו את הסיפור הזה כי הוא קשור לפרשת בראשית.
איזה עולם ברא הקדוש ברוך הוא?
כאילו,
תונוסופוס הוא מגיע לשיטתו של רבי עקיבא.
לשיטתך שאתה אומר שיש לכם אלוהים, והוא כול יכול, והוא הבורא וכו', לא יכול להיות שהבורא יברא משהו חסר.
אם אתה מתערב בבריאה,
בעצם זה סוג של כפירה.
אתה בעצם כופר בשלמותו של הבורא יתברך. הרי הבורא הוא שלם, נכון?
לא יכול להיות שהשלם יוצא מתחתיו משהו שאיננו שלם.
אם אתה מתערב בבריאה, זה בעצם אחד משניים. או שאין בורא,
כי לא יכול להיות שבורא,
או שיש בורא אבל הוא לא שלם, מילא הוא לא בורא.
כן? זה אחד.
אז או שאין בורא,
או שיש בורא אבל אתה כופר, אז תחליט.
לא עולה על דעתו של תורנוסופוס האפשרות
שהאלוהים שברא את העולם מאמין באדם.
אתם יודעים, לאורך ההיסטוריה תמיד הדיון זה האם האדם מאמין באלוהים.
אבל אף אחד לא מניח את השאלה ההפוכה,
כמה האלוהים מאמין באדם.
והתפיסה הבסיסית של בריאת העולם היא,
של אומות העולם ובוודאי של תרבות רומא היא,
שיש איזו שלמות אלוקית עליונה, שהיא עסוקה רק בעצמה,
וברא עולם שלם.
בתוך העולם השלם הזה יש איזה יצור שנקרא אדם, שכל הזמן עסוק בלהפריע ולגנוב ולקחת לעצמו ולרצות כאילו להתחרות באלוהים. יש כאן תחרות בעצם מי יהיה האלוהים של העולם. האם האלוהים הראשון שברא את העולם,
או האלוהים השני שמנסה לאכול מעץ הדעת, עד כדי לדעת, כדי להיות,
יש לזה גם
על מה להישען בפסוקים,
ואכל מעץ החיים וחי לעולם.
אבל זה כאילו התפיסה.
האם יכולה להיות תפיסה אחרת?
האם יכולה להיות תפיסה שבה הקדוש ברוך הוא בורא עולם והעולם הזה הוא מלא באמון באדם הנברא?
ומכיוון שהעולם הוא מלא באמון אז למרות שהקדוש ברוך הוא יכול לברוא עולמות שלמים אין לו שום בעיה הוא בכוונה בורא עולם לא שלם ואומר לאדם השארתי לך מקום להיות מה?
שותף איתי
השארתי לך מקום לא ככה לסיים את זה, אלא לשותפות אמיתית.
בראתי לך עולם שיש בו חומרי גלם.
תיצור אתה.
אני מכין את חומרי הגלם,
לך אני נותן את אפשרות היצירה.
מדהים, לא?
מדהים.
כמה אמון,
כמה אמפתיה,
כמה כבוד נותן הקב' ליציר כפיו, האדם.
הוא לא מביא אותו לעולם גמור ומושלם,
אלא אומר, אני בכוונה ברדתי עולם חלקי כדי לאפשר לך להיות חלק מהעניין.
חלק מהסיפור.
אני אמרתי,
אלוהים אתם, ובני העליון כולכם. אומר הקדוש ברוך הוא, מבחינתי, אני מוכן שתהיה שותף.
זו תפיסה כל כך רחוקה מאיך ש... כן.
איך היא לא יכולה?
אפשר כוס מים?
מה זה?
תגיד יותר מזה, אדרבה.
אצלך עשו, איך אנחנו נשלמים?
נכון.
בוודאי הבחירה חושבתי היא חלק מהדבר הזה.
אבל כאן אלומת האור מופנית לא רק אל הבחירה של האדם,
אלא אל האופן שבו ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.
הקדוש ברוך הוא בכוונה ברא את העולם באופן שבו זה לא יוכל לקרות
בלי שהאדם יוצר. כאילו אם אין אדם בעולם, כמו שרשי אומר, ואדם אין לעבוד את האדמה,
אם אין אדם אז הכל תקוע.
אתה מבין את הקטע? זה מדהים.
ברא עולם,
מלא מלא פוטנציאל,
אבל אם אין אדם שיחבר דבר לדבר, יזרע את החיטה באדמה, ישקה, יחרוס, זה לא יקרה.
אף אחד מאיתנו לא היה עושה דבר כזה, בסדר? תודה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעקול נהיה מזור.
לנו זה היה מאוד קשה לעשות דבר כזה.
ליצור איזה משהו ולהגיד, תקשיב,
אם תבוא מישהו ויפעיל את זה ויחבר את זה, זה יקרה.
כשאדם בונה משהו, רוצה לבנות את זה, שלם, גמור, מושלם.
לא רק עם הכנה ל... הקב' ברוך הוא ברא הכנה לעולם,
כמו שיש הכנה למזגן בכל מיני דירות,
הכנה למזגן, הכנה לגז,
אז הקב' ברח הכנה לעולם.
אם יהיה פה אדם שיעבוד, אז זה יקרה.
קודם כל למדנו מכאן, ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא.
ענוותנותו.
הבנו גם שאדם צריך להיות ענוותן.
כן, שלא יעוף האדם על עצמו ויגיד, זה שהעולם הוא כזה חסר ואני משלים אותו, סימן שאני אלוהים. לא.
זה סימן שהקב' מאמין בך, מאמין בנו.
נתן לכל אחד ואחד מאיתנו את היכולת להיות שותף איתו במעשה בראשית.
תכף ניכנס כאן לדוגמאות, אבל עוד לפני כן,
משהו שאמרנו היום בחבורה,
יש לדעתי ברכה
שאנחנו מברכים אותה בשם המלכות פעם בשבוע ומכוונת בדיוק לעניין הזה.
מהי הברכה?
במוצאי שבת, בהבדלה, אנחנו מברכים
בורא מאורע אש.
למה דווקא במוצאי שבת?
מה הסיבה?
אז חז״ל אומרים שיש
מה?
יפה, לא, כן, יפה, יש שתי סיבות.
סיבה אחת שבמותה שבת אדם הראשון,
אני בא להסביר למה צריך ביום כיפור נר ששבת,
בסדר?
אם יום כיפור יצא השנה ביום רביעי, נכון?
שלישי.
אז איזה יום?
שלישי, כן.
אז בהבדלה ביום כיפור היה צריך להביא נר שדלה כל יום כיפור, למה?
כי יש שתי טעמים לברכת מורא מורא האש.
טעם אחד שאסור היה לנו ליהנות ועכשיו אנחנו יכולים ליהנות.
טעם שני שבמוצאי שבת האדם הקיש אבן לאבן ונברא האש החדשה.
אם אתה צריך לברך בברכת מורא מורא האש לא במוצאי שבת, תשאר לך רק טעם אחד מה הוא שאסור היה לי ליהנות וכעת מותר לי ליהנות. כדי לברך על הטעם הזה חייב אש שהייתה דולקת במהלך החג ולא יכולתי ליהנות ממנה.
וכעת מותר לנו ליהנות ממנה.
אבל במוצא שבת אין כל בעיה להדליק אש חדשה, או יש עניין להדליק אש חדשה. מדוע?
כי האדם הראשון, במוצא שבת הראשונה שלו, הקיש אבן לאבן, וממנה יצא ניצוץ
שממנו יש לו את האש.
אז נשאלת השאלה,
אם הקדוש ברוך הוא רצה לתת את האש לאדם,
למה הוא לא פשוט הוריד איזה ברק על איזה עץ,
שהיה נהיה שרפה ויהיה לו אש?
תשובה,
הקב' רצה שהאדם יגלה את האש בתבונתו,
בחוכמה שהוא נתן בו, ועל זה עושים ברכה.
כלומר, ברכת בורא מאורע האש היא בעצם סוג של ברכה
שאנחנו מברכים אותה על התבונה האנושית היודעת לפתח את העולם כשהכול נמצא בפנים. הקב' טמן בתוך האבן את כוח האש,
וכוח האש זה בעצם כל האנרגיה, האטומים שאחרי זה הולכים ומתגלים לאורך כל ההיסטוריה,
ועל זה אנחנו מברכים, רבי הקדוש ברוך הוא, תודה רבה שטמנת את זה ולא נתת לנו את זה בצורה גלויה, כי ברגע שגילינו את זה,
יש לנו חלק, אנחנו מרגישים שמחים, אנחנו מרגישים שותפים.
להבדיל, במיתולוגיה היוונית,
האש היא נגנבת על ידי פורמותאוס,
הוא גונב אותה מהאלים ונותן אותה מתנה לאדם ומענישים אותו.
כלומר, האלים רוצים לשמור את כל הכוח לעצמם והאדם צריך לגנוב את זה מהם.
אבל חז'ל מתארים משהו אחר לחלוטין אצלנו.
אצלנו.
חז״ל מתארים שהקדוש ברוך הוא שמח בדבר הזה,
חפץ בדבר הזה.
אז אם כך, כל מעשה הבריאה
בנוי בצורה כזאת שהבריאה בכוונה נבראה חסרה,
או אפשר לקרוא לזה נבראה פוטנציאלית,
והיא נתנה לאדם מרחב לתקן ולשפר ולגלות אותה.
האם זו חולשה כלפי מעלה או גבורה כלפי מעלה? זו גבורה.
עוד משפט אחד.
כתוב שהקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבם.
למה הוא היה, איזה עולמות הוא היה מחריב?
אז המדרש אומר שהוא היה אומר
דין הניין לי ודין לא עניין לי. כלומר העולם הזה יש לי ממנו הנאה,
העולם הזה אין לי ממנו הנאה. מאיזה עולם אין הנאה?
אין הנאה בעולם שעובד על אוטומט, מעולם שלם,
מושלם, אין הנאה, בסדר, זה שלם, סטטי.
מעולם שיש בו אפשרות לעבודה,
יש הנאה. זה ההבדל שהזכרנו כמה פעמים בין
תמונה של מצלמה לבין ציור.
למה תמונה של שקיעה בנמל תל אביב עולה שקל וחצי וציור שמן
של שקיעה בנמל תל אביב עולה 500 שקל?
מה ההבדל?
רואים אותו דבר.
תשובה,
אפשר להגיד שזו פונקציה של זמן, של עמל, אבל לא רק.
כאן זה מושלם,
זה מכניקה כזאתי,
אז זה לא מעניין.
וכאן הייתה אפשרות לטעות,
הייתה אפשרות שזה לא יצא,
והאומן התאמץ וטרח וזה,
אז הדבר הזה בני אדם מוכנים לשלם, זה מעניין,
זה מרתק,
זה שותפות כביכול.
אז אם כך, נברא, הקדוש ברוך הוא ברא עולם,
וגדלותו של הקדוש ברוך הוא, זה נקרא בקבלת צמצום.
כדי לברור לעולם, הקדוש ברוך הוא צריך לצמצם את עצמו.
אומנם הצמצום אינו כפשוטו, אבל היה,
כן, בהתחלה היה אור פשוט
שהיה מלוא כל הארץ כבודו, ואז הוא צמצם את עצמו, התברך וסילק את עצמו וניצר חלל פנוי, ושם היה קו של אור, ירד,
על כל פנים צמצום.
מה כולל הצמצום?
הצמצום בין השאר כולל את מה?
את בריאת העולם באופן כזה שבאמת ישאיר מקום לאדם לעבוד,
להיות חלק, להיות שותף.
אשר ברא אלוהים את העולם,
באיזה אופן? באופן של לעשות.
העולם בנוי בצורה שצריך להמשיך לעשות אותו.
וזה גבורתו.
זה כאילו לעצור באמצע. אתם מכירים?
זה נורא נורא קשה לעצור באמצע משהו, נכון?
לפעמים אתה עושה עם הילד שלך איזו יצירה.
איפה זה היה? אה, לא מזמן מישהו ביקש ממני
שאני אלמד אותו לקשור תכלת,
לפי הרמב״ם.
גם עם מישהו במכון וגם מישהו בקהילה אצלנו.
אתה מתחיל ללמד אותו את הטכניקה,
הוא אומר בוא תנסה אתה.
אז הוא נסה, אתה רואה שהוא מסתבך, רגע, רגע, שתהיה, תן לי רגע, אני אראה לך רגע.
אתה רואה איך הידיים מעצמן נמשכות וכאילו משתלטות, תן לו, איך הוא ילמד?
תסביר לו פעם אחת, תן לו לטעות, תן לו להסתבך עד שהוא יצליח.
זה נורא קשה לעשות משהו ולעצור באמצע ולהגיד, טוב, מאה עכשיו אתה?
אבל כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו.
זה אומר שאנחנו מתהלכים בעולם, אחי ורעי,
כשותפים,
לא כקבצנים.
והשותפות ניתנה לנו כדי שנרגיש חשובים,
וכל זה ניתן לנו מאת השם יתברך,
שהוא מחשיב אותנו,
אנחנו יקרים בעיניו, אנחנו חשובים בעיניו.
וכמה מעליבה ופוגעת המחשבה כלפי מעלה, לא שהוא לא רוצה להיטיב לנו,
הוא רוצה לשמור את הכל אצלו, ואנחנו צריכים לגנוב את זה. אני רוצה שיהיה לכם טוב, תראו איזה עולם בראתי לכם.
אם הייתי רוצה לברור עולם מושלם, הייתי ברור עולם מושלם, ואתם הייתם סטטיסטים בהצגה, פסלים שלא זוזים.
אבל בכוונה בראתי כזה עולם, שיהיה לכם סיפור,
שיהיה לכם שמחה,
שתוכלו לגלות, שתוכלו להשתעשע, שתוכלו לשחק, שתוכלו לבאר,
למצוא, לפרש, להמציא, לבנות.
תרגישו כאן משמעותיים.
זה אחרת לגמרי.
לפני הרבה שנים, כשהייתי שיעור א',
אז זו הייתה חוויה מאוד מעניינת.
אז הוציאו חוברת של המקום שבו למדתי, יש חוברת תורנית שמוציאים בישיבות.
ומאוד ביקשו שמישהו,
מישיעור א', יכתוב מאמר.
טוב,
אז אמרו לי, תכתוב אתה.
טוב, אמרתי, תכתוב.
כתבתי מה שאמר כלשהו בסוגיה מסוימת בגמרא.
וכתבתי מה שכתבתי, שיעור א', כמה אתה יכול לכתוב? לא בדיוק ידעתי מה אני... מה שהבנתי, כתבתי איזה משהו כזה.
והצמידו לכל כותב, איזה אברך יותר מבוגר, שיעזור לו.
בקיצור, אז האברך הזה אמר לי בהתחלה, תשמע,
כתבת פה, אולי תוסיף פה איזה מקור. טוב, אז הוא הוסיף.
ואחרי זה, רגע פה, רגע שנייה, כבר אפשר להגיד?
בקיצור, בסוף הוא כתב מאמר מאוד יפה.
רק היה כתוב מעל את השם שלי.
כן?
זה היה, הנה, איזו השתלטות כזאת.
הקב' ברוך הוא לא עושה את זה, הוא עוצר.
הוא מאפשר מרחב ושותפות. תדעו לכם, זה לא קל.
אומר לכם את זה כרגע אבא לשלושה נהגים צעירים
שעברו טסט ראשון, כולם באותה שנה.
אה?
ביטוח משולש.
ביטוח משולש. לא הבא לכם על הזמן. מספרים שלא ידעו עם אבותיכם ואבות אבותיכם.
משהו ככה קשוח. אתה אומר, רגע, קצת, כל אחד מפסיד, טסט ראשון. בום, בום, בום, והם כולנו.
הספיקו כבר לדפוק את האוטו מימין, משמאל, למטה. כפרת עוונות הכל, ברוך השם.
עכשיו, אתה אומר, אוקיי, יאללה, כבר אנחנו במצב הזה, ברוך השם, טסט ראשון.
אז אני רוצה ללמד אותם לנהוג, נכון? יש את הקטע של מלווה יום, מלווה לילה, כל ההמצאות.
אז פתאום אתה צריך לשבת ליד הקיצה של הנהג,
נכון?
ועכשיו אתה יכול כל רגע להגיד ללא או ל... רגע, תעצרי, רגע, תסתובבי, רגע, נכון?
כאילו...
אבל אתה אומר, איך אני אלמד אותו? אז אתה צריך כאילו מאפשר,
מאפשר, סע, מתערב איזה משהו, אז אתה
מהר מלמד, מנחה, אבל...
לפני כמה זמן היינו בגולן,
אצל הבת שלנו,
זה שבת,
הגיע ממוצע שבת,
אז הבן שלי שמיניסט, כן, אז ראשון הבא.
הלכסנו לאוטו,
רוצה לנהוג, כן, אין בעיה.
אמרתי לו סבבה, בכנס.
אני רואה אותו ככה מסתדר על האוטו, שם לך גורה,
שם את הטלפון,
ווייז,
פשוט לקחתי לו את הטלפון.
אמר לי, מה?
אמרתי לו, אין וייז,
סע הביתה בלי וייז.
אז לקח לי ככה, מה בלי וייז? סע, הביתה, מה קרה?
נגמר הוייז, זהו.
הוא ניסה לסוריה בטעות, כן?
נסע, הגענו.
וככה, פה בשער גבה, כאן, ימינה, אבל זכר.
אתה מזיז את עצמך הצידה, אומר לו, בוא תעשה.
עכשיו, התחושה שלו הייתה בסוף הדרך.
תשמע,
פעם ראשונה שהבנתי את הדרך מהגולן,
כי נסענו כמלא פעמים, אבל תמיד היה מבאז, אתה מבין מה מבאז אומר לך.
אתה לא מבין את הדרך.
אתה לא מבין, לא, מה?
לא, לא, נסענו דרך כביש 77, כביש גולני, צומת המוביל.
לא משנה איך, כאילו זה...
כשהם נסעו
עם ה-Waze, הוא לקח אותם דרך לבקעה.
הם לא הבינו לאן הם נסעו,
לא הבינו לאן הם הגיעו, הביאו אותם לצומת חמרה וכל מיני מקומות שהם לא...
כי השער היה הכי קצר.
אז היכולת הזאת היא להזיז את עצמך טיפה הציד, אבל לאפשר לדברים לקרות.
זה מה שעשה הקדוש ברוך הוא כשהוא ברא את העולם.
ברא את העולם אשר ברא אלוהים לעשות.
בכוונה.
בואו נראה את המדרש הזה עוד פעם.
תראו, אנחנו נעבור כאן על החומרים שמוזכרים,
על הסיטואציות, ונראה שמעגלי התיקון כוללים את הכל.
בסדר?
דבר ראשון,
הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות.
אמר לו, אלו מעשי הקדוש ברוך הוא ואלו מעשי בשר בן דם. אין אלו נעים?
יפה. אז אנחנו מבינים שיש כאן מרכיב של אוכל.
במרכיב האוכל,
באמת זה מאוד מאוד ברור שצריך איזשהו עיבוד
למזון הכי הכי בסיסי של האדם, שזה הלחם,
האדם צריך לעשות אותו.
עכשיו, זה הכי מובן, כי אין דבר יותר,
איך אני אגיד, זה יותר משפיל מזה שמאכילים מישהו.
עכשיו, כשאדם הוא ילד קטן, אז אין בעיה, אבל כשאדם הוא גדול,
מבוגר, והוא כאילו מקבל את האוכל,
אז ה-dignity, יש מילה באנגלית שאני מאוד אוהב, dignity זה כבוד עצמי.
הראשון של האדם זה שהוא מכין לעצמו את מזונו.
הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה שתהיה אוכל חינם.
בוא,
תטרח קצת באוכל של עצמך,
תהיה עצמאי.
נפלא.
נפלא, נכון?
יש משהו,
נראה לי שצריך קצת להרגיש לא נוח
שאדם הולך למסעדה ומפנים לו את הכלים,
מה זה כאילו, מה אתה לא יכול לקחת את הצלה?
כשהייתי נער הייתי מפנה את הכלים במסעדה בעצמי.
אמרתי לו, אני מפונק, מלצר יפנה לי.
אל תצעקו עליי, אתה לא יודע, אפילו לשים את זה, תטריף לנו את הכלים, המשגיח יצעק עלינו, תשב במקום, אל תפריע.
בסדר.
אז זה עניין אחד.
העניין השני,
הביא לו אניצי פשתן וכלים מבית שאן.
אמר לו, אלו מעשה הקדוש ברוך הוא וכו', אין, אלו נעים.
אניצי פשתן וכלים מבית שאן.
מה ההבדל?
ההבדל הוא בין זה לבין הדוגמה הקודמת,
בדוגמה הקודמת יש לך חיטה, אתה בעצם הורס אותה,
הורס את החיטה, נכון? אתה לוקח את החיטה וטוחן אותה,
אבל כתוצאה מההרס הזה אתה יכול לעשות עוגות וכן על זה הדרך.
פה אני רוצה פשטן, זה לקחת
דברים ולחבר אותם וליצור מהם כלי, זה להיות יצירתי.
אז כביכול אומר טורנסופוס, זה כביכול מעליב את הקדוש ברוך הוא.
אתה עושה כאן יצירות שהוא לא...
חיטה, בסדר, אפשר לאכול אותה, גם אתה כולא אותה, אתה אוכל אותה, אוכל אותה ככה, אוכל אותה אחרת,
בסדר, טוחן אותה, זה כבר, זה מעניין אותו דבר, אבל ככה אתה ניצא פשטן.
כותנה!
כמו שאנחנו רואים עכשיו, בדיוק היה קטיף הכותנה עכשיו,
שבכאלה גלילים ענקיים בשדה. ואתה לוקח את הכותנה, ותופר אותה, ורוקם אותה, לא יודע מה זה, ומכים מזה בגדים מפוארים.
זה כביכול מעליב את הקדוש ברוך הוא.
אתה יוצר דברים שהוא לא חשב.
ככה חושב תורנוסרופוס.
אומר לו, רבי עקיבא, זה בדיוק מה שהוא רצה.
הקדוש ברוך הוא ברא עולם שמאפשר לנו להיות יצירתיים והוא שמח בזה.
הוא שמח.
כן, בואו נראה מה תעשו עם זה. זה כמו שמישהו מביא,
אבא מביא לילדים שלו מתנה,
קופסת לגו.
עכשיו, בדרך כלל כשאתה מביא קופסת לגו, אתם משחקים בלגו?
אתם יודעים מה זה?
משחקים בלגו היום? תגידו, אפשר הכל במחשבים.
יש?
הנכדים שלך, שבת את זה, לא כל העולם.
אז בדרך כלל יש כאלה חוברות של דגמים, נכון, מה אפשר לבנות,
מה אפשר לבנות, מסתכלים בדגם ובונים, בחוברת רואים.
אתה רואה צריך כמו אדם מביא קצת לגו לילדים שלו, שלא ראו בחיים לגו,
לא ראו כלום.
שם את הקופסה באמצע החדר ויוצא.
טוב, הם מסתכלים על הקופסה, עושים ככה, אוכלים את זה, נותנים ביס, כלום.
עד שהם מבינים שיש פה איזה משהו שאפשר לחבר.
מתחילים לשחק.
הוא מגיע אחרי יומיים ורואה שהם קלטו את העניין.
התחילו ליצור מזה כל מיני דברים.
איזה שמחה יש לו.
הם יודעים לחשוב לבד,
הם יודעים להפעיל את הראש,
הם יודעים להסיק מסקנות.
זה הכל תלוי מה אתה מייחס למי שהניח את הקופסת לגו.
אתה יכול להגיד, זה בלעדות,
מכירים, סתם בא לעצבן אותנו, סתם, הוא רוצה שלא נצליח, לכן הוא לא יסביר לנו,
שיסביר לנו מה עושים.
שערות שנייה להגיד, הוא כל כך סומך עלינו,
הוא כל כך מאמין בנו,
שהוא אומר, אני רוצה לתת לכם הכי הרבה ליהנות. איך? תגלו את היצירתיות שלכם.
תפעלו לבד.
יש חברת משחקים, אני עושה עכשיו פרסומת.
גאיה, שמעתם על גאיה?
אתם מכירים?
אשר לכם אתם שקועים בתורה יומם וליל, ולא...
אין לכם זמן לשטויות.
גאיה זה משחקי חשיבה כאלה.
יש להם משחקי עץ,
משחקי חשיבה מגניבים, חבל על הזמן.
ממש מאמן את המחשבה.
כל מיני...
קוביות עץ שצריך ליצור מהן צורות, או מין נחש כזה, הכל כזה מעץ, נורא נורא משוכלל,
ומתוחכם כזה גם,
צריך לחשוב.
עכשיו אתה יכול, יש שם על הקופסה,
כותבים לך, אם אתה רוצה לדעת מה הפתרון,
אז תיכנס לאתר שלנו, תלחץ את מספר המשחק,
יש שם סרטון של הפתרון.
כאילו הוא מדגדג לך על הזה,
וזה נורא מעצבן לפעמים, אתה מנסה, מנסה, מנסה ולא מצליח.
סומכים עליך.
מישהו הכין לך משחק.
הקדוש ברוך הוא הכין משחק.
לא רק שיהיה לנו את הזכות או את האפשרות
להכין את האוכל לעצמנו כדי שלא נתבייש ונהיה אוכלים נאמה דקיסופה,
אוכל בושה,
אלא מה?
גם הוא נתן לנו את האפשרות ליצור כלים בעולם.
חומרי הגלם הוא מכין,
זה כאילו כביכול הקדוש ברוך הוא הסכים להיות קצת פועל שחור,
כי זה הרבה יותר פנסי לייצר את הכלי עצמו,
נכון? מה יותר מרשים,
הבגד
או הכותנה בשדה? כותנה, אני לוקח את הכותנה עליי,
אתם תהיו היצירתיים שאתה עושה את הבגד. אני אשמח,
אפרגן לכם.
וכאן מגיע החידוש הכי גדול.
אם זה העולם,
אם אני מסתכל ואני רואה שבכל מקום העולם מצפה שמה?
שאני אתקן אותו, אפעל.
אז מה המסקנה הכי ישירה מזה?
שזה נכון גם כלפי מי?
גם כלפי האדם עצמו.
גם אני צריך תיקון.
גם אני כנראה נבראתי חסר.
גם אני נבראתי לעשות.
וזה הבדל שמיים בארץ אם האדם אומר, תשמע,
ככה ברו אותי, מה אתה רוצה? ככה. זה אני.
זה ה-IQ שלי, זה מנת המשכל שלי, זה היצרים שלי, זה התאבות שלי.
ככה אני, זהו.
או שאומרים לאדם, נכון, ככה אתה.
תתחיל לעבוד.
אף אחד לא יכול להיות שככה אתה, שיש לך ככה וככה.
מצוין, אבל אשר ברא אלוהים לעשות.
בדיוק השבוע יצא לי לראות בשתי מקומות ריאיון עם פרופסור גאובן פוירשטיין,
זיכרונו לברכה,
שהקים את מכון פוירשטיין.
חתם פרס ישראל ועוד.
אבא של הרב רפי פוירשטיין.
והטענה שלו הייתה,
אז, כשהוא למד פסיכולוגיה בשנות ה-40 וה-30 בז'נבה,
הוא למד את הכי גדולים אצל פיאז'ה וכל החבר'ה האלה.
הטענה הייתה שברגע שאתה מודד לאדם איי-קיו,
קבעת לו את תמונת המשכל, זהו.
את זה הוא לא יעבור.
זהו. הטענה הייתה שהמוח הוא איבר, המוח,
החומר שנקרא מוח, לא השכל אלא המוח,
הוא דבר סטטי.
אתה לא יכול לשנות אותו.
זה הבנת המשכל של הבן אדם הזה, וזהו.
מפה הוא לא יכול להמריא.
והוא היה לו איזו סברה שאומר שאפשר לשנות אנשים.
אפשר לקדם אותה מכל מצב למצב אחר.
יש במכון פוירשטיין מין סטיקר כזה,
שאומר,
אנו מכירים בעובדה שלבני אדם יש גבולות,
אנו רק טוענים שאנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים,
ולכן אנחנו בוחרים להתנהג כאילו אינם קיימים.
וככה הם מקדמים אנשים בצורה בלתי רגילה.
עכשיו, שנים לעגו לו וצחקו לו הממסד המדעי בעולם וכולי, אבל לאט לאט ראו שזה עובד ומצליח.
היום באותה הרצאה שאני כרגע מספר לכם עליה,
זו הייתה הרצאה שהוא נתן במרכז שטיינזלץ,
יומולדת לרב שטיינזלץ.
אז הוא אומר שהיום שהשתכללו מאוד היכולות הדימות,
ואתה יכול היום לראות את המוח, אז היום יודעים שאם אדם עושה פעילות
מוחית ושכלית ועובד על עצמו, המוח משתנה,
המבנה הפיזי משתנה, נוצרים הקשרים חדשים במוח,
תאים קמים לתחייה,
נוירונים חדשים מתחילים לשלוח פולסים חשמליים.
זה קורה.
כלומר, אשר ברא אלוהים לעשות, זאת אומרת שאתה ממש יכול לשנות את הבריאה אפילו של עצמך באמצעות פעולה.
זה יוצא חוצץ כנגד התפיסה,
ככה אני, מה אתה רוצה? כאילו, מה אתה בא בטענות אליי? ככה אלוהים ברא אותי.
אני כזה, יש לי מעט שכל,
אני לא מבין,
או שיש לי כאלה יצרים ותאוות,
אז זהו, מה אתה רוצה? מה הטענות?
שאני אשתנה?
שאני זה, זהו, אני כזה.
אמרתי, בין את עצמו.
זה מי שאני.
מגיל קטן אמרו לי את זה ואת זה, אמרו לי את זה ואת זה.
אם אנחנו מסתובבים בתוך עולם,
וכל דבר כמעט כדי לגשת אליו אנחנו צריכים לעשות אותו,
אז כמובן מתבקשת השאלה, אז מה איתי?
מי יעשה אותי?
תשובה, תעשה אתה את עצמך.
אמר לו, למה אתם נימולים?
אמר לו, אולי זה הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי, כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך,
מעשה בשר בדם הם נעים משל הקדוש ברוך הוא, נכון?
ואז אומרים אותו מוסרופוס, הואיל והוא חפץ במילה, למה אין הולד יוצא מעול ממי עמו?
אז סופרמטרנפוסט, לאן הוא הולך?
הולך למה?
הולך לתוצאה. טוב, אם זה כזה חשוב שכאילו הוא אומר,
אני מבין שיש איזה עניין בברית מילה, אולי למעט את כוח התאווה תמיר, אז שהקדוש ברוך הוא יברא את זה כבר ככה מהתחלה ולא בנת כלום.
המטרה כאן היא לא התוצאה, המטרה כאן היא התהליך.
שהאדם יתקן את עצמו.
אם הקב' ברוך הוא רואה אותנו פלומבה עם ברית מילה, אז שוב פעם הכל היה מפוספס.
אמר לו רבי עקיבא, ולמה שררו יוצא עמו וימוכו תחתו?
למה צריך, גם כן, מה הבעיה היה שיהיה איזה מנגנון של חבל הטבור?
מה לכי, מה העניינים?
חבל הטבור,
למה אמא צריכה לנתק את חבל הטבור מה...
כלומר הפעולה הראשונה שילד חווה כשהוא נולד,
זה שמישהו מתקן אותו.
אתה קשור, צריך לנתק אותך.
וזה אוניברסלי, זה לא קשור לעם ישראל, זה לא ברית מילה,
שזה מיוחד ליהודים. הוא אומר לו, גם אצלכם יש סוג של ברית מילה.
גם כריתת חבל הטבור היא סוג של ברית מילה. מעבר מעולם לעולם צריך לחתוך, לתקן.
ככה זה עובד.
העולם נברא כדי שנעשה ונפעל בו.
ולמה אינו יוצא מעול?
לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצוות,
אלא כדי לצרף אותם בהן.
לצרף, הכוונה לדייק, לזכך,
לעדן חלק גדול מהמצוות,
מבקשות מאיתנו עשייה.
עשייה שהופכת אותנו לטובים יותר. והקב' ברוך הוא ברא בכוונה עולם חסר,
עולם פוטנציאלי,
עולם שטמונים בו הדברים,
כי מישהו כאן מאמין בנו.
והשאלה המרכזית היא לא כמה האדם מאמין באלוהים,
אלא השאלה המרכזית היא כמה האדם מאמין שאלוהים מאמין בו.
בסדר? זאת השאלה המרכזית.
לא כמה אנחנו מאמין אדם, כמה הקב' הוא מאמין בך. תראה באיזה עולם הוא שם אותנו ואיזה תפקיד הוא נתן לנו.
כמה אנחנו בתור בן אדם מתקשים לתת תפקיד כזה למישהו אחר לידינו, לתת לילד שלך לנהוג לידך בלי לתפוס לו את ההגה כל רגע.
והקב' אמר תפדל, בראתי עולם, קח את ההגה, אתה הנהג.
סומך עליך
שלא תעשה תאונת דרכים קטלנית, תנהג, קדימה.
וגם אחרי שאנחנו עושים תאונה, אתה אומר, לא, לא, יש ביטוח מקיף, בוא, נוציא אותך מהרחם,
נשפץ אותך, ניתן לך תורה, מצוות וככה,
כנס עוד פעם לרחם, תנהג עוד פעם,
סומך עליך,
אוהב אותך, רוצה שתהיה שותף שלי, מאמין בך,
נתתי בך חלק אלוק ממעל, אתה מסוגל, קדימה, תעשה.
זה העולם של פרשת בראשית מול העולם שמתואר
אצל אומות העולם ואצל תונוסופוס הרשע. שתי גישות,
האם הטבע הוא מושלם,
אנחנו רק צריכים להידמות אליו,
תאר אותו בצורה המדויקת ביותר,
ואז מה אתה פוגעים בטבע,
או שהטבע נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, בפחות בכל מה שקשור לאדם,
חסר,
חלקי טמון,
וכל זה לא בגלל חולשה חלילה של הקדוש ברוך הוא, אלא בגלל גבורת גבורתו,
שהוא היה מסוגל לעצור את עצמו ולהגיד,
אני רוצה לברוא אדם שיהיה נזר הבריאה ויהיה שותף איתי במעשה בראשית,
ולכן אני משאיר את זה בצורה חלקית,
כדי לאפשר לו מקום.
מה שמצריך אותנו להמון המון ענווה.
הוא אמר לזה בצהריים, לכן כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם,
מה השיעור הראשון שהוא אומר שם?
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.
נעשה אדם לשון ענווה.
האדם הזה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני שם אותך ליד ההגה,
אל תיסע במהירות מופרזת כמו איזה מפוגע.
קח אחריות, אני מצפה ממך.
זה הוויכוח בין רבי עקיבא לטורנוסופוס,
חופוס, וזאת תפיסת תורתנו הקדושה ביחס לבריאת העולם.
חזקו ואמצו, אחי ורעי,
בשעה עשר שיעורו של הגאון הגדול, הרב יורם אליהו.
עד אז הפסקה קטנה,
דיבורים, סמולטו, ככה, התעדכנות.
אורחים תהיו.
היה מעניין?
יופי, שמח.
