בדרך כלל אנחנו לומדים פה,
קודם כל ברוכים הבאים לתלמידי מקור חיים, שיהיה שנה טובה לכולם, שנת לימוד חסידות.
בדרך כלל אנחנו לומדים כאן תורות קצרות ומלהיבות של רבי ישראל בעל שם טוב מספר כתר שם טוב.
אבל היום אנחנו, בעצם זה שיעור אחרון
לזמן לול, תשרי,
ואני רוצה לשתף אתכם בכל מיני מחשבות
שהיו לי לקראת ראש השנה.
שומעים מאחורה?
יופי.
ולנסות ללמוד ביחד את הסיפור של הרצף,
של השאלה שאנחנו נמצאים בה.
הגמרא באירויות אומרת
שזה סימן המילתא.
כלומר,
כל הסימנים שאנחנו עושים זה לא סתם המצאות, אלא הגמרא אומרת את זה, הגמרא אומרת שם בדף יב, נדמה לי, יג,
עמוד א', שמי שרוצה ששמועתו תנשך ותהיה יותר...
יהיה להמשך, אז שיימד ליד נהר, ליד מעיין.
וכן על זה הדרך. ואז הגמרא אומרת, אשתדה, אמר אביי, אשתדה, אמרת סימן המילתא,
עכשיו כשאתה אומר שסימן זה דבר חשוב, אז יהיה רגיל אדם בראש השנה לקחת קרטה וסילקה וכו' וכו'.
ככה הגמרא אומרת.
אמר הגמרא אומרת, שכשרוצים להמליך מלך ומלכותו תימשך, אז היו לוקחים גם כן את המלכים לסוג של מעיין.
אז סיפור של סימן הוא עניין,
ולכן גדולי ישראל היו מחפשים סימנים בכל מיני דברים.
במיוחד ברצף של השנים,
במילה שזה יוצר, נכון?
אז תשע״ט ישנה את העין טובה, וכאילו ככה עובדים.
וזה לא רק לתפארת המליצה או לתפארת אבות,
אלא עוסקים בזה גדולי ישראל.
וכשיש רצף לא טוב אז משנים.
הרצף האחרון הלא טוב היה...
היה גם תשנ״א, זה תשנ״א,
שם פחות זה, אבל בתשנ״ד.
אז היו משנים את זה תשד״ם במקום חלילה תשמ�״ד, כן?
אחרי זה הדרך.
אז יש מקום להתבונן, במיוחד כשמשנים קידונת ועוברים משנות העין לשנות הפא, יש מקום להתבונן מה תוכן הזמן של הפא, של האות פא,
מה עניינה,
ואז יש איזושהי, זה נקרא את רצון.
אז אנחנו מבינים שהזמן הזה הוא זמן שמסוגל לדבר הזה,
שקשור לאות פ.
תוך כדי דברנו ננסה גם לגלות מה זה תשפ,
כי גם זה מופיע,
הרצף הזה מופיע בתורה,
ומינוי אלאן זה ייקח אותנו.
מתאים לכם? זה אומר אתכם?
כן?
אין לכם ברירה, אבל אתם שבויים.
אז נתחיל, תודה, ברוך תהיה. הקפה הזה עכשיו הגיע בזמן.
הרי בצדוק הקוראים מלובלין וגם עוד בחסידות אומרים
שכל פעם שאדם רוצה לדעת מה שורש עניין מסוים,
צריך לחפש איפה הוא מופיע בפעם ראשונה בתורה.
זה הקוד הגנטי של העניין, מופיע.
אז לדוגמה,
הזכרנו את זה כמה פעמים, את הדוגמה הזאת אולי,
האות ג' איפה מופיע בפעם ראשונה בתורה, סביב איזה מילה?
תחפשו?
מה?
האות ג' איפה מופיע?
במאורות, את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום, את המאור הגדול לממשלת הקטן, לממשלת הלילה, בית הכוכבים.
אז שם מופיע פעם ראשונה האות ג',
שני המאורות הגדולים. הסיבה שהאות ג' רומזת למה לגדלות.
מעניין.
כי האות ג' גם רומזת לנתינה.
כי יש לה רגל מושטת קדימה, כך אומרת הגמרא. אז מי הוא הגדול? מי שנותן.
הגדלות היא בנתינה, בהענקה.
זה כל כך חזק שזה הגיע וחלחל עד לאנגלית,
כי המון המון מילים באנגלית שקשורות לגודל מתחילות בעוד G. גוד, גלובל,
גוגל, גלובוס, גורג'יס, גרייט, ג'יאנט, גאד,
אה... כל מיני מילים שעוד,
גרנד,
כל מיני מילים שקשורות לגודל, לוואו, וזה מתחילות בעוד G,
באופן בולט.
זה מגיע מפה.
יש אחד מהראשונים,
יש אחד מהחולים שכתב ספר על ההשפעות של לשון הקודש, מלשון הקודש לאנגלית, שזו השפה ביניהם דוגמה,
to fall, לקחו את האנגליה fall,
ליפול,
זו אותה מילה, נכון?
to fall, יש...
איך אומרים ירח בלטינית?
לון, לונה.
לונה זה לבנה.
עוד הרבה מילים.
וחלק זה הדרך, בסדר?
גם האות דוגמאות ט, תכף נדבר על האות ט כי היא קשורה אלינו
איפה הופיעה האות ט?
נכון? והיה אלוהים את האור כי טוב.
אז האות ט רומזת לטוב והטוב הוא אור. אור זה משמעות וכולי.
איפה הופיעה האות פה פעם ראשונה?
פני. תודה.
נכון? בראשית דברי אוהב את השמיים ואת הארץ ואת הטוב וחושך על פני תהום.
אז אנחנו מבינים שהאות פני מבטאת מה?
פנים, פנימיות.
פנימיות.
יש סיפור של פנימיות.
עכשיו,
היא סיפור של פנימיות,
קודם כל בצורה הגרפית שלה.
האות פאי,
הצורה הגרפית שלה, יש לה איזשהו משהו בפנים,
קצת מוגן, קצת סמוי,
שמצליח לצאת החוצה. היא מאוד מאוד דומה ל-אות פאת. בעצם פאי זה פאת מסובבת.
גם האות פאת יש לה את אותו עניין. טוב פנימי שיוצא החוצה.
תשימו לב שבעצם התורה מתחילה באות פאי,
ולא באות ב', גם באות פאי וגם באות פאי.
אז אין הכוונה כמו ערבים שמדברים, אתה רוצה בחיות או בקווק, מה אתה רוצה?
מה?
בולבוקס, כן, בולבוקס, ברופילים.
אז אלא האות בית, האות בית
זה השחור, הלבן שמקיף את האות בית הוא בעצם פה.
תנסו רגע לצייר את הלבן שמקיף את האות בית, התורה היא אותיות שחוריות על גבי גבי לבן,
זה המקיף, האור הלבן, הטיפס סמי, הוא בעצם האות פא.
אז התורה מתחילה גם באות פא.
אז יוצא שהאות פא, הסיפור של הזה, איזושהי יכולת חדירה פנימה,
הבטה פנימית.
כמובן,
ממילא אנחנו נבקש למצוא אותה בקשר בין, בקשרים רוחניים.
כשהקדוש ברוך הוא רוצה לתאר את משה רבנו, זה אומר פה אל פה אדבר בו.
האות פא, כאילו פה אל פה, אני מדבר איתו בכל זאתי נאמן, הוא פה אל פה אדבר בו.
סיפור של פנימיות, והמילה פנימיות בעצמה כמובן.
אז זה האות פה, ואנחנו התפללנו בראש השנה, פתחון פה למייחלים לך.
כלומר,
יכול להיות שיש לנו משהו פנימי להגיד,
אה, תודה.
יש לנו משהו פנימי להגיד,
אבל הסביבה לא מוכשרת כדי לשמוע אותו.
זה לא...
צריך שיעבור משהו כדי שיהיה עת רצון, כדי לקרוא את הדברים הפנימיים. לא בכל דור אתה יכול לשמוע את זה.
יש לזה המון המון דוגמאות, הרב קוק כותב לדוגמה,
אחת הדוגמאות הוא כותב, הוא שואל למה בני אדם גילו שכדור הארץ הוא עגול יחסית בתקופה מאוחרת, הרי המון המון שנים חשבו שכדור הארץ הוא שטוח ואיזה ארבעה פעמים מתחת מחזיקים אותו.
אז הרב קוק אומר ככה,
כדי להבין שכדור הארץ הוא עגול ובעצם מה שמחזיק אותנו זה גרביטציה צריך איזושהי יכולת הפשטה מסוימת,
איזושהי יכולת הפשטה.
הוא אומר, אם בני אדם לפני אלף שנים היו כדור הארץ הוא עגול,
אף אחד לא יעזור, אם כל אחד היה נקשר לבעמוד,
אף אחד לא יעזור, כי אם הוא יסתובב, אני ייפול למטה.
היה צריך האנושות לעבור איזה תהליך קצת רוחני,
שמבינים שיש גרניטציה, כוח מגנט, שאתה לא רואה אותו, אף אחד לא מחזיק אותך, אבל הוא קיים,
כדי להבין שלמרות שכדור הארץ הוא עגול,
בכל אופן אנחנו ניפול למטה כשהכדור יסתובב.
צריך איזושהי הכשרה.
קיבלתי לזה דוגמה מאוד יפה, שבוע שעבר,
מאוד נהניתי מהדוגמה, נסענו ביחד,
אחי ואני באוטו,
ושמענו את, היה לנו אישה ריבו.
הוא זכה באיזה פרס, מה שהוא זמר האיש, מה?
העשור, השנה, העשור לא נראה לי, העשור.
יצא השנה, אבל העשור נראה לי הוא לא היה פה בעשור.
פרס, פרס בקיצור.
אז שאלו אותו שם,
השאלה המכשילה כזאת, תגיד מה הסוד שלך, תגיד איך אתה הגעת, איך אתה הדבר הכי חם, שאלות כאלה שמנפחות את האגו חלילה וכל זה,
הוא ענה מאוד יפה,
אהבתי מאוד את התשובה שלו.
הוא קודם כל לקח איזה דקה כזה,
אומר, לא הלך לי עם השאלה, משהו כזה, אבל זה מטור. אני חושב שאם הייתי מגיע עם אותם שירים,
אותם חומרים, אותם ימים ואותה מנגינה לפני עשר שנים,
זה לא היה מצליח.
משהו קרה לעם ישראל,
משהו קרה במציאות, ואז השירים שלו, הוא אמר, זה היו השירים הנכונים בזמן הנכון, אבל הזמן הוא,
כי באמת השירים שלו מאוד מאוד פנימיים ומדברים קודש, הוא גם לא מסתיר את הזהות הדתית שלו, הוצאתי בחוץ וכולי, וכולם חוצה מגזרים, כלומר יש משהו שבזמן מסוים יש איזשהו כישרון מסוים לשמיעת דברים מסוימים.
אז זה נקרא פתחון פה למייחלים לך, זה פה אל פה אדבר בו.
יכול מאוד להיות ששנות הפים הם שנים של פתחון פה,
תכף ננסה להבין פיתחון פה באיזה הקשר, אבל בוודאי עוד פעיל רומזת לאיזשהו מימד פנימי,
תראי אם אפשר לשחק עם זה עוד.
ולא, לא, לא, לא, זה לא רחוק שזה נכון.
שנות העין,
שנות העין מבטאות מביאה.
בסופו של דבר שנות העין היו רובם ברוכות בגשונם.
היה רצף של שנים שבהן זה היה מספיק גשם בצפון.
אבל תסתכלו, הסתכלתי על זה, היה שנים מאוד מאוד ברוכות בתחילת שנות העין.
אפילו שנים שזה, היה שם איזשהו לקראת הסוף, ואז בחורף האחרון של ע' ט'
היה סגירת המעגלים.
שנות הסמכים,
איפה הופיעה אות סמך פעם ראשונה בתורה?
סובב,
הוא היה נראה סובב את כל ארץ החבילה וויסגור בשר תחתינה.
אות סגורה ומסובבת בתוך עצמה,
ובשנות הסמכים היה גם את ההתנתקות וגם את לבנון השנייה,
וגם היה הרצף של שנות בצורת שם,
כאילו משהו סגור.
האותיות משחקות תפקיד.
אז כלפי מה הדברים אמורים?
קודם כל זה אמור כלפי כל אחד ואחד מאיתנו.
בחסידות מדברים על שלושה טיפוסים,
שהזכרנו אותם כאן כמה פעמים,
חיצוני, פנימי ועצמי.
חיצוני, שם יצאים אותנו מהחיצונים. חיצוני הוא אדם שעושה את כל מעשיו לפי מה נחשב, מה החבר'ה אומרים,
מה האופנתיים, כל מיני דברים שאנחנו צריכים להינצל מזה.
עצמי זה צדיקים,
שהם יש להם את הנקודה העצמית שלהם,
והם,
הסביבה לא מעלה ולא מוגדלה, הם יודעים מה הדרך הנכונה, יש להם זה, והם נעים קדימה, אין להם שום בעיה.
יוסף הצדיק, כל מיני צדיקים,
שהם הרבה פעמים מגיעים לעולם לפני הזמן שלהם כדי להכין את התורה לדור שיצטרך, אבל בזמן שהם חיים אף אחד לא מבין אותם.
אבי נחמן היה כזה, הרב קוק, הרב של מקרליבך,
כשהם חיים, הם קדימו, הם קדימו, הם קדימו, הם שונה, דקה.
מישהו יכול היום לדמיין, אשכנזים,
את התפילות של ימים נוראים בלי רב שלמה קרליבך?
אנחנו 80% מהתפילה שרים את התפללתך, אז מה היה לפניו?
איך התפללו לפניו? מה שרו בדיוק? לא שרו כנראה, לא יודע.
היה מאוד נכון?
שבוע שעבר ראיתי בזה התוועדות בשומרון, והיה שם הרב הילל פאלי.
הוא הכין את אוכל אל האל.
הילל האל.
אז עמדתי שם לידי מישהו, ואמרתי לו, אתה רואה, זה הרב הילל פאלי. הוא אמר לי, כן, מה?
אמרתי לו הוא הלכין את אכילה לאל. הוא אומר מה?
נכון חשבת שזה ניגון שנה שהלכין אותו?
לפני אלף שנים, הוא אמר לי כן, לא, זה ניגון חמש שנים כולו,
משהו כזה.
אבל זה כאילו תפס משהו, אתה אומר, מה היה לפני כן?
הניגון הזה הוא קצת משונה, אתם יודעים, כי כתוב בסידורים,
שרק החזן אומר את זה, וזה הרי רשות לחזן, החזן אומר, אוכילה לאל, אכלה פניו, ושאלה ממנו מענה לשון, הולך להתפלל, תעזור לי.
כל הציבור שם את זה, וכל זה.
אבל זה יפה כי זה מתאים
למשל של הבעל שם טוב שראינו פה שבוע שעבר עם השועל וה... זוכרים?
אלי אתה זוכר?
אני לא זוכר.
ראינו שלום משה לבעלי תפילה
שהחיות ומי זה תאריה.
אז אמרו טוב, צריך לבעל שם טוב, מי ילך לפעס תאריה?
אמרו לי לקחת השועל.
כשהשועל יודע שלוש מאות משלים איך לפעס את האריה.
השועל אומר, נדע, אני אלך.
הולכים, הולכים, הולכים...
מגיעים ליד השטח של הערב,
אומר להם השועל, תקשיבו חבר'ה, מרוב המתח, שכחתי מהם השועל. אמרו לו, לא נורא, 200 גם טוב.
ממשיכים ללכת, מגיעים יותר קרוב, כבר רואים את הרעמה שלהם, והשועל מסתובב, חבר'ה,
מרוב הפחד גם עוד מעט שכחתי, נשאר לי רק מה, הכל טוב, 100 גם זה.
מגיעים ליד ההוא, אומר להם השועל,
חבר'ה,
שכחתי את הכול,
שכל אחד ידאג לעצמו.
כאילו שכל אחד...
הוא אומר, אבל שם טוב, זה משל לבעלי תפילה.
אנחנו כאילו הוא ראש בעל תפילה, הוא אוביל אותנו,
הוא ייקח אותנו, הוא ייקח אותנו לתימן, כי אין כל... והוא אומר לך, לא, הבעל תפילה זה רק לדמיין שבאמת יש מישהו, ובאמת כל אחד צריך להתפלל יחד עם הבעל תפילה.
אז ראוי שבפרט אולי כל הציבור יגיד את הפעילות הזו אוכילה,
איך אלה נהגו שהבעל תפילה, שליח הציבור חוזר על זה בעצמו לבד.
אז זה עצמי,
אנחנו כולנו משתדלים, יהי רצון, להיות פנימיים.
פנימי זה אדם שעושה את הדברים שלו מתוך כוונה,
מתוך לוב. עכשיו יכול מאוד להיות, ואנחנו תכף נראה שזה מאוד מאוד קשור אולי,
שהזמן הזה שאנחנו כרגע נמצאים בו זה זמן שיש בו יותר פוטנציאל לשמיעה של דברים פנימיים.
זה מוכשר.
ואני רוצה להסביר למה.
את זה נבין דרך הרצף הבא של האותיות של תשפ.
איפה כתוב תשפ בתורה?
קפץ לי, ממש.
מה?
אתם יודעים איפה?
כתוב ככה.
בפרשת בראשית,
אחרי שהם חוטאים, אומר הקדוש ברוך הוא לנחש
ויאמר ה' אלוהים אל הנחש כי עשית זאת ערוב אתה מכל אדומה וכולי
איבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרה ואושופך הרי הראש ואתה תשופנו עקב תשופנו עקב תשפ.
אז יש כאן משהו בעימות בין הנחש לבין האדם שקשור לתשפ.
כן?
אומר כאן התרגום לנתן.
אומר ככה
איבה אשים בין האישה וכו'.
כדיון בלן ואי תטענתם מצוותא דאורייתא כשהיו בני האישה שומרים מצוות התורה יראו במחווים ומכין יתך על ראשך הם בעצם יכו אותך הנחש
וכשיעזבו את מצוות התורה אתה תכה אותם.
ברם להם לא יעשו ולך לא יעשו להם יהיה רפואה ולך לא יהיה רפואה.
אבל אז הוא אומר ככה
ועתידים אילן למעבד שפיוטה בעקבתה ביומה במארכה משיחה.
הוא אומר ככה, עתידים,
ככה אומר כאן הפרשן,
עתידים בני האדם והנחש לעשות שלום והשקט באומת המשיח,
והוא רפאתו לעתיד בבני המשיח שיהיו שלום ומנוחה.
באומת המשיח.
שמעים איזה אינים?
עכשיו,
לפי הרמב״ם אנחנו אומרים את המשיח,
בתשפ״א אולי.
יכול להיות שלום בין האדם ובין הנחש.
השלום הזה יוביל אותנו לאיזשהו מימד פנימי.
בינתיים אני רק זורק פה אפשרויות, אבל בואו ננסה רגע להבין איך הדבר הזה יכול לעבוד.
אז כדי להבין את זה צריך להבין מה זה הנחש.
מה זה הנחש?
הנחש מתואר בחז״ל בתורה.
חיה ערומה. הנחש היה ערום מכל חיי את הסדר. מה זה ערום?
מה?
כלומר?
חכם.
עכשיו,
חזר בתשובה, חזק מאוד.
סגור את החלונות גם אלי, תודה.
דבר בעיתון הטוב.
תודה.
ערום, אני אסביר לך מה זה ערום. ערום, אתה צודק שזה חכם,
אבל זה לא רק חכם של ידע,
זה מי שיכול להסתכל רגע על החיים שלו מבחוץ ולהעריך אותם ולגרום בהם שינוי.
אנחנו מכירים את זה מהאדם.
האדם הוא ערום.
כלומר, יש לו איזה יכולת תחכום. הוא אומר, האדם יכול להגיד לעצמו, בעצם למה שאני
ילך כל הזמן מאחורי איזה חמור ויחרוש, אולי אני אצליח למצוא איזה משהו שאני אכניס, כאילו הוא שרף פעם איזה סיר עם מים על האש, אז הוא ראה שהמכסה עולה, ואיזה קטע, מים שנפחים לא יודעים, מעלים את הסיר, זה כוח, רגע, למה שאני לא אעשה את זה, ואני ארתום את זה, וככה הוא מכין מכונות, זה נקרא ערום.
אתם מבינים, האריות כבר אלפיים, כבר ששת אלפים שנה עוד מעט, פרסים אותו דבר. לא שמעתם שפעם קם איזה רער ואמר לחברים שלו, חבר'ה, זה לא הגיוני.
אנחנו כבר חמשת אלפים, שבע מאות, שמונים שנה עושים, אוכלים את אותו דבר ורצים אחר.
בואו נארגן איזה מלכודת, בואו נארגן איזה משהו, איזה מוקש,
נשים, וזה בואו תתפוצצו, ונאכל אתם בין היחד. לא!
אמר יאה, ככה הוא עובד, הוא לא יכול לצאת מחוץ לסיפור שלו, הוא ככה.
האדם ערום, וגם ההנחה שהיה ערום, כלומר היה כאן איזה מין יצור כזה,
שהייתה לו יכולת,
איזה יכולת?
יכולת חשיבה, כאילו.
הוא היה זקוף,
הוא היה זקוף.
הייתה לו גם יכולת תקשורת, כי הוא מדבר,
נכון?
כלומר מישהו עם חוכמה,
מה?
מה זאת אומרת?
לא, האדם הוא לא נכון, תכף נראה מה ההבדל.
זה בדיוק השאלה.
אז יש כאן יצור שנברא בבריאה,
שרבי שמעון בן מלצת עובר במדרש וחבל מאוד שהוא לא איתנו,
כי אם לא היה איתנו אז המציאות הייתה אחרת לגמרי, היה לכל אחד מישראל שני נחשים שהיו מביאים לו, אחד היה מביא לו מרגליות ואבנים טובות, אחד היה מביא לו דגים שמנים וכו' וכו', כך אומר רבי שמעון בן מלצת עובר במדרש.
והנחש הזה,
יש לו יכולת תקשורת,
יש לו יכולת עורמה וחוכמה,
והוא זקוף, כלומר הוא בגובה של האדם, הוא מסתכל על האדם בגובה,
העיניים היו על ארבע או על שתיים
אז מה יביא בין אלו לבין האדם?
איך?
הוא הרוג, לא, יש לו שכל.
תגיד את זה בשפה אחרת, במילה נרדפת,
בחירה עוד קצת,
איך?
אתה לא יודע איזה חיה הוא.
אני מסביר לך כרגע שהוא זקוף, שהוא מדבר, ככה כתוב בתורה, הוא היה זקוף, הוא דיבר, דיבר עם האישה.
מה?
אין לו מצפון,
אין לו מוסר,
הוא בלייה ממוסר.
ולכן הוא לא יודע להציע לאישה את כל הדברים הכי...
זה תוכלי וזה כי הוא רוצה בעצם להדיח את האדם ולקחת אותה, יש לו,
בסדר, שלאדם יש מוסר, יש מצפון,
שיצליחו להתעלם ממנו, אבל האדם הוא יצור מוסרי.
הרבה יותר בצורה פשוטה, רק כשנבין מה זה נחש, הרי קל מאוד להבין את זה, זה.
זה נחש.
זה מדבר, מתקשר,
זה ארמוני, יש לו אומה, יש לו חוכמה, הוא גם יודע ללמוד בעצמו,
הוא גם יודע להציע לך כל מיני דברים,
נכון?
הוא אפילו גם אומר לך מה לעשות, שם מפה, שם משם, אתה נהג, אתה לא נהג, כאילו נכון, הוא כבר מנהל לך את העניינים,
אתה צריך להתייחס לזה, נכון?
הוא יודע להביא מרגליות.
הוא גדול עוצמה אדירה, עוצמה אדירה, זה לחש.
אבל הוא אין לו בעיה, סליחה שאני כאן משתמש למישהו, על אותו מסך,
בלי מסמיק, הוא לא מסמיק,
הוא לא משתעל.
הוא לא יכול להציע לך לראות סרוץ מהיר ולהגיע לגן עדן,
או להציע לך לראות את התאונות של הטומאה ולהגיע לגיהינום. וזה לא... הוא לא משתעל ומסמיק ולא נעים לו כשהוא מציע לך את זה,
והוא לא... לפעמים... ביוטיוב יש לך, מי שאין לו מסומן,
הוא זורק לך את המועדפים,
נכון?
אני לא יודע, יש את הרבונית מהם.
אז מספיק שחיפשת בגוגל,
למדת איזה סוגיית בכתובות, משהו, חיפשת איזה מאמר תורני של דין אישה שזינתה, משהו כזה,
הוא קרא את זה שם,
ואז אתה תיכנס ליוטיוב והוא יריץ לך את איש הריבו הראשון שרצית לראות ומייד אחרי זה הוא יצא לך כל מיני דברים של טומאה כי הוא קרא בגודל שחיפשת על משהו הוא לא, אין לי בעיה, יכול להיות שאתה בן אדם שגם רוצה לראות איזה זמר קודש וגם אחרי זה רוצה ללכת לטומאה, מה הבעיה בזה? זה כאילו, בכבוד, הכל על אותו מסך, וואי, וואי, וואי, אתה צועק עליו, מה אתה עושה איזה, אתה לא מתבייש? לא, לא מתבייש
הוא לא מתבייש
זה הדוגמה למה שהיה, בסדר?
עכשיו,
עכשיו,
עד איפה אתה מוטי?
אני אוהב אותך?
גם אם היית מכיר לי דפי זהב, אתה היית אומר לי זה מעניין אותך.
מרוב שאתה צדיק.
אנשים פה יודעים איזה דפי זהב, זה הבעיה.
בסדר?
עכשיו אני רוצה שנחשוב עוד משהו.
אנחנו היום נמצאים בקצה ההיסטוריה,
בסדר?
אנחנו נמצאים בקצה ההיסטוריה.
סיפרתי כאן פעם שאיזה מדען בארצות הברית עשה תרגיל מאוד מעניין וחילק את העולם לשנה קוסמית.
הכוונה מבריאת העולם ועד היום נגיד שזה שנה אחת זה הזמן שנה אחת בסדר יגאל הבנת?
יפה אז עכשיו הוא שאל המדען הזה מתי בשנה הזאתי
הומצא הגלגל באיזה חודש?
לדעתך
תשובה בחודש השמיני
שמונה חודשים מתוך השנה האנושות לא בחודש השמיני הומצא הגלגל
באיזה חודש האחים רייט טסו את הטיסה הראשונה שלהם?
לדעתכם?
חודש 12
מתי הומצא הפקס?
לפני עשר דקות.
מתי נמצא האינטרנט?
לפני שמונה שניות, וכל השאר קרה מאז.
אתם מבינים?
איפה אנחנו חיים?
קצב ההתפתחות של העולם בשמונה שניות האחרונות של השנה הזאת הוא יותר גדול מכל הזמן שקדם לה.
קצב ההתפתחות והדברים שקורים וכל זה,
הכל קורה עכשיו.
המשל היה ברור?
האם זו גזירת גורל הייתה?
האם זו גזירת גורל שבאמת האנושות במשך אלפי שנים תסבול?
לא יהיה לה תרופות, לא יהיה לה אנטיביוטיקה,
לא יהיה לה נפט, אלפי שנים.
מה קרה? מה זכה הדור שלנו פתאום? המאור הגדול, הדור הזה זכה פתאום כאילו שיורדנו קבצים שלמים של מידע שאלפי שנים זה לא קרה.
האם זה היה חייב שיהיה ככה?
ברור שלא.
ברור שאפשר, זה היה כבר הרבה מוגבל יותר.
הנחש נעלם.
כלי העזר המרכזי של האדם שעוזר לו לגלות את העולם, שזה בעצם היכולת הטכנולוגית, היכולת המחשובית
והטכנולוגית שעוזרת לך לסכום מלא מספרים ולייצר שיטות ולהבין, לא היה קיים.
ובני האדם עבדו מאוד מאוד לאט. הייתה איזו פריצה קטנה ביוון העתיקה,
ושוב פעם זה נעולם לימי הביניים, ובעצם רק כשהתחילה המהפכה התעשייתית, שהיא בעצם ההתחלה של הנחש, שהובילה בעקבותה את מהפכת המידע,
ואת המחשוב הענק וממילא את כל השיתופיות ואת מה שקורה עכשיו, בעצם האדם יצא סוג של מעבדות לחירות.
אז הנחש חזר.
הוא חזר לטוב ולרע, אבל מכיוון שהוא חזר אחרי סיבוב ארוך מאוד של היסטוריה,
אז אנחנו מאמינים שהוא חזר לטוב ולא לרע.
בסדר?
כלומר, הפעם הוא לא ידיח את האדם מכיסאו כדי להשתלט, והמון המון סרטים, לא שאני ארצה לכם לראות, אבל הרבה מאוד סרטים עוסקים בדיוק בעניין הזה, מטריקס וכל מיני כאלה,
כאילו, מה יקרה ביום שהמחשב יהיה כל כך הרבה זמן, שהוא משתלט על האדם?
כן, פחדים מזה.
זה מטריד את האנושות.
כן, איך אני יודע שמי שאומר מאחורי הטלפון זה מחשב ולא בן אדם, יש כל מיני שיטות לבדוק.
אבל בהחלט זה נכון מאוד, כולנו יודעים את זה,
אני גם לא מבין פה אף אחד,
שההנחה שלך זו.
כלומר, היכולת העוצמתית של האדם,
בדיוק לשם המדרש של רבי שמי במלאסיה,
שלכל אחד יש שני נחשים ויש הרבה אנשים שיש להם שתי פלאפונים, לא אחד.
כן, אחד בשביל הרב מנחם אבינו מקוצקה אומר שאדם צריך שיהיה לו שני פתקים בכיס, אחד אנוכי עפר ואפר ואחד בשבילי לברע העולם.
אז יש כאלה שיש להם טלפון נוקיה כזה אנוכי עפר ואפר, מציגים את זה לאף שצריך להציג את זה,
ויש להם פלאפונים כל הזה בשבילי לברע העולם.
אז ההנחה שלך זו.
עידו מאיר כאן הערה נכון,
עם הסכנות אבל אתה רואה שם בוא רגע זרוק רגע את הסכנות אתה רואה שהעולם מתקדם לשם ואי אפשר בלעדיו עוד שנייה כלומר זה ברור שאתה אחור אדם צריך כדי להסתדר הוא צריך את זה יכול להיות שהוא לא צריך את זה כל הזמן מה חד משמעי חד משמעי אז בדיוק ויפה יפה ועכשיו תראו מה התפקיד של הנחש
זה תפקיד עצום של הנחש,
כי הרי אמרנו שבעקבות המשיח יש שלום,
וזה קורה בתשפ',
כאילו, יכול לקרות בתשפ', בשנות ה-פ'.
יש פסוק שאמרנו אותו בפרשת ניצבים, קראנו אותו השבת.
והפסוק הזה אומר ככה,
זה בדברים פרק ל',
שם מתואר תהליך התשובה של עם ישראל.
תהליך הגאולה. הפסוקים הראשונים מדברים על כך שתהליך הגאולה הראשון נקרא תשובה עד השם, הוא כולל בתוכו שני מרכיבים בלבד,
קיבוץ גלויות ובניין הארץ.
שניהם
מתוך מסירות נפש.
ושבתה את אדוני אלוהיך בכל איבאבך ובכל נפשך,
והקדוש ברוך הוא ישיב אותך, יקבץ גלויותיך וכו' וכו'. זה שלב א', כלומר בניין הארץ,
בניין הארץ וקיבוץ גלויות באופן של מסירות נפש בצורה שזה יצליח.
ואז כתוב שהקדוש ברוך הוא ויטיבך וירביך מאבותיך והכל יהיה.
הגאון הובילנה אומר,
הוא שואל איך לא יודע מי זה משיח בן יוסף?
אז זאת אומרת שאלה מאוד פשוטה, מי שיבנה את ארץ ישראל ויצליח.
זה הכל.
כי על יוסף כתוב שמה?
שהוא מצליח, ויהי אדוני את יוסף. האיש מצליח, וכל אשר הוא עושה, אדוני מצליח בידו.
מי שיבוא לבנות את ארץ ישראל ויצליח,
נמשיח בן יוסף. לא יצליח רק בשתול לבית, יצליח, יצליח.
האם הציונות מצליחה?
הצלחה כבירה.
אדור, אין מה לדבר, אנחנו כאן...
הגיון מבין לה, זה מופיע בספר קול התור.
וגם בספר ייסוד המוסד של הדרשן,
הסבא של הנשיא ריבלין,
כן?
אבל בכל התור,
מעריך שם.
ואז מופיע הפסוק הבא,
שהוא פסוק מאוד מעניין.
השלב הבא בגאולה,
עמל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך,
לאהבה את אדוני אלוהיך,
בכל אדוני אלוהיך ובכל נפשך,
איך?
למען חייך.
שתי המילים האחרונות בפסוק כורסות הכל.
היה אפשר לעצור את הפסוק ב
ולמען השם אלוהיך את לבבך ואת לבבזריך, לאהבה את השם אלוהיך, בכל ובכל ובכל לבשיך. זהו, נגמר הסיפור. מה זה למען חייך?
מה הכוונה?
מה זה למען חייך?
והתשובה היא שהכתוב מתאר לנו לא רק את מה יהיה, אלא גם איך זה יהיה.
איך תקרה מילת הלב הזאת, איך זה בדיוק יקרה? והתשובה היא, למען חייך.
בני האדם יחפשו משמעות.
הם ישאלו את עצמם למען מה החיים.
איך זה יקרה?
מאוד מאוד פשוט.
בעבר,
בעבר לא הרחוק, לפני 50 שנה, אולי אפילו פחות,
היה לוקח לאנשים חיים שלמים כדי להגיע למה שהם קוראים לו רווחה כלכלית.
רוב האנשים.
היה לוקח להם חיים שלמים כדי להגיע למשהו שהם מרגישים שהם יציבים. תמיד היו עשירים, גבירים, רוטשילדים כאלה, בסדר, אבל רבות בני אדם עבדו קשה כל חייהם כדי שיהיה להם מה להתקיים ואולי קצת לפנסיה.
היום, בעקבות המורים שאמר יגאל,
סבד גדול בכל ארץ ישראל.
והרבה מאוד אנשים מגיעים כבר בגיל יחסית מוקדם למצב שהם,
מה?
מבוססים.
עכשיו, תמיד אפשר עוד, תמיד יש לו מלא רוצה 200. אבל קחו היום את האדם הממוצע היום ותשוו אותו לאדם הממוצע לפני 30 שנה, בשנות ה-80.
האדם הממוצע היום יותר עשיר מהעשירון העליון,
בשנות ה-80.
יש לו יותר רכוש,
יותר שווי נכסים, יש לו הרבה יותר.
פשוט ככה.
כלומר, אנשים היום,
בגלל הסיפור של ההייטק, בגלל המשכורות הגבוהות, בגלל הממשלה כבר עולה מאוד דברים, גם ההייטק, כל הסיפור של ההייטק זה הכל נברא בשביל מדינת ישראל, כידוע.
כי כל עוד הכלכלה מתעסקת בלייצא,
נפסק עם כרגע קורס קצר בכלכלה, כל עוד הכלכלה מתעסקת בלייצא חומרים, מרבצים,
אין לנו מה להציע.
אנחנו מייצים תפוזים, זה המקסימום.
ולכן, ישראל של שנות ה-70 וה-80,
מה הייתה פה התעשייה, חקלאות,
טקסטיל קצת, כאילו, מזה אתה לא נביא לשום מקום.
ברגע שהעולם עבר להייטק, מה צריך?
פה.
ועכשיו מחוץ לקופסה, ויצירתיות, וגיווניות וכולי, זה תפעיל על מדינת ישראל ככפפה ליד.
ובבת אחת ישראל נזנקת מספר אחת בעולם בחברות סטארט-אפ לאוכלוסייה,
מספר אחת בעולם בחברות סטארט-אפ שמצליחות בגיוסי הון.
כל חברה רצינית יש לה כאן מרכז מחקר ופיתוח. כאילו אנחנו, זה הסיפור שלנו.
זה הסיפור שלנו.
וככה אני רוצה שבגלל הנחש, בגלל הטכנולוגיה המרובה,
נוצר מצב שהדברים מתקדמים מהר מאוד. הרי הכל מתקדם הרבה יותר מהר, נכון?
יכול להיות אצלנו לדעת הרבה מאוד דברים בבת אחת, יכול להיות אצלנו להגיע למלא מקומות.
הכל עומד על זה, וגם הרווחה הכלכלית מגיעה מהר מאוד, ככה שיכול מאוד להיות שהאדם כבר בגיל 40, 45 עוצר ושואל את עצמו, מה?
למה אני?
מה הסיפור שלי?
למען חייך זה מה תכלות החיים?
וכשהשאלה נשאלת, עשית כבר חלק גדול מהעבודה.
התשובה כבר תגיע.
יותר מזה,
יותר מזה, עוד יותר מזה.
הנחש,
קרי הטכנולוגיה, הולך ומייתר מקצועות.
בסדר?
הולך לנו יותר מקצועות.
לכולם ברור שכמו שהיום הם פועלו שסוגרים בקבוקים, נכון? כי יש את הדבר הזה.
לכולם ברור שאתם נגיד נוהגים,
זה מקצוע,
סליחה שאני, לא נוהגים, מקצוע הולך ונועלה.
זה יש לי זמן מתי שזה יקרה.
יש לנו כאן מי שתלמיד של עמוד הנכון והוא עובד במובילאיי.
זה דבר שהוא כבר נסע
מהמפעל במובילאיי
לגבעת מרדכי, דרך בגין וחזור עם רכב אוטונומי.
עכשיו הם עובדים לנסוע בשכונות חרדיות,
שזה כאילו שכונת סנהדרויה וזה, שזה כאילו לא מסודר כזה ויותר מבולגן, שמים לי אוטו או שטריימל, לא יודע מה שמים לו,
אבל זה ברגע שיש לי זמן, ברגע שטכנולוגיה,
בעוד חמש-עשר שנים, זה הסיפור, לא יצטרכו נהגים.
הרבה מאוד מקצועות טכניים
לא יצטרכו אותם, עכשיו פגשתי איזה חבר שהוא מכיר סטארט-אפ,
פענוח בדיקות, רפואות,
CP, MRI, כל הפענוח שאתה מחכה תמיד, כי צריך שמישהו יראה את זה.
אין סיבה שמישהו יראה את זה, ברגע שיעשו תוכנה, שתטען לפענח את זה,
יתפענח את זה הרבה יותר מהר, ותענח את זה הרבה יותר מדויק.
וכל המקצוע של פענוח בדיקות יהיה מיותר.
ועוד ועוד ועוד ועוד.
אז מה נשאר? איזה מקצועות יישארו?
מקצועות שקשורים לצלם אלוהים,
לבני אדם.
אומנות, תרבות, הוראה,
טכנולוגיה עבודה סוציאלית,
כל מה שקשור ל...
כל מה שאני יכולה לא יכולה להחליף אותו.
אף אחד לא יכולה להחליף אימהות, אף אחד לא יכולה להחליף מי שידבר איתך ויקשיב, אף אחד לא יכולה להחליף יחס אישי, אינטראקציה, אף אחד לא יכולה להשאיר במקומך או משהו כזה. זה מרומם את צלם אלוקים שבאדם.
צלם אלוקים יחזור.
העובדה שבני האדם במשך אלפי שנים היו עסוקים בלעבד כדי להתפרנס שיהיה להם מה לאכול,
זו השפלה של צלם אלוקים.
השפלה.
מי שמאפשר לנו את זה מזה, הנחש.
הוא שופך ראש ואתה תשופנו עקב,
אבל אומר התרגום יונתן,
אבל עתידין אימון למעבד שפיוטה, יום יבוא והם יעשו שלום ביניהם. הנחש יפנה אותנו.
יפנה אותנו מהצמך בעיסוק בכל מיני דברים שזה,
ודברים טכניים וכולי ויפנו לנו את הזמן למה?
לצלם אלוקים,
לקודש ולמשמעות,
למשמעות, לא לא לאיך, איך?
נכון, נכון, נכון, העונש שצריך לעבוד בפרנסתו, לאכול, לא יודע.
יפנה אותנו לחייה משמעות והמשמעות אותה נקראת למען חייך.
אז אני עכשיו רגע רוצה לתפור את הכל.
התחלנו מלימוד על האות פ'
ואמרנו שהאות פ' מבטאת באופן בסיסי פל פ'
לדבר בו, הפתחון פעמים יכולים ללכת, האפשרות לדבר שפה פנימית.
לא תמיד זה היה אפשרי.
והיום, לפחות ככה אני מרגיש, אין לי, אני לא,
הלשכה הולכת לסטטיסטיקה, אבל אני מרגיש בכל מקום שאני מגיע,
מסתובב בארץ לא מעט,
קהלים שונים,
כשמדברים דיבורים פנימיים בעלי עומק, בעלי תוכן, ההקשבה היא תמיד מלאה בכל מקום.
והייתי שבוע שעבר ברמת השרון, באיזה ערב הכנה לראש השנה,
בבית של איזה מישהו,
ובגלל זה ציבור מגוון, רמת השעון, אנשים עמדים והוא גם היה בבית כזה מאוד יפה, והם אנשים ככה מבוססים היטב, זה נראה.
ציבור, בקיצור.
אני ככה הגעתי עדוין כזה, אבל זה שדיבר לפניי, בעל הבית, הוא דיבר, בוגרי דיבר איתם, כאילו, נתן להם בראש, צריך שליחות, צריך תורה, צריך מצוות.
אז אני דיברתי מה שדיברתי,
או שנה, על הכנה, בעצם דיברתי, למדנו מייחד דו של הדבור הזקן.
ברמה, לא, לא, לא קראנו והסברנו, אבל זה היה הרעיון.
אחרי שאני גמרתי לדבר, היה שם איזה יהודי אחד יושב בכיסא גלגלים,
סובב איזושהי נכות חמורה,
בלי כיפה, קוראים לו שריקי או משהו,
והוא נתן שם נאום,
הוא נתן שם שיעור כללי של איזה רבע שעה,
לדעתי השיעור של זה של אופניי, והשיעור שלי, הכל היה הקדמה לשיעור שלו,
בכלל.
בלי כיפה.
דיבר על גוף ונפש, על פנים וחוץ,
על איזשהו מתלבט, הוא מלחים, הוא כותב מלא דברים,
במיוני מוזיקה, והוא אומר, למה אני כלוא בתוך גוף, כאילו, שכולא אותי, מה זה בן חורין,
נתן לשם כזה נאוי לה.
העולם כשר לשפה פנימית,
פתחון פה למייחלים לה, זה העוד פה.
ופתאום, כמין מרגלית, יצא לנו שבתו שפ תשופנו עקב,
זה כבר קורה לפני, זה בטח גם מקרה אחרי, אבל זה הולך ומתקדם,
יהיה שלום בין הנחש לבין האדם.
כלומר ההנחה שפנו אותנו, ההנחה זו הטכנולוגיה המתקשרת וכו', שיכולה להשתלט עלינו, היא דורי עיר בצדק.
אפשר להתמכר לזה, אפשר להתמכר לעוד פעם, לכל הדברים האלה, אפשר.
אבל לא עשינו סיבוב שלם של היסטוריה כדי עוד פעם ליפול בזה, עשינו סיבוב כדי שמישהו ייקח מאיתנו את כל האונס הזה שאנחנו העסיק אותנו המון המון שנים ויפנה לנו מקום למה?
לדברים שמגדירים צלם אלוקים.
שקראנו לזה בשיעור בשפת קוד, הוא מל אדוני אליך, את לבבך ואת לבזריך, לאהבה את אדוני אליך ובכל אוכל רבים שלך, איך?
למען חייך.
השאלה למען חייך יכולה להישאל רק כשהצרכים הקיומיים של האדם מכוסים.
ומי שמאוד מאוד עוזר לנו לכסות את כל הדברים האלה ומקדם את האנושות כולה בצורה מהירה מאוד, זה הנחש.
אז הכל נורא לא מתקדם, בסך הכל הכל די מסודר.
אז אתה לא צריך, אוקיי, הגעתי לגיל ארבעים,
הייתי בחוי כמה פעמים, פעם, היה הביטוי, הוא נסע לאמריקה, כאילו הסתכלנו על בן אדם, הוא חזר מאמריקה, אני זוכר שהיינו ילדים,
היינו מביאים של בית הכנסת שהיה לו אחים בקנדה,
מגיל החגים, היינו מסתכלים עליהם כאילו ירדו מהירח,
הם מקנדה,
הם מזה, קנדה מחוי, וכל אחד היום ברכב גומל, כי הוא קפץ, חזר, בא אליו, נכון?
אני לא מגיע לגיל 45, הוא כבר היה בחוי, חזר מחוי, היה פה, היה שם,
יש לו אותו אחד, יש לו שני חייבים, קנה דירה, עכשיו תמיד אפשר עוד דירה ועוד טיל וכו', אבל
טענת מזה פעם אחת, אז פחות או יותר הבנת את העיקרון, נכון? אפשר לנסוע לראות את הזוהר הצפוני, בסדר גמור, אין בעיה, אבל זה כבר הבנת את העניין, נכון?
אז לא עכשיו, אז מה הלאה?
אז מה הסיפור?
שדווקא המהירות והקצב המהיר שהנחש מעניק לנו מפנה את הזירה
ליכולת לשאול את השאלות שקשורות ללמען חייך.
ואנחנו נמצאים עכשיו,
חד משמעי,
אני מאוד מאוד מזדהה עם הדברים שאלישר ריבו, כן?
שאתם רואים גם בטקסטים ששרים באמנות, בתרבות, כאילו איך מדברים על הדברים בצורה ישירה, ולא בצורה עקיפה, בצורה ישירה, כולם מדברים, כן, אני זוכר שהיינו בפולין,
אז היה שם איזה טקס במעידע ענק, בית ספר חילוני,
שעשו טקס, ושרו שם ודבקו את אשר שהוא נראה, בריבונו של עולם, מדבר גלויות, לפעמים אין לי כוח, אייכה, עיניים סגורות, אין לי כוח, אייכה.
איך של דרא,
פתחון פה למייחלים לך.
וזה מחייב כל אחד ואחד מאיתנו להיות דובר את השפה הזאת.
להיות דובר שפה פנימית.
זה מחייב אותנו פעמיים, כי הציבור היושב כאן מדבר שתי שפות.
אנחנו מדברים ישראלית,
אנחנו גם מדברים את שפת בית המדרש, אני מקווה.
אנחנו מכירים אותה.
ואנחנו נצליח לחבר את השפות.
ולדבר איתן בצורה פנימית,
זה תהיה בשורה.
גדולה מאוד, וצריך לדעת שעכשיו זה עת רצון. עת שערי רצון להיפתח,
כשיש עת רצון אז דבר שלוקח לך הרבה יותר זמן או אפילו לא אתה מצליח אותו בזמן אחר עכשיו בעת רצון
זה יצליח.
פעם מי שכותב שירים כמו כמו שאמרתי שי ריבו חלן בן ארי כל זה היו שולחים אותו לפסטיגל הזמר לדוסים תשאיר שם כמה שירים שאתה רוצה לחברים שלך.
היום זה שוואי איזה יופי זה נוגע בשירים האלה אני מרגיש הזדהות
איך שיר דרא
לפני כמה ימים דפק אצלי בדלת מישהו חבר
יהודי, תל אביבי,
כמדומני,
הולך ביום עם בלי כיפה ונתן לי מתנה,
ספר,
שהוא יזם את ההוצאה שלו וגם קצת נאמן אותו,
רב צדוק לערך חייתונים.
הוא לומד רב צדוק.
אז אתה אומר לך, אדם בלי כיפה.
הוא דבוק ברב צדוק.
אתה כבר לא יודע מאיפה להסתכל על המציאות היום, אתה לא יודע מאיפה שאתה לא מגיע לאנשים.
התפגשתי למבוא נבוא יהודי,
גם כן, יודעים, זו חתומה, יהודי חשוב, ככה,
גם כן הולך בכיפה, כיפה שקופה,
הוא בודק תפס אותי, בוא תראה מה אני עכשיו, הוא מסתכל, הוא אומר, הנה אני באמצע השיעור שלך.
לא, אנחנו נרצים את זה בחבר'ה בינינו, וזה, זה, זה.
מישהו אחר, גם כן, יהודי, נראה, בלי כיפה, הוא אומר לי, אה, אני מכיר אותך.
אתה יכול לבוא וזה.
הוא לא מכיר את הגילוני כבוד, הוא אומר לי, תקשיב, אני צ'רקינג אמרתי,
עכשיו נשאר לי אותך.
ככה, כאילו, תכף אני גם אומר אותך, ואז אני, לאן להמשיך?
אז כל מיני כאלה, אתה כל לא יודע מאיפה,
הכל פתוח,
הכל, הצינורות פתוחים.
דווקא הרווחה הכלכלית היחסית שהנחש הזה מביא,
מפנה את המקום ולמען חייך,
וכמו שאמרנו, זה בגדר סימן המילתא, זה בגדר, אנחנו עושים פה רמזים ורמיזות וכו',
אבל אם נכוון את דעתנו לעניין הזה,
ונוכל בעזרת השם לצפות ולהתפלל שהעשור הבא עלינו לטובה יהיה עשור של פנימיות,
של שפה פנימית, של קדושה פנימית, שיהיה באמת פתחון פה,
מבחינת פה אל פה הדבר בו יהיה פתחון פה.
ואנחנו נחלים לך אמן ואמן.
