אנחנו בהלכות תשובה,
רמב״ם, פרק שני.
דיברנו על דרגות של מה שנקרא היפרדות מהבורא.
הלווא אומר סוגים שונים של עבירות ואיך הדרך לתקן אותם ומה גורם
ואיך בסופו של דבר נהיית הכפרה וכשאדם רוצה לעשות תשובה זה הייתה, היה הסעיף הראשון.
ההלכה הראשונה בפרק הראשון כשאדם רוצה לעשות תשובה מה הוא צריך לעשות.
פה בפרק השני השולחן הרמב״ם כותב מהי תשובה גמורה.
הרי הרבה פעמים אדם עושה איזושהי פעולה ואחר כך הוא יותר לא חוזר עליה.
זו תשובה גמורה.
תשובה.
הוא לא פעל את אותה פעולה קלוקלת,
אותה פעולה שהיא לא אמורה להיות.
הוא לא עשה אותה אלא נמנע ממנו.
יכול להיות שהוא גם עשה סדר תשובה,
כמו שראינו בהלכה הראשונה, בפרק הראשון.
הוא הבין שהוא עשה מעשה לא טוב, הוא התחרט עליו,
הוא עזב אותו,
הוא קיבל לא לעשות עוד פעם.
כן, כל אלה הם דרכי התשובה.
אבל מהי תשובה גמורה?
אומר לנו הרמב״ם,
איזוהי תשובה גמורה?
ואומר,
זהו, עשיתי הכל מאלף עד תף, אין לי יותר חשש או פקפוק
שיש משהו לא בסדר. זאת אומרת, גם בלי זה, זה תשובה.
כשאדם בא ועוזב את מעשיו הלא טובים ומקבל לעתיד לא לעשות ומתוודה עליהם,
זה תשובה.
אבל יש משהו, מה שנקרא, תשובה מעולה,
גמורה, זאת אומרת, זה לחלוטין, זה משהו שיותר אין לי
מה לעשות אחריו.
אומר הרמב״ם,
מהי תשובה גמורה?
זה שבא לידו
דבר שעבר בו,
בסדר? אותו מעשה שהוא כבר עשה אותו,
ואפשר בידו לעשות אותו.
זאת אומרת, הוא נמצא בסיטואציה כזאת
שהוא יכול לעשות את אותה פעולה קלוקלת
פעם נוספת.
עכשיו, אני כבר, לפני שאנחנו
מסבירים ומתקדמים,
דבר אחד צריך שיהיה ברור.
כל בוקר אנחנו מתפללים, ואל תביאנו לידי ניסיון.
לידי ניסיון.
אדם לא צריך להכניס את עצמו למצבים כללית לא טובים,
ובפרט אם יש איזשהו מצב שפעם הוא נכשל בו,
שלא ינסה עוד פעם להגיד, הנה עכשיו אני אעמוד בזה.
אף אחד לא יודע מה יהיה.
אדם צריך הרבה כוחות,
ומספיק אנחנו צריכים כוחות עוד כדי להתקדם במציאות הקיימת.
לא צריך להוסיף עליהם עוד דברים.
לא לנסות.
והבריכה שלנו היא הבקשה שלנו כל בוקר, ואל תביא לנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
למה? כי ניסיון יכול להביא לביזיון.
בעזרת השם, עד שיש לו ניסיון צריך לעמוד בו.
אבל לא תמיד אדם עומד בניסיון.
אין שום סיבה לדחוף את עצמו לניסיונות.
מספיק מה שיש.
לא צריך אחד יותר.
בסדר, זהו.
אבל אם בא לידו, תשימו לב מה הרמב״ם אומר, זה שבא לידו לא הביא את עצמו למצב.
בא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו,
הוא פירש
ולא עשה מפני התשובה.
הסיבה היחידה
שהוא לא חוזר על אותו מעשה זה מכיוון שהוא בא על תשובה.
אני תיקנתי את דרכיי, שיניתי את מעשיי,
הולך בדרך אחרת.
ברגע שהוא עושה דבר, הוא אומר, אני לא עושה את המעשה רק בגלל הדבר הזה,
לא בגלל שהוא אומר, תשמע,
אה, האמת, לא בא לי.
לא בא לך?
בסדר, אז הבנו למה לא עשית את הפעולה. למה?
כי לא בא לי.
אה, חשבנו שאתה לא עושה את הפעולה בגלל שאתה רוצה לעשות רצון השם.
זה משהו אחר, כן, זה משהו אחר בכלל.
רמה שונה לחלוטין, אנחנו מדברים עכשיו על התשובה המעולה ביותר, תשובה גמורה.
אז בא לידו, והדגשנו, בא לידו ולא הביא את עצמו.
בא לידו דבר שעבר בו, אותה פעולה בדיוק,
ואפשר בידו לעשות אותו.
יש את האפשרות.
שום דבר לא השתנה.
אתה רוצה? ברגע זה, קבל.
הוא פירש ולא עשה מפני התשובה.
כל הסיבה שאני לא עושה זה בגלל התשובה.
לא מאירה,
פעם אחת אולי יתפסו אותי, פעם אחת לא תפסו אותי, פעם שנייה אולי יתפסו.
לא מאירה ולא מכישלון כוח.
אין לי כוח לזה כבר.
לכן, מה אנחנו אומרים?
מתי כדאי לעשות תשובה?
כשאתה צעיר,
אתה עושה את שווה כשאתה זקן.
בסדר, תמיד, שוב יום אחד לפני מיטתך, מצוין, עשר.
באו רגע שבן אדם יגלה שהוא עשה משהו לא טוב,
במקום.
אז אם הוא גילה כשהוא צעיר, מצוין, הוא גילה כשהוא מבוגר,
מצוין מאוד.
אבל ברגע זה,
אין למה שיש דברים, שאתה יכול... עשיתי תשובה, אבל זו תשובה גמורה. למה?
לא נמצא במצב הזה.
אין לו כוח. כיצד?
הרמב״ם אפילו מפרט והוא לא משאיר אותנו לרגע בלי שנבין מה הוא מתכוון.
הכל דברים ברורים.
הרי שבעל אישה בעבירה,
נסע לאיזשהו מקום, הייתה שמה איזה גברת,
משהו משהו.
בעל אישה בעבירה.
ולאחר זמן,
חזר בתשובה, אני יותר לא עושה דברים כאלה.
אז מה עכשיו אתה תלך אליה כדי להגיד אתה לא עושה? תתקרב.
אבל מה, לאחר זמן התייחד עימה.
נפל עוד פעם לאותו מקרה,
אותה סיטואציה,
אותה אישה, אותו מקום, הכל, כן?
הוא עומד באהבתו בה,
שימו לב,
היא עדיין
מושכת אותו,
משיכה נפשית,
הוא רוצה,
עומד באהבתו בה,
ובכוח גופו,
לא נהיה זקן,
שלא יכול לעשות כלום,
ובמדינה שעבר בה.
בקיצור, אותה סיטואציה, באותו מקום,
אותה אישה,
אותו יחס,
אותם כוחות,
בן אדם מה שנקרא פעיל,
פעיל, בסדר?
הרמב״ם פה הוא מדבר דברים ברורים.
הוא פירש ולא עבר,
זהו בעל תשובה גמורה.
היא הגיעה לאותו מצב, לאותה נקודה, לאותה מציאות,
והגברת הזאת מצידה גם לעשות את אותה עבירה עוד פעם,
אין לה בעיה,
אין שום מניעה.
חוץ מאשר, מה המניעה היחידה?
אני בעל תשובה.
אני לא עושה מעשים שאינם ראויים.
הוא לא מתקרב לאישה שלא שלו,
והוא לא מתקרב לאישה שאסורה עליו עבירה.
אין דבר כזה.
למה?
לא בגלל אין לי כוח, תעזוב עכשיו, לא, זה, זה,
שום תירוצים.
סיבה אחת ברורה.
אני בעל תשובה.
לא עוברת העבירה הזאת.
זה נכון לכל עבירה, אלא מה שלקח פה הרמב״ם
את המקרה הכי חמור,
שגם במקרה הכי חמור הוא צריך לעמוד בו, וגם במקרה הכי חמור יש תשובה.
תמיד יש תשובה.
איך, כמה, למה, אז אין לנו סוף פרק שעבר.
אבל נשים לנקודה הזאת, גם בעבירות החמורות ביותר
יש תשובה.
איך אמרנו בשם הרב בן טוב וזכר צא גדולך?
כל העולם יוצאים מהעולם הזה מאוזנים.
ברור.
גם פיזית, גם רוחנית.
השאלה, מה עוברים בשביל להגיע לאיזון?
תשובה.
טוב.
הוא ששלמה אמר, הוא זכור את בוריך בימי בחירותיך,
עד אשר לא יבואו ימי הרעב, הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ.
אוי, בקושי אני מרים את הרגל.
איך אמרנו, יושב זקן בבית אבות,
הוא מספר לך סיפורים, כשאני הייתי צעיר, הרמתי לא יודע, כמה משקולות.
עכשיו משקולות מרימים אותו.
הוא לא מצליח להתרומם לבד.
לעשות את הכל בכיוניות בזמן שאפשר,
זה היסוד.
לכן תשובה שאדם בימי בחרותו,
כשהוא צעיר עדיין,
היא יכולה להיות התשובה המעולה ביותר.
עוד פעם, לא שמישהו מבוגר לא יכול, כולם חוזרים בתשובה בסוף, בסוף כולם חוזרים בתשובה. עובדה,
מה הראיה שכולם בסוף חוזרים בתשובה?
שכולם בסוף חוזרים לאבא.
היית מישהו שלא חזר לאבא?
נכון?
אחרי 120, כולם בסוף חוזרים.
לאן?
ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו.
מאיפה הוא בא?
נשמה מלמעלה. לאן הוא חוזר?
לכור מחצבתו.
אז בואו, תעשה את זה בצורה יפה, נעימה לפני כן.
יהיה מחובר לאבא כבר קודם,
אז גם יהיה לך הרבה יותר קל,
הרבה יותר טוב. כמי שנמצא ליד אבא, אתה מקבל צ'ופרים.
לא?
מי שיהיה חוג מאבא, עד שפעם הוא רואה את אבא, נותן לו איזה מתנה,
בסדר, אבל מי שפוגש את הקדוש ברוך הוא כל רגע
אבא מחלק
שלומה לי
איך אמר לי פעם אחת?
אבא שלי עשיר
יש לו את כל הכסף שבעולם, כשאני צריך הוא נותן לי
ואז אני גם בלילה ישן טוב
אני לא מפחד, אולי ייפול, אולי ייקחו, אולי זה
אני צריך, אני מקבל
זה ברור,
כשצריכים מקבלים
אנחנו לא עובדים ככה, אני יודע, אני יודע
צריכים לאגור,
לאסוף.
בסדר, הבנתי, אבל
הבסיס הוא שהקדוש ברוך הוא נותן הכל.
אז הוא ייתן.
חסר לו,
יש לו מגבלה,
מישהו יגביל אותו בתקציב,
קיצוץ רוחבי, מה,
שר אוצר? לא, הוא מלך האוצר, לא שר אוצר.
טוב,
ואם לא שב אלא בימי זקנותו,
ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה,
אף על פי שאינה תשובה מעולה,
כן, זה לא הדרגה הגבוהה ביותר,
מועדת תאובל תשובה הוא.
ולא רק כשהוא חוזר בו כשהוא מבוגר, אלא אפילו עבר כל ימיו.
ואז היתה התשובה ביום מיטתו, עומד בתשובתו,
כל עוונותיו נמחלים.
שנאמר עד אשר לא תחשך השמש ועור והירח בכוכבים ושבו יעבים אחר גשם.
מה זה ושבו יעבים אחר גשם? יום המיטה.
נקלש עם זכר בו ושב קודם שימות,
נסלח לו.
יש סיפור מאלף,
אני כשראיתי אותו אמרתי וואו זה משהו מיוחד.
היה תלמיד חכם, אומר לו אותו איזה הרב אריאלי
בעל העיניים למשפט, היה לומד עם הרב קוק פנימיות,
קבלה.
מתי?
יום שישי בצהריים.
זה לרוב בבית.
בבית הרב יש חדר קטן שהרב היה יושב שם.
ראיתם את זה? הייתם בבית הרב פעם?
תלך.
פה?
ברחוב, הרב קוק, רחוב יפו.
לא,
במרכז העיר.
ישיבה ישנה.
קיצור, שם יש חדר קטן,
הרצאותא מדבר, החדר הקטן והקדוש,
שם הרב ה... והיו יושבים בחדר ונועלים את הדלת,
יושבים כמה שעות, לומדים פנימיות, קבלה,
זהו.
יום שישי אחד שכחו
לפתוח את זה, לנעול את הדלת.
פתאום נכנס מישהו ככה נמוך,
ערב את הדלת, נכנס, הרב יש לי שאלות.
מה השאלות שלו, הוא כותב מילון.
מילון עברי-עברי.
והוא רוצה לדעת מקורות למילים בעברית.
מה הוא היה עושה היום?
מה הוא היה עושה היום?
פותח מאגרי מידע.
לא היה מאגרי מידע.
הוא בא לשאול את הרב קוק, שהוא יודע את התורה כולה,
שיגיד לו את המקורות.
מי זה שכתב מילון?
לא.
מילון בן יהודה.
אליעזר בן יהודה.
ועזרא בן יהודה נכנס, הוא היה גר על יד.
נכנס ושואל את הרב שאלות,
חצי שעה, שעה,
בסוף הוא גמר.
עכשיו אתם יודעים שהיה לו סכסוך גדול ועשו לו חרם ולא יודע מה היישוב הישן.
הוא גומר, רוצה ללכת, יום שישי בצהריים.
אומרים, הרבה זמן מהלימוד הלך
לטובת המילים שלו, והרב הסביר לו פנים ואמר לו, כל מה שהוא שאל ענה לו.
ואז
לפני שהוא רוצה לצאת,
הרב אומר לו,
אליעזר,
אולי הגיע הזמן לשוב?
לא הגיע הזמן לשוב?
אז כשהוא חזר חזרה, נשען על השולחן,
אמר, באמת, הרב צודק, הגיע הזמן לשוב.
זה היום שישי בצהריים,
בליל שבת הוא נפטר.
זה ברור?
העברת אותי?
בליל שבת הוא נפטר.
מה כתוב פה?
אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיטתו, הוא מת מתשובתו
כל עמודת המכלים.
מה הוא אמר ביום שישי בצהריים?
הגיע הזמן לשים.
ועד שהוא נפטר הוא הספק לעשות עבירות?
לא הספיק.
זה ההסבר של הרב, מה זה שוב יום אחד לפני מיטתך? בצורה כזאת שזה כמו יום לפני המיטה שאין זמן לעשות עבירות נוספות.
ולכן אז הרב ביקש
שיקברו אותו כמו כולם.
כי אם הוא אדם שמת בנידויו אז
קוברים אותו בצד, וקברו אותו בהר הזיתים,
אליעזר בן יהודה,
קברו אותו בקברות רגילים.
אחרי שהרב נפטר
קמו הקיצוינים
ועשו מסביב לחלקה ששמע את בני משפחת בן יהודה,
עשו גדר,
כאילו זה לא בבית הקברות,
בהר הזיתים.
אבל מה אומרת הגמרא?
אדם שאומר לאישה, הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק.
והוא,
כל השכונה יודעת במה הוא עובד.
ברור מה אני אומר, נכון?
יודעים במה הוא עובד, השם ישמור.
הרי את בקדשת תיאמנה שאני צדיק,
על מנת שיש לי מיליון דולר,
הקידושין קידושין,
בודקין.
יש לו מיליון דולר,
מקודשת. אין לו? לא מקודשת.
על מנת שיש לי עשרה אחים?
תנה לי בקידושין ותופס.
על מנת שאני צדיק,
מה אומר לי את ההלכה?
הקידושין תופסים.
אבל הוא לא לזה צדיק זה,
תסתכל מה הוא עושה.
שמא הרהר תשובה.
באותו רגע שהוא אמר אני מתחתן על מנת שאני צדיק,
הוא חשב לעצמו, הרהר באותו רגע, הלוואי שאני אצליח להיות צדיק.
הרהור תשובה,
עובד.
לכן הקידושים תופסים,
שולחן ארוך.
אז אם הוא בא ואמר בפה מלא הגיע הזמן לשוב,
מה זה אומר?
צדיק.
הרהר גם דיבר, לא מכיר.
הוא אפילו דיבר, הוא אפילו אמר את זה, גילה את דעתו
בפני שניים.
אז מה יש להגיד?
זה סיפור שהוא לא יאומן.
מה הרב קוק ראה?
אתה בטוח שהרב קוק ראה מה קורה?
ושאל אותו את השאלה.
מה קרה פתאום שהרב קוק שואל אותו? הוא מכיר אותו, הוא בא אליו הרבה פעמים.
דווקא היום הוא אומר לו,
זה ברור.
טוב,
סעיף ב', ומהי התשובה?
בסדר?
איזוהי תשובה גמורה אמרנו?
מהי התשובה? איך אני מייצר מציאות של תשובה?
הוא שיעזוב אחותך את אור
ויסירו ממחשבתו
ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד.
שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש אב הן מחשבותיו וישוב אל השם
וירחמו ואל אלוקיו כי ארבה לסלוח.
וכן יתנחם על שעבר
שנאמר כי אחרי שובי ניחמתי.
מה זה ניחמתי?
מה זה ניחמתי?
ניחמתי על מעשיי, התחרטתי
ויעיד עליו יודע התעלומות. מי יכול להעיד על בן אדם אם הוא באמת חוזר בתשובה או לא?
מי יודע אם בן אדם חוזר בתשובה או שלא?
הרב אבל הוא שם כיפה כזו גדולה, הולך עם ציציות בחוץ, הוא מתנדנד
שישבות נדנודים בדקה.
זה סלדים.
בסדר?
נלדים.
נדנודים לדקה.
בסדר? זה ברור?
זה, זה, זה תשובה.
מי העמיד בן אדם חיילה חוזר בתשובה?
מי יודע?
יודע תעלומות.
רק הקדוש ברוך הוא.
ויעיד עליו יודע התעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר, ולא לומר עוד אלוהינו למעשה ידינו.
וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בניבו.
להוציא בשפתיים, כמובן בינו לבין עצמו.
אדם צריך בינו לבין עצמו להתוודות על חטאיו.
אין שום סיבה להגיד אותם בפני אחרים.
בסדר? זה לא נכנסים לטעם, שילמים חמישה דולר,
ויוצאים צדיקים.
זה לא עובד אצלנו.
זה בין האדם לבין קונו
על העניינים וכל הדברים שהוא יודע שבהם הוא עשה מעשים
שלא צריכים להיעשות.
כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב,
הוא אמר את זה כי כולם אומרים,
ישבנו, בגדנו, גדלנו, יאללה, בסדר, אמרנו.
תמשיך לסיבוב הבא.
כל המתוודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב,
הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ.
הביטוי ברור? ביטוי של חכמים, טובל ושרץ בידו, משתמשים בו לפעמים, נכון?
מה הכוונה טובל ושרץ בידו?
אדם אומר כאילו עושה איזה משהו טוב אבל תוך כדי עשיית פעולה לא טובה.
שאין הטבילה מועלת לו, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם.
מתי ירוחם?
שתי פעולות, גם מודה וגם
עוזב.
יש אחד שמודה ואומר בתשמעו, אני כזה, אני ככה,
ככה אני.
מה אמרנו פעם שעברה? מה זה ככה אני?
אין דבר כזה.
ככה זה בגימטריה מה?
זה אדם.
אדם זה מה, נכון?
שאלה.
אבל זה לא קביעה.
אדם לא יכול להגיד ככה אני.
ראינו את זה, נכון? איזה פרק זה?
פרק ה', נכון?
ראינו.
לא צריך...
כן, פרק ה' הלכה ב'.
בסדר, ראינו את הדברים.
אין דבר כזה ככה, כל דבר ניתן לשינוי.
אדם יכול לעבוד על עצמו ולהגיע לשינוי.
במי זה תלוי?
בו.
יותר נכון, אם אני אומר בו, איך שהוא משרת? בי.
כל אחד ואחד זה תלוי בי.
לא במישהו אחר.
כן.
וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחמת. צריך לפרוט את החטא שנאמר,
אנא חטא העם הזה חטאה גדולה.
ומה מוסיף משה רבנו ואומר?
ויעשו להם אלוהי זהב.
זאת אומרת, לא רק שהוא אומר לקדוש ברוך הוא, העם הזה עשה חטא גדול.
הוא מפרט את החטא.
חטאה גדולה
עשו להם.
מדרכי התשובה.
בסדר? אז ראינו מהי תשובה גמורה.
מהי תשובה?
איך אדם צריך להחליט בנפשו שאת הדבר הזה הוא לא עושה יותר.
מדרכי התשובה, מהי?
להיות עכשיו צועק תמיד לפני השם בדחי ובתחנונים
ועושה צדקה כפי כוחו
צום כל ממון, כן?
הוא מתרחק רבה מן הדבר שחטא בו.
הלכה ד',
פרק ב'.
מתרחק,
לא צריך להגיע. אמרנו,
בהלכה הראשונה זה שבא לידו דבר שעבר,
כן? אז
הוא צריך לעמוד בו. אבל אין סיבה שיגיע לידו, התרחק.
הוא משנה שלמו.
מה הכוונה משנה שמו?
כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.
הוא משנה מעשיו כולם לטובה או לדרך ישרה.
וגולה במקומו שגלות מכפרת עוון.
מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושבל רוח.
לכן הרבה מהצדיקים,
היום זה ההילולה של הבעל שם טוב.
הבעל שם טוב זה הגלויות.
אחר כך
תלמידיו
והחסידות שהמשיכה רבנו מלך.
חמזו שם, כולם היו עושים גלות.
למה עושים גלות?
האמת שגם ארוחה עם הכדרש, גלות.
גלות מכפרת. אתה הולך למקום שלא יודעים מי אתה.
מישהו יכבד אותך?
אתה יושב באיזה פינה,
אף אחד לא יודע
מי ומה.
מה הבעיה היום?
כי הם אוהבים אותך. פעם אמרתי, אני אעשה לעצמי גלות,
עוד בתקופה שלא היה קפה וחימום,
אה, זה כפור ימים בחורף אצל רשב״י.
לילה אצל רשב״י.
12 וחצי בלילה
מגיע איזה בחור,
בן ארבע, 16. והרב, הנה את ההומוס עם קפה.
מכיר אותי,
אתה בא, אתה רוצה לשבת בשביל...
בואו נראה אחר כך שהרם שלו בישיבה,
שהוא מכיר אותי במקרה, הוא עבר שם בערב,
ראה שאני נמצא, אז הוא אמר, הוא בטח באמצע הלילה יהיה לו קר,
אז ב-12 וחצי הוא שולח
אפשר לעשות גלות?
פעם הלכתי באיזשהו מקום,
השנה, בקיץ השנה.
הרב, אתה הרב של ההלכה היומית, נכון? אתה הרב...
מי אתה? מה שאתה מכיר אותי.
הרב, אני רואה אותך כל יום באינטרנט.
לך תעשה גלות עכשיו.
מי יכול?
יכול לעשות גלות?
גם את הכלי הזה הורידו מאיתנו.
תראו איך התורה הולכת ו...
אתה הולך למקום, לא יודעים מי אתה.
איפה אתה יכול לברוח? אתה לא יכול לברוח לשום מקום.
איפה אתה נמצא? ישר יודעים מי אתה.
זה מנטליות של מיעוטים.
ישר הוא מוצא אליהם יקרוב.
כן. טוב, בסדר.
שיגאלו אותמך פרק טוב מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח. למה?
כי הוא מגיע למקום שלא מבין לו את הכבוד שהוא רגיל אליו כל הזמן.
מי יודע מי אתה?
אף אחד לא יודע.
אז אתה בא לבית הכנסת, איפה אתה יושב?
ספסול אחרון.
פעם,
עם ספסלים תשערים,
ספסלים אומר שפעם היו יושבים בבית הכנסת לפי החשיבות.
כתוב גם, הרמב״ם מביא, הטור מביא שהזקנים יושבים במזרח
וכל האחרים ספסלים שורות מולם.
ספסלים יחידו של שורות,
אנשים הכי מכובדים קדימה והכי פשוטים אחורה.
אומר עם ספסלים תשערים,
איפה שאתה חושב שמגיע לך לשבת,
תשב שתי שורות אחורה.
ממה שאתה חושב.
למה?
משם לא יקימו אותך.
כי אתה חושב שמגיע לך השם בשורה שלישית?
פתאום בא מישהו ש...
תעבור שורה אחת אחורה.
אתה מכיר את זה?
תעבור שורה אחת אחורה,
שב שתי שורות אחרי מה שאתה מגיע לך,
שם לא יקימו אותך.
אז מה הדרך הטובה ביותר?
אני עושה ככה הרבה פעמים.
שולחן, ספסל אחרון.
מהאחרון, לאן יוציאו אותך? החוצה.
אף אחד לא יוציאו אותך החוצה, נכון?
אלא מה שלפעמים יש חבר'ה שאוהבים את הספסל האחרון,
זה המקום שלהם, רוצה לפצח, רוצה, טוב, לא על זה דיברנו.
אבל באופן מקורי צריך לדעת.
ושבח גדול השב, הלכה היא,
שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם,
ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים,
ואומר להם. שמים לב,
אמרנו שווידוי עושים בינו לבין עצמו.
פתאום מה אומר פה הרמב״ם?
יפה. מה הוא מפרסם?
יפה, כדי שימחל לו.
אבל אם הוא יודע שאם הוא יפרסם את הדבר והחבר שלו לא ידע מזה יהיה ביניהם סכסוך.
מה באמת עשית לי ככה? לא ידעתי.
לא ידעתי שעשית לי כך.
אז עדיף לא להגיד.
כל מה שאנחנו אומרים זה כשזה לתועלת.
סכסוך בין אנשים, תבוא, תדבר
בקול רם.
מדוע?
אולי מישהו יעשה שלום.
כן, מגלה עבוד בחברו ואומר להם.
הוא אמר, חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם.
וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה שנאמר,
מכסה פשעיו
לא יצליח.
אומר הרמב״ם, הנה הדיוק שנתנו. במה דברים אמורים?
בעבירות שבין אדם לחברו.
אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו.
ולא רק שלא צריך לפרסם,
עזות פנים אלוהים גילם.
למה?
למה זה עזות פנים?
אתה פגעת באבא שלך?
אתה לא מתבייש עוד לספר שפגעת באבא שלך?
שיש לך שקט, לך לדבר עם אבא, תסתדר איתו.
ההבדל ברור בין בן אדם למקום ובין אדם לחברו.
דברים שבין אדם לחברו צריך
לעשות סולחה,
ליישר את ההדורים,
אבל דברים שבין אדם למקום זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא.
זה לא תו וידוי.
אתה יודע על מה אני מדבר,
שאין כסף,
בסדר, זה ברור.
זה מה שאומר פה הרמב״ם.
ועזות פנים אלוהים גילם אל השב לפני האל ברוך הוא,
ופרה את חטאיו לפניו,
ומתוודה עליהם לפני רבים סתם.
וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו שנאמר,
אשרי נשואי פשע,
כיסוי חטאה.
שמים לב את ההבדל בין לבין?
מצד אחד כתוב, מכסה בשאב
לא יצליח.
מצד שני כתוב, אשרי נשוי פשע כיסוי חטאה או סתירה.
הרמב״ם מביא את זה כהרצאת דברים, אבל בעצם זה קושייה.
פסוק אחד אומר,
במשלי,
מכסה בשאב לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם, נכון?
פסוק שני בתהילים, מה אומר?
אשרי נשוי פשע כיסוי חטאה, תחסן.
אז איך פעם אחת כתוב, תגלה,
מעולה לגלות, פעם שאני כתוב מעולה לכסות,
מה ההבדל בין שניהם?
זה בין אדם לחברו, זה בין אדם למקום.
בין אדם למקום,
מודה ועוזב ירוחם,
בין אדם לחברו,
מודה ועוזב ירוחם, בין אדם למקום אשרי נישואי פשע, כיסוי חטא,
מה?
נושא, נושא על עצמו,
ומכסה.
אף על פי הלכה ו'
שהתשובה והצעקה יפה לעולם.
כל יום, כל זמן, כל שעה,
שאדם רוצה לחזור בתשובה, הקדוש ברוך הוא פותח לו דלת שיחזור בתשובה.
בעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים הוא יפה ביותר,
הוא מתקבל עיתי מיד,
שנאמר דירשו השם בהימצאו,
כי ראו הוא בהיותו קרוב.
יעזוב ירשו את דרכו וישב את מחשבותיו, אבל מתי?
בהימצאו, בהיותו קרוב.
הוא עוזר היום המלך,
יפה, הוא לא סגור בבית,
בשדה, גם אנשי השדה יכולים להיפגש איתו.
אבל צריך לעלות ללשכה, לעבור את כל הדרך,
קביעת פגישה, ומלאי לשכה, ולפני כזה, ומה אתה רוצה, ומה פה, ומה שעד שאתה מגיע,
מוציא את הנשמה.
עכשיו פה, לחוץ.
תפוס דו, דבר איתו.
כן, היא יפה ביותר להתקבל איתי מיד. שנאמר, דירשו השם בהימצאו. באמת דברים אמורים,
שיש זמן שבהם התשובה היא הרבה יותר קלה ונגישה,
ביחיד.
אבל ציבור כל זמן שעושים תשובה וצועקים בלב שלם,
הם נענים שנאמר כאשם אלוהינו בכל קוראנו אליו.
עוד פעם, תראו איך הרמב״ם מביא את ההלכה
בצורה פשוטה וברורה, כשבעצם הייתה לנו קושייה.
מצד אחד כתוב כאשם אלוהינו בכל קוראנו אליו,
מצד שני כתוב דרשו השם בהימצאו.
אז בהימצאו או בכל קוראנו אליו.
זה ביחיד וזה ברבים.
אדם יחיד, צריך לחכות להזדמנות.
ורבים?
מתי שתגידו, הכל טוב.
יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים.
והוא קץ מחילה וסליחה לישראל.
לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים.
הוא מצוות וידוי יום הכיפורים שיתחיל מערב היום קודם שיוכל.
שבע יחנק בסעודה קודם שיתוודה. לכן אנחנו אומרים וידוי גם בתפילת מנחה שלפני סעודה מפסקת.
למה?
מי יודע מה יקרה בסעודה מפסקת, ערב יום כיפור, אז כבר לפני שאתה אוכל,
תתוודה.
אז וידוי ראשון של יום הכיפורים מתי הוא?
במנחה של ערב יום הכיפורים, לפני יום הכיפורים.
וחוזר ומתוודה בליל יום הכיפורים ערבית,
חוזר ומתוודה בשחרית,
ובמוסף, ובמנחה ובנעילה.
אז כמה וידויים?
כמה?
מנחה ערבית, שחרית,
נוסף,
מנחה נעילה.
אה, מנחה נעילה. שישה וידואים. הרי יש חמש תפילות ביום הכיפורים.
הוידואים זה לפני.
המנחה היא לפני גם.
ואחד מתוודה, יחיד לאחר תפילתו,
שלח ציבור באמצע תפילתו בברכה הרביעית.
וככה אנחנו נוהגים.
שכל העניין של הוידואים,
לפי א'-ב', לפי... כל העובדים שיש לאחרי,
הבערכת המוסדת בשלום. בתפילה,
בלחש.
אבל בחזרת השעת, זה בתוך הברכה הרביעית,
קדושת היום,
שם יש את הווידוי.
איך?
הווידוי שנהרגו בו כל ישראל,
אבל אנחנו חטאנו, עבדנו, פשענו,
והוא עיקר ווידוי.
עבירות שהתוודה עליהן ביום הכיפורים זה,
חוזר ומתוודה עליהן ביום כיפורים אחר.
אף על-פי שהוא עומד בתשובתו השם, נאמר, כי יפשעי אני אדע וחטאתי נגדי,
איך אומר דוד המלך?
תמיד.
אני רק, כשאני, כל פעם שאני רואה את הפרק הזה,
אני אומר, כמה אנחנו,
אני לא אקרא לזה הזה פנים, אבל יש לנו תעוזה.
דוד המלך
מגרר פרק נא,
כאשר בא אל בת שווה, חונני השם,
לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי.
דוד המלך אומר,
אני לא יודע מה, 17 פסוקים? יש פה תהילים?
תמיד היא תהילים.
אה, שכוח.
למנצח ולזבור לדוד, ויבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שמה. חולני אלוהים כחסדך, כי רוב רכדך מאכל פשעי, הרב כבסני מעווני,
וחטאתי תערני, כי פשעי אני עדה וחטאתי נגדי תמיד.
הנה, תמיד, מה זה תמיד?
גם כשהוא עוזב, גם שנה הבאה, זה מה שאומר פה רמב״ם. לך לבדך חטאתי.
אני מדלג, אין בעוון חוללתי, אין באמת חפץ את הבטוחות.
תחטאני באזוב ואת הר.
תשמיני אסתר פניך מחטאי לב טהור בריאה לאלוהים אל תשליכני מלפניך. תראו כמה תפילות דוד המלך מתפלל בפרק אחד
אם יש משהו שהוא עשה לא בסדר.
ורק בפסוק יז.
16 פסוקים הוא מתחנן.
מה הוא אומר בפסוק יז?
אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.
הבנו?
דוד המלך את כל הסדר התשובה,
כל התפילה, כל הבקשות, הכל הכל, הוא מבקש
בסוף בסוף בסוף, בבקשה אחת, השם שפתיי תפתח, תרשה לי בשפתיים שלי להגיד את תהילתך.
ומה אנחנו?
עוד לא התחלנו את התפילה השם שפתי תפתח, מה קרה פה?
רק התחלנו את התפילה השם שפתי תפתח, ודוד המלך אומר את זה מתי? אחרי 16 פסוקים
שהוא בא ואומר מה פתאום,
מה קרה?
הקדוש ברוך הוא, מתחנן, בוכה לקדוש ברוך הוא,
ובסופו של דבר השם שפתיי תפתח.
אנחנו כבר פותחים בדבר הזה.
לכן אני אומר, לשים לב לנקודה הזאת
שבסופו של דבר אנחנו נמצאים במקום
שדוד המלך התחנן אליו.
לכן הוא אומר ככה.
אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרים אלא על העבירות
שבין אדם למקום,
כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהם,
אבל עבירות שבן אדם לחברו, כגון החובל בחברו,
או מקלל חברו, או גוזלו, וכיוצא בהם,
אינו נמחלו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצה הוא.
אבל פי שהחזירו לו ממון שהוא חייב לו.
צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו.
אפילו לא הקליט את חברו לבדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו.
אמרתי, זו דוגמה שיש לנו היום. בן אדם נותן מכה לאוטו של החבר שלו.
השארתי לו פרטים.
סליחה, השארת לו פרטים, אולי החזרת לו כסף.
אני מקווה שיחזיר לו את כל הכסף.
מה עם מחילה?
כתוב.
אף על פי שיחזיר לו ממוז שהוא חייב לו, מה הוא צריך?
לבקש מחילה?
כן. אפילו לא הקליטה חברו אליו בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחל לו.
לא רצה חברו למחולו והביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו
ופוגעים בו ומבקשים ממנו. לא התרצה להם, הבא לו שנייה ושלישית.
לא רצה, מניחו והולך לו.
וזהו, שלא מחל הוא החוטא.
ואם היה רבו,
זה שהוא פגע בו, הוא הולך רובה אפילו אלף פעמים, עד שהמחלו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא להתפעש,
אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס.
ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה.
ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא ייקום ולא ייטור.
וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון.
רחמנים,
בא בן אדם, עשה לך משהו,
כמה שנים אתה שומר את זה?
ההוא אמר לי מילה כזאת לפני שישים שנה.
אתם יודעים איזה בן אדם? בואו הוא אמר לי פעם, עד היום הוא זוכר לו את זה.
אתה יודע איזה חשבונות?
ההוא לא בא לבקר אותי, אני ביקרתי אותו פעמיים, יותר לא נכנסתי אותו. זה, שום דבר.
וזהו דרכם של זרע ישראל מלבם הנכון, אבל הגויים ערלי לב
אינם כן, אלא עברתם שמראה נצח.
ולכן הוא אומר על הגבעונים שלא מחלו ולא התפייסו, והגבעונים לא מבני ישראל למה. למה?
הם לא יודעים לסלוח.
מי שלא יודע לסלוח,
לא מבני ישראל למה.
החוטא לחברו, עומד חברו, קודם שיבקש ממנו מחילה, השם ישמור.
והביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם, חטאתי לה' אלוהי ישראל ולפלוני זה,
שכך וכך עשיתי לו, ומה יכב לו ממון יחזרו ליורשים.
לא היה יודע יורשים, ויניחנו בבית דין ויתוודע.
זאת אומרת, בסופו של דבר,
מה שצריך האדם זה להחזיר את מה שהוא לקח.
לרצות את מי שהוא לא ריצה.
יוצא מפה נקי.
לכן כמה שיותר מוקדם,
יותר טוב. בעזרת השם, שנזכה לחזור בתשובה שלמה.
הרמב״ם הגדיר בהתחלה, יש תשובה גמורה ויש תשובה ויש דרכי תשובה.
וכל זה כולל את כל מה שראינו היום.
תשובה גמורה,
תשובה ודרכי התשובה.
ובין אדם למקום ובין אדם לחברו, כל אחד בעניינו.
לפי זה הוא מתוודא, וכמובן
צריך לרצות את חברו, לא רק התשלום הממוני,
אלא גם החיבור הנפשי בין
יהודי ליהודי,
לתוך בניו של הקדוש ברוך הוא,
שכל המשפחה תהיה מחוברת. אני חושב שהיום הקדוש ברוך הוא לימד אותנו הרבה את העניין הזה,
התוצאות של הבחירות,
נכון?
אין לכם ברירה לעשות אחדות.
אתם רוצים את זה בטוב, יהיה בטוב. אתם רוצים אחרת, תהיה ברע.
אחדות תהיה.
אין ברירה, נכון? מה אתה אומר?
דוחפים, דוחפים אותנו.
דחיפה נשמתית, כמו שהרב ציודיה כותב,
דחיפה נשמתית פנימית לעשות את המעשה,
והוא בא בדרכים לא נאותות.
הוא בא דרך שנאה, הוא בא דרך... אבל מה בסוף מרגע זה גורם?
שבעזרת השם שנזכה לאחדות שלמה בעם ישראל, נזכה שנה טובה ומבורכת.
כל טוב, שלום.
