אנחנו כרגיל בפינותיו ובערכיו
המופלאים של הפלא יועץ
את ערך ההשוואה
נלמד היום.
אומר לנו הפלא יועץ, אמרו רבותינו בשמות רבא,
אז לה לאטרא אזיל בנימוסי.
אה, זה יכול לתת לנו פה
איזשהו מקום שצריך בירור גדול.
אתה הולך למקום,
תתנהג לפי נימוסיהם.
מה קורה במקום שזה טוב?
ואין לי בעיה, אבל לפעמים, אתם יודעים,
יש אנשים שמתנהגים לא כמו שאנחנו רוצים, בואו נראה.
וכי אמרי אינשי, למקום שתלך, כמו שתראה, כן תעשה.
זאת אומרת, אדם שהולך למקום צריך לנהוג כמנהג המקום.
ואמרו רבותינו זל בפסחים דף נ',
לא ישנה אדם מפני המחלוקת,
וכל המשנה ידו על התחתונה.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בכתובות,
לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
לא ישמח בינו בוכים ולא יבכה בין השמחים,
לא ישב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים, כאילו של דבר.
כל אשר עושים שם הוא יהיה עושה, אילקא נדנוד איסור. הנה, זה המשפט האחרון
הפותח לנו את כל מה שאמרנו.
אז לה לאטרא אזיל בנימוסיה, כשאתה הולך למקום תתנהג כפי שמתנהגים אותם בני המקום, בתנאי
שאין פה שום נדנוד של איסור.
אין דבר כזה תתנהג ברומא כרומאי.
אנחנו לא רומאים.
לא רמאים ולא רומאים ולא שקרנים ולא...
שום דבר, הכל עבודת השם.
אבל אם יש איזשהם מנהגים שונים ממה שאתה רגיל, תתנהג לפי המקום.
צריך גם דוגמה אפילו ככה פשוטה.
יש תשובה,
שכותב אותה הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה,
בשו״ת יחווה דעת.
בן אדם שהולך למקום,
וששם עומדים בקדיש.
מכירים את המנהגים?
זה בדרך כלל אצל ספרדים,
כשאדם
הגיע לקדיש והוא יושב, טפסו יושב ויושב,
טפסו עומד ועומד.
ואיך שהתחילו את הקדיש, ככה אתה נשאר.
אם עמדת, אתה תמשיך לעמוד, אם אתה יושב, אתה יכול להמשיך לשבת.
אצל אשכנזים זה לא ככה.
אשכנזים בקדיש עומדים,
כי זה דבר שצריך עשרה, דבר שצריך קדושה.
כן, רגילים לעמוד.
ספרדי הולך לבית כנסת אשכנזי, מה הוא עושה?
אם הוא ימשיך לשבת,
מה יגידו? מה, הוא לא עומד בקדיש, כולם עומדים?
זה בדיוק מה שמתכוון פה הפה ליועץ.
אבל
אם הוא עמד, אז הוא עומד כאנשי המקום.
קרה משהו אם הוא עמד? לא. אבל גם אם הוא היה בבית כנסת ספרדי והתחילו את הקדיש והוא בעמידה, אז גם היו אומרים לו,
בסדר, אתה עומד, תמשיך לעמוד.
ולכן, ספרדי שהלך בבית כנסת אשכנזי,
תעמוד בקדיש.
אבל אשכנזי שהלך לבית כנסת ספרדי,
מה הוא יעשה כשמתחיל קדיש?
ימשיך לשבת כמו כולם או שיעמוד?
אין בעיה שיעמוד.
למה?
כי יכול להיות שפתאום כשהתחילו את הקדיש הוא נעמד, ומי שנעמד כשהתחילו קדיש ממשיך לעמוד, גם אצל ספרדים.
אין פה לא תתגודדו, הוא נוהג כמנהג המקום.
אבל כשיש קדיש הוא עומד. אין בעיה עם זה.
דוגמה שאנחנו רואים לפעמים,
כן, דוגמה שקשורה אלינו.
שלושת השבועות לא מסתפרים.
מי לא מסתפר ולא מתגלח אצל אשכנזים?
אתה נמצא בסביבה של הרבה אשכנזים.
כאס ספרדי, השבוע שחל בו, תשעת הימים, תעלה בו מנהגים.
אבל מה אכפת לך אם כולם לא מתגלחים וגם אתה לא תתגלח?
אל תהיה שמח בין העצובים.
הרי כל העניין שלא מתגלחים זה בגלל חורבן בית המקדש.
אתה הולך למה שנקרא מחולף מעולב, מצוחצח מגולח,
וכולם הולכים כאבלים, שמח בין האבלים.
אסור לפרוש מדרכי ציבור. זה מה שהרמב״ם אומר.
שמח בשמחתם, עצוב בעצבותם. מי שמצטער ובוכה על חורבן ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה. תהיה שותף עם הציבור.
כשכל הציבור שמח,
תשמח גם אתה. כשכל הציבור עצוב,
אתה צריך להיות יחד עם הציבור.
כמובן
שמדובר פה על מקרים, כמו שאומר פה הפלא יועץ, אילכה נדנוד איסור. אם אין פה אפילו שמץ נדנוד
של איסור.
שכיחה הן שחסרי מדע שאינם בתורה ולא בדרך ארץ.
יש אנשים
והם לא מבינים מה טוב, מה לא טוב.
כשהולכים אצל חולה אשר נפש אנשי ביתו עגומה עליו,
והם מרבים שם דברי צחוק וקלות ראש.
כולם שם עצובים והם קלות ראש וצחוק, נכון.
יש היום מה שנקרא ליצנים רפואיים.
כן, אם החולה הוא במראה שחורה כי יש לו בעיה,
אתה יכול לבוא ולהוציא אותו על ידי זה שהנפש שלו תהיה יותר שמחה, ואז הוא יהיה יותר בריא. אבל או להגיע למקום שאנשים נמצאים במצב מסוים, ופתאום אתה מתנהג כאילו אתה לא קשור לאנשי המקום.
וכן בהולכם לבית קברות, אשר קרובי המת שם עוניינים ומצטערים בצער ומתחולל.
והעוסקים בקבורה מרבים שם באכילה ושתהיה ושחק וקלות ראש.
מספרים בדיחות, אחוקים, חיבוקים, הולכים לבית קברות, במקום להיות בלוויה עם ראש ברצפה עצבים,
כמו שצריך להיות עצובים.
פתאום כולם מחרו חיקים חיבוקים, אין דבר כזה, לא לוחצים יד, ברור שלא מתחבקים,
לא מתנשקים, לא נותנים צ'פחות
בבית קברות. בבית קברות זה מקום של פירוד, הנפש נפרדה מהגוף.
לפעמים אתה רואה דברים,
כמו שאומר הפלוייט, לא קשור פה לעניין,
עכשיו פה עצובים. פה אפשר להוריד דמעות.
זה תפקיד המספיד, שיגרום לאנשים להוריד דמעות. לא שאנשים יתחילו פה עכשיו
להתחבר זה לזה באיזשהו חיבוק וכולי. לא מתאים, לא שייך.
ואלה מפה מרימים כל ששון וכל שמחה, שהם ארעות ועוללות, שמחה של רשות, ולא ידעו טועה רוח בינה,
כי עושה אליהם כקוצים בעיניהם וכסיקים בצדיהם של המצטערים,
ומוסיף צערם והיגונם והלכתם ויחרקושי.
אומר גלה בפומה יהודאין שלומר,
כן, רגילים אנשים לומר, מפני שיש לו רעש שיבכה,
מי שיש לו טובה שישמח,
ולא נאה, ולא יאה כן לנו עם ישראל.
ההוא שיבכה, אני, אין לי צרה, הוא עכשיו בלוויה, אני בסך הכל באתי,
חבר שלו באתי, הוא בצער, אני יכול להמשיך לשמוח,
צריך לדבר בדיחות, לדבר בפלאפון כרגיל,
הכל זה, מה לי, הוא שם ואני פה.
כי אנשים אחים אנחנו, כאיש אחד, כגוף אחד.
כמו שיש מכה ברגל מרגיש הצער כל הגוף,
כך היא חובתנו וכך נאה לנו.
כשיש צער למישהו, כולנו משתתפים בצערו.
ממילא כשתהיה שמחה למישהו,
כולנו משתתפים בשמחתו, שכולנו נרגיש ויכאב ליבנו על צער כל אחד מישראל,
ונשמח ויהיה שמחה על איש אחד.
על כל פנים,
אף אם לא ייכאב לבבו אורח ערה,
בן אדם,
הוא לא מצטער עם החבר שלו, לפחות דרך ארץ,
להראות עצרות וצער,
למען תהיה חצי נחמה ליושב בצער, ברורותו שמצטערים בצרתו.
וכן אין ראוי לאדם להגיד עוצמו וצרתו בביא הילולה.
הגיעה לחתונה, אמר בשבילי נפתור לפני שבועיים, חבר שלי זה, מה עכשיו אתה מתחיל לספר את הצרות שלך?
פה נמצאים בחתונה, אתה נמצא בחתונה, אשמח עם כולם.
אתה רוצה לספר את הצרות, לך למקום שיש צרות.
במקום שמחה ובעידן חדווה. אלא יסתיר מאוד צרתו,
אשמח עם השמחים.
אם לא בלב, לפנים.
לפחות אם לא בלב, אז לפנים, להראות
החוצה שיש פה שמחה.
זה דרכם של אנשים חכמים ונבונים.
כשאנשים נמצאים בשמחה, תהיה יחד איתם, אל תוריד להם את השמחה. כשאנשים מצבים, אל תראה להם שאתה במקום אחר.
אתה כל היום בשמחה.
נכון שאתה בשמחה, עכשיו פה יש עצבות.
אם יש פה עצבות,
תשתתף עם הציבור, עם האנשים,
במקום שהם נמצאים.
בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו תמיד.
תשתתף עם האנשים, כשכולם יהיו בשמחה,
נזכה גם אנחנו, כולנו, להיות כל הזמן בשמחה.
נזכה לי גאולה שלמה בבניין בית המקדש, במהרה בימינו העולם. כל טוב. שלום.
