שלום, אנחנו בערכיו, פינותיו,
אנציקלופדיה, ושני כרכים. אצלי זה כרך אחד, יש כאלה שאצלם זה שני כרכים.
פלא יועץ, ממש פלא של עצות.
הערך שנדבר עליו היום זה דאגה.
יש דאגות, אנשים חיים בדאגות כל הזמן, מה יהיה, מה לא יהיה.
סליחה, אני לא מבין, מה אתה לא יודע שיש הקדוש ברוך הוא בעולם?
שאתה יודע לעשות מה שאתה יכול,
ולא הולך המלאכה לגמור.
הקדוש ברוך הוא,
מסדר את העניינים.
תדאג, לא, אל תדאג.
תעבוד על זה שלא תהיה לך דאגה, אבל אתה כל הזמן בפעולה.
אומר לנו הרב פליועץ,
כתוב במשלי,
דאגה בלב איש ישיחנה.
מה זה ישיחנה?
כאשר רבותינו זל ביומה ישיחנה מדעתו,
או ישיחנה לאחרים.
ישיחנה בסמך, כי כתוב בסין.
דאגה בלב איש ישיחנה כתוב בסין.
אבל ישיחנה מדעתו או ישיחנה לאחרים. למה? כי שניהם מורידים את זה מהראש שלו. כשאדם יש לו דאגות,
הוא יושב בתוך איזו בועה שהוא לא יודע איך לצאת ומה לצאת,
יש שתי אפשרויות. א', תוציא את זה מהראש.
יש הקדוש ברוך הוא, כשברוך הוא מביא הכל בסוף לטובה, כל מה שקורה בעולם,
גזל.
גם זה לטובה.
או תשיחנה לאחרים, תדבר עם האחרים. ברגע שאדם מדבר עם מישהו על דאגה שיש לו,
ברור שזה שלידו,
הוא ייתן לו את האפשרות
להוריד את המועקה. עצם הסיפור זה כבר הורדת מועקה,
וגם חברו, אם איזה חבר שלו באמת מקשיב לו, אז הוא יעזור לו קצת.
ותרוויו יתנאו. שני הדברים קיימים, גם
ישיחנה מדעתו וגם ישיחנה לחברו.
שבתחילה השתדל להשיחה מדעתו במחשבות טהוריות וטענות מספיקות
שיש ויש כדי לדחות את הדאגה.
ואם לא יוכל להשיח מדעתו, ישיחנה לאחרים, דהיינו תמידי חכמים, אנשי מדע,
שידעו לתקנו בעצה טובה.
וידברו לו דברים המבטלים הדאגה ומיישבים את הלב. כי כבר אמר החכם,
העבר אין במראה המוסר.
העבר אין, העתיד עדיין, דאגה מן האין.
גום שתי עין. יפה, תראו, הפלא יועץ יש לו גם
מתוך ספר מראה המוסר.
עבר כבר היה, אז מה אתה מוכר על מה שהיה? מה שהיה היה.
עכשיו
אנחנו אומרים לחבר'ה האחרים, לה פתמת, מה שהיה היה מת.
עכשיו העתיד עוד לא היה.
והעתיד עוד לא היה, אתה יכול לתקן, לשפר, לארגן,
שהעתיד יהיה יותר טוב.
וממילא, אם העתיד עוד לא היה ואתה יכול לתקן אותו, והעבר כבר עבר,
אז מי נהיה לך דאגות? למה הדאגות?
לכן, שתה קצת יין, תרגיע.
לא, אנחנו לא בעד שאנשים ישתכרו וזה, כן. הדיבה נשמח, יין נשמח
לבב אנוש.
שאם הדבר כבר עבר, מה יועיל בדאגה?
האם הוא יוכל להשיבו?
ולא ידע אילו רעת הרעה שהראה לו,
אלא שהוא יוסיף רעת הדאגה וחיי צער, יסיחנה מדעתו.
ואם הוא דבר שעתיד להיות, אם יש תקנה, יעשה התקנה.
ואם אין תקנה, מה יועיל בדאגה?
יבטח בשם ה' וישען בלא קו.
זה כלל גדול להסיר הדאגה.
ביטחון באשם.
ואז באמת,
יש גם ערך, עמדת הביטחון.
גם זה צריך ללמוד.
מתי זה ביטחון מהשם, מתי זה בטלנות.
יש בטלנים שחושבים שזה ביטחון.
לא נכון.
ועוד כלל אחר,
שיחשוב ויאמין באמונה שלמה
שאין דבר רע יורד מלשמיים.
וכל דאבד רחמנה לטו עבד.
לטובת הנפש או לטובת הגוף. ולא תמיד אנחנו משייכים אחד לשני.
וכל מה שנראה לעיניים שהוא ראה, אלוקים חשבה לטובה.
לפעמים נגלה לאדם ואומר אותך כי אני עניתני ותהיי לי לישועה.
כן, עניתני, עשית אותי עני, ותהיי לי לישועה.
ולפעמים נשאר נסתר שהקדוש ברוך הוא רוצה לייסרו כדי להצילו ממוות ולהציל נפשו מרדת שעה אחת.
אם כן דאגה מנין, למה זה דומה?
מי שהתחייב מיתה למלכות
ובחמלת המלך עליו
נתרצה לתת לו קצת מכות על הרגליו,
כן?
או בכך יתביאו לו קצת פרוטות.
שבוודאי יקבל דינו בשמחה ויהודה וישבח למלך. אתה יודע מה היה צריך להיות? אתה יודע על חשבון מה הדברים מגיעים? לא.
אז הם קצת נגע בכיס,
איסורים קצת, נטג קצת מכות ברגליים.
ברוך השם, הכל טוב, הקדוש ברוך הוא,
איסורים ממרקים,
ברוך הבא איסור.
כן, הדבר הזה שאמרו רבותינו זל בפסחים על פסוק הודו לה' כי טוב,
שגובה חובתו של אדם בטובתו.
נשברץ לו חיטו ונשפך ינום את התרנגולתו,
קדומה מקצת הנפש ככל הנפש.
וגברו רחמי האל שגם מה שנוטל,
משלא הוא נוטל, הרי מי הביא לך? הוא לקח.
הלא, מה זה דומה?
למלך שאומר לבעל חוב שלו, כל העם יודעים שחוב שאדם חייב למלך,
אי אפשר להיות בטל.
אבל עשה זאת הפך, קח לך כיס של זהב,
קח כיס של זהובים,
תשלם את אישיך שאתה חייב להיוותר בניך, תחיו בנותה.
לוותר על החוב אי אפשר.
קח פה בצד איזה כסף, לך תשלם את החוב בבנק.
למה? כי מס הכנסה רוצה אותך, יש לך הוצאה לפועל. מה אתה רוצה שתבטל הוצאה לפועל? לא.
קח את הכסף, תשלם בהוצאה לפועל, מכניס מכיס אחד, יוצא מכיס שני. זה תפקידו של מלך.
היש חכם מתוק מזה?
כן, הקדוש ברוך הוא גובה חובתו של אדם בטובתו, שנותן לו ונותן וחוזר,
ונותן כהנה וכהנה, המקום ממלא חסרונו וסרח העודף.
ועדיין נשאר לו בצד עוד.
השם מוריש ומעשיר, ומכה ומחץ מכתו ירפה,
וממית ומחיה באופן שאפילו על המיתה אין לדאוג עליה,
שאין השם המיט את האדם לרעתו,
אלא לטובתו, ולא נתקנו עלילות.
ואם לפני השם יתברך הגון לפנינו, לא כל שכן.
אם לפני השם זה טוב, לפנינו לא כל שכן.
אין לנו אלא לומר השם הטוב בעיניו לנחת רוח לפני כיסא כבודו הוא יעשה,
ועליו לקבל הכל ברצון ובשמחה.
וזו אחת העבודות הקשות ביותר שיש לאדם,
לקבל גם מה שנראה לו שהוא לא טוב בשמחה,
כי זה רצון השם בסופו של דבר. כמובן,
לא דיברנו על בטלנות,
לא דיברנו על אנשים שלא עושים כלום ואומרים למה יש להם צרות,
לא דיברנו על אנשים שנוסעים באור אדום
ושואלים למה התנגשו במכונית.
אין דברים כאלה.
תעשה אתה את כל ההשתדלות שלך,
ומה שהגיע,
לא עליך המלאכה לגמור,
ומצד שני אתה בין חורין להיבטל ממנה.
הקדוש ברוך הוא הטוב בעיניו יעשה.
כל טוב.
שלום.
