שלום, אנחנו שוב בדברי הרב פלא יועץ.
חברנו ערכים מיוחדים, ספר פלא באמת,
דברים מאלפים שלא תמיד אנחנו חייבים מבינים
איך הוא חיבר את הכל והביא אותם בצורה כל כך יפה
שאנחנו יכולים להפיק ממנה יראת שמיים גדולה.
גרסה,
מה זה גרסה?
לגרוס.
אומר הרב פלא יועץ,
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה במסכת שבת תסג,
לגרוס אנש והדר לסבר.
קודם כל תגרוס,
אחר כך תוציא סברות.
וכתוב בש״ס בעירובין, דף מ״ח, אמר רב פאפה
היא דייקנה להגרסנה.
מה פירוש?
אם דייקנה אנחנו לא גורסים.
הנה כי כן, אין ראוי לתלמיד חכם
שיוציא כל ימיו בעיון פלפול וחידוד.
אלא יקבע עיתים בכל יום ללמוד בעיון כפי כוחו,
ש״ס או פוסקים,
ושאר היום בפני עצמו ללמוד בקיאות ש״ס ופוסקים.
תמיד חכם נמדד בהיקף גם, לא רק בפלפול.
אי אפשר להתפלפל, כמו שעושים בישיבות לפעמים.
נגיד עכשיו,
זמן חורף,
שנה מעוברת,
חצי שנה, חמישה חודשים,
מה אתה עושה איתם?
14 דף למדתי גמרא, חלק חלק בעיון, בקושי 12 דף.
זה חשוב, מה בשאר הזמן?
תלמד בעיון איזה זמן ויום, שאר הזמן בבקיאות, באופן
שתהיה ידו בכל ויהיה בקיא בכל הדינים.
ומה גם שבמקום להוציא הזמן להיין ולפלפל בדברי האחרונים, לבנות ולנטוץ,
לכתוב עליהם במידי דא דלא נפקא מינא מידי,
זאת להוציא כל מיני פלפולים שלא יוצא מהם שום דבר.
לא, אין נפקא מינא מהם.
לעניין הלכה למעשה,
יותר טוב שיתעסק באותם העיתים ללמוד בקיאות,
להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד,
לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך.
צריך, אתה צריך לדעת בעיון את הדברים,
אבל זה לא עיסוק יומי כל היום,
זה עיסוק של כמה שעות ביום.
שער הזמן, בקיאות,
להתחיל להרכיב את המערכת,
או כמה נקודות קטנות,
לבנות מערכת של ידיעה.
זאת תורת האדם
הלומד תורה לשמה,
וכל לימודו אפילו כשלומד בעיון ופלפול,
יהיה בגרסה בפה.
כי גדול מעלת כל תורה ואותיות פורחות, והכל עולה ובונה בשמיים על היותיו.
ומי שכשהוא לומד יושב בדד וידהום,
יאבד טובה הרבה.
צריכים ללמוד להוציא בקול, לשמוע באוזניים.
ואם כשלומד נראה שיש טעות בספר, לא ימהר להגיע לספר ראשונות הגרסה. מכירים את זה? יש כאלה ישר, כל דבר ישר מתקנים.
אם מתקנים, גם אם מתקנים אחרי לימוד טוב, בצד.
אולי מה שאתה תיקנת זה טעות.
אה, אני מתקן, זה לא טעות. עזוב.
וזה שעשה כן טעה.
לפעמים כן, לפעמים לא.
תציין בצד, אל תמחק לחלוטין.
כי כמה פעמים האדם כוזב, וסובר שהספר טועה.
אבל באמת דעתו הוא הטועה.
ולתותא שמענו מרבנן קדישי, שהיה דמרבה להגיע בספרים,
תקצץ בר מינן.
אלא אם אחר עיון רב נראה לו הדבר ברור שיש את האות, אז מצווה כעביד להרים מכשול ולכתוב בגיליון הספר,
בצד.
נראה שצריך לומר כך,
זהו דרך ישרה, כל שהיא תפארת לאורסיה,
תפארת לו מן האדם.
גרסה מחויבת, אני צריך להקיף תורה,
בכל תחום של תורה.
לעיין בלימוד מרה בוודאי,
אבל לא לעשות את זה כל היום,
חלק מהיום.
בעזרת השם שנזכה להגדיל תורה ולאדירה.
כל טוב, שלום.
