היום אנחנו שוב עם הפלא יועץ,
שיועץ לנו עצות פלאיות
בערך בטלה.
טוב, אתם יודעים, לפעמים אנשים רוצים לשבת,
פשש, נסתלבט,
צריך לפעמים,
צריך להונוח טיפה, מנוחת הנפש.
השאלה היא איך אדם מתייחס למציאות החיים שלו מול עשייה, מול אי-עשייה.
אומר הפלא יועץ,
בטלה היא רעה חולה.
לא טיפה מנוחת הנפש, בטלנות, שימה.
היושב בת-אל בשם ליצן יקרא,
שהוא מתלוצץ על גודל שכר התורה.
בדומה למי שאומרים לו, תמנה זהובים מאוצר המלך,
כל מה שתמנה יהיה שלך.
הוא מתלוצץ על הזהובים, הוא מתרצה להיות יושב בת-אל.
בוא, בוא, ספור כסף, מה שאתה סופר יהיה שלך.
עזוב אותי מלספור, אתה יודע.
מה זה לספור?
מזכיר לי את המורשת לב כיתה א',
והיותר שכר גדול שיש בתורה שעושה נחת רוח ליוצרו.
ומי שאינו חושש לעשות נחת רוח ליוצרו, הרי זה בכלל כל שלו חס על כבוד קונו.
זאת אומרת, זה לא רק שהוא לא עושה דברים טובים,
אלא אתה מזלזל באפשרות שניתנה לך לעשות טוב.
וזה הזלזול הזה הוא פי כמה יותר חמור מאשר אי עשיית הטוב.
שאמרו חז״ל בחגיגה
שראוי לו שלא בעל העולם,
חס ושלום.
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה,
ואוי ואבוי ולבבות יחרבו מרות ברע, איך נעשה כהיתר עוון ביטול תורה.
ולא די לנו שהגלות והעניות לא הניחו מידה טובה לישראל.
הרוב הימים ועלילות אנו טרודים בעסקנו להביא טרף לביתנו ובשאר צורכי גופנו.
כאילו אדם לעמלי ולעד להיות עמל כל צהל צורכי גופו. בשביל זה נולדנו, זה אמצעי.
טוב, בפרט בגלות, בארץ ישראל עוד אנחנו אומרים שינוי, שינוי פאזה.
יש אידיאלים גם בעבודה, יש ערכים בעבודה.
קיום הארץ, קימום הארץ, קידום הארץ,
כל זה עבודת השם.
אז יש לנו ערך
של עבודה.
חוץ לארץ הכל זה בשביל פרנסה.
נו, אז למה שנעבוד כל הזמן לפרנסה?
ועבודת השם, מה יהיה עליה?
אז ברור, גם פה בארץ ישראל, כן, אנחנו צריכים לפתח,
אבל בעיקר לפתח את המציאות הערכית והרוחנית שלנו.
לכן,
מגבירים לימוד תורה, מגבירים
נושא של לימוד,
כן, עבודת השם, קרבת אלוקים לטוב.
זה מה שיש.
והיה ראוי לנו שכאשר נמצא התפנוי ללמוד ולשמוע בלימודים,
נחזיק בה בשתי ידיים לעשות בהחד רצוח ליוצרנו.
ברוך השם, היום יש סוגי עבודות שאתה יכול, תוך כדי עבודה, לשמוע שיעורי תורה
ונסיעה בדרך.
כמובן שלא על חשבון העבודה.
כי זה חלקנו מכל עמלינו.
ואנחנו החטאים בנפשתנו אפילו בשבתות ומועדים, בוחרים לשבת בשווקים או ברחובות,
טיולים, הלוך חזור, רחובות מסוימים.
עוסקים בטיול או בשיחה בטלה,
ובלילות החורף הארוכים עושים שמחת מרעות ושחוק וקלות ראש,
לא לעסוק בתואר, ללכת לצאת תלמיד חכם,
לשמוע בלימודים.
אוי לנו מיום הדין או מיום התוכחה.
אחים ורעים חזקו ונתחזק,
ונחוס על כבוד קוננו ועל נפשנו.
זה לא רק הצד הפרטי שלנו, זה כבוד השם.
ולא נאבד עצמנו לדעת. לכו ונשובה אל השם,
ולא נאבד בין הזמן יקר הערך אפילו רגע.
כי נאמין באמונה השלמה, כי על הכל יביא במשפט.
אפילו הזמן מועד כדי בליאת הרוק.
כמו שאמרו על הפסוק באיוב, לא תרפני עד בלעי רוכי,
ועל ישענו יצול ובמשעות שב ומדוחים.
והשם אלוקים יעזור לנו.
כל מטרתנו, כל עבודתנו, כל ענייננו בעולמנו,
קרבת אלוקים לטוב, להגדיל ולהגביר שם שמיים בערבית.
נכון, יש לנו עוד כמה דברים לעשות.
פעם אמרתי למישהו, תעשה עסקה עם הקדוש ברוך הוא. אתה עובד היום תשע שעות, מרוויח סכום מסוים,
תגיד לקדוש ברוך הוא, תן לי את אותו סכום.
כן, מספיק למשפחה.
בשבע שעות, שעתיים אני אלמד.
עובד, עובד. אבל,
רבי, פעם אחת אתה תלך לעשות איזשהו סידור על חשבון הלימודים,
תעשה על חשבון העבודה.
חשבו על הלימודים, אז זהו, התבטא לעסק.
צריך מאוד מאוד לשים לב לעניין.
כמה שיותר לימוד,
כמה שיותר הגדלת שם שמיים,
בעזרת השם שנזכה.
כל טוב.
שלום.
