כן אפשר להתחיל אנחנו בזום אנחנו ביוטיוב אנחנו בהכל אנחנו בזום וגם ביוטיוב
יופי
טוב רבותיי שלום אני מבקש להקדיש את השיעור הזה לרפואת כל חולי ערון ישראל
ולרפואת אבי מורי
אשר בן חנה שעובר לזהריך רפואי אפשר
טוב,
שומע, מתן,
אנחנו, כשהייתי קטן, היה לי חלום,
אבא שלי, כשהוא היה
בגיל 22, משהו כזה,
אז הוא נלחם פה בירושלים,
בתוך ששתי הימים,
צנחנים,
חברת הכותי,
עדות 66. וכשגדלתי,
נשמע את עצמי לבאסה שנולדתי אחרי המאורעות הגדולים,
אבל לא נולדתי בקונטינה, במחתרות, בששת הימים.
מה נשאר לנו כבר לעשות?
הלכנו הקטנים אחרי שכבר הקימו את המדינה.
זה נראה שכאילו פספסתם את הרכבת, נכון?
באיזשהו מקום.
ולאט לאט הבנתי שנכון,
יש מאורעות שהן מאורעות גדולים והן באמת סדרי גודל עצומים.
אבל כמו בתרופה הומאופתית, אתה יכול לקחת
את הסוג של המאורע הזה,
אתה יכול לקחת את הסוג של המהוואה הזה,
זה לא יהיה באותו סדר גודל, אבל זה יהיה
זה יהיה מאותו מין, מאותו עניין.
לכבוש את ירושלים כבר אי אפשר,
אבל לבנות אותה אפשר, אפשר לבנות אותה
בבניינים, אפשר לבנות אותה לזה שאתה בונה תודעה ירושלמית.
מה זה
תודעה ירושלמית?
כשאדם מבין מה הייעוד שלו, ומה השליחות שלו, ומה ההחלטה של עם ישראל. יש תודעה תל אביבית מקסימה של העיר העברית הראשונה ובניין הארץ וכולי, ויש תודעה ירושלמית, שזה מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
בדרך כלל כאן היום עברתי בבנייני האומה,
הוציאו משם מהאדמה
צלעים ענקיים, אבנים ענקיות, כמו האבנים של הכותל.
זה הוציאו מהאדמה או שהוביאו לשם?
כן, אבל זה כזה, זה מסותק כזה.
אבני ענק, בגודל של הכותל, ממש.
נכיר את שכונות שם.
אז כל האבן כזאתי זה סלע.
סלע כזה, זה מספר איזשהו ספר. -כל ההקדמה הזאת, אני אומר, כהקדמה לפרשה שלנו,
שאני חושב שאנחנו בעצם פוגשים את משה רבנו. עכשיו, משה רבנו מהר מאוד, מהר, מהר מאוד, אנחנו נפגוש אותו, מה שאומרים, באנגלית דיגטרית, בסדר?
מה קטע יור, מה קטע זה מורי.
כמובן, נותן תורה מהר סיני,
ואחר כך, לאורך כל סכומי שמות ויקרא במדבר,
בוא נגיד ככה, בשלב מסוים, כבר לא נוכל להסתכל על פעמים של משה רבנו מרוב גודל.
כן, משה רבנו, מה יש לדבר עליו? אנחנו היום ב...
ג'רם, היי.
השיעור הזה, ג'רמי, זה שיעור... כן, כן.
שיעור בשבילך, כאילו כשהכנת את השיעור, חשבתי עליהם.
אז משה רבנו,
הוא מראה לו מאוד, כאילו זה קורה, הוא כבר די בספר סוף פרשת שמות,
הוא מתחיל להתעסק עם עניינים של בילטרליים, עם מלכים ועם זה ועם חוקי שם.
והיום זה היה כף טבת, זה היורצייט של הרמב״ם, אז ממשה עד משה לא קם כמשה.
ענקיות.
ובכל זאת יש לזה רגע ראשוני ששם הכל התחיל.
שרבנו התחיל בצעד קטן, האדם, צעד גדול, התחיל באיזשהו נקודה.
ואם נזקק את הנקודה הזאת,
שממנה בעצם
הקבוצה ברוך הוא בחר במשה רבנו להיות גואל, זה היה הדמות של הגואל.
משה רבנו הוא גואל ראשון
והוא גואל אחרון, נכון?
ממשה עד משה לא קם כמשה. אומרים שגם משיח
יהיה משה. מה ההבדל בין משיח למשה בגימטריה?
משה בגימטריה כמה זה?
345. משיח בגימטריה כמה זה?
358. נכון?
טוב.
מ-45 ל-58 זה?
חמישים ושמונה?
שלוש עשרה.
שלוש עשרה.
חמשים ושמונה.
45 to 58. שלוש עשרה, אז אומרים שמשיח יהיה משה עם אהבה.
משה קלוס אהבה, זה משיח.
משה רבנו גם, משה רבנו גם אוהב את ישראל, משה רבנו גם בגלל זה צריך ללמד תורה.
כשהרב בא וללמד תורה, פי הוא צריך לתת בראש.
בא, אתם לומדים, תלמוד קשיבים, שמעו נא המורים.
משיח יהיה משה
קלוס אהבה.
אותנו מעניין ישי הרגע הנקודה הזאת המזוקקת
שבה משה רבנו נהיה גואל ואז יכול מאוד להיות
כמו שפתחנו
משה רבנו אנחנו לא נהיה
אבל האם אנחנו מסוגלים להיות גואלים
להיות גואל כמו משה רבנו
כמו
או להיות משה אבל כמו מאותו סיב מאותו מין מאותה פעולה
אם עושים את הפעולה הזאת אני בעצם עושה פעולה של גאולה
זה מה שננסה לברר היום בשיעור בנכס הפרשה, כי ציווה אותנו לאמור הזקן
לחיות עם הזמן. הזמן הוא פרשת השבוע,
ואנחנו רוצים בפרשה הזאת לנסות להיות גואלים.
להיות גואל אולי,
אז אנחנו נפנה גם אלינו כאן.
איך נעשים גואלים?
איך נהיים גואלים?
זה נושא תקיפת המוח של הערבי חברי.
הנה הפסוקים.
ומשה היה רואה את צאן יתרו, כהן חותמו, כהן מדיין, וינהג את הצאן לאחר המדבר ועבור להר האלוהים, חורבה.
ויירה מלאך אדוני אליו בלבט אש מתוך הסנה.
ויאר, והנה הסנה בוער באש והסנה.
ויאר במשה אסור ענה ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא ייבר הסנה.
ויאר אדוני קיסר לראות, ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה ויאמר הניהו. אני רק רוצה לומר, ברמת הפשט של הפסוקים.
משה רבנו רואה את הסנה, ודאי.
כך כתוב, סמך, דגושה, עם שווה נא, זה פעמיים דגש.
זה גם, גם אם לא היה דגש בסמך,
הייתה קורא את זה בתור שווה נא, סנה,
אבל יש לך גם סמך דגושה,
וגם שכל שווה בראש מילה הוא שווה נא.
סנה.
סנה.
אז
סנה.
זהו.
עכשיו, מה זה,
מה זה סנה? סנה, מה זה?
זה שיח קוצים, ירנו קקטוס.
עכשיו בוא נגיד שאתה רואה, זה לא איזה ארז בלבנון בוער ביערי ירושלים, וואו, תראה את השריפה.
יש שם איזה מישהו הדליק קופסת טונה ועושה ברמה הזאת, זה קטן מאוד,
זה קוץ, זה קוץ, זה שיח קוצני, כמה יכול להיות גדול שיח קוצני?
מה?
זה מתואר איפה זה במדבר. -זה לא איזה...
אבל טיינת בסיני.
במדבר, שיח קטן זה שיח שמתגלגל שם, אתה לא... משה רבנו אומר, וואו, אסור נא ואראה את המראה הגדול הזה.
מדוע לא עיבר השם? קראתו זה מראה גדול.
טוב,
עכשיו, תראו את מה שכתוב כאן. לכחור אנחנו היינו חושבים שמשה רבנו, הקדוש ברוך הוא בחר במשה רבנו, יש לו בעלות,
אבל כתוב במפורש,
וירא אדוניי כי שר לראות ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ואומר משה ומשה ואומרים.
כלומר, הסיבה שהקדוש ברוך הוא פנה אל משה רבנו בכלל,
הייתה בגלל מה?
שהוא עלה, עצר לראות מה קורה בסנה.
זה הסיבה.
ואם הוא לא היה עוצר, הוא היה ממשיך עם הקלסים.
אז מה אתה מדבר איתו? הוא לא מדבר איתו.
כלומר, העובדה שמשה רבנו לא עצר להתבונן בסנה היא מהותית.
מה כל כך מהותי בדבר הזה?
למה זה כל כך חשוב?
זאת השאלה, מה ראש הממשלה יכול להתגלות אליו, להגיד לו, להגיד לו, הראש הממשלה צריכה להתגלות אליו לטעם ישראל.
למה צריך שהוא יעצור ויסור לראות?
תראו, המדרש אומר,
אתה מרחיב את זה.
אה, סליחה, יש כאן פסוק לזה,
הוא נשמק לי.
ויאמר, שם עליך ועל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד,
כי אין זה אין לך פסוק.
ורשי אומר, רשי עוד יותר תמוה.
רשי אומר, אסור הנא,
אסור מכאן להתקרב לשם.
סליחה שאני שואל את רשי, מה אתה בא לספר לי?
מה רשי בא להגיד?
הייתי כאן
ועברתי לשם.
מה זה הדבר הזה?
זה כמו ילדים שמשחקים בים יבשה.
כאן אסור ענק, אבל נכון, נכון.
כשרשי מפרש משהו,
רשי מפרש משהו, הכלל שיש כאן צורך, משהו שמצריך פירוש.
אז מה צריך? אסור ענק, אבל למשל אני הולך, הוא רואה משהו, אז הוא יסתכל.
מה רשי בא להגיד? אסור מכאן,
להתקרב לשם, אתם מכירים פעם היה
תכנית ילדים ברחוב סונסון?
אז פעם שם אריק ובנץ נפגשו,
ואז אריק אומר לבנץ בוא נלך לשם.
אז הם הולכים ואומרים, לא טוב, עכשיו אנחנו כאן,
רוצים להיות שם,
רוצים להיות לשם,
אז כל פעם הם מגלים שהם מגיעים לשם, הם מגלים שהם תוך כאן, ואז הם צריכים...
בסדר?
מה הרשיבה להגיד?
את התחלת פעם שאלת את עצמך על זה, ישי?
תמוה.
הנה, חידוש גדול.
המדרש טיפה מרחיב את זה,
ויאמרו משה אסור אנא בארה,
רבי יוחנן אמר,
חמש פסיעות עשה משה באותה שעה. אולי יואל, תשמע, עכשיו רבנו ראיתם איזה מקום ברחוב,
אז הוא הולך כמה קילומטרים בשביל לראות. לא!
עשה חמש צעדים, זה כל הסיפור.
באותה שעה שנאמר אסור אנא בארה,
רבי שימא מלקיש אמר, הוא אפילו לא צעד, הפך פניו והיביט.
הוא אפילו לא עשה צעדים, הוא רק הסתכל.
זה הכול.
כשנאמר וירא השם כי שר לראות,
שר, הכוונה, סידר את הראש לראות.
כיוון שהביט בו,
הקדוש ברוך הוא אמר, נאה זה לראות את ישראל.
האדם הזה,
הוא יכול להיות גואל ישראל.
מה הוא עשה?
הכל תלוי בזה. והיער השם קיסר לראות.
אמר רבי יצחק, מה הוא קיסר לראות? אמר הקדוש ברוך הוא, שר וזאף לראות בצערן של ישראל. טוב, זה כבר סיבה.
שר לראות, הכוונה, רואים על הפנים שלו את הצער
מצערתם של ישראל.
ולפיכך ראוי להיות רואה עליהם יד ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנאים.
טוב, אז אני רוצה,
אני רוצה רגע לנסות, להתחיל לענות,
לפני שאני אכנס פה לעוד קצת מקורות,
להתחיל טיפה לענות.
כמו שאמרתי לכם,
זה נראה מעשה מאוד מאוד קטן,
אבל הרבה מאוד פעמים במעשה הקטן,
כמו DNA, כמו קוד גנטי בתא, זה אומנם רק תא אחד, אבל כל הקוד הגנטי של כל הגוף
נמצא בתוך התא הזה.
מהו יסוד היות האדם גואל?
מה הופך אדם
למישהו שגואל אחרים?
מה היסוד? מה תנועת הנפש המרכזית, הנפשית?
זה מהכלליות, מההתקלות שלו.
שהוא מסוגל
לעצור רגע מהתוכניות הפרטיות שלו מעט ולהסתכל לראות מה קורה אצל הזמן.
זה הסיפור.
זה הסיפור.
עכשיו, זה קורה בגדול,
זה קורה בקטן, זה כבר הבדלי כמות,
אבל ברמת האיכות,
האם כשאתה רואה משהו שקורה וזה מפריע לך בתוכניות, יש לך תוכניות,
אתה עוצר רגע ואומר,
שנייה,
משהו קורה.
זה המפתח
להיות גואל.
פתאום עולה לי סיפור,
היום היה בירושלים רב סרן אחד,
במילואל,
שנלחם במלחמת העצמאות,
קרה לו טיפה בצבא, השתחרר ולמד היסטוריה באוניברסיטה העברית.
יום אחד היה... מחבלים עשו כאן איזה פיגוע והחליטו לעשות
פעולת נקמה נגד המחבלים האלה.
אמרו, מי יעשה, מי יעשה, מי יעשה? השם שלו עלה.
אמרו לו, קראו לו, ואמרו לו, הרב סרן, כן?
קרא לו יואב שחם, היה אז מפקד אזור ירושלים.
אמרו לו, היה כאן פיגוע, אנחנו רצו לצאת תארגן כוח, התאמנו.
והוציאו פעולת תגמול או נקמה.
אמר לו הרב סרן הזה,
אני לא יכול,
אני לומד
באוניברסיטה היסטוריה וזה תקופת מבחנים.
אמר לו אלוף משנה מישאל שחם, זה היה השם שלו, הרב סרן,
יש כאלה שלומדים היסטוריה ויש כאלה שעושים היסטוריה.
שמה,
עצר,
ביטל את המבחנים, הלך
לעשות את הפעולה, וכל השאר, היסטוריה. מי זה הרב סרן?
לא.
מפקד שלו.
אריק שרון.
זה אריק שרון.
ואחרי זה הוא הקים את המאה ואחת, ו...
אריק שרון.
האם אתה מסוגל לעצור? ובסוף זה היה הרב סרן, קראו לו פעולה, מישהו ידע שזה ייגמר בעד.
זה היה גם דברים לא טובים.
עם אלוהים?
מה? הוא היה אמין, זה עם אלוהים.
אחרי זה קראו שהפעולה הצליחה מול העתונם האלו, בוא תקיני יחידה.
שמה זה יתגלגל.
כלומר, האיכות שאנחנו מחפשים כדי להיות גואל, ולפעמים אתה תגאל בן אדם אחד,
לפעמים תגאל קבוצה, לפעמים תגאל קוץ, לא משנה מה.
אבל האם אתה מסוגל לעצור,
לשים לב למה שקורה מסביבך.
משה רבנו עוצר,
המראה הגדול הזה מקרא.
ויער השם כי שר לראות.
הקב' ברוך הוא רואה שהוא עוצר,
שהוא מוכן להפסיק רגע את התוכניות שלו בשביל, שנייה אחת תסתכל אם יש כנראה משהו, ומנהל יצוקה הוא אומר, אדם זה ראוי להיות
זה האיכות.
עכשיו רבנו גאל הרבה,
אבל כל אחד מאיתנו יכול לגאול,
להיכנס למקום הזה ולהיות אחד שגואל את המציאות.
תראו מה אומר,
נדלג רגע על השעריר של זה,
נדלך רגע לרבי נחמן.
משה רבנו זכה לסוד חנוכה.
הקשר בין משה רבנו לחנוכה.
מה היה בחנוכה?
אם זה נמצא לנו בחנוכה.
חמישה אחים שהחליטו
לעצור את החיים שלהם.
כאילו, לא להתרגל ולא זה, אלא לשנות.
על ידי זה שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן ליבו עליהם להסתכל בצער.
כי הוא היה רחמן,
ובעיקר צערת ישראל, לא המעשה של
רבונות,
ועל כן ביקש עליהם ספק על חנוכת בית, וזהו תלמיד שיקום כל הבחינות.
וזהו חנוכה, חנוכה, עין וקפה, כסלו,
כי כסלו ואותיות, וירא השם כשר לראות.
אפשר להגיד שרבי נחמן אומר כאן איזה פירוש קונספירטיבי,
שכשאנחנו נתקלים, יש עניין להסתכל על נרות חנוכה בחנוכה,
אנחנו בעצם מבקשים מהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא, תעזור לי לראות כל השנה
את מי שנמצא במצוקה, את מי שקשה לו,
את מי שרגע הפנים שלו לא מהירות,
תעזור לי רגע להפסיק מהתוכניות של עצמי ולעצור את ה... ואני אומר לכם,
זה ניסיון קשה.
סיפור,
סיפור.
ולכן הוא אומר, חנוכה הוא היה על השם כיסא לראות,
אנחנו מבקשים בחנוכה, כשמסתכלים על העברות,
תעזור לי להיות.
אז שים לב לרגע.
לפני כמה זמן
הלכתי ללמוד עם הבן שלי ביום חמישי בלילה,
ללמוד בישיבה, והוא הלכתי ללמוד איתו.
עבדנו בזה, ולסיום הלימוד לקחנו את האימה אוטו לפנימה.
לא, זה שתי המיטות, זה לא איזה... אבל נסענו ביחד.
עכשיו כבר היה עוד עשרה מחצי בלילה, אחת עשרה בלילה, לא יודע כמה היה.
סוף היום, חמישי, אני כבר רוצה גם לחזור הביתה.
ואז הוא ככה, צריך לספר לי שאלו, זה משהו, זה חבר, זה משהו, כאילו,
אז התוכנית אומרת, אוקיי, כאילו,
עמדנו, ישבנו, חברו אותה, סבבה,
אז כאילו,
כאילו, התוכנית אומרת, קדימה, תתקדם.
אבל פתאום אמרתי לעצמי, תקשיב, משהו קורה כאן,
מתפתחת פה שיחה,
כאילו,
רשמתי אחורה, עוד טענה עם העגל, קיבלתי את האוטו,
חברי,
התחלנו דיבור,
אתה יודע איפה, עליהם הרי לא נפתח את הלוכף על כפתור, הוא נפתח כשהוא נפתח.
הקב'ה עזר לי לראות
שעכשיו יש פתיחת הלב.
אנחנו דיברנו שיחה,
לא קצרה, לא יודע כמה זה היה,
אחרי השיחה נפרדנו,
ודאחד מבנה הוא שולח לי הודעה,
וזה היה משהו מוכן,
שמעתי לעצמי, כמו שראיתי את זה, יכולתי גם לראות את זה.
אני מפספס את זה, ומי יודע כמה דברים אני לא רואה ואני מחספס את זה.
וזה מה שקרה עכשיו בין האבא לבן,
רוצים לספר לכם?
זה גאולה.
זה לגאול את הרגע, זה לגאול את המצוקה שהייתה לגבי באותו רגע בלב,
זה לגאול את הסיטואציה, זה גאולה.
גאולה לא חייבת להיות רק,
וואו!
אם תראו איך נקרא לזה, גאולה גם כתב.
עונה למישהו, מתייחס אליו, ומחייך ומאיר לו פנים, ואתה שם לב שהוא.
גם כן גאלת אותו.
הוכחה לדבר הזה.
מאיפה מתחילה ישועתו של יוסף הצדיק?
מאיפה מתחילה הישועה שלו?
גאולה של יוסף, מה היא מתחילה?
חלום.
איזה חלום, של מי?
של מי?
להכין.
לא, זה משם מתחילה הירידה שלו, יורד, יורד, יורד, יורד, הוא מגיע עד בית האסירות.
ואז הוא יוצא מבית האסירות.
מה מתחיל את הגאולה שלו?
רואים את החלומות נכונות, זה קוראים לו ל... אבל איך קראו לו? בגלל מה?
מי מכיר אותו שיודע לפתור חלומות?
שר המשקיעים ושר האופי, בגלל שהוא פתר להם את החלומות,
אבל אנחנו נותן להם את החלומות. מאיפה הוא יודע שהם חלמו חלומות?
מאיפה הוא יודע שהם חלמו חלומות?
הוא ראה את הערבים כבר.
מה הוא ראה?
וירא אותם ויאמר, מדוע פניכם רעים היו?
עכשיו אני מנסה לדמיין את זה. הרי זה בית כלא,
זה בית הסורים.
זה בור, כתוב בתורה בור, אז הוא אומר, זה מתחת לתנאי האדמה.
יש שם פלורוסנטים?
מה יש שם?
זה מקום חשוך.
זה בית כלא, יוסף נמצא שם כבר עשר שנים, אנשים הכי קישוחים,
אז הם קמו היום והפנים שלהם לא מאוד רמתי, זה מעניין בכלל.
יאללה, כאילו, זה פה מקום של אנשים עם צלקות,
פה סכינים, פה בתסורים.
ובסוף הוא אומר להם, אני שמתי לב שהיום אתם,
אתם לא חייכים כמו אתמול.
איך אתה שם לב?
לפעמים אחד הילדים שלנו, התלמיד שלנו, מגיע עם פרסוך תשעה באב, עם עיניים נפוחות מבכם,
אתה לא רואה את זה.
אוי, אוי, לא שמתי לב, או אחד בכלל לא מגיע.
לא הגיע יום, יומיים, שלושה, לא יודע איפה.
אה, באמת, מזמן לא ראיתם את זה.
תראי את הבדיחה, איך יודעים אם אדם מקובל בחברה או לא?
ילד, נער.
הולכים חבורת נערים ביחד.
הולכים צוחקים.
פתאום אחד נעצר לקשור את הנעליים, תפוך.
אם כל החברה נעצרת מחכה לו,
מקובל בחברה.
ואם אחרי חמש שנים פתאום מישהו אומר לחבר'ה, תגיד, מה עם ההוא שנעצר לקשור את הנעליים? מה נסגר איתו באמת?
אה, מזמן לא ראינו אותו.
אז הוא בבעיה.
אז יוסף,
הצדיק,
הוא שם לב לניואנסים בפנים,
הוא עוצר רגע מכל התוכניות, הוא אומר, תגיד, מה הסיפור שלך, מה הוא חושב לך, אני רואה? אז הם מגלים לו, ואז הוא פוטר להם, אם שם הכל מתגלגל.
זה משה רבנו.
אומר רבי נחמן,
מה, עשה לי משהו?
לא, זה כמו, זה נראה לי דומה לאינטליגנציה אינטליגנצית.
כן, זה, כן, לגמרי, לגמרי, וברמה מאוד מאוד מאוד גבוהה.
משה רבנו זכר, וזהו חנוכה, היינו קפה בכסלו, בכסלו ובאותיות,
והיה רשום כשר לראות,
כי משה רבנו נתן ליבו להסתכל בצרתם של ישראל,
וזהו כשר לראות לשון שר וזייף.
כן, הוא ראה את הצד.
לא שם משה שהיה שר וזייף, הוא ראה, עם מישהו אחר,
הוא שר וזייף. למה אתה לא מחייך? למה אין לך הערת פנים? מה קרה?
שם לב.
ככה מתהלך גואל במציאות.
שם לב למה שקורה מסביבו, ועסוק
בלגאול את המציאות.
למה אתה לא מחייך? למה אתה לא... מה קרה? מה?
מה, חסר פה את הרעיון,
רגישות כזאת.
תראו מה אומר הרלב״ג.
אה רגע,
בעיקר צריך רעש,
שנותן ליבו על זה, קראו אליו ויאמר,
משה משה ויאמר הנה אלה.
יש ברוך הוא שרואה,
קורא לו.
אתה יכול להיות גואל.
תראו מה אומר הרלב״ג על התורה נפלא מאוד.
בפירוש של הרלב״ג,
בהתחלה הוא מפרש את הפרשה לרצף,
ואז הוא מביא תועליות.
איזה תועלת יוצאת לנו מהפרשה?
יש לו תועלות בדעות ותועלות במידות.
מה, מה?
בסוף כל פרשייה, הוא מגדיר.
הוא אומר, אני עכשיו מפרש מה הפסוק הזה עד הפסוק הזה,
מפרש, ואז הוא אומר, עכשיו אני אגיד לך מה התועלת שיוצאה.
יש לו תועלת בדעות ותועלת במידות.
אז הוא אומר, כאן התועלת השישית היא בדעות.
והוא שראוי לאדם להשתדל בחקירת סיבות הדברים הנמצאים לפי מה שאפשר לו,
ולא יקצר מזה.
קרה לך משהו? תתבונן.
אתה רואה סנה?
או משהו.
איזה,
איזה שיבור, משהו שהוא לא רגיל? עצור, למה יראו לך את זה?
אל תלך כמו סוס ככה עם האלה פה. תנסה רגע להסתכל מסוים.
שבזה אופן יעמוד על חוכמת השם יתברך, יתעלה בסונו הנמצאות
על האופן שהם עליו,
מה שאפשר מזה, ויש סיבה שיגיע אל השם מתעלל לפי מה שאפשר,
ואנחנו נשיגו על השם מתעלל לפי מה שאפשר.
שורות.
לא בהשגתנו, בנימוס אלו הנמצאות המסורבות, מה שנשיג ממנו בסדרם ביושר.
הלא תראה,
עם משה רבנו בשורה השנייה,
תכף שראה זה העניין הזר,
והוא היות הסנה בוער באש, והסנה נעננו מוקל,
התעורר לסור ולראות אותו,
בעצר לשני כבר?
כדי שיעמוד על סיבת זה העניין,
וזה ממה שיורה שכן היה מנהגו.
משה רבנו כל פעם שהוא ראה משהו משונה, הוא עצר והסתכל.
מה יש פה?
למה זה כך?
סוג של סקרנות חיובית.
סקרנות חיובית.
למה התלמיד הזה מוריד את הראש? אמר לי חבר,
דיברנו על יוסף וכל זה,
הוא אומר היום מעבירים שיעורים בזום.
למה הוא במצלמה סגורה?
נפתח רגע את המצלמה.
מה קרה?
היום במצלמה אין בעיה, כל אחד סוגר את המצלמה,
זה חלק בגלל שאין להם כוח,
חלק אולי קרה לו משהו.
רגישות,
תשומת לב,
מישהו זניר,
אומר על ב...
זה אש, אש בוערת, אבל אני מזכיר,
אמרנו לך, זה סנה.
זה סנה, שיח קטן.
אתה יודע, יש אנשים שרואים דברים, היה לא מזמן, לפני כמה שנים, היה סרטון של מישהו שהוא נפגע בתחילת דרכים.
איזה מארבל ביתר מוריד לו את הראש, רוכב אופנוע.
אתה רואה רכבים עוברים ועוקפים אותו.
כאילו זה לא שייך אליי.
יכולת ההתעלמות של האדם היא מדהימה.
כשאתה עסוק באיזה משהו ומשהו נכנס לך באמצע החיים,
זה מדהים, היכולת שלך לדבר, אני אומר, זה בסדר, ומה יצא לי? בסדר, נגיד שיש פה... אז מה יצא לי? אין לו נפט שם?
מה יעזור, הוא רואה צאן! משה רבן אומר, אני רואה צאן! לא, הוא יודע לעצור.
עכשיו תראו, אני חיפשתי את המקור של זה,
זה מצוטט בעל פה, כולם מכירים? כולם מצטטים את זה? אף אחד לא אומר מקור, אז אני אגיד את זה בעל פה.
זה מקור של סיפור חסידי של הרב מלשביצה,
שהוא היה תלמיד של הרבי מיקופס,
שהוא שואל בעצם,
הוא קורא את הפסוק בצורה אחרת,
הוא שואל, אוקיי, מה הדבר המרכזי שגורם לי
לא לעצור?
למה אני, מה הדבר המרכזי שגורם לאדם כאילו להמשיך בלי לשים לב?
והתשובה שהוא אומר,
הדבר המרכזי הוא ההרגלים.
פיתחנו הרגלים.
הרגל יכול להיות דבר מאוד מסוכן.
הרגל נועל אותך. אתם יודעים מתי שמתי לב לזה?
כשהייתי אברך,
אז עבדתי בלילה, חמישי בלילה, בלחלק עיתון.
הייתי מחלק עיתונים.
מקור ראשון.
מקור ראשון, הייתי מחלק, גם בבית שמש,
הייתי נוסע, היה לי אוטו כזה,
כזה קריאנור אקספרס,
הייתי נוסע לצומת שורש, שם העיתונאים מחכים לי,
מקפל אותם, עושה קו קטן בבית מאיר,
ועובד חזרה לבית שמש, ועושה את הקו בבית שמש.
בית שמש לומד בית שמש.
עכשיו, עבדתי בזה שנתיים או שלוש, הייתי במשכורת,
הייתי הולך לשון ב-10 בלילה,
קם בשנה ארבע שעות, קם בשתיים,
והייתי בערך בארבע בבוקר הייתי בבית שמש,
כשהייתי נוסע, חוזר וכל זה,
החלוקה בית שמש הייתה לוקחת לי שעתיים,
שעתיים וחצי,
ושש וחצי הייתי כבר אחרי, והייתי מדלג על הלילה. כאילו, רשמתי ארבע שעות, זהו, הולך לתפילת שחרית,
היה לי חברותה,
וזה, סוחר עד שבת, שבת, פרופס על הרשות.
עכשיו, אתה עובד בזה שנתיים וחצי, זה אותן כתובות,
אתה יודע אותה מה שנקרא בעל פה,
וגם הכל טוב, אתה יודע, אם אתה זורק את העיתון מהחלון,
צריך ל... הכל כאילו, אתה יודע, אתה כבר זה, עושה את זה,
והיה גם כושר כזה, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ. זהו.
עכשיו, גם לילה,
אני מחלק בבית שמש בשלוש בארבע לילה, אז מחילה מכבוד הצופים והמאזינים וכל זה, אם נגיד היה מקום שהיה עם כניסה,
בשלוש בלילה, עם כניסה, אני נכנס, ואין כניסה, ויוצא, אף אחד לא...
פעם אחת
קמתי מרוחם,
לא התעוררתי.
התחלתי את כל החלוקה,
יותר מאותה.
בדרך כלל בשעתיים.
הגעתי למקום שאני בדרך כלל מגיע אליו ב-5.5 וחצי,
הגעתי אליו ב-6.5.
הייתה צומת.
צומת.
עכשיו, ב-5.5 אין שם, חתול גם אין שם, בית שמש, זה לא אז.
אני הגעתי ב-6.5.
וההרגל,
מה ההרגל?
אתה נוסע.
היה בדיוק כמו, גם באותו שבוע גם החלפתי לכב, חלפתי לכב אחר.
הוא כבר הלך, כפול,
ואני נכנס לצומת שש וחצי,
ספירה כזאת של איזה טרנזיט,
ממש נשק לי את הטמבון.
אני כזה עומד פה וככה ואני רואה את זה. הוא צועד אותי בשורה אחת.
200% צדק, היה שם עצור, היה שם מה שאתם לא רוצים עליו.
וגם באתי מהר, אפילו לא באתי לאט, כאילו.
אני אומר לך, מה זה הדבר הזה?
תראה את הכוח של ההרגל.
הרגל, ההרגל נעל אותי.
אני נעול בתוך ההרגל, אתה לא אומר, אתה לא חושב שצריך, רגע, שנייה.
אכלת שנתיים יותר מאוחר, זה כבישים אחרים, זה כבר אנשים קמים בבוקר, הופכים כבר לעבודה,
תחליף את הדיסקט.
אה, זה היה דיסקט, היום, מה?
תחליף את הנעוי בתוך ההרגל.
אומר רבי מישביצה, של נעליך מעל רגליך,
של מנעוליך מעל הרגליך.
תוריד את המנעולים מעל ההרגלים ותשבור אותם.
אתה רגיל לעשות משהו מסוים,
אתה יכול לעשות משהו מפריע לך?
שבור את זה, תעצור.
משה רבנו רגיל להיות ה... משה, הוא שובר את ההרגל ומסתכל, מתבונן.
זה נקרא להיות גואל.
לא להיכנע להרגל.
לא להיכנע להרגל.
רגע, רגע.
גואל שובר את המנעולים של ההרגל,
ומסוגל רגע לעצור את העולם שלו,
ולהתבונן רגע על הזולת,
ולהצליח לייצר כלפיו איזו שאלת התעניינות אמיתית,
שהרבה פעמים
גואלת אותו.
סתם, תוך כדי שאני אספר לכם, הוא עולה לי עוד סיפור.
ישבתי פעם, לפעמים מוצא שבת, הלכנו להביא את הילדים לסניף,
היה להם איזה פעולה,
אז אני,
אני ואשתי ושלושה ילדים מאחור.
נוסעים באוטו.
בעצם אנחנו רואים בצד הדרך,
שני נערים, אחד אלפיים חשמליים ואחד זה, ויש שם איזה...
עכשיו, אני כבר, אני באוטו, אני כבר נוסע, אני כבר בסניף, אני כבר, יש לי עוד אלף ואחד דברים. אשתי אומרת לי, תעצור, אמרת לי, תעצור.
אמרתי, מה קרה? הייתי קרן משהו מסוכן, תעצור.
עוצרי,
היא יורדת.
בקיצור, היה שם,
נותרה שם להתחיל שם קטטה מהסוג המסוכן.
ההוא עם עצמם החשמלים,
היה אלה שיש להם גם לפעמים סכין באיזה מקום,
ומתברר שהבחור שעמד מולו
פחד ללכת כי הוא פחד סובב את הגב,
שלא ידקור אותי.
אבל איך שאשתי הגיעה, לגמרי סינאטית תגיע מיד, ירדתי, התחילה להגיד, איפה זה, סליחה, בואנה, אני מתקשר את המשטרה.
אה, התחילה, עושה קצת בלאגן, האוויר, הפעם הראשונה, אין לה איזה מדינה, כבר לא נותנים ללכת כאן מכות.
חלה, אופניים ונס.
עכשיו, אתה יודע, לפעמים זה ההבדל בין
ילידה בעיתון על מישהו שנדקר באיזה משהו, תמיד זה מתחיל מדברים של שטויות,
לבין משהו שהתחיל ונגמר.
זו הייתה גאולה.
לרגע, למישהו, אחד, אבל כל נשמה היא אינסוף.
זה נקרא להיות גואל. אסור הנא ויראה.
אסור הנא ויראה. עכשיו אני חוזר רגע לרשי.
אתם זוכרים את הרשי שטבענו עליו?
חי ויראי, אהובי נפשי. רשי לא בא לתאר כאן גאוגרפיה.
הוא היה פה ועבר לשם.
רשי בא לתאר מעמד נפש.
יש את הכאן ויש את השם.
וכל אחד מאיתנו נמצא כאן,
הוא עכשיו.
לעזוב את הכאן שלי,
יש בו לוז, יש בו תוכנית, יש בי זה, ולעבור לשם
זה מעבר.
ולכן רש״י אומר,
אסור עמיקל להתקרב לשם. אתה מסוגל להתקרב למשהו שהוא שם,
שהוא לא אתה,
שהוא מישהו אחר,
שהוא כרגע עומד לך באמצע התוכניות?
תראי לי, לפעמים קורה במכון מאיר, זה קורה המון,
לפני ימי הקורונה.
ידוע לכם שרבנים זה,
אנשים שלפחות אמורים להיות עסוקים.
אמורים להיות עסוקים.
אני עסוק, יש לי חבורה אחרי זה, יש לי שיעור, אני צריך להכין את השיעור גם, השיעורים לא נופלים לך מהשמיים ככה, צריך להכין אותם,
שבט עם קורות, ללמוד וכל זה, כאילו,
אנוז די,
סוף פתאום נכנס מהמכון בחור,
נלמד פה פעם,
אצלך,
שלום, יושב, נחת לך מישהו פתאום משם לכאן.
איך אתה,
אז
זה סוגיה של גאולה, הוא הגיע,
הוא הגיע כסיבה.
האם אנחנו מסוגלים, זה כל פעם,
ניסיון.
לעזוב רגע איתה כאן, ולהגיד, הקדוש ברוך הוא, את השיעור אתה פתחים, אחרי זה תשלח לי אותו בקובץ
בדקה לפני.
אני כרגע יושב עם אחד הבנים שלך.
אסור מכאן להתקרב ישר.
להזיז את הכול,
להיות עם מי שאיתך.
זה לא קל,
אבל זה גוער.
ובהקשר הזה אני רוצה ברשותכם, אחיי ורעיי,
לספר סיפור,
לקרוא סיפור.
בהמשך השבוע, כד לטבת,
זה יהיה יום האזכרה של אדמור הזקן.
המשנה-אור זלמן מילאדי נפטר במנוסתו
מהקיסר נפוליאון.
הוא אמר שהוא לא מוכן להיות שנייה אחת תחת הרשות של המכשף הזה,
כך הוא קרא לו,
והוא גם דאג לקחת את כל החפצים והוא נס מנפוליאון בחורף.
כתוצאה מהמנוסת הוא חטף דלקת ריאות
ונפטר באיזה כפר
שלא היה בו אפילו בית עלמין יהודי.
אז הבן שלו והנכד שלו קבור אמצעי ויצא מחצה לקחו אותו בעגלת, מזחלת שלג,
רתומה לכלבים,
כ׳ טבת, זה עכשיו עומק החורף ברוסיה,
זה אוקראינה,
ורכבו איתו איזה 100 קילומטר עד הכפר היהודי הקרוב שנקרא האדיץ',
ושם קברו אותו בבית עלמין,
כשבית עלמין היה ליד הנהר, שם הוא קבור עד היום.
ובאמת,
כשמגיעים לאוקראינה,
אז אתה רואה שכל הצדיקים פחות או יותר קבורים באותו אזור.
אתה נוסע שעתיים מברדיצ'ו, מניפולין, מג'יבוז, הכל כאילו באותו
אדמור הזקן זה 11 שעות נפילה.
נוסע לילה שמתחלם, וכשאתה מגיע לאדיד זה מקום כזה.
כבודלת תלוי את יום ההילולה שלו.
ויש סיפור מכונן שהרבי מילובביץ'
היה חוזר עליו עשרות ומלאות פעמים באגרות ובהתוועדויות וכו'.
סיפור של אסור ענב הר.
רבנו אדמור הזקן,
בביתו גר גם בנו,
ממלא מקומו רבנו דובר,
אדמוור האמצעי.
רבנו דובר הצטיין בכוחות התרכזות והעמקה ודבקות מאין כמוה,
צדיקים שכשמתרכזים
אי אפשר היה בכלל
לספרים על אחד מהצדיקים שכשהיה לך טיפול שיניים
והיה הרדמה, הוא היה מבקש מהרופא שיניים רק רגע, נכנס לו איזו סוגיה ויכולת לפרק אותה.
אז גם,
אדמוור האמצעי.
דובר?
דובר, דובר זה...
מה? דובר, כן, דובר.
בעת למדוא אצל התואר היה מרגיש כלום מה מתרחש סביניו.
פעם בהיות אדמו״ר האמצעי שקוע בלימודו,
בקרן זווית הייתה הריסה ובה תינוק.
התינוק הזה זה לא תינוק מהרחוב, זה כנראה הבן של אדמו״ר האמצעי, הנכד של אדמו״ר הזקן.
נפל התינוק מתוך ההריסה ופרץ בבכי,
אבל אדמו״ר האמצעי לא הרגיש בלימודו.
אולם אביו,
רבנו הזקן,
אף שדירתו הייתה בתקומה העליונה, וגם הוא היה שקוע באותה שעה בלימודו,
שמע את צעקת התינוק,
הפסיק את לימודו,
טיפל בו והרגיעו, השכיבו בעריסה ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלווה.
ועדיין הוא הרגיש רבי דובר לא באביו ולא בבנו.
הוא לומד, הוא לומד בלימוד שלו, הוא לא מרגיש מכל ההתחשובות.
ואחר זמן ובשעת הכושר
הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו,
אשר לא זו הדרך להיות שבוע בענייני לימוד
עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכר.
אתה עסוק, אתה לא שומע ילד בוכר.
מישהו כואב, אתה לא שומע את זה.
סיפור זה נמסר מדור לדור, ונמסר לנו בייחוד על ידי פרוטוקסט מורי וחמי אדמו״ר,
נשיא דורנו שלו, נפטר בי' שבט.
הוא יודע יש לנו בסיפור הוראות מעשיות לדורות האלה, ולנו בתוך כלל ישראל, בייחוד באחת ההוראות.
אין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה עניין שהוא,
ויהיה אפילו עניין הכי נעלה,
עד שלא ישמע כל ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחות מוחלטות.
מישהו יש לו איזו מצוקה, איזו צרה.
תסור לראות, תסור מכאן ותתקרב לשם, צא מהעולם שלך ותהיה גואל כלפיו.
אחד נופל מההריסה, אחד נופל מהעבודה,
אחד נופל כלכלית, איפה אתה?
ותתארו לעצמכם שמאה יהודים התנהגו ככה, אלף יהודים התנהגו ככה, מיליון יהודים התנהגו ככה.
אז תהיה פה רעידת אדמה.
כל ילד בוכה צריך להגיע לכל אחד ואחד באופן שיפסיק השומע מעניינו,
יסור, יפסיק מעניינו,
יטפל בילד הבוכר ויעשה כל שתלוי בו למלאות החסר לילד.
בתקופתנו זו אומר הרבי,
בייחוד רבים מהתינוקות והילדים שמאיזה סיבה נעפו מהריסתם, נותקו
או שמלכתחילה לא היו בהריסה יהודית אמיתית, והם בוכים
בקל עד השתמע או בקל הפנימה עד לא השתמע,
מתוך מצוקת נפשם שהיא חלק אלוקא ממעל ממש וריבה הוצמה לדבר ה' ולתורתו ומצוותיו
ואין מי שיטפל בהם וימלא מחסורם בחינוך על טענת הקודש.
למה?
אין מי שיטפל. אתה יכול להגיד שאין מי שלמד תורה. לא!
יש כאלה שלומדים תורה, אבל הם סגורים בתוך איזה בית מדרש,
ולא שומעים את הצעקות של האלה שבחוץ, ויש את התוכנית.
הם לא שרים לראות.
אז אומרים להם,
תראה כמו משה רבנו, נותן לתורה,
ששר לראות,
שעצר את כל התוכניות שלו, ובגלל זה הוא נבחר להיות נותן לתורה.
כי הוא עצר והסתכל
בצערם של ישראל.
וכן רבים אחינו בני ישראל אף של גדולים הם בשנים,
אבל קטנים הם,
או גם קטינות,
בהנוגע לתורה שהיא חיילים לקיום מצוותיה,
והם אינם רואים ומבחינים.
אבל מזל היו חזי ובוכים מתוך נורכה נפשית,
שלפעמים גם לא ידעו פשרה, ומרגישים ריקנות האיומה שלו בחייהם.
חיים הם לא תוכן ומטרה ראויה נשמעת.
אסור להעלים אוזן משאבתם של ילדי ישראל אלי.
בין הילדים בגיל ובין הילדים בדעת תורה ומצוות.
ולכל אחד ואחת מופנית ההוראה, הציוו והפקודה.
ואל תחטאו בילד.
הפסיקו כל עסק אחר שלכם וטפלו בילד,
והשיבו אל אביו, אבינו אביו הרחמן,
ללמוד תורת אבינו ולקיים מצוותיו,
ואז יחיה חיי העולם,
חיים מלאים,
שלמים וטובו.
וטובו. נכון? רק בום, הפזעו, וכל השאר הזה ילבדו.
אז
הסיפור הזה
הוא סוג של סיפור מכונן
להיותנו, כל אחד מאיתנו גואל.
אז משה רבנו הוא גדול, ביג טק.
כל אחד מאיתנו יכול להיות את אותה איכות, די עם זה בקטן.
שים לב מה קורה מסביב,
אכפת לי.
אל תיתן להרגלים לנעול אותך.
שבור את ההרגל,
שבור אותה.
תטייר, תשאל, יש כל כך הרבה דוגמאות,
כאילו טיפה קצת מדגדג, ופה, יוצא אוצר גדול.
אסור לנו מכאן,
אפילו לפעמים גם טיפה סקרנות חיובית,
אסור מכאן להתערב לשם,
כל אחד מאיתנו יש לו את הכאן שלו, את המקום שלו,
את העבודה שלו,
זה נועל אותנו,
אני מסוגל רגע לעצור.
יש דברים שמאוד מאוד מעצים את זה, אדם נמצא בתוך מכונית, אז הוא בתוך קופסה,
בתוך מסגרן, עם רדיו, אז הוא עוד יותר מתקשר לצאת.
לעצור, תשים, מה קורה מסביבך?
שבני אדם יש להם כאבים, יש להם מצוקות,
הניים שלהם משתנות, הם מדווחים כל מיני קשיים.
זה הסוד
של להיות רועל,
זה הסוד של הסיפור של אדמור הזקן. אגב, נקודה מאוד מאוד מעניינת,
מי שחוזר על הסיפור הזה המון פעמים זה הרב יהודה אמיטל.
שהיה ראש ישיבת הר עציון,
וזה היה מהסיפור המכונן, הוא היה ניצול שואה.
בתור ילד הוא ברח.
זה סיפור שהוא ממש העביר לתלמידים שלו בתור מסר. לא יכול להיות שאנחנו רק נדאג לעצמנו ונתפתח ולא נשמע את הקול של התינוק
בוכה וזקוק לעזר.
מי שהולך בנרך הזאת
הוא פועל.
אני אזכה, בעזרת השם.
תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.
