טוב, שלום וברכה לכולם, אנחנו בנפש הפרשה, עבודת הנפש בעקבות הפרשה ואנחנו כל פעם מנסים
לגעת באיזה נקודה בפרשה ולצעוד איתה
בעקבות הדברים של הגמור הזקן שצריך לחיות עם הזמן
והזמן הוא הזמן של פרשת השבוע
והפרשה שלנו, פרשת ויחי,
היא פרשה מרתקת, יש בה ברכות מיוחדות שיעקב מברך את
מברך את הבנים שלו.
ואתם יודעים שכשמברכים,
אז קודם כל יש באמת,
יש את השבטים שתופסים את,
נקרא לזה את מירב תשומת הלב, יהודה, יוסף, יש להם
גם יותר פסוקים גם פה וגם בפרשת זאת הברכה.
ואז מיטב הדברים השבטים האחרים קצת מתעמעמים,
העניין שלהם טיפה מתעמם, פחות שמים אליהם לב,
וזה כמובן חבל, אז אנחנו ננסה היום
לשים לב לשבט שבדרך כלל הוא ככה קצת נבלע בין הברכות הגדולות,
יש בעיקר ליהודה, נוסף,
הם הדומיננטיים, אולי את הבנימין,
עליהם הפסוקים יותר ארוכים.
יש את השבטים האלה שזה פסוק, פסוק וחצי, אנחנו ננסה היום להתמקד
בשבט אחד שמעורר הרבה מאוד בלאגן
בברכה שלו,
וזה זבולון.
השבט הוא שבט זבולון.
ולמה הוא מעורר בלאגן? הוא מעורר בלאגן בגלל שיש משפט באנגלית,
שמואל קלר,
הוא יאפשר את השם האחרון.
הוא יכול לעשות כלום שאתה רוצה, אבל לא יאפשר משפט לגבי איזה מילים.
כן? משהו כזה. כלומר, אתה יכול לטעות לגבי וכל מיני דברים, אבל אל תטעה באיך אתה מאייד את השם שלי. זה כאילו...
אתה מכיר את המשפט הזה, שמוליק?
לא.
לא. זה כאילו, זה, תשמע, אם אתה...
אז להבדיל או לא להבדיל, אצלנו בפרשה יעקב אבינו מברך את השבטים.
גם פה וגם בפרשת זאת וברכה
מברכים את השבטים.
וכשאתה מברך את השבטים אז הסדר הוא קובע. לא תמיד הסדר קובע. כשעולים לאוטובוס
אז הסדר לא קובע. למרות שראיתי שילדים כשהולכים לאוטובוס אז ראיתי שלהסעה של בית הספר
אז מי שמגיע ראשון לתחנה שם את התיק שלו והוא אחריו את התיק וככה כאילו ילדים מי ראשון.
נורא נורא יפה, שלא יהיה מריבות.
אבל באופן, נעלים לאוטובוס, העיקר שיהיה לכולם מקום לשבת. אבל כשמברכים,
אז יש משמעות לסדר.
ובאמת,
הברכות נאמרות לפי הסדר, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, נכון? זה כאילו
נאמר לפי הסדר.
גם פה, אצלנו, בפרשת ויחי,
וגם בפרשת
וזאת הברכה.
אבל פעמיים הסדר הזה מופר, פעמיים.
והוא מופר תמיד בהקשר של זבולון.
תמיד בהקשר של זבולון.
כל פעם שזבולון, הרי מבחינת סדר הבנים,
אז
יששכר
הוא הבן החמישי וזבולון הוא הבן השישי.
זבולון הוא הבן האחרון של לאה.
כן, לכן היא קוראת לו זבולון,
עתה יסבלני אישי כי ילדתי לו שישה בנים.
אז אם כך, יששכר,
וזבולון זה הסדר, אבל גם אצלנו בפרשה
וגם בזאת הברכה,
גם יעקב אבינו וגם משה רבנו, שניהם מקדימים את זבולון לישכר.
ורתימה, למה?
ורתימה, זאת אומרת, אם יש סדר,
אז אם הסדר הוא שישכר הוא גדול מזבולון, אז בואו נשמור על הסדר, מדוע לשנות מן הסדר, כן?
פעם אחת. ופעם שנייה, במיוחד על רקע העובדה,
שבמקרה הזה לכאורה אפילו אם היה הפוך
היינו אמורים להקדים את יששכר, כי יששכר הוא מבטא, הוא מייצג את עולמם של לומדי התורה.
הוא לומד תורה מבני יששכר,
יודעי בינה לעיתים, ואין לך מעלה גדולה יותר ממעלת התורה. אז גם מצד הסדר הכרונולוגי יששכר הוא מבוגר מזבולון,
וגם מצד החשיבות לכאורה הוא גדול, אז
הפרת הסדר כאן היא מאוד מאוד בולטת.
למה מקדימים את זבולון לישכר?
זה דבר אחד שהוא מאוד מאוד מעניין. הדבר השני שהוא מעניין זה הברכה שמברכים את זבולון בעצמו.
יעקב אבינו מברך את זבולון ואומר לו,
זבולון לחוף ימים ישכון,
והוא לחוף עניות
בירקתו על צידו.
מין תיאור כזה של הנחלה.
פעמיים מילה הוא.
טוב,
אנחנו מבינים.
כלומר,
יעקב אבינו בעצם קובע את השליחות של זבולון בתור סוחר אוניות, ואולי כבר כאן נוכל לראות,
נאורה, אתה תוכל, אפשר לי לשתף במסך,
כבר כאן אנחנו נוכל לראות שהפרשנים כאן מרמזים לכך שבאמת לזבולון צפון איזשהו אתגר,
ירקתו על צידו הכוונה שזה לא רק איזה מסחר מקומי כאן בארץ, הוא דייג,
כמו איזה דייג בכנרת או משהו כזה, אלא ירקתו אציתם, הכוונה, הוא סוחר. זה לא עניין של ימאות ולהיות דייג, אלא זה יותר עניין של מסחר.
אלה שתי דברים שהים יכול לאפיין.
אתה יכול להיות
אחד שסוחר בים עצמו,
כלומר,
שולה משם דגים וכן הלאה דרך,
אתה יכול להיות אחד שחוצה את הים לעבר ארצות אחרות כדי לסחור שם. אז זבולון,
מכיוון שהוא לחוף אוניות ישכון, אבל ירכתו הצילון אנחנו מבינים שהנקודה המרכזית של זבולון זה המסחר, הצד הכלכלי.
ומכיוון שכך, אז
זה...
רק שנייה.
תנועה של אוני נשארת.
כן.
אז מכיוון שכך,
נדרשת לזבולון איזושהי ברכה מיוחדת. טוב.
זה מה שנאמר אצלנו.
אבל בספר דברים אנחנו הולכים על אותו עניין,
אז בספר דברים אפשר להבין לברך את זבולון בברכה נוספת מיוחדת.
קודם כל רק לגבי העניין של דיברנו על זבולון,
אז ירקתו על צידון הרשבם אומר הוא מקום סחורה רבה,
כדכתיב סוחר צידון עובר ים וכולי,
ולכן אמר משה סמך זבולון בצידך בים לסחורה.
וזה בעצם מביא אותנו להשלמה של הברכה הזאת
ולזבולון אמר, זה מה שמשה רבינו מברך את זבולון, ולזבולון אמר
וישכר באוהליך
אז יש כאן איזה צורך מיוחד
לברך את זבולון בשמחה
מה זה אומר?
מה זה אומר?
למה זבולון
צריך להיות מבורך בשמחה?
מה הסיבה?
זה אומר שיש לו איזה, כנראה, מורכבות מסוימת שהוא עלול ליפול לעצרות.
מה יש שם?
וזה מה שאנחנו ננסה לברר היום.
בסדר?
אפשר?
רבי שלמה, תשימו על השתק בבקשה, בסדר?
שישימו לך על השתק,
כי שומעים אותך.
תודה.
אז מה הסיפור?
אני כבר יכול לשתף מסך, או שעדיין אפשר, עדיין אפשר.
אני מבקש מאליעזר, אם אפשר, אז טוב, אם לא, אז נתגבר.
רק שנייה.
אז מה המורכבות כאן?
ולמה זבולון מוקדם
לישכר?
אז באמת,
מבין כל הדברים שאדם יכול להיות עסוק בהם בחיים,
כל מיני סוגים של פרנסות שאדם יכול להיות עסוק בהם,
בלי ספק
המסחר הוא הדבר הכי הכי אינטנסיבי.
אם אדם הוא חקלאי, הוא עובד, הוא עובד, הוא זורע, עוצר, בסדר גמור.
יש איזה קצב
רגוע יותר, נקרא לזה מתון.
אבל, וכן אם אדם מורה, אם אדם קבלן, בניים, אבל אם אדם הוא סוחר,
הוא כל היום בדינמיקה, הוא כל היום ב...
זה אש, המסחר
הוא מיסוד האש.
זבולון, בזה הוא עסוק.
ולכן, בהחלט יכול להיות איזשהו חשש או איזשהו פחד
שהמסחר,
ינתק אותך, יגנוב אותך, יקח אותך לאיזשהו מקום שאתה
מאוד מאוד אינטנסיבי,
כמו מי שמכיר את הסרטונים מהבורסה, תקנה, תמכור, מסך אדום, מסך ירוק, וכן על זה הדרך.
זה אולי מה שמפחיד את זבולון,
ולכן,
אם הצלחנו לשתף מסך תודה רבה,
ולכן בואו נראה כאן קצת את הדיבורים בחסידות על העניין הזה.
אומר רבנו בחיי,
יש לך להשכיל כי זבולון ירמוז לקו אמצעי המחבר מעלה ומטה,
וזהו לחוף ימים,
כלשון,
ולמקווה המים קרה ימים,
הוא כלשון והוא יחטא, יוצא מחופתו, וזה מבואר. כלומר, יש לזבולון איזו יכולת מדהימה של חיבור.
כשאדם יוצא החוצה לעולם הפרנסה, הוא יכול לחבר ארץ ושמיים.
ארץ ושמיים, זה בעצם העניין.
ולכאורה, אומרת לנו התורה, זו המטרה.
המטרה היא לחבר ארץ ושמיים.
ובמובן הזה, כבר כאן אנחנו מתחילים להבין למה במובן הזה זבולון הוא עדיף על יששכר.
ושיששכר נמצא רק בשמיים,
נמצא רק ב... מברר את הרעיון, מברר את האידיאל.
מי מחבר אותו? מי בסוף לוקח את כל מה שלומדים ומוריד את זה למטה?
זה זבולון. והמילה זבולון עצמה, כשלאה קוראת לזבולון זבולון,
היא אומרת, אתה יסבלני אישי. כלומר, אתה הוא יגור אצלי מדור,
ובית המקדש נקרא בית זבול.
כלומר, כשאתה רוצה שמשהו יהיה נוכח,
שמשהו יהיה מדור, שמשהו יגור,
אז אתה תקרא לו זבולון. אז בעצם אומר הרבינו בחיי, זבולון יש לו איזה קו אמצעי כזה
ליכולת חיבור, לקחת את הרעיונות הגדולים של צדק ומשפט ויושר ומוסר
וקדושה ולממש אותם בחיים.
תראו מה אומר כאן רב צדוק
בתקנת השבים.
בכל מקום,
הקדים,
זו השאלה שכולם שואלים אותה,
אבל למה הוא מקדים את זבולון ליששכר פעמיים?
וזה מאוד מאוד מודגש, כי בפרשות שאתה מברך אז הסדר הוא קובע.
הוא אומר, מכל מקום הקדים את זבולון בצאתך ליששכר באוהליך,
שזהו מדרגה יותר גדולה.
שגם בצאתו בענייני העולם יהיה לבבות דבוק באלוקים חיים ומלך עולם.
עכשיו, את המשפט הזה אפשר להבין בשתי דרכים.
אפשר להבין שגם שזבולון עוסק בעסקים, בכל רגע הוא מגלגל משניות בראש.
בסדר? זו אפשרות אחת. ובאמת, היו כאלה
לאורך הדורות,
כל מיני עגלונים שהיו פשוט מגלגלים משניות, כל הזמן בדרך מגלגלים משניות. זאת אומרת, יצא לי פעם ניסוע עם איזה נהג מונית, עגלון,
איזה נהג מונית, זה היה בספירת העומר בדיוק,
אז כשנכנסתי, הוא אומר לי,
ספרת עומר השבוע? אמרתי לו, כן.
ואז התחיל לדבר איתי על ספירות, אנחנו בשבוע החסד, בשבוע המלכות, בשבוע פה, בשבוע שם וכל זה, אז...
ואתה,
וכאילו,
התחלתי לדבר איתו, וקודם כל,
ראיתי שהוא בעניינים,
והוא ראה שגם אני בעניינים,
אז ככה ויחד התחיל להיות איזה,
התחיל להיות איזה דיבור מעניין, והוא אומר לי, כן, אני נהג מונית, ויש לי הרבה הרבה זמן פנוי, נסיעות, הלוך, חזור, אני שומע שיעורים כל הזמן, אני מגלגל, אז זו אפשרות אחת.
אנחנו נראים בהמשך,
שמדובר לא רק על האפשרות הזאת, שהיא בפני עצמה חשובה, זה כאילו יותר ניסיון,
זו לא חוכמה להיות דבוק באלוקים כשאתה נמצא בבית הכנסת או בבית המדרש, כשאתה בחוץ,
זה יותר ניסיון להיות דבוק.
אנחנו נראה בהמשך שזה אפילו יותר מזה.
זה לא רק לגלגל משניות תוך כדי שאתה עובד,
או לשמוע שיעור באוזניות,
תוך כדי שאתה עושה את המלאכה שלך, אלא
יש בדבר הזה אפשרות נוספת,
והיא שעצם העבודה, עצם העבודה, עצם העניין שלך,
העסק שלך בעצם העסק בענייני החול הוא עצמו עבודת השם
כן זה עצמו בצורה ישרה ומתוקנת זה עצמו גילוי שכינה תראו אומר את זה
אבי נחמן מליקודי מוערד הוא אומר ככה השם
באור פניך יהלכון
השם באור פניך יהלכון זה בחינת משא ומתן
כמו שכתוב סמך זבולון בצאתך
היינק שעוסק במשא ומתן באמונה,
בצורה ישרה,
בצורה מתוקנת,
ומעורבים שם,
יש שם כסף,
שרצו להצליח,
יש כבוד, יש הרבה מאוד דברים,
הרבה אנרגיות שמעורבות.
ועל האנרגיות האלה האדם מצליח להכיל
את אור השם,
אין לך דירה בתחתונים, אין לך הופעת שכינה יותר גדולה מזאת.
כדי להביא את נשמתו בבחינת חדשים למקרים רבה אמונתך,
כדי לקבל מאור הפנים, חידוש המוחים, חידוש הנשמה,
על ידי זה עולים כל הניצוצות על ידי אחד הספסמני הקטורים.
זה מבחינת
מצר ומוצא, כי הפרנסה היא מבחינת אישה.
בואו נעצור רגע כאן.
תראו,
יש דברים בעולם שהם קריטיים, כן?
אנחנו מדברים הרבה על גאולה.
גאולה זה דבר,
מצפים לגאולה,
לטמפשן, נכון?
כך אומרים גאולה.
אז יש גאולה גדולה.
גאולה גדולה, גאולה קטנה.
גאולה קטנה זו הפרנסה של האדם.
כשאדם
עובד במה שהוא מתפרנס ממנו, יש לו שמחה,
הוא מוציא את כוחותיו אל הפועל,
הוא חווה תהליך של גאולה.
ההפך מגאולה זה גלות.
אז כשאדם נמצא במקום שהוא בסוג של גלות, הכוחות שלו לא יוצאים מן הפועל, זה גלות.
והוא עובר למקום שהוא מרגיש שהכוחות שלו הם טובים ויוצאים אל הפועל וכו', הוא חווה גאולה.
הדימוי שרבי נחמן רוצה לתת
לפרנסה זה כמו זיווג בין איש לאישה.
כמו בדיוק כמו כשאדם,
איש ואישה מוצאים את שורש נפשם ונשמתם,
ואז זורם איזה שמח,
ככה גם, במובן מסוים, בפרנסה.
אדם מחפש את שורש נשמתו בפרנסה,
לעסוק במה שמתאים לו,
לעסוק בכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לו.
ולכן,
החז'ל אומרים, כמו שאמרו חז'ל,
היורד לפרנסת חברו כאילו הוא בעל אשתו.
טוב, אז אם כך,
פרנסה זה דבר גדול מאוד.
אז למה זה דבר גדול מאוד? כי בעצם בפרנסה אני מגלה את האור האלוקי שנמצא בתוכי,
ואיתו אני פונה אל המציאות ומתקן אותה.
במובן מסוים פרנסה זה סוג של השראת שכינה.
אין שכינה במקום שיש עצבות.
אין שכינה.
ולכן אומר משה רבנו לזבולון,
שהוא שיא המסחר והיתיה לפרנסה, תהיה שמח.
סמך זבולון, בצאתיך.
כלומר, אל תתבאס ותגיד, טוב, אה, זה באסה, כמה הייתי רוצה להישאר בבית המדרש,
כמה הייתי רוצה ללמוד, רק כל היום ללמוד וכל ה... לא,
שמח, תהיה שמח, על מה? על זה שאתה יוצא, כי מה אתה הולך לעשות?
אתה הולך לעשות משהו שהוא במובן מסוים יותר מללמוד תורה. מה אתה הולך?
לגלות את התורה, לחיות את התורה, להנכיח את דבר השם במציאות, אז תשמח.
פרנסה שהוא בעיצבון הוא בחינת מוצא הנמר ממוות האישה,
ובחינת מרירותא דעלמא,
שצריך להנתיקה על ידי מלח, כן?
כן?
ילמלא מלכה לא הבה ואכיל עמל ימיס במהירות, אבל כן. וכן להפך פרנסה בקדושה!
דכתיב מצא אישה מצאת טוב.
כן? ופרנסה שהוא בחינת צמח זבולון בצאתיך, או בחינת מצא אישה מצאת טוב ואין טוב אל לצדיק, היינו ברית.
כמו שכתוב, אמרו צדיק כי טוב,
וכמו שכתוב ותרא אותה כי טוב הוא,
שנולד מעול ואין טוב אל האור, כמו שכתוב ובתימו את האור, וזה בחינת ועלייך יזרח ה'
בחינת חוט השני.
כלומר,
מה שאומר כאן רבי נחמן זה שכשאדם מוצא את שורש נפשו בפרנסה,
כן,
אז יש לו שמחה פעם אחת,
ופעם שנייה הוא זורח עליו האור האלוקי.
יש עוד פסוק על זבולון שמאפיין אותו,
וזה פסוק קשוח.
בשירת דבורה כתוב על זבולון, דבורה מאפיינת את דבורון ואומרת,
זבולון
עם חרף נפשו למות.
ככה היא אומרת.
זבולון עם חרף נפשו למות.
ורבותינו המקובלים אומרים שחרף
זה אותיות רפח.
מה זה רפח?
אז כתוב בפרשת בראשית,
בראשית ברא אליהם את השמיים ואת הארץ וכולי, והארץ יתה טעו ובוא, ורוח אליהם מרחפת על פני תהום.
אז מרחפת אומרים שבבריאת העולם,
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ואיתה שבירת הכלים,
ורפח ניצוצות של קדושה ירדו לתוך המציאות.
מרחפת זה שתי מילים, רפח מת.
והעבודה שלנו,
לאורך כל ההיסטוריה,
זה לאסוף את הניצוצות האלה,
את החלקים של הקדושה שנמצאים בתוך המציאות. כלומר, יש חלקים בקדושה שהם מוגדרים תורה, מצוות וכולי.
זה לא העבודה.
שם צריך ללמוד. העבודה היא להגיע לתוך המציאות,
לתוך המציאות המסובכת, המורכבת,
ומשם להעלות את ניצוצי הקדושה, כן? זה נקרא ניצוצות
קדושה של קליפת נוגה או משהו כזה, כן? זה כאילו השם.
אבל כדי להיות מוכן ללכת
אל המציאות הזאת של חול, של חומר, מסחר, כלכלה,
כל הדברים האלה,
פוליטיקה, ולפעול שם על פי עקרונות הקודש,
צריך להיות אדם אמיץ.
ולכן זבולום,
עם חירף נפשו.
יש לו חירוף נפש, יש לו אומץ להגיד אני מוכן להיכנס בתוך המציאות
ולפעול בה שהיא תיעשה על ידי דבר ה' ועל ידי רצון ה'.
במילים אחרות,
הרעיון הגדול של דירה בתחתונים,
שזה לפי רבותינו המקובלים תכלית בריאת העולם, יש
לפי רבנו ארי ועוד, יש ארבע סיבות לבריאת העולם,
חפץ הטוב לעתים,
סיבה אחת,
אין מלך בלוא עם, זו סיבה שנייה, וגינדי שתרמודן, זו סיבה שלישית, והסיבה הרביעית, ואולי הברורה מכולם, זה
רצונו יתברך שיהיה לו דירה בתחתונים.
מי שנמצא בשפיץ
של המשימה הזאת,
מי שנמצא בעומק, זה זבולון.
הוא חירף נפשו למות, הוא מוכן לצאת,
ולא רק לצאת ולא להתבאס מתוך זה שהוא יוצא, אלא סמך, זבולון בצאתך, הוא יוצא מתוך שמחה
למלא את המשימה, לעשות לו יתברך
דירה בתחתונים, איך, באיזה אמצעי,
על זה שהוא מאיר את העולם הפרנסה.
מאיר את עולם הפרנסה. אז תראו
מה קורה כאן בהמשך.
אומר,
אומר כאן,
נמשיך רבי נחמן ואומר,
זהו קיטי אצל המלחמה,
היינו בחינת המשא ומתן כנזכר לאל,
וזהו למלחמה על אויביך.
כן, אמרנו זבולון עם חירף נפשו למות, יוצאת למלחמה על אויבים.
מי הוא האויב?
מי הוא האויב?
האויב הוא הקנאה, והשנאה, והתחרות,
והרצון ל... ל... ל... ל... ל... ל... לנות מממון שיהינו שלך,
והרצון ל... לפעמים להגיד דברים על המתחרים,
כל החומרים שמהם מורכב העולם הזה,
זה ה... הם י... הם ייצרים לנו מלחמה, או ב... ב... בשפת האדמו״ר הזקן, זה בעצם המלחמה בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית. אבל אם אדם רגיל נלחם בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית שנמצאים בתוכו,
זבולון יוצא לנפש הבהמית העולמית, האוניברסלי,
כן?
והוא אומר, אני אתנהל כאן, בתוך העולם הזה,
לפי מה שלמדתי מאח שלי, מיששכר, אחי הגדול,
אבל אני עכשיו יוצא למשימה שהיא טיפה יותר מורכבת ממה שהוא עושה. אני שואב ממנו, אני שואב ממנו את ההשראה וכולי, אבל אני יוצא למשימה שבה,
כן?
תראו, זו תמיד חוויה מאוד מאוד חזקה עבורי,
לפגוש אנשים,
קודם כל אנשים שנמצאים בתוך העולמות האלו,
ואתה רואה שהם יונקים ממקום אחר.
פעם הגעתי לאיזה חנות,
וזה היה ממש כאילו,
הוא סגר בחמש,
ואז הגעתי לחנות בחמישה לחמש או משהו כזה,
אז הוא לא נתן לי להיכנס.
אמרתי לו, בוא, יש לך עוד חמש דקות. הוא אומר לי, אין לי חמש דקות. אתה נכנסת, לא נכנסת, לא תצא, אני סוגר בחמש כולם פה בחוץ, כי אני, יש לי עוד
בית כנסת ואני צריך להגיע ולהגיד תהילים וכאילו,
זהו, אני...
אז זו אפשרות, כמו שאמרו, זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
שהיא לא פחות עמוקה מזה שאנשים,
תוך כדי העבודה שלהם,
הם אומרים, אני כרגע מגלה את אור השם, בין אם זה ביושר,
בין אם זה במוסר,
בין אם זה בחלוקת הכסף לצדקה,
בין אם זה במה שאני פועל, בדבר עצמו, כרגע, מה שאני אוסר,
בונה, מתקן את העולם.
וזה מקום של מלחמה,
וזהו למלחמה על אויביך, כי אל תשפט מלחמה עם האויבים,
כי צריך לברר ולהעלות את הניצוצות.
וזהו, אם אתה יוצא לדבר הזה בשמחה,
זבולון, ומתאם השם אליך בידיך.
זה מבחינת אמונה.
כמו שכתוב, ויהי ידע באמונה,
כי על ידי אמונה מעלים את הניצוצות,
וזהו, ושבית השביו זה בחינות התורה, כמו שכתוב, הולדת על המרום,
שבית השבי, כן?
רש״י אומר,
זבולון ספן, שכל הספנים חסידים.
ככה רש״י אומר פה. כלומר, יכולת להתמודד
עם עולם העשייה היא תלויה הרבה מאוד בלימוד חסידות, הייתי אומר, כן, מה הכוונה בלימוד חסידות?
מתוך הבנה,
כן, זבולון אוכלו,
כל הספנים חסידים, מתוך הבנה שהיציאה החוצה
לעולם הזה היא לא איזה תקלה, היא לא איזה שיבוש,
היא לא איזה משהו שאני צריך כאילו לצאת וכמה שיותר מהר להימלט חזרה פנימה, אלא סמך
זבולון בצאתך. סמך על היציאה,
אתה זוכה להיות בשפיץ של כל העניין של דירה בתחתונים.
בשפיץ.
וכמה הדברים האלה מתאימים גם לרעיון הבסיסי של תורה ועבודה,
לרעיון הבסיסי של תורת הרב קוק שרואה בבניין הארץ קודש,
וגם לדברים שעבדנו בחסידות, שבכלל רואה בכתובת המרכזית להשראת שכינה את העולם הזה.
את העולם הזה. ובאמת, בהרבה מאוד מקומות בחסידות,
גם בנפש הפרשה,
מדברים על מעלתם של בעלי עסקים.
הטיפוס הבינוני הידוע, המפורסם,
אז יש לנו שלושה סוגי בינוני. יש בינוני יושב אוהר, הוא בינוני, הוא לומד תורה.
יש בו מאבקים בין הנפש בהמית שרוצה להוריד את הראש על הסטנדר, ובין הנפש האלוקי שרוצה להמשיך ללמוד.
הוא מתמודד וכו' הלאה. טוב, זה אחד.
יש בינוני שהוא בעל תפילה.
הוא אדם של מצוות.
אין לו כישרון ללמוד,
אבל הוא אדם של מצוות, ויש לו נפש בהמית שמנסה ל...
לעייף אותו, להרדים אותו, מנפשי לחוץ שרוצה, כן לקיים מצוות. ויש בינוני שלישי שנקרא, בינוני בעל עסק.
הוא בחוץ,
ואצלו ההתמודדות היא הכי קשה, אבל כשהוא מצליח,
וואו, איזה הצלחה זו.
כשהוא מצליח, הוא ממש מביא, לא סתם
עבור הזקן, ועוד אומרים שהמסכתות הכי הכי קדושות בשס,
זה מסכת
שעוסקות בדיני מבנות.
הגמרא אומרת, היימן דבאיילה מאוה חסידה,
מי שרוצה להיות חסיד,
יקאיה מי לדנזיקין.
אז מי ש,
אפשר לפרט את זה, מי שלומד חסידות,
מבין שמי לדנזיקין, באבא מציע, באבא קמא, כל המסכת של כל הגנבים וכל הגזענים וכל ה... זה,
זה לב העיסוק של השראת שכינה.
כשהקדוש ברוך הוא רוצה דירה בתחתונים, אז ככל שיותר תחתון,
ככל שיותר למטה,
מאירה שם האור, מאיר שם האור האלוקי, ככה יותר נעשה רצונו יתברך.
ואין לך יותר דבר למטה מאשר דברים שקשורים לכסף ולמסחר ולממון וכו' וכו'. זבולון בכל מקום קודם ליששכר.
כי יששכר עוסק בשורש, אבל זבולון עוסק ביעד,
בתכלית,
במטרה.
המטרה היא מדירה בתחתונה.
הרבי מילובביץ' התייחס לזה בהרבה מאוד מקומות,
והנה אחד מהם אומר, בנקוד השיחות למדי,
המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר על ידי עבודתם של בעלי עסקים.
אה, סליחה רגע,
נהירים לי כאן,
המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר על ידי עבודתם
של בעלי עסקים.
שעל ידי שעוסקים בעניינים גשמיים של העולם לשם שמיים,
ומקיימים בהם מצוות, לא שתוך כדי הוא מקיים מצוות, הוא כל היום מוכר בשוק אבל הוא עם תפילין שרבנו תם עליו. לא, לא זו הכוונה, גם זה בסדר גמור.
אלא תוך כדי, אתם יודעים, אני זוכר שהייתי,
הייתי עברך, הייתי הולך לעשות קניות בשוק מחנה יהודה לכבוד שבת.
אז אתה לאט-לאט, אתה מתחיל לגלות את הסודות של השוק,
הסודות.
אז קודם כל אתה רואה אחד המוכרים שם, אתה בא, לוקח,
הייתי עושה קניות ביום חמישי או רביעי או חמישי,
אז הוא מביא לי את השקית ואומר לי, תגיד לכבוד שבת קודש.
תגיד.
אני אומר לו, רק אז הוא נותן לי.
הוא לא מוכר ארכות, הוא מוכר אוכל לשבת.
שלט כזה ענק, לכבוד שבת קודש.
אחר כך
הייתי רואה את אותו מוכר,
הייתי רואה, פתאום שמתי לב שמגיעה איזה אישה, והוא אומר לה, תיכנסי מאחורה, והוא נותן לה, ניסע והולך צדקה בירקות.
אחרי זה אתה מגיע לאוטובוס,
אז אתה רואה תופעות שהיינו רואים אותו. מגיע מישהו עם סלים,
שם באוטובוס ואומר לנהג, אשתי תתחכה לך בתחנה, היא תיקח, הוא עושה כאילו הסעות עם האוטובוס.
הנהג אומר לו, אין בעיה, הכל בסדר, אני אדלגלתי את זה.
אנשים תוך כדי העיסוקים שלהם מוצאים זמן לגלות בתוך העיסוק עצמו איך הוא יכול להאיר את האור האלוקי.
כן? כמובן בזהירות במשקלות,
בזהירות במידות,
בזהירות מתחרות שהיא איננה הוגנת וכן הלאה, כל הדברים האלה.
תקשיבו, הוקטורים הם וקטורים חזקים.
המשיכות הן משיכות חזקות.
אתה רוצה להרוויח, אתה רוצה לעשות כסף.
כן?
היו לי גם חוויות אחרות.
הייתי פעם סנדק באיזה בריטי.
היא נראה, הברית פתאום באה אליי איזה מישהו,
מבט כזה מאיים.
מי היה המועל פה?
לא יודע, אני אוהב לי סנדק, אני לא מועל פה.
תגיד לי מי היה. הוא לא יודע.
הוא אומר לי, רק אני המועל פה.
זה היה איזה מין מקום כזה, כמו בית חולים, אני יודע.
מי נכנס לי בגבול? אבל ממש ככה באיזה...
היה מפחיד כזה. אתה רואה אנשים כאילו מתחרים על פרנסה מהשם.
כל הזמן נזכור את זה.
לא סתם מקודם דיברנו על מי אמר את זה מקודם, על האמונה, נכון?
עלייך יזרח השם, כן,
חדשים ובקרים רבה אמונתך, כי הפרנסה,
אחד היסודות הכי משמעותיים שלה זה אמונה.
אפשר לקבל את הכול,
הוא מפרנס את הכול, וכל אחד מקבל מה שמגיע לו,
ואין אדם נוגע,
מוכן לחברו כמלוא נעימה,
זה דברים בסיסיים ביותר.
אבל זה דברים שקל לדבר עליהם
וללמוד אותם, וקשה מאוד לקיים אותם ולממש אותם.
וזבולון כל הזמן נמצא בשפיץ הזה, שלי, לא שלי, מה ראוי, מה לא ראוי, כל הזמן.
ולכן אומר כאן הרבי, המשכת הקדושה בגשמיות העולם
היא בעיקר על ידי עבודתם של בעלי עסקים.
שעל ידי שעוסקים בימים גשמיים של העולם לשם שמיים,
ומקיימים בהם מצוות,
עושים את העולם הזה הגשמי, דירה לקדוש ברוך הוא.
בעבודת זבולון נעשה הבית זבול,
דירה לא יתברך.
אז זבולון הוא בעצם בשפיץ של המשימה.
טוב, מה יהיה
כשתסתיים העבודה.
בשלב מסוים, ככה אומר הרמב״ם,
לעתיד לבוא, הכל יהיה מתוקן,
המעדנים יהיו מצויים כעפר,
לכולם יהיה פרנסה בשפע,
לא תהיה שום מגבלה, וכולם רק יעסקו בלדיעה אותי
נאום השם. האם אז
זבונון יהיה מיותר?
אומר הרבי לא כך.
הוא אומר כך, כל זמן שאין לבני ישראל משא ומתן בענייני העולם לברם ולזכחם,
אף שעוסקים בתורה ובעבודת השם,
הרי התוקף והנצחיות שבנשמתם לא באו עדיין לידי גילוי.
תוקף ונצח הנשמה זה להאיר את אור השם בענייני העולם הזה,
לבררם ולזככם.
וכל עוד זה רק עיסוק רוחני מופשט,
עוד לא התגלה תוקף הנשמה של עם ישראל.
ועל אחת כמה וכמה,
לא לידי פועל עבודתם.
ולכן אין זו עבודה שתעשה בפועל דירה לקדוש ברוך הוא, רק לימוד תורה.
דווקא בעבודת זבולון,
שעוסק בתחתונים, בעניינים של העולם הזה, הוא בכל זאת
עוסק בתורה ומקיים מצוות,
הרי זה מגלה תוקף היותו דבוק בתכלית עם השם,
ובזה עושים דירה לשכינה באופן קבוע ונצחי.
ואותה מדרגה שהרמב״ם מדבר עליה,
שלעתיד לבוא אנחנו יהיה,
כן, כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וכולי וכולי,
אותה מדרגה תוכל לבוא לידי ביטוי רק בזכות מה שעושה זבולון לאורך ההיסטוריה.
כלומר רק בזכות העובדה שאנחנו לוקחים את דבר השם ומאירים איתו
את המציאות. אז אם כך,
גם יעקב אבינו,
ישראל,
הוא מברך את השבטים שלו,
נכון? יקבצו ושירו בני ישראל.
גם יעקב אבינו וגם משה רבנו שעומד על סף הכניסה לארץ ישראל,
שניהם מבינים את העניין הזה.
שניהם מבינים, ומשה רבנו הרי הייתה לו התמודדות חמורה בדיוק בעניין הזה עם המרגלים, כי זה בדיוק מה שרצו לעשות המרגלים.
המרגלים רצו להישאר
במדבר, במקום שבו יש רק לימוד תורה ואין קיום מצוות, אין מימוש,
אין חקלאות, אין חברה, אין כלכלה, אין שום דבר.
יש רק, יושבים, עולים תורה כל היום ומקבלים את מה שהם רצו.
פחדו.
כן, הטענה שלהם הייתה, ארץ אוכלת יושביה.
ארץ ישראל, היא בולעת אותך, אתה תתחיל לצאת מדעיני החומר, זה יבלע אותך לתוכו,
יבלע בפנים.
ומשה רבנו אומר להם, זו טעות.
כל העניין, הקב' הוא אומר להם, רב לכם שבט בהר הזה,
הכולר הזה, תנו, יוסרו לכם ובואו להר סיני
ובואו הר האמורים אל כל שכניו.
כן, בואו אל ההר, הר האמורים אל כל שכניו האלה.
אל הארץ, כך אומר הכלי היקר שם.
במקום עצמות מקור שלכם.
אז גם יעקב אבינו מבין את זה כשהוא מדבר בשם ישראל,
וגם משה רבנו מבין את זה,
ולכן הם שניהם הופכים את הסדר.
קודם זבולון ואחרי זה ישראל.
קודם זבולון כי זה היעד.
קודם זבולון כי זה המטרה.
המטרה,
להיות לא יתברך,
גירה בתחתונים.
באיזה אופן זה בא?
לך למקום הכי תחתון ושם תעיר את זה. בסדר? איך קוראים בשישה סדרים משנה
לסדרים
הכינויים לקדוש ברוך הוא, יש כמה כאילויים לקדוש ברוך הוא. אחד הכינויים זה שהקדוש ברוך הוא, הקדו׳, הקדוש ברוך הוא.
ועוד כינוי טהור.
טהור עיניים, מראות ברעה.
במה עוסקים סדרי קודשים וטהרות?
סדר טהרות לדוגמה עוסק בעניינים של הלכות מידע,
אישות בין איש לאישה,
דברים כאילו זה הכי עולם הזה שיש,
זה הכי עולם הזה שיש
וזה הכי אור השם שיש,
הכי טהרה שיש, אז זה סדר טהרות.
טהרה זה אור, אור אלוקי איפה אור אלוקי מאיר,
הדבר הזה, בסדר?
אז לכן דווקא בגלל שזבולון נמצא בשפיץ,
בחוד החנית,
זבולון אר חרף נפשו למות, יש בדבר הזה גם סכנה,
אתה יוצא לעולם הזה אתה יכול להשתף אבל הוא חרף נפשו זבולון כדי לעשות לא יתברך
בירה בתחתונים וכוח של יהודי אחד
יהודי אחד הוא אביר
זבולון נמצא, אפשר להגיד שזבולון נמצא
על אוניות כי הוא כל הזמן, כל הזמן על סף השליחות,
כל הזמן הוא רוצה לצאת, הוא כל הזמן רוצה להיות משולח למשימה, הוא לא מוכן להסתפק לשבת כאן רגע ביי,
מה יהיה במקום הזה? עדיין שם לא הגענו, עדיין שם לא הערנו,
זבולון על חוף ימי, ירכתו על צידון, והוא בכל מקרה.
יש לו גם יסוד אוניברסלי,
כאן הזה הדרך.
מאוד מאוד מעניין שהאבן של שבט זבולון בחושן
זה יהלום.
יהלום לבן,
ויששכר זה ספיר, כחול.
קודם כל יש פה כחול ולבן,
זה שילוב מאוד מאוד מעניין
של שני הצבעים אולי.
תפקידה של מדינת ישראל זה בדיוק השילוב הזה,
לשאוב מן הרוח הגדולה
ולממש אותה.
אבל אם אני רגע מבודד את זבולון,
אז התכונה, אתם יודעים שהתכונה של יהלום, התכונה המיוחדת של העולם היהלום כל כך יפה,
אז מעבר לעובדה שיהלום זה אבן מאוד מאוד יפה,
השמש נשברת בה בצורה מאוד מאוד יפה, ויש לה ניקיון וכולי,
התכונה המרכזית של יהלום,
שזה החומר הכי קשה בטבע.
לא ניתן לשרוט יהלום,
כן, ולכן יש מסור יהלום וכן וזה הדרך, זה חומר מאוד מאוד קשה.
למה זבולון צריך אבן כל כך קשה?
למה זבולון, זה מה ש... כן, וגם המילים יהלום, כאילו זה הולם במציאות,
בדיוק בגלל ההתמודדות הזאת.
באמת, זבולון זה משימה לגיבורים, לא כל אחד יכול.
לכן הוא זקוק דווקא ליהלום.
יש צבעו לבן,
ויש לו עוצמה,
הוא גם נראה מאוד מאוד יפה,
יש לו עוצמה פנימית, כשהוא מתנגש בחומר,
הוא לא נסרט, אלא הוא שורט את החומר.
כלומר, כשהוא מביא את דבר השם איתו אל המציאות,
הוא מצליח לחדור, יש לו כוח חדירה עצום,
בלי שהוא ייפגע.
ולכן,
זה המאפיין של זבולון,
ובעבודת הנפש,
זה שולח את כולנו,
כל אחד עם היכולות שלו,
להאיר כמה שיותר את דבר השם במציאות.
במציאות.
לקיים ולממש את השליחות הגדולה של דירה בתחתונים, וזה הופך דווקא את בעלי העסק
לאלה שמוצאים הכי הכי מהשפיץ.
כמובן, אם אדם הוא בעל עסק והוא לא מחובר לתורה, לא מחובר ליששכר, אז מהר מאוד הוא ייסחף.
זה גלגל מאוד מאוד
עוצמתי.
אם אדם הוא מחובר, הוא מבין שהוא שמח,
הוא לא מתבאס,
אלא הוא שמח על כך שהוא יוצא והוא הולך עכשיו להאיר את אור השם במציאות,
יצליח להיות מופע אדיר של קידוש השם. יש סיפור על אחד מהחסידים של אדמו״ר הזקן,
שאדמו״ר הזקן ציווה אותו, הוא היה מלמד
ואדמו״ר הזקן
ציווה עליו לעזוב את המלמדות וללכת להיות עגלון.
ולא האמינו, הוא היה מלמד 20 שנה ולא האמינו,
אבל הוא היה חסיד אמיתי וזה מה שהוא עשה.
הסיפור הזה הלך והתגלגל, שהוא בעצם דרך זה הביא איזה ישועה גדולה
למישהו, כלומר אדמו״ר הזקן אמר לו, תקשיב, יש לך אור גדול מאוד,
אבל כשאתה נותן בתוך בית המדרש, זה נשאר כאן כלוא.
אז תעזוב את זה ותצא החוצה,
ושם יזדמן לו איזו משימה בלתי רגילה, או פגש יהודי שכמעט היה על סף התבוללות והצליח להשיב אותו,
ואחרי שהוא גמר את המשימה,
אדמור זה גם לא טוב. עכשיו אתה יכול לצאת חזרה לפנסיה,
אתה יכול לעזוב את התגלונות שלך ולחזור חזרה לבית המדרש.
זו עוצמה אדירה שדורשת חיבור.
וכמו שאמרנו בתחילה, אני חוזר רגע למקור הראשון
שראינו אצל רבנו בחיי,
אומר רבנו בחיי על היכולת המדהימה של זבולון,
כן?
הוא אומר,
יש לך להשכיל כי זבולון ירמוז לקו האמצעי,
המחבר מעלה ומטה, מחבר שמיים וארץ,
וזהו לחוף ימים,
כלשון ומקווה המים קרעי ימים כבר הוא נמצא על הגבול בין ים לחול.
זה החיבור הכי גדול, ים תמיד מבטאת, ים התורה,
ים החוכמה, ים הקדושה,
רוח אלוהים מרחפת על פני המים וחול, מבטא חול, וזבולון נמצא על החוף,
על נקודת החיבור בין חול לבין ים.
הוא כלשון,
והוא כחתן יוצא מחופתו, כן, חוף, חופה. אפשר להפוך את החוף לחופה, למקום של שכינה,
וזה מבואר.
אז יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו של זבולון,
לשמוח ביציאתנו ולהיות שלמים בביאתנו.
אמן ואמן.
כן, אני אשלח את דף המקורות,
אשלח אותו כאן.
בדרך כלל זה לא נותן לי לחבר.
בוא ננסה.
לא, הוא לא נותן לי, אני רואה.
טוב, לא נוכל.
אז אני אשלח את זה ב... זה של החברה.
תודה רבה רבה, תודה.
חזקו ואמצו!
כל טוב.
ביי ביי.
תודה רבה רבה.
