צהריים טובים, אנחנו באלף של פרשה,
וחשבתי לדבר היום על כוח הניגון.
איך אתם בניגונים?
מה, סתם ניגונים?
אני לא מתחבר.
לא מתחבר? אני אין לי קודם ניגונים.
למה? אני לא יודע לנגן, אני מצטער פשוט ניגון. לא אמרתי איך פעם. אתה לא יודע לנגן, אבל לשמוע.
רגע, סתם ניגון או הניגון של הסימון?
ניגונים.
אה, בסדר, אבל... יפה. אז בואו, אנחנו רוצים לדבר היום על מה עושה ניגון. מה צריך ניגון בכלל? מה הוא עושה?
מה מיוחד בניגון, שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותו,
הוא פותח לבבות?
בואו נראה.
הניגון מופיע גם בפרשה הקודמת שקראנו, בפרשת מקץ, וגם בפרשת ויגש, שנקרא בשבת.
בשני המקומות.
ויאמר עליהם בשבוע שעבר, כשיוסף שולח את, כשיעקב שולח את האחים,
שולח אותם
למשנה למלך מצרים, עדיין לא יודע מי זה,
אז הוא אומר להם, ויאמר להם ישראל אביהם, אם כן, איפה זאת עשו?
קחו מזמרת הארץ בכליכם,
והורידו לאיש מלחה מעט צורי ומעט דבש,
נכות, ולות, בוטנים ושקדים.
כן?
אז המילים זמרת הארץ,
כולם כאן שואלים, מה זה זמרת הארץ?
אני קורא לזמרת הארץ, דברים שכשאתה אוכל אותם אתה מזמר, או אה, איזה טעים, דברים מתוקים.
אבל רבי נחמן אומר, תכף נראה,
שזמרת הארץ זה שיעקב הוריד איתם ניגונים,
ניגונים של ארץ ישראל.
כאילו, אם אני מבין נכון, תכף נראה את רבי נחמן, הוא אומר, יש שם משהו מוזר, האיש הזה הוא,
הלב שלו אטום, הלב שלו סתום, הוא ערל לב כזה.
אולי תנגנו איזה משהו, אז יפתח לו הלב.
אז זה מקצה אחד. בואו נדלג רגע לליקודי מוהרן, אתה יודע מה?
אומר רבי נחמן בליקודי מוהרן סג',
דע,
כי יעקב אבינו, כששלח את בניו
עשרת השבטים ליוסף,
שלח עימהם ניגון של ארץ ישראל.
וזה סוד, קחו מזמרת הארץ בכליכם,
מבחינת זמר וניגון,
ששלח על ידם ליוסף. כמו שפרש רשי, מזמרת לשון זמר.
ועל כן יעקב אבינו,
אף שלא היה יודע איזשהו יוסף, הוא לא ידע שאחד כך זה המשנה למלך מצרים, היה אדם אלונימי.
רק לפי מה שסיפרו לו השבטים מהנהגותיו של יוסף,
שהלך לו ניגון השייך לשר כמותות. קודם כל למדנו מכאן שיש ניגונים שונים לכל אחד, לכל אחד מתאים ניגון אחר.
איך אני יודע איזה ניגון מתאים לי? לפי הניגון שמעורר אותי.
כלומר, יש איזה כוח בניגון,
הייתי אומר, הייתי מגדיר את זה לעקוף מחסומים.
לעקוף מחסומים, יכול להיות שיש לי איזשהו מחסום,
ומחסום יכול להיות מחסום של דעת, אני מתנגד, יש לי שאלות, יש לי קושיות.
פתאום מגיע איזה ניגון,
וזה יוצר איזה מעקף.
אז הוא מצליח להיכנס לנפש. משהו מתרחב, זה כמו שאתה מנסה להעביר משהו רחב בתוך משהו צר.
לא עובר, לא נכנס.
אבל אז מגיע ניגון, והכלי מתרחב,
והוא מצליח להיכנס.
אז הרבה פעמים אנחנו שומעים דברים,
שומעים, לומדים דברים וכולי, ואנחנו לא רוצים שזה ייכנס אלינו. למה?
כי אם זה ייכנס, אז מה זה אומר עליי,
אני אצטרך להשתנות, וכן הלאה הדרך. הניגון,
הצליח להכניס לזה פנימה.
ככה אומר רבי נחמן,
כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו,
כי יעקב רצה לפעול אצלו על ידי הניגון מה שהיה צריך.
ועל כן שלח לו את אותו הניגון של ארץ ישראל.
זה שאמר לבניו, קחו מזמרת הארץ בכלייכם.
היינו שיקחו בחינת הניגון הנסגר לעיל,
שהוא בחינת זמרת הארץ, בכלים שלהם,
והורידו לאיש מנחה, מעט סרים, מעט דבש,
נכות וולוד ובוטנים ושקדים,
ומבחינת משקולות ומידות הניגון,
כי הניגון נעשה מגידול הארץ. אז כאילו יעקב אומר להם, תקשיבו, תיקחו איתכם
ותנגנו לו, למשתן המלך הזה. משהו חייב לשטוח לו את הלב, איזה ניגון, איזה ניגון, אני לפי עכשיו מתנהג, הוא נראה לי, הניגון הזה יכול להתאים לו, הוא התאים לו ניגון.
הניגון הזה, קרה לכם פעם ששמעתם איזה שיר, ואתם, וואו,
עם השיר הזה אני רוצה, עם האיגון הזה אני רוצה ללכת עכשיו עד,
וגם בלוויה במאה ה-20 התנגדו את זה.
נכנסתי פעם ל...
גם כשנכנסתי למשרד, אני רואה את המזכיר בוכה.
הוא אמר, מה קרה לך?
הוא אמר, לא יודע, מישהו הגיע לי את השיר, אנה בכוח של עובדיה חממה,
אני אומר לכם, אני לא מפסיק לשמוע אותו,
אני ביקשתי מהילדים שלי בלוויה, תנגנו את זה. אמרתי לו, אתה צעיר, לא, אתה מגיע.
איזה פתיחת הלב כזאת,
איזה, בכבוד,
איזה פתיחת הלב, איזה...
יש משהו בניגון שהוא כאילו פח,
פותח את הכול, הרבה מעבר למילים.
אז יעקב אבינו אומר, לא יודע, יש שם איזה משנה למלך,
שמתנהג בצורה מוזרה,
לוקח את שמעון, לוקח את...
רוצה לחטוף את בנימין, לא יודע מה יש איתו,
איך אני אחטוף?
מדברים איתו, הוא לא מגיב, מדברים איתו, הוא לא עונה, מדברים איתו, הוא מקשיח עמדון.
בוא ננגן, אתם נגיד לו איזה ניגון.
אז יעקב שולח איתם ניגון מארץ ישראל.
הסיפורים הידועים, הסיפור על ניגון אני מאמין,
אני מאמין, אני מאמין, אתה מתכוון לסיפור הזה?
הרבי מימוז'יץ, הוא היה בעל מנגן בעצמו, מלחין,
והוא הצליח לברוח, הגיעה עצרית, הוא הצליח לברוח,
ובשואה שני חסידים שלו היו בר הכבד,
ואחד היה מלחין בעצמו והוא המחין את ה-אני מאמין הזה.
ואז הוא אמר,
מי שיסכים לקפוץ מהרכבת, המבוגר כאן,
מי שיסכים לקפוץ מהרכבת ולברוח
ולהביא את הניגון הזה לרבה, אני אתפלא עליו שהוא ינצל.
ואחד החסידים שם נפשו בכפו, קפץ מהרכבת,
הצליח להגיע לרבה ממוז'יץ,
ולמד את הניגון הזה. ממש ניגון שברח מהרכבת.
נתן כוח לאנשים.
בסדר? מבוד.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
יפה. אז זה בפרשה הקודמת.
בפרשה אצלנו יש גם סיפור של ניגוד, מהו הסיפור?
תראו את ה... נחזור עוד על הפסוקים, ויגידו לו לאמור,
באים האחים, אומרים לו, תקשיב, את תשאל מה קרה, וזה עוד יוסף.
כיף לב.
בסדר? אני כאן בפסוקים פה.
בסדר?
הסתדר?
ראשוני צהר. לא, דרך אגב. אשתיק, אשתיק, אשתיק, אשתיק.
אאור תשתיק, תודה.
אז כן,
יש כאלה הורים, פתאום אומרים לו יוסף חי, זה כאילו,
הוא אלף את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם, ויראה את האגדות של יוסף יוסף צומת אחי רוח יעקב אביהם,
איך זה קרה?
אז המדרש, יש מדרש,
יש ספר שנקרא ספר הישר על בראשית,
זה אוצר אגדות,
גדלה באיטליה לפני כמה מאות שנים,
מרתק מאוד,
ושם זה המקור היחיד שמצאתי לסיפור הידוע הזה,
שאיך בחרו האחים
לגלות ליוסף, הם פחדו,
לאזרחל יעקב, הם פחדו שאבא שלהם מקבל התקף לב, הם באמת פחדו,
שלא יקבל לזה התקף לב, מרוב הבשורה המשמחת,
אז הם פחדו מזה.
אז הם אמרו, איך נגלה לו? איך נגלה לו את זה? בלי שיהיה כאן בלאדן.
ואין להם שיטה, תראו מה אומר המדרש.
ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו, מה נעשה בדבר הזה לפני אבינו, כי אם נבוא אליו פתאום
ונגיד לו הדבר, כן, אתם רואים?
רואים את זה בצורה השלישית, וייבהל.
ויכל יוסף, תראו, בספר הישר.
ויכל יוסף, תראו, בספר הישר.
וימצאו את שרח בת אשר,
אחת הבנות
אשר יוצאת לקראתם, והנערה טובה עד מאוד וחכמה,
ויודעת לנגן בכינור.
ויקראו אליה ותבוא אליה ותשק להם, וייקחו וייתנו לה כינור אחד לאמור. בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו,
ובכינור ודיברת ואמרת כדברים האלה לפניו. תנגני,
אה?
חמור, קודם כל, נתחיל מזה. אחרי זה נדבר על כל השאר.
אני מכנס מעליך, מה אתה רוצה?
אז, כן?
תנגני לו.
אז הילדים בגן, יש להם כזה שיר.
זה רחמת אשר לקחה כינור ונגנבו שיר מיזמו.
עוד יוסף,
אפרים, מלך במצרים, יש לו שני בנים, מנשה ואפרים.
הוא נגנה את זה.
הוא נגנה את זה.
ותלך ותשע לפניהם אצל יעקב, ותתיק כי נוער ותנגן, ותאמר בנועם דבריה, יוסף דודי חיו.
והוא מושל בכל ארץ מצרים, ולא מת.
התוסף ותנגן ותדבר כדברים האלה.
אתה מוצא איפה זה?
כן.
וישמע יעקב את דבריה ויערב לו.
איזה ניגון, איזה כיף.
וישמע עוד מדברה פעמיים ושלוש,
ותבוא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה.
ותהיה לברך אלוהים,
וידע כי כל דבריה נכונים.
צודק.
ויברך יעקב את סרח ודברה הדברים האלה לפניו, ויאמר אליה בתי, אל ימשול מוות בך עד עולם,
כי החיית את רוחי,
אך דברי נא עוד לפניי כאשר דיברת. הוא בירך אותה באריכות ימים, סרח ותשהו, הוא שהיא חיה מאות שנים.
ברוב שהיא החייתה את יעקב, ותאחי רוח יעקב אביהם, דרך מה?
דרך הניגון. אז הניגון,
יש לו, אנחנו מגלים את הסגולות שלו, יש לו סגולה אחת, קודם כל, לפתוח את הלב ולאפשר לדברים להיכנס פנימה, הדברים שיש לנו, להתנגדות אליהם, בין אם זה התנגדות כי זה דברים רעים,
בין אם זה התנגדות כי אנחנו לא מאמינים שדבר כזה יכול לקרות.
כאילו, גדול עלינו כזה.
אז זה פותח.
מה? איפה ניגדו אם זה הגיע לידו?
היא נגנל.
היא נגנל לו.
לא הבנתי.
בסדר, רבות השם.
האחים אמרו לה, תקשיבי, יוסף חי,
אבל אם אנחנו נגיד את זה לאבא שלנו, הוא התמוטט.
לכי תשבי לידו, ותנגני לעצמך.
והיא נגנה שיר
ויעקב שומע את הנגינה הזאת, הוא שומע כזה... נגנה את זה בשקט, בלחש.
הוא נגנה לו טוב, הוא הרגיש שהיא אומרת דברי אמת, ברך אותה.
ותהי עליו רוח אלוהים.
ויעקב שומע וערה לו וישמח ותהי עליו רוח אלוהים.
עודן הוא מדבר אימה,
והנה בניו באו אליו בסוסים ומרכבות ובגדי מלכות,
והעבדים רצים לפניהם.
ויעקב יעקב לקראתם, ויאר את בניו מלבשים בלבוש מלכות.
ויער את כל הטובה אשר שלח אוסף אליהם, ואמרו אליו להתבשר כי אוסף אחינו חי,
הוא המושל בכל ארץ מצרים וכו', והוא אשר דיברנו אלינו, ואז
ידע יעקב כי נכונה דיברו, והוא שמח וכו', אמר
אלך ויראינו בטרם אמין. אז בשתי הפרשות, גם בפרשת
מקץ שקראנו, וגם בפרשת וייגש,
יש את הניגון תפקיד מרכזי.
זה אומר שיהודי שהוא עובד את השם,
צריך שיהיה לו חוש בנגינה. לא חייב לדעת לנגן,
לא חייב לדעת לנגן,
אבל צריך שיהיה לו חוש בנגינה.
הכוונה,
לשמוע,
לדעת. ניגון, זה כמו שאני אגיד לך, תקשיב, אתה נגר?
תגיד, בן אדם נגר.
אז אני אומר לך,
טוב, אתה נגר, אבל אני לא מסכים לך להשתמש במסורת ג'קסון.
הוא סביר,
חייב לעשות את זה, בתור נגר, תן לי את כל הכלים שיש לי כדי לייצר.
אז הניגון הוא חלק מהכלים המרכזיים בעבודת השם.
בסדר? אם אדם אומר, לא, אני לא משנה, אני לא רוצה לנגן לניגון, אני רק... אז חסר לך כלים מרכזיים? רבי נחמן אומר שבכמה מקומות, וגם תכף נראה,
שחוש בנגינה,
חוש בנגינה זה אחד התנאים המשמעותיים ביותר לעבודת השם.
אני חוזר ואומר, לא צריך לדעת לנגן בשביל חוש בנגינה.
חוש בנגינה, הכוונה שכשאתה שומע ניגון מסוים שקשור אליך,
אתה מרגיש שהוא פותח לך את הלב ואתה נמשך אחריו.
לא,
אבל זה כבר חשוב לך שזה ניגון.
מה?
למה זה כל כך קשור לניגון?
כי זה, כי זה, בדיוק. כי הניגון במובן מסוים הוא גבוה מן המילים.
כי המנגינה במובן מסוים היא, ואגב, אנחנו רואים מנגינה ולא מוזיקה. המוזיקה זה מזיקה, זה מוזה.
מנגינה זה לשם יודע נגן,
זה גן, גן השם, גן, גן עדן, שם, נון גן, זה גן של שער החמישים.
מה עובדים לדבר בבית?
מוזיקה לדבר בבית?
יש הבדל.
אני אסביר.
שאלה מצוינת קודם כל, אבל אני אסביר.
שנייה, אבל לפני כן אני אגיד משפט זה,
חוש בנגינה, הכוונה שהאדם, הוא מחפש את הניגונים.
הוא מחפש, הוא רוצה לעבוד עם ניגונים, זה מעניין אותו ללמוד ניגונים חדשים, להוסיף ניגונים, לכבוד שבת,
הוא מזהה איזה ניגונים, מדברים עליו איזה ניגונים,
פחות מדברים אליו, הוא מפתח גם איזשהו טעם אישי
מסוים בניגונים, הוא לומד להכיר ניגונים, זה גם קצת טעם נרכש כמו יין,
אדם שלומד ניגונים, אז הוא לאט לאט לומד להכיר, וגם כשאתה יודע מהו הרקש של הניגון, ומה העוצמה שלו,
בסדר? ולא צריך לדעת לנגן בשביל זה, צריך לדעת להקשיב, לא צריך לדעת לנגן.
אתה יודע לנגן, מה לב?
כל הכבוד לו, אבל זה לא צריך לדעת, אני מספיק לדעת להקשיב. שאל כאן,
בוודאי, בית המקדש, מי שאל פה את השאלה הזאתי? שואלים כאן בבצ'אט,
שאל כאן נועה, מי זאת נועה?
בבית המקדש היו מגונים, בוודאי, היה לוויים.
בבית המקדש,
בדיוק כמו שיעקב עשה ליוסם,
היו לוויים.
ואילון, כשאדם היה מגיע להקריב קורבן,
קורבן חטאת נגיד, אני לא שוכח את השאלה עכשיו, אני חוזר אליך,
אל תדע.
הוא היה מגיע להקריב קורבן, הלוויים היה מגיע אליהם איזה לוי כזה קודקוד,
מבין מי זה הבן אדם,
כשהאדם מגיע להקריב קורבן חטאת,
הוא בעצם בא לעשות תיקון.
הוא היה אומר לחברים שלו הלוויים, בואו ננגן לו את הניגון הזה.
זה מתאים לו הניגון הזה.
הוא היה מנגן, נפתר הלב, הוא באמת היה חוזר בתשובה.
כלומר, על כל הקורבנות היו לוויים, היה מקהלת לוויים שהיו מנגנים,
כמו שכתוב בתהילים,
בתוף, בכינור, בנבל, בעוגה, בצלצלי שמה, צלצלי תרועה, היו מנגנים ביחד עם שופרות,
ניגונים לאורך הקרבת הקורבנות, וזה היה פותח את הלב של האנשים.
שעל מה לכליף במוזיקה לבנגינה?
התשובה היא כזאת.
במוזיקה יש לי מוזה, אני הבן אדם, ואז אני כותב את המוזה,
אני כותב את המוזיקה, ומצפה לשמוע איזה מוזיקה שמתאימה למצב שבו אני נמצא.
ומנגינה זה בדיוק הפוך, המדינה באה להעלות אותך,
אתה יודע?
אדם עצוב, אני עצוב, טוב, מה אני אשים?
אני עצוב, אני עושה איזה שיר עצוב, יאללה, תן לי איזה שיר כזה,
בן I'm down and feeling blue, יש לי כזה שיר, כן, מוזיק, יש לי עמוס השנייה עכשיו,
לא, אני עמוס השמחה, שים לי איזה
מנגינה הפוכה, הוא אדם אומר לעצמו,
אני בעצבות, אני בצער, אני אקח איזה ניגון שיעלה אותי,
הניגון יש לו סגולה להעלות את האדם, לא רק ל... בסדר?
זה העניין. הניגון הוא בלי מילים?
ניגון זה לא חייב להיות בלי מילים,
אבל יסוד,
היסוד, היסודות בניגון, זה המנגינה שבכלום הוא כל כך חזק,
שאפילו בלי מילים הוא פועל.
לפעמים אתה לוקח ניגון ומלביש אותו על מילים, אבל הוא כל כך חזק, הניגון,
שגם בלי מילים הוא פועל עליך, בלי שאמרת כלום.
עצם המנגינה, עצם ה...
עצם ה... זה פועל עליך פתיחת הלב, כאילו, אני סתם מספר לכם סיפור,
אתה יודע, זה קרה לי השבוע פשוט.
הילדים שלי יודעים שכשאני נופל על איזה ניגון,
אז
עכשיו אתה מגלה ניגון,
מגלה איזה ניגון.
אז אני שם אותו ברפיט בדיסק,
ועד שכבר נשרף השנייה,
אז בשבוע שעבר יש לי בבית איזה דיסק,
לא יודע, פעם קניתי אותו.
מה נשמע אשר?
כשאני רואה אותך, המצב שלי משתפר במקום ל-20% פחות.
רגע, אבל אני לא מכיר את השם שלך.
יצלל. יצלל ו...
אלן, אלן, אלן, אלן ואלון, יש אתם אחד על השם, ו? נועה, נועה, בסדר, אז איפה היינו?
אה,
יש לי בבית הזה
ארגוני חב״ד מהעיירה קובלן,
קניתי כניס כזה בעשר שקל,
לפני שבועיים שמתי אותו,
יש שם רצוע מספר עשר, זה נקרא ארגון
רפיטק של השבוע, בעלפי ארצות או בעלפי ארצות או בעלפי, בואו נגן אותו,
בשבוע היה, כמו שעבר,
היה ימים קשומים, נכון?
הימים קשומים,
כן, כן, כן.
דיין הרב. קורות יוסף המשיך להחרגש בעם ישראל.
אז לא היה קשה את החוץ.
שמתי את הניגון הזה,
שמתי אותו,
עשיתי כזה פתיחת עליו, ואני רק שאומר אותו, הלב שלי נפתח ל...
שמתי אותו לא חזק, אלא חלש כזה,
אבל אני התפללתי עליו,
התפללתי עליו, כאילו,
שנת שמונה עשרה כמעט, כאילו אני, אה?
שניה עשרה עשרה עכשיו הוא שואל אותי אם הוא טעה, עשיתי משהו, חבל ועשר פעמים.
נקוטה, נקוטה, אינטרנט נקוטה, חבר'ה, מה נעשה?
לאור יציל אותם.
כן,
מה קרה כאן? בוא נראה, נתחבר ל... אה,
זה החליף רשת משום...
רשת של נעל גורם.
עכשיו יותר טוב?
טוב, כל החברים בזום.
כן, סבבה.
בסדר, יופי. סליחה על ה... אם יש איזה עוד פעם, אז תגידו לי, כי לפעמים זה מחליף רשת אוטומטית, ויש פה...
בסדר גם, יופי.
סליחה על ה... אז אני אחזור בשבילכם, לכבודכם.
על ה... כן, היה איזה...
היה איזה... ותעירו לנו אם יש בעיה.
היה איזה...
סיפרתי כאן שהיה איזה ניגון שככה נקרא ניגון לעולם הבא, וככה אני עלה בזמן האחרון,
ושבוע שעבר היה גשם, אז פעלתי בברית, אז התפללתי עליו.
שאילת שמונה עשרה, זה היה נקודה בלתי רגילה. יש משהו בניגון, איזה עוצמה, לא יודע משהו, החוכמה, זה פלג כזה, זה סוד, אני לא יודע להסביר איך,
זה סוד שרצף צלילים שמנוגנים עליהם,
חברו על ידי אנשים ראויים,
בצדקים, פותחים בלב, פתחים שאנחנו לבד לא יכולים לפתוח.
והנה, אצלנו בפרשה, יעקב אבינו,
בזכות הניגון יכול לקבל את בשורת יוסף בלי שהוא מתפרק,
והוא שולח ליוסף, ויכול מאוד להיות מה שאני בעצם בא להגיד, אולי,
זה כנראה, אם נחבר את זה,
שבואו נגיד לכאן איזה משפט.
בפרשה שלנו כתוב,
בפרשת ויגש,
כתוב ככה, ויגש אליו יהודה, ואומר לו את כל הנאום,
נכון?
ואז כתוב, ולא יכול יוסף להתאפק לכל הריצבים עליו, ויקרא הוציאו כל איש מעליי,
ולא עמד איש איתו והתוודה יוסף אל אחיו.
לא יכול יוסף להתאפק משהו, הוא רצה להתאפק ולא הצליח.
הוא רצה עוד להמשיך.
בסדר? עכשיו, למה הוא רצה?
עוד כל מיני שאלות.
שאלה, אבל מה גרם לו
לא להתאפק?
יכול להיות, אני אומר, יכול להיות,
שיהודה, כשהוא דיבר על יוסף,
הוא דיבר איתו בניגון.
בניגון שיעקב אמר לו,
קחו מזמרת הארץ.
עכשיו,
אתה עושה ככה, אתה פותח עיניים,
אבל אני אסביר מה הכוונה. מישהו כאן פעם שמע,
מישהו כאן, אני אתן לכם דוגמא.
מישהו כאן פעם שמע, לדוגמה, הרב ניגון מדבר כאן בפני מנחם.
אתם מבינים שיש לו ניגון.
הוא לא מדבר, יש לו ניגון, הרב ניגון, יש ניגון.
הניגון הזה הוא כל שתיים וחצי שנים יש צחוק בניגון הזה. יש לו משנה, זה, בסדר?
תשמעו התוועדויות של הרבי מלובביץ'.
התוועדויות של שלוש...
הוא מנגן, הוא לא מדבר.
הוא אומר, יש לו איזה מין כזה, הוא מסיים את המשפט, זה ניגון הדין, זה לא ניגון, זה לא...
יש לך פה ריקודים וכל זה.
כן, זה קשה לשחזר את זה.
נכון, אני אנסה רגע לחכות לזה, אני לא אצליח.
אני לא מצליח את זה, זה ניגון כזה.
ובכל אופן, לא, אני הורס את זה.
צריך לשמוע כדי להבין, זה ניגון.
עכשיו, כשאתה שומע את זה פעם אחרי פעם, אז זה נחקק בך.
אז יכול מאוד להיות שיהודה,
שדיבר על יוסף, דיבר איתו באיזה ניגון, אני לא יודע, אולי ניגון שיוסף שמה מרחל, אימא שלו, כשהוא היה ב...
כשהוא היה בעריסה,
וזה מה שגרם ליוסף, שהוא לא יכול להתאפק.
לא יכול להתאפק, בסדר?
אבי מורי,
לאורך ימים ושנים,
הוא סיפר לי ככה,
אבא שלי עלה ל...
זה סיפור של דור שלב, אני מספר על אבא שלי, אבל זה לא...
כמוהו היו עוד, בהקשר הזה עוד הרבה,
שעלו לבד לארץ בתור ילדים בעליית הנוער, עלה בגיל תשע לבד בארץ,
והתחנך במוסדות, במוסדות עלייה ועוד דבר.
עכשיו,
ההורים שלו הגיעו 12 שנים אחר כך, אחרי שלא הגיעו.
עכשיו, הוא נולד במרוקו,
במערכת
עזב את מרוקו בגיל תשע.
זה היה הגיל.
המוסדות שבהם הוא למד
היו מוסדות, בתים, אבל אשכנזים.
אז ילד בגיל תשע,
מהר מאוד,
שוכח את הניגונים של בית אבא.
אז הוא אומר לי, כל השנים האלו
זכרתי את ההפטרה.
הייתה לו הפטרה של הבר-מצווה, את זה זכרתי,
זה כאילו מה ש... את הכל שכרתי, אבל את ההפטרה הצלחתי לזכור. ההפטרה שלו, בעת ההיא.
בעת ההיא, אמר אדוני לי רשום, עשה לך חרובות צורים.
זו הפטרה במגינה מרוקאית.
זו הייתה ההפטרה שלו במוצאה שהוא קרא, הוא אומר, זה, הניגון הזה, אפילו הוא לא זכר את המילים, רק זכרתי את ההתחלה, נה, נה, נה, נה, ככה, כל זה.
ועד היום הוא כל שנה עולה לקרות ההפטרה הזאת.
עולה לתורה, הוא מברך כמו אשכנזי, כולם צוחקים על אבנת מרוקה, הנה האשכנזי עולה,
ברכוי תעשה מרוקה,
וההפטרה,
ניגון יכול לקשור אותך.
אז לכן בעבודת השם, חי ורעי,
כיוון בנפש הפרשה בעבודת השם,
אדם צריך לרכוש לעצמו
חוש בנגינה, מבינות בנגינה, מה עושה ניגון,
מה פועל ניגון,
מה הוא יוצר בזה, וגם לפתח איזשהו טעם אישי, לא כל אחד,
כל ניגון מתאים לכל אחד,
כן?
בסדר?
אתם שומעים טוב, וכל החבר'ה בזום.
או,
נועה שואלת, איך רוכשים את החוש הזה?
שאלה מצוינת, אז פשוט קודם כל מתחילים לשמוע,
לשמוע ניגונים.
פשוט מתחילים לשמוע, להכיר.
שומע עוד ניגון ועוד ניגון, אתה רואה מה זה, אתה נותן לזה גם מרחב.
לא, לעצור רגע ולהקשיב, מה זה עושה לי?
מה זה פועל עליי?
ואם יש לך איזה ניגון שהגשת שהוא פותח לך את הלב, לך עליו.
הוא יכול להביא את האדם עד לדמעות אמיתיות,
כן?
חוש,
חוש בנגינה.
עכשיו תראו,
יש פה תורה נפלאה של רבי נחמן,
ואתם יודעים, קודם כל בואו נראה, תכף נגיע לתורה הזאת,
אבל קודם כל בואו נראה, יש כאן שלושה,
הבאתי שלוש אימרות
על כוחו של הניגון.
אתם רואים כוחו של ניגון. לכל מנעול מפתח מיוחד.
לכל ניגון, אם לא מוצאים, אז צריך לחפש עוד עד שמוצאים.
לכל מנעול מפתח מיוחד משלו, אך יש מפתח כללי
שבו אפשר לפתוח את כל המנעולים, והוא הניגון.
חסידים בזמנים שעברו, שעסקו באיזה עניין, על ידי ניגון היו מביאים את העניין לידי פועל.
אתה רוצה בסוף להצליח, אתה מנגן, וזה נותן לך איזה חשק גם לפעול את זה.
ועוד אמרה אחרונה,
ישנם שלושה מיני ניגונים, ניגוני תפילה.
ניגון שאיתו מתכונן יהודי לתפילה.
הנה, יש כאן הוראה לדוגמה.
תפילה,
מנגנים איזה ניגון.
אדם מנגן לעצמו איזה ניגון.
ניגון שבוקע ממנו בשעת התפילה,
והניגון איתו הוא יוצא מהתפילה.
עכשיו יש כאלה מקומות שאתה מתפלל, זה כזה מהר, לא לפני, לא באמצע ולא אחרי, עוד הספקת להסתובב כבר ביץ' זה.
איך שיהיה זה ניגון.
הכוח הזה של הניגון,
כמו שאמרנו, פותח, פותח את הנפש.
אבל זה יותר מזה.
יותר מזה.
יש תורה נפלאה וידועה של רבי נחמן, שנקראת רפ״ב, נקראת עזבה,
זו התורה, היא תורה ארוכה.
ורבי נחמן אומר שכמו שאתה יכול לנגן, אני אגיד פה איזה הקדמה ואז נקרא קצת בפנים,
הוא אומר כמו שאתה יכול לנגן על כלים,
ככה באותה מידה אתה גם יכול לנגן
על בני אדם,
בסדר?
כלומר, להוציא מבני האדם את הניגון המיוחד שלהם.
נכון?
אנחנו מכירים את התורה הזאת, תדע לך שכל עשר לעשר יש לו ניגון מיוחד, מי שאולו, כל רואה ורואה יש לו ניגון מיוחד. בעצם לכל אדם יש ניגון,
לכל אדם יש את הסיפור שלו.
ואם אתה,
אם אנחנו מתהלכים, אנחנו מבינים שבעצם כל אחד, אם אני אקשיב לו, אני יכול לשמוע מה הוא מנגן בעולם.
ולהקשיב לדבר הזה.
אז זה יכולת מדהימה,
יכולת מדהימה, בסדר?
מה הניגון?
איזה שפע אתה מביא איתך לעולם?
מה הצינור שלך?
תראו מה הוא אומר.
זה מבחינת הזמרה לאלוקיי בעודי.
בעודי דייקה, היינו על ידי בחינת העוד שלי,
שאני מוצא בעצמי, בחינת עוד מעט מאין רשע,
על ידי אותה נקודה, על ידי זה אוכל לזמר או לא תהשם,
וזהו הזמרה, הזמרה אלוקיי בעודי, הזמרה דווקא,
היינו זמירות וניגונים שנעשים על זה שמלקט נקודות טובות. זה סיום של הפסקה הקודמת. ודע,
שמי שיכול לעשות אלו הניגונים,
דהיינו ללקט נקודות טובות
שנמצא בכל אחד מישראל, אפילו בפושע ישראל,
יכול להתפלל לפני העמוד, להיות חזר.
אני אסביר לדעתי מה הוא אומר.
אתם יודעים איך נראים תווים?
תווים.
נכון, נקודות, נקודות. עכשיו, רוב השורה,
שורה של חמש,
נכון?
של חמש שורות,
ריקה, יביר.
יביר. אבל יש לך נקודות,
אתה עובר מנקודה לנקודה לנקודה לנקודה.
אז רבי נחמן, כשהוא מדבר על נקודה טובה, הוא מדבר על זה.
אם תלחץ לאדם על הנקודות הטובות,
הוא רואה בזה כמו תווים, אתה תנגן את הניגון שלו.
זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו עושים,
נגיד, אני אקח דוגמא, הורים וילדים בסדר, אז היה.
יש לנו עכשיו איזה בת שעושה לנו...
אני בלילה עד שערך תישון, אם שגעת אותה.
באמצע וחצי בלילה אני נזכרת בכל הדברים שבעולם.
כל היום היא מקסימה, בלילה עד שערך תישון, עושה לנו.
אז אני יכול למחרת להגיד לה, נו, מה יהיה,
וגם ללחוץ על הנקודה החדשה. אני יכול להגיד, רגע, אני אלחץ על הדברים הטובים,
אני אשמיע את הניגון הטוב שלה, המיוחד שלה,
וזה כבר לבד יסדר את הדברים הלא-טובים.
בסדר?
אז מה שהוא מבקש מאיתנו, רבי נחמן, מה שהוא מציע,
זה שננסה לנגן את הניגונים של אלה שנמצאים לידינו. כלומר,
נזהה את הנקודות הטובות כמו בתווים, אתה לא מנגן את מה שלא מסומן,
אתה מנגן דווקא את הנקודה שמסומנת.
נכון, למרות שהשוטר דברים שלהם לא מסוולים,
אתה מגן שאת הנקודה שהיא מסוולת וככה אתה כאילו נוגע בנקודות,
כל תו זה כמו נקודה טובה, נקודה טובה, נקודה טובה, נקודה טובה, נקודה טובה, בסוף יש אצלנו,
בסוף יש איזה מגילה שאדם,
אז זה מה שהוא אומר.
ומי יכול להיות חזן?
דע שמי שיכול לעשות אלו הניגונים, דהיינו ללקט נקודות טובות שנמצא בכל אחד
מישראל,
אפילו בהפושעי ישראל, הוא יכול להתפלל לפני העמוד.
מי יכול להתפלל לפני העמוד?
מי שיש לו זקן,
מי שיש לו כיפה גדולה,
מי ש... לא.
מי שחושב מחשבות טובות על מי שנמצא מסביבו,
הוא יכול להיות חזק.
כי המתפלל לפני העמוד, הוא נקרא שליח ציבור,
וצריך שיהיה נשלח מכל הציבור.
דהיינו צריך שיקבץ כל נקודה טובה
שנמצאת בכל אחד מהמתפללים,
וכל הנקודות הטובות יהיו נכללים בו,
והוא יעמוד ויתפלל עם כל הטוב הזה, זה מה שהוא יעשה. כלומר, איך הוא יתפלל?
אומר הקדוש ברוך הוא, תראה איזה אנשים יש כאן.
תראו, לכן גם כמה חשוב להתפלל במקום שמכירים אחד את השני. אתה הולך לאיזה מניין, אתה לא יודע מי מלחם, מי משרולך.
אתה הולך למקום שאתה טיפה מכיר את האנשים.
בוא נמאיר, אתה מכיר את הבית מדרש, אתה יודע, הוא זה, ההוא פה, ההוא חבר.
ואז אתה אומר, הקדוש ברוך הוא, תראה בלושיבים נדיבים עם נדיבי העם, תראה באיפה אני נמצא, תראה איזה נדיבות. מהמקום הזה, בוודאי השליח ציבור.
צריך להכיר את כולם.
הרב שטיין זצר היה אומר שמניין זה עשרה לבבות ולא עשרים רגליים.
צריך כאילו לסבור את הלבבות.
אז השליח ציבור לזה צריך שיהיה בו מבחינה גבוהה כזאת, שעל ידי זה יהיו כל הנקודות האבים אליו
ויהיו נכללים בו.
ומי שיכול לעשות מיגונים כאלה,
היינו יכול לדון את כל האדם בכף זכות, אפילו את הכנראית הרשעים,
כי הוא משתדל לחפש ולבקש ולמצוא בכולם נקודות טובות.
זה מי שיודע לנגח. אתם רואים?
אמרנו שלא חייב לדעת לנגן, לנתן נגינה.
צריך לדעת גם לנגן על בני אדם.
לנגן על בני אדם זה ליצור גם את הנקודות הטובות.
בסדר?
נקודה טובה.
אתה רואה מישהו כועס,
אז למה הוא כועס?
הוא כועס כי אכפת לו, אז אכפת לו. וואו, איזה יופי.
אתה רואה מישהו שהוא,
שהוא באמת צריכים ברדיצ'ב היה אלוף בזה.
אתה מתרגל להסתכל על המציאות בעין טובה.
תסתכל עליה בעיה טובה, מישהו לא יכול לעשות את זה, הוא לא יכול, הוא לא יכול. אני אומר, הוא לא יכול, אז טוב, הוא אמר לי שהוא לא יכול, אתה מלמד זכות כל הזמן.
ואז נוצרת איזו מנגינה חיובית.
כי הוא משתדל לחפש ולבקש בכל הנקודות הטובות, כנל.
על ידי זה נעשים ניגונים, כנל. זה הצדיק שאוחז במידה הזאת, הוא יכול להיות חזן ושליח ציבור.
דהיינו, הוא מתפעל לפני העמוד.
כי הוא, יש בו בחינה זו הצריכה להשליח ציבור, ההגון באמת.
שצריך שיהיה בו בחינה שכל הנקודות הטובות תאבים אליו ומכתלים בו,
הוא יכול לקבץ כל הנקודות הטובות שנמצא בכל אחד מישראל, אפילו בפושע ישראל.
ויש, אתם יודעים, הרבה מאוד איגרות, גם של הרב קוק, גם של הרבי,
אנשים היו שולחים,
נגיד איגרת לרבי,
ומדברים על עצמם, דברים לא טובים,
אז הוא היה כאילו נוזף בהם, הוא היה צריך להתרגל,
להסתכל אחרת,
להסתכל על עצמך אחרת קודם כל,
להסתכל על כל הטוב שיש בך,
מה הקדוש ברוך הוא זיקה אותך,
שיש לך משפחה וילדים ופרנסה וזה, ואתה בן לעם ישראל, ואתה עושה בכי וזה,
ממש,
העם מראה את הנקודות הטובות.
לאלפים,
מחנך אותנו להסתכל על עצמנו בנקודות הטובות.
להסתכל בנקודות הטובות זה גם כן סוג של ניגון. יש, פתחנו את השיעור בניגון-ניגון,
והבאנו שיש עוד וריאציה לניגון, שזה כשאתה מסתכל על הנקודות טובות של כולם ואתה מנגן את האנשים סביבך.
עוזר להם.
והדבר המגניב הוא שכשנמצא כזה אדם שאתה רואה שהוא רואה בך את הטוב, אז אתה רוצה להיות לידו, אתה רוצה להיות בנוכחותו, כי זה נעים.
עכשיו תשימו לב לדבר מאוד מאוד מעניין.
עם ישראל יורד למצרים מכוח הניגון.
יש להם ניגון.
נכון, אמרנו יוסף
בעצם מתגלה לאחד, כי יהודה מדבר איתו בניגון.
אבל לאורך הגלות הארוכה במצרים,
הם מאבדים את יכולת הניגון.
זה חלק מהגלות.
נכון? כתוב ש...
כתוב ויענחו, ויזעקו, אבל הם לא מנגלים, הם איבדו את הניגון.
איך שהם יוצאים לחירות, מה הדבר הראשון שהם עושים?
מנגלים ולפיכך. שירת הים.
אל תיקח מאירם הנביאה את הטוף בידם.
הביטוי הכי משמעותי לחירות שאני יכול להגיד.
נחשף לאיזה משהו.
כוח הניגון הוא אדיר.
תראו, הבאתי כאן שיר, זה שיר ישראלי,
אבל מאחורי השיר הזה יש סיפור מדהים,
והסיפור הזה הוא גם כן איזה גרגיר שמספר סיפור הרבה יותר גדול.
המחברת אותי עם פניה ברגשטיין
כתבה הרבה שירים אגב,
רוב השירים שלה זה שירי ילדים,
שאולי אתם מכירים אותם.
לפני דוגמאי היא כתבה את פיתחו, הייתה שעה, פיתחו, רחב, עבור תאו, ובמשל שיירת זעם, זה שיר ילדים.
ועוד, נדמה לי שהיא כתבה את
פרה אדומה, ישג לה קטנה חומה, את ראשה היא לי ככה ולתנה לנשיקה. אין לכם ילדים קטנים, מקשיבו לכם, אתם תכירו את השירים האלה. זה השירי מס.
אבל איזה שיר עצמי שהיא כתבה.
למה?
פניה ברנשטיין היא ילדה בפולין,
והיא חלוצה ציונית,
עוזבת את ההורים שלה ועולה לארץ לקיבוץ גבת,
בעמק יזרעי.
והשיר המדובר זה שטמטם מיגונים ואימי ואבי,
אני תכף אגיד.
והיא חלוצה בארץ, והיא,
כמובן בקיבוצים, זה הכל חדש, אנחנו רוצים להקים ישראלי חדש,
עולם חדש,
כן,
עולם ישן עד בי יסוד נחריבה,
אבל היא מתגעגעת להורים שלה,
וגם היא חולה במחלת לב,
ולכן היא לא יכולה לעבוד,
והיא עוסקת יותר בכתיבה ובחינוך, ובשלב מסוים שולחים אותה מהקיבוץ
לוועידת הקיבוץ הארצי,
היא נציגת הקיבוץ.
שם, בוועידת הקיבוץ הארצי, 1942,
זה קורה,
מספרים להם בפעם הראשונה, רק אז הגיעו לארץ השמועות על מה שקורה באירופה על השואה.
והיא מבינה
שיכול מאוד להיות שמשהו נורא קרה להורים שם.
ואז היא מאוד מאוד מתגעגעת.
היא עזבה את בית ההורים שלה בתור ילדה,
היא קיבוץ תקית יחל מוצא.
והדאגו הזה בא לזה בטיעוזה שפתאום מתחילים לצוף אצלה בתודעה,
בצלאל,
כל מיני ניגונים שהיא שמעה בילדותה.
פתאום היא שומעת על הניגונים של אל שבת,
וכה דודי,
תחום מרננה,
ידיד נפש,
פתאום היא נזכרת בניגונים של מגילת האיכה בתשעה באב,
פתאום היא נזכרת בניגונים של מועדים, של חגים.
כאילו, מה שמחזיר אותה לעולם שאותו היא יזמה,
זה הניגונים.
ואז היא כותבת שיר,
ותראו את המילים,
אבל אתם עכשיו מבינים גם את הרקע.
השיר הזה נכתב מתוך דאגה ענוקה להורים שלה, שהיא לא יודעת מה איתם, כי היא מבינה שיש איזו שואה שמתרגשת.
אז היא כותבת להם, שתלתם ניגונים באימי ואבי,
ניגונים, מזמורים, שכוחים, כי כבר שכחתי אותם, למה שכחתי אותם, מלאכי?
כי הלכתי להיות חלוצה, כי הלכתי להיות זה,
כאילו, יאללה, לא צבא, זה הניגונים הישנים האלה של הזקנים בעיירה, אנחנו עכשיו יש לנו מרקוד הורה,
שירי העמודים כאלה, דבוי חבר'ה, קדימוואר,
חדות שיר במדע וכאלה, נכון?
אבל,
לא,
גרעינים גרעינים לשאם לבבי,
עתה הם עולים וצומחים.
זה היה בפנים טמון בתור גרעין,
לא ידעתי את זה אפילו,
ופתאום עכשיו, עם הגעגוע ועם הפחד,
זה פתאום צומח.
עמתיים שולחים פעורות בדמי, פעורות זה הגפן, כשהיא מתפשטת, היא שולחת פעורות,
בדמי, אני מזכיר לכם, היא חולת לב.
חולת לב. היא מתה בגיל 42, בגיל צעיר מאוד.
וכאילו, יש לה סוגיה עם הדם, זה הכל בדמי.
שורשיהם ועורכי שלווים.
אני לא אוכל להתנתק מהניגון.
השורש לניגון
זה העורקים שלי.
ניגוניך אבי ושירייך אימי בדופקי נעורים ושבים. הם דופקים לי, ופתאום,
הניגון של אבא, הניגון של התפילה.
אז אני בא להגיד לכם, אחי ורד, תשירו,
תנגנו, כי את זה הילדים שלכם יזכרו.
את זה הילדים שלכם יזכרו, את הניגונים שלכם.
את השירים, בדיוק בשבת, הילדים צחקו עליהם קצת.
אתה מגיע לחיות שכבר ילדים צוחקים עליך, זה שלב טוב.
על כל השירים שהיינו שרים להם בהשכבות,
שהם בני קטנים.
אשתי הייתה שירים כאלה קבועים,
שאלה, אין לה את זה אולי, אין לה את זה אולי,
ואז משבחת כל ילד.
אבל זה נכנס להם בראש, כי זה תקעו עליהם שם,
שאמא אוהבת אותם, ואבו אוהב אותם, והם חמודים, והם מתקעו עליהם עכשיו, אבל הם...
ואני מבטיח לכם שהם יעשו את זה גם עם הילדים שלהם.
כי אז אומרת כאן פניה ברקן, אמרתי, תנגנו,
תשאירו, כי כשאתה מדבר, לפעמים זה נכנס לי כאן ויוצא משם.
אבל כשאתה מנגן,
גם אם זה נראה כנשכח, זה נשאר.
מגונך אבי ושירייך אמי,
ודפקי נעורים ושבים.
הנה האזין שיר ארסי הרחוק.
אני נזכרת בשיר ההרס,
שאמא הייתה מרדימה אותי.
הביעה פיהם אלי בת.
הנה תזהרנה בדמע ושחוק.
פתאום אני רואה מתוך הדמעות איכה וזמירות של שבת.
תשירו בשולחן שבת.
לא לתקתק על ידי חובה, תשירו.
וצריך גם להכיר שירים לשבת.
בניגונים לשבת, אנחנו משתדים כל שנה להוסיף איזה שיר חדש.
אחד הילדים מביא, או אנחנו שומעים, יאללה, בוא נשאיר גם בשיר הזה, לומדים,
חלק מהשירים תופסים מאוד, יש עונות לשירים, פתאום שירים את השיר הזה, פתאום שיר אחר.
אבל ניגונים נשארים.
כל הגה איתם וכל צליל יעלה, אני כאילו, גם כשהדיבורים נגמרים, והצלילים, אבל הניגונים נשארים.
בי קולכם הרחוק יאום,
כלומר היא עוצמת את העיניים, עיניי אעצום והריני איתכם, היא עוצמת את העיניים והיא רואה את ההורים שלה מנגנים.
נשמטה לי כאן שורה, מי יודע, להשלים?
אשר, אתה יודע להשלים?
ועיניי אעצום והריני איתכם.
איפה רשום כאן?
אה, יפה.
מעל לחשכת התהום.
איזה חשכת תהום?
כן, איזה חשכת תהום?
כן, בטעות גזלתי שלושת אלפים, אז חלק... מה זה חשכת התהום?
זה השואה.
כלומר, היא איבדה קשר עם ההורים שלה,
אין מכתבים, אין שום דבר.
תהום עצומה של חושך,
והיא נורא נורא מתגעגעת,
והיא נזכרת בניגונים,
והיא אומרת, אולי דרך הניגונים האלה אני אבנה גשר,
עיניי אעצום והריני איתכם, מעל חשכת התהום.
המלחמה נגמרה, היא שלחת מכתב לראש עיריית אוטו צוואק,
זה העיר שהרוס שלה גר בפולין,
נשאול מה קרה להורים שלה, והוא עונה לה, הוא עונה לה.
הרוב שהם נרצחו בשואה, והיא יצאה נפטרה בגיל 42. תראו את הכוח של הניגון,
תראו את העוצמה שלו.
נעמי שמה מספרת,
זה סיפור ששמעתי מהרב זאב קיציס,
שהוא נראה לי בכנרת אז אני אומר את זה בשמו.
היה שיר ששרו אותו ב...
ובזה נסיים.
היה שיר ששרו אותו באירופה, זה ידוע.
יש צורים שלא אכלנו?
צומי שלו אכל.
אצל הספרדים, כן?
אז אצל האשכנזים היה ניגון לבית האחרון,
לבני המקדש.
היו שרים, מי בני המקדש?
מי בני המקדש?
די דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה ד
לא היו שירי ילדים לחנוכה.
אז ביאליק כתב שיר, איזה שיר?
אבי נתן סביבון סביבון מעופרת יצוקה.
עכשיו הוא רצה למצוא גם מנגינה שכולם יכירו, אז הוא לוקח את המנגינה הזאת.
יודעים אתם לכבוד מה יודעים אתם לכבוד מה יודעים אתם לכבוד מה לכבוד החנוכה
די דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה דה בני המקדש.
במגינה הזאת של בני המקדש היה שר
יהודי חשוב בשם
מאיר ספיר קראו לו,
מקיבוץ כנרת,
הוא היה שר את זה לחברים, בתור ניגון, קיבוץ חילוני,
אבל הם היו שרים את זה, זו גם מגינה,
קלטתם אותו תוך שנייה.
הוא היה אומר, ריבאנה המקדש, כי אצל הקיבוצניקים בניית ארץ ישראל זה בעצם
בונים את המקדש, מה זאת אומרת, בונים את ארץ ישראל, בונים את המקדש.
ולספיר הזה הייתה בת, קראו לה נעמי, נעמי ספיר.
אז היא התחתנה עם אחד שקראו לו שמר, אז היא ניתנה נעמי שמר.
ביום אחד היא כתבה שיר,
היא קוראת לשיר הזה, שירו של אבא.
מי יודע מה זה שירו של אבא?
עצבת, מה פזמון?
עבדה... כימי נעונים האלה, יבנה מקדש,
יבנה, יבנה, יבנה המקדש,
יבנה, יבנה, יבנה המקדש, יבנה המקדש, יבנה דד...
כוח של הניגון!
מחבר, מקשר, מארך רשעת התהום.
ולכן הפרשות האלו מלמדות אותנו איך הניגון בעצם חיבר,
פרץ את הלב של יוסף,
פתח את הלב של יעקב,
וחיבר אותה.
יש בכוח ניגון לחבר
שמיים וארץ, שנזכה להיות אנשים מנגנים,
אמן ואמן. ברוכים תהיו, חבריי.
תודה רבה רבה.
ניסן כוח.
