טוב, שלום וברכה, צהריים טובים. אנחנו בשיעור נפש הפרשה.
שהעניין של השיעור הזה זה לחיות עם הזמן. הגמור הזקן היה אומר צריך לחיות עם הזמן, והזמן זה פרשת השבוע שהייתה, שתהיה. אנחנו, ברשות השם, נקרא בשבת את פרשת חיי שרה.
בפרשת חיי שרה יש תופעה מאוד מיוחדת ש...
איך קוראים לך?
אלן.
אלן. כן, פרשת משום זמן.
יש בפרשת חיי שרה תופעה מאוד מיוחדת, תופעה חדשה,
שעד היום לא הייתה,
וזה הזקנה.
מי רוצה להיות זקן?
אף אחד לא רוצה להיות זקן.
למרות שאף אחד לא רוצה להיות זקן,
בשנה שעברה הסתובבה איזו אפליקציה
שאנשים יכלו לשים את התמונה שלהם ולראות איך הם נראים כשהם יהיו זקנים.
הרבה עשו את זה, נכון?
שתעשעו ברעיון, איך אני אראה זקן לבן וזה.
נכון, הילדים שלי גם עשו לי גם את זה.
לאיפה זה נמצא, נמצא את זה בהזדמנות.
למרות שכולם רוצים להיות חכמים במובן של החכם.
או.
אז במובן של חכם אנחנו רוצים להיות כן, נכון? במובן הזה.
אבל במובן של זה אנחנו לא רוצים להיות כן.
מה?
בלי התופעות לתאביב.
בדיוק, בלי הנזקים, מה שנקרא.
נמצא את זה אולי.
כן.
אז אנחנו ננסה ללמוד ביחד
איזה זקן אנחנו כן רוצים להיות.
בסדר?
ובעקבות דרש,
שתי תורות, אחת של בית יעקב, בית יעקב הוא אחד מהאדמויים של אישביצה,
ואיזה תורה קטנה בליקוטי מוהרן,
שמדברת על בחינה של זקן. זה באמת נכון ש...
בואו, קודם כל, בואו נשים דברים על השולחן.
היום הזקנה היא אירוע שמנסים לטשטש אותו.
בוא תהיה צעיר, בוא תעשה ספור, בוא תישאר מגניב, בוא תישאר לזה.
נכון?
אני שומע פרסומות לכל מיני בתי דיור מוגן, זה נראה לך פרסומות לפנימייה צבאית.
אצלנו עושים כושר, אצלנו עושים זה.
מה קורה כאן?
בסדר?
אז אנחנו ננסה להבין, באמת יש דברים שהם לא טובים בזקנה.
יש משהו של אולי טרחנות מסוימת,
יש כמובן את העניינים הגופניים,
הגוף פחות עובד וכולי, אבל אף אחד לא רוצה להגיע למקום. הגמרא המסכת שבת מתארת את הזקנה בתור איך לאט-לאט האדם מתחיל להזדקות על האיברים שלו.
זה לא עובד, זה לא עובד, וזה כבר לא פה, וזה כבר לא שם.
הגמרא מתארת את זה.
משתיים נהיה שלוש, שתי רגליים, הוא צריך גם,
הוא צריך גם מקל.
אבל יש משהו,
בגלל שאנחנו כאילו דוחים את הזקנה, שאנחנו גם מפסידים משהו באיכות
של הזקנה.
והתורה שנלמד,
היא נשענת על מדרש,
והמדרש נשאלנו על תופעה, האמת שהיא תמיד הפליאה אותי,
ונורא נורא שמחתי לגלות את המדרש הזה.
התופעה היא שזקנים נהיים לבנים.
נכון? השיער שלהם באופן טבעי מלבין.
אתה יכול לראות אדם בגיל צעיר,
שחור כולו, תסתכל עליו,
לבן.
וזה נורא בולט.
כלומר, חשבתם פעם, למה זקנים מלבינים?
למה השיער נהיה לבן?
כן, אני קצת מתחיל, ככה, פה בקטנה, אני לוחץ קדימה שיהיה יותר,
אבל לא, לא הולך, הילדים שצוחקים עליי.
אבל אמרתי להם, עד גיל 50,
אני, כמובן, כמו הרב דיגור, זהו, אני עובד על זה חזק,
לא נראה שזה הכיוון.
אבל בכל אופן, זקנים,
אה...
זקנים, אה...
זקנים מלבינים, למה זה ככה?
אנחנו נראה שזה, כשאתה רוצה ש...
אתה רוצה שמשהו ישימו אליו לב,
אתה צובא אותו בלבן,
בסדר?
כשאתה רוצה שמשהו ישימו אליו לב, אתה כאילו מבליט אותו, זה כאילו הבלטה.
יש כאן מישהו שאומרים לך, תקשיב,
שווה לשים אליו לב,
אל תתעלם ממנו, הוא בולט בשטח,
כמו עץ, שהגמרה אומרת שרוצים שעץ חולה,
ורוצים שהעוברים לידו יתפללו עליו, אז צובעים אותו בלבן,
הגט שלו.
אז כשאחדות אנחנו צובע מישהו בלבן, מוריד עליו שלג,
זה כי הוא רוצה שנשים אליו לב.
כאילו הוא אומר לך, תקשיב, פה יש לך בן אדם
שכדאי לך לשמוע. עכשיו, אפשר להגיד
למה כדאי לשמוע זקנים,
כי וואלה, יש להם ניסיון חיים עבור הרבה דברים,
כדאי לשמוע, אבל תדעו לכם שלא תמיד,
לא תמיד זה נכון.
לפעמים הניסיון שלו
הוא לא רלוונטי אליך. הוא אומר לך, תקשיב, אנחנו היינו ב-48' ואז שילמנו ככה עם ה... אנחנו לא ב-48' עכשיו, אנחנו ב-2020.
לא בטוח שהניסיון של הזקן,
כשהוא מספר לך מה היה הפעם, הוא עכשיו רלוונטי
למה שקורה עכשיו. ואז עוד פעם, נוצר כאן איזשהו תסכול,
אז ככה, אז למה לשים לב לזקן?
איזה איכות יש בזקנה
שכדאי לשים אליה לב, ואולי גם כדאי לאמץ אותה גם כשאתה צעיר?
אפשר להיות
זקן צעיר כזה, בסדר?
זה מה שמעניין אותנו בימים.
כי אצלנו בפרשה, אנחנו פוגשים פעם ראשונה את הזקנה.
אז תראו את המדרש המופלא הזה, ואברהם זקן.
אומר המדרש,
ילמדנו רבנו, היה רוכב על החמור,
והגיע עונת תפילה כיצד יעשה. אדם רוכב על החמור,
באמצע שהוא רוכב, צריך להתפלל.
מה לעשות?
אומר, אומר המדרש, כך שנו רבותינו,
היה רוכב על החמור, והגיע זמן תפילה, ירד!
ירד מהחמור.
אם לא יכול לרדת,
כשאין דעתו מיושבת עליו, יהיה מתפלל כשהוא רוכב.
עד כאן זה כאילו הלכה.
ואז המדרש עובר לדבר על אברהם אבינו.
מלך האדם שכיוון דעתו ולבו לתפילה כאברהם אבינו,
שאמר לפני הקב' הוא, חלילה הלך מעשות כדבר הזה.
אברהם אבינו, שיא התפילה של אברהם אבינו היה, איפה?
במה?
בסדום.
בסדום. באמת, זה המקום היחיד שכתוב שאברהם מתפלל.
נכון?
קודם כל יש פה הגדרה של תפילה.
תפילה זה לא רק לבקש, תפילה זה לדבר עם הקב'.
אז זה המקום היחיד שאנחנו מוצאים,
שאברהם מדבר עם הקב'.
הוא המשמעותי ביותר.
אז אומר המדרש,
כיוון שאמר לפני הקדוש ברוך הוא, אנחנו עושים כדבר הזה, כיוון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות
לא להכין את העולם, התחיל לשבחו,
התחיל להגיד לאברהם, איזה יפה אתה.
אמר לו, יפייפית מבני אדם.
יפייפית אומרים לו יפייפית?
תקראו לי, יפייפית.
יפייפית מבני אדם.
הוצק כן בשפתותיך על כן בשחי אלוהים זה אף אחד עשה.
כלומר, המדרש אומר, אחרי שאברהם
התפלל לקדוש ברוך הוא, אחרי שאברהם
ביקש על סדום, הקדוש ברוך הוא אמר לו, שמע, אתה אדם מדהים, אתה האדם הכי יפה.
ואז הוא אומר, אברהם לקדוש ברוך הוא.
אמר לו, איזה היופי שלי,
אני ובי נכנסים לעיר,
אין אדם מכירים בין אב לבן. מה זאת אומרת, איך אתה אומר שאני יפה? אני ויצחק נכנסים,
אני בן 120, ויצחק בן 20. כן, אברהם אמר יאללה, יצחק בגיל 100. אף אחד לא עמד, אנחנו נראים אותו דבר.
אברהם נראה צעיר כמו היום, לכאורה, וואלה,
תביא תגני, מאיפה הלכת? לאיזה מכון.
מה זה, רונית רפאל, לא יודע מה עושים היום, כל מיני...
אבל אברהם התלונן, הוא אומר, מה זה, לא מבדילים ביני לבין אבן שלי.
אמר אברהם, ריבונו של עולם,
צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן.
שיתכבד הזקן והנער, לא יכול להיות שהם יראו אותו דבר.
צריך
לעשות הבדל ביניהם.
אמר לו, הקדוש ברוך הוא, יפה.
חייך, ממך אני מתחיל.
צודק, רעיון טוב, אתה תהיה ראשון.
הלך ולן באותו הלילה, הלך לישון אברהם אבינו,
עמד בבוקר,
כיוון שעמד רעש עם בן שיער השעור זקנו,
קם בבוקר, כולו לבן.
יש סיפורים כאלה.
יש סיפורים,
אני חושב שהוא הבין בן לילה.
זה הלך כתוצאה מטראומה.
זה בהלה שהייתה להם או משהו כזה,
הלכו לישון.
יש כאלה שלא בן לילה, אבל בתקופה קצרה מאוד, שלא היה לנו קורה אסונות,
דברים מהסוג הזה, פתאום נהיו לבנים.
הוא בן בן לילה.
אמר לפניו, ריבונו של עולם, עשיתני דוגמה,
עשית אותי, דוגמה זה משונה, כאילו, מה זה הדבר הזה? אני לא מסתכל,
מה קורה כאן, עד אליו לא היה אף אחד לבן, כולם יודעים.
אמר לו, עטרת תפארת שיבה,
בהדר זקנים שיבה.
וכך נאמר, ואברהם זקן אומר לו, נכון, עשיתי אותך בולט כדי שכולם יסיגו לך אלף שאתה יפה.
אז יוצא מהמדרש,
המדרש הזה הוא מדרש מאוד מעניין, בוא רק נחבר אותו, ואז נראה לך בית יעקב מפרש אותה.
הוא אומר ככה,
המדרש מתחיל בסיפור של תפילה,
נכון? אם אדם נמצא על החמור, האם הוא ירד או לא ירד?
אז אם הוא יכול לכוון,
אז שירד, אבל אם הוא לא יכול, אז שיר על החמור.
ואז המדרש אומר, ואתה יודע,
תהיה התפילה הכי מכוונת שהייתה אי פעם בעולם,
והתפילה של מי?
של אברהם על סדום.
וואלה.
וכתוצאה מהתפילה של אברהם על סדום אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אתה הכי יפה.
אז אברהם אמר לו, אם אני הכי יפה, אז שיראו את זה.
כל זאת אומרת, בכלל זה מתחיל, ואברהם נהיה זקן.
הכוונה? שיער לבן.
זה כאילו, זה המשוואה.
משוואה מאוד משונה, נכון?
בית יעקב מבאר את זה.
זה מקור קצת ארוך,
אז אני אעשה מה שנשים בדרך כלל למקור ארוך, אני אגיד אותו רגע בעל פה,
את הרעיון הבסיסי,
כדי שיהיה לכם מונח,
ואז נקרא, לא את הכול, אבל נקרא המשפטים, ככה מתאחדים, בסדר?
מדרש תנחומא, יש ספר שנקרא מדרש תנחומא,
על הפרשות, וזה מופיע שם.
לא רוצה?
מה?
מדרש תנחומא כתבו את זה תנאים,
אלה שכתבו את המשטיות, היה להם גם מדרשים.
מדרש תנחומא כתב רב שקראו לו רבי תנחומא.
בסדר?
איך קוראים לך?
אילון.
איך? אילון.
אילון.
אילון, אייל, מסודרי.
שם חזק.
אז אילון ואלם, נכון?
מכובדים? יואללה?
קוראים, הם כותבים בחדר, כן. אה, בחדר.
טוב.
בואו ננסה להבין, אני אגיד את זה בעל פה,
ואחרי זה נקרא משפטים לפני.
מה?
האיכות
החיובית בזקנה, מה גרוע בזקנה, כולם יודעים.
כמו שהזכרנו, עמוף פחות עובד, יש לה איזו טרחנות מסוימת,
יש ג'רמי כאן, הוא המומחה לזקנים, כי הוא מלמד בבתי אבות, אז נכון, אז לפעמים אתה מתאר לי תופעות,
כמו בגן ילדים בעצם,
סוג של... נכון?
אבל מה האיכות החיובית בזקנה, אבל אני מדבר על זקנה,
על זקנה בלי חולי.
וזה דבר חשוב, תדעו לכם, היום באוניברסיטה,
פעם היה גריאטריה.
פעם נקרא גריאטריה, כלומר,
זו זקנה שבה אנשים כבר מתחילים להיות חולים, וכן וזה הדרך, אבל היום יש
נקרא מדעי הגיל השלושי.
למה?
כי פעם
אדם היה מגיע לגיל 70, 67, 70 ובראה זקן.
היום מבינים שיש לאדם 15-20 שנה
טובות לחיות כשהוא זקן.
הוא זקן.
כלומר, ברוך השם בגלל הרפואה ומאי החיים הטובים, אז אנשים מאריכים ימים.
וזה לא נדיר לראות אדם בן 90, בן 95,
אתה מגיע לזה, נפטר בן 80, אה, צעיר, בן 80 ממשהו צעיר.
כן, פעם 80 ממשהו היה,
משהו זה, היה עוד כמעט באמצע החיים נפטר.
אז כאילו, יש איזה טווח גיל כזה יחסית גדול, והוא הולך וגדל כל הזמן,
שהוא נקרא זקנה. כלומר,
אתה כבר לא במעגל העבודה,
לא במעגל, אתה כבר בפנסיה, מצד אחד, מצד שני,
אדם בריא, לקח אותם, ומה עושים עם הגיל הזה?
אז מהי האיכות?
אני רוצה להגיד,
אני אגיד מה הוא אומר כאן,
ואז נראה איך הוא מכניס את זה במדרש, יפה.
תראו,
כמו שחז'ל אומרים,
שלעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה,
שמתוך
שלא לשמה יבוא לשמה,
אפשר להגיד שזה משפט על כל החיים שלנו.
אנחנו לאורך החיים, נרצה או לא נרצה, עסוקים
בלהוכיח דברים לסביבה.
לא בגלל שאנחנו מנסים לעבוד על משהו, לא בגלל זה,
גם ככה זה. אדם כשהוא נער, אז הוא רוצה שיהיה לו מקום חברתי,
זה לגיטימי לגמרי.
ואז כשמגיעים לגיל של חתונה,
אדם רוצה ללבות עם מישהי, אז הוא אומר דברים. הוגביל את הביטוי,
של התרצחנו בעיניו,
נדפחתים ונדישו ילדים.
אז הוא רוצה להראות לילדים שלו באופן אמיתי, לא באיזה זיוף.
שהוא אבא טוב,
ואז יש גם את העבודה,
אז אדם לומד תואר, הוא מספיק
מקבל ציונים טובים, אחרי זה הוא מתקבל לעבודה,
הוא רוצה להתקדם,
אז הוא מוכיח את עצמו, אז הוא משקיע.
אז הוא, האם אתה... ואז יש את השלב של ה...
לא רוצים, תגידו אליו גם כן, לחתן את הילדים,
וגם לשלב מאוד בעניין הזה.
ברור את השם,
יתייחסו למשפחה שלכם כאילו משפחה טובה, ושיהיו הצעות טובות, ושיהיו, אתה עסוק, אתה עסוק ב...
יש שלב
שבו אתה גומר
להוכיח כלום,
אתה פחות צריך להוכיח שום דבר לאף אחד.
זהו.
אתה כבר,
לא צריך, אתה כבר, המעמד החברתי שלך,
מסודר,
משפחה מסודרת,
או פרנסה מסודרת. כאילו, אחרי הדברים האלה,
גמרת את ה...
להוכיח. אתה לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר.
מי התפנה מהבימה?
התפנו מי?
בני האדם.
מי יכול להופיע?
הקדוש ברוך הוא.
כלומר, בגיל הזה אני יכול לעשות דברים רק בגלל שזה רצון השם יתברך וכי הם נכונים.
אני חושב שלפני כן לא עשיתי את זה, אבל הגיל הזה מאפשר אותה, כאילו, פחות צריך לדפוק חשבון
למה יגידו. זהו, עבדתי, אני שום דבר לא יכול, אז מה יעשו?
לא יקדמו אותי, לא ייתנו לי דאגה,
לא יודע, ולא יזמינו אותי לבר מצווה, כאילו, מה יעשו לי?
מה יעשה לי אדם? אני אחראי כל הדברים האלה, זהו.
בסדר, אני יכול לבחור
מה לעשות את זה בצורה מדויקת.
זה גיל שהנגיעות האישיות מסתלקות.
כבר אין לך מוטיבציות אישיות יותר מדי,
והמוטיבציה המרכזית שלך היא לעשות משהו שהוא נכון ומדויק, לרצות מה שנדבר.
בסדר?
זה כאילו הרעיון בזקנה. ועל זה לוקחים את הזקן וצובעים אותו בלבן, ואומרים, תקשיב, כדאי לך לשים לב לבן אדם הזה. כאן מסתובב בן אדם, אין לו כמעט נגיעות, הוא כבר ראה הכל.
לא,
הוא כבר...
ולקבל ממנו עצה,
ולשמוע ממנו איזו תובנה, וואו, זה כדאי לך.
הוא כבר לא צריך, הוא לא עסוק בלהוכיח שום דבר לאף אחד.
נמצא לנו בקהילה,
קהילה שרובם אנשים בגיל צעיר, אני כאילו נחשב במבוגרים בקהילה.
אבל לפני כמה שנים התחילו להגיע אלינו הורים שלה.
הורים, בעיקר כאלה שבאו בבני ברק,
ועברו לפתח תקווה, אז הם כבר פנסיונרים.
הם בעצמם, בתור אנשים צעירים, הקימו קהילות, היו גבאים, היו ראשי קהילות, אנשים חשובים, כל אחד במקום שלו, והם גברו את הכול וחיתנו כבר את כל הילדים,
עכשיו, ככה לקראת זקנה, וזה, הם באים לעבור ליד הילדים. כולל אחד יהודי, אחד בן... יש מי?
קרוב לתשעים, יש לו פרנינים, והוא מוצל שואה גם, ו...
מה יש לך להגיד לכזה בן אדם? מה...
הם באים, הם לא צריכים, אתה יודע, הם באים, מתפללים והולכים.
אני אומר לכם, לי בתור רב,
קהילה,
ההערות שלהם
הכי חשובות לי.
למה?
בין אם זו הערה חיובית, או בין אם זו הערה שבאה לתקן.
כי אתה יודע שהוא לא, אין לו כאן עניין, הוא כבר אחרי, הוא בא רק לגור ליד הילדים, הוא לא בא עכשיו, הוא לא בא להתערבב איתנו וזה, עכשיו בגיל 85 הוא מתחיל להצטטף באספות חברים ולהגיד, האם יגידו ברחו לפני זה, או בר תורה יהיה כזה, או כזה. אחרי הדברים האלה, קרה.
אבל אם הוא אומר לך משהו,
זה משהו נקי,
תקשיב.
יש לו זקן לבן, תקשיב.
וגם אם הוא אומר לך משהו טוב,
הוא לא אומר לך את זה לא כדי למצוא חן,
ולא כדי לחזק איזו מגמה בזה. הוא אומר לך את זה. למה?
כי זה טוב.
מחמאה מאדם כזה שווה הרבה.
שווה הרבה מאוד.
ובשבילי זה ממש מתנה מאורחות של אנשים כאלה.
הרעיון ברור. נועם,
בא לכם לראות את הבניחת בפנים?
יאללה.
אז הוא אומר ככה,
אני כאן צמצמתי כי זה מאוד מאוד ארוך.
הוא אומר ככה,
אני אגיד פה עוד כמה מילים. אברהם אומר,
אברהם מתפלל הקדוש ברוך הוא בסדום.
למה הוא מתפלל?
מה הסיבה?
תשובה מאוד פשוטה. מה?
מה?
אני אגיד לך מה אמרו העיתונאים באותה תקופה.
אני אגיד לך מה הבעיה. הבעיה היא שאברהם,
היה לו הרבה תפילות.
הוא התפלל גם על יצחה,
הוא התפלל לזכות לזרע וזה, אבל בשום תפילה הוא לא התחצף ככה,
נכון?
רק בסדום הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא בתקיפות.
אז יכול להגיד איזה עיתונאי,
יאללה, הוא התפלל ככה בסדום, מה?
בגללו, או בגלל שזה,
הקב' הבטיח לו את כל הארץ, עכשיו הוא הורס לו חלק, אז הוא לא רוצה,
כאילו מגיעה בדבר.
אז אברהם אומר לקב' הוא, תגיד, מי יגלה לעולם
שכשהתפללתי על סדום,
זה לא היה בגלל שיש לי שום רווח?
אני כבר אחרי הדברים האלה, זה כבר לא מעניין אותי בכלל.
מי יגלה את זה?
היינו שלעין אין הכרת שום חילוק והבדל בין תפילה שלי שהיא ברורה וזכה בנגיעה,
לבין תפילה שהיא בנגיעה.
ויאמרו בני אדם שאף פצילה הייתה איזה מגיעה מצידי. אתה יודע, כולם שואלים,
למה אברהם כל כך נותן ברבק בפצילה על סדום?
אה, כנראה יש לו שם עושר שהוא מקבל לרשת,
כנראה יש לו את לא,
כל מיני דברים,
הוא רואה שם את המשקה שיש שם, אולי...
אמרו, אני בכלל לא מעניין אותי את הדברים האלה.
הוא יגיד בהמשך, אני מעל החמור, אני כבר לא מתחת לחמור, אני כבר...
זה עוד אחת מהמעלות של הזקנה,
שכבר הדברים החומרים פחות שולטים עליך, אתה כבר פחות טועם, פחות זה, אתה כבר אחרי הדברים. אומר אברהם, אני מעל החמור.
אבל אף אחד לא רואה את זה.
ואמרו בני אדם, שאף בתפילתי הייתה איזה נגיעה מצידי,
ולזה לא פעלה ולא נעניתי עליה,
מפני שהייתי כבוש וכפוש תחת הנגיעה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך ממך אני מתחיל.
הלך בינינו באותו הלילה ועמד בבוקר,
כיוון שעמד רשי, הלבין השיער, ראשו וזקנו, אמר לפניו ריבונו של עולם, עשיתה לי דוגמה, זה המדרש, כן?
וכולי.
העניין בזה, דילגתי למודגש,
דיני שיערות מרמזים על מותרות,
שהאדם מתאווה ממה שהוא חוצה לו,
כמו שהשיערות הן חוץ לגוף.
וכדהית באידרא רבא קדישא, סער דנפקא ממוטר דמוך,
כן?
והשם יתברך עשה את האדם בצלמו,
שלא יתעצב ויתעקש לבקש לעצמו יותר מלחברו.
כי עיקר החיים הוא מיעקב אבינו, והוא היה אוהב כל ישראל ושווה,
וכאן והתפלל אברהם על הסדומים והפציר בתפילה נראה כעיקשות,
עד שאמרו הוא שהכין את עצמו לגימל דברים ואחת מהם מלחמה, והוא שמר שניכר שום חידוק בינו לבין אחר, והוא שערותיו שחורות.
אני אסביר.
אני אסביר.
אחד מהדברים שגורמים לנו להגדיל נוכחות,
אם אתה רוצה להגדיל את הנוכחות, שישימו אליו לב, מה הוא יעשה?
מצווה אור,
נגדל.
נכון?
נגדל שיער. מיד אחרי הצבא, מה כולם עושים? רצים לגדל שטריימר כזה, ככה, פה כזה גדול, ש...
כי בצבא הכל היה.
התורה אומרת,
דווקא זה לא טוב.
לא טוב.
תגזור את השיער.
ההתנפחות הזאת בגיל צעיר היא לא טובה.
אתה מתנפח, אז אתה חושב שהכל מגיע לך,
אז אתה מתעקש,
אז אתה,
כאילו, לא טוב.
זה נראה שאברהם מתנפח בסדום. איך זה נראה?
הוא מבקש, זה נראה שכאילו הוא לוקח את השאם שלו ומגדל אותו יותר מדי.
ואז הוא בא בתלויה לקדוש ברוך הוא, הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, אתה יודע שזה לא ככה, אתה יודע שכשהתפללתי על זדון, זה לא היה ממקום של התנפחות,
זה היה ממקום אמיתי,
כי אני כבר אחרי הדברים האלה, אבל אף אחד לא רואה.
איך נבדיל? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אני אדאג להבדיל מה?
מצווה אותך בלבן.
וברגע שאתה צבוע בלבן,
זה סימן שמה?
גמרת לתקן את כל הצדדים של הנגיעות באישיות,
ולכן אתה יכול מה?
להתפשט.
להגיד, חבר'ה, שימו לב אליי,
שיער לבן, יש לי מה להגיד לכם.
מה, זה לא גאווה?
מה, זה לא גאווה?
חבר'ה, אני כבר אחרי הדברים האלה עברתי. לא, אני כבר בן אברהם, בן מאה ו...
במאה, מאה ומשהו בסדום.
אני כבר עבדתי מלא ניסיונות, ואני לא עושה את זה כדי לקבל מכיאות כפיים,
ולא עושה את זה כדי לקבל פרס, לא, אני עושה את זה.
אמנם כל זה הוא קודם שיש לאדם השלמה.
אז מרמזים השערות על הצמצום,
שיצמצם את עצמו להתגבר על תאוותיו.
אבל אחר השלמת האדם,
איזה טיפוסים אתם מכירים שדווקא התורה מצווה אותם לגדל שיער?
שמשון,
או במקום להגיד שמשון תגיד מה?
מזיר ובכהן גדול.
למה כהן גדול? יש לו תסרוקת.
הוא עושה תסרוקת כל יום,
יש לו תסרוקת מיוחדת.
למה?
שני האנשים האלה הם אנשים מתוקנים לגמרי.
יש לי עניין שהם יתפשטו.
יש לי עניין.
מי שהוא לא מתוקן,
מצומצם, תהיה זור שיער קצר.
מי שהוא כבר מתוקן, יכול להתפשט,
שיער לבן. אז הזקנה,
מכיוון שהאדם עבר, כמו שאמרנו, בגיל הזקנה הוא כבר לא עסוק מלהוכיח לאף אחד שום דבר. די, גמרתי כבר.
אז הוא יותר נקי, אז ממילא הוא יכול, מה?
יכול להתבלט.
בדיוק.
וזה לא יזיק לו.
זה מה שהוא אומר כאן.
אבל אחר השלמת האדם, אזי אין בו שום מותרות וכעס,
וכל ענייניו מלאים קדושה.
הגדרה לזקן,
שהוא לא כועס.
וזה,
וזה, נכון.
אבל כבר, זה תענוג לראות את זה.
לכן אני אומר, אנחנו לא לומדים על הגיל, אנחנו לומדים על התכונה.
אנחנו רוצים להיות זקנים, אנחנו רוצים לתת את השיעור הזה, זקנים.
ובאמת יכול להיות זקן,
הרמב״ם אומרת, יש כל מיני זקנים שהם הוא מנסה להישאר צעיר, כאילו, הוא קורס, כל מיני דברים כאלה, ויש גם זקנים שגם
הולכים אחרי טומאות, כל מיני דברים.
אבל מהי התכונה של הזיקנה? מה היא מאפשרת, נקרא לזה כך?
מה הזיקנה מאפשרת? יש בה איזו מתימות,
יש בה איזה רוגע שמאפשרת לאדם להתעסק בדברים בפני עצמם, ולכן הוא גם יכול יותר להתפשט ולהתרחב, ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, לכן אני צובע אותו בלבן.
שימו את לבנון.
הנה, לשאלתך, אילון,
רק כל ענייניו מלאים קדושה, כמו שרצינו בזוהר הקדוש,
שקדושה תלויה בשיער. נכתיב קדוש יהיה, זה יהיה בנזיר,
קדוש יהיה גדול פרע שיער ראשו,
ולזה הכהן הגדול,
שהוא מבורר בסיתרא דחסת,
נקי מכעס,
נצטווה לגדל שיער.
הכהן הגדול, ברור שהוא כבר נקי מכעס, מה אומרים לו?
לגדל שיער.
עכשיו, אתם מבינים איזה נזק זה שנער מגדל שיער.
גם ככה נער זה חתיכת בלון נפוח שעולה.
אה,
אה, אה, אז הוא עוד מגדל שיער, אז הוא עוד... זה בכלל, זה בלון נפוח כזה ש...
לא יודע.
זה לא כולם.
אומרים לך, זה לא כולם.
זה היכולת שלך להתנפח.
זה היכולת. אתה יודע, מי שגידל שיער כשהיה צעיר,
אז למה הקדוש בחוץ האלה?
עושה לו רילוקיישן.
לוקח מפה,
שם לו פה.
בחרנו את המשרוקות.
זה היה פעם הפוך.
נמשיך.
כדכתיב, כסוף יקסמו את ראשיהם.
פירש בש״ס, שיהיה ראשו של זה בצד יקרות של זה. תסרוקת כזאתי,
שיחסו השערות את כל הראש.
וזה העניין ברש״י, שניגע הקדוש ברוך הוא בים כגיבור מלחמה,
ובסיני נהרג כזקן מלא רחמים,
להורות וללמד לבני ישראל בים.
כעם ישראל היו במצרים,
לא היה בהם עוד שלמות,
אז הוא התגלה להם כגיבור מלחמה בשערות שחורות.
הוא נרמז שיצמצמו את עצמם בפעולותיהם.
כל עוד אדם לא שלם,
הוא צריך ענווה,
הוא צריך לצמצם את עצמו,
הוא צריך, כן, לא לבלוט, תקשיב.
אבל בסיני מתן תורה, שאז היו בשלמות,
אולי להם צורך הצמצומים,
כי פתח דברותיו היה אנכי השם עולהיך שפתח להם
שמיים וארץ,
וראו כולם שאין עוד מימבדו, ולידע אתה חנוי מיני,
ממנה אין צורך לצמצום,
כי העולם מלא כבישת ה' וכו',
ולכן,
בגלל אם אני מדלג למודגש, ושערות לבנות,
שזה מרמז על השלמות האדם.
ואז תראו איך הוא עושה כאן גזרה שווה. וכן הציב השם יתברך
בריאת אדם בצלם אלוהים,
שבימי נערותו שערותיו שחורים,
לרמוז לו שיצמצם את עצמו. רבותי, עיקר העבודה בימי הנערות והחתונה,
שאדם יצמצם את עצמו.
כלומר, ייתן מקום לזולה,
ייתן מקום לדעה של מישהו אחר. זה גם סוד החתונה.
צריך לצמצם את עצמו ולהכניס עוד מישהו לחיים שלך, בסדר?
זו העבודה שאדם לא יתנפח, להגיד, מגיע לי ואני ושלי.
צמצום.
וואל.
כי בימי המחרות הטבה גוברת על האדם.
על זה יראה כל אדם לצמצם את עצמו ולהתגבר על רצונותיו.
שלמותו,
אזי שערותיו הן לבנות,
שזה מרמז על שלמות האדם,
שכן מצינו שמראה הלבן מורה על דבר ברור ויש שלמות בטובה.
אתם יודעים, יש משבר,
אומרים לך משבר גילה ארבעים?
כן?
אז חשבתי פעם,
אני כבר יותר קרוב לחמישים מאשר לארבעים,
חשבתי פעם, מה זה, אבל כשהייתי בן ארבעים,
שאלתי לעצמי, מה זה משבר גילה ארבעים? מה הוא נובע?
מה הסיפור?
וכשהבנתי את זה,
אז היה לי ממש איזו תובנה כזאת שגרמה לי מאוד מאוד לשמוח ולצפות
להגיע לגיל 40, וגורם לי עכשיו לשמוח ולצפות להגיע לגיל 50. זה בדיוק על הציר הזה.
כי מה קורה בגיל 40?
אתם תגיעו יום אחד לגיל 40, אני מבטיח לכם, זה מגיע, זה בדרך,
אנחנו נחיים, בסדר?
גיל 40, אדם אומר לעצמו, וואלה,
כנראה מה שעשיתי עד עכשיו,
זה מה שאני הולך לעשות בחיים.
כלומר, זה כנראה מקום העבודה שלי,
או העיסוק שלי.
אני עכשיו, לא אעשה את זה,
זה כנראה יהיו הילדים שלי,
רוב הילדים, הילדים עד גיל 40. עוד פעם, תמיד יש יוצאים מן הכלל, ויש גם כאלה שיולדים בגלל,
פחות או יותר, כן.
זה כנראה מקום המגורים שלי.
כלומר, אם בגיל 20 אתה עוד 30, אתה אומר, אני אגור פה, אולי פה, אולי אני אהיה ביישוב, אולי אני אהיה בעיר, אולי אני בכפר תבור, אולי אני בכפר זה,
בגיל 40, כבר אתה התחיל להשמיע בטן כזאתי, ואתה אומר, יאללה, אני כבר לא אתחיל לעבור עכשיו בגיל 40, אני אתחיל לעקור את הילדים, אני אגיד לך, אני פה.
אז אני פה, וזה מספר הילדים, ואז אדם אומר, זהו, אז כאילו, נגמרו לי החיים.
זהו, אני כבר לא יכול להיות יותר צעיר ולעשות שינויים,
נכון?
אני הרגשתי בדיוק הפוך.
קודם כול, באמת יש התחדשות לרוחב, באפשרות אחת,
אבל יש גם התחדשות לעומק.
אתה יכול להגיד, אוקיי, זה המקום שלי,
ואם עד עכשיו, אלה ילדים, זו העבודה וזה, אבל אם עד עכשיו
הכרתי את זה כאילו לרוחב, הייתי עסוק ב... זה, עכשיו אני יכול טיפה להכיר את זה יותר לעומק,
כמו בזוגיות, אתה פתאום מעמיק בעוד ועוד.
ודבר שני, אמרתי לעצמי,
קודם הייתי, הייתה לי את הקידומת שלוש, לפני השם, אמרתי לעצמי,
למה שאנשים יקשיבו?
כאילו, מה, ילד בן שלושים.
עכשיו אני בן ארבעים, אז כאילו,
יש לי, אה, איזה ילד מדבר איתך, אני קידום את ארבע, שלא, חזר.
כאילו, אני... גיל ארבעים זה הגיל שאני זוכר בו את ההורים שלי, כאילו, בתור ילד שאתה הולך להיות מידה לגיל,
לא, אז כשהייתי בערך בן עשר, אז אבא שלי היה בן קרוב ל...
קרוב ל-ארבעים.
זה כאילו, זה כאילו כמו גיל של הורים, בסדר?
אז פתאום זה נתן לי כזה, איזה...
עכשיו, לפני כן אמרת אותי פדיחות, מה אתה בכלל מעביר שיעור? מי אתה?
זו התבלטות לא במקום.
טוב, ביקשו לדעת. עכשיו שאני בן 40, אני אומר,
מתוך הגיל,
אני מרגיש שיש לי,
אני יכול לעמוד,
אני לא איזה חצוף, מתפרץ, או משהו כזה.
בגיל 50, בכלל?
אה,
בסדר, זה בכלל,
רק אני צריך לעבוד על הקטע שהיה לבן.
אני עובד על זה.
זה מה שהוא אומר כאן.
ולזה, תראו מה הוא אומר על אברהם אבינו.
אחר שנתנסה אברהם אבינו, עליו השלום,
עשרה ניסיונות,
ג'ר,
ובעקדת יצחק הלבינו שערותיו.
אה, שבת שעברה קראנו.
אה, תעזור לו.
אתה רואה את החלק המודגש?
מיד אחריו.
מיד אחריו, בסדר?
ולזה אומר בית יעקב,
שיהיו בנו של מאה שבעים.
אחר שנתנסה אברהם אבינו עליו השלום בעשרה ניסיונות,
ובעקדת יצחק, יודי הוא שער אותם.
הניסיונות של אברהם, עוד ניסיון, עוד ניסיון גרם לסערו אותו להיות, זהו, הוא כבר מתוקן לגמרי.
וכל אחד מאיתנו עובר בחיים עשר ניסיונות,
ניסיון הפרנסה,
ניסיון הזוגיות,
חתונה,
ניסיון לידת הילדים,
ניסיון חינוך הילדים וגידול אותם, גידולם,
ואיזשהו ניסיון תמיד שקשור לבריאות ולרפואה, כל אחד עובר איזה משהו,
איזה גב או איזה זה,
ובסדר,
וניסיון החברה שאתה נמצא בה, בתוכה,
כן, וניסיון הפרנסה,
וניסיון ההורים, כלומר, ביחס להורים, ואחרי זה כשההורים הם זקנים, אז זה סוג של ניסיון להשגיח עליהם ולטפל בהם וכו', כל אחד, כל אדם בחיים עובר,
בלי שיש לו טראומות, עובר.
אומר ניסיונות.
הניסיונות האלה מתקנים אותך, מזכחים אותך,
צריכים אותך להיות יותר מדויק,
צריכים אותך להיות בדיוק מה שאתה.
אז אברהם אבינו עבר עשרה ניסיונות.
השם יתברך בירר אותו שהוא מלא קדושה,
ולכן כל התפשטותו מלא טובה.
ואז במקום הזה אברהם מתפלל על סדום.
למה אברהם מתפלל על סדום כל כך חזק
בפרשה הקודמת?
להפציר בתבילה על סדומים שהיה נראה להם כהתעקשות והתעצמות.
מי נתן לך את הרשות להתעקש?
אומר אברהם, אם הייתי חושד בעצמי שיש לי איזו נגיעה, לא הייתי מתעקש ככה.
אבל דווקא בגלל שאני יודע שאין לי שום נגיעה,
ורק זה נראה לי חילול השם.
שאם הקדוש ברוך הוא יהרוג את זאת אומרת שם צדיקים,
זה חילול השם, אז אני מתעקש.
כלומר, היכולת של אברהם להתעקש על משהו היא דווקא בגלל שאין לו נגיעה. תשמעו סיפור,
סיפרתי את זה בחבורה.
היה בתל אביב
יהודי צדיק,
קראו לו הרב יוסף איש.
הוא היה הבנאי, קראו לו, שיקוצניק הבנאי, הוא היה חלק מחברות הצדיקים הנסתרת,
הבנאי, הסנדלר והצייר.
הצייר, רבי ליאון,
הצייר זה רבי ליאון פתלון,
הסנדלר זה רבי יעקב רוביקוב,
והוא היה הבנאי, רבי יוסף איש.
עכשיו, הוא היה גר באיזה חדר וחצי בתל אביב,
אבל הוא היה אוסף צדקה לעניים, הוא היה מגלגל סכומים עצומים.
וכל משפחה נזקקת שהייתה מתחתנת,
הוא היה קונה להם מקרר, מקפיא או מקרר,
הוא היה אומר באמביטנותו,
הוא היה אומר,
כשאני אגיע למעלה לשמיים, שים אותי בגיהנום,
יהיה לי מקררים שיקררו אותי.
גם מקררים ש...
הוא היה צדיק נסתר,
הלכו עליו כל מיני סיפורים,
פגשתי אנשים שהיו אצלו,
היית מגיע אליו שהוא יברך אותך, הוא היה צועק עליך,
ומגרש אותך בצעקות,
ובלי שתשים לב, הוא היה מברך אותך.
ראשית באים,
ברח אותי, אין לי ילדים. מה אני רואה לך?
אני נוטה לברך? תלך מפה, משוגע. מה, אני יכול לתת לך ברכות של חלקים? בלי סוף?
ובפרנסה? צוחק.
הוא צוחק. ככה הוא מברך, כדי שלא היה שימו אליו לב.
כאילו...
אדם כאילו אין לו מעצמו כלום. צדיק נסתר.
הסיפור אומר, איך הוא היה אוסף צדקה?
לא היה אוסף שקם. הוא היה גר בתל אביב,
היה הולך לרמות צמחות הכי יוקרתיים
של תל אביב,
הוא רואה, יש חתונה, הוא מחפש את בעלי השמחה,
הוא אומר להם,
באתי לקחת צדקה לעניים, יש לכם פה חתונה, אני רואה.
הם רוצים לנותים לו חמישים שקלים, לא, לא, רק המנה 200 שקל פה אני רואה,
רק הפרחים 5,000 שקל, אתה לא נותן לי חמישית.
ככה, הוא היה, זה, הוא היה רוצה עם אלפי שקלים.
פעם אחת הוא הגיע לאיזה חתונה,
הגיע לבעל השמחה,
מתחיל להגיד לו, נותן לו חמישים שקלים, מאה.
לא, זה, זה, נותן לו עוד מאה.
אני לא לוקח כאלה סכומים, הוא לא...
נדנד לו, נדנד לו, ובשלב מסוים, השיר הזה כתוב, השיר יענה הזו, אז אתה רואה איתנו סטירה.
והוא אמר לו, זה נתנת בשבילי,
מה אתה נותן לעניים?
הוא אמר לו, תסלח לי,
הוא אמר לו, זה יעלה לך.
שים ממנו סכום נאה.
זה יכול לעשות מישהו שהוא מחוק לגמרי, שבילי?
אני כלום, אתה יכול לדרוך עליי, אין בעיה, תדרוך,
תראה כאן עליי גם, אין בעיה, אני ארד בשביל העניים, אין לי שום נגיעה.
שקל לא הגיע היום, הוא רק היה צינות.
אם אדם יש לו נגיעה, אז הוא כבר עושה חשבון, רגע, אם אני אגיד לו,
תגיד לי, אז אני איפגע.
אברהם אבינו, דווקא בגלל שהוא כבר לבן,
דווקא בגלל שהוא נקי לגמרי, הוא יכול לדבר לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו איך אתה מתנהג,
חלילה לך,
שופט כל הארץ יעשה משפט, דווקא בגלל זה הוא מתעקש.
כלומר, ככל שאנחנו יותר זקנים,
אנחנו יותר נקיים מנגיעות, ולכן יכולים יותר מה?
לבוא לידי ביטוי ולהתעקש.
יפה אמרת.
היינו!
בוא נקרא את זה. ולזה, אחר שנתנסה אברהם מינו בעשרה ניסיונות ובהקנת יצחק, הלווינו שערותיו,
שהשם יתברך,
בירר אותו שהוא מלא קדושה,
וכל התפשטותו מלא טובה.
ואז הפציר בתפילה על הסדומים, שהיה נראה להם כי התעקשות והתעצמות,
אבל כל כוונתו הייתה לכבוד שמיים שלא יתחלל.
אומר הקב' ברוך הוא, אתה מחלל את שמך אם אתה הורג את סדום.
אם אתה הורג את סדום, צדיקים ורשעים.
בכל כוונותו וכו', ולא היה לו שום נגיעה.
לזה היה מותר לו להתפשט ולעמוד על דעתו,
היינו מפני שבאמת לא היה אברהם אבינו מתעצם ומתעקש בשום דבר בעולם ענייני העולם הזה.
לא, זה מוותר.
לכן נקרא אדון,
היה בן חומי בתפילה ובין שום נגיעה ולא היה כפוף סחת רצונותיו.
במקום שהיה כבוד שמיים, הוא היה מתעקש וכו'.
אז אני אומר,
הוא הסביר כל כך יפה גם את המדרש.
אברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא צובע אותו לבן, כי הוא אומר,
תסתכלו, יש כאן בן אדם
שכבר לא צריך לתת חשבון לשום דבר, הוא לא, אין לו שום נגיעה.
ואז הוא יכול להתעקש על הדברים הנכונים.
אפילו כלפי הקדוש ברוך הוא. כדאי לכם לשים אליו לב.
זקנה זה זמן שבו אנחנו קצת פחות מחויבים
לדין וחשבון הסביבתי,
והם יכולים להיות יותר מדויקים.
ואנחנו עוד צעירים,
הם לא יכולים להיות זקנים עכשיו.
אבל אם אתה רואה איזה זקן,
הוא שאומר לך לשאול בעצתו דווקא בגלל הדבר הזה.
זה וריאציה ראשונה של זקנה,
שהקב'ה רוצה להבליט אותה. כביכול הקב'ה אומר,
אני צובע את האנשים המדויקים, את אלה שפחות נותנים דין וחשבון לסביבה ויותר מחויבים אליי. אז נותנים, לבן, לבן, לבן, לבן.
נכון, נכון. אז קודם כל צריך ל... אז קודם כל אנחנו רוצים לייבא את זה אלינו.
היות גם אנחנו יותר... אנחנו רוצים לא לדחות את זה. כשנהיה זקנים, לא להגיד, לא, אנחנו רוצים להישאר צעירים וכל זה.
חמי,
אני חושב שברתנו רפואה שלמה וכל זה, הוא
יהודי ב-82, ב-13, עולה על הקריטריון זקן.
אז הילדים צורפו אותו לכניסת וואטסאפ של הילדים והנכדים וכל זה.
הוא יצא מזה. זה לא מעניין אותך, כל השטויות שלך.
אני רוצה ללמוד זוהר, וזה מפריע לי.
הוא אומר יום שלישי שמח, יום רביעי בוקר, אתה יודע, הילדים, הנכדים עושים שטויות שם בקבוצה.
זה לא מעניין אותי, מי שרוצה שידבר.
אתה יודע? כל כך יפה, בדיוק, הרי אתה בתור זה, לפחות אתם מכירים, לא נעים לך לעזוב קבוצה.
צירפו אותך לקבוצת בית שתיים, פגישת מחזור.
לא נעים לי לעזוב.
אז כן, כבר נמצא במקום שלא, אין לו, לא נעים לו.
תראו עוד, עוד אפליקציה של זקנה.
מקסים בעיניי, רבי נחמן, נדבר על זה.
הערב,
גם בשבת לפני שבועיים וגם הערב,
מתארחים אצלנו בבית
שביליסטים.
אנחנו גרים ליד שביל ישראל, אנחנו מלאכי שביל.
אז בשבת היה ארבעה בנים,
שנהיו במותה שבת חמישה.
יש לנו עוד חבר, הוא יכול להצטרף.
והם יהיו שלוש בנות.
הבנות שלי יערכו אותה.
למה אני אומר את זה? שביל ישראל, כמה זמן לוקח? זה אלף קילומטר, כמה זמן לוקח לעשות את זה? חודשיים וחצי.
חודשיים וחצי. אני מכיר, שתיים, תעשו את זה בחודש.
שני חבר'ה צעירים, בני שמונה. כאילו, הקטע שלהם היה לשבור את השיא.
עכשיו הם עשו את זה.
והם לא מפסיקים להתעצבן על עצמם, כמה טיפשים הם היו.
לא נעלו, לא זוכרים את הדרך, לא כלום,
מה עיקר לגמור?
ככה מטיינים צעירים.
אבל אנשים הנוסעים נהנים,
עוצרים, גם נהנים מהנוף האנושי, מתארחים, כאילו נהנים מכל רגע.
זה עוד אחד מסימני הזקנה
שאתה לא רץ.
תראו מה אומר רבי נחמן.
תגיד את זה בשנתיים וחצי.
כן.
אה, אתה עושה את זה בשנתיים וחצי.
יש זריז ונשכר
ויש זריז ונפסד.
דע,
כי מצווה גוררת מצווה.
נמצא שהמצווה גוררת את חברתה.
אז זה כמו גרש,
כמו קרון, יש מצווה, אז יש, כמו בקרון, הקרון הרי הוא לא דווק אחד לשני, יש בין הקרונות רווח.
בוודאי שזה בחינה בין המצוות,
משהו בין מצווה למצווה,
שהוא מקשר מצווה אחת לחברתה, כמו שבקרון יש את התפוח הזה שמקשר, נכון?
הקורה הזאת.
אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חוותיו, ממש עושה כאן כמו דמיון של רכבת.
ובאמת, זאת הבחינה בעצמה.
היינו משהו בין המצוות,
זאת הבחינה, היא גם כן יקרה מאוד.
מה קורה לך בין המצוות?
ועל כן, משהוא צדיק מנעורה והולך בדרך הישר מימה, מדרגה לדרגה, כמו שכתוב באברהם,
ואברהם זקן בא בימים,
כשאברהם בא לדרגה שלו על ידי הימים, כמבוא בזוהר,
כי בן שלוש הכיר את בוראו,
היה הולך תמיד מדרגה לדרגה,
ומישהו מבחינה זו הוא מפסיד על ידי הזריזות.
הצעירים, וואלה, לא מזרזר,
אבל הזקן אומר שנייה, מצווה,
עוד מצווה.
אני רוצה רגע להיות ביניהם,
ככה ל... לא יהיה אפשר לעבור לדבר הבא. קדימה,
תהיה אחת, קצת לנשום,
שבת, תצא שבת.
לא צריך אפשר להכניס בגדי אוכל,
אפשר להכניס בגדי שבת.
כי כשהוא זריז, גדול ורץ, בהזריזות ממצווה למצווה, אזי הוא מפסיד על ידי זה מבחינת הקדושה,
כמו שהוא בין מצווה למצווה.
הוא מפסיד את הטעם של המצווה אחרי, את הארומה.
הוא מעט ישר למצווה הבאה. שנייה, תישאר במצווה הקודמת,
ותישאר ברווח בין המצוות.
כי על ידי זה הזריזות הוא עובר ומדלג על הבחינה הזאת, כי המצווה בעצמה הולכת אליו,
היא נמשכת ונגררת אליו על ידי המצווה הראשונה,
שגוררת השנייה. וגם כשהוא רק בזריזות על המצווה,
אז הוא יוכל לדלג ולעבור את הבחינה הנעה.
דהיינו משהו בין המצוות.
על כן הוא זריז ונפסד.
אבל כששוהה קצת,
הוא יוכל בתוך כך להשיג גם הבחינה שבין המצוות.
אתם יודעים מה נקרא לשאול קצת?
לדוגמה, נגיד אדם למד איזה... למדת איזה משהו.
אדם לומד עין היה.
בסדר? לומד תניו.
יותר נוערז.
אז למדת איזה פסקה.
ואז אתה אומר לך, הוא תנוי, יאללה קדימה, הבנו, בואו נעבור לפסקה הבאה.
שנייה.
בואו נשאר בפסקה הזו.
בואו נשאר קצת.
בואו את הפסקה הבאה נלמד מחר,
ומהיום עד מחר נחשוב על הפסקה הזו.
וואי, איזה רווח זה.
אתה נשאר עם משהו.
זה זקנה.
יכולת לשהות במשהו,
קצת להיות בו, לא לרוץ, אפשר, לערבה, קדימה, להספיק, גם לא בקודש.
עוד מצווה, עוד מצווה, עוד איזה עניין, עוד איזה...
שנייה, אחלה, רגע, אתה רץ מהר מדי.
אתה מפסיד את הרווח בין המצוות.
אתה
לשהות במשהו,
להיות בו,
ליהנות ממנו.
זה גם מבחינה של זיקרון.
זה אברהם זקן,
בא בימים, היה עושה מצווה,
היה שואב בה, עד שהמצווה הבאה אחריה
הייתה מגיעה.
בסדר?
זה כמו,
לתלמידים יש את זה,
תלמיד, עוד תלמיד, רגע, התלמיד הזה הוא אינסוף עכשיו,
איתו עכשיו,
בסדר? כאילו, לא לרוץ.
ולכן זה מאוד מאוד מאפיין טיול, יש כאלה בטיול, הם כל הזמן רוצים להגיע למקום הבא.
עכשיו אתה פה, לא רוצה להגיע לשם.
פה,
תהנה,
גם בנגינה, אתם יודעים שהנגינה זה הצליל בין התווים.
אז בטיול, תהנה,
אתה יודע,
בין הדרך הזאת,
קורה משהו באמצע.
הדרך היא לא רק תקלה.
אני נוסע לאיזה מקום.
נמצא בירושלים, נוסע לתל אביב, או הפוך.
כאילו הדרך מפריעה לי, אם הייתי יכול לבטל את הדרך ולהיות ישר בתל אביב, היה עדיף, לא?
אברהם אבינו אומר, משהו קורה לך בדרך
מירושלים ותל אביב.
תהנה מהדרך.
תהנה מהבן לבן.
ואז גם ירושלים תהיה ירושלים,
וגם תל אביב תהיה תל אביב.
להיות זקן זה מעלה,
ומצפים לה,
ואפשר, כמו שנוארם אמר, למשוך אורות של זקנה גם לימים של הציונות.
כן.
אבל גם לטובדום התחלטת נגמרם בזקנים שכזה, אה, אני מכיר את זה, כן, שמעתי את זה. נכון, וזה פתחנו, שיש בזקנה איזה טרחנות, ולכאורה, אה, אני כבר מכיר, אבל אנחנו ניסינו להבין, אוקיי, אז למה המדרש קורא לזקנה מעלה ודיברנו על זה.
זה היה כאילו כשהיית שם.
כן,
אפשר, אפשר,
התכונה הזאת לקחת גם לצעיר.
בשביל זה הזקנים צבועים בלבן, כדי שנשים לב לדבר הזה ונמשוך את זה אליהם.
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן, חזקו ואמצו רבותיי.
אה, תענוג.
