תשמעו, היה בחירות והיה בלאגן וזה, ולא יצא להעביר שיעור על פורים,
תשפ, שיעור הכנה לפורים.
זה מה שנעשה עכשיו, בסדר?
יש.
יופי.
פורים יוצא כל שנה בשנים רבות סמוך ונראה לפרשת תצווה,
שנקרא בשבת, וכמובן יש תמיד קשר בין פורים לבין הפרשה שקודמת לו.
אנחנו ננסה לעמוד על הקשר, בסדר?
וכמובן לא נוכל להימנע מלגעת בעבודת הנפש,
איך כל זה קשור אלינו.
זה לא רק,
זה קשור ממש לעבודה שצריך לעשות
בפורים עצמו.
יש ארבע מצוות בפורים,
מכירים כולם, יקרא מגילה,
ויש איזה מצווה חשוב מאוד, כן, חז'ל מאוד הקפידו עליה,
יש בה הרבה הרבה תקנות, צריך לקרוא בלילה וביום, ואסור לפסס אף מילה.
יש
משתה ושמחה, בישיבות מקפידים על זה מאוד, יש מתנות לאביונים, כמובן, ויש משלוח מנות.
זה נראה על פניו שהמשלוח מנות מבין כל המצוות
זה אולי נמצא קצת
בסולם, נמוך בסולם, כן?
בעיקר במגילה ודאי כולם עושים, משלוח מנות,
לפעמים אתה יכול לראות אנשים ככה,
טוב, בוא נחליף, תן לו, תן לו,
יש כל מיני פרויקטים כאלה בכל מיני יישובים,
בואו נעשה משלוח מנות יישובי, ניתן עשרה שקלים, נקנה איזה טרופית ובפלה ואחר כך
את הכסף שחסכנו כביכול על משלוח מנות,
נתרום אותו למתנות לאביונים. נגדיל את המתנות לאביונים על חשבון משלוח מנות. מכירים את הרעיון הזה?
יפה.
אנחנו ננסה טיפה לדבר על העניין הזה.
גם על העניין הזה.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. נתחיל מהפרשה, בסדר?
פרשת תצווה,
יש בה בתחילתה הפתעה גדולה.
ממש דרמה.
בסדר?
בפרשה הקודמת קראנו
על המשכן ועל כל הכלים, וזה ברור שבפרשה הזאת יגיע הדבר הבא, שזה המינוי של הכוהנים, של הכוהן הגדול.
ובאופן טבעי, המועמד הפשוט להיות כוהן גדול, שהוא גם ככה כבר נמצא שם באוהל מועד,
זה משה רבנו,
משה רבנו. ולא רק שאהרון הוא לא מעמד טבעי, אלא אם נאמר שחטא העגל קרה
לפני פרשת תצווה, אז אהרון הוא אדרבא,
הוא ממש, זה בעיה לכאורה.
אדם שהיה מעורב בחטא העגל
ברמה כזו או אחרת,
אז הוא יהיה כהן גדול, זה פחות מתאים.
ולכן באמת משה רבנו, כך אומר המדרש, די בטוח שהוא יהיה הכהן הגדול, וככה גם מתחילה הפרשה.
הפרשה מתחילה, ואתה תצבה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור להעלות נר תמיד.
אז אם אני, משה רבנו, והקדוש ברוך הוא אומר לי, ואתה תצבה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך,
אז מה אני מבין?
שאם צריכים להביא את השמן זית הזה אליי, סימן שאני עתיד להדליק, משה רבנו אומר לעצמו, אני עתיד להדליק את המנורה
בבית המקדש, ולכן מביאים לי את זה, כי אני הולך את הכהן הגדול.
אז ברור למה שרבינו כביכול הקדוש ברוך הוא כמו מראים לו להנחתה
שהוא עתיד להיות הכהן הגדול.
אבל אז הפסוקים ממשיכים ואומרים
באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני אדוני.
ואחר כך עוד פעם ואתה עקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לך. הנו לי אהרון נדב ואביהו אל עזר ויטמר בעיני אהרון.
ואז מתחילה כל סוגיית הבגדים, פרשת הבגדים, לעשות בגדי קודש לאהרון וכו'. משה רבנו מופתע כאן,
הוא לא צפה שזה מה שיהיה.
אז אם כך יש לשאול, אז באמת למה זה ככה?
מדוע אהרון נבחר להיות כהן ולא משה רבנו?
כנראה אנחנו לא מבינים מה זה כהן.
כנראה אנחנו לא מבינים מהו התפקיד של כהן,
לא מבינים מספיק מהו התפקיד של כהן.
אם נבין מהו התפקיד של הכהן,
אולי נוכל להבין מדוע אהרון הכהן,
אהרון, נבחר להיות
כהן גדול ולא משה רבנו. למרות שאני אומר לכם מראש, זה היה ברור למשה רבנו שזה הוא יהיה.
הוא כבר עלה להר סיני, הוא כבר הוריד את הלוחות, הוא יוריד את הלוחות,
הוא נמצא באוהל מועד, הוא מתבקש שהוא יהיה הכהן הגדול, ויש כאן הפתעה גדולה מאוד בתחילת הפרשה. זו בעצם הפעם הראשונה שמשה רבנו מגלה שלא הוא יהיה הכהן הגדול, ותשימו לב שכל הפרשה הקדוש ברוך הוא מדבר אל משה רבנו ועשית ועשית,
כאילו אתה תעשה לאהרון הכהן,
אני רוצה שאתה תמנה אותו כאילו.
טוב,
אז מה התפקיד של הכהן הגדול?
איך נדע?
יש דרך מאוד פשוטה לדעת מה התפקיד של הכהן הגדול,
והדרך היא לעקוב אחרי הבגדים שלו.
אנחנו לקראת פורים, וזה חג של תחפושות, נכון?
אני כבר קניתי את התחפושות שלי היום,
יש פה אחלה חנות בכנפי נשרים, one.
נכנסתי שם שם ציוד חבל על הזמן.
קניתי שטריימל איכותי,
50 שקל, ועוד כל מיני דברים סודיים שאני אחשוף אותם רק בשבת,
ואני מוכן.
הייתי מגלה לכם, אבל יש עוד כמה מאזינים,
ואני מבחינת שזה יגיע לסוד הכי שמור במדינה כרגע.
גיליתי רק לילד אחד בקהילה,
כפי שהגיע אותי.
אז בגדים,
דיברנו, אם אתם זוכרים, לפני שבוע על שלוש אפשרויות בבגדים. אפשרות אחת,
שבגד בעצם בא להגן מחום, מקור.
אפשרות שנייה, בגד באה להסתיר, לכסות,
ערווה.
אבל יש אפשרות שלישית שנאמרת כאן בפרשה, שבגד הוא לכבוד ולתפארת.
שבגד בעצם בא לבטא.
להדגיש, להדגיש.
אז אם אני מלך, יהיה לי כתר, ואם אני כבאי, יהיה לי... כן, כן. והבגד עושה, כשניגש אליך שוטר והוא אלמדים, אז אתה אומר, רגע, אני עומד כרגע מול המדינה כולה. לכאורה, לכל אדם בעל תפקיד רשמי היה צריך להיות בגד.
אני זוכר את השלב שנהגי אגד עברו לבגדים.
פעם נהגי אגד היו לובשים אזרחי כזה.
בשלב מסוים, לא, אתה נהג, אתה משרת ציבור,
תשים בגדים.
אז אהרון הכהן יש לו בגדים מיוחדים. יש לו ארבעה בגדים רגילים שמשותפים לכהן גדול ולכהן אדיוט, שזה מכנסיים,
וכותונת,
ומה?
מצנפת ואבנת.
ואבנת, לכהן רגיל.
ולכהן גדול יש עוד ארבעה בגדים שהם ציץ ואפוד וחושן ומעיל.
נכון? ארבעה בגדים נוספים לכהן גדול. אז אלה בעצם הבגדים המיוחדים.
אז קודם כל, אנחנו שמים לב שמבחינת הצבעים,
כהן גדול, כהן רגיל יש לו לבן וכהן גדול יש לו תכלת.
כל המעיל הכל עשוי מתכלת.
אז הוא אומר שהוא סוג של איזו אישיות כוללת.
תכלת זה משהו שהוא כמו מתכלל, כולל בתוכו.
בסדר?
לבן זה צבע של צדיקים, צבע נקי. תכלת הוא צבע שכולל בתוכו כביכול את הכל.
אבל זה ברור שמבין כל הבגדים של הכהן הגדול,
הבגד שמתואר ראשון וגם מתואר בהכי הרבה הרחבה וגם מתואר באריכות זה החושן.
הוא מתואר אחר, יש לו גם ציץ, לכהן הגדול, בסדר גמור,
קודש להשם, הוא ודאי מחובר אל הקודש.
אבל כשאתה מחפש את הפסוקים, מה הדבר המרכזי?
זה החושן.
ושימו לב מה כתוב על החושן.
ואני אומר לכם שהיה לי
איזו תובנה,
היום, בזכותכם, בכבודכם.
אחרי שמתארים פה את כל החושן וכולי וכולי, כתוב ככה.
שישה משמותם על אבן האחת, ואת שמות השישה הנותרים,
סליחה, זה האבני שוהם.
אז בואו נתחיל קודם כל מהזה. יש כאן לכן ארבעה טורים ואז כתוב פיתחת עליהם פיתוחי חותם שמות בני ישראל.
באבנים תהיינה לשמות בני ישראל 12 על שמותם פיתוחי חותם איש על שמות תהיינה לשניים עשר שבת.
אז זה 12 אבנים כאן של 12 השבטים.
חוץ מזה היו על הכהן הגדול עוד שתי אבני שוהם בכתפיים שעליהם גם כנראה כתוב את שמות השבטים וכולי.
בסדר?
וזה גם תפקד בתור אורים ותומים שהאותיות
היו מהירות ודרכם היה אפשר להבין את התשובה שהקדוש ברוך הוא אומר.
איזה אותיות אין בי״ב השבטים?
ט״ן,
צ׳,
ק׳ ות׳, נפת״לי.
נו?
ח׳.
אין בהם ח׳ ואין בהם קץ
בשבטי ישראל.
כלל ישראל, עמך כולם צדיקים, אין בהם ח׳.
וכלל ישראל, אין בהם קץ. אין קץ לכלל ישראל. נצח ישראל לא ישקר.
אז כדי להשלים את האותיות הללו,
אז היו על אבני השוהם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב,
אז ביצחק
אתה משלים את הצדיק, את החטא ואת הקוף, שאין,
ובאבן שנייה היה כתוב שבטי ישורון אתה משלים את הטייט.
בסדר?
אבל זה ברור שהיסוד המרכזי אצל אהרן הכהן זה התכשיט שנושא את שמותם.
עלה בדעתי שאהרן היה מין אדם כזה שהכיר את השמות של כל עם ישראל.
יכול להיות דבר כזה?
קשה, אבל יכול להיות.
שיש מישהו כזה שמכיר כל אחד בשם שלו.
כל אחד.
אתם יודעים, אנחנו, כל אחד, לפי האנשים שהוא מכיר, לפי המעגלים שלו, אנחנו מצפים שרב יכיר את התלמידים שלו,
את אנשי הקהילה שלו, את השמות, אני משתדל אצלנו בקהילה להכיר את האנשים
בשמותם, גם את הילדים,
זו כבר
כמות גדולה בלי עין הרע,
נכון? יש כאלה זוכרים,
יכול להיות מישהו כזה שכתוב,
שכתוב, ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו
בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה' תמיד. הוא נושא את השמות והוא זוכר אותם תמיד.
ואחר כך עוד פעם, ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים
והיו הלב אהרון בבואו לפני ה' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד. יש מישהו שנושא על הלב שלו כל הזמן את בני ישראל וגם על הכתפיים.
וזיכרון
זיכרון זה לא ג'יגאבייט ולא טראבייט ולא דברים מהסוג הזה, זיכרון זה שייכות. אם אתה שייך למישהו, אתה תזכור אותו.
כמו שאנחנו לומדים איזה מבחן למה שאנחנו לא אוהבים,
דקה אחרי המבחן, פשוט וואלה, לא זוכר בכלל שזה...
לא זוכר את החומר. אבל אם אני קשור לעניין, אני אזכור אותו.
אז יש כאן מישהו שהוא קשור בכל ליבו לכל נפש ונפש בעם ישראל.
כל נפש.
אף אחת לא מיותרת בעיניו, אף אחת לא משנית בעיניו, כל אחת יקרה בעיניו, ולכן, כיוון שכל אחת יקרה, הוא גם זוכר כל אחד בשם שלה.
תארו לעצמכם, הולכים לסליחות,
מאה אלף איש,
עומד שם ביציאה,
אהרון הכהן כזה, ולוחץ יד לכל אחד, ואומר לו,
חזקו ברוך בנימי, חזקו ברוך משה, חזקו ברוך איזה אישה, חזקו, כאילו, כל אחד, מאה אלף, בשמות, מאיפה הוא יודע?
מאיפה הוא יודע?
הוא זוכר את השמות של כולם.
הרי אנחנו זוכרים,
אין לנו בעיה, אנחנו זוכרים מיליוני פרטים, נכון?
דברים שקשורים, אנחנו זוכרים איפה הנעליים נמצאות, איפה האוטו נמצא, מהמספר אוטו, מהמספר תקודת זהות,
איפה הבת שלי נמצאת עכשיו, איפה היא זה, איפה היא גרה, נכון? יש לנו מיליוני פרטים שהם קשורים אלינו.
אז יש מישהו שכל כולו קשור לכלל ישראל,
אז הוא גם זוכר את השמות שלהם.
אז מתברר שהתכונה המרכזית שנדרשת מכהן
גדול
ומכהן בכלל אולי,
זה הקישור לנשמות ישראל,
כולל אלה שחוטאות,
כולל אלה שנופלות.
אם אתה קשור לכולם, אתה קשור לכולם, אתה לא קשור רק לצדיקים.
זו התכונה המרכזית.
לפי הבגדים אנחנו יודעים.
אמרנו, הבגדים באים לסמן.
אז אתה רואה שאצל אהרון, מה שמסומן זה המרכיב של השמות.
יש כאן מישהו שהשמות מאירים לו, השם של כל אחד מאיר,
מואר אצלו, מאיר לו.
זה על הלב.
מה זה אומר הדבר הזה?
זה אומר
שאם נגיד,
לפני שזה אומר, טוב, זה אומר נגיד,
זה אומר שאם נגיד
מישהו מעם ישראל חוטא,
או אפילו קבוצת אנשים חוטאת,
אז אתה לא מתנתק מהם.
אתה לא אומר להם, טוב, אתם חוטאים, יש לכם בעיה שלכם.
אתה איתם,
בחטא אולי אפילו,
ומנסה מה?
לצמצם נזקים.
מנסה להפוך את זה מגרוע מאוד לפחות גרוע.
כי אתה קשור, אתה לא יכול לוותר.
אתה קשור לאנשים, אתה קשור לשמות.
אתה לא יכול להגיד, טוב, הם חתים, יאללה, נביא אחרים.
זו הסיבה העמוקה שבגללה אהרון מעורב בחטא העגל.
מה, הייתה בעיה לאהרון להגיד, טוב, עושים פה חטא עגל, שלום, אני הולך הצידה, אני מחכה למשה רבנו ליד הר סיני?
הוא לא יכול להיפרד מהם. הוא אומר, הם עכשיו נופלים על זה, הם עכשיו הכי צריכים אותי.
ומה עם המחיר שאתה תשלם?
גם אתה תתלכלך, לא אכפת לי.
לא אכפת לי, אני איתם.
והמדרש אומר דבר נפלא מאוד.
ממש נפלא.
מופלא ביותר, אומר המדרש.
אומר המדרש משל.
משל למלך שהיה לו בן.
והבן הזה היה לו פדגוג, מורה.
יום אחד הבן אומר לפדגוג, אתה יודע,
אני הכנתי סכין ואני רוצה לדקור את אבא שלי.
אני החלטתי שאני אוהרג אותו.
אז הפדגוג אמר לו, תראה, אתה כזה נמוך וקטן.
תן לי את הסכין, אני אדקור אותו, את המלך.
אז הוא נותן לו.
ואז מתיץ המלך ואומר לפדגוג, יאללה,
אני מכיר אותך.
לא רצית שאני אכעס על הבן שלי,
אז לקחת כאילו את הסכין אליך כדי שאני אכעס עליך.
מהיום אתה נהיה הפדגוג הראשי,
ואתה יושב על השולחן שלי ואוכל
כל יום סעודת מלכים.
כך אמר הקב' הוא לאהרון הכהן.
כך הוא אמר.
הם חוטאים בעגל, אבל אתה לא רוצה שאני אכעס עליהם, אז לקחת חלק עליך מחייך שאתה תהיה כהן גדול. כלומר, אהרון הכהן לא רק שהוא לא נדחה בגלל חטא העגל,
הוא נבחר בגלל חטא העגל.
בגלל המוכנות שלו להיכנס בתוך המבואות של הצרה והקושי, עוד שנייה,
ולהיות גם שם מעורב. מאיפה הדבר הזה קורה? זה קורה מאהבה. כשאתה אוהב מישהו,
אתה קשור אליו, אתה לא מוותר עליו גם כשהוא מסתבך.
גם כשהוא מסתבך.
איזה גדולה של אהרן הכהן.
ואת זה הוא עשה לפני שהוא ידע שהוא כהן גדול. מה אתה אומר? זה השיטה שלו, של לברד את עמרם ואז לאהרן. נכון.
אומרים שעמרם,
אבא של משה ואהרון, הוא מתחלק לשתיים. רם זה משה, ועם זה אהרון.
אהרון הוא עממי ומשהו אהרון. מה רצית להגיד, דמיומי?
הוא היה מעורב.
מה קרה בעגל? הוא היה מעורב. הוא בא, והוא לקח את הזהב מכולם, והשליך אותו לאש, והוא יצא עגל, והוא ניסה לעכב, הוא ניסה פה, ניסה שם, כמובן, אבל בסופו של דבר הוא היה מעורב. הוא לא אמר, אה, אתם עושים עגל, אני מנתק עם קמאגר. הוא היה מעורב. משה רבנו אומר לו,
מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה.
איך היית?
וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעו אהרון לשמצה בקמאים. אהרון היה מעורב שם.
עכשיו אני רוצה שנתקדם עוד צעד.
תראו כמה הדבר הזה הוא חשוב.
אני מזכיר לכם שאנחנו בדרך למשלוח מנות.
בסדר?
לא נצא מכאן עד שלא נשלח משלוח מנות אחד איש לרעהו.
מתברר, אנחנו אולי חשבנו
שהכהן הגדול הוא סוג של תפקיד ייצוגי,
והוא מגיע ל... מדליק כל היום נרות וכו'.
אבל עכשיו מתברר שהכוהן הגדול, חלק גדול מן העיסוק שלו
זה לפגוש את האנשים כשהם נופלים,
כשהם חוטאים.
מתי אדם מגיע לכוהן? כשהוא צריך,
אומרים, מתי אדם פוגש רעב? מתי חילוני פוגש רעב? הוא מתחתן וכשהוא מת, כן? כאילו, כדאי שהמפגשים יהיו מוצלחים, כן?
והרבה פעמים, בגלל זה גם נובע היחס אולי ה...
הלא תמיד מכבד ליהדות וזה, כי כשאנשים פוגשים רעב
והם באמצע לוויה, אז הם קצרי רוח יותר, וכואבים, ודועבים, ואז אולי יכול להיות שהחוויה נצרבה אצלם לא טוב.
אבל אדם מגיע לכהן כשהוא או כשיש לו איזה
או ברגלים, או כשיש לו קורבן תודה, או כשיש לו קורבן חטאת.
יש לו קורבן תודה, הוא רוצה להודות, הוא צריך שיהיה שם איזה מישהו שיעזור לו, שישמח אותו, מצוין.
ובמיוחד כשהוא נופל ויש לו חטא,
וכשאדם הרי חוטא הוא צריך להתוודות לפני הקורבן, הוא צריך להתוודות לפני הכהן.
אם יש שם מישהו שיפוטי,
אם יש שם מישהו שאומר לו, מה, אני מתפלא עליך, יכנסת לדבר כזה,
זה יכבה אותו.
אבל אם יחכה שם מישהו שיסתכל עליו בגובה העיניים,
יגיד לו, אני קשור אליך, אני אוהב אותך, אתה אח שלי,
בוא אני אעזור לך לתקן, בוא נלמד ביחד, בוא נקבע חבותה, בוא, נכשלת בהלכות שבת, אני אלמד אותך את ההלכה.
הוא יהיה הכי הכי אמפתי שיש.
זה סוד התיקון.
מי שהשמות קשורים לו על הלב, כשיבוא אליו מישהו, כשהוא נפל, הוא לא ישפוט אותו ויקטלג אותו וכולי,
אלא הוא יתחבר אליו, וזה מתחיל, וזה עובר קודם כל מלהכיר את האנשים בשמות, להפסיק עם כינויים.
ההם, הימנים, השמאלנים, המתנחלים, כל מיני קבוצות.
יש כאן אנשים, יש להם שמות.
תכיר את האנשים בשמותם. אני חושב שזה א' ב' של כל מחנך,
א' ב' של כל מי שזה, זה שהוא קודם כל יכיר את האנשים בשמותם.
מפקד בתואר. קודם כל, מי האנשים?
יש כאלה יותר קל להם, יש יותר קשה להם, טיפה להתאמץ.
זה הדבר הבסיסי, זה אהרן הכהן.
אז בפער הזה בין משה לבין אהרן זה מאוד מאוד מסביר, כי משה רבנו לגודל קדושתו
ולגודל העובדה שהוא ארבעים יום לא אוכל ולא שותה.
אתם מבינים שאדם שארבעים יום לא אכל ולא שתה, הוא לא מבין מה רוצים עם ישראל שמבקשים בשר. מה הבשר?
רעבים, אוכלים תורה, מה אתם רוצים בשר? מה הדברים האלה?
הוא לא מבין את זה בכלל.
אהרון כן מבין.
אהרון כן מבין את העניין הזה, את הקושי. משה רבנו, לגודל קדושתו, לא מצליח להבין בכלל מציאות ואפשרות של חטא. איך אפשר לחתור? זאת אומרת, אתה לא רואה כל רגע את השם יתברך,
מהווה את העולם בכל רגע ורגע,
אבל אהרון כן רואה.
אהרון כן מבין את זה.
ולכן אהרון הוא הכוהן הגדול.
כלומר, התפקיד המרכזי של הכוהן הגדול ושל הכוהנים בכלל זה לעודד,
ולהתחבר אל האנשים גם במקומות שקשה להם,
וליצור את הצירוף הזה.
ולא רק להוריד תורה. משה הוא משה רבנו, ברור, הוא מוריד תורה לעם ישראל, אבל אהרון הכהן
הוא הגורם המחבר, הוא הלב הגדול.
הוא הלב הגדול.
בסדר?
יש רק אדם אחד בכל הגלריה של כל הגדולי ישראל שיש לנו,
שיש עליו מצווה מפורשת להיות תלמיד שלו.
מי?
אהרון.
בדרך כלל אין אדם לומד אלא במקום של איבו חפץ, וממי של איבו חפץ?
ואילו על אהרון, אמר הלל אומר, הווה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום. צריך להיות תלמיד של אהרון הכהן.
בשלב ראשון, תלמיד של אהרון הכהן, אהרון הכיר את האנשים בשמות שלהם.
ידע.
זה הכהן.
עכשיו, זו בעיניי הגדרה מרתקת.
מרתקת.
עכשיו, בואו ננסה רגע להבין.
אה,
עוד משהו.
אני קורא כאן את הפסוק עוד פעם. ונתת אל חושן המשפט טהורים והטומים היו על לב אהרון בבואו לפני אדוני.
מה זה משפט בני ישראל?
אהרון כל הזמן שופט, הוא כל הזמן ביקורתי, בדיוק הפוך אמרנו.
משפט בני ישראל מפרשים כאן,
זה שהוא כל הזמן שופט אותם לטובה.
כל הזמן מתאמץ לדון אותם לכף זכות.
כל הזמן.
יש לו מאמץ.
הוא לא אומר, אני אובייקטיבי,
אם אני רואה דברים, זה אני יכול, אני מנהל. הוא מתאמץ
לדון לכף זכות.
נכון, יש תפקיד כזה שנקרא מבקר המדינה?
מה מבקר המדינה עושה?
מתאמץ למצוא דברים לא טובים, זו העבודה שלו, הוא מתאמץ. אז צריך שיהיה אחד כזה. אבל צריך שגם יהיה לא מבקר המדינה, אלא מעודד המדינה, או לא יודע איך קוראים לזה.
מזכה המדינה. מזכה המדינה, כן, מסנגר המדינה. אחד שיתאמץ, לא תגיד אם זה מגיע. כמו שהוא מתאמץ, גם אתה תתאמץ.
על זה היה אומר קודש קודשים, גאון ישראל,
הרבי אלימלך מליז'נסק,
שיום ההילולה שלו זה כא' אדר,
שבליל כא' אדר אנחנו בעזרת השם מחתנים את בתינו הקדושה,
ביום הקדוש הזה.
עמדת אחי, אל תשכח.
מה הוא אומר?
רבי אלימלך מליז'נסק.
ושלא נראה כל הפגמים, אדרבה,
תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונן. מה זה אדרבה?
אדרבה זה כמו משהו ויותר.
אה?
ארבע. כן, ארבע, יפה.
אז כמו מה?
אז ראיתם פעם מישהו שמתלונן על איזה מגיש תופס תלונה?
לא יודע מה, היה באיזה מסעדה, האוכל לא טוב, הוא כותב טופס תלונה מפורט לגמרי, ובאנו, והמלצר איחר, והאוכל היה קר, וכאילו הוא מרגיש את הכל מפורט.
הוא לא אומר, תשמע, בכללי לעניין, כשאנשים מתלוננים, מגישים טופס.
אז אומר רבי מלך, כשאתה מתלונן,
אתה מפרט את זה חבל על הזמן, אבל כשאתה אומר דברים טובים, אתה אומר את זה, אה,
היה בסדר.
אדרבה, לפחות כמו שהתלוננת, ויותר.
תוסיף עוד קצת, כשאתה מדבר דברים טובים.
בסדר?
הלכו לאיזה בית מלון, לא יודע מה הלכו לזה, מדברים על זה גרוע וזה, ואנחנו תלונין, ואל תשאל, וגם זה בא, גם הברש, כן, גם הברש, גם המצעים, לא יחליפו מצעים, גם זה, גם זה, דברים, דברים, דברים.
וכשאתה הולך למקום טוב,
איך היה? מדהים, מדהים.
אדרבה.
לפחות כמו...
אז גם זה קשור להדר, כן?
אז אהרון הוא נושא את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד.
הוא כל הזמן מתאמץ ללמד זכות, לשפוט לטובה.
זו הפרשה. ולכן,
הקדוש ברוך הוא, כמובן, עכשיו זה הכל נשען על זה שאהרון הכהן, כשמשה רבנו הגיע ואמר לו, אני צריך לגאול את עם ישראל, אהרון שמח ורעכיו ושמח בליבו.
הוא שמח כאילו זה הוא.
אהרון, כשמישהו, למישהו קורה משהו טוב, אהרון שמח כאילו זה קרה לו בעצמו.
איך כל זה קשור לפורים?
תראו,
מה התכוונו חז'ל
שהם תקנו לנו לשלוח מנות?
מה יסוד המצווה?
יסוד המצווה זה להגביר אהבה בין מי שאני, במעגל ההיכרות שלי.
לא לחפש מי שאני לא מכיר.
אתה עכשיו לא תתחיל לזה. מי שאתה מכיר, השכן שלך.
ההוא בדלת ממול.
המטרה היא להגביר אהבה.
בסדר?
זו המטרה.
עכשיו,
מנות, קודם כל,
לשלוח מנות מנה, מנה, כן? שתי מנות לאדם אחד, אבל המילה מנה זה בעצם אותיות המן.
אנחנו לוקחים את המן,
שטען שאנחנו עם אחד מפוזר, מפורד, לא אכפת לנו אחד מהשני וכולי, ואומרים לו המן, אנחנו נהפוך אותך למנה.
ואנחנו נגביר את האהבה אחד בין השני.
נגביר.
נגביר את הקשר.
נגביר את ידיעת השם.
פרשת תצווה כבר הכינה אותנו.
אנחנו נשב, נכתוב איזה פתק, ונגיד, אה, אשתי, איך קוראים לשכן הזה?
אה, אה, נכון.
נכתוב שם עם השם.
ננסה לתת איזה כמה מילים שנוגעות באדם עצמו.
לא צריך יותר מדי, חזר אמרו, משלוח מנות אחד מספיק.
אחד,
אבל אחד משמעותי.
מה זה מן?
מן הוא זה מה הוא.
אז במקום להגיד משלוח מנות אפשר להגיד משלוח מהות,
מהות.
אני שולח למישהו את המהות שלי
והוא שולח אליי את המהות שלו.
ומה הדבר, מה אחד הדברים הכי מהותיים של האדם?
השם שלו.
כשאני יודע את החבר שלי בשם והוא יודע אותי, אז אנחנו בעצם,
כשאנחנו נותנים משלוח מנות בשמות,
אנחנו נותנים משלוח מנות שהוא משלוח מהות.
אנחנו קצת מתהפכים לכהן גדול.
בפורים.
אנחנו נקשרים אל השם.
זאת ההכנה. תדעו לכם, פורים,
אני ברוך השם זוכה ללמד בירושלים, אבל בפורים אני לא בירושלים, בפורים אני בפתח תקווה.
פרוז, אני פרוז. אני מודה ומתוודה שאני פרוז
לא רק בין יומו אלא בין שנתו.
לא כל אחד זוכה למדרגת פורים בירושלים.
גם כשאני מגיע לכאן, זה כמו אחד שמגיע להסתכל על חלון האהבה.
כי אני לא שותה ואני לא מחויב ואני לא שותה.
טוב, גם להסתכל בחלון ראווה לפעמים זה נחמד.
אבל אני פרוז.
מה זה פרוז?
בלשון הקודש ז' וד' מתחלפות.
במקום להגיד זהב, אתה אומר דהד, נכון?
אז פרוז זה פרוד.
יש כאלה מוקפי חומה, יש כאלה פרודים.
פרודות זה המילה העברית למולקולות.
כל אחד פרוד בעצמו.
מה מתברר?
על כן היהודים הפרודים, היושבים בערי הפרדות, עושים את ימי הפורים האלו.
מתחברים.
פתאום אני שם לב איך קוראים לך.
פתאום אני מכיר את השם שלך,
פתאום אנחנו מתחברים אחד לשני, פתאום אנחנו מתלכדים.
הפך המן.
הפך המן.
מעלת היהודי היחיד.
מעלת הקשר, מעלת החיבור.
זה התפקיד של הכהן.
זה התפקיד של הכהן. ולכן אהרון נבחר ולא משה.
דווקא בגלל הדבר הזה.
פורים זה גם חגם של היחידים.
זה גם חגם של היחידים. זה גם חג שבו אדם מקבל התייחסות. ולכן אני נגד, אני אומר,
אני מתנגד לזה שעושים סיכול ממוקד במשלוח מנות.
חז״ל, הם הכירו את כל הטריקים, הם לא ידעו את ה... זה, והם יודעים שצריך לתת צדקה לעניים. אז מה עכשיו אתה מתחכם ואומר, אני אתן משלוח מנות. אני רואה את המשלוחי מנות פה, חבר'ה, נותנים כזה בפלאה וטרופית.
הוא נותן לחבר שלו והוא מחזיר לו, יופי.
ב-990 גמרנו את הסיפור, עכשיו נרוץ לתת צדקה לעניים. תתן צדקה לעניים! ממתי עושים מצווה על חשבון מצווה?
החז״ן אמרו משלוח מנות, קיים משלוח מנות, משלוח מנות.
אספר לכם סיפור של חודש אלול.
אתם יודעים שאלול והדר הם חודשים מקבילים,
נכון?
נכון או לא?
ניסן ותשרה הם ראשית השנה,
אז אלול והדר הם החודש לפני.
וגם אחד הרמזים לחודש אלול זה,
זה הרמז הראשי,
אבל אחד הרמזים המופיעים בספר הקדוש, אם זה אלול,
הוא איש לרעהו ומתנות לאביונים.
איש לרעהו.
זה אלול.
לפני כמה זמן, כמה שנים,
התקשר אליי מישהו בחודש אלול, אמר לי, תשמע, הרב, יש לי איזה
התלטות, יש לי איזה שכן, שהיה לי סכסוך איתו,
סכסוך שכנים, הוא בנה איזה גדר, הסתיר לו דברים מהסוג הזה,
ואני לא נעים לי ככה להיכנס לראש השנה, אני רוצה לבקש ממנו סליחה.
אבל אני חושב שאם אני מבקש ממנו סליחה,
אז זה דווקא יעורר את הוויכוח,
עוד פעם, כי אני לא חושב שאני טעיתי, אני חושב שהייתי בסדר, עשיתי דברים שהם
צודקים לפי החוק או לפי התקנות וכולי, רק זה לא התאים לו.
אז הוא ככה קצת את זה. אז אם אני אבוא לבקש ממנו סליחה,
הוא יתחיל להגיד לי מסליחה, אז מה לעשות?
לבקש, לא לבקש.
ואז
הקב'ה שלח לי
מחשבה של אלול,
אבל של אדר.
אמרתי לו, תקשיב, אתה צודק, אל תבקש ממנו סליחה, זה סתם, זה...
תכין משלוח מנות,
בקבוקי עין טוב, עם איזה ככה משהו, איזה מרפה, ככה כמו שצריך, בית,
תכתוב לו פתק
לפלוני, שתהיה שנה טובה, מתוקה,
לזה, שנזכה לברכות, לזה.
בעבר הזה, ככה בעבר הבא, תחתום בשם שלך,
ותשלח את הילד שלך לתת לו, כי הוא משלוח מנות על ידי שליח המצווה.
ונראה מה יהיה.
ככה הוא עושה.
שלח את ה... זה.
הוא מספר לי אחרי זה, התקשר, הוא מתקשר לאחר כך, הוא אומר, הוא הגיע לבית הכנסת בשבת, הוא הגיע, הוא חיבק אותו, שנה טובה.
זה המיס את הכול.
הכול נמס.
משלוח מנות, אתה מתייחס, אתה קשור אל השם, מן הוא, מה הוא, מה השם שלו,
של המן הזה,
מה השם שלו, קח,
צלצלה, תכניס דברים,
תעשה משלוח מנות,
תכתוב פתק עם השם, תיצור קשר, תתחבר.
המן צורר כל היודעים.
אנחנו מתחילים בפרשת תצווה כדי לקבל טיפה רושם.
תבין איך נראה אדם
שקשור לכל נשמה בכלל ישראל, והוא זוכר כל אחת את השם שלה.
נכון? זה מאוד, בדיוק השבוע פגשתי איזה מורה שלימדה אותי בכיתה ה',
חשבון.
וזכרתי את השם שלה.
עכשיו, אתם יכולים לנחש,
זה או בגלל שהייתי נורא טוב בחשבון,
או בגלל שהייתי נורא לא טוב בחשבון.
זה שתי האפשרויות.
אם אני מלמד פה תורה, אז כנראה שחשבון לא היה תחום.
אז היא נורא התעורקה בזה שאני זוכר את השם שלה.
כן, וואי, אתה זוכר, שזה משהו מאוד מאוד מרגש, אם מישהו זוכר אותי, אם זוכר את השם שלי.
אז אהרון היה זוכר את השמות של כולם.
כולם על הלב שלו, והיה לה כתפיים.
אתם יודעים, בצבאות זרים הדרגות זה בחזה.
בצהל הדרגות זה על הכתפיים. על הכתפיים זה ביטוי של נשיאת אחריות, אני נושא איתך בעול,
אני לא בא מעליך,
אה, אתה לא בסדר, תשתפר, אני איתך בעול, נפלת, אני איתך,
נפלתם בעגל, אני איתכם, אני אעזור לכם, אני ארים אתכם,
ייכנס מתחת לאלונקה, כאן נמצאות אבני השוהם
של אהרן הכהן.
אז פרשת יציאו מכינה אותנו לפורים, לחג של ריבוי אהבה. זה הסוד של פורים.
מה שעושים בפורים
זה מרבים אהבה.
מרבים אהבה.
הדבר הזה, תחשבו, זה כמו
שאפשר להשתמש במפלס הכינרת, כן? כל יום מסתכלים עלה, ירד, סנטימטר, מחיאות כפיים לכינרת, עולה, יורדת, כל סנטימטר משמעותי, כל סנטימטר לא יודע כמה מיליוני
מים מעוקבים,
זה כמובן שזה הכל, יש שם גם הרבה מניפולציות שואבים את הכנרת מאוד
אינטנסיבי עכשיו, כדי שזה לא יעלה יותר מדי וכו', אבל כל סנטימטר משמעותי.
אז יש כאן סנטימטר במפלס אהבת ישראל.
וכל סנטימטר במפלס הזה הוא משמעותי מאוד.
במיוחד שבשנה האחרונה היה לנו אולי איזו ירידה במפלס של אהבת ישראל, בגלל כל הבחירות.
אז עכשיו מגיע חג פורים,
ואנחנו בחג הזה צריכים להרים את מפלס אהבת ישראל. ומה מתחילה האהבה?
משמות בני ישראל על הלב, מלשפוט
את בני ישראל לטובה על ליבו לפני השם תמיד, מלדעת את שמותם.
זה התכשיט המרכזי, זה הכהן, זה התפקיד הכי הכי מרכזי.
עכשיו, זה גם יסביר, אנחנו
בזה אולי נסיים, פורים כפורים, נכון?
פורים זה כמו כיפורים.
אהרון,
או הכהן הגדול, הוא בא לכפר על בני ישראל ביום הכיפור.
איך מכפרים על בני ישראל?
מה הוא עושה?
מה הוא אומר שם?
נכנס.
נכון.
הוא פשוט מנסה להתחנן, ללמד זכות.
הוא מזכיר את החטאים, הוא אומר, תשמע, הם חטאו, חטאו, עבו, פשעו לפניך בני ישראל.
כן, אבל
אני איתם.
אני חושב שאיפה, זה כתוב גם פה, נכון?
מה כתוב כאן על המצנפת שלו?
תעזרו לי.
לא, לא, לא על המצנפת, סליחה, על המעיל, על המעיל. מה המעיל, איפה זה המעיל?
ועשית עצית זהב.
מעילה איפה עוד הנה הנה.
איפה זה פרמון ורימון?
מה?
איפה אבל?
איפה בתורה, לא איפה במעיל.
כן, איפה רב שבתאי? תעזור לי, נו אתה.
אחרי איפה שהיה העץ, מאחורי העץ.
טוב, לא משנה, אני נמצא את זה, זה נראה לי לא כאן בפקודה יותר.
היה, מה כתוב אצל אהרן הכהן? שיש לו פעמון ורימון.
פעמון ורימון, נכון? על הבגדים שלו.
למה יש לו פעמון ורימון?
ואז כשהוא הולך וכתוב, ונשמע קולו בבוא אל הקודש.
נכון? אתה עושה כזה רעש, למה פעמון ורימון?
צודיקים.
לא צודיקים. ישראל, אז גם, רימון זה הרקנים שבך, ופעמון זה פעימות הלב של אהרן הכהן.
פעימות הלב של אהרן הכהן צריכות להקשיב למי?
אפילו לרקנים. כשהוא נכנס לקודש הקודשי, הוא הולך עם פעמון ורימון.
פעמון ורימון זה בעצם מטריקון של פורים, פ׳ ורש, כן? פעמון ורימון. בראשי תיבות זה פורים.
אז זה מה שקורה כאן, זה הסוד.
אז אנחנו רוצים להגביר את נפלס האהבה. איך מגבירים את נפלס האהבה?
מתנות לאביונים לא מגבירים את נפלס האהבה, הפוך.
המעלה הכי גדולה במתנות לאביונים שהאביון בכלל לא יודע מי נתן לו.
נכון?
לא יודע מי נתן לו, מתנות לאביונים. אתה נותן כסף מתחת לדלת, האביון לוקח.
משתה בשמחה, כל הכבוד. משלוח מנות.
תן לו משהו.
בשמחה, כולם יודעים, אבל משהו בשם שלי, מישהו יתייחס אליי אם שנתן לי איזה כתובת?
וואו,
מזה.
ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו.
כשאנחנו מתחילים להיות תלמידים של אהרון הכהן ולשאת את השמות בחושן המשפט על ליבנו,
התחלנו למחות את עמלק,
שזינב את כל הנחשלים.
עמלק חושב שיש כאלה שלא נחשבים.
אפשר ככה לזה, אנחנו אומרים כולם נחשבים.
עמלק מנסה להשכיח אותנו, לכן צריך לזכור.
אנחנו לא שוכחים אף שם, לא שוכחים אף יהודי, קשורים לכולם.
אז אהרון והחושן על ליבו בפרשת תצווה מוחה את עמלק ומעלה את מפלס האהבה שכולנו צריכים לטפס בה לקראת חג הפורים.
גם פרשת תצווה, גם פורים, גם פעמון, גם רימון.
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?
בשביל הפלאות.
שבת שלום רבותיי.
