אנחנו לומדים כתר שם טוב, שזה תורות קצרות ומלאיבות מרבי ישראל בעל שם טוב.
אלא שהיום זה ד' בשבט הילולת רבי ישראל רבי חצירה,
רבנו ישראל ורבי מסעוד,
סדנא בבא סאלי.
ולכן אנחנו נתחיל את השיעור בכמה סיפורים מבבא סאלי שקשורים לבעל שם טוב.
בסדר?
קודם כל נתחיל בסיפור שלא קשור לבעל שם טוב,
אבל כדאי להכיר אותו.
סיפור ששמעתי מהרב יורם אברג'יל,
זכר צדיק לברכה.
בבא סאלי נפטר בד' שבט תשמ״ד.
זה היה יום שישי, ערב שבת בו.
כמו השנה, כן? שזה ערב שבת בו.
אבל חצי שנה לפני כן,
בפסח תשמ״ג נפטר בנו,
בבא מאיר.
בסדר? בנו, שבבא סאלי אמר עליו שהוא גדול ממנו.
כך הוא אמר עליו, הבן שלי.
כשהוא בא להודיע לו שהבן שלו נפטר,
הבן שלו לא היה צעיר,
הוא היה בן 70 ומשהו, רק הוא היה צעיר מבבא סאלי, שנפטר בגיל 94. אז בבא סאלי אמר, אני יודע.
ואז הוא אמר לרבי יורם, ראית?
הוא עבר אותי.
למה?
כי הוא נפטר ביום,
בחול המועד, באותו יום בקריאה בתורה, קראו את קדש לי כל בכור.
גם בבא סאלי היה בכור, וגם בבא מאיר היה בכור.
והוא אומר, הנה, הוא קדש לי כל בכור, הוא נפטר בקדש לי כל בכור, הוא הקדוש מבינינו.
טוב, עברה חצי שנה,
בבא סאלי, אחרי שבבא מאיר נפטר, אמר, אין לי יותר מה לעשות בעולם, אני סיימתי את תפקידי, עברה
חצי שנה, ובבא סאלי נפטר ביום שישי,
ערב שבת בו, שקוראים בה את פרשיית
קדש לי כל בכור.
גם כן.
כל פנים, היה קשר מאוד מאוד מיוחד, קשר נשמתי
מאוד מיוחד, בין בבא סאלי לבין הרבי,
הקשר מתועד, כלומר, לשני הצדדים.
בבא סאלי מבוגר מהרבי,
אבל יש מכתבים, אפשר לקרוא,
שהוא שולח מכתבים לרבי כשהוא מתלבט.
בבא סאלי עלה כמה פעמים לארץ, עלה וחזר למרוקו, אחרי זה חזר לצרפת.
בפעם האחרונה שהוא עלה הוא רצה לעבור לארה״ב, לניו יורק,
לגור בסמיכות לרבי.
והרבי כתב לו איגרת, גם יש שם דברים בקבלה וגם איגרת,
הוא קורא לו מנהיג כללי בישראל,
שמאות אלפים הולכים אחריו,
והוא אומר לו, בשום פנים ואופן לא לעזוב את צאן מרעיתו.
וכאילו, זה נראה ש... עכשיו, מאיפה זה הגיע?
זה הגיע מזה שהבבא סאלי, רבי ישראל בעל שם טוב, ישראל, ישראל, לגזרה שווה.
רבי ישראל בעל שם טוב, רבי ישראל אבו חצירה, הם,
זה גזרה שווה, כמו גלגול נשמה כזה.
ושניהם גם פעלו באותה דרך, הבעל שם טוב היה מרבה לעשות מופתים.
וגם בבא סאלי, היה עושה, הרי יודעים את זה נכון,
יש בחסידות ביטוי שנקרא בעל שם סקאיד.
בעל שם סקאיד, הכוונה, יהודי של הבעל שם טוב.
שיש לו כוחות שעושה מופתים,
והבבא סאלי היה הדוגמה הכי בולטת בדור שלנו,
ליהודי צדיק של בדרך הבעל שם טוב.
אז יש כל מיני דרכים שאנשים היו נקשרים לרבי. יש דרך אחת שאדם נקשר לרבי, הוא מכיר את הרבי, אבל יש כאלה שעולים לבעל שם טוב,
ואז יורדים, ומנסים לראות מי הבעל שם טוב שבכל דור. אז בסוף אתה נופל על...
אז כאילו,
רבי ישראל אבוחצירא נפל על הרבי.
אבל הדבר היותר מדהים הוא,
שכשהרבי קיבל התקף לב בשנת תשל״ח,
הוא שלח פדיון נפש רק לצדיק אחד.
למי? לבבא מאיר, לבנו של בבא סאווי. הוא שלח לו פדיון נפש, התפלל עליו.
אז רבי ישראל אבוחצירא,
היה לו קשר נפשי עמוק לבעל שם טוב.
יש ארבע צדיקים שנקראו ישראל.
יש הרבה, אבל ארבעה צדיקים מאוד מאוד בולטים ומאוד מאוד משיחיים,
רבי ישראל בעל שם טוב,
רבי ישראל מקוז'ניץ, אמה להגיד מקוז'ניץ,
רבי ישראל מרוז'ין,
קודש קודשים,
הרבי הקדוש מרוז'ין,
ורבי ישראל אבוחצירא.
ושני סיפורים על הקשר של בבא סאלי לבעל שם טוב.
קודם כל הוא למד
המון חסידות בעצמו,
ובניומין,
תשב פה, תשב ככה אחד קדימה,
תקרב אליי,
כי אז ככה אתה מזכיר לי, זהו, בדיוק ככה, ואז הוא יהיה פה יותר נפתח.
ככה גם תהיה קרוב אליי, אני אוהב אותך.
חיוך מביא חיוך, אני יכול לקרוא עכשיו...
כן, בסדר גמור.
אז
פעם בא מישהו לקבל הסכמה מהבעל שם טוב על הספר שהוא כתב, ואז הבעל שם טוב אמר לו, תגיד, הספר הזה הוא בדרך הבעל שם טוב? הוא אמר לו, לא.
הוא אמר לו, אם זה בדרך הבעל שם טוב, אין לי מה לראות את הספר הזה.
אם זה לא בדרך הבעל שם טוב, אז אני לא...
בסיפור ששמעתי אותו מכמה כיוונים,
גם חמי סיפר לי אותו, וגם סיפור ידוע, שבאחת הפעמים שהבעל שם טוב הגיע לארץ והתיישב,
הוא הלך ליבנה.
ביבנה היה הרב המקומי
אחיין שלו,
אבי אברהם, רבו חצירה, הבן של אחיו הגדול,
של אחיו הקטן.
אז הוא הגיע שם לאיזה כולל,
והתחיל לדבר עם ראש הכולל, וראש הכולל דיבר נגד החסידות, וגם אפילו הזכיר משהו נגד הבעל שם טוב.
אז הבעל בסאלי קם במקום ומיד יצא משם ואמר אני לא יכול להיות פה אפילו שנייה אחת במקום ששימדו נגד הבעל שם טוב וגם הכל הזה ייסגר.
הוא לא כל כך היה קשור לחסידות ולבעל שם טוב.
הרב יורם אברג'יל זכר צדיק לברכה ששימש אותו בבעל בסאלי עשרות שנים
זה מה שהוא עושה תראו בשיעורים שלו בספרים שלו הוא בעיקר מלמד חסידות טניה בעל שם טוב רבי יצחקים ורדישר.
וזה מדהים לראות איך הצדיקים קשורים. הרי הבעל שם טוב מספר שבכל פעם שהוא עולה למטיב תא דירקיה,
הוא מוצא לפניו את האור החיים
שהגיע לפניו.
הם מחוברים.
וכשהאור החיים הקדוש נפטר, אז הבעל שם טוב אמר,
קבע נר המערב. אמרו לו, איפה אתה יודע? הוא אומר, יש סוד שמגלים רק לאדם אחד בכל דור, ועכשיו גילו לי את הסוד הזה. לפניי זה היה אצל האור החיים, סימן שהוא נפטר.
אז יש המון המון קשר בין רבי ישראל,
הבעל שם טוב לבין רבי ישראל אבוחצירא,
ואולי הקשר הכי הכי מובהק,
שזה קשור גם לכל הצדיקים שהזכרנו,
הרי מה ההגדרה של צדיק?
מה הופך אדם לצדיק?
איך אומרים, הכובע לא קובע, והמעיל לא מועיל, והזקן גדל בחינם?
בבא סאלי היה מאוד הקפיד על זקן,
מי שיכול לגדל.
מה שהופך צדיק זה שאדם יש לו, עיקר העניינים שלו נתונים לגאולתם של ישראל.
גאולתם של ישראל, זה עיקר העניין שלו.
ישועתם וגאולתם של ישראל.
אכפת לו מכל יהודי, אהבת ישראל לכל יהודי.
וזה לא קל לברך כל הזמן יהודים, ולתת, ולהשפיע,
וציפיית גאולה.
כמו הבעל שם טוב, גם הבבא סאלי לא כתבו ספרים.
הכל זה דברים שנאמרו בשמם של תלמידים.
כמו הבעל שם טוב והבבא סאלי
עשו מופתים, היו אנשים באים אליהם.
בבא סאלי גר בנתיבות, קבע את מגורה בסוף בנתיבות, אז, נתיבות של אז, זה לא מה שקורה היום, כן?
מקום מאוד מאוד רחוק.
ומה שבבא סלי כן כתב זה פיוט.
והפיוט הזה כל כולו מלא ציפייה לגאולה.
מכירים את הפיוט? נכון. יודו לך רעיונאי, זה לפי המילים מישראל.
יודו לך רעיונאי אל מבטן יוצרי, זה ככה דרך הפייטן לפתוח בשבח.
על קרבתך בהר סיני להעיר את נרי, על כן בתחנונאי עפר בשירי בכל ימי בשנאי עד לעד לעולם. זה כאילו הקדמה.
הפזמון אשמח בך,
אשמח בך, אשמח בך גואל עולם, אשמח בך את גאולת עולם.
ששון ליבי המה שין בזוכי חסדיו אני שמח כי בחר מכל אומה ישראל עבדיו
נצר נטיית עמה אבות גידלם אבן צדק שלמה משורש גידלם כן זה שבח לעם ישראל ואז ריש
מה הוא רוצה מה צדיק רוצה ריש רצונך רצונך אשאלה חי בעל הרצון
כאשר בתחילה נהגת הצון כמו שנהגת אותנו בהתחלה
במירעי טוב ונפלא והיה כל על צון רואה ישראל סלע האזם את קולם
תחזור לראות אותנו, כן? כמו שראית אותנו פעם בעבר עם דוד המלך ושלמה גם עכשיו.
בסדר?
אות א',
עתה הוא האלוהים, עכשיו הוא, אחרי שהוא ביקש על עם ישראל, הוא רוצה לבקש עכשיו על הנקמות בגויים.
עתה הוא האלוהים, העד והדיין,
קומה לקראת גבוהים צנע מזוין,
לכל הגבוהים, אלה שכאילו עשו עלינו אבו עלי,
לנקום נקמתך מהם להשלים כל עניין,
שמך וכיסאיך, שמהם כל חי נעלם. תעשה נקמות בגויים, כן?
ומסיים באות ל', לעושה נפלאות לבדו, אומר רבא בסאלי,
את יריבי יריב,
תריב את יריבי, הכבד תמיד חסדו השכם והעריב, ובבא סאלי היה לו,
כמו שבעל שם טוב ניסה להביא משיח בכל הכוח,
בכל העוצמה, וזה, גם בבא סאלי, הרב אליהו מספר שהוא אמר לו, אני אראה את המשיח, יש לי הבטחה וכו', ובסוף הוא
מסר את עצמו כדי כפרה על הדור, אבל הוא מאוד מאוד היה חם על זה.
אז אמרנו בל', נכון? לעושה נפלאות לבדו את יריבה יריב, הכבד עמית חסדו אשכם ויעריב.
ולא ישיח באדם את טירתו הוא יחריב. כלומר, לא יגן על הגויים, יחריב את טירת הגויים, ואז נשאיר לכבודו
עשירים במושלם. אז בגאולה השלמה. אשמח בך, אשמח בך,
אשמח בך גואל עולם את גאולת עולם, והיום שרים אשמח בך,
בבא סאלי צדיק יסוד עולם. אז הפיוט הזה הוא מגלה את ליבו.
רבא סאלי על הגאולה ועל החפץ לגאולה וכו'. ובדבר הזה גם כן,
כמו שהזכרנו, ישראל, ישראל,
לגזרה שווה, ישראל בעל שם טוב,
רבי ישראל בעל שם טוב ורבי ישראל אבו חצירה. אז אנחנו היום לומדים יוצא ד' שבט
ותעצמי מדמותו של הבעל שם טוב ובבא סאלי. ודאי הצדיקים האלה ביחד בשמיים,
מלמדים זכות על ישראל.
זה לא סתם שכל הדברים לטובת עם ישראל עכשיו קורים בחודש שבט, זה חודש של הצדיקים.
הרבה צדיקים נפתרו בחודש הזה.
הרשש הקדוש,
הרב אמיקרוצק, שפת אמת,
הרב זושע מהניפולי,
בבא סאלי, הרב יוסף יצחק שניאורסון,
זה חודש של צדיקים.
חודש של צדיקים. האות של החודש היא האות צדיק.
ספר יצירה, האות היא האות צדיק.
וצדיק משול לעץ.
איפה צדיק משול לעץ? מי זוכר?
איפה, איפה?
צדיק, אתה אומר לכם, איפה עוד?
איפה עוד?
זה התורה. איפה עוד?
משה רבנו שואל את המרגלים, תבדקו, היש בעץ,
עם מה אומר רשי?
האם יש שם צדיק שמגן על דורו כעץ?
אז חודש ועד זה חודש של נטיעות, אז זה חודש של עצים.
בסדר?
אז קודם כל, עשינו עכשיו הילולת בבא סאלי.
אז כל אחד פה השתתף בהילולה, בעזרת השם.
גם אני אתמול הייתי בטיעון הקדוש,
התפללתי לכל תמידי מכון מהעיר.
מי שיכול לתת צדקה יהיה במשפט הצדיק, מי שיכול להדליק איזה נר,
גם כן תבוא עליו ברכה.
צריך להתרגל, רבותיי, להתרגל,
להכיר את הצדיקים ולהתחבר אליהם, כי הצדיק נותן לאדם כוח שאין לו,
משפיע עליו שפע, אנחנו צריכים עזרה, אנחנו לא יכולים לבד.
אז מי עוזר לנו? הצדיקים עוזרים, הצדיקים זה נשמות גדולות שנשלחו לעיר
לדורות ולדורי דורות. אז יש לך הזדמנות עכשיו לקבל איזה דילוג,
איזה קפיצה, מזכות הצדיק, לא תנצל אותה.
אז בסדר,
נשים לב לעניינים האלה.
טוב,
יאללה, מצאתי לכם?
גם זה היה לימוד.
אל תגיד.
ברוך אתה, אדוני.
טוב,
מהבעל שם טוב, ואלה שמות בני ישראל, חומש שמות,
כמו שתפיסת הגוף הוא בגשמי שאוחד בגופו, כך תפיסת הנשמה הוא על ידי קריאת שמו.
גם בישן יאור משנתו, בקוראו שמו.
זו תורה קצרה ומלהיבה.
בסדר?
לגבי התפקיד של השם של האדם.
אתם עדיין ראיתם, לא עלינו, בלוויות,
שלפני שסוגרים את הגולה,
האיש חבר'ה קדישו אומר לו, אל תשכח את שמך.
קוראים לך כך וכך בין כך וכך.
כי כתוב שהרשעים שוכחים את השם שלהם בצדיקים.
הרשע מגיע לשמיים ואומר לו, איך קוראים לך?
איפה קוראים לך?
לא יודע.
מה הכוונה במדרש?
שם
זה המהות שלנו.
ולכן כשקוראים שם לילד,
צריך איזושהי התבוננות מסוימת, בסדר?
לא צריך רוח,
הורים שיש רוח הקודש להורים, כן, בסדר, לא צריך להשתגע,
אבל צריך איזושהי התבוננות, רגע,
קודם כל לראות שהשם מתאים. יש כאלה הורים, הם כבר החליטו בהיריון, הם יקראו להילד.
איך אתה יכול להתמרד על איך אתה קורא לילד לפני שאתה ראית את הפנים שלו?
צריך לראות את הפנים של הילד.
יש כאלה גם מי שצריך שיעבור עליו שבת,
כי פני שבת מקבלה, פנים של שבת זה לא פנים של יום חול.
ואז אתה אומר, חשבתי לקרוא לילד הזה אל עזר,
אבל כשאני רואה אותו, אני רואה שהוא בכלל יצחק.
ואני ממש, חשבתי, אבל עכשיו כשאני רואה אותו, יש כאלה, נכון?
אתה חושב על הילד שלך, היה לנו איזה גם כן,
שזו אחת הבנות שראה לנו איזה שם ברור, איך שהיא נולדה, אמרנו את זה, זה לא זה, זה שם אחר.
חיפשנו שם אחר.
אז לכן.
אבל יותר מזה,
השם שלנו אומר הבעל שם, כשאני רוצה לתפוס מישהו,
אני אוחז בגופו, כשאני רוצה
להפנות תשומת לב של הנשמה,
אני קורא בשם. עכשיו, למה היא נפקא מינה?
בסדר, הבנתי. אני אגיד לכם למה היא נפקא מינה.
נפקא מינה היא, וזאת השם כל אחד מכם,
מגדל, מתפתח וכו'. יש מצב שאתם תהיו קשורים למעגלים רבים של אנשים.
תהיו מורים בכיתות,
או שתהיו מנהלים באיזשהו מקום של עבודה וכו'.
האם אתם זוכרים את השמות של האנשים הקשורים אליכם?
תזכיר לי איך קוראים לך?
אם אפשר שידביקו מספרים כמו לפרות, היה יותר כאן, נכון? שמונה, תגיע הנה. ארבע, לך ת...
כך היינו יותר קל, כמו בגיבושים, שיש לך מספר על הגב.
אבל כשאתה רוצה לייצר מערכות יחסים אמיתיות עם בני אדם,
צריך לזכור את השמות שלהם.
ואת השמות הפרטיים ולא את שמות המשפחה.
אין דבר כזה שם המשפחה ביהדות בעצם, יש רק שם פרטי, שמו ושם אביו.
אז כשאתה זוכר את השם של מישהו ואתה קורא לו ומשתמש בשם, אתה בעצם מפנה את תשומת הלב של הנשמה. שימו לב על הנשמה.
וצריך לנסות, עכשיו, לפעמים זה מאמץ.
יש לפעמים הרבה אנשים,
וזה דורס טיפה מאמץ לזכור את השמות,
אז צריך להתאמץ.
צריך להתאמץ.
הבעל שם טוב אמר על עצמו,
מה שהוא אומר כאן,
כשעם ישראל התעלה, עם ישראל היה, הוא אומר, כשאדם מאולף,
אתה רוצה להאיר אותו, אתה דבר ראשון לוחש לו את השם באוזן.
אז הוא אומר, עם ישראל מאולף, אז מה צריך לקרוא לו באוזן?
ישראל.
אז הוא אומר, הבעל שם טוב, אני הלחישה.
אני כאילו מה שלוחשים לעם ישראל כדי להאיר אותו.
אבל השימוש בשם,
הוא שימוש יקר. ואגב, הוא גם, מי שמכיר פה קצת קורסי שיווק,
אז אחד הדברים הראשונים שהם לומדים בקורסי שיווק זה
בוא תזהה את השם הפרטי של הלקוח שלך.
אתה נכנס לאיזה חנות,
רואים שזה, אה, כי אפשר לעזור, לא, בסדר, בסדר, טוב, איך קוראים לך, אז אתה בלי מיסים, משחרר את המידע הזה,
ואז פתאום האופן מתחיל לדבר איתך, אז אתה שומע, יאללה, אז יאללה, אז מה קורה, אז כאילו ככה, דרך השם, זה נורא מתאים לך,
זה סוג כאילו מניפולציה,
אני לא בקטע שאתה עכשיו נכון.
או כשמתקשרים בטלפון לכל מיני שיווקים, אז הם ממש מזכירים את השם הפרטי כל כמה שניות, הם מזכירים,
שלום אייל,
צריך להגיד לך אייל, שהיום אייל יש לך יום הולדת אייל, ולכן כדאי לך אייל, כאילו מזכירים לך כמובן את השם הפרטי,
כאילו זה נוגע לך באיזה...
אז מהדבר הזה צריך להיזהר,
אבל בוודאי במערכות יחסים
בין בני אדם,
שם השמות הם עניין מאוד מאוד קריטי.
כשאתה זוכר, אומר הבעל שם טוב, אתה רוצה לתפוס למישהו בשנתו.
אתה צריך לקרוא לו. עכשיו, אני אומר את זה כי אני קצת שרוט,
ואולי גם כל הדור שלי, כשאנחנו היינו בישיבה התיכונית,
אף אחד לא קרא לנו בשם הפרטי מהמורים.
הרם שלי כן,
כן קרא, אבל המורים, בוודאי המורים המקצועיים, זה רק שהמשפחה.
שהמשפחה יותר קל לזכור.
בכיתה יכול להיות שיש כמה אברהם.
אני יודע שהמשפחה יותר קל.
גם של המשפחה, זה,
איך קוראים לזה, זה, זה, ורדי, זה, טוב, לא משנה, נו, השם שלך,
לא.
מי שמכיר את השם,
אתם יודעים, אני שמתי לב שאנשים מאוד מאוד מעריכים את זה,
שאתה זוכר את השם שלהם. אתמול היה אצלי אבא ובן לחלקה,
באו אלינו.
אז הגיע אבא והגיע ילד, בסדר, אני ודאי זכרתי את השמות שלהם, כן, זה.
אבל לילד הזה, לבן שלוש, יש לו אח קטן.
אז לדעתי, השתעשעתי עם הילד, אמרתי לו,
נו, אח שלך הקטן גם בא לך לקהה?
אז אמרתי לו, קוראים לו נווה, אז אבא אמר לי, לא, נבו.
אמרתי לי, וואו, איך אתה זוכר?
אמרתי לו, אני לא זכרתי, עובדה, כי הוא אמרתי נווה.
לא, הוא התפעל מזה שזכרתי שזה אפילו על יד.
אז כשאתה זוכר שמות,
וזה לא רק כישרון,
זה גם אולי כישרון, אבל זה גם טיפה מאמץ.
אם אדם טיפה עובר היום עם ה...
אצלנו בקהילה, הוציאו לפני כמה זמן,
לפני שלוש שנים,
הוציאו ספר טלפונים קהילתי, כזה,
אבל פייסבוק, כאילו, כל משפחה שלך תמונה.
ואז אתה מחבר שם לתמונה, אתה יודע איך אנשים נראים. כן, קהילה גדולה, אז אתה יודע איך אנשים נראים.
בסדר, ואז יש לך, אתה יודע את השמות,
גם של הילדים, גם של המבוגרים.
חשוב מאוד, השם.
תארו לעצמכם בצבא.
מפקד שקורא לחיילים שלו בשם פרטי.
במקום כהן תגיע הנה.
דוד, אתה יכול רגע להגיע ל...
אחרת לגמרי,
סיפור אחר לגמרי.
בסדר?
טוב.
אה, רגע, הכי חשוב,
זה מה שזה, ואלה שמות בני ישראל, הכוונה כשהקדוש ברוך הוא קורא לנו בשם,
אז הוא מעורר את מה?
את נשמת ישראל. למה ספר שמות התחיל באלה שמות? כבר קראנו את זה בפרשת ויגש.
והתורה מתחילה עוד פעם באלה שמות בני ישראל, ראובן, שמעון הלוי, יהודה, יצחקר, כאילו, מה העניין?
תשובה, רוצים להתחיל לעורר את תשומת הלב הנשמתית.
אני מכיר איזה סיפור על סבתא רבא,
שיש לה בלי עין הרע, נכדים, נינים,
איך היא בודקת את הזיכרון שלה?
היא כל ערב חוזרת על השמות של כל הנכדים,
ואני אומרת,
לבת שלי יש ארבעה בנים, ולבן הזה יש לו את הרוביין, ואת שמעון, ואת דפנה, ואת לאה, וכאילו, ככה.
הוא בודק את הזיכרון לפי השמות.
וזה גם משהו שהוא הדבר הראשון שנשמט.
כשאנשים מתחילים להיות תשושי נפש,
הם שומטים שמות.
אני לא זוכר איך קוראים לך.
אז לכן ספר שמות מתחיל מקריאת שמות, כי רוצים בעצם לעורר את נשמת ישראל.
השם זה הזהות שלנו.
קצת בדיחותא של הבעל שם טוב.
מתאים לכם?
בדיחות?
אה, אגב, הערב זה ההילולה של השפת אמת.
ה' בשבט.
אז מוזמנים ללמוד שפת אמת, בעזרת השם.
נראה לי, הרב שמעון השיעור בשפת אמת, לא? אולי לשש?
יש שני סוגי רשעים בישראל, אחד באסתר ואחד בפרסיה.
וההפרש ביניהם,
כתוב בתהילים,
ראיתי רשע עריץ
ויעבור והנה איננו ואבקשו ולא נמצא.
אז אומר הבעל שם טוב, איזה פסוק משונה.
והקשה, למה יבקשו לרשע שכבר איננו? אם הרשע איננו, אז מה אתה מחפש אותו?
הוא ביאר כי אחריו יקום רשע יותר גרוע ממנו, לכך יבקשו לראשון.
רגע, אבל מי הרשע הגרוע ומי הרשע היותר גרוע?
יפה, למה? כי כתוב, ראיתי רשע עריץ
ואז הרשע העריץ שראיתי נעלם, אני מבקש אותו ולא מוצא,
אז זה אומר שהייתי מעדיף שהוא יהיה,
כי אחריו בא מישהו יותר גרוע, בכבוד שב רב שבתאי, שב שב,
כן, אז למה? למה? כי הרשע השני הוא רשע בסתר.
רבותיי, זה אחד מהיסודות
של התשובה בעולם החסידות.
חסידים סיכמו את ספר התניא, אדמור הזקן זה המשך התורות של הבעל שם טוב,
סיכום ספר התניא, חסידים סיכמו את זה במשפט אחד, אל תהיה רמאי.
אל תהיה רמאי, מה כוונא?
אל תהיה רשע בסתר.
בגלוי.
מה שאומרים בקוצק, היו עושים מצוות בסתר ועבירות בגלוי.
מצוות אף אחד לא צריך לדעת שאתה יודע. עבירות, זה שיידעו שאתה עוסק, זה שיוכיחו אותך.
רשע בסתר, ורשע בסתר אין הכוונה דווקא שאני,
זה מין רשע כזה, גנב, אלא כשאני עושה את הרשעויות שלי בסתר,
הוא גרוע מאדם שעושה את הרשעויות שלו בגלוי.
כי אדם שעושה את הרשעויות שלו בגלוי,
הוא צריך לתת לו בתשובה לתקן אם הוא עושה את זה בסתר. אז הוא כאילו, הוא שקרן, הוא זייפן.
היום אנחנו חיים באיזה עידן כזה שבגלל המצלמות אז אנשים גם פוחדים בסתר.
מישהו פעם הראה לי איזה סרטון לפני כמה זמן,
רואים מישהו גונב
ארנק מתוך איזה תיק,
פתאום הוא קולט שיש מצלמה.
אז הוא כזה מסתכל,
ואז הוא מחזיר את הארנק ועושה לו מצלמה.
סליחה.
כן, חיילה.
פתאום, אז אתה כבר לא יכול לזוז.
הכל מתועד היום.
אבל בחסידות,
אתה יכול להגיד הפוך. אתה יכול להגיד שהפוך. מי שעושה דברים בעגל הוא איזה חוצפן. יש לו חוצפה.
מי שעושה בסדר, לפחות הוא מתבייש. יש חשבון כזה גם, נכון?
זה חשבון אחד.
זה חשבון של תנועת המוסר, הייתי אומר.
אתה עושה את זה גם בגלוי, בפרסיה חוצפן, איבדת את הבושה. בסדר, לפחות אתה מתבייש, תוריד את הכיפה, כן?
הגמרא אומרת, מי שהתגבר עליו יצרו, יבש שחורים, ילך שחורים וכו' וכו'.
אבל בחסידות, מה שמעניין זה התנועה הנפשית.
מי שעושה בגלוי, הוא לפחות נמצא במקום שהוא לא שקרן. הוא אומר, זה אני, זה המצב, אני לא מסתיר שום דבר, זה... ואז יש עם מי לדבר.
יש עם מי לדבר, אבל מישהו משקר את עצמו,
הוא משקר את הסביבה והוא מחזיק פוזה.
כלפי חוץ, אני איזה צדיק, אבל כלפי פנים,
האדם, אתם יודעים, הפערים הכי גדולים הרי נמצאים,
לצערי הרב, יצא לי בשבועות האחרונים לשמוע יותר סיפורים כאלה
של אנשים שהם נושאים בתפקידים טיבוריים, אפילו תורניים, אבל בתוך הבית זה זוועה, גם כלפי הילדים, גם כלפי האישה שלהם.
עכשיו, מי יכול?
זה רק אשתו של אדם יודעת, אשתו והכירות.
בסדר, אבל זה רמאות.
בחסידות אומרים, אוקיי, איך אני מתקן?
אז אם אדם אומר, מודע לחולשות, מודע לזה, הוא לא מסתיר אותם.
יש עם מי לעבוד, אפשר לתקן. אבל אם הכל מוסתר, והכל מוסלק, והכל מוטמן,
והכל זה, אז איך נתקן?
אז לכן אומר הבעל שם טוב, הרשע הראשון,
הגלוי, הוא פחות גרוע מהרשע השני הסמוי.
בסדר?
אתה מתגעגע על הרשע הגלוי, הלוואי שיחזור, ומחפש אותו.
כי העיקר זה נקודת האמת.
זה העיקר.
הרבי מקוצק מספר,
יש משל של הרבי מקוצק,
משל או סיפור
שפעם היה איזה אברך
שהתחתן
ואז הוא נהיה אברך.
אז המנהג היה שהחתן
מקבל מאבא של הכלה כמה שנים שהאבא של הכלה מפרנס אותו,
כדי שיוכל לשבת, אם הוא היה לומד תורה,
כדי שהוא יוכל לשבת ארבע שנים, חמש שנים, האבא של הקהל היה מתחייב לפרנס, הם היו גרים אצלו,
הוא היה מפרנס אותם כדי שהוא יוכל ללמוד תורה בשקט.
אז החתן הזה היה לו איזה חדר והוא היה יושב ולומד,
מדי פעם הוא היה שומע איזה רעש כזה במדרגות,
אז הוא הבין שחמיב עולה, אולי לבדוק, אולי זה, אז הוא היה ככה
קצת מגביר את הכול בלימוד, קצת ככה
מפלפל בדברים, טוב, כבר אמרתי, כבר הדף הזה, כבר לפני ארבעה דפים, לא אמרתי את זה ככה קצת.
וכל פעם הוא היה עושה את זה, אבל הוא לא יודע שהקולות שהוא שומע זה היה חתול שהיה עולה על המדרגות ועל הגג.
אומר הבעל שם, טוב, כל התורה הלכה לחתול.
בכלל, אפשר להגיד שזה ממש עבודת,
זה עבודת נפש של כל אחד מאיתנו.
כל מה שאמר רשת, אנחנו רואים את זה, למרות בוודאי החסידים,
מתקרבים בילקים כדי לשמוע את התפילה שלו. כן, תפילה אחת לחתול. -נחמן אומר, הוא כל השנים מתפעל רק לחתול. -פה נדע.
אז זה הפער הזה בין פנים לחוץ. בסדר, יש לנו פער, ובאמת, עבודת החסידות היא שאדם יצמצם.
כמה שיותר את הפער הזה, שלא יהיה כזה הבדל. תמיד יש הבדל, אין מצב. תמיד, אלא אם כן אדם עומד צדיק,
אבל תמיד יש הבדל בין איך שאנחנו בחברה
לבין איך שאנחנו בארבע קירות.
מן הסתם יש הבדלים כאלה ואחרים.
אבל צריך להשתדל לצמצם את הפער הזה.
בלשון המשנה זה הפער בין החוכמה לבין המעשים.
הרבי הריאצ אומר שצריך שאדם לא יהיה לו הבדל בין החוכמה שלו להנהגה שלו.
מה שהוא למד לבין מה שהוא עושה.
וההסתרה עומדת,
דיברנו על זה בעבר, זה גם כן תורה חסידית.
תורה חסידית שממש עשתה לי מהפכה כזאת.
לא זוכר בשם מי ראיתי את זה, אבל
אם הקדוש ברוך הוא מצווה את האדם הראשון בגן עדן לא לאכול מהעץ,
אז מה זה אומר?
מה זה אומר?
זה אומר שישנה אפשרות שהוא כן יאכל.
הרי ברגע שיש לך מצווה, חייב להגיד שיש לגביה בחירה,
אחרת היא לא מצווה.
מצווה זה אומר שאתה יכול לקיים,
אתה יכול גם לא לקיים. אז אם הקדוש ברוך הוא ציווה את האדם בגן עדן
לא לאכול מהעץ, מעץ הדת, סימן שיש לו אפשרות לאכול מעץ הדת.
אז מה החטא?
אפשרות אחת להגיד שהחטא הוא באמת אסייד.
אבל האפשרות שאומרים בחסידות זה שהחטא לא היה שהוא אכל.
האכילה היא חלק מהאפשרויות.
החטא היה שהוא הסתיר.
כלומר, אם אדם הראשון היה מגיע יחד עם אשתו, חווה, ואומר לקדוש ברוך הוא,
טעתי,
נפלתי, חטאתי,
ואכלתי מהעט שאמרת לי שאסור.
ואחד הקדוש ברוך הוא היה אומר לו, איך זה קרה?
מה, האישה נתנה לך לאכול?
ואז אדם הראשון אומר לו, מה פתאום?
ביחד נפלנו, מה זה משנה מי התחיל? היא נפלה, אנחנו ביחד פה בסוגיה.
אמר הקדוש ברוך הוא, פששש, זעקו ברוך.
יש עץ נוסף שלא גיליתי לכם עליו, והוא בגן עדן,
וזה עץ התשובה.
לכו תאכלו ממנו, תעשו תשובה.
התשובה הייתה בתוך גן עדן.
אבל מכיוון שמסתירים, אומרים, לא קרה כלום, הכל בסדר, מה פתאום? קרה משהו?
אמין, לא פתאום, שום דבר, אני מחזיק את הפוזה.
אז התשובה היא כבר נעשית, איפה?
מחוץ לגן עדן. צריך לגרש את האדם מגן עדן ולקלל אותו בעיצבון ובקללות ובעצב תאכלנה כל ימי חייך.
למה? למה אי אפשר שהתשובה תהיה בתוך גן עדן?
למה אי אפשר שהתשובה תהיה תהליך מתוק ונעים? כי הסתרת.
אבל אם אתה לא מסתיר, אתה אומר, זהו, הקדוש ברוך הוא, זה מה שקרה, אתה מגיע, זה סוד הווידוי.
מספר לקדוש ברוך הוא את הכל, מגלה את סגור לבך.
איך דוד המלך אומר?
אנה מפניך אלך, ואנה מפניך אברך, אם משק שמיים שם אתה, נכון.
וטשת עלי כפיך, חור וקדם צרתני, נכון.
איך הולך הפרק הזה, איתי? אתה יודע, פרקים בתהילים שמעתי.
נכון? בנת לדעים מרחוק,
עורכי ורבי זרעית, ואין השם ידעת כולה.
נכון? יש שם כזה, אין השם ידעת כולה. אתה יודע על הכל, אני מסתיר ממך, על מי אני בא לעבוד?
כשאדם מפסיק להסתיר,
וגם מהחברה,
אתם יודעים,
ואחת התופעות אצל מכורים זה שהם מסתירים כאילו מהעולם, למרות שכולם יודעים את זה,
אבל הם כאילו מסתירים שהם מכורים. לא, הכל בסדר.
המשפט שמכורים אומרים,
אני יכול בכל רגע להפסיק.
אין לי שום בעיה, מתי אני יכול בכל רגע להפסיק? זה המשפט שמדבר עליהם עשרות שנים, כי הם מכורים.
מסתירים מעצמם את המצב שלהם.
ורק כשמכור אומר לעצמו, אני לא יכול להפסיק, אני מכור, אני תקוע,
אז ברגע הזה מתחיל רגע התשובה שלו, מתחיל התהליך למעלה.
אז אומר הבעל שם טוב, הרשע הגלוי הוא עדיף מהרשע הסמור בחסידות, בסדר?
הכי עדיף להיות צדיק, כן, אבל אם כבר רשע, אז שיהיה גלות,
שיהיה לתקן, יהיה אפשר לתקן.
טוב,
התורה הבאה, רבותיי, היא תורה מתוקה מאין כמוה,
והיא קדושה מאין כמוה, והיא ממש מבהירה לנו את צורת התיקון של החסידות לקלקולים.
מוכנים?
לצלול?
אומר רבנו ישראל בעל שם טוב
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה והשבותה אל לבביך
טוב
מה שיפה, שהבעל שם טוב קורא פסוקים אז הוא כאילו מחפש את המדרגה הקיומית ומקשה שאלות
כל כך יפות
וקשה
הרי הפסוק אומר כשיבואו עליך צרות אתה תחזור בתשובה אז הוא אומר וקשה בישלמה על ידי איסורים אדם עושה תשובה
אבל למה הזכיר הברכה?
והיה כי יבואו עליך הברכה והקללה,
אז תחזור בתשובה. אני מבין שאם אדם באה לו קללה חלילה,
באו לו איסורים,
אז הוא חוזר בתשובה. אבל אם באה עליו ברכה, אז למה שיחזור בתשובה מהדבר הזה?
ברור? עמרי.
יפה.
הוא פירש הבעל שם טוב על פי הפסוק אל נקמות, השם אל נקמות הופיע.
למה כתוב פעמיים אל נקמות?
אל נקמות, מספיק פעם אחת.
על פי משל לאיש כפרי אחד שמרד במלך שהיכה ורגם היא קונין של מלך או כיוצא בזה.
כן?
או, זה, לא יודע מה, זה לקח רעת הכפרי,
לא יודע, המלך עצבן אותו.
למה המלך עצבן אותו? פתאום הגיעה איזה פקודת מס שלא נראית לו.
הוא הלך לפסל במרכז העיר של המלך, לקח בעצה, בום! זרק על האיכונין, והוא הלך לכל אורחות המלך הזה, וזהו, ככה. עשה על הפסל של המלך.
איכונין זה פנים, דמות של המלך.
יפה.
עכשיו המלך קיבל ידיעה על הדבר הזה.
מה היינו צפים שהמלך יעשה?
וביזה את כבוד המלך.
הייתי פעם בשיחה של הרב,
לא בשיחה, הייתי בניחום אבלים והגיע הרב יהודה יוספי,
אבא של הרב ניחי.
שמעתם אותו פעם?
הוא ככה מגדולי, מגידי המוסר בעולם החרדי.
יש לו ככה...
אז הוא סיפר שם סיפור על כבוד תפילה.
שאנחנו בתפילה ואנחנו מתעסקים, הולכים אחורה.
הוא אומר שבירדן למישהו נפל אשתר,
שם על השטר יש את המלך.
והשטר עף לו ברוח, אז הוא כזה רדף אחרי השטר ורצה לתפוס אותו אז הוא תפס אותו עם הרגל.
עצרו אותו, עצרו אותו.
משפט,
וזה...
ביזית את המלך.
שם את הרגל על השטר?
לא, עף לי ברוח,
אני רק באתי לטבול. לא, מלך.
אז הוא דיבר על איך אנחנו נראים מול המלך שלנו.
טוב, אז המלך הזה ביזו אותו. אנחנו היינו מבינים שהוא יעניש את הכפרי. המלך הזה היה מלך מאוד מיוחד, איש חינוך.
מיד עשה המלך אותו המלך לראש
והעלהו ממדרגה למדרגה עד שנעשה משנה למלך.
וכל מה שהיטיב המלך עמו יותר והביאו ליותר מדרגה
וראה יותר כבוד המלך ומשרתיו והנהגותיו
היה יותר צר לזה שהיה בן כפר
בסוכרו שמרד נגד המלך הגדול והרחמן הזה
וככל מה שהיה ראוי לו לעונש הוא מיטיב עמו יותר.
והמלך עשה בכוונת מכוון שאם היה במיתו הוא היה צער לפי שעה ותו לא מה שאין כן בדרך הנה מצטער כל ימיו הוא מוסיף תמיד כשעולה ליותר גדולה מוסיף יותר צער על צערו
איך מלאו ליבו למרוד לעיני כבודו
זה נקרא מצב של ווין ווין לא?
כלומר גם המלך משפיע טובה
גם האדם מקבל טובה
אבל גם יש לו צער נצחי
שלא נגמר
עכשיו, זה אחת הדרכים המופלאות בתיקון בחסידות.
בסדר?
פשוט, בתנועת המוסר, אז אם אדם, זה ביזה,
בסדר, ייכנסו בו.
אז להגיד בסדר, כל ההגנות יצופו.
אבל בחסידות, הרי... מה זה חסידות?
אחת ההגדרות של חסידות זה תיקון בעור. לא סתם.
אדמו זה כן נקרא שני עור,
זה שם כזה. לתקן בעור. אתה יכול לתקן בחושך, אתה יכול לתקן בעור. איך אתה מתקן בעור? אתה מאיר.
אתה מאיר, נכון.
אתה לא מדבר על מה לא, אתה מדבר על מה כן. איך אפשר לתקן?
באור,
אתה נותן למישהו אמון, למרות שהוא לא היה ראוי, אתה נותן לו אמון, מציף אצלו את הטוב, ואז על הרקע של הטוב, הרע שהוא עושה
נראה לו כל כך לא שייך, והוא נורא נורא סובל מזה.
אז אתה גם מתקן אותו.
אבל כולם נהנים, אף אחד לא...
זה שכתוב על נקמות השם, רצה לומר שנקמות השם
הוא על ידי עמידת הרחמים שלא כמלך בשר ודם. למה? והוא,
כי הוא אל נקמות הופיע.
רצה לומר שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו ובראותו גדולת המלך.
ובסופו של דבר רעד נגד מלך זה,
אין לך צער גדול מזה.
בסדר?
וגם זה הלקח הכי טוב שאנחנו לומדים.
עשית למישהו איזה רער, הוא מחזיר לך טובה.
כי אנחנו עברנו לגור מנצרים, עברנו לגור בפתח תקווה.
לקח לנו זמן להבין את ה... מה קורה.
אפילו לא מעט זמן.
כל פנים, אחת ההשלכות הייתה, אתה יודע, אתה גר ביישוב,
אז היה לנו כזה אוטו גדול, פריוויה.
אתם זוכרים שיש עוד פעם טויוטה פריוויה? זה אוטו חזק, חבל הזמן, גדול כזה.
אוטו בהיריון.
אז אה...
ביישוב יש לך זמן, מקום, אתה נוסע, בעיר, הכל צפוף, כל החניות. בקיצור, בחודשים האחרונים רק גילחנו מכוניות אחרות, הורדנו,
אשתי הוריד המרה של איזה אוטו, אני יודע, בקיצור.
יום אחד השכן דופק בדלת.
דופק.
הוא אומר, תשמע, לא נעים לי זה, אבל נראה לי שדפקתם לי את האוטו.
אני לא יודע, אני אבדוק.
אני לא, כי אתם יודעים איך קוראים לבעל של אשתו יש רישיון נהיגה.
הוא הולך רגל.
האוטו אצל האישה.
אז אמרתי לאשתנו, תקשיבי, הוא בא כאן, השכן, ונשמע כשאני נכנס פה, והוא אומר, לא, לא יודע, לא נראה לי, אבל זה אוטו כזה מסיבי,
הפריביה הוא כזה חזק.
בקיצור, ירדנו למטה, באמת הסתכלנו, הוא בדיוק,
כאילו אנחנו יוצאים מהחניה ברוורס, עושים חצי סיפור, והוא בדיוק חניה במקום.
כן, היא באמת נגעה לו,
ראינו את הסימן של הפגו שלו,
של הפגו שלנו על הזה שלו,
והורידו לו שם איזה פנס ערפל.
טוב, כפרת עוון, מחילה, קודם כל, סליחה שלא באנו להגיד, היא לא שמה לב,
בגלל שהאוטו גדול, ואין בעיה, נשלם, תגיד, הצעת מחיר.
נפרדנו מ-1,200 שקלים
לשלום ולברכה.
עד כאן הקפה הראשונה.
רגע, למה אני מספר את כל הדבר? אה, בגלל ה...
חודש אחר כך הוא דופק בדלת עוד פעם.
מה הפעם?
אומרים לו מחילה, נראה לי שאשתי,
היא עכשיו דפקה לכם את האוטו.
טוב, בוא נראה, נראה.
ירדנו. באמת, היה שם מכה.
עכשיו, האוטו פריזי היה חבוט מכל הכיוונים.
זה עוד מכה שהצטרפה ל-200,000 מכות שהיו בו, כולו פצע וחבורה,
מכתי ראייה,
כן?
אז אמרתי לו,
טוב, בסדר, מה אני אגיד לך, אני לא מתקן את זה.
אז אמרתי לו, מה?
אמרתי לו, שמע, אני לא מתקן את זה, אתה רואה, כל האוטו מלא מכות, מה, אני עכשיו מתקן מכה, אבל כשאני אקח לך כסף? לא, אם היה נזק שהיית מפיל לי את הפגוש, אבל עוד מכה, בסדר, שיהיה.
הוא היה ככה, זה היה חודש אחרי חודש, הוא לקח לי 1200, אני אמרתי לו, שמע, אני לא אקח לך כסף, כי אין לי פה מה לתקן,
ואני עכשיו
הכניס את האוטו למוסך כדי לתקן את הפגוש, שכל האוטו מערוך מכל הכיוונים, זה כמו, אתה יודע,
הוא נוסע עם...
אז קצת הפליא אותו וכל זה, הרגשתי שהוא קצת
לא נוח לו, אבל לא יכולתי לקחת כסף על זה.
אז לפעמים, דווקא, לא עשיתי את זה כדי ש... אבל לפעמים,
ככה זה יוצא.
אז זה צורת תיקון דהור.
אל נקמות השם,
רצה לומר שנקמות השם על ידי מידת הרחמים, שלא קיום לרחבות בשר ודם, והוא, כי אל נקמות הופיע.
אני רוצה לומר שהנקמה הוא במה שהופיע לו מגדולתו ובראותו גדולת המלך ובזוכו שמרד נגד המלך הזה, אין לך צער גדול מזה.
ואם כן אחי נמי, רצה לומר כי יבואו עליך הברכה והקללה
והשבותי על יבביך. רצה לומר, האדם שחטא ומרד
בעיני כבודו יתברך
המלך הגדול והנורא רב ושליט
ועיקרא ושורשה דכל עלמין והיה ראוי לעונשים קשים ומרים
ובמקום זה השם יתברך משפיע לו הברכה.
אז אין צריך יותר קללה וצער מזה
שיודע שמרד בו והשם יתברך ברחביו משפיע לו כל טוב. זו הבושה הכי גדולה שיש. אדם קובר את הראש שלו באדמה, חלאס, מספיק, אני לא אכול.
אז התיקון הוא דווקא דרך הברכה.
שהשם יתברך ברחביו משפיע לו כל טוב,
בוודאי ראוי שיתמרמר כל ימיו בבכייה וצער על מעשיו שמרד בו על דרך הנזכרת לאל. ואז לראות את המלך צערו,
זה שהוא יוטל אצלו מאנשים, יתכפר לו. זה גם הכפרה.
שאתה אומר, אני מצטער, כי אם היה נותן לי עונש, בסדר, חטפתי וזה, אז אני מבין שהוא יותר חזק ממני. אבל אם אני באמת מצטער איך העזתי לפגוע כך בכבודו של המלך הגדול והזה, המיטיב הזה,
זו הכפרה האמיתית.
הבעל השם טוב אומר, סתם, הברקה כזאת, אני יודע, החשבה.
שזה צער שנמשך לאורך זמן.
אתם יודעים מה המילה הכי ארוכה בעברית?
הוא מזכיר כאן, ראוי שיתמרמר.
מה המילה הכי ארוכה בעברית?
התמרמרות זה,
תרחיב אותה קצת, תעשה אותה הכי ארוכה שאתה יכול.
עוד יותר ארוך.
והתמרמרויותיכם.
זו המילה הכי ארוכה בעברית.
כמה אותיות?
והתמרמרויותיכם.
כמה יצא לי?
בין 14 ל-15 אותיות.
יש בגרמנית מילים עם 20 אותיות, זה נכון. בעברית זו המילה הכי ארוכה.
כנראה בגלל שמשפיעים שפע טוב, אז ההתמרמרות על החטא נמשכת הרבה מאוד זמן.
אז באמת זה תיקון אמיתי.
יהי רצון שזכות הצדיקים, רבנו ישראל בעל שם טובו ושבעת הימים, ורבנו ישראל אבו חצירה, ורבי מסעוד,
כולם יעמדו לנו, וכל תלמידי מכון מיר וכל עם ישראל,
נזכה לאור באור החיים במעייני תורת החסידות, הכבושה והטהרה וכן יהי רצון ונאמר אמן.
