שלום וברכה, מה שלומכם?
נפגשים אנו בשיעור מופלא, כתר שם טוב,
תורות קצרות ומלאיבות
מרבי ישראל בעל שם טוב.
נכנס לי כאן בטעות הדבר הראשון, אנחנו נתחיל מהתורה השנייה.
אומר הבעל שם טוב, אני רק אתן כאן איזה הקדמה,
התורות האלה לא אומרים קצרות ומלאיבות,
קודם כל כי הבעל שם טוב אמר אותן, אבל
הסיבה השנייה הנוספת היא
מפני שהם, הבעיה שאתה לוקח בדרך כלל משניות, פסוקים שאנחנו מכירים,
והופך אותם בבת אחת לאיזה מין תובנה נפשית עמוקה
שיכולה ללוות אותנו כל החיים.
אז זה נורא מלאיב שאתה מכיר איזה משהו,
משהו שהכרת כבר,
אתה מכיר את הפירוש הרגיל שלו, פתאום מגיע הבעל שם ואומר, רגע, רגע,
אפשר לקרוא את זה בשפה אחרת,
בשפה קיומית, בשפה של נפש, וכן זה הדרך,
והתורה שנתחיל היא דוגמה לדבר הזה.
אומרת, זו גמרא בעצם, במסכת שבת דף ע״ה,
הגמרא אומרת, השוחט דעלמא חייב משום צובע.
ואחד אמר, משום נטילת נשמה.
מי ששוחט, יש מלאכה בשבת שנקראת
מלאכת שוחט, מה האיסור?
אז מנדא אמר אחד בגמרא, אומר שכששוחטים אז הצוואר נצבע באדום,
אז זה צובע.
ומנדא אמר שני, לא, מה פתאום, צובע זה, אין צביעה ודברים כאלו.
זה חייב משום מלאכה מיוחדת שנקראת נטילת נשמה.
כן? הייתה לה החיה הזאת איזה חיות,
ונטלת אותה.
טוב, מחלוקת, מחלוקת בהלכה, נכון.
תראו מה עושה מזה הבעל שם טוב, מטעמים,
עומרי.
מטעמים.
כי מהבעל שם טוב פירוש השס,
היצר הרע נידון לעתיד לבוא.
כן? הגמרא אומרת שלעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא ידון את היצר הרע.
זה קשה, על יקח נברא.
בסדר?
מה הוציא ממנו?
מה אתה דן אותו? הוא בא למשפט, הוא אומר לו, מה?
כן.
למה היית יצר רע?
סליחה, אתה שלחת אותי למשימה הזאת.
בגללך?
אתה אמרת לי ללכת להיות יצר רע.
להדיח את האנשים,
להסיט אותם, לא משנה, בגלל מגוון תפקידים, מהם התפקידים?
אמרנו, היצר רע בא לגרות את הטוב, לעודד את הטוב.
היצר רע הוא כיסל הטוב, לא משנה אלף ואחת סיבות, אבל הקב' הוא יצר רע. אפשר להגיד שהרע,
יצר הדרה בעולם הוא סוכן שינוי,
בסדר?
סוכן שינוי של המערכת.
אתה רוצה שיקרו דברים כאן בצורה יותר, אז הקדוש ברוך הוא שולח כל מיני סוכני שינוי,
בסדר?
זה כמו בגיבוש.
כשרוצים לבדוק באמת את הקבוצה, אז לוקחים את אחד המגבשים,
מחפשים אותו לחייל כזה, תראה, למגובש כאילו, למלשב,
והוא רץ עם הקבוצה ובאמצע הוא עושה בעיות,
בואו נעקוץ כמה אכפת לכם,
לא צריך להגיע עד לשם, בואו נרקיף מכאן,
נו, תגיד,
הוא בודק את הקבוצה, נכון, ורואה מה קורה. אז הוא רע, הוא יצר הרע, אבל הוא, יש לו תכלית, שלחו אותו.
אז מה רוצים ממנו?
אומר הבא הוא שם טוב,
וצריך לומר שעושה עצמו ליצר טוב.
דנים את היצר הרע,
לא על איזה שהוא, רע זה בסדר גמור, זה התפקיד, שהוא יתחפש ליצר טוב.
על זה לא קיבלת רשות,
בסדר?
עכשיו הוא מסביר את המשנה.
ובזה יובן השוחט דעלמא חייו,
וקשה, הלקח נברא,
ומשני, כן,
השוחט דעלמא חייו,
מי ששוחט,
כן,
אז הוא שוחט כאילו בהמה, אז הוא חייב.
אתה רוצה, סוף בהמה לשחיטה, מה רוצים?
וקשה, הלקח נברא, ומשני שהוא צובע,
שהוא צבוע בדמות יצר טוב,
ועל ידי זה נוטל נשמה.
הבנתם?
כלומר, כשהיצר הרע מתחפש לצבוע,
כן?
כשהוא בעצם מתחפש ליצר טוב,
על זה זה יכול ליטול את הנשמה של האדם. כלומר, כל עוד יש לי יצר הרע,
ואני,
אז זה התפקיד, אז אני יודע גם להתגבר עליו, וגם אני נכשל, אז נגיד שהכישלון מביא אותי אחרי זה לידי תשובה, וכן על זה הדרך.
אבל כשהיצר הרע מתחפש ליצר טוב, זה כבר מה שקוראים overqualified, זה כבר לא ביקשו את זה ממך,
ואז הוא משכנע את האדם שזה, ככה זה נקרא טוב, בסדר?
לדוגמה, נגיד אדם דיבר לשון הרע,
אז זה רע, זה לא בסדר גמור,
זה לא בסדר, צריך לתקן, אז הוא מתקן את דרכיו.
או הוא רוצה לדבר לשון הרע, אבל הוא נמנע מזה, אז הוא מייקר את הדיבור.
אבל לפעמים האצל הרע מתחפש לאיזה, ואומר,
עליו?
זה מצווה לדבר לשון הרע.
זה חובה גדולה, מה אתה מדבר? זה לא יהודי, זה צריך לדבר עליו.
ואז אתה כבר
בלי הגנות.
בסדר?
או הסר שטן מלפנינו ומאחורינו, אומר רבי משה, מלפנינו, תדע להילחם איתו. מאחוריך,
כשהוא מגיע אליך עוקץ אותך מאחורה, זה הרבה יותר קשה להתמודד.
ופריך
ומשנה אף נטילה,
נטילת נשמה, כנראה צריך להיות כאן שם עבירות, שנקראים אבן ומרמה,
פירוש מרמה את האדם,
סליחה, קפצתי כאן לשורה,
ומשנה אף נטילת נשמה.
זה שכתוב, ביצע רע, דברי דבריו פיו, אבן ומרמה, שהם עבירות שנקראים אבן ומרמה, פירוש מרמה את האדם לומר שהוא מצווה.
כן, השורות פה טיפה קפצו.
כן, מרמה את האדם, עכשיו זה הבעיה, שאנחנו מאבדים את השיקול דעת.
כל עוד אנחנו יודעים שדבר מסוים הוא רע, אז אנחנו הולכים להילחם בו, גם אם נכשלנו, אנחנו נדע לתקן.
אבל ברגע שאנחנו, משכנע אותנו שהרע זה טוב והטוב זה רע, אז עכשיו איך תתחיל...
זה שכתוב ביצירה דברי פי אבן,
כלומר לומר שהוא מצווה.
על ידי זה האדם חדל להסכים ליטיב, פירוש אינו עושה תשובה.
כי מי עושה תשובה על עשיית מצוות?
עשיתי מצווה, אני לא צריך לעשות על זה.
מה הבעיה בזה?
על זה דנים את היצירה.
כן, בכל יום הוא מפטר יצירה שיתפלל שיעזור לו ה' עבור את המצוות.
אבל אבן יחשב במשכבו, באמת יתייצב על דרך לא טוב.
אז זה
ניאור מלהיב מאוד לסכנה ביצר, לסכנת הרמאות העצמית. אומרים,
אנחנו גם בלימוד כזה שהוא אולי קצת מקדים מלימוד של תניא שיהיה בהמשך,
אומרים שכשחסידים רצו לסכם את ספר התניא,
סיכמו אותו במשפט אחד.
מה?
אל תהיה רמאי.
זהו. זה כל העניין של ספר התניא,
שהאדם יפסיק לרמות את עצמו שהוא צדיק ושהוא... להיות מפוכח. מודעות עצמית מפוכחת.
חלק מהרמאות העצמית היא שאדם עושה דברים לא טובים,
והוא חושב שהם דברים טובים.
עכשיו, אנחנו נמצאים בדור שזה הגיע לרמת אומנות,
בגלל שיש אפשרות לכבס את המילים.
לדוגמה,
יש בחז״ל כתוב שתמיד לדבר עם אדם בנחת רוח,
ובנכון, ובסבר פנים יפות,
ובמתינות, ומאיר פנים לכל אדם, מקדים שלום לכל אדם, יש דברים כאלה, נכון?
וזה דבר לא טוב לדבר,
לדבר בצורה תוקפנית,
לדבר בצורה דורסנית, זה כאילו, זה לא יפה, זה לא טוב.
אבל היום עטפו את זה במילה, זה לא נקרא תוקפנות, זה נקרא אסרטיביות, שמעתם את זה? לא, אני אדם מאוד אסרטיבי, מאוד מאוד ממוקד מטרה.
אני מאוד ממוקד מטרה, מאוד מדויק, אני יודע מה אני רוצה להשיג, אני בדרך כלל משיג את זה.
זה הכל מילים נרדפות להתנהגות שהתורה קורית לרעה.
אבל ברגע שאתה הופך את זה לאיזה מילה לועזית מסובכת כזאת, אסרטיבי, אז זה פתאום נראה עם הארומה של איזה מקצועיות ואיזה משהו כזה.
ואז כאילו, ועכשיו מה יש לו לשוב ותשובה? הרי לימדו אותו שאסרטיביות זה דבר חיובי, ככה משיגים דברים, אז הוא רק ממשיך עם הדבר הזה, לא?
בסדר? אז עוד דוגמאות כאלו מהסוג הזה, כן, אני אסרטיבי, או אני...
מה?
איך?
כן, או אני, כל מיני מילים כאלו שאתה,
האדם אומר לעצמו, כן, אני ידוע בתור
אדם מאוד מאוד ממוקד,
הישגי, אני אדם הישגי, חשובה לי ההישגיות.
כל מיני מילים כאלה מכובסות שבא זה הישגי, הישגי זה שאתה חופר,
אתה לא מתחשב בזולת, אתה,
כן,
לא נותן לו מקום.
אתה צריך להיזהר מכל הכינויים הללו, כי שם היצר טוב נהפך ליצר טוב.
וזה מסוכן.
טוב.
נמשיך? בסדר?
יאללה.
מהבעל שם טוב עניין תפילה בחוץ לארץ,
העיקר הוא האמונה שיאמין שהשם יתברך מלוא כל הארץ כבודו, ועל זה זה מעלה
ומנשא השכינה,
וגם יאמין מיד כשיצר מפיו נוסח התפילה, מה ששואל מיד הוא נענה.
וכי תימה לפעמים שלא מוצא מבוקשו,
אני לא תמיד נענין.
העניין שהוא בהעלם ממנו.
למשל, שנעשה בקשתו בכללות העולם, הגם שבפרטות הוא מבקש להסיר הצער מעצמו, ובאמת הוא לטובתו או למראה כבון,
וכיוצא בו.
כי אם יש בכוונת שאלתו שמצפה שיהיה נענה ומכניס גופנית לתוך שאלתו,
שהיה ראוי שיהיה רק ברוחני לתועלת השכינה ולא לתועלת עולם הזה, לכך היה מסך מבדיל.
זה שכתוב, וישא יעקב רגליו,
שהוא רגלי השכינה על ידי האמונה והביטחון בלב,
כמו שכתוב שנשאו ליבו, מי שהובטח והוון חזקו ויאמץ לבבכם. בזה שכתוב חזקו ויאמץ לבבכם.
מונחת פה שאלה,
איך בכלל,
דפים פה נראה לי, לא?
איך, איך בכלל, או כאן, סליחה, דפים,
אז תודה רבה.
מונחת כאן שאלה איך אפשר להתפלל בחוץ לארץ, הרי
תפילה זה רק בארץ ישראל, תפילה זה בעצם נובלות נבואה.
זה מפגש עם השם יתברך, אז לכאורה זה שחק בארץ ישראל, לא בחוץ לארץ.
אז אומר הבעל שם טוב,
נכון, מה מועיל בחוץ לארץ?
בחוץ לארץ, אדם מתפלל כי הוא מאמין שהקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.
ועל זה זה הוא מעלה ומנסה את השכינה. כלומר, יש איזשהו ערך מסוים
בתפילה בחוץ לארץ,
שבגלל שהיא יותר קשה ויותר מרוחקת, אז דווקא צריך יותר מאמץ כדי להשיג אותה. ואוקיי, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום,
נמצא גם בחוץ לארץ, גם מכאן אני יכול להתפלל. אבל אז
הוא מוסיף איזושהי אמונה, הבעל שם טוב,
שהיא מאוד מאוד חשובה.
תראו,
צריך לכל אחד מאיתנו להסתכל ביושר
על עצמו, גם אני, כמובן על עצמי.
האם כשאנחנו מתפללים אנחנו באמת
מרגישים שנמצא שם מישהו בצד השני שמקשיב ומאזין,
שזה דיאלוג ושזה לא מונולוג
אלא זה קיר.
זה דיאלוג.
דיאלוג זה אחרת לגמרי.
רוב האנשים, לא יודע, רוב, אבל הרבה אנשים אתה יכול לראות שזה נראה להם מונולוג.
הוא צריך להגיד, זה טקסט מסוים בתפילה, לסמן וי על כל מיני מילים, כי
אפשר יכעסו עליו, לא יודע מה.
ובאמת התפילה היא דיאלוג,
דו-שיח.
לפעמים בהתבודדות ממש מרגישים את זה, שאתה מקבל תשובות גם.
אתה שואל משהו וזו
תשובה מתקבלת, מה שנקרא.
הבעל שם גם אומר שאדם צריך להאמין שכשיוצא מפי נוסח התפילה,
מה ששואל הוא מיד נענה.
איך זה יכול להיות?
אז קודם כל צריך להגיד שזה מדבר, כשאדם באמת יתפלל מכירות ליבו.
אומרים ככה,
ברבי נחמן וגם עוד צדיקים מדברים על המעלה הגדולה של התבודדות, שהיא באמת כלי נשק חזק מאוד.
ואדם שהוא מתבודד, הוא ממש רואה ישועות.
אז אם זה ככה,
אז למה זה לא פועל על אחרים?
למה זה לא...
התשובה היא שעונים,
שזה עובד כשאדם מבקש מכירות ליבו.
ובדרך כלל אדם קרוב אצל עצמו.
אם החבר שלך, או הקרוב שלך,
כל כך ייגע צרתו ללבך, כמו שזה נוגע לצרות שלך בעצמך, אז זה יושיע גם אותו.
אבל בדרך כלל אנחנו אדם קרוב אצל עצמו.
אז קודם כל יש כאן התניה בתפילה. התפילה צריכה להיות כזו שהיא באמת נאמרת מקירות הלב.
טוב, גם תפילה שנאמרת מקירות הלב,
לא תמיד אנו רואים שהיא נענית.
לפעמים דווקא כן, צריך לדעת, אבל לא תמיד.
אז מה הוא אומר?
וכי תאמה לפעמים, שלא מצא מבוקשו,
העניין שהוא בהלם ממנו.
המבוקש קרה, אבל לא בטוח שאתה רואה את זה.
למשל, נעשה בקשתו בקלות העולם.
הגם שבפרטות הוא מבקש להסיר הצער.
כן? כלומר, ממך דווקא לא יסירו את הצער, כי ספציפית לך זה לטובה.
אבל התפילה שלך לגבי הסרת הצער, הואילה באיזה מקום בעולם.
הואילה.
עכשיו, זה, זה,
העיקרון הזה הוא עיקרון חשוב מאוד.
אתם יודעים מתי הרגשתי אותו?
הרגשתי אותו.
קודם כל מרגישים את זה לפעמים,
אתה רואה אנשים שקוראים להם איזה כל מיני דברים,
או שהם מתקרבים מאוד להשם ידברך או דברים מהסוג הזה, ואתה לא מבין לאיפה זה מגיע, והרבה פעמים זו תפילת
תפילת אבות,
שהתפללו על הזרע שלהם.
אני הרגשתי את זה חזק מאוד בצוק איתן.
מדוע?
אני מזכיר לכם
מה היה בצוק איתן. צוק איתן היה בקיץ
תשעד.
נכון, גלעד?
עלית אז לכיתה ד' בערך.
קצת יותר.
ו...
יש פה גר.
צוק איתן התחיל,
התגלגל המבצע ממה?
משבט אחים, חטיפת הנערים.
הנערים נחטפו בסיוון איפשהו, נדמה לי.
עד שמצאו אותם, אז התחילו, ואז צוק איתן היה בקיץ,
עד תשעה באב, בתשעה באב הוא הסתיים.
עכשיו,
בזמן חטיפת הנערים היו המון המון תפילות.
לכל אורך התקופה שהם מצאו אותם, היה המון תפילות.
אני זוכר גם, אצלנו התפללו,
נראית תהילים מרובה, היה ככה,
ואני זוכר שהיה משבר, ביקשו ממני לדבר תמיד,
אחרי שמצאו את הנערים שהם נהרגו, ביקשו ממני לדבר על המשבר,
על הפיתוח של הנוער.
עכשיו, מה יהיה? התפילות לא נענו, וכל ה...
בסדר, ואני לא יודע אם אפשר בכלל לענות על דבר כזה, אבל לכל פנים,
זה בלי ספק, היה כמות אדירה של תפילות,
ואיכות גם גדולה מאוד של עם ישראל,
שנאמרה על משהו מסוים,
אבל אז התחיל צוק איתן.
אני לא רוצה לדבר על המימד הצבאי של צוק איתן, שהוא אפשר לדון בו. אני רק רוצה לדבר שלאורך 52 ימים, נדמה לי, היה המבצע הזה,
בחיים לא ידעתי שיש כל כך הרבה שטחים פתוחים במדינת ישראל.
כל היום נפל בשטח פתוח. יורים הרי לגוש דן, גוש דן הכל פקקים, כולם עומדים אחד על השני,
והכול נופל בשטחים פתוחים.
לא, אם אני זוכר נכון, לא נהרג אף אחד בצוק איתן מהטילים שנזרקו,
נורו לעבר
אוכלוסיות אזרחיות במרכז המדינה ובדרומה.
נהרגו בשטחי כינוס,
נהרגו חיילים, נהרג איזה אזרח שבא מבית אריה,
דרור, משהו קראו לו, נראה לי. הוא בא לחלק צ'פרים לחיילים, אז שם נהרגו.
אבל ממש יפול מצידך אלף, רבים ימיניך אליך לא ייגש.
אז אני, סתם פרשנות שלי, אפשר לחלוק עליה, שזה היה נראה לי שאת כל התפילות של יישובו אחים, הקבוצה שלך הוא לקהל,
כשיש מלחמה אין צילות על להתפלל.
העביר את זה ופרס את זה כמו שמיכה,
פרס את זה על כל עם ישראל כדי שזה
יגן עליו.
כן,
בכלל,
זה בכלל, הכל חסדים, הכל הקדוש ברוך הוא גלגל כדי שזה...
אז זה מאוד מאוד חזק כשאתה רואה, אבל לי זה היה מאוד מאוד חזק, מאוד העיר לי שעם ישראל, כאילו הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה.
היה תפילות מאוד מאוד מסיביות, חזקות וזה, ואז מהמקום הזה,
פשוט נפרסה איזו שמיכת מגן על עם ישראל.
גם כן,
בזכות שלושת הנערים הקדושים הללו,
ורבים רבים ניצלו.
אז לא בטוח, המחשבה הילדותית,
אני צריך שזה יקרה אצלי,
התפללת,
שחררת איזה כוח רוחני לאוויר, הוא פועל.
לא בטוח שהוא יפעל אצלך, יכול להיות שהוא יפעל אצל מישהו שכרגע יותר צריך אותך,
את הדבר הזה.
זה כמו, אני יודע מה,
השתלת איברים, בסדר?
השתרת איברים. אז יש כאן הרבה אנשים בתור, פתאום נהרג איזה מישהו שהוא,
אני מכיר אותו.
איזה יופי, אני מכיר אותו.
כן, נהרג איזה מישהו שאחד המושתלים מכיר אותו, הוא נהרג מישהו שאני מכיר אותו ואני בדיוק התפללתי שאני אקבל את זה ואז הוא יגיע אליי. לא,
קחו את זה, ואולי יש חודש שמישהו יותר זקוק ממך.
בסדר?
אז התפילה משחררת איזו אנרגיה רוחנית. לאן האנרגיה הזאת מתמיינת?
היא תתמיין למקום שיותר צריך.
יכול להיות שלך ספציפית,
הצער הזה הוא מדויק, ולכן הוא יישאר, אבל התפילה שלי יצא...
בקיצור, הוא בא לנתק בין ה...
אנחנו רוצים שזה יהיה מעגל סגור כזה, כמו לב רעה, הכל נשאר אצלי, הכל ב...
לא!
אם הצלחתי להתפלל בכוונה ושחררתי איזה כוח רוחני להעביר,
אני אומר לקדוש ברוך הוא, קח את הכוח הזה ותעשה איתו מה שאתה מבין. יכול להיות שמישהו אחר צריך אותו, אז תפנה אותו לשם, זה בסדר גמור.
זה קיבוץ, אנחנו מין קיבוץ של תפילות,
נכון?
כל אחד מתפלל לו. הקב' הוא כבר יודע לחלק את התפילות.
ואז אנחנו גם נהנים מתפילות של אחרים.
אחרים יתפללו עלינו.
אבל אם אדם מתפלל רק על עצמו,
על הגופניות שלו, על הזה שלו, זה לא מועיל, זה לא לתועלת השכינה.
עיקר התפילה
זה לתועלת השכינה. הקב' ברוך הוא, אני רוצה לתת לך איזה מתנה, איזה כוח רוחני,
שאיתו תעשה מה שאתה רוצה.
זה תפילה.
אבל אם אדם רק עסוק בעצמו, אז זה לא.
ולכן הוא אומר, ויישא יעקב רגליו. יעקב מנסה את רגליו, רגלי השכינה, מתפלל תפילה עליונה.
על ידי המילה וביטחון שלו וכו' וכו'.
טוב,
כן.
הנה, אנחנו מדברים עליו עכשיו.
מנהל חינם, צריך להתפלל. הרבי יוחנן במסכת ברכות, מה הוא אומר?
הלוואי ויתפלל לאדם כל היום כולו.
מה הוא מתכוון?
הוא מתכוון שהלוואי שאנחנו נתחיל בצורה כזאת,
שכל דבר שאנחנו רואים,
אנחנו לא רק נתפלל ונגיד, וואו.
אלא הוא יגיב לנו בצורה של דיבור עם השם יתברך. לדוגמה, היום הגיעו לכאן
הרבה מאוד מנהיגים,
נכון? אז זה אמור להגיב לנו בנפש בצורה של איזושהי הודיה לקדוש ברוך הוא, שזיכה אותנו להיות בדור כזה, בגאולה כזאת,
לראות את כל המנהיגים,
והלכו אלייך שחוח בנה מעניך.
כן, הבנים של אלה שעינו אותנו הולכים פה עכשיו,
מתכופפים ושמים זרים ביד ושם,
כן?
ממש...
אז זה אמור להגיב לנו בצורת תפילה.
אז הלוואי ויתפלל אדם כל היום כולו, אני לא חושב שרבי יוחנן מתכוון שאדם כל היום יתנדנד ויתפלל ולא יעשה שום דבר חוץ מזה.
אלא הלוואי שכל מה שאנחנו פוגשים יהיה עבורנו סיבה לתפילה.
תפילה יכולה להיות גם קצרה מאוד, כמו משה רבנו, בסדר?
או תפילה מסגנון של הודיה,
לדוגמה, יורד גשם כבר, ברוך השם, נראה לי כבר כמעט שבועיים רצוף יורד פה גשם, פחות או יותר נכון.
אז אחרי שבועיים גשם אני כבר לא... אפשר כבר לשמוע אנשים אומרים, או, עוד פעם גשם, כן.
אני כבר משתגע מה...
צריך שמישהו אחת פעם, פעם אחת ולתמיד
ישנה את כל הטרמינולוגיה המזעזעת של החדשות
בהרבה תחומים, אבל בתחומי מזג האוויר זה בכלל, כן?
הקלה במזג האוויר צפויה רק בעוד, כן? הגשם,
וייפסק רק מחר.
איזה באסה, רק מחר, חבל,
צריך להיפסק עכשיו, כמה שיותר מהר, זה ייפסק רק מחר, כן?
מזג האוויר יחמיר,
אך מחר יהיה מזג אוויר נאה.
בחורף מזג אוויר נאה זה שיורד גשם.
גשמי הברכה יימשכו בעזרת השם עד מחר,
ואז לצערנו ייפסקו,
ויהיה מזג אוויר חמור.
שמש.
ככה צריך.
כל כך אנשים מרוכזים בעצמם.
כי אחר כך שיורד גשם, טיפה פחות נוח. אז כל כך אנשים מרוכזים בעצמם,
שכאילו הכל זה רק איך זה נוגע אליי.
זה שיש לך קלעים ושצריך מים וזה, כן, כן.
אתה צריך לשנות את הטרמינולוגיה,
נכון?
ונדמה לי בערוצים הקול חי או משהו, אז ככה, בחדשות שלהם ככה מדברים.
גשמי הברכה ימשיכו לירד עד מחר ואף ימשיכו, וגשמי הברכה ייפסקו במחר אחר צהר, אך ישובו ויחזרו מיד בעוד יומיים, ככה, נכון?
היזג האוויר הסוער יימשך, אז להודות, אתה רואה איזה פרח שמזמן לא ראית, אתה יודע, אתה אוכל איזה משהו אחד, אתה רואה מישהו,
כל דבר, קושי כלשהו,
צער כלשהו שאתה רואה, תפלל עליו.
אתה רואה מישהו מצטער, תפלל עליו.
תפילה זה משהו
מאוד מאוד זמין וגם
לא אמור להיות
קבור או נעול דווקא בבית הכנסת.
תפילה היא מחוברת מאוד לחיים,
היא דינמית מאוד,
בסדר?
לפני ארבע שנים,
יש לכם חשק לסיפור?
אין לנו סיפור.
לפני ארבע שנים או חמש, אני כבר לא זוכר מתי זה היה,
אני יכול לדעת לפי הסיפור שכתבתי,
אני נוסע הרי כל יום מפתח תקווה לירושלים,
היום נוסעתי עם פוטין,
הוא לא עצר לי טרמפ, חבל,
היה יכול לחסוך לי הרבה.
אז עשו את הכביש החדש
ירושלים בנו את הכביש, הרחיבו אותו הרי.
באזור טלסטון הבאגרים האלה חפרו את הסלעים,
טה טה טה טה ככה, וחפרו והרחיבו והרחיבו,
ואני קולט, יש שם איזה עץ
שהם עוד שנייה מגיעים אליו.
הוא עומד זקוף, אבל האדמה מתחתיו לאט לאט נאכלת,
ואני כזה מסתכל מה יהיה איתו.
והייתי ככה מתפלל עליו, הייתי מנסה רגע להיכנס להיות עץ ברוש כזה.
נכנסתי רגע לראש שלו,
נכון, ישיר של, איך קוראים לה? דתיה בן דור.
עץ,
עץ. פעם שאלתי עץ, איך זה להיות עץ?
אתה ודאי מתלוצץ, אמר העץ.
אינני מתלוצץ.
אתה הרי תקוע, אינני תקוע, אני נטוע.
כאילו, דו-שיח בין ילד לבין עץ.
אז אני כאילו הסתכלתי על העץ הזה, שרואה את האדמה מתחת לרגליים שלו נאכלת כל יום,
וזה בדיוק קרה בחודש שבט.
ובשבוע של טו בשבט, אני עובר במחד,
העץ איננו.
לירושלים. בונים את הדרך, והעץ... הוא היה שם המון שנים, תקוע שם, והכל היה טוב. פתאום...
אז פתאום להסתכל על הדבר הזה מזווית של מתפלל. בכלל,
אנחנו צריכים לחמוש משקפיים של מתפלל,
ולראות כל דבר, ולהתפלל עליו.
גם דברים של טבע, וגם דברים שוודאי של בני אדם.
ולא רק שאדם מתפלל כל היום אצל עצמו.
לכן הוא אומר, וישא יעקב את רגליו וכו'. עכשיו, זה קשור גם לתורה הבאה.
בפסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו יקשה הבעל שם טוב שבימות המשיח יבטלו הצרות וכל העניינים שצריך להתפלל עליהם.
אם כן התפילה שהוא איבר השכינה,
וכחלילה אפשר לבטלה?
כן?
זאת אומרת,
בימות המשיח לא יהיו יותר צרות.
אז אם לא יהיו צרות, אז למה להתפלל?
האם יכול להיות שהתפילה תבוטל?
שאלה.
וגם יקשה על הפסוק בימו יבוקש עוון ישראל ועינינו ואת חטאות יהודה.
וקשה, למה יבוקש?
וכי צריך עוון לבית ישראל, צריך לחפש עוונות? אם אין עוונות, אז אין עוונות, אתה צריך לחפש.
מה החיפוש המוגזם הזה?
הוא פירש כי יש
ארבעה סוגי תפילה.
לא אחד, אלא ארבע.
האחד, תפילה אחת,
שצר לו על כבודו יתברך,
שנתחלל בינונות העולם,
הוא מתפלל.
שזה, כמו שאמרתי, היום, יום גדול היום,
שכבודם של ישראל, ומילא כבודו של השם יתברך,
גדל, מתגדל בגויים כשבאים לכאן כל הנשיאים וכל המנהיגים
וכל המנהיגים מגיעים לכאן וכולם תחת הדגל שלנו וכולי. הדבר הזה הוא כבוד, כבוד לאומי.
אז בהחלט.
אז זו תפילה אחת, תפילה גבוהה.
שני, על עוונות.
כי הצרה היא העוון עצמו.
וגם עבירה חמורה ממיטה, כי המיטה מכפרת וממרקת עוון.
מה שאין כן העוון גורם כמה מיטות וכריתות. אז זה גם, אדם מתפלל על העוונות שהוא עשה, שימחה לו.
ג' תפילה לפרנסה, או תפילה חשובה מאוד,
נכון?
פרנסה זה אירוע אירוע,
חתיכת אירוע פרנסה.
פלא כזה, שאדם רוצה למצוא פרנסה, הכוונה למצוא משהו שאתה עובד,
אתה נהנה ממנו.
לא חוכמה,
לעבוד ולקבל כסף לסוף החודש, יש מלא אפשרויות.
איך תהיה שומר,
באיזה מקום, אורז שקיות בסופר.
אין בעיה לעבוד.
החוכמה היא להתפרנס.
להתפרנס זה שאדם
מזהה מהם הכוחות שלו, מהם הכישרונות שלו,
ומצליח להוציא אותם אל הפועל.
שאדם גם נהנה מהעבודה שלו, לא תמיד נהנים, לא 100% מהזמן, אלא אם כן אתה ממכון מהיר, אבל
רוב הזמן, רוב הזמן אתה נהנה. רוב הזמן, אתה אומר, מה שאני עושה מעניין אותי, מאתגר אותי,
מגלה את הכוחות שלי אל הפועל, את הכישרונות שלי, את יכולת המחשבה, את יכולת המיתוח,
יכולת הדמיון, יכולת הרגש, לא משנה, כל אחד המקצוע שהוא בחר.
ואני נהנה מזה, עוד משלמים לי כסף בכלל טוב.
ברור שבכל עבודה יש מרכיב שאתה גם של עול.
לא תמיד אתה נהנה, לפעמים יש עומס, לפעמים מגיעים דברים שהם
לא הכי מעניינים, אבל בסך הכל הכללי,
כשאתה מסתכל, אתה אומר, רובו טוב.
וזה פלא, זה נס, שאדם עושה כל יום בדבר שהוא נהנה,
והוא שמח, והוא גואל את עצמו, פרנסה, וזה הדבר הזה, צריך להתפלל.
על פרנסה צריך להתפלל.
תפילה כל יום. כתוב, על זאת יתפלל אליך כל חסיד לעת מצו.
מה זה מצו?
אחד אומר זה אישה, שנאמר מצה אישה מצה טוב,
אחד אומר זה קבורה,
ואחד אומר זה פרנסה.
מוציא לחם מן הארץ, מצו.
אז אדם צריך להתפלל שתהיה לו פרנסה טובה.
לא רק ברמת השכר, זה ברור.
השכר אבל זה רק מרכיב אחד ממכלול שלו.
שהוא יהנה, שהוא ישמח, שהוא יאהב את זה.
אני אומר לכם שהרבה כאבים של הרבה אנשים שאני פוגש נוגעים לענייני פרנסה.
לדוגמה, אנשים דווקא מרוויחים יפה, אבל נמצאים במקום שלא מספיק מעריכים אותם,
חוסמים אותם,
לא מפרגנים,
בוס שהוא לחוץ ומלחיט אותו בחזרה. כאילו, מערכות יחסי אנוש הן עכורות,
אז המשכורת בסדר והכל בסדר, אבל אין שמחה.
אין שמחה.
עכשיו, פרנסה זה תשע שעות כפול חיים שלמים.
כדאי שזה יהיה נעים.
כדאי מאוד להשתדל בדבר.
לעבוד עם אנשים נעימים זה תענוג.
עם אנשים שמפרגנים אחד לשני,
שעוזרים זה לזה, זה כיף, זה חוויה בלתי רגילה.
ולעבוד במקום תחרותי,
שכולם ככה, כל אח עקוב יעקוב,
כולם תח... אתה לא יכול לשחרר כלום, כי כל רגע מישהו יעקוף אותך, ידפוק אותך,
מעשה לעקות אותך, זה לא נעים, אתה לא יכול לסובב את הגב לרגע אחד אחורה.
אז זה תפילה אחת.
ותפילה רביעית על החיים.
אדם, מה שקוראים, בריאות וכו'.
והנה, בסדר, אז זה ארבע סוגי תפילות.
מה יישאר מזה לעקבתא דמשיחא?
והנה אבריה שכינה
נעוטף בארבעה ענייני צער הנעל,
כדי שידע ויתפלל ויפרד הגשמיים ויעלה ניצוצי שכינה הפנימי למעלה.
מה שאין כן בליתא ארבעה סוגים הנעל, אינו יודע על מה להתפלל.
כן?
אם יהיה מצב שבו לא יהיו בעיות פרנסה, יהיה כסף לכולם, בפינלנד כבר,
כמדומני, שמעתם מה קורה בפינלנד?
פינלנד זאת מדינה מאוד מיוחדת, יש לה מערכת החינוך הכי טובה בעולם.
לפינלנד.
אתם יודעים את זה?
יש שם מערכת חינוך הכי טובה בעולם,
כדאי לכם להכיר.
שם אין שיעורים של 45 דקות.
הכל שם מאוד מאוד,
ההפסקות הרבה יותר גדולות, הם עובדים בקטע של חווייתיות וניסויות.
יש להם שם איזה מערכת מאוד מיוחדה, המחנך מאוד מ-א' עד י'ב'.
יש להם קטע כזה,
כאילו הולך איתך כל הזמן.
ויש שם, אין מספיק עבודה לכולם,
הבנתם?
יש שם אבטלה,
אבל מהמקום, בדרך כלל האבטלה זה שאין עבודה, כי הכלכלה היא כושלת.
זה אנשים מובטלים, כמו בספרד.
שם הכל כל כך מוצלח, יש מלא כסף,
ולא צריך את כולם.
אז המדינה מחלקת כסף לאנשים.
כאילו, מיותר שתעבדו ותשבו ובסדר?
נוקיה זה פינלנד.
בפינלנד, בגלל הדבר הזה.
כן, הכלכלה מאוד מוצלחת.
עכשיו, אנשים אין להם מה לעשות. יושבים בבית,
מקבלים כסף מהמדינה,
לא יודעים מה לעשות עם הדבר הזה.
תחשבו מה יקרה, זה נורא מפחיד לראות את המשיח, נכון? זה מזכיר את הסיפור על הכפרי,
היהודי הכפרי,
שפעם ככה
עזר אומץ
והלך לדרשה של דרשן
בבית כנסת בעיר וחזר.
אשתו רואה אותו כולו מודאג, הוא אמר, מה קרה?
הוא אמר, אל תשאלי,
מה, הייתי בדרשה של הרב.
נו?
והרב אמר שיגיע המשיח.
נו, ואז הוא אמר שבמשיח יהיה שפע ולכולם יהיה אוכל, ויהיה חלב ודבש וזה, נו, אז מה נעשה עם הפרה שלנו?
למי למכור את החלב?
למי למכור את הביצים? לכולם יהיה.
אז אשתו גירתה בפרדומה ואמרה, נו,
בעלי אני מצמאה עליך,
הקדוש ברוך הוא,
שהציל אותנו מכל הצרות ומהפרעות ומחמין ניצקי וכל הרשעים, הוא גם יציל אותנו מהמשיח,
מה אתה דואג?
לא יהיה על מה?
אז על מה נעשה?
לא יהיה על מה להתפלל,
לא יהיה על מה...
אז הוא אומר, יבוקש את עוון ישראל כדי שיתפלל, ואיננו, אנשים רוצים להתפלל על משהו, תחפש, תגיד, יש לך איזה עוון, יש לך איזה צרה,
יש לך איזה מחלה, לא, הכל בסדר, אני בריא, הכל טוב, הכל זה.
אין לך איזה משהו ככה, תן, קצת, אני רוצה להתפלל לך. לא, הכל בסדר, חי, הכל, הילדים, הפרנסה, הכל בסדר, בריאות.
לא יהיה על מה להתפלל, זה מפחיד.
אה?
אין תכלית, אז מה נעשה?
וגם חטאת וחיסרון של הסוגים הללו, תמצא הן על מה להתפלל.
או, אז על מה כן נתפלל?
כי אם שתהיה התפילה דרך ייחודים.
כי כל מעשים גשמיים שנעשה בעולם, הכל נרמז בתורה.
והוא גם כן בעולם העציות,
גם שכתב בזוהר,
שהוא דרך משל, היינו גם כן על דרך זה.
התפילה תהיה על דבר אחד. מה?
על עבודת הייחודים.
אני רוצה להסביר את זה, ברשותכם.
הרבי מלובביץ' אמר בשם חמיב חותנו שכבר נסתיימה עבודת הבירורים והתחילה עבודת הייחודים.
בירורים זה קשור לברור את הטוב מן הרע.
המציאות יש בה גם רע וגם טוב.
צריך לברור את הטוב מן הרע ולהתפלל עליה כל הזמן. נכון? להתפלל כל הזמן על הדברים הרעים שיתוקנו.
אבל אחרי המון המון שנים שהעולם מתקן את עצמו
ומגיעים ימות המשיח והגאולה,
מסתיימת עבודת הבירורים ומתחילה עבודת הייחודים. מהי עבודת הייחודים?
עבודת הייחודים היא במקום שהכל טוב.
הכל טוב,
או הרוב טוב, באמת.
זה מה שאנחנו נמצאים בו היום.
ועכשיו כל השאלה היא אם תצליח לקשר את הטוב הזה
לריבונו של עולם.
בסדר?
האם, לדוגמה, כשצדיק אוכל,
צדיק אוכל, אז זה ברור שהוא אוכל,
יש לו עבודת אכילה, או האופן שלו הוא אוכל,
הוא אומר,
זה, באופן הזה, בעצם, אני עובד השם יתברך. כל ביס, אני...
מרגיש את רצון השם יתברך, את זה שהוזן אותי ואני מחזיר את זה אליו.
החילה אצלו היא עבודת השם. אז ככה וכל הדברים כולם.
במלאכה,
בעבודה, בדיבור, הכל יהיה באיזשהו מובן קשור לקדוש ברוך הוא. בזה תצטרכו להתפלל.
להתפלל שאני אצליח בהליכות היום-יום שלי לייחד את מעשיי לכבודי יתברך.
זו תהיה התפילה.
זו תפילה בעולם של טוב.
שאני אצליח שהדיבורים שלי יהיו מכוונים,
שהאכילה שלי תהיה מכוונת,
שהפרייה וריבייה, שהקניין, שהרכוש, שהכל יביא לידי ביטוי את
הערת הרצון האלוקי.
זה לא תפילה
תעזור לי להתגבר על הטוב
על פני הרע,
זה תפילה תעזור לי לקחת את הטוב שיש בי וכל הזמן לחבר אותו
אל הבורא יתברך.
בסדר?
דרך ייחודים.
כי כל מעשים גשמיים שנעשים בעולם הכל נרמד בתורה, וגם כן בעולם האצילות. זה נקרא עולם האצילות. מה זה עולם האצילות?
יש ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
העולמות, עולם העשייה הוא נקרא,
הוא נקרא חרון אף, חרונו של מקום,
עולם העשייה.
כי כאן הכל בפירוד, זה נקרא עלמא דה פירודה, נכון?
הטוב, נלחם ברע וכו'. עולם האצילות
הוא נקרא,
כן, הוא כנגד החוכמה.
למה זה נקרא אצילות?
כי הכל אצלו.
כאילו אין שום נתק, זה הכל אצלו, הכל מחובר אליו.
אז היה אומר אחד בבורח הבא, אצילות זה כאן.
התכלית של העולם הזה זה להפוך את עולם העשייה, שהוא עולמא דה פירודה, להפוך אותו למה?
לסוג של אצילות, שהכל יהיה אצלו.
שכל דבר שאתה עושה,
איך אני בדבר הזה מייחד ייחודים.
מייחד ייחודים.
איך אני בדבר הזה...
זה מאוד מתאים, אנחנו תכף ראש חודש שבט, נכון? מה אומר רבי נחמן מברסלבי?
דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו, נכון?
דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו.
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה.
ואז מה הוא אומר?
טוב מאוד להתפלל ביניהם,
ובשמחה לעבוד את השם.
אדם מתפלל והוא הולך לעשבים,
ושומע גם את התפילה שלהם, גם העשב רוצה לגדול, גם העשב...
אז הוא עושה איחוד.
ואז לדוגמה הוא לא יקטוף סתם פרח.
לקחתי את הילדים וטייל,
יש אצלנו ליד הבית יר נחשונים,
מטר מהבית,
ותענוג, מלא רקפות עכשיו, מלא רקפות,
ונחל זורם שם,
לקח את הילדים לטייל,
אז הבת שלי אומרת לי, יואו, אבא, כמה רקפות.
אני אומר לה, נכון?
היא אומרת לי, זה פרח מוגן.
אני אומר לה, נכון?
היא אומרת לי, זה מאוד הצליח להם, המוגן הזה, כי יש המון.
היא אומרת, נכון, אז אפשר לקטוף אחד?
איפה,
לאן היא הובילה את זה, כן?
הרבה, תראה, זה הצליח, אז אמרתי לה, אבל לכן זה הצליח, כי לא קוטפים, גם לא אחד.
אז אתה הולך בתוך העשבים, אפשר לשירת העשבים.
עבודת הייחוד.
לי יש איזה,
אני לא יודע אם זה בסדר או לא בסדר, אתם תגידו, אבל לי קשה לזרוק נעליים.
אני קונה נעליים את השני צריך,
אחרי שהנעליים הקודמות ככה עשו את שלהם,
ואז אני, צריך לזרוק, לא?
קשה לי, כי אני אומר, רגע, עם הנעליים האלו,
כי עכשיו כן זרקתי נעליים,
שאני עד עכשיו מתלבט אם זה היה נכון לזרוק אותם.
כבר לילה, לא היה מקום בארון.
יש נעליים שאיתם הלכתי מהבית לירושלים,
עם הבן שלי, מסע. כאילו, הלכתי איתם, הם היו איתי.
הנעליים האלה הייתי ב...
עד שזרקתי את הנעליים של החתונה, אשתי כבר ראתה כוכבים. היא נוחה, אז תזרוק אותה, אי אפשר. הנעליים האלה היינו, זה היה חתונה, איתם הלכתי לכסות את ה...
זה עבודת הייחודים, החפצים האלה היו איתך במקומות משמעותיים.
אז אתה ככה זורק אותם אחרי שהם גמרו,
צריך איזה בית קברות מכובד לנעליים, זה שלט פה,
משהו ש...
טוב,
אתם יכולים להבין בסוף מייד מי גוברת בעניין, כן?
אבל...
מה?
בוא נדבר.
אומר הבעל שם טוב יכר האמונה שיאמין כי דרך דיבורו ותפילה הוא נעשה כך מיד בשל ספק,
ובזה יובן,
אמרנו שזה כאילו עולם העצינות, וישלח יעקב השכינה,
כי י' הוא גולמי שנתלבש בז' ימי הבניין,
שהיא עין, כן, זה יעקב, י'
זה השורש,
נתלבש בעין,
ובז' ימי הבניין, שזה עין, כאילו,
כל אחד כדול מ-10 ספירות,
כל אחד כדול מ-י' ו-ק' והכל על ידי הבינה של בית מלאכים, ממש כמו שכתובים מלאכים המוני מעלה,
אל עשו אחים בעולם העשייה. כן, אז אני פשוט, אדמו״ר הזקן אחר שם את התורה שלמה,
יעקב, שהוא עולם האצילות, י'
שמתלבש למטה, הוא שולח למי לעשיו? עשיו זה עולם העשייה. כלומר,
התפילה המרכזית לעתיד לבוא תהיה שיעקב יתגלה בעשיו,
שעולם האצילות יתגלה בעולם העשייה, שכל דבר שנעשה יהיה מחובר.
היום,
אם נגיד היינו מחברים לעצמנו איזה מין מדומטר כזה שהיה מודד, מתי אנחנו עם השם יתברך? היה צובע לנו את הלוז.
אז היינו רואים שאנחנו בשאיפה בתפילה, בקיום מצוות, אני יודע, אנחנו הקב' ברוך הוא,
כשמישהו אומר תהילים של היום,
כלומר נמצא בעבודה שלו, אז הוא בעבודה, הוא עוסק בענייני עבודה. כשהוא אוכל, אז הוא אוכל, לפני היום הוא מברך, אחרי, בסדר, אבל אנחנו פוגשים את הקדוש ברוך הוא בברכה לפני ואחרי, אבל לא בעצם מהאכילה עצמה.
אבל בימות המשיח,
אז היא אמור להיות 24. כל הזמן אני עם השם מתברך, כל הזמן אני עושה איחודים, כל הזמן אני מקשר, כל הזמן, עבודה כזאת היא של קישוריות.
ועל זה גם תהיה התפילה.
יכול להיות שלא רק על זה תהיה התפילה, אלא זאת תהיה התפילה.
כלומר, כשאתה רואה משהו ואתה מתפלל עליו,
אתה מקשר אותו לבורא יתברך, בסדר?
אתה רואה אפילו,
מתפלל על איזה, כמו שאני התפללתי על העץ הזה, או רציתי להיכנס על הראש שלו,
מתפלל על העשב, מתפלל על כל דבר אתה מתפלל,
זו
עבודת הייחודי. זו עבודה מאוד מאוד גבוהה ומתוקה,
ואנחנו כבר, לפי הרבי, אנחנו כבר
נמצאים בה.
עוד דוגמה אחת אחרונה, ובזה נעצור,
וננסה לשמור אותו דפים, נראה אם הפעם הם לא יגנבו.
זה גם כן דוגמה לעבודת הייחודים מהבעל שם טוב. אם נזדמן לאדם שראה דבר עבירה
או שמע על אחד,
יבין שיש בו שמץ מעבירה זו,
וירגיש לתקן את עצמו.
שמעתם?
בדרך כלל כשאנחנו רואים משהו אצל מישהו, אני אומר, זה לא קשור אליי, זה לא אני.
ברוך השם, זה לא נוגע. אני עונה, מה פתאום? זה הוא.
אומר הבעל שם טוב, הפוך, אם ראית משהו, זה נוגע אליך, זה קודם כל נוגע אליך, ולכן הראו לך את זה.
עכשיו, זה לא שיש בך אותו דבר.
אם ראית מישהו גונב, אז אתה גנב. לא.
אבל אם ראית מישהו גונב, יש בך צד מסוים של מה?
שבדוקין, בהומואפטי. תדלל, תדלל, תדלל, תדלל, תגיע שיש לך את זה. מספרים על אדמו הזקן, שפעם אדמו הזקן, כל מי שהגיע אליו להתייעץ,
אז הוא היה מחפש איפה הדבר הזה נמצא אצלו.
פעם הגיע אליו מישהו להתייעץ שהוא נפל באשת איש.
בסדר?
אז אדמו״ר הזקן כאילו, איפה זה קשור אליו?
ואז נראה לי הסיפור אומר שהוא אמר שלקח לו שבע דקות,
שזה המון אצלו,
בדרך כלל לא היה מייד,
להבין איפה זה שייך אליו.
תדלל את זה. מה זה, יש לי, זה להפר ברית, להפר, נשואה היא שהנשואה,
גם אתה נשואי, אתה כאילו מפר ברית.
אז אדמו״ר,
שאולי העובדה שהוא מגלה סודות התורה יותר מדי,
בלי לבדוק מספיק מי זה, זה כאילו איזה בדו כאילו משהו כזה של הפרת, של גילוי סוד.
כן, הפרת סוד, הפרת ברית.
לקח את זה לשם.
אני צריך לבדוק את העניין הזה.
אז אם אתה רואה איזה משהו,
קשור אליך, זה עבודת הייחודים. במקום שזה יהיה עבודת הבירורים,
אתה בורר, לא, זה לא שייך אליי, עבודת הייחודים זה ודאי שייך אליי.
הרב שטיינגלץ כותב באחד הספרים שלו,
שהיה נהוג לכתוב בכל מיני ספרים,
כשכתוב כאן גויים,
אין הכוונה הגויים של ימינו, שהם גויים נחמדים ומתוקים וחסידים,
אלא הגויים של פעם.
אז הוא אומר, יש גם כאלה שכותבים את זה על יהודים. מה שכתוב בספר הזה, אין הכוונה על היהודים שהיום. התכווננו ליהודים של פעם, לא אליי.
אז הוא אומר, צריך לשנות את ההקדמה.
כל מה שכתוב בספר נוגע אליך,
קודם כל אליך, נכתב במיוחד עבורך.
אז הוא אומר,
ואמר הפסוק,
תחבושת לזה,
שינצור לשונו, סור מרע ועשה טוב.
ואז גם הרשע יחזור בתשובה אחר שיכלול אותו אימו על ידי אחדות שכולם אדם אחד ואז תגרום שיהיה מכלל ועשה טוב, שתעשה את הרע טוב ואז תבוא למידת שלום, בבקש שלום ורודפו. כלומר, אם אדם כתוצאה מן הדבר הזה
עושה תשובה,
עושה תשובה, ראית משהו אצל מישהו,
אתה אומר רגע זה קשור אליי, אני אעשה תשובה
ועם ישראל כולם אחד, אז זה עצמו מעורר את מי שעשה את העבירה גם הוא לחזור בתשובה.
זה דרך נפלאה לתיקון
במיוחד בין הורים לילדים, תדעו לכם.
אתה רואה משהו אצל הילד שלך,
אתה אומר, אוקיי, אני צריך לתקן משהו בעצמי.
אתה מתקן משהו בעצמך, פתאום אתה רואה שזה
מתוקן גם אצלו.
קורה בלי שתדבר.
זה כאילו עובר.
פלא, זה עובד.
נסו ותהנו. תתחתנו, תלדו ילדים, ואז תנסו, בעזרת השם.
שבת שלום, אחי ורעי, בארבע ורבע שיעור במדרש.
אז לא, לא, אתה יודע מה, לא צריך, לא צריך, אני רואה שהעתקתי פה שתי תורות אותו דבר,
אבל אני כבר שבוע הבאה מדף אחר, בסדר?
