הקודמת לתורה מ״ה מהבעל שם טוב. משל למלך שהיה לו בן ורצה ללמדו כמה מיני חוכמות שצריכים לו.
ושכר לו כמה חכמים שילמדו אימו והוא לא יצלח שיקבל שום חוכמה.
עד שנתייאשו מללמדו
ונשאר חכם אחד אימו.
ופעם אחת ראה בן המלך הזה בתולה וחמד יופיע והיה החכם קובל המלך על בנו בעניין זה.
שיבוא המלך אם כן מאחר שיש לו חמדה
אפילו אחי גם בגשמיות מזה יבוא לכל החוכמות.
וציווה להכניס את הבתולה לחצר המלך וציווה עליה המלך שאם יתביהנה לא תישמע לו עד שיקבל חוכמה אחת וכן עשתה
ואחרי זה אמרה שילמוד עוד חוכמה עד שעל ידי זה קיבל כל החוכמות
וכשנעשה חכם אז מאס לה בתולה הנ״ל כי יישבע את מלך כמותו
והנמשל מובן
תכף ננסה להבין את הנמשל שהוא אומר שהוא מובן
אם כן על ידי מידה רעש שבתלמידי אברהם אבינו אוכלים בעולם הזה
אשר הם כן כשבתלמידי בלעם הרשע הרשיעו בזה יותר
עד שעל ידי זה יורשים גיהינום ויורדים לברשחת, ושפיר אמר, בא בין תלמידי אברהם אבינו וכו'.
טוב, התורה הזאת שייכת למשהו שכבר נגענו בו בעבר,
שהיא אבן יסוד
בתורת החסידות,
וזה שאין
לית אתר פנוי מיני כלל.
והקב' ברוך הוא מתגלה בכל,
גם בדברים הטובים
וגם בדברים הרעים.
גם הדברים הרעים הם סוג של גילוי של השם יתברך. לעיתים הם גילוי סמוי,
לעיתים הם סוכן שינוי של המערכת,
בסדר?
לדוגמה, נגיד שאני רוצה עכשיו
לאמן את הכיתה בהקשבה.
אני רוצה לחדד את יכולת ההקשבה שלכם.
ככה אתם יושבים בשקט, אני מדבר, הכל סבבה. אני עכשיו מבקש מאיזה מישהו, איזה תלמיד, שייכנס לכאן,
והוא לא ייכנס לכאן, יהיה מחוץ לדלת ויעשה רעשים ויפריע.
אז תעשו ככה, מה זה צריך להיות וכל זה. ואתם לא יודעים שהוא בכלל מה?
שהוא שליח שלי כדי לגרום לכם להצליח להתאמץ יותר ולהקשיב למרות ההפרעות בחוץ. לא כל כך חשוב לנו הדיבורים שלו על שם טוב,
אנחנו נתאמץ ונתנתק ונצליח להקשיב.
אז גם המפריע הזה הוא בעצם,
הוא חלק מבניין הטוב. אדרבה, ישנם דברים טובים,
שלא ניתן להשיג ללא המפריעים הללו, שהם כאילו ה...
אז זה קודם כל אבן יסודית. כלומר, גם בחמדות ותאוות
רעות שיש לאדם,
גישה אחת יכולה להגיד, צריך להיפטר מזה כמה שיותר מהר, זה דבר לא טוב. האדם יש לו חמדה לאיזה בחורה,
בתולה וחמד יופייה, צריך לתת לו שיחת מוסר,
לאפס לו את הצורה, מה צריך להיות, אתה לא מתבייש, אתה בן של מלך, תשכח מזה.
אבל הבעל שם טוב
אומר אדרבה,
אדרבה,
יש כאן איזשהו כוח רצון כלשהו,
בסדר?
אם יש לו כוח רצון למשהו, עם זה אפשר לעבוד.
עכשיו, זו סברה של מלך.
כן, המורה,
כן, זה הוא אומר,
המורה כאילו אומר, זה לא בסדר,
אבל המלך שממלא כל העלמין אומר,
אני מחפש
בבן הזה איזשהו כוח.
הכוח הזה שבא לידי ביטוי, דרכו אני יכול להתחיל לעבוד איתו.
אני רוצה להגיד עוד משהו על התורה הזאת, בסדר?
עוד משהו על התורה הזאת.
הבעל שם טוב קושר כאן בין חמדה לבין חוכמה.
בין חמדה למשהו.
חמדה למשהו זה איזשהו רצון.
כן, איזשהו רצון.
מה זה חמדה? זה איזושהי תאווה, נכון?
התאווה אומרת, רגע, אם אני רק אשיג את הדבר הזה, יהיה לי כיף, יהיה לי נעים, תהיה לי הנאה, אני ארגיש
תחושת סיפוק, משמעות וכולי.
אומר הבעל שם טוב, זו תחושה מאוד מאוד חשובה.
מאוד חשובה.
כל מה שנשאר זה רק
לרומם אותה.
התחושה עצמה היא חשובה. כלומר,
יש לנו כאן שתי אפשרויות.
אפשרות אחת הייתה לכבות לו את התחושה הזאת. אתה לא מתבייש, זה תאווה, זה יצר הרע, וכאילו להפוך את הבן של המלך לאיזה כבוי.
כבות אותו.
אפשרות שנייה להגיד, רגע, רגע, יש כאן, הוא מתאווה למשהו, נכון?
מה אתה מתאוון? אני רוצה להרגיש חיות, אני רוצה להרגיש את כל הזה מעולה.
אתה חושב שתרגיש את זה דרך הבחורה הזאת, נכון?
ואני זורם איתך, הנה, ואז המלך אומר לבחורה, רגע,
טיפה,
טיפה קצת המשכית, תלמדי אותו עוד חוכמה ועוד חוכמה,
עד שבשלב מסוים הוא מגיע למסקנה, רגע,
בשביל אותו רצון שרציתי למשמעות ולסיפוק וכולי, אני מבין שמה?
שאני יכול להשיג אותו בצורה אחרת לגמרי,
בצורה הרבה יותר משמעותית,
הרבה יותר גדולה.
אז זה ממש, התורה הזאתי זה ממש שיטת טיפול חסידית.
במקום, קודם כל, במקום להיכנס בבן אדם ולהשבית אותו ולכבות אותו,
אתה אומר, יש כאן,
מי שמאוד מאוד פיתח את זה, זה רב צדוק הכהן מלובלין, יש לו שתי תורות על הדבר הזה, כמה וכמה תורות, וצדקת הצדיק.
רב צדוק אומר, בדבר שאדם יש לו חמדה,
זה הצינור הכי משמעותי לעבודת השם שלו.
אז אם אדם יש לו חמדה לכסף,
אתה יכול לכבות אותו, להגיד לו, כסף, חומרנות,
אדם צריך להיות שמח בחלקו,
להסתפק במועט,
אז לכבות אותו, וברגע שכיבית אותו, הוא יכובה מהכול.
אפשרות שנייה להגיד לו, אדוני,
הצינור של עבודת השם שלך זה דרך הכסף,
בוא נחפש.
ורב צדוק שמה אומר שאת זה ראה שלמה המלך על הנכד של משה רבנו.
משה רבנו היה לו נכד שאהב כסף.
קראו לו?
איך קראו לו?
לא.
הוא לקח אותו לזה, מיכל.
יונתן בן שבואל בן מנשה, יש שם נון כזאת קטנה, זה משה.
ככה קראו לו.
והוא היה חביב עליו ממון.
עכשיו, לא נעים, סבא שלו רב.
כן?
אתה, סבא שלך משה רבנו, אתה נהיית כזה, לא?
זה מה שכנראה כל הזמן אמרו לו, ולכן הוא הלך והידרדר.
וכמו שהזכרת, רבי שלום,
הלך והידרדר, ובסופו של דבר מה? הוא עשה את עצמו,
חלילה משרת לעבודה זרה בפסל מיכה.
למה?
כי לא נתנו לו לזרום עם החמדה שלו.
הלכו נגד החמדה שלו.
שלמה המלך ראה את זה, ומה עשה?
מינה אותו אחראי על אוצרות המקדש, על גיוס הכספים לבית המקדש ועל שמירת כל האוצרות.
הוא לקח את החמדה שלו לכסף
וקשר אותה לקדושה, הוא אומר לו, אדוני, זה השליחות שלך,
זה העבודה שלך.
רק במקום להיות שמש לכסף, לעבודה זרה, לפסל מלחה, תרומם את זה, תרומם את זה. אז היכולת של כל אחד מאיתנו לזהות למה החמדה שלנו.
יש שיר, נכון, פה בארץ חמדת אבות.
יש שיר, נפשי חמדה.
נפשי, נפשי, חמדה, חמדה. נכון, יש שיר כזה.
מה זה נפשי חמדה? כל אחד צריך לזהות מה החמדה שלו,
ובאותה חמדה זה לא משהו צדדי,
זה לא משהו שאתה יכול להתעלם ממנו.
החוכמה היא לקשור את החמדה הזאת לעבודת השם.
ולא להגיד היא לא יפה, היא נו נו נו, היא מכוערת.
הנה הבעל שם טוב.
עכשיו, יש כאן לדעתי אולי עוד איזה משהו נוסף.
הרי...
מחר עבוד רב שבתאי.
תן לו להיכנס.
איפה היינו?
מה אמרתי?
טוב.
מה זה?
נפשי חמבר.
לרומם את החמדה לקדושה.
לרומם את החמדה לקדושה.
ולא ללכת נגדה.
כי החמדה זה כוח חיים,
כוח חיים שקדוש ברוך הוא נתן.
אז אפשרות אחת זה ללכת נגד הדבר הזה ולכבות אותו. אפשרות שנייה זה, אה, נזכרתי.
יש כאן איזה אולי טריק נוסף בתורה הזאת.
הרי חזל ממשילים את אהבת החוכמה לאהבת אישה, כמו אמור לחוכמה אחותי את.
בסדר?
מה יש באדם שיש לו חמדה לאישה אחרת?
בעומק יש לו איזה חמדה להתחבר למשהו שיוסיף לו.
זה לא אני.
גם חיבור מיני, אבל אולי גם חיבור של להכיר עוד מישהו. אז בעומק זה בעצם תפקיד החוכמה. מה עושה החוכמה? אדם מאוד מאוד סקרן,
והוא רוצה להתחבר לעוד דברים ולדעת אותם.
אז האפליקציה הכי הכי גסה של הדבר הזה זה להתחבר לאיזו אישה.
אבל אם טיפה נעבוד עם החמדה הזאת ונעדנות,
יתגלה שלאדם הזה יש לו מה?
יש לו חמדה לחוכמה.
ואת זה אפשר לראות רק לפי
צורת ההסתכלות החסידית הזאת.
זה נגיד מאוד מאוד מזכיר את רשת לקיש ורבי יוחנן,
נכון?
רבי יוחנן רואה את רשת לקיש, קופץ, אומר לו, שמע,
הכוח שלך לתורה.
מה הוא בעצם היה להגיד לו?
הוא אומר לו, אתה יודע לך, אתה אדם אמיץ, נכון?
אתה אדם גיבור, אתה אדם נועז.
יש לי להציע לך גבורה ונועזות, אבל מסוג חדש שלא הכרת.
אתה, אם תיכנס לעולם התורה, תוכל להיות חדשן עצום.
תוכל להיות מנהיג בתוך עולם התורה, כאילו.
אני לא אומר לך,
בוא תפסיק כבר עם כל השרירים האלה והשטויות, בוא לבית המדרש, תתנדנד,
תשתזף מהנאונים ותראה אחרת.
הוא לא אומר לו את זה.
הוא אומר לו, הגבורה שלך,
יש לי להציע לך אפליקציה יותר מוצלחת לגבורה הזאת.
אם תבוא לבית המדרש. הוא משתמש בכוח הגבורה שלו.
איך?
כן, נכון.
יפה. עכשיו הוא מבדיל כאן
בין תלמידי אברהם אבינו לבין תלמידי בלעם הרשע.
תלמיד בלעם הרשע שיש לו תאווה,
הוא בדרך כלל יתמכר אל היישום הנמוך שלה.
ואילו תלמידי אברהם אבינו מסוגלים לעשות עבודת התבוננות בדרך החסידות ולהגיד, אוקיי,
יש כאן תאווה נמוכה,
אבל אם אני רגע מדייק אותה ומזכח אותה, לאן היא לוקחת אותי?
איך אני משתמש בה
כדי לעבוד את הקב' ברוך הוא? אפשר לתת את הדבר הזה בכל מיני דוגמאות, בסדר?
כל מיני דוגמאות.
לדוגמה, אדם שיש לו תאווה, אמרנו תאווה לממון.
הגמרא אומרת, מי שיש לו תאווה, לדם.
לדם.
הוא נולד במזל מאדים.
אז אם הוא תלמידי בלעם, אז הוא יחפש דם, הוא יהיה אדם אלים וכו'. אם הוא
מתלמידי אברהם אבינו,
אז הוא יעדן את זה ויגיע להיות מועל או להיות כירורג
או מנתח לב, לא משנה מה.
מי שיש לו משיכה לכסף, דיברנו.
מי שיש לו משיכה לבני אדם, לחברותיות,
הוא תמיד רוצה להיות במרכז העניינים וכו'. זו משיכה, זו תאווה, נכון?
יכול לעדן אותה, להוביל אנשים למקומות יותר משמעותיים,
לכן על זה הדרך.
היכולת לזהות מה החמדה של כל אחד מאיתנו
היא מבוא גדול בעבודת השם,
במיוחד לפי דרך החסידות. כלומר, בדרך תנועת המוסר, הרבה פעמים היו מתנגדים לזה, והיו אומרים לאדם,
תתנתק מזה, תוותר על זה, זה לא יפה, זה לא מתאים.
ואילו החסידות נאמנת, תשתת הבעל שם טוב,
אומרת לא יכול להיות שום דבר שנברא לבטלה, ובטח ובטח לא כוח מרכזי.
כי יש לך כוח מרכזי, אז הוא בסדר.
באתי לכאן עם קפה, ומראש עוד לא תשאה כאן מים, אז יופי.
ההמשך של התורה הזאת הוא שורה אחת שמשלימה את העניין.
בשם רב סעדיה גאון,
ראוי לאדם שילמוד מחשת דברים גשמיים איך לחשוק עבודת השם יתברך ואהבתו.
שוב פעם,
תורת הבעל שם טוב,
אין דבר שנברא לבטלה.
ניתן לדבר הזה כמה דוגמאות, בסדר?
איך אפשר ללמוד מזה? אמר לי פעם ראש כולל אחד.
בתקופה, אתם זוכרים שהייתה תקופה,
לא יודע, אולי אתם לא זוכרים כבר,
הייתה תקופה שהמרכיב הכי יקר בסל ההוצאה המשפחתי היה טלפון.
זוכרים שהיה 700 שקל, 800 שקל,
אס.אם.אסים עלו חצי שקל.
הייתה כישורית, אם אתה שולח אס.אם.אס מסלקום לפלאפון,
אז הרי הם לא יכולים להתחבר אם אתה לא שם שם באמצע כסף.
אז היה כישורית, כדי שהם יתנשקו ביחד, זה יתחבר לך, יעבור לך מ...
זמן האוויר, זמן האוויר, זה, מתיווך, כישורית, כישורית לכישורית, כאילו, לא הייתה תחרות והם לקחו כי הם יכלו.
בסדר?
אז אז פגשתי איזה, אז היה כאילו זמן אוויר לדקה, נכון?
30 אגורות לדקה,
פגשתי איזה ראש כולל, ראש כולל, מנהל של כולל,
שאומר לי, תשמע,
אני לא מחפש את התורמים הגדולים, שיבוא איזה מיליונר וישים לי זה,
אני רוצה 30 אגורות לדקה, תנו, כאילו פה בשכונה יש 15 אלף איש,
כל אחד שייתן את ההוראת קבע שלו של חי שקלים לחודש, אני מסודר, אני לא צריך יותר מזה.
הנה, תלמדו בפלאפון, תראו כמה כסף החברות האלה עושות מ-30 אגורות לדקה.
צורת הסתכלות מעניינת.
לפעמים אני נוסע ברכב, נוסע עם טראמפ שיש לי,
והנהג הטראמפ הזה הוא מדי פעם שם, יש תוכניות רדיו של ספורט,
ברדיו, שש בערב,
כל מיני זה, ואני נהנה להקשיב לזה. למה?
תראו, ספורט אפשר לדון, קודם כל חשוב לעשות ספורט, זה נתחיל מזה לעשות.
יש כאלה שגם עוזר להם לראות.
בסדר, זה קצת בזבוז זמן, אבל...
אבל רמת הפלפול,
העיון, הסברה
והלהט שהוויכוחים שם נעשים,
אני אומר לאטראמפי, תקשיב, ככה צריך ללמוד גמרא בעיון.
הנה, תלמד.
איזה בקיאות, בהרכבים, בדקה, בהתלבטות,
האם לשים את משומר, מגן ימני או מגן שמאלי?
הדבר הזה הוא נפקא מינה עצומה.
ואיזה הרכב הוא יעלה, עם בלם כזה, עם בלם אחר, וכמה ייגמר? מה דעתך? מה דעתך?
ועכשיו, אתה רואה שהם באמת בסוגיה, הם לא עושים מצגה, הם לגמרי בתוך החום של העניינים, הם באמת,
איבא איתי עם הקראה, איבא איתי עם הסברה,
איבא איתי עם התקדימים ראשונים, אחרונים,
פלפולים כמו שצריך.
כן, וממלאים, וכל יום, כל יום באותו לאט.
מסירות נפש.
כן, הפוך בה והפוך בה, משמש בה עוד ועוד, דכולה בה.
צריך ללמוד.
ללמוד מה... נכון?
פרשת עקב, עכשיו הבת שלי יש לה מבחן על פרשת עקב, למדתי איתה.
מצוות שאדם דש בעקביו, נכון?
דש בעקביו, מה חשוב, לא חשוב.
נכנסת פעם לאיזה סופר?
ראית איזה מוצר שאין עליו מחיר?
הכל מתוקק, הכל מקוטלג, הכל איזה...
על השקל, כאילו, רוצים... כל דבר שם צריך להיות מדוד, צפור, מדויק, מתוכנן.
נכנסתי פעם לראש של חברות פרסום,
איזה עבודה הם עושים כדי להביא אותך לידי מצב שכאילו לא לוקחים הכל מדעי, הכל מתוכנן, כדי שבסוף אתה תקנה את המוצר שהם רוצים.
מצוות שאדם דש בעקיבם, זה חשוב,
זה כסף, זה רווחים,
צריך לעשות את זה עד הסוף.
אז מכל דבר,
מכל עניין,
מכל בחינה,
ראוי לאדם ללמוד,
אבל הבעל שם טוב כאן לא אומר רק ללמוד,
לעשות הקבלות.
הוא מדבר על חשק.
הוא מדבר על חשק.
בדיוק שבוע שעבר אמר לי מישהו,
הייתי באיזה סיום ש״ס במקום מסוים,
אז הוא אמר, מתי הוא התחיל ללמוד אף יומי?
הוא רץ.
אז הוא אומר, כשהתחלתי לקום ב-4 בבוקר כדי לרוץ,
אמרתי לעצמי,
אם יש לך כוח לקום ב-4 בבוקר בשביל לרוץ, יש לך כוח גם לקום ב-5.30 לדף יומי בבוקר.
מחשק דברים גשמיים.
מהחשק אתה רואה שככה אני משקיע בשביל דברים גשמיים.
לפחות ככה צריך להשקיע בעבודת השם.
הייתם פעם באולפן הקלטות?
אתם יודעים איך מקליטים דיסקים?
איך מקליטים דיסקים?
קודם כל אתה לא מביא את כל הלהקה יאללה חבר'ה תשאירו נזרום איזה מקצועי
קודם כל רק את הגיטרות
אחרי זה רק את החלילים
אחרי זה רק את התופים
אחרי זה רק את הזה אחרי זה רק את הזמר אחרי זה את הקולות
כל שיר זה כאילו רבדים רבדים ואז עושים מיקס
מערבבים את הקול ומדייקים ופותחים את זה וכל זה
שיהיה מדויק שיהיה בדיוק לאוזן שיהיה ככה
אז למה כשזה מגיע לעניינים של תפילה לה לה בבא שיהיה בערך
קראתם פעם מה כתוב על היין מאחורה?
כן,
יין עגול עם סיומת ארוכה ועפיצות של עץ אלון עם ארומה של דובדבנים ווניל.
היין בעל סיומת ארוכה וביטוי עצמי מלא,
תחושת התרעננות והתחדשות של אביב פרחוני וזה.
מתאים להגיש אותו רק עם גבינות כחולות.
היין צריך להיות בשכיבה ועוד כל מיני פלפולים כאלה וכל זה.
ככה, אתה יודע, אתה קונה כזה יין ואז מוזג אותו בכוס פלסטיק.
העניין רוצה לזרוק עליך את הבקבוק על הראש.
אתם יודעים למה ליין יש כזה, בבקבוק, כזה שקע?
למה?
אם אתה מגיע, היין צריך להיות בשבע עשר טמפרטורה, בשבע עשרה מעלות.
אם אתה שם את היד על הבקבוק,
אתה קצת מחמם את היין, זה נהיה שמונה עשרה בעלות, הכל ייהרס, כל הטעם.
אז אתה מכניס את האצבע שלך פה, כן, כאילו ככה כזה,
נכון?
ואז אתה מוזג את היין באופן הבא, כדי שטמפרטורת היין לא תעלה, גם לא בחצי מעלה.
וכמובן לכוס זכוכית, והיין מתעגל,
וכולי וכולי.
תורה שלמה!
אז למה בקדושי אנחנו, בערך, בסדר, אמרתי ליד, אמרתי קרוב, אמרתי, בערך הבנתי את הסוגיה, ואני,
לכאורה,
לפחות כמו היין, נכון?
צריך להיות ברור ומדויק וטעים וחשק.
יש לנו יותר בדברים גשמיים,
וצריך משם לקחת
דוגמאות
לעבודת השם.
לא תהיה כהנת פונדקאית.
בשמחת תורה שרקדנו, אמרתי, אני חייב להגיע לדופק
לפחות כמו ברכיבות אופניים.
לפחות, מינימום. ברכיבת אופניים אתה מגיע לכזה דופק, נכון? בעליות וזה.
בשביל התורה לא תגיע לכזה. אני עכשיו יודע, אני יודע למה אני צריך להגיע.
תאמץ, ככה שיהיה.
אם יש לך כוח,
להביא את הדופק שלך
לכזה גובה, בגלל איזו רכיבה, אז צריך לטפס איזה פיסטין.
אז בשביל התורה לא?
בסדר?
יפה.
חביב, נכון?
זהו.
יושב רב סעדי הגאון,
ראוי לאדם ללמוד מחשק דברים גשמיים,
איך לחשוק עבודת השמית בך. אני מזכיר לכם עוד תורה שהוא אמר.
אחד הדימויים החזקים שלו בעל שם טוב, הוא אמר,
כמו שלא מוליד אלא באיבר חי,
אי אפשר לקיים יחסי אישות, כן,
אלא אם אדם יש לו איבר חי, כן? שהוא... ככה בתפילה הוא לא מוליד, התפילה לא מולידה, אלא אם כן הוא מגיע לתפילה בחיות.
בסדר? ככה הבעל שם אתה עושה דימוי, מיחסי אישות לתפילה. גם תפילה זה סוג של יחסי אישות עם השם מתברך, זה סוג של זיווג.
אנחנו רוצים להוליד את השפע שירד,
ואם אדם מגיע לתפילה,
מערב אשמה,
מערב אשמה,
מערב אשמה, מה קורה פה? איזה אלון,
איפה איזה משהו, מסתובב, ככה הוא מתפלל.
אז הבעל שמטוב כבר נכנס פעם לאיזה בית כנסת ואמר, הכל כאן מלא תפילות. הוא באמת, הוא אומר, כן, אף תפילה לא עלתה למעלה, הכל נשאר לכם פה,
בתוך הזה.
אבל אם אדם מגיע בחשק,
מגיע בהתלהבות, מגיע במרץ, מגיע, לא חייב שדווקא התפילה תהיה ארוכה.
אף אחד לא אומר שדווקא התפילה הארוכה היא המשמעותית.
תפילה עם חשק היא המשמעותית.
והוא אומר ככה, הוא שם לב, אז התפילה עולה,
התפילה עולה,
בסדר?
נפלה.
גם התורה הבאה קשורה,
והכל רצף של תורות
שקשורות לאותו עניין.
מהבעל שם טוב המדבק את עצמו בחלק אחד מן האחדות,
דבוק בכולו, והוא הדין להפך.
ביקשתי את שאוה נפשי ולומץ העתיו.
הנמשל הנעל שהמלך הגדול, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, מסתתר בכמה לבושים ומחיצות.
במחשבות זרות, וביטול תורה ותפילה,
כמו שכתוב בזוהר,
כי הטוב הגנוז, מסבב אותו החושך.
למשל, המלך הנעל,
הוא אמנם אנשי דעת, היודעים, דלת אתר פנוי מיני,
אם כן, אין זו הסתתרות אצלו, כמו שכתוב, על גופינו מסובלים,
כשהוא יודע שהלופו של עולם הוא בכל מקום הסובל הכל. טוב, אז יש פה בעצם שני חלקים.
קודם כל, בואו נסביר את החלק הראשון.
הבעל שם טוב אומר,
זה מנוסח טיפה אחרת על ידי הרב מילובביץ',
העצם, כשאתה נוגע במקצתו, אתה נוגע בכולו.
בסדר?
מה הכוונה?
לדוגמה,
אם אדם מקיים מצווה אחת,
אבל הוא מקיים אותה, א', מתוך אמונה שלמה בבורא עולם, שנתן את התורה ואת המצוות וכו' וכו', וב', בחשק שלם.
במובן מסוים זה אני חושב שהוא קיים את כל המצוות כולם.
כי נגעת,
זה כמו שאם אני נוגע בעומרי ואני נוגע בו ככה,
בקצה האצבע שלי, אני נוגע בקצה האצבע שלו.
אז מה, רק זה?
נגענו או שבעצם בסוף נפגשנו
כי הצלחתי לגעת בעומרי וכאן איזה מפגש.
אז הרבה פעמים היכולת שלנו להיפגש עם הדבר כולו היא לאו דווקא אם אנחנו נעבור על כל המצוות או נקיים את כל המצוות אלא מספיק שאחזתי במצווה אחת כמו שצריך
אני שם.
זה נאמר על ידי רבי נחמן גם לגבי תפילה
על ידי רבי נתן יותר נכון.
השבוע היה היורצת של רבי נתן מנמירוב,
תלמיד של רבי נחמן,
השרה בטבת היורצת שלו.
ורבי נתן אומר איזה משהו לגבי תפילה,
אותי הוא מאוד ניחם,
לי זה עשה נחמה.
הוא אומר ככה,
הוא אומר, נגיד שהתפילה,
יש בה,
יש בה מספר מילים,
נגיד תפילת שחרית, יש בה מספר מילים קצוב,
נכון? אם נספור את המילים, מי מודה אני עד השם אחד או שמו אחד, יש מספר. מה המספר? לא יודע, אבל יש.
יש מספר. עם הקורבנות, עם הכל, לא יודע.
20,000 מילים נגיד.
יכול להיות 20,000 מילים?
אולי.
אולי, לא יודע.
אומר רבי נתן,
אנחנו הולכים בציפייה שאנחנו נכוון בכל ה-20,000 מילים האלה.
הוא אומר לא,
זה אינה ציפייה בכלל.
הוא אומר, ה-20,000 מילים האלה זה כמו חול,
שבתוכו יש יהלום,
ואתה מחפש את היהלום עם קברה,
עם נפה כזאת.
המטרה היא שמתוך כל ה-20,000 האלה, מילה אחת
תעורר אותך.
אחת.
שמילה אחת, לא יודעת, תגיע לתפילת שמונה עשרה,
אתה חונה לאדם דעת, וואו, דעת.
תורה, העירה לך המילה הזאת.
כל יום מילה אחרת מהעירה.
אם מילה אחת העירה לך,
באמת, בכנות,
אתה בכל התפילה.
נגעת בהכל.
אלא מה, כדי שמילה אחת תעיר, צריך כאילו איזשהו מרחב.
אם הייתה רק מילה אחת, ורק אותה היינו צריכים להגיד, אבל יש לך מלא מלא מילים,
עשרים אלף מילים, לא יודע כמה,
ואתה
ככה מתחיל להתגלגל איתם,
בסוף, לאורך כל התפילה, לא יודע, עכשיו היה סליחות של עשרה בטבת
אצל האשכנזים.
אז גם דווקא התפעלתי במניין שאמרו את זה יחסית בקצב סביר,
אבל זה גם טיפה מילים קשות וגם זה, וצרפה.
פתאום העירה לי שם איזה משפט באחת הסליחות,
למעשה ידיך תחשוף.
נראה לי פסוק באיוב.
למעשה ידיך תחשוף הכוונה שהקדוש ברוך הוא
כוסף אלינו,
מתגעגע אלינו.
וואי, הקדוש ברוך הוא מתגעגע עליי, אז מה, אז אני לא אחזיר לו חזרה זהיתות?
בסדר?
אז
דרך הדבר הזה, זה מין ידית אחיזה כזה, אתה אוחז בהכל.
ככה אגב גם רצו להסביר,
הוא אומר גם להפך, הוא היהודים להפך.
כשאתה פוגם במשהו,
בקצת,
פגמת בהכל.
מישהו שקטעו לו את הקצה של הזרת,
עכשיו,
אם הוא כהן, הוא פסול לעבודה.
למה? זה רק הקצה. אדוני, כל הקומה שלך פגומה,
חסרה.
הכל פגום.
אם אתה חסר, אומנם החיסרון הוא כאן ולא כאן ולא כאן, אבל עדיין,
אז מי שמתייחס לארץ ישראל,
לדוגמה, בתור נדלן ביטחוני,
אז הוא יכול להגיד, אוקיי, אז אדם ביטחוני, אז אני אחזיר חלק מהאדמות כדי לקבל ביטחון פה, כל מיני דברים כאלה.
אבל מי שמבין שארץ ישראל זאת ישות רוחנית שלמה,
שניתנה לעם ישראל על ידי בורא עולם,
אז כשאתה פוגם בחלק, פגמת בהכל. כל מדרגת ארץ ישראל נפגמת
אם אתה לוקח חלק קטן, גם אם הוא חלק צדדי, גם אם הוא חלק בעזה,
ולא גרים שם הרבה יהודים וכו',
ואתה מחזיר אותו, פגמת בכל הקומה. כל מדרגת ארץ ישראל נפגעת מן הדבר הזה.
העצם, כשאתה נוגע במקצתו, אתה נוגע בכולו.
וגם כשאתה פוגע במקצתו, אתה פוגע בכולו.
אבל חשוב להבין שזה מדובר על נגיעה עצמית.
זאת אומרת, שהצלחתי להגיע לאיזושהי נגיעה עצמית, למשהו שהוא שלם,
אז זה נחשב כאילו הייתי בכל הדבר בעצמי.
בסדר?
אז זו השורה הראשונה.
ההמשך.
ביקשתי את שאמה נפשי ולא מצאתיו.
הנמשל נזכר לאל שהמלך הגדול, מלך מלכה ומלכה ומסתתר בכמה לבושים ומחיצות.
מחשבות זרות וביטול תורה ותפילה.
כמו שכתוב בזוהר, כי הטוב הגנוז מסבב אותו החושך.
למשל המלך הנעל, אמנם אנשי דעת היהודים, לית אתר פנוי מיני כלל, אתם רואים כמה תורות של הבעל שם טוב חוזרות על היסוד הזה,
שלית אתר פנוי מיני כלל, שהכל אלוקות.
הכל אלוקות.
הבוקר, בדרך כלל ביום חמישי, אני נוסע עם מישהו לירושלים.
ואנחנו נוסעים וחוזרים ביחד.
ותמוך הוא שלח לי הודעה שהיום הוא לא נוסע לירושלים.
אז אמרתי, וואי, יום כזה עם גשם וזה, סחב באוטובוסים.
פחות מתאים לי.
בסדר, אז התפללתי לקדוש ברוך הוא. אני אומר, בסדר, לא טוב, זה עוד.
פתאום באמצע התפילה ניגש אליי מישהו,
אני מכיר, אבל מעולם, אמרו לי, תשמע, אני נוסע לירושלים היום, אני אשמח לקחת אותך.
ככה פתאום...
אז אתה אומר, נכון,
ליד אתר פנוי מן הכלל, הכל ב...
הכל ממנו יתברך.
הכל אה...
אז יש פעמים שאנחנו...
זה יד איך הוא ביד,
אז אנחנו לא פנויים.
כן? אז יש פעמים שאנחנו יותר מרגישים את זה, יש פעמים שאנחנו פחות מרגישים את זה.
אבל אנשי הדעת, אומר הבעל שם טוב, אנשי הדעת יודעים,
דה לייט, אתר, פנוי מיניהם, כן, אין זה הסתתרות אצלו,
כמו שכתוב, אלופנים מסובלים.
אז בעצם מה הוא אומר?
הוא אומר ככה, זה בעצם משל למשחק מחבואים, בסדר?
משחק המחבואים הוא מהווה משל גדול מאוד בעבודת השם.
למה?
קודם כל, הביטויים שלו הם ביטויים ממש בקדושה,
נכון?
יש מי שעומד,
ומי שעומד הוא יוצא לחיפושים.
לפעמים מכוונים אותו על ידי חם קר,
כן, שזה חום,
קרבה, קור זה ריחוק.
אלה שזה דופקים, נכון?
דפקנו אותך, כל דודי דופק.
אז המשחק הזה הוא משחק מאוד מאוד עמוק. אם אנחנו רגע נגיד שזה בעצם אנחנו והקדוש ברוך הוא,
אנחנו עומדים וסופרים ואומרים, מי שעומד,
מי שעומד,
השם יתברך,
מלפניי ומצדדיי ומאחורי,
הוא העומד, הקדוש ברוך הוא העומד עלינו כל הזמן.
אנחנו מכריזים, זה מין הכרזת שמע ישראל, ואז מה אומרים?
יוצא לחיפושים.
רוצים לחפש את הקדוש ברוך הוא, הוא מתחבח, רוצים לחפש אותו.
מחפשים מחפשים מחפשים מחפשים, בסוף כשיש את המפגש,
הגילוי, אז מה יש גם?
זה מצליל. יש צהלה, מצאתי אותך, הנה, וריצה ואיזה, נכון, שמחה,
שלא הייתה קורית אלמלא היה לפני כן איזה הסתר פנים.
אז אנשי הדת
מבינים ככה, שא' זה שהקב' מסתתר, זה לא כדי שנגיד, טוב, אם הוא מסתתר כנראה הוא רוצה להיות עם עצמו, אז בסדר,
אלא מבינים הפוך,
שאם הוא מסתתר זה כדי שמה?
שנחפש אותו.
הוא מעוניין להזמין אותנו למשחק של חיפוש,
אז יוצאים לחיפושים.
ומבינים שההסתתרות היא לא באמת,
הרי בסתר ליבו של המסתתר, מה הוא רוצה שיקרה?
לא יודע, יצא לכם לשחק מחבואים,
שרב שבתא עם הנכדים,
כן, אז אתה רואה שהנכדים, כשהם מתחבים, הקטנים,
הם כבר לא יכולים להתחבות, אני פה, אני פה, הם כאילו, הם, נכון?
כלומר, כל המטרה של ההסתתרות היא מה?
שמישהו יחפש
וימצא אותי, אבל אם זה מחבוא שקוף מדי, אז זה הורס את המשחק.
אם זה מחבוא טוב מדי,
אז כאילו עלולים להתייאש בסוף
ולא למצוא, צריך להיות כזה מרבוי אמצעי כזה.
ואז,
אז גם כאן,
הקדוש ברוך הוא מסתתר לנו בכל מיני דברים.
אדם מגיע לתפילה, יש לו מחשבות זרות.
מחשבות זרות.
אפשרות אחת לנסות להילחם במחשבות האלה בחרבות ולא יודע מה.
אפשרות שנייה להגיד, המחשבות הזרות האלו,
אני מבין שפעם למדנו תורה כזאת בבעל שם טוב, נכון?
איך להעלות את המחשבות הזרות. מה היה שם?
שהמחשבות האלה באו נמצאתי אליו, ואולי צריך לכבד לשם. מה? האומר שמע שמע משתקין אותו.
כן, בדיוק, יפה.
אז הוא כאילו, זה, אז עכשיו בואו ננסה רגע להבין איפה הקדוש ברוך הוא מתחבא לי בתוך המחשבות הזרות הללו, ואני אמצא אותו שם.
בסדר? אני אמצא אותו שם.
זאת עבודה נפלאה מאוד,
שלית אתר פנוי מן הכלל,
וזה,
זה אפילו לא הסתתרות,
זה לא שהמחשבות הזרות מסתירות עליו,
אלא הוא נמצא בתוך המחשבות הזרות.
אם כן, אין זה הסתתרות אצלו.
כמו שכתוב, אלופינו מסובלים.
כשיודע שאלופו של עולם הוא בכל מקום, אז סובל הכל.
כלומר,
אני אתן פה עוד אולי איזה דוגמה, תכננתי להגיע למקום מסוים וטעיתי והגעתי למקום אחר.
אם אני אומר שהקב״ך נמצא רק בתוכנירות שלי, אז אני מתבאס.
אבל אם אני אומר שהקב״ך נמצא בכל מקום, אז מה אני אומר?
אוקיי, אז הוא נמצא כנראה גם פה.
כל מה שנשאר לזה זה לפקח את העיניים ולנסות, מה?
לגלות איפה הוא נמצא פה.
כנראה זה יהיה הולך להיות גילוי מאוד מאוד מעניין.
אם,
אז זה קצת קשור לדברים שדיברנו בעבר, איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, האם הקדוש ברוך הוא נמצא רק במקומות המתוכננים או גם בטעויות?
אם הוא ממלא כל אלמין הוא נמצא גם בטעויות, גם בשגיאות, גם ב... הוא נמצא גם שם, בסדר?
זה קשור מאוד מאוד לנושא של שידוכים.
לכל אחד מאיתנו יש איזה ציור בראש,
איך תראה אישה שאיתה הוא התחתן?
דמיון כזה.
היא תראה כך וכך, היא למדה בטח בכזה מקום,
יש לה בטח תואר ראשון בכנראה חינוך מיוחד,
או בסיור, לא משנה. כאילו,
אנחנו מדמיינים את ה...
ופתאום בא איזה מישהו ומציע לך איזו הצעה שהיא לא נראית לך.
היא לא מה... נראית
מישהו פגש לך, יואו, זה יופי שאני פוגש לך, בדיוק חשבתי עליך.
ועלה לי כזה ברעיון, שאתה מתאים לאיזה מישהו שאני מכיר, כאילו...
אז מצד אחד השכל כזה קופץ ואומר, רגע, אבל זה לא מתאים לי למטריצות,
זה לא מתאים לי לתבניות.
אבל צורת חשיבה חסידית תגיד, רגע,
רגע,
אלופינו מסובלים.
הקב' סובל הכול,
ומתגלה בהכל, ולפחות מצידי, מה אני צריך לעשות?
לפתוח.
לתת אפשרות.
ולהגיד, רגע, אולי, איך כתוב בגמרא,
יבוא הנס מכל מקום.
אני חושב שהנס צריך להגיע משם,
אבל יכול להיות שהוא יגיע משם.
יבוא הנס מכל מקום.
אז טיפה פחות,
הרי הגמרא אומרת, על זאת תתפלל עליך כל חסיד,
לעת מצוא, רק לשתף פעמים רבים אליו יגיעו.
אז הגמרא במסכת ברכות, נכון?
אומרת שלושה פירושים מה זה עת מצוא.
עת מצוא זו אישה, עת מצוא זו מיטה, עת מצוא זו קבורה נראה לי.
נכון?
עת מצוא זו אישה, מוצא אישה מוצא טוב.
עת מצוא זו מיטה, מוצא אני מר מוות את ה...
ועת מצוא זו קבורה, לא זוכר.
מה הכוונה עת מצוא? עת מצוא, הכוונה שזה עת רצון כזאתי.
שיש איזה עת רצון, ומגיע, והחסיד מתפלל שהוא לא יפספס את העת רצון.
ולמה שנפספס את העת רצון?
כי מרוב משבצות, חשיבה ומטריצות, זה לא בדיוק מתכנס לנו ומתאים לנו, אז אנחנו אומרים לא, זה לא זה.
רגע,
יש כאן איזה עת רצון, תתן לה לפחות צ'אנס, תן לה לפחות אפשרות.
בסדר?
ואני מכיר כמה וכמה וכמה וכמה זוגות
שככה התחתנו.
שזה היה נראה לא שייך משום בחינה ומשום זה, אבל הם אמרו,
טוב, אבל מישהו כל כך הציע,
בואו ניפגש, בואו זה.
וזה באמת היה לא לפי התוכניות ולא לפי המשבצות וכולי, וחיים חיים טובים ומאושרים.
בסדר?
אז היכולת הזאת היא לזהות את הקדוש ברוך הוא בטעויות,
בתקלות, זה שם.
זה שם. זו עבודה נפלאה.
כי אז בעצם הכל זה מין משחק כזה כמו חפשים את המטמון
עם חיצים ומשימות שקדוש ברוך הוא נגלה אליך, יכול להיות גלות בכל פינה ובכל זווית.
אבל זה צריך להיות אנשי דעת היודעים
דליי טטר פנוי מיני,
ואם כן אין זה הסתתרות אצלו,
כמו שכתוב בלפני המסובלים,
כשיודע שהלופו של עולם הוא בכל מקום, הקדוש ברוך הוא בכל מקום, אז האדם סובל הכל.
סובל הכל.
גם אם מישהו אמר לי ביקורת,
כנראה זה מהשם יתברך,
ואני צריך לקבל אותה.
גם אם הייתה לי איזו טעות,
מהשם יתברך.
הכל נועד כדי, הקדוש ברוך הוא מתגלה אליי בכל
דבר ודבר.
וזה נפלא.
זה ממש אחת מאבני היסוד בתורת החסידות מספרים, ובזה נסיים,
שכשהגיע הרב המגיד לבעל שם טוב,
הרב המגיד היה למדן גדול מאוד,
ושכנעו אותו הולך לבעל שם טוב.
אז הבעל שם טוב כל פעם סיפר,
הוא היה שם שלושה ימים, וכל פעם הבעל שם טוב מספר לו אגדות.
אתה שומע, בדיוק הלכתי עם הסוס שלי ונגמר האוכל לסוס, ובדיוק כשנגמר האוכל לסוס,
אז עבר שם איזה גוי ומכר אוכל לסוס.
וואי,
הרב המגיד אומר, מה הוא מספר לי? שידבר איתי בלימוד.
ואחרי זה הוא סיפר לו, פעם אחת הייתי באיזה מקום, בדיוק לא היה לי מים, בדיוק כבר מישהו נתן לי מים, כל מיני.
והרב מגיד רצה ללכת.
בסוף אצל הימים הבעל שם טוב קרא לו ואמר לו, בוא,
הוא אומר לך שאתה יודע ללמוד קבלה? אמר לו כן.
נתן לו איזה קטע,
הוא אומר לו, תקרא ותסביר לי,
אז הוא קרא, קטע בפרץ חיים.
אז הוא קרא והסביר,
והבעל שם טוב אמר לא נכון.
הוא אמר לו, טוב,
אני אעבור עוד פעם. עבר עוד פעם,
והסביר, אמר, תקשיב,
זה ההסבר, אין הסבר אחר.
אז הבעל שם טוב אמר לו,
הסברת נכון,
אבל זה בלי נשמה.
וזה מסביר רטרקטיבית את כל הסיפורים שהוא סיפר לו. הבעל שם טוב הולך עם נשמה,
שכל הזמן מחפשת את מה?
את המפגש.
את המפגש עם הקדוש ברוך הוא, ואז הוא אומר לו, בוא תראה איך גם לומדים תורה ככה.
לא רק איך רואים את המציאות, הוא אומר לו, עמוד על רגליך.
הוא התחיל לקרוא לו את הקטע, והרב המגיד כותב שכשהבעל שם טוב הקריא לו את הקטע הוא הרגיש שכל השמות של התנאים והאמוראים שהופיעו בקטע הזה והמלאכים עמדו לפניו.
הוא כאילו נפגש איתם.
אבל זה קורה כשאתה חי ככה גם ברחוב.
אז כשאתה מגיע ללימוד בתורה אתה פוגש כל הזמן את הדמויות הללו.
זה חי
בצורה אחרת לגמרי.
שנזכה רבותיי, שתהיה שבת שלום ומבורכת.
