טוב, צהריים טובים, רבותיי. אנחנו לומדים, מה קורה יצחק? תודה.
אנחנו לומדים כתר שם טוב. זה תורות קצרות ומלאיבות
מרבנו ישראל בעל שם טוב, אור שבעת הימים.
קודש קודשים.
לא משהו מסודר, לא מהלכים, לא זה.
שיעור מודולרי. כל מי שמגיע כל שבוע,
ברוך הבא. לא חייב להתחבר לשבוע שעבר.
זה התורות.
התורות של הבעל שם טוב זה תורות שנאמרו על ידו בכל מיני הזדמנויות ותלמידים שלו כתבו אותן.
הופיע בספר כתר שם טוב, ובפעם שעברה דילגנו על תורה אחת, אמרנו שנחזור אליה היום.
נכון?
אז יש לנו בעצם היום איזה ארבע תורות לראות, בעזרת השם,
חוץ מהאי של הבדיחות.
במדרש,
משל פעם אחת כעס מלך שבחיות על החיות ויעצו
מי ילך לפעס להמלך.
אמר השועל אני אלך שיש לי 300 משלים וכולי,
וכולי.
ובסוף אמר השועל ששכח הכל וכל אחד יפייס כפי כוחו. אז וכולי, אז צריך להשלים את ה... וכולי.
כן.
להפוך את הדף?
זהו, שם, למעלה.
אתה יכול לעזור לו, ישראל, אתה רואה שהוא צריך...
גם אתה לא יודע איפה אנחנו...
המדרש,
המדרש,
הסיפור המלא הוא כזה, השועל אומר חבר'ה, עליי, המלך כועס, אני מכיר 300 משלים, אין לי בעיה,
יש לי מלא קומבינות,
אני יודע איך זה, איך פה, איך שם.
אז הולכים אחרי השועל.
מגיעים ליד ארמון המלך, השועל אומר, תקשיבו,
שכחתי מאה משלים, יש לי, בסדר, תודה.
אני אשתה את הכול, מבטיח.
בסדר.
מי אשקה לי?
תחילת רבקה,
גם לגמליך אשקה.
כן, ואז השועל אומר, חבר'ה, שכחתי מאה משלים.
אבל הוא לא נורא, 200 גם טוב.
ואז נכנסים לארמון המלוכה, אומרים להם, תראו,
שכחתי עוד מאה.
לא נורא, גם מאה שנשאר לך בסדר. כשעומדים לפני המלך, אומר השועל,
שכחתי הכל
לכל אחד, מה שנקרא, איש לגורלו, כל אחד שיפעס את המלך כפי כוחו.
זה המשל.
עכשיו,
זה ברור שהמשל הזה הוא,
כלומר, זה ברור שהשועל הוא חכם, זה לא שהשועל הוא רמאי,
אלא הוא חכם.
אז צריך להבין מה חכמת השועל. אז אומר הבעל שם טוב,
וכוונתו היה שיכנאו למלך,
ועל כן אמר תחילה, שיודע כדי שילכו.
והוא הנכון.
שאמר הבעל שם טוב משל
על בעלי תפילות בימים נוראים, שלא יתמכו עליהם בני העולם,
רק ישתדל כל אחד להתפלל עבור עצמו, אמר משל זה מהשועל.
אז בואו ננסה רגע להבין את המשל הזה על בעלי תפילה, ואחרי זה נבין את זה טיפה באופן יותר רחב גם על רבנים,
צדיקים, מורים, בסדר? איך שלא תרצו לקרוא לזה.
זה ברור שהשועל הוא חכם.
וזה ברור שהשועל רואה שיש כאן איזה בעיה.
רואים עליו כל החיות, אומרים לו, תראה, המלך כועס עליהם, אנחנו משותקים מאימה, אין לנו איך נבוא אליו.
אבל השועל, שהוא החכם שבחיות, יודע שהפחדים הם הרבה פעמים דמיונות,
ושהמלך דווקא הוא רחמן,
ושמה שהמלך רוצה זה שדווקא יבואו אליו.
אז השועל אומר, באמת בעיה, אני עליי.
השועל, למשל, לבעל התפילה, לצדיק, אני, אתם רק תבואו אחריי, אני אגיד את הכול.
ולאט לאט הוא מרגיל אותם לרעיון,
וכשכבר מגיעים לפני המלך,
אומר להם, חבר'ה, תשכחו מזה, זה לא אני, זה אתם.
עכשיו, למה זה משל חשוב מאוד? קודם כל, זה משל חשוב לגבי בעלי תפילה בימים נוראים.
יש כאלה בוחרים חזן, יש לו קול יפה, יש לו זה, הוא,
הוא הטייס, אנחנו רק עולים למטוס, הוא כבר ייקח אותנו.
והבעל השם טוב זה לא נראה לו הדבר הזה, כי הבעל השם טוב מגדיר את התפילה
של כל יום, בוודאי של חגים, ימים נוראים,
הוא מגדיר את התפילה בתור סולם של שלוות כאלה,
שכל שלב הוא הכרחי.
זה סיפור אחר שהבעל שם טוב פעם האריכים בתפילתו, ובינתיים
הייתי במקום,
במג'יבוי, יש שם שלט, כאן התפלל לבעל שם טוב, אתה עומד שם, אתה כולך...
אז בינתיים התלמידים שראו שהרבי מאריכים בתפילה קראו על אונימה, איך לקרוא לזה, למדו,
ואז הוא מיד סיים את התפילה.
הוא אומר, תראו, אני מתפלל, אז אני, כולנו כאן ביחד, בונים סולם,
מוצב ההרצאה, ראשו מגיע השמיים, אבל אני איתכם.
ברגע שאתם כאילו התפרקתם לי, אז אני גם כן יורד למטה.
כלומר, מה זה תפילה?
האם תפילה זה הצגה של איש אחד,
משהו של איזה איש אחד, יש איזה חזן,
איזה פייטן, איזה משהו, ואנחנו כולנו קהל,
או שתפילה זו חוויה ציבורית,
שבה כל אחד מפעס את המלך כפי כוחו, ואז מה תפקיד החזן?
אולי הוא איזה מין, להבדיל, כן, כמו מאמן של קבוצה.
המאמן לא משחק במקום השחקנים, אבל הוא יודע לתת את הדגשים,
יודע לתת את ה...
אולי הוא קצת דומה למנצח בחלק מהמקומות.
ש... מה?
קטליזטור. אולי הוא הקטר, אבל הקטר דווקא שמאחורה,
לא זה שמקדימה.
הוא איזה משהו כזה שמארגן
ועוזר לכולם לצאת אל הפועל.
זה חשוב מאוד.
עכשיו,
אני רוצה להגיד שלדעתי זה עוד אחת מהסיבות
שהתפילה של בשלם יקרליבך, נוסח קרליבך, מה שקוראים, תפס.
תפס.
כלומר, אני כרגע מדבר מבחינה כמו ביקורתית, בסדר? מדעית, ביקורתית.
כדי שמשהו שהוא קורה המון זמן יזוז מפני משהו אחר,
צריך סיבה מוצלחת, בסדר? צריך סיבה מאוד מאוד מוצלחת.
והתפילות,
עד רב שלמה קרליבך, תפילות שבת, וגם ימים נוראים, יש נוסח.
הנוסח הוא ותיק, הוא עתיק, הוא בין מאות שנים, הנוסח.
כן, איך הוא נראה מנהלה שזה מנגינה,
מנגינות עתיקות ויוצר. אז מה קרה לזה שפתאום בהרבה מקומות ובמעגלים רבים, זה לא תופעה צדדית, גם בישיבות, גם בקהילות, זה זז קצת, או הרבה אפילו.
מה הסיבה?
אז יש לזה הרבה סיבות
כאלה ואחרות.
אחת הסיבות יכולה להיות העובדה
שבאמת גם, וזו תופעה שהיא מאוד מאוד רחבה,
כל ההיררכיה בעולם התורה טיפה השתנתה.
אם בעבר היה את הרב החכם,
המורה הוראה וכו', הוא היה כאילו הדמות שכולם,
והציבור למטה
התגאו מאוד או התפארו ברב החכם שלהם.
זה היה פאר הקהילה או פאר העיר או משהו כזה, אבל למטה היה ככה.
היום המדרגה של הציבור מאוד מאוד עלתה.
הרבה מאוד אנשים הם
רק אנחנו תכף עומדה, ה' טבת,
ה' טבת, ח' טבת זה סיום השאס, סיום השאס.
מה?
מתי זה?
זין.
זין טבת, מסיימים את השאס, מחזור, לא יודע כבר איזה.
סיום השאס העולמי.
ר' שבתאי כאן, אני יכול להעיד שהסיפור הזה שכולם היום לומדים דף יומי הוא לא סיפור ותיק בכלל. כמה זה?
השני שזה נהיה, לפני, כשזה היה כמה,
הזקנים שלומדים דף ימי זה שלושה ארבעה. זה שזה נהיה כזה פיצוץ
שכולם לומדים גמרא,
שכולם לומדים זה, שזה נהיה כזה אירוע,
שזה נהיה כזה...
פעם גמרא היה שייך לחבורה איכותית.
היום זה כאילו, קרו היום ככה.
יש איזה משהו באוויר שיורדת
חוכמה לעולם באופן כללי,
אבל יורדת גם קדושה, והרבה מאוד אנשים שבעבר
הם, כן, יש להם גם הדרגות בתורה וגם הדרגות בתפילה,
ורוצים להיות שותפים.
בשלבי קרליבך הוא כאילו נתן את המילים לתקופה,
או את הזה, מכיוון שהתפילה שלו היא הרבה יותר משתפת,
במובן הזה היא הרבה יותר דומה לתפילה הספרדית.
בעצם מושלמה קרליבך זו חדירה עמוקה של התפילה הספרדית לקטע האשכנזי, כי איך נראית תפילה ספרדית?
לכו נרננה לה' שהם כולם שרים ביחד ואם זה מרוקאים גם מתנדנדים מצד לצד נכון?
מרוקאים מתנדנדים ככה, אתם מכירים את זה? הזקנים המרוקאים עושים ככה לכו נרננה מה?
כן נכון עכשיו תראו כמה זה דומה לכו נרננה לכו נרננה זה כאילו חדירה בסדר עכשיו התפילה הספרדית היא ודאי
פטריטית אבל היא איבדת הרבה יותר משתפת והרבה יותר זורמת וכולם שמחים וכל אחד נותן גם את הזווית שלו וגם מגיעים ככה לבוסים יפה לבית כנסת כמו מלאכים והתפילה הנוסח האשכנזי הקודם עומד חזן אחד
רק הוא מדבר בעצם חוץ מלכד דודי
עכשיו גם לבד דודי זה סוג של זה בדיוק אותה תופעה של לבד דודי
הרי מה קרה בלכד דודי לפני 500 שנה איך הייתה נראית תפילת קבלת שבת
לפני רבי שלמה אלקבץ
מה עשו כשהגיעו ל... לא היה לך דודי, נכון?
עוד לא חובר השיר.
המשיכו הלאה.
אז מה קרה שנהיה לך דודי?
מה, בגלל שזה היה פיוט? זה ודאי פיוט מדהים, אבל
נכתבו עוד הרבה מאוד פיוטים מדהימים. התשובה היא מאוד פשוטה.
רב שלמה הלוי אלקבץ, הוא פועל בתקופה חזקה מאוד של גאולה וציפייה,
והוא כותב פיוט. מכיוון שהוא נותן מילים לתקופה,
זה נכנס.
אותו דבר גם שאתה מכר ליבך. אנחנו נמצאים באיזו תקופה שבה יש
הרמה של הפשוטים מאוד מאוד עלתה, בסדר?
מצד שני גם אולי רמתם של כבר אין לנו ענקי ענקי עולם,
כמו רבי קיבי גיר וכסות החושן, וחתם סופר, וזה יש כל מיני,
אז גם אולי בענקי עולם שמעניקים כמה מקומות, גם זה יש לנו פחות,
אבל רמת הכלל מאוד מאוד עלתה,
מאוד עלתה. אני משתדל אצלנו בקהילה לעשות את זה.
יש למעלה מ-30 איש אצלנו שמלמדים,
לא שמלמדים שיעורים,
שיעורים ברמה גבוהה, בין אם שיעורים בהלכה, שיעורים בתנ״ך. מסוגלים, למדו, יכולים ללמד.
חלק בצורה קבועה, חלק בצורה מזדמנת, חלק מחליפים אותי, לא משנה מה.
אבל קהילה הזאת, מלמדים, הרבה מאוד אנשים יכולים ללמד היום.
וזה הנחת הכי גדולה למלך.
אז הדבר הזה משפיע.
הוא נוכח עכשיו בתקופה הזאת, ולכן אומר הבעל שם טוב,
עכשיו, תכף נגיד, תכף נבין למה הוא אמר את זה, למה זה כזה חשוב, דווקא הוא אמר את זה.
אבל,
קודם כל צריך לדעת שזה ממש סימני הגאולה,
שהכלל עולה,
ורבים מתפללים, ורבים לומדים ביחד תורה, וזה לא שמור רק אצל הגדולים, אלא זה מסור להמון. אגב, גם דף יומי שהזכרנו כאן מקודם,
אז אצלנו, בדרך כלל דף יומי זה, לא יודע, הרב מלמד דף יומי, אצלנו בקהילה זה חמישה אנשים
שמלמדים דף יומי,
קבוצה, והם עוזרים אחד לשני ומחליפים אחד את השני וחמישה שאף אחד מהם לא רב, בסדר?
בכוונה.
הם כולם, כל אחד בעניינים שלו, אחד מורה, אחד בנק, אחד רואה חשבון, עוד אחד רואה חשבון, ככה זה, תאופי יומי.
קבוצה מדהימה, מקסימה.
ככה זה עובד.
עכשיו, למה הוא כותב את זה? כי הרי הבעל שם טוב הוא מייסד החסידות.
ובחסידות יש איזשהו מרכיב
קצת
עלול להיות, מה?
מסוכן, מה?
שבא בן אדם ואומר, אני לא צריך לעבוד,
אני לא צריך להתאמץ, יש לי את הרבה, אני בא אליו, אתן לו פתק,
סע לשלום.
ויש גישות כאלה.
רד מלך מליז'נסק, זו הייתה הגישה שלו.
תביאו את הכל אליי.
אתם, אל ת... תביאו את הכל אליי. אבל ההמשך של הבעל שם טוב, דרך אדמור הזקן,
ודרך חסידות חב״ד,
כן, אתם יודעים שבחסידות יש חסידות פולין וחסידות חב״ד, ויש ביניהם ויכוח מיהו הממשיך
של הבעל שם טוב,
מהשיטה המרכזית.
חב״ד אומרים שהם.
וחסידות פולין אומרת שלא. נפקא מינה מאוד מעניינת בבעל שם טוב.
חסידות פולין זה כל החסידות האחרות.
בעיקר, מה?
מה?
מתנגדים. לא, מתנגדים זה, אנחנו לא מדברים בכלל מהם בשיעור הזה.
זה כל החסידויות שהן לא חב״ד.
בסדר? לדוגמה רוז'י, לדוגמה חסידות גור,
אלכסנדר, בובו, כל החסידיות האלה.
בסדר,
סאטמר עכשיו אין כבר.
אז צריכים לשמוע בדיחה, תכף אני אספר לכם הרבה בדיחות היום,
כי אנחנו עוד זה, אבל בדיחה יפה מהרבא מסאטמר, לא זה האבא שלו,
יואליש.
פעם מישהו אמר וורט,
למה המעשה של פינחס, מעשה הקנאות, כתוב בסוף פרשת בלק,
אבל השכר כתוב רק שבוע אחר כך בתחילת פרשת פינחס.
אז מישהו אמר זה כי כשעושים מעשה קנאות צריך לחשוב טוב טוב אם לתת על זה שכר.
אז זה לוקח שבוע עד ש...
אז הרב הרבי קצת אמר, לא, לא בגלל זה.
זה בשביל שגם המזרוחניקים שיוצאים מיד בתחילת קריאת התורה ישמעו שעל קנאות מקבלים שכר.
לא הבנתי, זה לא משנה.
מישהו מבין את זה.
יש לו איזה...
כל פנים,
באדמו הרזקן ועוד אומרים לך, אתה מגיע לרבה,
אתה מגיע לרבה,
ואתה מגיע לצדיק לא כדי שייקחו ממך משימות, אלא כדי שיטילו עליך משימות.
בסדר?
כדי שיטילו עליך משימות.
כלומר, התפקיד של הצדיק,
לפי התורה, ארצות של הבעל שם טוב,
זה להגיד, חבר'ה, בואו איתי, אני יודע,
אחריי, אל תדאגו, הכל עליי, אבל כשנמצאים לפני המלך, מה הצדיק אומר לך? עכשיו אתה.
יש כאן הורים, כן?
לימדתם פעם ילד לנסוע על אופניים?
רדפת את הילדים שלכם עם הדבר הזה? איך זה קורה, אתם יודעים?
מה?
לא, זה שהוא חייב ליפול, זה ברור. אבל מתי אתה מצליח ללמד על זה? מתי?
לא, אלי.
מה?
כן, כן, ברור. אבל איך זה עובד?
אתה רץ מאחוריו,
ולא גלגל אליו, מחזיק אותו, מחזיק אותו,
ואז עוזב, ואומר לו, אני מחזיק אותך, הכל בסדר, אני מחזיק אותך, תמשיך, כן, אני מחזיק, אתה כבר לא מחזיק.
כן, אה, אה, ואז אתה אומר לו, אתה יודע שעכשיו את כל זה נעשית לבד.
כי ברגע שאתה אומר לו, עזבתי, אתה כאילו רץ לידו, נכון?
רץ לידו, מחזיק, בהתחלה באמת מחזיקים כדי שיהיה זה, אבל בסופו של דבר אתה עוזב וממשיך לרוץ,
ואומר, כן, כן, אני מחזיק, אני כאן, נדחה ועזב, והוא ממשיך, ואתה ממשיך,
ופתאום אתה מגלה לו רטרואקטיבית, תקשיב, עשית לבד.
אה, איזה יופי, הוא היה צריך עוד פעם, פעמיים, ואז זה תופס.
חוויה בלתי רגילה.
אגב, היום ראיתי משהו מאוד יפה,
יש אופני שיווי משקל, ראיתם את זה?
זה כל כך יפה.
קונים לילדים קטנים,
בלי הסיפור של גלגלי עזר, גלגלי עזר זה דבר שהורס את היכולת שלך ללמד ילד לרכוב על אופניים.
כי זה מרגיל אותו להרגילים כאלה גרועים, הוא מאבד את כל השיווי המשקל, כאילו. כל סיבוב זה כמו איזה מטוס שצריך לנחות בנתב״ג והוא מגיע מהים.
קונים לילדים קטנים אופניים שהם...
בלי פדלים. בלי פדלים, בדיוק. אופניים בלי פדלים, שהם מגיעים לרצפה.
ואז הם עושים כזה כל הזמן ככה,
ועושים את הדרבון הזה, ואז הם כבר רוכשים את השיווי משקל.
והשלב הבא מגיע אליהם בצורה טבעית, הם לא צריכים, הם כבר יודעים לנסוע על אופניים.
יש לנו כמה ילדים בקהילה שנוסעים ככה על האופניים האלה, אתה רואה, אה, אה, כמו... עכשיו אי אפשר ליפול מהאופניים האלה כי הם בגובה של הילדים,
אבל כל פעם כשמרימים את הרגליים הם מתאמנים על
האפקט של השיווי משקל, ונפלא,
מומלץ בחום.
אז סגרו סוגריים. אז זה בעצם התפקיד של הצדיק, לפי הבעל שם טוב, ולכן המשל הזה הוא משל חשוב.
התפקיד העמוק של הצדיק זה לא לקחת ממך דברים,
אלא זה לתת לך דברים בצורה מדויקת, ולהגיד לך מה,
כלומר, אדם מגיע אל הצדיק, אל הבעל תפילה, לא משנה מי, בתחושה שאני לא מסוגל, הצדיק אומר, בטח שאתה מסוגל, הנה,
אתה יכול.
ומי ראש וראשון למייסדי השיטה הזאת?
אתם יודעים מי?
מי פיתח אותה בצורה דרמטית?
הרבי מילובביץ'.
למה?
כי הוא,
אני אומר, השיטה שלו
היא שיטה גאונית.
ואם כל אחד מאיתנו ינהג כזאת, היא שיטה,
אנחנו נביא גאולה לעולם.
בדרך כלל מה שקורה בחסידויות זה שנוצר איזה מין ראש פירמידה כזה שבסוף הוא בגודל של סיכה וכולם עליו.
כמו מה שעשינו השבוע במי שהיה בפעילות של המכון,
בסוף היה איזה שטיח קטן וכולנו היינו צריכים להיות עליו. חוץ מג'רמי, מי עוד היה? רק ג'רמי נראה לי פה.
ואיתי.
אמרת שלום לאמור אביך? שמת לב שהוא הגיע בכלל?
שמת לב לקדושה שנכנסה?
אז כאילו זה ככה, יש חסידות, נכון? יש רבה, יש צדיק,
וכולם רוצים לגור לידו.
מה זה עושה?
מחליש את הכוחות.
מצמצם אותם.
כולם כאילו תלויים במישהו אחד כל הזמן.
מחליש.
זה נהיה כזה צ'ונט מבעבע כזה.
מה עשה הרבי?
הסתכל לכל חסיד בעיניים ואמר לו, אתה יכול להיות מנהיג.
אני? אתה.
אתה יכול להיות מנהיג.
בשנים הראשונות הרבי היה מחלק ארצות.
היה מגיע אליו מישהו, אומר לו, אתה קולומביה.
מה? בדיוק.
קולומביה שלך.
אתה ברזיל שלך, הוא מחלק ארצות, הוא מחלק את העולם כאילו.
כל אחד מקבל ארץ, כל אחד מקבל עיר, כל אחד מקבל...
אני בעל הביתה לעולם, אני מחלק את ה...
מה זה עשה? מה זה גרם בפועל?
זה גרם בפועל שהוא יצר המון המון מנהיגים.
עכשיו, אם מישהו היה בא ואומר לו,
הרי אתם רק שתכירו את הסיפור של השליחויות של חב״ד,
הם לא מקבלים כלום.
חוץ מהמינוי, הם לא מקבלים לא תקציב, לא כסף, לא שום דבר, הם צריכים לדאוג לעצמם,
גם לכסף,
גם למבנה, גם לפעילו, הכל. ולכן חלק גדול משליחי חב״ד, גם אנשים עובדים פה בארץ, לפרנסתם, בחלק מהמקומות.
מי שהיה, איפה היית? בהודו, הודו, תאילנד, כל החבר'ה האלה.
אבל זה הופך אותנו, הפך אותנו למנהיגים.
אבל הם בחיים לא היו יודעים את זה על עצמם, אם לא היה אדם גדול מגלה להם,
אתם מסוגלים.
וזה, עכשיו, שבוע שעבר היה את כינוס השלוחים,
היו איזה 5,000 שלוחים בתמונה, ומה?
ששת אלפים שלוחים, ג'רמי היה שם בעצמו בתור שליח.
אז ששת אלפים איש, ובמקום שהם יהיו בצ'ונט אחד של השני,
ויבעבעו, באים פעם בשנה, נפגשים, מקבלים כוחות,
והולכים החוצה. עכשיו,
ההוכחה הכי טובה שהשיטה עובדת היא
שהיא ממשיכה להתפתח ולגדול כל הזמן, ולצמוח.
לא רק שהיא לא נסוגה אחרי פטירתו של הרבי, אלא היא עוד הולכת ומתפתחת ומשגשגת.
כלומר,
כשאתה לוקח מישהו ואומר לו, אתה מסוגל ואל תסמוך עליי,
ובאת אליי כדי שאני אגיד לך שאתה מסוגל, בשביל זה באת אליי. כלומר, מה עשה השועל?
השועל בסופו של דבר הצליח להביא את החיות אל המלך,
שמעצמם הם לא היו מפחדות, הם היו מפחדות.
וכשהם באו אל המלך הוא אמר להם, אולי קצת בלי ברירה, חבר'ה אין לכם ברירה, אתם כבר פה, תתחילו לדבר.
זה מה שעושה הצדיק, זה תפקידו של הצדיק או המורה, כל אחד,
הרבי נחמן אומר שכל אחד הוא צדיק לעניין מסוים. הצדיק הוא צדיק אוניברסלי,
אבל כל אחד מאיתנו אומר שכולם צדיקים,
וכל אבא בבית שלו הוא הצדיק של הבית.
וכל מורה בכיתה הוא הצדיק של הכיתה.
וכל, לא יודע מה, כל אחד במקום שלו. אז מה התפקיד שלך ביחס למושפעים שלך? יש מושג וחסיד שנקרא משפיע.
לצמצם אותם?
להקטין אותם, להגיד להם חבר'ה הכל עליי, אני יודע, התשובות אצלי, תבואו אליי, או להעצים אותם, להגדיל אותם,
לתת להם כוח, להגיד להם אתם מסוגלים,
גם אתם יכולים לעמוד לפני המלך.
הצדיק נקרא ממוצע מחבר ולא ממוצע מפריד.
הצדיק התפקיד שלו זה כמו דבק,
אתם יודעים שיש חומר בידוד וחומר הדבקה,
שאתה רוצה לבודד בין שני דברים,
אתה שם עץ בין שני חלקי ברזל, אז הוא מבודד, אין מעבר.
אתה רוצה לחבר, אתה שם דבק בין שני חלקי ברזל או עץ, אז אתה מחבר אותם. הצדיק הוא דבק, הוא לא מפריד, הוא מחבר.
הוא מחבר בינינו לבין השם יתברך. איך?
על ידי הטלת משימות, הטלת תפקידים,
הטלת יעדים.
הרב שטיינזלץ מספר,
הרב עדינשטיינזלץ מספר שהוא שלח מכתב פעם לרבי,
אמר לו שהוא עושה את זה ואת זה ואת זה ואת זה ואת זה,
הוא כותב את התלמוד הבבלי וכותב פירוש לתניא,
ומקים ישיבות בארץ ישראל, ובברית המועצות הוא הקים ישיבות, והוא לא יכול לעשות הכל ביחד, אז הוא מבקש שיגידו לו, הרבי יגיד לו, סדר עדיפויות,
ומה לעשות, ומה לוותר.
עכשיו, הרבי הסתכל על הרב שטיינזל, אז מבט פנימי, הוא ראה שנשמה כזאת, עם יכולות כאלה, מתגלגלת אחת לכמה דורות,
אז מה הוא ענה לו?
ימשיך לעשות כל מה שעושה ויוסיף עוד דברים אחרים.
זה התשובה.
אז הרב שטרנץ אמר, הבנתי,
הפסקתי לשאול אם זו שאלה אתה מקווה.
היחס של הרבי מאוד מאוד דומה, אתם מכירים את הבדיחה?
אחד פוגש את חבר שלו, אומר לו, מה שאמרתי עליך, הרווחת מיליון דולר.
הוא אומר לו, כמעט.
אומר לו, מה הכוונה?
אמר לו, זה לא מיליון, זה שתי מיליון, זה לא הרווחתי, זה הפסדתי.
כן, אז יש דברים שזה דומה כמעט.
אז יש את הבדיחה עם ההוא שבא לרבי וצפוף לו בבית.
אז הוא בא לו, תכניס עיזה. אחי, עיזה, כן.
ותבוא לעוד שבועיים, בא אליו כעבור שבועיים, מה? תוציא את העיזה.
הלך בצינוח עכשיו, וואי, איזה מרווח, תענוג.
אז הוא אומר, זה כמעט אותו דבר אצל הרבי.
אתה בא אל הרבי, הוא אומר, הוא צפוף, הוא אומר לך, אין בעיה, תכניס את העיזה.
אתה בא אליו כעבור שבועיים, הוא אומר, מה עכשיו? עכשיו תכניס גם את הפרה.
כעבור שבועיים, מה? עכשיו תכניס גם את השכן.
עכשיו גם את האוטו של השכן. עכשיו גם את ההוא שזה.
שכל פעם שאתה מבין, שכל פעם שאתה מבין אתה תבין שלפני כן
כל פעם הוא יגיד לך להוסיף, ואז אתה מבין את הרעיון.
אז העניין הזה, המשל הזה כאן הוא משל חשוב מאוד.
היה פעם סיסמה,
סלוגן, פרסומת, איך קוראים לזה בעברית,
לדפי זהב.
אל תיתן לאצבעות ללכת במקומך,
לך בעצמך.
כאילו, תן לאצבעות ללכת במקומך, נכון? דפי זהב. במקום שתתרוצץ,
אז האצבעות, אבל אנחנו אומרים, בדרך המוסר והתוכחה והחסידות,
אל תיתן לאצבעות, לך בעצמך! מה אתה רוצה?
שולח מישהו שיעשה את זה, הצדיק יעשה את העבודה בשבילך, תעבוד אתה. אז מה תפקיד הצדיק אם כך?
תפקיד הצדיק הוא לגרום לנו להאמין,
לא רק הצדיק, גם המפקד.
אמרתי לכם, כל אחד הוא בעצם צדיק.
מי זה מפקד טוב?
מפקד טוב זה מפקד טוב שהנביא את היחידה שלו לביצועים שהם בעצמם לא האמינו שהם מסוגלים לבצע.
הוא מכניס להם את ה... מחדיר להם את האמונה הזאת שהם מסוגלים לבצע דברים שהם לא האמינו.
ראיתי פעם איזה... על איזה חולצה,
אולי סיירת גולני.
את הקשה ביותר תעשו אתם, את הבלתי אפשרי תשאירו לנו.
קצת גאווה, כן? אבל גאווה ישראלית, כלל ישראל מותר.
כאילו אנחנו מתחנכים שאם זה בלתי אפשרי, זה מעניין אותם.
אנחנו... זה אזור עניין מבחינתנו.
זה משל חשוב מאוד גם לתפילה,
גם לתורה, גם בכלל למערכות יחסים עם זה.
ואני אומר כאן עוד איזה משהו,
עוד איזה משהו,
הערת אזהרה קטנה.
במיוחד היום,
מקומות שמתנהלים באופן הזה,
שבו הכל מרוכז אצל אדם אחד, ורק הוא יודע, ורק הוא חכם, והוא לא טועה,
ומי שמשמיע איזו עמדה כנגדו, אז מיד כאילו מסמנים אותו ויוצאים כנגדו,
זה מקומות שצריך להתרחק מהם.
זה מקומות שצריך להתרחק מהם. הרבה פעמים מתגלה שזה מתנהל כמו כתות ושיש שם דברים לא טובים.
בסדר?
המקומות הבריאים והשמחים זה שהצדיק,
האדם הגדול,
מגדיל את אלה לידו.
לא סתם אנחנו אומרים,
מגדול ישועות מלכו.
הקדוש ברוך הוא מגדיל את הקשורים אליו.
והצדיק, האמיתי,
לא סתם קוראים לגדולי ישראל גדולי ישראל. למה גדולי ישראל? אמר לי את זה פעם, זה בעל תשובה.
כי הם מגדילים אותך. כי לידם אתה נהיה גדול.
לפני שהגעת אליו היית קטן. אחרי שהגעת אליו אתה נהיה גדול, כי הוא מגדיל אותך.
ויש כאלה שלפני שהגעת אליהם אתה היית קטן, אחרי שהגעת אליהם אתה סמרטוט
מועכים אותך.
אה?
הביטוי ללטבים, זה חלק מההתחמקות.
זה מהביטוי ללטבים, זה לקבל את ההשפעה שלו. בסדר, אין בעיה, זה העבודה שלך. מה העבודה שלו?
לגדל אותך, נכון.
אם אתה...
נו, יפה, זו דוגמה מעולה.
הגדיל אותו, הגדיל אותם. הגדיל אותם. לפני כן היה רק אחד ושבעים.
ונר לאחד, נר למאה, ומשה רבנו בעין טובה, ושמח את שתי אדם, זה בדיוק הדוגמה הכי טובה.
אז אתה צריך להיות בביטול אל הצדיק, ברור.
אבל אתה יודע,
אם כבר דיברנו, ואנחנו ככה בשיחה, רק אני ואתה,
הרי כשהרבי התחיל עם הסיפור של הפרויקט של השליחות,
אנשים היו אחוזי אימה.
אחוזי אימה.
מפני שזה, אתה יודע כמה ביטול צריך,
אחד הסיפורים אומר שהרבי שלח יום אחד את אחד המזכירים, אמר לו, הבחור הזה והזה, בבית מדרש,
תודיע לו שהוא קיבל את
קוצ'ה להבמבה. שמעת על מקום כזה?
בבוליביה, משהו כזה.
אז הוא בא, אומר לו, הרבי מינה אותך לשליח הרבי בקוצ'ה להבמבה.
אז הוא אומר לו, איפה זה קוצ'ה להבמבה?
אז הוא אומר לו, שליח הרבי בקוצ'ה להבמבה שואל אותי איפה זה?
קח את הדברים. אתה יודע כמה ביטול צריך בשביל דבר כזה?
כמה ביטול צריך אל הצדיק כדי להאמין שאתה גדול?
כדי להאמין שאני קטן, זה מהר מאוד אנחנו, אבל כדי להאמין שאני כזה גדול,
שאני מסוגל ללכת לבד לאיזה מקום ולעשות שם מפעלים ועשת מהפכה? כמה ביטול צריך לצדיק כדי להאמין דבר כזה?
יש מכתב שאישה אחת כתבה לרבי, הוא שלח אותם להיות שליחים בלונדון.
אגב,
אין שום תיעוד,
אין עד היום,
שום תיעוד שהרבי ויתר למישהו על השליחות.
אין אדם שקיבל, טוב, סיימת.
אין.
מי שרצה קווה, אף אחד לא מכיר את אף אחד, אבל
כאלה שכתבו,
מבקשים לחזור וכל זה,
לא היה אף פעם תשובה שיש אפשרות כזאת.
הייתה תשובה, תביאו עוד שליחים,
תוסיפו עוד שליחים, שקצת יעזרו לכם, אבל אף פעם היה.
הייתה אישה אחת,
הוא שלח אותם ללונדון,
והיא כתבה לו מכתב.
יש את המכתב הזה אצלי בבית איפשהו, אחד הספרים,
והיא אומרת, כל החיים חלמתי לגדול ליד הרבי ולגדל את הילדים,
אז אנחנו לא מסוגלים,
אנחנו מבקשת שייתנו רעש, אנחנו נחזור.
אז הרבי עונה לה,
תראו איזה תשובה.
הוא אומר, בוודאי כשרצתה לגדל את ילדיה במחיצתי,
אין כוונת,
לא הייתה כוונתה להעצים והאבנים שבמחיצתי, אלא אליי ואל כל אשר לי.
וזה, תמצא יותר בלונדון.
שמעת?
מי אמר וואו?
זה התגובה האמיתית.
מה, את לא התכוונת להיות לידי כדי לראות איפה אני אוכל ועל מה אני דורך. התכוונת להיות איתי, איתי, עם הרעיון שלי.
אני בלונדון.
שם תלכי.
צריך ביטול? דבר כזה.
סופר ביטול.
אנחנו צריכים ביטול כדי להאמין שאנחנו גדולים ומסוגלים לעמוד לפני המלך. וזה מה שעושה הצדיק.
בדיוק כמו שאבא
מחזיק את הילד שלו ולמד אותו לנסוע על אופניים. הילד לבד לא היה מצליח. הוא אוכל. כן, אבל רוב הילדים מפחדים.
אז אתה עוזר להתגבר על הפחד, הנה אתה, אני מחזיק אותך, מחזיק אותך, פתאום רגע, אני כבר לא מחזיק אותך, אתה כבר יכול לבד, סע לשלום.
כן, יונתן, ברזילי.
כשהמלך, כבר משל, אפשר להגיד שזה הקדוש ברוך הוא, או שזה הצדיק עצמו? לא, לא, הצדיק זה השועל.
הצדיק זה השועל. ודאי.
אנחנו זה החיות והמלך זה הקדוש ברוך הוא.
הצדיק עוזר לך,
השועל, הצדיק וחוכמתו עוזר לך להגיע לפני המלך, אתה.
בסדר?
הוא גורר אותך ואומר לך, בוא תדאג הכל עליי, אני זה, אני צפוח עליי, אני זה. ואז ברגע האמת הוא אומר לך, עכשיו אתה.
בסדר?
ברור?
זה ברור. מה זה אומר לעמוד מול המלך זה משהו אחר.
נכון, נכון. עוד לא דיברנו על זה, אבל זה אומר שקודם כל יש לנו את המסוגלות הזאת.
שזה התפקיד, לדעתי העיקר, למשל כאן, זה על השועל.
כן. התפקיד של השועל, בסדר?
שהשועל לא יחשוב, לכן הוא חכם שבחיות.
חוכמה זה לגדל אחרים.
זה החוכמה.
טוב,
הרחבנו בזה.
נפלא, משל נפלא.
למדתי את המשל הזה עם הבעלי תפילה אצלנו לפני ימים נוראים.
כאילו אתה מגיע להתפלל,
אם אתה מרוכז יותר מדי בעצמך ובאיזה מנגינה אני אעשה ואיזה סלסול, לא טוב.
אם אתה אומר, כולנו עומדים לפני המלך, אני רק זה שמתחיל,
מסמן את הכיוון, נותן רגע את המנגינה, אבל בעצם הקהל מתפלל, לא אני.
זה טוב, ככה צריך.
מה בעל שם טוב? לעולם ייכנס אדם לבית הכנסת שיעור שני פתחים
פירשו בזוהר שיהיו מידות יראה ואהבה,
ובשם הרמב״ן
שאי אפשר שיהיו אלה בית המידות ביחד כי אם בעבודת הבורא יתברך.
טוב, איפה העץ שלי?
הגמרא אומרת, סתם, קודם כל זה כדאי להכיר את ההלכה הזאת, ובאמת בחלק מבתי הכנסת גם הם בנויים בצורה הזאת,
לא כמו בית המידה של מכון מאיר, דווקא בהקשר הזה הוא לא בנוי כך.
הגמרא אומרת שאדם שנכנס לבית הכנסת לא ייכנס ויעמוד שם בספסל האחורי עם רגל בחוץ, אלא ייכנס שיעור שני פתחים, פתח זה בדרך כלל ד' אמות,
בסדר? אז תיכנס שמונה אמות, שמונה אמות זה כארבעה מטר, תיכנס פנימה לבית הכנסת, אל תעמוד לי רגע בחוץ,
בסדר? אלא
כאילו כשאתה נכנס עם כל הלב לבית הכנסת,
חלק מהבית הכנסת באמת יש להם איזה מין מבואה כזאת,
נכון? אתה לא ישר נכנס לבית הכנסת, אלא אתה נכנס למבואה,
שם נכון להגיד את הפסוק,
אדוני, אהבתי
מעון ביתך ומקום משכן כבודך.
אתה אומר את הפסוק הזה, ואז נכנס לבית הכנסת. זה תהליך כניסה כזה.
וגם בתוך בית הכנסת אתה נכנס שני פתחים. אז זה הפשט של הגמרא.
בעבודת הנפש בחסידות, שני פתחים זה בעצם שתי תנועות נפש בלב.
שני מפתחים שדרכם אנו פוגשים את השם יתברך.
מפתח אחד הוא מפתח יראה,
מפתח שני הוא מפתח אהבה.
אנחנו גם יראים יראת הרוממות,
מה זה יראת הרוממות?
אתם יודעים מה זה יראת הרוממות?
יראת הרוממות זה כמו,
תנסו רגע לחשוב על,
לא יודע, אם יצא לכם פעם לנהוג על איזה כלי רכב מאוד מאוד יקר,
משהו כזה מאוד,
או נתנו לכם להפעיל איזה ציוד מאוד מאוד יקר שם.
בוטלת המון אחריות, ואם חלילה הוא יינזק, אז יהיה כאן איזה משמעות, בסדר?
כן?
לא, אתה לא יראה מהכלי, אבל אתה יראה. מה יקרה אם לא תצליח להשתלט עליו, אם לא תצליח להוביל אותו עם יראת הרוממות?
פתאום אתה מוציא,
פעם ראשונה שאתה מוציא קבוצת חיילים לניווט אחריך.
בסדר?
אז יש לך עירת הרוממות, למה? כי אתה אומר, רגע, מצד אחד סומכים עליי, ואני זה, ומצד שני, אם אני אפספס ואתברבר, אז כל הפדיחה עליי, זה עירת הרוממות כזאת, כן?
זה לא עירת העונש,
זה לא פחד,
זה תחושת אחריות,
או לא יודע אם אתה,
לפעמים אתה, אני לא יודע, הולכים הרבה כסף עליך,
משהו כזה, זה עירת הרוממות.
אהבה זה אהבה,
אהבה זה...
אז הטענה שלו היא שכשנכנסים לבית הכנסת צריך להיכנס משתיהן.
גם עם יראה וגם עם אהבה.
עכשיו תשימו לב שבתי הכנסת גם בנויים ככה, מבחינה פיזית,
שמצד אחד תהיה בהם יראת רוממות בעיקר במד הגובה,
כשבתכנסת הוא גבוה, אתה נכנס ואתה אומר, וואו, איזה רוממות, נכון?
אתם מרגישים את זה עכשיו אצלכם במאה המקלט הזה שהייתם בתקרה בגובה מטר וחצי,
לבית כנסת עם תקרה גבוהה.
עכשיו, תקרה גבוהה, תחשבו, זה גם מייקר מאוד את הבנייה וגם מייקר אחרי זה את החשמל ואת הקירור, אבל זה נותן
איזה וואו.
אז מצד אחד זה רוב רוב. מצד שני, הבתי כנסת,
גם הספרדים וגם האשכנזים,
בדרך כלל הריהוט הזה הוא חם.
חם.
הרבה מרכיב של עץ,
במיוחד היום,
בתקופה האחרונה, אני כמעט לא רואה ארונות קודש משיש.
רוב הארונות קודש שאני רואה היום, בתי כנסת חודשים זה עץ.
זה כאילו נהיה, לא יודע אם זה יותר זול,
לא בטוח שזה יותר זול זה.
הכל מאוד חם כזה, מאוד נעים. צורת הישיבה, בטח אצל הספרדים, שהיא צורת הישיבה המקורית, כמו שרואים בבתי הכנסת העתיקים.
היא צורת ישיבה
של פניהם משל אחיו.
אף אחד לא רואה את הגב של זולתו, כולם ככה,
נכון?
אני זוכר בתור ילד, אתם יודעים שאצל הספרדים לא מדברים בתפילה.
עד היום, נראה לי, באמת, לא מדברים.
אני זוכר ואתה רואה לזה, הייתי יושב, וכולם רואים את כולם, והייתי רואה את כל החבר'ה של אבא שלי מדברים בשפת ה... זה.
והם מבינים אחד את השני, הכוונה, כוסית ערק אחרי התפילה, כן, ככה.
שפת הסימנים, פה זה, אבל בלי לדבר.
ככה. אז מצד אחד, כן, משה.
בבתי כנסת, ספרי של המדריים,
בכל הסוף הוא אמר צבעו משחררת.
נו.
ורוצים אותה להטיל עושים מקצועות, ידעו וראזים. כן, לא מדברים.
אומן שונא בעלי אומנותו, אז...
אז המבנה עצמו של בית הכנסת הוא גם וגם, מצד אחד הוא גבוה ומטיל יראת הרוממות, מצד שני הריהוט והאופן שבו זה, והתנועה בסביבו, להבדיל להבדיל כמובן אלף אלפי הבדלות מכנסייה,
ריהוט כזה מאוד כבד, והכל כזה עם שיש,
והכל זה, ואף אחד לא יכול לזוז מהמקום,
והכל כזה במין טקס צרמוניה כזאתי.
איזה בית כנסת, איזה צרמוניה, איזה ספרדי, כל רגע ההוא קם, ההוא מביא, ההוא הולך לזה, בכלל, כשהיינו ילדים,
כל אחד גם היה תוקע לו מעל הראש, כל אחד היה מביא איזה מאברר,
ההוא מביא איזה שטיח,
זה תוקע לו איזה מנורה, כל אחד היה מארגן את הפינה שלו איך שנראית לו.
יש משהו מאוד מאוד ביתי וחם, אז בעצם זה שתי התכונות.
מה שהחידוש הוא אומר כאן,
שבדרך כלל זה לא הולך ביחד,
חוץ מעבודת השם.
זה יוצר, מכירים את ריבוע הקסם?
מה?
אה, רגע, טעיתי.
כן.
אתם לא יודעים אם אתם צריכים לראות.
לא, לא, אני אחזיר את זה.
כתוב כאן יראה ואהבה, בסדר?
יראה ואהבה.
אבל המילים האלו שכתובות אחת מעל השנייה גם יוצרות ריבוע קסם שמשלב בין שניהם.
יראה,
אהבה.
בסדר?
הבנתם?
כלומר, היראה והאהבה, כשאתה כותב יראה ומתחתיה אהבה,
נוצרות יראה ואהבה כריבוע, ריבוע קסם.
כלומר, יש... מה?
כי ככה זה הולך. קודם כל,
קודם כל אחריות,
קודם כל וואלה,
ואחרי זה אהבה.
בסדר?
בנושאים רציניים זה ככה.
אז בעבודת השם זה הולך ביחד.
וזה פסוק.
זה פסוקים בתהילים.
דוד המלך אומר, חסד הוא משפט עשירה.
חסד זה אהבה, משפט זה יראה.
חסד הוא משפט עשירה.
עבדו את השם ביראה וגילו ברעדה.
עבדו את השם ביראה אני מבין, אבל גילו ברעדה? איך זה יכול להיות?
אם אני גיל...
אז הגמרא אומרת, במקום רעדה שם תהא גילה, במקום גילה שם תהא רעדה. יש לי עירת הרוממות ואני תוך כדי שמח.
בסדר, הכל משולב ומעורבב גם יחד.
טוב,
את התורה הקודמת למדנו בשבוע שעבר, לא?
עם הבדיחות.
יפה.
אז בואו נסיים בתורה האחרונה, ואז בשבוע הבא כבר יהיה לנו דף חדש.
התורה האחרונה היא המשך של התורה שכרגע אמרנו.
מהבעל שם טוב כי ירא חיצונית הבעל האדם הוא יד ימינו יתברך פשוטה,
שיתעורר האדם מזה ליראה פנימית. וכאשר ידע האדם שזה חסדו יתברך לעוררו,
נעשה מיראה אהבה שמקבלו באהבה ונפטר מיראה החיצונית כי מבחינת היראה הוא מתפשט בכל הנבראים
ובכל העולמות ושורש כולם ליראה פנימית יראת הבורא יתברך.
אמנם גם ירא חיצונית הבאה לאדם הוא כדי לעורר אותו ליראה הפנימית והוא חסד השם יד ימינו פשוטה ושואל ומבקש מהאדם שיתעורר מזה ליראת השם.
בזה שכתוב מה השם שואל מימך כי אם לירא את השם שהוא יירא פנימית
והנה אם ידע האדם זה החסד ואהבת הבורא יתברך עליו בחמלתו
ששלח לו יירא חיצונית כדי לעוררו אל יירא פנימית
אז נעשה מיראה אהבה שמקבל, מה זה כאילו זה חוזר על עצמו?
זה כאילו נראה שהתפסתי את זה פעמיים, לא.
שמקבל העירה החיצונה באהבה גמורה ואז נפטר מירא חיצונית אך אם כוונתו כדי לפטור יירא חיצונית לא מעני כלום
ובזה ביאר, הנה לגבי משה מילתא זוטראי,
כי מיירא תלמיד חכם ובנקה לבוא ליראה את השם.
נפלא מאוד מאוד.
וקשור כמובן גם לתורה של הבעל שם טוב, שאבא שלו אמר לו, אל תפחד מאף אחד חוץ מאשר מטבח.
רבי נחמן קורא לזה יראות נפולות.
יש לנו בעולם יראות נפולות. מהן יראות נפולות? כל מיני חוויות שאנחנו עברנו,
שיש לנו איזו יראה מהן.
ובאמת,
היראה הזאת היא יראה נפולה.
כי האדם, סליחה,
אה, זה מי?
שם מדבר. עכשיו אני תלך עם חוויה לי, ירעה נפולה, בסדר?
אתה נוסע באוטו שלך, הכל סבבה, הכל טוב.
לא בדיוק זוכר אם נגעת בטלפון או לא נגעת בטלפון. אתה כאילו, אתה יודע, זה, פתאום מאחורי אתה שומע...
אה, כה, תעצור בבקשה בצד.
שלב ראשון, הכחשה.
יש אלף קאיה לפניי, אחריי, הוא לא מדבר אליי.
אה, כה, תעצור בבקשה בצד.
אתה עוצר.
עכשיו,
בזמן הזה, עד שהשוטר מגיע אליך,
הדופק עולה, נכון?
מתחיל לרוץ לך בחור במחשבות
וכל זה, נכון?
זה יראה נפולה.
מה הוא יעשה לך?
מה זה? רק אם תקבל דוח,
דוח צריך להגיד בעברית דוח,
כמו לוח, כמו רוח,
בסדר? ולא דוח,
אין מילה כזאת.
זה נקרא יראה נפולה.
בסוף הוא בא, אומר לך רישיונות בבקשה. לא, סתם, ביקורת שגרתית, שיהיה לך יום טוב, כאילו זה, נכון?
לא עשית כלום,
הכל טוב.
ואז אתה כאילו מתווסס, סתם פחדתי ממנו, מה?
וגם אם עשית משהו, אז
קרה לי איזה פעם,
שברתי את היעד, אז לפני שנתיים וחצי, אז הייתי נוסע בלי חגורת בטיחות, לא יכולתי לשים חגורת בטיחות.
נסעתי בשכונה, פתאום איזו משטרה עצרת אותי.
עכשיו התברר שהוא עצר אותי, כי השוטר רצה לקנות פורד פוקוס, היה לי פורד פוקוס, ובדיוק הוא רצה, אז הוא רצה לשאול אותי על האוטו,
אבל אז הוא רצה בלי חגורה.
אמרתי לו, אני עם שבר.
הוא אומר לי, טוב, אני אכתוב לך אזהרה וזה, אבל תגיד, איך האוטו?
אז זו עירה נפולה.
אומר הבעל שם טוב, העירה הנפולה, הקדוש ברוך הוא שולח לנו
כדי שניקח ממנה ליראת השם.
כמו רבי יוחנן שעשה. כלומר, אחרי שנגמר הסיפור, אני אומר, וואי, וואי, אם ככה נבהלתי,
כשבא לי איזה שוטר ועשה לי כאילו, מה אני אענה ביום הדין, ביום התוכחה,
כן, תיקח את זה רגע ליראת שמיים. מה יקרה שבאמת ישאלו אותי מה עשית ויראו לי את הסרט ויראו לי את כל הדברים שהסתרתי מכולם? מה אני אענה אז?
לאן אני אברח אז?
מה אני אתן? את הפרטים אני אתן אז? מה איזה פרטים? לא יעזור.
יראה חיצונית הבעל האדם זה כאילו עשו לך איזה ליטוף
כדי שתתעורר ליראה פנימית.
אוקיי, הבנתי את העניין. ככה זה נראה. אז אני עכשיו צריך לשפר את המעשים שלי. הקב' מרחם על האדם ומדי פעם מנדנד אותו,
מנער אותו, שבא לו איזה יראה קצת.
כשידע אדם שזה חסדו, לעורר, אז נעשה מיראה. כלומר,
הוא מקבל את היראה הזאת באהבה מהכדורים והבחורים, הבנתי, תודה רבה. רמזת לי כאן איזה כיוון, אני הבנתי, אני משפר.
לקחת את היראה החיצונית ולתרגם אותה ליראה פנימית.
לעשות מהיראה אהבה.
לתרגם אותה לחוויה אחרת.
זאת העבודה.
ואז
זה חסד השם.
הוא אומר את זה בהרבה מקומות, שכל היראות החיצוניות באות
כדי לעורר אותנו בכלל למשהו אחר.
לא השוטר ולא הפקיד מס הכנסה ולא אף אחד ולא הרופא ולא כל הזה שאתה מקבל, זה לא הסוגיה בכלל.
אלא זה,
כן,
כל מיני יראות חיצוניות.
כל מיני, כמו,
פתאום אתה לא יודע איפה הילד שלך.
פתאום רגע, איפה הוא?
פתאום הוא נופל, כי זו יראה כזאת, רגע, איפה הוא?
אה, כן, כן, הוא אמר ש...
אז היראה החיצונית, אתה תיקח אותה רגע.
מה קורה כשבן מתנתק מאבא?
תחשוב רגע על הצער של השם יתברך, איפה הבנים שלי?
מישהו ראה את הבנים שלי?
אתה יכול לעזור לי להחזיר את הבנים, כאילו אתה יכול, צער שכינה.
ואז אתה אומר, הקדוש ברוך הוא, מעכשיו אני מבטיח לעזור להחזיר את הבנים,
את הבנים העובדים, לכן על זה הדרך.
כל היראות הנפולות, המטרה שלהן לתרגם אותן ליראות אמיתיות,
ליראת הרוממות, לאהבת השם יתברך.
שבת שלום רבותיי,
נאמתם לי מאוד, יחד עם הבעל שם טוב.
