טוב, צהריים טובים. אנחנו לומדים פה בשעה הזאת לכבוד שבת, קודש, כבר מאיר האור של שבת.
אנחנו לומדים תורות קצרות ומלהיבות.
מרבנו ישראל בעל שם טוב, קודש קודשים, אור שבעת הימים,
מספר כתר שם טוב.
היתרון בשיעור לא צריך להיות בשיעור הקודם.
כל מי שהיה, כל שיעור בפני עצמו.
החיסרון אין חיסרון.
אני אהיה החיסרון.
אבל זה העניין, בסדר?
בפעם הקודמת דיברנו, אתם זוכרים, על בדיחות,
דיברנו על יראת שמיים,
ואנחנו נמשיך.
יש כאן תורה יחסית ארוכה.
התורה הזאת היא חלק מז'אנר, סוגה בעברית,
שבחסידות שמפרשים כל מיני גמרות בצורה של עבודת השם.
שואלים כל מיני שאלות, או גמרה, או משנה,
מפרשים את זה בצורה מפתיעה.
אחת הדוגמאות,
נותן דוגמא לזה.
תודה.
הדוגמא הבאה, בעל שם טוב מסביר את המשנה במסכת אבות.
המהלך בדרך ושונה,
הוא פוסק ממשנתו ואומר,
מנא אילן זה מנא איניר זה,
הרי זה מתחייב בנפשו.
נכון?
אז איך הוא קורא את המשנה?
שכחתי שם איזה משפט, לא? יכול להיות לך משפט?
הוא מסביר את זה ככה, המהלך בדרך,
והוא הולך בדרך,
הולך, שונה, לומד תורה.
אבל תוך כדי שהוא שונה ולומד תורה, הוא פוסק ממשנתו של השם יתברך.
כלומר, הוא לומד תורה בלי לחבר את הקב' ברוך הוא, נכון?
ואומר, מנא אילן זה, מנא אמיר זה. אז הוא אומר, אילן זה האדם עצמו.
איזה יפה אני, איזה... הוא נהיה מרוצה מעצמו. בקיצור, כן, אם קוראים לו ניר, אז בכלל, מנא אמיר זה, או אילן, אם קוראים לו אילן, מנא אילן זה.
אז הרי זה מתחייב בנפשו, לא טוב, כן, שלום וברכה.
אז ככה בעל שם טוב דורש את הגמראות. בואו נראה כאן, יש גמרא במסכת ברכות שקשורה ליסוד חסידי מובהק.
ביאור השס לברכות אמר רבי זרע, כל האומר שמע שמע משתקין אותו.
כן?
הגמרא הזאת היא מקבילתה של הגמרא במסכת מגילה.
הגמרא במסכת מגילה אומרת,
אתה אומר מודים, מודים, משתקים אותו, נכון?
מי שאומר,
מתחיל להודות לקדוש ברוך הוא יותר מדי,
משתקים אותו. למה?
מה?
סליחה, שתי רשויות.
מי שאומר, אז משתקים אותו בשתי רשויות,
ומי שאומר, האל הגדול, הגיבור והנורא, אח, העיזוזה, גם כן משתקים אותו,
סיימתה לכולה שבאחדם הרך וכו'. וגם במסכת ברכות,
האומר שמע שמע, משתקים אותו.
אז כנראה גם כן בגלל שתי רשויות.
שמע שמע,
כאילו,
הוא אומר, שמע ישראל אשר נוכן השמירך, שמע ישראל אשר נוכן,
סתם, תגיד פעם אחת.
אז אומרת הגמרא, אמר לו רפפה להבית דילו המעיקרא לא יכוון דעתי.
מה אתה רוצה, אולי הבן אדם לא כיוון, אמר שמע ישראל ולא כיוון,
אז הוא עכשיו חוזר על הפסוק.
מה, למה להתנפל? זה לא שתי רשויות, הוא...
אמר לו, חבותא כלפי שמאיה מאיקא,
היא לא כיוון דעתי מעיקרא מחינא לבמרזבתא דנפחא עד במכוון דעתי.
חברותא כלפי, מה הקדוש ברוך הוא חבר שלך?
כשאתה אומר לו, תשמע, לא התכוונתי פעם קודמת, אז עכשיו אני אגיד עוד פעם, אם הוא ככה יגיד שלא התכוון, נותנים לו בראש
עם מרזפתא דנפחא, עם מקל ברזל של הנפחים, עד שיכוון,
עד שיכוון, על הפעם הראשונה.
יותר לא תטעה בזה, זה הגמרא, בסדר, זה הגמרא.
אז אומר הבעל שם טוב, יקשה הבעל שם טוב, דאקאתי הקושייה במקומה עומדת.
מכל מקום דילמה מעיקרא לא איכווין, בעצם אתה בא לצאת ידי שמיים ולכוון.
בסדר, אומר, אין בעיה, תרביץ לי כמה שאתה רוצה.
בפעם הבאה, אני באמת אגיד את זה בפעם,
אני אכוון על הפעם הראשונה, אבל עדיין,
עכשיו בפעם הזאת, למה אתה משתק אותי?
אני מה?
אני אני בא לכוון עוד פעם.
כאילו, אמרתי, שמע ישראל, פעם אחת לא טוב, אני רוצה לכוון עוד פעם. אז עדיין לא ברור למה משתקים אותו.
אני יכול להבין למה הוא מקבל מכות. הוא מקבל מכות כי בפעם הבאה לא יפה לעשות ככה. מה הקדוש ברוך הוא חבר שלך,
שאתה לא מכוון על הפעם הראשונה,
בסדר, אז בפעם הבאה קיבלתי מכות, אני אזכור בפעם הבאה לכוון.
אבל עכשיו, כשלא כיוונתי בפעם הראשונה,
אז תן לי לכוון בפעם השנייה.
תן לי להגיד עוד פעם, למה אתה אומר לי? למה אתה אומר לי? זה כאילו אדם בא לרב, אמר לרב, תראי, אני אמרתי שמע ישראל,
ולא כיוונתי.
לחזור אלו, לחזור, אל תחזור.
למה? הוא, מה, אתה נראה לך שאתה חבר כלפי הקדוש ברוך הוא? אתה צריך לכוון על הפעם הראשונה. בסדר, מבטיח, פעם באה אני מכוון על הפעם הראשונה.
אבל עכשיו לא כיוונתי.
היה לי מחשבה זרה.
אז לחזור או לא לחזור?
אז אומרת הגמרא, לא לחזור.
לא ברור למה לא.
תראו את התורה של הבעל שם טוב, זה נורא ואיום.
אה, הוא מוסיף פה עוד קשה, למה לקטרב יזירא דווקא אומר שמע שמע בט פעמים, ולא פסוק אחר בקריאת שמע?
או כיוצא בזה.
כן, וביאר
מהו עניין קבלת עול מלכות שמיים?
שמע ישראל, ראשי תיבות,
עול מלכות שמיים, נכון? המילה שמע
היא עול מלכות שמיים, נכון?
יש אומרים שזה ראשי תיבות של שאו מרום עיניכם, שימי מים, שחרית מלכה וערבית שימי מים, וקבלו עליכם
עול מלכות שמיים, זה גם כן שימי מים, ששמע, שמה, שמה, בסדר?
אז מה זה כשאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים?
איך זה נראה קבלת המלכות שמיים? מה הכוונה?
שהקדוש ברוך הוא המלך שלי, שאני מחויב אליו? איך זה עובד?
אז
התורה של הבעל שם טוב הולכת לכיוון הזה. העניין,
כי האדם מחויב להאמין כי מלוא כל הארץ כבודו יתברך, לעת עתר פנוי מיני כלל.
וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך.
וכל מחשבה היא קומה שלמה.
וכאשר יעלה במחשבתו של האדם בעת עוסקו בתפילה איזה מחשבה רעה וזרה,
היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה.
ואם אינו מאמין בזה,
אין זה קבלת עול מלכות שלמים שלמה,
כי מקצר חס וחלילה במציאותו יתברך.
עכשיו, זו פצצה.
אתה מסכים איתי, אלי?
לא עומד בזה.
קודם כל אוהב, אז אתה צודק, אנחנו רוצים להבין מה הפירוש.
מה הפירוש?
תראו, יש כאן איזה כאילו כמו איזה,
משהו לוגי, כאילו כשל לוגי, בסדר? שצריך לנסות להבין אותו.
אנחנו אומרים ככה, בתפילה צריך לכוון.
כלומר, כשאתה אומר את המילים אתה מכוון מה שכתוב, ברוך אתה ה' וכל זה.
וכשמגיעה המחשבה זרה, אז היא בעצם,
זה שודד שבא להפריע לך באמצע, נכון?
צריך להילחם בשודד ולזרוק אותו.
אבל הבעל השם טוב אומר שאין דבר בעולם שלא מגיע מהשם יתברך.
אין דבר בעולם.
הכל מגיע ממנו יתברך.
אז גם המחשבה הזרה שהגיעה,
למה היא הגיעה דווקא עכשיו בתפילת 18?
למה היא לא הגיעה אליך כל היום? למה היא הגיעה אליך דווקא עכשיו?
אמרנו את זה כמה פעמים,
שאחת הסיבות שהיהודים, הם מצליחים בעסקים הרבה יותר מכל העולם,
זה כי לילדי יש שלוש פעמים ביום שהוא יכול לחשוב על העסקים שלו בתפילת 18, זה שלוש פעמים. הרי המחשבות הכי טובות, הרעיונות הכי טובים מגיעים אז, נכון? הגויים אין להם תפילות, אז הם לא... המסלמים זה קצר מדי.
עד איש שמונה עשרה אתה יכול לגמור את העסקה.
מגיע לך הרעיון, הסטארט-אפ, אתה עושה את הדירקטוריון,
אתה משווק את הזה, מנפיק בבורסה ובדיוק אתה יוצא מה...
עושה שלום עלינו.
אז בכל אופן אומר הבעל שם טוב, למה זה הגיע
דווקא בתפילת שמונה עשרה? אפשרות אחת זה להגיד, בסדר, זה שודד.
השודדים באים כשהרכבת נוסעת, כשהגלה נוסעת,
אבל הוא רוצה להגיד משהו אחר.
הוא רוצה להגיד שמחשבות זרות,
אלו הם דברים,
כוחות רוחניים
שמבקשים תיקון.
מבקשים תיקון.
תכף ניתן דוגמה.
והם באים אלינו בכוונה בזמן התפילה,
כדי שנתקן אותם,
נעלה אותם לשורשם.
בסדר?
אני אתן דוגמה, בסדר?
אני באמת מתפלא בתפילת 18,
מפלל, מפלל. אתם יודעים איך זה הולך,
איך הולכת הדינמיקה. איזו מילה בתפילה מזכירה לך איזה משהו, ואיזה מזכיר לך משהו, ואיזה מזכיר לך משהו, ואופס, אתה מוצא את עצמך בכלל כבר ב...
כן?
אז נגיד הגעתי לברכת
אתה כונן לאדם דעת,
ואז נזכרתי שקראתי איזה משהו נורא נורא חכם, פתאום.
כונן לאדם דעת, אנשים חכמים בעולם, פתאום אני נזכר שקראתי איזה משהו נורא נורא חכם,
והמשהו הזה הוא זה, ואז פתאום אני כאילו נכנס לתוך המשהו החכם הזה, ואני פתאום כאילו חושב, אני מתעצמי פתאום חושב על פיזיקה בגלל התפילה.
בסדר?
זו מחשבה זרה, נכון?
הסיטה אותי,
למה היא באה עכשיו להעלות אותי? מה הסיפור שלה?
מה הסיפור?
עכשיו,
אני אקדים לזה הקדמה, בסדר? היו שני צדיקים.
אחד היה מתפלל מהר מאוד, אחד היה מתפלל לאט מאוד.
ולא הבינו איך יש כזה פער ביניהם.
אז בסוף פעם אחת הם נפגשו ואז הם...
אתה מתפלל נורא מהר ואתה...
אז זה שהתפלל לאט אמרו תראה אני מתפלל אני מתחיל להתפלל אני נוסע עם העגלה
כמו העגלה שנוסעת
בדרך מתנפל עליי שודד מימין אני צריך להילחם בו עד שאני מוריד אותו מהעגלה ואז אני מתקדם אז שודד משמאל אני נלחם בו ואז ככה
ככה אני נלחם כל התפילה עד שאני מצליח להוריד את כל השודדים ולהגיע לוקח לי זמן
לכן אני מאריך לתפילה
אמר לו חברו תראה אני יש לי הפוך
אני איך שמתחיל את התפילה, דופק בסוסים, טס הכי מהר, עף! שודד לא מספיק לקפוץ עליי.
שיטה, נכון.
מה שמדובר כאן זה הראשון.
הצדיק הראשון שהתפילה לוקחת המון המון זמן.
מה? כן, מאיר.
כן.
כן, נכון, יכול להיות, נכון.
אני נתתי, נכון.
כי כתוב כאן שמע שמע, תכף נראה.
אבל כל פעם אני מגיע לאדם עכשיו עזרה.
אז אפשרות אחת להתייחס אליה בתור, אה, כאילו,
יש כאן אפשרות שלישית בכלל
שהוא מציע.
אפשרות אחת להתייחס אליה בתור שודד וצריך לזרוק אותו מהגלה.
אפשרות שנייה זה שבכלל לא יתאפס, כאילו לרוץ מהם. אפשרות שלישית, להגיד,
השודד הזה, יש בו נקודה טובה שאני צריך לקחת אותה איתי.
זה כאילו להתחיל לדבר איתו וזה,
ולברר מה הסיפור שלו, ובסוף להגיד לו, אה, זה מה שאתה רוצה, יאללה, בוא איתי, כן?
אם אני הולך, נגיד, למחשבה הזרה הזאת שתקפה אותי על ענייני החוכמה, אז יכול להיות שבסוף זה בא להוליד איזה מחשבה,
איזה תפילה בסוף זה בא להוליד, שמה?
אם כבר חשבתי על החוכמה ועל התבונה האנושית ועל הזה ופה ושם, אז הדבר הזה אמור להוליד אצלי איזה נקודה של תפילה, ריבונו של עולם.
אתה חונן ליד העמדה, תשפיע עלינו את החוכמה האמיתית. מהי החוכמה האמיתית? חוכמת הקודש הפועלת, הנבואה וכן הלאה. לקחת את המחשבה הזאת ולהגיד, היא לא סתם קפצה אליי,
היא רוצה שאני אתקן אותה.
לתקן משהו זה או להעלות אותו לשורשו או לנסח אותו בצורה של תפילה.
אז זה מה שהוא אומר כאן.
העניין כי האדם יחויב להאמין כי מלוא כל הארץ כבודו יתברך ואלית יותר פנים מיניה. וכל המחשבות של האדם יש בו במציאותו יתברך. וכל מחשבה היא קומה שלמה.
וכאשר יעלה במחשבתו של האדם בעת עסקו בתפילה איזו מחשבה רעה וזרה,
היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה. עכשיו, זו תורה שלמה אצל הבעל שם טוב.
לפי הבעל שם טוב, גם כשאתה אוכל משהו, זה בא אליך, לא אתה בא אליו.
זה בא אליך כדי לתקן.
וגם כשאתה קונה משהו,
אדם שקונה משהו בשוורצף רייטיג, ראיתי מודעה,
איזה חנות במאה שערים הייתה מודעה על שוורצף רייטג,
בלאק פריידג, כן? כן.
אז אדם קונה משהו, אתה הולך, נכנס לאיזה חנות,
נסתכל היום, נכנסים לחנות, נסתכל, אלה הנעליים שאני רוצה, זה המיל שאני רוצה.
אתה רוצה אותו וגם הוא רוצה אותך.
הוא בא אליך כדי שתתקן בו איזה משהו.
ולכן הצדיקים, זה קשור לפרשת השבוע הזאת וגם הבאה,
הצדיקים ממונם מאוד מאוד חביב עליהם.
הם מבינים שבתוך הממון, בתוך הרכוש,
מסתתרים מנצוצות של חיים,
והם עסוקים לתקן אותו, ולכן צדיק אף פעם לא זורק משהו אם הוא לא גמר להשתמש בו.
בסדר?
הוא קנה משהו, משתמש בו,
רק כשהוא סיים להשתמש בו, כשהוא מיצה ממנו את כל הכוחות, הוא זורק אותו.
לא לפני כן.
כי יש שם איזה משהו.
מלוא כל העולם ורצונו יתברך.
אז גם חפצים באים אלינו, גם אוכל בא אלינו, גם מראות,
זו תורה ידועה אצל הבעל ספר, כשאדם רואה משהו,
הראו לך את זה, אתה לא רואה את זה, הראו לך את זה כי זה קשור אליך.
עכשיו תשאל, למה זה קשור אליך? מה הסיבה?
מה הסיבה שזה קשור אליך? למה אני ראיתי את זה ולא מישהו אחר ראה את זה? אבל זה קשור אליך.
וגם כשבאה אלינו מחשבה זרה,
בטח אם היא באה באמצע התפילה,
זה כאילו היא ממש צועקת,
תן לי תיקון, תעלה אותי.
הוא יגיד את זה כאן בהמשך, נראה לי, עוד פעם, לא זוכר איפה זה היה, אולי זה היה פה, שבוע הבא כבר.
טוב, בואו נמשיך.
ומי שלא מאמין בזה, מי שאומר לא, זה סתם מחשבה מיותרת,
אומר הבעל שם, טוב, כביכול,
נקצר חלילה במציאותו יתברך.
ובזה יובנה אומר שמע שמע, וקשה, למה אמר בית פעמים שמע? וצריך לומר, כי מעיקרא לא איכבין דעתי.
דהיינו שהיה לו איזה מחשבה זרה.
אמנם אם ידע ששם גם כן הוא מציאות השם יתברך,
לא היה צריך לומר בית פעמים שמה.
כלומר, עוד שנייה, מה הוא אמר, מה הייתה התקלה שלו בהתחלה?
שהוא, מה?
הוא לא קיבל, אז אמרת שאתה גם לא מחזק את זה להתכוון.
כן, כלומר, לא, הוא שואל,
מה הוא לא התכוון?
הוא לא קיבל בדעתו את האפשרות שמתוך המחשבה הזרה מסתתר אצל השם יתברך.
יש שם איזה נקודה שצריך להעלות אותה.
לפעמים דברים מגיעים אליך בצורה ישירה, לפעמים עוטפים לך אותם בכל מיני עטיפות כדי
שתחפש שם איזה משהו.
משחקים, החבילה עוברת.
אז אם אדם ישר אומר, לא, זה לא שייך אליי, זה לא...
עכשיו, הבעל השם טוב היה לומד מכל דבר. הוא היה רואה גוי, מדבר עם גוי,
מספרים שפעם הוא עבר באיזה בית מרזח,
ושמע שני גויים מדברים.
ואחד אמר לחבר שלו, אח שלי, אתה אוהב אותי? הוא אמר לו, בטח שאני אוהב אותך.
אז הוא אומר לו, איך אתה אומר שאתה אוהב אותי אם אתה לא יודע מה כואב לי? והתחיל לבכות.
סתם שני גויים מדברים עיניים שיכורים.
מה רב השם טוב? וואי, איזה דבר.
אתה לא יכול להגיד למישהו שאתה אוהב אותו באמת אם אתה לא יודע מה כואב לו.
עכשיו הוא למד את זה משני גויים,
משני ערלים.
הוא יכול היה לשים על כל הסיטואציה איקס ולהגיד מה יש לי ללמוד מהם? אני לא למד מהם כלום.
הוא למד מהם.
כן.
במילים אחרות הוא אומר,
לא שזה בסדר או לא בסדר,
נכון, הגמרא אומרת שאדם לא ניצול למחשבות זרות, זו גמרא מסכת ברכות. אין אדם שמתפלל ולא עולות לו מחשבות, זה נקרא עיון תפילה.
כן, למאן דאמר?
שזה,
אז למה שאלה מה אתה עושה עם זה? האם אתה אומר שזה תקלה?
בואו נפרד את זה טיפה יותר רחב. קרתה לך תקלה, כלשהי.
כלשהי. אתה היית בדרך, בסדר?
הגעת למקום לא נכון כלשהו.
לפי ניגלר, אתה אומר, טעיתי בדרך, לא הייתי אמור להיות כאן, אז אני סתם מיותר שאני כאן,
וכמה שיותר, אני אומר, אני צריך לעוף מפה.
לפי תורת הבעל שם טוב,
לפי שיטת הבעל שם טוב, מה?
למה?
לא סתם הגעתי לפה.
לא סתם הגעתי לפה.
אני, יש לי פה סיבה מה אני צריך לעשות.
אולי אני צריך לברך כאן ברכה?
אולי אני צריך לחייך פה למישהו?
אולי אני צריך להזיז עלה מפה לפה? אני הייתי צריך להגיע לכאן.
לפעמים מסובבים אדם עולם שלם כדי שיגיע לאיזה מקום.
או, בסדר, תכף אנחנו נדבר.
אני אומר, המחשבה הזרה היא גם כן אותו דבר. האם היא סוג של תקלה? פשוט תקלה.
אם הכל היה כמו שצריך, הייתי עובר את התפילה
cost to cost בלי שום מחשבה זרה, או שהיא לא תקלה. אם היא באה,
ובמיוחד אם היא באה בזמן התפילה, והרי זה לא בא לנו בזמנים אחרים,
אף אחד בזמן שהוא, ואגב, גם לא בזמן תורה.
תראו, בזמן תורה,
פחות יש מחשבות זרות.
אדם כאילו עסוק בלימוד.
בזמן תפילה, שששוווו. אז אומר הבעל שם טוב, זה הכל כאילו ניצוצות שבאים לאדם, תתקן אותי.
עכשיו, מה עושים? הוא אומר את זה. בואו נראה רגע.
כן.
רגע, אתם רואים שזה ככה...
נגעת בנקודה.
לא רק שלפעמים זה יכול להיות מסוכן,
בדרך כלל זה מסוכן.
וזה מה שיפה, אני חושב שהחסידות מסתובבת באזורים מסוכנים.
קצת,
ויש פה ריח של הרפתקה,
ויש כאן ריח של אפשרות.
עכשיו, בסדר.
אם זה מסוכן,
הוא יגיד את זה בהמשך. איך נדע להבחין בין מחשבות כאלה למחשבות אחרות?
אחרת אדם יגיד כל הזמן, כן, אני הכל בסדר. אני כבר רואה כאלה שמראש באים עם המחשבות הזרות כבר אל בית הכנסת. הם מביאים איתם את המחשבות מוכן,
עם עלונים, עם הכל מסודר, עם פרסומות, עם הזה, עם הטלפון. כבר שלא יהיה. לא תצטרך לחכות למחשבות הזרות, אז כבר, כן. אז הוא יגיד את זה בהמשך.
כן, אהרן.
כתוב שהיו שומעים שעה אחת, מתפללים שעה אחת ומתאוששים שעה אחת.
בסדר, אז מה הם היו עושים? הם מתכוננים לתפילה, אבל עכשיו אחרי כל ההתכוננות,
אחרי כל הזה,
עדיין פתאום בא לך מחשבה זרה באמצע התפילה.
אז בואו ננסה לראות איך הוא פותר, מה הפרקטיקה.
כן, יכול לשחרר לחץ.
עצם הגעת המחשבה, כן,
כן, נכון, וגם זה עיקרון מאוד מסוכן.
נכון, נכון, תשובה אחרי מעשה, שרטרואקטיבית מתברר ש... גם הרב קוק מדבר על זה בעורות התשובה,
שברר... מתברר שהחטא היה הכרחי,
ובנה בי איזושהי קומה, והקדוש ברוך הוא הפיל על איזה תיק כדי לבנות בי איזה קומה.
איך עושים את זה? הוא תכף יגיד.
ובזה יובנה אומר שמע שמע, וקשה למע מה, הרבה פעמים,
וצריך לומר, כי מעיקר הלא יכוון דעתי,
דהיינו שהיה לו איזו מחשבה זרה.
אמנם אם ידע ששם גם כן במציאות השם יתברך,
לא היה צריך לומר בית פעמים שמע.
וזהו, צריכות לשון השס מחינלא במארזפתא דנפחא.
הכוונה, כי המחשבה עצמה היא מכה את האדם כמו במארזפתא כדי לתקנו ולהעלותו.
ולמה הוא חוזר שתי פעמים לומר שמע?
כאילו חס וחלילה בפעם הראשונה לא היה שם מציאות השם יתברך.
ונמצא ומקצר במציאותו יתברך ובכבודת עולמלכות שמיים, ולכן
משתקים אותו, נכון?
ולכן אמרו, משתקים אותו.
הרי זה כל כך מאפיין מה שקורה בתפילה, יש לך מחשבה זרה, אתה מנסה להוריד אותה.
זורק אותה מכאן, היא באה מפה.
נכון? זורק אותה מפה, היא באה מפה.
זורק אותה מפה, היא באה מפה. אחרי זה מהדלת ואחר כך, היא מלבה אותך כל התפילה.
כן, כמו שאומרים לך, אל תחשוב על פיל לבן בחדר. אתה חושב על פיל לבן בחדר. אז מה הפתרון, לפי הבעל שם טוב? אל תזרוק אותה,
תתקן אותה,
תעלה אותה. עכשיו בואו ננסה להבין איך עושים את זה.
מיד הוא יגיד שיש מחשבות,
אולי נקרא עוד כמה משפטים ואז...
ואומנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה.
רק לא גמרתי להסביר. לכן הוא אומר, האומר שמע שמע. כלומר,
אמרתי שמע ישראל והיה לי מחשבה זרה. רגע, רגע, מההתחלה, מההתחלה. שמע ישראל, עכשיו לא יהיה לי... היא באה כל פעם, המחשבה דופקת לך כמו פטיש ברזל.
כאילו היא אומרת, עד שלא תתקן אותי, אני לא אעזוב אותך.
ומה אתה חושב, שבפעם הקודמת, מעצמי הגעתי, בטעות הגעתי, גם בפעם הקודמת הקדוש ברוך הוא שלח אותי, אז כבר עשיתי משהו.
אמנם, לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה.
ואם נפשך לומר במה ידע איזה מחשבה לדחותה ואיזה לקרבה ולהעלותה,
התבונן האדם
אם בשעה שבה המחשבה זרה,
מיד עלה במחשבתו במה לתקנה ולהעלותה, אז יראה לקרבה ולהעלותה.
ואם לא יעלה במחשבתו במה לתקנה,
מסתמה באה לבטל את האדם בתפילתו ולבלבל מחשבתו,
אז רשות לדחות המחשבה היא כי הבא להורגך השכם להורגו.
בסדר?
אז יש פה אינדיקציה.
כלומר, אם בא לי איזה מחשבה ואיך שהיא מגיעה אליי, אני רציתי לך להגיד, אה,
לזה היא באה.
לזה היא באה.
אני יכול לתרגם אותה מיד לתפילה,
או אני יכול להבין שיש שם איזושהי נקודה של כאב או משהו כזה, מצוין.
אז זה זה.
אז תעצור רגע, תתבונן בה ותיקח. ואם אני נלחם איתה כל הזמן,
אז צריך להרחיק.
אז צריך לדבר הזה טיפה דוגמאות, אני חושב, בסדר?
אז אתן דוגמא אחת שאני מרגיש אותה אולי עכשיו.
אדם מתפלל באמצע,
הוא מתפלל קריאת שמע, פתאום נכנסת לו מחשבה שכל הפוליטיקה וכל הבלאגן שיש במדינה,
הוא כבר, הוא הראש שלו רץ, עמית סגל, ההוא וזה, ברדוקו, כל הפרשני, הוא כבר זה, הוא כבר.
אם מיד שהוא
מרגיש את המחשבה כי הוא יכול לקחת אותו ולתרגם ולהגיד, ריבונו של עולם, אנחנו מחכים כבר למנהיג האמיתי, כאילו, זה ממש,
זו מחשבה שהיא מקפצה לתפילת
צמח דוד עבדך מרד תצמיח, אנחנו רוצים מנהיג צדיק, רוצים מנהיג צנוע, רוצים מנהיג מלא ענווה, רוצים, כאילו, זה...
אז הנה המחשבה הזרה הזאת,
היא באה אליך כדי להגיד לך,
תעשה תפילה על מנהיגות.
אבל זה כאילו צריך לקרות,
זורם.
אז מעולה,
אל תדחה אותה.
אם המחשבה,
היא גוררת אותך ואתה לא מצליח לזה,
אז תחזור חזרה לאותיות של ה... תסתכל באותיות ותמשיך הלאה.
ישנן מחשבות זרות
שבאות לאדם,
Out of the blue אומרים, משום מקום,
וזה גם קשור לדברים שאנחנו עושים, כן?
עכשיו קראתי איזה ספר, סתם ספר שקשור להתנהלות כלכלית.
איך מתנהלים כלכלית? ספר כזה קטן.
אז יכול להיות שפתאום תקפוץ לי באמצע התפילה, פתאום תקפוץ לי, לא יודע, פתאום איזו סוגיה של כסף, ממון,
מניה, אני יודע באיזה מניות משקיעים עכשיו.
מה,
החשבה זרה לגמרי, נכון?
אם אתה תוך שנייה,
זה קורה לך בצורה טבעית.
הפעם ככה קרה לי.
זה כאילו,
נבהלתי, אמרתי, מה, אני חושב על כסף בתפילה?
עד לאן הגענו?
כן,
עכשיו על כסף בתפילה.
אז,
אתה יודע, מספרים על יהודי, אני אספר לכם, אנחנו חמישי בצהריים חייבים בדיחות, אחרת אנחנו נרדה.
אז יהודי אחד היה בפולין,
לפני המלחמה היה אני מרוד וקבצן ומקבצ נדבות,
נסבר לו כבר מהמצב שלו, הוכיח שהוא הולך לאמריקה.
אז אסף,
ז'לוטי לז'לוטי, נדמה לי בפולין זה ז'לוטי,
עד שלקח כסף שהיה לו מספיק לאונייה,
נסע לאמריקה.
הגיעה, אמריקה חיפש איזה קהילה יהודית,
הוא אמר ככה, בשביל להתברג פה טוב, אני רוצה חיים חדשים,
אני רוצה להיכנס ככה לעניינים, אני אגיד שאני כהן.
ככה, יכירו אותי, יעלו אותי לתורה, בחגים, בחוץ לארץ.
בחגים הכהנים עושים, אני אעשה ברכת כהנים, אני אהיה בחזית של העניינים, ומפה אני אתחיל את החיים החדשים.
אז הוא ככה אמר, אני כהן, וזה, הגיע כהן, וככה, מעלים אותו לתורה, ובחגים הוא בשבתות, בחגים הוא זה.
והעיירה.
אז כשהוא בא להגיד שבת שלום לרב, הוא אומר לו, זה יופי,
ברוך הבא, טוב לראות אותך, נעים מאוד.
אפשר לשאול שלום? אומר לו, כן. הוא אומר לו, תראה, אני זוכר אותך מפולין.
היית קבצן, בן קבצן, בן בנו של קבצן, ישראל.
ואיך פה נהיית כהן?
אומר לו, כבוד הרב, אם אתה יכול להיות, פה זה אמריקה,
אם אתה יכול להיות פה רב, אני יכול להיות פה כהן.
קיצור, אני חושב על כסף באמצע התפילה, חושב על איזה מניה, לא יודע מה.
אז אם עכשיו המחשבה תגורר אותך על המניה, על הבורס הזה,
אבל אם אני אומר, תוך שנייה באה המחשבה, רגע, אבל למה אדם רוצה כסף?
למה אני רוצה כסף? כי אני רוצה חופש.
חופש, וחופש זה, הקדוש ברוך הוא תן לנו חופש, חופש אמיתי.
חופש כלכלי, אבל גם חופש מייצר הרע.
חופש לעשות מה שמתאים, מה שאני רוצה, מה שיאפשר לי, ולא רק לעבוד.
אז מיד זה יכול להיות תפילה על החופש.
אז הנה,
כאילו,
לקחת את המחשבה של הכסף, הפכת אותה לכיסופים
והפכת אותה לתפילה. ועכשיו, בתוך תפילת שמונה עשרה, יש לך...
או, אני אגיד לכם, זו דוגמה שקוראתי הרבה. מישהו פעם אמר לי,
איזה יהודי אחד תמיד חכם,
אמר לי, שמת לב שבתפילת שמונה עשרה אין ברכה על הבנים?
אין תפילה על הבנים. נכון? היינו מצפים שיהיה,
לא יודע מה,
עת זרענו ועת זרע זרענו תשמור וילדינו יגדלו לתורה
ויראת שמיים, ונזכה לראותם צדיקים, ברוך אתה השם, הבוחר בזרעו ובאהבה, משהו כזה, נכון?
הנה, עכשיו ניצאתי לכם ברכה.
אין ברכה על הזרע.
זה חשוב.
והרבה פעמים בתפילה עולים לך סוגיות של הילדים.
וזה, וזה, וזה, ו...
רגע, הילד הזה, מה איתו אספת הורים, הזמינו את הילדים לאספת הורים, מה עם השיעור שלו במתמטיקה, מה עם ה...
זה מתחיל כבר.
מה?
ביחס לתפילה, לכאורה.
אבל מה, אבל אם אתה אומר, אוקיי, למה נזכרתי בילדים?
למה נזכרתי עכשיו בילדים שלי? כנראה הבן שלי אומר לי, או הבת שלי, אבא, תתפלל עליי.
ולכן אני זורק לך איזה מחשבה. אם הוא היה אומר לי, הוא לא, אבל כנראה הוא צריך תפילה.
אז אני מתפלל. טוב, רגע, רגע, שנייה, שנייה, רגע, לא, הקב' ברוך הוא, תת, הילדים צריכים את העזרה, תתפלל עליהם.
ואמר לי אותו תלמיד חכם שצריך לכוון את זה במילים,
במודים אנחנו לך,
מודים אנחנו לך שאתה בה שם עלינו ולאותנו,
לדור ודור.
נגיד גודלך מספר אותי לתכנך, נכון? יש שם לדור ודור, פעמיים אפילו.
שם לכוון על חינוך הילדים, על חינוך הדורות.
אז הנה מגיעה מחשבה זרה.
המחשבה זרה, להתפעל על ילדים זו מחשבה קדושה,
אבל זה לא מגיע בצורה תתפעלת, זה מגיע בצורה,
אבא אני צריך,
אבא, אני רוצה, אבא, חסר לי, אבא, תקנה לי, אבא, תביא לי, נכון? כל הבוג'רס שהרבה פעמים ילדים מעסיקים את ההורים שלהם.
למה זה הגיע בתפילה?
למה המחשבה התרעתה לפניי בתפילה? כדי שאני אהפוך אותה לתפילה על הילדים ועל הזרע ובכלל.
היום זה יום האזכרה של סבא-רבא שלנו.
זה עין כסלו.
אז לפני כמה שנים התעוררתי לדבר, אמרתי לעצמי,
סבא-רבא, זאת אומרת, זה אנחנו הנידין שלו.
הוא עלה ממרוקו על ארץ ישראל, בזכותו אנחנו כאן.
צריך לזכור את התאריך, ולא כולם, לא זכרתי, זה ארבע שנים לא זכרתי מתי, עד שפעם אחת ביררתי, ייחסתי שם למצבה, ראיתי מה,
כן? אז זה נקרא להתפלל לדורות.
אם הנין זוכר את הסבא-רבא, יש מצב שגם הנין שלי יזכור אותי, אני מקווה,
לדעת השם, מי רצון, הוא עוד לא הגיע לעולם,
מקווה שבינתיים הוא נהנה בשמיים, עושה חיים,
אבל אם זו מחשבה שמה שאתה גורר, היא גוררת אותך אחריה,
אז תעזוב אותה. ואיך חותכים מחשבה זרה? זה העצה של כל הצדיקים,
פותחים עיניים, מסתכלים באותיות.
זה בום, זה מבהיל את כולם. זה כמו שאתה נמצא בילד מפחד מחושך, נכון? בלילה, אתה מדליק לו את האור, אז כל השדים בורחים.
אז פותחים את העיניים, מסתכלים על האותיות,
המחשבות נעלמות,
הזרות.
תודה. ברור תהיה.
אז ואומנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה,
ואם נפשך לומר מה ידע, איזה מחשבה לדחותה ואיזה לקרבה ולעלותה
יתבונן האדם, אם בשעה שבה המחשבה זרעה מיד עלה במחשבתו
במה לתקנה
ולהעלותה, ואז יראה לקרבה ולהעלותה. ואם לא יעלה במחשבתו במה לתקנה? הוא לא מצליח, הוא אמר להם, לא יודע למה הדבר הזה הגיע אליי.
מסתם הבא לבטל את האדם בתפילתו ולבדלות מחשבתו
ואז רשות לדחות את המחשבה ההיא
כי הבעל לא הורגך השכם לא יורגו. ואם אמר כמה תיבות בקריאת שמע ובתפילה בלא כוונה, לא יאמרם פעם שנית,
רק ירהר במחשבה ובכוונת תיבות שאמר,
בלא כוונה, כל זה שמעתי ממורי הבעל שם טוב זל,
והכול יושב על העיקרון הפנימי המופלא שלית אתר פנוי מן הכלל, והקדוש ברוך הוא עובד איתנו גם בדברים הישרים, וגם בדברים העקיפים, וגם בדברים העקומים.
גם זה ממנו. גם הטעויות ממנו.
ממנו יתברך. גם הן באות.
הטעויות זה הדרך המפתיעה של הקדוש ברוך הוא לקדם את העלילה. הדברים הרגילים זה ה... בסדר? זה היפה? והטעויות, השגיאות שלנו,
אלה המקומות שבהם הוא מתערב.
אנחנו קוראים את זה בפרשה אצלנו, נכון?
אין לך טעות יותר גדולה מאשר תחתן עם האישה הלא נכונה.
אני מקווה שזה לא יקרה לאף אחד פה.
שככה, לא תשימו לב, פתאום בכיסע קלה, פששט.
זריזות ידיים של האבא של הכלה יחליף לכם את הבת.
בסדר, נגיד שיש לו איזה בת שהיא קצת תקועה וכל זה,
והיא זה, אני רואה שכאן הולך זה, היא תסתדר.
שנייה לפני החתונה, זריזות ידיים, הוקוס פוקוס, מה יש לי בעיה, איזה קלאפ, תקשיבי פה, זהו.
נכון?
יעקב, הנה הילאה.
טעות, שגיאה.
נכון?
מה מתברר רטרואקטיבית? קצת קשור לרב צדוק, מה שאתה אומר.
שרטרואקטיבית, ההוא מליאה, יוצאים המלוכה והלוויה והכהונה והתורה, יששכר.
הכל יוצא, הרוב יוצא מלאה.
אז אין טעויות.
אין שגיאות.
אפשר לדמיין מה היה קורה עם יעקב והוא מתחתן רק עם רחל.
היה לנו רק שני בנים.
זהו.
זה מה שהיה נולד.
עכשיו שהתחתן עם לאה, אז גם נכנסו גם השפחות.
אז פתאום נהיה 12 שבטים.
דרך הטעות.
טעויות זה דבר קדוש.
טוב.
מה?
כן, נכון. צריך לדעת להגיד את זה.
יפה.
טוב, זו תורה,
וואו,
משהו משהו.
אבל אני מסכים לגמרי עם דוד שזה משחרר
טיפה בתפילה.
במקום להגיד כל התפילה שאני נלחם והולך מכות וזה, אני...
תחשבו שמחשבה זרה באה אליי,
זה קצת מזכיר כמו את הכבש ההוא שהגיע לרבי,
העגל שבאה,
כן, כשמחשבה זרה באה אליי, היא באה אליי, היא בכוונה היא באה אליי כדי שאני אתקן אותה.
אני אגיד לכם, האדם,
צריך לדעת את זה.
האדם, אנחנו חיים בעולם, העולם הזה הוא מגרש משחקים.
יש לו בעיה אחת לעולם הזה, מה?
הוא סטטי.
הוא לא יכול לזוז לשום מקום.
יש רק שחקן אחד שיכול לזוז
לכל הכיוונים, וכשהוא זז,
מי שנמצא בחברתו זז איתו.
כמו בדמקה.
אתם מכירים את הסיפור, הוא מתאים לחנוכה.
זה סיפור של חנוכה, סיפור חסידים. פעם ישבו חסידים, שיחקו בדמקה, בהדלקת נרות, לא לומדים תורה, שיחקו דמקה.
ואז עבר, לא זוכר מי זה היה,
לא זוכר מי זה היה, אולי רב נוחם מצ'רנוביל,
הוא לא, לא זוכר מי,
וראה אותם, והם התפתחו, הרב ראה אותם משחקים דמקה, הם החביאו.
אומרים להם, למה אתם מחביאים?
מכל דבר, הנה,
הנה מחשבה זרה, מכל דבר אפשר ללמוד עיקרון בעבודת השם.
דמקה.
זזים רק למעלה ולא למטה.
אוכלים כל פעם אחד ולא שניים.
אבל כשמגיעים למעלה,
אפשר כבר לזוז לכל הכיוונים.
כיוון הכללי, עלייה.
זה הכיוון, נכון? אל תלך למטה, תאכל, איכל.
אז איך הגעתי לזה?
שכחתי.
אז כאילו זו תורת הטעויות, כן? תורת המשחקים אולי אפילו אפשר לקרוא לזה.
טוב,
נמשיך.
מהבעל שם טוב, מי שהרגיל לדבר שקר, אז תשובתו היא לא לדבר שקר.
גם לעשות שלום, כמו לוקחי ריבית,
גם מעכוּם לא יקבל.
על כן אמרו באלוהי קורח, משה אמת ותורתו אמת,
ואנחנו בדאים.
טוב,
זאת תורה חשובה מאוד מאוד.
הרבה פעמים יש לנו דבר איסור כלשהו שיש לו פרצות של היתר.
לדוגמה,
כולכם יודעים שאיסור לשון הרע נאמר רק בעם ישראל.
אין איסור לדבר לשון הרע על גוי.
זה איסור.
זה מותר.
מה הסיבות? כל מיני סיבות. הסיבה היא שדיבורים,
דיבורים,
רגישות בדיבורים זה רמה מאוד מאוד גבוהה. כשאתה מדבר לשון הרע על מישהו, אתה לא עושה לו נזק.
רק מדבר עליו.
אז הרמה הגבוהה הזאת של מערכות היחסים שייכת בעיקר בין עם ישראל, ולא שייכת בין עם ישראל לגויים, בסדר?
וגם לגבי שקר
שאסור לשקר, גם פה יש הבדל
בין ישראל לבין גויים, אסור לשקר על אף אחד.
אבל לא לומר את כל האמת,
או להפקיע על הפקעת הלוואתו,
יש כל מיני היתרים שנאמרים כלפי הגויים.
אסור להשתמש בהם בגלל סיבות אחרות, חילול השם, שלא יתפסו אותך וכו',
אבל מבצע בעניין עצמו.
אבל אומר הבעל שם טוב, אם אדם היה נגיד רגיל לשקר,
רגיל,
אז
התשובה שלו, זה לא שהוא מעכשיו יתחיל לשמור את ההלכה,
אלא התשובה שלו היא שזה יגעיל אותו,
ששקר יגעיל אותו,
שהוא יבין כמה הדבר הזה הוא פגום, ולכן תשובתו זה לא לדבר שקר
גם לצורך עשיית שלום, כלומר, גם באותם המקומות
שמותר לשקר
לצורך עשיית שלום, הרי מותר לשקר כדי לעשות שלום, נכון? כמו אהרון הכהן,
שהיה פוגש אנשים שרבו ואומר לך, החדר שלך מצטער, ואחרי זה אומר לו, לא, החדר שלך מצטער.
לאהרון הכהן זה מותר, לך לא.
לך לא.
אתה נפלת באמירת שקרים, לך אסור להגיד שקר בכלל.
לא כלפי גויים,
לא כלפי לוקחי ריבית מעכו״ם. יש מצוות עשה בתורה,
אסור לקחת ריבית, נכון?
כשאתה מלווה כסף לאח שלך ישראל אסור לך לגבות עליו ריבית.
מהגויים זה מצווה לקחת ריבית.
למה?
אתם יודעים למה?
כי ריבית זה דבר הגיוני.
אין סרט שאני לא... ריבית זה דבר הגיוני. יש לי אלף שקל.
אם האלף שקל היו נשארים אצלי והייתי משחק איתם כל השנה,
בסוף השנה היה לי 1,200 שקל. הייתי משקיע אותם ב... זה משהו, והיה לי 1,200.
אז אני עכשיו אביא לך את האלף שקל.
כשאתה מחזיר לי בסוף שנה, תקשיב, תחזיר לי את זה עם המאתיים שהייתי עושה.
זה ריבית.
התורה אומרת, תקשיב, אח שלך,
יהודי
שהיה זקוק להלוואה,
הוא לא עשה את זה, הוא לא זקוק להלוואה כי הוא רוצה לקנות נדלן,
הוא זקוק להלוואה כי אין לו מה להסתדר.
אל תעשה עליו סיבוב.
תן לו אלף שקל, תחזיר, תספוג כאילו את המאתיים. אבל גוי? לא, אתה לא צריך להיות נחמד, גוי זה עסקי, תיקח ריבית.
ולכן היה מותר להלוות לעקום בריבית, בסדר?
אותו אחד שדיבר שקר, הוא אסור לו לשקר גם לא לצורך שלום,
אסור לו לשקר גם לא לצורך...
ריבית, לפעמים היו אומרים ככה וככה, שום דבר, הוא צריך להיגמל מזה לחלוטין,
הוא צריך להיגמל מהתכונה,
הוא צריך להיגמל מהתכונה, בסדר?
כלומר, לצורך העניין,
לפעמים בצבא יש איזה סגל מפקדים ויש מפקד שהוא לא יהודי.
אז פתאום אתה רואה כל החיילים ואלה שזה, כל הלשון הרע רק עליו, כי עליו זה מותר.
לא יודע, אז לא.
הלשון הרע צריכה להיות תכונה באדם שהוא מתרחק מהדבר הזה, ואז
יכול להיות שאצל הגוייר אני לא כזה אדקדק,
אבל גם שם אני לא אמשך לדבר דברים לא טובים.
את התכונה צריך לעקור מהנפש ולא רק את הפרקטיקה המעשית.
טוב,
עוד תורה אחת,
והיא הולכת עם סיפור.
כן.
כן.
כלומר, כן, נכון, נכון, כן.
הוא אגב מסביר, בלואי קורח אמרו משה, אמת ותורתו, ואנחנו בדאים.
כלומר, הם, בגלל שקורח עשה מניפולציה על משה רבנו וכל מיני שקרים, אז התיקון שלו היה להגיד רק אמת, רק אמת, רק אמת.
טוב.
סור מרע, מהבעל שם טוב, קראו סור מרע ועשה טוב.
מה שקשר לבעל שם טוב זה הפסוק.
סור מרע ועשה טוב. מה הכוונה?
מה...
זה ברור מדי, לא?
סור מרע ועשה טוב. מה חשבנו לפני כן?
ירמיה הנביא נענש על מה שהושלך לבור וכיוצא בזה לפי שלו, התפלל על ישראל כששמע הנבואה לרעה על ישראל.
מה שאין כי נישעיהו שמו מורה הישועה.
והאדם יכול להפך חלום או נבואה מרעה לטובה כמו שרואה בחלום מת יכול להפוך לתם וצרה צוהר.
וזה שכתוב סור מרע ועשה טוב.
תשמעו סיפור.
ששמעתי פעם.
אתם יודעים שבזמן ההתנתקות, הרב אליהו,
זכר צדיק לברכה, אמר היו לא תהיה.
שמעתם את זה?
היו לא תהיה. זה היה מין סיסמה כזאת, היו לא תהיה.
ולקוח מיחזקאל, ואשר אתם אומרים העולים על לבבכם וכו', היו לא תהיה. פסוק מיחזקאל, היו לא תהיה.
ואנשים כמובן, הרב אליהו אמר, הלכו על זה.
חלק מהמתפשרים מגוש קטיף, זרעו ובנו בתים,
והיה או לא היה?
היה.
אז כל מיני מבינים בעיני עצמם אמרו,
נו, מה צריך להיות, זה היה חוסר אחריות,
אנשים לא התכוננו, אנשים לזה, אשליות, נטרו לב האנשים עם אשליות, איך זה, טוב.
אז סיפר לי פעם מישהו ששאלו את זה את הרב אליהו,
למה הוא אמר, היו לא תהיה.
ואז הרב אליהו ענה ככה, אמרו, תראו,
זה שהייתה גזירה,
זה אנחנו יודעים.
כלומר, הסיפור היה שבאו לרב אליהו כל מיני מקובלים ואומרים לו, למה אתה אומר לי אולו אותי? הרי אתה יודע שיש גזירה וגם אנחנו יודעים שיש גזירה. יש גזירה.
אז הרב אליהו אמר, לדעת שיש גזירה,
זה יש
הרבה שיודעים.
החוכמה היא לבטל אותה.
לבטל אותה.
אני ניסיתי לבטל את הגזירה.
ואם היו עוד אנשים שהיו אומרים אולו תהיה, כמוני,
או צדיקים, או אולי או זה,
אז היינו מצליחים לבטל אותה.
כלומר, היו לא תהיה, זה לא היה נבואה,
זה היה ניסיון
לבטל את הגזירה. ומי שקצת מכיר את הספרים שנכתבו אחרי ההתנתקות, יודע היום, רטרואקטיבית,
שזה היה מאוד מאוד קרוב.
אפשר היה לבטל את זה.
זה היה מאוד קרוב.
תסתכלו, יש כמה ספרים,
מפכ״ל המשטרה קרדי כתב בספר שלו, אומר, אם בכפר מימון כל העמון הזה היה נע לעבר גוש קטיף,
לא היה לנו מה לעשות.
לא היה מה לעשות.
אי אפשר היה לעצור את זה.
זו הייתה מחאה עממית רחבה, כמובן לא בדרך אלימות, משהו כזה, חס וחלילה, שום טיפת סערה של אף אחד לא תיפול ארצה, לא יהודי ולא שוטר ולא כלום,
אבל מאה אלף איש שצועדים לגוש קטיף.
זה עושה איזה רעש כזה גדול, ומאלה בכנסת זה עושה איזה... הממשלה הייתה נופלת, והיה...
והיינו חוסכים לעם ישראל המון המון צרות שעד היום עכשיו אנחנו
יורים עד תל אביב ועד זה,
המציאות יכולה להיות אחרת, אבל
היה צריך ללכת עד הסופת,
כרגע בלי להגיד מי בגלל מה, אבל זה לא קרה.
כשאומרים לאדם,
כמו אצל ירמיהו, שנענש, הוא שואל למה ירמיהו נזרק לבור, ירמיהו נזרק לבור בגלל שכשהקדוש ברוך הוא אמר לו נבואה רעה על עם ישראל, הוא אמר, הבנתי, אני מעביר הלאה.
מה אתה מעביר הלאה, אומר הקדוש ברוך הוא. למה אני אומר לך את זה?
כדי שתילחם בי, תגיד מה שצריך להיות, תבטל את הגזירה.
כשבאה לאדם ידיעה כלשהי, בין אם על ידי חלום או משהו כזה, זה לא בא כדי שאני אגיד אוקיי,
זה בא כדי שמה?
שאני אפתור את זה, או שאני אשנה את זה, או שאני אבטל את זה.
והבעל שם טוב כאן יושב על גמרא מאוד מאוד מעניינת במסכת ברכות.
הגמרא אומרת, אם אדם ראה חלום ונפשו עגומה עליו, מה יעשה?
יש שם כל מיני פתרונות. אחד הפתרונות, הראשון, נדמה לי,
ילך אצל אוהבו.
תספר את זה למישהו שאוהב אותך,
שיפתור לך את החלום לטובה.
מה זה יפתור לי את החלום לטובה? חלומות זה משחקים?
הוא אומר, כן, אם אתה הולך לאדם שאוהב, הוא פותר את החלום בצורה מסוימת,
החלום הולך אחר הפתרון.
והפתרון הולך אחר הפותר.
כלומר,
יש אפשרות לקחת משהו ולהפוך אותו לטובה. מודיעים לך משהו לא כדי שתגיד, אוקיי, זה זה,
אלא כדי שתעשה עם זה משהו.
אז אומר הבעל שם טוב, סור מרע ועשה טוב.
ירמיה הנביא נענש על מה שהושלח לבור וכיוצא בו לפי שלא התפלל על ישראל כששמעה הנבואה לרעה על ישראל.
מה שאין כן ישעיהו ושמו מורה הישועה.
והאדם יכול להפוך חלום או נבואה מרעה לטובה. לכן מגלים לנו את זה, כדי שנהפוך את זה, בתפילה, בצדקה.
משה רואה בחלום מת
יכול להפוך תם מצהרה, להפוך לעשות תם למצהרת סוהר.
בזה שכתוב, סור מרע, ומה? ועשה טוב.
סור מרע, הכוונה, יראו לך רע. איך אני שר מהרע?
תהפוך אותו לטוב, תילחם עליו, תעשה לו שינוי.
אל תגיד, טוב, מה כתוב? מה אני יכול לעשות? יראו לי רע. סור מרע על ידי זה שתשנה אותו לטובה.
תפרש אותו לטובה.
זו אפשרות מדהימה בעיניי.
בסדר?
יש איזה הרבה סיפורים, גם בזוהר, גם בעוד מקומות.
נספר סיפור אחד, רבי עקיבא בא אליו, חוזר בכוכבי, הוא אמר לו, הבת שלך ביום של החופה שלה תמות.
מכירים את זה?
כן.
הרי רבי עקיבא אמר לו, זוז לי מהעיניים,
וכל החופה הוא ככה,
בלילה היא הלכה חדר ייחוד עם בעלה, וזה, בוקר דופק בדלת, פותחת לו.
וואלה, הכל בסדר? אמרנו, כן, למה אתה שואל אבא?
אז הוא אמר לך, בואי, תגידי לי אתמול בחתונה מה היה? תשחזרי איתי דקה-דקה מה היה בחתונה. אמרתי לו, מה הייתה חתונה? רקדנו וזה, לא, לא, תגידי.
זאת אומרת, טוב, עכשיו שאתה מדבר, אני נזכרת שהגיע איזה אני באמצע החתונה, ולא אגידי שאף אחד לא מתייחס אליו, אז בואי, לקחתי ככה כמה לחמניות והרינג וזה, והבאתי לו.
הקלה.
אומר רבי עקיבא, אוקיי, עכשיו אני מבין הכל,
עכשיו בואו נראה מה קורה כאן, איפה הקישוטים, איפה התכשיטים שלך, היא שמה את זה.
הולכים ל... הייתה איזה גומחה בקיר שהיא שמה שם את התכשיטים,
ורואים שכשהיא הורידה את הסתיקה מהראש ושמה את זה בזה, היא תקעה אותו בדיוק באיזה ראש הננחה שחיכה שם.
ככה מספר המדרש.
אז באמת היה לרעה, אבל היא הפכה את זה לטובה, על ידי מה?
על ידי מעשה. עכשיו היא לא ידעה,
אבל זה ברור שאם אדם יודע,
אני יכול להפוך את זה לטובה על ידי צדקה,
על ידי צום, על ידי תענית, על ידי תפילה.
המציאות היא דינמית, היא לא נעולה וגזורה,
אלא היא נועדה כדי שנשנה אותה.
יפה צעקה לאדם בין לפני גזר דין בין לאחר גזר דין.
חזק וברוך רבותיי, שיש שבת שלום.
