אנחנו לומדים כתר שם טוב, רבותיי צהריים טובים
אנחנו לומדים כתר שם טוב שזה תורות קצרות ומרטיטות לבב מרבנו ישראל בעל שם טוב
זכותו יגן עלינו, ומכיוון שהיום הקדוש זה יום ט״ו בתמוז
שזה אורח חיים הקדוש, רבנו אורח חיים הקדוש, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל
אנחנו חייבים לספר סיפור על אורח חיים הקדוש והבעל שם טוב כידוע לכולם
ואז נתחיל את הלימוד שלנו. הבעל שם טוב ישב בסלולה שלישית, ובאמצע הסלולה שלישית הוא אמר,
קבע נר המערב.
לא הבינו מה הוא התכוון.
וכשעתה שבת, הוא אמר, יש חכם ספרדי בארץ ישראל שנפטר בשבת. אותה שנה כנראה ט״ו בתמוז היה בשבת.
אז אמרו לו, מאיפה אתה יודע?
אז הוא אמר, יש סוד שמגלים לאחד בדור,
ובסלולה שלישית גילו לי את הסוד הזה.
אז הבנתי שהוא הסתלק להיבט עולמו.
הסיפור הזה בעצם מסביר על הקשר העצמי, אתם יודעים שיש צדיקים שקשורים ביניהם.
שזה כאילו, הם אותו עניין. יש להם, אפילו יש צדיקים שאומרים שהם כמו,
מודיעים על עצמם שהם גלגול של צדיקים קודמים שהיו בדורות שקדמו להם. לדוגמה,
הבן איש חי כותב במפורש שהוא גלגול של בניהו בן יהוידע, ולכן כל הספרים שלו הם על שם בניהו בן יהוידע. בן איש חי, רב פעלים, מקבציאל, בן יהוידע, זה הכל על שם.
אז הוא אומר, אני ממשיך את הנשמה שלו.
הרב עובדיה יוסף, גלגול של רבי יוסף קארו.
כולם יודעים את זה.
חד משמעי, כן?
כאילו הרב עמר כותב את זה כבעדם פה. הוא אומר, הרב עמר כותב,
נדמה בעינינו כאילו רבי יוסף קארו חזר.
חזר.
לקיים את פסקיו, ככה הוא כותב.
הרב עובדיה יוסף, יוסף יוסף, מרן מרן וכן הלאה. כל מיני אנשים, אתה רואה תלמיד חכם,
אתה מבין שהוא בא להמשיך איזו פעולה כלשהי. הרמב״ם,
את מי?
משה רבנו.
ממשה עד משה.
כל התורה כולה, כל ההיקף,
מנהיגות. משה רבנו הוא גם מנהיג של עם ישראל,
גם רועה של עם ישראל,
גם
כולל את כל התורה, גם הרמב״ם ככה. מנהיג של עם ישראל, רועה של עם ישראל,
וכמובן כולל את כל התורה כולה. אתה מה שיכול לראות, אתה מדי חכמים שזה מופיעים פעמיים. כאילו, באים פעם, ואחרי זה
רבי שמעון ורבנו הארי,
שניהם ממשיכים, וכן על זה הדרך.
אז יש צדיקים או גלגול או צדיקים באותו דור שמאוד מאוד קשורים.
ואפילו מדברים כמעט אותו דבר. מי שנגיד מכיר קצת, מי שלומד טיפה כלי יקר,
כלי יקר גם חי פחות או יותר בתקופת האור החיים הקדוש.
פירושים מאוד מאוד דומים. כלי יקר באור החיים,
ממש המון המון רעיונות, אתה מוצא שהם מקבילים.
אז הבעל השם טוב והאור החיים הקדוש,
שניהם יש להם יסודות מקבילים. מה היסודות המקבילים בתורת? זה קודם כל יסוד אחד שלשניהם יש אורך הקודש, נקודה.
מי שלומד אורך חיים הקדוש ולא ברור לו כי יגנות לגלות שהפירוש הזה נכתב ברוח הקודש אז הוא לא התחיל להיכנס בשער של אורך חיים הקדוש.
רבנו אורך חיים הקדוש כתב כל דבריו ברוח הקודש הגמורה והפירוש אורך חיים הקדוש יש לו את אותה תכונה של לימוד הזוהר הקדוש כמו שכשאדם לומד זוהר הקדוש גם אם הוא לא מבין כלום עצם אמירת המילים והאותיות זה כמו שאתה טובל בתוך מקווה גם כשנכנסים למקווה לא מבינים מה קורה נכון אבל אתה יוצא נכנס
תמה יוצאת האור, גם לימוד הזוהר הקדוש, גרסה בזוהר הקדוש, היא פועלת בנשמה ואותו דבר גם באור החיים.
אדם לומד אור חיים הקדוש, עצם אמירת המילים זה כמו זה יורד לך איזה דבש על הנשמה.
אז זה ברור, פשוט, אין ספק בדבר הזה.
הוא גם כותב את זה, הוא לא צריך אפילו...
הוא כותב את זה שרוח אפינו, ממש כותב על עצמו שיש לו גילויים של רוח הקודש או שהוא במדרגת רוח הקודש
ולכן גם נקרא הקדוש, אור החיים הקדוש.
אז
אז זה דבר אחד, וכמובן הבעל שם טוב, גם על הבעל שם טוב מדברים, על כך שהיה לו חם לכם או קר לכם?
קפוא לכם, בסדר, טוב מאוד.
אז הבעל שם טוב היה לו עיר וקדיש מנשמה אנכית, כולם אומרים שלא היה כדבר הזה מימות התנאים והמאורעים,
רוח הקודש, אז הם משותפים בדבר הזה, משותפים גם בעוד עניין,
וזה, דיברנו על זה היום בבוקר,
רבנו אור החיים הקדוש,
בפירוש שלו לתורה, יש תמיד שני מקומות,
שני נושאים שכשהם עולים בפירוש הוא יוצא מגדרו, הוא מרחיב מאוד ומעריך וכולי.
מקום אחד זה בכל מקום שיש עניין של גאולה או משיח.
אז הוא יוצא מגדרו, הוא מעריך בפירוש, כולל בפרשה אצלנו, ראינו את זה הבוקר,
תסתכלו במשפחות של שבט יהודה, פרשת פנחס, הוא מעריך מאוד.
כל סדרי הגאולה, ער, עונן, כל דבר, מה זה, והוא גם מחשב את הקץ.
הוא אומר מתי יהיה, מחשב את השנים.
הוא זורק מספרים, יש בכמה מקומות באורח חיים הקדוש,
הוא נוקב במספרים,
פעם אחת.
זה מקום אחד שיוצא מגדרו. מקום שני שהוא יוצא מגדרו זה בכל מקום
שעוסקים בענייני מעלת לימוד התורה ובמיוחד התורה הפנימית והזוהר ופנימיות התורה.
הוא גם כן יוצא מגדרו,
מעריך מאוד בחשיבת לימוד התורה.
אז יש את השיר הזה שנכתב, זה ציטוט של אורח חיים, איזה שיר?
אם היו, סוף סוף מישהו מכיר את השיר הזה כאן?
אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ובערבות התורה, הוא מדבר על התורה הפנימית,
היו משתאגים ומתלהטים אחריה, וכל, איך זה הולך?
וכל אשר דיבר עליהם, כל כסף וזהב לא ייחשב ביניהם, כי התורה כוללת כל הטובות כולן, כל הטובות שבעולם.
אז בהרבה מקומות כשהוא מדבר על מעלת עסק התורה, בתחילת פרשת בחוקותיי,
במקום הזה שאתה אומר, אצלנו בפרשה גם כן על יששכר,
הוא מאוד מאוד מרחיב ומעריך. והבעל השם טוב בדיוק אותו עניין, הבעל השם טוב יש לו ציפייה משיחית מאוד מאוד גבוהה.
הוא מנסה כאילו להביא את המשיח, הוא עלה
עלה להיכל משיח ואמר לו, ימתי קאתי מר? והמשיח אומר לו, הביאה שלי תלויה בלימוד פנימיות התורה, ולכן הבעל שם טוב מייסד שיטה,
שבעצם זה אורחיים הקדוש,
כן, במקביל לבעל שם טוב, הוא כותב פירוש,
לא נכתב עד אליו כפירוש הזה,
שאדם לוקח ממש מושגים הכי עמוקים בפנימיות התורה וכותב אותם להמון.
עד אליו, מי שלמד בעל שם טוב, מי שלמד את הדברים שהוא כותב, לדוגמה אצלנו בפרשה, הוא ממש אצלנו בפרשת על יששכר.
הוא כותב מושגים לגמרי בקבלה.
עוד זה, עוד זה, המילוי של זה. מושגים שהיו שייכים בעבר רק ליחידי, יחידי סגולה.
אור החיים הקדוש
מביא אותם לכולם. שזה יסוד החסידות.
לקחת פנימיות התורה וברבים.
יפוצו מהמתך החוצה. מתי קהלת אימה? כשיפוצו מהמתך החוצה.
אז זה קודם כל פנימיות התורה ושניהם חזקים מאוד בהבאת גאולה. בעל שם תל אביב ניסה לעלות לארץ ישראל ולא הצליח, אור החיים כן הצליח אבל נפטר שנה אחרי שהוא הגיע לכאן הוא נפטר, התגברו הדינים.
שניהם מאוד מאוד חזקים בציפיית הגאולה
ובהבאת משיח ובפנימיות התורה שהדברים כמובן תלויים אחד בשני.
אור החיים הקדוש כל הזמן אומר שהגאולה תלויה בתורה,
תלויה בפנימיות התורה, בהבנת פנימיות התורה.
אז ולכן שתי הנשמות האלו קשורות וזה דבר מדהים לראות אתם יודעים איפה הכי הרבה לומדים אורח חיים הוא חכם ספרדי כן?
איפה הכי הרבה לומדים אורח חיים הקדוש?
בחסידויות.
בחסידויות יש להם שיעור קבוע בליל שבת באורח חיים הקדוש כולל אצלנו בשכונה בליל שבת בבעל שם טוב יש להם שיעור ביידיש עם הרב מוצן באורח חיים הקדוש לומדים קוראים בעברית מסבירים ביידיש חמישי בלילה או ליל שבת לומדים באורח חיים הקדוש
זה התקבל על כל-כל חלקי עם ישראל,
וזה יום הפטירה שלו,
יום ההילולה,
ט״ו בתמוז, מנוחתו כבוד בהר הזיתים.
סיפרתי בבוקר בחבורה שכשעברנו לגור בירושלים, לפני הרבה שנים,
גרנו בירושלים, אז הייתי בן כרך לגמרי שהגיע לעיר, עד אז לא,
הייתי בירושלים רק בכותל, לא הכרתי את ירושלים בכלל,
כאן גרנו בקרית משה, פחדתי לצאת מהבית שאני לא יודע איך לחזור.
אז ככה,
ולמדתי כאן בעיר דוד, בכולל,
אז התחלתי לנסוע, אוטובוס קו מספר אחת היה אז נוסע, אולי גם היום, לא יודע,
נוסע, והוא עובר שם בכביש הצמוד לחומה, ואני שם לב שכשעוברים באיזשהו מקום ליד החומה, כל האוטובוס נעמד.
אמרתי להם, מקרה, לא יודע מה,
יום אחרי יום, נעמדים.
זה היה אוטובוס כזה של שבע וחצי בבוקר, היה בעיקר, מי שנוסע אז היו אנשים מגאולה,
ממאה שערים, נוסעים לכותל.
אז פעם שאלתי איזה יהודי לידי, תגיד, למה אתם עומדים?
אומרים לי, מה זה, למה? אורח חיים.
רואים את הקבר שלו מהכביש, הוא צמוד יחסית לכביש.
עוברים, עומדים כל האוטובוס.
והיה גם פעמים שהנהג היה עוצר.
עומד, והנהג עומד, עומדים, אורח חיים הקדוש.
אז זה רבנו אורח חיים הקדוש.
זכותו יגן עלינו,
קודש קודשים, כל עם ישראל נשען עליו, כולו מלא ציפיית גאולה וישועה, וקשור קשר נפשי עמוק לבעל שם טוב.
אז כמובן,
הדבר הכי טוב כשעוסקים בנפש של צדיק, זה לא רק לדבר עליו, אלא ללמוד את תורתו.
אז אנחנו נלמד עכשיו כמובן את הבעל שם טוב. אבל אתם, כל אחד מכם, בשבת, גם אם במקרה אתם לא לומדים אורח חיים על הסדר בשבתות אחרות,
השבת ללמוד אורח חיים הקדוש.
פרשת פנחס,
תעברו, ואז בעזרת השם תזכו שנפש הצדיק תשפיע עליכם,
תלמד עליכם זכות, תשפיע הטובה. בסדר? ביצחק.
הוא בא עליך?
סבבה. אם יצחק אומר כן,
הדבר סגור. ראו אותו דבר כסגור.
יאללה, נלמד.
הגענו ל-א'-י'ד'.
למדנו פעם שעברה על פרעה הקריאו את זה. בסדר, מהבעל שם טוב. רואים? א'-י'ד' בעמוד הראשון.
נכון? יש לכם?
שניים-שניים?
אה, את זה לא, טוב, אז בוא רגע נדלג על זה,
נעשה את זה, ואז נחזור אליו.
טוב?
מהבעל שם טוב דרש, באכסניה של תורה וכולי, דעית במסכת אבות,
הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או אות אחת
צריך לנהוג בו כבוד זה לשון המשנה נכון?
וגם מי שלומד איזה שמציל מדוד המלך עליו בשלום
שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקרא לו אני משתין לכם את נימרת חז״ל רבי אלופי ומיודעי
איפה הוא קרא לו ככה?
בתהילים איזה תהילים?
תהילים נה ואתה אנוש כערכי
רבי אלופי ומיודעי כן
אז קל וחומר מי שלומד בחברו פרק אחד על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. אז בעצם יוצא שכל אחד מאיתנו הוא צריך לנהוג כבוד בחברו כי אין אדם שלא למדת ממנו איזה משהו אחד או שניים, נכון?
וקשה, מהי כאמר בית דברים בלבד? מה זה לומד שני דברים?
למה דווקא נתקעו על שניים? למה לא שלושה? למה לא אחד?
מה מיוחד בשני דברים?
עוד קשה,
והבא ללמיימר דיו לבוא מן הדין להיות כנידון.
הבנתם?
דיו לבוא מן הדין, אתם יודעים מה זה דיו?
דיו.
דיו זה מידת מיעוט.
כלומר,
יש לנו קל וחומר. מה זה קל וחומר?
אם אדם שנסע במהירות מופרזת של 20 קילומטר מקבל קנס של 100 שקלים,
מי שנסע במהירות מופרזת של 40 קילומטר,
קל וחומר צריך לקבל קנס של 200 שקלים, נכון? זה ההיגיון.
באה התורה ואומרת, לא, אתה לא יכול לעשות קל וחומר,
דיו לבוא מן הדין להיות כנידון. הקל וחומר הוא מועיל כדי שתוכל לתת לחמור יותר את העונש הזה, בסדר? דיו לבוא מן הדין. מכיוון שאתה לומד את החמור מהקל, אז החמור הוא יכול לקבל עונש רק כמו הקל, בסדר?
כאילו סותר את הקל וחומר.
הבנתם או שאני צריך לחזור על זה עוד פעם? לא הבנת.
הבנת? לא הבנת.
אז אני אחזור עוד פעם.
כן, עם זה לומדים את זה.
אולי ניתן את הדוגמה של התורה, בסדר?
כשמרים מדברת במשה,
אז הקדוש ברוך הוא אומר ככה,
אבי הירוק ירק בפניה,
הלא תיכלם שבעת ימים. אם היא הייתה מדברת ככה בחוצפה אל אבא שלה, מה היה צריך להיות העונש שלה?
תיכנס לחדר לשבוע.
עכשיו היא דיברה כלפי הקדוש ברוך הוא,
אז מה היה צריך להיות?
שבועיים.
אבל בפועל, כמה זמן מרים הייתה בחוץ?
שבוע, תיסגר מחוץ למחנה שבעת ימים, למה?
אומרת התורה, דיו לבוא מן הדין להיות כנידון.
הקל וחומר, יש לו כוח להגיד, אוקיי,
אם פה זה העונש, אז גם פה הוא יהיה.
אבל אין לו מספיק כוח כדי להגיד שזה עונש יותר חמור.
בסדר?
זה כאילו הסיפור.
אז גם פה, במקרה,
מי שלומד מחברו שתי הלכות, צריך לנהוג בו כבוד. על אחת כמה וכמה, מי שלומד מחברו פרק אחד,
מה זה על אחת כמה וכמה?
אתה צריך להגיד אותו דבר, כמו שאתה צריך ליהנוג כבוד במי שלימד אותך שתי הלכות, אז אותו דבר תהנה כבוד גם במי שלימד אותך מסכת שלמה, כי די לא לבוא מן הדין להיות כאן אידון.
שאלה ברורה?
שי, אתה הבנת את זה?
שי מבין דבר ישר להתחלה עומדים את זה.
אז תראו איך הוא עושה מהרצף ההלכות האלו, מהשאלות האלו, הוא עושה מטעמים הבעל שם טוב.
פירוש.
וכשאדם לומד מרב הגון,
התורה היא פרה ורבה אצלו כנודע.
וכשלומד מרשע אזי אינו פרה ורבה אלא נשאר כפשוטו כמו שלמד ממנו.
שמעתם הגדרה?
אם אדם לומד תורה מרב הגון,
איך הוא קורא לו?
רב הגון, כן.
אנחנו בדרך כלל מכירים את המושג תלמיד הגון ותלמיד שאינו הגון. כלומר הרב, הרבנים אין איתם בעיה, רק התלמידים הבעיה. אבל הבעיה שאתה אומר, שמעתי שמועה, אני חושב שגם רבנים שיש איתם בעיות.
יש דבר כזה?
יכול להיות, נכון, שמועה כזאת.
יש מושג שנקרא רב שאינו הגון חלילה. מה זה רב שאינו הגון?
שהוא מלמד בשביל כבוד, הוא מלמד, מה?
הוא מלמד בשביל, כאילו הוא מלמד.
אז איך אני אדע?
איך אני אדע עם איזה רב אני לומד? כל הרבנים נראים בסדר?
הוא הופך את הדיון.
אנחנו דרך כלל רגילים לדון על התלמיד, תלמיד הגון, תלמיד שאינו הגון. רגע, בוא נדון גם על הרב.
זאת אומרת, יש אינדיקציה, מה?
כשאתה לומד מרב הגון,
אז
הדברים שהרב מלמד אותו, הם ממשיכים להתפתח אצלו.
שמעת שיעור,
השיעור פותח אצלך דברים.
אתה בעקבותם, מתחדשים לך דברים.
זה מתחבר לך לעוד כל מיני דברים. אתה, זה...
השיעור היה איזה תמצית כזאתי, אבל בתוך האישיות שלך זה עושה פירות ופראי פירות. קרה לכם פעם דבר כזה?
הלכת, שמעת שיעור מאיזה רב גדול.
והשיעור של הרב הזה פתח אצלך כל כך הרבה פתחים למחשבה ולכיוונים, ואתה אחרי זה אומר,
בדרך כלל צריך איזה מישהו, תשמע, תשמע, אני שמעתי איזה שיעור, אני רוצה רגע לדבר איתך על השיעור הזה,
היה ככה והיה ככה, ויש כל מיני אנשים כאלה שאתה שומע שיעור אצלם, וזה הולך איתך אחרי איזה שבוע מחשבות,
או ספרים כאלו, שאתה אומר, הספר הזה פתח אצלי,
פתח אצלי המון המון כיוונים, ויש כאלה שבעקבות הדבר הזה נגיד כותבים שאלות,
גם שאלה זה סוג של פירייה וריבייה, הוא עורר אצלי שאלות,
אז שולחים שאלה לרב,
כתבת ככה בספר או בשיעור אמרת ככה,
מה התכוונת, מקשיב, זה נקרא פירייה וריבייה,
זה אינדיקציה לרב הגון,
כן, לרב הגון, כן, למשהו כזה של וואו.
ולעומת זאת,
כשאדם לומד מרב שאינו הגון, מרשע חלילה, כן,
אזי אינו פרה ורבה אלא נשאר כפשוטו כמו שלמד ממנו,
בסדר?
זהו, מה שלמדת, אין את ההדהוד הנפשי הזה. אדם הולך ללמוד קורס באיזה משהו, לא יודע,
מאדם שהוא, אין לו יראת שמיים,
יש לו ידע, יש לו ידע, אבל אין לו יראת שמיים.
אחת האינדיקציות ללימוד תורה זה שיראתו קודמת לחוכמתו.
זו האינדיקציה.
האם האדם הזה יראתו קודמת לחוכמתו. אדם הולך ללמוד, לומד נושאים, לומד, לא יודע, תלמוד, לומד מקרא, לא יודע, כל מיני דברים,
מאנשים שהם,
אין להם יראת שמיים וכולי.
אז הוא יקבל את הידע,
אבל זהו, זה יישאר רק ידע.
ולזה אמר,
אז עכשיו הוא מסביר את המדרש. מה דוד שלמד מאחיתופל שני דברים בלבד? כי הרי אחיתופל היה רשע ולא היה פרה ורבה. ונשאר שני דברים לבד. הוא למד שני דברים ונשארו שני דברים
כמו שלמד ממנו.
ואפילו אחי קראו רבו, הוא אמר, בכל אופן למדתי ממנו איזה משהו.
הלומד מחברו, היינו דשניהם צדיקים, ואז התורה פרה ורבה. חברותא, מה קורה בחברותא?
ניקח חברותא, לא חברותא שאדם מלמד מישהו, חברותא שווה,
שני אנשים שווים,
שיושבים ולומדים ביחד דף גמרא,
לומדים ביחד שעה וחצי.
בסוף השעה וחצי אתה אומר להם, חבר'ה, אפשר לעשות לכם ריאיון קצר? כן.
תגידו, מי כאן לימד ומי למד?
מי היה הרב ומי היה תלמיד?
אז תראה, הוא אמר ככה, אז אני הסברתי ככה, אז הוא לימד אותי ואני למדתי אותו ושנינו למדנו.
אה, איזה יופי.
ומה, היה כאן איזה, רק קראתם והסברתם? לא, מה פתאום, היה כאן, אתה לא יודע מה היה, הוא אמר משהו, אז אני, רגע, אמרתי את זה, קשיתי קושייה, ואז הוא תראה תירוץ, פתאום הבנו שזה בכלל מופיע בפרק הקודם, אז הלכנו שם, כאילו, הלימוד היה,
תגידו, הרי שניכם יודעים ללמוד גמרא היטב, אז למה בעצם למדתם ביחד? לא היה לכם יותר מהר אם הייתם לומדים כל אחד לבד? כן, היה, אבל לא היינו מגיעים לאן שהגענו,
כי הלימוד בחברותא,
מפרה, איך אומרים?
איך אומרים, אתם מכירים את הזה?
הסברתי לחברותא פעם אחת והוא לא הבין.
הסברתי לו פעם שנייה והוא גם לא הבין.
הסברתי לו פעם שלישית ואני הבנתי.
ככה זה הולך.
אז אומר, כששניים לומדים, דהיינו שניהם צדיקים,
דאז התורה פרה ורבה, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.
וזה מטורט שפתחו באכסניה של תורה שהיו כולם צדיקים.
עוד פירש הבעל שם טוב בעניין אחר כי עשרת הדיברות כולל כל התורה כמו שאומר הרב סעדה גאון
וכמו שנכלל כל התורה בעשרת הדיברות כך נכלל כל התורה בתיבה אחת. עכשיו את זה,
את התורה הזאת של הבעל שם טוב
מיד אנחנו נשלים את התורה אבל רק היה קשה לנו מאוד להבין את זה.
זאת אומרת עשרת הדיברות אני מבין שכל התורה כלולה בעשרת הדיברות אפשר ממש להראות את זה איך הדיבר הראשון זה מצוות אמונה וכל המצוות שקשורות למצוות אמונה ועבודה זרה וכיבוד הורים הבן אדם לחברו
זה ממש איזה מין תמצית של התורה כולה. אבל כל התורה כולה נמצאת בכל מצווה.
בכל מצווה כל התורה. אז היום אנחנו יודעים,
בטבע, נכון, בביולוגיה, שבכל תא וגוף האדם יש DNA.
יש פה איזה יסוד כללי,
כן?
וככה זה גם בתורה, ככה זה גם נמצא. בכל מילה שהאדם עוסק בה בתורה, יש לה כל מיני גוונים, יש לה את החלק שהוא כולל ויש לה גם את הצבע הספציפי.
דוגמה לדבר יכולה להיות
זה ממש דוגמה פשוטה.
כשאדם מקיים מצווה,
מצווה כלשהי, הוא בעצם תמיד מקיים שתי מצוות.
הוא מקיים מצווה אחת כללית ומצווה אחת פרטית. המצווה הכללית היא לעשות את רצון השם יתברך, אנוכי השם אלוהיך.
אני מאמין שיש בורא לעולם ונתן תורה,
ועכשיו אני מממש את האמונה הזאת. איך?
פעם זה בציצית,
פעם זה בשבת,
פעם זה בתפילין,
פעם זה בצדקה,
כל פעם זה פרט אחר,
אבל כל פרט קשור לכלל.
אז זה יוצא שכל פרט יש בו איזשהו מימד כללי, אבל לדעתי הוא אומר שגם בפרט עצמו, אם תעיין,
תוכל למצוא בו, אם תחקור את התא עד הסוף, תגלה בו את ה-DNA שהוא DNA כולל לכולם.
היום יש גם תאי גזע כאלה, שהם מכירים את תאי הגזע, היום חוקרים את תאי הגזע, זה הדבר הבא במדע.
מין תאים כאלו, לוקחים אותם מחבל הטבור בלידה.
אפשר לקחת אותם מהשיגיה, מחבל הטבור,
זה תאים שהם עדיין לא התחלקו ושומרים אותם באיזה בנק,
והדיבור מדבר על זה שהתאים האלה,
המדע מתקדם לכך שהוא ידע לבנות מהם איברים.
ואז אדם יגיע, איזה קוף אכל לו את האוזן,
הוא יגיע לבנק הגזע,
בנק תאי הגזע, ייכנס לפקיד המתאים, פקיד של אוזן,
יגיד לו, הקוף אכל לי את האוזן, הוא אומר, אדוני תחתום פה ופה ופה,
ייכנס פה לתא,
יקליט במדפסת התלת מימד, האוזן,
גב, גב, גב, טח, תדביק לו, סע.
נתאר את זה בצורה ציורית, כן, אבל יוכלו לבנות איברים.
אבל מתי זה קורה?
מתי אתה מצליח ללמוד באופן שאתה תבין, אתה לומד מצווה אחת ופתאום אתה מבין איך היא קשורה להכל?
כל זה עם נשמת הרב שלומד ממנו שורשו מעולם האחדות.
מה שאין כן עם נשמתו של הרב בעולם הפירוד,
גם התלמיד הלומד ממנו מקבל ממנו גם כן דברים נפרדים.
זה שכתוב שלא למד דוד מאחיתופת אלא שני דברים בלבד.
אני רוצה לתת לכם דוגמה מה הכוונה נשמה מעולם האחדות, בסדר?
נשמה מעולם האחדות. לדוגמה, הרב קוק
הוא נשמה מעולם האחדות. אתה יכול, נגיד, הוא מבאר איזה משהו, בהלכה אפילו,
מסביר לך איך הדבר הזה בהלכה קשור לזה ולזה, וכאילו מלא מלא מלא דברים נכרזים בעניין אחד.
או בהלכה מאוד מאוד חזק, מי שמקצת מכיר את תורות של רב חיים מבריסק.
תורות של רב חיים מבריסק. הוא לוקח איזה עניין, איזה רעיון,
בדרך כלל בדווקא נושאים הלכתיים, לא איסור והיתר, דברים מהסוג הזה.
אומר לך, בוא, אני רוצה לכם פה את העיקרון,
ותראה איך העיקרון הזה מתקיים בהמון המון חלקים בתורה.
כן, נגיד, הולכים הליכה אחרי הרוב.
הליכה אחרי הרוב,
שזה סוג של עיקרון. אז יש רב שמעון שקופ, רב חיים, יודעים לבודד את העניין הזה,
ולהגיד לך, בוא נסביר לך מה המשמעות של רוב, ואז תבין איך רוב בא לידי ביטוי גם בסנהדרין,
גם בבשר בחלב,
גם בהלכות תשובה, רובו חייב, רובו זכאי, פתאום אתה מבין שהמושג רוב הוא מושג,
הוא לא מושג מקומי פה בהלכה, אלא הוא מושג רוחני.
ואז אתה לומד, זה אדיר,
תורת השם תמימה, אתה מבין איך העיקרון הזה מופיע בהמון המון מקומות.
יפה.
וזה מה שאלה מקודם העיר לנו, דילגנו על התורה, בואו דלגו רגע תורה אחת אחורה.
שניים, שניים, איש ואשתו באו אל התיבה. אז אצל הבעל שם טוב תמיד התיבה מהי?
תיבת האותיות.
אתם מכירים מה זה טנטה?
טנטה, התורה כשירדה מהר סיני, היא ניתנה טנטה, תנטא, תיבות,
נקודות,
טעמים, אותיות.
בסדר?
איך?
אז נחלקו המקובלים,
האם אתה קורא את התגין,
נקודות, טעמים, אותיות, או תיבות?
יש בזה,
כי יש כאלה שאומרים שבכלל,
ברגע שאמרת אותיות זה כבר תיבות, אז לכן יש כאלה שאומרים תגין.
יש כאלה שאומרים תגין לא,
כי רבי עקיבא הוסיף את התגים.
כל פנים, זה ארבעה ממדים שבהם אתה לומד את התורה. אתה לומד את התורה דרך האותיות,
דרך התיבות, אחר כך, דרך הטעמים, גם המנגינה היא סוג של פירוש,
ודרך הניקוד,
גם הניקוד הוא פירוש.
ובכל מקום שיופיע ניקוד כזה, נגיד,
אז יש כאן איזה פירוש.
לדוגמה, ניקוד של חולם,
או איפה שיופיע ניקוד של חולם,
אתם יודעים שזה ממש, לפי המקובלים ככה צריך להתפלל לתפילת שמונה עשרה. כל ברוך אתה השם, כל י' כו' כמנוכד אחרת.
מנוכד פתח, קמץ, שורוק, חולם.
איפה שכתוב משהו עם חולם, אתה מבין שיש פה איזו חלימה.
אז נגיד יוסף,
חולם, חלום,
למעלה, משה.
האנשים האלה יש להם איזו נקודה למעלה בשם,
שאומרים לך, תשמע, אנחנו,
יש לנו איזה משהו מלמעלה שמושך אותנו בכלל.
בסדר?
כמה פתח, מה זה פתח?
פתוח
אלא פתוח החוצה, ואהבת לרעך כמוך.
חיריק מרוכז בעצמו.
לא ידעתי, שומר אחי, אנוכי.
פתח מול חיריק.
זה פירושים.
הניקוד הוא פירוש.
ודאי שהטעמים זה פירוש, המנגינה היא גם פירוש,
איך אתה מנגן משהו.
אז כל הדברים האלו, אתה אומר, רגע, רגע,
אם מופיע הטעם הזה אז אני צריך לחפש פה את ההקשר לדוגמה הדוגמה הכי קלאסית מופיעה בטעם שלשלת נכון אתם מכירים את הטעם הזה שלשלת איפה הוא מופיע בתורה ארבע פעמים
בהתמהמה אצל לוט אחר כך
נו לוט אמרתי אחרי זה יוסף
איפה אצל יוסף
וימאן נכון
זה השני
ויש, אני לא זוכר את השאלה, יש וישחט.
משה רבנו,
כשהוא שוחט את אל המילואים ביום השמיני, גם שם יש טעם של שלט.
אז אתה יכול להגיד טעם של שלט, מה זה, אבל רגע, זה אותו טעם, הוא גם טעם נדיר, מה הוא עושה כאן? יש גם פעם רביעית, אני לא זוכר אותה.
אתה מבין שהמכונה משטוף לכל הטעמים האלה, זה סוג של התלבטות.
הטעם מבטא התלבטות.
והתמהמה לא מתלבט, לברוח מסדום,
לא לברוח מסדום.
המלאכים האלה אומרים את האמת,
אני צריך לחשוש או שהם אוכלים סרטים ואני סתם מפסיד פה את כל העולם שלי, מתמהמה, בסוף הוא בורח.
יוסף נכנס לאשת פוטיפר, לחטוא או לא לחטוא?
לעשות מלאכתו,
כאילו, החזון מתארים את ההתלבטות,
וישחט, משה רבנו, כשהוא שוחט,
אז הוא בעצם,
ברגע הזה הוא כאילו מדיח את אהרון הכהן, הוא מבין שהוא יהיה כהן גדול ולא אהרון, אז הוא מתלבט,
האם כאילו,
או לבוא לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו, לא, אהרון צריך להיות כהן.
הרי שם כאילו הקדוש ברוך הוא ממונה את משה רבנו אלוקים גדול, רק אחר כך הקדוש ברוך הוא אומר לו שזה יהיה אהרון.
אז גם השחיטה שלו כאילו מלווה בסוף של התלבטות.
אז אתה רואה איך התורה, תורת השם היא תמימה, אותו טעם, היא מופיעה בהרבה מקומות, תחפש את ההקשר ביניהם, יש להם הקשר דומה.
זה אם אדם לומד תורה מרב משורש נשמת האחדות.
הרב קוק,
על הרבי מלובביץ' יש לו שיחות שנקרא לשיטתי.
מכירים?
הוא לוקח נגיד את בית שמאי או בבית הלל,
פרוס לפניך איזה 15 מחלוקות שלהם, הוא אומר לך עכשיו אני אסביר לך
מה כל אחד מהם חושב, מה העיקרון, ותראה איך העיקרון הזה בא לידי ביטוי בכל המחלוקת.
בית שמאי ובית הלל זה דבר ידוע, מה?
דין וחסד או לכתחילה ובדיעבד, דברים מהסוג הזה. בקיצור, המחלוקת שממנה הוא מתחיל זה שבית שמאי ובית הלל נחלקו, מה נברא קודם,
האם השמיים נבראו תחילה או הארץ נבראה תחילה?
בית הללומרים? הארץ נבראה תחילה, שנאמר בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. מה זה המחלוקת? מי נברא תחילה?
בית שמיים אומרים בית שמאי שמיים מה נקודת המוצא? נקודת המוצא שמיים.
עכשיו צריך להתפשר בסדר אבל?
זה נקודת המוצא, אתה מתחיל בחנוכה להדליק שמונה ואז פוחת והולך, אבל שמונה.
בית הילד אומרים לא לא לא,
עולם ההשתלשלות, מתחילים מלמטה ועולים למעלה, ארץ נבראה תחילה ועולים אל השמיים.
ואז הוא מראה איך בהרבה מאוד מחלוקות זה אותו עניין, תורת האחדות לשיטתי,
זה נפלא.
זה צריך ללמוד מרב שיש לו את כל המכלול הזה.
זה מה שהוא אומר כאן, שניים שנהו, שניים שניים, איש ואשתו באו אל התיבה. מה זה התיבה?
תיבה זה האותיות.
פירוש, יש שני פירושים בכל תיבה.
אחד זכר רחמים, אחד בחינת דין.
וצדיקים מהפכים מידת הדין למידת הרחמים.
בכל תיבה בתורה אפשר לפרש אותה בבחינת זכר, בבחינת דין,
ואפשר להפך אותה לבחינת רחמים.
והצדיקים יודעים להפך מידת הדין למידת הרחמים.
עכשיו, אני אתן פה כמה דוגמאות, בסדר?
אבל הבעל שם טוב היה אלוף על זה.
אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
הכי יפה בעולם.
רבי לוי יצחקין ברדיצ'ב,
סנגורם של ישראל היה,
אנחנו עכשיו נכנסים לתקופת האבל על חורבן בית המקדש.
זה שבת חזון, נכון?
מקרא והפטרה.
אז איך הולך הפסוק? חזון נשאר בלעמות שחזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו, יותם אחת ויחזקיהו ומלכי יהודה, נכון?
אשימו שמים ואזיני ארץ, כי ה' דיבר, בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי.
וככה כל הפרק הולך.
באחד מהפסוקים,
הוי גוי חוטא,
עם כבד עוון,
זרע מרעים,
בנים משחיתים,
עזבו את קדוש ה'
נזורו אחור.
נכון? זה הפסוק.
אז רבי יצחק אומר, אני אגיד לכם איך קוראים את הפסוק הזה.
הוי גוי חוטא.
גוי שכל הזמן מכתה את עצמו,
נקה את עצמו.
עם כבד עוון, עם שעוונות כבדים עליו, לא מתאים לו העוונות.
זרע מרעים, הזרע של הרעים, אברהם, יצחק ויעקב.
בנים משחיתים, משחיתים את עצמם בתעניות, בצומות, סיגופים.
עזבו את קדוש ישראל, אם הם חלילה עזבו לרגע את הקדוש ברוך הוא, מיד נזורו אחור, מיד חוזרים בתשובה.
נפלא, נכון?
ככה קורא את הפסוק, הופך את זה,
תהפוך.
וככה בהרבה כתבים חסידיים ככה קוראים,
לוקחים איזה פסוק שנראה שלילי,
הופכים אותו לטובה.
הפוך אותו לטובה.
חוזה מלובלים, קורא.
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת אבון.
זאת אומרת, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ,
שיגיעת שניהם משכחת
אשכח בארמית זה למצוא.
אם אדם מתיגע גם בתורה וגם בדרך ארץ, יהיה לו עיניים פנימיות לראות את העוונות שבתוכו והוא יתקן את עצמו.
עוד סיפור יפה
על הבעל שם טוב,
הנה, זה סיפור מדהים.
איך את אותו פסוק הוא הופך בהתחלה לדין ואחרי זה לרחמים.
פעם היה איזה יהודי
שרצה ככה לפרוס מלאכים, אנחנו אומרים, חאפ מלאכים, אומרים ביידיש.
אז הוא התחיל לטענות 40 יום וצם וכל זה, ואחרי 40 יום הוא אמר לך לבעל שם טוב ככה שייתן לי ברכה.
והבעל שם טוב אמרת לו נכנס מהדלת, ראה שהוא מנופח מגאווה מרוב הצומות שהוא צם.
אז הבעל, כי הוא צם גם בהסתר וכל זה.
אז הבעל שם טוב
אומר לו אם יסתר איש במסתרים ואני נקודה לא הראינו
אז הוא מיד הבין אם אדם מסתתר באיש במסתרים עושה את העניות אבל מתנפח לו האני אומר הבעל שם טוב לא רוצה לראות אותך איך הם פה
טוב הוא הבין את הטעות שלו הלך עשה תשובה
במקום לטענות הרבה יום אמר תהילים הרבה יום לב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה וחזר אל הבעל שם טוב
ואז הבעל שם טוב אמר לו אם יסתר איש במסתרים ואני לא הראינו
אם אדם מסתתר במסתרים והוא מגיע למצב שהוא מרגיש שהוא לא ראוי,
אני רוצה לראות אותו.
אז את אותו פסוק אתה יכול להפוך לדין לרחמים.
הצדיקים משתדלים להטות כל דבר לרחמים. כל דבר שהם זה, להטות לרחמים, לקרוא את הפסוק בצורה של,
לא בצורה של דין.
יש אגב זוהר נפלא,
ממש נפלא, שאנחנו צריכים לראות אותו בזה הזדמנות.
זה זוהר על פרשת כי תבוא. נמצא בזוהר חדש על כי תבוא. כי תבוא יש קללות.
הכי ארוכות בתורה,
ושם רבי שמעון עובר קללה-קללה ומראה איך היא בעצם ברכה.
קללה-קללה-ממש.
הוא מוכיח את זה.
בין השאר הוא מפסק את הפסוקים אחרת,
אבל הוא הופך את כל הקללות. לדוגמה, יש שם, וישיבך השם מצרים באוניות.
אז אומר רבי שמעון, איזה אוניות? מה אוניות? מי נוסע למצרים באוניות? הולכים ברגל למצרים. סימן שזה לא יהיה.
זה כאילו אגדות.
התורה אומרת משהו שלא יכול להיות.
סימן שזה לא יהיה.
כל מיני כאלה, דברים מדהימים, הוא קורא את הפסוקים והופך אותם לטובה, כאילו כל הקללות,
בחסידות אומרים שכשעולים לקללות בכית אבות צריך לקרוא את זה לאט ובקול,
כי זה הכל, הכל ברכות הכי עמוקות.
אתה רוצה להחביא יהלום, אתה יכול לקחת אותו בכספת של ברינקס ואז כולם ידעו שיש שם יהלומים וינסו לשדוד אותה,
אתה יכול לשים את זה באיזה שקית סנדוויץ' מקרטון כזאתי ואף אחד לא ייגע בזה.
אז את הברכות הכי הכי גדולות שמים בתוך שקית כזאת עם מגעילה כזאת שאף אחד לא...
אז לפנים כל הברכות נמצאות בתוך הקללות, כאילו קללות. וככה זוהר שלם, ארוך מאוד.
הוא אומר, הכל ברכה פה, אתם לא יודעים.
זה הסוד של תלמידי חכמים הגדולים, כמו הבעל שם טוב, ברכה עם הקדוש.
יפה, נמשיך?
יאללה.
וואו, איזה תורה יש פה, וואי וואי.
הכל פה חזק, הכל פה לווריד.
הכל פה קוקאין קולומביאני.
מהבעל שם טוב בשם רבי סעדיה כעיקר בריאת האדם בעולם הזה לשבר מידות רעות הטבעיות שלו
ובזה מעלה מדרגה הנקראת טבעך בעולם, בעולם עליון שנקרא עולם לשון הלם והסתר.
זה שכתוב הולך לך מארצך וממולדתך דהיינו הטבעי שנולדת עמו
הוא ראה לשבר אותה כנזכר ליל.
ומבית אביך, כי אביך נקרא חוכמה, אבא,
ובית אביך הוא בינה עולם המחשבה והכוונה שיראה לתקן את המחשבות הרעות.
זה שכתוב מבית אביך שידע לברר מה שנפלו המחשבות
מבית אביך שיחזור להעלותן.
ועל ידי תזכה לארץ העליונה אשר אראך שהודיע טבעך בעולם.
טוב, כאן יש עניין חשוב מאוד שכדאי להכיר,
עוד מושג בחסידות.
יש מושגים בחסידות סביב לימוד על ספר התניא שנקרא טבע ראשון וטבע שני.
שמעתם על זה פעם?
טבע ראשון זה מי שאנחנו,
מי שאנחנו,
טבע ראשון.
וטבע שני זה מי שאנחנו באמת.
אבל כדי להגיע למי שאנחנו באמת, אדוני צריך לעבוד על עצמו ולשבר את מידות הטבע הראשון.
אז הוא אומר ככה, עיקר בריאת האדם בעולם הזה לשבר מידות הרעות הטבעיות. אני רוצה להסביר למה, מה הסיבה?
למה זה עיקר בריאת האדם? מה הסיבה?
זה חשוב מאוד,
ממש.
הקב' ברוך הוא ברא עולם. העולם שלנו מחולק למדרגות בבריאה, נכון?
דומם צומע חי מדבר וגם מעברים ביניהם.
ישראל, לפי הכוזרי.
עכשיו,
מה שמיוחד בכל המדרגות שלפני האדם,
זה שהן, אין להן בחירה, הן דטרמיניסטיות.
הן לא יכולות ללכת נגד הטבע שלהן.
אין אפשרות.
בחיים לא תראו ערי פחדן.
אין דבר כזה. אריהו תמיד גיבור.
צבי הוא תמיד רץ. לא תראו צבי, אומר, וואלה,
עייף אני,
לא מתאים לי לרוץ, תן לי לחיים בזולה. אין דבר, צבי הוא תמיד רץ.
לא יודע ל...
ראיתי איזה סרט מדהים.
וואי, זה היה בשבילי מוסר גדול.
תקשיבו מה זה קטע.
ברואנדה היה טבח.
שמעתם על הטבח ברואנדה?
סרטון כזה, ראיתי אצל ההורים שלי, סרט טבח.
אתם לא שמעתם על הטבח ברואנדה?
בשנת 94 היה טבח ברואנדה, נהרגו שם מאות אלפים.
האוצי טבחו את הטוצי.
נשמע לכם כמו קומיקס,
אבל שם היו מאות אלפי הרוגים, רצחו אחד את השני.
בחלק מהטבח הזה הם גם הרגו את כל האריות שהיו שם.
אתה יודע, כיוון שרוצחים, רוצחים.
אז הם גם הרגו את כל האריות, שם היה מרחץ דמים גדול, ויש שם שמורת טבע ענקית,
בלי אריות.
כל הבעלי חיים,
אנטילופות וגינויים וכל הצבעים האלה, והאויפיפוטמיים וג'אמוסים ובפלוס כאלה וכאלה, אבל בלי אריות,
כי הם הרגו את האריות.
ואז החליטו לעשות מבצע השבה של האריות לטבע, לקחו כמה אריות מקניה,
לקחו להקת לביאות ושני זכרים,
שחררו אותם במקומות שונים,
כאילו ביחד הם היו רבים והורגים אחד את השני, כאילו עקבו אחריהם וקיוו שעם הזמן הם יפגשו אחד את השני, ינאמו, יישגו, יקימו להקה ויתחיל איזה. סבבה, באמת זה הצליח, אחרי כמה זה הם הצליחו.
עכשיו,
אז הלוויות הן מה שנקרא, באו לעבוד, הן באו לטרוף.
אז יש שם כזה סרטון, רואים,
לוויה רואה איזה,
איך קראו לחיה הזאת, לא זוכר את השם שלה,
לא אנטילופה, טיפה יותר גדולה ממנה, לא זוכר את השם שלה,
והיא כאילו באה לטרוף אותה.
אז היא זוכרת ככה וזה. עכשיו ההוא, הוא לא ראה בחיים אריה.
הוא לא מכיר, הוא לא יודע.
אז הוא לא בורח.
כי הוא לא מכיר את ה... כבר איזה 30 שנה אין שם אריות, זה כבר כמה דורות של אנטילופות התחלפו.
אז הוא עומד, עש, עש, עש, מבסוט, מסתכל עליה.
עכשיו, היא לא מבינה מהקטע.
היא מתקרבת, והיא רואה שהוא רואה אותה,
והוא לא בורח.
אז מה קורה?
היא בורחת.
היא הולכת אחורה.
היא מבינה את הקטע,
אבל זה אולי לא מבינה פה איזה משהו, הוא לא בורח.
רואים אותה בורחת.
ואז רואים אותה עושה לומדס, אומר, טוב, אחרי הכול, הוא נראה טעים.
אז היא כן רצה אליו, הוא עומד ומבל,
והוא תופס אותו בקלטה הזאת, והיא לא מבינה את הקטע.
אבל זה היה מדהים לראות שבגלל שהוא לא ברח, אז היא ברחה, כי זה לא... לא יצטרך להבין מה קורה כאן. זה היה מדהים לראות את זה.
כל פנים, הטבע עובד לפי טבע.
האדם,
מצד אחד יש לנו חלק שאנחנו לפי הטבע.
מצד אחד.
זאת אומרת שניתנה לנו בחירה.
כל המהות של האדם, כאילו הקדוש ברוך הוא אומר לו תראה בראתי אותך, בראתי אותך חלק מעולם הטבע אבל נתתי לך צלם אלוהים מלמעלה שיאפשר לך לעשות מה שאף אחד מחוקי הבריאה הקודמים אליך לא יכול לעשות וזה ללכת נגד הטבע.
עכשיו אני רק רוצה שיובן לנו היטב האידיאולוגיה של הנאצים הייתה מאוד פשוטה
האידיאולוגיה הנאצית אמרה ככה,
אנחנו מסתכלים על הטבע, אנחנו רואים איך הטבע מתנהל.
למה האדם צריך להתנהל שונה מהטבע?
הם פשוט העתיקו את עולם הטבע אל עולם בני האדם, אותם מושגים, החזק שורד,
שטח מחיה.
בטבע אם יש איזה אריה שיש לו איזה פיגור פיזיולוגי,
אף אחד לא עושה לו גמחים ולא מקים לו מוסדות מיוחדים,
שימות,
אתה מעכב את הלהקה,
אף אחד לא מחכה לו.
אז גם פה הנאצים הרגו מעבר ליהודים וכולי, הם הרגו מפגרים, הם הרגו נכים,
הם הרגו כל מיני, כל מישהו לא היה,
הם רצו גם להשביח את הגזע שלהם,
פשוט העתיקו את מושגי עולם הטבע למושגי בני האדם,
זה הכול,
וככה זה נראה, והם גם אמרו, אכן ברברים אנחנו,
והטענה של המצפון, הם אמרו שהמצפון הוא טענה יהודית, כי זה בעצם נועד להחליש אותנו,
יש לך,
יש כל מיני כאלה חלשים, אתה מתחשב בהם, אתה זה,
והתורה עומדת בדיוק הפוך, כמובן. נכון, אנחנו חלק מעולם הטבע, מצד אחד, יש לנו גוף וכולי, יש לנו...
אבל ניתנה בנו צלם אלוקים, הגילוי של האלוקות באדם,
זה העובדה שהוא יכול ללכת נגד הטבע שלו,
נגד הטבע הנמוך. ואז מה מתגלה?
זה לא שאנחנו נשארים כל הזמן נגד הטבע, מתגלה הטבע השני.
זה נקרא טבע שני, מתגלה שבעומק שלנו יש לנו טבע אחר. מהו הטבע האחר?
להיטיב,
להיות אנשים, לחלוק, לתת, להעניק, בסדר? לא רק קיום ולשרוד, אלא להיות אנשים מטיבים.
ולכן, וזה מאוד מאוד חשוב לדעת, החוסן של חברה
נמדד ביחס שלה אל החלשים.
כאן אתה מודד האם חברה היא, מה החוסן שלה,
המוסרי, מה החוסן הערכי, מה החוסן הממשלי, ביחס לחלשים,
לא ביחס לחזקים. ביחס לחזקים זה עולם הטבע, כולם מתנהגים ככה, זה לא חוכמה.
האם החברה הזאת יודעת להתייחס לחלש,
לנדקה, לחלוק איתו, לתת לו, להפריש עבורו וכו', זה המדד לחוסן החברתי של חברה.
ולכן אומר הבעל שם טוב שזה עיקר ברירת האדם.
או אפשר להגיד בנוסח אחר, זה עיקר מטרת הבריאה.
לשבר מידות הרעות והטבעיות שלו.
ואתה חושב שאלה מצוינת.
זה קשור
לספר התניא. בספר התניא,
טוב, איך אני אענה על זה? יש כל כך הרבה אפשרויות לענות על זה.
אתה צודק שאצל בעלי חיים זה לא נקרא רע.
אנחנו, בני אדם, אומרים רע וטוב, אנחנו עושים חלוקות, אבל זה נורא, זה הטבע שלו.
אתה יכול נורא נורא להתאבל שהאריה הורג את הגורים של האריה שקודם, זה הטבע שלו, אין לו זה. אבל אצל האדם,
אצל האדם, אם המידות האלה הן מטופלות ולא מונחות, הן נהפכות לרע.
אתה יודע מה כתוב?
ותעש אדם כי דגי הים, זה פסוק באיוב.
למה ממשילים אדם לדגי הים?
כי בדיוק, הבעל חיים היחיד שאוכל את בני מינו זה דגים.
וגם בני אדם, אותו דבר.
אומרים שפעם היה קונסוליום של כל הבריאה והאריות לא הסכימו לשבת ליד בני אדם.
כי הם אמרו, אנחנו טורפים כי יש לנו סיבה, הם הורגים סתם.
הם רוצחים סתם, מישהו עזבן אותו, תן לו כדור בראש.
לא רוצה לשבת, הוא לא מוסרי.
אז אם המידות לא מטופלות של האדם ואתה זורם עם הטבע, זה מהר מאוד נהפך לרוע.
מלחמות, מה זה מלחמה?
האם אריה יהרוג זברה סתם? הוא יורג אותה רק כי הוא רעב.
בני אדם יכולים להרוג סתם.
יאללה, בוא נראה.
ככה אומרים, יש דעות כאלה בהיסטוריה, ההיסטוריונים,
יש דעות כאלו,
שאומרות, הרי האמריקאים הפילו שתי אטום,
אחת על ירושים ואחת על נגסקי,
נכון?
התעלה היא שבאמת היה צריך להפיל אטום כי הם עשו חשבון שמלחמה על יפן תעלה להם מיליון וחצי הרוגים והיפנים בראש שלהם בכלל להיכנע, אין להם מושגי כניעה בראש שלהם.
אבל למה את הפצצה השנייה?
ההיסטוריונים דנים בדבר.
יש כאלה שאומרים, אני לא אומר שזו הדעה הנכונה אבל יש כאלה, הפצצות האלה היו שתיים מסוגים שונים.
אחד קראו לה איש קטן, אחד קראו לה איש שמן.
והם עבדו על עקרונות שונים, אחת על פלוטוניום ואחת על אורניום, בסדר?
שאתה רוצה לבדוק שזה עובד.
אתה יודע, האורניום, ראית שזה עובד.
אבל אתה יודע, ליתר ביטחון, אם מלחמה עם הרוסים, בוא נבדוק שגם הפרוטניום עובד. נבדוק. טוב, עוד כמה יפנים, יאללה, כפרת הבונות, ננסה על ניסוי כלים, אתה מבין?
יש דעות כאלה שזה היה, כי היפנים התקדמו להיכנע גם אחרי הראשונה, הם לא הבינו מה נופל עליהם.
פתאום בום, עוד אחת.
כן,
יש לי בבית הזה ספר שנקרא הקטעים בהיסטוריה.
יש שם סיפור על אדם אחד שהיה בירושימה בהפצצה וניצל והיה לו משפחה בנגסקי אז הוא נסע אליהם ברח אליהם האדם היחיד שניצול משתי פצצות אטום אני מקווה שהוא נולד פיס באותו יום כי כנראה היה לו מזל
אז זה הסיפור
זה הסיפור
עכשיו אצל אברהם אבינו כתוב הקב' אומר לאברהם על זה הבעל שלו בונות את התורה הזאת לך לך מארצך ממולדתך מבית אביך אל הארץ אשר ערך רשי אומר מה?
כדי שאודיע טבעך בעולם. אז הבעל שבת עובר קורא לכל אחד מאיתנו לך לך מהארץ מהארציות מהמולדת ממה שהתרגלת במה שנולדת מבית אביך מהמחשבות אל רצון אחר שהקדוש ברוך הוא יראה ואז
אני אוכל להודיע את הטבע השני שלך בעולם.
פתאום נודע בעולם שישנה אפשרות לחסד וישנה אפשרות לנתינה וישנה אפשרות לא רק וזה בעצם מה שאברהם עושה מי שמנהל את העולם בתקופת אברהם זה נמרוד.
ונמרוד אומר, חבר'ה, מה המקצוע של נמרוד?
מה המקצוע?
שם פרטי, נמרוד. מקצוע?
איך?
מקצוע?
צייד. כתוב, הוא החל להיות גיבור צייד לפני השם. צייד. מה זה צייד? אר מומי, תחמן, מנצל חולשות, עוקר, עוקץ. זה המקצוע. ככה הוא מנהל את העולם, עולם של ציידים.
בא אברהם ואומר, אני יש לי טבע שני. הטבע הראשון הוא טבע של צייד. הטבע השני, אם האדם מעמיק,
חסד, נתינה,
לשם שמיים, כדי שיהיה טוב בעולם.
וואו, עודי התיווכה בעולם.
אנחנו היום, כל האנושות מעריצה את אברהם ולא את נמרוד.
גם היהודים כמובן, גם המוסלמים,
אברהם,
גם אפילו אצל הנוצרים, כאילו אברהם אבינו הוציא מקרבו את רוב האנושות שמאמינה בדרך שלו,
שהפוכה מנמרוד.
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן, חזק וברוך. רבותיי, בשבוע הבא השיעור יתקיים באש ובמים, אבל בשלוש ורבע ולא בשלוש.
באיחור קל.
אתם תחזיקו מעמד, אתם תנשמו עמוק, אנחנו ניפגש.
בשעה ארבע ורבע חבורה במדרש, בבית מדרש מקדימה. בשעה חמש ועשרה
ניגונים קדושים עם יצחק והלהקה.
מה טוב.
מי שרוצה שנשמור את הדפים יכול להביא לי אותם אליי.
דפים לפה, דפים למפקד, כאן.
מי שרוצה לקחת מוזמן לקחת.
מי שרוצה שירותי קונסייר
שימור דפים, אליי.
