טוב, אה, אלי בדרך גם, בסדר, הלך להביא קפה נראה לי.
אנחנו לומדים,
אנחנו לומדים כתר שם טוב,
שזה תורות קצרות של רבי ישראל בעל שם טוב,
שזה עוזר לנו ככה להיכנס לשבת.
הגענו לתורה יא,
נדמה לי.
תודה רבה אלי, ברוך תהיה.
אה, הצלת אותי עכשיו ממש.
ברוך אתה, אדוני היושב-ראש.
מה שכתוב לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתם, מכירים את הנוסח הזה?
אז מה זה קודשא בריך הוא ושכינתם, מה זה הזוג הזה?
זה נשמע כמו איש ואשתו כביכול, כן?
ככה זה מופיע בזוהר.
אז הוא יסביר את זה. הכוונה להביא התפארת למלכות,
שהתפאר,
תודה גם לך, ברוך תהיה, שהתפאר הקדוש ברוך הוא עם המלכות,
דהיינו המדרגה התחתונה עולם הדיבור,
שזאת המדרגה מחיה את כל העולמות.
כמו שכתוב שבדבר ה' שמיים נעשו
ונאמר ואתה מחיה את כולם.
והדיבור של הקדוש ברוך הוא תמיד מחיה את כל העולמות וכשאדם עושה מצווה
הקדוש ברוך הוא מתפאר במלכות.
דהיינו בדיבור שלו
שהוא בתוך העולמות ואז מביא האדם המלכות אל הקדוש ברוך הוא.
דהיינו שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עולם הדיבור.
וזהו ייחוד הקדוש ברוך הוא שכינתי.
שיתפאר הקדוש ברוך הוא במלכות שהיא בתוך העולמות, ויתגלה מלכותו. דהיינו שיכירו הכל
שהוא מלך בעולמות.
וזהו תענוג גדול לקדוש ברוך הוא. מידת המלכות היא מצידנו ובידינו.
דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו. ואז הוא נשלם במידת מלכותו. כי אין מלך בלא עם,
שמחמת העם התגלה המלכות. יש לקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה.
טוב, התורה הקצרה הזאת,
תורה קצרה ומרעישה.
חבר'ה, יש כאן דפים.
היא בעצם כוללת בתוכה את שלוש מתוך ארבע הסיבות
שנמנות על ידי רבותינו בחכמי הפנים,
לסיבות שבגללם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
שזה כאילו עומק ה...
למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? מה היה חסר לו לפניכם?
חייב להיות איזה רצון, אנחנו לא יכולים שעשו את העולם הזה בלי רצון.
חייב להיות שיש איזשהו רצון.
אז מה הרצון? מה עלה בפניו?
אז יש כאלה שאומרים,
שהעניין הזה הוא אסור לחקור בו, כי מה זאת אומרת? אבל אנחנו רואים שרבותינו, גם בחסידות וגם הוא, עסקו בזה.
אז נאמרו ארבע סיבות,
כנגד ארבע אותיות שם השם, לרצון של הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם. יש יותר מארבע סיבות, אנחנו נגיד עכשיו ארבע סיבות, בסדר?
סיבה אחת שאין טעם לרצון, למה? ככה.
למה הוא רצה? ככה.
או באופן אחר,
על תאוות אין קושיות.
תיטבע הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, ואל תקשי קושיות למה.
למה ככה? מפה אנחנו... אבל
כשאתה אומר לילד ככה, אז הוא אומר לך טוב, אבל בכל אופן, אבל למה, הוא שואל עוד פעם. אז אחרי כך אנחנו שואלים עוד פעם.
אז יש ארבע סיבות.
סיבה ראשונה, אומר אותה הרמח״ל,
וזה חפץ הטוב להיטיב. מכיוון שהקדוש ברוך הוא תכלית הטוב,
לא יכול להיות טוב בלי שהוא מיטיב.
אז ברא הקדוש ברוך הוא עולם שהוא יוכל להיטיב לו.
זו סיבה אחת.
אז עכשיו מה יש לו? אז מה, אז הוא היה חסר לפניכם?
עזבו רגע את כל הקושיות שיש לנו של בני אדם.
חפץ הטוב להיטיב.
סיבה שנייה היא דירה בתחתונים, בסדר?
הוא רוצה לעשות לעצמו דירה בתחתונים.
סיבה שלישית,
אין מלך בלא עם.
הקדוש ברוך הוא מלך, אין מלך בלי עם.
וסיבה רביעית,
זה בגין דה אשתמודען ליה, שזה סיבות קרובות אחת לשנייה, זה לא שכל סיבה היא כיוון אחר,
אבל בגין דאישתמודעלי כדי שתיוודע מלכותו.
אז שלושת הסיבות האחרונות בעצם מוזכרות כאן.
והכל סביב השורה הזאת שאומרים אותה לפני קיום מצוות,
לשם ייחוד קוצ'ה בריכו ושכינתי.
אז הוא קורא לזה להביא התפארת למלכות. בואו נסביר טיפה במילים שלנו, בסדר?
בואו ניקח דוגמה, לימוד קבלה זה בעצם לימוד של הקבלות, אנחנו עושים הרבה הקבלות. מתי יש
להורים נחת מהילדים שלהם?
כן, מתי יש להם נחת?
יש כל מיני סוגים של לחת, יש נחת קטנה ויש נחת גדולה.
נחת קטנה זה שאתה ילד שלך מביא ציון טוב מהבית הספר,
לא יודע מה, בסדר.
שהילד שלך מביא איזה, בסדר, זה מעשה טוב, אתה מבסוט עליו.
נחת גדולה זה שמישהו מספר לך
על הילד שלך או על הבן שלך או על הבת שלך,
שבאיזו סיטואציה אחרת הוא היה וזה דבר שקשור אליו, והוא בסיטואציה הזאת התנהג באופן שבאמת
ככה חינכת אותו בבית, אבל בלי שהוא ידע שאתה יודע מזה, כאילו,
איזה יופי, איזה, כן? קורה לפעמים, תופס אותך ואומר, שמע, הבת שלך באיזה מקום, אז היא אמרה איזה משהו, ואמרתי, וואי, איזה מדהים.
אני אספר לך את זה, פתאום אתה אומר, רגע, רגע, אז מה שעשיתי באמת בא לידי ביטוי, באמת יוצא אל הפועל.
אז הקדוש ברוך הוא מלוא כל העולם כבודו, ומלכותו מאוד מאוד גדולה, וכן על זה הדרך,
אבל כשהאדם מקיים את רצון השם מתברך כאן בעולם,
אז הוא גורם לקדוש ברוך הוא לשכון כאן.
ממילא הקדוש ברוך הוא מתפאר בדבר הזה,
שמח בדבר הזה.
הוא קורא לזה כאן מתענג,
מתענג על הדבר הזה. בואו נקרא את זה טיפה יותר לאט.
כן, הכוונה להביא התפארת למלכות.
שהתפאר הקדוש ברוך הוא עם המלכות. עכשיו המלכות, צריך טיפה להכיר את הספירות, כן, המלכות זה הספירה האחרונה.
הכתר היא למעלה, חבל, המלכות היא האחרונה אחרונה.
ומלכות, כתוב מלכות היא הופה.
מלכות זה בעצם יכולת הביטוי וההשפעה בעולם.
אז כשאנחנו עושים איזושהי פעולה, אף אחד לא הכריח אותנו,
אף אחד לא כפה אותנו,
אף אחד לא איים עלינו,
אנחנו עושים איזושהי פעולה כלשהי,
שהיא בעצם מבטאת את העובדה שאנחנו רוצים לעשות רצונו להתברך,
זה גורם כלפי שמיא לנחת,
לעונג.
ובזה הקב' מתפאר.
כשהתפאר הקב' במלכות, דהיינו, המדרגה התחתונה, עולם הדיבור,
שזאת המדרגה מחיה את כל העולמות שמעליו.
עולם הדיבור זה לאו דווקא בדיבור.
חלק מהמצוות אנחנו עושים בדיבור. עולם הדיבור הכוונה הוא עולם ההשפעה. כשאני מדבר אל מישהו, אני משפיע עליו.
אז כשאדם עושה, מקיים איזושהי מצווה,
הוא בעצם מביא את רצון השם יתברך לידי ביטוי.
הדבר הזה חשוב, תבינו למה, כי אנחנו עושים הרבה מצוות כל יום.
אבל כשאדם חושב לפני כן מעט על המצווה,
ואומר, רגע, אני עכשיו הולך לשמח את הקדוש ברוך הוא, שאני הולך לעשות את רצונו,
אני לא עושה את המצווה לא בגלל איזה עניין חברתי,
לא בגלל איזה עניין שככה התרגלתי, לא בגלל כי... אלא אני שנייה אחת חושב ואני אומר, למה אני בעצם עושה את הדבר הזה?
כבודו יתברך. זה בא לידי ביטוי גם כשהאדם עוקד את הרצון שלו, נמנע מלעשות משהו,
מכבודו יתברך.
כל הדברים האלו מנכיחים את מלכותו, וזה נקרא לשם איחוד קוצ'ה בריחו,
הוא שכינתה. שכינתה זה ה...
אז למה צריך לעשות איחוד?
תשובה, כי יכול להיות מצב,
יכולה להיות סיטואציה שבה אדם עושה מצוות,
וזה לא לשם איחוד קודשא בריכוס, זה לא לכבודו יתברך, אז למה זה? התרגלתי,
חברה,
אני רוצה לקבל את השכר של הדבר הזה,
לפחד מהעונש של הדבר הזה,
אני עושה את זה בגלל מגוון סיבות כאלה ואחרות, ולא בגלל שאני רוצה למלא את רצון המלך,
לשמח את המלך.
כמו שהילדים יכולים לעשות את רצון ההורים שלהם כי הם מפחדים מהעונש, או כי הבטיחו להם פרס,
או כי...
ואז זה נחת קטנה.
דווקא כשאני מקבל ידיעות על הילד שלי, שהוא עשה משהו בלי שהוא ידע שאני אדע,
בלי שהוא הנחיתי אותו, בלי שזה לא, זה כאילו מצד הבחירה שלו הוא עושה את זה
כפי שאני רציתי שזה יקרה,
אז יש לי נחת אמיתית.
אז לכן הסכנה, במיוחד הסכנה רובצת בעולם הדתי,
כן?
במיוחד.
שאדם יקיים מצוות,
ואפילו המצוות החמורות ביותר
בהקשר הזה.
ניתן דוגמה איזה.
תגיד מצוות תפילה, יש מצווה להתפלל. שמעתם שיש מצווה כזאתי?
יש מצווה להתפלל.
מישהו יכול להגיד לי מהי המצווה?
מה תוכן המצווה?
אומר רבי שלום,
דוקר את הנקודה תוך שנייה,
דבר אל השם.
זה המצווה.
המצווה היא לא להיות שייך לשום מסגרת כזו או אחרת.
המצווה היא שהקדוש ברוך הוא אומר, בני, אני רוצה שתדבר איתי פעם ביום.
לגיטימי?
להבדיל או לא להבדיל, זה כמו שאבא היה מצפה שהבן שלו ירים אליו טלפון פעם ביום, מה שלומך, מה ענייני? קשר, קשר, כאילו, נכון, אם ילד לא מרים טלפון יום יום, מה קורה, נעלמת לי מהחיים?
תרים טלפון, בסדר?
אגב, זה עד כדי כך קיצוני שאתם מכירים את הדיונים,
יש דיונים בפוסקים לגבי נוסח התפילה,
והאם מותר לאדם לעבור מנוסח לנוסח,
נוסח ספרד, נוסח אשכנז, יש, מכירים, דיונים בפוסקים,
האם מותר לעבור?
רבנו הארי אומר שכל נוסח הוא טוב, יש 12 שערים בשמיים,
כל נוסח מכל שער, ולא צריך לעבור ולא צריך להחליף, וכל אחד יוצא ידי חובת השני. בסדר, אבל לא צריך להחליף נוסח. רבי נחמן מברסלב אומר שה12 שערים זה לא שערים של נוסחים, זה שערים של כוונות.
הוא אומר, העיקר זה הכוונה.
ולכן, מה הוא אומר?
עדיף שתתפלל בשפה שאתה מבין.
אם אדם לא מבין עברית ומבין שפה אחרת, שיתפלל בשפה שלו.
כי הוא שם את הדגש, כנראה כתשובת המשקל מאוד מאוד,
הוא שם את הדגש על הכוונה,
על הכוונה, זה הסיפור.
אז אדם הולך ומתפלל,
שזה תפילה בעצם, במקום להגיד תפילה צריך להגיד פגישה, הולך להיפגש עם הקדוש ברוך הוא.
אז פגישה זה פגישה, לא. אז הוא מגיע לתפילה, מה אתה עושה כאן?
לא יודע, מקום נחמד, הוא קורא, הוא לומד תוך כדי, הוא מדבר תוך כדי, הוא קורא עלונים, מסתובב, מדבר עם ההוא, מדבר עם הזה.
הוא היה בתפילה.
זה כאילו הסימן.
אז בסדר, אז היה כאן איזה משהו, אבל זה לא היה לשם מייחוד קוד שאומרים חושכינתי.
לא איחדת את השכינה עם הקדוש ברוך הוא. קיימת את המצווה, אבל
אני גם מרגיש את זה,
אולי זו לא דוגמה טובה, אפשר לחלוק על הדוגמה הזאת,
אבל אני מרגיש את זה בסוכות גם,
קצת.
אנחנו גרנו ב... לפני שגרנו בפתח תקווה, גרנו ביישוב.
ביישוב יש לך, כל אחד יש לו פרגולה בחצר.
זה מאסט, אתה בונה בית, פרגולה.
וכל השנים שאתם יושבים בפרגולה.
הפרגולה ש... עכשיו בסוכות
שמים כמה קישוטים על הפרגולה וזה נהיה, אתה פחות מרגיש
שאתה באמת יוצא מהבית ויושב בדירת ארעי ובסוכה כי הפרגולה היא חלק מהבית בעצם.
עכשיו זה הלכתית זה עובר אבל כשעוברים לגור בעיר הסוכה שלנו היא למטה
לא למעלה
אתה יוצא מהבית
אז אתה אומר תשמע את זה לא הייתי עושה בשביל שום... אני לא הייתי יורד לישון בחנייה של השכן
סתם ככה בשביל שבא לי
בפרגולה הייתי יושב, זה אחלה, אבל לרדת למטה, בחנייה, זה לא היה קורה.
אז למה זה?
זה לשם חוץ ושמריחות.
אני תמיד אומר על החנייה שאני עושה בתעסוקה, שזה כמו סינדרלה.
שבעה ימים בשנה היא סינדרלה ואחרי זה היא חוזרת להיות דלעט.
חנייה, שם, אמנם חונה שם רכב יוקרה,
ג'יפ של השכן, לא שלי.
אנחנו קיבלנו את החנייה של השכן, היא יותר קרובה לנו לחשמל.
אבל אחרי הכל חנייה.
ופתאום זה שבעה ימים בסוכה.
זה נהיה, הקרקע של החנייה היא חלק מהסוכה, זו מצווה,
תנשק את הקרקע של הסוכה.
שבעה ימים, עד שזה נהיה...
אז כשאדם מקיים... כן, אלי.
זה לאחד את שם השם, מה קשור לשכינתא פה? שכינתא זה הביטוי, זה השכינה.
זה המעשה.
בסדר?
אז יכולות להיות כמה אפשרויות. אפשרות אחת שאדם לא עושה בכלל את המעשה, אז ברור, אין שום בעיה, אז הוא לא קיים את המצווה.
אבל האפשרות היותר בעייתית
זה שאדם מקיים את המצוות אבל הוא לא מקיים אותן
בשבילו יתברך. הוא לא מאחד את המצווה עם המצווה,
אלא הוא מקיים את המצווה או בלי תשומת לב, או בלי ריכוז,
או בגלל סיבות חיצוניות.
ואז הוא לא עשה לשם איכות קודשי, ואז הקדוש ברוך הוא לא מתפאר בו.
זו המדרגה מחיה את כל העולמות, כמו שכתוב שבדבר אשם שמיים נעשו,
ונאמר ואתה מחיה את כולם.
והדיבור של הקדוש ברוך הוא תמיד מחיה את כל העולמות.
וכשאדם עושה מצווה,
הקדוש ברוך הוא מתפאר במלכות, מתפאר במלכות הקלונה מתפאר בזה שהרצון שלו מתגלה
דהיינו בדיבור שלו
של הקדוש ברוך הוא שהוא בתוך העולמות
ואז מביא המלכות אל הקדוש ברוך הוא, דהיינו מה זה המלכות אל הקדוש ברוך הוא?
שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עולם הדיבור, עולם הדיבור זה עולם הביטוי
וזהו ייחוד קודש אבריכו ושכינתי שיתפאר הקדוש ברוך הוא במלכות
שהיא בתוך העולמות והתגלה מלכותו
דהיינו שיכירו הכל
שהוא מלך בעולמות,
וזהו טענו גדול הקדוש ברוך הוא, עד כדי כך שזו סיבת בריאת העולמות.
שיכירו הכל את מלכותו.
לישתומודן.
ומידת המלכות היא מצידנו ובידינו.
זו אחריות שלנו.
כן, לפרסם מלכותו בעולם.
דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו,
ואז הוא נשלם במידת מלכותו. תראו,
אני חובב מאוד קטן של המוזיקה של עומר אדם, כן?
אם בכלל.
כנראה אני לא מבין,
כי עובדה שמלא אנשים כן אוהבים, אבל בסדר, יש מקום להתווכח על זה.
אבל אין מקום להתווכח על העובדה שהאדם הזה זכה שהתגלגלה לידו זכות גדולה,
שהוא רומם את כבוד השבת.
והפסיד על זה הרבה כסף.
הוא ביטל איזה כמה הופעות, משהו כזה, שהיה צריך לראות את זה בשבת,
והוא...
פיגאל, והיה עוד איזה הופעה,
היה צריך להופיע באירוויזיון ולא הופיע בגלל שזה היה בשבת.
עשיתי על זה, לא לי ולא לכם, אני מקווה שהייתי עומד בניסיון הזה, אני בטוח, אבל לא הציעו לי, חבל.
למה לא מציעים לי איזה 20 מיליון שקל?
אני מבטיח שאני אעמוד על ניסיון.
אבל,
כל פעם עם האירוויזיון זה גם, נגיד, אירוע עם נראות בינלאומית, וכן על זה הדרך.
הוא גם כותב שירים לשבת.
יש לו שיר, נכון, עכשיו הוא יוציא איזה שיר, משהו,
כול השמיים, ומודה אני, כאילו,
אז,
דבר כזה מפרסם מלכותו יתברך.
כמה צריך ללמוד מהדבר הזה אנשים אחרים, כל מיני כאלה שיינני מייצגים את מדינת ישראל וברור להם שהם לא ישחקו ביום הזיכרון ולא ישחקו ביום כיפורים.
שבת זה לא ברור להם, שבת זה לא פחות מיום הזיכרון ולא פחות מיום הכיפורים גם.
אז ככה, זה הדרך, זה האופן שבו.
איפה קראתי?
שהייתה איזה משלחת,
לא לא יודע איפה קראתי את זה,
משלחת רובוטיקה
שיצאה לתחרות
מאיזו ישיבה תיכונית כלשהי, אני אצטרך גם לא זוכר את הפרטים, אולי יקפידו עליי שאני לא אומר את השם, אז
שלחו לי במייל, אני אגיד את השם בשיעור הבא.
אבל הפרזנטציה שלהם הייתה בשבת בעצם, התפתחות בשבת,
אז הם כמובן לא הופיעו, נתנו להם אישור מיוחד להגיש את הפרזנטציה ביום שישי,
ולא הסתפקו בזה, אלא הם הכינו תערוכה עם הרובוטים שלהם,
וכתבו כאילו על ה... כן, תחרות רובוטיקה,
וכתבו כאילו כל רוב את מה הוא עושה וכו',
וכתבו אנחנו לא כאן כי היום, זה ממש כאילו, זה שבת, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
שישה ימים, ביום השביעי נח, אנחנו נחים, אנחנו,
ממש כאילו עשו הצגה, כאילו תערוכה לכבוד שבת, ונשארו במלון.
זה דוגמה למלכותו יתברך.
זה עלינו.
כלומר, זה שהקדוש ברוך הוא מלך כל העולמים, זה בסדר גמור, מצוין כמובן, אבל מי שמגלה את מלכותו זה כל אחד ואחד מאיתנו.
וזה תענוג גדול לקדוש ברוך הוא, מידת המלכות היא מצידנו, בידינו.
דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו,
ואז הוא נשלם במידת מלכותו,
כי אין מלך באלוהם,
שמחמת העם נתגלה המלכות.
יש לקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה. עכשיו זה עיקרון גדול מאוד בחסידות בכלל,
שהתפקיד שלנו זה לגלות את רצונו כאן בעולם.
לא רק את המעשה, אלא את הרצון.
לחבר מעשה לרצון.
כל הזמן אני עומד מול השם יתברך.
כן, רבי שלום.
הגוי.
כן.
הרב זקס אמר שגויים מכבדים יהודים שמכבדים את יהדותם.
והם בזים ליהודים שבזים ליהדותם.
זה העניין.
טוב,
טוב, אז זה היה ככה, הלאה.
תורה הבאה, מהבעל שם טוב ופרעה הקריב
כי בצער הרחבת לי.
פירוש, על ידי שיש מצירין מתקרב יותר להשם יתברך.
וזהו הרחבה הרחבת לי שיודע שזה חסר בשכינה ומתפלל בעד השכינה אליו יתברך
ונעשה ייחוד קודשא בריחו ושכינתיה כי צדיקים אי נון שלוחי דמטרוניתא.
טוב,
תורה קצרה, בואו ננסה להבין אותה.
התורה הזאת יושבת על שגיאת כתיב, בסדר?
שגיאת לשון עברית, שילדים מאוד מאוד אוהבים להגיד את זה, נכון?
יושבים בסעודת ש... זה, תקריב לי את זה,
תקרב.
כן, כן, מה שאמרת, אבל תביא, אני רעב, כן.
אז הילדים שלי החרוצים הלכו פעם ובדקו באקדמיה, ואמרו, אבא, מותר להגיד תקריב.
בדקנו זה לא שגיאה לשונית, אני כל הזמן מתקן אותה.
כמו שכתוב תקריב במזבח, אז אפשר גם להגיד תקריב את המלח.
אני תמיד אומר להם, תקריב את המלח זה בבית המקדש,
תקרב לי את המלח. לא, הם בדקו במותר.
אבל על כל פנים זה נראה סוג של שגיאה לשונית.
ופרעה הקריב,
ודאי בלשון תורה.
מה זה פרעה הקריב? הקריב קורבנות?
הקריב מזבחות?
לא, הכוונה צריכה להיות פרעה. מה היה צריך להיות כתוב?
התקרב. התקרב. מה זה פרעה הקריב?
אז הבעל שם אתה קורא את הפסוק הזה ב...
ופרעה, בגלל שהוא התקרב, הוא הקריב את מי?
אותנו לקדוש ברוך הוא. פרעה גרם לנו להתקרב. ופרעה הקריב אותנו לקדוש ברוך הוא. זה, ככה הוא קורא את הפסוק.
החסידות מאוד אוהבת לנצל שגיאות, כביכול, כן?
שגיאות כתיב או שגיאות קריאה, כאילו, כדי להפוך,
לעשות את הקריאה, לתת לה משמעות נוספת.
אז הוא אומר, פרעה,
לא, בכוונה לא כתוב התקרב, אלא כתוב הקריב,
כי הוא גרם לנו להתקרב לקדוש ברוך הוא. זה הפשט של הפסוק שם.
הבעל שם הופך את זה לתורה שלמה.
תורה שלמה. ואני רוצה רגע טיפה להרחיב על התורה, כי אנחנו כבר רואים את חודש אלול באופק.
בסדר?
מה אנחנו מחפשים
בקשר עם השם ידברך?
אני אתן פה איזו הקדמה קצרה, ואז נחזור למילים, לאותיות המחכימות.
כנראה שאנחנו מחפשים משהו
הקדוש ברוך הוא לא מחפש, והוא מחפש מה שאנחנו לא עושים.
אנחנו מחפשים תחושת,
אנחנו מחפשים לעשות את רצונו בצורה שלמה,
להיות שלנו וי על כל הדברים,
קיים את כל המצוות, שהכל יהיה בסדר גמור,
כן?
אבל הקדוש ברוך הוא מחפש מאיתנו, ככה רואים בהרבה מאוד מקומות,
דווקא את הקשר.
דווקא לא את שביעות הרצון שאני בסדר ואני מבסוט, אלא את הזעקה,
את הלב הנשבר.
את הלב נשבר ונדכה אלוהים לא תבזה,
זבחי אלוהים רוח נשברה, נכון? כאילו, זה מה שהוא מבקש.
כן, כאילו,
יש משהו הרבה יותר אותנטי ואמיתי כשאדם הוא במקום של זעקה,
כשאדם הוא במקום של קושי.
אז הוא באמת קרוב.
שמעתי כאן מהרב זעפרני,
שאמר בשם הרב אליהו,
זכר צדיק ברכה,
כתוב באשר שבביתך כל המזמור
זה הכל ו״ה חיבור.
בכל יום עברך ועל על שבחן אדם ועד.
גדול ה' המהולל מאוד ולגדילותו יום חכר. דול ודור שבח מעשיך וגבורותיך. הכל ו״ה חיבור.
חוץ משורה אחת.
קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.
זה בלי ו״ה חיבור. זה מיד.
מי שקרוב לקדוש ברוך הוא וקורא לו באמת,
ואנחנו בדרך כלל קוראים לו באמת, הגמרא אומרת אין ארי נואם מתוך קופה של תבן. אדם שהוא שבע, אדם שהוא מבסוט.
יש כאן במחון מאיר חלק מהשנת תפילת מלכה
לפני ארוחת צהריים,
חלק מהשנת תפילת מלכה אחרי ארוחת צהריים.
יחי ההבדל הגדול.
אחרי ארוחת צהריים, כיוון שאכל אדם,
אי אלו קציצות בשר כאלה ואחרות שהיו היום,
והורז וכל זה, הוא מגיע שבע.
מפה העולם נראה בסדר גמור, הוא מתפלל.
אבל אם אדם הוא קצת רעב,
קצת, אז יש בזה כאילו קצת אולי מופיע, אבל מהמקום הזה שאתה אדם טיפה רעב,
אז זו העקה שלו אחרת.
עדיף,
נראה לי, להתפלל לפני ולא אחרי.
אתה מסכים איתי, אלי?
אז נבהלת. מה, אנחנו מחפשים את הצרות בחיים?
אנחנו לא מחפשים את הצרות בחיים, אנחנו מחפשים את מה?
את הקשר האמיתי עם הקדוש ברוך הוא בחיים, את הכנות.
מה לעשות שלצורך הכנות הזאת,
מדי פעם צריך קצת לנענע את הבן אדם. שיהיה,
איך אמר שולירן, מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לי את הלב?
ש?
שעקה בתרדמה, הלב שוקע בתרדמה, וזה זמן רב,
למה בעטתי, זה היה קלון, רק לדפת וכו' וכו'.
מה רצה זאת המכה, רק להוליד מתוכי צעקה?
שיהיה משהו אמיתי.
אז כל תהליך התשובה שאנחנו בעזרת השם נדבר עליו בחודש אלול,
נרחיב בו,
הוא תהליך שבעצם נולד להוציא מאיתנו איזושהי זעקה אחת אמיתית.
ומה שמוליד ומחלץ מהאדם נקודות אמת, מיהו באמת,
אלה דווקא,
אתה יודע מה,
לא נקרא לזה צרות, כדי שלא נזמין לך תהיה לצרות, אבל ההפרעות.
פרעה זה לשון הפרעה.
יש לאדם איזושהי הפרעה,
לא הכל זורם לו, אז סוף סוף הוא זועק לקדוש ברוך הוא.
אלי אלילה מעזבתני, תעזור לי.
עכשיו ההפרעה יכולה להיות שהוא מחפש עבודה פתאום,
או ההפרעה יכולה להיות כשהוא,
יש לו איזה עניין רפואי והוא זקוק לאיזושהי,
ממקום שאדם הוא בטוח, משבע, והכול בשליטה,
פתאום הוא זקוק,
אז הוא מתפלל.
בואו נחזור, ופרעה הקריב, כי בצער הרחבת לי פירוש
על ידי שיש מצירין מתקרב יותר להשם יתברך וזהו הרחבת לי שיודע שזה חסר בשכינה ומתפלל בעד השכינה אליו יתברך ונעשה ייחוד קודשא בריחו ושכינתא כי צדיקאיה אינון שלוחא דמטרונית אז עכשיו ביארנו את החלק הראשון של המשפט הזה
אחרי זה הוא גם אומר את החלק השני. זה, החלק השני, אחרי זה,
רבי נחמן, הנין של הבעל של יום טוב, הפך את זה לתורה שלמה, בסדר?
איך התורה של רבי נחמן הולכת?
כתוב פסוק ככה, ואת חסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תאתרהו.
סיני תורה הפך את זה לשיר, זה לא שאני זוכר את התורה בעל פה.
אז סיני אומר ככה,
רבי נחמן אומר ככה, הנה ידוע שכל מה שחסר באדם,
בין ברוחני בין בגשמי, החיסרון הוא בהשכינה,
נכון?
כלומר,
חסר לך משהו, זה בעצם שיקוף לאיזשהו חיסרון בשכינה.
ואז
האדם יכול ליפול ולא יוכל לעבוד השם ידועה ושמחה, וכך צריך להשיב את עצמו מה אני ומה חיי שהמלך
מספר לי החיסרון שלו וכי יש כבוד גדול מזה.
כלומר,
אנחנו צריכים לנסות להבין,
אני אספר סיפור, זה יהיה יותר מובן.
אנחנו עכשיו מציינים עוד רגע תשסה,
זה היה גירוש מגוש קטיף,
אנחנו כבר בתשעט,
את זה ארבע עשר שנים, כן?
אז זהו, זה ב... עכשיו זה היה... התחיל עכשיו הגירוש, משהו כזה, או עוד, אתה יודע, ו...
על כל פנים, בראש השנה תשס״ו היינו בקהילת נצרים מיטה באריאל,
תלויים, תלויים באוויר. כלומר, זו סיטואציה שבאמת אלמלא הייתה מאוד מאוד עצובה
ומצערת, היא הייתה גם חייבת מאוד מאוד מעניינת.
כלומר, אנשים באמצע החיים,
שפתאום
הכל פתוח.
זה קטע מגניב, לא?
בדרך כלל זה לא קורה.
אין לך בית, אין לך עבוד, אין לך כלום,
אתה מתחיל את החיים מאפס כאילו.
גם לא היה רכוש, כל הרכוש היה באיזה מחסנים.
נמצאים בקרוונים באוניברסיטת אריאל,
וצריכים להחליט לאן להגיע. היה לנו הצעות מכל מקום בעולם, כמעט מהירח אפילו.
כאילו, משהו כזה.
כל פנים, הגענו לראש השנה,
ואני זוכר שזו הייתה השנה הראשונה שהצלחתי באמת
להתחבר לצער שכינה.
איך זה נראה שאין בית לקדוש ברוך הוא, שאין לו כאילו מקום.
אז אתה לא יכול להבין את זה אם אחרי התפילה אתה חוזר לבית שלך, לקידוש, לסלון,
שבע לזה, איזה תקיעות שופר היו, אתה בבית.
אתה לא יכול להבין באמת מה זה אין בית השכינה אם יש לך בית.
אבל כשאין לך בית,
ובאמת אין בית,
אחד הקטעים ההזויים, תדעו לכם, זה היה, אתם יודעים, בכל הגירוש מגוש קטיף היו המון המון,
זה היה קטע הזוי, אני עד היום זוכר את זה.
נצרים,
הפינוי היה בי״ז אב, י״ז אב היה הפינוי מנצרים, הגירוש.
היה יום ארוך מאוד, יום קשה מאוד, יום צרה לעם ישראל,
עד שהתחיל, יום שהתחיל מאוד מוקדם ונגמר מאוד מאוחר.
היינו בכותל,
שלוש בשנות בוקר הגענו לאריאל.
היישוב גר במגורים הזמנים, נתנו לנו אוניברסיטת אריאל את המגורים של הסטודנטים,
שאז זה חופשת סמסטר או חופשת בין השנות הלימודים.
אמרו לנו, עד שהסטודנטים יחזרו בנובמבר,
אוקטובר, אז תחליטו מה אתם עושים עם עצמכם. זהו, אז כל אחד קיבל איזה קרוון וכל זה.
במקרה, הקרוון שאנחנו קיבלנו היה גר שם סטודנט.
כלומר, הוא לא הלך הביתה, הוא גר שם.
הוא גם היה קרוון קצת מטופח, היה לו שם איזה
גינה בזה,
והוא חיכה לנו שם בשלוש בלילה,
הסטודנט הזה.
כשאנחנו מגיעים אליי, הוא אומר, אני מזין מבין אתכם,
איזה קשה, איזה גירוש, גם אותי גירשו מכאן.
גם אני מגורש.
ככה הוא אומר לנו.
כן,
תיזהרו על הצמחים, תיזהרו על הפרחים, תיזהרו פה, תיזהרו שם.
שלוש בבוקר, הבן אדם יש שם ככה.
אז אני אומר, בראש השנה של אותה שנה,
אתה מצליח,
דוגמה נוספת על חנה.
חנה היא עקרה, נכון? אין לה ילד.
מתי היא זוכה לילד?
יש שם דיוק בפסוק.
כתוב וחנאי מדבר את הליבה רק שפתי הנאות וקולה לו שומע
ואז כתוב ותדעו הנדר ותתפלל על אדוני ובכה תבכה ותאמר אדוני צבאות אמראו תראה בעוני אמותיך וזכרת את אמתיך ונתה למה תחזר האנשים וישאלתיהו לאדוני כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו
יש שם שגיאת כתיב גם כן בפסוק הזה מה השגיאה?
ותתפלל על אדוני ובכה תבכה איך צריך להיות כתוב?
אל, מה זה אל?
אז היא אומרת אני מבינה עכשיו את הכל הסיפור שאני עקרה זה סיפור קטן הסיפור הגדול כביכול הקדוש ברוך הוא אתה עקר
אתה רוצה להוליד את המלכות בעם ישראל אתה רוצה להוליד את המדרגה הבאה משתוקק להוליד ואין אין מי שיקח את הדבר הזה אין מי שיגלה אז יש גם עקרות כלפי שמיה אז היא מתפללת על הקדוש ברוך הוא החיסרון שלי הוא שיקוף של החיסרון שלך
אז היא מתפללת על החיסרון של הקדוש ברוך הוא ונענית ולכן היא גם
נותנת את שמואל כדי שיקדם את החיסרון הזה. אז אומר הבעל שם טוב,
שלב ראשון זה להבין שתכלית החיסרון הוא להוליד מאיתנו זעקה,
להוליד מאיתנו קריאה של אמת להשם יתברך,
שהקריאה תהיה קריאה אמיתית.
שלב שני זה להבין שהחיסרון שאני רואה הוא סוג, הקב' מראה לי סוג של חיסרון בהשכינה.
הוא מראה לי, החיסרון הזה קיים גם למעלה כביכול.
ואז צריך להתפלל על זה.
ופרעה הקריב כי בצר הרכבת לי.
פירוש על ידי שיש מצירין מתקרב יותר להשם יתברך. וזהו הרחבת לי, שיודע שזה חסר בהשכינה.
הוא מתפלל מעל השכינה אליי ויתברך.
אז לא יתפלל לאדם רק על הצרות שלו, אלא מתוך הצרות שלו
יוליד גם תפילה על מה?
על צער השכינה.
בסדר?
עכשיו, זו עצה מדהימה.
עצה מדהימה, כן?
לפעמים אני מתפלל,
קורה לפעמים שזה צומת, רמזורים לא עובדים,
נכון? תוך שנייה מה נהיה?
טה, טה, טה, כולם נכנסים עם כולם וזה.
כשאתה מזדמן לכזאת צומת,
אתה יודע מה, כאילו, הכבוד שלך, תראה מה זה, כשאין השגחה, כשאין זה, הכל הפקרות, ריבונו של עולם, תאיר לנו את האור שלך,
תהיה לנו אדום, ירוק, צהוב, תאיר את האור, תראה, בלי זה אנחנו הולכים פה לאיבוד, תראה.
הצומת, הצעקה, אתה רואה כאילו,
בסוף זה מלא אנשים במצוקה.
סתם, הרי דקה לפני כן היה שם רמזור וכולם הסתדרו.
התקלקל הרמזור, למה אתם לא יכולים לבד? מה, תהיו אנשים בוגרים, לא איך שנהיה,
כל אחד נשלף מתוך הפרא שבתוכו,
וכולם רוצים להיכנס וכל זה.
אז אתה אומר, מתוך הדבר הזה אתה מבין גם את צער השכינה.
כאילו, האור האלוקי לא מאיר, אין אדום, אין צהוב, אין ירוק, אז כל אחד עושה מה שבא לו.
כל דבר שאדם חווה, כל צער, וגם כל...
אתמול זכיתי לבקר במקום מיוחד,
מחלקת השתלות, בית חולים בילינסון,
חבר שלנו תרם כליה, הלכתי לבקר אותו.
אז אחרי שגמרתי לבקר אותו, אז הוא אומר לי,
תשמע, ההוא שתרמתי לו הוא בחדר ממול,
לך תבקר גם אותו.
אז הלכתי לבקר גם אותו.
זו באמת חוויה לא רגילה, אז הנתרם,
הוא אומר לי, תשמע, מין דבר כזה, אדם שלא מכיר אותי, נותן לי כליה וכל זה.
עכשיו,
יש בארץ,
מכיוון שהייתי שם, אז טיפה,
למדתי את הנושא.
אז יש בארץ,
שם, במקום הזה, שתי השתלות בשבוע.
רוב ההשתלות, 90 אחוז מההשתלות,
זה בני משפחה.
מה שאתם שומעים, מתנת חיים, זה אחוז קטן מסך כל ההשתלות.
שזה אנשים שלא מכירים, תורנו לאנשים שלא מכירים.
עכשיו,
אז
עשיתי לעצמי כזה חשבון,
שאני כרגע בעצמי לא עומד בו,
אבל עשיתי לעצמי כזה חשבון.
זה מאוד מצוי שבני משפחה תורמים לבני משפחה, נכון?
אישה לבעלה, היה שם בדיוק,
אחות לאחותה,
כאילו זה מצוי, זה כמעט אפשר להגיד אפילו ציפייה, נכון? שאם אחת בני המשפחה במצוקה,
אז למה זה לא מצוי?
זה מדהים המתנת חיים, אבל
למה לא כולם עושים את זה?
לתרום קריאה למי שאין?
אז פתאום אמרתי לעצמי, רגע, זה לא בעיה באומץ לב או בעיה, זה בעיה באהבת ישראל.
אם הייתי מרגיש שכל אחד מעם ישראל הוא אח שלי,
אז הייתי עושה את זה כמו שהייתי עושה, נכון?
אז התחלתי, אז כאילו פתאום נהיה תפילה על אהבת ישראל. אי רצון הקדוש ברוך הוא שנרגיש אהבה אמיתית לכל אחד, כמו שאנחנו,
אין בינינו מספיק אהבה. יש, ברוך השם, מתנת חיים זה דבר מופלא שלא קיים בשום מקום בעולם,
אבל זה מין תפילה כזאת על אהבה.
כל מציאות של חיסרון שאתה פוגש,
אפשר לתרגם אותה לחיסרון בשכינה. חיסרון בשכינה, הכוונה, חיסרון בהופעת השם יתברך.
רוצה הקדוש ברוך הוא שהעולם הזה יהיה עולם טוב, עולם מלא בברכה וכו', ויש חסמים.
אתה פוגש את החסם הזה, במקרה פגשת אותו אצלך.
אבל החסם הזה הוא חסם שקיים בעולם.
יש שיר של אהוד בנאי על כשהוא התחיל להתפלל,
נקרא, האם אתה שומע, אתם מכירים?
את השיר הזה?
האם אתה שומע?
הוא כאילו מתאר את הניסיון שלו להתפלל לקדוש ברוך הוא.
האם אתה שומע?
אז הרבה פעמים
מגיעים אליי כל מיני סוגיות קצרות בתקשורת
בין בני אדם.
פלוני אמר לא ככה, אלמוני אמר לא ככה,
הוא הרגיז אותי, או לפעמים בין בני זוג
וכל זה.
בסדר, אתה מדבר עם האנשים, אתה...
זה נקרא, סליחה, השיר נקרא, ענה לי, לא אם אתה שומע.
מה, מכירים?
לא כולם כמוך מודרנישט, יש פה כאלה, לא מכירים.
ישבת, אתה מכיר?
אתה האינדיקציה פה למה שצריך להכיר בכיתה. אם אתה לא מכיר, אף אחד לא מכיר.
אני לא מצליח להבין מה אתה אומר,
אני לא שולט בשפה שאתה מדבר.
אולי זו טעות במספר, אולי תקלה,
אולי כדאי שננתק וננסה מההתחלה.
אני שומע אותך מקוטע, יש רעש כמו ים.
כנראה שאין כאן קליטה, אתה נעלם.
כל הזמן מחובר, אולי תחזור.
האם יש כאן אי-הבנה שמיד תתגלה לי?
האם אתה עדיין איתי? ענה לי.
מדוע אתה מדבר רק בשפת סימנים?
אולי ניפגש בקרוב פנים אל פנים?
אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה.
אני מוכן ללכת איתך עד לקצה הקצה.
האם אני על שיחה ממתינה ומיד תתפנה לי?
האם אתה עדיין איתי? ענה לי.
האם שלחת עליי עכשיו שדר בהול?
זה אתר לא מוכר, האם אני עובר את הגבול?
אם יש בעיה, אני מוכן לעזור.
אולי יש כאן עתק זמני שמיד יעבור.
האם קראת בשמי, או שזה רק נדמה לי?
האם אתה עדיין איתי, ענה לי?
האם אתה שמה שאני מדבר אל עצמי?
שיצא לקראתך או אשאר במקומי?
אם אפשר בבקשה, דבר שפה ברורה,
כי אני לא מצליח להבין מה בעצם קרה.
קולך בא והולך,
כל הזמן משתנה לי, האם אתה עדיין איתי, ענה לי?"
זה שיר חזק,
שמבטא כאילו את, שמע, אתה מתפלל, אתה לא מבין, הקדוש ברוך הוא עונה, לא עונה, מקשיב, לא מקשיב.
אז הרבה פעמים סוגיות של קצר בתקשורת בין בני אדם,
כשאתה רואה שמישהו אחד נורא נעלב, מישהו אחר, אבל הוא בכלל לא התכוון לזה, הוא בכלל לא התכוון להגיד את זה, ופשוט קצר בתקשורת,
זה הכל שיקופים של הקצר הגדול בתקשורת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.
שאין בית מקדש ואין נבואה ואין אורים ותומים, והקשר הוא,
אז בני אדם לא מבינים אחד את השני.
אתם עובדים בזה, משה, תגיד,
קצרים בין בני אדם,
ויכולת לדבר, יכולת לתקשר. כמה אנשים סובלים מזה, כמה זוגות סובלים מהדבר הזה שלא יודעים לדבר, לא יודעים להעביר תחושה, לא יודעים להעביר כאב, לא יודעים להביע רגש, לא יודעים כלום.
אז זה רק בבואה של צער שכינה, במיוחד כאבים בין איש לאישה. הגמרא אומרת שכשבני זוג מתגרשים, מזבח מוריד דמעות.
זה ביטוי לאיזשהו קצר באנושות.
אז זה מה שהוא אומר.
אז אם כך קיבלנו על עצמנו לפי הבעל שם טוב, כשבא לנו איזה חיסרון,
לא להתפלל רק על החיסרון, אלא להתפלל על צער שכינה שמתגלה בחיסרון הזה,
שזה המון המון דוגמאות,
המון דוגמאות שאפשר ככה...
אתה לא להוסיף. לא הבנתי עוד פעם. אתה אמר שיש לו שכינה, אתה צריך לראות את זה, להרגיש על זה. כן, כן.
זה מושג פה, זה רק את זה.
אם אתה מרגיש את צער השכינה, אתה גם מרגיש את הכאב. אתה חווית, נכון? כן, אבל אם זה, כל העניין הוא שאתה עובר את זה דרכך. כלומר, מכיוון שאתה חווית את הכאב הזה,
אז הרבה יותר קל לך להתפלל בצורה אמיתית,
בצורה זועקת גם על צער השכינה.
בלי שאדם עובר את החוויה בעצמו,
אז הוא...
יצא לכם פעם להיות בגלות.
גלות.
גלות הכוונה שאתה נמצא במקום שאתה לא מבין את השפה.
אתה מרגיש כאן בגלות, מרגיש מהגר.
לא חייב להיות בחוצה, אתה יכול להיות גם בארץ ישראל.
כשאתה נמצא במקום שלא מכירים אותך,
אף אחד לא יודע מי אתה,
ואתה תקוע.
אז פתאום אתה מבין מה זה צער שכינה של הגלות.
יצא לכם פעם לקבץ נדבות?
יצא לכם?
אה?
לקבץ נדבות.
זהו, אתה מבין, עליתי לאוטובוס עם הרב-קו,
והיה לי ברור, היה לי ברור שיש לי כסף מזומן בארנק,
אבל כדרכו של עולם,
האנדים צריכים מזומן, אשתי, זה לא, לא, רגע, תבדקו בארנק של אבא, הלכו המאה שקל.
אז אני עכשיו עולה לאוטובוס עם הרב-קו,
אומר לי, אין לך מספיק.
הוא אומר, טוב, שנייה, אתה אומר,
פתאום עכשיו אני אפסיד את האוטובוס?
אתה מסתכל באורטובורים,
תשמע, אכפת לך, יש לי, אני חושב שאתה מכיר, זה לא איזה, אתה לא נופל על מישהו שאתה לא מכיר, אנחנו נוסעים לירושלים, אבל עדיין, זה פדיחות של העולם, נכון? לבקש ממישהו,
ואחרי זה להחזיר לו, ואחרי זה...
ככה זה נראה כשמקבצים נדבות, אולי עכשיו אתה טיפה יותר רגיש לעני שפושט יד,
תבין איזה פדיחה, לרגע אחד אתה קבצן,
לרגע אחד,
לזמן, אתה תחזיר לו, זה רק רב-קו, זה נסיעות.
אתם יודעים הרי שהרמאים הכי גדולים זה אלה שמבקשים כסף בהתחלה המרכזית, כן?
נתקעתי ו...
מה?
התחייתי לך לתעמוד.
כן, אז...
כן, כבר תרמתי, כן.
אז אתה חושב שיחשבו שזה אחד ש...
אז פניתי למישהו שמכיר אותי יחסית, אני יודע,
נחזרתי לו אחר כך.
אבל זה...
רק כשאתה חווה את החוויה בעצמך,
אתה יכול להבין מה מדובר.
טוב, בסדר.
אז נעמוד כאן היום, בעזרת השם.
בארבע ורבע חבורה במדרש לפרשת בלק.
אמורה להיות היום גם חבורת ניגונים, אני אברר את זה, אבל בחמש,
חמש ורבע אנחנו אומרים גם
לנגן ניגונים לכבוד שבת ולבד מדרש ישן, מוזמנים להכל.
את הדפים אליי, בבקשה.
