הגענו לתורה הבאה, מהבעל שם טוב, ג', חינות הם,
חן, מקום על יושביו וכו'.
אני קודם כל אקרא, אחרי זה נסביר. בערב השס וחולין קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו של יעקב ואמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה. פירוש
שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר ניצוצים שלו
כי יבררם במקומו
בנוח מצא חן וכו'.
אז מה כתוב כאן בעצם?
הגמרא במסכת סוטה אומרת שיש שלושה סוגים של חן.
חן,
מקח הלוקחו, חן מקום ליושביו וחן ישאל בעלה.
בסדר?
חן מקח הלוקחו, מישהו קנה משהו, הוא אוהב את זה.
זהו, כאילו, הוא כל פעם...
אתם מכירים את זה שאיך שאתה קונה איזה חפץ,
אתה פתאום רואה כאלה עוד חפצים לעוד אנשים?
כן.
אנחנו קנינו איזה רכב לא מזמן.
עד שקניתי את הרכב הזה לא ראיתי אחד כזה.
איך שקנינו אותו,
כל הארץ מלאה כאלו, כי הוא פתאום רואה
שכולם כאלה. ויש לך אדם, אדם יש לו איזושהי נשיאת חן, ולכן מטבע הדברים, כשמישהו קנה משהו,
אז אומרת הגמרא, ישבח אותו בעיניו, לא יתחיל להגיד לו את זה,
אם אפשר להחזיר וזה משהו גרוע, אז אפשר לעזור לו, אבל אם זהו, הוא קנה,
ישבח אותו.
חן, מי ככה לוקחו?
חן, ישאל בעלה,
שזו אמירה מאוד משמעותית, כלומר, בסוף
אתה אומר, בואנה, מה הם עצו אחד בשני?
יש פה איזו מציאת חן שאתה אפילו לא יודע להסביר אותה. חן זה לשון חינם, ללא סיבה, למעלה מהסיבה.
והדבר השלישי זה חן מקום על יושביו.
אולי זה מבין כל החינים,
זה החן הכי מעניין.
כשאתה אומר לעצמך, איך אנשים גרים,
כבודו יישב, כי אתה בדיוק עם הראש ככה על המצלמה,
יפה.
איך אנשים,
איך אנשים,
כן,
אתה פוגש איזה תל אביבי,
אז הוא אומר לך, איך אתה גר בירושלים,
איזה קור בחורף, איך אתה מסתדר בחורף, קר שם.
ואז הירושלמי אומר לו, איך אתה מסתדר לתל אביב, לחות, איזה לחם, מזיעין,
מה אתה מדבר?
כל אחד נמצא באיזשהו מקום.
אחד גר ב... לא יודע מה, בזקרת הירדן, איך אתה יכול לגור שם, איזה 50 מעלות,
ואיך אתה יכול לגור במרכז עם הפקקים?
כל אחד, כאילו, במקום שהוא גר, מבסוט, חן מקום על יושבנו.
בסדר?
אז הבעל שם טוב, בתורה הנפלאה הזאת,
הוא רוצה לחסוך לנו צרות, כן?
לחסוך לנו בעיות.
מה, איך זה הולך?
הוא אומר ככה.
יכול להיות שהוא מצביע כאן על איזושהי טעות.
הטעות היא שאנשים חושבים שכדי לשנות או כדי לתקן, אני צריך דווקא ללכת לאיזשהו מקום אחר,
כן?
יש שיר שאני מאוד אוהב.
מה הזמן מסמן לי, זה הכל שיריות של החיים, לחיות את הרגל, להתחיל לאסוף את השברים.
אולי אצא קצת
למקום אחר, אתחיל קצת למהר, נכון?
אולי אמצא מקום אחר, מקום יותר בוער,
מקום ש... מה?
להתחיל להסתתר, כן, לעשות קצת רעש.
אולי מקום אחר, מקום יותר בוער וכו' וכו'. כאילו, אולי מקום אחר.
כן, במקום אחר, במקום יותר בוער, זו השורה שהתפסה לי, תכף אלי יגיד להם את כל המילים.
אז כאילו אולי שם, כמה פעמים היה, כשהייתי ילד היה תוכנית רחוב סומסום,
אז היה שני כאלה, אריק ובן,
אז הם רצו כל הזמן להיות שם.
אריק, בוא נלך לשם, אז הם הלכו לשם, אז הם הגיעו לשם, רגע, עכשיו אנחנו כאן,
נתנו להיות שם, אז מה נעשה, אז הם בואו נלך לשם.
כל פעם שהם הולכים לשם הם מגלים שהם כאן, כן, הם לא יוצאים מזה.
אז אומר הבעל שם טוב אצל יעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא קיפל ארץ ישראל תחתיו כדי שבכל מקום הוא ירגיש במקום.
קיפל כל ארץ ישראל תחתיו.
הארץ אשר אתה שוכב עליה, עליך את מנה פירוש
שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר ניצוצים שלו כי יבררם במקומו. זו שיטה ידועה של הבעל שם טוב. במקום אחר הוא אומר שאדם לפעמים נוסע רחוק מאוד בשביל משהו שהוא חושב שהוא נסע. אדם נוסע, לא יודע, פרנסה לאמריקה הוא נוסע.
והוא לא יודע שהוא נוסע לאמריקה לא בשביל זה בכלל, אלא בשביל איזשהו ניצוץ שלו שקיים שם, יש שם איזה משהו שהוא צריך לעשות, איזה משפט שהוא צריך להגיד למישהו,
ואמר את המשפט הזה הוא יכול לחזור כבר.
אז
כל הנסיעה וכל ההטרלה הזאת וכל האריכות בשביל איזשהו ניצוץ אחד.
אז למה אדם לא יכול לתקן את זה במקום שלו?
כלומר, האם אני חייב לשנות מקום מגורים ולעבור דירה ולעבור זה כדי להצליח ליצור שינוי בחיים?
אומר הבעל שם טוב, חלק מהברכה של הקדוש ברוך הוא,
חלק מחן,
חן מקום על יושביו,
זה שהאדם זוכה לקיים את כל התיקונים שלו במקום שבו הוא נמצא.
הוא מרגיש שם במקום שם.
אז מה?
תסביר.
לא, אדם יוצא לקבל החלטה,
תרבר יאללה, יוכל כבר גם, יוכל לעבוד לשם.
כאילו, יש לנו יותר מישהו שמתעבור מזה, ואני זוכר להגיד,
זה כמו עכשיו בחווה, בעיר, בגני תורה. בכל מקום אתה יכול להגיד את התורה הזו.
אז מה, אתה לא נבחר?
אז מה שהוא רוצה להגיד, שיש חן מיוחד כשהאדם מתקן במקום שלו ולא צריך לנדוד למקומות אחרים. יש בזה איזשהו חן מיוחד.
זה לא אומר שאין אפשרות, אתה יכול לנדוד.
אבל הרבה פעמים אדם נודד נודד ובסוף הוא מרגיש
שכל הסיבוב
בעצם היה מיותר, אבל את אותו דבר היה יכול לעשות
במקום שלו.
אני אתן כמה דוגמאות, בסדר? תגיד לי אם הדוגמאות מתיישבות לך על הלב.
הרי אחד מהכינים זה חן אישה על בעלה,
בסדר?
זה אחד מהכינים.
עכשיו, בוא נדבר רגע על תקופת הדייטים, לא יודע מי פה זוכר את התקופה או מי נמצא בה, לא יודע.
הרי מה קורה בתקופת הדייטים?
אדם נפגש עם בחורה,
ואז מה הוא אומר?
הוא אומר, כן.
הבחורה היא בחורה טובה,
אבל איזה בחורה מפריעה לו להתחתן איתה?
איך?
לא.
הבחורה שאולי היא יפגוש אחריה.
אתה מבין?
אתה אומר, פה זה בסדר, אבל שם יהיה מדהים.
כי יהיה מדהים.
כי...
ואז הוא אומר, אתה אומר, כי זאת כבר יש לי, כאילו.
אז אני אומר... אם חולש שם באמת יהיה מדהים. יכול להיות.
ואז הוא מגיע לשם,
עכשיו, אין לדבר סוף, אתה מבין?
כאילו, תיאורטית הכי טובה להתחתן ולהגיד,
הראשונה שמציעים ממך.
עשית עליה איזשהו בירור, יאללה, הכל יהיה כאן.
יהיה פה, הכל במקום להגיד.
אני, אני,
אז אני אתן פה איזה עצה שאמר הרבי מלובביץ',
עצה מדהימה בעיניי, עצה שיש בה גם המון עומק וגם המון תקיפות.
לרבי שלח מכתב מישהו שנפגש כבר עם מספר גדול של בנות, ודאי אם זה היה חמישי,
משהו כזה.
הוא אמר לו, אני לא מוצא את הזיווג שלי, ופה ושם, אני מבקש ברכה מאז.
אז הרבי ענה לו,
הזיווג שלך כבר עברת אותו.
כלומר, תחפש אחורה.
פגשת אותו כבר,
פספסת.
תפסיק להיפגש קדימה ותתחיל לחזור אחורה.
כאילו,
לא תראה בחמישים הבאות משהו שלא ראית בחמישים הראשונות,
בסדר?
לא יהיה שום דבר חדש. זהו, אתה תפגוש.
אז איפה הבעיה?
אצלך הבעיה.
אז תחזור אחורה,
תסרוק שם ומשם תיקח.
עכשיו חמישים,
אולי שלושים, אולי עשרים, אולי חמש.
אתה מבין?
כלומר, יש איזשהו משהו שבו,
שבו זה סוג של איזה אומללות או סוג של איזה
גזרה כזאת של קין, נא ונד,
שאדם תמיד צריך לחפש את התיקון שלו במקום רחוק.
תמיד כאילו,
ויש איזה משהו של חן ויופי כשאתה מוצא תיקון פה.
כאילו חן מקח על לוקחו, חן אישה על בעלה, חן מקום על יושבם. אדם אומר, בסדר, אני לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את התיקון שלי.
זה מזכיר את הסיפור ילדים, כן, על יונתן שרצה לעשות מצוות
עזרה לזולת.
נכון, אז הוא יצא החוצה לחפש איזה זקנה שעוד רגע מתעלפת עם הסלים. ולאמא שלו אומרת לו, יונתן, אתה יכול רגע לבוא לעזור לי שנייה, אני צריכה עזרה עם האחות הקטנה. לא, אמא, אני עכשיו היום עסוק בחסד.
ואז הוא הלך ולא מצא את הזקנה. אז הוא בא עוד פעם הביתה, והוא אמר, יונתן, אתה יכול רגע לשפוך את הפח. לא, אמא, אני... כל היום הוא עסוק בחסדים, והוא פספס את החסדים שיש לו מתחת לבית,
לבית, בסדר? אז אולי אני אספר כאן משהו ברמה האישית, אז אני ממש מרגיש שהתורה הזאת מדברת אליי באופן הכי הכי עמוק,
כי אני סיימתי,
הגעתי לגיל 18,
אז זה מין דחף פנימי, אפשר להגיד אפילו די מוסבר, דחף אותי להתרחק מהמקום שבו
גדלתי, פתח תקווה.
שזה אפילו עד היום יש איזושהי ארומה אפורית כזאת, פתח תקווה, כאילו, זה משהו, זה מעוז הבלבתיות הדתית, זה כאילו משהו, כן,
ככה זה נתפס לפחות.
ואני חיפשתי דברים אחרים בחיים.
אז הלכתי לגולה, למדתי בגולן הרבה שנים, ואחרי זה היינו בנצרים,
כאילו כמה שיותר, היינו גם בירושלים, כאילו, ירושלים זה תמיד...
כל פנים, פתח תקווה היה המקום ברשימה של המקומות שאי פעם אני לא אגור בהם, אז פתח תקווה הייתה במקום הראשון, שאני בטוח לא אגור במקום, מקום נחמד, אני אוהב אותו, זה תמיד,
איפה שהוא ידעת בילדות זה תמיד נחמד לך, אבל מה,
זה מקום אידיאליסטי? לא.
זה מקום של התיישבות? לא. זה מקום, פעם אולי.
זה מקום של, אני יודע מה,
שצריך למצוא את הנפש מצד היישוב בארץ ישראל? לא. זה מקום בספר? לא. זה בגרעין תורני? לא. כלום, כאילו, ככה.
ומה עושה הקדוש ברוך הוא? שהוא אוהב בדיחות,
אז הוא מחזיר אותך לפעילה שגדלת בה.
ואז אתה מגלה, מה אתה מגלה?
שכל האידיאלים שרציתי,
שהחיים שלי יהיו,
החיים שלי או החיים שלנו, של אשתי ושלי, של הבית,
יהיו מחוברים אליהם. כל האידיאלים האלו,
הכול קורה.
גם עם ישראל וגם ארץ ישראל וגם תורה וגם חכי אצלנו, הכול קורה בפתח תקווה, בתוך המקום, הכול קורה שם, וקורה שם ברמה מאוד מדהימה ואינטנסיבית ויפה,
וזה ממש, זה חן.
כאילו יש בזה גם איזה,
אפילו איזשהו צדק היסטורי, נקרא לזה ככה.
כשאדם שבמקום מסוים גידל אותו,
אז אחרי זה, כשהוא גדל,
אז הוא קצת מחזיר לאותו מקום.
כן, יצא לי כל מיני הזדמנויות לסגור כל מיני מעגלים עם מורים שלימדו אותי בעבר,
ביסודי, פתאום אני פוגש אותם,
רציתי אפילו להעביר שיעור באיזשהו משהו שביקשו, הבית הספר שבו למדתי,
פתאום אני מוטה את עצמי בו, מעביר שיעור,
זה היום שעשו איזו ישיבה תיכונית, אבל כאילו ממש אותם מבנים אותו.
יש בזה משהו יפה, יש בזה משהו של חן.
והדבר היפה שאתה אומר, אוקיי, אני לא צריך ללכת רחוק, אני מוצא את הכל פה, כאן ועכשיו,
בסדר?
אז זה מה שהוא אומר כאן,
שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר את הניצוצים שלו,
אלא באותו מקום הוא מגלה איזשהו חן.
זה יותר מובן?
מה אתה אומר על זה, משה?
כן, כן, כן, יפה.
זו תורה נפלאה.
כלומר, זו ממש ברכה. שאדם יזכה לנסות את התיקונים שלו,
פה, לא צריך את השם, פה.
סיפר לי, סליחה, מה אתה אומר?
לא, אני שומע כי תכיר, כי תתקבל את זה. כן, כן, כן, יפה.
אז תאמר רגע, אולי זה מישהי אחרת.
אולי זה...
אז בסדר, אפשר להגיד שיש איזשהו מקום למרווח סטטיסטי של בדיקה, לא יודע מה, לא כולם התחתנו על הבת הראשונה שהם מתחתנים וכו', אבל עדיין, אם זה כבר
חורג ועובר, אז יש כאן איזשהו...
תורה נפלאה.
חן מקום על יושביו.
אגב, זה נכון במלא דברים.
זה נכון גם סתם בלימודים.
לומדים, אדם לומד איזושהי סוגיה.
אדם לומד ספר.
שום ספר. עכשיו פתאום יודעים שיצא ספר חדש מאותו מחבר.
נגיד הרב קוק, בסדר?
פתאום יצא ספר חדש של הרב קוק, כתב יד שעוד לא בא לעולם.
ישר כולם רוצים לקנות. תגיד, מה אתה קונה?
כי את הספרים שעד עכשיו למדת?
כאילו, מה, אתה אומר, רגע, בטח מה שאני צריך נמצא שם.
מי אמר לך שזה שם?
אולי זה פה,
בדברים שכבר יצאו ומחכים לך.
כן?
זה יצא משהו חדש,
סינגל חדש,
שיר חדש. רגע, שנייה, אבל אני... יכול להיות שהתיקון שלי בכלל נמצא במה שכבר יש לי פה.
הסיפור הזה של החדש,
של ה...
כאילו אדם יש לו איזשהו... יכול למצוא את החן אצלו.
אז זה נכון גם בספרים, זה נכון גם בלימוד,
זה נכון גם ב...
כמו שאמרנו, בקשר זוגי.
כן, אתה אומר, האויב הגדול של ההצלחה של הדייט הנוכחי,
זה הבחורה שאתה חושב שתהיה לך בדייט הבא.
זה האויב הגדול.
כן.
ואתם יודעים שזה מעגל סגור.
זה אצל רווקים.
כי הנה, נגיד, הוא חיכה עד גיל 28 ונפגש בזה, אז עכשיו הוא אומר, אוקיי, אז מה, אני עכשיו חיכיתי עד גיל 28 בשביל לקבל בחורה שיכולתי לקבל בגיל 24?
לא הגיוני. אז כאילו, ככל שהשנים עוברות, רק הרף עולה,
ורק הוא צריך עוד יותר איזה משהו שהוא וואו,
כי אחרת הוא יצא פר, שהוא סתם חמש שנים בזבז מהחיים שלו,
כי הוא כבר היה יכול לקבל את אותה בחורה לפני זה, כן?
במקום לחשוב שזה נמצא באיזשהו מקום, זה הכל נמצא כאן.
ואני אגיד לכם אפילו עוד משהו, בסדר?
לפעמים,
זה דבר שלמדתי מאיזה מאמן,
לפני הרבה שנים השתתפנו באיזושהי סדנה כלשהי,
והזמינו מלא מלא אנשים, הגיעו
אולי 20% מהאנשים שהזמינו לסדנה הגיעו.
והוא אמר, תדעו לכם, מי שנמצא כאן,
אתה מיד חושב, וואו, אתה מיד חושב על מי?
על מי שלא הגיע.
אתה מיד נמצא שם, כן?
והוא אמר, ממש עד התחלת הזמן,
מי שהגיע זה מי שצריך להגיע וזה מי שיעשה את השינוי.
הפך את זה. הוא אומר, הכל קורה כאן.
שום דבר לא קורה במקום אחר, הכל קורה כאן.
והתחלנו לעבוד, היה אש,
ובאמת נוצרו שינויים.
פתאום אתה מבין, מי שנמצא כאן זה מי שהיה צריך להגיע, אכן הכל נמצא כאן.
השינוי נמצא כאן, ההתחדשות נמצאת כאן, הדינמיקה נמצאת כאן,
היכולת להתפתח נמצאת כאן, ולא שם.
ואנחנו בדרך כלל נוטים להגיד, אה, אם רק היה מגיע ההוא, וואי וואי, איזה יופי היה. אם רק היו מגיעים עוד חמישה אנשים, היה מדהים. אם רק, אם רק, אם רק. מחפשים את החן במקומות אחרים.
סיפר לי איזה חבר שהיה שבת פנויים פנויות, טיול פנויים פנויות כזה, ארגנו, היה מדהים, מדהים, מדהים.
אז ארגנו עוד אחד, בטיול הראשון נרשמה כמות של אוטובוס אחד,
והיה מדהים, אז זה היה כל כך מוצלח, אז בפעם השנייה נרשמו שני אוטובוסים והיה על הפנים.
למה?
כי כל אחד שנסע באוטובוס היה בטוח שבאוטובוס השני זה כל המגניבים.
ואותו דבקו עם כל ה... אתה מבין, אתה כל הזמן קורא, מה קורה באוטובוס השני?
מה קורה ב...
זה גם נכון לכל הכנסים שהזכרת,
כנס בניין שלם, וכל הכנס בכל לבבך וכל זה. אתה, יש לך רצועה שלמה.
אתה אומר, ריבונו שלנו, מה אני אבחר?
אני רוצה לשמוע את כל הרבנים פה.
גם את הרב הזה וגם את הרב הזה, הכל אני רוצה לשמוע, נכון?
אז בסוף אתה בוחר ונכנס.
ואז מה אומר לך כל הזמן בראש?
מה?
בטח שמה,
בטח שמה הרבה יותר,
כן? אתה כל הזמן נמצא פה אבל חושב שם.
עכשיו, כשהכנסים בבנייני האומה,
אז יש שם גם חוצים את החדרים ואתה גם יכול לשמוע בהד מה קורה בחדר האחר.
ואז אתה לגמרי יוצא דפוק, כי אתה לא נמצא, לא מורכז פה, אתה מקשיב, אתה לא יוצא לא פה ולא שם.
נכנסת לאיזה מקום,
זה המקום שאתה צריך להיכנס אליו. יש פה איזה משפט בכל השיעורים שאתה צריך לשמוע אותו, זה המקום שלך כרגע.
תפסיק לחפש במקומות אחרים.
וזה נשיאת החן, שאדם יש לו איזושהי התיישבות הדת, קיפל הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו את כל הארץ לפניו, שבכל מקום יעקב ירגיש שהוא
בבית, שזה חן מקום על יושבם.
הוא נמצא באיזשהו מקום, יש לו חן.
ולא מחפש כל הזמן את הדבר הבא,
בעידן שהיה במקום הזה צריך להתחדש, את הדבר הבא, את הדבר החדש, את ההופעה, את ההשתנות.
מי אמר?
תורה נפלאה, לא?
יהודה.
שאלה טובה.
כל דבר מתפתח.
כן. יש הבדל בין התפתחות,
שזה דבר חיובי, לבין מה עובר על האדם עצמו.
בסדר?
כשאני מחפש את הסיפור שלי, את התיקון שלי, האם זה חייב להיות באיזשהו מקום שאני חייב למדוד אליו,
לשנות, או שאני יכול למצוא את זה כאן, פה, כאן ועכשיו.
העולם מתפתח, זו דרכו של עולם, בסדר?
האם אני צריך את ההתפתחות הזאת?
האם אני זקוק לה?
הוא לא מדבר על לא ליצור, הוא מדבר על איפה ליצור.
אתה מבין?
האם אני צריך, כדי ליצור, אני חייב, אדם רוצה שקט, רוצה שקט נפשי, אני חייב לנסוע להודו.
אתה חייב לנסוע להודו?
אין אפשרות בסוף ליצור את זה כאן, בתוך האזור שאתה נמצא בו?
אתה באמת חייב לנסוע עד לשם בשביל להגיע לניצות הזה?
יכול להיות שאתה יכול לעשות את אותו דבר הכל כאן, ואז יהיה הרבה יותר נעים,
הרבה יותר עם נשיאת חן,
תהיה לזה, אתה מבין?
יש את כל שירה, את חסון הארץ הזה? כן, בטח, ברור.
מה?
העולם מתקדם, העולם מתפתח, העולם...
מה זה היום? ברור שצריך, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
לא תעוברה על השבט יצרה.
אני שומע מה שאתה אומר, אתה אומר, התורה הזאת היא כאילו מכבה אותי.
יושב במקום, אל תזוז, תגיד לך מה שיש.
תגיד לך מה שיש. הוא לא אומר את זה.
הוא לא אומר אל תתפתח, הוא אומר הפוך.
לדעתי הוא אומר הפוך, הוא אומר הרבה פעמים כדי להתפתח אנחנו כאילו צריכים איזו אופרציה חיצונית,
שישנן לנו את ה-custom, את התפאורה, את הפה, את השם,
כן?
מי אמר?
מי אמר?
האם יכול מאוד להיות שאתה יכול להתפתח ולמצוא את כל הדברים שאתה רוצה כאן, במקום הזה?
בסדר, איפה שאתה נמצא.
אדם אומר, לא יודע מה, כדי לנוח אני חייב לצאת עם אשתי לאיזה נופש, לא יודע מה, באיזה מקום.
זו האפשרות היחידה?
אין אפשרות ככה לסגור את הפלאפון, לסדר את הבית ולהיכנס, כאילו,
יש, שמעתי על איזה זוג חמודים שזה מה שהם עושים.
כאילו, הם מודיעים לילדים שהם,
יוצאים לצימר יומיים, עוד מודיעים לכל העולם,
מפזרים את הילדים אצל ההורים ואז חוזרים הביתה ליומיים,
סוגרים את הילד הזה וזהו,
הכי נוח לנו בבית, הכי כיפה לנו בבית, הכי אוהבים את הביתה.
דואגים שיהיה דברים, מפנקים בבית, קונים כזה אוכל, מכינים כאילו יומיים פינוק,
אבל נשארים בבית, כאילו רק הנסיעה והלוך,
וחזור והזה והפה ושם, הכי טוב לנו בבית. אבל כדי שזה יקרה, אז הם צריכים כאילו קצת לעבוד על העולם ולפזר את הילדים וזה, אבל הם חוזרים הביתה.
אולי זה גם יותר זול, יוצא יותר זול.
כן.
טוב,
תראו, זה תורות קצרות, אפשר גם כמובן...
קיצור, מעניין.
תורה הבאה.
מה?
אה, לא יודע.
זה גם כן.
מה זה נוח מצא חן?
קודם כל, זו שאלה,
וואי, זו דווקא הערה חשובה מה שאמרת.
מה זה למצוא חן?
המילה, הביטוי עצמו למצוא חן
הוא ביטוי חמקמק.
בדרך כלל כשאני אומר, אתה מוצא חן בעיניי,
אז זה כאילו, כשאני אומר, תשמע, אתה בא לי טוב, אתה נחמד לי איתך, אתה מוצא חן בעיניי.
אבל באמת, מה זה מוצא חן?
שאני מוצא את החן שבך.
אתה מבין?
אתה הבדל?
אתה הבנת?
כשאני אומר, אתה מוצא חן בעיניי, אני הנושא.
כשאני אומר, אתה מוצא חן בעיניי, הפשט, אני הנושא.
אני, אתה נחמד לי איך שאתה נראה, וזה, אתה מדבר אליי יפה, אני,
אתה מוצא חן, כשאני רואה איזה חפץ, אני אומר, חפץ זה מוצא חן בעיניי, יפה לי.
אבל באמת, להגיד מוצא חן זה ש...
הפשט של הביטוי, המילולי, מה זה מוצא חן? אני מוצא בך את החן שבך.
בסדר?
זה כאילו ה...
אז נוח מצא חן בעיני ה', כן?
אפשרות אחת שהקדוש ברוך הוא אהב אותו,
כי הוא היה צדיק, אפשרות שנייה, שנוח
של הקדוש ברוך הוא, בסדר?
כל פנים, השאיפה שלנו זה למצוא את נקודת החן שנמצאת
במקורות שבהן אנחנו נמצאים. עכשיו חזרת מטיול, בסדר? את מי ליווית לטיול?
איזה כיתות?
איך הם מטיילים?
ברור.
לא, אני שואל מבחינת הנפש.
הם רוצים להגיע כל הזמן?
הם ממהרים? או שהם כבר לא...
יפה, הנה. בבקשה, יש לנו כאן יהודי מפוקח, נכון? הרי
להגיע, להגיע. כן, בסוף, מה תהיה החוויה שלהם כשהם יספרו בבית? הוא אומר, עשינו, מי זה? מי אבניאל? עד מירון! יומיים וחצי גמרנו את זה, עשינו שלושים קילומטרים. זה כאילו החוויה, להגיע.
כשמי שמבין בטיול אומר, מה?
הדרך.
החן נמצא פה, לא שם.
החן לא נמצא במטרה אליה אתה צריך להגיע.
החן נמצא בכל צעד וצעד. יכול להיות שלך לעצור בבקעת יבניאל.
להסתכל ליהנות מהנוף,
כדי לקחת את השביל הזה שהולך שם, נכון? על השלוחה של הארבל בעצם. זה, משם הלכתם?
על השלוחה של הארבל, השביל המערבי, סובב כנרת.
מי שמטפס את נחל עמוד, כן? שם טיפסתם נחל עמוד.
ושם להגיע, להעלות את פרעות וזה, להגיע עד מירון.
כל פעם אתה עוצר, מסתכל אחורה, רואה את הצפית, רואה את הנוף,
מסתכל על הצמחים, על הסלעים, על בעלי החיים. כל צעד אתה נהנה, אכן נמצא פה, לא שם.
נוער לא יודעים לעשות את הדבר הזה, אין להם את זה.
אני אפילו מכיר עד כדי ככה אנשים שהמצב שלהם היה חמור,
שני חבר'ה שעשו את כל שביל ישראל אחרי השמינית,
הוא לוקח חודשיים בערך, הם עשו אותו בחלושה שבועות וחצי.
טירוף.
הלכו, הלכו, הלכו, הלכו, הלכו, הגענו.
ו?
לא היה להם כל כך לחזור, אז סידרו להם טיסה חזרה,
הם היו גמורים.
אתם מבינים את ההבדל בין חן ל...
טוב, וואי, כל תורה פה זה לגימה, צריך להתרושש
מרוב האור.
תורה הבאה, מהבעל שם טוב זל
כי מסרי אחרי זה אלוקה, כמו בזיווג השמי אינו מוליד
כי אם המשמש באיבר חי וחישוק ושמחה,
כך בזיווג הרוחני הוא הדיבור בתורה ותפילה
שהוא באיבר חי ושמחה ותענוג, אז הוא מוליד.
זה דיבור קדוש מאוד.
יוסף, בכבוד,
יש כאן דפי.
אה, תראו איזה נס כל פעם. אני מכין דפי, זה מספיק בדיוק למי שמגיע.
מה?
בדיוק, הכל פה.
זה קטע.
יוסף, יש כאן לאחמי אם זה פה.
מי שמגיע מאוחר, אז יש לו כאן...
בדרך כלל שבתאי יושב פה, אבל היום שבתאי יש לך עניינים.
טוב, תראו, יש כאן תורה נפלאה מאוד. עוד פעם.
קודם כל, הבעל שם טוב דורש כאן פסוק
כי מבשרי אחרי זה אלוקה.
זה פסוק באיוב, כן?
אם צריך איזה אלוקה, שהאדם יכול ללמוד על צורת הנהגת הקדוש ברוך הוא בעולם
מזה שהוא מתבונן על גופו,
על נפשו, מתבונן על עצמו בעצם, בסדר?
מזה הוא לומד.
לדוגמה, עם אדם אנחנו מסתכלים, מסתכלים עם ההסתכלות הכי פשוטה ורואים שאדם הוא נברז עקוף, נכון? ראש למעלה, רגליים, אנחנו מבינים שמה שחשוב למעלה,
מה שפחות חשוב למטה,
בניגוד לבעלי החיים שהם מאוזנים,
מאוזנים, אין הבדל אצל האריה בין הראש לבין איברי הרבייה.
הכל עובד על אותו מקום, על הקיום.
גם הראש של האריה עסוק בלאכול ולפעוט ולרבות,
וגם החלק האחורי שלו עסוק בדיוק באותו דבר. אין שום הבדל בין הצד האחורי לצד הקדמי, אותו עניין. אצל האדם מצפים שהראש שלנו יעסוק בהראש,
המוח, הדעת, זה יכוון את הקומה כולה, בסדר?
ודיברנו כאן בשבוע שעבר, נדמה לי,
על כך שחז״ל מעירים את תשומת ליבנו שהאדם, התינוק, יונק,
ההנקה היא ממקום הלב,
בשונה מבעלי חיים שיונקים מהצד האחורי של הבהמה,
ממקום התינופת, כן? האדם יונק ממקום הלב.
זה אומר שהאדם יש לו משהו מיוחד, יש לו תכונה מיוחדת, וכן הדרך. האדם מסתכל על עצמו,
מעצמו יכול ללמוד על צורת ההנהגה האלוקית.
לא פחות ולא יותר נאור,
אומר הבעל שם טוב, הוא רוצה ללמוד מעניין הזיווג
לעבודת השם.
עכשיו, בשביל זה צריך כמובן נקיות מרובה,
אבל יש לנו אותה, ברוך השם, כלומר, בעקבות הבעל שם טוב,
אז, כן,
אז בואו רגע ננסה רגע להתבונן בדבר הזה.
הקדוש ברוך הוא ברא את האדם,
איש ואישה,
באופן שאין שום אפשרות,
ככה זה בריאה, כן, ככה בריאה, אין שום אפשרות
ללדת ילדים,
בלי שישנה התעוררות, איך הוא קורא לזה,
המשמש באיבר חי וחישוק ושמחה.
כן, אם אין התעוררות מינית, מה שאנחנו קוראים,
גם אצל האיש וגם אצל האישה, פשוט זה לא עובד.
המערכת לא עובדת.
וכידוע לכם, יש גם בדברים האלה גם לא מעט בעיות
להרבה אנשים, בין השאר בגלל הפריצות
המינית שאנשים חיים בה היום,
בעיקר בגיל התיכון, מה שנקרא,
אז כאילו שם הכל מתפוצץ. ואז, מכיוון שכל יצר אמין בנוי על איזשהו מתח בריא, על איזשהו קפיץ, והקפיץ הזה נמתח בצורה מאוד מאוד חזקה בגיל הנעורים, אז כשאנשים מגיעים לגיל שלושים או שלושים וחמש,
אין להם כבר כוח להחזיק את זה, ואז בעצם פשוט אין להם,
מאבדים את הכוח הזה, והם הולכים למרפאות ועניינים וסיפורים וצורכים כל מיני כדורים, בעוד שאם אדם שומר על עצמו ושומר על המתח הבריא, אז הוא אמור,
הכוח הזה אמור ללוות אותו עד זקנה וסיבה. יש גדולי ישראל שילדו ילדים בגיל 70. הנציב ילד בגיל 70,
רבי יצחק אבוחצירא, בבא חכי ילד בגיל 70 ילד,
רמו פריינד ילד בגיל 70, יש גדולים ישראל שילדו בגיל 70 אפילו,
כן? ששומרים על הכוחות שלהם,
שומרים על כוחותיהם.
אז,
אז, יפה. אז ככה זה עובד.
כלומר, כשרוצים שתהיה איזושהי תולדה, צריך שתהיה התעוררות.
ואז זה מוליד?
בבני אדם זה מוליד ילדים.
בסדר?
משווה את זה הבעל שם טוב לתורה ותפילה.
אז אנחנו צריכים להבין בהשוואה
מה נקרא איבר חי
בתורה ותפילה
ואת מה זה מוליד בסוף.
אז בואו נדבר על תורה בנפרד ועל תפילה בנפרד, בסדר?
מה נקרא,
כן, זיווג רוחני זה הדיבור בתורה ובתפילה.
דיבור בתורה. כשאדם מגיע ללמוד תורה
והוא מגיע עם
חשק הוא מגיע עם עניין הוא מגיע עם מוטיבציה הוא רוצה לפגוש את הדברים והוא מוכן גם לעבוד ולעמוד ולהתאמץ כדי להבין אותם
הוא לא מגיע כזה ככה
בוא נקרא בוא נלמד נראה מה שיהיה הוא מגיע ככה מעוניין מגיע שמח מגיע
הדיבור דיברת במדבר אפילו בקול אולי אפילו הוא צועק קצת עם כמו שצועקים בחברותה
נכנס לזה הוא לא לומד איזשהו לימוד קר אז הוא מוליד מה הוא יוליד לפי דעתכם
מה ייוולד?
מה?
יכול לוודד מצווה ומעשה.
אתה קונה את התורה, אבל אם אני הולך על ההשוואה,
אז ההשוואה בעצם מדברת על כך שכמו שכשאיש ואישה יש להם זיווג, אז הם מולידים ילד, משהו שלישי.
הם לא רק מולידים את הקרבה ביניהם. מה אתה אומר?
הבנה, זיכרון. איך, איך?
אמונה, חידוש.
לדעתי חידוש, זו המילה.
כלומר, האדם זוכה לחדש בתורה.
חדש לו משהו.
יכול להיות שמתחדשת לו הבנה.
או שגם לפני כן הוא מבין,
אבל מתחדש לו איזה גדר, מתחדש לו איזה וואו.
זה מגיע,
כשאדם מגיע לתורה עם חשק.
כנע לגבי תפילה.
בתפילה אפשר להגיד שבתורה אפשר למצוא את זה יותר,
שאנשים מגיעים עם חשק ללימוד, כי זה נורא מעניין, אבל בתפילה,
אתה יכול לראות אנשים,
אולי גם אותנו, אולי גם אותי, כן.
זה כזה תפילה.
ככה.
ככה,
מסתובבים לפה, מסתובבים לשם,
ככה.
זה לא מוליד,
זה פשוט לא מוליד.
את מה זה לא מוליד בתפילה?
בתפילה זה לא מוליד קשר.
אתה רוצה שייווצר איזשהו קשר, שתרגיש איזושהי דבקות,
שאתה עומד מולו, תבוא חי, תבוא מעוניין, תבוא מבקש.
ולכן,
לדעתי,
אנחנו היום בעקבות הבעל שם טוב הזה צריכים לחזור ולהדגיש
מאוד את פרק א' בהלכות תפילה לרמב״ם.
פרק א' בהלכות תפילה לרמב״ם אומר שעיקר התפילה של האדם
זה לפני אירוע כלשהו.
אתה לקראת איזשהו אירוע, מבחן,
מבחן, שיעור,
פרזנטציה בעבודה, מצגת, לא משנה, משהו,
דייט,
איזשהו אירוע, הלב דופק.
כן, אתמול הייתה לי איזושהי שיחת טלפון
חשובה עם אדם חשוב שאנחנו
זקוקים לו לכמה דברים.
שיחה שכאילו היא...
השיחה הייתה ב-12 בלילה.
אז הייתה השיחה.
אני התקשרתי אליו, הוא ענה לי, שלחתי לו הודעה, הוא חזר אליי.
דיברנו אפילו יותר מאוחר, דיברנו ב-12 ורבע בלילה.
שיחה ארוכה.
היה לי זמן להתכונן לשיחה.
אז אתה יכול להתכונן, הוא יגיד לי ככה, אני אגיד לו ככה. הוא יגיד לי ככה, אז אני אגיד לו ככה. הוא יגיד לי ככה, אני אגיד לו ככה. זה כאילו, נכון?
הדבר הכי פשוט זה מה?
להתפלל.
הקדוש ברוך הוא יש פה שיחה חשובה,
היא לא בשבילי,
בשביל זה משהו כללי. תעזור לי, תן לי את המילים הנכונות,
שהיא פתחה לב, לי, פתחה לב, לא.
שלא ניכנס לפינות, שלא ניכנס לסתם לעימותים. התפללתי להשם יתברך.
זהו, תעזור לי שאני, זה יהיה מדויק.
תפילה.
עכשיו זו התפילה הכי טובה בעולם. כי למה?
כי היא אונליין.
כלומר, הלב פה פתוח, כי יש כאן איזה אירוע שאתה צריך פה. הלב פתוח, אתה כבר... שימים שם את התפילה.
אז קודם כל בואו נחזור לאירוע הזה. אז ככה אדם יכול לדעת איך נראית תפילה.
לפני עוד מעט 16 שנים, 17 שנים עוד מעט,
בקיץ בערך, בזמן הזה,
עשיתי ניתוח לייזר בעיניים.
ידוע לכם כשאתם רואים בין איש בלי משקפיים,
זה כי הוא עשה לייזר, לא בגלל שום דבר אחר, כן.
אז,
כבר 17 שנים,
אז פה בירושלים, בהדסה.
ממליץ, מי שרוצה.
אז היה טוב, מקווה שגם היום.
מה?
כן, אתה גם מעיד, עוד בין איש בלי משקפיים, אתה רואה? הנה, הוכחנו את התזה.
אז, טוב, לא בכל יום מישהו משחק לך בעיניים, כן?
זה לא איזה תחושה,
גם לא תחושה נעימה וגם
ואתה יודע, לא כל יום זה קורה, שמישהו...
בעצם יש שם שלב בניתוח,
אז, שאני עשיתי, שאתה מתעוור.
יש שם שלב שבעצם הופכים אותך לעיוור.
מה, לא לגלות לך?
אז, הטכניקה של אז, אני לא יודע אם היא השתנתה.
יכול להיות שהיא השתנתה, כי כל הזמן הזכיר. הטכניקה של אז הייתה,
זה כאילו העין וזה הקרנית.
הם היו חותכים את הקרנית,
מפצלים אותה,
משייפים פה בלייזר, ואז סוגרים ומדביקים.
עורכים איזה דבק.
זו הייתה הטכניקה, נדמה לי, אז ככה הסבירו לנו אז.
היום יש שיטות שהם משייפים את זה ישר מלמעלה או דברים, לא יודע, אבל אז זו הייתה הטכניקה הכי טובה.
יש איזשהו מכשיר כזה שהיה פשוט מפתל את הקרנית לשניים,
ואז יש איזשהו לייזר שמשייף לפי הזה, ואז סוגרים.
כשהקרנית מורמת,
בעצם אתה נהיה עיוור.
אתה לא מבין את זה תוך כדי ניתוח, כי תוך כדי ניתוח זה נראה שפשוט מישהו כיסה לך את העין ברטייה.
פתאום אתה רואה שחור, אבל באמת
העין פתוחה.
לא נעים לחשוב על זה.
על כל פנים,
חלק מההצלחה של הניתוח תלויה ברוגע של הבן אדם,
שהוא לא יזוז ולא יתרגש ולא יזיז להם וזה כי הם... אז הם אומרים לך בנועל,
הניתוח קצר מאוד, זה עשר דקות משהו כזה.
אחי אתה לוקח כדור value לפני,
אמרתי להם, אני לא לוקח שום כדור value.
אז הוא אומר, אני יש לי value אחר.
ישבתי בבית והכנתי תפילה לניתוח.
תפילה?
יש פה הזדמנות.
דבר אל השם יתברך מהמקום הזה, ממיטת הניתוחים הקטנה הזאת.
הכנתי רצף פסוקים שעוסקים בראייה ובעין.
זה עשרה או חמש עשרה פסוקים, היו לי, שלמדתי אותם בעל פה.
כי עין בעין יראו בשם השם ציון, אור חדש על ציון, תראו יזכה כולנו במהרה לאורו,
השם אורי ואישי ממהרה,
כי עמך מקור חיים ברוכה נראה אור,
ככה זה,
עפפנו ישירו נגדנו ואיננו תחזרנה מישרים. כלומר, החלתי לי איזה 15 פסוקים שקשורים לעיניים, עפפיים, ראייה, או,
ולמדתי אותם,
והפסוקים האלה למדתי אותם כל הניתוח.
ככה, מימלתי אותם.
תפילה מתוקה הכי בעולם, זה איבר חי.
למה זה איבר? זה מפגש, כי אני אומר, הקדוש ברוך הוא, נכון שזה,
באתי לכאן ברצוני הטוב וזה אחוזי ההצלחה גבוהים וכו' וכו' וכו', אבל עדיין,
עדיין, זה ניתוח, זה נוגעים לך בעיניים.
גם ישנן טעויות, זה לא שאין טעויות.
יש גם אנשים שקוראים להם טעויות או משהו כזה. ותמיד צריך סייעתא דשמיא.
אז מהמקום הזה להתפלל,
אנחנו כבר מרוויחים כשאנחנו מתפללים, כמו שאומר הבעל שם טוב,
באיבר חי. ואז מה הלידה, מה התולדה? תולדה היא מפגש,
לדעתי, בתפילה.
אתה מרגיש
כמו אחרי שנפגשת עם מישהו פגישה משמעותית.
קרה לכם פעם?
ככה משמעותית, וואו, אני...
כמה זה רחוק מעולם התפילות הבנאלי שאנחנו לפעמים שוקעים לתוכו.
השאיפה היא שגם התפילה הרגילה שלנו תהיה כזאת, ובאמת ככה כל התפילה בנויה, לבנות איזה בילד-אפ כזה.
ברכות השחר, פסוק על איזה אמרה, ואחרי זה, זה, וקראת שמע, ושמונה עשרה, ואז לאט לאט מתאוששים וגולשים למטה.
אבל אנחנו יודעים,
שזה לא תמיד נראה ככה, נכון?
אז לפחות אפשר להתחיל מהרמב״ם פרק א' בדרכות תפילה, שאדם מתפלל שהתפילה תהיה אונליין.
וכשהתפילה תהיה אונליין, מקוונת סביב אירועים ספציפיים,
אז הרבה פעמים זה באיבר מוליד.
יש איזושהי, יש תחושה חזקה מאוד שגם קשר וגם שהתפילה נענית.
ממש.
התפילה נענית.
לפני כמה זמן היה לנו איזה אירוע בבית שאני לא יכול לפרט אותו,
אבל היה איזשהו אירוע שבמסגרתו היינו כנראה צריכים
לפנות למשטרה להתלונן על איזשהו מעשה שנעשה.
היינו עדים לאיזשהו מעשה שנעשה ומעשה של אלימות והונדליזם. היינו עדים, ואנחנו, זה היה הכיוון.
היינו בדרך להגיש את התלונן למשטרה.
אבל ככה אשתי אומרת, שמע,
אני מתפלל שזה ייגמר אחרת.
לא נראה לי נכון שזה ייגמר בתלונה במשטרה וזה, אני רוצה שזה ייגמר בצורה אחרת.
וזה לא ייאמר לי איך התפילה הזאת היא,
כמובן זו אשתי, אז התפילות שלה ידוע שהן נענות בשמיים, זה לא החידוש.
אבל באותו יום כל התמונה השתנתה.
האנשים שעשו את המעשה הזה איכשהו כאילו יצרו קשר ונוצר קשר עם מוסד החינוכי שלהם, בסופו של דבר הם באו ולקחו אחריות וביקשו סליחה ותיקנו וממש כאילו,
ולא היה צריך את המעורבות של המשטרה, והם באמת, ראית, היה ממש תשובה מאהבה. כל כך שמחנו.
אז זה,
יש כאן איזה אירוע, אתה מתפלל, תוך כדי האירוע שהוא יסתיים אחרת, שהוא ייגמר אחרת.
זה הסוד, תדעו לכם.
אני אומר את זה בהרבה מקומות.
הרבה מקומות שואלים, איך מחנכים לתפילה?
איך זה?
ומתכוונים איך מחנכים
להגיע למוסד שנקרא בית כנסת ולשבת על הכיסא שעתיים.
לא יודע איך עושים את זה.
אני כן יודע איך אפשר לחנך להיות אדם מתפלל.
רבי נחמן אומר שהמילוי של המילה אדם זה מתפלל.
א',
אדם זה א', ד', מ', נכון? אז א', המילוי זה ל', פ',
ד', זה ד', ל', ת', אז ל', ת', ומ' זה מ'.
הבנת?
המילה אדם,
איזה אותיות היא מורכבת?
יפה. עכשיו תגידי את האותיות של הא',
א', ל', פ', נכון?
אז רק המילואי זה ל״פ.
האותיות של המילה ד״,
של הוד״ד, זה ד״ל ל״ת, אז רק ל״ת.
מ״מ. אז תיקח רק את המילואים,
הגעת ל-מתפלל.
כלומר, המהות של האדם,
הכישרון של האדם, מישראל, זה שהוא מתפלל.
אבל מתי מתפלל? מתי זה האיבר החי מולי? שאתה מתפלל? תוך כדי שמשהו קורה.
לפני משהו, אחרי משהו, לקראת משהו. אתה מתפלל.
איך אתה מתפלל?
במילים שלך, בשפה שלך, באופן שלך.
ואז יש גם חוויה חזקה של תפילה שנענית.
ממש.
זה מדהים לראות שתפילות נענות. כאילו זה, יש תקשורת.
אנחנו אומרים את זה, הקב'ה שומע תפילה, לא תמיד היא נענית, אבל
הרבה פעמים היא נענית.
לכן אומר, נחזור על זה עוד פעם,
אם צריך איזה אלוקה, כי כמו בזיווג השמי אני לא מוליד כי היא המשמש באיבר חי וחישוק ושמחה.
כך בזיווג הרוחני הדיבור בתורה נולדים חידושים,
ובתפילה,
כשהוא באיבר חי, בשמחה ותענוג, להתענג על התפילה.
להתפנק עליה,
איזה כיף,
איזה מילים, איזה פיוטים, איזה שירים, איזה מנגינות יפות.
מתענגים על התפילה.
אז הוא מוליד.
אז יש איזושהי...
תשמעו, אני מדבר איתכם בכאב על הדבר הזה. לפעמים זה נראה שהתפילה נהייתה אויב,
אויב, חלילה, של אנשים.
באים כאילו כמה שיותר מהר לגמור עם זה וללכת.
כאילו שאנחנו יכולים לבזבז שעות,
הבלים ושטויות והתפילה על הארוך ארוך וזה.
כולה כל ההבדל, אתה יודע, בתפילת ליל שבת בין קרליבך ללא קרליבך, כל ההבדל זה איזה רבע שעה עשרים דקות, זה כל ההבדל.
אז זה קם באמת העולם, אה?
כן, כאילו, מה?
זה הרבע שעכשיו כל העולם שלך.
בחסידות אומרים שהתפילה היא לא רק מצווה, היא גם אינדיקציה איפה אתה נמצא.
אם אדם מחובר לקדוש ברוך הוא, אז הוא מחכה לתפילה.
ואם הוא לא מחובר, אז התפילה היא עליו לעול, למסוי. הוא רוצה לקצר אותה כמה שיותר.
יאללה, בואו נגמור עם זה.
חבל, חבל.
טוב, חי ורעי. אז אנחנו נעצור כאן היום.
הגענו ל... למדנו שני תורות, זה הרבה מאוד.
התורה הבאה היא חשובה מאוד, ארוכה. אני אראה אותה בעזרת השם בשבוע הבא.
שבוע הבא.
מה התאריך בשבוע הבא? י״ז בסיוון שבוע הבא?
אנחנו היום בי״וד, כן.
אז זהו, שבשבוע הבא לא יהיה שיעור, עוד שבועיים, בעזרת השם. בסדר? אני... בשבוע הבא יש לי איזה משהו.
חיזקו ויאמץ לבבכם. אתם רוצים שאני אשמור לכם את הדפים,
או שאתם רוצים את הדפים לעצמכם?
מה?
מי שרוצה לשמור סבבה, אין בעיה, אז אני אדפיס עוד פעם, זה לא בעיה.
בארבע ורבע חבורה במדרש.
בית מדרש למעלה מקדימה.
