בפעם הקודמת
בעצם הגענו לפרק ח'
ולניסיון
של אסתר לבטל את הגזרה שאחשוורוש בשיתוף המן
גזרו על היהודים.
דיברנו בפעם הקודמת על הביורוקרטיה בשירות האנטישמיות, נקרא לזה ככה, בסדר? יש כאלה שמשמידים את היהודים בצורה מודעת, בזדון,
ויש כאלו שמסתתרים מאחורי תירוצים ביורוקרטיים,
בדיוק זה, אי אפשר להשיב, כתב אשר נכתב,
המטוסים עסוקים, אתם לא בסדרי העדיפויות שלנו,
אין דלק להגיע ליעדים האלה, אנחנו רשמנו את זה לפנינו ובכן על זה הדרך.
דרכה של ההיסטוריה שהיא חושפת ומגלה את התרמיות הללו,
כמו שדיברנו בפעם שעברה על סוגיית בעלות הברית והפצצת מחנות האשמה.
האושוויץ או מסילות הרכבת.
על כל פנים זה אחשוורוש מאחורי זה הוא מסתתר מאחורי ביורוקרטיה.
גם הבריטים אגב,
כלומר לא משנה שנשרפים יהודים באירופה יש להם כללים,
סרטיפיקטים,
אין אפשרות.
אחת הפרשיות היותר
נוראות וזכורות לדיראון עולם עולמי עולמים זה פרשת האונייה סטרומה
שיצאה לדרכה מ... מאיפה מוטים? רומניה. רומניה, נכון.
באמצע הים השחור, המנוע שלה הלך, היא נגררה לאיסטנבול,
ושם הבריטים,
הבריטים אז שלטו בטורקיה,
לא אפשרו להם אפילו לרדת לחוף.
לא אישרו להם לרדת לחוף. מה לא עשו? הקהילה היהודית הפעילה לחץ,
והסכימו גם,
ההסתדרות הציונית הסכימה לעשות החלפות,
שיקחו את הסרטיפיקטים של זה וייתנו להם להיכנס.
אבל הבריטים הייתה להם מדיניות בשום פנים ואופן. לא כזה יהיה מבוא להפעלת לחץ, ולא הסכימו.
שלושה שבועות האונייה הזאת הייתה עם נשים וילדים
בנמל בלי לרדת, אפשר לתאר את הדבר הזה, ובלילה שחור אחד
גוררת בריטית, גררה את הספינה הזאת ללב ים, בלי מנוע, בלי כלום, פשוט הוציאה אותה וגררה אותה,
ולא הרבה זמן אחר כך היא נפגעה מצוללת או גרמנית או סובייטית, לא יודעים מה,
ו-744 נדמה לי,
מעפיליה, טבעו במצולות, אחד ניצל, דוד סטולר קראו לו, אחד,
כל השאר טבעו, זה האסון האזרחי
הימי הגדול במלחמת העולם השנייה.
היו אלפים שטבעו מלאכים בספינות מלחמה, אבל האזרחי הכי גדול.
יש לכם רשות יותר גדולה מזאת?
בשם הבירוקרטיה, בשם הסרטיפיקטים, כבר יהודים נמצאים, כבר אתה יודע מאיפה הם ברחו, ברור לך שאין להם לאן לחזור, המנוע לא עובד.
בשם הבירוקרטיה, בשם הזה, גוררים אותם ללב ים,
וכולם...
אז קראנו לזה הבירוקרטיה בשירות האנטישמיות. זה מה שבעצם עושה אחשורוש.
הוא מבין כבר לאן חותר המן. הוא מבין היטב את זה. לא, אבל אני לא יכול, אי אפשר.
טוב, בואו נראה מה הוא כן נותן, ובסוף מה מרדכי כן עשה מהדבר הזה.
וכל זה יהיה בשבילנו סוג של מבוא להקדמה לפרק הבא. אנחנו נצטרך להקדיש לו גם הרבה מאוד זמן, בעזרת השם. אני מקווה שנספיק את שניהם.
מה אחשורוש כן נותן? בואו נראה. אנחנו בפרק ח', פסוק
וייקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש שלישי וחודש סיוון משלושה ועשרים בו וייכתב ככל שציווה מרדכי אל היהודים ולחשדר פנים והפחות
ושרי המדינות אשר מרדו ועד כוש
שבע ועשרים ומי המדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו וליהודים ככתבהם וכלשונם.
טוב מה כתוב?
ויכתוב בשם המלך אחשוורוש ויחתום בטבעת המלך וישלח ספרים אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיכהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל העם ומדינה עצרים אותם טף אנשים ושללם לבוז.
בואו נתרגם את זה לשפה בת זמננו.
ניתנה ליהודים לפני כן כל התארגנות יהודית הייתה אסורה.
כל יהודים של שלושה יהודים שמתכנסים ביניהם זה התקהלות בלתי חוקית אסור להם להחזיק נשק אסור להם להקים שום גוף הגנתי.
עכשיו, אומר המלך,
מותר לכם להקים את הליגה נגד השמצה יהודית, אתם יכולים לעשות לכם איזה פטרולים,
מותר לכם להתגונן. באותן 24 שעות שתהיה פה הפקרות,
אני מתיר לכם להתגונן.
עכשיו, זה האישור של אחשוורוש, זה מה שהוא נתן.
כלומר, נוכל לראות יהודים עם כלי נשק,
נוכל לראות איזשהם פטרולים כאלה ואחרים,
וניתן להניח שבצירוף הדברים האלו, א', המן מת,
ב', זה בסך הכל 24 שעות.
ג', מותר ליהודים להתגונן,
ניתן להניח שהנזק
מאוד מאוד יצומצם, בסדר?
ניתן עוד להניח שהגויים ששמעו את הדבר הזה אומרים, אוקיי, טוב, אז מותר ליהודים להתגונן,
זה לא מי יודע מה מפחיד, כי היהודים לא בדיוק יודעים להילחם ולא בדיוק יודעים לירות,
וחוץ מזה, בסדר, אז כנראה שלא בכל המקומות יתקפו, רק במקומות שיש בהם
המון גויים, אתה יודע, כאילו,
כל מיני...
נוצרה איזה חוסר בהירות, אבל זה ברור,
דבר אחד ברור, שלא עלתה על דעתו של אף אחד מהשונאים של עם ישראל אפשרות
שהיהודים יתקפו אותם.
זה לא.
אנחנו נתקוף אותם והם יתגוננו, אז אולי נתקוף אולי לא,
אבל לא עלתה על הדעת שום אפשרות שהם יתקפו אותנו.
זו הסיבה שאנחנו מוצאים שנה אחרי,
כמה חודשים, כן, זה כג סיוון, אנחנו מדברים על אדר,
מוצאים את בני המן בבית.
כלומר, בסדר?
למה הם לא ברחו? למה הם לא נמנתו?
למה הם לא...
אף אחד לא העלה בדעתו את האפשרות שיהודי יאכז נשק ויירה. בסדר, יודעים להתגונן.
תמיד הייתה איזה סוג של איזושהי התגוננות כזו או אחרת.
אתם מכירים את הסיפור על שוורצבאד?
שוורצבאד קראו לו.
יוסף שוורצבאד, נדמה לי,
שהרג את פטלורה.
זה קשור כאן לרב שמעון בן ציון מהמכון.
אבא שלו רב שמעון בן ציון, זכרונו לברכה,
שהיה אדם עמיד, הוא מימן את ההגנה שלו.
שוורצבד היה יהודי חם באהבת עמו,
ואנחנו כל הזמן מכירים את הפרעות בקישינו והפרעות פה, אבל היו פרעות ברוסיה של הצבא של האדומים
שהם בהובלה שלו, סימיון פטלור היה שם רשעים מריקה, והרב קוק מזכיר אותו.
באחד המאמרים, במאמרי ראייה, הרב קוק מזכיר מה הגויים עשו לנו, והוא מזכיר את פטלורה.
כן, זה...
מה?
פטלורה. הוא הוביל את הצבא האוקראיני לפרעות רצח ביהודים.
עוד פעם, המספרים לא... אין עומדן.
50,000, 100,000, משהו כזה ברמה הזאת,
של פרעות ביהודים.
זה פשוט נבלע, כי היה לפני כן הסופות בנגב, פרעות בקישינוב, אחרי זה פלחמת העולם הראשונה, אז כאילו זה נהיה.
אבל היו שם פרעות חמורות מאוד, והוא, כמו שזה, הוא עשה, עשו לו איזה משפט ייצוגי כזה,
אחרי שהשלטון נתפס, קיבל איזה יום אחד מאסר.
ערך?
כן, ואז הוא הלך לפריז,
והשוורצבאד הזה הגיע למסעדה איפה שהוא הלך לפריז, אמר לו, אתה סימון פטלורו? הוא אמר לו, כן, זה בשביל כל המשפחה שלו, ירה לו,
ירה בו כדור בראש, ומיד הסגיר את עצמו, לא ניסה לברוח וכולי, והתחיל משפט,
והוא,
אבא של הרב שמעון בן ציון,
יש להם תמונה, הוא הראה לי, כשהלכתי לנחם אותו, הוא הראה לי תמונה שלהם ביחד.
אבא של הרב שמעון היה יהודי עמית בלונדון, הוא מאוד התפעל מהמעשה הזה.
אז הוא מימן לו את ההגנה, הוא לקח עורכי דין מאוד מאוד מיוחדים בצרפת, והעורכי דין בצרפת, מה שהם עשו לפני המושבעים, פשוט תיארו,
הביאו תיאורים של הזוועות שהוא היה אחראי עליהן, פטלורה,
והוא יצא זכאי.
הוא יצא זכאי,
אבל אחרי זה לא רצו להעסיק אותו,
הוא הגיע לדרום אפריקה והוא נפטר שם.
נפטר שם, אבל העלו אותו והוא קבור בנתניה,
זה תמיד בנתניה,
שוורצבאג, יש שמו רחובות בישראל,
אבל לא הרבה מכירים אותו.
נתניה, זה הזמן...
דווקא קבועות קדומים גם על ספר האווירים. אז תחכים אותנו, לא, לא, לא, לא, אז מי?
זכויות אורקאינו. איך שתגיד, כן, מיליציה, כן.
איפה, איפה אתה רואה את זה? אה, כן, בסדר.
כן, יפה. אז אנחנו, נכון, נכון. אז אנחנו ננסה לענות על הכל. אתה צודק.
כל פנים, אנחנו מבינים היטב מה מופיע כאן.
מותר ליהודים להתגונן, הרוח הגבית החזקה שליוותה את אמה נעלמת,
בסדר? הסכנה מוסרת, ואפשר להבין שאם נחבר את הנתונים אחד לשני, באמת, כנראה לא יקרה כלום בי״ג בניסן, בי״ג באדר.
בשנה הבאה אף גוי לא ייקח סיכון,
ומבינים שזה לא הזמן הטוב להשמיט היהודים, נחכה להזדמנות אחרת.
אבל תשימו לב, נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיכהל ולעמוד על נפשם,
זה הגנה,
להשמיד, להרוג ולאבד את כל חייל העם במדינה, עצרים אותם. כלומר, מי שתקף אותך, אתה יכול להתגונן. זה מה שהמלך נתן להם אישור. טוב, בסדר.
הלאה. פצ'קן הכתב, להינתן דת בכל מדינה ומדינה, גלוי לכל העמים,
ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם.
איפה שכתוב גלוי לכל העמים,
אנחנו מבינים שיש משהו שהוא סמוי.
סמוי.
מה הדבר הסמוי?
להינקם מאויביהם. זה לא כתוב בוואוצ'ר של אחשורוש.
אחשורוש היטי רק להגן.
אבל, ויש פה גם קריא וכתיב שזה כבר רומז על איזה משהו שמסתירים אותו. גאוי לכל העמים מותר ליהודים להתגונן. בפנים עובר איזה כתב סמוי. זה ממש אותה טכניקה שהבן השתמש בה, אבל הפעם מרדכי משתמש בה.
כן, ההפוך הוא.
להינקם מאויביהם. איך הדבר הזה יקרה?
מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות חלד וחור,
ועטרת זהב גדולה ותרחיך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה. לא יודעים מה תאמריו שמחה ושון בעיקר ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר במקום אשר דבר מלך זאתו מגיע שמחה על היהודים ישתהיה ביום טוב ורבים מעמי הארץ מתייעדים כי נפל פחד היהודים עליהם". יפה.
אז עכשיו למה יש שמחה וששון? כי כולם מבינים שניצלנו לא יקרה כלום זהו
אז זה השמחה וששון
בסדר
רבים מעמי הארץ מתייעדים אני לא חושב שהכוונה מתגיירים
מתייעדים, הכוונה, מתיידדים עם היהודים, מראים להם פנים, זה אנחנו חברים, הכל בסדר, לא, אנחנו לא קשורים לזה, מה פתאום, מה אתה מדבר, חלילה.
אנחנו, זה הכוונה, מתייעדים, אין כוונה כאן מתגיירים,
אלא אנחנו,
תמיד היינו חברים, מה, אתה חושב שאנחנו,
כאילו, כל אחד רוצה להסיר מעל עצמו את החשש, כי מבינים שעכשיו מרדכי למעלה וכו', אבל עדיין,
אף אחד לא מאמין
שהולך לקרות מה שקרה, כי מה קרה?
מרדכי, אסתר ממנה אותו על בית המן.
כשמרדכי מגיע לבית אמון ופותח את הכספת, מה הוא מגלה?
הוא מגלה ידיעת מודיעין זהב.
הוא מקבל רשימה ליד של 75 אלף קציני אס אס עמלקיים
שהיום אמורים להוציא לפועל את השמדת היהודים.
הוא מקבל ידיעת מודיעין זהב.
זו ידיעה שכל אחד היה חולם עליה לקבל את הכתובות,
מספרי טלפון,
עיסוק ושגרת חיים של האויבים שלו. זה כל ארגון מודיעין. אז יש את זה למרדכי.
הידיעה הזאת מאפשרת לו לעשות דבר שהוא דרמטי.
מאפשרת לו במשך
השמונה חודשים שנותרו לו
לבנות צוותי קרב חשאיים,
לא הרבה,
לא צריך לבנות הרבה צוותים כאלה,
אתה בונה איזה אלף, אלף צוותים כאלה, משהו כזה,
אלף חמש מאות, כמה?
כל אחד מקבל
שבעים כתובות, משהו כזה, וכירורגי,
דפיקה בדלת, כדור בראש.
זה יהיה מאוד מאוד מפתיע. אתם מכירים את הדיבר האחת עשרה של ז'בוטינסקי?
מה הדיבר האחת עשרה של הישראלים?
אל תיתפס.
תעשו מה שאתה רוצה, זה הדיבר האחת עשרה.
ז'בוטינסקי היה לו דיבר האחת עשרה אחר.
יידן לרנד שיסן.
יהודים תלמדו לראות.
תפסיקו עם כל ה...
זה היה נראה מופלג מהדעת שיהודי יחזיק רובה.
הרב הרלינג, השם ייקום דמו,
שנהרג בקרב בהר עיבל,
אז בטירונות,
אומרים, חמישה כדורים, בזמנכם החופשי, אלה המטרות שלפניכם, אש.
אז הוא אמר, מה זה הדבר הזה?
המפקד צריך להגיד, רב עיד, מכיבד מתשוס, יהודי, מכובד בעירייה, יהודים יורים, זה חידוש.
אז אף אחד לא מעלה על דעתו את האפשרות
שיהיה פה צוות קרב של מרדכי.
עכשיו, איך אני אלמד את זה? תראו, יש כאן פסוק שהוא מאוד מאוד מעניין, פסוק טו.
מרדכי יצא מלפני המלך וילבוש מלכות, חלד וחור.
לאן הוא יצא?
מה זה יצא?
יצא לעשות סיבוב בעיר?
חריקות עם הכרכרה?
סיבוב דאווין, כן. אני חושב שהפסוק הזה שולח אותנו לפסוק אחר,
לדמות שהיא כל הזמן המגילה נקראת לאורה,
וזו דמותו של יוסף הצדיק.
בואו נראה רגע, אני קורא את הפסוק בפרשת...
יפה,
כן.
כתוב ככה.
תודה.
ויעשר פרעה את טבעתו מעל ידו וייתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש.
בגדי שש, בגדי תכלת.
ויישם רבית זהב על צווארו, רבית זהב, עטרת זהב, נכון?
מקביל
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, גם מרדכי רוכב על הסוס
ויקראו לפניו אברך ונתון אותו על כל ארץ מצרים ונתון אותו על בית המן
ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים ויצא מרדכי,
כן?
וכולי.
עכשיו יוסף יוצא,
המגילה לא יכולה להיכתב,
צריכים לכתוב את זה ברמזים כי אחשורוש עוד יושב פה על הווריד.
כמו שיוסף יצא בכל ארץ מצרים והוא פעל פעולה כלכלית דרמטית, חמוש על הקמצים וכו' וכו', ויקבור את הטאטאטם,
גם מרדכי עובר ומונה צוותי קרב
בכל מקום כדי שביום פקודה,
בתוך 24 שעות, הם יהיו מסוגלים להגיע אל האויבים, להינקם מאויביהם.
לא להיכאל ולעמוד על נפשם,
אלא להינקם.
כשלמרדכי יש שני דברים שכל ארגון צבאי היה חולם עליהם. יש לו מודיעין איכותי,
מודיעין זהב, כתובות,
ויש לו את אלמנט ההפתעה.
אף אחד לא יאמין שדבר כזה יקרה. מה זה מזכיר לנו בתולדות הציונות?
מבצע מוקד.
מבצע מוקד. הרי אני מבאתי מתואמים לפני השיעור, אנחנו מדברים בינינו.
מבצע מוקד.
כל מדינה גלוי? מה? כל מדינה גלוי. לא, כל זה במילה סמוי. כשיש גלוי, אז אתה מבין שיש?
כל מדינה גלוי, גלוי, זה אומר שיש משהו גלוי, עונה,
מותר ליהודים להתגונן, ואסור לכם להרביץ לנו וזה,
ואם יש גלוי, אז מה יש גם?
סמוי, מה סמוי? הצוותי קרב האלו.
בכוו באייר תשכז, עוד שנייה,
יוצאים מטוסי חיל האוויר להפציץ את שדות התעופה, השאירו כאן איזה פייפר וחצי להגן על שמי הארץ,
תמיד אני חושב על הטייס שנשאר פה בכוננות איזה באסה,
אז יש לך מודיעין,
זהב,
המטוסים במקום, יש לך את אלמנט ההפתעה, כי אף אחד לא מאמין שישראל הקטנה,
נקרא לזה, תצא לכזה דבר דרמטי.
וזהו,
בעצם בשש שעות המלחמה הוכרעה, תכלס.
כן.
אתה זוכר את זה, היית אז.
כן, מה רצה לשאול?
שאלה מצוינת, אתה תהיה פה בשבוע הבא?
אז תראה, אנחנו נענה את זה בשבוע הבא.
זה יהיה ברשת.
טוב, בואו נראה איך זה עובד.
פרק ט'
וב-12 חודש הוא חודש יותר בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר סיברו
אוהבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא,
אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. מי כאלו יהודים בהריהם בכל מדינות המלך אשוורוש
לשלוח יד במבקשי רעתם. לא להתגונן,
אלא לשלוח יד, ואיש לא עמד לפניהם.
אני מפנה אתכם, רבותיי, למאמר של הרב ברויאר במגדים יא,
מקראות שיש להם אחריה.
בעלי קורא של מגילת אסתר קוראים פה בפניהם, אין שום יסוד לגרסה בפניהם, היא גרסת טעות,
צריך לקרוא רק לפניהם.
כתר ארם צובע ועוד, כל הכתבים,
תראו את זה שמה. בכלל, הגרסה בפניהם הגיעה מאיזה דקדקן שבסוף התנצר.
אז אנחנו...
זה כזה דיבור משתולל, מה זה הדבר הזה?
יש רב בזה, והרב צריך ללמד את הדבר הזה, ולהגיד רק לפניהם ולא בפניהם, מה זה שטויות האלה?
כאילו זה, תראו מה אמרת לרב ברוירר.
כי נפל פחדם על כל העמים, וכל שרי המדינות והחשדר פנים והפחות ועושי המלאכה אשר מנסים את היהודים, כי נפל פחד מרדכי עליהם. טאטאא, מרדכי, נפל, הפחד. זה פחדים. יפה. ויכו היהודים בכל איביה, מכת חרב, הרג ואובדן, זה הכל נקמה. ועשו בשונאים כרצונם,
ועכשיו המספרים הם מספרים מאוד מאוד מעניינים. 500 איש בשושן זה לא הרבה,
זה המנגנון.
מנגנון בשושן, אחרי זה צריך עוד 300 כי לא הספיקו.
זה 500 כתובות, אתה מגיע אליהם.
וגם עשרת בני אמן.
למה הם לא ברחו לערים?
הם לא העלו את זה על דעתם,
שיהודים יחזו נשק, ידפקו להם בדלת וייתנו להם כדור בראש.
זה מרדכי עשה. זה אולי הנהפוך הוא הכי משמעותי במגילה. מחבורה
גלותית מאוד,
שלא מעלה בכלל בדעתה אפשרות לאחוז נשק?
מרדכי מקים כאן את הבריגדה היהודית.
טוב, אתם מכירים את הסיפור עם הסרט מהמן ותש״ז, נכון?
כן. האותיות הקטנות פה וזה, תש״ז, ותליית הסרט...
מה לא מסתדר?
למה לא מסתדר?
טוב, זה לא משנה, זה בגדר ה...
בסדר.
עכשיו, בביזה, הנה אחד ההבדלים, מה?
כי 500 זה רק בשושן ושבעים וחמש אלף זה בכל מדינות מלכותיך.
מה?
75,000. כן, בכל מדינות המלך אחשורוש נהרגו 75,000,
ובשושן היא ברלין, שם המנגנון, מטה האס אס יושב. שם יש יותר קצת, שם יותר עמוס, צריך עוד יום לגמור את המלאכה.
עכשיו תשימו לב, אחשורוש נתן רשות לשלוח יד בביזה.
הם, נכון, הושלם לבוז.
כתוב הושלם לבוז. הם לא עושים את זה. למה?
כי יש לך 24 שעות ויש לך 75,000 כתובות. אין לך זמן להתעסק עם ביזה.
אין לך זמן, זה לא המטרה. זה לא המטרה. אתה רוצה להספיק כמה שיותר, ולכן,
אז זה אפשרות אחת, כן. כן, נכון.
והנה, תראו שהאירוע מפוכח, זה לא משהו שיצא משליטה.
והיה מרבה לך לאסתר המלכה, הנה, יש לי כאן דוח, 500 איש,
ועשרת בני אדם, מה שאלתך? היא אומרת, אני רואה שבשושן,
המטה, לא הספקנו לגמור את העניינים, עוד יום בשושן,
300 איש, עשרת בני אמן תלו,
ושוב פעם, ויקהלו בשושן, 14, או שלחו את ידם,
ושאר היהודים באשר מידות המלך נקהלו עמוד על נפשם נח מאויביהם והרוג בשונאיהם.
חמישה ושבעים אלף.
זה הנהפוך הוא הכי גדול, זה מה שמרדכי עשה
וככה בעצם מסתיים את המגילה,
בצורך העניין, בסדר?
עכשיו כאן אנחנו עוברים לפרק הסיום של המגילה,
פרק וחצי של סיום של המגילה,
שאנחנו היום בעזרת השם נרד לתחתיות ארץ,
לצורך העניין.
אבל אני מבטיח בשבוע הבא לעלות משם.
כלומר, ללמוד עוד איזה פרק שקורה 20 שנה אחרי המגילה, אבל קשור מאוד למגילה.
אנחנו נראה את המגילה כמה לתחייה עוד פעם.
אבל כדי להבין מה קרה בשבוע הבא, אנחנו צריכים להתחיל השבוע,
כמובן.
נתחיל רגע גם מאיזו שאלה הלכתית שכל הפוסקים דנים בזה.
מה פתאום
פורים
חל יומיים?
כאילו, יש לו שני ימים נפרדים.
זה דבר מאוד משונה.
הערך, הדבר הזה הרי מתנגש עם ערך מפורש של
לא תתגודדו.
נכון? וזה יוצר בעיות עד היום. לדוגמה, יש פה אנשים משכונת רמות, נכון?
משכונת רמות...
איפה אפשר שיהיה רכבת קלה לרמות ולא יפתור איזה שלום או משהו?
זה ירצת, בתים, בונים עכשיו.
כן.
כבר לא עושים לנו. עודים כבר, לא עושים לנו. לא, עושים יום אחד, אבל איזה יום עושים?
הרב עמאר, שהוא הרב של ירושלים, אומר י״ד.
עכשיו הוא אומר, אתמול, בשבוע שעבר, מה, שנה שעברה,
שנה שעברה היה מחלוקת על הרב עמר ברב יצחק יוסף, בדעת הרב עובדיה יוסף.
איך שלא יהיה,
איך שלא יהיה, יוצר לא תדגות, זה דבר מאוד מאוד משונה.
עכשיו, הטענה שמביאים,
שכאילו ככה זה היה, מכיוון שבשושה אנחנו ביום ט״ו,
ובשאר מדינות המלך אנחנו ביום יד, ככה זה נשאר, זה מאוד מאוד משונה. בסדר, זה היה בשנה שזה קרה,
אבל לשנה אחרת, אנחנו נראה בהמשך. הרי התקנה היא לא תקנה מקומית,
אלא זו תקנה כללית.
אז ברור שאתה מתקן תקנה כללית. אתה מתקן אותה על יום אחד. בכל מקרה, י״ד זה יום שמכנס את כולם. בי״ד אלה עושים מסיבה. גם אלה שנלחמים בשושה, הם כבר יודעים שניצחנו במלחמה.
זה כמו כיבוש רמת הגולן ביום האחרון במלחמת ששת הימים. אף אחד לא חושב שאנחנו הולכים להפסיד. זהו, אתה כבר רץ. אתה כבר מבין שניצח פה במלחמה.
אז האם אנחנו נעלה על דעתנו שה' באייר,
אז יגידו לך אנשי ירושלים, מה קשור אלינו ה' באייר? אנחנו באי באייר רק נפל הרובע היהודי, אנחנו הולכים לחגוג, אנחנו נחגוג בהפוגה הראשונה.
ובכפר יציאו נגידו, מה קשור אלינו ה' באייר? אנחנו בד' באייר הגוש נפל, אנחנו נחגוג, כל אחד יעשה את מתי ששחררו אותו.
אתמול, מתי? האתמול, שלשום היה,
לא, ביום ראשון,
ביום ראשון היה 70 שנה
לגמר מלחמת העצמאות.
ביום ראשון האחרון.
זה היה 70 שנה לכיבוש אום רשרש,
שבעצם סיים את מלחמת העצמאות.
סיימנו ביום ראשון הזה את היובל של הקמת המדינה וכל
המלחמה שהייתה כמעט שנה אחריה עם ההפוגות באמצע.
אז עכשיו כל אחד, אז אילת, אילת במקום לחגוג עושה שביתה היום אגב,
אבל כן,
אז כן, חוגגת עצמאות, עוברת את הסעודיה תכף.
אז זה לא עליה לדעת, זאת התקנה המשונה הזאת.
עכשיו זה עוד יותר תמוה, כי המשנה הראשונה במסכת מגילה, מה אומרת?
מגילה נקראת בי״א, בי״ב, בי״ג, בי״ד, בי״ט, ו״ו״.
מה זה הדבר הזה?
כאילו פורסים לך איזה מניפת זמנים כזאת רחבה,
יש לנו תאריך,
הדבר קרה בתאריך מסוים, פה בהרבה מאוד דברים, בואו בקורבן פסח, מי שיכול, יכול, מי שלא, אנוס.
כאילו פורסים פה איזה מניפה מאוד מאוד רחבה, הדברים תמוהים מאוד,
מאוד מאוד תמוהים, ואנחנו ננסה להבין על מה הם יושבים.
בואו נראה.
מה קשור יהושע, נכון, כמובן.
בואו ננסה להבין.
חלק מהדברים שנגיד מבוססים על דברי הרמב״ן בתחילת נוסכת מגילה.
הוא אומר אותם.
בואו נראה.
אני חוזר לפסוק יז.
ביום שלושה עשר לחודש אדר ונוח בארבע עשר בו ועשורת היום ישתה בשמחה.
והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבע עשר בו, ונוח וחמישה עשר בו,
ועשו אותו יום משתה בשמחה.
על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבע עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ביום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. מה חסר לכם?
מה?
יפה. אומר הרמב״ן, רק אני נותן פה הערה של הרמב״ן.
באמת,
היה שלב שקדם לתקנה שבו רק היהודים הפרזים חגגו.
למה? כי רק הם הרגישו את הסכנה.
היהודים המוקפים אמרו לא, הנה הם סוגרים את החומה, מי יכול עלינו?
היהודים הפרזים הרגישו, ולכן רק היהודים הפרזים חגגו, והמוקפים בכלל לא חשבו שזה נוגע אליהם.
ואז מרדכי מחליט
לכתוב את התקנה. תראו את השלבים, יש כאן ארבעה שלבים בתקנה.
ויכתוב מרדכי, יפה, ידידיה,
את הדברים האלה, וישלח ספרים אל כל היהודים
אשר בכל מדינות המדינה אחשוורוש, הקרובים והרחוקים. לקיים עליהם להיות עושים את יום 14 בחודש אדם, את יום 15 בו,
בכל שנה ושנה.
קיימים אשר נחו בהם היהודים אויביהם, ואחוז אשר נהפך להם יגון ושמחה ומביא ליום טוב,
להעשות אותם
יום משתה בשמחה ומשלוח מנות יש לרעהו ומתנות לאביונים.
וקיבל היהודים.
למה כתוב וקיבל?
לשון יחיד.
מה זה אומר?
הציבור, אתה ישר הולך לדרוש.
באיש אחד זה ממש לא. כלומר אפשר, אבל הפשט הוא.
כוונה, לא קיבלו. קיבל לשון יחיד, לא תפס.
מרדורי רגל, לא תפס.
כתב מרדכי, קיבל ליהודים לשון יחיד,
חלקי מאוד,
את אשר החלו לעשות וכו', ואז הוא כותב להם עוד משהו.
הוא אומר להם, תקשיבו, כנראה אתם לא מבינים.
בואו אני אחשוף לכם את הפרוטוקולים,
רבותיי יושבי המוקפים, ותבינו שגם אתם הייתם בדרך.
זה כמו שעכשיו נחשפים פרוטוקולים של,
או כבר שנים, של הנאצים.
אתה רואה שגם יהודי מרוקו היו בדרך,
וגם יהודי אלג'יר היו בדרך,
וכולם, היה להם פרוטוקולים מסודרים, כבר ניהלו רישום.
בדמרוקו כבר נרשמו, לא צריכים להירשם.
הם היו בדרך לכולם.
מקבלים מלגה, כן, אני יודע.
ואת אשר כתב מרדכי אלה, מה הוא כותב להם?
כי המן בין עמדת ההגגית צורר כל היהודים.
כן, כך אומר הרמב״ם.
לא, לא, הגזירה הייתה, הם הבינו שיכול להיות שאתה, אבל הם לא הרגישו את הסכנה.
הם לא הרגישו את הסכנה, אתה מבין? זה כמו שיהודי חי בניו יורק לאורך מלחמת העולם השנייה, בסדר, נאצים וזה, מה זה קשור אליי?
עכשיו פתאום אמרו לו, תקשיב, גם אתה צריך, למה? כי הגירעונים תכננו להגיע גם אליך.
כי המן בין עמדת ההגגיץ עורר כל היהודים, חשב על היהודים לעבדם, והעפיל פורו הגורל לעומם ולעבדם. ובא לפני המלך, אמר עם הספר, חשבו מחשבתו הרעה וכו', ותלו אותו.
על כן קראו ימים אלה פורים.
לא פור אחד, אלא פורים, גם המוקפים וגם הפרזים.
אבל כן, על כל דברי האיגרת זאת, מה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם?
כלומר, זו כבר כתיבה שנייה של מרדכי שמסבירה ומפרטת. תקשיבו, זה היה גם נוגע גם לכם.
מה כתוב עכשיו?
קיימו וקיבלו התקדמות, אבל עדיין המילה קיבלו כתובה בכתיב חסר.
כלומר,
לא גרסה מלאה, לא רוצים.
עליהם ועל זרם ועל כל הלווים עליהם ולא יעבור.
בדיוק, להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה.
בימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר,
וימי הפורים האלה לא יבואו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזערם.
אני רוצה להסביר איזה פסוק חסר פה.
חסר כאן פסוק.
איזה פסוק חסר? הרי הפסוק הזה הוא בעצם תשובה לשאלה.
מה השאלה?
אמרו לו מרדכי, אתה יודע מה? אין בעיה, אנחנו נחגוג.
מה, כמה זמן?
מה מדובר? על כמה שנים מדובר?
20 שנה, 30 שנה, 50 שנה, כאילו, עד מתי
התקנה הזאת, החג הזה?
ואז מרדכי עונה להם, לתמיד,
לא יעבור, לא יסוף, אף פעם לא יתבטל.
כאילו, זה איזה מין תקיפות כזאת,
חריפה,
כמעט ברוטלית,
שמרדכי,
זה נראה שהוא כאילו כופה אותם לקיים את החג הזה,
והם כל הזמן אומרים, לא, בסדר, אז אולי משהו זמני, אולי ככה...
אתם יודעים,
יש תמיד שאלה, עד מתי אתה מציין משהו שאתה מציין אותו?
עד מתי עושים אזכר?
לא יודע, נפטר מישהו, עד שזרעו בחיים. אני חושב שאם כל בניו נפטרו, אז כבר פחות עולים לקבר. נכון?
יש מקומות בחוץ לארץ, 50 שנה אחרי שנקבר האדם האחרון,
בית העלמין חורשים אותו.
נכון? יש כל מיני אירועים שאתה אומר, פעם היו,
פעם במדינה היו עושים
כינוסים מאוד גדולים,
ביום פטירת מנהיג ציוני כזה או אחר, אף אחד בכלל לא זוכרים את זה.
בחנוכה, נכון?
אז גם כאן זה נראה שכאילו הם שואלים אותו עד מתי, והוא אומר להם לתמיד.
טוב,
הלאה,
מתברר שגם זה לא מספיק.
ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי יהודי את כל תוקף
לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית.
כלומר, מה שעושה מרדכי הוא עכשיו מערם את אסתר,
ויהודי קיבל לפתח של הדלת שלו מכתב רשמי מהממלכה שאומר לו,
אם אתה לא תקיים את פורים,
הסתבכת איתנו.
לא יהיה לך דרכון, לא תוכל לצאת מהארץ,
תקבל קנסות,
נעכב לך את המיסים, כל מיני דברים כאלה. זה נקרא את כל תוקף,
לקיים.
וישלח ספרים אל כל היהודים,
אל שבע ועשרים במאה המדינה, מלכות אחשוורוש,
דברי שלום ואמת. שלום, וטוב, כדאי לכם לקיים. אמת, בכוח, בכפייה.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם.
הנה, מכאן הגמרא לומדת בזמניהם. זמנים הרבה תקנו להם.
כאילו המשמעות היא שעכשיו הגענו לשלב התירוצים.
אומרים יהודים, ברור, ודאי, פורים, אין סף חג חשוב, פשוט אני לא בעיר.
אז אני, פשוט אני לא מזדמן.
אין בעיה, בובי.
נסדר לך את העניינים.
מגילה לקראת יא, יב, יג, יא, תמצא לך זמן ולהגיע.
נפתח לך את כל העירייה.
אל תגיד לי את זה. כאילו עכשיו הם התחילו להסתתר מאחורי בירוקרטיות. אני לא מגיע לעיר, יש לי קשיים, אני בדיוק גר בכפר.
תסתדר. אתה בשני וחמישי מגיע, תיכנס לבית הכנס ותקרא את המגילה.
מה?
רגע, רגע, אני עושה את הבילד-אפ. אני עושה את הבילד-אפ. שנייה, אני בונה את המתח.
למה הם תמיד שורפים את המועדון? בדיוק.
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי עצומות וזעקתם. ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה, כלומר בסוף אומרת המגילה,
מה שבאמת הכריע זה לא מה שמרדכי ביקש,
זה מה שאסתר הכריחה.
מאמר אסתר קיים, כלומר התוקף של אסתר כי היא מלכה,
אתה לא רוצה להסתבך עם המלכות זה מה שגרם לזה להתקיים ונכתב בספר. ואז שואל מכובדנו, מה הבעיה?
מסכות רעשנים,
זמירות וריקודים,
מה רע לכם בחג כזה מתוק וכו'?
אבל אנחנו מבינים נכון,
תראו, כשאתה רוצה ללמוד,
להבין לאן הפרק הולך, אתה מחפש מילה מנחה.
המילים, השורש, קי״מ, קי״ם, קב״ל, קיב״ל, מופיעים בפרק הזה יותר מ-12 פעמים.
אז אם כתוב לך כל כך הרבה פעמים קיימו, קיימו, קיימו, קיימו, קיימו, מה אתה מבין?
שהם לא רצו לא לקיים ולא לקבל.
למה?
והתשובה היא פשוטה.
מה שמרדכי מנסה להנציח בעם זה את הזיכרון ההיסטורי שיש כוחות
דמוניים בהיסטוריה שרוצים להשמיד אותנו ללא סיבה.
ללא סיבה.
על זה התורה ציוותה אותנו פעמיים. זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח.
עמלק הגיע לפני מתן תורה,
עמלק הגיע לפני טריטוריה.
למה הוא הגיע?
למה? ככה.
אומר מרדכי, תזכרו את זה.
כל שנה תקראו.
יש בהיסטוריה כוחות שיחפשו אותנו,
לא משנה מה נעשה.
הזיכרון הזה הוא זיכרון בלתי מתקבל על הדעת.
הרבה יותר נוח להגיד, הייתה כאן איזו אפיזודה היסטורית.
טעות.
במקרה.
מהר מאוד היא נגמרה אגב.
בואו ניקח את זה מהר, נהרות את זה בקבוצת ברזל ונזרוק את זה למעמקי הים ונפעיל כלפי זה מה שאנחנו קוראים בפסיכולוגיה הדחקה.
לא, לא יכול להיות, זה לא.
למה לזכור את זה כל שנה?
למה כל שנה להכניס לך את האצבע לעין שלך וגם של השכן שלך הגוי?
ולהגיד את זה.
לא רוצים לחשוב שזה יחזור.
למה לחשוב דברים כאלה?
תן לנו לחזור חזרה לחיים הנורמטיביים, הנורמליים, הרגועים. אה, ועוד דבר, חייב, יש כל מיני תקנות במגילת אסתר שמחמירות מאוד.
חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור לקרוא אותה ביום.
למה?
קראנו אותה בלילה.
מילה אחת אסור לך לפספס במגילת אסתר. מילה אחת!
צריך כל מילה, אפילו בקריאת התורה של נאורייתא, אם אתה...
לא, מילה אחת צריכה לעקור.
מה זה הלחץ הזה? מרדכי לחוץ לו מאוד מאוד להעביר לנו מבחינה היסטורית את המסר שיש כוחות כאלו בהיסטוריה.
תבינו את הדבר הזה.
ואולי אני כבר אענה על השאלה כן השבוע.
ובעצם התכלית של מרדכי היא לעשות כאן איזשהו ניצול הצלחה אדיר.
לנצל את הבריגדה היהודית שהוא הקים, הכוח הצבאי שהוא הקים, אחרי שהוא גומר לפתור את כל הבעיות, לעלות עם הכוח הצבאי הזה לארץ ישראל ולהקים בו את המדינה היהודית,
שנתקעה, שהיא תקועה, היא ניסתה לקום ולא הצליחה.
ולצורך כך הוא גם בונה כוח צבאי,
הוא גם מנסה לדחוף אותם לארץ ישראל, והוא גם רוצה להעביר את המסר. תקשיבו, אין לנו מקום בחוץ לארץ.
בחוץ לארץ אנחנו כל הזמן תחת תחנת השמדה, והנה, תראו, הנה אני מראה לכם את הכל, נתונים,
אגרות, הכל.
אבל מה בוחר העם היהודי לעשות?
לא רוצים.
אנחנו לא רוצים.
למה אתה עושה לנו, למה אתה מפחיד אותנו?
למה אתה מאיים עלינו? קרתה תקלה, בסדר, משוגע, הנה עובדה, הקדוש ברוך הוא זה,
תוך שלושה ימים הקדוש ברוך הוא הציל אותנו.
עכשיו יש לנו גם אחות בבית המלך,
יש לנו גם את מרדכי היהודי,
הכל בסדר.
לא רוצים.
ולכן מרדכי צריך לקוף אותם על החג הזה,
לתקן עליו תקנות חמורות מדאורייתא, כי הוא מבין שהלקח ההיסטורי הזה הוא הכרחי, ואם לא נלמד אותו אז, הוא יצוף שוב פעם בהיסטוריה.
ואנחנו נמצאים על הקטע השני שלו.
כאילו מגילת אסתר, אני בעצם אומר את זה, מגילת אסתר היא מין ניסיון נואש למנוע את השואה.
כן, רבי שלמה,
תחבל.
לפי הזמנה, מה שהכריע הייתה גול, זה אסתר, שאמר,
הפנימו את הטרון.
לחכמים.
אז זה מה שקורה כאן.
כלומר, תוקף התקנה בעצם יושבת על הסירוב של עם ישראל
לעלות לארץ ישראל,
ממילא על הסירוב לקבל כזה חג שכל כולו אומר תיזהר כי הגלות כל רגע יכולה לפעור את הפה ולבלוע אותך.
והמגילה מסתיימת ברצף פסוקים שאין עצובים מהם.
אין עצובים מהם.
וישם המלך אחשורוש מס על ארץ ואיי הים.
אני מזכיר לכם שבהצהרת כורש,
כשהוא נתן רשות ליהודים לעלות,
בסמוך לרשות ניתנה גם סמכות
לגבות מיסים.
ניתנה סמכות גביית מיסים.
זה אחד מהמאפיינים של שלטון.
ביטחון,
משפט וכלכלה.
ביטחון זה הפעלת כוח.
נכון.
הפרת כוח, משפט וכלכלה. משפט, סנהדרין יש.
ביטחון, זה מה שמרדכי רצה לעשות, עם כוח צבאי,
לעלות לארץ ישראל ולהקים פה את המדינה,
להגן, הרי כאן היו בעיות ביטחוניות חמורות מאוד.
וכלכלה.
מה אנחנו קוראים בסוף המגילה?
שהיהודים, במקום לשקול את השקל הציוני,
ממשיכים לשלם מיסים לאחש וראש.
טרגדיה.
הייתה אפשרות אחרת.
המערכות הכלכליות תמיד מקדימות את המערכות הביטחוניות.
הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד קדמו לפלמ״ח ולהגנה וכו', זה לא מאיים על אף אחד.
בוא תתחיל לגייס הון כדי לבנות את הארץ,
לקנות אדמות, לרכוש וכו', לא.
ממשיכים לשלם מיסים
לטראמפ ולחבורתו.
זה...
מה?
זה מתפללים לשלום אבו. כן. ומתפללים לשלום אבו. וכל מעשה תוקפו וגבורתו
ופרשת גדולת מרדכי,
אשר גידלו המלך,
הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדעי ופרס. הנה עוד אינדיקציה,
מה מגדיר
אומה
שיש לה כרוניקה, יש לה ספרי היסטוריה, יש לה ספר דברי הימים.
איפה כתובה פרשת מרדכי ואסתר?
במקום שהיא תהיה כתובה בספר תולדות הציונות,
ואנחנו נקרא אותה בתור פרק א' של הקמת המדינה היהודית,
שכמובן אחרי זה הלכה והתפתחה וחשמונאים וכו',
אנחנו קוראים את זה בתור פרק
צדדי בספר דברי העמים למלכה ודאי הוא פרס.
לאיזה היסטוריה אתה שייך?
לאיזה עם אתה, אתם יודעים שיש גדולי ישראל שהם גם חלק מההיסטוריה של אומות העולם, הרמב״ם הוא חלק מההיסטוריה של העם הספרדי,
המהר״ל מאוד מעריכים אותו בצ׳כוסלובקיה,
בצ׳כיה, בסלובקיה,
כאילו כאלה שהם,
למי אתה שייך?
האם מרדכי ואסתר הם פרק א'
בהיסטוריה היהודית המתחדשת הלאומית,
או שהם עוד איזה פרק כזה או אחר,
בתולדות האומה הפרסית על ספר דברי הימים למלכי מדעי ופרס.
והפסוק האחרון הכי עצוב,
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש,
וגדול היהודים,
ורצוי לרוב אחיו,
דורש טוב לעמו,
ודובר שלום בכל זרעו. כלומר, במקום, והבא הוא חיובי, כי הוא קלבנט. במקום, כבודו, רגע, ימתין כבודו, ימתין.
במקום, זה חלק מהתיאור עוד פעם,
במקום שמרדכי היהודי יהיה ראש הממשלה הראשון,
נשיא המדינה היהודית הראשונה בארץ ישראל,
הוא משנה למלך אחשורוש.
מה התפקידים שלו?
שתדלן, קוראים לזה שתדלן. איזה יהודי סרח, אז הוא, זה, אז הוא פה, אז הוא שם, מדבר טוב לעמו וכל דבר, לא, משנה למלך. כמובן לא באשמתו, הוא רצה, הוא מאוד רצה, אבל אף אחד לא בא איתו.
לא הייתה קריאת, הוא קרא אחריי, אבל הוא הסתכל אחורה, אף אחד לא הסתער איתו.
וככה המגילה, אנחנו כבר בירידת מתח, אחרי שתולים את המן ואת עשרת בניו, אנחנו כבר מסתכלים על,
בפרוזים לפחות, מסתכלים על האוכל.
כן, לא כבר זה, אבל כאן המגילה מסתיימת באקורד מאוד מאוד צורם של הזדמנות היסטורית עצומה שפוספסה,
על פניו.
שנות העשרים. שנות העשרים, בדיוק.
אנחנו בשבוע הבא נרצה בכל אופן לגלות איזשהו פרי משמעותי שיצא ממגילת אסתר,
אבל לא קרה כאן, אלא קרה עשרים שנה יותר מאוחר,
שוב מגילת אסתר קמה לתחייה, אנחנו ננסה לראות איזה פרי בכל אופן יצא מכל האירועים האלה.
שבוע הבא ניכנס עמוק לספר עזרא, נחמיה, נעשה טיפה סדר עם ההצהרות השונות ונראה מה קרה שם בעזרת השם.
