אני רוצה לפתוח את השיעור בלהודות ליהודי בשם רפאל פראג' אליאסי ממושב זרחיה
שהוא מקשיב לשיעור ושלח לי פקס עם כל מיני תשובות
ועניינים מהמגילה
אסתר זה כוכב בפרסית, הוא פשוט יודע פרסית
אז הוא שלח לנו שאסתר זה כוכב, אסתהר, פרטרים ראשי העם, הכל עם איזה,
חשדורפנים זה רוזנים, נציבים,
יפה מאוד,
יפה מאוד.
אז הוא השקיע, ותודה רבה לרפאל אליאסי ממושב זרחיה.
רפאל פרג' אליאסי
ממושב זרחיה.
שכנים של מושב שחיר. ברוך תהיה.
טוב, רבותיי, אנחנו הגענו, לאן הגענו? בפעם שעברה?
לא, לא, מחילה. כבודו מערבב עם השיעור צ'ופר שהיה פה ביום חמישי.
לא, אל תגלה, מי שהיה הרוויח.
לא, התקילו אותי בשיעור במקום הרב שרקי, אז העברתי איזה שיעור, כן.
כן, אנחנו עכשיו לפי הסדר. לדעתי, הגענו לאן?
אחרי הגורל
לביצ... לא, כן, רק אחרי הגורל הגענו?
וואי, צריך להזדרז אם ככה.
על התוכנית דיברנו?
עצמה?
מה? מה? שמה?
תזכיר לי.
הבנתי, בסדר. אז הגענו לפרק ג', יפה.
אז בואו נראה את פסוק, מי פסוק י״ב.
ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו,
פרק ג', פסוק י״ב.
ויקראו סופרו המלך
בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו,
וייכתב ככל אשר ציווה עמד אלא חשדר פני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם.
מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך.
ונשלוח ספרים ביד ארצים אל כל מדינות המלך להשמיד, להרוג ולאבל את כל היהודים וכו'.
זה ראינו, פת שגן הכתב יינתן דת וכל מדינה וגלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה. על זה בעצם דיברנו, נכון?
דיברנו על זה, על האגרות הגלויות והאגרות השמאליות ומה היה התכנון שלו. אני רק רוצה להגיד פה הערה קטנה על הכרוניקה של מגילת אסתר
ועל קושי לדעתי שיש
במדרש חז״ל על המגילה ואיך לנסות ליישב אותו.
בעצם,
תפתחו רגע ראש, בסדר?
יש לנו כאן תאריך, יג' בניסן.
חז״ל אומרים
שכל המגילה, כל מה שאנחנו כרגע הולכים ללמוד,
קרה בעצם במשך שלושה ימים.
זה מה שהם אומרים. י״ג בניסן היה האיגרות,
הגורל והאיגרות, נכון?
זה היה בי״ג בניסן.
בי״ד בניסן היה המשתה הראשון,
נכון?
בלילה ההוא נדדה שנת המלך, מה אומרים? מה זה הלילה הזה?
ליל הסדר, ליל ט״ו.
בט״ו היה המשתה השני והאמה נתלה,
נכון?
וכל זה קרה בשלושה ימים.
עכשיו, זה קשה מאוד להגיד שזה קרה בשלושה ימים,
עם כל האירועים האלה,
כי הרי הכתבים אמורים להגיע, כתוב למדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו,
וגם כתוב שבכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול היהודים, צום ובחירום מספד, שק ואפר וצהל הרבים, אז הכל קורה ב-24 שעות.
שנייה אחת.
במיוחד שכתוב, אנחנו נראה את זה בהמשך,
שאסתר כתוב
צומו עלי שלושת ימים, לילה ויום.
אז כאילו אפשר להבין שכל האירועים האלה קורים תוך כדי שאסתר בצום. היא מזמינה למשתה והיא בצום וכו', אבל אי אפשר להגיד את זה, כי כתוב ביום השלישי
ותלבש אסתר מלכות. כלומר,
הכל מתחיל אחרי שלושה ימים, אז זה לא מסתדר עוד פעם עם התאריכים,
והדבר החושי הכי חמור זה שיש לנו עוד תאריך נוסף במגילה,
והוא כתיבת האגרות שמבטלות את הגזירה של המן,
וזה קורה בכלל בכ״ג סיוון.
אז נגיד שאנחנו הולכים עם דברי חכמים בהקשר הזה, שהכל קרה בניסן,
אז עד סיוון לא ביטלו את הגזרות, למה כל כך הרבה זמן?
לא, אנחנו נבין שהם כן ידעו, מרדכי גילה.
אני רק מעיר כאן הערה כרונולוגית,
הרב מדן תירץ את זה,
שבאמת הוא הולך עם המדרש ואומר שהכל קרה בשלושה ימים,
ולקח לאסתר חודש וחצי לשכנע את אחשוורוש לבטל את הגזרה.
הייתה צריכה לשחד אותו, להגיד לו תקשיב,
ובוא, במקום להרוג אותם, תטיל עליהם מיסים, וככה הוא מסביר את הפרק האחרון של המגילה עם כל הסיפור של המיסים.
ויעשה מס על אי הים, זה בעצם המיסים שהיהודים שילמו ככופר נפש על החיים שלהם.
זו אפשרות אחת. אני רוצה להצביע על אפשרות אחרת,
שבאמת כל המגילה קורית בחודש סיוון, זה הרבה יותר הגיוני, עוד שנייה, מחילה.
כל המגילה קורית בחודש סיוון.
המן מפיל גורל בי״ג בניסן,
ואז הדברים מתחילים להתגלגל, הדברים מגיעים לכל מיני זה, לכל הארצות, עד שמרדכי מגלה את זה, עד שהוא מודיע לאסתר,
עד שהיא נכנסת למלך,
עד שעד שעד ש... הכל קורה באזור סיוון,
ובאמת בכ״ג סיוון,
אמה נתלה, אסתר מבקשת לבטל, וגם הגזרה מבוטלת בו ביום.
למה חז״ל
אומרים לנו שזה קרה בניסן?
לדעתי זה חלק מהמגמה הכללית של המדרש.
המדרש לא בא לספר,
את המדרש לא מעניין התאריך, אלא מעניין אותו התחושה שנחוש.
רוצה להגיד לנו המדרש, תדע לך,
במושגים היסטוריים של דברים שמתנהלים לפי דרך הטבע,
קצב האירועים כאן הוא מאוד מאוד מהיר,
והוא מקביל לחיפזון של מצרים.
כלומר, אם הייתי אומר לכם, תקשיבו, במשך שלוש שנים קרה משהו, אז תגידי, טוב, שלוש שנים זה הגיוני, אבל אם אני אגיד לכם, מ-1945,
מלחמת העולם השנייה, השואה,
שלוש שנים
קמה מדינה יהודית
במונחים היסטוריים של דבר שלא עובד עם ניסים גלויים וכו', זה מהיר מאוד.
ולכן חזר רוצים שיהיה לנו את התחושה של המהירות והחיפזון וההנהגה האלוקית, אז לכן הם מלבישים את זה כאילו זה קרה בליל הסדר, למרות שהמגילה עצמה מורה שזה כנראה לא קרה שם.
בסדר? ולדעתי זה באופן עקרוני תפקיד המדרשים,
לא יספר לנו בדיוק מה היה או תאריכים, זה לא מעניין את המדרש,
במיוחד שהמגילה נוקטת בתאריכים.
הוא רוצה שתבין, אדוני, בסדרי גודל היסטוריים,
סכנת השמדה שמתחילה בניסן ומתהפכת בסיוון,
זה כאילו היום, אתמול, היום, מחר.
כן, מה רצית להגיד?
אתה מקבל את התירוץ שלי? אגב,
לא מקבל את התירוץ.
מה אני לא עושה? מה אני לא עושה כדי לשכנע אותו? לא מצליח.
נו, אז זה רק מגדיל את הקושייה.
וניתן, וזה יקרה במגילה.
זה שאנחנו משכנעים אותה וכן הלאה, ומה תגיד על התנ״ך כזה,
שסומם זה עמד וכן הלאה.
טוב, בסדר. לא, לא, לא,
לא אני, כן, זה, כן, דבר חינם. לא אני אתן על הקושיות של זה, איך יכול להיות
שנשלוח ספרים ביד ארצים לכל מיני דמות המלך, איך זה קורה,
ואיך כל מקום אשר כבר המלך מגיע, אבל גדול ליהודים.
טוב, בסדר,
לא נתווכח על זה. אני העליתי קושייה, שני תירוצים, הבוחר יבחר. בואו נתקדם.
מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומערר. ויבוא עד לפני שער המלך,
כן יבוא אל שער המלך ולבוסק, ומדינה ומדינה, מקום אשר דבר המלך ולתום מגיע, אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד,
שק ואפר יוצא לרבים.
טוב, הפסוקים ידועים לכם.
אסתר מבקשת להבין מה רוצה מרדכי, בוא נקרא רק את הפסוקים שאנחנו נעסוק בהם.
ואז מרדכי אומר להתך, ויגן לו מרדכי את כל אשר קראו,
ואת פרשת הכסף אשר אמר רמא, נשקול על גנזי המלך והיהודים לעבדם.
למה?
קודם כל אנחנו רואים
שמרדכי ידע את כל אשר נעשה. כלומר,
הכוונה היא שמרדכי קיבל לידיים, גם את האגרות הגלויות זה כולם ראו, אבל מרדכי איכשהו הצליח להגיע
אל האגרות הסמויות, אל פקודות ההשמדה ליהודים.
הוא עלה על זה, קיבל את הפרוטוקולים. אבל לא רק את זה, הוא גם קיבל את הפרוטוקולים של הפגישות.
כי הרי פרשת הכסף זו פרשה שלא יצאה אל הפועל, נכון?
המן רצה להציע כסף, ואחשוורוש סירב. אז לא הייתה העברה בתוך הבנקים שמרדכי יכול לעלות עליה.
אז הוא עלה על הסטנוגרמה.
כלומר, מרדכי מבין
שבעצם גם אחשוורוש בתוך הסיפור הזה, גם הוא מתאים לו.
הייתה לו ידיעת זהב מודיעינית למרדכי, היה כתוב כאן לא מפרשך,
אבל אפשר להבין שהוא גילה את זה בצורה כזו או אחרת.
למה פרשת הכסף כל כך חשובה? היא נראית הרי איזוטרית.
רוצים להשמיט היהודים, וואו,
וגם אמן רצה לשלם, ובסוף החשווראש אמר לו שלא. זה נראה משהו איזוטרי,
אנחנו נתייחס לזה בהמשך.
ואת פת...
מה?
זה...
כן.
ואת פת שגן, זה כל כך, אתה יודע, ללמד מגילת אסתר בתקופת בחירות זה כמעט איסור תורה.
ואת פצ'קן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו.
כלומר, את הגלוי כולם רואים, אבל הוא נותן להתך את הכתב הסמוי שאיפה שכתוב להשמידם נתן לו, להראות את אסתר ולהגיד לה
ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מפניו על אמה.
אסתר מסרבת ואומרת שכולם יודעים אשר כל מי שיבוא אל המלך אל החצר הפנימית
אחת דתו להמית וכולי לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה
ואני לא נקראתי לבוא אל המלך בין שלושים יום.
ומרדכי עונה לה,
אל תדמי בנפשך להימלאת בית המלך מכל היהודים,
כי מחר יש תחרי שהיא בעת תעשו את רווח ואתה לא יעמוד ליהודים במקום אחר,
ואת עובד תמיך תאבד, ומי יודע אם בעת כזאת יגעת למלכות. אני רוצה רגע לבאר את הדו-שיח בין מרדכי לאסתר.
קודם כל אני רוצה לומר שמתחילת אסתר,
היום הזה היום של הקלה.
צריך להבין את זה, אנחנו חייבים להתחבר לדמויות כאן.
אקסתר ביום הזה נפתרה לה חידת החיים שלה.
היא הרי הולכת פה חמש שנים,
חמש שנים היא הולכת, והיא לא מבינה מה עבר עליה. מה פתאום מנערה יהודייה, תנועה וחסודה,
היא נחטפת להיות מלכה במקום של טומאה וערלות.
היא לא מבינה את זה. היא הולכת עם סימן שאלה קיומי,
קיומי בחיים שלה. היא סובלת, מסכנה. וביום הזה הכל מובן לה.
מאוד מאוד דומה ליוסף,
שלא מבין למה הוא עשר שנים מבית האסורים,
וברגע אחד הכל מתבהר. זה כמו
הולך באיזשהו ניווט או באיזשהו טיוב, אתה לא יודע איפה אתה נמצא,
ופתאום ברגע אחד אתה מתמצא בעצמך, ואז בבת אחת אתה לא רק יודע איפה אתה נמצא, אתה גם יודע איפה היית ולאן אתה צריך ללכת.
בשנייה אחת הכל מתבהר.
אז מבחינת אסתר זה רגע של הקלה, או,
עכשיו אני מבינה את כל הסיפור רטרואקטיבית,
למה נחטפתי, ולמה נלקחתי, ולמה נבחרתי,
כי אני צריכה להציל את עם ישראל, ולכן הסירוב של אסתר הוא לא איזה פחדנות חלילה,
או זו התחמקות, אלא מבחינתה היא אומרת למרדכי, תן לי לממש את השליחות שלי. עכשיו אני מבינה, למה אני כאן?
ולכן אני רוצה,
אני כבר חמש שנים פה, אני מכירה את נבחרי השלטון,
את דרכיה פה, איך לפנות לאחשוורוש, אני אגש אליו, הוא כבר לא קרא לי 30 יום, זה אומר שעוד שנייה אני ניגשת אליו, זה לא איזה משהו רחוק, הגזירה היא לעוד 11 חודש.
יש כל מיני אפשרויות.
ומרדכי מתעקש איתה שלו, הוא מסכם פה את כל הקופה.
יש כאן מקום לשאול,
מה פתאום אי אפשר להגיע לאחשוורוש שכל מי שמגיע הורגים אותו? מה זה הסיפור הזה? על פניו זה סיפור של אמן.
אמן,
חלק מביטחון הממלכה ממדר את אחשוורוש.
אי אפשר להיכנס לאחשוורוש שלא דרך אמן.
חלק מ... כן, כמו
שקרה בגלל ישראל, לפני רצח רבין, אחרי רצח רבין, לפני רצח רבין,
מי פגש פה ראש ממשלה בחיים?
אני פגשתי את יצחק שמיר, את שמעון פרס. בתור ילד היינו הולכים לכל האספות בחירות,
הם מתלהבים, היה 84, אז היה הרבה,
זה,
81 אפילו אני זוכר.
והיה מימונות, היו עניינים, בגין הגיע, פרס הגיע, הכל היה,
יצחק שמיר,
הלכתי לידו באיזו הזדמנות.
היה לוויה של אסון הבונים,
הילדים שנהרגו, הם היו בפתח תקווה.
כן, אז בא,
ולא דיווחת, אה? תיגש עליה אחר כך.
תיגש עליה, תיגש עליה.
אז הייתה לוויה, זה ילדים מהשכבה שלנו.
זה בית ספר אחר, אבל חלקם היוויתי ביסודי,
שנפצעו, נהרגו. אז הוא היה בלוויה, והלכנו לידו, אחד מזה.
כמובן, אחרי רצח רבין,
מי יכול, אתה לא יכול להגיע לראש ממשלה בלי שהשטח הוא סטרילי וכן על זה הדרך. אז המן אומר לאחשוורוש, אתה רוצה להישאר בחיים,
אתה רוצה להישאר בחיים, אתה צריך מידור,
ואז המן שולט גם על מי שנכנס לאחשוורוש.
מה אומר מרדכי לאסתר?
כאן
נכנסת פרשת הכסף.
הוא אומר לה, תראי,
אמן זה אויב מסוג אחר.
אנחנו עד היום הכרנו אויבים שהיה להם איזשהו אינטרס.
איזשהו אינטרס כלכלי, אינטרס צבאי, אינטרס שלטוני להשמיט את היהודים. כשיש לך מישהו עם אינטרס,
אם תצליח לעלות על האינטרס שלו ולספק אותו,
יש מצב שתינצל.
אמן, אין לו אינטרס.
אמן, יש לו מסירות נפש.
הוא מוכן להשקיע מיליארד וחצי שקל של ימינו לפחות
כדי להשמיט את היהודים.
זה אצלו מטרת על בפני עצמה. הוא אי אפשר לשחד אותו, אי אפשר להזיז אותו, אי אפשר לדפלמט אותו.
אי אפשר, כי אצלו זה מטרה בפני עצמה. את לא מבינה שאם את תלכי בדיפלומטיה והוא עם מסירות נפש, הוא ייקח אותך.
כי מישהו שיש לו מסירות נפש מנצח.
ובמובן הזה זה כמובן מאוד מאוד מזכיר את הגרמנים, את הנאצים, שהייתה להם מסירות נפש ממש להשמדת היהודים.
כידוע וכמפורסם, שהם
הסכימו לשלם מחירים צבאיים כבדים, במיוחד ביהודי הונגריה,
שם כבר הגרמנים הפסידו במלחמה,
והחזית הרוסית כבר קרסה, הם היו זקוקים לרכבות כדי למלט את הכוחות שלהם מהחזית המזרחית הקורסת,
או כדי להכחיש תגבורת ועזרה.
ועל האס.אס.אומר, אני לא אתן לכם את הרכבות, כי אני צריך את הרכבות להספיק להשמיד את היהודים. אנחנו עוד מעט מפסידים במלחמה, ו-400,000 יהודים לא יושמדו.
אז אני צריך את זה, ומי ניצח בוויכוח אנחנו יודעים, האס.אס ניצח.
זה, אין פה מה לשחד, אין פה מה להזיז, זה כלום, זה לא עובד עם כסף בכלל, זה לשם,
כביכול לשם שמיים.
לכן אומר לו מרדכי,
השיטה שלך לא נכונה,
את צודקת עד לרגע הזה, אפילו פרעה
הוא אינטרסנט.
אפילו פרעה הוא אינטרסנט, יש לו אינטרסים,
אינטרסים כלכליים, אז אחר כך הוא אמר לו, חלאס, אתה לא מבין,
עטרם תדע כי אבדה מצרים?
ברגע שאתה מספיק לוחץ על פרעה והוא מספיק מפסיד כלכלית, אז הוא אומר, יאללה, לא משתנה לי כבר להחזיק את היהודים, עופו לי מהעיניים.
פרעה הוא אינטרסים מעורבבים בהרבה, אבל אינטרסים.
הוא רוצה שיהיו לו עבדים.
המן, אין לו אינטרס.
המן מונע מדמון, שטני, ובדיוק על זה מצווה אותנו התורה זכור.
ובדיוק את זה אולי אנחנו לא רוצים לזכור,
כי זה מאוד מאוד קשה לזכור דבר כזה, אתם יודעים, בפסיכולוגיה יש מושג שנקרא הדחקה.
כשמישהו מרגיש שהוא מאוים בצורה תקיפה מאוד, אז אי אפשר לחיות ככה. אז אתה לוקח את זה, אורז את זה, טומן את זה באיזה ירכתי האישיות, וממשיך הלאה.
אז אנחנו נגיע לזה, כשנלמד את הפרק האחרון של המגילה, בעזרת השם.
אז זה הדבר, זה הדבר.
כן, התורה מצווה אותנו זכור, אל תשכח. זה אומר שמה?
שאנחנו מאוד רוצים לשכוח את הדבר הזה, כי אתה אומר לעצמך, למה שדבר כזה יקרה? למה שמישהו רוצה להרוג אותי בלי סיבה?
מה חסר כדי שאני...
אתם יודעים, עוד פעם,
אנחנו כמובן לא יכולים לשפוט שום דבר, אבל הגישה הזאת הגיעה לשיא שלה בגטו לודג'.
שם היה רומקובסקי,
מרדכי רומקובסקי, מרדכי חיים רומקובסקי,
והשיטה שלו הייתה שאם נהיה יעילים, הגרמנים לא ישמידו אותם.
בשביל זה הוא עשה הרבה מאוד דברים חמורים.
הוא גם נהנה מזה מעצמו, ומינה את עצמו למושל הגטו, והוציא שטרות, והוציא מסמכים, והוציא כל מיני דברים כאלה.
והוא אמר,
בואו נמסור את הזקנים,
כי הם לא יעילים.
בואו נמצאו את הילדים כי הם לא יעילים. והגרמנים חייכו כל הדרך, אמרו, נכון, נכון, אתה צודק, בסוף לקחו גם אותו וגם את כל הגטו,
והוא או נרצח באושוויץ או אמרו שהרגו אותו ברכבת, אפילו יהודים.
זה לא הגיוני, אנחנו עובדים, אנחנו יעילים, למה?
זה סיפור אחר.
אומר מרדכי לאסתר, אם אחרי שתחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים במקום אחר,
ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כל תגעת למלכות.
מקום אחר, אתה מתרגם את זה סיטרא אחרא.
אם תחרישי ותלכי בדרך דיפלומטית,
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא ידע מולי ינחם. יש לנו הבטחה אלוקית על נצח ישראל.
אבל הגאולה תהיה ממקום אחר,
מסיטרא אחרא. כלומר, הסיטרא אחרא תשלוט ואנחנו ניפגע.
עלולים להיפגע, כמו שאנחנו יודעים,
כמובן שקרה לנו בשואה.
ואם תלכי במסירות נפש, עד הסוף,
בלי חשבונות,
יש מצב לנצח אותו.
את המאן.
למרדכי אבי.
ואז אסתר אומרת,
ותאמר אסתר להשיב על מרדכי,
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושם וצומו עליהם ואל תוכלו ואל תשלושת ימים ולילה ויום,
גם אני ונערותיה יצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא קלט וכאשר אבדתי אבדתי.
ויעבור מרדכי ויעש ככל שרצית עליו אסתר וביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וכו'.
הרמב״ם אומר,
במורה נבוכים,
הוא מדבר על מדרגות ברוח הקודש.
ואומר הרמב״ם שהמדרגה הבסיסית ביותר ברוח הקודש זה כשאדם יחיד מישראל מתעורר להציל קבוצה מעם ישראל או את העם כולו.
זאת אומרת, זו מדרגה ברוח הקודש,
למדרגה הזאת קוראים בספירות מלכות.
מה זה ספירת המלכות?
דלייטלה מגרמי כלום. כשאדם מגיע למצב שהוא מפסיק לחשוב על עצמו לחלוטין,
וכל כולו רק למען הכלל, אז שורה עליו רוח הקודש.
הוא בספירת המלכות.
אז בדיוק על זה אומרת הגמרא, ותלבש אסתר מלכות, שלבשתה רוח הקודש.
מה הכוונה רוח הקודש? פתאום נהיה לה השגות?
פתאום הבינה במבנה הקבלה? לא, היא עכשיו אין אסתר.
צריך לקרוא את זה לא אין אסתר מגרת עמה, אלא אין אסתר.
אין אסתר, לא תהיה אסתר.
ככה ננסה להבין מה התוכנית שלה.
היא מבינה, כשהיא אומרת, כאשר עבדתי, עבדתי, בעצם היא משלימה עם גורלה.
היא הולכת למות.
היא הולכת למות פעמיים.
פעם אחת היא הולכת להיכנס לאחשוורוש אשר לא כדעת, ויכול להיות שיהרגו אותה.
טוב, ואז, בסדר, אז היא נסתה.
אבל אם לא יהרגו אותה,
התוכנית שלה,
לפי דברי הגמרא במסכת מגילה, יש כמה אפשרויות שם, אנחנו נלך באפשרות אחת.
התוכנית של אסתר זה להתאבד.
להתאבד עם המן.
ליצור מצב
שבו אחשוורוש חושד
שהיא כורתת ברית עם המן נגדו,
והוא יהרוג אותו ואותה.
זו התוכנית שלה. כאשר עבדתי פעם אחת עם
יירו בי בכניסה למלך אחשורוש, ואם לא,
אני עבדתי פעם שנייה כי אני מתכוונת להתאבד,
כמו שעשו לבשתי, יש לה את התיק ושתי לפניה, היא ראתה מה קורה כשאחשורוש חושב שמישהו מתחיל ככה לערבב אותו,
חמתו בוערת בו, ההוצאה להורג היא קרובה,
היא פותרת את העניין.
איך היא עשתה את זה, ולמה בסוף זה לא קרה, אנחנו נצטרך להבין היום בעזרת השם,
למה בסוף היא לא התאבדה,
למה בסוף היא במשתה השני מגלגלת את הכל על המן,
קרה איזה משהו באמצע,
אבל קודם כל בואו ננסה להבין מה הייתה התוכנית,
מה הייתה התוכנית עצמה.
אסתר ניגשת לאחשוורוש,
כן,
מלכות כולה,
היא גם מבינה שגם לא יהיה לה קבר, לא יהיה לה כלום.
לא יהיה לה קבר, לא ידעו מי.
רק אני אגיד, הנחת העבודה שלה היא
שאם לא יהיה אמן,
למרות שהתוכנית לא תבוטל,
אבל בלי אמן בראש זה לא יעבוד.
בדומה להנחת העבודה שהיא בהחלט מוצדקת, שללא היטלר בראש המערכת,
אז לא היה עובד כל ההשמדה וכל זה. צריך מטורף בראש, צריך את המשוגע הזה, אחרת זה לא לוקח.
היא ניגשת לאחשוורוש,
ויאמר לה המלך בפרק ד', פסוק ג',
מה לך אסתר המלכה ומה שבקשתך עד חצי המלכות והנה תלך?
ואתה אומר אסתר,
אם על המלך טוב,
יבוא המלך והמן היום, זה אחד המקומות שמופיע בהם שם השם במגילה. יבוא המלך והמן היום, תהיה את שם השם,
אל המשתה אשר עשיתי לו.
הוא אומר המלך, מהרו את המן לעשות לדבר אסתר, ויבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר.
למה הוא ממהר את המן?
מה, הוא כל כך אוהב את אסתר?
פה היא כבר הצליחה לזרוע לו בו את זרע הסקרנות.
למה לא? לא, כאן היא רק מסקרנת אותו. כי הרי מלך,
מה ההגדרה של מלך? הוא יודע הכל.
זו ההגדרה שלו. מלך חשוף לכל הדוחות. אין דבר שמלך יודע,
לא יודע, או שהוא רוצה לדעת והוא לא יודע.
ופתאום אסתר אומרת לו, תשמע, יש לי משהו להגיד לך במשתה.
סקרנות.
טוב,
ויבוא המלך ויבוא על המשתה אשר עשתה אסתר.
ויאמר המלך לאסתר במשתה היין,
תראו איך הוא לחוץ.
מה שאלתך ועינת אילך, גם בגרך זה נחוץ.
עכשיו תראו פסוק אומנות.
ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי.
דברי, כאילו,
אם מצאתי חן בעיני המלך, מצאת חן בעיניי, דברי, קדימה, אוטוסטרדה, אני כבר זה.
למה מלך טוב? טוב, אני כבר זה... היא מורכת אותו.
לתת את שאלתי? אני מוכן לתת. דברי, אוטוסטרדה, מה זה כל המריחות?
ולעשות... יעשה את ה... מה כזה?
יבוא המלך והמן אל המשתה של הסלם, ומחר יעסק את דברי. מושך טוטו, מושך טוטו, מושך טוטו, מושך טוטו,
וזה אומר דברי. מחר.
אחשוורוש פראייר הוא לא.
חוש הריח שלו המפותח מריח
שמישהו כאן מבשל לו עסקה והוא לא יודע.
ותכף ננסה להבין מה עובר לו בראש, אבל הוא מריח פה ריח חזק מאוד של איזושהי חשאיות שהוא לא מצליח להבין. אבל בינתיים קורה משהו, אני רוצה רגע להסביר.
המגילה קורית בציר כפול.
יש את מה שאסתר מתכננת, והוא קורה,
אבל יש דברים שהיא לא יודעת שקורים,
וזה קורה תוך כדי. בעיקר אסתר לא יודעת,
היא בעיקר בונה על אחשוורוש. היא מנסה כל הזמן לפטות את אחשוורוש
ולהשתמש באמן, אבל היא לא מבינה מה המעשים שהיא עושה פועלים על אמן.
והנה התוצאה.
פסוק ט׳ ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב
וכי ראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולוזם ממנו וימלא המן על מרדכי חמא.
ויתפק המן, אנחנו צריכים להבין את המילים, מה זה ויתפק המן?
מה הוא צריך פה להתאפק?
כן?
ויבוא אל ביתו וישלח ויאבד אוהביו את זרש אשתו. קבינט
ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו
ואת כל אשר גידלו המלך
ואת אשר נישאו על השרים בעבדי המלך.
ויאמר אמן אף לא הביאה אסתר המלכה אל המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קראו לה עם המלך.
וכל זה איננו שווה לי,
גם פה יש שם השם למפרע,
י״כ״, זה הפסוק של חודש תמוז,
וכל זה איננו שווה לי.
וכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.
ותאמר לו זרש אשתו בכל אוהביו יעשו עץ גבוה חמישים אמרו, ובבוקר אמר למלך ויטלו את מרדכי עליו,
ובוא עם המלך אל המשתה שמח, ויטבה דבר לפני המן ויעשה עץ".
מה העצה הגאונית,
הבלתי מושגת,
שזרש מציעה להמן,
לעשות עץ גבוה חמישה? האם המן צריך עצות איך לרצוח אנשים? הוא עובד בזה מגיל צעיר מאוד.
זה עץ, זה כדור, זה לתלות, זה להטביע.
מה בדיוק העצה? מה הוא לא הבין לפני כן, שזרש הוסיפה לו אחר כך?
המן.
הפתרון כאן
הוא במילה,
לא במילה עץ, ולא במילה גבוה,
אלא במילה אחת אחרת, והיא אמור.
אמורף.
כל המגילה הרי מלאה במה?
לא.
כל המגילה מלאה ב... אם המלך טוב, אם מצטער חן בעיניך המלך,
אם המלך טוב, אם כשר הדבר לפני המלך, נכון? כולם מדברים ככה על אחשוורוש, גם ממוכן בתחילת הזה,
אם המלך טוב, יוצא דבר מלכות מלפני המלך, כן? הכל כזה, חנפנו את זה, כאילו.
הוא אומר את זה של המן, חלאס.
מספיק עם השטויות האלה.
הרי אתה יודע שאתה מנהל פה את העניינים והוא בובה.
מעכשיו אתה תגיד לא מה לעשות ולא הוא יגיד לך.
מה זה כל ה... בסדר, בהתחלה הטבעת אצלך,
הביטחון אצלך, יש לך מלא כסף,
מה אתה בכלל צריך לבקש ממנו רשות?
תתחיל לתת לו פקודות. יכול מאוד להיות שנוח לאמן להישאר בעמדת ראש הקגב ולא להיות המלך,
אבל מי קובע בסוף? מה קורה במדינה?
אומרת לו זרש, חלאס, זה אתה?
זה כל כך נעים לו לשמוע את זה.
הוא מתחיל להשתעשע ברעיון הזה,
שבאמת הוא צריך אמור למלך, זו המילה.
זו המילה.
הרימה אותו אסתר.
לא, אסתר הרימה אותו בזה שהזמינה אותו למשתה.
ואז כשזרש אומרת לו, בוא תתחיל אתה לתת פקודות, זה מתיישב לו טוב.
וככה,
אתם יודעים מה זה מזכיר? זה מזכיר שברוסיה,
יש נשיא יקרים אותו, פוטין. אגב, גם הוא הגיע ממכוסת הקגב,
קגב.
והיה להם חוק לפני זה, שנשיא זה שתי קדנציות.
הוא מאז ביטל את החוק הזה.
אבל כשהיה את החוק, אז הוא היה צריך, כאילו, הוא לא יכל עליו להתמודד,
אז היה לו ראש ממשלה, קראו לו מדוודב.
אז פוטין אמר לו, אתה תתמודד לנשיא, אני אהיה ראש ממשלה.
ואז
מדוודב ראש ממשלה, נשיא, אומר, אני רוצה להגיד בשם נשיא רוסיה,
שאני מחליט.
הוא אומר לו מה להגיד,
זה היה שנתיים ראש ממשלה והחזיר את פוטין להיות נסים.
נסים צחוק, כולם יודעים מי מחליט.
צריך ללכת עד לשם.
ואיכי אתם חושבים שבזמן שבן-גוריון היה שר ביטחון,
אז באמת שרת קבע פה מה קרה?
היה ראש ממשלה,
אבל כשרצו לדעת באמת מה עושים ומה מחליטים, הלכו לבן-גוריון.
הוא שר ביטחון, אז מה אם הוא שר ביטחון?
שרת היה, הוא אמר,
אשכול אמר, תנו לי קרדיט.
איזה מכתב זה עמודי.
כן,
כן, הוא אמר תנו לי קרדיט.
לא היה אז את המילה אשראי בעברית,
לא היה, הוא אמר תנו לי קרדיט,
תנו לי קרדיט.
אז אומר את זרש לאמן, חלאס עם כל החנפנות אותי. יפה.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך.
ויאמר להביא את ספר הזיכרונות לדברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך.
אחשוורוש מריח שמשהו קורה מסביבו.
והוא מתחיל לחשב את החשבונות.
ופתאום עלה בפניו אפשרות כזאת. רגע,
אם אסתר כרתה ברית עם אמן שהוא כוח עולה, הוא כוח צעיר,
הוא אנרגטי מלא איזה,
אז אין סיכוי שאני אדע מזה.
כי אני ברוב תפשוטי נתתי את כל הסמכויות לאמן.
לא דאגתי שיהיה הפרד ומשול, לא היה לי איזה גוף.
אז אין מצב שאני אדע מזה.
אז לכן מה עושה אחשוורוש?
מבקש את ספר הזיכרונות כדי לראות מי היה
הנאמן שלו לפני תקופת אמן,
כן?
הוא פוגש את מרדכי,
הוא רואה שכתוב את מרדכי.
אבל הוא מבין שהוא עשה טעות ולא שימן את מרדכי.
אז עכשיו, יפה. עכשיו,
אהמ...
הוא עוד לא יודע, הוא לא יודע, הוא לא יודע. אבל הוא אומר, אני... אם הייתי מצ'פר אותו אז, אז הוא היה מספר לי עכשיו ולא צ'יפרתי אותו.
ועכשיו אחשוורוש שוגל את הרעיון של הסוס והזה.
אני רוצה להסביר למה הוא עושה את הרעיון הזה.
אנחנו מבינים
שהוא עושה את הרעיון הזה כי הוא חושד באמן.
יכול להיות,
יכול להיות.
לדעתי זו לא הכוונה המרכזית שלו, זה מתגלה לו על הדרך.
מה שאחשוורוש רוצה לעשות
זה לקחת את מרדכי,
להסיע אותו בלימוזינה
בכל רחבי העיר, עם דגלים כאלה, עם רמקול,
כך יעשה לאיש רבי לחפץ ועיקרו.
כמובן, להסביר למה.
כי לפני כך וכך שנים מרדכי הציל את אחשוורוש ובזה הוא מקווה להוציא את כל העכברים האחורים.
כלומר, האנשים יראו, אהה,
ככה מקבל מי שמצ'פר את המלך? רגע, רגע, גם לי יש איזה מידע מפליל.
שמעתי ש...
שמעתי ש...
וככה אחשוורוש רוצה לאסוף מודיעין.
זה מה שהוא מתכוון.
אממה,
בדיוק מי מגיע?
אחשוורוש בכל מקרה היה עושה את זה. הוא היה תופס איזה סריס,
הוא אומר לו, תשמע, לך תפוס את מרדכי, תעשה לו סיבוב עם הלימוזינה.
אבל בדיוק מגיע האמן, הנה התזמון האלוקי, בדיוק מגיע האמן, אז הוא אומר, אז בראש יאללה, שתי ציפורים במכה. בוא נשאל את האמן, נבדוק רגע את הדופק אצלו.
מה קורה עיתון, לאן המחשבות של הנוטות? מה אומר המלך לאמן?
כן, מה זה, מי בחצר וכולי? סליחה רגע, יש פה פסוק חשוב
שדילגנו עליו,
פסוק ד',
ויאמר המלך מבחצר, והמן בא לחצר, בית המלך חיצונה, למה לעשות?
לאמור למלך.
הוא לא בא לבקש מהמלך, הוא בא ל... עוד פעם, הוא הולך עם ההצעה.
הוא כבר מנהל מדיניות עצמאית של הוצאות להורג.
זה ויתפק המן ששאלנו מקודם. מה זה ויתפק המן?
גם בתור זה, ההוצאות להורג, עדיין אחשוורוש חותם עליהן.
ולכן המן מאוד מאוד מתאפק, לא להוציא את מרדכי, כי הוא...
אבל עכשיו זה מה שאומרת לו, אתה תתחיל לעשות מדיניות הוצאות להורג עצמאית,
וגם לא באסתר, עץ גבוה חמישי ומעט עשרים וחמש מטר, בחצר המלך, ותיתן למלך פקודה, תגיד לו, אני מוציא אותו להורג ונראה אותך מתנגד.
אחשוורו שואל מי בחצר,
כן,
ואומר לו מה לעשות וכולי,
ויאמר המן בליפו,
אסתר ברוח הקודש נאמרה, למי יחפוץ המלך
לעשות יקר יותר ממני ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך
חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר אחב עליו המלך ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרטימים
והלבשו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו וירכבו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו
ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. יש פה שמונה פעמים את המילה מלך
במילים של המן
ואחשוורוש מבין כבר להיכן הדברים הולכים.
ברור לו ברגע הזה שהתמונה היא כזאת.
המן
כרת ברית עם אסתר.
הם שניהם כנראה הולכים להרעיל אותו במשתה הקרוב או משהו כזה.
הוא חולם על המלוכה ולכן הוא ככה מדבר.
אין לו מודיעין אחר כי הוא לא שימן את מרדכי ולמה שמישהו יגיד לו אם הוא לא קיבל שכר. ועכשיו אחשוורוש באיזו עמדת מגננה כזאת.
אני אומר,
זה לא שהמן החליט למרוד באחשוורוש.
זה לא עלה על דעתו, הוא משתעשע ברעיון.
הוא אומר, אולי אני אהיה היורש שלו, אולי אני...
זה לא לגמרי בשל אצלו, אבל אחשוורוש, החשדן,
כבר ברור לו שלשם זה הולך.
נוגע שזה שהופיל אותו ועבד לו את הזה, הוא רוצה להרוג אותה. כן.
כי אנחנו רואים שבסופו של דבר אמן מציית לאחשוורוש.
כנראה, בוא נאמר ככה, הצבא עדיין עם אחשוורוש.
השירות החשאי עם אמן, אבל הצבא עם אחשוורוש.
וייקח אמן את הלבוש בית הסוס וילבש את מרדכי והרכיבו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש שהמלך חפץ ויקראו ואשר מרדכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל בחפרי ראש
וכאן יש כאן כאן פסוקים תמוהים ויספר אמן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קראו ויאמרו לו חכמיו לזרש אשתו
אם יזרע יהודי מרדכי אשר אחיותיו ינפול לפניו ותאכל לו כי נפול תיפול לפניו למה בא הפסוק הזה?
איזה אישה תומכת אתה אומר.
היא לא הייתה, השבת אני בכנס בניין שלם, אז היא לא הייתה בבניין שלם, זרש.
מה?
אז איזה אישה היא?
אישה רעה.
אבל זרש היא אישה טובה, היא אשתו של אמן, היא אוהבת אותו.
מה היא אומרת לו?
מה היא בעצם באה להגיד? לא.
לא.
חלילה.
אומרת לו, תקשיב, אם מרדכי הוא יהודי, עזוב.
עצה טובה של אישה, רד ממנו.
אז אל תעסק איתם, תחפש הזדמנות אחרת.
היא מנסה להוריד אותו מהסיפור.
כלומר, אם המגילה הייתה מתקדמת באופן טבעי,
אז המן היה מהר מהר רץ מהבית, הולך אל העץ, מקפל את העץ,
והוא אומר, אני לא מתעסק עם מרדכי,
המזל שלא מאיר, לא, יש לו זה, הוא עשה לי עין הרעה.
מה?
כן, אני נמצא הזדמנות אחרת.
לא. כן, אז מרדכי אישר לב.
למה? אני לא אתעסק איתם.
אבל גם כאן,
המגילה מתארת את הדחיפות ואת הטיימינג האלוקי.
לפני שהמן מספיק לקפל את העץ,
והעץ הזה הוא הרי ראייה מפלילה, אנחנו נשתמש בו בהמשך.
יש כאן פסוקים.
עודה מדברים עמו, כלומר, הוא עוד לא הספיק לזה.
וסריסי המלך הגיעו, ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר.
כי אחשוורוש נורא נורא סקרן.
אז המן עוד אומר להם, חבר'ה, חמש דקות, לא, המלך אמר, תגיע עכשיו. וככה המן מגיע למשתה
בעמדת נחיתות,
כשהוא מפחד מאוד שהמזל של מרדכי הולך לגבור עליו, והוא לא הספיק לקפל את הראיות שהוא כבר הכין, את העץ גבוה חמישי מאבא.
כל המגילה נעה בכיוון מאוד מאוד מסוים.
הפרק הזה הוא סוג של שבירת כיוון.
יש
מדרש
שנקרא מדרש אסתר.
במדרש הזה מתוארת
תפילתה של אסתר המלכה.
אם אנחנו קוראים את המדרש הזה היטב,
המדרש מתאר את התפילה של אסתר המלכה לפני המשתה השני,
כשהיא מבינה שהיא הולכת אל מותה.
היא מבינה שזהו, זה ה...
והמדרש מתאר שם, לשון המדרש היא כזאת,
היא אומרת לקדוש ברוך הוא, רחם עליי יתומה וענייה,
ההולכת מחלון לחלון בארמון אחשוורוש ומתחננת לפניך.
ככה המדרש מתאר את זה.
אסתר מבינה שזה היום האחרון שלה.
היא נפרדת מהיקירים לה,
היא נפרדת ממרדכי,
היא מעלה את דמותם של ההורים שלה שנפטרו.
היא מבינה שכשהחשוורוש יהרוג אותה לא יהיה לה גם לא קבר, לא יהיה לה כלום. אף אחד גם לא יודע מי בכלל.
לא יודע מי.
לא,
הגזרה כנראה תתבטל.
אבל מי הייתה אסתר, אנחנו לא נדע.
והיא מבחינתה גמרה.
היא מתכננת את המילים שהיא תגיד.
מאוד מאוד מזכיר את יוסף, עוד פעם,
שאשת פוטיפר אמרה לפוטיפר,
תוך כדי שהם תשמיש,
ככה עשה לי העבד שלך.
אז היא כבר מתכננת איך היא תתחנפן עם המן ואיך היא תתחבק איתו ואיך היא תחליף איתו מבטים ותגיד לזה וכל הצחיקים האלה וזה כדי זה ותשקה טיפה את אחשוורוש,
תביאו אותו לטמפרטורה הראויה שהוא ייתן את הפקודה, את שניהם, תהרגו לי את שניהם.
היא כבר מתכננת איך היא עושה את זה, את העניינים הללו.
וזהו, מבחינתה היא גמרה.
היום האחרון של האדם בחייו.
יש תיאורים כאלה.
עולי הגרדום
שלנו מתארים את ה...
יש תיאורים שציירו את היום האחרון שלהם, מה הם עשו,
שרו התקווה,
המנון ביתר.
ואסתר עוברת, ככה לפי המדרש, עוברת בחלון,
ופתאום היא רואה משהו ששובר לה את כל התפיסה.
היא רואה את אמן מרכיב את מרדכי על הסוס.
כלומר, הרכבת מרדכי על הסוס משרתת בעת ובעונה אחת שלושה מעגלים.
את אחשוורוש היא משרתת כדי להציף מודיעין.
חבר'ה, תראו מה קורה למי שנותן
מודיעין למלך, הוא מקבל צ'ופר רציני מאוד.
זה משרת את אחשוורוש כדי גם לעלות על הכוונות של המן,
בסדר?
המן מבין שמזלו של מרדכי עולה והוא כאילו נכנס לזה, אבל בלי שאף אחד מהם ידע,
אסתר רואה את זה מהחלון ופתאום מבינה שמשהו כאן השתנה ומזלה מתחיל להעיר לה. הרי מה הפרק שאסתר אומרת תהילים כא?
איילת השחר, הכל שחור,
אלי אלילה מעזבתני,
רחוק מישועתי דידרשה הגתי,
אלוהי היקר יומיים ולא תענה.
החוויה שלה היא שהקדוש ברוך הוא לא עונה לה,
שהקדוש ברוך הוא לא נגלה אליה, שהכל שחור, שהכל חשוך.
ופתאום היא רואה איזה נצנוץ אלוקי,
היא רואה איזה ברק,
היא רואה איזה חסד פתאום בתוך כל הדבר הזה,
שגורם לה לנסות אולי
לשנות את התוכניות
ולנקוט בעמדה אחרת ממה שהיא תכננה בהתחלה.
ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה,
ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני ובשתי היין,
הנה שאלתך, ותהיה נתן לך וכולי.
נתן אשתר המלכה ותאמר,
אם מצאתי חן בעינייך, אמר אליך טוב,
תינתן לי נפשי בשאלתי ואני בבקשתי.
נמכרנו אני ועמי להשמיד, להרוג ולאבד,
ואילו לאבדים ולפחות נמכרנו, החרשתי.
כי אין הצר שווה בנזק המלך. היא יודעת מה כואב לאחשורוש.
כן, היא אומרת לו, הוא אמר לך שהם לא משלמים מיסים, הם משלמים דווקא הרבה מיסים, יהיה לך ירידה בגביית מיסים. זה הדבר האחרון שאחשוורוש צריך.
ויאמר המלך לאחשוורוש,
לאסתר המלכה, מי הוא זה ואיזו אשר מלא ידעו לעשות כן, מרחב ההכחשה.
הוא שבר מספיק מרחק כדי להגיד לא ידעתי.
ואתה אומר אסתר, איש צער ואוהב, המן הרע הזה.
והמן ניווט לפני המלך והמלכה, והמלך קם בחמתו ומשתה יין על גינת עדייתן,
והמן עמד לבקש על נפתו מאסתר המלכה, כי ראה כי חלתה על עברה מאת המלך.
למה הוא יוצא, אחשוורוש?
גבר עצבני. גבר עצבני, כאילו, הוא יוצא כי הוא מבולבל.
היא הצליחה לבלבל אותו.
עכשיו בואו נצא ביחד עם אחשוורוש ונעשה ביחד את החשבון, בסדר? אחשוורוש יוצא, אומר ככה. יש פה שלוש אפשרויות.
אפשרות אחת,
אפשרות אחת, שאסתר צודקת.
המן מנסה להרוג את העם שלה,
בדרך הוא גם רוצה להרוג אותי, והיא צודקת, אני צריך להרוג את אמן. זו אפשרות אחת. נראית לי משונה.
אפשרות שנייה,
שאמן ואסתר, שניהם
כורתים ברית,
והם רבו ביניהם, והיא מנסה להפיל את הכול על אמן.
אבל צריך להרוג את שניהם.
אפשרות שלישית, אמן הוא בכלל צדיק, ואסתר היא הרשעה, והיא מנסה להפיל את הכול עליו.
בסדר, היא כאילו מסתכל כנראה למרוד בי, והיא זה, ועכשיו היא מנסה להזיז אותו כדי...
הוא לא יודע מה.
הוא חשב עד אותו רגע שהם ביחד, ברית.
פתאום מפילה את האשמר עליו, והוא לא יודע לאן ללכת, מתלבט.
חסר פה מה שקוראים את הגרוש ללירה,
כדי שהוא יכריע על איזה אפשרות ללכת.
האם שניהם מורדים בו,
ופתאום מישהו חזר בו?
האם זה רק אמן, כדברי אסתר?
האם זה רק אסתר, ובכלל אמן לא יכול... עכשיו, חבל לו על אמן, אמן זה נותן לו ביטחון הממלכה.
ביטחון הממלכה. מצד שני, גם חבל לו על אסתר, כי אם הוא יהרוג מלכה שנייה
תוך פרק זמן קצר, זה גם כן מאיים לו על היציבות של הממלכה. הוא לא יודע מה לעשות.
ואז כשהוא נכנס, קורים שני דברים.
הוא רואה את המן נופל על המיטה,
על פניו, מה שהמן מנסה לעשות זה להציע אונליין לאסתר,
הרי אסתר לא אומרת שהיא יהודייה עדיין,
לאחשוורוש.
בסדר?
אז הוא מציע לאסתר,
בואי תכרתי, תברי את עכשיו, שנינו.
את ההצעה שהוא עדיין לא הציע, הוא מציע עכשיו.
זו טעות קרדינלית.
כן?
והדבר הנוסף שקורה זה חרבונה.
ויאמר המלך, אגב, לכבוש את המכה מבין בבית.
הדבר יצא מפי המלך ולפני המן חפרו.
ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם מן העץ
אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן
גבוה חמישים אמה.
ויאמר המלך תלו עליו
ויתלו את המן על העץ
אשר הכינו מרדכי, וחמת המלך שכחה".
חרבונה מגיע בדיוק בזמן,
הוא אומר למלך, אדוני המלך, המן כבר אחריך.
הוא כבר מוציא אנשים להורג, לא,
להוציא אנשים להורג בסתר הוא תמיד היה עושה, זה היה המלאכה שלו, אבל הוא מוציא אנשים להורג, יש לו כבר ארץ גבוה,
הוא מנהל מדיניות עצמאית.
הוא מוציא, עכשיו ההוצאה להורג זה סמכות העל של מלוכה.
זה הדבר האחרון אולי שאחשוורוש השאיר שהוא צריך לחתום.
הוא כבר אחריך, הוא מנהל פה מדיניות עצמאית,
הוא כבר הורג שרים, בלי לשאול אותך.
חדש בראש שאומר, אוקיי, זה מה שהיה חסר לי.
נופל על המיטה,
משכנע את אסתר, מנהל מדיניות עצמאית, הוא מסכן אותי יותר מדי, תרגו אותו.
תלו עליו, בום.
וברגע הזה נתלהב.
כאן, בקטע הזה, במגילה לכל מיני שרידת מתח,
הכל נרגע, אבל המגילה רק התחילה,
ולדעתי החלקים היותר מעניינים וגם היותר רלוונטיים לנו,
כלומדי נבואה לדירות, נמצאים בחלק האחרון של המגילה,
בפרק ח'-ט' וי'.
בואו נתקדם טיפה.
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש
לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים,
ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מהו לה.
ויסר המלך את הבעתה אשר העביר מהמן, והתקנה למרדכי,
וטסם אסתר את מרדכי על בית המן.
יהודיה נותניה יהודיה. כן, כן, פה יהודה.
אני ועמי, אבל היא לא אמרה,
היא לא אמרה יהודים, היא לא אמרה את המילה שאני יהודייה.
לא מוזכר.
צורר היהודים.
כשאנחנו אומרים שאסתר ממנה את מרדכי על בית המן, הכוונה שמרדכי נהיה בעצמו
ראש השירות החשאי.
הוא מקבל תפקיד מבצעי צבאי,
לא רק זה.
התפקיד הזה הוא חשוב מאוד להמשך.
הוא חשוב מאוד להמשך.
כאן נפתחת סוגיה נוספת
של פרק ח', וזה ביטול הגזירה.
אסתר מבקשת, מתחננת בפני המלך,
שיבטל את הרעה,
וכן, להשיב את הספרים וכו'.
ואחשוורוש,
פרק ח', בואו נקרא את הפסוקים,
ויאמר המלך אשוורוש לאסתר המרכה ולמרדכי היהודי,
הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ,
על אשר שלח ידו ביהודים,
ואתם כתבו על היהודים כתוב בעיניכם בשם המלך וכתוב בטבעת המלך,
כי יכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב.
איך אני אגיד לכם?
הרבה שנים היה קשה לפרש את הפסוקים הללו, כן? כלומר, מה זאת אומרת, מה אתה...
אבל גם פה באה לנו מלחמת העולם השנייה ופרשה
את הפסוקים האלה בצורה המדויקת ביותר.
המדויקת ביותר.
בירוקרטיה מול ערכיות.
אתם יודעים שיהודי ארצות הברית פנו לממשל
לממשל,
בתחינה שיפציצו את אושוויץ.
ולחילופין, למצער שיפציצו את צומת הרכבות.
היה צומת רכבות מרכזי באירופה, פרשוב,
שהוביל רכבות מכל הזה לכיוון מחנות ההשמדה, שיפציצו.
והאמריקאים סירבו.
בעלות הברית סירבו, האמריקאים הובילו את הכוחות, הם סירבו.
התיעוד היה, זה לא בתוכניות,
זה לא בזה שלנו, אין דלק, המטוסים לא עוברים משם, יש לנו סדרי עדיפויות אחרים,
אנחנו עסוקים במאמץ המלחמתי וכולי וכולי וכולי.
חיים הלכט, שמכירים אותו, הוא עשה סרט שהוא סרט חובה לראות אותו, הוא מצוי ברשת, שנקרא טיסה אחת בשבילנו.
הוא סקר את המטס של חיל האוויר
מעל אושוויץ.
היה מטס F-15 מעל אושוויץ שאמיר אשל הוביל,
וזה לא היה כזה קל לאשר את זה, כי אושוויץ יש להם קטע של כאילו הוא שלום ולא זה, והוא סקר את זה, אבל הסרט רץ בערוצים מקבילים.
הוא מתאר את כל הפוליטיקה בדרך לטיסה מעל אושוויץ,
אבל לכל האורך הוא חוקר את הסיפור הזה של הטיסות של בעלות הברית,
למה הם לא הפציצו את אושוויץ.
באותם ימים משתחררים הארכיונים של הצבא האמריקאי וה-CIA,
והוא מביא נתונים מדהימים,
פרוטוקולים,
שאומרים אנחנו לא מעוניינים להפציץ, כי מה נעשה עם היהודים שינצלו? הרי הם ירצו להגיע לאמריקה, ואין לנו מקום לעוד מיליון יהודים. אנטישמיות פר אקסלנס.
תמונות צילומי אוויר, תצאות,
שרואים מטוסי בעלות הברית מעל אושוויץ, מפציצים.
אבל כשאתה מראה את זה לטייס, הוא אומר לך, מי שמבין בזה, מבין שהפצצות הן לא על המחנה אלא
קילומטר אחרי על אזור תעשייה.
כלומר, הם הפציצו,
היו שם, אבל לא הפציצו את המחנות, אלא הפציצו, והוא גם מראיין ניצולים שאומרים, שמענו את המטוסים.
אמרנו, הנה, זה מגיע, אמרנו, אנחנו מוכנים למות, אבל שזה ייפסק.
אבל הפצצות,
שניים או שלושה קילומטר, והנתון המדהים מכולם מתברר.
אתם יודעים שהמטוסים יהיו מכל מיני שדות עופה,
כן, הבריטים, האמריקאים, לא כולם מוטו שדה.
אתה צריך לקבוע איזה נקודת כינוס באוויר,
שמשם אתה הולך אל היעד.
שערו בנפשכם מהי נקודת הכינוס?
צומת הרכבות פרי שוב.
שם הם מתכנסים כולם, ומשם הם ממשיכים ליעד.
מי אמר?
בסדר, אז ימותו עכשיו 5,000 יהודים שנוסעים במחנה,
ואתה תחסוך 400 אלף יהודים שבדרך.
תפציץ את הרכבות, תפציץ, תפציץ, משהו תפציץ.
יש שם תצעות,
בתצעות רואים יהודים בדרך לתאי גזי.
רואים אותם, הם טצה, רואים אותם ברכבת, ממש רואים את הסלקציה.
הולכים על הרמפה בדרך לתאי גזי.
אנטישמיות.
בירוקרטיה, לא מתאים, זה לא, זה, תירוצים יש מפה עד הודעה חדשה.
זה בעומק, אתה אפילו לא יודע להגיד מי יותר גרוע.
כלומר, הנאצים,
הם לפחות לא הסתירו.
הם אמרו מה ש...
לא, אבל מדובר על הנשיא האמריקאי, רוזוולט וטרומן.
הבירוקרטיה בשירות האנטישמיות,
אצל אחשוורוש, ולא רק אצלנו.
סיבות אחרות. -איפה הנקודה שסטר קנתה שיש פה משהו? הרי היא הייתה בארמון.
המלך אשוורוש שלך בהתחלה היזושהי...
אין טוב מאשר לסיים בשאלה. על כך ועל עוד בשבוע הבא.
אוקיי, אוקיי, אוקיי.
