שלום, יאללה. טוב, אז אנחנו, אה... אנחנו ב... אה... אנחנו ב... אה... אנחנו נוגעים את העניין, ואתם זוכרים שבשבוע שעבר שאלנו את השאלה,
איך היית מרגיש, שלומו,
אם מישהו היה בא ואומר לך, תקשיב,
כתבתי ספר עליך.
אני, שלומו, אמרו שזה מצוות, מה... עליי כתבת ספר, אני כזה... כן, כן, כן, כתבתי ספר עליך.
הכל...
אז אה...
זה היה מפתיע אותך. אז אמרנו שההפתעה הגדולה בספר התניה
זה שאדמור הזקן מחליט לכתוב ספר לאנשים שמעולם לא כתבו להם ספר,
או עליהם ספר. מי?
הבינוניים.
כלומר, תמיד כתבו ספר כאיך להיות צדיק.
איפה שאתה נמצא, אתה ככה מנסה לגלגל את עצמך, מנסה כאילו להגיע לשם. כל הזמן מתאכזב, אני ראוי, אני לא ראוי, אני כאילו חי באיזו תופת זיוף.
בא אדמור הזקן, אנחנו נראה את זה בספר,
ואומר, אני רוצה לכתוב ספר אליך, אתה הבינוני,
המתמודד,
המתקשה, המרגיש רחוק מהשמדבר, צריך לכתוב לך ספר ולהגיד לך סוד גדול, ואני רוצה להתחיל לגלות את הסוד הזה מההתחלה,
אתה לא תקלה בייצור,
אתה לא איזה טעות, אתה לא איזה פספוס,
זה לא שמישהו כאילו ייצר אותך ובאמצע נתקע לו ואז הוא זה.
יש לך משהו מיוחד.
יש בך משהו מיוחד,
יש בך עניין מיוחד,
ואתה,
אני הולך לכתוב עליך ספר. אז קודם כל, רק אני אומר, מבחינת העידוד בדבר,
הדרמה בדבר,
האדם מקבל ספר ואומר, רגע,
עכשיו משהו מהזכרנו שככה הרגשתי,
שקראתי פעם ראשונה את הספר של הרב סבטו שיצא,
הראשון, באמת נראה שתצמח.
אז הוא כותב שמה, חלק מהספר כתוב על
הבתי כנסת הספרדים, אמרתי לו, שוב,
פעם ראשונה שאני קורא מישהו שכאילו התפלל איתי באוהל יצחק, בבית הכנסת שהייתי העיר לי, כאילו, הזקן ההוא עם הטבק, וההוא עם הזה, והפיוטים,
אתה מרגיש שמישהו מדבר בשפה שלך.
אז אדמו״ר הזקן כותב ספר לאנשים שנמצאים בהתמודדות,
לאנשים שנמצאים בין לבין, לאנשים שנמצאים באיזה,
והחידוש הגדול שהוא אומר, אנחנו מיד נראה את זה,
אתם לא תקלה,
אתם לא נמצאים באיזה מצב שאתם רק אמורים לעבור אותו ולהגיע
לאן שהוא אחר.
זה המצב.
כאן זה הולך להישאר.
זה הסיפור שלכם, ובואו נלמד את הסיפור הזה לעומק.
עד אז, אף אחד לא דיבר ככה.
עד אז אמרו לנו רע, אתה לא בסדר, אבל, אבל.
אבל תתקדם, אבל פה, אבל שם.
עד אז אף אחד לא דיבר ואמר, להיות בינוני זה הסיפור. ובינוני, כמו שאמרנו, זה לא אחד, כמו היום שאתה אומר בינוני,
כזה חצי כוח.
אלא בינוני זה מי שנמצא בין לבין.
יש לו יצר הטוב, ויש לו גם יצר הרע.
הוא לא גמר את היצרה והוא גם לא יגמר אותו. היצר הרע נשאר אצלו תמיד.
אתה יודע מה אומרים?
אומרים, כשאתה רואה, מגיע אליך איזה דקוסטק, איזה ארס כזה,
לא כדאי לחפוצץ אותו מכות,
למה? אז הוא הולך לקראת לאחיו,
שיותר גדול ממנו.
אז יש כאלה רוצים להרוג את העץ ההרה לגמרי.
אתה תהרוג אותו לגמרי, הוא יקרא, יש לו אח יותר בריון, הוא יביא את אחיו, לא כדאי, בסדר?
אז גם פה.
ולכן, זו המהפכה של הספר הזה, רבותיי.
פעם ראשונה שמישהו נותן לגיטימציה למאבק.
שמישהו נותן לגיטימציה,
ולא אומר לך, תקשיב, אתה רק באיזשהו שלב...
אנשי מנועם, אנחנו לומדים טניה, אם אתה רוצה להצטרף, אנחנו נשמח.
אה, אין בעיה.
זה כיף, זה כיף.
סבתא.
בסדר?
עכשיו, נהגו להתחיל ללמוד את הספר מהשער. אז מה שנעשה היום,
נלמד את השער של הספר, זה השער לכל מי שזה,
את השער של הספר,
והשער של הספר, נסביר קצת,
ואחרי השאר של הספר אני רוצה להרוויח היום,
להרוויח איזו דרשה שקשורה להפטרה שיש לנו,
שהיא יכולה להיות איזה,
תהיה לנו דוגמה לאיך הראש של האדמור הזקן עובד ולמי הוא כותב.
בסדר?
שלומו.
לא, אתה מתלהב כמוני ממה שאנחנו הולכים ללמוד ספר הטליאן? קדישה?
זה חומר חזק לוורידים, אני לא יודע אם אתה, אתה יודע, זה חומר כזה, אחרי זה... אה?
בצפת הם דברים כאלה. כן, לא, דברים שאחרי זה מוציאים מהחוק, החומרים האלה.
מדובר בקוקאין עם נגיעות הרואין, קולומביאני חזק.
מה כתוב כאן? קודם כל, יש כאן, סתם תכירו את הכותרות האלו,
קובץ של שלת האור, למה זה נקרא של שלת האור?
כי האדמו'רים לבית חב״ד זה שניאור סון, כן?
כי האדמו'ר הזה כן, שניאור זה השם שלו,
שניאור כי יש לו אור כפול, גם אור של התורה הנגלית, הוא חיבר שולחן ערוך, הרב,
וגם אור של התורה הפנימית,
אז כל השושלת שלו נקראת אור.
שניאור סון,
סנס אוף שניאור, בנים של שניאור, ולכן חושב לטוב. היכל שלישי,
כן, סליחה, שער הראשון הוא נקרא שער ראשון,
הוא ה...
סליחה, היכל שלישי זה הוא. לאמריקים הוא שלישי למי?
הבעל שם טוב. הבעל שם טוב, הרבה מגיד,
והוא,
האדמור הזקן.
שער ראשון, הכוונה, יש איזשהו סדר פנימי של הספרים.
לפי החשיבות שלהם, אצל כל אדמור,
מה, אז לדוגמה, אדמורה רבי מנובביץ' הוא יהיה אחד תשיעי.
וכל ספר כאילו, בסדר? זה כמו
למעבדים.
איי שבע,
דור עשר, איי שבע, דור חמש. כן, בדיוק, יפה.
ספר ליקוטי אמרים,
חלק ראשון,
אני אקרא בשם ספר של בינונים.
למה הוא קורא לזה ליקוטי אמרים?
הוא אמר, תשמע, אני לא, אני כאילו לא מחדש כלום, אני רק ליקטתי,
אבל אתם יודעים שלפעמים בליקוט עצמו יש חידוש. מה אתה מלקט?
על מה אתה בוחר לשים את הדגש? אז הוא אומר, אני ליקטתי.
ליקוטי אמרים זה כאילו, הוא מוקט פה דרך ענווה.
ליקוטי אמרים, בסדר,
אבל פתאום אני אקרא בשם ספר של בינוניים.
ואני אומר לכם, אחי ורעי, אני אוהב אתכם אהבת נפש.
שלושת המילים האלה, ספר של בינוניים,
זאת מהפכה בעם ישראל.
זה דרמה.
עד אז לא כתבו, כמו שאמרנו, ספר למי שנמצא, אמרו לו, בינוני זה לא מצב טוב,
תלך לצדיק.
אמר אחד הצדיקים, שלמה,
שלפני שהוא פגש את ספר התניא הוא ניסה להיות צדיק.
אחרי שהוא פגש את התניא הוא אמר שהוא צריך להיות בינוני,
אבל הבינוני של התניא הרבה יותר קשה מהצדיק שלפני התניא.
זה האידיאל מבחינת התניא.
כן, אבל תגדיר את האידיאל, מה האידיאל?
בינוני?
זה כאילו הטוב שאתה יכול להגיע לזה, לא? כלומר, כלומר,
הגדרה של בינוני, אחד,
נראה את זה בהמשך, אבל בואו נגיד כבר את זה עכשיו,
אחד שכל הזמן נאבק
בנפש הדהימית ומנצח.
צדיק
זה מי שאין לו משיכה אל הרע.
אין לו משיכה אל הרע, יש לו רק משיכה אל הטוב ברמות שונות,
יש לו מאבקים אחרים, יש לו התמודדויות אחרות, זה לא קל להיות צדיק. מי שרוצה במקרה לבחור להיות צדיק,
שיודע שזה דבר לא פשוט. מדוע?
כי הצדיק
מדבר היום
מה שיבינו בעוד
חמישים שנה.
אז אף אחד לא מבין אותי.
בסדר, דוגמא, היה לנו השבוע, רבי שלמה קרליבך,
ניגונים וכל זה,
כשהוא חי, הוא היה,
אני חושב, סוג של קוריוז אולי,
היה לו ודאי המון המון התנגדות,
רק אחרי שהוא נפטר,
פתאום משהו התפוצץ באוויר והוא נהיה מקובל בכל החוגים וכו' וכו', בסדר?
דיברנו את זה השבוע בהרחבה.
גם הרב קוק אותו דבר.
קרן קוק היה חי, אף אחד לא יבין מה הוא אומר, גם רבי נחמן,
הרבה מאוד גדולים, הקדוש ברוך הוא שם אותם, גם הרמח״ל, הקדוש ברוך הוא שם אותם לפני,
כדי שהם יאירו
להכין את זה כבר לפני.
אז זה לא קל להיות צדיק, בסדר, זה לא ספר, זה ספר של בינוניים.
ספר של בינוניים, ספר של מתמודדים.
ספר של מתמודדים.
אמרת שהבינוני תמיד מאבק ומנצח.
כן.
מי שלא מנצח חמיד. מי שלא מנצח,
באותו רגע שהוא הפסיד, הוא נקרא רשע.
התגבר מאמר זה, אז הוא חוזר חזרה להיות בינוני.
אבל הבינוני לא מפסיד, הוא דואג לא להפסיד, אבל הוא נאבק.
כל רגע הוא נאבק, בסדר? זה לא שהרע לא מושך אותו.
עכשיו כמובן, יש כל מיני סוגים של בינוני,
הכל נשאר באותו דבר, אתה מתקדם, אבל המאבק
כל הזמן נשאר, בסדר?
והמאבק היסודי, הכי פשוט,
אם הייתם שואלים אותי, מה מבחין בין צדיק לבין בינוני?
שהצדיק...
לגמרי, והצדיק כל הזמן, הוא חושב קודם כל על הזולת,
ואחרי זה הוא חושב על עצמו, אם בכלל.
והבינונים,
אני אשאל אתכם שאלה, בסדר?
אני לפחות אבד את התשובה על עצמי. אם מראים לכם תמונה עם מלא מלא אנשים, של תמיד של המחזור, את מי אתם מחפשים ראשון?
נכון?
את מי אתם בינונים?
אני לדוגמה, כשאני רואה תמונה של הרבה אנשים,
אני גם מחפש את עצמי ראשון.
אנחנו, אדם קרוב אצל עצמו, אחרי שראיתי שאני נמצא, ושמו אותי לספרים נכון, והכול, אני יכול להיות פנוי לראות אם יש שם עוד הרבה,
בסדר?
אז זה
נקרא ספר של בינונים,
מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים,
מי זה ספרים ומי זה סופרים.
ספרים,
הספרים שנכתבו עד אליו,
המדרשים, הגמרות,
אבל גם דברים שהוא שמע מפי רבו, הרב המגיד,
מפי סופרים,
זה כבר דברים של הבעל שם טוב, כי הבעל שם טוב לא כתב כלום.
הבעל שם טוב, הכל היה בעל פה.
מפי קדושי עליון נשמתם עדן,
מיוסד על הפסוק,
קרוב אליך הדבר מאוד,
בפיך וביומך לעשותו.
כל ספר התניא, אתם יודעים, יש ספרים שנכתובים על פסוק אחד.
נכון מאוד.
יש אנשים שגם זה הפסוק שלהם, כל מיני צדיקים שיש להם פסוק אחד שסבורם נעים כל הזמן.
אומרים שמנחם עמדל מרמינוב
אז הוא היה מדבר רק על המן.
היה רב חצקל משינובה, כל מה שהיה מדבר רק על השב״כ.
לא קוראים לו רב חצקל לכבוד שעה בזרחות.
אז בתנור הזקן יש פסוק, פסוק, אנחנו נגיע לפסוק הזה,
פסוק בספר דברים שמשה רבנו אומר כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך וברכה לעשות. עכשיו משה רבנו מתכוון ברצינות
שיש בעבודת השם איזושהי דרך שהיא קרובה
והיא קלה, והיא זמינה, בעיקר זמינה.
וכולם שואלים, איך זה יכול להיות?
הרי אנחנו יודעים כמה זה קשה, וכמה זה מורכב,
לכוון, בתפילה, בכוונות במצוות, וכל הדברים האלה.
אז איך יכול להיות שמשה רבנו אומר שהדבר הוא כל כך קל,
והדבר הוא כל כך זמין, איך זה יכול להיות הדבר הזה? זה פשוט, זה כזה...
אז הוא ינסה לפתור את הבעיה הזאת, מה נקרא קרוב?
מה קרוב כאן?
ומבאר את הטבח הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם נדברה.
בואו נתעכב רגע על הדבר הזה.
אתם מכירים את המדרש?
לא, לא, על המדרש.
אתם מכירים את המדרש הזה על הילד?
יש מדרש
שמדבר על חוכמתם של ילדי ירושלים.
אז המדרש מספר שפעם איזה רומאי אחד הלך,
לא, אולי רומאי זה היה רבי יהושע, נראה לי. רבי יהושע אומר, מימי לא ניצחני בדברים אלה ילד אחד.
יש אחרי זה מדרשים גם על רומאי, שמה היה?
פעם רבי יהושע הלך לאיזה מקום,
אחת הדרכים,
אז היה שם איזה ילד, אמר, אני מחפש להגיע לעיר פלונית, איך מגיעים?
אז ילד הזה אמר לו,
אתה יכול ללכת מפה או מפה.
לא, מה ההבדל? הוא אמר, זה דרך קצרה שהיא ארוכה, וזה דרך ארוכה שהיא קצרה.
טוב,
רבי יהושע שם קצרה שהיא ארוכה, הלך בקצרה,
הלך, הלך, הלך, פתאום, מלא קוצים, דרדרים, איזה שרוד כולו.
אז הרבי יהושע אמר, מה אמרת לי?
אתה יודע עד ערך הכי קצרה, אבל אמרתי לך, קצרה שהיא ארוכה.
ייקח לך הרבה זמן, כי יש פה קוצי.
משה, עד ערך ארוכה,
אבל היא, היא, בסדר.
מתי אני נזכר במדרש הזה?
כשאני נוסע,
כשאני נוסע, נגיד, מקריית גת לפתח תקווה.
לא, קריית גת זה לא טוב.
אחרי קריית גת.
בסדר?
נגיד באר שבע, פתח תקווה. אז יש לך שלב שכבי שש מתפצל.
כשהכביש מתפצל, אתה יכול לקחת כביש 6,
אתה יכול להמשיך על כביש,
איזה כביש זה? כביש 40, נראה לי.
אם אתה יכול, ואז נסע דרך כביש 4 וכל זה.
כביש 6 זה דרך קצרה,
אבל היא חשוכה.
אין פנסים.
היא יותר קצרה, אבל היא חשוכה,
ולכן היא גם משעממת,
ואתה גם יכול להירדם, כביש איזה.
הכביש ההוא הוא דרך יותר ארוכה, אבל היא מוארת,
יותר מעניינת.
אתה רואה דברים, שזה מחלפים, יותר מעניין, אז הזמן עובר לך יותר מהר.
כן?
אז מה זה דרך קצרה שהיא ארוכה, מה זה דרך ארוכה שהיא קצרה?
דרך קצרה שהיא ארוכה זה התורות של הבעל שם טוב והרב עמאגי,
בעיקר הבעל שם טוב.
למה?
מה עושה הבעל שם טוב?
הוא היה
אומר איזה הברקה כזאת,
היה מגיע הבעל שם טוב, אומר איזה בום,
והמשיך הלאה.
איך קורחה כאילו ב... איך קורחה ב...
פלטל אותך.
אבל בסדר, תן לי רגע,
תן לי איזה כלים, תן לי.
יש לי כל שנה שיחה בקהילה אצלנו במוצאי שמחת תורה.
סליחה, לא...
מוצאי שמחת תורה, אבל...
או דרישת שבת תשובה.
אז השנה דיברתי בשבת תשובה על תקוות...
תקוות חוט השני,
כן?
תקוות חוט השני, יש תקווה, אפשר לעשות שינוי. דיברתי ככה, הכל היה בכללי, אז אחרי הדרשה באו אליי,
הרבה אנשים אמרו לי, תקשיב, נורא,
אז מה לעשות?
תן לנו איזה,
חפשים איזה,
עכשיו אני, מה אני יודע מה לעשות? כל אחד יודע מה לעשות לעצמו, אני יודע מה בראת נפשו.
לפעמים זה שאתה מאיר איזה אור גדול,
זה לא מספיק.
אז בא הבעל שם טוב,
בא הבעל שם טוב ונותן איזה דוגמא. נכנס לבעל שם טוב ומגיע לבית המדרש ואומר
אם יסתתר איש במסתרים ואני לא אראה מה.
אם אדם מסתתר במסתרים ומחביא על עצמו כל מיני החמרות וכל זה
אבל בגלל זה האגו שלו מתגבר ובגלל זה האגו שלו מתעצב
לא מוכן לראות אותו. וואו, איזה תורה, צריך ענדה, צריך זה. אוקיי, אבל איך נהיים מנווטנים? איך לא מתגאים?
הבעל שם טוב לא נתן לנו את הסולם ארצה, אלא,
ויש כל התורות של הבעל שם טוב וכתר שם טוב שלומד בשנה שעברה,
הבעל שם טוב אומר, הרע כיסא לטוב. שתקעו מדי, כן,
תורות כאלו קצרות, מטלטלות, הוא הרי לא כתב כלום, זה הכול דברים ששמעו ממנו,
ואתה אומר, וואו, זה אדיר, זה אמת, אבל כשאני בא ליישם את זה,
רגע, אולי ככה, אולי ככה, אולי באופן הזה, אתה מתחיל קצת להסתבך,
קצת להסתבך. זה נקרא דרך קצרה,
שהיא ארוכה, בסדר? מה אתה אומר?
עוד נגיד, עוד כל מיני הברקות של הבעל שם טוב כאלה,
מטלטלות,
מבריקות כאלו.
הבעל שם טוב אומר,
נגיד,
שיוויתי השם
לנגדי תמיד.
כן?
אז הבעל שם טוב אומר,
מה זה שיוויתי? אנחנו תמיד אומרים, שיוויתי השם לנגדי תמיד,
האדם צריך כל הזמן להיות,
שהקדוש ברוך הוא מולו, הבעל שאתה אומר שיוויתי,
שיוויתי כאילו לשוות, נכון?
הבעל שאתה אומר שיווי לשם, שזה הכל שווה,
הכל שווה בעיניי.
הכל שווה, לא משנה אם מגנים אותי או משבחים אותי או כל מיני דברים מהסוג הזה.
אני,
מה עשיתי רגע?
קבענו על גפן גימל. מה?
קבענו על הרב קומי. נכון, בדיוק היום, בדיוק היום למדנו את זה.
אני רוצה גם לסגור איזה משהו שמפריע לי. סליחה, זהו.
נדבר לזה?
כן, אז הבעל השם טוב אומר,
אני עושה את זה עוד פעם, סליחה.
אומר הבעל השם טוב שהבאתי לשון שוויון!
לא משנה אם משבחים אותי, מגנים אותי, אני רק אם השם יתברך.
וואו, אדיר!
אנחנו עובדים עם זה אבל, אנחנו עושים את זה.
בא אדמור הזקן ואומר,
אני הולך לעשות לך דרך ארוכה שהיא קצרה. למה?
כי זאת הפעם הראשונה
שנכתב ספר.
עד אז, אף אחד לא כתב ספר. זה היה, או שזה היה כל מיני הברקות על פרשת השבוע, בעיקר,
הדורות הקודמים של החסידות, וגם החברים של אדמור הזקן, אלוהי יצחק וכולי, היה פרשת שבוע, כתבו כאלה וורטים,
אבל שמישהו ייקח ויכתוב ספר על נושא.
זאת הפעם הראשונה,
כשהביאו את הטניה לפני אבי יצחק ורדיצ'ב, הוא היה אומר,
איך הוא הצליח להכניס
אלוהים כל כך גדול בספר כזה קטן.
עכשיו, זה ספר, זה לא איזו הברקה, זה דרך ארוכה.
אבל אומר לך אדמור הזקן, אם תלך
בדרך הארוכה של הספר,
בספר ליקוטי אמרים יש לו 53 פרקים,
נג' פרקים,
אנחנו מתקרבים ליד כיסלב,
אדמור הזקן ישב בכלא ביד כיסלב 53 ימים,
יום כנגד כל פרק, איפה הוא כתב?
אנחנו נדבר על זה, כשנגיע ליד כיסלב,
אז זו דרך ארוכה,
אבל בסוף היא קצרה, למה?
כי אתה יוצא עם משהו מגובש,
אתה יוצא עם מבנה,
אתה יוצא גם עם עצות מעשיות פרקטיות,
כמו שנראה היום פה בדיבור הזה,
עצות מעשיות פרקטיות, איך אפשר לקחת רעיונות ולממש אותם סולם מוצא בארצה וראשו מגיע שם.
זה הסוד של הספר הזה.
איך אני מנצח במאבק, איך אני מנצח את הכעס,
איך אני מנצח את התאוות,
את הקנאה, את התאווה, את הכבוד, כל הדברים שמטרידים כל אחד מאיתנו,
איך אני מצליח לקבל את הכלים הנכונים כדי לנצח.
ומי לא רוצה לנצח?
מה?
זהו, אז איפה היינו? כן, בואו.
אז הוא אומר ככה,
אז אני חוזר, מלוקד,
הבנו כל מילה פה, נכון?
מלוקד בפי ספרים, פי סופרים, יושע עליון,
נוחם עדן,
מיוסד על הפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאוד, ופיך יומך לעשותו.
לבאר את עמך הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך.
בנוסף הוא הגיע את התשובה, בדרך ארוכה וקצרה,
וגם הגיע את הקודש הזה.
כל אלה חובו יחדיו, תמים מלמעלה, עיר וקדיש ונשמע אנכית,
בכינוי לאדמו״ר הזקן.
ההוני הוא, כבוד קדושת האדמו״ר הגדול, הגאון, אלוקי אור עולם, מופת הדור, נזר ישראל ונפארתו,
קדוש שם מכובד, מראנה ורבאנה,
נאור זלמה, נשמתו וגמזי מרומים.
אמן, באתר
סער הספר,
שכבר בשער
ניקוטי אמרים כללי, הנקרא, סתם,
יש כאלה קוראים בספרים רק את ההקדמות.
עושה רושם של חכם.
כן, ודאי,
אומרים רק על ההקדמות.
למה? כי באמת, אבל באמת זה נכון, בסוף הקדמה של ספר,
ישר שלא. אם אתה קורא הקדמה וכתוב שם
הטרנסצנזנציה האלוקית,
החודרת לעמקי האימננטיות, הבלתי, אתה אומר, כן, הבנתי, את החפירה הזאת אין לי כוח עכשיו.
אבל אם אתה פותח ספר, והוא, איך שאתה פותח, הוא נוגע בך.
אני אומר לך, תקשיב.
או שהוא אפילו, אתה פותח ספר וכתוב נחה.
אז אתה פתאום פותח ספר,
ספר של בינוניים.
איזה קטע?
זה כמו כאילו פרסומת טובה, בסדר?
שאומרים לך,
כמו יש כאלה, לא, אל תסתכל, תעביר, תעביר את הפרסומת. לא, אל תסתכל.
אז פתאום ספר של בינוניים, בדרך כלל אני רגיל,
עורכות צדיקים, מסילת ישרים,
אילו יה רבנים, וכל זה. פתאום, ספר של בינוניים. אה, בינוניים? וואלה, זה מתאים לי.
הרב, גם מסילת ישרים, זה לא כמו אוכל תגידים בירושלים. ישרים זה יכול קרוב לבינוני, לא אם זה נקרא?
כן, אבל בכל אופן, מה ההבדל?
מה ההבדל בין הרמחל לבין הדבר הזקן?
לא של השערים הראשונים, כן?
אבל אתה פותח מסילת ישרים, אתה רואה שבסוף הוא מדבר איתך על רוח, והוא אומר לך זה מסילה, לשם זה עולה.
הוא מגיע. אז אתה אומר, אוקיי, אז אני אמור להגיע לשם.
אז מור הזקן אומר, אח שלי, תירגע,
זה לא הסיפור.
אתה לא אמור להיות בעל רוח הקודש או תחיית המתים, דברים מהסוג הזה. יש צדיקים שיגיעו לזה, אתה, הסיפור שלך הוא אחר.
אז מה, נדפקתי?
לא נדפקת.
בואו נגיד על זה משהו, ואז נקרא פה את הדיבור הזה.
יש,
יש בצבא,
יש בצבא,
בסיום טירונות,
טקס.
איפה היית מתן? מה אמרנו?
גולני.
מגב,
כמעט, כן?
כמעט.
מה גם?
יוחאי, מה קורה?
יוחאי, הרב יגרון בעצמו אמר לך להסתפר.
היום בלי נדר, תדגיש שאתה בלי נדר, יוחאי.
דווקא יפה לך ככה.
נו?
אתה כבר יכול לקחת מכסח עד אשת, אתה לא צריך כבר במקומות עצמאים.
עברו עליך.
בקיצור,
אתם שומעים?
יש שם טקס.
עכשיו, בתקס יש מצטיינים.
אז יש את המצטיין המחלקתי, או הפלוגתי. מי זה?
מחלקתי נגיד.
מי זה המצטיין המחלקתי?
נריה.
מי זה מצטיין מחלקתי בסוף צירום? מה הוא עשה? מה?
הוא גם המצטיין המחלקתי, האמת, זה זה שעשה, שעזב, נתרע. זה היה הכי מגדיל ראש, הכי זה, הכי רב הכיסט, הכי פה, שהיה קשר מ.מ. ולמד במכינה שנתיים וחצי, ויש לו 12 חוביות בבטן, והוא כזה גיבור-גיבור.
זה כאילו, נכון? הוא יקבל מימי, הוא יקבל מצטיין, נכון?
אבל יש עוד,
עוד תואר
בזה וזה נקרא מופת תנוגתי.
אתם יודעים מה זה מופת תנוגתי?
זה החייל שהיה לו הכי קשה.
הגיע מתש דפוק,
הגיע מאיזה שכונת מצוקה אולי, אף אחד מהחבר'ה שלו בכלל לא התגייס לקרבי, יש לו בעיות בבית, גם פרנסה וכל זה,
וגם היה לו קשה, והוא יקבץ הכי הרבה.
סוף הטירונות,
זה בן מחלתי,
אה, מגיע, זה חייל כזה, ככה, כולו מכיניסט כזה, וזה, מה... ואז מופת פלוגתי,
קוראים לאיזה מישהו.
עכשיו תמיד המופת הפלוגתי, תמיד תמיד את הכומתה כמו טמחים כזה.
ההוא המצטיין מחלקתי, הכומתה יושבת על עצמו המטכ״ל, אתם מכירים? אלה שהראש להם בנוי ל... ככה?
כן, הכול כבר, היא כבר מיושנת, כאילו, זה. ההוא המופת, תמיד יושב עליו כמו טמח.
על מייד.
כן, בדיוק.
עכשיו אני שואל אותך, מה אתה?
מה אתה ענתה שומע? נגיד אתה ממ״ם של המחלקה הזאת.
מי עושה לך יותר נחל?
המצטיין או המופת?
המצטיין זה לא חוכמה, כאילו.
כי הוא, מה אתה רוצה? הוא גדל בסביון, היה במכינה,
כל החיים שלו חינכו אותו להצטיינות. הוא לא יודע, הוא לא יודע מה זה לא להצטיין.
אבל המופת, שהיה לו אפשרות
לעשות ג'וב כמו החברים שלו,
והיה לו אפשרות בכלל לקבל פטור,
והיה לו אלף ואחת אפשרויות, והוא בשיניים לא ויתר,
אחת התוצאות, אולי מופת לא יצא לקופסינים,
אולי כן, אולי לא,
אחת התוצאות.
אבל לך בתור מ״מ,
אתה אומר,
אני,
יש לי הרבה יותר נחת ממנו מאשר מה...
מה?
מאמץ, נתוני פתיחה, או הייתי אומר,
יסוד ההפתעה והשעשוע.
הוא הפתיע אותך, כי כשהתחלתם את הטירונות, עשיתם ישיבת צוות,
ישיבת סגל, איך שקוראים לזה,
אז קודם כל בוא תקשיב,
אני אומר לך, זה לא מחזיק פה שבועיים, והוא נופל. עזוב, חבל על הזמן, הוא נופל.
ואתה אמרת לא נכון, אתם תראו, אנחנו לא ייפול, אנחנו נחזיק אותו וזה. ואתה כבר מעודדת אותו, כשהוא יצא באמצע המסע,
טומסה, וזעק את האנשים מתעייפות, אמרו,
קינל, אני לא יודע, מה אני צריך את זה?
כל החברים שלו עוזבים ג'וב בבה הזה, ואני פה דפוק איתכם וזה? ואתה שמת עליו, יאללה, אמרת לו, אחי, אתה לא מבטר,
אתה לא מוותר לעצמך, אנחנו עושים את זה ביחד, ושמת אותו לידך, אמרת לו, עכשיו אתה איתי כל המסע וגומר את זה.
והוא גמר את
הטירונות, אחרי זה, זה,
ולכך בתור מפקד.
אבא שלי,
לפני שבע שנים היה לו מולדת שבעים.
ניסינו למולדת כזה גדול, אירוע.
הבנו תלמידים שלו מהעבר.
אבא שלי בעצמו גדל בלי הורים פה, הוא עלה לארץ לבד, היה עליית הנוער, גדל פה במוסדות.
וכשהוא נהיה מורה במקום שבו הוא למד, הגיעו אליו נערים עם אותו דבר.
והם סיפרו שם.
אנחנו, היה לנו משברים,
היינו,
כאילו, כשהוא היה כפר נוער, אז חלק היו כאלה שיצאו מהבתים, כי היה להם מורים שיקו אותם,
דברים, לא דברים.
והוא היה בא, תפס אותנו בשביל, שם יד, אתה לא מוותר, אתה שומע? אתה לא מוותר לעצמך.
אתה גומר פה, אתה תצא כאן עם בגרות, אני לא מוותר לך.
ותדעו לכם, השיחות האלה, זה כאילו מה ש...
הצלחנו לדמור, ואחרי זה כבר.
הבינוני
הוא המופת הפלוגתי,
הוא לא המצטיין המחלקתי, בסדר?
זה הסיפור,
זה הנחת.
הקדוש ברוך הוא.
הצדיק, בסדר, הקדוש ברוך הוא צריך גם צדיקים כמובן, אבל הבינוני הוא המופת הפלוגתי.
אז עד עכשיו הוא היה צריך להסתדר לבד המופת הפלוגתי הזה, היה צריך ככה ל...
עכשיו מישהו כותב לו ספר,
אני אעזור לך,
אני אתן לך את הדרך.
איך אפשר להצליח
במאבק שהוא מאבק יומיומי.
ואני רוצה להגיד,
לדעתי, את הדבר הראשון שכל כך משמח, זה שאדמו״ר הזקן אומר,
דבר ראשון, זה לא מצב שהולך להשתנות.
זה החידוש הכלוקי. כשאדם אומר, אוקיי, אני...
אתה בסוג של איזה הולד כזה, אתה אומר, אוקיי, עוד רגע, אני...
עוד שנייה, הנה, רק את זה אני...
אז אתה כל הזמן ואיזה.
תירגע.
כפרה, זה החיים שלך,
זה התחנה שלך,
בוא תתחיל פה להילחם על מה שקורה.
אל תנסה להיות מישהו שהוא לא אתה.
אל תנסה להיות מישהו שהוא...
לא יודעים, היה פה פעם, הגיע פעם למכון מאיר, איזה בחור.
הוא היה פה, הוא היה פה שעה וחצי והלך.
אבל שעה וחצי הוא ישב אצלי בחבורה.
קרחת,
וקיפק אותי שחורה, ג'ינס וזה.
טוב,
עכשיו למדנו, אחרי זה טיפה דיברתי איתו, מה הסיפור? וזהו, אני חזרתי בתשובה.
טוב, מה היה? הוא חזר בתשובה.
גר באיזה מקום, באיזה עיר במרכז,
היה לו חנות לבגדים של נשים.
הוא חוזר בתשובה.
מה הוא עשה? דבר ראשון,
גידל זקן, קנה כיפה והחליף את הבגדים.
עכשיו, יש לו, אתם יודעים, אני מגדל זקן, גם אם אני גדל זקן 200 שנה, הוא לא... זה מה שיש, מה שקדוש ברוך הוא נתן.
זאת אומרת שבבא סאלי לא היה לו זקן, אני מתפלל הרבה.
הוא גידל זקן, היה לו זקן פה עד כזה, ככה, עובד ככה וכל זה, ושם כיפה שחורה וכובע וכל זה.
הוא אומר לי, ואני לא יודע מילה, אני אומר לך, פרשת שבוע אני לא יודע, ואנשים באים אליי לסופר, תגיד, כבוד הרב, זה כשר, הכשרות הזאת טובה לזה.
והוא אומר, מה אני עוזב? ועוד יש לו חנות גם שלה, הוא עוד עומד בחנות, כאילו, מה זה?
הוא אומר, לקח מצב מכונת תספורי, כמו שיוכל לי מחפש,
הוריד את הכל, הוריד את זה כאן, הוריד את זה, שם טיפה, אני צריך להתחיל מההתחלה,
להתחיל מאפס.
כלומר,
אדמור הזקן אומר לנו, אל תנסה להיות משהו שהוא לא אתה.
והמקום המדויק הזה, המקום הנכון,
כשאדם משלים, הוא אומר, אוקיי, אני בינוני, אני יודע שאני לא אהיה לי
כל מיני דברים של צדיקים,
אני קודם כל משחרר,
ודבר שני, מדייק, סוף סוף אני יכול לעבוד על הדבר האמיתי,
בסדר?
בואו נראה דוגמה,
ובשבוע הבא, בעזרת השם, בלי נדר,
אלא אם כן,
יכול להיות שיש לי מילואים בשבוע הבא, אז תתכוננו, בסדר?
כרגע יש לי מילואים בשבוע הבא,
חצי יום כזה בצפון.
בואו נראה כאן דוגמה לעבודת הבינונים, בסדר?
אנחנו נקרא בשבת בהפטרה,
את ההפטרה על האישה השונמית, נכון?
ויש את עובדיה.
איך מתחילה ההפטרה, זוכרים?
רבותיי, בשידור חי אנחנו פה פוגשים.
מה, מה?
איך מתחילה ההפטרה.
ואישה אחת מנשי בני הנביאים צעקה לאישה לאמור עבדך אישי מת ואנושה באה לקחת את שני ילדיי לא לעבדי
אומר אדמור הזקן,
כשם שצועקים ביחידות על רחוקו מאלוהים חיים,
כן ויותר מכן, כל נשמה בעלותה בלילה צועקת בקול מר על רחוקם מאלוהים חיים.
נשמה של מי?
של הבינוני.
היא צועקת, תת, איפה אתה?
ואמר על הפסוק, ואישה אחת מנשה בני הנביאים,
אישה היא הנשמה,
הנקראת אישה, יראת השם,
אחת
אשר היא אחת עם הוויה, היא הייתה אחת עם השם מתברך לפני שהיא ירדה לעולם.
מנשי בני הנביאים, שהוא כעניין הנבואה,
שעניין הנבואה לשנים שפתיים שמקבלים מבחינת דבר השם.
כן, כל נשמה שיש לנו, לבינוני יש לו נשמה,
היא כלי כיבוי לקבל השגות וגילוי אלוקות.
מה קרה לנשמה הזאתי,
שלמה?
שלמה, אתה צריך לשלוח לי תנועות של השיפוץ.
לא,
תקעת אותי במטבח הזה עם הקירות גבס,
בלי שזה, בלי הפיניש.
צעקה אל אלישע לאמור,
נוטריקון אלישע, אלישע,
אלוהים תושיע אותי.
ראשון בישע השם אל הבל במכרתו.
פירוש שע אליי, תשמעי, עבדך אישי מת,
אין לי אש.
תראו, אתה יודע, אחי, יש לך אש?
לא.
יש לך אש?
אז הוא אומר, אין לי אש!
אין לי התלהבות.
למה?
פירוש אישי הוא אש יוד שמבחינת אש אישי יוד שהיה אצלי בהתלהבות, התלהטות, אהבה ברשפש, להיקדם ולבטל מבחינת יוד,
חוכמה היא לה, מת אצלי.
אהבת השם, אין לי יראת השם, אין לי...
אז איזה אהבות יש לי?
ואתה ידעת כי עבדך ירא את השם.
אתה ידעת ירא אותיות יאר,
שהיה בי כוח להוסיף תוספת אור בהוויה.
כלומר, אתה ידעת שפעם
שיש בי נשמה אלוקית שיכולה להוסיף אור באהבה לקדוש ברוך הוא.
ואנושה
מלשון כי נשני אלוהים, ואנושה בא לקחת את שני ילדיי לא לעבדים,
פירוש ואנושה מלשון קינשני אלוקים,
שזה קאי על הנפש הבהמית,
שהיא משכחת אותי מאלוקות.
בא לקחת את שני ילדיי, הם התחילו והרחימו,
והוא רוצה שיהיו לו לעבדים,
לאהבות זרות,
תאוות הגוף ולראות זרות כנחסר לחמו.
במקום לאהוב את הקדוש ברוך הוא ואת המצוות,
אנחנו אוהבים במדיצ'י את הבגט הזה, עם החביתה, זה חבל על הזמן, עם הבצל, זה טעים והסלטים.
מה?
אז זה, אותה זכויות,
אותה זכויות.
כן, לא, היא לא מכירת את זה.
או שאני אראה מאיזה, או שאני... אוהבים דברי חומר.
במקום שאהבה ואיראה ילכו למקומות גבוהים.
מה לעשות?
הוא אומר אליה אלישע, מה יש לך בבית?
אלישע, הקדוש ברוך הוא אומר לבינוני, טוב, מה נשאר?
מה יש לך?
אתה אומר, אין לי קיימא, סוך שם אין.
תראו שאין לה קיימא עצם נקודת הנשמה.
בסוף, לכל אחד מאיתנו, גם לבינוני,
יש לו נקודת עצם הנשמה, שהוא,
שהוא, בה הוא לא שכח, בה הוא דבוק בקדוש ברוך הוא.
איפה אני?
אין לי כי מסוך שמן, פירוש אלא כי עצם נקודת הנשמה,
ואז הוא אומר לה, תביאי כלים רבים, פירוש כמאמר רב במיתיתא דגבי בגן עדן,
אה דלא
סליק בנורה נאורה מבת שינלי.
כך גופה דלא סליק בנאורה ונשבתה מבת שינלי.
וסאליק בן-אורא.
כלומר, אם אין לך אהבה ואירע, אז צריך טיפה ככה קצת איסורים.
באיזה מובן איסורים? מאבק, התמודדות.
וזהו עניין כלים ריקים.
הוא הרי אומר לה, תביאי כלים ריקים.
שצריך להתבונן הרבה האדם, איכשהו כלי ריקן,
בלי שום דעת במוח,
בלי שום דחילו ורחימו, ויתמרמר מאוד על רחוקו,
ויצעק על השם על רחוקו מאלוקים חיים,
מקור החיים,
ואז מה?
בסדר, אז אתה אומר, אני רחוק, ואז מה?
אז הוא יהיה צדיק, לא.
ואחר כך יבוא ליתרון האור מן החושך.
כי באמת לאמיתו יש יתרון לאור כשהוא מתוך החושך דווקא.
כלומר, המעלה של הבינוני,
שהוא יכול, בוא נגיד ככה,
אם הקדוש ברוך הוא רוצה רק מצוינים,
הקדוש ברוך הוא רוצה רק מצוינים,
אבל אם הקדוש ברוך הוא קרוב לכאלה שיש להם לבבות שבורים,
אז הבינוני הוא מאוד קרוב.
רב שלמה קרליבך, שמעתי איזו הופעה שלו,
הוא הופיע על פני מחורי ישיבה וזה.
הוא אמר, תראו, הרבה רבנים רוצים,
יש כאילו, זה נקרא ישיבה למצוינים.
כל אחד רוצה את המצוינים אצלו.
הוא אומר, אני רוצה
שבקבוע את ההופעה שלי, כשתהיו ראשי ישיבות,
תקימו ישיבה לגנבים.
שכל הגנבים יבואו אליכם.
בסדר?
לא, אלה עם הלב הנשבר, אלה שניסו ולא הצליחו.
אז דווקא שם יש יתרון האור הבא מן החושך.
וזהו, ואת ובנייך תחי בנותר.
את הוא עצם הנשמה ובנייך
הם דחילו ורחיבו שבכל נשמה כי חי בנותר, כי יתרון רעו מן החושך,
כן יזקן מהשם, כן יהי רצון אמון.
דוגמה,
רק דוגמה ל...
אור תהיה,
שים ככה סטימאל, בדיוק, מה זה?
הוא כבר זהו, מחוסן, הוא כבר אחרי.
כן?
זה דוגמה על איך הוא לוקח,
קראתי את זה, כל כך הזדהיתי.
הקב' ברוך הוא אני, אתם יודעים,
אם אתה מתפלל,
אתה מוצא את עצמך אחרי התפילה, אתה אומר, איפה הייתי? עם מי התפללתי? מה קרה פה? לאן הלכתי?
אתה יכול...
אומרים, אתם יודעים למה היהודים יותר טובים מהגויים בעסקים?
למה לגויים אין שלוש פעמים תפילה ביום.
יהודי שלוש פעמים יש לו זמן לחשוב על העסקים,
זה כאן, זה...
אז אמרתי לו, בואנה, מה, לאן הלכתי? ואז
נראו כזה, אה... זה,
זה הבינוני, זה המעלה שלי. והצדיק, הוא כל הזמן דבוק.
אז אין לו יתרון האור הבא מן החושך.
על מעלת יתרון האור הבא מן החושך,
ועל מעלתו המיוחדת של הבינוני,
ואיך להיות בינוני שמנצח נראה בעזרת השם
בפעמים הבאות הבאות הבאות.
היי, תעתה, חבוד רבה. שכה הרב, שבת שלום. משפט שלום ומבורך.
תודה רבה, שבת שלום.
ברוך תהיה נאור.
