שתומים לכולם,
אני מקווה שכולם איתנו ואנחנו שמחים,
אני שמח להתחיל, אנחנו,
את השיעור הקדוש הזה,
שעניינו, אנחנו בעזרת השם נלמד לאורך החורף,
שיהיה בעזרת השם מבורך, בגשמי ברכה מרובים,
נלמד פרקים נבחרים מספר התניא קדישה.
תניא קדישה, ספרו של אדמו הר הזקן,
המכונה ספרם של בינוניים.
זה שם הספר,
ואנחנו בעזרת השם נעסוק בו,
נלמד אותו בעזרת השם בישועתו.
אבל היום אני רוצה להתחיל בשיעור פתיחה.
טיפה להסביר מה עשה הטניה,
איזה מהפכה הספר הזה עשה,
וללמוד איזה דיבור של אדמו״ר הזקן לפרשת נוח,
שידגים לנו את מה שאני רוצה להסביר, את המהפכה שהספר הזה עשה.
ובכן,
איך הייתם מרגישים, אחי ורעי, אם הייתם שומעים שאיזה אדם חשוב הזכיר את השם שלכם?
ראש הממשלה נאם נאום, ובנאום הוא הזכיר את
עמרי כהן. פגשתי בחור של עמרי כהן,
ואמרתי איתו, הייתה לי שיחה טובה איתו, כן?
אז אני בטוח שבקבוצות הוואטסאפ ישר ירוצו הציטוטים,
ותשמע, דיברו עליך,
והוזכיר אותך, וכן על זה הדרך, כן?
לפעמים זה קורה,
איזה מישהו מעביר שיעור או מזכיר דברים שכתבתי באיזה מקום, אז הוא מקבל את זה מכל
קבוצות וואטסאפ, הרב ההוא הזכיר מה שאמרת,
הרב הזה הזכיר מה שדיברת, וכן על זה הדרך, בסדר?
אנחנו מרגישים שאם אדם חשוב פנה אלינו והתייחס אלינו,
אנחנו מרגישים שקרה כאן איזה דבר בעל משמעות, וזה מובן.
אז איך הייתם מרגישים אם זה קורה אחרי המון המון שנים של התעלמות?
שאתם כאילו הייתם מתחת לרדאר,
מחוץ לפריים, איך שתקראו לזה,
לא דיברו אליכם אף פעם, לא התייחסו
אל המצוקות שלכם, אל הקשיים שלכם. לא דיברו אליכם. פתאום מגיע מישהו ומדבר אליכם.
אומר לכם, אתם הכתובת שלי.
אליך אני מדבר.
אתה מעניין אותי. אני אביא גם דוגמאות
שמותאמות
לעולם שלך,
למצוקות שלך, לקשיים שלך.
הדבר הזה הוא חידוש בלתי רגיל, הדבר הזה הוא דבר אדיר, כן?
דבר מופלא ביותר.
זה פחות או יותר,
מה שעשתה החסידות באופן כללי,
ומה שעשה עוד יותר אדמו״ר הזקן.
מה עושה החסידות באופן כללי?
עד החסידות,
זה גדול, כן, בצורה גורפת,
רוב הספרים שנכתבים, רוב השיעורים שנאמרים,
רוב התכנים שמועברים,
מופנים לתלמידי החכמים,
למי שיודע ספר,
למי שיודע לקרוא,
שיודע ללמוד.
בודדים, הספרים פה ושם, כן,
וקחו לדוגמה את ספרי המהר״ל, ספרי הרמח״ל, חוץ ממצילת ישרים. אלה ספרים שמיועדים לתלמידי חכמים, לאנשים ש...
מה עם היהודי הפשוט?
מה עם היהודי שנאבק במאבקי היום-יום, מאבקי הפרנסה, מאבקי היצר הרע?
מי נדבר אליו? מה עם היהודי שאומר תהילים?
אומר תהילים כל יום, הולך הביתה, הולך לעבודה, חוזר מן העבודה, מפרנס את בני ביתו.
מה איתו? מי נדבר אליו?
לא כל כך דיברו אליו, שלא לומר שבחלק מן המקרים גם לעגו לו. הוא היה נתפס מבושם כזה,
לא מספיק אינטליגנטי, לא מספיק רציני, לא יודע ללמוד דף מראה, לא יודע ללמוד משנה.
ככל שהדברי תורה היו מפולפלים יותר,
עמוקים יותר, מסובכים יותר, ככה היה להם יותר,
עשו יותר רושם וכן על זה הדרך.
והנה מגיע הבעל שם טוב,
הקדוש.
הבעל שמטוב הקדוש,
הוא פועל בשני צירים.
מצד אחד,
אחרי שהוא מתגלה,
נקבצים אליו מיטב התלמידי חכמים, מיטב המוחות והלבבות,
אנשים ענקי עולם,
אלה התלמידים שלו. אבל מצד שני, הבעל שמטוב בעצמו,
הכתובת שמעניינת אותו,
הכתובת שמעניינת אותו
היא הכתובת
של היהודי הפשוט.
היא הכתובת של היהודי הפשוט, התמים,
זה שאומר תהילים, והבעל שמטוב הולך
ועובר בעיירות,
הוא לא נמצא במקום אחד, הוא ממש מזכיר את אברהם אבינו, הבעל שם טוב,
מבחינת הופעת מידת החסד שבו, הוא הולך
ועובר בעיירות,
ועובר במקומות, עובר במושבים, עובר ב...
ובכל מקום הוא מאיר ומעורר ומחזק ומחבק,
ומספר לכל יהודי כמה גדול כוח התפילה שלו, וכמה גדול כוח העבודה שלו, וכמה גדול העובדה שהוא נמנע מלעבור עבירה.
ופתאום כל יהודי מקבל איזה גאוות יחידה מאוד מאוד גדולה
אני שנייה אשנה את הזווית שזה יראו אותי יותר טוב
ופתאום כל יהודי מקבל איזה
גאוות יחידה מאוד גדולה ואיזה שמחה מאוד גדולה ואיזה חשיבות מאוד גדולה
וככה בגלל שהם טוב, הוא מייקר אותם, דבר גדול מאוד
דבר גדול מאוד
חידוש גדול כזה.
וככה בעצם מתפתחת תנועת החסידות.
אבל בדוב השלישי לתנועת החסידות, אדמור הזקן,
הוא כבר עושה חידוש נוסף.
והוא כותב ספר שלם שמיועד לאדם הזה שאני קודם תיארנו.
מיועד לאדם.
והספר הזה,
בחלקו,
בחלקו הראשון הוא קצת אולי מזכיר ספרים אחרים, אבל בחלק השני הוא מטיל פצצה.
והפצצה הגדולה שהוא מטיל זה מה שהוא בא לומר ליהודי הפשוט, זה שחשב שהוא,
שהוא,
בפרשת ניצבים,
אתם ניצבים היום בפני השם ונותניכם, ראשיכם, שקניכם, זקניכם, שוטריכם,
כל איש ישראל,
טפכם, נשיכם, גירך אשר בקרב מחניך, חוטב עציך עד שאוהם ימיך,
אז היהודי הזה היה בטוח שהוא שייך לחוטבי עצים ולשואבי מים,
ופתאום מגיע אליו האדמו״ר הזאת, והוא אומר לו, תדע לך חביבי,
אתה הכתובת,
אתה העיקר.
אליך,
הקדוש ברוך הוא מתכוון,
אתה מעורר את העונג והנחת הכי גדולה.
רגע, אז
אז מה זה הצדיקים?
לא, לא. הצדיק נשלח
כדי להאיר לך את הדרך, אבל אתה הסיפור.
אתה הכוונה הבינוני.
זו הדמות. ולכן ספר התניא
בעצם נקרא ספרם של בינוניים.
זה הפתיחה הייתה פתחתית.
מה הייתם מרגישים, מישהו היה מזכיר אתכם.
מה הייתם מרגישים, מישהו היה כותב עליכם ספר?
ספר, היה כותב עליכם, על כל אחד מאיתנו,
היה כותב עלינו ספר, ביוגרפי.
ספרם של,
פתאום אתה מגיע,
מישהו כתב עליי ספר, איזה הפתעה.
האמת שלי הייתה את הזכות הגדולה מאוד מאוד שעשו לי את זה.
הקהילה הקדושה שלנו, קהילת יחדיו,
כשהיינו בני, כשהקהילה הגיעה לעשר שנים,
אז הם עשו לי הפתעה
גדולה מאוד וחביבה,
וחדרו למחשב שלי,
הוציאו שם את כל הקבצים של השיחות על פרשת שבוע,
והוציאו ספר על פרשת השבוע שנקרא פניך אבקש,
איזו חוויה,
פתאום
מעודים איזה לוט, ופתאום אני רואה ספר שאני כתבתי,
אבל לא אני כתבתי, אני לא יודע מי עשה את זה,
ופתאום אתה רואה שהוציאו לך ספר,
זה כמעט כמו שנולד לך ילד ואתה לא היית מודע לזה.
גם את זה היה לנו, אחד הילדים,
אשתי לדעה שהיא בהיריון, עד בכמצע ההיריון.
אז פתאום יש לך היריון כזה מקוצר,
אתה מקבל ילד בחצי מתנה.
אז תארו לעצמכם איך אנחנו מרגישים, מה הייתה התחושה שלנו, אם היו כותבים עלינו ספר. אז בא אדמו״ר הזקן וכותב ספר,
ספרם של בינוניים,
ספר על הבינוני, שמתמודד, שהוא נמצא בין לבין.
והספר הזה מתחיל באיזו אמירה שאני אז אוכל להתמודד,
אבל הוא ממשיך, ואנחנו מגיע להמשך,
זה עם האמירה אתה העיקר אתה זה שמעורר את הנחת הכי הכי גדולה כלפי הקדוש ברוך הוא כי אתה זה שיש לך גם יצר טוב וגם יצר רע
ואתה מצליח להתמודד ולנצח
הדבר הזה הוא בעצם עומד בבסיס מגמת הבריאה מכיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והתאבא הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים
אז הדירה בתחתונים זה רק באיזה עולם שבו יש אפשרות שהעולם הזה ילך באופן עצמאי כנגד רצון המורה יתברך
ובכל אופן,
עוד שנייה, אני תכף אראה לתומר, ובכל אופן,
ובכל אופן,
ובכל אופן,
האדם מקיים את רצונו הבוראית ברך, כן?
זה ממש עומד למגמת הבריאה. עכשיו, תומר שאל האם ניתן ללמוד את ספר התניא בלי פירוש, זה דבר מאוד מעניין, כי אדמו״ר הזקן כבר התייחס לשאלה הזאת,
בהקדמה לספר אתן אנחנו נראה את זה,
והוא אומר, אני כותב
את כל התשובות על כל השאלות בספר הזה מצד אחד,
אבל מי שלא מבין מה יעשה,
ילך להתייעץ עם מי שכן מבין.
כלומר, מראש אדמו״ר הזקן,
מראש הוא פונה ומזמין אותנו ללמוד את הספר הזה בחברותו, בסדר?
כן?
לא מה שהוא אומר. לכן, כמעט מתבקש,
ספר כזה מצריך איזשהו תיווך, מצריך איזשהו עזרה.
אפשר, כל דבר אפשר לעשות ללמוד ללמוד ביחד. אם מצליחים, מצוין, אבל תמיד כדאי ללמוד ביחד. תמיד בחבורה הוא משמח לבבות הרבה יותר, בסדר?
אז אם כך, בעצם, הכותרת הכי משמחת של ספר התניא זה שזו הפעם הראשונה שנכתב ספר שמניח
מניח את העובדה שאני לא צדיק, אני לא צדיק, מה אני יכול לעשות?
אני לא יודע איך צדיקי, אני לא.
והוא מדבר אליי,
וגם לא אומר לי, ובסוף תהיה צדיק.
לא.
הוא אומר לי, אני יודע שאתה בינוני,
אני יודע שאתה נמצא במאבק בין יצר טוב ובין יצר רע,
כל יום, כל היום, כל הזמן.
יש ניצחונות וזה, אני אלדם אותך במדרגה הזאת,
שהיא תמיד קיימת, אתה לא,
זה משחרר אותנו, כאילו, מהצורך הזה לשאוף, להיות צדיקים,
שזה לא מה שהאדם משחרר אותנו אולי מהתחושה המזויפת,
שאדם אומר, אני רוצה להיות צדיק, אבל אני יודע שבמהר אני יודע על מה אני חושב, אני יודע איפה הלב שלי נמצא, אז איך אני יכול להגיד שאני צדיק?
איזה מין תחושת מזויפות כזאת עצמית שהיא ודאי פוגעת.
כן, הגמור הזקן.
נאור, אתה איתנו, אגב.
טוב, אני אשמח שמישהו ינהל פה את כל החדרי ההמתנה האלה.
אדמית זה שאני מרשה, נכון? אם אני אומר אדמית זה כאילו אני מכניס אותם?
כן, עמרי?
כן, כן.
כן, אז אני אומר לכם, סבבה, אין בעיה. טוב, יופי.
אז בסדר, אז זה ה...
זה כאילו מישהו כתב עלינו ספר.
אנחנו קוראים,
הנה, כתבו עלינו ספר, אנחנו קוראים כל מי שבשם בינוני יכונן.
ולא רק שהוא כתב עלינו ספר,
אלא הוא גם מספר את המעלה המיוחדת שלנו.
וכן על זה הדרך. וכדי לדגום, ברשותכם,
כי אנחנו היום,
בשבוע הבא נתחיל ללמוד את ספר התניא, נתחיל אותו מהשאר ממש,
שאני רוצה להבין מה כתוב בשער,
אבל כדי לדגום את המעלה המיוחדת
של אותם בינוניים,
כן, ולדוגמה,
אני אתן פה לדוגמה, בסדר,
תראו אצלכם חברה,
אני בדיבור כזה עם איזה חבר חרדי,
שהוא עובד, הוא עורך דין,
והוא אומר, תשמע, אני מרגיש לא משנה כמה אני אלמד תורה וכמה אני רציני,
אני תמיד אהיה סוג ב', כי אני לא לומד תורה, כי אני לא לומד תורה כל היום, כי אני לא אברך.
כן, כאילו, הוא שייך לחברה הליטאית.
אני כאילו, לא משנה כמה זה וכמה אני יודע את מר השס בעל פה וזה, אני כאילו, אני סוג ב', כאילו, אני לא אברך.
בא אדמו״ר הזקן ואומר,
אתה בעל עסק?
בעל עסק.
הוא תלמיד חכם,
אני רוצה לכתוב לך מאמר.
איך יפתח המאמר?
מה תהיה הכותרת?
להבין מעלתם של בעלי עסקים.
אף אחד לא כתב את זה לפניו, תבין.
לפני כן דיברו על תורה ותורה ותורה, ואתה עובד,
תגמי תורה, תגמי תורה.
אבל לדבר על המעלה של אדם בתור בעל עסק.
מה המעלה בעבודת ה' בדבר הזה, עד אליו אף אחד לא כתב.
והוא כותב את זה, והוא כותב את זה בתורה מאוד חשובה,
שנכתבת למרבה הפלא, דווקא על פרשת נח.
אז חשבתי שזה יהיה, מבחינתנו,
הקדמה טובה מאוד ללימוד,
נקרא להבין עניין בעלי עסקים,
ללימוד
התניה.
אז בואו ננסה לעשות רגע אחד ככה.
נשים את זה.
בסדר.
אתם רואים את זה?
כן?
וואי וואי.
יופי.
אני אגדיל טיפה לטובת ה...
אז הוא אומר ככה.
להבין תפילת בעלי עסקים.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונערות לא ישטפו.
אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז
יבוזו לו.
הנה מים רבים הם כל טרדות הפרנסה
והמחשבות שבענייני העולם הזה.
הנה דבר שמטריד בינוני ולא מטריד תלמיד חכם.
במה תלמיד חכם טרוד?
טרוד בסוגיה, לא הבין משהו, לא הבין איזה תוספורד,
לא הבין איזה מהלך ברשי, או שלא תפוס בפירוש שהוא כותב כרגע, בזה הוא מעסיק אותו.
במה טרות בינוני? הוא טרות בפרה שחולה, הוא טרות במניות שירדו, הוא טרות ב... בזה הוא טרות מה אפשר לעשות, זה היה נכון.
התחושה היינו במה אני עוסק
ובמה הוא עוסק, זו התחושה,
שעליי יגידו שיש לי מעלה,
שעליי יגידו שאני חשוב, זה מפתיע מאוד.
אז הוא אומר כך,
הנה מים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות
שבענייני העולם הזה.
ועם כל זה, אומר אדמו הזקן,
לא יוכלו לכבות את האהבה שהיא מבחינת האהבה המסותרת,
שיש בכל נפש מישראל בטבעה מבחינת נפש האלוקית,
שטבעה לעלות ולהיקדל תמיד למעלה כשלהי בית העולם מאליה,
כמו שכתוב לאל מנער אשפיה רישפיה שלהי ביתיה,
ובחינת שלוות הבאה מלמעלה שהיא הנפש האלוקית
שקודם התלבשותה בגוף הגשמי הייתה נהנית מזיו השכינה
והייתה מיוחדת בתכלית הייחוד באינסוף ברוך הוא.
ולזאת,
ולזאת,
גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי הייתה נהנית מזיו השכינה
והייתה מיוחדת בתכלית הייחוד באינסוף ברוך הוא.
ולא יכולו לרבותם להיות מבחינת תמיד באהבה ותשוקה נפלאה לעלות ולהיכנס בלמעלה
ואדרבא, ואדרבא, זה הדבר.
על ידי התלבשותה במים רבים הנאלי יכולה להגיע למדרגה יותר גבוהה מקודם שירד לעולם הזה כאשר התבהר.
בהתחלה הוא אומר,
בהתחלה הוא אומר, בסדר גמור, למרות שהיא ירדה כאן לעולם הזה,
היא יכולה לא לוותר על הקישור לקדוש ברוך הוא, אבל אחרי זה הוא זורק פצצה.
זאת אומרת, שנייה אחת,
אתה בעל עסק,
אתה, סטודנט להנדסת מכונות, אתה, זה שעמדת, כל אחד עם העניינים זה,
יש לכם איזה מעלה יתרה.
אתם יכולים להגיע למדרגה שאי אפשר להגיע אליה,
משהוא לא בעל עסק.
המדרגה הזאת, קודם כל זה כבר מסקרן, זה קודם כל, רגע, מישהו מדבר אליי,
מישהו אומר שלי יש איזה מעלה,
עד עכשיו אף אחד לא דיבר, עד עכשיו כל אחד אמר לי שהמעלה שלי,
זה אם אני יותר אלמד תורה, יותר אפנה זמן לתורה, יותר אקיים מצוות, לעסק, לעבודה, זה משהו כזה, כמה שפחות.
פתאום מגיע לאדמור הזקן ואומר, תקשיב, יש לך איזו מעלה מיוחדת? מישהו ידבר עליי? מישהו כותב עליי ספר?
מישהו כותב עליי מאמר?
וואו,
אתם יודעים מה זה מרגיש לי?
לא יודע אם אתם יודעים את זה, אבל יש...
הספר הראשון של הרב חיים סבטו,
נקרא אמת מארץ תצמח.
אתם קראתם אותו, מי שקרא אותו, ספר יפה מאוד.
ושם הרב חיים סבטו,
לאורך כל הספר הוא מדייר בעצם את ההוויה הספרדית, בתי הכנסת, האופן שהתפילה נעשית.
וכשקראתי את זה אמרתי, יו, סוף סוף מישהו
מדבר עליהם בשפה שלי, כי מישהו כאילו מישהו היה בבית הכנסת שלי כשאני הייתי ילד וראה איך דברים מתנהלים ומתאר את זה.
עד אז לא קראתי דברים כאלה, אז קראתי, היה רק תיאורים של בית הכנסת על אשכנזים,
כן?
זה היה ממש, פתאום הרגשתי המון הזדהות.
אז אדמור הזקן כותב ספר,
כותב ספר שמעורר המון המון הזדהות אצל כל מי שהוא בעל אס.
בואו נראה.
אז בואו נמשיך.
רגע, איפה היינו? היינו פה, סליחה, share screen,
הייטק.
אומר אדמור הזקן,
והנה, זה דילג לי פה לסוף,
בחינת מים רבים הנעל הנקראים מי נח,
כמו שכתוב, כאשר נשבעתי מעבור מי נח עוד אל הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך וגור בך, כי הנה נח הוא נייך דרוך,
שהוא בחינת שביתה, כי האדם השובת ממלאכתו.
כמו שכתוב, וישבות ביום השביעי, אני נמצא כאן,
ותרגומו, ונח ביום שביעה.
וכמו שכתוב נח, נח, בית פעמים,
הם נייחא דאילאי ונאיחא דתתאי.
ומבחינת שבת הטעה ושבת הילאה,
שיהיה לעתיד שנקרא יום שכולו שבת.
השאין כן שבת הטעה, אינו כולו שבת כאשר יתברך.
יפה.
אז הוא אומר ככה, נח,
מי נח זה נוח, זה מצב,
מצב שאתה מצליח להגיע למצב של שביתה, של מנוחה.
כן, של מנוחה, גם למטה וגם למעלה, גם העולם המעשה שלו שובת וגם עולם המחשבה שלו שובת.
כבר אנחנו מרגישים פה איזה רמז, נכון?
כבר מרגישים פה איזה רמז. מה הרמז?
הרמז הוא,
אתם יודעים מה ההורים,
על איך בחור ישיבה מכניס שבת,
כן?
איך הוא מכניס שבת?
כן?
מוציא את העט מהחולצה.
זהו.
יש חולצה לבנה,
כפה לבנה, הכול נשאר לו, היה לו את בכיס,
לכבוד שבת קודש,
תלמיד חכם נקרא שבת, כאילו כל השבוע קצת בחינת שבת.
אצל מי יותר ניכרת המנוחה?
אצל מי, אם הוא שובט, זה הרבה יותר ניכר ועושה נחת.
אצל מי שכל השבוע, מה ההבדל, תלמיד חכם, כל השבוע הוא לומד תורה.
אז בשבת הוא ילמד יותר פחות שבוע ופחות מראה, יש כאלה גם בשבת הוא ילמד מראה.
אבל הבעל עסק,
שכמגיע שבת סוגר את כל העסק, הוא עכשיו רק עם השם יתברך.
דרך העובדה שהוא בעל עסק והוא מצליח להתנתק מזה,
דרך זה הוא עושה עבודת השם הרבה יותר גדולה, הרבה יותר מעוררת נחל.
זה כמובן התמודדות,
זה כמובן קשה, הכי קל.
זה בשבת, הלכת, ולדבר על כל העסקים שלך לאורך כל השבוע.
אבל אם הבעל עסק מצליח להיות בכזה מקום שהוא שובת לגמרי,
התנתק לגמרי מכל העשייה שלו,
הוא עושה נייכה למעלה ונייכה למטה.
הוא ממשיך.
עכשיו הוא עובר לבאר את הסיפור של המבול רגע, כי הנה, לכאורה,
אינו מובן עניין המבול.
שאם היה רק להעביר ולשחט את האנשים החוטאים,
למה הוא צריך לבחינת רעש גדול כזה?
הלוא ברגע אחד זה יכול היה להעבירם בלא מבול.
אך באמת היה המבול בא לתאר את הארץ, שנאמר כי מלאה הארץ חמס,
ונתקלקלה מאוד,
והיה נצרך לטהרה.
ולזאת באה המבול דווקא שהוא בחינת מים כדי לתאר את הטמאים,
דוגמת המקווה 40 סאה, שהיא מתארת את הטמא,
כמו כן היה המבול בא כדי לתאר את הארץ.
וכמו שכתוב, וזרקתי הלחימה אם טהורים וטהרתם.
ולזאת נקראי מי נח, שנעשה מזה נייך דרוחה.
כן?
אז על הדרך הוא כאילו הסביר לנו איזה מאמר מוסגר, למה דווקא היה צריך מבול,
כי המבול, לא רק האדם הוא הבעיה כאן,
אלא,
לא רק האדם הוא הבעיה כאן, אלא גם הארץ נטמאה,
אז היה צריך לתאר את הארץ.
אז על ידי תיאור הארץ נעשה נייך.
והנה שעבוד הפרנסה נגרע גם כן מי נוח.
המבול,
הדבר הכי קרוב למבול,
שנייה רגע, אני רק מטיף פה את המזגן כי ילחם לי אני... שנייה, אני חוזר על זה.
המבול,
הדבר שהכי דומה למבול זה משהו שעוטף אותנו מכל הכיוונים, שסובב אותנו, מטריד אותנו, מציף אותנו, כן? המילה היא הצפה.
התרגון אונקלוס מתרגם מבול טופנה, משהו שהציף אותנו.
אז זה הדבר שהכי מציף את האדם, ובאמת,
ענייני הפרנסה, שעבוד הפרנסה,
יעשה, יבנה, מה זה, וכל הזה, ויש לו מינוס בבנק, והכסף יגיע, לא יגיע.
אז הוא אומר ככה, הנה שעבוד הפרנסה נקרא גם כן מי נוח,
כמאמר חז״ל, שבאחר לא אברהם אבינו שעבוד כנגד גיהנום.
וכמו שאי אפשר לה נשמה לבוא בגן עדן ליהנות מזיו השכינה,
עד שתיארד קודם לכן בגיהנום,
כמו שאמרו לגבי האחר,
גישה בן אבויה,
דמותיו דלידני ולטי בעלמא דעתי, וגם לגבול בלאר דימו.
כמו כן על ידי שעבוד יכולים לעלות למעלה מעלה למדרגה יותר גבוהה.
כן?
כלומר, אם אדם משעבד את עצמו
בצורה הנכונה,
הוא יכול להגיע למעלה העליונה.
והנה שעבוד, מה זה שעבוד?
אלא פירוש מה שיש לנו אתה מלך
שנוטל מאיתנו מס. זה לא נקרא שעבוד, מס הכנסה.
כן, אתם יודעים מה זה שעבוד?
שעבוד זה הטלפון, זה שעבוד. הפלאפון שמחזיק זה שעבוד.
לא מס הכנסה, זה שמישהו כל הזמן מנסה לגנוב אותך, את התשומת לב שלך, וכל רגע זורק לך הודעה, וכל רגע זורק לך פרסומת, וברגע אחד לא תעזוב אותו, משוכבך ומקומיך ומתכונך בדרך,
וזה, הכל ככה מנשק כמו תפילין, שעשו שיהיה סך הדעת.
מה, נסגור?
נסגור?
איפה אתם? למה זה מפריע לכם? איפה אתם?
שאני, אני,
אני עושים בעצר,
מאחורי מיילון, ובתחילה.
הכל טוב.
אז זה לא נקרא שיעבוד מס, שיעבוד זה שגונבים לך את הדעת והנה שיעבוד אלא פירוש מה שיש לנו אתה מלך ונותן מאיתנו מס
שגם בזמן בית המקדש היה עלינו מלך ישראל והמס היה ביותר כידוע אלא הכוונה היא
שבזמן בית המקדש היה קיים היה נמשך ברכה והשפעה עצומה
עד שארץ ישראל הייתה ארץ זבת חלב ודבש שלא על פי הטבע כלל
ולא היה כלל דאגות וטירות הפרנסה ועתה יש לכל אחד
ואחד ואחד יגיעות וטרדת הפרנסה לעסוק בניני העולם הזה הגשמי.
הראש שלך נמצא שם.
יצליח, לא יצליח, העסק ילך, לא ילך,
יהיה לי הצלחה,
לא יהיה לי הצלחה,
יהיה לי פה, לא, אדם טרוד בזה.
הראש נמצא בנעליים, כן, היה איזה סוחר נעליים
שהתפלל תפילה, היה אצל אדמוֹר הרייט נדמה לי, או הרשב,
להתפלל.
בסוף התפילה הוא בא להגיד שלו מלאכים לרבה.
אז הרבי אמר לו, תראה, אני ראיתי הרבה דברים בחיים. ראיתי רגליים בתוך נעליים, ראיתי ידיים בתוך נעליים, אבל ראש בתוך נעליים זה עוד לא ראיתי.
כל התפילה הוא חשב על הנעליים.
אז זה הטרדות הפרנסה.
ועתה יש לכל אחד ואחד יגיעות את טרדות הפרנסה לעסוק בענייני העולם הזה הגשמי.
והוא מבחינת מים רבים, שנקראים מי נוח,
שהוא מבחינת מי חדרוך, לפי שלדין מבחינת מים רבים מתעלית הנשמה למדרגה יותר גבוהה מקודם,
מתלבשותה וכמעמד חז״ל יפה שעה אחת בתשובה מעשים טרועים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. למה?
כפי שהוא מבחינת יתרון האור מתוך החושך דווקא.
שהוא מבחינת אתקפיה לסדרהך ואתהפך לחשוך.
איך? אילו הוא אומר עכשיו איך.
שכשעוסק כל היום בעניינים גשמיים בתפילת הפרנסה, שנקראים חושך,
הוא מתבונן אחר כך בתפילה,
איך שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה.
כן, למרות שהוא כל היום עמל וטורח הפרנסה,
בסוף הוא מתבונן ואומר, הכל מהשם יתברך, אני באמונה גמורה,
אני בשמחה, אני בפשטות, הכל, מחזיר את הכל למעלה.
הדבר הזה,
דווקא בגלל שהוא בעל עסק, מעלת התפילה כאן היא הרבה יותר גבוהה.
היא הרבה יותר גבוהה, כן?
וכל זה מפני שבשורש ושורשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחינת הנשמות,
ולזאת על ידי ירידת והתלבשות נפש האלוקית ונפש בהמית דווקא,
לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בדינים ושמיים,
שמה נקראים מים רבים,
יכולה היא לבוא לבחינת אהבת בכל מאודיך,
ובלי גבול כנזכר לאל,
שהיא מדרגה יותר גבוהה מאותה קודם ירדתה בגוף,
שהייתה נהנית רק מזיו השכינה.
כן, כשאדם נמצא במצב שהוא בתוך העולם הזה,
ועובד, יש לו פרנסה, אבל הוא אומר, אני יודע שהכל בסוף מאיתו יתברך, והוא נמצא במצב של אמונה, ונמצא במצב של השגחה וכולי,
אז הוא זוכר למדרגה הכי גבוהה.
זה יכול לעשות רק מי שנמצא בתוך העולם הזה.
מי שאין לו שיג ושיח בעולם הזה, אז אין לו...
מי שלא יודע להעריך כסף, לדוגמה,
לא הרוויח אף פעם כסף,
אז הוא לא יודע להעריך גם את הצדקה שהוא נותן, אבל מי שהרוויח כסף ונותן צדקה, וואו.
אני זוכר שבתור ילד,
ראיתי בכיתה ח',
אז עבדתי עם אבא שלי פעם ראשונה לאורך כל הקיץ, עבדתי קשה ככה בגינות,
בגינות, גינון וכל זה, והרווחתי כסף, הרווחתי,
היה לי פעם, פעם ראשונה ששאלה לי כזה סכום גדול.
וביום כיפור,
הרב של בית הכנסת קנה לי מצווה, חביבות,
קנה לי פתיחת האיכה, משהו.
אז כשהגענו הביתה, אבא שלי אמר לי, טוב, הרב קנה לך, אבל אתה צריך להשתתף במצווה.
אמר, אתה רוצה מתנות חינם?
אז פתאום זה היה, אמרתי לו, טוב, כמה אני אתן, כמה שאתה רוצה.
אבל אני זוכר שהלכתי לתיק, היה לי שם כאלה סטפות של הרצל,
זה היה, זה הוצאת איבנט, והרגשתי שזה כואב, כאילו, אבל סוף סוף נתתי.
שרק אדם שלמד לעבוד ולהרוויח כסף ולהבין מהו כסף, יודע גם להעריך, והצדקה שלו היא במעלה הרבה יותר גרועה, בסדר?
זה רק מי שירד לכל העניינים של הפרנסה והתחכך בהם,
כשהוא מתפלל ואומר, מישהו, מישהו איזה מין בטלן כזה בשום דבר,
הכל מה ש... זה לא חכמה להגיד הכל מהקדוש ברוך הוא, אבל מי שעובד ועמל, כן?
בוא נגיד ככה, אם אתה הולך לרופא בכיר,
רופא בכיר, מנתח מוח,
שניתח וכל זה, והוא אומר לך, תקשיב,
אני אומר לך, בסוף הכל תפילות,
תתפללו, אתם תתפללו, אני מתפלל, ובדעות השם יהיה בהצלחה.
וואו,
זה נשמע לנו הרבה יותר חזק מאשר אם נלך לרב ולהגיד לו, כבוד הרב, אה, זהו, הוא קיבל אירוע מוחי, והרב יגיד, נו, נו, הכל תפילות, מה...
זה צודק וזה צודק, אבל כשאומר את זה רופא,
שכל היום עסוק בלהציל חיים, כשהוא אומר לך,
כל תפילות,
אז הוא אומר את זה מתוך העולם הזה,
והוא מהפך את העולם הזה לתפילה, זה הרבה יותר חזק.
על ידי איתקאפיה.
ואיטפך חשוך דווקא כשהוא מבחינת יתרון האור שבא מתוך החושך.
וכפי ששורשם למעלה גבוה ממדרגת נפש האלוקית שנפלו רק למטה וכו'.
וזה מאמר חז״ל,
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים תרועים בעולם הזה,
הכוונה מתוך התמודדות בעולם הזה,
מכל חיי העולם הבא.
ולזאת הם נקראו מים רבים מי נוח.
כלומר, מצד אחד,
מי נוח זה שם כפול גם למים שעושים נחת וגם למים שעושים בלגן.
מים שעושים בלגן זה כמו המבול, זה קריאות הפרנסה,
ומים שעושים נחת זה מים שמטהרים.
אומר אדמו״ר הזקן, זה אותם מים.
אותם מים שמבלגנים אותך, עוטפים אותך ומציפים אותך.
אם תדע איך להתמודד איתם,
אם תדע איך להפוך אותם לתפילה, הם יעשו את הנחת הכי גדולה כלפי השם יתברך בזה.
רק בעל העסקים, רק הוא יכול, בסדר?
תראו, מה אני אגיד לכם, אני כל החיים שכיר, אני מלמד תורה, משתדל ללמוד, ללמד את הכל, אתם מבינים שלא מרוויחים איזה מיליונים, נכון?
אז סבבה, אבל לא יודע, אף פעם היה לי ניסיון שעברו לידי איזה שתי מיליון שקל, שיכולתי ככה באיזה חתימה אחת להעביר אותם
ולהתגבר שם,
ולהגיד לא, זה לא שלי.
ובעל עסקים שעוברים כל הזמן לידו, עובר לידו כל מיני סכומים, הוא יכול פה להעלים, שם לא לדווח,
לדווח על הכול, עושה הרבה יותר נח... העולם הזה הוא מגרש משחקים ענק
של נחת רוח להשם יתברך.
ענק!
ולכן זה מי נוח.
ולזאת נקראו מים רבים, הנעל מי נוח, על ידי נייחא דרוחא,
שנעשה מהם תיבת נוח, שהוא בחינת תיבות התפילה.
כמו שכתוב, ובוא אתה וכל ביתך אל התיבה וזהו, ויגברו המים, כן, בעצם.
העולם הזה גם הוא מקור של תפילה.
כל דבר שאתה פוגש, כל תופעה שאנחנו פוגשים,
כל איזו מצוקה יכולה להיוולד לתפילה.
אז ככל שהתופעות שאנחנו פוגשים יותר רחבות,
התפילות שלנו יותר רחבות, יותר גדולות, יותר מקיפות.
מי שנמצא בעולם הזה, הוא כל היום בעצם מתפלט.
זהו, ויגברו המים מאוד,
חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים,
שהוא מבחינת תגיבורת נפש הבהמית,
על בחינת נפש האלוקית,
בעסק הפרנסה, בעניינים הגשמיים, כן? בהתחלה היא מתגברת,
ואז כאילו הבינוני מתבאס, אומר, נו, איזה באסה, הייתי רוצה לשבת ללמוד, הייתי רוצה את זה,
אבל על ידי זה נעשה אחר כך
פתרון האור,
כן? וזהו, ואתה לך תיבה על פני המים. תיבה, זה תיבות התפילה.
תיבות התפילה הולכות על פני המים. כלומר, מים,
מי המבול, מי הפרנסה, מי הטרדות,
מולידים מאיתנו תפילות הרבה יותר עמוקות.
כן? התיבה היא, בהפכה זה מתגבר, מתגבר, אבל אם אני מצליח לחלץ מעצמי תפילה,
התפילה היא תפילה מאוד מאוד משמעותית.
זהו בתאום התיבה,
שעל ידי המים דווקא מתעלות
תיבות התפילה ועולות
למעלה.
זהו טעות הבעלי עסקים.
טועים, מה הם טועים? הם טועים שהם חושבים שהם לא מספיק טובים,
שבדעתם שאין יכולים להתפלל כל כך כמו יושבי האוהלים.
לא, אני אין לי זמן, ואין לי ריכוז להתפלל,
כמו ההוא שזמנו בידו,
והוא יכול לעשות החדר התפילה,
הוא יכול לטבול לפני וכל זה. לא מורד מאוד זקן. אדרבה,
נהפוך הוא, הם יכולים להתפלל יותר.
למה? כי בעל עסק,
פגשת כל היום דברים שיש בה להתפלל אליהם, פגשת את הפרנסה, את החסרונות, את המצוקות, את הקשיים, את הרווחים גם, תפילה של הודיה.
זה כאילו ממש קרקע פורייה שעליה יכולה לנבוט ולצמוח בתפילה.
אדרבא, כן, זו הטעות של בעלי העסקים,
שבדעתם שהם יכולים להתפלל כל כך כמו שווה אוהלים, כי אדרבא, נהפוך להם,
שהם יכולים להתפלל יותר.
יתרון האור הוא מתוך החושך דווקא.
זהו שנקרא, מנוח,
דאיכא דרוחא, שהוא מבחינת השבת,
כמו שכתוב, קברו שבת מכל מיארדות, כן? כמו שאמרנו, בעצם השבת, זה באמת דבר, תמיד דבר מופלא לראות אותו, לראות את השבת,
השבת אצל בעלי העסקים היא בעצם יותר מובהקת.
יותר בולטת,
כי זה חבר שהוא אדם מאוד מאוד עסוק, מאוד מאוד עסוק,
מנהל כמה וכמה מוסדות
וכמה וכמה עניינים. באמת, במשך ימות החול אין לו מנוחה,
וזה היה פשוט תענוג לראות אותו בשבת.
בשבת,
בן אדם הצליח להתנתק באופן מוחלט,
מוחלט, כלום, שום דבר, לימוד תורה, וטיש, ועונג שבת, וכאילו מלך, מלך בשבת.
זה היה חווה נורא נורא חזקה,
נורא חזקה לראות את האדם הזה, כמעט אתה לא מזהה את הפנים שלו.
אתם יודעים שיש הלכה שאומרת שבשבע ברכות צריך פנים חדשות, חוץ משבת.
כי בשבת כל אחד יש לו פנים חדשות, פני שבת נקבלה. אבל יש כאלה שטיפה יותר קשה לזהות בהם את הפנים החדשות.
יש כאלה שאתה כמעט לא מזהה אותם מרוב הפנים החדשות.
קשה מאוד לזהות אותו, נראה אותו, היה נראה, אור זורח עליו, מתנתק לגמרי. השבת העירה אצלו יותר מאשר מישהו,
כל השבוע הוא לומד תורה, וגם בשבת הוא לומד תורה, מעבר הוא כאילו מעבר יחסית דק.
יש מעלה.
הבאתי את הדיבור הזה, חי ורעי,
בתור דוגמה למה שהדבור הזקן עושה לכל אורך ספר התניה.
הוא הופך את הבינוני,
שבדרך כלל טועה לחשוב בדעתו שהוא לא מספיק,
הוא לא בסדר,
והוא כל הזמן שואף להיות איזה משהו שהוא לא,
הוא הופך אותו לגורם מרכזי,
שגם אם קשה לו בהתמודדות, אבל הוא זה שמעורר הכי הרבה נחת
כלפי קודשא בריך ומשחין.
ולכן, מהמקום הזה אנחנו נראות עכשיו בשבוע הבא,
להתחיל ללמוד את ספר התניה קדישא,
נתחיל מהשאר, אין שם ונתקדם לאט לאט, לא את כל הפרקים, יש פרקים שאנחנו
נעבור עליהם מלאם למהלך,
הספר עתניה בנוי שהוא מבאר איזה עיקרון,
אחרי זה נותן כל מיני דוגמאות ופירוטים,
אז לא על כל הפירוטים אנחנו נתעכב,
אבל ודאי על העקרונות המרכזיים של הספר,
ולהביא אותנו זאת עכשיו בכל אורך החורף,
עד שנזכה לסיים את ג' הפרקים,
53 פרקים של החלק הראשון שנקרא
ליקוטי אמרים ספרן של בינינו די.
בשבוע הבא נתחיל ונשאל למה הספר נקרא תניא,
מה פשר השם הממוחד הזה,
ואיך זה קשור לבחינת איתן שבנפש.
כל זה יהיה, ברוך השם, בשבוע הבא, אותו מקום, אותה שעה, אותו קישור, לכאורה,
או שזה יהיה בקישור, שזה יהיה בערוץ,
בעזרת השם ניפגש בשבוע הבא.
שבת שלום וברכה, חיים יולי, ברכים תיאום. תודה רבה.
תודה רבה.
תודה רבה רבה. תודה רבה רבה.
אני מבקש שבוע הבא להגיע
