טוב, צהריים טובים,
מה שלומכם?
נועם, מה המצב?
יופי.
אנחנו לומדים
טניה קדישה,
ואם אתם זוכרים אנחנו כרגע עסוקים בסוגיית אהבת השם
של הבין-נוני.
בשבוע שעבר השתמשנו,
אדמור הזקן לימד אותנו איזשהו כלי טיפולי, אפשר לקרוא לו כמעט.
אחרי זה יצא לי לדבר על זה עם רבי משה, נכון,
על האפשרות הזאת של הרחמים ככלי טיפולי, שאדם בעצם מתבונן על עצמו מבחוץ
ומבקש רחמים על הנפש האלוקית שלו,
שתקועה איתו וצריכה ללכת איתו לכל השטויות ולכל הדברים שהוא עושה, מין איזה יכולת לתצפת על עצמנו מבחוץ.
כן, באופן כללי האדם הוא היצור היחיד
בעולם שמסוגל לחשוב על עצמו במודעות מבחוץ.
אז זה כן מציע לנו לאמץ את הכלי הזה גם לעבודת השם.
אדם מסתכל על עצמו מבחוץ, הוא רואה את עצמו,
רואה איזה אדם מנסה, נכשל, עולה, יורד,
מתמלא באיזה רחמים, מתמלא בתפילה,
ויש כאן דפים,
ביעקב יש פה דפים,
מי שאין לו,
ומתמלא ברחמים, מתמלא בתפילה, זה מקדם אותו.
זה מה שדיברנו בשבוע שעבר,
הכל כדי לנסות לעורר את מה שהדמור הזקן קרא לו אהבת עולם, אהבה שבאה כתוצאה מהתבוננות
ועבודה ואולי גם לעיתים אהבה רבה. אהבה רבה זה
נפתח משהו, איזו מתנה מהשם יתברך.
היום
אנחנו נלמד עוד כלי בספר התניא לאהבת השם
בתור יעד.
והכלי הזה, כדי להבין אותו, נקדים כמה הקדמות, בסדר?
אתם יודעים שיש שאלה ידועה שכבר שאלו רבותינו הראשונים, איך בכלל הקדוש ברוך הוא יכול לצוות על אהבה?
נגיד בפרשת השבוע, פרשת יתרון, אנחנו אומרים,
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תקשיב, הנה אנוכי בא לך באב הענן, בעבור ישמע העם מדברי עמך
וגם בך יאמינו לעולם, ואחר כך למען תהיה יראת אדוני על פניכם לבלתי תחתר. כמו שרבנו אומר לעם ישראלי, הקדוש ברוך הוא מתגלה לכם,
כדי שתהיה לכם יראה. זה אני יכול להבין.
ההתגלות האלוקית במעמד הר סיני היא כל כך עוצמתית, כל כך גדולה,
כל כך חזקה,
יוצרת יראה והראיה שזה גם עובד. כלומר, מלפני שלושת אלפים שנה ועד היום, מעמד הר סיני עובד,
אנחנו מעבירים את זה מאב לבן, זה אומר שזה המעמד מאוד מאוד מרומם,
עוצמתי ביותר.
זה אפשר להבין.
אבל איך אפשר להבין את הציווי
של ואהבת את השם אלוהיך?
איך אפשר להבין כזה ציווי, ואהבת?
זאת אומרת, אני יכול להבין,
תהיה ירא, זה בסדר, אבל לאור,
מה שאני אוהב הוא שלום, מה זה?
כן, זה קצת מורכב הציווי הזה.
אהבת ה' הולך, אנחנו אומרים את זה פעמיים ביום, בכל אובבך, בכל אמשיך, בכל מאודיך.
עכשיו אני אתאמץ, אני אוהב.
זאת שאלה אחת.
כלומר, כבר רבותינו הראשונים שאלו איך ניתן לצוות על הלב, איך ניתן לצוות גם,
לא תחמוד, לא פה, לא שם, כן, אבן עזרא עונה, עונה מה שעונה,
כן, זה כמו אדם שהוא ברור לו שמה שהוא לא שלו, אז הוא לא חומד אותו.
כן, לאף אחד פה אני מניח איך עמדה,
לכבוש את הירח או משהו כזה, זה לא שלי.
חמדה זה אם אני חושב שמשהו יכול להיות שלי. אז תחשוב שאשתו של החבר שלך היא לא שלך בכלל,
אז לא תחמוד.
כך אומר האי בן עזרא.
בסדר, אבל עדיין הקושייה היא על מצוות האהבה, היא עדיין קושייה. איך ניתן
לצוות
על האהבה,
את מצוות אהבת השם?
הרמב״ם ביחות יסודי התורה,
לעדה שיש שם מצוי ראשון, רושם בגרסאות,
שהוא ברא את העולם וכו'. במצאת האהבה היא הרמב״ם אומר במורה נבוכים לפי הידיעה תהיה אהבה. אם אדם יודע את הקדוש ברוך הוא, לומד אותו, מיד הוא מתאווה ורוצה להידבק וכו'.
כי במצאת האהבה היא לפי הרמב״ם היא לא מצווה שאומרת בפני עצמה, אלא היא תוצאה של לימוד תורה ושל אדם מבין את חוכמתו יתברך, אז הוא מתאווה להידבק בו. אז ככה הרמב״ם פתר את הבעיה.
אבל אני רוצה ברשותכם לשאול עוד שאלה ממש חוצפנית, בסדר? מן הראוי היה ממש
לרגום באתרוגים את השואל שאלה כזאת, אבל רק לצורך המתודה, בסדר?
בואו נחליף רגע את הקדוש ברוך הוא במלך בשר ודם.
אי אפשר להחליף כמובן, בשביל הדימוי, מלכותא דה ערא,
כן, מלכותא דה רקיע.
מה הייתם אומרים על מלך שדורש מהעם שיירה ממנו?
נשמע לכם לגיטימי?
לגיטימי.
אני מלך,
חברים, אני מבקש
אני מבקש שיהיה פה כבוד,
אני מבקש שיהיה פה יראה.
בסדר, אני מבקש, שיעמדו, שאני נכנס.
מלך, לא משנה, אפילו מפקד בצבא, דורש משמעת, זה לגיטימי.
מה הייתם אומרים על מלך שדורש שיאהבו אותו?
מה?
זו בדיחה.
שנייה, שנייה, אני עכשיו,
אז רגע,
עזוב רגע את הקדוש ברוך הוא, שנייה, תכף נחזור לקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לאט, בוא נדבר רגע על בשר ודן.
מה ההערכה שלך לאדם שדורש שיאהבו אותו?
מצווה, לא מבקש, לא אם זה קורה.
אני דורש
שתאהבו אותי.
אתה לא אוהב אותי?
מה זה? אני דורש שתאהבו אותי.
אתה יודע מה זה מזכיר לי?
זה מזכיר לי את בנסיך הקטן.
תזכיר את הספר הזה?
אנטואנט דה סנט אקסט זי פרי, נדמה לי.
ספר כזה, כן, הוא ספר שצוחק על עולם המבוגרים.
אז שם הנסיך מגיע לאיזה כוכב.
ולכוכב יש המלך, אבל המלך אין לו נתינים.
סוף סוף הוא מגיע, והמלך אומר, הו הנה נתין.
אז אמר לו, כן, מה אני יכול לעזור לך? אז המלך אומר לו, אין לי נתין, אני מצווה עליך להשתחוות.
אז הנסיך הקטן אומר, אבל אני לא רוצה להשתחוות.
טוב, אז אני מצווה עליך לא להשתחוות.
כן, כאילו, העיקר שיהיה...
כשאדם,
יהודה, ברוך תהיה,
כשאדם בשר ודם היה מצווה עלינו, תאהבו אותי,
היינו מפנים אותו לטיפול, תכלס.
אמרו, תשמע, יש לך איזה חסכים מהילדות, לא יודע מה קרה, מירב איתך בגן וכל זה. אהבה זה דבר שקורה.
תודה ברוך תהיה, אללה חליק, איזה סלאם מיידק.
מדהימון, יא חביבי, ברוך אתה, אדומה, יא חמשע קונין, לא.
בסדר?
אם אדם כאילו, אהבה זה כאילו, זה קורה, אם, אתה יודע, אז אדם אוהבים אותו,
ונוצרת איזה קרבה, זה בסדר גמור, הנה כמה דפים כן.
אבל אם הוא מבקש, על אחת כמה וכמה אם הוא מצווה,
אם הוא דורש שיאהבו אותו,
זה קצת אומללות, לא?
השבוע הייתי במילואים,
פגשתי את עם ישראל הקדוש הזה.
אחד החברים שם, אחד הקצינים אצלנו, הוא דבר רק במשפט, הוא אמר, כשהייתי בפייסבוק, אז אמרתי לו, אחרי זה בחוץ, אמרתי לו, מה זה שהיית בפייסבוק, יצאת כאילו?
הוא אמר לי, כן, יצאתי.
והוא היה ככה משתמש כבד, מה שנקרא, היה עוקר, היה פה, היה שם.
אז הוא, אמרתי לו, למה? מעניין אותי לדעת למה יצאת.
אז הוא המעלה כמה דברים, בין השאר זה שאתה בעצם חשוף לכל שטות שמישהו עושה, אז אתה כאילו שולח לך, ואתה צריך עוד להתייחס לכל השטויות שהעולם עושה.
ובין השאר הוא אומר, שמע, אתה גם נהיה מכור ללייקים.
אתה נהיה מכור לזה.
אתה כותב איזה משהו,
אתה כל רגע מוצץ לראות כמה התייחסות. ואם לא מתייחסים, רגע, אולי אני לא בסדר, אולי משהו לא, רגע, למה לא התייחסתם אליי?
רגע, אתה מפמפם את זה עוד.
ואתה פשוט נהיה מכור לתשומת לב הזאת.
לא מתאים לי, לא רוצה, לא רוצה, אז הוא עזר.
יש בזה משהו בעייתי.
אז עכשיו כמובן בזהירות המרובה והיתרה וכו' וכו',
אנחנו שואלים את עצמנו,
מה זה הקב' מצווה שנאהב אותו? מה הלחץ כאילו?
מה זה כאילו חוסר ביטחון הזה?
כן,
כן, אז איך זה קשור אלינו?
אין בעיה, אבל האם יש בתורה לפי שיטתך מצוות אהבת השם?
יש או אין?
אין. אז אתה כמו הרמב״ם, בסדר גמור.
אבל מונע מצוות, מונעים את זה כמצווה, יש מצווה לאהוב את השם יתברך, פעמיים אומרים את זה ביום.
בסדר, אתה מנסה לתרץ את זה, זה בסדר גמור.
זה טוב התירוץ הזה, הוא לא לא טוב, רק אני אומר, על הצד שכתובה, אתה אומר בעצם אין מצווה, זה כאילו, זה קורה.
אבל לכאורה כתוב בתורה, ואהבת את השם אלוהיך.
בסדר?
אז בוא ננסה לחשוב על בני זוג שהבעל אומר לאישה, אני מצווה עלייך לאהוב אותי.
מה?
לא ברור, אני אמרתי באופן הברור ביותר,
מיד תאובי אותי, בכל ערבך ובכל ערבך ובכל מועדף.
מה יש פה כאילו לא להבין, לא מספיק, אני אצעק איזה יותר חזק, עכשיו, מיד, במקום, לאהוב אותי.
זה מכבד את האהבה.
כל העניין של אהבה זה שלא מצווים, אהבה זה דבר בכירי.
נכון?
זאת קושייה חזקה, תדעו לכם, ואדמו״ר הזקן,
בגלל הקושייה החזקה הזאת, ולא רק בגללה, הוא הופך את כל ההבנה של המצווה של ואהבת את השם אלוהיך.
זאת הבנה,
מה שאנחנו כרגע נלך ללמוד כאן, זה דרמה, לא פחות מזה לדעתי,
במצוות אהבת השם יתברך.
אז בואו ננסה רגע,
ועוד הוא אומר,
שזה דרך ישרה לכל איש.
כלומר, כל אחד יכול להתאמן על הדרך אותי ולהצליח.
היא דרך פשוטה, לא צריך להגיע פה להתבוננויות עמוקות ודברים מאוד מורכבים, דברים פשוטים.
בהתבוננות קלה אנחנו מגיעים, אפשר להגיע אל הזה. בואו נראה כמה משפטים,
ואז טיפה נרחיב בזה.
כבר אני אומר כאן איזו שאלה שאנחנו נשתמש בה בהמשך.
אנחנו נקרא בשבת עשרת הדיברות,
למה התורה מצווה על כיבוד הורים ולא מצווה על אהבת הורים?
אחורה,
ואהבת את אביך בית אימך?
למה לא?
ויש דרך ישר בפרק מ״ו לפני אי שווה לכל נפש וקרוב הדבר מאוד מאוד
לעורר ולהאיר אור האהבה התקועה ומסותרת בליבו
להיות מאירה בתוקף אורה
כי יש בו ערה בהתגלות ליבו ומוחו למסור נפשו להשם וגופו ומאודו בכל לב ובכל נפש ומאוד
ועומקד לליבה באמת לאמיתו ובפרט
בשעת קרית שמע וברכותיה כמו שהתבאר. והוא איך?
כאשר ישימה ליבו מה שאמר הכתוב
כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם.
פירוש
כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים,
כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה.
ככה ממש.
לב האדם הנאמן באהבתו להישחרר, הרי אהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו,
גם כן.
להיות אוהבים נאמנים זה לזה,
בפרט כשרואה אהבת חברו אליו. והנה זהו טבע הנהוג במידת כל אדם,
אף אם שניהם שווים במעלה.
בהלכת כמה וכמה עם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש אדיוט ונבזה,
שפל אנשים,
מנוול המוטל באשפה,
ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו,
ומקימו מריבו מאשפתו ומכניסו לאכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד בשר נכנס לשם ומתייחד עמו שם בייחוד וקירוב אמיתי,
וחיבוק ונישוק והתדבקות רוחה ברוחה וחולה בנפש,
על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא אהבה כפולה ומכופלת
בלב האדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך
בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מאומקא דליבה
לאין קץ.
ואף אם ליבו כלב אבן המסים אס והלם מים ותשתפך נפשו כמים ויחלות הנפש ממש לאהבת המלך.
נקודה.
והנה ככל הדברים האלה וככל החיזיון הזה
בגדול יתר מאוד וכפלי כפליים, לאין קץ.
עשה לנו אלוהינו כי לגדולתו אין חקר, ויהיו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כאן נודע מהארי הקדוש והזוהר.
רבו היכלות והעולמות עדיין מספר,
ובכל עולם והיכל ריבו רבבות מלאכים ואין קץ לתכלית.
כמו שכתוב בגמרא, כתיב ויש
מספר לגדודיו, וכתיב אלף אלפים ישמשוני וריבו רבבן קדמוה.
ומשעני אלף אלפים מספר גדוד אחד, אבל על גדודה ועל מספר, וכולי כמה כלר חשיב ובטלים במציאות ממש, כי בטיל דיבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה,
בעוד שהדיבורה עדיין למחשבתה וברצון נחנת הלב, כאן נזכר לאל באריכות. בואו נעצור רגע כאן.
הפוך,
תהפכו את זה.
הציווי ואהבת את השם אלוהיך,
הוא לא ציווי לאוהב את הקדוש ברוך הוא,
אלא הוא ציווי לשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.
ועל זה אפשר לצוות.
שים לב, פתח עיניים,
תראה כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך.
אם אנחנו נשים לב
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, האהבה אליו תהיה
בצורה טבעית,
באופן פשוט.
זה הטבע שקדוש ברוך הוא חקק בבריאה,
שכשמישהו משפיעים עליו רוב טובה וכולי, התגובה הטבעית שלו זה
הוא מחזיר אהבה.
כביכול, בתוך הדבר הזה, מי התחיל?
הקדוש ברוך הוא התחיל.
הוא התחיל לאהוב אותנו,
הוא אהב ראשון.
משפיע עלינו שפע גדול של אהבה.
אם רק נפקח עיניים ונשים לב,
האהבה אליו תהיה אוטומטית בחזרה.
אז המצווה ואהבת את השם אלוהיך ובכל רבך ובכל ראשך ובכל מאודיך, היא בעצם מצווה לשים לב כמה הוא אוהב אותנו.
ואז כבר אהבה תרוץ.
עכשיו,
איך הוא מסביר את זה כאן? הוא מסביר את זה כאן בצורה מאוד מעניינת. הרי שאלנו למה אין מצווה לאהוב את ההורים ויש מצווה לכבד אותם.
אתם יודעים למה?
כי לא צריך לצוות על אהבת ההורים, זה דבר טבעי.
ההורים משקיעים בילד כל כך הרבה,
ונותנים לו, וזה, ומגדלים אותו,
בלי שצריך לצוות, באופן טבעי, אלא אם כן ההורים הצליחו לקלקל,
אבל אם ההורים לא מקלקלים,
באופן טבעי, ילד אוהב את ההורים שלו, לא צריך לצוות על זה, זה קורה.
על יראה צריך לצוות, למה?
בסדר, שאני אוהב אותם, זה לא אומר שאני יראה מהם, זה לא אומר שאני צריך עכשיו זה, לעשות מה שהם אומרים לי,
אני אוהב אותם, אני רוצה לעשות גם דברים אחרים. אז על זה התורה צריכה לצוות,
על הכבוד, על היראה,
כן, איש אימו ואביו תיראו, או קבל את עמיך ואת אימך.
למה היא לא מצווה על אהבה?
בדרך כלל זה הולך ביחד, יראה ואהבה. לא צריך, כי האהבה היא טבעית, פשוטה.
אותו דבר כלפי קוד שבריחו, בסדר? עכשיו,
למה אצל הקדוש ברוך הוא צריך לצוות ואצל הורים לא? כי אצל הורים כל בשר ודם הוא מרגיש ומבין ויודע כמה הורים גמלו איתו חסד.
הוא היה קטן וגידלו אותו, הם לא הלכו לישון בלילה כשהוא בכה, כל אחד מבין את זה, נכון?
כל אחד לפי העניין שלו.
אבל כל אחד שגדל בבית תקין, היום אולי גם זה לא מובן מאליו, מקום שגדל בבית תקין,
אז הוא מלא הכרת טובה להורים שלו, אז יש לו מלא אהבה. אצל הקדוש ברוך הוא למרבה הפלא המופלא ביותר,
אנחנו מתייחסים לרוב הדברים שהקדוש ברוך הוא משפיע עלינו טובה כמובנים מאליהם או כמגיעים לנו או דברים מהסוג הזה.
ברור שיש לנו אוויר, חמצן, שאנחנו בארץ ישראל, שאנחנו בגאולה,
מתרגלים מהר מאוד.
אני רגיל להזכיר בשנה האחרונה הרבה מאוד את הגמרא על מסכת סנהדרין.
הגמרא על מסכת סנהדרין שואלת, כמה זה ימות המשיח?
והגמרא אומרת שתי דעות,
מאן דאמר אחד אומר 40 שנה,
מאן דאמר שני אומר 70 שנה.
זהו, זה ימות המשיח?
מסביר הרב רובין מרגליות שהכוונת הגמרא לשאול,
כמה זמן ייקח לנו להתרגל לימות המשיח?
מתי נגיד? ברור.
אומר אחד אומר אחרי ארבעים שנה נשכח כבר את הגלות, נראה לנו תמיד היינו כאן. אחד אומר, לא, לא ארבעים שבעים. הנה, אנחנו עברנו גם את השבעים.
לא, התרגלנו.
אפשר כבר,
חבר'ה כבר יכולים לדבר אחרי הגיוס, הם רוצים אחרי הגיוס לטוס לטיול בגרמניה, לרדת לגרמניה, כי המילקי שם יותר זול. לא נקרא שהתרגלת לגאולה, אם אתה יכול לדבר בצורה הזאת.
יש כאלה עכשיו, זה תלמיד פה במכון, מתקשר אליי.
הוא אומר לי שהוא בצבא וחבר'ה משתחררים, אז הוא,
בתחילת השחרור הוא לומד גרמנית, ההוא שמשתחרר, כי הוא טס, איך שהוא משתחרר הוא טס לגרמניה.
הוא אומר לי, מה זה יכול להיות?
התרגלנו בצורה עם והזד ביותר. אז לא רק לזה התרגלנו,
להרבה מאוד דברים טובים, האדם מתרגל.
מתי אנחנו לא מתרגלים? אם שוקחים לנו את זה, שהקדוש ברוך הוא פתאום
לוקח לך את זה.
אה, בוא תחזיר לי.
אבל כל עוד הכל טוב, כל סטנדרט.
אז אומר הדבור הזקן, תתבונן,
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך, אותך, אותך, אותך, בצורה יחידאית.
כל אחד מאיתנו.
ואם אנחנו מתבוננים אנחנו רואים שגם המקומות שהיה לנו קשה בהם זה המקומות שהקדוש ברוך הוא רוצה שנצמח ונגדל בהם.
שלא ויתר לנו כי הוא לא מוותר עלינו.
ואז אם זאת התנועה, האהבה כלפיו היא אוטומטית.
היא פשוטה.
זה מה שהוא אומר.
עכשיו כל אחד מאיתנו, תנסו רגע להיזכר בחוויה כזאתי,
שמישהו ישפיע עלינו טובה.
עכשיו אנחנו, ברוך השם,
ערב חתונת ביתנו, חתונה ראשונה, תודה רבה, מזל טוב גם אצלכם בקרוב, תשתלקחו לכם כל מה שצריך, זיווג הגון.
אז הם מתעסקים בלהזמין אנשים,
ופתאום
מזמינים גם רבנים, אנשים עסוקים,
אתה אומר, מה, הוא יפנה מהזמן שלו,
ויבוא לשמחה שלנו,
ונשארו הגעה כאלה וכאלה, וואו,
זה שם אותך בכזה מקום שאתה מלא מלא הכרת הטוב,
ומלא אהבה לכל מי שטורח ומפנה מזמנו ומגיע לשמוח איתך בשמחה.
מה זה גורם?
דבר ראשון,
זה גורם לך שכשלמישהו שהזמנת,
הוא תהיה לו שמחה,
אתה תלך ברוב חשק ובשמחה בעצמך. זה ממש הדדי.
כמה פנים לפנים.
מזמימים אותך, אתה הולך, זה כאילו גלגל כזה. מישהו השפיע עליך,
נכון, לא מזמן עשו איזה ניסוי, ראיתי עם עצמאות נדמה לי.
היה איזה ניסוי כזה חמוד, ניסוי חברתי בארץ, הוא הצליח יפה מאוד.
נכנס איזה מישהו לעלונית,
ואז המוחר אמר לו, שמע, ההוא שהיה כאן לפניך,
קטן לך טילון, הנה, קח.
אתה מוכן לקנות להוא הבא אחריך?
הבנתי את הקטע?
הנה, ההוא שהיה כאן לפניך, שם כסף,
קטן לך טילון, לכבוד יום העצמאות.
אתה מוכן לקנות גם להוא שאחריך?
וזה כאילו, אף אחד מכל האלה שזה לא לקח, אמר לו, אני מרוויח לעצמי, אני רוצה.
לא, נתנו לי, אני רוצה לתת.
חלק אמרו, נתן אחד, אני קונה שתיים.
זה מגניב כזה, נכון?
מה קורה כשאנחנו חווים חוויה של שפע,
של נתינה ממישהו, מחבר, מקרוב, ואם זה אדם גדול,
שפתאום ככה הקדיש לעצמנו מהזמן שלו, מתשומת הלב שלו, ונתן לנו, אז אנחנו עוד יותר מלאי
הכרת הטוב ועוד יותר מלאי הערכה ועוד יותר מלאי אהבה כלפיו.
אז ככה זה הקב' ברוך הוא.
כל אחד צריך רק לפקוח את העיניים
ולראות את התוכנית האלוקית המדויקת
שהקדוש ברוך הוא
הכין לו ופרס עבורו,
ואת כל החסדים,
ואת כל השפיים,
ואת כל הדברים הטובים,
ואת הבריאות, ואת הפרנסה, ואת המשפחה, ואת הילדים, ואת מכון מאיר, ואת התורה, ואת הכישרונות, ואת החברים,
כל הדברים האלה, הכל מאיתו יתברך.
עכשיו, אני לא אומר לכם שיחת מוסר ברבע גרוש, בסדר?
אני מדבר איתכם עכשיו על החוויה הקיומית הכי הכי עמוקה,
שאמורה ללוות כל אחד מאיתנו,
שבלי הקדוש ברוך הוא השפיע, שהיה משפיע עלינו שפע.
אתם יודעים, עוד פעם, אני עכשיו מדבר איתכם,
אנחנו בשיעור חסידות, אז גם הלב לוקח פה מקום.
עכשיו אני בתוך, חזק מאוד, בתוך חתונה, כן?
רב של הבת שלנו, כמו שהזכרתי מקודם.
יש הבדל גדול, זה חתונה ראשונה אצלנו, אז יש הבדל גדול,
נראה לי, ככה אני חווה בין הסמכות הקודמות, בר מצוות, בת מצוות, יכול לבין חתונה.
כי במסמכות הקודמות,
תמיד צריך לצייתא דשמיא, אבל אתה אומר, בסדר, אני כאילו...
זה הילד שלי, אז אני יודע, פחות או יותר, אני רוצה שיהיה, ומה מתאים לו, ואתה כאילו מנהל את זה. פה, כדי שילד שלך יתחתן, צריך שעוד מישהו יוצא בו, יאהב אותו, שהם יאהבו אחד את השני.
מי יכול לעשות את זה? אתה יכול לעשות את זה? אתה יכול... עוד פעם, אתה יכול לקרוא למישהו ולהגיד לו, בוא, תאהב את הילד שלי?
זה הקדוש ברוך הוא, לכן נשמע תבעור יפה.
למה אומרים 40 יום קודם הולדת הולדת בת פלוני לפלוני? למה לא 40 יום אחרי הולדת הולדת?
והתשובה היא כדי שההורים ידעו
שזה רק שהקדוש ברוך הוא.
זה עוד לפני שהוא נולד בכלל. אל תחשבו שזה קשור
לאיזה מאמץ שאתם תפעילו. המאמץ היחיד זה מאמץ של תפילות אולי.
אז אתה נמצא בכזה שפע,
במקומות הכי משמעותיים שלך, ביכולת של הילד שלך להתחתן ולהקים בית, או בבחירת מקום העבודה, או העיסוק, הברכה ששורה או לא שורה.
כן,
וכל מי שנוכחות הכי הכי מוגבלת של הקדוש ברוך הוא ברמה הפרטית של כל אחד מאיתנו.
כן,
לפעמים אנחנו נמצאים בכל מיני סמכות משפחה, אבל זה אצל כל אחד מכם, אני בטוח.
אם עולים דור אחד למעלה או שתיים, זו התוצאה.
כמעט בכל אחד מעם ישראל, תעלה שתי דורות, אתה תשמע את הנאום הבא.
עלינו לארץ בחוסר כול, נכון?
בין אם זה מפולין,
אחרי השואה, הונגריה, מרוקו, עלינו בחוסר כול, עם מזוודה, נכון? תמיד יש מזוודה בסיפור הזה?
יש מזוודה מעצי, בבוידנח, גרנו במעברה, גרנו בשיכון, גרנו בזה, וברוך השם,
אנחנו זה, והילדים, וחתנים, ונכדים, ונינים, הורדו לשם קיטור.
מה זה?
מי פעל כל זאת?
מי השפיע את כל החסד הזה?
תתבונן, תראה, בעיניים.
בסדר?
אז אם אדם מתבונן,
כמה הקדוש ברוך הוא השפיע עליו טובה,
הוא יאהב את השם יתברך.
ממילא גם המשפט ההפוך.
אם אדם לא אוהב את הקדוש ברוך הוא,
זה אומר משהו מאוד מאוד לא טוב.
זה אומר שהוא לא שם לב
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו.
הוא מקבל מתנות והוא ממשיך להתעלם.
זה הדבר הכי פוגע בעולם. מישהו משקיע בך, נותן בך ואתה, אפילו לא מכיר לטובה, לא אומר לו תודה, זה לא אומר לו זה ממך היא דברה.
כלום.
המשיך כרגיל, ברור, obvious, מה זאת אומרת? מה השאלה?
תמיד היה, תמיד יהיה, תמיד זה ככה.
זה פוגע.
התנהגות גסה.
התנהגות כזאת.
זה הופך את המצווה,
סובב אותה.
בואו נקרא את המשפטים האלה עוד פעם,
מהאמצע.
מהשורה הרביעית. והוא,
כאשר שימה לבו מה שאמר הכתוב, כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם אל האדם, פירוש. כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים,
כן נראה לו שם במים אותה הצורה עצמה,
ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר.
הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבריו אליו גם כן.
להיות אוהבים, נאמנים, זה לזה,
בפרט כשרואה אהבת חברו אליו.
זה מעורר, מעודד.
והנה זהו הטבע הנהוג במידת כל אדם.
אף אם שניהם שווים במעלה.
בהלכת קומה וחמה עם מלך גדול ורב,
מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש אדיוט ונבזה,
שפל אנשים, מנוול,
מוטל באשפה יורד אליו במקום כבודו עם כל שריו יחדיו מקימו מרימו מאשפתו מכניסו להיכלו
הרב יעקב אריאל סיפר לנו פעם סיפור אני אספר לכם סיפור לעורר אתכם כן
בצהריים אתם עייפים אחרי הזה פעם הרב ציודה קרא לו
הרב יעקב אריאל
הוא אומר לו הגיע לך מכתב ממשה שרת
אז זה היה שר החוץ
מה יש לך קשר איתו מה
אז הרב אריאל אמר אני אספר לרן בוא נפתח את המכתב
ואז הוא סיפר לו את הדבר הבא.
הוא היה בחור צעיר אז לישיבה,
והוא נסע בטרמפים
מהדרום לירושלים.
באזור רמלה,
רמלה זה היה,
אל תתפסו אותי על הפרטים, בסדר?
אבל שמעתי את זה ממנו.
מהרב אריאל, אפילו אני זוכר איפה הוא בניחום אבלים של הרבנית
ליבה כהן, אשתו של הרב,
ליב, ליבה, ליבי, ליבי, איך קוראים לה?
בת של הרב פרמזקיאטי,
ליביה, ליביה.
אשתו של הרב אורי כהן שנפטרה, אז הרב אריאל בן לחם, בדיוק הייתי שם, הוא סיפר על זה.
אז הוא יוריד את יד טרמפים ברמלה. מי עצר לו? משה שרת, שר החוץ.
עצר, הוא הכניס אותו לאוטו.
הוא התחיל לדבר, הוא אמר לו, כן, אני לומד בירושלים, ישבת מרכזרה, טיפה התעניין, וזה, היה איש יודע ספר כמובן.
הגיעו לירושלים, הוריד אותו.
ואז הרב יעקב אריאל, בדרך ארץ, כתב במכתב, תודה רבה שעצרת לי ועזרת לי להגיע לירושלים, אז הוא ענה לו
שהוא שמח על הזכות שהייתה לו לעזור לבחור יהודי להגיע לישיבה וללמוד תורה, משהו כזה.
זה היה מכתב שהגיע למרכז הרב, שהרב צבי יהודה שאל על התורה הזו וקראו את זה ביחד,
הרב צבי יהודה שיבח את זה. עוצר חסר החוץ,
היום זה כמובן לא יכול לקרות, אבל עוצר חסר החוץ לאיזה בחור
שעוצר טרמפים,
לוקח אותו לישיבה.
הסיפור הזה מתגלגל, הגיע עד היום, הנה הגיע אלינו. אני מניח שהם היה עוצר איזה מישהו, זה לא היה מתגלגל. שר החוץ, עוצר טרמפי, יא חביבי, נכון?
כל אחד מהצבא יש לו את הבטוח,
את החוויה הזאתי, שעצר לך איזה אלוף,
טרמפי.
קרה לכם?
אה?
מה? המתכ״ל עצר לך?
מי?
מי?
מוטה גור, יא חביבי, הנה אתה רואה?
כן, לי עצר אהרן חליוה, האלוף.
הייתי בדרך כלל יוצא.
נו?
החזון איש זה גדול הגדולים, עומק יונו מבעית של החזון איש.
אז כן, לי עצר פעם אהרון חליוה, עצר לי פעם,
אני רוצה איזה קטין בכיר, פעם הוא אמר לך, שיחק אותה, עצר, עם הג'יפ, עם האנטנו, תעלה, בכבוד,
הוא ניסע ביחד, יפה נכון, אתה זוכר, את הטראמפים האלה אתה זוכר,
נכון? הנה, בוא תגור וזה, יפה.
אז הקב' ברוך הוא
עצר לנו הרבה טראמפים בחיים,
אנחנו זוכרים את זה?
תזכור, תתבונן.
כן, על אחת כמה וכמה עם מלך גדול ורב.
מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש אדיוט וניזה, אשפה על אנשים, מנוול, מוטל באשפה, יורד אליו במקום כבודו,
עם כל שריו יחדיו.
ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו לערך הלא יאכל המלך.
חדר לפנים וחדר מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, מתייחד עמו באיכות וקירוב אמיתי, חיבוק, נישוק, התדבקות רוחה ברוחה, בכל אבן נפש.
מטפל בכלל,
מסדר אותך, מדבר איתך, מגלה לך את הסודות שלו.
וואי, מה זה?
על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא. זה הסוד של הפרק הזה.
מצוות ואהבת את ה' אלוהיך זה לא לאהוב פעיל,
זה אהבה שמתעוררת ממילא כתוצאה מזה שאני שם לב לכמה הוא אוהב אותי.
וזה פתוח לפניך.
לשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותי?
באמת, עבודה פשוטה.
שים לב.
ואף אם ליבו ממילא אהבה כפולה ומכופלת
בלב ילד ושפל הנשים הזה אל נפש המלך בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש בעומקה דליבה לאין קץ.
ואף אם ליבו כלב האבן הם מה שימה זה היה למים.
ותשתפך נפשו כמים בקלות הנפש ממש
לאהבת המלך.
והנה ככל הדברים האלה וככל החיזיון הזה
בגדול יותר מאוד וכפלי כפליים ואין קץ
עשה לנו אלוהינו כי לגדולתו אין חקר והוא ממלא כל העלמין וכולי וכולי.
עזב את כל העולמות ובחר בנו.
הוציא אותנו ממצרים,
גאל אותנו מים סור.
זאת הטעם, אילו אפילו מלא שירה גם, דיינו, דיינו, דיינו, כאילו לא חסדים, נכון? כל הפיוטים האלו שמפרטים את כמות החסדים וריבוי החסדים והתמדת החסדים
שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא.
איך לא לא אהב אותו.
אפילו בתור בינוני, איך אני לא אהב אותו, נכון?
בואו נדלג טיפה
לעמוד האחרון פה.
הוא תאר פה את הירידה של הקדוש ברוך הוא וכו', ומה קורה.
כשאדם בישראל לומד תורה.
וכך הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק, התורה ומצוות. לכן החיווך הזה, לקום ולעמוד בפני כל עוסק בתורה, במצווה,
אף אם הוא בור ועם הארץ.
והיינו בפני השם השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו.
אדם לומד תורה, הקדוש ברוך הוא יורד מכל עודש לו ונמצא איתו.
איזה חסד, איזה דבקות, איזה תענוג,
איזה מיוחדות.
עבר לכם פעם בראש המחשבה,
מה קורה אם הייתי גוי?
אני אף פעם לא אראום עכשיו הכזאתי בראש, הייתי בארץ, אבל רק שהייתי בחוץ לארץ.
במיוחד שהייתי ברוסיה הלבנה.
אתה עובר ברחוב, יש רחוב במינסק, רחוב סקרינס אורליצה.
ככה קוראים.
אורליצה זה רחוב.
זה הרחוב הראשי שם.
20 קילומטר רחוב אחד.
רחב ארוך ארוך, שם הכנסת הגדול.
אתה הולך ברחוב הזה,
מאות אלפי גויים
עוברים לך על הפנים.
עוברים, עוברים, עוברים.
עכשיו בכלל ביום רביעי שם,
כל מיני זיכרונות באים לי, ביום רביעי במינסק היה היום של הפויר.
כל החקלאים מהדאצ'ות מסביב היו באים לשוק
למכור את המרכולת שלהם.
היו באים בטריליבוס ובטרמביי וכל האלה.
היית רואה את הבן אדם, מסתכל עליו,
ואתה רואה גוש של טמטום וגסות, אבל של מאות שנים, לא משהו שהתחיל מהיום.
זה מוטציה כזאת שהיא שכללה את עצמה,
אם מחזיקים כאלה חזרזירים בסל, אתה מסתכל, אתה לא רואה את ההבדל בין הבן אדם לבין המבע כזה אטום, אטום, אטום, אטום, סתום לגמרי.
וככה הם, מאות שנים, גדלים את הפרה שלהם בכפר, בכל זאת.
וגם אלה שבעיר, לא להיט.
בסדר, הכל כזה, הוא אוכל כדי לחיות, כדי להתפרנס, כאילו,
עמים שההיסטוריה שלהם זה מאות, אלפי שנים, כולם באותו מקום, כמו שהיה באוקראינה.
הייתם פעם באוקראינה?
הייתם באוקראינה.
אין לכם מה לחפש שם חוץ מהצדיקים של הבעלים.
אתה נוסע שעות, שעות, עשרות שעות אתה נוסע שם.
אפשר לנסוע אותו נוף, חד גוני.
שדות בלתי נגמרים של תירס
וקצת חיטה, אגמים, פלטה.
אין הרים, אין בקעות, אין כלום.
נוסע, נוסע, נוסע, ייעוש טוטאלי.
משעמם, אין כלום, אתה יודע, דבר קצת על הנושא, הנה העמק, הנה איזה נחל, איזה, מעניין, איזה, כלום, כביש, משובש בדרך כלל.
סענו ממז'יבוז לאדיץ',
זה 12 שעות נסיעה,
אותו נוף.
וגם אותם בני אדם.
אתה רואה עובר בכפרים, אתה רואה את הבן אדם הזה, תצלם את התמונה, קח אותה אחורה אלף שנים, אותו דבר.
לא השתנה כלום.
ריבונו של עולם, מה זה הדבר הזה?
אתם יודעים, זה לא רק באוקראינה, גם בשווייץ אני לא רוצה להיות.
כאילו, פרות, מה זה?
אלפי שנים אותו דבר, הפרה יוצאת, חוזרת. אפשר ללמוד מי שיעמום, תוך דקה אתה מת מי שיעמום שם, נכון?
פעם בשבוע חדשות,
ענן חלף
ליד השמש,
משהו כזה, תלמיד, טוטאלי.
אז אתה אומר, השתבח שמו כזאת, איפה שמת אותנו, איזה מקור, איזה ארץ, איזה עם, איזה היסטוריה, איזה...
זה נראה שכולם בשחור לבן ואתה בצבעוני.
ככה זה נראה.
אגב, כשחוזרים מארץ ישראל, אחד הדברים הבולטים זה האור.
האור.
איך אמר מי שאמר,
צ'רניחובסקי,
איך הוא אמר, נועם?
מה?
אני מעביר על כל השיר.
ארץ שטופת שמש כאילו יש לו שם, נכון?
אומרים ישנה ארץ, ארץ שטופת שמש,
שיהיה אותה ארץ, איפה אותה שמש, נכון?
ארץ שטופת שמש.
הצייר ראובן,
הצייר ראובן שיש למוזיאון בתל אביב,
אז הוא כותב,
הבת שלו נדמה לי מעבירה שם את ההרצאות,
את הסיורים,
אז הוא כותב שכשהוא הגיע לארץ ישראל היה צריך להחליף את כל הצבעים שלו.
היה לו צבעים שהוא צבע בהם מחוץ לארץ, הגיע לארץ ישראל, אז צריך להחליף את הכול.
הכול נהיה יותר חי, יותר החליף את הצבעים.
יש פה הרי תיירות חורף מפותחת מאוד.
לא סתם יש פה ארבעה מיליון תיירים.
כי באירופה, אתם יודעים שבאנגליה ובארץ ישראל יורד אותה כמות גשם?
הייתם מאמינים?
אבל באנגליה זה מפוזר על חורף של כמעט כל השנה בטפטופים כאלה.
מעצבן כל הזמן, אפור.
פה בארץ זה מגיע בעצבים ישראלים ככה,
יומיים, אז נרגעים, ויש שמש, יומיים.
והיה לי איזה אפור,
מעונן, מעצבן, לאורך כל השנה, אין לך שמש,
בכלל אירופה.
באים מכאן לחורף, פה יש פה שמש,
יש פה שמש גם הרבה גשמים,
השנה השתבח שמו, אבל שבת, שבת, שמש, הולכים לאילת, השתעזבו, אה, זה תענום.
אתם יודעים שארץ ישראל
היא
מהמקומות הבולטים בעולם בתיירות אופניים?
אתה יודע למה?
כי אם אתה גר בארצות הברית,
אתה רוצה לרכוב איזה מסלול מעניין,
אתה כנראה צריך לעשות ארבע שעות לכל כיוון כדי להגיע על איזה משהו.
בישראל אתה לוקח ממון בתל אביב, נוסע שעה וחצי אתה יכול לרכוב במצפה רמון, נוסע שעה וחצי אתה יכול לרכוב בצפון,
נוסע חצי שעה אתה יכול לרכוב בכל הסינגלים בבן שמן.
כאילו מגיעים לכמה מלא רוכבים כדי לרכוב.
אתם יודעים שארץ ישראל,
עכשיו אנחנו טו בשבט, נכון? אני אגיד לכם דבר תורה,
שמעתי מהרב בי שלום אשש,
רבה של ירושלים.
הוא אמר, שמעתי את זה ממנו.
הוא אמר, מה זה פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל?
מה זה הביטוי הזה?
א', וחוץ מזה,
גם זה ביטוי אומר, עם כל הכבוד,
יש תפוזים יפים בספרד,
לא פחות מארץ ישראל, צריך להגיד את האמת.
יש תמרים מעולים בעיראק, הרי התמרים מעיראק הגיעו,
התמרים מארץ ישראל הגיעו לכאן מעיראק.
ישראל הביאה אותם, צבי ישראל.
מנגו גם כן יש באזור עיראק וזה יש אחלה מנגו או בטרופי.
נכון? יש.
ודבנים יש בלבנון מלא.
אז מה אנחנו עפים על עצמנו.
ענבים גם יש בכל מקומות.
מערב משאש שימו לב.
לא כתוב ארץ שנשתבחה בפירותיה.
כתוב פירות שנשתבחה בהם הארץ.
מה הכוונה?
שבארץ כל כך קטנה
כמו ארץ ישראל, שהיא באמת לא גדולה,
יגדלו בתא שטח כל כך קטן, כל סוגי הפירות
שחלק מהם זקוקים לחום ומים כמו התמר,
חלק זקוקים רק לחום ופחות מים כמו המנגו,
חלק זקוקים לקור כמו הדובדבנים,
חלק זקוקים למזג אוויר ממוזג כמו העדרים,
חלק זקוקים למנות קור ומנות חום כמו הענבים,
שבארץ אחת יגדלו כל כך הרבה סוגי פירות שהם מנוגדים זה לזה,
לא יכול להיות.
פלא עצום.
זה ארץ ישראל. לכן שבח פירות שנשתבחה בהם, ארץ ישראל. אתה מסתכל על מגוון הפירות ולומד את שבח הארץ.
השתבח שמו, מה גרים פה בארץ? גם הפירות כמובן מאוד מאוד טעימים.
אבל
בארץ אחת אתה הולך, לוקח תפוז, בעצם לא בא לי בנגו.
אתה יודע מה, תביא דובדבנים, יאללה. מה זה הדבר הזה?
זה דובדבנים, זה משער.
והכל גדל כאן בארץ, לא יבול, לא נעליים, הכל פה.
תביא תפוחים, תביא...
מה זה הדבר הזה?
באותו מקום שיגדל דובדבנים ותמרים, זה צריך חום וזה צריך קור ושלג. איך זה קורה? ארץ ישראל זה קורה. בתא שטח קטן ביותר, שבח הארץ.
להסתכל, להתבונן.
הקדוש ברוך הוא שורה בנו.
לראות את הברכה, לראות את הטוב, לראות את השפע, לראות את המים. הקדוש ברוך הוא אוהב אותם.
אז
מעצמנו אנחנו מגיבים באהבה.
חזרה להשם יתברך.
בוודאי כשאדם ללמד תורה וכך עוד בכל נפש בישראל בשלט העסק התורה במצוות,
לכן חייבו חזר לעקום ולעמוד מפני כל עוסק במצווה אף אם הוא בור בעם הארץ והיינו מפני השם השוכן ומתלבש בנפשו בשעה זו
רק שאין נפשו כמו האבות וכיוצא בהן שראו עולמם בחייהם.
מרגשת מפני, היא לא מרגישה את השכינה, מפני מסך החומר הגופני
שלא נזדקח ומחשיך עיני הנפש מראות מראות אלוהים.
וזה שאמר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל שבגולה בתהילים אני בער ולא יודע באמות הייתי עמך.
ואני תמיד יימח. כלומר, אף על פי שאני כבהם אבי אותי עמך ולא יודע ולא ארגיש בנפשי איחוד זה, אנחנו כמו בהמות ולא מרגישים,
שאז היה מן הראוי שתיפול למטה ופחד,
ואחר כך העברה בתענוגים,
או כרשפה אש וכולי, שנזדכך, כמו הצדיקים,
שנזדכך חומרם וכנזש לדעת ולשון הרגשה בנפש.
אף על פי כן אני תמיד יימח,
כי אין החומר מונע יחוד הנפש באורם סוף ברוך הוא,
הממלא כל עלמין,
וכמו שכתוב גם חושך ויחשיך ממכה.
וזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות וחמץ,
בפסח
שווה לכל נפש, לפי שאף שבנפש בור בעם הארץ גמור,
מאיר אור קדושת שבת ויום טוב ונידון בנפשו כרד וסקייה, חיול קדושה זו וכולי.
כן?
וגם הוא פוגם בקדושה של נפשו, כמו בקדושת נפש הצדיק, היא תורה אחת לכולנו.
אם ככה, העצה יעוצה לבינוני לחבות אהבת השם יתברך,
ולפקוח את העיניים ולשים לב כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך.
ואז כבר אהבה תבוא
ממילא.
חזק וברוך חבריי, שבת שלום ומבורך. נזכה לקבל תורה באהבה.
