טוב, צהריים טובים, אנחנו לומדים כאן בשיעור הקדוש הזה, פרקי תניא, להיות בינוני זה נקרא, ובפעם שעברה,
אני מזכיר לכם, עסקנו בשתי יראות ושתי אהבות, קראנו לזה,
של הבינוני.
דיברנו על, נעשה את זה חזרה קצרה, דיברנו על יראת הטעה ויראה הילאה.
יראת הטעה, הוא לא בדיוק קרא לזה יראת העונש,
זה איזה מין תחושת אולי קטנות,
אדם מרגיש שהוא לא מספיק ראוי אולי, זו יראת התאה. יראה הילאה זה קרוב ליראת הרוממות, אני חלק מדבר גדול, אני חלק מדבר משמעותי, יש לי אחריות,
יש לי, כן, אני צריך לקחת את עצמי בידיים, אני לא יכול להתעלם מזה, זה כאילו שתי היראות שהן זמינות גם לבינוני.
כלומר, גם הבינוני צריך לדעת שהוא,
איך הוא הגדיר את היראת התאה, רק נלך לג אחד אחורה,
כן, הוא טען שבהתחלה יש כאן,
יש בתוכה חוכמה,
אז יראה חיצונית, כן?
שהיא,
כן, זה מה שהזכרנו.
שזה,
האדם מרגיש שהוא כזה קטן מול הדבר הגדול הזה, וכאילו, מי אני, מה אני, מה זה בכלל, עף על עצמי, ככה, איזה מין הקטנה.
ויראה הילאה,
הוא קרא לזה כאן יראה, יראת בושת, כן, ירא בושת.
וואו, כל כך סומכים עליי, זה הרי התחושה הכי קשה שסומכים עליי, מאמינים בי, ואני כאילו מפדח.
אז שלא יהיו פדיחות, כן?
נכון, שלא, דיברנו שאולי היום העובדה שהכל מצולם,
נותן לנו קצת איזה יראת בושת כזאת, כן?
את שניהם הבינוני צריך, ושניהם טוב שיהיו לנו,
גם לחשוב שאנחנו לא כאלה חשובים,
יש כאלה אנשים שבטוחים שהשמש זורחת רק בשבילם,
בשבילם, בשבילי השמש זורחת או שהיא זורחת להם ממש מהפה, כאילו, זה הבטוחים בזה, אז לא, אתה לא כזה חשוב, אתה לא כזה, אל תעוף על עצמך,
שאדם יתפוס פרופורציות על עצמו, וזהו,
נכנס לפרופורציה.
ומצד שני,
כן העניין של הבושה,
שיום אחד,
או יכול להגיד לעצמו הבינוני, יום אחד הרי אני אראה את הסרט של החיים שלי, ואז יהיה פדיחות, אז בואו נשתדל לצמצם בין הבוטו לבין הנטו, ושלא יהיה,
בשמיים יודעים הכל. ובשביל, אגב, בשביל התחושה הזאת מדי פעם,
אנחנו מתביישים באמת פה בעולם הזה, כדי לחוות
איזה לא נעים זה.
ככה, אתה יודע,
זה, זה, זה, תפסו אותך. הנה, ראו, אתה,
אתה, יש כאן, נפלת על איזה פער וגם ראו את זה, אדם מתבייש, כן, לא עלינו, שלא נבוש ולא ניקלם אף פעם, אבל
מדי פעם אנחנו מתביישים בדבר הזה,
כדי שנבין כמה זה לא נעים יהיה למעלה. ושתי היראות האלו,
טוב שיהיה אותם לבינוני.
אבל גם בפעם שאמרה גם דיברנו על שתי אהבות של הבינוני, וקראנו להם, הוא קרא להם, אדמו״ר זקן, קרא להם אחת אהבת עולם, והשנייה אהבה רבה.
והיום אנחנו רוצים טיפה להרחיב בהם בפרק שלפנינו, פרק, איזה פרק אנחנו? מ״ד? אנחנו מגיעים מ״ד קצת לנסות להרחיב על אהבה. אז לפני שניכנס לפרק בואו טיפה נדבר על אהבה, בסדר?
לא דיברנו עוד על אהבה כמאמר השיר.
קודם כל מצוות אהבת השם
היא משפה שאנחנו אומרים אותה שלוש פעמים ביום והיא מיועדת לכולנו.
כלומר היא מופנית לכל אדם שהוא צריך לאהוב את השם יתברך.
עכשיו שזה,
גם על יראה הגמרא מתלבטת ואומרת ואתה ישראל
משה רבינו אומר, מה השם אלוהיך שואל מימך כי אם לי יירא את השם אלוהיך? כאילו מה?
בקטנה.
והגמרא אומרת, מה?
אטו ייראה מילתא זוטרתא היא? ייראה זה דבר קטן? ייראה זה דבר גדול מאוד? מה משה רבינו אומר, מה? מה השם?
הגמרא אומרת, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא. אז אפילו לגבי ייראה הגמרא מתלבטת.
מה נגיד לגבי אהבה?
איך אפשר להגיע למדרגה של אהבת השם?
אהבה, אנחנו יודעים איך זה נראה אהבה, נכון?
כשמישהו מאוהב ומשהו, הוא חושב עליו כל הזמן,
הוא עסוק בו,
הוא, יש לו דפיקות בלז,
הוא מתגעגע, המוח שלא תפוס בדבר הזה, אז תחשבו את כל הדברים האלו על תפילה.
זה אולי מתאים לבבא סאלי, שהיום הילודה שלו, זה לא מתאים לאנשים כערכנו, נכון?
בבא סאלי ככה מן הסתם היה מרגיש,
או צדיקים אחרים.
ובכל אופן,
התורה ציוותה עלינו,
כתוב ואהבת, לא כתוב שם כוכבית למטה,
למעמיקים בלבד, למצטיינים, כתוב ואהבת אצל כולם.
אז זה אומר שיש כל מיני מדרגות באהבה.
בסדר?
אז בואו ננסה להבין
איזה מדרגות יש באהבה,
מה יותר זמין לנו ומה אנחנו יכולים להתפלל לזכות מדי פעם.
אז זה ברור שהמדרגה היותר זמינה לנו היא מדרגת אהבת עולם.
אתה גם שומע את זה, אהבה שיוצאת מתוך העולם.
ואפשר ממש להמשיל את זה לזוגיות.
אהבה בין איש לאישה.
אהבה בין איש לאישה, האם יש בה רק מרכיב רומנטי?
יש בה ודאי גם מרכיב רומנטי של התאהבות,
של fell in love,
של כאילו יכול להיות דבר כזה.
אבל מי שיסמוך רק על זה,
אז הוא שם את כספו, שם את רגשותיו על קרן הצבי, כי הרגע שהוא עולה ויורד וכו',
על מה בנויה אהבה אמיתית?
שימו לב, זה דבר מאוד מעניין, היא בנויה
על החלטה.
בסדר? אפשר להגדיר אהבה גם ככה.
תקשיב, תקלף ואחלה, אז תאכל וזה, תכבד גם, אבל בלי הכול, אז תאכל, תאכל, למה אתה לא אכל? תאכל, תאכל, תאכל, אל תעצור ואכל,
רק בלי הסכיר.
שים על השולחן, אחרי זה תשים את זה. תודה.
אז מה זה אהבה?
אפשר להגדיר אהבה, כמו שאמרנו, ההגדרה האנגלית היא fell in love, הגדרה קצת כאילו, זה קרה לו, it's happened, הוא פשוט בא רגש וסחף אותו,
אנחנו נראה שזאת הגדרה שאולי יש לה גם מקום,
אבל בהחלט אפשר להגדיר אהבה בתור פעולה, כלומר החלטה.
אני פוגש מישהו,
או מישהי, כן, איש, פוגש מישהי,
יש בינינו מסד ערכי משותף, עולם רוחני משותף.
אני בכוונה נותן כרגע משל מזוגיות, אחרי זה נחזור חזרה לפרק.
יש לנו עולם ערכי משותף, אז קודם כל זה דבר חשוב, אנחנו לא מגיעים משני עולמות, יש לנו.
נוצרת בינינו איזו קרבה רגשית מסוימת, גם בגלל המתח המיני אפילו, איש ואישה וכולי, אבל זהו, יש פה איזושהי חביבות,
קרבה ואז
מחליטים החלטה,
שלהחלטה הזאת קוראים אהבה. כלומר, יש מקום להגדיר אהבה בכלל בתור פעולה ולא בתור רגש.
כשהתורה אומרת ואהבת, אז מה הכוונה ואהבת? שיהיה לי כאן לבבות כאלה?
לא, מייד התורה אומרת ואהבת זה פעולות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדיך ומיד חסר מתרגמים את זה בכל לבבך בשני יצריך כלומר תעשה דברים טובים ותימנע מדברים רעים ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ובכל מאודיך
בוא נראה למה אתה מוציא כסף, חביבי.
יש לך בר מצווה, על הפרחים הוצאת, על הבגדים הוצאת, תפילין לקחת מהסבא, בחינם. למה ככה? שים כסף על המצוות.
אז זה מיד מתורגם לפעולה, האהבה.
אז האם יכול להיות קשר זוגי שהוא חותר לאהבה, שהאהבה מוגדרת אצלו כפעולה, ומה הגדרת הפעולה? אני מחליט לתת
את המיטב שבי, את מיטב הכוחות,
מיטב תשומת הלב,
מיטב ההקשבה,
מיטב הזמן לאישה שלידי.
יפה, אתה מאיר.
לכאורה זה גם יכול לעבוד בלי רגש, אבל ודאי העולם הרגש הוא קיים.
כנראה אני לא אקבל החלטה כזאת אם לא יש לי כבר איזה...
ובאמת הרבי זצל,
כשהיו מתייעצים איתו לגבי ענייני שידוכים, הוא תמיד היה אומר,
זה תלוי בהרגשת הלב. אם יש הרגשת הלב,
תלכו על זה. הוא כל הזמן חוזר על זה.
האם יש משהו בלב? כי יש הרבה אנשים טובים בעולם.
מלא, אתה יודע, אפשר לקחת תמונת מחזור של איזו ישיבה,
תמונת מחזור של איזה אולפנה,
ולעשות קווים.
זה בחור טוב, זה... תוכנה,
מישהו כאן יכין תוכנה פה, המתכנתים,
נזים את הנתונים,
יצא לנו התאמות ונעשה לינק,
ועם מזל טוב, ישר, עם אפליקציה כזאת, נכון? כנראה זה לא יעבוד.
בני אדם,
זה בני אדם, יש לי איזה חבר שהוא עובד,
הוא חוקר במחשבים והוא
בסדר, מבינה מלאכותית, ובחלק מהפרויקטים שלו הוא בנה תוכנה לגישור.
תוכנה לגישור. כלומר, 32 בני אדם, הם מזינים את זה שלהם במחשב, והמחשב מעלה אפשרויות, והם עושים כן, ולא וכולי, והוא אומר לי שחד משמעית התוכנה היא יותר טובה, כי הזינו בה את כל האפשרויות ואת כל הזה,
והיא נכשלה כישרון חרוץ.
למה?
אין את,
אין את אחי, אין את, אדם שמגיע לגישור, הוא מגיע לא לשחק שחנות מול מחשב, יש לו איזה מצוקה,
יש לו איזה מריבה,
הוא צריך שיהיה שם מישהו שיש שם איזה לב. אז לכן, ודאי שצריך שיהיה איזשהו רגש בסיסי,
רגש טוב, רגש של התחלה,
ואנחנו מיד נשווה את זה ל...
כן,
ברור שצריך שיהיה שם איזה משהו. אבל אחרי שיש את המשהו הזה, אז מה זה אהבה? האם אני פסיבי לגמרי? זהו, עכשיו זה אמור לקחת אותי.
תבוא הרוח ותיקח אותי ואנחנו נתאהב, או שכן או שלא,
אולי בחלק מהזמן הרוח תנשב ובחלק היא לא תנשב ואני כזה.
ככה תלוי, פסיבי.
או שהאהבה היא בעצם, אוקיי, זה טוב,
יש פה הרבה דברים טובים, המראה נראה נחמד,
העולם הערכים משותף, יש איזה רגש טוב וכולי, ואז מגיעה החלטה,
וההחלטה היא, אני מחליט לתת,
מחליט להשקיע,
להשקיע לא רק בזמן,
לא רק בזה, להשקיע גם בהתבטאות,
אתה קונה איזה מתנה, אז אתה כותב איזה פתק,
אז אתה מתחיל להשקיע, הדבר הזה יוצר רגש,
הוא לא רק מתאר,
הוא גם יוצר את הרגש,
כי יש לנו כלל,
כשאדם משקיע במשהו, הוא נהיה קשור אליו.
נכון? כל מי שגידל פה איזה דג נוי פעם, ונתן לו לאכול, והוא מת, מת לי הדג.
הדג הזה הוא גופי, עוד אלף כמוהו. לא, ילד מסתובבים, לא, כי אני מת, בסדר, דג, כפרת ארבעה. מי שגידל איזה גילה והשקיע באיזה צמח והוא התייבש לו, אה, הצמח התייבש, איזה מה זה. כל מה שאנחנו משקיעים בו,
אנחנו גם נקשרים אליו.
אז זה אהבת עולם, אהבה שצומחת מתוך העולם.
אגב, הרב קוק אומר,
באין היה שזו הסיבה שקשה לגדל ילדים.
אני חושב שזה כרוך במאמץ.
במאמץ אינטנסיבי. גם העיבור והלידה
וגם הגידול.
אפשרה יכולה להיות אחרת.
כן, אבל זה אומר, מכיוון שאנחנו לא מספיק מאוהבים בחיים מצד עצמם,
אז כדי שיהיה קשר עמוק ואמיתי ושל אהבה בין הורים לילדים,
ההורים צריכים לתת.
לתת ולתת ולתת. הנתינה הזאת יוצרת קשר, ואתם יודעים שזה
אומרים כן, שאימא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים,
ועשרה ילדים לא יכולים לגדל אימא אחת. למה זה ככה באמת? זה באמת ככה, למה?
כי מי שנותן הוא קשור, ומי שמקבל הוא פחות קשור,
לצערנו הרב. שמעתי וורט יפה גם על זה,
שזה גם קצת קשור לבריאת העולם.
אדם הראשון הוריש לילדים שלו את התכונה של אהבה לילדים,
אבל הוא לא יכול היה להוריש לילדים שלו את התכונה של אהבה להורים, כי לא היו לו הורים.
אז כאילו,
זה הולך...
אבל זה ממש דוגמה לאהבה.
אהבה בנזוג, ואני חייב להגיד לכם שזו דוגמה שאני שמעתי אותה,
את ההגדרה הזאת, נגיד דבר בשם אמורו,
מאברי גלעד,
אדם חילוני,
שמייצג כאילו את הזה, הוא אמר,
כאילו,
שהיה לנו איזשהו שיח איתו לגבי חיתון זוגות חילוניים, ומה חשוב להם, וכל מיני כאלה, והגדרה שהוא אמר, וזו הגדרה בעיניי מדהימה, כלומר,
אז זה יגיע מהאזור הזה, התל אביבי, מה פתאום רגע, זה פעולה,
זה עבודה. וואו, זה נראה לי דבר מאוד מאוד נכון.
נתן לזה שם יפה.
זה ברור שאני לא אקבל החלטה כזאת בשביל סתם בן אדם ברחוב,
אלא אם כן אני אחות בבית חולים או אח, כן?
ואז ההחלטה היא, ובאמת יש מחקרים רבים על התאהבות של אחות ומטופל.
זה יוצר, כמו שאמרנו, הדבר הזה יוצר.
מטפלים, כואב לך, להרים אותך, להאמין אותך,
ואחרי זה המחקרים ממשיכים ללוות את הקשר מה קורה אחרי שהבן אדם מבריא.
זה קשר קצת בעייתי כי הוא בנוי על זה שהוא חולה והיא כאילו סועדת אותו.
יום אחד הוא מבריא ואז הוא הוקם מהמיטה והקשר פתאום צריך לקבל פנים חדשות.
אבל יש מחקרים אחרי מלחמת העולם השנייה היה הרבה כאלה אחיות שטיפלו בזלית עבור המטופלים והתחתנו איתה.
זה מצב מאוד אמפתי מאוד מקרב מישהו פגוע ואתה עוזר לו אתה סועד אותו.
המילה באנגלית To nurse באנגלית זה גם אחות וגם להעניק.
To nurse somebody זה להעניק מישהו.
תחשבו, זו החוויה הכי הכי קרובה שיש...
מה?
כן, יש הרבה דוגמאות כאלה. כן, הרבה.
הייתה שם תמותה נוראית.
ולעומת זה הוא לקח מצד אחר לתפקידות כאילו נוראית והיה שם חוב ואהבה ותמונות פרסונליות
חד משמעי, חד משמעי.
יש עמותת חיבוק ראשון, מכירים?
חיבוק ראשון.
חיבוק ראשון, לא מכירים?
חיבוק ראשון זה עמותה התנדבותית,
נגיד מסיבות הכי משמחות בעולם, בסדר, לא צריך להגיע לטרגדיות. ברוך השם, משפחה נולדה לה עם שלישייה, בסדר?
ושני ילדים שוחררו מבית חולים,
עם האימא, ואחד נשאר.
האימא מסכנה, יש לה שלישייה,
היא צריכה להעניק שתיים בבית וכל זה. התינוק הזה שנמצא שם בתינוקייה, הוא יכול לצרוח עד מחרתיים, אף אחד לא ייגש אליו.
אז זה תינוקייה. אז יש בנות כאלו שעוברות בתוך תינוקייה,
ושואלות את האחיות, איזה תינוק יש לו,
אין לו אימא ברומינג אין.
אומרים לה, הנה זה, זה, זה, זה, והן מרימות, הן מחבקות אותו, עושות לו פוצ'י מוצ'י, וזה, שירגיש ככה,
שלא יהיה זרוג שם רק בחיבוק,
ולפעמים זה גם טרגדיות,
תינוקות נטושים, יש דברים כאלה, אתם יודעים, בבתי חולים,
תינוקות שמחכים לאימוץ וכל זה,
אז הן מגיעות, מחבקות אותן, שיהיה להן מגע,
מגע של יד אדם, נכון, לכן זה הדרך.
חיבוק ראשון נדמה לי, משהו כזה, או להושיט יד, או חיבוק ראשון, משהו כזה.
יפה, אז זה הבאנו דוגמה ממערכות יחסים עם בני זוג. אותו דבר,
כן הדבר הזה,
במערכות יחסים של הבינוני,
שזה כל אחד מאיתנו מול השם יתברך. איך אפשר להגיע לאהבה?
מאוד פשוט.
קודם כל, אנחנו באמת, כל אחד מאיתנו, מלא הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא התחיל, בסדר? הוא התחיל איתנו.
הוא גאל אותנו ממצרים,
בקה לנו את הים,
קרע לנו את ים סוף,
טענו לנו את התורה,
הוא התחיל איתנו. הוא שם אותנו על קרן נורא, אנחנו יהודים, אנחנו לא גויים,
אנחנו לא מיליארד 200 מיליון הודים, מישהו אמר לי שבהודו יש מקומות שלאנשים אפילו אין להם שם.
אין להם מבחינת,
הם קוראים אחד לשני בזה אבל הממשל לא עוד לא שיים אותם, הם כאילו מחוקים, הם עוד לא קיימים.
אדם אין לו שם את האוכל אצלו דוח,
דוח תנועה, כלום, אין לו שם.
אנחנו יהודים, אז כאילו יש כאן איזושהי התחלה מסוימת, אבל כתוצאה מההתחלה הזאת, אהבת העולם של הבינוני, שזה יכול להיות קרוב אפילו אלינו,
זה מין החלטה להתייחס לזה ברצינות,
למצוות,
לשבת.
אדם כאילו מקדיש לזה זמן, מקדיש לזה תשומת לב, מקדיש לזה
ליממון. וכתוצאה מהדבר הזה מגיעה אהבה, האדם נהיה קשור
כשהוא מחליט להשקיע.
בואו נראה איך הוא כותב את זה במילים שלו.
והנה כל מדרגת אהבה משתי מדרגות אלו, אהבה רבה ואהבת עולם,
נחלקת לכמה בחינות ומדרגות לאין קץ.
כל אחד לפום שיעור הדילם.
כל אחת לפי השיעור שלה. זה משתנה.
כמו שכתוב בזוהר הקדוש על הפסוק נודע בשערים בעלה דקות שבריחו.
הקדוש ברוך הוא הבעל והוא נודע בשערים.
הכוונה היא הוא התיידע והתדבק לכל אחד לפום עד למשער בלבי. כל אחד חווה את האהבה לפי מה שהוא מצליח לשער בלבו את האהבה הזאת. הוא עושה את הקשר.
ולכן נקראים אם דחילו ורחימו הנסתרות להשם אלוהינו.
ותורה המצוות הם הנגלות לנו לבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת. כלומר,
הוא קצת מחזיר אותנו לתחילת הספר. העיקר זה המעשה.
תקיים תורה ומצוות, בסדר,
הכוונה היא שלב ב', העיקר המעשה אצל הבינוני.
המעשה הוא הגלוי. זה התחילו ורחימו, זה הכוונה של אהבה ויראה, זה אחד יותר פנימה.
אבל מצד שני,
כי תורה ומצוות הם נגלות לנו ובננו לעשות את כל דברי התורה. כי התורה אחת ומשפט אחד לכולנו בקיום כל התורה ומצוות מבחינת מעשה.
מה שאין כן בדחילו ורחימו, הם לפי אהדת השם במוח ובלב. כלומר, לגבי המעשה אין הבדל. כל אחד מניח תפילין.
לא צריך להיות הבדל.
אבל לגבי השייכות, האהבה והיראה, יש באמת הבדלים.
בסדר, אחד יותר ירגיש, אחד פחות ירגיש, יש כאן איזשהו הבדל.
אך אחת היא אהבה כלולה מכל בחינות ומדרגות, אהבה רבה ואהבת עולם,
והיא שווה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו. כלומר, זה נכון שיש
מדרגות שונות באהבה, אבל אחרי הכול יש איזו מדרגה,
נקרא לזה ראשונית מספקת,
שמתחתיה זה לא אהבה ומעליה זה כן אהבה. עכשיו, מעליה יכול להיות אהבה, אבל זה כל מיני מדרגות באהבה.
אבל יש משהו שאם אין אותו זה לא אהבה.
מה ההגדרה הבסיסית של אהבה?
אז הוא מסביר.
והיינו מה שאמר הזוהר על הפסוק
נפשי ותיך בלילה
דרחים וירחים לקודשא בריחו
וכימותא דנפשא
ורוחא קמא דאידבקון אילין בגופא וגופא רחים נון.
זה שכתוב נפשי הביתיך.
כלומר, מפני שאתה אשם נפשי בחיי האמיתיים,
לכך הביתיך. פירוש שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו.
וכשהוא חלש ומעונה, מתאווה ותאב שתשוב נפשו אליו.
וכן כשהוא הולך לישון, מתאווה וחפץ,
שתשוב נפשו אליו כשיאור משנתו.
כך אני מתאווה ותאב לאור אין סוף ברוך הוא,
חייה חיים אמיתיים להמשיכו בקרבי על ידי עסק התורה והקיצי משנתי בלילה
בהורי תבקות שבריכו כל אחד". הוא מגדיר כאן מה זה אהבה.
מהי אהבה?
נפשי אביתיך בלילה. איזה רצון נפש להתקרב.
רוצה להיות יותר קרוב.
הרב שטיינזלץ,
יש לו עוד איזה מכתב.
הוא אומר,
חלק מהאנשים
מתייחסים לקדוש ברוך הוא כמו
מערכת יחסים
של ילדים להוריהם הזקנים בבית אבות.
נכון?
הרב טנדרט יש לו כזה, אתה יודע, לפעמים הוא, לא לפעמים, בדרך כלל הוא דוקר, הוא משתדל לדקור, שלא,
ובצורה חיובית, כן?
אז לפעמים לא היה לנו כלי, לפעמים ההורים מזדקנים וזה,
ואחד ההורים נפטר, והוא נשאר לבד, אז עכשיו יש התלבטות איפה, מה נעשה?
אז נגיד אותו הביתה, וכמובן זה ניסיונות ואנחנו לא שופטים, יש כאלה שבוא נשים אותו בבית אבות.
כאילו אומרים לו, תקשיב, אנחנו נבוא אליך, אתה אל תבוא אלינו.
זה כאילו, מה צריך?
כמה צריך?
שלוש פעמים ביום, אנחנו נבוא אליך, אתה אל תבוא אליהם.
יש כאלה בחסידת הקדוש ברוך הוא לבית אבות,
אנחנו נבוא אליך, אתה אל תבוא אלינו,
מה אתה רוצה?
פעמיים ביום, שלוש פעמים ביום, אנחנו נגיע, אין בעיה, אבל אנחנו רוצים שפעמים כשאנחנו יוצאים,
אל תטריד אותנו.
דואגים לך, אתה מטופל, אתה מסודר, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים.
כן?
זה לא אהבה.
אני אומר, אפשר גם,
יש גם מצבים שההורים צריכים להיות בבית אבות, אין בעיה, זה לגיטימי, הם צריכים טיפול וכו',
אבל בבית אבות אתה הולך, אתה מבקר, אתה לא, אין לך עוד ביקור, זה ההורים שלך שם.
אז אתה מגיע, אתה פה, אתה מעוניין, אתה כל הזמן נמצא.
בסדר, אתה יכול להיות כל הזמן.
אז ההגדרה של אהבה זה רצון להתקרב.
זה שאני חושב עליך לא רק בשעות המוגדרות.
תחשבו,
אם יצא לכם פעם אפילו לקנות איזה חפץ,
שרציתם.
חפץ שאהבתם, חפץ שהיה לכם.
אז אתה לא, נגיד, לא יודע מה, איזה אופנה אוטו, אופנוע,
אופניים, לא יודע מה.
אז אתה לא חושב על האופניים, רק כשאתה בא לרכוב.
מדי פעם באמצע היום הוא אומר לך איזו מחשבה חמימה בלב,
אה, קניתי אופניים,
שיקוך מלא,
סנטה קרוז.
פתאום מישהו עובר לידך, רואה אותך מחריך, מה קרה? לא, נזכרתי, אופניים, חבל לך על הזמן, בוא, בוא, תראה תמונה.
כאילו זה נכד, תראה את התמונה,
ראית את הבולם, תראה איזה בולם.
אה, אתה לא מבין בזה, עזוב, תמשיך הלאה. טוב, יאללה, מספיק עם השטויות, בוא נ...
מחר אני רוכב, לא היום.
נכון? ככה זה נראה כשאוהבים.
נזכר, יש לך איזו התחממות בלב.
אתה נזכר בזה, אחרי כמובן זה עובר אולי, אבל בהתחלה אתה, יש לך איזו חמימות, אה.
אז ככה הבינוני,
באהבת עולם,
הוא מנסה לצאת מהשגרה, לצאת מהשטנצים, לצאת מה... מדי פעם הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, גם ככה סתם, באמצע הרחוב.
אה, מה יהיה איתך, מה, מה, מה, מתי ניפגש אבא, מתי...
הוא מנסה לצאת מהגדרים, זה אפשרי לכל אחד מאיתם.
זה נקרא אהבת עולם, זה המדרגה הבסיסית באהבה. כלומר, כאילו השאלה היא, תגיד,
חשבת על הקדוש ברוך הוא ככה פעם, סתם?
בלי תפילה, בלי הגדרה, בלי... סתם, איך אתה בא פה פתאום, בא לך איזה מחשבה, דיברת איתו פעם, שלא במסגרת הראיונות הרשמיים שנקראים תפילה.
עשית פעם איזה מצווה, ככה,
טיפה הוספת קצת, לא מה שחייך, כאילו, יש ביניכם איזה מערכת יחסים שניתן לשים יד ולהרגיש שזה חום,
והדבר הזה הוא אפשרי לכל אחד מאיתנו, כאילו, טיפה להגיד, אוקיי, הדבר הזה הוא מרכזי,
הוא חשוב, הוא משמעותי לי בחיים,
הוא חיי החיים, כמו שאומר כאן נתניה,
הוא נתן לי את הזה, אני רוצה, אני מתאווה אליו, אני רוצה להתאווה אליו, אני רוצה להתקרב אליו.
אני לא כמו הצדיק, שהצדיק הוא דבוק בזה לגמרי, הוא, כן.
הבבא סאלי, זכרו יגן עלינו, כן? זכיתי להיות בציון שלו.
אז הוא היה מתענן, הם מספרים את זה, אנשים ראו את זה, זה לא, אנשים שחיים איתנו עוד היום, זה לא סיפורים מדורות קודמים. הוא היה מתענן, ממוצא שבת ליום שישי.
לא אוכל ולא שותה.
לא רק לא אוכל, גם לא שותה.
אצלם הצום היה תענוג, הם היו, העונג שלהם היה לצום.
האכילה בשבילהם הייתה קושי, והצום היה עם השם יתברך.
זה היה תענוג.
אז היה צדיקים, הם הם שם לגמרי,
דבוקים לחלוטין באשם יתברך. אנחנו כמובן לא כאלה, אז אומרים לנו, אבל אצלנו, בסדר, מדי פעם,
ככה לחשוב עליו, מדי פעם ל... מה, אתה עושה ככה? זה קשה?
לא טוב. מה?
לא טוב לצום?
מה לא טוב?
לא ב?
הוא יצא בשביל להתפלל על עם ישראל וכו'.
אז זה כאילו,
כן, הוא גם חי עד גיל 96, נדמה לי, אבו סלם נפטר.
אז זה ההגדרה של אהבת עולם,
אהבת עולם.
וזה מושג על ידי עבודה נוספת של נתניה,
הוא הזכיר אותה כמה פעמים, שעל ידי התבוננות, אתה מקיים מצווה, תתבונן קצת,
תראה מה משמעות המצווה,
תחבב אותה, תיגש אליה כמו שצריך, ככה, מדי פעם, אתה יודע, לא, כמו שקוראים לנו בדברים חומריים.
אנחנו לא מסתפקים רק במה שצריך, נכון?
אלא גם לוקחים מה שטעים,
מה שאנחנו אוהבים, וגם קצת נהנים מזה, ושמחים בזה, אז
אם הקדוש ברוך הוא חשוב לנו, והוא במרכז החיים שלנו,
והוא חיי החיים. אז בואו נראה שזה בא לידי ביטוי. ככה זה נקרא תנאי הכרחי באהבה.
משם ואילך אפשר להתקדם.
עד למצב שאדם מעורב בקדוש ברוך הוא בסדר נגיד.
אבל האהבה זה שיש כאן איזושהי התקרבות.
ואנחנו גם אומרים מה הם הכלים. הכלים זה קיום התורה והמצוות דרך איזושהי התבוננות.
זכיתי לקיים תורה ומצוות. אני זוכר להניח תפילין, אני זוכר להיות שייך אל הרצף.
קודם כל הוא מתייחס אליי, אני השפיע עליי כזה שפע, כזה ברכה.
ואז הביטוי של זה שהוא משתדל טיפה יותר, נכון? זה מה שהוא אומר כאן
במילים האלה.
בואו נקרא את זה עוד פעם.
מהי האהבה שהיא שווה לכל נפש?
מה שאומר הזוהר על הפסוק נפשי הבאתיך בלילה
דהירכם לקדשא בריך ורחימותה דנפשה ורוחה כמד ידבקו אילין בגופה, בגופה רחים לוון. כמו אלה שדבקים בגוף, אוהבים את הגוף שלהם.
כן?
כל מיני יש כאלה, כל מיני...
מה? איך?
חדר כושר, וכל מיני מסאז'ים, שוודי, זה, פה, שם.
כל מיני כאלה שהוא...
יש כאלה שנהנים, כן.
יש כאלה גם, אתה יודע, זה כאלה עדינים, לא...
אתה נותן לו, נגיד שזה כבר, כן, מוזג לו פפסים.
הוא היה קוקה-קולה, כאילו, כאילו, יש לו איזה אנינות,
ובגוף מדייקים, לא, אני לא אלובש את הדברים האלה, אני אלובש רק מותגים.
אני לא... נכון?
יש כאילו איזו אנינות כזאת.
אז כדאי ללמוד מאלה
שאוהבים את הגוף, איך זה נראה.
דברים שהם באמת חסר משמעות.
לפני כמה זמן החלפנו רכב, אז הלכנו לסוכנות של זה,
לבדוק איזה רכב לקנות. כאילו, נראו לנו את זה, את זה, עשינו את השיקול, של המחיר, של היעילות, של הפועל, בסוף קנינו משהו.
כשתוך זה שכנראה נכנס לידינו, עכשיו מישהו יושב ליד הפקידה,
אומר לה, אני באתי לקנות רכב. עוד לא יפי, מה אתה רוצה? אומר לה,
לא יפני,
לא קוריאני,
פורד,
פיאט, ככה, אירופי.
ואז הוא אומר, אני לא יכול לסבול את ההמוניות הזאת,
את העדר הישראלי שכולם בזה, אני רואה.
הוא לא בא לקחת אותו, הוא בא, יש לו זהות.
הזהות שלו היא פורד, פיאט, לא יודע מה, כל מיני כאלה. זה הצחיק אותי שאנשים כאילו, הוא אמר את זה כזה ב... אל תעיזי להציע לי את כל העדר הקוריאני הזה,
קאיה, קיאה, כל היפנים וזה.
אני רק ככה.
עוד מעט בא לקנות אותו, אותו זה עבד כנעני, תקנה מה שמשרת אותך, אכפת לך מאיזה מדינה מייצרים אותו, הוא טוב, הוא יעיל, תקנה אותו, מה, לא, כאילו אופי כזה, אני אסע באוטו ש... לא, לא, לא שייך, נכון?
יצא לי גם להתוודע ל...
יש כאילו איזה מין ויכוח בין אלה שיש להם אייפון ואלה שיש להם אנדרואיד, כן, כאילו.
איפה הוא שייך?
אה, הנה, אני לא יודע, אתה יודע,
אין, אני לא יודע.
נוחות מול יופי, נכון?
עכשיו, מי שיש לו שיומי הוא לא בר שיח, הוא לא, כאילו, אתה לא, הוא לא, זה כאילו, מה?
לא, לא, לא,
שיומי זה סיני, כאילו, אתה ממש, אתה בתחתית של הסולם החברתי, לא בכלל בר פלוגתא.
עם אייפון שהוא כאילו מוצר יפה, מעוצב לפי,
אתם יודעים שהוא מעוצב, המלבן של אייפון זה לפי מלבן פיבונאצ'י,
חתך הזהב.
היחסים של המלבן זה לפי
לפי
סדרת פיבונצ'ה, שזה כאילו נותן את הכי, הכי יפה בעין.
זה היה ספיר, זה שם, זה הכל מתוכנן, זה שום דבר לא במקרה.
מול נוחות אנדרואידית כזאתי שעממיות, יאללה, תשתף, תשלח, תוריד, זה לא, כאילו היה.
אז גם זה, זה הבל הבלים, אנשים כאילו, אני אקנה.
השבוע נסעתי עם איזה נהג מונית,
חמוד כזה,
היה עצבני, משהו, משהו.
אמרתי לו, מה קרה לך, אחי? ביטוח לאומי, ואני צריך ללכת לזה, וסידורים,
ואני מבזבז ימי עבודה, ואין לי כוח לנושאים.
והכי גרוע, אני אומר לה, הבת שלי קניתי לה אייפון,
והיא שכחה את הקוד,
ושכחה גם את הקוד זה, ואת ה... ואי אפשר לפתוח את הטלפון.
אני אומר לה, בת כמה ילדה? בת 12. אה, זה טוב.
אמרתי לו, ואין איזה האקר שיכול לפרוץ? הוא אמר לי, לא, כולם אמרו לי שיש, אין, אי אפשר. והתקשר לאפל, הם לא מסכימים,
צריך
להביא להם את ה... מה?
אז הוא אומר, יאללה, כפרת עוונות, תגיד כבר תורה.
ארבעת אלפים שקל,
אתה קונה לבת שלך טלפון לארבעת אלפים שקל.
אייפון, כאילו, זה...
אתם רואים את הוויכוחים האלה, ואנשים כאילו, אתה יודע, נכנסים לעמדה, מה, זאת אומרת, זה...
הייתי פעם באיזה אזכרה,
לפני הרבה שנים, זה היה סביב המונדיאל.
אז ישבתי ליד איזה קרוב משפחה,
זה הצד של אשתי.
לא, אותו יום היה איזה משחק, משהו גרמניה נגד זה, אז זרקתי לו איזה מילה לגבי
ברזיל וזה, שהם משחקים יפה, אז הוא כזה
הזיז את הדברים ככה, אז אני אשב ממך בו, בוא, בוא אני אסביר לך כמה דברים, בוא אני אראה לך מה.
הוא התחיל לתת לי הרצאה מלומדת על נבחרת גרמניה, ולמה רק הם יודעים לשחק כדורגל, והוא רציני,
ואני אומר לו, אתה לא מבין, אתה לא כאילו ככה,
ככה נראה בן אדם מעוניין,
בסדר? ככה נראה. תפתחו כל יום תוכנית רדיו של, איך קוראים להם? של ספורט,
של זה. תראו איך נראים אנשים שהם
עסוקים בסוגיה.
מפלפלים, הם מקיים בפרטים, יש להם סברות לכאן וסברות לשם. האם משומר יחזור? האם משומר יתפרוש? האם זה? האם הוא צריך להיות מגן ימני, מגן שמאלי? איכא דאמרי, יש דאמרי, אין תומרי, יש תומרי. ככה זה נראה.
ככה צריך לראות. אז שם זה בהבל הבלים,
וככה זה אמור לראות בדברים, ולכן הוא מביא כאן דוגמה מאנשים שעסוקים בגוף, זה קל מאוד, אתה עושה העתק הדבק,
זה קל מאוד,
קל מאוד לראות, וגם את האכפתיות, אדם שנושא לו שקל ברחוב, הוא יתכופף להרים אותו, אנחנו נגיד, יאללה, שקל, מה אכפת לי? מתכופף להרים.
מה זה שקל? לא אפשר לקלות בשקל, אי אפשר לקלות כלום בשקל היום.
זה לא נכון, אבל אתה מתכופף להרים.
יש לזה משמעות, הדבר הקטן, אז גם בעבודת השם.
תן משמעות גם לדברים הקטנים.
תן איזושהי התייחסות, תצא מעצמך קצת.
ככה נראית אהבת עולם.
זאת המדרגה הבסיסית באהבה, כן?
זה שכתוב נפשי הביתיך, כלומר, מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתיים, שזה אני חושב שהקול בינוני
מסכים עם זה וסובר את זה וכו',
מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתיים, לקח הביתיך.
פירוש אני מתאבב את האב לך כאדם המתאבא לחיי נפשו.
וכשהוא חלש הוא מעונה, הוא מתאבב את האב שתשוב נפשו אליו,
כן, הכוס קפה הראשון הזה אחרי הצום. אה, אתה מרגיש שזה נכון, ככה זה.
זה היה איזה מין תאווה. אז ככה, תחשוב על זה.
וכן כשהוא הולך לישון, מתאבב וחפש שתשוב נפשו אליו כשיאור משנתו.
כך אני מתאבב את האב לאור אין סוף, ברוך הוא חיי החיים האמיתיים,
להמשיכו בקרבי. איך?
על ידי עסק התורה,
בעקיצי משנתי בלילה,
דאורייתא בקודשא ובריכו כול אחת. כלומר, אדם מתאבל. להתחיל את היום בדברי תורה.
שזו אחת האינדיקציות לאיך אני, מה חשוב אצלי.
אם אדם,
ואני מברך את עצמי שאני אצליח בעצמי בדבר הזה, כן? אמן, זכות היום הקדוש הזה, בבא סאלי.
אדם קם בבוקר קצת מוקדם, לא זה,
רבע שעה יותר מוקדם ממה שהוא תכנן, 20 דקות.
הוא מתחיל את היום בדברי תורה.
מתחיל את היום באיזה לימוד, לפני שהילדים קמים, צריך לפזר אותם לכל העולם. אתה קם לך באיזה...
הרב סבתו תמיד אומר את זה, הרב חיים סבתו.
הוא אומר, תמיד באים אליו בוגרים, מתלבטים, איך ללמוד תורה, בית, משפחה, יש לי עצה אחת בשביל כולם,
תקום ב-5 בבוקר.
זה לא מפריע לאישה, לא מפריע לילדים,
לא מפריע לאף אחד שלא ללמוד בנחת, והוא כמובן עושה את העצה הזאת.
אז אולי ב-5 בבוקר זה כזה, תקום גם שעה לפני, 20 דקות לפני,
קח לך איזה לימוד, תחטוף איזה, אתה כאילו יוצא לקראת.
הגעה לתפילה,
אם זה מפגש התפילה, מופרש משמעותי,
אז אתה מגיע קצת לפני, ככה יש לך איזה,
אתה לא עסוק במתי אני יוצא,
צריך לפרסם,
יש לי הצעה לאפליקציה, מי רוצה לעשות כסף?
יש בהרבה מקומות לוזים של תפילה,
שעות התחלת התפילה,
אני מציע לפרסם לוזים שעות סיום התפילה,
זה יהיה כאילו מתי התפילה מסתיימת,
אתה רואה,
מתקל,
פה נגמר שמונה וחצי, פה אתה בוחר לך את הזמן שאתה,
זה המדד שלהם,
מתי יוצאים?
מתי זה נגמר?
כמה...
אז ככה לא נראה אדם מאוהב.
גם אם אתה צריך לצאת מוקדם מהתפילה,
שבוע זה קרה לי.
הייתה תפילת ראש חודש, ארוכה, יום שני.
ואני יש לי אוטובוס ב-8,
10, 8 ורבע, ככה אוטובוס.
ובדיוק המוביט לא עבד לי שם, ניסיתי להפעיל אותו לראות, לא עבד לי. אמרתי, טוב, יאללה, 8 ועשרה,
דווקא היום הוא יגיע ב-8 ועשרה.
שמונה ואחצי ראיתי בתחנה, למה? כי כבר קיפלתי את התפילין והתחלתי זה, זה היה כאילו, אמרתי, אני רגע, רגע, אני אספיק את הקדושה של מוסף,
את הכתר, נגיד כתר וזה,
בראש חודש, מה זה כתר? דקה וחצי, זה היה, זה היה, הלך האוטובוס.
אבל אתה יודע, זה היה כאילו, רציתי להספיק גם את זה, לחטוף גם את זה.
טוב, אז הלך האוטובוס,
ישרתי, למדתי עוד שעה,
ואוטובוס עבר.
מה?
מה?
כתר נשאר. כתר נשאר, כן. האוטובוס עבר, הכתר נשאר.
אז בדיוק באותו יום הוא הגיע מוקדם, בדיוק הוא החליט להקדים עדיין. יש חודש, לא יודע.
אף כאן נהג צדיק,
ברוך השם. הוא קם בזמן, הוא התפלל מוקדם, מנין פועלים הוא התפלל.
אז ככה הוא אומר כאן, על ידי עסק התורה. כמו שכתוב בזוהר,
כמו שאומר הזוהר שם, דבאי ברנש מרחימותא דקוצ'ה בריחו,
לקום בכל לילה,
להשתדלה בפולחנה הצפרא. כאילו, מה כתוב אצל דוד המלך?
דוד המלך היה אומר, הוא רק עבודי העיר השחר. הוא היה קם לבד בבוקר לפנות בו, הוא היה קם לבד.
עכשיו,
אהב לה קפצפייה, ריבונו של עולם, הרי כשיש לנו משהו חשוב,
אנחנו קמים.
נכון?
קמים.
קמים, כמו נמירים קמים.
אתה קם בארבע, אתה קם בארבע, אתה קם בארבע ורבע, אתה קם בארבע וחצי, אתה קם בארבע וחצי, אתה קם בארבע וחצי, לפני שבועיים, שלושה, היה לנו טיול אופניים,
כשדיברתי על אופניים,
יצאנו, עשינו טיול רחב ממעלה אדומים לצומת אלמוג, דרך המדבר, עוד ערך הסוכה.
חבורה מהקהילה הקדושה, קם ומוגדר, נסענו, התפללנו ותיק עם מעלה אדומים ויצאנו לדרך.
אז קבענו למטה, לא יודע כבר איזה שעה זה היה מוגדר, ארבע וחצי, רבע וחמש.
אתה קם בשלוש, אתה קם בשלוש וחצי,
אתה קם בארבע, אתה קם בארבע וחצי,
אתה מוכן בזמן.
חשוב לך,
תראו לו פניי, נכון? אז מה עם דבר השם?
פחות חשובה?
תודה רבה לכל פעם,
אפשר להגיד שזה לא באמת, זה היה אוהב מינים של ה...
זה לא ספירות העניינות הקודמית.
או, יפה, נכון, נכון, נכון, בסדר, אתה אומר טיעונים להקלה בעונש.
אתה אומר, זה לא כל יום, זה לא פה, הנה הכי נעים. אבל אחר כך... אני רוצה להבין את הדבר, איך אני משאיר את השלוות בזה.
אז זה לא מה שהוא אומר כאן.
הוא לא מבקש להשאיר את השלוות, הוא מבקש, אמרנו, כאילו,
מינימום של אהבה. מינימום של אהבה, בכוונה אני אומר, זה שאתה מעוניין.
ואדם, כשהוא מעוניין, רואים את זה עליו.
רואים את זה עליו, אז הוא לא גורר את זה, הוא מנסה, הוא רוצה לקום מוקדם, הוא גם מצליח מדי פעם לקום מוקדם, זה מאיר אותו, זה דבר מרכזי אצלו, זה דבר משמעותי.
כמו שאמר זוהר, שם דבאי ברנש מרחימות עדיקון שאומרים לי חולה מכם בכל לילה להשתדה בטוח נאי צפרא.
עד כאן זה אהבת עולם.
עכשיו הוא הולך להסביר מה זה אהבה רבה וכדאי מאוד להיחשף לעניין הזה, להכיר אותו.
אמרנו אהבה רבה זה מן איזה גל שוטף אותך שאתה מרגיש.
אהבה רבה, כן, כמו מעיינות תהום רבה.
אנחנו צריכים לדעת דבר מאוד פשוט.
כל אחד מאיתנו
הוא נשמה,
נכון?
שאנחנו חלק מעם ישראל, מכלל ישראל.
היו לנו אבות קדושים, אנחנו אפילו לא יודעים מי הם היו.
כלומר, אנחנו יודעים, אברהם, יצחק ויעקב, אבל לאורך הדורות,
מי כאן מכיר את הסבא של הסבא של הסבא של הסבא שלו?
אף אחד לא יודע מי היה. הוא היה, היה בן אדם כזה באופן ישיר
עד אלינו, והיה אדם גדול מן הסתם, כל אחד עם ה...
ובגלל שאנחנו חלק מעם ישראל,
יש בנו,
כמו ב-DNA, שיש גנים רציסיביים וגנים דומיננטיים,
נכון?
אתה רואה שני הורים עם עיניים כחולות והילדים עם עיניים כחולות.
כי יש להם גן רציסיבי של עיניים כחולות,
ואצל הילדים זה בא לידי ביטוי.
אז גם לנו יש גן רציסיבי של אהבה רבה כמו אברהם אבינו.
גנים של מסירות נפש כאלו, כמו אברהם אבינו, כבוד דוד המלך, יש את זה באיתנו.
ומדי פעם הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו ומגלה לנו את זה, התקפה.
אהבה רבה וגדולה מזו,
והיא מסותרת גם כן בכל נפש מישראל, בירושה מאבותינו.
אגב, בבא סאלי,
תמיד כשהיו אומרים, איך אתה עושה וזהו, הוא היה אומר, זו זכות אבותינו הקדושים. הוא לא אף פעם לא היה תולה את זה בעצמו. הוא אומר, אנשים טועים בי,
כל מה שיש בי זה זכות אבותינו הקדושים. זכות אבותינו, זכות אבותינו.
אבל באמת זה ככה.
בירושה מאבותינו.
עכשיו, אנחנו לא יודעים מי הם היו, לפעמים יש לנו כל מיני הצצות.
אני סיפרתי לך,
חמי הביא לנו,
חמי, הוא הביא לי ספר לפני כמה זמן,
שמישהו הלך וצילם את כל בית העלמין במרקש.
יש שם, מרקש הייתה עיר מלאה חכמים וסופרים, ויש שם חלקה גדולה מאוד של רבנים.
והוא הלך וצילם את כל המצבות,
ויש צד אחד תמונה של המצבה, צד שני הוא תרגם מה כתוב עליה,
עכשיו המשפחה שלנו,
הסבא הגדול, הוא היה במארקש ועבר למקנס.
אבל המשפחה במקור ממארקש.
הוא היה במארקש
ועבר למקנס. אבל המשפחה במקור... אז הוא הביא לי, אמרתי, מעניין אם יש שם...
יש שם משפחה שלנו.
כאילו, בסדר, אני רב, וכל שאני לא... היו כבר כאלה שרבו עם אנשים אחרים לפניי, כאילו, כן?
השם המשפחה המקורי זה הקוקה.
אני מחפש, מחפש בדף, בום!
1800 משהו,
אחד רבי דוד הקוקה.
כתוב, זהו, זהו, זה קוקה, ולפני הרבה... עכשיו, אני לא יודע מי זה, אבל יש מצב שזה ישיר.
לא יודע מי הוא, אין לי דרך לגלות, אבל אין.
אתה חושב שאתה התחלת את הגלגל?
זה קרה לפניך. והאבות האלו, אנחנו לא מכירים אותם, הם מכירים אותנו.
הנשמות האלו, אתה ישיר אצלו.
בין, בין, בין, בין.
אז הדברים האלה, ירושה מאבותינו.
סיפר לי פעם איזה חבר שהוא, יש לו קטע עם טבילה ועם מה זה,
והוא, בקיצור, הוא בנה לעצמו מקווה בבית.
והשקיע בזה הרבה מאוד כסף, והביא חציבה, והוא גר בבית פרטי.
פעם אחת הוא פגש, כל המשפחה שם הושמדה בשואה.
ולסבא שלו, שנהרג בשואה, יש אחות
שהייתה בארצות הברית.
והיא הגיעה לארץ.
כאילו זה. והוא הלך לפגוש אותה.
ואז
היא סיפרה לו שהיא זוכרת את הסבא שלה.
כלומר, אנחנו מדברים, היא אחות של הסבא, והיא זוכרת את הסבא שלה.
שמה היה המקצוע שלו?
הוא היה בונה מקוואות.
אתה אומר, אתה חושב שזה התחיל ממך,
הסריטה הזאת.
ירושה מאבותינו.
ירושה. זה כאילו, זה עובר. אתה לא יודע, אבל זה עובר.
לכל אחד מאיתנו, אתם יודעים שעץ, עכשיו בחודש שבט,
עץ הוא, אנחנו רואים את זה.
אבל מתחת לאדמה יש אותו דבר ככה.
אותו דבר. אותו גודל של הנוף בדיוק של העץ, יש בשורשים.
רק אתה לא רואה את זה.
אתה לא רואה את זה.
מישהו מאיתנו יודע מאיפה הגענו?
מה, שורשים שלנו?
הייתי נותן המון כדי שיקחו אותי, כמו היה פעם מנרת הזמן, כשהיינו ילדים, זה טיים טאנה, נכון? דג וטוני נכנסים למנהרה וחוזרים, אתה זוכר את זה? איפה אתה זוכר? אתה היית ילד, אה?
זה לפני שנולדת לבכלל, אתה ראית, לא יודע מה ראית כבר,
ערוץ אופ, אבל...
ערוץ מאיר.
אז הם כאילו נסעו אחורה בזמן וכל מיני זה.
לחזור, לא יודע, לפני מאה שנה, ללכת, אתה יודע, סבא, סבא, סבא, סבא, להגיע לאיזה עיר בטריפולי או במרוקו, ולראות מי הוא היה, לדבר איתו.
מה הוא למד? זה היה מלמד חסידות, אני יודע, מלמד פניה.
אני לא מסקרן אתכם?
עכשיו, הם קיימים.
אומרים בזוהר הקדוש פרשת פנחס, שבע דורות למעלה מגיעים מהחופה של הצאצאים.
יש לנו חופה בתוך השבועיים וחצי של הבת.
תודה רבה, מזל טוב, צ'קים בכניסה.
אז תפרגנו, תגידו מזל טוב. אני אומר את זה כדי שתגידו לי מזל טוב, לא כדי שתסתכלו עליי כמו עגלים.
יפה. אז אומר הזוהר החדוש,
פרשת פנחס, שבע דורות למעלה מגיעים לחופה.
אצל האתיופים בודקים שבע דורות שאין כמעט משפחה.
הם מחזיקים את החשבון הזה. אומר הזוהר, מגיעים כל המשפחה,
שבע דורות למעלה מגיעים, הנשמות מגיעות לחופה.
וואי וואי, איזה התרגשות, צריך להכין עוד מנות.
לשטוח את הרזרבה.
אז זה אומר לך ירוש... עכשיו,
עוד שנייה, צריך להיות פתוח לדבר הזה.
תהיה פתוח.
לפעמים מגיעה לאדם איזו התעוררות, איזה משהו.
ירושה מאבותינו, כן.
כן.
אנחנו והבינוניות שאנחנו, אנחנו יכולים באמת להחזיר את העניין הזה בשביל להפוך אותו למשהו בולט אצלנו?
שאלה מצוינת. אתה שואל האם בינוני יכול להפך לצדיק בעצם, בסדר? זאת השאלה.
תשובה, יש מצב כזה, לא כדאי לבנות על זה אבל.
בסדר? יש מצב כזה.
יש מצב שבינוני עובד, עובד, עובד, עובד, עובד על עצמו ואז מתעברת בו נשמת צדיק או שהוא כאילו מצליח להוציא והוא כאילו מתהפך. כמו מתנה. מתנה, בדיוק, זה מתנה אבל כמו שבא ככה זה גם יכול ללכת אבל זה יכול להיות אבל זה מתנה זה מתנה אבל מה שכן משמעותי זה שאם בינוני חווה לרגע כלומר הטענה היא כזאת שאחרי שאדם מבין שהוא בינוני מותר לו להתנהג כצדיק לפעמים לקחת כל מיני חומרות ואם באה לו איזה חוויית דבקות
שאומר, וואו, אני מרגיש פה כמו איזה צדיק,
שלא יגיד לעצמו, טוב, על מי אתה עובד, יאללה, אתה בינוני? הוא יגיד, לא, כנראה שעכשיו, ברגע הזה,
ירושה מאבותיי, אני זוכה לחוות את הגן הרציסיבי הזה בדרך כלל,
ועוד מעט אני אחזור למי שאני באמת, כמו סינדרלה, ב-12 בלילה היא נהיית נסיכה, ובבוקר הכרכרה חוזרת לעוד בלעט,
וגם אתה, בסדר, אבל אז, כשזה מגיע, אם לאדם יש איזו פתיחה, איזה עת רצון,
מבקשים ממך,
אני תמיד אומר שלתת סנדקאות, מחילה, כן, לאשכנזים, זה בזבוז הקצאות.
אתה יודע מה זה בזבוז הקצאה בצבא?
תעשה אותו סנדק.
איך שנגמרת הברית, יורד מהכיסא והולך.
למה שם אותך סנדק? תישאר שם ותברך.
וגם כשהוא מברך, אז הוא מברך כזה,
שתהיה לך ברכה וזה, תברך, אתה סנדק, היום אתה מלך, היום הברכות עבור דרכך, היום אתה צדיק, היום אתה מברך את כולם. תברך! עושים את העדיים על הראש, יש ספר ברכה, תשפוך!
נכון? אלה שיורדים מהכיסא בכלל אני לא מבין אותם, מה אתה יורד מהכיסא הזה?
למה שמנו אותך סנדק?
שתרד מהכיסא, שאל תקום מהכיסא.
כשאבא שלנו היה סנדק בבריתו, לא היינו גרותא סעודה והוא עוד היה מברך את כולם.
למה באת? תאכל לפני, אל תאכל לך ל...
תענית, תענית, תענית. כן.
אז אם אדם יש לו הזדמנות כזאת, עכשיו אתה צדיק,
בסדר?
זהו, ירדת מהכיסא אחרי שעתיים, תחזור לעצמך.
זה נקרא אהבת עולם,
זה נקרא אהבה רבה.
וגדולה מזו, היא מסותרת גם כן בכל נפש איש מישראל.
ירושה מאבותינו, ירושה מאבותינו, אבותינו, כל אחד האבא שלו,
וירושה מאבותינו,
אנחנו גם בניהם של אברהם, יצחק, יעקב,
משה, אהרון, כל שבעת האושפיזים, וכן על זה הדרך. אהרון הכהן, שהוא כהן, יש לו ירושה מאהרון הכהן.
וכמו שכתוב בראייה מהימנה, כברד השתדל בתר אבוי ואימי דרכים לא נתיר מגרמי ונפשי ורוכי,
כי הלוא אב אחד לכולנו.
ואף כי מי הוא זה אשר ערב ליבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת אהבת ראייה מהימנה, אהבת ראייה מהימנה זה משה רבנו.
בכל מקום הרי אפס קצהו ושמץ מינהו ברוב טובו ואורו מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור כמו שכתוב בתיקונים שהתפשטותי של משה בכל דור ודור להעיר להם.
רק שהערה זו היא מבחינת אסתר ואלם גדול במסגרת כל ישראל ולהוציא אהבה זו המסותרת מאלם ואסתר אל הגילוי להיות בהתגלות ליבו ומוחו לא נפלט ולא רחוקה היא אלא קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך דהיינו להיות רגיל ללשונו וקולו לעורר כוונת ליבו ומוחו להעמיק מחשבתו בחיי החיים
בן סוף ברוך הוא,
כהיו אבינו ממש על עמיתים מכור חיינו לעורר עליו אהבה כאהבת הבן אליו.
אנחנו צריכים להרחיב על הדבר הזה, חבל לדחוס את זה ולקצר את זה.
אז אני חושב שבשבוע הבא אנחנו נרחיב על הטכניקות שהוא מציע,
איך להצליח לעורר את המפגש. אנחנו לא יוצרים את זה, זה לא אהבה יוצרת כמו אהבת עולם, זה מתנה,
אבל איך לעורר את היכולת להיפגש עם אהבת עולם, לדוגמה, אני אתן דוגמה, ניגון.
אדם מנגן ניגון,
שר איזה שיר, פתאום בום, איזה משהו נפתח אצלו.
הרבה מעבר למה שהוא ניגן, ניגון ארבע באבות, וכן על זה הדרך.
יש לו פה כמה עצות איך
לקרב את היכולת להיפגש עם המדרגה הזאת של אהבת עולם, לדבר על זה בעזרת השם.
אהבת עולם.
סליחה, אהבת עולם. חזק, בחנתי אותך.
יפה, אהבה רבה. איך לעורר את היכולת להיפגש עם האהבה רבה. אהבת עולם, אדם יוצר במעשה, באהבה רבה הוא נפגש,
יש לו כמה הצעות, נדבר על זבות ה' בשבוע הבא.
