טוב,
צהריים טובים.
איזה כיף לחזור לשגרה אחרי כזה חיבוק מעם ישראל.
נכון,
כולנו ברוך השם קיבלנו הרבה ברכה מעם ישראל. אנחנו עוד יותר מחויבים עכשיו ללמוד תורה, ללמד תורה, בשמחה וטוב לבב.
ותראו, יצא בהשגחה פרטית שאנחנו,
גם מה שנלמד היום באיזושהי צורה קשור
לעניין של האירוע הגדול שהיה כאן.
כי אני מזכיר לכם שבפעם הקודמת אנחנו במסגרת
את השיעור שלנו בטניה בפרק ל״ו ואנחנו הרי אומרים שאנחנו עסוקים בבינוני.
והבינוני שלנו העניין שלו זה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. זאת המטרה, להנכיח את האלוקות,
את הרצון האלוקי, להנכיח אותו במציאות.
וככל שזה יותר תחתון אז יותר גליק, יותר טריק,
יותר דירה, נכון? זה הסיפור של הבינוני.
ובפעם שעברה דיברנו על הפרנסה בפרק ל״ו, נכון?
שהגדרנו גם את הפרנסה כחלק מהעבודה של בינוני, ופשוט הגדרנו מהי פרנסה, נכון?
זוכרים? במה שעשינו.
הגדרנו מהי פרנסה,
שזה לא להשתכר אלא פרנסה זה שאדם מוציא את הכוחות שלו אל הפועל,
ובעצם גואל את עצמו.
שפת אמת אומרת שפרנסה, בעצם זה הפסוקים בפרשה הקודמת,
האלוהים הרוער אותי, נהודי עד היום הזה, המלאך הגואל אותי מכל רע. אז המדרש משווה בין פרנסה לבין גאולה.
כמו שיש גאולה כללית, יש גם גאולה פרטית.
מהי הגאולה הכללית שיש?
עם ישראל נמצא במצוקה, נמצא בעבדות ויוצא לחירות.
מהי הגאולה הפרטית? אדם נמצא באיזשהו בית כלא כזה,
והוא מוציא את הכוחות שלו אל הפועל.
זה בעצם פרנסה.
כשאדם מפרנס אותנו, ולכן כל אדם צריך להכיר את הכוחות שיש בו, את הכישרונות שיש בו,
את היכולות שיש בו, ואיתם לעבוד.
כן, ובהקשר הזה הגדרנו בפעם הקודמת הגדרה מאוד חשובה.
פרנסה שהיא חלק מדיריו התחתונים זה לא רק אם אדם עוסק
בעניינים אידיאליסטיים כאלה ואחרים, שאז לא כולם
עוסקים בזה, לא כולם זוכים לזה,
אלא כל פעולה שמעבירה דבר ממצב של טוהו לתיקון,
היא חלק מ... אם היא נעשית ב... דיברנו על הכוונה, צריך לכוון.
אם היא נעשית בכוונה ראויה,
היא חלק מדירה בתחתונים. הקב' ברא את העולם בכוונה.
הוא ברא את העולם חסר.
בכוונה הקב' ברא את העולם לא לגמרי מאורגן.
בכוונה הוא ברא את העולם עלום.
רב שבתאי, ברוכים הבאים.
יישר כוח, וואי וואי.
מה גשם.
בכוונה הוא ברא את העולם כשיש צורך לתקן אותו. ועכשיו כשהולך אדם והוא
מעביר את העולם מתוהו לתיקון,
מסדר אותו,
זה חלק מדירה בתחתונים.
אז יש תוהו לתיקון שאדם עוסק בחינוך ומעביר
נשמות
ממצב של תוהו לתיקון, זה ודאי דבר גדול מאוד, אבל גם כל דבר שאדם עוסק בו,
כל דבר שהוא מתקן בעולם,
כל דבר שלפני כן היה מצב לא מתוקן, מצב של תוהו ועכשיו הוא מתוקן, הוא ברכה.
ברכה גדולה, הוא חלק מהסיפור הזה, ובלבד שנכוון
לעניין הזה. אומר האדם עצמו, אני רוצה להיות שותף לקדוש ברוך הוא, מעשה בראשית.
נדמה לי שאז נתתי לכם את הדוגמה הנכון, אפילו עם ה...
אין מספיק דפים, אה? אני לא...
אני לא הלכתי לשמור, אבל זה מה שהיה לי בסוף.
לא נורא, אחרי זה...
כל דבר שאדם עושה בעצם ומעביר מצב
ממיתו לתיקון, זה חלק מדיריו התחתונים.
ואז
זה נותן המון המון שמחה וחשק,
ואידיאליות בכל פעולה שהאדם
עושה. עכשיו, איך זה היה קשור למה שדיברנו כאן בפרק?
תכף נראה. יש פה אריכות בפרק ל״ז, אז תכף ניכנס לזה.
בסדר.
אני בא לומר שזה נותן לאדם שעובד, נותן לו איזושהי תקווה ואיזושהי שמחה.
כן.
אני כרגע עסוק בכל אחד, בגדר שלו, להפוך, להעביר את העולם ממצב של תוהו
למצב של תיקון. זו בעצם הגדרה של פרנסה. אז אני חוזר על ההגדרה בצורה מתומצתת.
פרנסה זה שאדם מזהה את הכוחות שלו, את הכישרונות שלו,
מתנות שהקדוש ברוך הוא נתן לו,
עושה בהם שימוש,
עובד את הקדוש, עובד בדבר הזה,
ואז הוא גורם לעולם להיות יותר מאורגן ומסודר, מעביר אותו במצב של תוהו לתיקון,
ועצם הסדר הזה הוא סוג של דירה בתחתונים,
אם זה מלווה בכוונה הראויה.
בסדר? כל אחד לפי עניינו.
אחד אומר, אני אחראי
על שמירת החוק במדינה, אני אחראי על שמירת החיים, אני אחראי על כל אחד שיהיה פה.
וכשזה נמצא בכוונה ראויה, זה גם כן סוג של דירה בתחתונים.
עכשיו,
תראו איזה יופי.
בסדר?
תראו למה זה מוביל אותנו.
זה מוביל אותנו לפרק ל״ו, בסדר?
בואו נקרא רק את הארבע, חמש משפטים הראשונים בפרק ל״ו כדי להיזכר,
ואז נעבור לפרק ל״ז, כי את פרק ל״ז כבר למדנו.
הנה מודעת זאת, מאמר חז״ל, שתכלית ברירת העולם הזה הוא שנתאבה
הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
אני רק רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא לא דתי,
בסדר?
הוא לא דתי.
מה אתם צוחקים? אתם צוחקים, זה אומר שאתם חושבים שהוא דתי.
הוא לא דתי.
כלומר, הוא לא מצומצם,
השם יתברך, הוא לא מצומצם
רק לקיום המצוות, וזה ודאי זה הדרך המרכזית, קיום המצוות ולימוד התורה,
אבל כל דבר שפועל כדי לקדם את העולם ולגלות בו את הסדר הנכון,
הוא חלק מדירה בתחתונים.
גם כשאדם עושה גינה בחוץ, גם זה דירה בתחתונים. היה מקום תוהו,
עכשיו המקום הזה מסודר,
מתגלה בו יופי של הבריאה, גם זה דירה בתחתונים.
יש מדרגות, יש הבדלים, ברור שגינה זה לא כמו לחנך או להציל חיים, אבל כל דבר, אם מכוונים אותו בכוונה הראויה,
בואו לא נצמצם את הקב' רק לבתי כנסיות
ובתי מדרשות.
המציאות האלוקית כולה דורשת עבודה ודורשת סידור
ודורשת תיקון.
וכל דבר כזה הוא סוג של דירה בתחתונים. זה מטרת הבריאה,
דירה בתחתונים, שיהיה סדר אלוקי,
סדר של משפט, של חברה,
על פי צדק, על פי יושר, על פי דבר השם,
של תיקון העולם. כן, אני מזכיר לכם, ארבעת הציוויים הראשונים בתורה, מה הם?
מה ארבעת הציוויים הראשונים?
אם תדחש יותר חלש, אני בטוח נשמע.
לא, בתורה, ארבעת הציבורים הראשונים.
ויען ה' אלוהים את האדם בגן עדן לעבודה ולשומרה. ויאמר לו מכל עץ הגן הכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי אוה בחוכמה לא תמות. אז ארבעת הפעלים הראשונים שניתנו לאדם בתורה זה לעבוד,
לשמור, לאכול ולא לאכול.
מתוך ארבעה, שלושה חיוביים ואחד שלילי. זה היחס.
לעבוד.
מה זה לעבוד?
לקדם את העולם, לשמור, לא לגרום נזקים,
לדאוג שדברים שנבראו כמו שצריך, לא, לא, כן, קיומיות, כן, להיות ירוק, כן?
אז לשמור על זה, לאכול, זה לקשר את כל חלקי הבריאה אלינו,
ליצור איזה קשר, ובסוף גם לא לאכול. יש דברים, יש מיעוט שמזה צריך להימנע, בסדר?
אז זה ארבעת הציוויים הראשונים,
עוד לפני מתן תורה.
אם אדם עוסק בתיקון עולם, אז הוא עוסק ב...
יפה, אז זו המטרה.
אלא ביאור העניין כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד במלא כל המקום אשר ברא בו העולם וגם אתה כן הוא לפניו יתברך. בסדר, גם אין צמצום.
רק שהשינוי הוא אלא מקבלים חיותו ורוע יתברך, שמקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים מרוע יתברך כי דכתיב כי לא ירעני האדם וחי.
אז זה לבושים, מסכים.
כדי פרשו חזל
שאפילו מלאכים הנקרמים חיות, אין רואים אותו. וזהו עניין השתלשלות העולמות וירידתם
ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים, האור והחיות שממנו התברכת, שנברא העולם הזה הגשמי והחומי ממש, והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בעניין אסתר אורו יתברך.
זה הכי מוסתר,
העולם הזה.
והתפקיד שלנו זה להיות ארכיאולוגים כאילו,
לגלות את האור האלוקי שנמצא בתוך העולם.
הזה.
אור אלוקי זה דבר השם,
זה התורה, זה המוסר, זה היושר, אנחנו נמצא בתוך העולם, לא במותק מהעולם.
זה ודאי עובר דרך קיום מצוות,
דרך עניינים ספציפיים,
זה ודאי עובר דרך לימוד תורה, זה עובר גם דרך
תיקון העולם.
תיקון העולם, כל דבר שהוא אומר. הקב' ברא העולם כאשר בא אלוהים לעשות. אני עושה משהו,
שותף עם השם יתברך, בתיקון העולם,
זה דירה בתחתונים.
בסדר?
אממ...
וממשיך אדמור הזקן ואומר, אני רק חוזר קצת, והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם מדרגה למדרגה
אינו בשביל העולמות העליונים, זה לא בשבילם. הואיל ולהם, ירידה מאור פניו יתברך,
זה מבחינתם אסון, אלא תכליתו עולם הזה התחתון.
זה התכלית.
שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך,
כדית קסיא, יתקפיה סיטרא אחרא,
ויתהפך חשוך על הנעורה,
שיאיר אור השמן אין סוף ברוך הוא במקום החושך.
ועשית רעך של כל העולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עוז,
ויתרון אור מן החושך מהערתו בעולמות עליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים ומסתירים ומעלימים אור אין סוף ברוך הוא שלא יבטלו במציאות". זה כל הסיפור, לגלות את האור ברוך הוא בתוך המציאות
שמנסה להסתיר אותו. זה העניין.
להפוך גולם לצורה.
ולזה נתן הקדוש ברוך הוא ישראל את התורה.
אגב, גם בתורה עצמה
יש מצוות מפורשות,
שזה כאילו, זה ודאי קודש, אבל יש גם ציוויים כלליים שהתורה מצווה אותנו, לדוגמה, ועשית הישר והטוב.
או כי תעשה הישר והטוב בעיני ה' אלוהיך.
מה לומדים חז״ל מי עשית הישר והטוב, אתם יודעים?
גמרות, המסכת בבא בתרא, המסכת בבא קמא.
מה?
לפנים שורת הדין, ומה עוד?
תהיה בן אדם.
זה פחות או יותר מה שאומרים, תהיה בן אדם.
אתה רואה שקית זה? תהיה בן אדם, תרים, עשית הישר והטוב.
איפה זה כתוב?
הנה, פה זה כתוב.
יש פסוק שחז״ל לומדים,
פסוק נפלא,
פסוק נפלא. איפה הפסוק הזה מופיע?
בפרשת יתרון, נדמה לי.
חז״ל מפרקים את הפסוק הזה לגורמים,
ולומדים ממנו מכל שורה. הפסוק הולך
והודאתה להם
את הדרך
אשר ילכון
ואת המעשה אשר יעשון. נכון?
זה הפסוק?
נתן לי לחתן.
בודק מולי בנוכחי, עוד חצי קטנה.
זה הפסוק, נו, אתה בודק.
הדרשה, אתה צריך לבדוק.
הדרשה, מסכת דוהא מציעה בפרק, מה?
לא, הדרשה זה הגמרא.
הגמרא אומרת, יש פה מסכת, יש פה שף?
הנה, איפה?
נו, איפה? נו, איפה ישים כאן תקופה.
לא, אני צריך זה.
לא, לא.
לא משנה, אני אגיד לכם אותה בעל פה, וזהו.
תביא לי שס, אם אתה מוצא.
שס רגיל תביא לי, תודה.
תודה רבה. אה, ברוך תהיה, תודה רבה. הופה, איזה ספר של רבנים.
פעם היו קונים כזה לחתנים,
שזה היה נקרא שס חתנים, כזה ענק.
היום תקנה כזה דבר לחתן,
אז הגמרא אומרת, בואו נפרק את הפסוק הזה לגורמים,
איפה עכשיו אני מוצא את זה?
פה, בדף ל' עמוד ב',
אומרת הגמרא,
תני רבי יוסף, והודעתה להם את אשר, כן, הפסוק שאמרתי לכם, בפרשת יתרו, אז הוא אומר ככה, והודעתה להם, זה בית חייהם.
מה זה בית חייהם?
תקרא, תקרא רגע את הפסוק, את ההקשר שלו.
זה יתרו אומר למשה רבנו, נכון?
תקרא, טל.
זה יתרו אומר למשה רבנו,
אחרי מתן תורה, תקשיב, תעמיד שופטים, וכשיביאו אליך, אתה תגיד להם את הדברים הגדולים.
תראו מה הגמרא לומדת.
והודעתה להם, אומרת הגמרא, זה בית חייהם. מה זה בית חייהם?
מה זה בית חייהם?
תנחשו. מה?
איך, איך?
לא.
גם לא.
מה?
מה זה החיים?
מה זה הבית של החיים?
תשמע מה אומר רש״י, נועם, תחזיק את הכיסא חזק
ללמד להם אומנות להתפרנס בו.
שמעתם?
יתרו אומר למשה רבנו, תלמד אותם אומנות להתפרנס,
שלא יהיו בטלנים, שלא יהיו...
בבא מציע דף ל' עמוד ב'.
מזה הוא מתחיל.
אם האדם מתקן את העולם ומתפרנס,
הוא עושה דירה בתחתונים.
וזה פסוק שנאמר מיד אחרי מתן תורה.
והודעתה להם זה בית חייהם.
את הדרך, זו בנילות חסדים,
שהאדם גומר חסדים,
דרך ארץ,
בנילות חסדים, אתה יודע, אתה רואה מישהו צריך עזרה,
תפשיט לו עזרה, מחפש אדם טרמפ, צריך איזה כבלים, משהו.
יש את העמותה הזאת ידידים, שמעתם עליה?
מי שלא שמע כדאי שישמע, כי הוא יכול להיעזר בזה גם.
מה?
כוכבית משהו, לא זוכר מה, באים, דברים קלים,
כבלים, כאלה וזה.
מה?
פריצות,
דלק, כן, בדיוק.
איך?
פאנצ'ר נכון, עכשיו בפאנגו מציעים את זה בתשלום,
יש, שירות זה,
אז זה בית חייהם, את הדרך לגנות חסדים,
אשר ילכו זה ביקור חולים,
מבקר חולים,
ועת המעשה אשר ילכו זה ביקור חולים,
זו בא, סליחה, אשר ילכו בא זו קבורה,
ועת המעשה זה הדין, אשר יעשו זה לפנים משורת הדין.
יש פה רצף בפסוק אחד של כל איך שצריך להיראות בן אדם יהודי.
הוא מתפרנס,
הוא עובד
בבית חייהם,
והוא מבקר חולים, מגובל חסדים,
וכן על זה הדרך. זה נקרא דירה בתחתונים.
דירה בתחתונים זה לא שאדם כל היום מסתובב עם תפילין ברחוב.
דירה בתחתונים זה שאדם כל היום עסוק בלהעביר דברים מתוהו לתיקון.
חלק מהמקרים זה מצוות מפורשות, ועליהם אנחנו נברך לפני כן,
ועליהם אנחנו נטול ידיים לפני כן וכולי, אבל זה חלק מהמקרים.
הנה, בית חייהם, אדם הולך להתפרנס,
הוא אומר, הפרנסה היא לא רק להביא מזון לבני ביתי, זה גם,
היא לתקן את העולם, לתקן את המלכות של אדם.
העולם יותר מתוקן, יותר מסודר, יש דרכים מתוקנות, יש כיכרות, יש רחובות, יש חוקים,
יש דברים מסודרים, בלי אדם יכולים.
חלק מפאר היצירה ומכבוד שם ה' שהעולם שהוא ברא הוא עולם מתוקן ומסודר.
בסדר?
בית מועד לכל חי כתוב.
שלום, נכון? כתוב בית מועד לכל חיים.
בית החיים זה כינוי סגי נהור שרושמים לבית החיים.
בסדר, בית החיים, בית החיים, אבל בדרך כלל כתוב בית מועד לכל חיים. זה סוג של איזה,
הרב ישראל גיליס, איש ירושלים, סיפר לנו פעם שהסבא שלו, סבא שלו,
היה ראש החבר'ה הקדיש שלו בפתח תקווה.
סבא הרבה, סבא שלו, אני יודע.
והוא אומר, תראו, אצלי כבר, כל פתח תקווה מתים, אני כבר ארגנתי מקום לכולם, זה רק, הם עוד לא יודעים את זה, אבל הם בדרך, הם יגיעו.
כל אחד מסתכל על זה מהזווית שלו.
מישהו חברה קדישא, הוא.
אז לכן אומר הגמור הזקן שהתכלית היא העולם הזה, וזה הפרנסה,
ולזה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה,
כדי שנוכל לחדור את העולם הזה וכו'. טוב, עד כאן דיברנו, לדעתי,
בפעם שעברה.
עכשיו אני רוצה
להמשיך לפרק הבא,
לנסות להבין מה המשמעות של זה, בסדר? של האמירה הזאת.
מה המשמעות של אדם שעובד,
מתפרנס בכוחות שלו ורואה בזה גם עבודת השם
והוא מביא איתו ברכה וכולי, מה המשמעות?
המשמעות באה לידי ביטוי במצווה אחת, קוראים לה מצוות צדקה.
בסדר?
יש כמה גישות, יש כאילו גישות סותרות בחז״ל, כאילו.
גישה אחת אומרת,
אין שום הבדל בין מצווה למצווה, וכל המצוות הן אותו דבר, ואסור להבדיל בין מצוות למצוות ולחשב מתן שכרן של מצוות,
נכון?
מצד שני, יש גישה אחרת שאומרת,
יש מימרות אחרות בחז״ל,
שכן אומרות ששקולה המצווה כנגד כל המצוות.
מצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות, מצוות ישיבו ארץ ישראל כנגד כל המצוות, וגם מצוות צדקה.
עכשיו, מילא,
ומה, מילא אתה יכול להגיד שהמצוות האחרות, יש בהן איזשהו מימד כללי.
מצוות ציצית, אדם לא פשוט ציצית, הוא נזכר מיהו, מהו, כמובן ציצית מתכלת, אז הוא נזכר, תכלת דומה ל... מה אתה מחייך?
תשיג חייך, תשים תכלת.
אז אה...
אז אה... מה?
אני איתך, יש לי חשבון פתוח, חבל לך על הזמן,
גדול מאוד,
אבל נדבר איתך אחר כך.
החליפו לך את הציטיזם בחתרונה, לא שמת לב, החליפו לך אותך.
אז אה...
אז בסדר, אז זה כללי. שוב ארץ ישראל, אז זה מובן.
כי התורה, אפשר להגיד שהתורה היא המכתב,
וארץ ישראל היא הכתובת.
לא בארץ ישראל, אי אפשר לקיים את המצוות.
גם מובן, אבל צדקה.
אתה נותן שקל, שתי שקל, מה, כאילו, עשר שקל, מאה שקל, הוראת קבע כפול עשרים וארבע, בסדר, זה כנגד כל התורה כולה.
לא הגזמנו קצת?
אז בואו, ברשותכם,
אנחנו נחזור לפרק הזה לתחילתו,
אבל בואו נלך דווקא, נלך רגע לסוף,
ואז נחזור להתחלה, אם יהיה לנו זמן.
כי זה, בכוונה הפרדתי את זה כדי שנספיק את זה קצת.
ובזה יובן,
מה שהפליגו חז״ל מאוד מאוד,
בזה יובן הכוונה בזה שתכלית העולם זה דירה בתחתונים,
מה שהפליגו חז״ל מאוד מאוד במעלת צדקה,
ואמרו ששקולה כנגד כל המצוות.
ובכל התלמוד הירושלמי היא נקראת בשם מצווה סתם.
כשאתה אומר מצווה סתם, הכוונה צדקה, כאילו היא כוללת את הכול.
כי ככה ירגד הלשון לקרוא לצדקה בשם מצווה סתם,
מפני שעיקר המצוות המעשיות
ועולה על כולן,
שכולן הם רק להעלות
נפש החיונית להשם,
שהיא המקיימת אותה ומתלבשת בהם להיכלל באור אין סוף ברוך הוא המובש בהם,
מלך המצווה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצוות הצדקה.
שבכל המצוות אין מתלבש בהן רק כוח אחד בנפש החיונית,
בשעת מעשי המצווה לבד.
אבל בצדקה,
כשאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כוח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו עסק אחר,
שנשתכר במעות אלו,
וכשנותן לצדקה, הרי כל נפשו החיונית עולה להשם.
נמשיך עוד משפט, וגם מי שאינו נהנה מיגיעו,
מכל מקום, הואיל ובמעות אלו יכול לקנות חיי נפשו החיונית,
הרי נותן חיי נפשו להשם. אז מי עדיף?
מי עדיף?
מי שנהנה מי הגיע ומי שלא נהנה מי הגיעו?
טוב, לא הסברתי עדיין מה, אז אתם לא... בואו ננסה להבין מה הוא אומר.
אם אדם מתפרנס,
כלומר, הוא הולך למקום עבודה,
משתמש בכל כוחות החיים שלו,
הכישרונות המרכזיים שלו,
כדי להתפרנס, כדי, כדי,
ועל זה הוא מקבל כסף.
הכסף הזה,
זה בעצם הוא.
אתם מבינים?
הממון הזה,
זה הוא בעצמו.
כי הוא נהנה מיגיעי כפיו. עכשיו, כדי להשיג את הממון הזה,
הוא השתמש גם בשכל שלו, הוא השתמש בכוחות הכי מובחרים שבו.
כן, זה לא בא לו כזה, ככה.
הוא השתמש בכוחות הכי מובחרים שבו. יעקב אבינו חוזר על פחים קטנים, כי הוא ראה את הצאן עם כל הכוחות שלו.
ועכשיו, את זה הוא לוקח ונותן לצדקה.
אז הוא מרים את כל האישיות שלו כלפי מעלה.
כי הוא נהנה מיגיעי כפיו.
ומי שלא נהנה מיגיעי כפיו, סתם, מקבל מלגה.
אומר הדמור הזה כן, טוב, זה גם נחשב כי בכסף הזה שהוא קיבל, הוא היה יכול לקנות לעצמו אוכל, אז הוא לא קנה,
אז
זה כן נחשב.
אבל ודאי שמי עדיף?
איך?
גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים.
זה אומר במסכת ברכות.
מה?
הרי צריך שתהיה השוואה כלשהי, נכון?
גדול פיתה פלאפל יותר ממטוס קרב. מה זה קשור אחד לשני?
זה צריך שיהיה איזושהי השוואה, אתה צריך להשוות בין כלי תחבורה, אין פה איזשהו...
אבל מה זה קשור הנהנה מיגיע כפיו ויראה שם, זה דברים שהם בסתירה?
אלא גדול מי שרותם את היגיעת כפיו ליראת שמיים,
יותר ממי שהוא ירא שמיים בפני עצמו.
כאילו רק יראת שמיים.
מישהו,
בהקשר הזה זה צדקה, הלך אדם, טרח בכישרונות שלו,
וכאילו הוא רק הרוויח.
הוא גם עבד עם הכישרונות שלו,
גם תיקן את העולם, וזה כבר דירה בתחתונים,
גם קיבל על זה כסף, את הכסף הזה שהוא הרוויח בזיעת אפה והוא לוקח וגם נותן לצדקה,
למטרות אולי יותר זה, אז הוא כאילו מורווח מכל הכיוונים.
למה? כי הוא לקח כאילו את האישיות שלו ונתן אותה.
הוא נמסר לגמרי.
לכן כסף נקרא,
לכסף יש הרבה ביטויים.
כסף נקרא זוזים כי הוא זז מהם,
אז 15 מיליון פה, נהיו 15 מיליון פה, זזו, נכון? זה מרשים לראות איך 15 מיליון זזים
למקום מסוים.
הם נמצאים, זה אז, יפה, ברוך השם.
כסף גם נקרא ממון.
למה?
מה?
למה כסף נקרא ממון?
כי מונים אותו כל הזמן.
מונה, כמה יש לו כזה, יש לו? כן, חמש עשרה, מונים.
כסף גם נקרא כסף, כי הוא מהווה כיסופים למשהו אחר. כסף גם נקרא דמים,
כי זה גם הדמים של האדם.
עד כדי כך, אתם מכירים,
יש חשבון הלכתי מאוד מעניין במסכת סנהדרין.
הגמרא אומרת שמי שבא לגנוב בלילה, מותר להרוג אותו.
זה נקרא בבא מחתרת.
הבבא מחתרת, מותר להצילו בנפשו.
אז הגמרא אומרת, למה?
הוא בסך הכול בא לגנוב, לא מגיע לאור נשמדת.
בבית הגמרא הוא לא בא לגנוב, הוא גם בא להרוג.
כי הוא אומר לעצמו, אני אבוא לגנוב,
ובעל הבית,
הוא לא ייתן לי לגנוב, הוא יקום נגדי.
אז הוא יקום נגדי, אני אהרוג אותו.
זהו, אז מכיוון שכך, הוא מגיע על דעת להרוג, הקם להרוג לך השכם לאור.
ואף אחד לא שואל שם בגמרא, רגע, בוא נגיד לבעל הבית
שאסור לו,
בוא נגיד לבעל הבית שאסור לו להרוג את הגנב,
שיתאפק, בסך הכול לוקחים לך כסף, מה אתה...
אף אחד לא אומר את זה בגמרא, למה? הגמרא שואלת.
זאת אומרת, הגמרא, אין אדם מעמיד עצמו על ממונו.
זה חלק מההתנהגות האנושית, הטבעית. אדם לא נותן שיקחו לו את הכסף, כי הכסף זהו, זה מזוהה איתי.
אז יש איזה צדדים שליליים, נכון?
שאדם כאילו מזהה את עצמו לגמרי עם הרכוש.
מישהו נגע לו, שרט לו את האוטו, כאילו הוא שרט לו את הלב.
מה עשיתם?
יש איזה צדדים שליליים.
יש איזה גם צדדים חיוביים.
מה בשבת?
נו?
במסכת שבת אתה שואל.
שם, שאלה יפה קודם כל, שם זה בגלל שהגמרא נותנת פתרון אחר.
יש פתרון. מה?
לא, גם גוי וגם?
חביות של מים. תכבה את זה בפסיק רישה.
בגרמה. שים חביות של מים, האיש תגיע למים, תפוצץ. יש פתרון.
אבל אם לא היה פתרון,
אז היה קשה מאוד לאדם לעמוד נגד ממונו. כאילו זה...
אז אם ככה, כשאדם נותן מצוות צדקה והוא נהנה מיגיע הכפיו, הוא מרים את כל האישיות שלו.
מרים אותה.
עכשיו בימינו זה טיפה,
אולי לטיפה קצת התקהה,
כי אנחנו לא באמת נותנים,
חלקנו, רובנו, לא נותנים באמת צדקה, כאילו,
אנחנו גם,
אנחנו עובדים במשהו אחד, וכאילו המשכורת מגיעה,
מעט אנשים עובדים במה שהם מרוויחים.
נגיד נהג מונית, הוא עובד, אז הוא כל שעה הוא מרגיש את הכסף שהוא הרוויח, שמו לו ביד, הוא הזיע עשר שעות, ובסוף הכסף אצלו ביד.
אז לפני כמה זמן עצר לי איזה נהג מונית מתוק,
כזה צדיק, אוי אוי חרוני כזה,
מרוקאי כזה, נבוגע, מה טוב, דוד קרון.
עצר לי, הוא אמר לי, בוא אני צריך ללכת לעול, לתת לו את פיקס,
את התשלום, טוב, תעלה, תעלה, אז הוא נסע,
וזה, הוא אמר לי, תראה, רק כשהגענו לכאן, רק עכשיו אני אפיל לך את המונה, שלא זה.
הוא דיבר איתי כל הדרך, דיבורי תשובה, והכל מתועי, התברך כזה, מה טוב. אז אתה רואה, נהג כזה, הוא כאילו,
כן, אז עכשיו שהוא לוקח את הכסף הזה ונותן את זה ואת הדקה, זה בוודאי אחר.
אנחנו כאילו עובדים במשהו אחד והמשכורת מגיעה במשהו אחר, גם הצדקות שלנו יורדות בכלל בהוראת קבע ובאשראי פחות מורגש. באמת כדאי מדי פעם
כאילו לקחת כסף ז'דיד, מה שנקרא, ולתת.
בשביל התחושה,
לאו דווקא לתת לעני, שיתבייש. שים את זה בקופה צדקה, לא משנה, בשביל התחושה ש...
אבל זה, זה, זה ה...
אנחנו בעצם מנסים פה,
בכל השיעור, לתת אפליקציות לדירה בתחתונים.
זה דירה בתחתונים.
אדם עובד, מתפרנס, יגע,
מתקן את העולם דרך הכישרונות שלו, מקבל על זה כסף,
הכסף הזה לגמרי מזוהה איתו,
ואת הכסף הזה הוא גם יודע להעביר הלאה למי שאין לו.
זה גודל מצוות צדקה.
בסדר?
בואו נקרא את הפסקה הזאת עוד פעם.
אני קורא את זה עוד פעם מההתחלה. וזה אומר מה שהפליגו חז״ל מאוד מאוד במעלת הצדקה, ואמרו ששקולה כנגד כל המצוות, ובכל התלמוד הירושלמי נקראת בשם מצוות סתיו,
כי ככה ירגל הלשון לקרוא לצדקה
שמצווה סתם,
מפני שעיקר המצוות המעשיות ולא על כולנה,
שכולן הם
רק להעלות נפש החיונית להשם,
שהיא המקיימת אותם, מתלבשת בהם להיכלל באור אין סוף ברוך הוא. כל מצווה אתה משתמש בכוח אחד,
אכילה, תפילין, לא משנה, כל המצווה משתמשת באיזשהו כוח אחד, אבל מצוות צדקה?
ואין לך מצווה שהנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצוות הצדקה,
שבכל המצוות אין מתלבש בהם רק כוח אחד מנפש החיונית,
בשעת מעשה המצווה לבד. אבל בצדקה,
כשאדם נוטן מיגיע כפיו, הרי כל כוח נפשו החיונית
מלובש בעשיית מלאכתו או עסק אחר שנשתכר בו מהות אלו.
וכשנותן לצדקה, הרי כל נפשו החיונית עולה להשם.
וגם מי שאין עונה מיגיעו, מכל מקום הואיל ובמהות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית,
הרי נותן חיי נפשו להשם.
לכן אמרו חז״ל שמקרב את הגאולה,
לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית. מהי הגאולה לפי הגדרת אדמו״ר הזקן? הגאולה היא שיש דירה בתחתונים, שהמציאות האלוקית מתגלה בעולם הזה התחתון. זו הגאולה. לא גאולה שהעולם הזה יחזור לאיזה, לא יודע, מה שנים, עולם של מלאכים.
אלא עולם חומרי, גשמי, שהעיירה האלוקית מאירה בו בכל דבר.
הכל נעשה לפי האור האלוקי בתוך העולם הגשמי.
ואין לך דבר יותר מעלה את המציאות למעלה מאשר מצוות צדקה.
לכן היא מקרבת את הגאולה,
כי בצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית, מה שלא יכול לעלות ממנה כל כך
כוחות ובחינות בכמה מצוות מעשיות אחרות.
כיוון שאמרו חזש, תלמוד תורה כנגד כולם,
היינו מפני שגם תלמוד תורה הוא בדיבור ומחשבה,
שהם לבושים הפנימיים של נפש החיונית,
וגם מהותם ועצמותם של בחינת חב״ד מקליפת נוגה,
שבנפש החיונית נכתלות בקדושה ממש,
כשעוסק בתורה בעיון ושכל.
כאדם התאמץ בלימוד תורה ובעיון, אז זה גם מכבול האישיות שלו.
ואף שמהותן והעצמותן של המידות חסד גבוהה תפארת,
לא יכלו להם הבינוניים להפכם לקדושה,
היינו משום שער חזק יותר במידות מבחב״ד.
מפני שניקתם שם מהקדושה, כידוע לא יודע כן. כלומר, באמת, אני אסביר את זה בכמה מילים,
באמת זה הרבה יותר קשה לתקן את החגת מאשר את החב״ד.
חביעת זה חוכמה בינה דעת.
גם בינוני יכול לבוא לשיעור גף יומי והכל יהיה בסדר.
חגת, חסד גבורה תפארת, זה עמידות,
זה אגו,
זה מה שאנחנו כאילו רוצים לקחת לעצמנו, לתקן את זה, זה הרבה יותר מורכב,
וזאת השליחות של הבינוני.
והדבר שעושה את זה הכי הרבה זה מצוות צדקה.
אז מצוות צדקה בהקשר הזה היא ממש האפליקציה הכי טובה לדירה בתחתונים,
וזה גם מה שהופך את זה לקשה.
בגלל שאנחנו מתפרנסים, בגלל שהשקענו בכסף ובזה את הכישרונות שלנו,
אז קשה לנו לוותר עליו.
אם הוא מתגבר אז הוא נמצא במקום אחר.
יפה.
אז עכשיו בואו נחזור רגע לתחילת הפרק הזה, לתחילת פרק ל״ז.
הוא חוזר על העקרונות, בואו נראה.
והנה תכלית
השלמות הזה של ימות המשיח ותחילת המתים,
שהוא גילוי אור אינסוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי,
תלוי במעשינו ובעבודתנו כל זמן משך הגלות.
כי הגורם שכר המצווה היא המצווה בעצמה.
כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור אין סוף ברוך הוא מלמעלה למטה
להתלבש בגשמיות עולם הזה
מדבר שהיה תחילה תחת ממשלת קליפת נוגה ומקבל חיותה ממנה.
שהם כל הדברים הטורים ומותרים שנעשו במצווה מעשיית כגון קלף, התפילין, המזוזה וספר תורה וכו'.
אני רוצה להגיד עוד כמה מילים על הקליפת נוגה הזאת, כי זה גם קשור לכל המהלך שלנו.
אפשר להגיד שהאזור שהבינוני עובד בו זה אזור קליפת נוגה.
בסדר?
תכף נסביר מהו.
אבל זה האזור שהבינוני עובד בו.
מה זה קליפת נוגה?
יש לנו חלקים שהם מצוות.
גם הבינוני מקיים מצוות.
יש חלקים שהם עבירות.
הבינוני אסור לו לעבור עבירות.
אם הוא עובר עבירה הוא נקרא רשע לא תשעה.
קליפת נוגה זה כל עולם ההיתר.
כל העולם של ההיתר.
לקחת היתר ולהפוך אותו,
לא תמיד אתה יכול להפוך אותו למצווה,
אבל להפוך אותו לשוב פעם, למה? לדירה בתחתונים.
זאת העבודה של הבינוני.
זה גם חלק מהמצוות.
כלומר, הרבה מהמצוות מתחילות מקליפת נוגה ונהיות מצווה. לדוגמה, תפילין, נכון?
אז ממה עשויים תפילין?
נור בהמה. בהמה הייתה, זו לא בהמה טמאה, זו בהמה כשרה. היא לא קדושה, היא טהורה, היא לא קדושה.
לוקחים את התפילין, מעבדים אותם, עושים איזושהי עבודה,
זה נהיה קדוש.
אפשר להגיד שכל תחום הפרנסה, בגדול, שייך לקליפת נוגה.
אלא אם כן אדם, הוא מתעסק בהצלת חיים כל רגע, או שהוא בצבא,
או בדברים כאלה שהם כאילו משימות כלל ישראליות, אבל אדם שהולך, או שהוא עוסק בחינוך, מלמד תורה,
אבל אדם שהולך לפרנסתו היומיומית, זה שייך לקליפת נוגה.
זה עולם ההיתר.
ועולם ההיתר יש לו נטייה לא להישאר שם.
הוא כאילו מבקש שנשחק איתו.
אם לא תשחק איתו לחיוב, הוא עלול לגלוש, למה?
לאיסור.
כן, ההיתר הוא,
אתה הולך להתפרנס,
אתה רוצה לעבוד, אז יש גם תחרות,
אז יש גם זה, אז רגע, אולי נרמה, אולי בדוח הזה, אולי בדוח ההוא,
אתה נופל.
אבל אם אדם אומר לעצמו,
האזור הזה של קליפת נוגה, אני יכול להפוך אותו למה?
לפלטפורמה לנוכחות אלוקית.
איך?
על ידי מגוון הדברים שאמרנו.
קודם כל אני אהיה ישר, אני אהיה צדיק, אני אקיים את המצוות שאני יכול לקיים.
בין אם זה בעשרות כספים, או זה, או חסד.
וחוץ מזה אני אעשה את העבודה שלי, את המלאכה שלי, בצורה נאמנה. ואני גם אשתדל שהמלאכה שלי תקדם את העולם ותתקן אותו וכו'.
הנה, דירה בתחתונים.
יש כאלה שכמעט אומרים את זה,
בלי שהם מבינים, כמעט אומרים את זה. נגיד יש כאלה חברות שאומרים, המטרה שלנו לעשות את העולם,
לבנות עולם יותר טוב, נגיד יש, נכון?
יש, לא זוכר,
חברה אמריקאית,
To bring to a better world, יש איזה, לא זוכר, עכשיו עודדו לי איזה סיסמה,
להביא לעולם יותר טוב, לא יודע מה הם עושים, לא זוכר, עושים איזה משהו שיהיה טוב לכולם.
גם,
זה לא קוראים בשם השם בהקשר הזה, אבל
גם זה חלק מהסיפור.
אז לכן העבודה שלנו היא באזור
של קליפת נוגה.
קליפת נוגה זה קליפת היתר, היא החלק הכי מעניין.
מה שמצווה, אנחנו מבינים, זה מצווה, זה קדוש, אין בעיה.
מה שאסור עוד צריך להימנע, אבל קליפת נוגה זה יכול להיות לעשות מהפך,
מהפך בעולם,
שלא רק שבת תהיה קדושה, שגם
יש שיר יפה של לאה גולדברג.
השיר על תפילה.
תפילה, אחוז, שחרית מנחה ערבית? לא.
למדני אלוהיי,
ברך והתפלל.
על נוגה פרי בשל,
על סוד עלי קמל, על נוגה פרי בשל. על החירות הזאת,
לחיות,
כן, הם שרים את זה, נכון.
לעוץ ונשום, לדעת, ליחל, להתפלל, ללמד את שפתותיי ברכה ושיר הלל,
להתפלל לך מבוקר ועד ליל,
לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום, לבל יהי
יומי
עליי הרגל.
תן לי כאילו להתפלל,
להתחבר אליך גם ביום יום, גם בקליפת נוגה, להתפלל עליה, להפוך אותה לחלק מהסיפור.
זו העבודה של הבינונים. ואז בהקשר הזה, תבינו איזה שליחות יש לנו.
וכל מי שהוא בעולם העשייה, בעולם הזה,
אנחנו כל היום עסוקים במקום הזה, כל היום יכולים לתקן עולם במלכות שדאי.
להביא אורות אלוקים או להעלות ניצוצות מתוך המציאות עצמה.
וכל, אני לא שומע?
כן?
נכון. יש סיפורים ידועים, סיפור ידוע רבי אריה לוין,
זכר צדיק לברכה, וגם יש סיפור על הרבי מיוסייתין, סיפור דומה.
שרבי אריה לוין היה קם בבוקר לתפילת ותיקין בזוהרי חמה, פס דוהרי חמה,
והיה פועל ניקיון שהיה נקה את ירושלים.
רבי אלימין קובע, ורדו הוא מברך אותו.
פעם אחת הוא נעמד לידו ועצר והסתכן.
הוא אמר, מה אתה מסתכל עליי?
אני מקנא בך, מה אתה מקנא בי? אתה רב?
אתה זוכר כל יום לנקות את ירושלים מן הקודש.
כאילו, התחיל להגיד, אתה יודע, מה זה ירושלים?
אתה יודע, מה זה זה? מה זה?
אז הוא כזה התלהב, ואז רבי אלימין אמר לו, תן לי,
אני רוצה, תן לי קצת.
לקחנו את המטאטא, הוא רצה גם קצת,
כן?
עכשיו,
ואני בטוח שהפועל הזה, הוא, מאותו יום הוא ניקה אחרת.
לא עניין אותו, לא המנהל, עבודה שלו. הוא זוכה לנקות את רחובות ירושלים.
לפעמים אנשים אומרים לי, איפה אתה גר? פתח תקווה? אני אומר, וואי, אתה נוסע כל יום פתח תקווה?
אמר להם, אתה...
ברוך השם, אני זוכה לנסוע לירושלים.
נסוע לירושלים, כן?
כל מקום טוב בארץ ישראל, אבל לנסוע לירושלים?
בלי להיכנס לעובדה שמי שנוסע לתל אביב, פתח תקווה נוסע יותר ממני,
אבל
הרבי ימיוסייתין היה בתל אביב גר,
והוא הבית יעקב.
והוא כל שנה ביום העצמאות
היה מתפלל,
בית הכנסת שלו אומר הלל,
היה דגל, והיה יוצא ומטאטא את הרחוב ליד.
ומה הסיבה? הסיבה הייתה שכשהגרמנים מלך שמם נכנסו לוורשה איפשהו היה תפסו אותו והתעללו בו,
והכריחו אותו לנקות עם הזקן שלו את הרחוב.
ככה, כאילו כמו מטאטא, אחרי זה גזרו את הזקן.
אז כשהוא עשה, הוא היה שם על הרצפה,
והגרמני היה עם הרגע אליו, והוא נדר נדר,
שאמרו, אם תציל אותי ותזכה אותי להגיע לארץ ישראל, אני מבטיח שאני אנקה את רחובות הארץ.
וזה מה שהיה עושה ביום העצמאות,
היה יוצא עם מטאטה ומנקה את הארץ.
אז הכל תלוי איך אתה מסתכל.
מה אני מנקה, מה אני עושה. אנחנו גרים בארץ ישראל.
כל דבר שמתקן את המציאות ומייפה את הארץ ומספר את כבודה,
הוא דירה בתחתונים.
הגמרא מספרת במסכת כתובות על רב עמי ורב אסי, המוראים של ארץ ישראל שהיו מלמדים.
קודם כל, הם היו הולכים בדרך ורואים איזה אבן, היו גם כן זורקים, מיישרים,
כדי שלא ידברו לשון הרע לארץ ישראל.
וכשהם היו מלמדים שיעור, היו עושים שיעור שמש בחוץ, זו הייתה שמש יותר מדי, הם מעבירים את התלמידים מהשמש לצל.
שאף תלמיד לא יטונן, אוף, חם פה,
מה זה החום הזה, זיהים, מה זה?
אז בכל דבר, בכל מעגל, כשאדם נמצא בתוך קליפת נוגה,
הוא יכול להרים אותה,
להמיר אותה לקדושה. אני אסיים את השיעור ברמז, נפלא מאוד.
אנחנו תכף נכנסים לחודש שבט.
יש לנו עוד שבוע במשהו.
חודש שבט
זה חודש שמפסקים בו הרבה באכילה.
פירות יבשים, סדר טוּבי שבט, פעניינים, נכון?
יפה.
הפסוק
שמאיר בחודש שבט,
שצירוף שם השם,
זה פסוק, זה שם הוויה שעולה מהפסוק, והיה הוא ותמורתו יהיה קודש.
והיה הוא ותמורתו יהיה, זה אותיות י״ו״ק.
מה זה בעצם בא להגיד? שבחודש שבט אנחנו מבינים שהקדושה לא נמצאת רק במצע,
שיש מצווה לאכול אותה,
אלא גם בתמורתו יהיה קודש. גם באכילת ההיתר זה קודש.
אפשר לגלות את הקדושה בתוך המציאות.
זה הסוד של דירה בתחתונים, זה הסוד של הבינוני.
נמשיך בעזרת השם בשבוע הבא.
הדק הוא ברוך.
