היה שהמדפסת במכון פתאום לא עובדת, ואז בכל מכון מאיר יש רק מתפסת אחת שאפשר להדפיס בדפים.
ואז פתאום הרב מגלה מה הוא שווה בלי דפים, כלום פשוט.
אז אנחנו, ההכרח לא יהיה גונה,
גם בבוקר כבר הסתדרנו בלי, נכון?
היה שיעור טוב בבוקר?
יפה, אז אני תמיד אבוא בלי דפים.
וגם בערב נסתדר.
אז אמרתי לעצמי, אם ככה הקדוש ברוך הוא גלגל, אנחנו צריכים לזרום עם השם יתברך כמובן,
ואנחנו היום בליל,
פורים קטן,
אז אני רוצה שנעשה,
חשבתי שנלמד ביחד על הצחוק, בסדר?
על הצחוק. נתחיל להתכונן לפורים וללמוד על הצחוק.
שיעור בנושא צחוק,
זה כבר מצחיק
ללמוד על צחוק.
זה כמו להסביר בדיחה, כן?
זה כמו שבחלק מהסידורים כתוב, כאן בוכים.
אז יש משהו אותנטי, טבעי, בצחוק,
בכל אופן ננסה קצת להבין צחוק ולמה בעצם צוחקים בפורים, מה הסיבה שפורים הורחק של צחוק ושמחה.
לא, זה עם שמחה אבל צחוק.
אז כדי להבין מה זה צחוק צריך לצחוק, נכון?
אז אני אספר בדיחה.
בן אדם אחד רוצה, מגיע בזה, רואה נהר, רוצה לעבור נהר.
יש שם איזה נחל נהר,
אז הוא רואה איזה אחד יושב בצד הנהר,
הוא אומר לו, תגיד, אפשר לעבור?
הוא אומר לו, כן, לא עמוק פה, הוא אומר לו, כלום.
בטוח? הוא אומר לו, בטוח.
נכנס לזה, לא מספיק לעבור, כמעט תובע, שוקע זרמים וזה, וכל שהוא יוצא ואומר, אמרת לי, לא עמוק. הוא אומר לך, לדקה לפניך היה ברווז, הגיע לעוד לפה.
אז מה אני חושב?
אז מה מצחיק בבדיחה?
מה אתם אומרים? מה מצחיק בבדיחה? למה אנחנו צוחקים בבדיחה?
מה?
גורם ההפתעה יכול גם להבהיל מה מצחיק, על מה בנויה בדיחה טובה, מה זה אמרו קאץ', נכון?
שמעתי את המילה קאץ' נלחשת כאן,
קאץ', במקום להגיד קאץ', נגיד מילה קאץ', יכול להיות גם לא רק, יש קאץ' בבדיחה, אבל מה מצחיק בבדיחה?
זה מנגנון אוטומטי,
מה שמצחיק בבדיחה זה שבדיחה יוצרת פרדוקס,
היא יוצרת פרדוקס והפרדוקס מצחיק,
תכף ננסה להבין למה,
מה הסיבה?
אבל הפרדוקס מצחיק, יש כאן איזה משהו שהוא הולך על איזשהו ציר הגיוני, פתאום, אה,
זה משתנה בבת אחת,
בתנועה אחת, ונוצר איזה היפוך,
והדבר הזה מפעיל אצלנו מנגנון
של צחוק.
צוחקים מיד, זה אוטומטי, זה פלא.
אתם יודעים שיש,
כשפותחים ג'ימייל או כל מיני דברים כאלה, אז בודקים שאתה לא רובוט, נכון?
יש כזה אותיות עקומות וכל מיני דברים מהסוג הזה, כי לאט לאט מפתחים מחשבים שיהיה לך קשה לדעת האם ההוא שמדבר איתך בטלפון מאחורה זה מחשב או בן אדם,
בבינה מלאכותית מאוד מאוד מתקדמת.
אחד הדברים כמדומני שמחשבים
עדיין לא הצליחו לעשות זה הם לא מצליחים להביא עם בדיחה.
מחשב כרגע, לדעתי גם לעולם לא,
לא מצליח להביא עם בדיחה, כי בדיחה, מחשב בנוי,
בסוף, עכשיו בנוי על 0-1,
על או-או,
אפשר לעשות הרבה או-או-או, או הרבה הרבה אפשרויות,
ובסוף כמעט לכסות כמעט את כל האפשרויות. בדיחה זה בדיוק הדבר שהוא לא או-או, זה משהו כזה טריקי כזה, זה מיומנות
מיוחדת לבני אדם. יש כאלה שרצו להגדיר את האדם לא הומו ספניוס, אלא הומו צוחקוס, כן? האדם הצוחק,
שזה מיומנות מיוחדת לבני אדם.
אז מה שמצחיק אותנו זה בעצם פרדוקס.
עכשיו השאלה היא,
טוב, אז באמת, אז למה הפרדוקס הוא מצחיק? מה המנגנון כאן שעובד?
ניתן אולי דוגמה נוספת.
מדי פעם נשלב בדיחות ככה,
הכנתי ארסנל, השיעור, שיהיה לנו כל פעם ניזכר איך...
אז
בן אדם הולך ברחוב
והוא פתאום מחליק על קליפת בננה.
כן, לא עלינו.
אם זה לא כואב לו מדי,
והוא בוכה, אז בדרך כלל הוא יצחק.
צחוק
של הבלים כזה, אבל הוא ראה, זה לא נפלתי, נפלתי ככה, נכון, זה, ואז זה יקום.
גם כאן הצחוק הוא סוג של מנגנון
שפועל,
וגם פה יש איזשהו פרדוקס, כן, האדם נמצא בשליטה מלאה, הולך פתאום, תוך שנייה הוא מחליק,
אז הדבר הזה הוא בעצם מוליד צחוק.
אז בעצם מה יש כאן?
צחוק
זה התגובה הטבעית,
הנורמלית,
למה שהוא לא נורמלי.
כלומר, אני אסביר את זה, צחוק זה הדרך שלנו לעכל חוויות של אמונה,
שהן מעל השכל.
הן מעל השכל.
הראשון שצוחק זה אברהם אבינו ושרה.
הקב'-הוא אומר לאברהם, תקשיב, אתה הולך לדלת בן.
אברהם זקן, בא בימים, אין לו, אין לו, הוא זקן, כן.
שרה אין לה, חדל להיות לשרה אורח כנשים.
מה שהקדוש ברוך הוא אומר הוא לא ייתכן לפי טבע.
הם לא מולידים.
אברהם לא מוליד ושרה לא מולידה.
אבל מצד שני הקדוש ברוך הוא אמר את זה.
אז איך להכיל את שני הדברים האלו גם יחד?
תשובה?
צוחקים.
הצחוק מאפשר לי לצאת מהחוק.
יש פה חוויית אמונה,
אני לא יודע איך לעכל אותה, השכל מתנגד אליה.
אז כדי לעכל את החוויה הזאת למעלה מהשכל,
צוחקים.
והצחוק כאילו פותח, פותח כל מיני אפשרות ומאפשר לדבר הזה לחלחל לתוכי ולהיות, למרות שהוא לא הגיוני.
הוא לא הגיוני.
באמת יש אנשים שמגיבים גם לבשורות קשות בהתקפי צחוק.
אנחנו יודעים שלא היה לנו מישהו נפטר או משהו כזה? כן, גיל.
אה, לא רצית להגיד.
שלא היה לנו מישהו נפטר או משהו כזה, אז התגובה הטבעית היא בכי, גם בכי זה סוג של איזה הגנה. אבל יש כאלה שיש להם פתאום התקף צחוק, פרץ צחוק.
כלומר, כשאנחנו נתקלים באיזשהו משהו שהוא לא הגיוני, שהוא מאיים עלינו,
הוא מאיים עלינו,
נגיד נפילה מאיימת, נפילה, אומנם זה משהו קטן, אבל תחשבו שבן אדם זה יצור מאוד מאוד בשליטה.
אדם הוא כל הזמן הולך והוא שורט על כל רגע, הוא בטלפון, הוא בוכר, קונה,
פתאום תוך שנייה אחת, אה,
הוא מוטט עצמו מרוח על הרצפה, חסר שליטה.
זה מאיים, מה זה הדבר הזה?
או שאני מתפרק מהדבר הזה, או שאני צוחק.
יוצא מהחוק של עצמי וצוחק.
זה עוזר לי לעכל את הטראומה הקטנה שקראתה לי,
ואני ממשיך הלאה.
זה הצחוק.
מנגנון משמעותי מאוד של יכולת עיכול האמונה.
ולכן זה לא דבר פשוט בכלל שאחד מהאבות שלנו נקרא יצחק.
צחוק זה תכונה יהודית מרכזית, הכרחית,
בגלל העובדה שעם ישראל בגדול בנוי על דברים שהם למעלה מטעם ודעת, למעלה משכל.
ודברים שעל פי שכל אי אפשר להבין אותם, אי אפשר לקבל אותם, הם נראים בלתי אפשריים.
חייב ב-DNA של האומה שלנו,
באבות המייסדים, שיהיה יסוד הצחוק.
רק זה לא רק שיצחק הוא צחק או צוחק, אלא הוא יצחק.
כן? הוא יצחק.
פעם הייתי אצל חמי בבית הכנסת וישב לידי איזה יהודים
מרוקאי שהוא הריח ככה
עם תודלק.
הוא אומר לי, אתה יודע מה זה יעקב?
אני אומר לו, לא. הוא אומר לי, יעקב, ראשי תיבות יין, ערה, קוניאק בירה.
ואז היה נראה שהוא עשה את כל היעקב, עבר את הכל.
אז יש לנו גם, יש לנו גם יצחק.
היסוד של הצחוק
הוא יסוד שנמצא בתוך ההוויה של עם ישראל.
מהותי, משמעותי מאוד.
ולכן,
באמת, כשהנביא,
דוד המלך הנביא תהילים מדבר על הגאולה מכיוון שהגאולה היא דבר לא הגיוני
הוא בלתי אפשרי לפי
כל חוק שתבדקו אותו גאולת ישראל שאנחנו כרגע נמצאים בתוכה מדינת ישראל הוא דבר בלתי אפשרי.
אם היינו מספרים מה שקורה כאן עכשיו לסבא של סבא של כל אחד מאיתנו לפני מאה שנה הוא היה אומר אתם זקוקים לאשפוז דחוף לא יכול להיות הדבר הזה אין מצב שיתקבצו לארץ ישראל מ-140 ומשהו מדינות ותוך 70 שנה יקימו מדינה
עם כל כך הרבה אנשים, ועולים, וכלכלה, והצלחה, ותוך כדי שנלחמתים עשר מלחמות, גם יצליחו כלכלה. אין מצב, לא יכול להיות, לא שייך.
לא יכול להיות הדבר הזה. הרצל קראו לו הוזה, חוזה, הזוי לגמרי.
זה לא יכול להיות,
על פי שכל.
נכון,
אמת.
ולכן אומר הנבי,
שיר המעלות,
ושוב אדוני את שיבת ציון, היינו כחולמים.
בחלום, בחלום הכל יכול להיות.
אפשר לחלום על הרבה מאוד דברים,
כל אחד מאיתנו חולם חלומות,
כל אחד חולה... בסדר, בחלום הרמב״ם אומר, אתה יכול להרכיב כל מיני דברים אחד על השני, אני השבוע היה לי כל מיני חלומות מאוד מעניינים, בסדר, חולמים,
חולמים.
אבל החלום הזה אנחנו רוצים שיהיה מציאות,
אז איך נהפוך אותו למציאות?
אז ימלא שחוק פינו.
הגאולה תבוא על ידי אנשים שצוחקים כל הדרך אל הגאולה.
כן, כן, זה לא אפשרי, זה לא אפשרי, צוחקים, צוחקים ומתקדמים. יוצאים מהחוק.
לא משעבדים את עצמם מלאחור, אלא יוצאים ממנו.
ולכן צחוק זה עניין מאוד רציני.
מאוד רציני.
כן. מי שלא צוחק, הוא לא יכול להתקדם בחיים.
הוא כל הזמן ייתקע במגבלות
של החוקים של עצמו. הוא לא יצליח לצאת מעבר להם.
זו הסיבה,
פרק ג' בשיעור, שילדים כל הזמן צוחקים.
צריך לשאול את עצמנו מה קרה לנו בתור מבוגרים שהפסקנו לצחוק.
אבל ילדים הם גם הרבה בוכים, אבל הם גם כל הזמן צוחקים.
למה?
כי ילד, כל יום החוקים שלו נשברים.
הוא לא, הוא לא, יש לו חוק, ופתאום הוא מגלה שזה יכול להיות הפוך. איזה קטע, מצחיק, יצא מה נכון. כל יום הוא מגלה דברים חדשים.
כן, ובדרך כלל זה קורה גם בזמן האוכל.
האם, ידעתם שאם לוקחים קצ'אפ, הם אוכלים אותו ככה,
ואז עושים ככה?
אז זה נברח,
ונהיה כל המגש אדום.
זה מצחיק, נכון?
אני זוכר שכשאחות של הגברת היושבת כאן הייתה תינוקת,
זה היה כאן בירושלים,
שניים גרנו בירושלים, אשתי ואני ככה ישבנו, שמענו שקט חשוד,
אומרים שאתה שומע שקט יותר משתי דקות בבית,
אתה צריך להתחיל להיות מודאג.
הצטפנו לחדר שלנו וראינו שהבת שלנו הייתה אז תינוקת בת שנתיים, היא גילתה את נפלאות הטאלק.
לא יודעת איך היא הגיעה לטאלק,
היא אמרה לך הכל על הטאלק והיא עושה ככה, ועננים,
וכל החדר אבק,
וצוחקת, מבסורדי, זה באמת מצחיק, עושים ככה,
הכל ככה, ו...
אז המבוגר, מה עשית?
אבל עכשיו הילד לא מבין, מה אתה רוצה? זה מאוד מאוד מעניין, עושים ככה וזה.
כל הזמן ילדים יוצאים מהחוקים, ולכן הם כל הזמן צוחקים.
ילד שהוא לא צוחק, זה בעיה.
יש סיפור מתוק מתוק על רב שלמה זמן אוירבך, זכר צודיק לברכה, שהיורפאית שלו זה בו'
אדר נראה לי.
מתי נפטר הרב אוירבך?
לא היה שנה מעוברת אז,
אל תעשה לי ככה, יש לך טלפון לידך, תעשה גוגל.
ולא, לפעמים אנחנו מדברים על צדיק, וזה בדיוק היום פטירה שלו.
אבל זה הוא לא נפטר בי״ד, זה ו׳ אדר לדעתי, בטוח בחודש אדר, אבל...
כל פנים פעם הגיע אליו איזה מישהו לבקר בסוכות או משהו,
הקבלת מרבו בסוכה,
והוא בא עם הילד שלו, והילד היה כזה רציני.
כ׳ אדר, כ׳ אדר. אמרתי ו׳ כ׳, כ׳ אדר, כ׳ אדר. זה עוד מעט, מה זה ה...
כ׳ אדר זה יום...
בשבת, כ׳ זה בשבת.
זכר צדיק לברכה.
כבר נשמתו מהירה כבר מעכשיו.
ולא סתם מזכירים שמות של צדיקים, שזה לא אחר. זה קורה הרבה פעמים, אתה מכיר את השם של צדיק, אתה בודק את ההרציית שלו,
או בשבוע.
אז הגיע אליו איזה מישהו עם הילד, והילד לא צחק.
אז הרב אורבך אמר לו, מה יש לבן שלך, למה הוא לא צוחק?
לא, זה ילד רציני, כן.
אז הרב אורבך אמר, זה לא נראה לי הדבר הזה.
יש תמונה,
תסתכלו בספר התורה המשמחת, או ככה זה נקרא התורה המשמחת, יש תמונה של הרב אורבך,
חושה פרצופים לילד הזה.
ככה עושה לו זה,
עד שהוא התחיל לצחוק ורק אז הוא נרגע. ובואו זה ילד לא צוחק, לא הגיוני.
אמרנו שנפזר בדיחות לאורך ה... זה נכון. היה אחד, היה לו ילד.
בא לרבה מגור.
אמר לו, הרב ייתן לי הדרכות איך לגדל את הילד. בן שלוש, הילד הוא...
יש לו השגות בקדושה.
הוא נשמה גבוהה.
אומר לו, איך אתה יודע שהוא נשמה גבוהה?
אומר, כל הילדים משחקים בקובייה, בונים מגדל, וזה, הילד הזה שם קובייה פה, קובייה פה,
משחק בתפילין, אז זה,
אז הרבי אמר, תפסיק להתפלל בבית, ואז הוא יבנה קובייה.
וגור, הם רגע.
הילדים צוחקים.
זו גם הסיבה
מדוע ילדים מאוד אוהבים ללכת ללונה פארק,
מאוד, ומבוגרים לא.
גם קרה לנו משהו באמצע,
הרי פעם היינו אוהבים ללכת ללונה פארק, היום אתה רואה הורים הולכים עם הילדים ללונה פארק, אבא בוא איתי לבלייק ממבה, קדימה. לא, לא, אני כאן עם הקטנים, הולך לפלפילון הזה, הוא הולך ללוחצים ככה, לא, אני עם הקטן הזה, הוא באמת מפחד, לא, לא, בוא איתי לזה, הילדים, אתה רואה אותם פעם אחרי פעם, מסתובבים בדבר הזה, ולא נשגעים, מה קרה?
כל אחד בלונה פארק
מקבל העצמה של חוויית החיים שלו.
חוויית החיים של הילדים זה שהם כל הזמן משתנים,
זה כל הזמן דינמי,
אז אלון הפארק מעצים את זה.
חוויה של מבוגר, אל תעשיסי את הגבינה, אני רוצה להיות סטטי, אל תתחיל לטלטל אותי,
אז אלון הפארק הולך כאילו נגד הכיוון, נגד כיוון התנועה.
אז כשאני מגיע אלון הפארק, אני ישר הולך לכל הדברים הרעים האלה. בלק ממבה ומה, איך קוראים לשני?
ההוא שעושה, ענק הונדה, כל הקללות האלה, אני הולך לשם, שלא יהיה ספק,
כן?
אבל באמת זה, הילדים מאוד מאוד נהנים בזה, אתה עולה ואתה אומר לעצמך, מה ראיתי על אשתות זול
לעינוי הזה.
פעם אחת צריכתי לשכנע את אשתי לעלות איתי ביחד,
ואמרתי לה, תנועת העיני וזה, ותצעקי, תשחררי כאילו את ה...
ובאמת כל הדבר הזה, זה היה בראשון, איך קוראים לה? הוא בראשון בסופרלנד?
לא, איך קוראים לה?
הקומבה, כן, הקומבה, משהו כזה.
לא שמעתי כלום כל ה... זה, היה...
ורק כשהסתיים והסתכלתי, אז הבנתי ש...
החיוורון היה זה, היא אומרת לי, אנחנו נתחשבן על זה, זה, כן.
אז זה גם ההבדל.
כלומר, ילדים, חוויית האמונה אצלם היא הרבה יותר מפותחת,
הם באמת לא מבינים איך זה עובד, אבל זה עובד, אז הם מיד קולטים את זה והולכים, יאללה, מגניב, זה עובד. לפעמים גם עושים דברים מסוכנים.
אם מכניסים מברג לתוך השקע, זה מעניין, זה יכול להיראה, תיזהר.
צוחקים.
זהו.
היסוד, באמת,
הרבה מאוד מהקומיקאים בעולם הם יהודים.
יש, היידיש היא שפה מאוד מאוד עסיסית של המון המון הומור כזה יידישאי.
יש גם ספר הברכות והקללות ביידיש.
אתם מכירים את הספר הזה?
ספר הברכות והקללות, יש עמוד אחד של ברכה וכל השאר קללות.
יש קללות מיוחדות ביידיש. שיפלו לך כל השיניים ותשאר לך שן אחת ששם יהיה לך טיפול שורש.
זה כאילו ה... כן, כל מיני ככה.
מה? אי אפשר לתרגם את זה, כן.
כן, זה לא נותן לי תרגום, זה, אז לא סתם, היהודים,
כן, הצחוק זה גם הנשק של החלש.
אני לא יכול להילחם בך, אני לא יכול, ואני יכול לצחוק עליך או לצחוק אותך,
לצחוק אותך, לצאת מהחוק.
אז גם הגאולה קשורה לצחוק,
גם הילדות קשורה לצחוק,
גם האמונה קשורה לצחוק.
אז כמו שאמרנו, יש לנו בתוך המבנה של הזהות היהודית שלנו,
אחד מהאבות הוא אב שמלמד אותנו את הסוד של הצחוק.
כל השאלה היא למה פורים קשור לצחוק?
מה מצחיק בפורים?
אז כדי להבין מה מצחיק בפורים,
אנחנו...
עכשיו זה פורים קטן, אז אפשר לדבר על זה.
בואו נדבר על זה בפורים קטן, ואז בפורים גדול נוכל לשכוח מה שאנחנו מדברים עכשיו.
התורה מצווה אותנו בפורים
שתי מצוות.
מצווה אחת היא זכור את אשר עשה לך עמלק,
ומצווה שנייה,
מצווה,
הלכה, חיוב אולי נקרא לזה,
זה חייב, כן חיוב, זה הכי טוב, חייב איניש לביסו ובפוריה עד אלא ידע בן ארור אמן לברוך מורי חיים.
חיוב להתבשם.
הביסו מביא גם לצחוק ול...
מה הסיבה?
אם אומרים לי לזכור משהו,
סימן
שאני מאוד מאוד מעוניין לשכוח אותו.
אחרת, לא צריך לצוות לזכור.
זאת אומרת, מה יש לזכור את השאלות? בסדר, בסדר. אם זה משהו כזה, אז אני אזכור את זה, מה צריך להגיד?
אם מישהו אומר לי, זכור, לא מסתפק בלהגיד לי, זכור, אלא אומר לי, אל תשכח,
סימן שאם הייתה לי אפשרות הייתי מת לשכוח את זה.
ולכן צריך לצוות אותי לזכור.
אם מצווים עליי, או מחייבים אותי לשתות,
קצת לאבד את הדעת,
זה אומר שאם הייתי נשאר בעולם הדעת, הייתי מאוד מאוד מסתכן,
אחרי שאני זוכר את מה שרציתי לשכוח.
אתם מבינים? יש פה איזה לופ.
כלומר, הייתי מעדיף לשכוח.
מצווים אותי לזכור. אז אם אני זוכר, אני יכול להשתגע.
אז אני חייב טיפה לשתות, כדי לצחוק, כדי לצאת מהמצב של השיגעון שאני עלול להיות בו.
בואו טיפה נפתח את זה.
כל אחד מאיתנו אוהב למצוא משמעות ולחפש משמעות בכל דבר שאנחנו עושים ובכל תופעה שקורית לנו, נכון? קורה לנו משהו, למה זה קרה?
למה זה קרה? מה הסיבה?
הוא מחפש סיבה, הוא מחפש איזשהו, אולי אני אשתפר, אולי זה באשמתי,
אולי פה, אתה יודע.
חוטפים איזה קנס, למה זה קרה, זה תיקון, כל אחד עם ה... מחפשים סיבה.
בפורים,
ועוד לפני כן,
בפרשת בשלח אצל עמלק,
אנחנו פוגשים מישהו שבא לתקוף אותנו
בלי סיבה.
אין סיבה.
לא משנה מה תעשה.
עם כובע מכירים, עם כובע, בלי כובע מכירים את זה?
מה?
שני גויים אומרים בוא נרביץ ליהודי.
טוב, אי אפשר לרביץ לו ככה סתם.
מה נעשה?
ונלך ברחוב ונראה אותו. אם הוא יהיה עם כובע,
נגיד לו, תגיד, למה יש לך כובע?
אם הוא יהיה בלי כובע, נגיד, למה אין לך כובע?
וככה נרביץ לו.
בא מול יהודי,
רואים אותו עם...
בלי כובע, ואומרים לו, וואלה, אתה יודע, וואלה, למה אין לך כובע? בום, מפוצצים אותו מהכובע. טוב.
למחר אתה אומר, רוצים להרביץ ליהודי, אז זה עוד פעם.
מה נעשה?
כובע, כבר השתמשנו בזה.
אחד אומר, תקשיב, אנחנו מבקש ממנו סיגריה.
עימו איתנו עם סיגריה עם פילטר,
ויגידו, למה עם פילטר?
בלי פילטר, למה בלי פילטר?
ככה.
באים מול היהודים, ואומרים, בואנה, אפשר סיגריה?
חבר'ה, אין בעיה, מה שהיה אתמול אני שכחתי,
אין בעיה, חברים, מה קורה? תרצו עם פילטר, בלי פילטר.
טוב, למה אין לך כובע? בום.
ערבי סיגריה, בלי סיבה.
עמלק שבא לתקוף אותנו
בפרשת בשלח, זו דעה לפני מתן תורה,
אז הוא לא יכול לתקוף אותנו בגלל התורה.
זו דעה לפני שנכנסנו לארץ ישראל, אז אין לו תביעה טריטוריאלית עלינו.
לא היה לנו כלום.
היינו עם של נוודים במדבר.
אז מה אתה רוצה מאיתנו?
כלום.
אני שונא אתכם בעצם, לא משנה מה תעשו.
לא משנה.
ככה או ככה, יש לו תשובות, אני אפגע בכם.
הדבר הזה הוא לא הגיוני.
הוא מטריף את הדעת, ולכן היינו מעוניינים לשכוח אותו. לא יכול להיות שיש דברים כאלה.
זה לא עולה, לא הגיוני, זה לא מתקבל, לא עולה על הדעת.
הוא בטח, אם אני רק אעשה ככה, הוא יתרצה.
אומרים לך, אתה לא מבין?
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך ותתחיל ממצרים.
יש כוחות בעולם ששונאים את עם ישראל.
למה?
ככה.
ככה, בלי סיבה.
למעלה מטעם לדעת.
אל תשכח.
תמציא משכוח.
אבל אחרי שאני זוכר דבר כזה, אז מה אני עושה עם זה?
איך אני יכול לשרוד את זה?
פורים זה חג מאוד מאוד בעייתי, אנחנו בעצם קוראים כל שנה את העובדה הזאת,
שישנם כוחות באנושות שמחפשים להשמיד אותנו,
לא משנה מה נעשה.
הדעת יכולה להתערף עם דבר כזה,
נכון?
אז מה צריך לעשות?
צריך לצחוק.
למרות שרודפים אחרינו, ולמרות שרוצים לכלות אותנו, ולמרות שעל פי טבע הם אומרים להצליח,
הקדוש ברוך הוא מציל לנו מידם.
איך נדע? איך נצליח לשרוד את זה? איך נצליח להאמין בזה? נצחק את זה.
נצחק את ההשגחה האלוקית עלינו.
ולכן הגמרא בכתובות אומרת דבר מאוד מעניין,
שבתקופתם, בתקופת הגמרא, היו נותנים לאבלים לשתות יין.
יש פסוק במשלי, תנו שיכר לעובד ויין למראה נפש.
גם אדם שלא עלינו איבד מישהו קרוב.
מבחינתו זה כאילו הרצפה נשמטת, מה זה?
מי שלא עלינו, כן, הוריו נפטרו, להגיד שנפטרו בגיל מבוגר, בסדר, לא זה, אבל עדיין,
מי שהוא נולד, עד היום יש לו הורים.
פתאום אין לו הורים?
מה זה? לאן הם נעלמו? לאן זה הולך, הדבר הזה? איפה הרצפה מתחת לרגליים נעלמה לי פתאום?
אז כדי להצליח
לעכל את זה, היו נותנים יין, היו שותים יין באבלות.
בסוף ראו שבאו לידי גנות והשתכרו,
וכאלה, ביטלו את התקנה הזאת.
אבל הצחוק זה בעצם היכולת שלנו לשאת פרדוקסים במציאות. זה פרדוקס, זה דבר לא הגיוני,
שמישהו ירצה לרדוף ולרצוח אותך בלי שום סיבה.
זה פרדוקס, נכון? כדי לקלוט את הפרדוקס הזה צריך לצחוק אותו.
כדי שנבין שדבר כזה קיים.
זה פרדוקס להאמין בגאולה שתהיה באופן הזה לא הגיוני, נכון? כדי לצאת מהטעם והדת, לצאת מהחוק צריך לצחוק את זה.
ולכן פורים,
בגלל שהוא עוסק בדברים מאוד מאוד קשים,
בניסיון להשמדת עם,
כדי להצליח לשרוד את זה ולעבור את הפורים ולא להתפרק לגמרי,
אנחנו צריכים לצחוק,
להתבשם.
לא, מה יש לצחוק על הנס?
יש לשמוח.
אבל צחוק זה לא לשמוח, לשמוח, שמחים, ברוך השם, הוא דיבר שם כי טוב.
צחוק זה תופעה
גופנית, ייחודית,
מופעלים בה מאות ואלפי שרירים בצחוק.
היא יכולה ממש לפרק את האדם מבפנים, כשאדם הוא נקרע מצחוק, יש כזה ביטוי, שמע, אני נקרע מצחוק, זה משהו נחלק, לפעמים זהו,
הוא אדום, נהיה, ממש תופעה מטלטלת, כן? זה לא רק לשמוח.
משהו מבפנים מתפרק, משהו כאילו באישיות שלך זז, הלוחות
הטקטוניים בתוך האישיות מצליחים לזוז,
ומשהו כאילו מפרק אותך.
זו תופעה ייחודית, חוקרים את זה.
יש סדנאות צחוק בכל מיני מקומות, בבתי כלא בהודו,
עושים שם סדנאות צחוק, אולי גם בארץ,
זה מאוד מאוד מרכך ומאוד...
אז הסיפור הזה של צחוק
זה ממש הכלי של האמונה.
כלי האמונה זה הצחוק. ובפורים אנחנו במיוחד
במיוחד זקוקים.
מכיוון שדיברנו על צחוק,
אז אי אפשר בלי לדבר על הבן דוד הקרוב אליו,
אבל המאוד מאוד שונה ממנו,
שצריך להיזהר ממנו מאוד, וזה ציני.
אז נגיד גם על זה כמה מילים. צחוק זה דבר קדוש.
כן.
הקדוש ברוך הוא מיד מצילה לנו מידם, ומכניס להם מכות, ועל הים 250 מכות, ואיך שמשה פיצץ להם את הצורה.
מיד אנחנו מוגנים.
ומייד, בפסח זה סיפור טובים-רעים מאוד מובהק, מאוד ברור.
מאוד ברור. וגם בפסח שותים ארבע כוסות יין. גם זה, כאילו,
מרככים את זה. אבל בפסח הסיפורים הם ברורים.
יש טובים, יש רעים, הכל בסדר גמור. בפורים,
וגם אפשר להבין בהתחלה,
המצרים בהתחלה משעבדים אותנו, כי אנחנו יותר מדי, כי יש איזה נרטיב, יש להם איזו טענה שאתה יכול להתמודד איתה.
בפורים אין את הטענה הזאת.
זה מטריף את הדעת.
אז כדי שלא תתערף, אנחנו צוחקים.
צחוק זה דבר קדוש.
אז ימלא צחוק פינו, יצחק אבינו,
גאולת לא היה בצחוק.
כמו בהרבה מאוד דברים,
הקליפה של משהו היא מאוד מאוד דומה לו,
אבל היא הפוכה ממנו.
כי אם התפקיד של צחוק זה לעזור לי לקלוט דברים,
לקלוט
עניינים של אמונה שהם למעלה מטעם ודעת,
בסדר?
הציניות נועדה,
מה?
לדחות ממני דברים.
מייצר, אם אדם מייצר סביבו איזה מעטה הגנה,
כמו שהרמח״ל אומר במסילת ישרים, כמו המגן המשוח בשמן,
שכל החיצים שזורקים הם מחליקים.
הציניות נועדה לשים איזה מעטה שבו שום דבר לא נוגע אליי. אני מייד יכול,
אני יכול, אני זורק איזה זערה צינית, אני מייד צוחק, מי שאומר איזה משהו ברצינות, אז אולי זה מה, טוב,
או-הו, כבוד הרב הגיע לפה, הגאון הגדול, טוב, חבל שלומת השעה הקודם,
אולי היינו יותר מתחזקים,
ככה עושה מזה נתנות,
ומיד הדבר הזה מתפרק ומתפורר.
והיום, לצערנו הרב, יש המון ציניות ומעט צחוק.
צריך להפוך את זה, שיהיה הרבה צחוק,
הרבה צחוק, שבבית יצחקו,
הילדים יצחקו עם ההורים,
וההורים יצחקו עם הילדים,
ויצחקו ביחד על דברים. מה, זה נראה לכם לא יכול להיות? בטח זה יכול להיות, נצחק ביחד, נצחק אולי גם,
אדם יכול לצחוק על החולשות שלו,
לא על החירים,
לא על החולשות של אחי, אלא על החולשות של עצמו.
כן, אם אדם רוצה להצליח להתמודד עם החולשות בלי שזה יפרק אותי, אז אני צוחק על זה.
אני צוחק על זה. בסדר, אז אני עושה מעצמי קצת איזשהו צחוק,
אני כאילו מסתלבט על חשבוני,
זה בסדר גמור, זה עוזר לי לעכל את ה... שאני לא אקרוס מזה, וואי,
יש לי גאווה.
בסדר,
אני צוחק על זה, ואז זה עוזר לי לעכל את זה.
כן?
זה עוזר.
זה עוזר.
כן.
אדם יש לו... לפעמים משבחים אותך יותר מדי,
כדי לא ליפול בגאווה, אתה צוחק על זה, כן, כן, בסדר.
אדם לצחוק על עצמו זה בסדר.
הציני צוחק על הזולת.
הציני, כן,
יש לרבי נחמן פסקה נפלאה מאוד מאוד, פסקה, לא פסקה, זה תורה.
רבי נחמן אומר ככה, כתוב, ותמות מרים במדבר צין.
זה פסוק,
בפרשת חוקת.
אז אומר רבי נחמן ככה,
מרים,
יש לנו מנהיגות בעם ישראל, משה, אהרון ומרים.
משה זה הדעת של עם ישראל, המוחים.
אהרון זה הלב, זה העבודה גם.
מרים זה הרגש,
העולם הרגשי.
הדיבור היוצא מן הלב.
הדיבור של הרגש, כשאתה מגיע למישהו,
כמו דיברנו על זה ביום עיון של הזוגיות,
על שיח בין בני זוג,
שהוא לא רק צריך להיות שיח של תאומים ולוגיסטיקה,
כמו שבית הוא איזה מפקדה וצריך מפקדה. שיח אמיתי הוא שיח רגשי.
את מרגישה מה עבר עלייך,
איך זה, מה היה נעים לך, מה לא נעים לך, מה זה, איך אני יכול לעזור. שיח שנוגע ברגשות, כן?
זה נקרא שיח חם.
מרים מתה במדבר צין.
כשיש, רבי נחמן אומר דיבור מצונן, הוא לא אומר אל תקרא מדבר צין, אלא דיבור מצונן,
זה הורג את מרים, זה הורג את הרגש הציני.
זהו. מיד כולם נכנסים לידת הגנה,
כל אחד שולף את החרבות שלו,
מתחילים קרב חרבות, מתחילים קרב דקירות כאלה.
דיבור חם הוא גם דיבור שמצחיק,
כמה הדבר הזה יפה, שבני זוג מצחיקים אחד את השני.
על יצחק כתוב שהוא ציחק את רבקה אשתו.
מצחק את רבקה אשתו. הצחיקו אותה.
הצחיקו אותה. זה, סיפר. זה, צחקו ביחד.
וציניות היא מקררת. זה מדבר צים. כל אחד מתקרר, כל אחד כופה בתוך עצמו, כל אחד נהיה...
ולצערנו הרב בפורים, הרבה פעמים מתבלבלים בין הדברים. זה כאילו, זה נראה אחים תאומים, אבל זה ממש לא.
זה שטן וזה יצר הטוב.
כן, כאילו, איך נשמח בפורים?
על המורה, על הישיבה, על זה, על החברה, על המדינה, ככה נצחק על אחרים, ואז נהיה שמחים.
לא, איך ניסח את הפורים? משתה יין, נתבשם,
או נרקוד, ואז נצחק ביחד את הגאולה של עם ישראל,
נצחק ביחד אולי את החולשות שלנו שאנחנו רוצים לתקן.
נהיה מלאים בשמחה ובצחוק.
נצא מהחוק הרגיל. זו דוגמה, מה זה לצאת מהחוק? אצל בנים לפחות.
אם במשך השנה כולה אולי אני מתבייש לבוא לחבר שלי ולהגיד לו, אחי,
אני מאוד אוהב אותך, תדע לך, אני איזה כאילו, בנים וכל זה.
בפורים,
כששותים קצת ומתבשמים,
אז אני יכול לצאת מהחוק וכן ללכת ולהגיד לו, לתת לו איזה חיבוק, ואומר, תשמע, אני אוהב אותך כל כך, אני מעריך אותך, אתה יודע כמה אני זה.
וביחד לצחוק ולשמוח, ושנינו יצאנו מהחוק וגילינו את ליבנו.
וגילינו את ליבנו.
אז בגלל שפורים מוכר כל כך עמוק,
שמאפשר לנו להיפגש עם הצחוק, אז בגלל זה, מהר מהר הציניות,
מיד זה, ומתחפשת לצחוק. אז מי המתחפש הכי גדול בפורים?
זה הציניות שמתחפשת לצחוק.
צריך לגלות אותה.
לחשוף את הפנים האמיתיות שלה. את לא צחוק.
הדיבור המצונן של מדבר צין שהורג את מרים.
והיין הרי הוא מחמם. כששותים יין אז מתחממים.
יש איזושהי חמימות כזאת, יש איזושהי קרבה, יש איזו אהבה.
אז זה הסיפור.
זה הסיפור.
אנחנו כאן זוכרים למדמש ממחון מאיר. אתם שמתם לב שרבי גאן הוא תמיד צוחק. הוא מדבר וצוחק כל הזמן.
אתם יכולים להבין לבד מה המשמעות של הדבר הזה,
של אדם שהוא תמיד צוחק.
כל הזמן הוא מהדרגת האמונה. כל הזמן הוא נמצא שם.
כל הזמן באהבה ובאמונה. כל הזמן, לא יורד לזה לרגע אחד.
אדם שהוא מדבר על דברים לא נעימים, אז הוא צוחק.
היה מלחמה, יום כיפור, המלחמה קשה.
צוחק, צוחק, הכל טוב, הכל בגאולה, הכל באור.
אז זה הסיפור של הצחוק.
זה מתחיל מבדיחה,
וגם בדיחה עוד דבר רציני.
זה בדיחה טובה,
שיודעים לספר אותה בזמן, זה במקום הנכון,
היא מרככת,
היא עוזרת לדברים להיכנס,
היא עוזרת, לפעמים רוצים להעביר ביקורת, והדרך הכי טובה להעביר ביקורת זה בבדיחה.
מספרים איזה בדיחה וכולם מבינים, וצוחקים, ואופס, התוכחה נכנסה.
אתה יכול להגיד לו, אה, אה, מה אתם אחי, מה פה, צריך להיות פה, אפשר לספר איזה בדיחה, ודרך הבדיחה, כולם מבינים את המסר, אבל ברגע שתצחקו, זה נכנס מיד פנימה.
אז היכולת לצאת מחוקי ההגנות שכל אחד מאיתנו עוטף את עצמו בהם,
ולספר בדיחה, נתחיל מזה,
וזה עובר,
כמו שהזכרנו, לגאולה,
אז עם הלצחוק פינו,
זה ממשיך את הפורים על התמודדות עם הסכנת ההשמדה.
מצד אחד מסתכלים אותנו לזכור את זה, מצד שני,
כדי שלא נשתגע, מצווים אותנו לצחוק את זה.
וכמובן,
זהירות מהבן דוד הקרוב, הערמומי, המסוכן,
שנקרא ציניות מהדיבור המצונן.
עוד משהו אחד אני אגיד ובזה נסיים.
דיברנו על ילדים
במהלך השיעור.
יש שיר ילדים,
שבדיוק קשור לצחוק.
דיברנו שילדים צוחקים שכל הזמן חוקים נשברים.
אז יש ספרי ילדים,
כל מיני שירים.
יושב באמבטיה עמוס,
שופך מבקבוק אל הכוס, בוק בוק בוק,
ועכשיו מהכוס לבקבוק, פח, קצת נשפח.
אההה, הוא צוחק.
עוד פעם יושב באמבטיה עמוס, שופך עם בקבוק אל הכוס, בוק בוק בוק,
ועכשיו מהכוס לבקבוק, פח, קצת נשפח. ככה כל השיר רץ.
הוא כל פעם צוחק עד שנגמר הבקבוק, נגמר הבקבוק, אין בקבוק.
לא סתם הקדוש ברוך הוא, השתבח שמו,
שתל ילדים.
חברה מתוקנת זו חברה שיש בה ילדים.
ויש חברות מבוגרים שלא אוהבים ילדים. מי שהיה באירופה,
בפולין, במזרח אירופה, אין ילדים ברחובות.
הייתי בפולין כמה פעמים,
כולל שבת בוורשה,
והלכנו מהבית מלון לבית כנסת, זה היה איזה שעה הליכה.
אמרתי, בואו, חיפשתי ילדים ברחוב, זה יום רגיל שם, שבת זה יום רגיל.
יום ראשון זה היום שבתון שלהם, אין ילדים.
תחפש, אין ילדים.
אם אתה נכנס עם ילדים לאיזה מקום, מסתכלים עליך כאילו הבאת איזה חיות שמפריעות.
ככה כזה, מה... אין.
פעם הרב אליהו הזדמן לאיזה בית כנסת,
ויש שם חוקים מחמירים, היו מביאים ילדים רק בגיל שש או משהו כזה. לא היו ילדים.
אז הוא קרא לגביהם, אמר להם, חשוך פה. הוא אמר להם, כבוד הרב, תאורה, הכל זה, חשוך.
איפה הילדים? אין פה ילדים, מה זה הדבר הזה?
לא רואים, מפריעים, שום דבר, תביאו אותם.
בכוונה,
העולם שלנו מלא בילדים.
חברה יהודית מתוקנת, זו חברה שיש בה הרבה מאוד ילדים. ילדים כל הזמן מזכירים למבוגרים לצחוק.
הם גם מצחיקים אותנו קצת,
בשגיאות כתיב שלהם, באמירות שלהם, בכל מה שהילדים עושים, הם מאוד מאוד מצחיקים.
אבל זה לא רק בשביל עצמם, זה בשבילנו.
חברת מבוגרים ללא ילדים
היא חברה, הרבה פעמים עצובה,
היא חברה קפואה, חברה מצוננת, מלאה בציניות, וחברה, נוכחות של ילד קטן מיד מרככת את הקול וגורמת לכולם לצחוק.
גורמת לכולם. ולכן פורים גם הוא סוג של חג הילדים, נכון?
ויש שיר קדוש מאוד,
שחיבר אותו לוין קיפניס,
שהשיר הזה אנחנו לומדים אותו בעיון לאורך השנים,
והבית הרביעי,
וגם אני אשיר,
הבאתי
סוס אביר
את מרדכי היהודי ארכיב ברחוב העיר.
כן, הילד הזה אומר, גם אני אשיר,
הבאתי סוס אביר את מרדכי
היהודי ארכיב ברחוב העיר.
אני יכול, אני הילד,
והילד מדבר על עצמו,
גם אני יכול לתרום לזה שמרדכי
ירכב על הסוס.
שהנפש היהודי של מרדכי תנצח את הנפש הבהמית,
זה דרך הילדים.
לא סתם פורים זה חג הילדים, הם משקיעים הרבה מאוד בילדים, כי הילדים,
הם מלמדים אותנו איך לצחוק.
יהי רצון שנזכה לצחוק כל הזמן.
בסוד ה...
יש הרבה מאוד צדיקים שהם היו צוחקים, זה מה שהם היו עושים.
רק לראות אותם צוחקים זה כבר היה, היית בא, רואה את ה'צוחק', הסתדרת בחיים. כמו לקבל סטירה מהרב עובדיה,
יש לראות איזה צדיק צוחק, שנזכה לצחוק.
אז ימלא שחוק פינו, אמן ואמן, לילה טוב, בשעה עשר שבועים.
