שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
נסיים היום את סימן תרמ״ד,
סעיף אחד, סעיף ב', קטנצ'יק.
ואחר כך נשמע את שני סעיפים מסעיף תרמ״ה,
שכבר פה אנחנו מתחילים את דיני לולב, שזה סימן,
מה שנקרא, מכבד את עצמו,
מה הדינים המכשירים, לולב לנטילה.
עובר עלינו השולחן ערוך בתרמ״ד, סעיף ב', בהלל אפילו עשרה קוראים כאחד.
זאת אומרת, בין יחיד, בין רבים,
קוראים את ההלל, כולם ביחד,
כמו שצריך.
תרמ״ה,
סעיף א', לולאו,
שנפרדו עליו זה מעל זה, ולא נדלדלו כעלי אחריות, כשיר אפילו לא הגדול.
זאת אומרת, אם העלים והצדדים, הם נפרדים, הם לא דבוקים אחד ככה בשני,
קוירה, מה שנקרא,
הכל בסדר, אבל בתנאי שהם לא יפלו לצדדים, החוצה.
אומר הרמב״ה, ומכל מקום מצווה מהם מובחר,
בלולב שאין עליו פרודות לגמרי,
אלא משתדלים שיהיה כמה שיותר צמוד למרכז.
סעיף ב', נפרצו עליו
והוא שהידלדלו משדרו של לולב כהלך עריות,
דהיינו שאינם עולים עם השדרה אלא תלויים למטה, פסול.
זאת אומרת,
נפרדו עליו,
כאשר נפרצו עליו, נפרצו, זאת אומרת,
נפתחו לשניים,
כל אחד ואחד,
ונופלים הצידה כמו ענפים של דקל,
אז זה פסול.
אומר רמב, וכל שקט הם נפרצו ונעקרו למטה מן השדרה שפסול אפילו אגדן.
וכן אם נתקשו העלים כעץ והיינו יכולים לחברנו אל השדרה, פסול. וכל זה ברוב העלים. אבל אם יראו את העלים עליו נעשו כך,
ושאר עליו נשארו, ועדיין לולב נשאר מכוסה בעלים, אז הוא כשר.
שים לב למה אנחנו מגיעים כדי להכשיר לולב.
אף אחד היום לא היה מסתכל על לולב כזה בכלל.
נפרדו העלים, נפרצו העלים,
חלק, רוב, מיעוט,
היום מספיק, שדבר אחד קטן לא יהיה בסדר, תביא דוליו אחר.
עברנו כבר, איזה שפע, איזה ברכה נותן לנו הקדוש ברוך הוא, שרק תזכה
להודות ולהלל על כל הטוב שהוא נותן לנו.
כל טוב, שלום.
