טוב, שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בעבודת השם.
נלמד היום את סימן תרמ״א, סעיף אחד,
את תרמ״ב, גם סעיף אחד,
ותרמ״ג, סעיף אחד מתוכו, הסעיף הראשון.
אומר לנו השולחן ערוך בתרמ״א,
למה לא מברכים שהחיינו על עשיית סוכה?
הרי יש לנו מצווה לשבת בסוכה.
בלי לעשות סוכה אפשר לשבת בסוכה?
אז למה לא מברכים שהחיינו?
אומר על שולחן ערוך, העושה סוכה בין לעצמו בין לאחר.
איך אומרים, החבר'ה הולכים לעבוד בבניית סוכות?
אינו מברך על עשייתה,
אבל שהחיינו יהיה ראוי לברך כשהוא עושה אותה לעצמו.
שמים לב? באמת, מה זה? הקדוש ברוך הוא זיכה אותי לבנות לעצמי סוכה שהחיינו וקיימנו והגיענו?
זה הזמן הזה. אלא שאנו סומכים על זמן שאנו אומרים על הכוס של הקידוש.
זאת אומרת, מלכתחילה באמת היה ראוי,
היה ראוי, היה ראוי לבנות סוכה, לברך שהחיינו.
אבל בכל זאת אנחנו מברכים על היום,
בקידוש, בתוך הסוכה, מחכים לשם.
אגב, אני אומר, זה מופיע בעוד כמה מקומות.
למשל,
מישהו שקונה בד לתפור בגדים, מכזסיים,
לתפור חליפה,
לכאורה כשהוא קונה את הבד היה צריך לברך שהחיינו. לא, רק כשאתה
תפרת כבר ואתה לובש, רק כשאתה לובש.
אותו דבר על פרי חדש.
מי שיוצא לשוק ורואה פרי חדש,
אמר שהחיינו, אנחנו יכולים לאכול על משהו שרואים,
תן לנו לאכול, בלי לאכול,
לא מברכים.
לכן, ברגע שיש איזושהי מציאות שמישהו בירך שהחיינו, אפילו שהוא לא אכל,
לא מברך יותר.
הדוגמה הקלאסית שלנו היא אתרוג.
מי שרוצה לאכול אתרוג וטו בשבט, לא יכול ללכת עליו שהחיינו.
מדוע הוא כבר בירך על נטילת לולב שהחיינו?
כי הבסיס של הברכת שהחיינו זה על הראייה.
בכל מקרה, גם כאן אנחנו מחכים עד ליל סוכות,
וכשעושים את הקידוש ואומרים שהחיינו,
מתכוונים גם על בניית הסוכה.
אומר הרמ״ב, אם לא אכל היל הראשון בסוכה,
אף על פי שברך זמן בביתו, על היום,
כן, היה גשם,
אירופה,
ההרמה.
כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה.
הנה, שמים לב,
פה הפינה של החילוק.
אומר לנו הרמ״ב, אנשים אוכלים בליל
סוכות בבית.
כי יורד גשם שוטף, שלג, אי אפשר לשבש בסוכה.
מחר,
כבר יותר טוב.
אז מה נברך עוד פעם שהחיינו או לא? הרי בירכנו שהחיינו על היום.
אומר רמא קבע שבירכנו על היום, אבל לא בירכנו על הסוכה עצמה, והיה ראוי שנברך
על עשייתה, שבאים ביום השני, הם מברכים שוב שהחיינו.
כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה, ואם בירך זמן בשעת עשייה,
שא גילא.
אם מישהו בירך, זאת אומרת, הרמה עוד מביא את האפשרות
שבזמן שאדם עושה את הסוכה, הווה אומר, מניח את הסכך, לברך שהחיינו. לא נוהגים ככה, לא נוהגים, לא נוהגים.
אני עוד פעם חוזר, לא נוהגים,
אבל יש אופציה להבין באמת מה יסוד הקיום הזה של בניית סוכה.
ולכן גם אנחנו אומרים שמי יבנה את הסוכה?
יבנה את הסוכה מי שחייב בסוכה.
לברך שהחיינו, מי יבנה לו?
את מי תביא שיבנה סוכה? בעיה.
טוב, סימן תרמ״ב,
אם חל יום ראשון של סוכות להיות בשבת,
את אומרים בערבית ברכה אחת מהן שבע וחותם בה בשבת בלבד,
כי רק השבת מביאה את מהן שבע ולא אחת.
טוב, סימן תפרש מג', סעיף א'.
סדר הקידוש,
יין, קידוש,
לשב בסוכה ואחר כך שהחיינו,
לשון השולחן ערוך.
סדר הקידוש, יין, קידוש וסוכה ואחר כך זמן.
לפי שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצוות הסוכה ביחד.
זאת אומרת, כשמברכים שהחיינו זה לשב בסוכה לפני שהחיינו.
תמיד כשיש קידוש מברכים להישב בסוכה,
בקידוש.
כשאין לנו קידוש מברכים להישב בסוכה, ברכת המוציא.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב.
