שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בסימן תר״ל, דיני דפנות הסוכה, נלמד היום סעיפים ח׳, ט׳ וי׳.
אומר לנו השולחן הערוך בסעיף ח׳,
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין.
זאת אומרת, יש לה זו פרגולה כזאת עם עמודים עמודים.
בין שהיו נראים מבפנים ובין שלא נראים מבפנים.
בין שהיו נראים מבחוץ ולא נראים מבפנים, כשר.
בואי יש שני עמודים, שמה להם סכך, הכל בסדר.
למה כי יש גם מרקה?
לא היו לה פצימים,
אין לה עמודים עמודים, פסולה, מפני שהיא עשויה,
מפני שהיא סוכה, עשויה כמבוי.
שהרי אין לה אלא שני צדדים אכסדרה, באמצע אכסדרה אין בו כותל,
שנגדו אין לו פצימים.
מה זה פצימים? פירוש לחי ומזוזה.
בסדר, אין שם איזה צרות,
שאני רואה שיש פה כמו כניסות.
וכל זהו לשון הרמב״ם,
אבל אחרים חוקים, ולכן אין לעשות סוכה בחיי גבלא.
אלא כל מה שמכשירים סוכה ודפנות, ודווקא אם זה לבוד,
אבל כל מה שזה צורת הפתח,
וזה יותר משלושה טפחים, אנחנו לא מכשירים, כך אומר הרמב״ם.
סעיף ט',
היו דופנותיה גבוהים שבעה ומשהו,
שבעה טפחים.
כמה זה מינימום של סוכה?
עשרה טפחים.
ועמידה בפחות משלושה סמוך לארץ,
כשרה.
אפילו הגה גבוה הרבה.
ובלבד שיהיה מכוון כנגדה.
ואפילו אינו מכוון ממש, רק שבתוך שלושה כנגדו כשרה.
ואם אינה גבוהה אלא עשרה טפחים,
אפילו אין בה דופן אלא ארבעה, הוא אמר שני משהו עם כשרה
שמעמידה באמצע, ואמורים להן לבוד למעלה ולמטה וחשוב כסתור.
היו העדפונות גבוהות מן הארץ שלושה טפחים, פסולה.
זה נקרא מחיצה שבוקעים בה גדיים.
זאת אומרת, בואו נסביר את הכול.
אם יש לי פרספקס,
לא משנה, מה, יש לי איזה חומר שיכול לעבוד דופן,
הגובה שלו שבעה טפחים.
שבעה טפחים זה אומר 56 סנטימטר.
56 סנטימטר.
אני צריך שהדופן תהיה, כמו כל דופן בחיים,
עשרה טפחים.
אני צריך להשלים פה שלושה טפחים.
איך אני עושה את זה?
אני תולה את הדופן בטיפה פחות משלושה טפחים מהרצפה.
מהרצפה ועד הדופן זה נקרא לבוד
כי עד שלושה טפחים
זה כאילו סגור, הלכה למשה מסיני.
כל אוויר שהוא פחות של שלושה טפחים, בינו לבין החומר הבא
נקרא סגור.
עשיתי פה דין לבוד, שלושה.
ואחר כך המשכתי עד עשרה,
ואז יש לי את הכותל,
את החומר הקשיח הזה, עד עשרה טפחים, אני יכול שההסכך יהיה גם בגובה שלושים,
שלושים, אני לא יודע מה, חמישים טפחים,
שלושה מטר,
ארבעה מטר, כשזה מכוון אחד כנגד השני.
למה? כי יש לי הכשר סוכה, הכשר דפנות,
ואני אומר לה, אני שם.
אבל אם אין לי, יש לי רק ארבעה,
ואני שם באמצע.
זאת אומרת,
טיפה פחות משלושה מהרצפה,
ומסוף הקרש עד
גובה עשרה טפחים,
וגם לבוד,
עוד שלושה.
אחר כך אני צריך את הסכך לשים קרוב,
כי אחרת אין לי שום פס, שהוא יגיד, יש לי בכלל פה עמוד.
מה עושים היום?
כשלא ברור אם הדפנות מהבעד הן כשרות,
מתחנו או לא מתחנו, עומד גור, רצוע, לא עומד ורוצע.
מה עושים? אנחנו מעמידים,
משכיבים לזה נכון, פסים.
פחות משלושה טפחים,
ואחרי כך עוד פחות משלושה טפחים,
ועוד פחות משלושה טפחים, ועוד אחד, ויש לי עשרה טפחים.
בעצם כשיש לי תיחום של עשרה ומעלה,
אני יכול לחשוב לעשות את השכך באיזה גובה שאני רוצה.
כאילו, אני לא מתחשב בבד, אני מתחשב רק
בפסים שהם
מאוזנים לקרקע.
ובלבוד אני יכול לעשות כמה פעמים לבוד.
זה מה שבעצם אומר פה השולחן ערוך.
אבל אם יש לי שבעה טפחים ושלושה טפחים
ממש
בין הרצפה לבין הדופן, זה אסור, כי זה כבר
מחיצה שגדיים בוקעים בה.
עד שלושה טפחים בסדר, יותר מזה עשו.
י. הא עושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות ל...
למשל, מי שיש לו בבית,
גדר חיה עד גובה של שני מטר, מטר וחצי,
שם מעל זה סכך, ואין לי, יש לי גדר מהרצפה,
זה הכל מלא.
אז הוא אומר ככה.
הא עושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות להם היו חזקים,
או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה רוח מצויה מנידה אותם תמיד.
ומילי בין האווירים בתבל וקש כדי שלא תניותם הרוח וקשר אותם, אבל זה כשרה.
על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מהיריות של פי שתיים בלא קנים,
אף הפי שקשרן בטוב. למה? זימנין דמינטקי
ולאבה דעתם, ואבלי מחיצה, שינה יכולה להיות ברוך מצויה.
רוצה לעשות בזדינים, טוב שירוק במחיצות, קנים בפחות משלושה.
זה בדיוק מה שאמרנו.
זה מה שעושים היום לבוד.
אז לא עושים את זה רק עם קנים,
הם עושים את זה גם עם רצועות.
רחבות, טובות, שהן מתוחות,
ואני לא אגיד אם זה ישתחרר, אני לא אשים לב.
טוב, סעיף יא,
עושים מחיצה מבעלי חיים שיקשור שם בהמה לדופן.
אם בהמה קשר בהמה,
היא נחשבת כחלק מהדופן.
טוב,
אין לו מי יעשה את זה. אחר כך נראה מה קורה עם בני אדם.
כל טוב ושלום.
