שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדיום ביומו.
נסיים היום את סימן תרשכט סעיפים יח ויוט ונתחיל סימן תרל דיני דבנות הסוכה.
עכשיו אנחנו מדברים על נושא הסכך.
סעיף יח אומר השולחן ערוך,
וכן
אסרו לסכך בנסרים שרוחבן ארבעה.
יש לנו עץ,
רוחב 32 סנטימטר,
זה באמת עץ רחב,
אפילו אם הפחן על צעידן שאין בהם ארבעה,
נגיד זה שלושים ושתיים על עשרים וחמש.
זה אסור. ואם אין ברוחבן ארבעה, קשה.
אפילו אם משופים שדומים לכלים,
מותר.
יש לי עץ עשר על חמש עשרה,
אפשר לסכך בו. פסיל פסיל.
ונהגו שלא לסכך בהם כלל.
למה?
שלא ראה כמו בית.
סעיף יט פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשאר.
כלומר, שלא יהיו עלים וקסמים נושרים על שולחנו, פסולה.
דיברנו על זה כבר בתחילת לימוד הלכות סוכה, שאם שמים את זה לנוי, זה כשר.
אם שמים כדי למנוע איזה דבר שלא נוח, זה פסול.
אבל אם לא פרס אלא לנאותה,
הקשרה.
והוא שיהיה בתוך ארבעה לסכך.
ויש אומרים שסוכה שמסוככת כלכתה.
וירא ה' שמה יבש הסכך, או אשרו העלים, ותהיה חמתה ורובה מצידתה.
ופרס עליה הסדין שלא תתייבש.
או תחתיה שלא אישרו העלים,
כיוון שהסדינים גורם שלידו צילתם ורבה בחמתה הפסולה.
אבל אם לא כיוון בפריסת הסדין אלא להגן מפני החמה והעלים או לנאותה הכשרה,
ובלבד שיהיה בתוך הארבעה לסכך. מי הוא? לכתחילה לא יעשה.
אלא אם כן הוא ניכר לכל שמכוון כדי להגן או שהוא שרוי במים.
עכשיו זה ניכר לכל שאין לו שטחו שם אלא לייבש.
שאז יהיה מותר.
אבל כל דבר אחר, אסור.
טוב.
סימן תר״ל, דפנות הסוכה.
סעיף א', אומר השולחן ערוך,
כל הדברים קשרים לדפנות.
ראינו בלכורת סכך,
שסכך חייב שיהיה דבר שגידולו מן הארץ,
לא מחובר ולא מקבל טומאה.
דפנות, תעשה מה שאתה רוצה.
וצריך להעמידם דרך גלילתם, ואין צריך להעמידם דרך גלילתם, אומר הרמא.
ואפילו חמדם רובה מצילתם וחמת הדפנות קשרה, מספיק שיהיה לבוד.
עד עשרה טפחים, דופני עד עשרה טפחים.
מכל מקום לא יעשה עדפונות מדבר שריחו רע,
או דבר שמתייבש תוך שבעה,
ושלא יהיה בו שיעור מחיצה, זה יתפרק אחר כך.
זה לא עושים.
מחר נמשיך, בעזרת השם.
